דנה בלנקשטיין כהן, מנהלת בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה, נכנסה לתפקיד בנובמבר 2019, כמה חודשים לפני שפרצה הקורונה. ״זה עבר כאילו חלק, הצלחנו להמציא את בית הספר מחדש תוך כדי תנועה, מה שמתאים לאנשי קולנוע״.
כבוגרת סם שפיגל (בהצטיינות!), היא מרגישה הכי בת מזל ומאמינה שיש לה את הפוזיציה הטובה בעולם, אבל יחד עם זאת – שום דבר הוא אף פעם לא כמו מה שהיא ציפתה שיהיה.
הדימוי שהיא הכי אוהבת על ניהול הוא אוטובוס: ״את מקבלת אוטובוס, וצריכה לבחור קודם כל מי יהיו האנשים שיעלו עליו, מי יישב איפה, ולהגיד לנהג לאן לנסוע. אבל אני לא הנהגת באוטובוס, אלא מנהלת תחנה מרכזית. חשבתי שאני באה לנהוג באוטובוס, אבל לשמחתי בית הספר מאוד גדל. לקחנו על עצמנו תפקידים נוספים ונהיינו מוסד שמפעיל הרבה זרועות, מתוך אחריות גדולה״.
כך, היא חשבה שהיא בעסקי הקולנוע, אבל גילתה שהיא בעסקי העתיד. ״אני מרגישה אחריות על העתיד, על הסיפורים שיספרו ועל האופן שבו יספרו אותם. זו הדרך שבה הילדים שלנו יגדלו. קולנוע וטלוויזיה יכולים לעצב את העתיד, ומה יותר חשוב מזה?״.
בין הזרועות שמפעיל בית הספר נמצאות חממות קולנוע וטלוויזיה, אחת מהן בשיתוף נטפליקס; וגם מכינה שהוקמה בבית הספר לסטודנטים ממזרח ירושלים והתרחבה למכינה לדוברי ערבית. ״אני תל אביבית ומרגישה זכות גדולה לנהל מוסד בירושלים. זה המקום הכי טוב בעיר לעשות בו קולנוע כי יש בו תמיד דרמות.
״צריך להיות קשוחים, אבל צריך גם יכולת להתבונן בניואנסים של המקום הזה. השנה האחרונה העמידה את כל זה במבחן אדיר, אבל גם לימדה אותי שיעור מובן מאליו אודות הכוח של דיאלוג ויצירה – כמה קשה לדבר וכמה זה פשוט אם נותנים לזה את המרחב״.