העשור שבין 1966 ל-1976 כמעט והביא לקריסתה המוחלטת של סין. מהפכת התרבות הפרולטרית הגדולה לא הייתה רק עוד אירוע היסטורי או מאבק פוליטי על טיהור המפלגה מהשפעות "בורגניות" – היא הייתה ניסוי חברתי ופסיכולוגי מחריד, שבו אומה שלמה הוסתה נגד מורשתה ונגד עצמה.
בפרק הזה אנחנו צוללים אל תוך האנטומיה של הכאוס - איך מאו דזה-דונג פירק את מוסדות המדינה והשתמש ב"משמרות האדומים" ככלבי תקיפה כדי לרסק את מתנגדיו מבית. נדבר על משפטי השדה בכיכרות, על הריסת שכיות החמדה של התרבות הסינית, ועל הטרגדיות המצמררות שחוו משפחות הצמרת – כולל סיפוריהם האישיים והכואבים של דנג שיאופינג, ושל נער צעיר אחד שמשפחתו נרדפה באכזריות, בשם שי ג'ינפינג.
ובמיוחד, הפרק הזה מבקש לעזור להבין מה קורה למדינה שמקדשת את נאמנות קיצונית למנהיג עליון על פני מוסדות מתפקדים ומקצועיות, ולבחון כיצד "העשור האבוד" נחקק בזכרון הקולקטיבי של הסין וממשיך להוות גורם מעצב להתנהלותה גם היום