האם תמיד תהיה לנו בחירה חופשית? - פרק שמיני חלק ב

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. הבחירה החופשית כיסוד — הרמב"ם קובע שהבחירה החופשית היא "יסוד גדול" ביהדות, שכן ללא חופש פעולה אין משמעות למצוות, לעבירות או לשכר ועונש.

2. התמודדות עם דטרמיניזם — למרות טענות מחקרי מוח או פילוסופים (כמו רבי חסדאי קרקש) על כוחות המכריחים את האדם, היהדות מתעקשת שהרצון האישי יכול לגבור על כל נטייה מזגית.

3. לב מלכים ביד השם — הרלב"ג מסביר שמנהיגים בעלי השפעה עולמית הם חריגים, והקדוש ברוך הוא מטה את לבם לפעמים בניגוד להיגיון כדי לקדם תהליכים הסטוריים.

4. המניעה כעונש — לשיטת הרמב"ם, אחד העונשים הכבדים על חטאים חמורים ומתמשכים הוא נטילת הבחירה החופשית ומניעת התשובה מהחוטא.

5. חטאו של פרעה — הכבדת לב פרעה לא הייתה סיבת החטא אלא העונש עליו; הרשע שלו בשיעבוד בני ישראל הוביל לכך שננעלו בפניו שערי התשובה.

6. נקודת האל חזור — למרות שבאופן רגיל התשובה תמיד אפשרית, הרמב"ם מונה מקרים קיצוניים (כמו פרעה, סיחון ודורו של אליהו) שבהם אדם איבד את זכות הבחירה.

7. קושיית בעל העקידה — רבי יצחק עראמה חולק על הרמב"ם וטוען שחסד השם אינו נגמר לעולם, ואין חטא שעומד בפני התשובה אם האדם באמת מתאמץ לשוב.

8. למה נשלח משה? — לדעת הרמב"ם, השליחות לפרעה לאחר נטילת בחירתו נועדה ללמד את באי העולם שיעור במוסר: אדם יכול להפוך את עצמו לבלתי מסוגל לשוב.

9. איזון הבחירה — הספורנו מציע גישה הפוכה: "הכבדת הלב" נועדה דווקא לאפשר בחירה; ללא החיזוק, הניסים היו כופים את פרעה להשתעבד לבורא רק מתוך פחד.

10. התלייה במקרה — לפי ספר העיקרים, השם נותן לאדם הסברים "טבעיים" לניסים (כמו הכבדת הלב), כדי לבחון האם הוא יבחר לראות השגחה או יתלה הכל במקרה.

11. אקטואליה של השגחה — גם בימינו, כמו במלחמות ישראל, השם נותן לנו צדדים לתלות את ההצלחה בטכנולוגיה או במודיעין, כדי שהבחירה להכיר ביד השם תהיה אמיתית.

12. תוצאת האישיות — בסופו של דבר, אדם בעל "לב עקום" ימצא תירוצים להתעלם מהאמת, בעוד שאדם ישר יכיר במלכו של עולם גם דרך ההסתר.

What is שמונה פרקים לרמב"ם | הרב יצחק ג'מאל (ישיבת כרם ביבנה)?

שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אז אנחנו בפרק שמיני. הייתה קצת הפסקה, אז אני קצת מזכיר מה ראינו. פרק שמיני, מה שהרמב\"ם פתח בו, פתחנו בפסקה הראשונה רק, זה הרמב\"ם מאוד מאוד היה חשוב לו להגיד ולהוכיח שיש בחירה חופשית ושכל מעשה שאדם עושה תלוי אך ורק בו ואין שום דבר שיכול להכריח אותו לעשות מעשה. והרמב\"ם אמר שזה יסוד גדול ביהדות. גם המצוות והעבירות מוכיחות את זה, כי אי אפשר לצוות, וגם השכל, אנחנו רואים שאנחנו כל הזמן פועלים לפי מה שאנחנו רוצים. ואמרנו שיש כאלה שאומרים שזה העיקר ה-14 של הרמב\"ם. אני רק אגיד שזאת טענה שמלווה את העולם כבר שנים, הדטרמיניזם. זה שלאדם אין בחירה חופשית. והתווכחו עם הרמב\"ם ועם אחרים בשני מישורים. תקופת הרמב\"ם זה היה פילוסופית, כי אם הקדוש ברוך הוא יודע הכל, אז איך יש בחירה חופשית? זה מה שראינו כבר בשיעור בפרק ב'. חסדאי קרקש, יהודי, תלמיד חכם גדול, גם סבר שלאדם אין בחירה. אבל גם בשנים האחרונות, בדור האחרון, במדעי המוח, הרבה חוקרים של מדעי המוח טוענים נגד הרמב\"ם הזה, והם טוענים שאדם אין בחירה חופשית, שאדם בסוף הוא אוסף של גורמים, לפי השכל שלו, לפי האופי שלו, לפי החברה שלו. והם אומרים שאם תיתן לי מחשב מספיק מתוחכם, תכניס את הנתונים של הבן אדם ואני אדע מה יהיה איתו עד סוף ימיו, כי הכל זה מתוכנת. ועל התפיסה הזאת אנחנו חולקים. מה זה אנחנו? היהדות חולקת. זה לא יכול להיות. כי זה נכון שיש השפעות, וזה נכון שיש נטיות לאדם לפי האופי שלו, החוכמה שלו, הסביבה שהוא גדל, אבל הנקודה החשובה היא שבסוף מה שקובע אם תעשה או לא תעשה זה הרצון שלך, והדבר הזה אתה יכול למנוע. מה אתה שואל? רגע, מה שאתה מדבר עליו זה מחקר שעשו על נוירונים במוח, אז יש פעולה מסוימת שהנוירונים במוח עושים לפני שאתה עושה את הפעולה בעצמך, אבל זה לא בדיוק נכון שאין לך בחירה חופשית כי אתה יכול לבחור לא לעשות את זה. כלומר, לבחירה לא יש לך בחירה חופשית עליה, אבל לעשות את הדבר אין לך בחירה חופשית מהרגע שהחלטת לעשות. אוקיי, אז סוף דבר היהדות והרמב\"ם פה בתור נציג מאמין באמונה שלמה שיש בחירה על כל צעד שאדם עושה. שוב, יש השפעות, וזה חשוב לדעת שיש השפעות ולא מתעלמים מזה שמבנה המוח משפיע ושעוד הרבה דברים משפיעים על החלטות האדם, אבל בסוף הבחירה החופשית היא שלו. אז אנחנו פה בפסקה השנייה בפרק שמיני, או שזה מקור ראשון בדף, זה אותו דבר. \"ואומנם ביארתי לך זה כדי שלא תחשוב לאמיתות אותן ההזיות שייבדו בעלי גזרת הכוכבים באשר הם טוענים כי מולדת בני אדם ישימום בעלי מעלה ובעלי פחיתות ושזה אדם מוכרח על אותן פעולות דווקא\". בסדר? לפי המזל שאדם נולד הוא מוכרח לעשות. \"אבל אתה תדע כי דבר מוסכם על תורתנו ופילוסופיית יוון, כפי שאימתו טענות האמת, שמעשי אדם כולם מסורים אליו, אין כופה עליו בהם ולא מושך לו מבחוץ בשום פנים שיטהו למעלה או פחיתות, אלא אם כן תהיה הכנה מזגית בלבד\". מה פירוש הכנה מזגית? מה שאמרנו, נטיות. כלומר אדם יש לו, לאחד יותר קשה ולאחד יותר קל, אבל ההחלטה הסופית היא בידך. \"ואילו היה אדם מוכרח על מעשיו, היו בטלים הציווי והאזהרה התוריים, והיה כל זה שווא גמור, הואיל ואין בחירה לאדם במה שיעשה\". בסדר? אז שאלנו על רבי חסדאי קרקש, זוכרים איך לשיטתו יש ציווי אלוקי, איך יש מצוות ועבירות? אמרנו שלפי שיטתו איך אתה מגיב למה שאתה חייב לעשות, מה היחס שלך, על זה אתה נידון. יש כאלה שאומרים שזה אשליה כזאת, אתה חושב שאתה בוחר אבל אתה לא בוחר כלום. טוב, אבל זה לא אנחנו, זה לא הרמב\"ם. \"וכמו כן היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך ולמידת המלאכות כולן, כל זה היה הבל