Subscribe
Share
Share
Embed
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. השגחה היא יסוד מוסד — כל שיטות המחשבה ביהדות מסכימות שיש השגחה פרטית; המחלוקת היא רק על היקפה ועל האופן שבו היא פועלת.
2. הכחשת ההשגחה היא כפירה — האמונה שהעולם מתנהל לפי המקרה בלבד ללא יד מכוונת היא דעת האפיקורוס ומהווה כפירה בעיקרי האמונה.
3. שיטת החסידות והבעש"ט — הבעל שם טוב לימד שהשגחה פרטית היא מוחלטת ומתפשטת על כל תנועה, אפילו על עלה שנופל או עשב שזז.
4. השגחה תלוית שכל — הרמב"ם סובר שההשגחה בעולם השפל תלויה ברמת השכל של האדם ובמידת דבקותו בבורא.
5. אין השגחה פרטית לבעלי חיים — לדעת הרמב"ם וראשונים רבים, בעלי חיים, צמחים ודוממים נתונים לחוקי הטבע ואינם זוכים להשגחה פרטנית על כל מאורע.
6. קיום המין לעומת הפרט — בעוד שהפרט בבעלי החיים נעזב למקרה, הקדוש ברוך הוא משגיח על ה"מין" כולו כדי שלא ייכחד מהעולם.
7. הבחירה החופשית נשמרת — בניגוד לכתות מוסלמיות (אשעריה), היהדות מדגישה שההשגחה לעולם אינה מבטלת את הבחירה החופשית של האדם.
8. שכר ועונש כבסיס — כל מאורע שקורה לאדם, אפילו קוץ שנכנס בידו, הוא תוצאה של דין שמים המבוסס על מעשיו.
9. שלילת ייסורים ללא חטא — הרמב"ם דוחה את המושג ייסורים של אהבה כפי שחלק פירשו אותו, וטוען שאין ייסורים ללא עוון קודם.
10. עיקרון ה"צל" — ההשגחה פועלת כצל; כפי שמסבירים הרמב"ן ואחרים, ככל שהאדם דבק בהשם, כך ה"שמירה" האלוקית דבקה בו יותר.
11. הנהגת הטבע לעומת הנס — האדם הממוצע מתנהל לפי חוקי הטבע, אך הצדיק הגמור יכול להתעלות מעל הטבע ולחיות בהנהגה ניסית רצופה.
12. אחריות הפרט — ההבנה שההשגחה קשורה לדבקות הרוחנית מטילה אחריות על האדם להיות במודעות מתמדת נוכח פני הבורא.
שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
שלום לכולם.
אנחנו היום בשיעור השגחה פרטית.
האמת שאני קצת התלבטתי אם להעביר את זה או לא,
כי זה נושא עמוק עמוק,
ואני אגיד לכם את האמת אני גם לא יודע על זה מספיק.
אבל בכל זאת אני חושב שזה נושא חשוב שצריך להכיר אותו לפחות,
לדעת את השיטות המרכזיות בהשגחה ולפי השקפת היהדות.
אז אני אתחיל בפירוש דווקא.
אז הוא כותב ככה:
יסוד מוסד באמונה הוא קיומה של השגחה אלוקית פעילה בעולם.
אז קודם אני חייב להגיד משהו כי אני שומע בישיבה,
גם בישיבה וגם בחוץ,
ביטויים כאלה 'הרמב"ם לא האמין בהשגחה פרטית'.
וקודם כל נעמיד דברים על דיוקם,
לפני שניכנס לעומק שיטת הרמב"ם,
זה פשוט לא נכון,
זה להוציא לעז על הצדיק.
הרמב"ם האמין בהשגחה פרטית בוודאי.
כל היהדות מאמינה בהשגחה פרטית.
מי שלא מאמין בהשגחה הוא כופר בי"ג עיקרי אמונה.
הרמב"ם מאמין בהשגחה,
רק בתוך מה זה השגחה זה המחלוקת.
איפה הקו של השגחה ואיפה...
זה קודם כל נעשה סדר.
אז בלי זה אין לנו בכלל כל התורה וכל הניסים וכל מה שאנחנו מאמינים
זה השגחה.
אז בוודאי שיש השגחה.
אמונה זו היא גם הבסיס לתפילה כשאנחנו מבקשים מהקב"ה שיפעל במציאות.
השאלה היא,
שזו הנקודה,
האם השגחה זו היא מוחלטת?
האם כל אירוע שמתרחש במציאות נובע מהשגחה?
היסודות שהזכרנו קובעים שישנם אירועים שבהם הקב"ה מתערב בעולם,
אך האם בכל אירוע ואירוע יש התערבות אלוקית?
או שמא חלק מן האירועים מתרחשים בהשגחה וחלקם לא?
זו הנקודה.
הנקודה היא גם האם דברים זוטרים,
לכאורה זוטרים או לא משמעותיים או אפילו...
האם הקב"ה קובע או לא?
אני תמיד שואל את השאלה האם הסיני שהחליק על הבננה בתאילנד זה מאלוקים או
לא מאלוקים?
ואם זה קצת אקטואלי,
האם הקב"ה קובע מי ייקח את המונדיאל?
נכון?
שבוע הבא או שבועיים יש מונדיאל.
האם הקב"ה קובע שזה יניף את הגביע?
או אופציה ב' לא,
זה לא מעניין את הקב"ה.
זה לא מה זה לא מעניין,
ברור שזה לא מעניין,
השאלה האם הוא קובע,
האם הוא בתוך המשחק או שהוא נותן ישחקו הנערים לפנינו.
זו בעצם השאלה בהשגחה האם יש השגחה על נמלים,
על חתולים,
על גויים,
להבדיל חילונים,
עד לאן זה מגיע ההשגחה הזאת שקיימת.
בקרב חלקים רחבים של הציבור המאמין רווחת הדעה שאכן כל מאורע מתרחש בהשגחה מכוונת.
לא פעם נשמעים ביטויים כגון 'אין מקרה בעולם',
'הכל מכוון משמיים' וכדומה.
לדעה זו יש מקורות בדבריהם של כמה מגדולי ישראל,
אולם כפי שנראה להלן אין היא מוסכמת על הכל.
ישנם גם עמדה אמונית שונה שיש לה בסיס איתן בין גדולי האמונה.
רבים מגדולי ישראל סברו שרק חלק מן האירועים מתרחשים בהשגחה וישנם אירועים שאינם נובעים
מהשגחה אלוקית.
האם ייתכן שהבורא מעורב בכל אירוע קטן וחסר חשיבות?
האם הוא אכן משגיח על מעשיהם השגרתיים של כל אדם או רק על עניינים
חשובים ועקרוניים?
ומעבר לכך,
איך תיתכן השגחה בעולם שמנוהל על ידי חוקי טבע ברורים וקבועים?
