Subscribe
Share
Share
Embed
האלבומים הגדולים: אלבום שהשפיע מוסיקלית ואישית על כל אחד מאיתנו. הבחירה הפעם היא של נועם ליפשיץ, באלבום של דונה סאמר משנת 1982, שנקרא על שמה. את האלבום הזה, ואת דונה סאמר בכלל, אני מכיר בזכות אחי רן. אני הייתי יותר באגף של מייקל ג'קסון (אשר משתתף במקהלה המפוארת שארגן קווינסי ג'ונס באלבום הזה לשיר מס' 4). זהו אלבום שאני מכיר כל צליל בו. אין בו אף שיר מיותר. כל העיבודים, הלחנים, השירה המאנפפת של דונה סאמר, הקולות מאחורה, הנגינה המושלמת של הנגנים, הטקסטים הפשוטים, הישירים והמרגשים. הכל עובד כמו שעון ומסתכם ביצירה של רוק, פופ, אר אנד בי, סול. בשנת 82' הייתי ילד בן 10. לא "הבנתי" במוסיקה, אבל גם לא הייתי צריך. האלבום הזה נכנס לאוזן בקלות רבה, ומזכיר לי איך נשמעה המוסיקה בארה"ב בשנת 1982, וכמה אני מתגעגע אליה
הטחנה | רדיו בנימינה מציגה: "הגלגול האחרון" - 6 חברי וחברות ילדות, שאחרי 30 שנים בערך מצאו את עצמם עושים יחד מוסיקה, בדרך למופע רוק. "הרקע של כולנו דומה: רקע דהוי בן 30 ומשהו שנולד וגדל ברמת גן, ואנחנו צובעים אותו יחד מחדש. כמו בציור - הרקע חשוב, אבל הפרטים בציור חשובים יותר. אז התחלנו לרקוע, לקרוע, להרקיע. ולרקום. לרקום ציור חדש. שחוט הרקמה שלו הוא מוסיקת-הרקע של חיינו, שאספנו בדרך, ושאותו אנחנו מגישים לכם, המאזינים".