Subscribe
Share
Share
Embed
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
פרק י"ח, גמרנו כבר על פסל מיכה ועל מיכה באריכות והיום נתחיל את המלחמה של הסיפור של אנשי דן. נתחיל י"ח פסוק א': בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה. אז הסברנו כבר שהנחלה של שבט דן הייתה על פי יהושע הייתה באזור מה שנקרא היום גוש דן ואילו הנחלה שם לא היה אפשר לכבוש אותה, זאת אומרת היה מאוד מאוד קשה ומסובך לכבוש אותה. אפשר להאשים בזה את שבט דן שלא מספיק התאמצו, אפשר אולי להטיל אחריות גם על שבטי ישראל האחרים שלא סייעו בידי שבט דן במלחמות האלה, אולי אפילו שבט יהודה ששבט דן נמצא בנחלתו וכך קרה מה שקרה ובני דן הלכו לבקש נחלה במקום אחר.
לבקש נחלה במקום אחר דיברנו על זה פעם שעברה שזה הוסמך על הדברים של משה רבנו דן גור אריה יזנק מן הבשן וזה הייתה הנחלה הראשונה שהייתה אמורה להיות לשבט דן, לא כל כך הארכנו בזה אבל אני הייתי נוטה לחשוב שבזמן שמשה רבנו כאילו לבאר את זה בואו נפתח שנייה אחת בפרשת וזאת הברכה לא הסברנו את זה מספיק בשיעור הקודם. לכאורה אם משה נותן נחלה אחת איך יהושע נותן נחלה אחרת? אז זה הולך ככה, אני מתחיל ביחי ראובן פרק ל"ג פסוק ו': יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. זה כמובן מדבר על הקרבות והמלחמות של שבט ראובן באזור עבר הירדן המזרחי שמשה רבנו אף על פי שהכיבוש היה על ידי משה רבנו אבל זה עוד לא הספיק, היה שמה עוד אחרי זה היה להם עוד זה היה עם כלביא, אחרי זה היה גם צח שאגת אריה, זה לא היה מספיק. משה רבנו עשה כיבוש ראשוני, זה עוד לא נגמר, נשארו שמה אויבים.
יש תיאורים בספר דברי הימים רגע, תפתחו שנייה בדברי הימים א' בפרק ה': בני ראובן פרק ה' פסוק ג': בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי, בני יואל שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני. קודם כל אנחנו רואים פה איזה שושלת מסודרת של נשיאי ראובן מכיבוש הארץ ועד הגלות. צריך כנראה לומר שהיו כאלה באמצע אם אנחנו לא רוצים לתת לכל אחד הרבה שנים. הרי עד בניין המקדש מיציאת מצרים למקדש לקח 480 שנה, זאת אומרת רק ימי השופטים אנחנו מדברים על 300 ומשהו שנים, ועוד אחרי זה ימי הבית, זה לא עד חורבן הבית הם גלו לפני אבל זה 700 שנה, קשה להכניס פה רק שבעה אנשים: יואל, שמעיה, גוג, שמעי, מיכה, ראיה, בעל, בארה.
שמונה אנשים ב-700 שנה זה לתת לכל אחד כמעט מאה שנה, כנראה כמה שדילגו באמצע. ואחיו למשפחותיו בהתייחס לתולדותם הראש יעיאל וזכריהו ובלע בן עזז בן שמע בן יואל הוא יושב בערוער ועד נבו ובעל מעון. ולמזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת כי מקניהם רבו בארץ גלעד. הם הגיעו עד הפרת, עד הפרת העדרים של ראובן.
ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים ויפלו בידם וישבו באהליהם על כל פני מזרח לגלעד. זאת אומרת היו מבני הגר או הגריאים שנלחמו איתם עוד בימי שאול, אז אנחנו רואים שהיה להם מלחמות כל הזמן ועל זה נאמר יחי ראובן. וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה, זה כמובן גם כן הברכה למלחמה. וללוי אמר תומיך ואוריך, גם ללוי יש מלחמות.
מחץ מתנים קמיו ואני מדלג. לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. אין מקום לפרש גם את זה. בוא נראה, ליוסף גם על מלחמות, בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ, רבבות אפרים ואלפי מנשה.
ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך, בצאתך למלחמה, בסדר? ברוך אתה בבואך, ברוך אתה בצאתך, זה הכוונה למלחמה, בסדר? בפרשת כי תבוא, יוצאים למלחמה וחוזרים מהמלחמה. שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך, הכוונה זה גם כן הצבא, שיוצאים למלחמה ישנים באוהלים. ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קודקוד, גם כן מלחמה, ויהי ראשית לו וכולי. ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן.
ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. מה זה דן גור אריה יזנק מן הבשן? על מה משה רבנו מתכוון כאן? מה שאני הייתי מציע, כי באמת אתה צריך למצוא את זה, היה איזה קשר בין דן, אנשי דן לאזור של איפה שהם כבשו. ומה שרואים אצל משה זה דן יזנק מן הבשן. מה זה יזנק מן הבשן? אני רוצה להציע שכאן משה רבנו מדבר על קרבות שכבר היו.