שמה בתפיסה קצת הבעיה בלראות השגחה,
תראה שהעולם מתנהל לפי הטבע,
לפי החוקים והחוקים הם קבועים והם לא משתנים.
אז איפה אלוקים נמצא כל הזמן?
הטבע נמצא והאם אלוקים באמת מתערב ומשגיח על כל פיפס קטן כמו משחק כדורגל
לא חשוב?
אז אני כבר אגיד ששתי הגישות הקיצוניות ויש כמה גישות באמצע,
הגישה הקיצונית לצד שיש השגחה זה אני חושב מה שרוב האנשים חיים איתם זה
גישת החסידות ובפרט מי שהביא אותה זה הבעל שם טוב.
הבעל שם טוב הוא מוזכר ממש בסוף הדף,
ממש בדף השלישי.
אז מובא פה ב'הוספות לכתר שם טוב' עניין השגחה פרטית שמבאר מורנו הבעל שם
טוב,
דלא זו בלבד בכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית מהבורא יתברך,
והשגחה פרטית על זו היא חיות הנברא וקיומו,
אלא דעוד זאת דתנועה פרטית דנברא פרטי הרי יש לה יחס כללי לכללות כוונת
הבריאה.
תנועה אחת של דשא פרטי משלים הכוונה העליונה בעניין הבריאה.
המשפטים המפורסמים,
זה גם גמרות שכל גישה צריכה להסביר,
'אין אדם נוקף אצבע מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה' וכל עלה שנופל יש מלאך
שאומר לו...
כל מיני ביטויים שבאמת מראים שההשגחה היא מוחלטת.
שההשגחה היא על כל דבר ודבר ואני שוב אני לא בא להכריע בין השיטות
אני בא להציג את השיטות.
אז השיטה המפורסמת יותר ושבאולי גם נוח לאנשים לחיות איתה שהשם נמצא עם כל
אדם ועם כל דבר בכל מצב בכל מקום ויש לה פנים ביהדות אני לא
אומר שלא.
אני רק חייב להגיד שאני חושב,
מרשה לעצמי להגיד,
שרוב רובם של הראשונים לא סברו ככה.
בסדר?
וזה לא מוריד שום דבר מהאמונה וזה הנקודה החשובה.
עדיין יש אלוקים ועדיין הוא משגיח על חלק ועדיין יש שכר ועונש ועדיין אתה
מחויב להכול.
מה זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לא משגיח על חלק מהדברים?
מה זה אומר?
אז עכשיו אנחנו נראה.
הוא יודע הכל,
משגיח זה נמצא איתו,
שומר עליו,
מכוון מה יקרה לו,
או שהוא מניח אותו למקרה.
לא משגיח זה אומר שאני בעצם מסתלק ואתה נתון למקרה.
בסדר?
ודאי שהוא יודע,
זה לא השאלה אם הוא יודע או לא יודע,
אלא האם הוא שותף לזה,
האם הוא גורם לזה,
האם הוא אקטיבי בדבר הזה כביכול,
כמה שאפשר להגיד על הקדוש ברוך הוא,
כן.
ולפי השיטה של הראשונים שבאמת לא מושגח כל פרט ופרט,
איך מסבירים באמת את הגמרות של ה...
אז אנחנו נגיע לזה.
אנחנו נגיע כי הרמב"ם מתייחס לגמרא הזאת,
אבל לא יודע אם היום או פעם הבאה,
אבל קודם כל אני רק רוצה להראות שתי גמרות שקצת תומכות בשיטה שאני הולך
להגיד עכשיו.
אז יש גמרא במסכת עבודה זרה,
הרי שגזל סאה של חיטים והלך וזרעה בקרקע,
דינו שלא תצמח,
כי הבנאדם הוא רשע,
אז היה צריך לפי הדין שלא תצמח,
אלא עולם כמנהגו נוהג והולך,
ושוטים שקילקלו עתידים ליתן את הדין.
כאילו מה העומק של הגמרא?
הגמרא אומרת שבאמת הקדוש ברוך הוא היה צריך להתערב פה כביכול ולהגיד שמע,
אתה גזלת,
לא ייצא כלום,
אבל הגמרא אומרת עולם כמנהגו נוהג והולך.
יש טבע שקבוע בעולם והקדוש ברוך הוא מאפשר אותו,
הוא נותן לעולם לצמוח כ...
ודבר אחר,
הרי שבא על אשת חברו,
דינו שלא תתעבר,
כי אז ייצא פה איסור,
אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקילקלו עתידים ליתן את הדין.
אז זו גמרא שאני חושב שהיא מאוד,
אפשר להסביר אותה,
בעיקרון מובנת מאוד לפי השיטה שיש דבר כזה עולם כמנהגו נוהג.
מה זה עולם כמנהגו נוהג?
שהקדוש ברוך הוא לא נמצא כביכול בכל קטע וקטע,
אלא יש טבע של עולם,
יש חוקים,
ומדי פעם הקדוש ברוך הוא יתערב בחוקים וב...
יש האם אפשר להרוג בנאדם שלא נגזר עליו למות?
מה אתם חושבים?
האם כל אדם שנרצח זה אומר שהקדוש ברוך הוא גזר שהבנאדם הזה ימות?
אני תמיד מביא את הדוגמה הזאת,
אסור להגיד אותה,
יש לא משנה,
יש הרבה דוגמאות של מישהו שרצחו אותו ויש עכשיו שאלה האם הוא היה צריך
למות בכל מקרה או שלא,
אדם יכול להתערב כביכול ולהפריע כביכול לקדוש ברוך הוא בעולם.
אז אפשר לדון על זה,
אבל יש אור החיים מפורסם,
האור החיים על הפסוקים של יוסף והאחים כותב:
ויצילהו מידם,
פירוש,
לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה.
מה זאת אומרת?
יכול להרוג מי שלא התחייב מיתה?
מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא נתחייב מיתה לשמיים.
כאילו האור החיים אומר כלל,
זה על הפסוק שם ויצילהו מידם עם ראובן ויוסף,
אז אם אדם לא נגזר עליו למות,
אז אין סיכוי שהחיה תפגע בו,
כי לחיה אין בחירה חופשית.
אבל אדם יכול להרוג מישהו שלא נגזר עליו למות.
זה כאילו מפעים,
לא?
לפי השיטה של הבעל שם טוב זה קצת קשה להבין את הדבר,
מה זאת אומרת?
כל דבר הוא השגחת השם,
הקדוש ברוך הוא מתערב בכל דבר ודבר בכל רגע ורגע,
אז איך אדם יכול לעשות משהו בלי השגחת השם?
כאילו הקדוש ברוך הוא אמר הוא לא צריך למות,
ויבוא עכשיו ויקרה משהו ואדם לוקח את הבחירה החופשית ו...
כן.
אז מה ההסבר בדניאל?
