אַתָּה נִמְצָא. לַנִּימְפָה יֵשׁ מְעָרָה זוֹהֶרֶת וְאַתָּה בִּרְשׁוּתָהּ.
כֻּלָּם, מִלְּבַד הַיָּם שֶׁלֹּא, רוֹצִים שֶׁתַּחְזֹר.
בְּעֶצֶם כָּל הַיּוֹשְׁבִים
בַּשָּׁמַיִם, בָּאָרֶץ, בַּחֲדָרִים
(בַּגִּנָּה, בַּסָּלוֹן)
מְחַזְּרִים
וַאֲנִי
סְגוּרָה בְּחֶדֶר גָּבוֹהַּ תּוֹפֶרֶת אוֹתוֹת יְשׁוּבָה וְהַבֵּן
הַדּוֹמֶה לָאֵל, מְלֵא מַחְשָׁבָה זֶה שֶׁעוֹד לֹא נוֹלַד שַׂעֲרוֹתָיו
קְשׁוּרוֹת בְּעָנָף וְהַסַּכִּין וְהַיָּד וְהָאָב
עַכְשָׁיו
אִם יֵשׁ לָךְ כְּנָפַיִם הֵן כִּמְעַט לֹא נִרְאוֹת, בְּאוֹר מְסֻיָּם
נֶעְלָמוֹת. אֲרֻכָּה. אֵיבָרִים עֲדִינִים, חֲלוּלִים וּסְגוּרִים
בְּמַעֲטֶה קָשִׁיחַ, דַּקִּיק. אַתְּ גְּבוֹהָה מִמֶּנִּי. גְּבוֹהָה בְּהַרְבֵּה
מִבְּנוֹת דְּמוּתֵךְ שֶׁפָּגַשְׁתִּי בֶּעָבָר. אַתְּ נוֹהֶגֶת בִּי כְּמוֹ בַּחֲבֵרָה וָתִיקָה כָּזוֹ
שֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים אִתָּהּ עַל קֶשֶׁר מוֹעֲדִי
וְקָבוּעַ. עֲבוּרִי אַתְּ זָרָה
מַשֶּׁהוּ מְבֹהָל וּבְכָל זֹאת
אֲנִי בּוֹטַחַת בְּךָ. אַתְּ
עוֹמֶדֶת עַל סַף. אֲנִי
מְנַסָּה לְהָבִין הַאִם
אַתְּ קוֹרֵאת לִי הַחוּצָה, לְהִתְלַוּוֹת לַמַּסָּע אוֹ
מְבַקֶּשֶׁת לְהִכָּנֵס אֶל פְּנִים הַבַּיִת, לָשֶׁבֶת
בַּסָּלוֹן אוֹ בַּמִּטְבָּח
אֲנִי אַנִּיחַ כִּבּוּד בַּצַּלָּחוֹת הַמְּיֹעָדוֹת, וּנְשׂוֹחֵחַ –
הַכֹּל כָּל כָּךְ אֱנוֹשִׁי, מְתֻרְבָּת
מִלְּבַד גּוּף הַשַּׁפִּירִית הֶעָצוּם שֶׁלָּךְ אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֵלַי עִבְרִית
כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהַישִׁיר מַבָּט
בִּרְשׁוּתֵךְ, אֲנִי
שׁוּב
מַתְחִילָה