הרי היו חודש, חודש וחצי, אולי קצת יותר, של מלחמה שמשה רבנו כבש את כל עבר הירדן המזרחי, בממלכת סיחון וממלכת עוג, ממלכת עוג זה הבשן, בסדר? ממלכת עוג והבשן. ושם מי שבעצם כבש את אזור ממלכת עוג והבשן היה שבט מנשה, בסדר? שסייעו להם והם באמת ירשו בסוף את כל אזור הבשן. ויכול להיות שלוחמים של שבט דן הם כבר פרצו הלאה, ירדו מהבשן למה שהבשן זה כולל גם את רמת הגולן של היום, בסדר? הבשן זה אזור גדול, זה גם מזרחה לרמת הגולן, כל האזורים שמי שברמת הגולן בגבול המזרחי אז אין, זה ממשיכה, הרמה ממשיכה, יש אחרי זה יש קו תלים, בסדר? שיש את התלים הגדולים שזה אבל זהו, כאילו התלים הם לא, אין אחרי זה ירידה כזאת, הרמה נמשכת, ושם זה האזור שנקרא הבשן, לא ממש רואים בעין כן הרבה הרבה יותר, בסדר? הבשן הוא אזור גדול מאוד ויש החורן ויש הבשן, ורמת הגולן היא חלק מהבשן, היא הקצה המערבי של הבשן. אז יכול להיות שדן כבר ירדו להילחם עם האנשים שנמצאים למטה מן הבשן, בסדר? שזה אזור דן של היום, בסדר? אזור דן של היום כבר הייתה שם מלחמה בימי משה רבנו, שעליה נאמר דן גור אריה יזנק מן הבשן.
כן, כי יכול להיות שהקרבות אז לא העלו מספיק, ואנחנו תכף נקרא משהו ואני אתן השערה, אני חושב שהייתה איזה הצלחה מסוימת, אבל לא ישבו, בערך מה שקרה לנו עכשיו בצפון הגליל, או מה שקוראים בטעות דרום לבנון, שכבשנו, בסדר? היכינו אותם, אבל למה צריך להכות? כי היו שמה הרבה כנענים שניסו להטריד את בני מנשה או משהו כזה, בסדר? היה ניסיון לכבוש, היכו אותם, אבל לא הייתה התיישבות. היה כיבוש, היה אפילו קצת גירוש, אבל התיישבות לא הייתה. למה לא הייתה התיישבות? כי עדיין לא חצו את הירדן, כי רק לשניים וחצי שבטים ניגשו, העיזו לגשת למשה, האחרים לא ניגשו, בסדר? ושבט דן רום ממלכתי הוא, לא רצו לפרוש מהציבור. האזור של רמת הגולן הוא באופן ברור נמצא ממזרח לירדן.
אבל נחל דן הוא כבר אחד ממקורות הירדן, אז בפשטות זה נמצא ממערב לירדן. ממערב לירדן זה כבר הארץ שלא נותנים אותה לפי מי שכובש, אלא נותנים אותה רק לפי גורל. זאת הארץ שתחולק בגורל. אז שבט דן לא התיישב.
תכף נראה גם על הגירוש, אבל על הכיבוש רואים דן גור אריה יזנק מן הבשן. לכן הייתה גם איזה מסורת שבשבט דן אנחנו אבותינו נלחמו שם ועשו שמה גדולות ונצורות וזה מה שקרה פה אצל משה רבנו. בוא נחזור רגע אלינו לספר שופטים. ולכן לא נפלה לו נחלה בתוך שבטי ישראל, וישלחו בני דן ממשפחתם חמישה אנשים מקצותם.
המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי, ויסורו שם ויאמרו לו: מי הביאך הלום? ומה אתה עושה בזה? ומה לך פה? ויאמר אליהם: כזאת וכזאת עשה לי מיכה, וישכרני ואהי לו לכהן. ויאמרו לו: שאל נא באלוהים ונדעה התצליח דרכנו אשר אנחנו הולכים עליה? ויאמר להם הכהן: לכו לשלום, נוכח השם דרככם אשר תלכו בה. וכמו שאמרנו גם פעם שעברה, זה לא הבטחה גמורה שיהיה בסדר. זה כאילו, בוא, הקדוש ברוך הוא רואה אתכם, הקדוש ברוך הוא ישמור עליכם.
אם זה לא היה מצליח, הוא לא אמרתי כלום, אם הצליח, זה אני. אז זה, בדעת מקרא פירש את זה מאוד יפה, הוא כותב: כך דרכם של מגידי עתידות. עד היום זה לא השתנה, בסדר. יש את הבדיחה המפורסמת, מכירים? הבן והבת.
יש בדיחה בסגנון הזה. זה אחד, איזה אדמו"ר אחד שהיו באים אליו, שואלים אותו אם זה בן או בת. אז הוא תמיד היה מצליח. הוא היה אומר משהו אחד, ואז הוא היה גם רושם, הוא אומר: אני רק רושם פה בפנקס שלא יהיה בלבול.
הוא רושם בפנקס. אחרי זה היו באים אליו, אם היה יוצא זה, היו אומרים: הו, בשעה טובה! אם היו אומרים: תשמע, איך זה? אומר: צריך לבדוק בפנקס מה כתבתי כי לפעמים אנחנו מתבלבלים. פתח את הפנקס, ובפנקס היה כותב הפוך תמיד ממה שהיה אומר בפה. בכל מקרה הוא צודק, מה שלא יהיה הוא תמיד צודק.
אבל האמת שזה לא צריך את הפנקס. מספיק שחמישים אחוז מהאנשים חושבים שהוא צודק, זה כבר מספיק בשביל חסידים שיהיו לו. אלה שלא, לא, אבל האחרים כן. וישלחו בני דן, בקיצור, אז מה אתה עושה פה? שאל נא באלוהים ונדעה התצליח דרכנו.
אמר להם: בסדר. וילכו חמישה, חמשת האנשים האלה ויבואו לישה. ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח, כמשפט צידונים, שוקט ובוטח, ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר, ורחוקים המה מצידונים ודבר אין להם עם אדם. מה זה איזה מין דבר זה? ארץ כל כך טובה ועשירה כמו האזור של דן, בסדר, של דן כפשוטו, התל דן.