הואיל והאדם אין מנוס לו בהכרח בגלל שמושכו מבחוץ\". טוב, ואז, עד לפה אני חושב שקראנו. ואז הרמב\"ם מגיע בעצם לשני נושאים שנדבר עליהם אחד היום ואחד שבוע הבא. שיש קודם כל פסוקים בתורה שנראה מהם לא ככה, כולם מכירים את פרעה, ויש משפט בחז\"ל שגם לא נראה ככה. משפט בחז\"ל זה \"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים\", שנראה שהכל נגזר מאלוקים. והרמב\"ם פה נכנס לשאלה האם הזיווג של האדם נגזר מהשם או לא. כל אחד פה כבר כתוב לו עם מי הוא מתחתן או לא. כן או לא? מה אתם אומרים? עזבו רמב\"ם עכשיו, כתוב או לא? ציוני, אתה עוד מעט כבר, כתוב או לא כתוב? כתוב. הגמרא אומרת שכן, אבל לפי הרמב\"ם, אנחנו מכירים את שיטת הרמב\"ם שזה מצווה להתחתן. אז אם כתוב למישהו עם מי הוא יתחתן, אז זה אומר שכתוב לו שהוא יעשה מצווה. ואם חלילה כתוב שיתחתן עם מישהי שאסור להתחתן איתה, אז כתוב לו בשמיים שהוא יעשה עבירה. אבל השם לא גוזר על אדם לעשות מצוות או עבירות. אבל זה שבוע הבא, זה רק. כן, לא הבנתי. כתוב לו שהוא, כתוב עם מי הוא יתחתן? ככה כתוב, לא? בן פלוני לפלונית. כתוב בן פלוני לפלונית. גמרא בסוטה ובסנהדרין. לא, אבל יכול להיות שהכוונה היא גם בזיווג השני. טוב, זיווג ראשון, כרגע בזיווג ראשון. קבוע לכל אדם פה קבוע עם מי הוא יתחתן בפשטות. אז יש בחירה חופשית לבן אדם או אין בחירה חופשית? אם אני מבין שלהתחתן זה מצווה, ויש לי בחירה חופשית אם לעשות מצוות או עבירות, אז אני יכול לבחור א' לא להתחתן ולא לעשות מצווה, ב' אני יכול לבחור להתחתן עם אישה שאסור לי. אם קבוע לי כבר מראש, אז אין לי בחירה. טוב, אז זה שאלה לשבוע הבא. דווקא להתחתן או להינשא... הבאתי דוגמה של לפי הרמב\"ם מצווה להתחתן, נכון? לפי הראש המצווה היא רק פרו ורבו, לפי הרמב\"ם מצווה להתחתן. אוקיי, אבל זה פשוט למה הקדמתי את זה? כי זה הרמב\"ם כותב בהתחלה, אני קצת מדלג, שיקולים לא יודע מה, אנחנו נתחיל בשאלה השנייה, בסדר? השאלה השנייה זה על פרעה, שהרמב\"ם אומר, לא רק אצל פרעה, אנחנו רואים בכמה וכמה מקומות בתורה שהפסוקים מראים שהקדוש ברוך הוא מכריח ושאין בחירה חופשית לגמרי. אז אני מדלג פה לעמוד רנ\"ב, \"אבל אומרו וחזקתי את לב פרעה ואחר כך ענשו והמיתו, הנה יש בו מקום דיבור ויושג ממנו עיקר גדול\". בסדר, זה שאלה שרבים מהראשונים התייחסו אליה. לפי היסוד הגדול של הרמב\"ם שאדם אחראי למעשיו והוא בוחר ולא מענישים אותו אם לא, אז איך הקדוש ברוך הוא חזק את לב פרעה? יש שני פסוקים עם שתי שאלות שונות. אני מגיע לדף, במקור השני כתוב, \"ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה\". זה שאלת הידיעה והבחירה. אני כבר יודע שהוא לא ישחרר. זו שאלה אחת שעליה כבר דיברנו. במקור שלוש, \"ויאמר השם אל משה בלכתך לשוב מצרימה, ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את ליבו ולא ישלח את העם\". אם לפרעה, לפי הרמב\"ם, לא היה בחירה חופשית, הוא לא יכול לבחור לשחרר את העם, והרמב\"ם אומר א', איך נמנע ממנו הבחירה החופשית, וב', איך השם העניש אותו? זה לא הולך ביחד. כל היסוד וההוכחה של הרמב\"ם היה שאדם בוחר ולכן הוא נענש. אצל פרעה הוא לא בחר והשם העניש אותו. אני רוצה לתת שלוש תשובות בראשונים לשאלה הזאת. בסדר? שיטת הרמב\"ם ידועה, אנחנו טיפה נרחיב בה, אבל נתחיל בשיטת הרלב\"ג. אז יש פסוק, \"ויאמר השם אל משה בלכתך...\", סליחה, פסוק בספר משלי, \"פלגי מים לב מלך ביד השם על כל אשר יחפוץ יטנו\". זאת אומרת, הפסוק מדמה את לב המלך לפלגי מים. מה זה פלגי מים? פלגי מים, אתה שופך את המים ולפי המסלול שאתה מכוון בהתחלה המים הולכים. ככה לב המלך. מסביר הרלב\"ג, סליחה, מסביר מדרש משלי: רבי ישמעאל אומר פלגי מים ביד השם, מה המים הללו כשאתה נותנם בכלי אתה מטה אותם לכל צד שאתה רוצה, כך בשר ודם עולה למלוכה ליבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא. אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה ליבו של מלך לגזרות טובות, אבל אם התחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה ליבו לגזרות רעות. וכל גזרה וגזרה שיוצא מפיו אינה יוצאת בתחילה אלא מלפני הקדוש ברוך הוא ולכך נאמר על כל אשר יחפוץ יטנו. אז בלי הרלב\"ג, מה כתוב במדרש? שלמלך אין בחירה חופשית, שמהרגע שאדם עולה למלוכה, הלב שלו נתון ביד השם והקדוש ברוך הוא מכוון את לב המלך לפי צורכי הקדוש ברוך הוא בעולם. והקדוש ברוך הוא לפעמים רוצה לכוון את העולם, לקדם את העולם, אז הוא מכניס בלב של המלך כל מיני דברים משוגעים שהם לא הגיוניים, כי זה הזמן לקדם את העולם. ולפעמים דברים לא טובים, לפעמים דברים טובים. הרלב\"ג קצת מרחיב את זה, \"והנה לב המלך ורצונו הוא ביד השם כמו פלגי מים, שיוכלו להטותם אל אשר יהיה שמה החפץ. כן יטה השם יתברך לב המלך אל כל אשר יחפוץ. והנה האיר בזה כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהשם יתברך, והוא כמו שליח השם יתברך במה שיעשה מדבר המלכות. וזה כולו מיושר החוכמה האלוהית, כי אילו היה פועל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלמות כדרך המסור לבחירתו ופעולותיו בעצמו, היה זה עניין סכנה נפלאה לעם אשר תחת המלך ההוא, ולזה לא עזב השם יתברך כל זאת ההנהגה למלך הגבוה מעל גבוה שומר\". כלומר מלך הוא אדם שיש לו השפעה, השפעה גדולה על עם, על כל האנושות. ולכן אם המלך יעשה מה שבא לו, אנחנו יכולים להגיע למקומות לא טובים. לכן הקדוש ברוך הוא נכנס בלב המלך ולא נותן לו... זאת אומרת, אני לא יודע איך בדיוק להסביר... עכשיו היטלר נגיד. זה אומר שזה הכל מהשם? אין לו את הפן האישי שלו? צריך לדון בזה. אבל ודאי שהקדוש ברוך הוא רצה להביא על עם ישראל שואה, או הגיע הזמן לא יודע, כל מיני סיבות, ועשה את זה דרך... ברור שיש חלק גם למנהיג שבחר, אבל הקדוש ברוך הוא נותן לו איזה... ולכן לפי הגישה הזאת, אז אין שאלה איך השם חיזק את לב פרעה, כי יש