פרק שמיני חלק ה' וסיכום 'שמונה פרקים'

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. גזירה מול ידיעה — בשונה משאלת הידיעה והבחירה התיאורטית, שאלת ה"גזירה" קשה יותר כיוון שהיא מתממשת בעולם דרך נבואה, ולכאורה מחייבת את המציאות.

2. כלל מול פרט — הרמב"ם מיישב את הקושי בכך שהגזירה האלוקית (כמו גזירת השעבוד במצרים) היא כללית על האומה, אך אינה מחייבת אף אדם פרטי להיות הרשע המבצע.

3. פסוקי ה"תנאי" — לגבי נבואות על חטאי העתיד, הרמב"ם מסביר שהן נאמרו כמשפט תנאי: אם העם יבחר לחטוא, כך יהיה עונשו, ולא כהכרח מראש.

4. אחדות הנפש — יסוד הכל הוא ש"נפש האדם אחת היא", ובכך האדם נושא באחראיות מלאה על כל חלקי אישיותו, מיצריו ועד שכלו.

5. שביל הזהב — המידה הטובה היא "דרך האמצע", והיא נקנית אך ורק על ידי התמדה ופעולות חוזרות ונשנות ההופכות להרגל.

6. תכלית האדם — מטרת האדם היא הכרת השם דרך השכל, כאשר כל הפעולות הגופניות (אכילה, שינה וכו') צריכות להיות מכוונות "לשם שמיים".

7. המידות כחציצה לנבואה — הנבואה תלויה בזיכוך המידות; פגם במידה, אפילו קטן, מהווה "מחיצה" המונעת את השפע הנבואי ומבדילה בין דרגות הנביאים.

8. בחירה כיסוד התורה — הבחירה החופשית היא עמוד התווך של השכר והעונש; ללא אפשרות בחירה מלאה, אין משמעות למצוות ולציווי האלוקי.

What is שמונה פרקים לרמב"ם | הרב יצחק ג'מאל (ישיבת כרם ביבנה)?

שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אנחנו בעצם כמעט סיימנו את שמונה פרקים.

נשאר לי ממש פסקה אחת לדבר עליה,

ואחרי זה אני רוצה שנעשה סיכום,

אז הכנתי פה דף סיכום,

שני דפי סיכום שמסכמים את כל השמונה פרקים.

לא יודע כמה נספיק אבל נעבור על זה חלק.

אז אני רוצה לפתוח בספר בדף בעמוד רנ"ב.

בעצם שני העניינים האחרונים שהרמב"ם מדבר עליהם זה שתי שאלות פילוסופיות:

האחת נקראת הידיעה והבחירה והשנייה נקראת הגזירה והבחירה.

רק לפעמים אנשים מתבלבלים ביניהם,

זה שתי שאלות שונות.

יש שאלה אם הקדוש ברוך הוא יודע הכל והוא היה,

הווה ויהיה,

אז איך יש לך בחירה חופשית?

זה שאלה אחת.

על השאלה הזאת דיברנו בפרק ב' מי שזוכר,

ורק אגיד במשפט אחד יש שלושה תירוצים,

יש שלוש גישות ביהדות בנושא הזה,

איך מצד אחד השם יודע הכל ומצד שני יש לך בחירה חופשית לגמרי.

שיטה קיצונית מצד אחד זה הרלב"ג שאומר שהשם צמצם את הידיעה והשם לא יודע,

וזה הפשט הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,

אתה בוחר לגמרי,

דיברנו על זה בארוכה אז.

שיטה קיצונית השנייה רב חסדאי קרקש,

הוא אומר הפוך,

הקדוש ברוך הוא יודע הכל ואתה מוכרח ואין לך בחירה חופשית.

אז מה אנחנו עושים פה?

אז אמרנו איך שאתה מתייחס לאירוע או כל מיני הסברים ברב חסדאי שלא ברור

לגמרי.

והסבר הרמב"ם שידיעת השם היא למעלה מהשגת בני אדם,

וידיעת השם כוללת את הכל גם אם היא לא מחייבת,

ובן אנוש לא יכול ככה להבין את זה כי בן אדם חי את הידיעה

ואם פתאום אני יודע זה חייב לקרות.

אבל ידיעת השם היא משהו שהיא על-זמנית,

מחוץ לזמן,

ולכן לא שייכת השאלה בכלל.

זה היה בשיעור ההוא.

היום,

פסקה אחרונה ברנ"ב הרמב"ם מדבר על הגזירה והבחירה ואסביר למה זה שאלה יותר קשה.

הרי מה בכלל השאלה?

הקדוש ברוך הוא יודע ואתה בוחר,

כל התשובות שאמרת שם תגיד גם פה.

אבל בגזירה ובחירה מה כאן הגזירה ובחירה?

כשהשם אמר והוריד את זה לעולם,

זה לא ידיעת השם ערטילאית שהשם יודע ומה שהרמב"ם ענה השם יודע וזה מעבר

לעולם ולחוקים,

פה השם כבר אמר למישהו שזה מה שיקרה,

הוא אמר על ידי נביא כך וכך,

אז פה כבר אתה לא יכול להגיד השם יודע במימד אחר כי זה חייב

לקרות.

אז איך יש בחירה?

אתם מבינים את ההבדל?

בידיעה ובחירה הידיעה לא יצאה לפועל עדיין,

אז לא מפריע להגיד שהשם יודע וזה לא משפיע על הבן אדם.

השם יודע והוא נמצא בעתיד אבל זה לא משפיע עליך.

אבל כשהוא גוזר שזה יקרה אז זה חייב לקרות,

אז איך אדם יכול לבחור?

אז בשאלה הזאת הרמב"ם מתעסק בעמוד רנ"ב:

והנה נשאר לנו דבר לבארו בזה העניין והוא שבאו קצת מקראות יידמו בהם בני

אדם שהשם יגזור במרי ושהוא יכריח עליו וזה שקר ולפיכך נבארם.

כי הרבה נשאו ונתנו בהם בני אדם מזה ממה שאמרו לאברהם ועבדום וענו אותם.

אמרו הלא תראה שכבר גזר על המצרים שיעשקו את זרע אברהם ומדוע ענשם והם

מוכרחים אין מנוס להם מלשעבדם כמו שגזר?

ותשובת זה שזה כאילו אמר יתעלה כי עתידים להיוולד יהיה בהם ממרים ונשמעים וצדיק

ורשע וזה אמת.

ולא בזה המאמר יחויב פלוני הרשע להיות רשע בהכרח ולא פלוני הצדיק להיות צדיק

בהכרח אלא כל מי שהיה מהם רשע בבחירתו היה ואילו רצה להיות צדיק אכן

היה ואין מונע לו.

ולפי שהגזירה לא הייתה על איש ואיש עד שיאמר כבר נגזר עלי אלא בא

על הכלל נשאר כל איש בבחירתו על עיקר הטבע.

וכן כל איש ואיש מן המצרים אשר עשקו ועשו להם עוול עשקו מהם ואילו

רצה שלא לעשקם הייתה לו הבחירה בזה לפי שהוא לא גזר על איש שיעשוק.

אז התשובה של הרמב"ם היא גם מפורסמת,

מופיעה גם בהלכות תשובה.

הרמב"ם אומר אתה לא תמצא בתנ"ך גזירה על אדם פרטי.

אתה יכול למצוא גזירה כללית על כלל האומה,

למשל דוגמא שהוא מביא פה ועבדום וענו אותם,

זה יקרה יקרה בוודאות.

יש גזירה יש גזירה,

האם זה מחייב אותך?

אותך?

אותך?

לא,

לא מחייב אף אחד,

ולכן אין הכרח גם אם זה גזירה וירד למטה זה עדיין לא מחייב שאתה

תהיה אדם רע.

ואם אתה בחרת להיות מהקבוצה הזאת של הרעים זה בעיה שלך ועל זה תענש.

הרמב"ם אומר:

וזאת התשובה בעצמה היא התשובה על אומרו הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה

וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ שאין הפרש בין זה ובין אומרו מי שיעבוד עבודה

זרה נעשה בו כך וכך לפי שאם לא יהיה שם לעולם מי שיעבוד יהיו

האיומים לבטלה ויהיו הקללות כולם לבטלה וכן העונשים אשר בתורה.

לא בגלל מציאות דין סקילה נאמר שזה אשר חילל שבת מוכרח על חילולו.

ולא בגלל הקללות יחויב שנאמר שאותן שעבדו עבודה זרה וחלו בהם הקללות נגזר עליהם

בעבודתם.

אלא בבחירתו עבד כל מי שעבד וחלו עליו עונש.

גם הם הלכו בדרכיהם גם ענש.

עכשיו מי ששם לב טוב הרמב"ם פה כאילו נותן תשובה שנייה.

הרמב"ם אומר בפסוק.

יש בעצם שני פסוקים קשים.

פסוק אחד "ועבדום ועינו אותם",

הרמב"ם אומר זה כללי.

כלל המצרים,

אין דין פרטי בכל מצרי.