בדניאל שזרקו אותו לבור עם האריות,
בסדר,
לא הרגו אותו.
אז מה?
לא הבנתי.
לא היו אמורים להרוג אותו?
אולי היה אמור למות אז עשו לו נס.
בסדר,
אפשר לפתוח אותו,
לא רצו לגעת בו,
לא נגעו בו,
אולי זה היו מורעבים.
מה?
לפי הבעל שם טוב יש התערבות בכל דבר.
מצוין,
זה מה שהרמב"ם,
עכשיו אנחנו נראה חמש גישות השגחה שהרמב"ם מציע במורה נבוכים וזה הקושיה המרכזית שלו
על הגישה הזאת.
אפשר להגיד איזה משהו באמצע.
הרמב"ם עכשיו נראה,
טוב,
נראה בפנים.
אז הרמב"ם מדבר על הדברים האלה בארוכה בחלק ג' פרק י"ז,
י"ח ובפרק נ"א.
אז הוא מציג בהתחלה חמש דעות שיש בהשגחה הפרטית מהרגע שיש תורה ועד ימינו.
אז אנחנו נקרא אותם פשוט:
דעות בני אדם בהשגחה חמש דעות,
והם כולם קדומות,
רצה לומר שהם דעות נשמעו מזמן הנביאים מעת התגלות התורה האמיתית המאירה לאלו המחשכים
כולם.
הדעה הראשונה הוא מאמר מי שחשב שאין השגחה כלל בדבר מן הדברים בכל זה
המציאות,
ושכל מה שבא מן השמים ומה שבתוכם נופל במקרה כאשר הזדמן,
ואין שם כלל לא מסדר לא מנהיג ולא משגיח בדבר,
וזהו דעת אפיקורוס,
והוא גם כן אומר בחלקים,
ורואה שמתערבים כאשר הזדמן ויתהווה מעין מה שיקרה,
וכבר אמרו זה הדעת הכופרים מישראל והם הנאמר עליהם כיחשו בהשם ויאמרו לא הוא,
וכבר באר אריסטו במופת שקרות זו הדעת,
שהדברים כולם אי אפשר היותם במקרה,
הרי יש מסדר ומנהיג להם וכבר דיברנו בזה מעט מה שקדם.
אז זה מפורסם,
אפיקורוס היה...
אז זה מפורסם,
אפיקורוס היה פילוסוף יווני,
היה לו איזה תיאוריה שם איך העולם נוצר והוא בעצם טוען אין אלוקים,
אין השגחה וכל מה שקורה בעולם הוא יד המקרה בלבד.
עכשיו אפיקורוס הזה,
זה יכול להיות שתי צורות:
צורה אחת זה יכול להיות שהוא לא מאמין באלוקים ואז הכל טבע והכל מעצמו.
אופציה ב',
גם אם הוא מאמין באלוקים הוא כמו הפילוסוף של הכוזרי כזה,
שהוא מאמין באלוקים אבל הוא נמצא שמה למעלה,
לא מעניין אותו כלום,
לא אכפת לו מכלום,
לא משפיע על כלום,
לא משגיח על כלום,
עולם כמנהגו נוהג.
זה תפיסה שנקראת דאיזם שהייתה במאה ה-18,
שהאמינה בדבר הזה שהקדוש ברוך הוא נמצא שמה,
ועוד כבר קודם אנחנו רואים את הדבר הזה.
אז זה גישה שאני חושב שלא צריך להתייחס אליה יותר מדי כי היא לא
גישה בהשגחה,
היא פשוט אומרת אין השגחה כי או אין אלוקים או יש אלוקים והוא נמצא
למעלה ולכן אין שום קשר בינו לבין העולם,
העולם כמנהגו נוהג,
העולם אף פעם הקדוש ברוך הוא אין.
קיצור,
הלאה.
הדעה השנייה היא דעת אריסטו.
ודעת מי שיחשוב שקצת הדברים יש בהם השגחה והם בהנהגת מנהיג ובסדר מסדר,
וקצתם נעזב ומונח אל המקרה.
עכשיו מה הכלל לפי אריסטו?
כל דבר שהוא נצחי,
כל דבר שהוא קבוע ולא משתנה,
יש בו השגחה.
כל דבר שהוא ארעי,
שהוא מסתלק מן העולם,
שהוא לא נמצא פה לעד,
אין עליו השגחה פרטית.
ולכן לפי אריסטו ההשגחה היא עד גלגל הירח זה נקרא,
כלומר על המלאכים,
על הכוכבים,
על השמש,
ירח,
על זה יש השגחה.
הם פעם האמינו הראשונים שיש להם שכל ובחירה ו...
אבל בני אדם,
לא משנה איזה בן אדם,
אין שום השגחה.
בטח לא על חיות.
כל מה שמתחת לגלגל הירח הוא ארעי,
הוא נגמר,
הוא מתכלה,
ולכן לא שייך על זה בכלל מושג השגחה.
וזהו דעת אריסטו.
ואני אבאר לך דעתו בהשגחה,
והוא רואה שהשם יתברך משגיח בגלגלים ומה שבהן,
אומנם שאר התנועות הנופלות באישי המין הם נופלות במקרה,
ואין זה אצל אריסטו בהנהגת מנהיג ולא בסידור מסדר.
והמשל בו,
אם נשבה רוח סוער או בלתי סוער,
אין ספק שיפיל קצת עלי זה האילן וישבר סעיפים מאילן אחר,
וישליך אבן מתל של אבנים ויעלה עפר על העשבים ויפסידם,
ויסער הים ותטבע ספינה שהייתה שם ויטבעו כל מי שבאו קצתם.
ואין הפרש אצלו בין נפילת העלה ההוא ונפילת האבן,
או טביעת החסידים החשובים ההם אשר היו בספינה.
כי לא יפריש בין שור שהטיל רעי על עם מן הנמלים ומתו,
או בניין שנרסו יסודותיו ונפל על מי שבתוכו מהנכבדים ומתו.
כלומר לפי אריסטו אין שום משמעות למצב הרוחני שלך,
ולכן הטבע פועל בעולם,
בעולם הזה,
ולכן אם יש עכשיו איזה סופה או איזה סערה אז היא תפיל גם את
הצדיקים וגם את הרשעים,
היא תפיל את כולם.
ואין שום הבדל,
הנה הוא ממש מדמה את זה,
זה קשה להגיד את זה,
בין שור שהטיל רעי על נמלים ומתו,
זה כמו איזה סערה שבאה והפילה בניין ואנשים מתפללים צדיקים מתו.
זה אותו דבר לפי אריסטו,
כי אין השגחה לא על זה ולא על זה,
הכל זה יד המקרה כי אנחנו מתחת לגלגל השמש.
אין הבדל במעשים שלך,
בדרגה שלך,
במצוות שלך,
במוסר שלך.
