גיא בלה - רשימת חיפה בשבילנו
בן 47
נשוי, 4 ילדים, שי - בת 16, כפיר - בן 14, עמית - בן 2, דין - בן 3.5 חודשים
חתולי בית - צ'ארלי, לוסי. חתולי חצר - מילקי, חוצניק, חולייטה.
תעסוקה: מהנדס וריפיקציה בגוגל, אזור תעשייה מת"ם חיפה.
השכלה: תואר ראשון בהנדסת מחשבים.
למה בחרת לרוץ: במשפט אחד - כי אני מאמין בדרך, בשותפות ובשותפים, ובעצמי.
כאשר התקרב התאריך לסגירת הרשימות לבחירות המוניציפליות, חששתי שהפוטנציאל האלקטורלי של המחאה ירד לטמיון, מכיוון שלא נוצרה בחיפה התארגנות פוליטית ממוסדת, שתהיה כתובת לציבור שלנו. הזמן החל לאזול, עדיין לא הוקמה מפלגה של אנשי מחאה, והרשימות הקיימות לא יצרו איחודים שיכלו לאפשר לכל מעגלי המחאה להתלכד מאחוריהם. במקביל, הכוחות האנטי ליברלים שמרו על כוחם ואף התחזקו, ומאיימים לשנות את פני העיר לרעה. באותם ימים הייתי בחופשה בפאפוס עם (אז עדיין רק) שלושת הילדים שלי, וברגעי הפנאי המעטים עסקתי בתכנון פעילויות מחאה, ובשיחות על הבחירות עם מובילות מחאה בחיפה, ועם עו"ד שרית גולן (שכבר כיהנה כחברת מועצה העיר, השתתפה בהפגנות בחיפה, ופעלה במערך העצורים). השיחות הבשילו מדיונים כלליים לסיכומים קונקרטים, וככל שעבר הזמן הבנו שזה קורה - אנחנו רצים יחד.יום לאחר שחזרתי לארץ התאחדנו - "חוזה חדש" ו"חיפה בשבילנו" לרשימה אחת. ידענו מה אנחנו רוצים שיקרה, ידענו איך עושים את זה, וידענו שאם אנחנו לא נעשה את זה, אז אף אחד אחר לא יעשה את זה.
מה עשית במחאה: אני מוביל את מחאת ההייטק בחיפה. ההתחלה הייתה בחודש ינואר 23, אחרי תשובת יריב לוין לאסתר חיות, והפגנת המטריות בכיכר הבימה - הרגשתי שאם אשאר מפגין רגיל אני לא אצליח לגרום לשינוי. כמה ימים אחר כך, אמורה הייתה להתקיים השביתה הראשונה בהייטק, וידעתי שבאזור תעשייה מת"ם זה יהיה יום עבודה רגיל. מבחינתי זה היה בלתי נסבל, אז החלטתי לעשות מעשה. לילה לפני השביתה כתבתי נאום קצר, וביום השביתה, בצהריים, יצאתי עם דגל ישראל, ועם מגפון מימי בלפור, לרחבי אזור התעשייה ונאמתי מול כל בניין ובניין. לאורך הסיבוב הצטרפו אליי כ15 אנשים, ואיתם הקמתי את ההתארגנות במת"ם, שלימים גדלה ל1500 חברים, והוציאה לפועל הפגנות ברחבי העיר, חסימות כבישים, דוכני הסברה, מיצגים, שיירות רכובות, מצעדים רגליים, קבלות פנים ומשמרות בושה לחברי קואלציה, וגם היוותה מרלו"ג שתמך לוגיסטית בכל מוקדי הצפון, והקימה מוקד מחאה חדש בעתלית.
מה עשית כשפרצה המלחמה: בחודש הראשון של המלחמה כל מעגלי המחאה עסקו בתמיכה במפונים ובחיילים, וכמעט שלא הייתה מחאה או עבודה על דעת קהל.חודש אחרי תחילת המלחמה פנה אליי חבר, וביקש עזרה דחופה בהוצאה לפועל, תוך 24 שעות, של מיצג ענק של 30 אלף תמונות חטופים באיצטדיון סמי עופר בעיר, וזה בזמן שעדיין כמעט לא הזכירו אותם בשיח הציבורי. כמה ימים לפני כן דין נולד, והיה מאושפז בפגייה, והחיים היו די מבולגנים, אבל הרגשתי שאני חייב לעזור, כי קודם כל האמנתי ביוזמה, ובאנשים שמאחוריה, וגם ידעתי שיש לי את הכישורים, ואת הקשרים, כדי לתרום תרומה מכרעת להצלחת המיצג. זו הייתה החזרה שלי לפעילות מחאה והשפעה על דעת קהל, מאז תחילת המלחמה.