ב,

וכן "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ".

מה הרמב"ם פה מתרץ?

כי הרי הקדוש ברוך הוא אומר למשה אחרי שתמות הם יזנו אחרי אלוהי נכר

הארץ.

מה הרמב"ם מתרץ פה?

מה זמן?

לא,

זה לא מה שהרמב"ם אומר.

הרמב"ם אומר אין הפרש בין זה ובין אומרו מי שיעבוד עבודה זרה נעשה לו

כך וכך.

הפסוק הזה זה על תנאי.

"הנך שוכב עם אבותיך ואם יקום העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ הוא

ייענש".

לא אמרתי לך שזה חייב לקרות.

הוא אומר זה שכתוב בתורה שמי שמחלל שבת יהיה סקילה,

האם זה אומר שחייב שיהיה מחלל שבת?

לא.

אז תשימו לב שיש שתי תשובות שונות.

התשובה הראשונה של הרמבואם עסקה בפסוק "ועבדום ועינו אותם" והוא דיבר שיש גזרה כללית,

לא נגזר על אדם פרטי ולכן יש בחירה חופשית.

בפסוק השני "וקם העם הזה וזנה",

הרמב"ם משתמש במשהו אחר.

הוא אומר הפשט של הפסוק הזה זה תנאי.

הוא משפט תנאי,

לא חייב שיקרה.

יכולה להיות מציאות שהקללות לא יקרו.

מה שכתוב בתורה "אם בחוקותיי תלכו",

שאם לא תשמרו תורה ומצוות יהיו קללות.

האם זה אומר שזה חייב לקרות באיזשהו דור?

לא,

לא חייב לקרות.

בקטע הראשון ב"ועבדום ועינו" זה חייב לקרות,

רק קבוצה מסוימת.

אבל לכאורה יש תשובה שאחרי זה ראיתי,

למה אני קצת מתקשה בזה?

כי הרמב"ם כותב בתחילת הפסקה "וזאת התשובה בעצמה היא התשובה על אומרו הנך שוכב

עם אבותיך וקם העם הזה וזנה".

אז זה לא אותה תשובה.

הרמב"ם מחבר את שתי התשובות ביחד,

וראיתי שהרב שילת כבר מעיר את זה פה שלכאורה זה לא אותה תשובה.

יש פה שתי תשובות שונות:

תשובה אחת גזרה על הכלל,

תשובה שנייה הפסוקים מתפרשים כ"אם יקרה כך יקרה כך",

אבל לא הכרח.

עכשיו הפסוק "וקם העם הזה וזנה" אתה יכול לפרש את זה כתנאי.

בפסוק "ועבדום ועינו אותם" זה לא תנאי,

זה ודאי יקרה.

ולכן הרמב"ם עשה את השינוי שהתשובה הראשונה היא כלל מול פרט,

התשובה השנייה להסביר את זה כמשפט תנאי.

אני רק אגיד שהראב"ד המפורסם שואל על הרמב"ם על התשובה הראשונה שלו:

מה זאת אומרת?

אם כל מצרי יגיד "לא אני,

לא אני,

לא אני",

אז איך תקרה הגזרה?

מה אתם עונים בתור רמב"מיסטים אחרי שסיימנו פה שמונה פרקים?

ידיעה ובחירה,

אף אחד לא יודע מי זה ספציפי.

בדיוק,

זה כבר נושק לשאלה הראשונה שלנו ידיעה ובחירה.

כי כל אחד מהם יש לו בחירה חופשית.

זה שזה יקרה זה יקרה,

השם יודע שזה יקרה.

השם לא אמר לאף אחד "לך זה יקרה".

וזהו,

בזה זה כבר מבחינת הרמב"ם הכול בסדר,

כי לא אמרתי שאתה תעשה ולא אתה תעשה,

אני אומר לך שמישהו יעשה.

מי?

אני יודע,

אתם לא יודעים.

ולכן אין לכם שום נפקא מינה,

פשוט אתה אל תהיה זה שתעשה את זה.

איך זה יקרה?

זה יקרה.

אבל זה עדיין לא מוריד מהאדם הפרטי את הבחירה החופשית שלו.

אז לכן הרמב"ם זה לא מפחיד אותו השאלה של הראב"ד.

גם יכול להגיד שזה בן אדם פרטי?

מה?

לא,

אם יש גזרה על אדם פרטי והקדוש ברוך הוא אמר "בישעיהו כהן יחלל שבת

שבוע הבא",

אז פה נגמר הסיפור.

הוא לא יכול לא לחלל,

נגזר עליו אז הוא לא יכול לא לחלל.

אם הקדוש ברוך הוא ידע מראש...

לא,

אבל אם הוא אמר את זה,

זה בדיוק מה שאני אומר בהתחלה.

אם הקדוש ברוך הוא יודע שהוא מחלל שבת הכול בסדר,

אבל אם הוא גוזר,

מה זאת אומרת?

הוא הוריד את זה ואמר נביא אמר ששבוע הבא ישעיהו כהן יחלל שבת.

אז איך עכשיו ישעיהו כהן יכול לא לחלל שבת?

אלוקים אמר שהוא יעשה את זה.

זה הבעיה שהרמב"ם מתמודד איתה.

התשובה היא אתה לא תמצא אף פסוק על אדם ספציפי,

כל הפסוקים זה על כלל.

גם על "וקם העם הזה וזנה" הרמב"ם יכול היה להגיד חלק מהעם,

ואני לא אומר לך מי.

אני יודע שזה יקרה,

וכל אחד יש לו בחירה חופשית לא להיות מזה.

זו תשובה שהייתה יכולה להתקבל פה,

ואז היא מסתדרת עם "וזאת התשובה עצמה".

אני לא יודע למה פה הוא פירש את הפסוקים בתור משפטי תנאי.

טוב,

מבחינתי סיימנו שמונה פרקים בשעה טובה ומוצלחת.

עכשיו מה שאני רוצה לעשות,

יש שיגידו שזה מיותר,

אני חושב שזה לא מיותר,

אלא לעשות חזרה על כל השמונה פרקים בקצרה בזמן שנותר לנו.

אז כתבתי פה פסקאות מרכזיות על כל פרק ונקודות יסודיות.

נחזור,

נאוורר,

נראה את התמונה המלאה.

כן.

לגבי הרבה פעמים כשהשם גם מבקש נגיד מנביא משהו,

אז הוא הרבה פעמים עושה פעולות נגד כביכול למנוע ממנו את הבחירה החופשית,

למשל יונה כשהוא מצווה...

מבקש ממנו ללכת לבשר לנינווה,

אז הוא רודף אחריו וגורם לו חוסר יכולת לברוח מזה,

נגיד כשהוא הופך את הספינה וגורם לכולם להשליך אותו ואז גורם לכל פעם כביכול

הוא מכריח אותך לעשות את מה שהוא ביקש ממך.

כן,

אבל זה לא מצווה או עבירה אלא הכוונה...

שוב,

אבל בסופו של דבר נגיד יונה לא רצה לעשות את הפעולה הזאת והוא גרם

לו בכל דרך כלשהי ובטוח שיש עוד דברים.

הוא יכול היה למות ולא לעשות את זה.

איך?

הוא יכל למות,

לא יבלע בדג,

ימות.

בסוף הוא התפלל.

נכון,

בסוף כשהוא נכנס למעי הדג,

גם על זה יש שיעור פעם,

ברגע האחרון הוא התפלל ואמר "השם תושיע אותי".

אבל הוא לא הצליח לברוח.

שיעור אחרון לפני יום הכיפורים.

אפשר אולי להגיד בצורה כאילו קשה אבל לכיוון ההפוך?

במקום להגיד שהתשובה,

התשובה של האם,

אפשר אולי להגיד שהכוונה שמה זה זה אם אנשים כאילו פרטיים כמו שאמרנו בתשובה

הראשונה?

לא הבנתי,

אתה מציע תשובה שלישית עכשיו?

מה אתה עושה?

לא לא,

אני מנסה לסדר את הרמב"ם וזה עדיין קשה,

אבל כאילו יכול להיות שה'אם' כאן זה אם לא יהיה שם לעולם מי שיעבוד,

הכוונה בפרטיים,

כאילו ואז תתבטל הגזירה,

כי לא יהיה מי שיקיים את זה כמו שאמרנו לפני כן.

לא,

זה יקרה אבל.

לפי הרמב"ם זה יקרה.

לא,

זה יקרה בדיוק.

זה יקרה,

אבל לא תתקיים הגזירה בפרטיים גם בפסוקים האלה.

כאילו וקמה העם הזה וזנה,

יכול להיות שבאמת...

לא,

אבל הרמב"ם פה אומר פה,

איך הוא מפרש את הפסוקים?

פה זה מה שאתה אומר,

הוא אמר את זה בהלכות תשובה,

אבל פה הוא לא אומר את זה.

פה הוא אומר שזה שכתוב 'וקם העם הזה וזנה',

הכוונה אם העם הזה יקום ויזנה,

יהיה לו עונש.