כן,
כן.
למה הוא אומר את זה?
כי הוא חושב שזה פוגע בחופש הבחירה?
כן.
לא לא,
לא מעניין הבחירה.
בגלל שהקדוש ברוך הוא לא מתעניין כביכול בדברים שהם לא נצחיים,
דברים ארעיים,
דברים זמניים,
זה לא מעניין אותו.
אז בוא נראה.
ואין הפרש אצלו בין חתול שהזדמן לו עכבר וטרפו,
או עכביש שטרף זבוב,
או אריה שהרעב ופגש בנביא וטרפו.
סוף דבר,
עיקר דעתו שכל מה שיהיה נמשך,
כלומר נצח,
לא יפסד ולא ישתנה לו מנהג כלל בעניינים ההכרחיים.
וכל מה שיהיה בלתי נמשך על היקש ולא שוקד על סדר כענייני אישי כל
מין ומין מהצמחים ובעלי חיים בדברים שאינם מדברים,
יאמר שהוא במקרה ולא בהנהגת מנהיג,
רצונו לומר שלא תחובר עליו השגחה אלוהית.
עכשיו אני רק אומר הערה באריסטו,
שדבר שהוא קיום המין אז על זה כן יש השגחה.
כלומר הקדוש ברוך הוא לא ייתן מצב כזה שלא יהיו נמלים בעולם,
הקדוש ברוך הוא לא ייתן מצב כזה שלא יהיו פילים בעולם,
על כלל המין שנקרא פיל,
כי זה דבר שהוא נצחי,
כנראה שהוא לא ארעי.
אז בעיקרון ההשגחה זה על דברים יותר עליונים,
הדברים הגבוהים,
ולכן גם זה לא כל כך נוגע אלינו כי אף אחד ביהדות לא קיבל
את הדעה הזאת.
הדעה השלישית היא הפך זה דעת השני.
כלומר הדעה השנייה היא מביאה את ההשגחה ומצמצמת אותה הכי הרבה שיש,
היא משאירה את ההשגחה אך ורק למעלה,
אך ורק בנצח.
הדעה השלישית שהרמב"ם עכשיו יציג היא הפוכה לגמרי,
היא מכניסה את ההשגחה לתוך כל פרט מפרטי העולם,
שזה דומה לחסידות אבל אני חייב להגיד שזה לא החסידות,
זה דומה לתפיסת החסידות,
שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ובכל דבר ובכל החלטה של האדם.
רק הרמב"ם מציג את הדעה הזאת כטוטלית,
שהקדוש ברוך הוא קובע הכל,
ופה לשאלה שלך היא יפה,
איפה הבחירה החופשית?
אז בוא נראה,
הוא ייחס אותה לחכמי הכלאם,
זה היה כת באסלאם שדיברנו עליהם כמה פעמים,
האשעריה.
בוא נראה.
הדעה השלישית היא הפך זה הדעת השני,
והוא דעת מי שרואה שאין בכל מציאות דבר במקרה כלל,
לא כללי ולא פרטי,
אבל הכל ברצון וכוונה והנהגה.
ומבואר הוא שכל מי שינהיג כבר ידע,
וזאת היא כת האשעריה.
מן הישמעאלים,
והתחייבו לזה הדעת הרחקות עצומות וסבלו וקיבלו אותם.
והוא שהם יודו לאריסטו מה שחשב מההשוואה בין נפילת העלה ומות האיש,
אמרו כנו,
אבל לא נשבה הרוח במקרה אבל השם הניעה,
ולא הרוח הפילה העלים,
אבל כל עלה נפל בגזירה מן השם,
הוא אשר הפילו עתה בזה המקום.
כלומר,
הם מסכימים לאריסטו שההשוואה מוחלטת בין הזבוב שמת למתפלל שמת.
רק בניגוד לאריסטו שאמר ששניהם זה במקרה,
הם אומרים שניהם זה השם,
שניהם זה השגחה.
כלומר הם בעצם מכניסים את הקדוש ברוך הוא לכל דבר ודבר,
אפילו לחיות.
כל חיה שנשחטה זה הקדוש ברוך הוא.
והם אומרים שאין בחירה חופשית.
עכשיו בוא נראה,
ואי אפשר,
אמרו כי אבל לא נשבה הרוח במקרה אבל השם הניעה,
ולא הרוח הפילה העלים אבל כל עלה נפל בגזירה מן השם,
והוא אשר הפילו עתה בזה המקום.
אז בינתיים זה דומה מאוד לחסידות,
שכל עלה שנפל זה הקדוש ברוך הוא וכל חיפושית שדרכו עליה זה הקדוש ברוך
הוא,
כי זה כולו נגזר מקדם.
והתחייב להם לפי זה הדעת שיהיו תנועות בעלי החיים ומנוחותם נגזרות.
כלומר על כל נמר שם בזמביה הקדוש ברוך הוא גוזר עליו כל דבר,
אם יקבל את האוכל או לא יקבל,
אם ידרכו עליו או לא,
הכל דבר,
על כל מין ממיני האפילו על החיפושית.
שהאדם אינו יכול בידו כלל לעשות דבר או להניח לעשותו.
והתחייב לזה הדעת,
למה אני קורא את זה מהר,
עכשיו זה הנקודה,
שהאדם אין יכול בידו כלל לעשות דבר או להניח לעשותו.
כלומר עד כדי כך השגחה אלוקית,
שהקדוש ברוך הוא קובע לכל בן אדם מה הוא יעשה.
ופה מגיעה הבעיה של הרמב"ם עם הדעה הזאת,
הדעה הטוטלית שמכניסה את הקדוש ברוך הוא לכל מקום ולכל החלטה שלך,
אז אתה בעצם לא מחליט,
אין לך בחירה חופשית,
זה הדטרמיניזם.
הקדוש ברוך הוא קובע הכל והוא עושה הכל ואתה בסך הכל בובה.
והתחייב לזה הדעת גם כן שיהיה טבע האפשר בטל בלא עניינים,
שיהיו אלו הדברים כולם אם מחויבים או נמנעים,
כלומר כל דבר או מוכרח או בלתי אפשרי,
תלוי אם השם רוצה את זה או לא.
וקיבלו זה ואמרו שאלו שנקראים אפשריים,
כמידת ראובן ובא שמעון,
אם אפשריים בערך אלינו,
אומנם כשהלכו לשם יתברך אין אפשרות בהם כלל,
אבל מחויב או נמנע.
כלומר הכל זה משחק,
הכל זה נראה לך שאתה עושה ואתה פועל,
אבל באמת באמת,
אליבא דאמת,
זה הקדוש ברוך הוא עושה את הכל,
מהרמות הכי קטנות שבחיים לדברים הגדולים.
והתחייב בזה הדעת גם כן שיהיה עניין התורות בלתי מועיל כלל.