מטרה. יש מטרה להביא את המכות, יש מטרה להרבות מופתים והקדוש ברוך הוא צריך להשיג את המטרה הזאת דרך המלך, ולכן כן, לפעמים הוא לוקח בחירה חופשית ממלך. דרך אגב, בדור האחרון, בדור הקודם ראו את זה. תמיד אומרים את זה על המלך חוסיין, מלך ירדן, במלחמת ששת הימים בשישים ושבע, אז אמרו לו סוריה ומצרים: תיכנס, אנחנו מנצחים. ואז הוא נכנס ואיבד את ירושלים. נכון, אז כבשנו את ירושלים. בשבעים ושלוש, אז גם אמרו לו להיכנס, תילחם איתנו, ושם הוא לא הסכים להיכנס. אומרים, לא יודע, צבא, אם היה נכנס בשבעים ושלוש, לא יודע אם היינו פה היום. זאת אומרת, בהתחלה בכלל של המלחמה היה מלמעלה ומלמטה קושי גדול. המזל שהוא לא נכנס. אם היה נכנס, לא יודע איפה היינו. אז שהיה צריך להיכנס הוא לא נכנס, כשלא היה צריך להיכנס הוא נכנס. זה לב מלכים ביד השם, זו דוגמה. גם על חיזבאללה בשבעה באוקטובר אפשר להגיד אותו דבר. הקדוש ברוך הוא לפעמים, זה לא מובן למה הם לא נכנסו. יש הסברים אנושיים, אבל ודאי שזה ביד השם, זה חלק מה... דוגמה נפלאה לזה בתנ\"ך, תלמידים שלי אני חושב שמכירים, יש סיפור מפורסם על אבשלום. כשאבשלום מרד, אז דוד מאוד פחד מאחיתופל, מהעצה של אחיתופל. ואז דוד שלח את חושי הארכי בעצם לסכל את עצת אחיתופל. הוא ידע שאחיתופל ייתן עצה לאבשלום והוא פחד מזה. אז הוא שתל את חושי הארכי שיהיה המרגל. אתה תלך לשם, תיתן עצה טובה ותהיה איתי. ואז הפסוק אומר: ויהי כאשר בא חושי הארכי, רעה דוד, אל אבשלום, ויאמר חושי אל אבשלום: יחי המלך יחי המלך. ויאמר אבשלום אל חושי: זה חסדך את רעך? למה לא הלכת את רעך? למה אתה לא הולך עם דוד? אתה רעה של דוד. אבשלום התפלא שחושי מגיע. ויאמר חושי אל אבשלום: לא, כי אשר בחר השם והעם הזה וכל איש ישראל, לו אהיה ואיתו אשב. ויאמר אחיתופל אל אבשלום... אז מגיעה עכשיו העצה. אז אבשלום אומר: תנו לי עצה כדי לנצח את אבא שלי. אז יש עצת אחיתופל ועצת חושי. מה העצה של אחיתופל? אבחר נא שנים עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי דוד הלילה. ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידיים והחרדתי אותו ונס כל העם אשר איתו והכיתי את המלך לבדו. ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל. בעצם, תכה אותו כשהוא חלש עכשיו, בלילה הזה תאסוף את כולם, שנים עשר אלף, תילחם, תפיל אותו, ככה תנצח. והעצה הזאת הייתה עצה טובה ואבשלום אהב אותה. ויאמר אבשלום: קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה בפיו גם הוא. ויאמר חושי אל אבשלום: לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת. ויאמר חושי: אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה, כדוב שכול בשדה, ואביך איש מלחמה ולא ילין את העם. הנה עתה הוא נחבא באחת הפחתים או באחד המקומות, והיה כנפול בהם בתחילה ושמע השומע ואמר הייתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום. והוא גם בן חיל אשר ליבו כלב האריה. אז מה העצה שלי? כי יעצתי היסוף ייאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים ופניך הולכים בקרב. ויאמר אבשלום וכל איש ישראל: טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל. מה העצה של אחיתופל? תתקוף עכשיו, תתפוס אותו כשהוא בורח באמצע. העצה של חושי זה קח זמן, תגייס מילואים, תעשה אימונים, ואז תעשה את זה. איזה עצה יותר טובה? ברור שעצת אחיתופל. זה פשוט. זה פשוט שעצת אחיתופל, לתפוס את דוד עכשיו כשהוא חצי... עכשיו אם יהיה לו זמן להתארגן, להתכונן, זה לא יילך. אז למה אבשלום מקבל את עצת חושי? במיוחד שהתנ\"ך אומר: ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל. מה פתאום עלה בדעתו לבקש גם עצה מחושי? יש לך את אחיתופל שהתנ\"ך מעיד עליו כמו לשאול את אלוקים. הוא נותן לך עצה, עצה גם נראית טוב בסברה, היא גם יש לה קבלות, מה אתה מבקש עכשיו עוד משהו? אז יש פה את העין האנושית והעין האלוקית. בעין האנושית, מה הפריע לו בעצת אחיתופל? אני הדגשתי את זה. מי הכוכב? מי הכוכב במלחמה? אחיתופל. אבחר נא, ואקומה, וארדפה, ואבוא עליו, והחרדתי אותו. מה תהיה הכותרת בעיתון? אחיתופל, שר הצבא המהולל, ניצח. אז אבשלום אוהב את העצה מבחינה טקטית, אבל אומר: איפה אני אהיה בסוף? מה כולם יגידו? אז הוא רוצה לשמוע עוד משהו. חושי גם שם לב לזה, היה גאון פוליטי, ומה הוא מדגיש בעצה שלו? ייאסף אליך, ופניך הולכים בקרב. ולכן אבשלום אוהב. אבשלום היה גאוותן, אפשר להוכיח את זה, הייתה לו גאווה מאוד גדולה. כשהוא שומע שהוא, הוא, הוא, אז הוא מוכן לקבל את זה. זה ההסבר האנושי. אבל התנ\"ך מוסיף משפט: והשם ציווה להפר את עצת אחיתופל הטובה בעבור הביא השם אל אבשלום את הרעה. מה הכוונה? שהקדוש ברוך הוא הכניס בלב אבשלום משהו לא נורמלי, משהו לא הגיוני, בגלל הדבר הזה. זה מלך, אבשלום כבר גדר של מלך. מלך אצלנו זה לאו דווקא מלך, מי שיש לו השפעה גדולה, מי שיכול... אז הקדוש ברוך הוא לפעמים צריך לנהל את העולם בצורה שלו, אז הוא מוציא מהמלך את ההיגיון. לכן מי שמפחד אם טראמפ יתקוף או לא יתקוף, דיברנו על זה כבר פעם. זה, כשיגיע הזמן שהקדוש ברוך הוא ירצה, אז הוא יכניס לו שיגעון. אף אחד לא האמין שהוא יתקוף ת'גרעין, נכון? והוא תקף בסוף. אז גם לא לתקוף, כן. כתוב שם שכל ישראל אמרו שהיא טובה העצה של חושי. נכון. אז גם את כל ישראל הוא... זה כלל, לפי הסברה של הרלב\"ג המלך מייצג את הכלל. כשיש עניין של כלל, אז הקדוש ברוך הוא מטה את לב המלך והעם איתו. טוב. אז ככה אומר האברבנאל, זכר הכתוב שהסכמתם על עצתו הייתה מהשגחת האל יתברך לשמור את דוד ולהביא על אבשלום את הרעה, כי להיות עצת חושי טובה בפני עצמה כחומר העניין, כי בלי ספק הייתה עצת אחיתופל הדרך האמיתי להגיע אל התכלית הנכסף, אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום. אז זה התשובה הראשונה, אני חושב שיכולה להתאים גם פה לפרעה ולעוד הרבה מקרים בהיסטוריה