דרך אגב מעניין שהשם הערבי של תל דן זה תל אל קאדי. הם פירשו את דן כלשון שופט, בסדר? ותרגמו את זה לתל אל קאדי, זה תל דן. בקיצור, האזור שמה, יש שמה המון קיבוצים ומושבים והכל, נכון? יש שמה אדמה ארץ טובה. איך יכול להיות שאין שמה אף אחד חוץ מהעיר הזאת של ליש? מסתבר שהעיר הזאת שנקראת, יש לה שני שמות, יש מקומות קוראים לה לשם, יש מקומות קוראים לה ליש.
ליש מזכיר לנו את דן: גור אריה, יזנק מן הבשן. אבל יכול להיות שקראו לה ליש בעקבות העובדה שהם כנראה נשארו בזמן הכיבוש הראשון של שבט דן, הקרבות הראשונים שהיו עוד בימי משה רבנו, כשדן גור אריה יזנק מן הבשן. זה פרשנות שלי, בסדר. כי דן כאן לא הגיעו מהבשן, הם הגיעו לדן מלמטה, בסדר.
יכול להיות שהם אחרי זה הגיעו בהפתעה, ירדו מרמת הגולן כדי להילחם. יכול להיות, בסדר. אבל בסוף מה שקרה זה, למה רק העיר הזאת נשארה שם? התשובה: במלחמה הראשונה כל הכפריים או ברחו או נהרגו. מי נשאר? העיר המבוצרת, בסדר.
תל דן יש לה חומות מאוד משמעותיות, ויש שם חומות גבוהות ובני דן כנראה לא הצליחו לכבוש אותה אז בסיפור הראשון, אבל הצליחו להחריב את מה שהיה מסביב. אלה שהחריבו אותם כבר ברחו ולא שבו למקומם. ולכן נוצר מצב שיש עיר אחת, העיר הזאת נמצאת אבל מסביבה אין כלום, אין שום דבר. אחרת זה באמת דבר תמוה, איך יכול להיות שאין שם אף אחד, אין שום רצף התיישבותי עד צידון.
אם הם היו צידונים, אז הם היו התפשטות של התיישבות צידונית. כל האזור הזה היה אמור להיות מיושב. הוא לא היה מיושב בגלל שסביבתם לא הייתה מיושבת, היה אפשר, אולי זה המשך העבודה של מה שעשו אז. ויבואו אל אחיהם צרעה ואשתאול ויאמרו להם אחיהם: מה אתם? הכוונה, מה אתם אומרים, בסדר.
ויאמרו: קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאוד, ואתם מחשים, אל תעצלו לבוא לרשת את הארץ. אומרים להם: בואו, אנחנו מתעצלים פה, יושבים כאן, יש לנו שמה ארץ שמחכה לנו. כבר אבותינו עשו שם חצי מהעבודה. הגיע הזמן, זה מה שאמרתי, עשו כיבוש, עשו גירוש, לא עשו התיישבות.
הגיע הזמן לעשות התיישבות. כבאכם תבואו אל עם בוטח והארץ רחבת ידיים כי נתנה אלוהים בידכם. גם פה הביטוי נתנה, הם מדברים כאילו כבר ניתן. אז אפשר, הפרשנים מסבירים.
היה כל כך בטוח להם שזה יצליח, אז הם כבר אמרו נתנה בגלל שהנער הכהן אמר להם שיהיה זה. אבל לפי דרכנו, נתנה הכוונה כבר נתן אותה אלוהים בידכם. מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ. יש מים, יש בוסתנים, גם בכפרים הערביים שננטשו במלחמת העצמאות היו בוסתנים ועצי פרי וכל מיני דברים כאלו, כן? שממש כמו תקופת יהושע, אתם יודעים? את הבתים מלאים כל טוב וזה.
חלק מהמקומות גם נכנסו לבתים ערביים. עד היום בירושלים במקומות כמו טלביה וזה, שמה שכונות שלמות שהיו בתים ערביים וקטמון, נכנסו לבתים ערביים והכל היה מוכן ומזומן. אז זה מה שאומרים, הכל שמה יש הכל. וייסעו משם ממשפחת הדני מצורעה ומאשתאול שש מאות איש חגור כלי מלחמה.
זה לא הרבה, בסדר? בסוף בסוף בסוף זה לא הרבה אנשים. למה יוצאים כל כך מעט? יכול להיות שאנשים חוששים, יכול להיות פוחדים, יכול להיות שמתעצלים, בסדר? אל תעצלו, זה לא רק כתוב שם, אמרו אל תעצלו, אנשים אמרו אה בה מה, טוב לנו ככה. לפעמים מתרגלים גם למצב של פליטות, בסדר? מחנה דן, אנשים כבר יושבים ככה וגרים בתוך איזה זה, ולא מבינים שיש הזדמנות, וזה אנשים לא יוצאים מזה. יכול להיות שגם אנשים חששו שאם ישלחו צבא גדול וכולם יבואו ביחד זה יעשה רעש, והצידונים שמה ישמעו ואז יביאו תגבורת או משהו כזה, אז יכול להיות שזאת סיבה אחרת לעשות את זה מה שנקרא יחסית בצורה חשאית שלא עושה רעש גדול מדי.
לא כל שבטי ישראל, מה זה? שש מאות איש גם לא חייבים לנסוע כולם זה. תראו איפה הייתה המחנה הראשון שלהם, ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה, על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה, הנה אחרי קרית יערים. ויעברו משם הר אפרים ויבואו עד בית מיכה. עכשיו כאן יכול להיות שלמה זה נקרא מחנה דן בקרית יערים? חנו הרי בעוד אלף מקומות בדרך, נכון? התשובה שבקרית יערים עשו את כל ההכנות למלחמה, שמה תכננו, שמה עשו הכל, ומשמה הם התפרצו הם יצאו אולי לכמה ראשים, בסדר? כדי לא לנסוע בבת אחת שלא יהיה מזה רעש, והמחנה דן זה המקום שמה שהיה בקרית יערים.