אוקיי,

אני מנסה לסדר את זה עם הזאת התשובה עצמה.

אבל זה לא,

זה לא,

זה יותר קשה.

אוקיי.

כן.

מה עם ישמעאל נגיד?

אומרים עליו אישית 'יד כל בו וידו בכל'.

נטייה.

כן.

מה עם עשיו?

עשיו היה רואה כנסייה,

היה בועט,

נכון?

היה רואה בית עבודה זרה,

היה בועט בבטן.

אז בחירה חופשית?

אני חושב שחז"ל התכוונו לומר שהיה לו נטייה מאוד גדולה אל,

אבל הוא יכל בוודאי שהיה לו בחירה חופשית.

בוודאי שהוא יכל לקחת את הכוחות האלה למקומות טובים.

הוא בחר שלא לעשות את זה.

יכול להיות שהיה לו יותר קשה.

יכול להיות שהיה לו יותר נטיות.

אותו דבר עם ישמעאל.

הרי בחזונו של אברהם אבינו ישמעאל ויצחק ביחד בונים את בית ישראל.

בחזונו של יצחק אבינו עשיו הוא העולם הזה ויעקב הוא העולם הבא.

יש הווא אמינא כזאת.

זה יכל לקרות.

זה לא קרה כי הוא בחר.

למה מהביאור של 'ידו בכל ויד כל בו' זה לא...

מה זה 'ידו בכל ויד כל בו'?

בגנבות.

זה אתה אומר.

זה מתפרש ככה בדיעבד שאנחנו יודעים מי זה ישמעאל.

זה יכל להיות 'ידו בכל' שהוא אומניק,

שהוא השולט,

הוא...

לא יודע.

הרבה דברים יכולים להתפרש בכמה משמעויות.

וזה תלוי מה האדם יעצב את הנבואה.

מה?

זה על הזרע של הבן אדם,

לא?

יכול להיות,

כן,

גם.

טוב,

אז אני בקצרה מזכיר נשכחות,

בסדר?

אז יש פה את הפסקאות המרכזיות,

אני לא יודע אם נקרא אותן,

אבל הנקודות המרכזיות.

אז נתחיל בהקדמה.

אנחנו שהתחלנו את שמונה פרקים בלחקור למה פרקי אבות כתוב בסדר נזיקין.

היה יותר מתאים שפרקי אבות יהיה בזרעים,

ביחד עם ברכות.

והרמב"ם נתן שתי תשובות יסודיות.

התשובה הראשונה של הרמב"ם הייתה שאם אדם עכשיו הולך לדיין,

למה שהוא יקבל אותו?

מי אתה בכלל?

ולמה אני מחויב אליך?

אז כאילו כל פרקי אבות,

לפי הרמב"ם,

בסדר נזיקין בגלל המשנה הראשונה.

אולי בגלל הפרק הראשון,

שמעיד בעצם על המסורת.

לכן הדיין לא מדבר מפי עצמו,

הוא מדבר מפי רבו ורבו מרבו עד משה רבינו,

ולכן אתה מחויב לקבל את הדין שלו.

זו הסיבה הראשונה.

הסיבה השנייה אומר הרמב"ם:

כל פרקי אבות יסודם זה המוסר הטבעי.

ואומר מי צריך יותר מכל להחזיק במוסר הטבעי?

הדיינים.

ולכן דווקא בסדר נזיקין כתוב פרקי אבות.

ככה כתבתי פה.

המוסר הטבעי קודם למוסר האלוקי,

והוא התשתית אליו.

כן,

הבאנו שם שזה השיעור הראשון.

אסור ליראת שמיים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם,

כי אז אינה עוד יראת שמיים טהורה.

וזה נפקא מינה לבחורי ישיבה.

דיינים זה בחורי ישיבה מבחינתי.

זאת אומרת,

הדיינים זה המעמד העליון,

המעמד הרוחני,

וכאילו הרמב"ם אומר שחז"ל רומזים לך:

קודם כל דרך ארץ.

קודם כל מוסר טבעי.

על גבי זה דיינות,

על גבי זה תורה.

מכל מקום במסכת אבות סדר נזיקין שתי סיבות.

אחד קבלת דין מפי דיינים שקיבלו איש מפי איש עד משה.

שתיים הדיין זקוק יותר מכל למוסר כדי שיקבלו ממנו בני אדם.

ובסוף ההקדמה הרמב"ם אמר את היסוד...

כן.

אז למה אבות זה לא בהתחלה?

טוב,

כי זה בנזיקין.

זה חייב להיות קשור לדיינים.

וזה לא בתחילת נזיקין.

אה,

זה הרמב"ם...

לא יודע.

לא יודע.

תסתכל שם במה שהרמב"ם כותב בה...

הוא עצמו כותב את הסדר.

אוקיי.

הרמב"ם שם בסוף אמר שהוא בספר הזה לא יכתוב מי כתב מה.

הוא ליקט את זה מחכמים,

אבל לקח את זה גם מפילוסופים ומהשכל.

ולמה הוא לא יכתוב לך למה הוא כותב?

כי 'שמע האמת ממי שאמרה'.

זה המושג שהרמב"ם הטביע.

אם אני אגיד לך שאריסטו כתב את זה או שסוקרטס כתב את זה,

אתה תבוא לזלזל.

והרמב"ם לימד אותנו כן את הפירוש,

שאדם צריך לדעת מה נכון ומה טוב ומה צריך,

ולא משנה כל כך מי אמר את זה.

ואז הבאנו איזה איגרת.

הרמב"ם כותב באיגרת שאדם צריך להאמין בשלושה דברים.

דבר ראשון,

כתוב,

כתוב את זה פה,

ראוי להאמין בשלושה דברים:

דבר שיש ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון,

גיאומטריות ותקופות,

כלומר דבר שהשכל מחייב.

השני דבר שישיגנו האדם באחד מחמישה הרגשות.

ההרגשות.

כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום,

או שיטעם שזה מר וזה מתוק,

או שימשש שזה חם וזה קר,

או שישמע שזה קול צלול או קול עברה.

השלישי דבר שקיבל אותו...

מפי הנביאים ומהצדיקים.

כלומר,

שלושה דברים אדם צריך להאמין בהם.

דבר שהוא בשכל מוכח,

ולכן הרמב"ם לא היסס ללמוד פילוסופיה,

ללמוד מאנשים חכמים,

גם אם לא יהודים,

כי אם זה נכון זה נכון.

שתיים,

דבר שהחוש,

שיש חמישה חושים משיגים.

ודבר שלישי,

דבר שיש לו מסורת וקבלה.

וזה מה שהוא כתב שמה.

פרק א',

הרמב"ם פתח במשפט המפורסם שלו:

דע כי נפש האדם אחת היא.

ואנחנו הסברנו למה כל כך הרמב"ם חשוב לו להגיד שנפש האדם אחת היא.

אמרנו שתי סיבות.

סיבה ראשונה,

בן אדם הרבה פעמים מתנער מאחריות ואומר:

יש את האני,

זה השכל שלי,

ויש את התאוות שלי,

ויש את היצרים שלי,

ויש את האינסטינקטים החייתיים שלי,

אבל זה לא אני.

כך אדם טוען לאיזה פיצול אישיות כזאת.

בא הרמב"ם ופותח את הספר שלו ואומר:

נפש האדם אחת היא,

כלומר אתה אחראי על הכול.

אתה אחראי גם על היצרים הכי נמוכים שלך,

הכי שפלים שלך,

וגם על השכל שלך.

ואתה אמור בעצם לאזן אותם,

אתה אמור לחיות את החיים האלה ביחד.

זה הסבר אחד.

הסבר שני,

נפש האדם אחת היא,

אז הרב קוק מסביר שבעצם כל החלקים בנפש של האדם הם נובעים ממקום אחד.

ולכן הרבה פעמים,

אם החלקים לא מאוזנים,

אז הרבה פעמים אתה תראה תופעה מסוימת ואתה תחשוב שהבעיה היא בתופעה הזאת,

בחלק הזה בנפש,

אבל באמת באמת הבעיה היא בחלק אחר לגמרי.

החלק השני לא מקבל את מה שהוא צריך,

ואז הוא בא לידי ביטוי בחלק אחר.

אז הנה,

נפש האדם אחת ולכן הוא אחראי על כל חלקי הנפש.

כל חלקי הנפש קשורים זה לזה.

לעיתים הסימפטום מתגלה בחלק אחד בנפש,

אבל הבעיה השורשית היא בחלק אחר.

אכילת יתר מתוך שעמום,

דופק מואץ כתוצאה מלחץ נפשי.

ואז הבאנו בשיעור הזה את הרב קוק.

הרב קוק אמר שבעצם כל החילון,

כל תופעת החילוניות זה בגלל שאנשים ביקשו עומק בתורה.

הם ביקשו עומק ביהדות והם לא קיבלו את העומק הזה,

אז הם הלכו למקומות אחרים.

הלכו לסוציאליזם,

קומוניזם,

ולפעמים לתאוות.