שהמלך עשה דברים לא הגיוניים, לא טובים, כלפי חוץ זה נראה, הקדוש ברוך הוא מנהל אותו. אוקיי. תשובה שנייה, תשובת הרמב\"ם. בואו נקרא אותה בפנים, אני חוזר לספר. אבל אומרו והחזקתי את לב פרעה ואחר כך ענשו והמיתו יש בו מקום דיבור ויושג ממנו עיקר גדול. והתבונן בזה העניין כי שים לבך עליהם וערוך אותם אל דברי כל מי שידבר בו ובחר לך את היותר טוב. שפרעה וסיעתו אילו לא היה להם חטא זולת זה אשר לא שילחו את ישראל, היה עניין קשה בלי ספק, כי הוא כבר מנעם מלשלח כמו שאמר כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו ואחר כך דרש ממנו לשלחם והוא מוכרח שלא ישלח. ואחר כך עונשו כאשר לא שילחם והמיתו והמית סיעתו, אז היה זה עוול וסותר כל מה שהקדמנו. הרי שאין העניין כן, אלא שפרעה וסיעתו מרו בבחירתם מבלי כפייה ומבלי הכרח והשקו הגרים אשר היו ביניהם ועשו להם עוול גמור, כמו שאמר הבה נתחכמה לו וזה המעשה היה מהם בבחירתם וברוע עצתם ולא היה להם לזה הכרח והיה עונש השם להם על כך למונעם מן התשובה עד שיחול בהם מן העונש מה שחייב צדקו שהוא ענשם ומניעתם מן התשובה היא שלא ישלחו. וכבר ביאר לו השם זה והודיעו שאילו רצה להוציאם בלבד כבר היה מאבדו והוא וסיעתו היו יוצאים. אולם רצה עם הוצאתם לענשם על מה שחטאו מקודם כמו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי. אי אפשר לענשם אם שבו, על כן נמנעה מהם התשובה. אז הרמב\"ם פה יש לו חידוש עצום. בוא נגיד את החידוש. הרמב\"ם אומר שאחד העונשים הכי כבדים שיכולים להיות לבנאדם, שהקדוש ברוך הוא נוטל ממנו את הבחירה החופשית. בחירה חופשית שהרמב\"ם שם כתר לראשה ואמר שזה יסוד הכל, אדם יכול לאבד אותה במו ידיו על ידי חטאים, על ידי... כן. לגבי עוד מקודם, איך המדרש יכול להגיד את זה? כי כשהשם מתגלה לשלמה המלך בחלום הוא אומר לו אם תלך בדרכי לשמור חוקיי ומצוותיי כאשר דוד אביך הלך והארכתי את ימיך. הוא אומר לו, למרות שהוא מלך רואים שיש לו בחירה. לא הבנתי, ברובד האישי יש לו בחירה, במעשים של העם אין לו בחירה. בדברים הגדולים שהוא עושה, לצאת למלחמה, לעבוד עכשיו עם, נניח, סיני או לא, עם לאכול כשר או לא, אם להיות ישר או לא, זה כן יש לו. בדברים שהוא מוביל את העם פתאום למלחמה, הדברים הבומבסטיים האלה שמשנים פני דור, בדבר הזה אין לו. כמו חיזוק לב פרעה, שזה אירוע גדול, לאומי. גם בדברים הבומבסטיים לא חובה שהשם ישנה לו את הלב, יכול להיות שזה רק דברים שהקדוש ברוך הוא רוצה ספציפית. נכון, נכון, ודאי, ודאי, ודאי. אוקיי. אז אבל בוא נגיד, אז הרמב\"ם בעצם אומר שיש דבר כזה שהשם לוקח מהאדם את הבחירה החופשית והרמב\"ם לא רואה בזה תימה. שזה בעצם עונש שהקדוש ברוך הוא נכנס ללב האדם כביכול ומסמא את עיניו ולא נותן לו לבחור טוב, גם אם הוא רוצה. השאלה מה היה החטא של פרעה? פה אני חושב שיש נקודה שלא כל כך שמים לב. בדרך הרגילה העולם נוהג להבין שהחטא שלו איפה היה? בחמש הראשונות הוא הכביד את ליבו, בחמש האחרונות השם סימא את עיניו ולא נתן לו בחירה חופשית. זה נכון לפי הרמב\"ם או לא? לא. מה לפי הרמב\"ם היה החטא שלו? עצם השעבוד. הרמב\"ם אומר שעצם השעבוד היה החטא. ויאמר השם אל עמו הנה עם בני ישראל הבה נתחכמה לו וזה היה מעשה בבחירתם ורוע עצתם. זאת אומרת כל העשר מכות כבר לא היה לפרעה בחירה לפי הרמב\"ם. החטא היה בלפני, כל המאתיים ועשר שנה עד עכשיו זה היה הרשע של פרעה ולכן מהרגע הזה שאני מדבר איתך, זהו. ולכן הוא אמר לו ואני אחזק את לב פרעה, על מה הוא דיבר? על כל העשר מכות. למה אני אומר את זה? כי מי חולק על זה? הרמב\"ן. הרמב\"ן המפורסם. ודאי למדתם את הרמב\"ן פעם. הרמב\"ן אומר שיש הבדל בין חמש ראשונות לחמש אחרונות. בחמש ראשונות פרעה הרשיע והכביד את ליבו בעצמו, בחמש אחרונות השם הכביד את ליבו. ואז הרמב\"ן אומר, מה שכתוב אני אחזק את לב פרעה הכוונה לחמש אחרונות, שאני מעניש אותו על זה שהוא הרשיע. לפי הרמב\"ם זה לא נכון, לפי הרמב\"ם כל העשר זה עונש. כבר אין אפשרות, ברגע הזה כבר עברת את הדדליין. כלומר יש לאדם שלב מסוים שהוא עוד יכול לחזור בתשובה, ויש נקודת אל חזור. אם אדם הגיע לנקודה הזאת, זהו. בסדר? כמה אנשים בהיסטוריה הגיעו לזה? אז הרמב\"ם מונה כמה דוגמאות. אתם יודעים מה, אבל בואו קודם כל נקרא את הרמב\"ם בהלכות תשובה שמשלים את התמונה. פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי הנביאים שהם נראים כסותרים עיקר זה, ונכשלים בהם רוב בני אדם, ויעלה על דעתם מהן שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה ושאין ליבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר יחפוץ, ואני אבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים. ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעים ממנו התשובה, ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. והוא שהקדוש ברוך הוא אמר על ידי ישעיהו: השמן לב העם הזה ואזניו הכבד. וכן הוא אומר: ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת השם בעמו עד לאין מרפא. כלומר, חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שהתחייבו למנוע מהם תשובה שהיא מרפא. אני אומר, קודם כל זה מוסר לאדם. יש אנשים שאומרים: אני אחטא ואחטא וכשאני ארצה אני אחזור בתשובה, אני אפסיק. יש שלב כזה, תשובת אל חזור, שאדם חטא וחטא וחטא וחטא וכבר הוא לא יצליח לחזור בתשובה. ורואים את זה, רואים אנשים שגם אם הם מבינים, זה כבר מאוחר מדי. רגע, לפיכך כתוב בתורה: ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר: הבה נתחכמה לו. ושיא הרשע היה הסיפור של הילדים, לזרוק אותם ליאור, נתן הדין למנוע תשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו. נקודה. ואז כן. אולי זה כמו מה שהרב אמר, הזכיר את זה כבר פעם אחת בשיעור הזה, שכמו ההוא שאומר: אחטא ואשוב. כן, נגיע לזה. ואז הקדוש ברוך הוא, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לפי