אני רוצה לתת עוד השערה שקשורה לסיפור הזה של מחנה דן בקרית יערים. זה דבר הרי מיוחד, נכון? קצת תמוה. מה יש בקרית יערים? מה קרה בקרית יערים? ארון מגיע לשם אחרי שילה. אחרי שילה הארון נלקח על ידי פלשתים, אבל בסוף הוא מגיע לקרית יערים ושמה הוא מונח לפיקדון.
בואו נראה את זה בפנים שנייה אחת. ספר שמואל א' כמובן בפרק ו'. סוף פרק ו' ותחילת פרק ז'. ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חודשים, ויקראו פלשתים לכהנים ולקוסמים לאמור מה נעשה לארון ה' ואז שולחים אותו, ואז הוא הגיע לבית שמש, בסדר? אני מדלג לפסוק י"ב, וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסילה אחת הלכו הלוך וגעו ולא סרו ימין ושמאל וסרני פלשתים הולכים אחריהם עד גבול בית שמש, ובית שמש קוצרים קציר חיטים בעמק וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות.
והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמוד שם. ואז אנשי בית שמש נפלו, ויך באנשי בית שמש בפסוק י"ט כי ראו בארון ה'. ויאמרו אנשי בית שמש, פסוק כ', מי יוכל לעמוד לפני ה' האלוהים הקדוש הזה ואל מי יעלה מעלינו. וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמור השיבו פלשתים את ארון ה' רדו העלו אותו אליכם.
ויבואו אנשי קרית יערים ויעלו את ארון ה' ויביאו אותו אל בית אבינדב בגבעה ואת אלעזר בנו קידשו לשמור את ארון ה'. אז יש לנו שם כהן בשם אבינדב, איך קראו לאבא של נדב? תזכירו לי? אהרון, נכון? לאבא של נדב קוראים אהרון ויש לו בן שקוראים לו גם אלעזר. אז אבינדב מזכיר מאוד את אהרון הכהן, בסדר? כנראה בן אחרי בן, כולם כנראה כהנים בן אחרי בן אבל זה היה כנראה קראו לו אהרון והיה כנראה כהן מאוד מאוד חשוב והוא חי בקרית יערים והיה לו בן בשם אלעזר, אז ראו בו אולי ממלא מקומו של אהרון הכהן ובעניין. לקבל את ברכתו של אהרן.
קראו לו פה אבינדב, אני לא חושב שקראו לו אבינדב באמת, בוא נגיד לכם, את האמת אני אגיד לכם, השם שלו היה אהרן ברור לי. אבונדב, בסדר, זה לא, זה היה מקובל. אבי זה, זה אנחנו מוצאים, אנחנו מוצאים בתנ"ך אבי, אבישי, כן, וכל מיני שמות כאלה שהם בעצם בן אדם נקרא על שם הבן שלו. בסדר, נקרא על שם בנו.
וכמו הלכו לבקש מהנביא והוא אמר להם יהיה בסדר, המעשה יצליח. יפה, אז הם לא הסתפקו בזה. אחרי שקיבלו ברכה מנכד של משה, הלכו לקבל ברכה מנכד של אהרן. לכן מחנה דן הולך לקרית יערים, בסדר? משה ואהרן בכהניו.
הם שאלו בארון עצמו? לא, הארון לא היה שם, הארון היה בשילה עדיין. אני אומר, אבל הביאו את הארון אחרי זה לקרית יערים, כנראה, אני מבין שקרית יערים היה שם מישהו מאוד חשוב. מישהו מאוד חשוב, אולי הכהן החשוב ביותר חוץ מאשר עלי, מלבד עלי. יכול להיות שזה לא היה אבינדב הזה, זה היה אבא שלו באותם הימים, בסדר, אני לא...
זה תלוי באיזה תקופה אנחנו מדברים, כי עם פסל מיכה קדום או מאוחר, זה תלוי בשאלות לפי השיטה שלי שזה מאוחר אז יכול להיות אבינדב בעצמו. אהרן, לאחד קוראים אהרן ולאחד קוראים בן משה, אז הנה, אז אנשי דן בכוונה חונים במקום שזה... ככה אני רוצה לשער, אחרת לא מובן למה הנביא גם מספר לנו איפה היה מחנה דן, קראו לו עד היום, קראו לו עד היום מחנה דן. טוב, איפה הגענו? אני חוזר, חוזר אלינו, הגיעו לשם ויבואו עד בית מיכה והנה חמישה אנשים...
סליחה, משם עדיין הלכו עם כל ה-600 איש, סליחה, עד בית מיכה. והנה חמישה האנשים ההולכים לרגל את הארץ ליש ויאמרו אל אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלו אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה תעשו. כאילו אמרו להם: בוא נחליט מה אתם רוצים לעשות, במילים אחרות בוא אנחנו לוקחים את זה מפה איתנו. ויסורו שמה ויבואו אל בית הנער הלוי בית מיכה וישאלו לו לשלום.
ו-600 איש חגורים כלי מלחמתם ניצבים פתח השער אשר מבני דן. ויעלו חמשת האנשים ההולכים לרגל את הארץ באו שמה, לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה. זה כבר הסברנו פעם שעברה, הם לקחו את זה כי הם היו בני דן והפסל הזה היה תוצאה של הסיפור של שמשון, בסדר, הם רצו לקחת את זה להם, אמרו שזה שייך להם גם. והכהן ניצב פתח השער ו-600 האיש החגור כלי המלחמה.
ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עושים. ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן. הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל? מה אתה מעדיף? להמשיך להיות פה רק ששייך למיכה עצמו? בוא תהיה של כולנו. וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבוא בקרב העם.
ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם. למה? כי הם חששו שמא מיכה ואנשיו יבואו אחריהם, לכן שמו את הילדים, שמו מקדימה, ומאחורה הם צריכים ללכת. המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן. מה זה כל האנשים שהיו שם? כל האנשים שהתפרנסו, נכון? היה להם שמה בית הארחה והיה שמה עוד חלוקת סגולות וכולל, עסק שלם שמה.
כל האנשים שמה חיו מזה. אז אומרים: מה אתם עושים פה? מה קורה פה? וידביקו את בני דן ויקראו אל בני דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה לך כי נזעקת? מיכה הוביל שם בראש. ויאמר: את אלוהיי אשר עשיתי לקחתם. פה הנביא לועג לזה: מה זה אשר עשיתי? אם זה אלוהיך? הוא עשנו ולא אנחנו.
זה לא הפוך, הוא עשנו ולא אנחנו הרי אפשר לקרוא את זה, יש קרי וכתיב, נכון? אלף כתיב וקרי ו' או הפוך אני לא זוכר. הוא עשנו ולא אנחנו אפשר לפרש או אנחנו שלו כיוון שהוא עשה אותנו, או הוא עשה אותנו ולא אנחנו עשינו אותו. בסדר, זה הקדוש ברוך הוא בשונה מאלילי הגויים, הם עשו את האלוהים, פה הוא עשה אותנו. אז הוא אומר: את אלוהיי אשר עשיתי לקחתם ואת הכהן ותלכו ומה לי עוד? מה נשאר לי? ומה זה תאמרו אליי מה לך? ויאמרו אליו בני דן אל תשמע קולך עמנו פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספת נפשך ונפש ביתך.
כאילו תפסיק לצעוק כי אחרת צריך להיפרד מהעולם הזה. טוב, אתם רואים שאין מה לעשות. כמובן שכאן גם יש לעג לעבודה זרה, וזה כאילו הוא לא יכול להציל את עצמו, מה זה? לוקחים אותו כמו איזה, מה דעתו של ה... וילכו בני דן לדרכם, וירא מיכה כי חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו.
תשמעו, כאן זה מתחיל לא טוב, כל הסיפור הזה של דן מתחיל לא טוב ומתחיל עם פסל, מתחיל עם גניבה של פסל ויש כאן איזה הצלחה שלהם. הצלחה למרות זאת, קצת קשה. והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו, ויבואו על ליש על עם שוקט ובוטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש. ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה.
ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשונה. אני בתור ילד שלמדתי את הפסוקים האלה הרגשתי קצת רחמנות על הצידונים האלה שמה, שהנביא קצת מתאר את האנשים האלה כאנשים טובים ופשוטים שלא, אין להם דבר עם אדם ולא עשו כלום לאף אחד, שוקטים ובוטחים ופתאום באו עליהם וטבחו בהם. לא עשו כלום, לא עשו רע לאף בן אדם. מצד שני זה כנענים, בסדר? זה כנענים שצריכים להוריש אותם.
אבל עדיין אני חושב שיש כאן איזה, אני חושב שהכיבוש הנביא לא רואה אותו בעין כל כך טובה בגלל הפסל ובגלל הזה ולכן הוא מציג קצת את הצידונים בצורה שמעוררת אמפתיה. ככה אני רואה את זה. כל הזכות לרשת את הארץ קשורה, קשורה להליכה בדרכי השם. אם אתם עובדי עבודה זרה, אתם מתחילים עם עבודה זרה, אז באיזה זכות אתם מורישים את הכנענים שאתם בעצמכם הולכים לעבוד עבודה זרה? והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם.
ככה אני מפרש את זה. בפסוק ואולם ליש שם העיר לראשונה יש כאן רמז לפסוק אחר שמופיע בתורה. בבית אל. כן.
ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה. מה הרמז בפסוק הזה? בשני המקומות האלה, בבית אל ובדן, עמדו העגלים של ירבעם. בסדר? אז יש כאן, יש כאן את ליש שהפכה לדן ואת, דרך אגב קוראים לעיר הזאת גם במקום אחר קוראים לה לשם. איפה זה? איפה זה? איפה מוזכרת לשם? אולי בספר יהושע.
לא זוכר. בקיצור לשם גם הייתה האבן של דן בחושן. בסדר? אז זה מה שקרה שם. קוראים לעיר דן בשם דן אביהם.
כשקוראים לעיר דן יש כאן אמירה עוד יותר גדולה, המענה זה המקום שלנו, של כל השבט. ואז בעצם חלקים גדולים מהשבט כנראה הגיעו בעקבות זה לשם ושבט דן בסופו של דבר חי באזור ההוא ולא באזור שיועד לו. מה? ביהושע כתוב איפה? באיזה פרק? ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה. אה, וילחמו עם לשם וילכדו אותה ביהושע.
בואו נסדר את הזה, האבנים, נכון? פרק י"ט. מה? י"ט. אז באבנים של החושן יש, נו, איך זה מתחיל? אודם פטדה וברקת זה ראובן שמעון לוי. נופך ספיר ויהלום זה יהודה יששכר זבולון.
לשם שבו ואחלמה, לשם זה דן נפתלי גד. תרשיש שוהם וישפה, אשר שוהם וישפה יוסף ובנימין. בסדר. אז לשם זה גם האבן של, האבן של, יכול להיות שלשם זה גם כן איזה כינוי לאריה.