לפעמים אתה רואה בן אדם עם מלא תאוות,

אתה אומר:

איזה אדם שפל ואיזה אדם נמוך הוא.

וזה לא נכון.

הרבה פעמים זה שעכשיו הוא מתנהג ככה,

זה אומר שיש לו כוחות גדולים שלא מנוצלים,

ואם תדע לכוון אותם נכון,

יכול להיות ש...

אז לפי הרב קוק החילוניות תעיד על כוחות נפש גדולים שלא מצאו את סיפוקם

ברוח,

ולכן פירשו למצוא סיפוקם בתורות אחרות.

מישהו זוכר איפה זה בתורה מוכח?

על מה זה כתוב בתורה?

על המתלוננים.

אם המתלוננים שרצו בשר,

אז משה רבנו אמר שהוא מתפטר,

הוא לא יכול להיות יותר נביא.

והקב"ה קיבל את דעתו.

הוא אמר לו:

קח שבעים זקנים שיהיו איתך.

והרמב"ן מסביר שבעצם העם מאס,

כאילו מאס בתורה של משה,

ולכן היה צריך להוסיף גוונים לתורה כביכול,

לקבל סגנונות אחרים כדי שאנשים יתמלאו ברוח.

כשאדם לא מקבל את מה שהוא צריך,

אז הוא הולך לחפש בשר.

כשאדם לוקח קוקה-קולה בשביל להתמלא,

אבל הוא רעב.

זה לא יעזור לו.

וממה זה יעזור לו?

מה אתה אומר?

כשהם לא רצו את המן,

הם רצו...

כן,

כשהם רצו בשר בשר בשר,

התרופה כאילו הייתה צריכה להיות להגיד להם:

זה לא מתאים בשר.

לא,

התרופה הייתה להוסיף אנשי רוח.

תראו מה הקשר.

והתשובה היא זאת.

טוב,

חמשת חלקי הנפש,

זה אדם צריך לדעת בעל פה:

החלק הזן שזה הפיזיולוגי,

מערכת העיכול וכל תפקוד הגוף,

החלק המרגיש חמשת החושים,

המדמה זה הזיכרון והדמיון,

המתעורר אהבה,

שנאה,

תשוקה,

דחייה,

החלק השכלי להשכיל או להבין בשכל.

פרק ב' הרמב"ם עסק,

פרק ב' וח' קצת מקבילים,

פרק ב' הרמב"ם עוסק איפה יש בחירה חופשית לבן אדם.

אז יש חלקים שברור שאין בחירה חופשית,

כמו החלק הזן.

אם הכבד שלך יתפקד או לא יתפקד,

אם מערכת העיכול תתפקד זה לא קשור אליך,

אין לך בחירה חופשית בזה,

ולכן אין ציוויים עליהם.

נכון?

הרמב"ם הגדיר איך אני יודע אם דבר יש לו בחירה חופשית או לא:

א.

אם הוא פועל גם בשינה,

סימן שאין בחירה חופשית.

ב.

אם יש ציווי אלוקי על זה.

זה שני המדדים.

אז הבחירה החופשית נמצאת בחלק המרגיש,

בחלק המתעורר.

החלק המתעורר זה התשוקה,

האהבה,

הדחייה.

בחלק הזן והמדמה אין לו בחירה.

לגבי החלק השכלי,

הרמב"ם כותב שהפילוסופים הסתפקו,

והרמב"ם הכריע שכן,

יש בחירה בדעות הטובות או נפסדות,

אמנם לא בדברים מעשיים.

עכשיו,

איך הרמב"ם כתב שבחלק המדמה אין בחירה חופשית?

האדם אין לו בחירה חופשית אם לדמיין או לא,

לחשוב מחשבות?

איך זה מסתדר עם לשון הרע,

אם כאילו מדברים מתוך שינה?

כשאתה מדבר,

מה מדבר לשון הרע מתוך שינה?

לא שמעתי אף פעם אחד שמדבר לשון הרע מתוך שינה.

לא,

אז אין.

לפי החלום.

אז רגע,

אז לאדם יש בחירה חופשית בדמיון או לא?

אז אמרנו חילוק,

מה החילוק של היעב"ץ?

החילוק הוא שיש את המחשבה הראשונית של האדם,

שעליה אין לו בחירה חופשית,

ועליה הוא גם לא נענש,

ועליה גם לא צווה.

מה שאדם מדמיין אחרי זה,

זה כבר לא כוח המדמה.

איזה כוח זה?

זה השכלי.

האדם בעצם לוקח את הדמיון הזה ומפתח אותו.

ובוחר לחשוב ולהתעמק בו וזה כבר יש בחירה חופשית ועל זה אדם נענש.

אז באותו שיעור גם דיברנו על לא תחמוד.

אז הדמיון הראשוני או החלומות הם לא בבחירתו של האדם,

אומנם כשמפתח אותם זה כבר בבחירתו.

האם יש בחירה ברגש?

לא תחמוד,

איך התורה ציוותה לא תחמוד?

זה שאלה.

אז האבן עזרא המפורסם,

אז אמרנו שכנראה שאפשר להגיע ללא תחמוד.

יש שלושה שלבי הריפוי:

א' לא לרצות מה שיש לאחר אלא להשתמש בו כמנוע לצמיחה.

מי שזוכר רבנו אברהם בן הרמב"ם אומר שלא תחמוד זה לרצות את הבית הזה,

זה לרצות את המכונית הזאת,

אבל אם אתה רוצה גם מכונית זה בסדר.

אז זה כבר אפשר לדרוש מהאדם שזה לא לרצות את מה שיש לו,

אתה רוצה כמוהו.

עדיין יש בעיה של לא תתאווה,

כי לא תתאווה זה לא להתאוות לכל דבר.

שתיים ב' הבנה והפנמה שהחמדה פוגעת באדם עצמו,

לא מקדמת אותו להשגת המטרות.

אם אתם זוכרים אמרנו למה התורה אסרה לא תחמוד?

הסבר אחד חזון איש אומר שזה מזיק רוחני,

אדם שחומד אז הוא מעורר קטרוגים מלמעלה.

דעת הרמב"ם,

מי זוכר?

למה התורה אסרה לא תחמוד?

חומד לא?

מה?

לא זה לא הרמב"ם,

מה הרמב"ם אומר?

שתבוא לגזול את זה.

הרמב"ם אומר שזה גזירה,

כמו שהתורה גזרה גזירות היא גזרה לא תחמוד שמא תבוא לגזול.

ולפי דעת רבי פילון האלכסנדרוני הוא מסביר שלא תחמוד בעצם הורס לאדם את החיים

וזה אחד התרופות של אדם שיתבונן האם החמדה מביאה אותו למשהו או רק מורידה

אותו.

אדם שכל הזמן חושב כמה הוא מוצלח וכמה הוא טוב והלוואי שהייתי כמוהו בסוף

הוא הורס לעצמו את החיים,

הוא חי בעוגמת נפש.

כשאדם מתבונן בזה,

חושב על זה,

מפנים את זה,

זה לא קל,

אז הוא חומד פחות.

שלוש התרופה השלישית הייתה אם אתה לא קיבלת את הכוחות שלו כנראה התפקיד שלך

בעולם זה תפקיד אחר.

מי שזוכר סיפור של רבי אלעזר בן פדת שהקדוש ברוך הוא אמר אני מוכן

להפוך את העולם ואולי אתה תהיה עשיר.

וכולם שואלים מה זאת אומרת אני אהפוך את העולם ואז אולי אתה תהיה עשיר?

מה הכוונה?

שהתפקיד שלך בעולם היה לעבוד השם מתוך עוני.

אז אני אומר כדוגמה הדבר הזה שיש לאדם תפקיד בעולם ולפי התפקיד שלו הוא

קיבל כוחות.

אז בכלל לא שייך להסתכל ימינה ושמאלה ולקנא ולרצות כי כנראה זה לא התפקיד

שלך.

אתה תעשה את המקסימום בתפקיד שלך כן,

תשאף,

תתקדם,

אבל זה שיש לו יותר עושר או זה שיש לו אישה כזאת או זה

לא קשור אליך.

אתה צריך לעבוד בכלים שאתה קיבלת.

טוב,

אחרי זה יש את הבחירה מול הידיעה זה אמרתי לפני כמה דקות.

שני פירושים למשנה הכל צפוי והרשות נתונה,

זוכרים?

כן.

אבל אדם לא יכול לרצות את התפקיד של מישהו אחר?

לא קל יותר?

להיכשל יותר?

לא.

אנחנו לא מבינים למה הקדוש ברוך הוא בחר לכל אחד את התפקיד הספציפי שלו.

אני לא מבין,

אני לא חושב שאדם יכול להבין את זה,

אבל זה שיש תפקיד אנחנו יודעים.

אבל זה משהו שאני יכול לרצות.

יכול לרצות אבל זה לא יצא מזה כלום כי אתה לא תחליף אותו,

אתה סתם תהיה מתוסכל כל החיים שלך אז חבל,

פשוט חבל.