הרמב\"ם הכוונה היא שלא נותנים לו בכלל, אין אפשרות. בעל התניא? נגיע לבעל התניא, מופיע בצד השני של הדף. טוב, אז עכשיו נשאלת השאלה, אז מה זה הצחוק הזה? הקדוש ברוך הוא אומר לו כל פעם תלך לפרעה, אם הקדוש ברוך הוא מחזק את לב פרעה אז למה הוא אומר למשה כל פעם לגשת לפרעה מחדש? ופה גם זה יש לרמב\"ם חידוש, לכאורה זה חסר טעם, חסר תועלת, בזבוז זמן של משה ושל פרעה, אין פה, זה מכור מראש. אז אומר הרמב\"ם, אני בהלכות תשובה: ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה, וכבר אמר הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח, שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי, ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו. מה היה כל הדרמה הזאת, כל הסיפור הזה היה בשביל מה? כדי ללמד את היסוד הזה, שאתה תקרא בתורה ואתה תגיד: זה לא הגיוני שבן אדם חוטף דם, חוטף צפרדע, חוטף זה, ולא משחרר. התורה כתבה את זה ואמרה כל פעם למשה ללכת כדי שתסתכל מבחוץ ותראה, יש דבר כזה בעולם. וזה קצת מוזר, לא? אבל ככה הרמב\"ם אומר. כל היסוד הזה היה כדי ללמד שיש מציאות שאדם מאבד הבחירה החופשית, וזה היה שווה לשלוח את משה ולכתוב את זה בתורה כדי שאדם ידע את זה. יפה. אז אותו דבר הוא כותב פה, אני חוזר לספר, זה ממש מקביל פשוט: ואם תאמר למה דרש ממנו לשלוח את ישראל פעם אחר פעם והוא מנוע מזה, והיה יכול להביא עליו המכות והיה עומד במיאונו כמו שאמרנו שהוא נענש שיעמוד במיאונו ולא היה לו לדרוש ממנו לשווא מה שאינו יכול לעשותו? הנה זה גם כן היה לחוכמה מאת השם להודיעו כי אם ירצה השם לבטל בחירתו יבטלנה, ואמר לו אני אדרוש ממך לשלחם ואילו היית משלחם היית ניצול, אבל אתה לא תשלח עד שתובד, והיה צריך להסכים כדי להראות הפך טענת המביא שהוא מנוע מלהסכים ולא היה יכול. והיה בזה מופת גדול מפורסם אצל כל בני אדם כמו שאמר ולמען ספר שמי בכל הארץ, שאפשר שהשם יענוש האדם שימנע ממנו בחירת פועל מה, וידעו בזה ולא יוכל למשוך נפשו להשיבה אל אותה בחירה. כבר הדבר הזה התפרסם באותה תקופה, כי לא יודע, עמים ששמעו אמרו לא יכול להיות שהוא מסרב, לא יכול להיות, מה הוא סובל, אבל הם הבינו לפי הרמבם הם הבינו או אמורים להבין את היסוד הזה שאתה, יש לך בחירה חופשית עד שלב מסוים. מה קשה בהסבר הזה של הרמב\"ם? למישהו זה מפריע ההסבר או שזה בסדר? שיש מקום שהתשובה לא מגיעה אליו. כן, אז באמת בעל העקידה, זה העקידת יצחק לרבי יצחק עראמה, הוא בראשית ל\"ו שמה שלל קושיות על הרמב\"ם, והקושיא הכי חזקה שלו זה הדבר הזה, בעצם שיש לפי הרמב\"ם דבר כזה שתשובה לא מועילה. אותנו לימדו וחינכו שעד דכדוכה של נפש, אין דבר כזה שאדם איבד תקווה, תמיד יכול לחזור בתשובה אפילו ברגע האחרון, שובו בנים שובבים, רבי אלעזר בן דורדיא, יש המון המון סיפורים שאדם יכול עד הרגע האחרון, והנה בא הרמב\"ם ואומר לא, זה לא אצל כולם, יש שלב כזה שדי. אז אומר בעל העקידה מקור תשע: מה שנתפרסמה טעותו באומרו ואני אקשה את לב פרעה, שהוא מבואר מדרכי הצדיקים והישרים. שאף על פי שירשיע ויטריס כנגדו, וגם הרבה לפשוע פעמים פעמים שלוש, עוד יוסיף שש ושבע על חטאותיו, אם ישוב וינחם כדי לשתקו במספר ובערך חטאותיו, ירבה הכנעותיו בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, למה לא תקובל תשובתו ותישמע קול צעקתו ובכייתו? ויהיה פה ימין השם רוממה ופשוטה לקבל פושעים וחטאים, ואיזה בית תפילה יבנו לשמו? ואיזה מקום שבעלי תשובה עומדים? כל שכן שיתהלל ויתפאר שכולו מלא חסד ורחמים. אז קושיא או לא קושיא? אומר בעל העקידה לפי הרמב\"ם ננעלו דרכי תשובה, איפה החסד של השם לקבל שבים, כל מי שחוזר בתשובה? אז מה אתם אומרים? מה הרמב\"ם יענה על זה? אתם עדיין בבין הזמנים חבר'ה, מה הרמב\"ם יענה? מה? היה לו הזדמנות לפני זה? הרמב\"ם עונה על זה, הרמב\"ם אומר את זה בפירוש. בואו אני אקרא את הפסקה הקודמת בעמוד רנ\"ג. ולא תחויב לנו גנות באומרנו כי השם פעמים יענוש אדם בשלא ישוב ולא יניח לו לבחור בתשובה, לפי שהוא יתעלה יודע החטאים וחכמתו וצדקו יחייבו שיעור העונש, שפעמים יענש בעולם הזה בלבד, ופעמים יענש בעולם הבא בלבד, ופעמים יענש בשני העולמות יחד. ויתחלף עונשו בעולם הזה, פעמים יענש בגוף או בממון או בשניהם יחד. וכמו שיבטל קצת תנועות האדם הבחיריות על צד העונש, כגון שיבטל ידו מן התפיסה כמו שעשה בירבעם, או עינו מן הראייה כמו שעשה בשדום, כן יבטל הימנו בחינת התשובה כדי שלא יתעורר אליה בשום פנים ואבד בחטאו. ואין אנו צריכים לדעת חכמתו עד שנדע למה נענש זה בזה האופן מן העונש ולא נענש באופן אחר, כמו שלא נדע מה הסיבה של גרמה שהייתה לזה המין זאת הצורה ולא הייתה צורה אחרת. אבל הכלל כי כל דרכיו משפט, ויענוש החוטא כפי חטאו ויגמול המטיב כפי הטבתו. חלילה אדם נולד בלי יד, אנחנו יכולים לדעת למה הוא נולד בלי יד? אין לנו את זה, זה משהו שהוא מעל השגתנו, ככה אדם נולד, אין מה לעשות. אז הקדוש ברוך הוא הוא אל דעות ואדם לא יכול לדעת למה הוא מעניש כל אחד לפי הסיבה שלו. אנחנו יודעים דבר אחד, אל אמונה ואין עוול, ולכן השם משקלל את החטא ולפי החטא הוא מחליט מה מגיע לבן אדם. ויש פעמים שבן אדם חוטא ברמה כזאת שמגיע לו עונש בעולם הזה, שנמנע ממנו הבחירה החופשית, זה כבד מאוד לפי הרמב\"ם, זה לא שכיח. אבל זה יכול לקרות. מה השאלה של בעל העקידה? איפה החסד? יש מצבים שאדם איבד את החסד. יש לו הזדמנות אבל הוא ירק לקדוש ברוך הוא בפנים פעם אחר פעם, והשם תמיד יקבל? התשובה היא לא. יש גם מידת הדין בעולם, הקדוש ברוך הוא שיתף את מידת הרחמים עם מידת הדין. זה לא אומר שרק חסד ורק רחמים, לא, יש גם קו אדום לפי הרמב\"ם, קו שאדם עובר אותו וזהו, אין דרך תשובה. וזה העונש שלך לעברות, מה אתה רוצה? אני לא כל כך הבנתי את השאלה, זה נכון שאין פה את החסד הבלי סוף, אבל אין בעולם הזה חסד בלי סוף, יש הרבה חסד עם