בסדר. בכל פנים הם היו אמיצים. יש לנו עוד מישהו שרוצים לתאר מישהו שיש לו אומץ לב, אומרים לו כמו אריה. בסדר.
מוצאים את זה גם אצל דוד כי ליבו כלב האריה. בואו נראה רק שנייה טיפה כל האריות שאנחנו פוגשים. יש בספר שמואל ב' מדבר את זה על מרד אבשלום שנמצא בפרק... פרק ט"ז, כתוב ככה, מה פסוק, מה הפסוק אומר? כן.
פרק ט"ז פסוק י': והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס, שהוא לא ימס אף פעם. לבו כלב האריה. יש לנו גם בספר דברי הימים בתיאור של בני גד. בני גד היו גם לוחמים.
עם ישראל משתבח במקרא הרבה בגבורה שלו. יש בדברי הימים א' בסיפור איך שבני ישראל באים להילחם ומצטרפים לדוד. הצבא של שאול התחיל להתפרק ולאט לאט אנשים הצטרפו לדוד. זה נמצא בפרק י"ב בדברי הימים א'.
והברכה של משה לגד גם, הנה הוא מרחיב גד, כלבי שכן. כלבי שכן, נכון. יפה, צודק. כלבי שכן, טרף זרוע אף קודקוד.
לבי זה מישהו שהוא שוכן בלי לפחד. רגע אחד. נגיד תכף משהו גם על ליש בעניין הזה. אבל תראו את דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ט'.
אני יודע, יש לי איזה חיבה לפסוק הזה. ומן הגדי נבדלו אל דוד למצד מדברה גיבורי החיל אנשי צבא למלחמה עורכי צינה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. זאת אומרת שהלוחמים משבט גד הנביא מתאר אותם פני אריה פניהם. אריה, המיוחד באריה ובלבי זה כרע שכב כאריה וכלבי מי יקימנו.
כשמישהו הוא חי לבד, מוכן להיות לבד והוא לא חושש, כי אף אחד לא יכול עליו, אז הוא מתואר כאריה. דן גור אריה יזנק מן הבשן, גם גד כלבי שכן. הם מעבר לירדן לבד, הם לא חששו. גם ליש, העיר נקראת עיר על שם אריה, כי הייתה עיר כאילו שלא חששה.
הם לא חששו להישאר לבד. הם סמכו על עצמם. לא הצליחו כמובן. טוב הלאה.
ויקימו להם בני דן את הפסל. אחרי שהם כבשו את העיר, התודה רבה לקדוש ברוך הוא על זה שעשו זה, זה שהקימו את הפסל. איך זה מתחבר? התשובה היא שכנראה הפסל הזה לא היה פסל עבודה זרה. זה היה מין פסל אולי דמות של שמשון, אולי צורה של אריה, אולי צורה של נחש, משהו שקשור לברכת משה וברכת יעקב אבינו ודברים כאלה.
והם האמינו בקדוש ברוך הוא. ויאמינו בהשם ובפסל. זאת אומרת, האמינו גם בפסל. הם לא שהם כפרו באמונה בקדוש ברוך הוא.
הייתה אמונה בקדוש ברוך הוא, אבל עשו פסל ומסכה יחד עם, בצירוף, כדי לתת אווירה, אווירה יותר ססגונית, נחמדה, מרוממת את האנשים, זה היה מרומם את הרוח לראות ולהיזכר וכולי. אלו דברים שהגבולות שלהם לא היו כל כך חדים באותם הימים. הם הקימו להם את הפסל שם. היה שם מקדש.
בהתחלה זה הפסל, אחרי זה העגלים, אחרי זה עבודה זרה. גם העגלים זה היה חצי עבודת השם. אבל בעיקר וכאן מגיע הפסוק הזה. יש כאן שני פסוקים שצריכים עיון.
אחד פסוק ל', ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ. השאלה למה קוראים לו בן מנשה? הרי הוא בן משה, שואלת הגמרא? אומרת הגמרא, אלא תלה הכתוב הקלקלה במקולקל. שהיה מנשה מי? מנשה בן חזקיהו. איך מנשה בן חזקיהו נכנס פה? מי הכניס פה את המנשה הזה? אז בואו נמשיך הלאה.
מה תלה קלקלה במקולקל? זה נשמע לכם, מה עכשיו? בגלל שהיה אחד מנשה רשע אתה עכשיו מכניס את מנשה? מה זה הדבר הזה? אז אפשר להבין את זה מההמשך. ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ. מי יכול לכתוב עד יום גלות הארץ? מי יכול לכתוב עד יום גלות הארץ שזה דבר שהולך לקרות רק בסוף ספר מלכים? התשובה מי שיכול להוסיף את זה בספר שופטים זה רק אדם אחד ושמו בישראל ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות. ירמיהו ערך את ספר מלכים וכנראה הוא ערך גם את ספר שופטים, עריכה סופית, והוא הוסיף עד יום גלות הארץ.
בימי ירמיהו כשנרצו להגיד על מישהו שהוא, זה היה מנשה. מנשה זה היה דמות חיה ונושמת. גלות הארץ, כל הגלות הייתה בגלל חטאי מנשה, גלות של יהודה זאת אומרת. הם כבר גלו לפני, אז יכול להיות שזה ירמיהו כבר משנה כבר את השם ממנשה.
והוא גם היה כהן. עדיין כן, כן. אבל עכשיו לתלות את זה עדיין, עדיין זה קשה. אז אני רוצה להסביר פה עוד משהו, והשאלה היא פה גם השם של מנשה ההוא בן חזקיהו שקוראים לו מנשה, אני לא בטוח שכשהוא נולד קראו לו מנשה.