לפי הדעה הזאת אין משמעות לתורה ומצוות.
כל מה שנאמנו בפרק שמיני בשמונה פרקים,
שבלי בחירה חופשית אין תורה,
אין משמעות לעולם,
הכל בטל ומבוטל.
הרמב"ם אומר זה הבעיה בדעה הזאת.
כי לפי הדעה הזאת התבטלה כל כוונת התורה.
אין מה לצוות מצוות,
אין לתת שכר,
אין לתת עונש.
אתה לא אשם בכלום,
השם עושה הכל.
אחר שהאדם אשר לא ניתנה כל התורה לא יוכל לעשות דבר,
לא לקיים מה שצווה ולא להיזהר ממה שהוזהר ממנו.
ואמרה זאת הכת שהוא יתברך כן רצה שישלח ויצווה ויזהיר וייעד ויירא,
ואף על פי שאין יכולת בידינו.
וייתכן שיעמוס עלינו לעשות הנמנעות,
ואפשר שנקיים המצווה וניענש ונמרה אותו ונקבל טוב.
הם התמודדו עם השאלה הזאת ואמרו,
אינהי הכי,
אנחנו רובוטים ביד השם וזה מה שיש.
הקדוש ברוך הוא קובע הכל וזה לא הפריע להם הדבר הזה שאין לאדם בחירה
חופשית ושהוא לא קובע.
והתחייב לפי זה הדעת גם כן שלא תהיה תכלית כוונה לפעולותיו יתברך.
וסבלו כובד אלו הרחקות כולם,
בעבור שיימעט להם הדעת ההוא עד שנראה איש נולד סומא ומצורע שלא נוכל לומר
שקדם לו חטא שהתחייב לו בזה,
יאמר שכן רצה השם.
וכשנראה החסיד העובד שנראה בייסורים יאמר כן רצה השם ואין עוול בזה,
כי ראוי להם בחוק השם יתעלה שייסר בייסורים מי שלא חטא ויגמול טוב לחוטא.
ומאמריהם באלו הדברים מפורסמים.
כלומר הם נדחקו.
למה הם נדחקו?
כי הם ראו תופעות שבן אדם נולד עם ייסורים או נולד חולה ואין לך
הסבר של חטא,
הוא נולד ככה.
אז איך הם פתרו את הבעיה?
כך השם רצה.
השקפה שלישית אז אני מסכם,
זה אשעריה,
שהיא ניגוד לאריסטו.
אריסטו מצמצם את ההשגחה רק למעלה רק לנצחי,
ואשעריה אומרת השגחה נמצאת בכל דבר ודבר.
אבל היא לוקחת את זה קיצון,
ופה אני אומר מה שאמרו פה קודם,
זה החסידות,
אבל זה לא החסידות כי החסידות לא אומרת את זה,
היא לא אומרת שאין בחירה חופשית לבן אדם.
היא פשוט לוקחת את התפיסה הזאת ובטוטליות מכניסה את הקדוש ברוך הוא להחלטות של
האדם ולבעלי החיים ולאכל הכל הכל הכל.
אז החסידות זה לא יודע,
רבע,
שלושת רבעי מזה,
חצי מזה,
תקראו לזה איך שאתם רוצים.
יש השגחה על הכל גם על בעלי החיים גם על העצים גם על העלים.
אבל עדיין הבחירה החופשית נשארה בידי האדם.
והרמב"ם לא מציג דעה כזאת,
הוא פשוט זה מה שאשעריה האמינו.
ונודע אלינו גמרא הכל בידי שמיים חוץ.
אז מתייחס גם לזה בהמשך.
זה מזכיר לנו קצת מה שראינו בשמונה פרקים,
שהרמב"ם לא מקבל את הגישה הזאת שהקדוש ברוך הוא נמצא מחייה כל הזמן את
העולם.
שהקדוש ברוך הוא כל הזמן מחייה את העולם,
אלא לפי הרמב"ם השם פעם אחת ברא את העולם ומכוחו העולם פועל עכשיו.
אז הוא כותב,
לפי שהשם רצה שתהיה הארץ כולה במרכז,
לכן בכל עת שיושלך ממנה חלק למעלה הרי הוא יתנועע אל המרכז.
לא שהשם רצה עתה בתנועה זו החלק שהתנועע למטה.
כוח הגרביטציה היא יצירה אלוקית.
פעם אחת ומאז יש כוח גרוויטציה.
אבל לפי הגישה הזאת הקדוש ברוך הוא עכשיו כל הזמן מפעיל את הכוח ורצון
השם נמצא כל הזמן בכל דבר,
בכל החלטה.
אז זה הדעה השלישית.
דעה רביעית היא הדעה מי שחשב שלאדם יכולת.
הדעה הרביעית זה כת,
לא יודע אם אני הוגה את זה נכון,
מועתזילה.
זה גם כת באסלאם שהיא דומה קצת לאשעריה,
רק יש הבדל אחד.
היא אומרת שכן לאדם יש בחירה חופשית.
הדעה הרביעית,
דעת מי שחשב שלאדם יכולת,
ולזה ימשך מה שבא בתורה מן המצווה והאזהרה והגמול והעונש לפי דעת אלו על
הסדר.
ויראו שפעולות השם כולם נמשכים אחר החוכמה.
כל מה שהשם עושה זה בחוכמה.
ושלא יתכן לו עוול ושלא יענש מיטיב.
והמועתזילה גם כן על זו הדעה,
ואף על פי שיכולת האדם אינה אצלם גמורה והם גם כן יאמינו שהוא יתעלה
יודע בנפילת העלה ההוא וברמיסת הנמלה היא,
ושהשגחתו בכל הנמצאות,
והתחייבו לזו הדעה גם כן הרחקות ודברים סותרים זה את זה.
אמנם ההרחקה היא,
היות קצת אישי בני אדם נולד בעל מום והוא לא חטא.
אמרו שהוא נמשך אחר חוכמתו,
וזהו הטוב לאיש הזה משיהיה כך שיהיה בריא.
עכשיו זה תפיסה שהיא גם נמצאת ביהדות.
מה בעצם אומרת הכת הזאת?
כל מה שהשם עושה זה בחוכמה.
ואם עכשיו אדם נולד עם חולי חלילה,
הוא נולד בעל מום והוא לא חטא,
אז מה הם יגידו?
מה תגיד הגישה הזאת?
כך רצתה חוכמתו,
וזה הטוב ביותר עבור הבן אדם הזה.
גם אם אני לא מבין עכשיו למה זה טוב לו,
ברור לי שזה טוב.
עכשיו זו תפיסה שאנחנו מזדהים איתה קצת,
לא?
תכף נראה מה הרמב"ם אומר עליה.
וזהו הטוב לאיש הזה משיהיה כך שיהיה בריא.