גבולות, וזה הגבול. הגבול הוא שאתה חטאת בחטא כזה שהשם החליט שגודל החטא הוא כדי לענוש באופן כזה. זה חמור וזה אדם לא חושב שאדם צריך לפחד שזה יקרה לו, זה חמור מאוד, מדובר פה על ארבעה אנשים בהיסטוריה אני חושב שזה קרה להם. מי זה השני המפורסם? מי? ירבעם בן נבט? לא, הרמב\"ם אומר שזה סיחון, סיחון. מאיפה הוא הביא סיחון? אז בוא נראה את זה ברנ\"ד בספר. ועל זה האופן עצמו היה עונש סיחון מלך חשבון, שהוא למה שקדם ממריו אשר לא היה מוכרח עליו, ענשו השם בשמנו מלהענות לישראל עד שהרגו. והוא אומרו ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה השם אלוהיך את רוחו. ואשר הקשה דבר זה על המפרשים כולם וחשבם כי סיחון נענש על שלא הניח ישראל לעבור בארצו ואמרו איך יענש והוא מוכרח? שימו לב בפסוק כתוב לא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה השם אלוהיך את רוחו, ואז השם העניש אותו. אז כל המפרשים שואלים אבל השם הקשה את רוחו, אותה שאלה עם פרעה. והרמב\"ם אומר גם אצל סיחון הוא היה רשע לפני, והעונש שלו היה שברגע האמת הוא כבר לא יכול, גם כשהוא רצה הוא כבר לא יכול. אז סיחון זה האדם השני. ואין הדבר אלא כמו שביארנו, שפרעה וסיעתו היה עונשם אצל השם על מה שקדם מעושקם שלא ישובו עד שיחולו עליהם כל אותן המכות. והיה עונש סיחון על מה שקדם מעושק או עוול שעשה בממלכתו שימנע מלהענות לישראל עד שיהרגו. עכשיו החידוש של הרמב\"ם לדעתי זה בסיחון, למי הוא עשה רע לפני? למי הוא עשה רע? לעם שלו? לעם שלו, לא לעם ישראל. כנראה הוא היה רשע מרושע, הוא היה אדם דיקטטור יודע מה היה כנראה, האמת לא הספקתי אז צריך לבדוק במדרשים אם יש על זה משהו. אבל כנראה הרמב\"ם אומר שפשוט שאם השם הקשה את לבו זה אומר שהוא היה רשע קודם. אז זה האדם השני. מי זה האדם השלישי? מי? ירבעם? לא הרמב\"ם לא אומר, אני אומר מה שהרמב\"ם אומר. הדוגמא השלישית של הרמב\"ם זה זה דור של אליהו. ובוא נראה מה כתוב פה: וכבר ביאר השם על ידי ישעיהו שהוא יתעלה פעמים יענש קצת הממרים בשללם מהם התשובה ולא יניח להם לבחור בה, כמו שאמר: השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ושב ורפא לו. וזו לשון גלויה שאינה צריכה פירוש, אלא אם מפתח מנעולים רבים. כי מה זה השמן לב העם הזה? אני רוצה שאתה תמנע מהם לחזור בתשובה. ככה השם אומר לישעיהו. ועל זה העיקר נמשך מאמר אליהו עליו השלום על הכופרים מאנשי דורו: ואתה הסבות את לבם אחורנית. זה הדוגמה השלישית. זה הרשעים בימי אליהו. רצונו לומר שהם כאשר מרו ברצונם, היה עונשם להם שהסירות את ליבותיהם מדרך התשובה ולא הנחת להם בחירה ולא רצון לעזוב זה המרי והתמידו בגלל זה בכפירתם. ועל דרך אומרו: חבור עצבים אפרים, הנח לו. רצונו לומר: הוא חבר לאלילים וליהם, עונשו שהונח על אהבתם, והוא עניין הנח לו. זה ממבחר הפירושים למי שיבין דקות העניינים. הרמב\"ם מתלהב מהפירוש הזה: חבור עצבים אפרים, הנח לו. כלומר, אם אדם הלך והתחבר לעבודה זרה, אז הקדוש ברוך הוא מניח לו ונותן לו ללכת. ואז כבר אין לו אפשרות לחזור. אז בעל העקדה, כמו שאמרנו, הוא לא אהב את הפירוש הזה של הרמב\"ם, אז הוא מקשה עליו כמה קושיות נוספות. בואו נעבור שנייה למקור 13: והיסוד אשר יסדו בזה האביר הרועים הרמב\"ם בהקדמת אבות ובספר המדע שנמשכו רבים אחריו, הנה הוא רעו בעיניי. באמת קשה מאוד בעיניי להולמו מפני כמה דברים. האחד, שבביאור נאמר בתחילת השליחות: ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. הרי שביאר שידע הוא שהוא מעצמו לא ייתן אותם להלוך מבלי שיחזק הוא את לבו. ועל כורחנו יש לנו להודות במה שאמר אחר כך: ואני אחזק ואני אקשה, שיאמר על העתיד, או שיובן בעניין אחר. לא שמתחילה הקשה את לבו. מה הקושייה? הקדוש ברוך הוא אומר למשה: אני ידעתי כי לא יתן מלך מצרים להלוך אם לא ביד חזקה. אז הוא אומר שהקדוש ברוך הוא ידע שהוא מעצמו לא יתן להם להלוך, ולא שאני אחזק את לבו. כלומר, משמע מהפסוקים שהקדוש ברוך הוא יודע שפרעה לא ירצה לשחרר ולכן זה ייקח זמן. לפי הרמב\"ם זה לא נכון. לפי הרמב\"ם הוא לא ירצה לשחרר כי אני לא אתן לו. ממשיך בעל העקדה ואומר: השני, כי מאוד נפלאו בעיניי דבריו אלה אשר דיבר על סיחון, וכי מה פשעו ומה חטאתו בזה ממלך עמון ומואב ושלא נתנו אותם עבור בגבולם ונטו מעליהם. כלומר, לפי הרמב\"ם סיחון הוא ייחודי. עמון ומואב לא מצאנו דברים כאלה. אבל סיחון היה... ואומר: לא מצאנו חילוק ביניהם בתורה. הרמב\"ם אולי יגיד שפשוט הפסוק הזה רומז להבדל, שהשם הקשה את לבו, זה אומר שהוא הגיע לרמה הזאת שעמון ומואב לא הגיעו. אבל בעל העקדה לפחות אומר: על פי הפשט לא מצאנו הבדל בין המלכים האלה. זה רשע וזה רשע. והדבר הקשה מכל זה, כי הוא דבר שינגדו כמה כתובים מהתורה ומהנביאים, כי כל הנביאים פה אחד ניבאו כי לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו. ומאתימה כי גם הרב ז\"ל בעצמו בספר ההוא, אחרי שאמר: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדים מן העולם ונידונים כפי רשעותם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים והאפיקורסים, במה דברים אמורים? שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה. אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד לפני התשובה, ואפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב, יש לו חלק לעולם הבא. ואם יהויקים ואחאב ומנשה ודומיהם להם וכל אותם אשר זכר לא הגיעו לשיעור נעילת שערי תשובה, אי זה הוא החטא הגדול או החטאים הרבים אשר כתב הרב שייתן הדין למנוע מבעליהם דרך התשובה שהוא גדולים ועצומים מאלו. כלומר, אומר בעל העקדה, הרמב\"ם בעצמו אמר שגם מי שהוא מין והוא אפיקורס, אם בסוף ימיו עשה תשובה, אז מוחלים לו על הכל. ויש לנו דוגמאות של מנשה, ששם צלם במקדש, ויש לנו את יהויקים, והם חזרו בתשובה בסוף. אז למה האנשים האלה לא מקבלים תשובה? אבל אנחנו לא יודעים מה פרעה בדיוק