מנשה זה שם קצת בעייתי. הפירוש השם מנשה זה אצל יוסף, נשני אלוהים את עמלי ואת בית אבי. מה זה נשני? השכיחני. יוסף אמר שכחתי את כל הצרות שהיו לי כי הנה עליתי לגדולה.
במילים אחרות אני כבר לא לא מחובר למה שהיה, בסדר? גיד הנשה, זה גם כן, כן, אז נשני אלוהים השכיחני. אז אם קוראים למישהו מנשה, זה אפשר לקרוא לזה משכח, בסדר? מישהו שמשכח ומשכיח. אז יכול להיות שאצל אפשר גם לפרש את זה לטובה, אני לא אומר. הוא את עמלי, לא את בית אבי, את עמלי הכוונה את הצרות.
אבל בית אבי, השכיח אותי את בית אבי זה בעיה. גם למשה נולדים שני בנים, נכון? השני זה אפרני אלוהים בארץ עוני. אבל לראשון קוראים גרשום, גר הייתי בארץ נוכרייה. גם זה אפשר במילים אחרות לקרוא לזה גרשום, זה משמעות גר הייתי בארץ נוכרייה, כן? זה על עמלו ועל זה, הייתי והוא כבר לא עכשיו, עכשיו הנה הגעתי למקומי ואז הוא שכח קצת את זה.
מנשה המודרני זה גרשום של משה רבנו. ואולי פה בהיבט הזה אני אגיד משהו קשה, אני אגיד משהו קשה. יכול להיות הבן של חזקיהו לפני זה, הבן של חזקיהו יכול להיות שקראו לו ראובן, בסדר? יכול להיות שקראו לו שלוימה, לא יודע איך קראו לו. ברגע שהוא השכיח מישראל את שם השם ועבד עבודה זרה, השם הראוי לו זה מנשה, בסדר? נשני אלוהים את עמלי ואת בית אבי.
עמלי זה את עבודת השם ואת בית אבי, את חזקיהו, את הבן של חזקיהו מלך יהודה, מלך צדיק כזה, איך הגעת לשם? איך יקראו למישהו בן של אבא כזה צדיק והוא משכיח מעם ישראל את התורה? אין לך שם יותר מוצלח מאשר מנשה. בהיבט הזה, עכשיו אני רוצה להגיד משהו קשה שאמרתי. חז"ל מדברים על זה שהנער הזה אמר כך מקובלני מבית אבי אבא, לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. ודיברו על ויואל משה לשבת את האיש, זה לא אני אומר, זה חז"ל אומרים כאילו שמשה הסכים שם לעבוד אצל יתרו כשיתרו היה עובד עבודה זרה.
ובתפקיד יתרו פה מי? מיכה, בסדר? מיכה בתפקיד יתרו התחלף מיתרו לדן, אבל בסוף זה זה אולי מנשה כאן זה משה. משה בתקופה מסוימת בחייו עשה משהו שלדורות, אולי באותו זמן לא הייתה ברירה אבל לדורות זה גרם איזה קלקול. וזה בן מנשה קוראים למשה מנשה. זה דרך אחת, אבל אני לא אוהב אותה כי יש כאן ביקורת על משה ואנחנו לא מחפשים חלילה לתת ביקורת על משה אפילו שחז"ל כאן אולי כבר התחילו, פתחו את הפתח.
אני במקום זה הייתי רוצה אולי להסית את חיצי הביקורת אל הנער, אל יהונתן בן גרשום והוא מנשה. במקום שתהיה בן של משה, כמו שמנשה הבן של חזקיהו, אתה הפכת להיות מנשה. השם של הסבא, אתם יודעים אצל הערבים ימח שמם שמה יש את השמות כאילו שלוש, בתעודת זהות הסבא גם כן מזכירים בתעודות זהות של הערביות של הרשות. בזמנו כשהייתי ביהודה ושומרון אז עוד לא היה, תעודות זהות כתומות כאלה שישראל הנפיקה להם, אז כל אחד מזכירים גם את השם של סבא שלו.
זה חלק מהשם שלך. זה כמו שאבו זה שם שלך, השם של הסבא שלך זה גם השם שלך. כשאתה אומר בן מנשה זה אתה מנשה, בסדר? אתה איבן איבן מנשה כי אתה מנשה. כאילו הוא השכיח מישראל את שם השם, הסבא שלך הוא משה ואתה מנשה.
זה הנון שהוסיפו, אז בעצם זה כנגד המנשה, כנגד הנחש. לא כנגד משה רבנו. וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלוהים בשילה. לכאורה קשה, אם זה עד יום גלות הארץ או כל ימי היות בית האלוהים בשילה? התשובה, כל ימי היות בית האלוהים בשילה היה הפסל, ואחרי ששילה חרבה, אז גם הפסל סולק משם.
נכון? ואחרי זה שמו שם עגלים. למה? ואיך? וכמה? ומה? למה זה ככה קרה? יכול להיות שמיכה שהקים את בית מיכה זה היה מאוד סמוך לשילה, ויכול להיות שהפסל שהוא עשה היה קשור בתודעה של האנשים לשילה, שהוא ממשיך את השפע משילה אליהם. ברגע ששילה נחרבה, הבינו שגם הפסל הזה לא שווה כלום, העיפו אותו. בסדר? זו דרך אחת.
דרך שנייה, היא מתחברת לסיפור של קריית יערים. ברגע שהארון עובר משילה לקריית יערים לאבינדב, אנשי דן זכרו והיו בקשר אולי לא רע עם אבינדב אשר בקריית יערים. בסדר? שהוא נתן להם גם את הברכה, רק לא רצו להזכיר אותו יחד עם הפסל. אבל ברגע ששילה נחרב והארון הגיע לבית אבינדב, אז אמרו אנחנו לא נמשיך לעשות משהו אלטרנטיבי לקריית יערים.
