פרק מיוחד ב״תיק עבודות״: מהדורת לייב מהתערוכה ״כל הימים, כל הימים״ במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, בהשתתפות נעם ונקרט, מישל פלטניק ומירי סגל שמציגים בה עבודות שמתייחסות לתמת התערוכה - משחקיות באמנות ישראלית עכשווית.
מאז שהפכה נעם ונקרט לאמא לפני חמש וחצי שנים, האמהות הפכה להיות תמה מרכזית בעבודה שלה. סדרת העבודות ״הנשענים״ שהיא מציגה בתערוכה היא מיצב ציורי שבו כל עבודה מורכבת משתי דמויות – אמא וילד – עשויות דיקט וצבועות באקריליק.
״אני מנסה לבחון מה קורה ביחסים שבין הדמויות״, היא אומרת. הצורך שלי הוא פחות לתאר את מה שקל, נעים, ויפה, אלא לתת ביטוי למה שקשה. יש תמיד עיסוק בין הרצון להתקרב ולהיות יחד לבין הקושי, התובענות והתלות שיש ביחסים״.
מישל פלטניק מציג בתערוכה שתי עבודות, כולן עשויות בטכניקות רבות בשילוב בינה מלאכותית. בעבודה הראשונה הוא מתאר את בריאת העולם דרך דמויות של שני ילדים משחקים, ובשנייה הבסיס הוא תמוז, אל שומרי, שעובר התחדשות על פי עונות השנה שברקע. עם היכולות שרכש בקריירה הקודמת שלו כמהנדס הוא משחק עם תוכנות הבינה המלאכותית בסטודיו, לצד משחק בטכניקות נוספות – מרישום ועד בניית רובוטים.
״המשחקיות קיימת באופן העבודה שלי״, הוא מספר. ״היום מה שמעסיק אותי במיוחד הוא המקום שאליו הגענו, שבו באופן תרבותי – הטכנולוגיה יכולה להכנס לגוף. מה שחשוב לי הוא שהעבודה תתאר את התחושות שיש לי על העולם, את מה שאני חווה מהעולם. אני רוצה שהצופים יחוו את העולם הזה, וזה בסדר אם לא לגמרי מבינים״.
גם מירי סגל מציגה בתערוכה שתי עבודות. העבודה הראשונה שמבוססת על רולטה היא כזו שיצרה בשיתוף עם האמן המנוח גדעון גכטמן, אחרי מותו, בעקבות רעיונות ושיחות שניהלו עוד בחייו. השנייה, Pussy Mirror, היא עבודה מבוססת בינה מלאכותית שמוצגת על קיר שלם בקומה השלישית של המוזיאון ומדמה דיאלוג בין הצופים ובין חתולים שמגיבים אליהם.
״אני מגיעה ממשפחה שמשחקים בה היו עניין מקצועי״, היא מספרת. ״ההורים שלי היו שחקני ברידג׳ מקצועיים ובגלל שגדלתי לתוך אקלים של משחקים, מבחינתי משחק הוא דבר רציני. בשנים האחרונות לימדתי את עצמי לתכנת והעבודה היא חלק מגוף עבודות מחקרי גדול יותר שעושה שימוש ב־AI. החתולים צריכים לייצר קשר עין ולזוז במקביל לתנועת הצופה. בהתפתלות החתולית יש משהו יפה אבל גם תקיעות; והניסיון לפשר ביניהן מייצר פרדוקס מובנה בגוף של החתול״.