ואנחנו נסכל הטובה ההיא,
אנחנו לא מבינים למה זה טוב אבל ברור שזה טוב,
כי כל מה שהשם עושה זה טוב.
אבל אין סיבה לחטא,
אז כנראה שזה הטוב ביותר עבורו להיות לא יודע,
בלי רגליים עכשיו.
אוקיי.
ואין זה על צד העונש לו,
אבל על צד ההטבה אליו.
אז הרמב"ם אומר שזה דבר שהוא קצת מוזר כי בעין שלנו זה לא טוב,
אז בגלל שהם אמרו שיש דברים בלי חטא,
אז ברור שזה טוב,
אז אנחנו לא מבינים למה אבל זה טוב.
זה בעיה אחת שהוא רואה בהם.
וכן יענש בהרוג החסיד,
שהוא להרבות גמולו בעולם הבא.
חסיד נהרג אז אנחנו נתרץ,
המועתזילה תגיד זה בשביל,
כל מה שהשם עושה זה בחוכמה,
ולכן אם הוא מת זה בשביל שיהיה לו שכר בעולם הבא.
עד שהגיעו באלו שנאמר עליהם,
ולמה ישר השם משפטיו באדם
ולא ישרם בזולתו.
ובאיזה חטא נשחט החי הזה הבלתי מדבר.
וסבלו מן ההרחקה שאמרו שזה הטוב לו עד שיגמלהו השם בעולם הבא.
כלומר הגישה הזאת גם אמרה על בעלי החיים.
הרי אנחנו מדברים על גישה שכל הכל זה מהשם,
הגישה הזאת,
והכל זה בחוכמה.
אז למה בעל החי הזה,
למה אריה טרף את הנמר?
אז מה התשובה?
מה הרמב"ם אומר פה?
שאמרו שזה הטוב לו עד שיגמלהו השם בעולם הבא.
או נשחט זה החי הבלתי מדבר.
כלומר הם לקחו את זה גם לדומם,
לחי,
לצומח,
שהוא יזכה גם לעולם הבא,
יהיה לו שכר על זה,
כי הכל הכל הכל זה בהשגחת השם והכל זה בחוכמה.
זאת אומרת הם מאוד מאוד דומים לכת הקודמת,
רק שהם כן משאירים את הבחירה החופשית.
אז הרמב"ם אומר שהבעיה בכת הזאת שהיא בעצם אומרת שכל דבר שקורה בעולם הוא
בחוכמת השם,
הוא לטובה,
וזה בסדר,
אבל אז הם מגזימים ואומרים שכל חיה שנשחטה זה כדי שיהיה לה עולם הבא
בהמשך.
עד שהריגת הפרעוש והכינה התחייב שיהיה בהם בעבורה גמול מאת השם.
תגידו,
מישהו נורמלי יכול לחשוב ככה?
שאדם הורג כינה או אדם הורג פרעוש,
יש לפרעוש שכר בעולם הבא?
כי השם עושה רק דברים בחוכמה ולא היה פה שום חטא שהוא לא אשם,
אז הוא צריך לקבל איזה הטבה.
וזה הרמב"ם לא יכול לסבול את הדעה הזאת.
וכן זה עכבר בלתי אשם אשר טרפו חתול או נץ,
אמרו שכן גזרה חוכמתו בחוק זה עכבר והוא יגמלהו על מה שקרה אותו בעולם
הבא.
בקיצור כל ארבעת הדעות האלה הרמב"ם לא מקבל אותם ואז הוא אומר את הדעה
החמישית שהיא לדעתו השקפת היהדות,
השקפת החכמים,
ואז הוא אומר לי יש איזה הוספה,
הוספה ל...
אז הדעה החמישית היא דעתנו.
רוצה לומר תורתנו.
ואני אודיעך ממנו מה שכתוב בספרי נביאינו בו.
והוא אשר יאמינו המון חכמינו,
ואגיד לך אחר כך עוד מה שהאמינו קצת אחרונים מעמנו.
ואודיעך גם כן מה שהאמנתי אני בו.
כלומר זה דעת הנביאים,
אחרי זה הוא מוסיף דעת החכמים והוא אומר יש לי עוד איזה ואומר.
פינת תורת משה רבנו עליו השלום וכל מי שנמשך אחריה שהאדם בעל יכולת גמורה.
אז דבר ראשון הוא מתנגד לגישה שלוש שלא היה בחירה.
אין דבר כזה.
כבר דיברנו על זה בשמונה פרקים והרמב"ם בהלכות תשובה,
בשמונה פרקים ופה גם במורה נבוכים,
אי אפשר להגיד שלאדם אין בחירה חופשית.
הוא שליט על הכל.
פה איפה אתה נכנס הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים לפי...
לפי הרמב"ם,
המושג יראת שמיים,
כבר ראינו את זה בפרק שמיני,
כולל את כל ההחלטות של בן אדם.
כל ההחלטות,
אם להתחתן או לא להתחתן,
כל דבר שאדם זז שהוא קשור לטוב או לא טוב,
זה בידו.
ולכן זה לא מצומצם "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים",
אלא הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים שזה הכל.
אז הוא לא יכול לקבל את גישה שתיים.
רצה לומר שהוא בטבעו ובחירתו וברצונו יעשה כל מה שיוכל אדם לעשותו,
מבלי שיברא לו דבר חדש כלל.
וכן כל מיני בעלי חיים שאינם מדברים יתנועעו ברצונם,
וכן רצה השם יתעלה,
רצה לומר שמרצונו הקדום מן התחילה,
שכלל בעלי חיים יתנועעו ברצונם.
אז זה ברור,
שיהיה אדם בעל יכולת על מה שירצה ויבחרו מה שיוכל עליו.
וזאת פינה לא נשמע כלל באומתנו ובאנשי תורתנו חולק עליה.
וכן מכלל פינת תורת משה רבנו,
שהוא יתעלה לא יתכן עליו עוול בשום צד מן הצדדים.
אז הנחה שנייה,
הנחה ראשונה אדם יש לו בחירה חופשית,
גם בעלי החיים יכולים לנוע או לעשות לפי רצונם.
הנחה שנייה,
כל אין אל אמונה ואין עוול,
ולכן כל דבר שקורה בעולם לפי הרמב"ם שכר ועונש.
אין דבר כזה שאדם נענש סתם.
בניגוד לגישה הרביעית שאמרה שאם האדם הזה,
החסיד הזה,
נהרג,
אז זה בלי סיבה,
זה בלי חטא,
ואז הם היו צריכים להגיד שהוא יזכה לעולם הבא.
ושכל מה שיבוא לאדם מן הרעות והמכות או ישיגו מן הטובות לאיש אחד או
לקהל,
הכל הוא על צד הדין,
והיותו ראוי במשפט היושר אשר אין עוול בו כלל.
