פרק לייב מיוחד ממוזיאון תל אביב לאמנות עם המאייר נומה בר, בעקבות תערוכת היחיד שמושכת אלפי מבקרות ומבקרים מדי יום מאז שנפתחה. ״אנשים באים, מצלמים, מצטלמים. לא חשבתי שזה יכול להגיע לכזה קהל רחב. אנחנו תמיד בתחושת נישה, ופתאום אנחנו לא נישה. אנחנו מגיעים לקהל אחר, זה מדהים וזה כיף״.
בר נולד בעפולה וגדל בעמק יזרעאל, ובחופשים הלך עם אביו, שעבד 46 שנה בקק״ל, להסתובב ביערות. ״גדלתי מוקף בכפרים ערבים ובדו־קיום, שאני לא יודע אם כבר קיים היום. לקחתי את זה איתי ואני מנסה בעבודות שלי לעסוק בצדדים שאולי לא בהכרח מתחברים״.
הוא למד תקשורת חזותית בבצלאל, שם פגש את אשתו דנה, ומאז שנת 2000 הם חיים ועובדים בלונדון. ״כילד רציתי להיות צייר. לא ידענו אז מה זה מאייר או מעצב. בבצלאל הדברים התחברו, כשגיליתי את העולם של האיור. נמשכתי למקום של ציור כדרך תקשורת מיידית. היום אני יוצר משהו ותוך כמה שעות הוא מתפרסם ואנשים רואים אותו. ברחבי העולם אנשים רואים את העבודות שלי בטורים קבועים שבועיים, זה משהו שפחות קורה בתחום האמנות הפלסטית״.
לצד כל זה הוא גם מרגיש אמן, ״במסירות, בהקרבה החברתית. אתה תמיד בתוך תהליך, לפעמים אתה עם אנשים והראש במקום אחר לגמרי. אין לי סדר יום, העבודה היא לא טכנית ולא צפויה. זה לא קל, אבל זה מרתק. אלה סוג של חיים שלמים כסטודנט שכל הזמן סקרן, מתבונן, חוקר. אין איזה רגע של ׳כבר עשיתי את זה׳, יש כל הזמן את הדבר הבא״.
התערוכה במוזיאון תל אביב היא גם התערוכה המוזיאלית הראשונה שלו, והיא כוללת עשרות עבודות מתקופות שונות ומפרויקטים שונים, כולל אחת שנוצרה במיוחד עבור התערוכה, מחווה לקיץ בחוף הים של תל אביב, וכוללת הרבה מטקות (תצטרכו לבוא לראות בעצמכם). ״מאחורי כל דבר יש סיפור, וכל סיפור אפשר לצייר. לפעמים מילה אחת או שתיים מספיקות״.