אוקיי כתוב הכל צפוי והרשות נתונה.

אז פירוש אחד אומר הכל צפוי הכל ידוע והרשות נתונה ככה הרמב"ם מסביר את

המשנה.

איך אפשר להסביר אחרת הכל צפוי?

בורא?

צופים בדיוק.

אתה נצפה בכל מקום אבל לא קשור להכל ידוע.

ככה יסביר את המשנה מי שסובר שהקדוש ברוך הוא לא יודע הכל.

אוקיי דיברנו בסוף על הנקודה השכלית זה החלק החמישי והחשוב ביותר ברמב"ם,

לפי הרמב"ם באדם זה שהאדם צריך לפתח את השכל שלו ורק על ידי השכל

הוא מגיע לאלוקים ונדבק באלוקים והרמב"ם מסביר את חטא האדם הראשון את עונש יותר

נכון האדם הראשון.

איש חכם שאל אותי שאלה,

האדם הראשון חטא חטא וקיבל פרס,

איך זה יכול להיות?

ואז דיברנו על שני המושגים המושכלות והמפורסמות.

האדם היה לפני זה אמת ושקר היה שכל טהור ישר בלי משחקים,

מהרגע שהוא אכל מעץ הדעת הוא הפך להיות מפורסמות,

טוב ורע,

כל תועלת או לא תועלת,

הכל נגיעות הכל אינטרסים והאדם הוא פחות ישר.

ככל שאדם נדבק באמת ובשקר הוא מתקן את החטא.

אוקיי פרק ג'.

אז אמרנו שמי שחולה לפי הרמב"ם מי זה חולה נפש לפי הרמב"ם?

זה לא חברה שבבתי חולים,

חולה נפש לפי הרמב"ם זה אחד שלא יודע מה זה טוב ומה זה רע,

הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע.

מה התרופה לאנשים האלה שהם חולי נפש?

ללכת לחכמים שירפאו אותם שידריכו אותם כי זה הדרך היחידה,

אדם שילך ללמוד.

אז דיברנו על זה שתחילת התהליך של התשובה זה שאדם ידע להבחין בין טוב

לרע אז הוא חייב ללכת למקום ללמוד.

אלא שמה?

היה שיעור במוסר אביך שזה מאוד מאוד קשה כי בן אדם הורגל,

יש לו הרגלים מסוימים שהוא קיבל אותם והוא 12 שנה איתם ועכשיו הוא בא

לישיבה וזה קשה,

צריך להתאמץ וצריך להתעמק וצריך גם לעבוד על עצמו לשנות את עצמו.

אבל בלי זה אם אדם לא ילמד מה נכון ומה לא נכון,

אם הוא לא יהיה אמיתי עם עצמו אז הוא לא יתקדם.

ניסור המידות,

זוכרים את המושג הזה ניסור המידות?

לפעמים אדם כאילו אומרים לאדם תעשה חבורה,

אני?

מה פתאום?

זה ענווה לא?

מה זה באמת?

עצלנות.

ויש מידות שהם מאוד מאוד לא כולם כן אבל יש מידות שהם מאוד מאוד

קרובות והאדם הרבה פעמים מטהר.

מתרץ את עצמו בטיעונים של מידה טובה באמצעות מידה לא טובה.

או אדם הולך ל,

דיברנו על להגיד דבר תורה פעם,

בסעודת מצווה.

אז בכל מקום הוא רוצה להגיד את החידושים שלו.

אז זה כן,

מה,

ויגבה ליבו בדרכי ה',

הוא רוצה לחזק את האנשים ולזכות.

זה יכול להיות אמיתי.

הרבה פעמים מתלווה בזה איזה גאווה מאוד מאוד מבסוט מכל מי שאומרים לו וואו,

איזה שפיץ אתה,

איזה תותח אתה,

וואו,

שינית לי את החיים.

אדם אוהב את זה.

ואז זה מעורב.

אדם צריך להיות עם עצמו איש אמת,

איש אמת ולדעת מאיפה זה מגיע.

אני לא אומר שאנחנו נגיע למאה אחוז טהרה,

אנחנו עושים דברים מעורבבים,

אבל במודעות זה כבר חשוב.

הבעיה הגדולה ביותר היא כאשר חולי הנפשות לא יודעים שהם חולים.

והדבר הזה דיברנו בארוכה מאוד,

אולי כמה שיעורים,

על הסיפור של הנגיעות.

מי האב טיפוס לנגיעות בתנ"ך?

דיברנו שם על המרגלים.

המרגלים היו בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון,

שהם מצילים את עם ישראל.

אבל בגלל שהיה להם נגיעה של כבוד,

ככה מסילת ישרים אומר,

נגיעה של כבוד עיוורה את דעתם,

והם ראו את המציאות באופן עקום,

ומה הכי גרוע?

שהם לא הרגישו את זה.

אדם שעושה רע ויודע שעושה רע יש לו תיקון.

אדם שעושה רע ובטוח שהוא מציל את העולם זה הכי גרוע בעולם.

הוא בחיים לא ישתנה.

ולכן הרמב"ם אומר אדם לא יודע מה זה רע ומה זה טוב,

הכל מעורבב אצלו,

הכל משובש אצלו,

הכל עקום אצלו.

אוקיי,

אז למה תמיד שואלים למה חילוני לא רואה את אלוקים?

רואים,

רואים בעיניים,

רואים בעיניים שיבת ציון,

רואים בעיניים,

אחת התשובות היא התאווה לא נותנת לאדם,

התאווה והמחויבות לדת לא נותנת לאדם להשתחרר מזה,

אז הוא בא כבר נוגע לסיפור כי הוא יודע שזה יחייב אותו.

אוקיי,

הלאה.

תחילת דרך הריפוי קשה,

מוסר אביך,

תחילת דרך בישיבה,

שבירת ההרגלים.

לפעמים כדי להשפיע על אדם כזה יש להראות לו שגם לשיטתו לא כדאי לו

לנהוג בדרך זו.

החזרה על פרשת השידוך של אליעזר מלמדת כיצד להינצל מנגיעה,

סוגיה של חשבון נפש,

שיחה לאחר שישפוט האם יש כאן נגיעה.

זוכרים אליעזר אמר אולי ואלי,

ויאמר,

יש שמה שלשלת.

כי מה אליעזר מתלבט?

הוא יודע שהוא נוגע,

הוא לא רוצה בתוך תוכו להביא אישה לאברהם כי זה על חשבונו בסוף.

הוא יודע שהוא הכתובת אם לא תהיה אישה.

אז הוא רוצה ולא רוצה,

רוצה ולא רוצה,

והוא מרגיש תקוע.

אומר השפת אמת,

הוא מרגיש תקוע והוא לא מבין למה.

אז מה הוא עושה?

מספר את הסיפור מהתחלה כדי לזהות את נקודת הנגיעה.

ברגע שהוא מגיע למילה אלי,

אז במקום אולי הוא אמר אלי,

כדי לרמוז שם פה הנקודה.

פה הנקודה ומפה הכל השתנה.

אז על זה נאמר יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.

הלאה,

פרק ד'.

פרק ד' זה הפרק המפורסם ברמב"ם על דרך המלך,

דרך האמצע.

הפעולות והמידות הטובות הן תמיד האיזון.

הרבה פעמים בנאדם נוטה לחשוב שאחד הקצוות הוא הטוב.

אנשים מעריצים או מעריכים את מי שנכנס בדגל שחור.

אנשים מעריצים את אלה שקופצים בנג'י במקום שאסור לקפוץ בנג'י.

אומר הרמב"ם זה שטויות.

הרמב"ם מביא את הדוגמה הזאת.

אדם שמכניס את עצמו לסכנות הוא לא גיבור,

הוא טיפש.

אנשים בטעותם ובטיפשותם חושבים שזה טוב.

החיים הטובים לפי הרמב"ם הם חיים מאוזנים בכל המידות ובכל המעשים.

נדיבות זה אמצע בין פזרנות לקמצנות,

אומץ זה אמצע בין פחדנות למחרף את נפשו,

וכל הדוגמאות שהרמב"ם מביא.

הפעולות והמידות הטובות הן דרך האמצע,

האיזון הנכון ודרך האמצע:

נדיבות,

אומץ,

זריזות.

אנשים משבחים את התכונה הקיצונית אך טעות בידם.

לגבי הפרישות אם אתם זוכרים,

מצד אחד חכמים מאוד מאוד משבחים את הפרישות,

בפרשת שבוע פרשת נשא,

נזר אלוהיו על ראשו.

מצד שני מי שפורש הוא חוטא.

אז איך זה הולך ביחד?

אז אנחנו הסברנו שזה תלוי בדרגת האדם.

ואם אדם מרגיש,

ככה הרמב"ם אומר,

אם אדם מרגיש רע עם עצמו אז זה לא טוב לו,

כי בסוף זה יכול להביא נזק.

דיברנו על אבשלום שהשיער שלו הרס לו את החיים.

ואז הרמב"ם אומר איך אתה קונה את מידת האמצע,

איך אתה הופך להיות?