עשה. אני חושב שפרעה... מי יותר רשע, פרעה או מנשה? עם כל מה שמנשה עשה. אני לא חושב שפרעה עשה שואה. יכול להיות שפרעה הגיע לרמה כזאת שזה נדיר, אני אומר, זה לא כל אחד. הרמב\"ם יגיד: יש אנשים ספציפיים שהגיעו לרמה כזאת שאי אפשר לחזור בתשובה. מנשה לא הגיע לזה, נכון? הוא היה רשע, אבל כן. גם מנשה לכאורה עשה תשובה ובכל זאת לפי התנא קמא מחלוקת אם התקבל או לא התקבל. התקבל או לא התקבל. אז לכאורה לפי התנא קמא הוא גם למרות שרצה לעשות תשובה לא קיבלו אותו כבר. שזה מתאים לרמב\"ם. הקושייה רק מרבי יהודה שעשו לו חתירה. אז אני אומר, א' לא בטוח שמנשה הגיע לרשעת פרעה מבחינת העם. כאילו פרעה היה רשע לעם. וב' אתה צודק, זה מחלוקת תנאים בכלל. אבל סוף דבר זה הקושיות של. סוף דבר, זה הקושיות של בעל העקדה, אני אומר, הם לא לדעתי, הם לא קושיות שמפילות, אבל זה ההערות על ה... אני רק רוצה להגיד שבאמת, מה שיובל העיר יפה, יש משנה, האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אז זה משנה שהיא מאוד מתאימה לרמב\"ם. אחד שחוטא ושוב חוטא ושוב חוטא, יש שלב שאומרים לו, זהו, אתה לא יכול לחזור בתשובה, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולכאורה זה בדיוק מה שקרה עם פרעה, שהוא עשה עשה עשה, איבד. אבל מה? הוא לא אמר אשוב. הוא אמר אחטא. לא, אבל כל פעם כאילו... אז כל שכן, אם הוא שב וזה לא עוזר, אז אם הוא חוטא חוטא חוטא ואין תשובה. אחטא ואשוב זה אם אני מתכנן לחטוא בגלל התשובה, אז אומרים לך לא, אין לך את התשובה. זה ווארט. אבל בפשט הכוונה שהוא חוטא חוטא חוטא בלי סוף, אז זהו, הגיע שלב שכבר אתה לא יכול לחזור בתשובה. האמת היא שבעל התניא המפורסם הזה, בעל התניא אומר שכתוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מה זה אין מספיקין? לא עוזרים לו, לא מסייעים בידו. אבל אם הוא יקפוץ ויבקש סליחה, אין דבר שאין בו שאין סליחה. זה נגד הרמב\"ם, וזה גם ככה בעל העקדה מסביר. מקור 12, והרי גם בעבודה זרה יכול לעשות תשובה אחר כך. ואף שאומר אחטא ואשוב אין מספיקין, היינו שאין מחזיקין ידו להיות שעת כושר לעשות תשובה, אבל אם דחק השעה ועשה תשובה, אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אז אם אני מסכם, שיטת הרמב\"ם היא שמה שקרה לפרעה, איבוד הבחירה החופשית בגלל עוונותיו, ומה שהערתי פה שהעוונות היו לא המכות, לא הכבדת הלב, הכל היה לפני ה-210 שנה. בשנה האחרונה מהרגע הראשון לא היה לו בחירה חופשית. עיקר ההערה על הרמב\"ם של המפרשים שלא קיבלו אותו, וזה הרבה שלא קיבלו אותו, זה בגלל שהם לא קיבלו דבר כזה שננעל דרכי תשובה. תמיד האדם יש לו תקווה, אפילו ברגע האחרון. זה קושיה אחת. קושיה שנייה זה ההבדל הזה שהרמב\"ם עשה בין סיחון לבין עמון ומואב, זה קצת קשה כי זה לא כתוב במקראות. הרמב\"ם שוב, אולי זה אולי רמוז בפסוקים שהכבידו את ליבו. ובעל העקדה אומר אני לא מבין, מה פרעה ויהויקים ומנשה? שגם זה שוב, יהויקים ומנשה היו רשעים בעבודה זרה. אני לא יודע כמה הם הגיעו לרמת פרעה של לעשות שואה לעם. אז לכן יכול להיות שזה לא דומה. על כל פנים זה שיטת הרמב\"ם. אני רק אקרא את הרמב\"ן, נראה שהרמב\"ן מביא שני פירושים על השאלה הזאת. כן. אני לא מבין, למה לא פשוט להגיד שבמקום להרוג את פרעה, הוא עכשיו עשה כל כך הרבה חטאים שצריך להרוג אותו, אבל להרוג אותו לא יספיק, אז אני משאיר אותו בחיים ולוקח לו את הבחירה החופשית, כאילו לגרום לו לסבול עוד יותר. כן כן, זה על דרך הרמב\"ם, זה על דרך הרמב\"ם. בסדר. ואז זה לא שהוא מונע ממנו לעשות תשובה, הוא פשוט כמת, הוא רק רואה... אבל בסוף הוא לא יכול לעשות תשובה, בסוף כן יש נטילת הבחירה החופשית. הוא לא יכול לשחרר עכשיו. גם בן אדם מת אין לו בחירה חופשית. בסדר, אבל הוא חי. בסדר. אז הרמב\"ן כותב מקור 10: הנה פירשו בשאלה ששאלו הכל, אם השם הקשה את ליבו מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חינם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, זה בדיוק הרמב\"ם, כאשר באו בזה הפסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נידון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו חצי, כי לא נאמר בהם רק ויחזק לב פרעה, ויכבד פרעה את ליבו, והנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גמרו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך ליבו והיה נמרח לשלחם מכובד המכות ולא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה השם את רוחו ואימץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים. ובאשר אמר קודם המכות ואני אחזק את ליבו ולא ישלח את העם, יודע למשה העתיד לעשות במכות האחרונות, כעין שאמר ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך, וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותיי, כלומר שאקשה את ליבו למען רבות מופתיי, כי בחמש מכות האחרונות גם תביעת היום נאמר ויחזק השם. אז שוב הרמב\"ן פה מציע שתי הצעות. שתי הצעות יש הכבדת הלב ויש התערבות אלוקית בבחירה, רק לפי התשובה הראשונה זה בדיוק הרמב\"ם ובכל העשר לא היה לו בחירה והרשע היה לפני. לפי התשובה השנייה חמש ראשונות הוא עוד יכול היה ומהשישית... אתן שאלה לחביטה, שאלה לחביטה שמציקה לי הרבה זמן ואין לי תשובה. למה לפי הרמב\"ם כתוב באמת בחמש ראשונות שהוא הכביד את ליבו ובחמש אחרונות שהשם הכביד את ליבו? לפי הרמב\"ם זה אותו דבר. מילא לפי הרמב\"ן היה הבדל, בחמש ראשונות היה לו בחירה. לפי הרמב\"ם מה שראינו כבר מההתחלה השם אומר לפרעה לא יהיה לו בחירה על כל העשר, הרשע היה ההתחלה, אז למה יש הבדל בין ויכבד את ליבו להשם הכביד את ליבו? אז אם מישהו ימצא תשובה אני מאוד אשמח. שיטה שלישית בחמש דקות להכבדת הלב, דיברנו על השיטה הזאת בשיעור הראשון של פרק ח', שיטת הספורנו והעיקרים. נגיד בקצרה, הספורנו אומר שהכבדת הלב של פרעה שהשם לקח לו את הבחירה זה לא