ואפילו אם נכנס קוץ ביד האדם והוציאו מיד,
לא היה רק על צד העונש לו,
ואילו השיג למעט הנאה היה גמולו,
וכל זה בדין,
והוא אומרו "כי כל דרכיו משפט",
אלא שאנחנו נסכל אופני הדין ההוא.
לומר,
קודם כל היסוד של הרמב"ם,
העולם הזה מתנהל לפי דין,
וכל דבר שאדם מקבל עונש או שכר זה בגלל העבירות שלו או בגלל המצוות
שלו.
רק אנחנו לא יודעים בדיוק איך לחשב את הדין,
כי הדין הוא מורכב,
הדין הוא עמוק,
יש מצוות יותר שנותנות שכר,
יש מצוות פחות.
אבל הכל זה כבר קצת סותר לנו את מה שאנחנו הולכים להגיד תכף.
אוקיי,
אני קצת מדלג.
וזה הכתוב בתורת משה,
כי הכל יימשך אחר הדין,
ועל זאת הדעת נמשכו עוד דברי המון חכמינו ז"ל,
שתמצאם אומרים בביאור "אין מיתה בלא חטא,
אין ייסורים בלא עוון",
ואמרו "במידה שאדם מודד בה מודדין לו",
זה לשון המשנה.
וביארו בכל מקום שהמשפט מחויב בהכרח בחוקו יתעלה,
שגמול העובר על כל מה שיעשה עם מעשה הכבוד והיושר,
אף על פי שלא ציווה בו על ידי נביא,
ושעניש על כל מעשה רע שיעשה האיש,
אף על פי שלא הוזהר ממנו על ידי נביא,
אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו.
רצה לומר,
האזהרה מן העוול והחמס.
אמרו "אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה".
כן,
הרמב"ם מאריך פה שכל אדם נענש על כל עבירה,
וכל ייסורים של אדם זה על חטא.
ובא בדברי חכמים,
יש לכם שאלה מזה,
לא?
ממסכת ברכות.
יש ייסורים בלי חטא?
יש מושג כזה שנקרא ייסורים של אהבה.
ופה זה אחד המקומות שהרמב"ם פשוט מביא את הגמרא,
אין לי הסבר טוב,
והרמבמ פשוט דוחה אותה.
והרמב"ם אומר:
ובא בדברי חכמים תוספת אחת שלא באה במה שכתוב בתורה,
והוא מאמרם קצתם ייסורים של אהבה.
והוא שלפי זאת הדעת אפשר שיחול באדם מכות ללא פשע קודם,
אבל להרבות גמולו.
וזהו גם כן דעת כת המועתזילה,
ואין פסוק בתורה בזה העניין.
ולא יטעוך ענייני הניסיון,
והאלוהים ניסה את אברהם,
ואמרו ויענך וירעיבך,
כי הנה תשמע אחר זה הדברים בו ולא נכנסה תורתנו כלל אלא בנקודה.
אז הרמב"ם מעלה פה את הגישה של ניסיון.
למה יש ניסיון בעולם?
אז מי שאומר ייסורים של אהבה אומר שבעצם האדם יכול לסבול בלי חטא,
רק כדי להרבות שכרו.
והרמב"ם מתנגד לגישה הזאת.
אני לא יודע,
אין לי תשובה טובה איך,
הרמב"ם פשוט מביא אותה ואומר שזה כנראה מקצת חכמים,
ואני מניח שהוא יגיד שלא כולם מסכימים לזה.
אבל הגישה של הרמב"ם שאין דבר כזה ייסורים של אהבה.
אין דבר כזה ייסורים בלי חטא.
ואין דבר כזה...
ותגיד לי מה,
יש ניסיונות לאדם?,
הניסיון,
הרמב"ם יגיד בהמשך,
הניסיון זה לא בשביל להרבות שכרו של האדם.
אני אומר בסוגריים,
הרמב"ם אומר במקום אחר שהניסיון הוא כדי להראות לאנשים כמה הבן אדם הזה אוהב
את השם,
זה לא בשביל האדם להרבות שכרו בעולם הבא.
אמנם עכשיו אני מגיע לשיטה של הרמב"ם.
אז עד פה אמר בעצם שני יסודות:
שיש בחירה חופשית לאדם בכל דבר,
ושכל מה שאדם נענש או מקבל שכר זה מאת השם.
עכשיו הוא מגיע לנקודה.
ואמנם עניין זה הגמול לבעל חיים שאינו מדבר לא נשמע כלל באומתנו לפני כן,
וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל.
אבל קצת האחרונים מן הגאונים,
כאשר שמעוהו מכת המועתזילה,
ישר בעיניהם והאמינו בו.
ואשר אמינהו אני בזאת הפינה,
רצה לומר השגחה אלוהית,
הוא מה שאספר לך.
והנני נסמך בזאת האמונה למה שהביאני אליו המופת,
אבל אסמוך בה למה שהתבאר אצלי שהיא כוונת תורת השם וספרי הנביאים.
וזאת הדעת אשר אמינהו יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמות ויותר קרוב אל השכל.
הוא שאני אאמין שהשגחה אלוהית אמנם הוא כן בזה העולם התחתון,
רוצה לומר מתחת גלגל הירח,
באישי מין האדם לבד.
וזה המין לבדו הוא אשר כל ענייני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך
אחר הדין,
כמו שאמר כי כל דרכיו משפט.
אבל שאר בעלי החיים וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהם דעת אריסטו.
לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה זו,
ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה.
אז אומר הרמב"ם,
אני מסכים עם אריסטו חלקית.
אני מסכים עם אריסטו שכל מה שקורה לבעלי החיים בזה העולם זה במקרה גמור,
ואין שום השגחה על החיפושית ולא על הנמר ולא על האריה כי הם לא...
הם לא בעלי שכל.
עכשיו הרמב"ם מסביר.
עיקר ההשגחה של השם,
עיקר הדבקות בין האדם להשם זה על ידי השכל.
ואם לבעל חיים אין שכל,
אז אין שום דבקות בינו לבין השם.
ופה כבר אני מוסיף את מה שהרמב"ם מוסיף בפרק י"ח,
גם בתוך בני אדם יש חילוק בהשגחה בין האנשים לפי רמת השכל שלהם.
עכשיו לא הכוונה חכמים ופחות חכמים,
אולי גם,
אבל בעיקר האם השכל שלך נמצא עם האל או לא?
האם אתה רוצה לדבק את השכל שלך בהשם?
אז השם משגיח בך ברמה מרובה.
אם אתה מעט,
אז ברמה מועטת.
ואם לא מעניין אותך הקדוש ברוך הוא ואם אתה לוקח את השכל שלך למקומות
אחרים,
אז תענו לבד אם במונדיאל יש השגחה פרטית או לא לפי הרמב"ם.
כנראה שלא.
בסדר?
זה שיטת הרמב"ם בגדול.