תשובה,

איך אתה קונה בעצך מידות טובות?

יש רק דרך אחת:

התמדה,

התמדה,

התמדה.

שיעור שלם היה על את הכבש אחד תעשה בבוקר,

על יהושע בן נון שהיה מסדר את הספסלים ולכן הוא זכה להחליף את משה.

הקניית המידות בנפש רק באמצעות פעולות חוזרות ונשנות.

הרמב"ם המפורסם מאה שקל לצדקה מאה פעמים שקל מאשר פעם אחת מאה שקל.

זה הדרך לקנות הרגלים נכונים.

זה נכון מאוד גם לישיבה.

אדם רוצה סדר בוקר,

סדר צהריים,

לו"ז,

הוא חייב לעשות את זה יום אחרי יום ובסוף זה הופך להיות חלק ממנו.

יפה.

מתי הרמב"ם מאפשר לנו דרך קיצונית?

שני מקרים.

מקרה אחד אם הוא עזב את הדרך והוא נמצא בקצה אחד,

הרפואה המפורסמת של הרמב"ם לעבור לצד השני.

ודבר שני אם כל הסביבה שלו היא סביבה רעה,

אז אומר הרמב"ם הדרך היחידה היא לברוח ולצאת לקיצוניות מסוימת.

אז דרך הרפואה למי שיצא מהשיבוי לנהוג פרק זמן מסוים בקיצון בקיצון השני עד

שיחזור לדרך האמצע,

אך לא כדרך חיים.

החסידים שחיו בפרישות עשו את זה על דרך הרפואה או בגלל הפסד אנשי מדינתם.

אמרנו שיש שתי מידות שהרמב"ם כן אומר שצריך להקצין בהם,

זה גאווה וכעס.

מי שזוכר סתירה ברמב"ם בזה,

בשמונה פרקים הוא כותב להקצין,

בהלכות.

בהלכות דעות הוא כותב שמה שגם בדרך האמצע.

הבאנו שמה שלושה תירוצים,

תסתכל שמה.

ולסיום,

מידת הכעס.

דיברנו על החטא של משה,

ארבע פירושים בחטא של משה.

מי נותן לי את זה?

ארבע פירושים.

רש"י אומר,

זה היה בעיה חינוכית,

נכון?

משה רבנו במקום לדבר הוא הכה,

זה לא סתם הכאה,

לא משהו טכני.

זה עם ישראל אחרי 40 שנה,

צריכים לרומם אותם,

לדבר איתם.

ברגע שאתה ממשיך עם החינוך של העבד,

של להכות,

של אגרסיביות,

אתה לא מתאים.

אתה לא מתאים,

זה עומק החטא.

אתה לא מתאים להנהיג אותם בארץ ישראל.

תשובה שנייה,

הרמב"ם.

הרמב"ם זה הכעס.

בדיוק,

הרמב"ם אומר שאסור לכעוס,

ומשה רבנו פעם אחת בחיים שלו כעס.

ועל זה הרמב"ן יוצא קצפו על הרמב"ם,

ראינו את הקושיות של הרמב"ן.

שיטת הרמב"ן בשם רבנו חננאל,

מי זוכר?

הוא אמר "המן הסלע הזה נוציא לכם מים",

הוא נתן להם מקום לחשוב שהוא פועל.

ואז דיברנו על זה שמשה אמור להראות שלא הוא פועל ולא הוא עושה,

אלא הכל זה מהשם.

לכן הוא הרים את היד בקריאת ים סוף ולא את המטה,

כי הם חשבו שהמטה הוא מכושף.

ארבע,

שיטת האברבנאל,

בכלל זה חטא המרגלים.

זה לא היה חטא של שמעו נא המורים,

החטא היה חטא המרגלים,

והחטא של אהרון היה חטא העגל.

רק הוא נפרע להם פה.

אז הנה כתוב פה:

חטאו של משה רש"י הכה בסלע,

חינוך שמתאים לדור החדש,

רמב"ם נטייה ממידת האמצע כעס,

רמב"ן נוציא לכם מים,

ייחסו לעצמם את התוצאה,

אברבנאל חטא המרגלים.

פרק ה',

אמרתי את זה אז,

אני אומר את זה גם עכשיו,

לדעתי הפרק הכי חשוב בכל משנת הרמב"ם בעיניי.

תכלית האדם,

אומר הרמב"ם,

שכל פעולותיו יהיו לשם שמיים.

ואדם שזוכה לדבר הזה,

אומר הרמב"ם,

הוא לא פחות מנביא.

מה זה אומר כל פעולותיו לשם שמיים?

זה אומר שכל מה שאתה עושה,

אתה מכוון לשם שמיים.

אתה יכול לאכול לשם שמיים,

אתה יכול לישון לשם שמיים,

אתה יכול לנגן מוזיקה לשם שמיים,

אתה יכול שכל החיים שלך יהיו חיים קדושים.

שוב,

לא לרמות את עצמך,

כן?

במצב אמיתי.

מה שנקרא "בכל דרכיך דעהו",

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

הרמב"ם כותב בסוף,

בסוף פרק ה',

שהמשפט הזה ודאי נאמר ברוח הקודש,

כי יש ספרים שלמים מה תכלית האדם בעולמו,

ואם חז"ל אמרו רעיון כזה גדול בחמש מילים,

זה רוח הקודש בוודאות.

אז תכלית האדם שכל פעולותיו,

אוקיי.

אז דיברנו הרבה על אכילה.

היה גם בחודש שבט,

חודש שבט האות המיוחדת של חודש שבט זה,

חבר'ה,

איפה אתם תגידו?

מה האות המיוחדת של חודש שבט?

סמך?

לא סמך,

לא,

מחילה,

לא סמך.

איזה אות?

צדי.

"צדיק אוכל לשובע נפשו".

העבודה של חודש שבט,

אם אתם זוכרים,

פירות ארץ ישראל,

זה לתקן את האכילה.

ושמה דיברנו בארוכה על הרמב"ם שאומר שאדם יכול להיות תלמיד חכם ואכילה לאכול כמו

בהמה.

ואם אדם סיים פה את השיעור ואז יש במקרה היום פלאפל וצ'יפס והוא דוחף

והוא,

הרמב"ם אומר את המשפט המפורסם:

"הוא והבהמה אצלי שווים".

הרמב"ם אומר שכל מי שאוכל דבר רק כי זה טעים לו,

למרות שזה לא בריא לו והוא תאב ותאב,

אז הוא כמו בהמה.

וזה לא בתור מליצה "אוכל כמו בהמה",

הסברנו שזה ממש פשט.

כי מה ההבדל בין אדם לבהמה?

השכל.

אז אם אתה בעצם לא משתמש בשכל,

אוכל משהו שמזיק לך בוודאות,

אז אתה כמו בהמה לפי הרמב"ם.

אנחנו כולנו קצת כמו בהמיות,

כן?

אני לא מחריד את עצמי גם.

אבל לפחות שאדם יזכור את זה ואולי ימעט קצת.

אז אכילה נכונה חלק חשוב בעבודת השם.

מי שאוכל דבר המזיק רק כי הוא טעים,

הוא והבהמה אצלי שווים.

מי שזוכר הרמב"ם אומר,

זה הרב קוק ב"עין איה",

שאדם יונק משדי אמו כבר ביניקה הבעל חיים יונק מלמטה והאדם ממקום הלב,

כדי בעצם להגיד לו כבר בהתחלה האכילה שלך היא אכילה קדושה,

אכילה מרוממת.

אל תאכל כמו בהמה,

אתה לא בהמה.

מצוין.

שתי האנרגיות בגופו של אדם זה היה הזרע והאוכל,

ובשניהם יש עניין של בל תשחית.

אם אדם באוכל יש בל תשחית ובזרע יש השחתת זרע,

ער ואונן.

כי בשניהם דווקא התאוות הגדולות של האדם,

אדם יכול לרומם אותם ואדם יכול ליפול איתם.

עורלה,

זה גם בברית ברית המילה וגם בפרי.

זה עניין של האיפוק.

זרע והאוכל האדם נבחן בזה שמשתמש בהם בדרך הנכונה.

הרמב"ם אומר שהרפואה לפי הדרך הזאת יש לה ערך חשוב מאוד ביהדות,

כי אם בסוף התכלית זה לאכול נכון ולישון נכון ולהתנהג ספורט נכון,

אז צריך את הרפואה שתגיד לי מה נכון ומה לא נכון.

ולכן הרמב"ם מאוד מאוד אומר שהרפואה היא לא כמו נגרות ולא כמו אריגה.

אם מישהו חושב על רפואה,

אז יש אישור לצאת מפה רק לרפואה.

אם מכוון פעולותיו לבריאות גופו ותו לא,

עדיין לא הגיע לשלמות.

יש אנשים אומר הרמב"ם שהם חובבי בריאות,

היום זה קיים הרבה בחוץ.

אוהב בריאות!