מה את רוצה לעשות במועצת העיר: אחוז ההצבעה בבחירות הקודמות לראשות העיר בחיפה היה נמוך - 41.33%. רמת אמון נמוכה ומעורבות נמוכה שמזינות אחת את השנייה במעגל הרסני.
היום בחיפה, ערוץ התקשורת השכיח בין התושב לעירייה הוא מוקד 106.
במקום עיר שהיא קהילה יש לנו עירייה שהיא מערכת, ותושבים שהם משתמשים.
נציגויות שכונתיות, שבקיאות בצרכי התושבים ובאופי השכונה, הן החוליה החסרה בקשר שבין הצדדים - בעזרתן נעלה את האמון והמעורבות של תושבי העיר בהתנהלותה.
הן אינן מחליפות את דרכי התקשורת הקיימות, אלה מתווספות אליהן.
אני אפעל להסדרת מעמדן, לעידוד הקמת נציגויות אלה, ולתמיכה בהן, באופן שיבטיח את עמידתן בסטנדרטים מקצועיים ואתיים גבוהים.
מה אומרים במשפחה על העשייה הפוליטית?
בני המשפחה שלי מזדהים עם המאבק ומטרותיו באופן מוחלט, ותומכים בי ללא גבולות כמעט. הפעילות שלי בשנה האחרונה השפיעה מאוד על החיים שלהם, והתמיכה שלהם אינה מובנת מאליה. הזמינות שלי אליהם מושפעת מאוד מהמצב, ובתקופות סוערות אני לא מקדיש להם את הזמן והקשב שהם ראויים וזקוקים לו.
איזה תפקיד היית רוצה לעשות במועצה?
אין תפקיד מסויים שאני רוצה מלא. חשוב לי לקדם יוזמות שאני מאמין בהן (למשל כפי המפורט למעלה) ומכאן יגזרו התפקידים שאבקש למלא. כמו כן חשוב לי לשמור על סטנדרטים מקצועיים ואתיים גבוהים - קודם כל שלי עצמי, וכמובן של כל ועדה או גוף ביצועי שאהיה חבר בהם.
מה אתם אוהבים בעיר?
אני נולדתי וחייתי בחיפה כל חיי. בשבילי חיפה היא הבית, על כל יתרונותיה וחסרונותיה, וזה מה שאני אוהב בה - בה אני מרגיש בבית.
אתגרים מרכזיים של העיר:
1
במבט על, התפיסה הממשלתית והעיסקית ממקמת את חיפה כפריפריה, במקום כמרכז מטרופוליני של הצפון. חיפה נתפשת כעיר פועלים שנועדה לתמוך בתעשייה מיושנת ומזהמת - חברות גדולות העבירו את המטות שלהם החוצה מחיפה, וחברות הייטק כמעט ואינן מוקמות בעיר. התוצאה היא מחסור במנועי צמיחה, במקומות עבודה, שירותים ירודים לתושב, והגירה שלילית של אוכלוסיות חזקות אשר יכולות לתרום לעיר ולחזק אותה, במקביל לכניסת אוכלוסיות בעלות השקפת עולם אנטי ליברלית ולא יצרנית לעיר, אשר מכבידות על המשאבים הקיימים. במקום להיות מוקד של כח ועושר חומרי ואינטלקטואלי העיר הופכת לנקודת תורפה.
מזווית הראייה של התושב, המרחב הציבורי אינו מסביר פנים: הרחובות מלוכלכים, בורות בכבישים ובמדרכות, שטפונות בחורף, ושמש קופחת בקיץ, חזירי בר בכל שכונה, מחסור במקומות בילוי ובאירועי תרבות - כאשר הסאב טקסט הוא "חיפאים, הישארו בבית ואל תצאו לרחוב".
המטרה שלנו היא לעשות לחיפה שינוי מעיר תעשייתית לעיר של חדשנות - על ידי מתן תמריצים לחברות גדולות שיעבירו פעילות ליבה שלהן לחיפה, שימוש במכרזים ממשלתיים שמיועדים לפיתוח עירוני, וניצול המשאבים הקיימים - הנדלן העירוני, חוף היום, הנמל, האוניברסיטה, והטכניון - כדי למשוך עסקים חזקים לעיר, ולהשאיר את בוגרי ההשכלה הגבוהה בעיר (החיפאים, ואלה שהגיעו מבחוץ).