עונש, הפוך. כמו שדיברנו בשיעור האחרון של הזמן מי שזוכר, שהעולם בנוי שתמיד תהיה בחירה חופשית. והרבה פעמים כשאדם רואה מופתים וניסים, אז צריך גם להכביד את ליבו כדי שהאמונה אצלו... תהיה פיפטי-פיפטי. אם הוא רואה בעיניים אלוקים, אז זה לא פייר, אז איבדנו את כל משמעות העולם. משמעות העולם זה שיהיה פה העלם, שתהיה פה בחירה, שתהיה פה סתירה בין הטוב לרע. פרעה היה אדם שראה בעיניים את השגחת השם בגילוי, הוא ראה הכל. אז זה לא פייר עכשיו לצד הטוב, הוא פשוט רואה אלוקים. אז מה צריכים לעשות כדי לאזן? להכביד את לבו. שזה קצת הפוך מהרמב\"ם. לפי הרמב\"ם, להכביד את לבו זה עונש לפרעה כי הוא עשה רע רע רע, אז עכשיו גם אם תרצה אני לא נותן לך. לפי ההסבר הזה של הספורנו זה הפוך. פרעה ראה כל כך הרבה טוב וכל כך הרבה אלוקים שזה לא פייר עכשיו לצד החיובי, כי ברור שהוא ישלח. איך אני אאזן את זה ל-50-50 שתהיה בחירה חופשית? אני אכביד את לבו. אז אומר הספורנו: \"ואין ספק שלולי הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד התשובה וההכנעה ליתברך שיתנחם מהיות מורד, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם: הטרם תדע כי אבדה מצרים. וזאת לא הייתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע ליתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע\". כן, אז פה הספורנו כן מדגיש את צרת המכות. כאילו פרעה לא יכול לסבול ולכן זה לא היה פייר, אז היו צריכים להכביד את לבו. העיקרים הולך באותו דרך אבל קצת שונה: \"ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב שהשם יתברך מחזק לב הרשעים או מקשה עורפם ומונע מהם דרכי תשובה. וזה שהרשע בבוא אליו המכה מתחסד ושב אל השם מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה: חטאתי הפעם השם הצדיק. ובעבור שזה הפועל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה השם יתברך מחזק את לבו כשנותן לו צד וצדדים לתלות בהם המכה ולומר שבאה במקרה ולא על צד ההשגחה האלוהית. וזה כדי שיסור מלבו המורך שקנה מחמת המכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח. ואז ייבחן אם הייתה תשובתו בחיריית. ומאשר בחירת פרעה כשסר מעליו עול המכה היה לרע, אמר השם יתברך אני הכבדתי את לבו. כלומר, כשהסירותי מלבו המורך שקנה מחמת המכה וישאר על טבעו ובחירתו, והוא לרע בחירתו, ביקש עוד טענות לתלות בהם עניין המכות ולומר שהיו במקרה\". אני אסביר. אומר ספר העיקרים: כשאתה רואה השגחה וכשאתה סובל, אז ברור שתאמין בהשם. אז מה הכבדת הלב? אני פעם כשהייתי בגיל שלכם, אני הבנתי ששיטת הספורנו שהשם פשוט הכביד, נכנס ללב של האדם והכביד את לבו. מה העיקרים אומר? מה זה הכבדת הלב? לתת לו מקום לתלות את המכה בטבע. לומר, כשהקדוש ברוך הוא בעצם מראה נס, אבל תמיד בתוך הנס הוא ייתן לך את האפשרות לחשוב שזה לא באמת נס. וזה הכבדת הלב. ופה אתה נבחן. כי אם זה יהיה נס של 100% ולא יהיה דרך אחרת לפרש אותו, אז זה לא פייר, אתה רואה את ההשגחה, אז ברור שתבחר בטוב. לא, אני אעשה לך נס אבל אני אראה לך שאפשר לפרש את הנס הזה בדרכים אחרות. ועכשיו זו בחירה שלך. יש לך פה את ה-50-50, או לא יודע, 60-40. תבחר מה לעשות. אני רק אביא, אפשר לעבור מכה מכה ולהראות איך השם מכביד את לבו בכל מכה. למשל, רק מכת דם אני אביא כי נגמר הזמן. במקור 17 אתה מוצא מכת דם לא לקה פרעה הרשע, שנאמר \"ויפן פרעה ויבא אל ביתו\". אז למה הוא לא לקה? אז זה נותן מקום להגיד: אה, השם לא שולט עליי. על הקטנים הוא יכול, אבל על המלך? הוא תפס את עצמו כאלוקים, הוא לא יכול. בכוונה השם לא עשה, כדי שאדם יוכל לפרש איך שהוא רוצה. גם המכה מתי הפסיקה? אחרי שבעה ימים בלי שפרעה נכנע. אז מה פרעה יכול להגיד? זה סתם טבע. היה פה איזה מכה. עובדה שאחרי שבעה ימים לא נכנעתי, לא אמרתי שאני מודה, והשם הפסיק את זה. אז סימן שזה... אז על כל מכה אפשר לעבור ולהראות איך השם נתן הזדמנות לראות בתוך המכה שזה לא אלוקי, זה טבעי. ועכשיו יש לך בחירה ותבחר מה לעשות. זה הכבדת הלב. לתת לאדם לתלות במה שהוא עושה. אני חושב שזה מאוד אקטואלי, גם במלחמה עם איראן אדם יכול לראות שיש פה סיעתא דשמיא אדירה, אבל אפשר לתלות את הכל בטבע ולהגיד: וואו, איזה חיל אוויר אדיר, ארצות הברית לא זה אנחנו כן, איזה מודיעין. אפשר, השם ייתן גם צדדים לתלות. אתה תראה הרבה דברים שהם טבעיים, שזה ככה, ואתה תבחר איך לראות את המציאות. תראה את זה בעין טובה אלוקית, סיעתא דשמיא, או שתגיד שזה מקרה. וזה מה שפרעה עשה, פרעה בחר לראות את זה כמקרה. אז רק אני אסכם, מקור 24. כן, זמן המכה, היה פה איזה שהוא רצף. כן, אז אולי זה חוקיות בטבע, אבל מה זאת אומרת? אולי ברגע שבתוך המכה היה צד לתלות שזה לא אלוקים, פרעה רכב על זה. אז מקור 24: אדם עקום יפרש באופן עקום את הנהגת השם בעולם. אשר בוודאי שכל אדם אשר לא השחית מידותיו היה צריך להודות שהשם אלוהי ישראל הינו מלכו של עולם ולשלח את ישראל תכף ומיד. אולם פרעה ברשעתו העדיף להתעלם מן האמת הפשוטה והברורה המתגלית לעיניו פעם אחר פעם, וילך אחר קשיות לבו הרע בתירוצים שונים ומשונים. אז רק לסיכום: למדנו היום על הכבדת לב פרעה שלוש שיטות מרכזיות בראשונים. שיטת הרלב\"ג על פי הפסוק במשלי והמדרש: לב מלכים ביד השם. על מלך אין בחירה חופשית בדברים הכלליים, דברים מסוימים, השם נכנס לו ללב ובוחר בשבילו. שיטת הרמב\"ם שזה עונש, השם לפעמים מעלים מהאדם את היכולת לחזור בתשובה, זה במקרים מאוד קיצון כי זה נגד כל היסוד של הרמב\"ם, זה רק ב... במקרים סיחון, דורו של אליהו ופרעה, זה בחירת השם. ושיטה שלישית, שיטת הרמב\"ן זה כמו הרמב\"ם פחות או יותר. ושיטה שלישית, שיטת העיקרים והספורנו, שהכבדת הלב היא הפוך, בגלל שהוא ראה כל כך הרבה השגחה והוא סבל כל כך הרבה, זה לא היה פייר לתת לו לשחרר, לכן השם נתן לו מקום לתלות את זה במקרה וזה הבחירה החופשית שלו. שכוייח. שלום שלום.