הרמב"ם אומר זה בעיניי כלום,

כמו שאחד אוהב המבורגר,

אז אחד אוהב קופר,

אוהב ספורט.

זה שום דבר.

מתי הבריאות מקבלת משמעות לפי הרמב"ם?

אם על גבי זה אתה עושה את זה לעבודת השם.

כלומר,

אם יש לך תחביב,

הובי כזה,

של לעשות ריצות או לעשות כושר כדי שיהיה פופאי או סתם בשביל שזה עושה

לו טוב לגוף,

אבל הוא לא מנצל את זה לעבודת השם,

אז זה שום דבר.

כלומר,

זה סתם תחביב.

כל העניין של הבריאות שאני מדבר פה,

אומר הרמב"ם,

בסוף זה מביא אותך לידי,

אז אתה רואה סתם איזה חילוני או איזה להבדיל גוי שהוא כן בריא מאוד

ושומר וזה,

אני לא מתפעל ממנו.

כן,

יש לו את הדבר הזה,

הוא רוצה לחיות,

הוא רוצה להיות בריא,

אבל זה לא בשביל מטרה עליונה.

אז הרמב"ם אומר אין הבדל בינו לבין ההוא שאוכל המבורגר מהבחינה הזאת.

אוקיי.

זה חשוב כמו החיה.

כן.

אז כן קצת יותר טוב,

כי הוא כן מצליח לשלוט ביצרו,

יש לו תשתית.

אבל אוקיי,

גם בדיבורים של האדם,

אם אתם זוכרים הרמב"ם אומר שגם הדיבור צריך להיות לשם שמיים,

ואז הוא מונה שם בפרקי אבות את חמשת חלקי הדיבור החשובים כל כך.

וגם הרמב"ם אומר,

אנשים חושבים שאם זה לועזי זה פסול,

ואם זה עברי זה כשר.

וזה לא נכון.

כי אם יש לועזי עם מילים טובות,

זה בסדר.

אם יש עברי עם מילים גסות,

זה לא בסדר.

אין דבר כזה מוזיקה לועזית אסור,

מוזיקה עברית מותר.

היום בדרך כלל זה גם הולך ביחד,

שהלועזי זה בדרך כלל,

אבל אם יהיה לועזי טוב,

בערבית או בלא יודע מה או בכל שפה אחרת,

זה בסדר גמור.

אין בעיה בעצם הלועזי,

יש בעיה,

שם הרמב"ם אומר,

בעצם המילים.

אוקיי,

גם מדיבורי האדם יכוון לתועלת.

כך ידבר הרבה פחות וירדוף פחות אחר כותלי זהב שאין לו בהם צורך.

חמשת מיני הדיבור:

מצווה,

אסור,

וכן הלאה.

כן,

אסור,

מצווה,

מותר,

אהוב,

מאוס.

יש שיעור שלם על זה.

העוסק שלא לשם שמיים ובמשנת הרמב"ם,

אם אתם זוכרים הרמב"ם מאוד מחמיר בנושא הזה,

והוא טוען שמי שלומד שלא לשם שמיים זה...

תוספות מחלק בין לשם כבוד ללקנתר,

הרמב"ם לא עושה את החילוק הזה.

לפי הרמב"ם כל ההיתר שלא לשם שמיים זה בדיעבד,

בגלל שאין ברירה.

אבל באמת באמת זה מגונה.

גם על זה היה שיעור.

כל מעשיו לשם שמיים נאמר בוודאי ברוח הקודש,

זו מדרגה גבוהה מאוד,

מי שנמצא בה אינו פחות מנביא.

אנחנו צריכים לפחות לשאוף ולהתקדם.

בסדר?

אנחנו לא מצפים שנהיה קודש קודשים,

אנחנו לא שם.

שאדם לא יחיה בדמיונות שהוא שם,

וגם לא יעשה מעשים שלא מתאימים לו עדיין.

צריך להתקדם לזה לאט,

אבל אפשר להתקדם בזה.

אוקיי,

פרק ו'.

הרמב"ם הגיש הביא סתירה בפרק ו' מפורסמת,

מי יותר גדול,

האם המושל או...

איך הוא קרא לו?

אני כבר לא זוכר.

מה?

מתאווה.

מתאווה.

אוקיי,

היה לזה שם אחר,

לא?

כובש.

לא זוכר את השמות של...

לא,

הרמב"ם לא אומר כובש.

יש אחד שעושה את המצוות מתוך הזדהות מוחלטת,

ויש אחד שנלחם,

מתאווה ובסוף מנצח.

מי יותר גדול?

הרמב"ם אומר שנחלקו בזה גדולי עולם.

שלמה המלך...

מה?

הפילוסופים ושלמה המלך.

מה?

המעולה והכובש.

לא,

זה כתבי הקבלה,

דרך היושר ודרך הכובש.

תכף נדבר על זה,

אבל זה לא מה שהרמב"ם אומר.

אחרי זה נסתכל שם,

מי שיש לו פרק ו' יכול לפתוח.

המתאווה?

המעולה.

המעולה!

או,

המעולה.

זהו,

המעולה.

אז הרמב"ם אומר ששלמה המלך אומר נפש רשע אוותה רע,

אז מי שחושב רע,

מי שרוצה רע,

הוא רע.

ומי שרוצה טוב,

הוא טוב.

כך שלמה המלך אמר.

וגם הפילוסופים כמו שלמה המלך.

אם אתה רוצה לעשות עבירות ואתה מתאפק,

אז זה חיסרון.

זה בסדר,

אבל יש לך...

לעומת זאת,

חז"ל אמרו הפוך:

לפום צערא אגרא וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.

אז לכאורה סתירה.

אומר הרמב"ם אין סתירה.

הא במצוות שבין אדם לחברו או השכליות,

הא בשמעיות.

מצווה שכלית,

אוי ואבוי לאדם שאומר אני רוצה לגנוב,

אני רוצה לרצוח,

התורה אמרה שלא.

זה לא טוב.

בזה וודאי צודקים שלמה המלך והפילוסופים.

במצוות שמעיות,

אומר הרמב"ם,

בשר בחלב,

צ'יזבורגר,

לא צריך להגיד איכס מגעיל.

אני רוצה צ'יזבורגר,

התורה אמרה שלא.

זה הגישת הרמב"ם.

הרמב"ם הוכיח שאין סתירה ביניהם,

יש לחלק בין מצוות שכליות שבהן נדרשת הזדהות לבין שמעיות ששם לגיטימי להתוות לעבירה.

ראינו שתי גישות שונות ביהדות בנושא הזה.

הכתב והקבלה והרב קוק חולקים על הרמב"ם.

הכתב והקבלה אומר שדברי הרמב"ם האלה הם לא מוסכמים על חכמי ישראל וכולם חלקו

עליו.

שהם סוברים שבתחילת הדרך אדם יש לו מלחמות,

אדם יש לו יצרים,

אבל בסוף הדרך אדם אמור להזדהות עם הכול.

הוא אמור לעשות את המצוות ואת ה...

כי זה הציווי האלוקי ולא להרגיש שום מלחמה.

זה האדם השלם.

הגישה השלישית הקיצונית מצד שני זה היעב"ץ.

היעב"ץ אומר לא,

לא,

הכול...

גם בלא תגנוב וגם בלא תרצח זה בסדר שאתה מתאווה ואתה בסוף נלחם ומנצח.

אז הכתב והקבלה והרב קוק בתחילת הדרך אדם נלחם אחר כך הדרך אמורה להיות

ישרה,

מה שאמרת דרך הכובש ודרך היושר.

הרב קוק קורא לזה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

לכאורה חולקים על הרמב"ם.

גישה שלישית של היעב"ץ שבשני סוגי המצוות זה לגיטימי שיש מלחמה ויצר.

גישת הרמב"ם בקורבנות.

זה היה השיעור עם הרמב"ם והקושיות של הרמב"ן,

כבר אין זמן.

והשבנו את הרמב"ם,

שהרמב"ם אומר שהעולם הוא עולם טבעי,

עולם של תהליך.

הקדוש ברוך הוא לא מצווה על האדם דברים שהוא לא יכול לעמוד בהם אלא

בתהליכים,

ולכן ארבעים שנה הם היו במדבר.

לפי הרמב"ם זה לא בגלל חטא המרגלים בלבד,

זה כדי שנפש העם תתרגל לגבורה.

ולכן הקורבנות,

הואיל והם היו שקועים בעבודה זרה,

הדרך היחידה הייתה להמשיך עם הקורבנות בעבודת השם.

ודיברנו בארוכה על שיטת הרמב"ם בנושא של חוקים וטעמי המצוות.

גישת הרמב"ם בטענה כנגד ביקורת הרמב"ן,

הסבר הרמב"ם שהקדוש ברוך הוא מצווה ומנהיג את העולם בתוך תהליך טבעי.

דור המדבר היה צריך ללמוד מלחמה ארבעים שנה.

הבאנו שם שיטת הרמב"ן בקורבנות ושיטת החסידות בקורבנות.

כל אחת עם שיטתה.

מצוין.

פרק ז'.