הם היו הולכים לקריית יערים, ואבינדב היה אומר להם תורידו את ה... עד אז הוא היה אבינדב היה כהן רגיל, כהן חשוב, אבל ברגע שהארון הגיע לביתו הוא הפך להיות וואו. תבין איזה והם היו קשורים אליו, כי מחנה דן ליד קריית יערים, היו קשורים אליו והם היו באים אליו, ואז הם שמעו בקולו. הוא אמר להם תשמעו, אני אומר לכם תסירו את הפסל.
תסירו את הפסל. ועד אז לא שמעו בקולו כי הארון לא היה אצלו. אתם מבינים שבן אדם שהארון אצלו זה כמו מישהו, להבדיל אלפי הבדלות, הרבה יותר מישהו שנהיה רב ראשי. בסדר? עד שהוא היה רב באיזה עיר אז זה בסדר, כולם נחמד וזה, אבל הוא הרב הראשי, הרב הראשי! משהו אחר.
עכשיו הוא נהיה הרב הראשי אבינדב, אז הוא אמר להם כבר דבריו נשמעו. דבריו נשמעו. ככה אני מפרש שתי דרכים לפרש את פסוק ל"א. פסוק קשה, אחרת אין, קשה להבין את זה.
סוף דבר אנחנו לומדים מהסיפור של פסל מיכה, פרק בכיבוש הארץ על ידי בני דן, ואת הבעיות שהיו במשכן ה' בשילה ובשבטי ישראל שכל אחד עשה מה שהוא רוצה, וכל אחד יכול היה להקים לעצמו, כל שבט יכול היה להקים לעצמו מקום. יש נקודה אחת ששכחתי לומר, שאולי קצת אנחנו גולשים כבר דקה, אבל כשהם אמרו לו אתה רוצה להיות בוא תהיה, במקום להיות אב לבית אחד בוא תהיה, איך הם אמרו לו? אמרו לו הנה, "הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל?" אמיתי שבט ומשפחה מזכיר לנו מה? "פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוהינו ללכת" וכולי. אז הנביא שם בפיהם אתה רוצה להיות של שבט ומשפחה? כי האב ששם אותך של לבבו פונה היום מעם ה', כי לבבם היה פונה, אז כאן הנביא רומז לנו את המשפחה או שבט, בסדר? שזה שבט דן. בפועל למה כתוב משפחה שבט ומשפחה? כי לא כל שבט דן הגיע בהתחלה.
בהתחלה היו רק כמה משפחות משבט דן, אחרי זה כל השבט הגיע. אבל הנביא באמת בטוב לשונו הכניס גם את הסיפור הזה פן יש בכם וכולי, וזה "השורש פורה רוש ולענה". "והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי למען ספות הרווה את הצמאה". שלום יהיה לי זה גם שם הולכים שמה, יש שם שלום, דברים נעימים וזה.
"לא יאבה ה' סלוח לו". ובסוף באמת הם גלו ראשונים. בסדר? גלות הארץ זה תוצאה של פסל מיכה ושל אחרי זה העגלים שבאו בעקבותיהם לאותו מקום. ברגע שמקום התחיל לא טוב קשה מאוד לתקן.
אפשר אבל קשה לתקן. זה מתחיל כבר עם אפילו שהייתה תקופה אחת טובה שזה מחורבן שילה ועד ירבעם, אז לא היה לא פסל מיכה שם ולא היה שום דבר ולא עגלים. אבל איך שהתחילו הבעיות, אז הנה פה זה מקום מוכן ומזומן, אפשר לשים פה עגלים וזה וזה מה שהיה שם. טוב, זה סופו סופה של פרשה.
פרשת פסל מיכה. הפרשה הבאה היא פרשת פילגש בגבעה שהייתה צריכה להילמד, יכולים ללמוד כל הקיץ, אפשר ללמוד פילגש בגבעה. אני רוצה אבל לעשות אותה באיזה שני שיעורים ככה, שלושה שיעורים גג, עד שבועות לסיים את הסיפור הזה. ואז משבועות נלמד דברים שקשורים כבר לקראת השירות הצבאי, בסדר? נוכל לחבר את אלה שגם נשרו בדרך ולסיים ספר שופטים שלא החזיקו.
מתי התחלנו שופטים? בסוף יהושע? בסוף החורף? בתחילת החורף? אז בעצם שנה, שנתיים כמעט, שנה וחצי. מהר עשינו. את יהושע שנתיים שלמות עשיתי עם זה. בסדר, אז אני חושב שככה נעשה.
יהיה לנו עד שבועות שלושה שיעורים בערך. ל"ג בעומר עצמו מתי יוצא? יום רביעי. יום ראשון זה ב' אייר. יום ראשון של הזמן.
יכול להיות שנעשה שיעור, אם כולם יגיעו נעשה. ואחרי זה יהיה לנו, אני צריך לדעת כי פילגש בגבעה זה פרשה ארוכה מאוד. ב' אייר, אחרי זה ט' אייר גם בסדר, ט"ז גם בסדר, כ"ג, יופי. יש אפילו חמישה.
חמישה ימי ראשון. אז גם ארבעה, גם אם ביום ראשון של הזמן לא כולם יגיעו ולא נעשה, עדיין יש לנו את זה. ראש חודש סיוון השיעור האחרון של הזה. משם והלאה נעשה משהו אחר.
טוב, שיהיה לכולם חג השבועות שמח. עוד נמצאים פה, אבל כאילו מצד השיעור הזה. תודה רבה רבה.