הרמב"ם אמר שכדי להיות נביא צריך להיות שלם בעניין השכלי כמו שאמרנו אז,

יש רף מינימלי בשכל שממנו אתה יכול להיות נביא ולא כולם יכולים להיות נביא

וזה בסדר אומר הרמב"ם.

ובמידות אומר הרמב"ם ברוב המידות.

הנביא הוא לא שלם בכל המידות,

הסברנו למה.

כי אי אפשר,

או כי אי אפשר או...

לא זוכר,

היה שם עוד הסבר.

אז בעצם הרמב"ם כאילו אומר זה חידוש להגיד שגם כשיש פגם במידות זה יוצר

חציצה.

כי אדם יכול להגיד הואיל ונבואה זה שכל,

הואיל ונבואה זה דבקות באלוקים.

אז למה מידות חוצצות?

אבל הרמב"ם אומר שכן,

שיש לאדם,

הקדוש ברוך הוא כל הזמן משפיע שפע,

וכשאדם הוא טהור וכשאדם הוא מצוחצח וכשאדם הוא זך,

אז אור השם יגיע אליו.

אבל כשהוא עכשיו במידות לא מתוקנות,

אז זה פוגע במידת הנבואה,

ונביאים נבדלים זה מזה,

אומר הרמב"ם,

בזה,

לפי המידות שלהם.

יכול להיות שהמידות יותר מזוקקות וגם השכל,

אז הנבואה יותר חזקה יותר טובה.

משה הגיע לרמה הכי גבוהה של נבואה,

אספקלריא המאירה,

רק החומר חצץ בעדו.

הסיבה למה אצל דוד היה קפידא שנלחם מלחמות השם,

ומה הוה אמינא של שלמה לעשות כל אלף הנשים?

דיברנו שיעור אחד על קנאה,

זה בדיוק הנקודה.

קנאה חיובית טהורה לגמרי הייתה קנאת פנחס,

ולכן היא התקבלה.

קנאת אליהו היה בה נגיעה.

הקדוש ברוך הוא אמר 'אתה מקנא כי אתה מפחד על עצמך'.

שוב,

לפום דרגא דיליה.

ולכן רואים מפה שהרבה פעמים המידות הן מוסתרות בתוך ליבו של האדם,

והאדם לא מבחין בעצמו אם זה אמיתי זך או קצת מעורב.

ככל שהאדם יותר נקי,

וזה מתחבר לנו לפרק ג',

ככה הוא יותר טהור,

ככה הוא יותר קרוב להשם.

קנאה חיובית של פנחס הייתה ללא נגיעה והותרה רק במקרים ספציפיים,

ולעומת זאת קנאת אליהו הייתה בנגיעה ולכן נענש.

מחלוקת הרמב"ם והר"ן בדרשות לגבי המשפט 'אין הנבואה שורה אלא על חכם,

גיבור ועשיר'.

שיטת הרמב"ם לא כפשוטו מידות.

שיטת הר"ן כפשוטו.

צריך להיות חכם,

גיבור כדי לא לפחד מהעם.

ראינו שמה קושיות על הרמב"ם כי מהגמרא נראה שזה כן כפשוטו,

כל מיני ניסיונות לתרץ.

על כל פנים לפי הרמב"ם חכם זה...

גיבור זה כובש את יצרו,

עשיר זה השמח בחלקו.

בלי זה חכם זה כפשוטו,

כן?

כי צריך להיות בעל שכל.

אוקיי.

בפרק שמיני ואחרון הרמב"ם הטביע את היסוד הי"א בוא נגיד,

בחירה חופשית.

האדם לא מוכרח למעשים שלו.

יש לו נטיות לפי הרמב"ם,

יש לו דברים שמושכים אותו לפה ולשם.

בסוף היחיד שקובע מה לעשות זה הוא.

והרמב"ם אומר זה מוכח א' מהסברא,

אני מרגיש אני בוחר,

ב' מציווי התורה.

התורה לא יכולה לצוות על מישהו אם אין לו בחירה חופשית,

והתורה גם לא יכולה להעניש מישהו אם אין לו בחירה חופשית.

חייב שיש בחירה חופשית,

זה כתוב בתורה בפירוש 'הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות

ואת הרע ובחרת בחיים'.

בחירה חופשית יסוד של שכר ועונש,

כל מצוות התורה,

מוכח מתוך התורה מתוך השכל.

הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,

הכוונה לכל דבר שהוא לא בבחירתו של האדם,

כגון יהיה גבוה,

יהיה נמוך,

לאיזה משפחה ייוולד,

יהודי.

דברים אלו התלויים בבחירה אינם בידי שמיים,

כולל זיווגו של אדם.

מה שאז הרמב"ם אמר שישאלו אותו 'אבל זיווגו של אדם מכריזים מ' יום לפני',

אז מה הרמב"ם תירץ,

זוכרים?

הרמב"ם אמר זה לא לכל האנשים,

זה לאנשים ספציפיים מאוד.

וב' אם הוא יילך בדרך טובה,

זאת תהיה הכי מתאימה.

אמרנו שמי שעושה איזה מצווה טובה הקדוש ברוך הוא יזווג לו אישה טובה,

ומי שיעשה דברים רעים הקדוש ברוך הוא יזווג לו אישה רעה,

אבל שוב לרוב בני אדם זה לא קורה.

ולכן הרמב"ם לא נבהל מהמאמר הזה.

ראינו עוד תירוצים שיש פה פוטנציאל ובסוף אם הוא יזכה הוא יממש אותה ואם

הוא לא יזכה לא.

בכל מקרה לא קובעים לאדם עם מי הוא יתחתן.

מי שחושב פה שכבר כתוב לו האישה שהוא יתחתן טועה.

למה אומר הרמב"ם?

כי זה מצווה להתחתן.

אז אם קצוב לך אישה טובה שמותר להתחתן איתה אז קצוב לך לעשות מצווה?

זה לא הגיוני.

אם קצוב שתתחתן עם ממזרת זה עבירה,

אז קצוב לך לעשות עבירה?

אז לא קובעים לאדם.

האדם בוחר רק בשכל שלו ולכן עוד מעט אתם יוצאים לשידוכים,

לא...

בסוף זה החלטה של בן אדם.

ויש סיעתא דשמיא.

זה מה שככה אדם צריך לחשוב וככה הוא צריך לעשות שיקולים שכליים.

הלאה,

יהיו שינויים בימות המשיח,

זה היה השיעור של שבוע שעבר.

מחלוקת רמב"ם,

שמואל ורבי יהודה שלא,

והודאת הרמב"ן ורבי חייא בר יוסף שכן.

יהיה בחירה בימות המשיח גם לרמב"ן אלא שהטוב יהיה יותר ברור והרע חיצוני לאדם

כמו מדרגת אדם הראשון.

לרמב"ם משהו שזה עזרה משמיים,

ומל ה' את לבבך,

יהיה איזה עניין על-טבעי.

מהרמב"ם נראה שזה בגלל השפע שיבוא לעולם,

אנשים יהיה יותר קל לעבוד את השם.

אבל האדם לא ישתנה.

כמו שראינו גם 'גר זאב עם כבש' לפי הרמב"ם זה משל.

אין שום שינוי גם באדם אלא יש שפע בעולם,

יש חכמה בעולם,

אז אנשים מתעלים.

לפי הרמב"ן יש דברים על טבעיים שיקרו.

אולי הם עוד יקרו,

בינתיים אנחנו עם הרמב"ם.

הלאה.

הגזירה האלוקית במצרים לא הייתה על אדם ידוע וכל אחד יכול לבחור שלא לעשותה.

הראב"ד חולק.

שיטת הרמב"ן גם חולק על הרמב"ם ואומר שבמצרים הבעיה הייתה שפרעה עשה יותר ממה

שהוא נגזר...

נגזר עליו.

אבל הוא הגזים,

בגלל זה הוא נענש.

הרמב"ם לא מגיע לזה.

הרמב"ם פשוט אומר הגזירה לא הייתה על אדם ספציפי אלא על קבוצה.

ולגבי מה שהוספנו עכשיו,

'קם עם זה וזנה',

אומר הרמב"ם,

זה לא חובה שזה יקרה,

זה 'אם הם יזנו הם ייענשו'.

הדרן עלך שמונה פרקים.

משבוע הבא אני חושב שלא יהיה שיעור כי בימי חמישי היה שלוש פעמים שלא

היה שיעור,

אני אמרתי לרב דהי שיחליף אותי אולי כדי ש...

בכל מקרה אני מסיים עכשיו.

אז עוד שבועיים אנחנו נתחיל לעשות סוגיות ברמב"ם,

בסדר?

יש לנו אני חושב שבעה שיעורים שחישבתי עד סוף הזמן.

כל פעם ניקח סוגיה בתורת הרמב"ם בהשגחה,

בעיית הרע בעולם,

אסטרולוגיה,

ננתח את שיטת הרמב"ם מול הראשונים.

שיהיה לנו בהצלחה,

יישר כוח גדול.