ההשגחה היא תלויה בשכל,
הקשר עם השם זה דרך השפע השכלי,
השכל...
זה הנשמה שלנו.
לפי הרמב"ם זה החלק אלוה ממעל,
זה השכל שלך.
ואם אתה לא מפעיל אותו להשם,
אם אתה לא מתקרב להשם,
אז השם כאילו זונח אותך למקרה.
עכשיו מה זה אומר זונח אותך למקרה?
זה לא אומר שהוא יהרוג אותך,
זה אומר שהוא לא איתך,
הוא לא שומר עליך,
יש איזה שמירה מיוחדת,
איזה הגנה מיוחדת למי שעם השם.
זה מאוד...
טוב,
נדבר על זה בהמשך אבל אני כבר אומר שיש את המדרש עם דוד המלך,
שכל עוד הוא עסק בתורה והיה דבוק בהשם,
המלאך המוות לא יכול היה לגעת בו.
זה בדיוק הרמב"ם.
מהרגע שהוא הפסיק לרגע,
אז המלאך פגע בו,
שזה הנקודה לפי הרמב"ם.
יש הרבה אנשים שנחלשים קצת מאמונת הרמב"ם.
אני מתחזק מזה.
אני רק אומר כמה אדם צריך להשתדל להיות עם השם כל הזמן.
גם כשהוא בתור בסופר וגם כשהוא בקופת חולים,
בין לבין,
להיות עם השם.
ככל שאתה יותר דבוק בהשם,
ככל שאתה יותר איתו,
אז ההשגחה איתך יותר.
ככל שאתה מתרחק ממנו...
זה ממש השם צלך על יד ימינך.
הוא פשוט מתרחק ממך באופן אוטומטי,
זונח אותך.
ואז עכשיו מה שאתה אומר ישי,
מה שהגמרא אומרת שקורים לו עונשים והכל זה משמיים,
זה יכול להיות משמיים באקטיבי,
ככה הבעל שם טוב אומר.
לפי הרמב"ם זה פשוט מסיר את ההשגחה,
ואז אין לך את ההגנה,
ואז אתה נתון לטבע,
ואז דברים יכולים לקרות.
אז נמשיך קצת ברמב"ם.
אומר הרמב"ם,
אז דעתי דעת אריסטו בבעלי החיים,
לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה זו,
ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה.
ולא זה הירוק אשר רקק אותו ראובן והתנועע עד שנפל על זה היתוש מקום
מיוחד והרגו בגזירת השם.
ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלוה אישי.
לא,
זה לא קורה ברצון השם.
זה פשוט הקדוש ברוך הוא ברא חוקים בעולם,
והחוקים פועלים בעולם בלעדיו.
לא שזה לא הוא,
הוא יצר בהתחלה חוק והחוק פועל מעצמו.
עכשיו כל פרט בתוך החוק הוא פשוט אוטומטי.
כביכול הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
משאיר אותו על טייס אוטומט ומתערב כשצריך.
מתי הוא צריך להתערב?
א' בצדיקים כמובן,
ב' בכלל המין.
אם תהיה השמדה של כל הפילים בעולם,
אנחנו צריכים פילים,
אז הוא יתערב.
בסדר?
ככל שהדבר הוא יותר כללי,
אז יש עליו יותר השגחה.
אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור,
כמו שחושב אריסטו.
והוא למה ההשגחה האלוהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע
האלוהי והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי,
עד ששב בעל שכל,
נגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל,
הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלוהית ושיערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש.
לומר,
הדרך,
כמו שאמרנו קודם,
הדרך של הקשר של השם עם האדם הוא דרך השכל.
ולכן השם ברא את העולם בשביל האדם,
לא בשביל בעלי החיים.
ולכן ההתקשרות שלו זה דווקא עם השכל.
אז אם אדם בזה,
אז השם איתו.
אם הוא לא בזה,
השם לא איתו.
כן,
אביחי.
הרמב"ם זה לא רק הרמב"ם.
תכף נוכיח שרוב הראשונים סוברים ככה.
אני כבר אומר לך שהרמב"ן,
ספר החינוך והר"ן הם כמו הרמב"ם.
אני לא יודע...
לא מכיר מספיק,
אני אומר לא מכיר מספיק,
אבל לא ראיתי ראשון אחד שסובר כמו החסידות.
זה לא ראיה כי לא ראיתי,
אבל מה שבדקתי,
רוב רובם של הראשונים זה בגישה הזאת.
ולא אני אומר למישהו זה מפחיד אותו הגישה הזאת,
לא צריך לפחד מהגישה הזאת,
זה גישה הפוך,
זה מטיל את האחריות על האדם.
הקדוש ברוך הוא בכוונה ברא את העולם בצורה כזאת שהוא לא מתערב לך בכל,
אתה תפעל,
אתה תעשה.
אתה,
בעיניי תמיד אומר שזה גם קשור לגאולה,
כי תפיסת הגאולה,
אם הקדוש ברוך הוא עושה הכל,
אז לא צריך לפעול.
אני אהיה בבית הכנסת,
אני אלמד והגאולה תבוא.
אבל אם הקדוש ברוך הוא כאילו מסיר את האחריות מן העולם ונותן לאדם לפעול
ולעשות,
והאדם יפעל ועל זה תבוא ברכת השם,
אז זה הגישה.
אוקיי,
יש לזה הרבה השלכות,
אולי נדבר פעם הבאה על ההשלכות של זה.
לא צמצום של הקדוש ברוך הוא?
לא,
זה לא שהוא לא יכול.
זה לא שהוא לא יכול.
אם צמצום זה להגיד אתה לא יכול.
הוא לא שולט בדברים?
לא,
הוא לא רוצה לשלוט.
זה לא מעניין.
כי הוא ברא את העולם בשביל תכלית מאוד מסוימת,
ואדם שלא בתכלית הזאת או חיה שלא בתכלית הזאת,
לא בשבילו הוא ברא את העולם.
היא נמצאת בעולם אבל...
כן.
אפשר לחדש משהו במפת הראשונים?
אם אין אף אחד מהראשונים שאומר את זה...
אולי הבעל שם טוב מצא את זה באיזה מקום.
אני לא...
אפשר למצוא לה סמכים בגמרות.
בגמרות זה כן נראה ככה.
יש כל מיני גמרות שאולי נביא שבוע הבא שנראה מתוכם שיש השגחה,
אבל יש גם גמרות סותרות.
ולכן אני אומר,
יכול להיות שזה מחלוקת בחז"ל עתיקה,
ככה זה נראה.
בדי פשט שכתוב שכל עלה מלאך אומר לו גדל,
אז אפשר להסבירה גם כמו הרמב"ם,
אבל בפשט זה נראה שיש כאילו השגחה על כל עלה ש...
ואין אדם נוקף אצבע למטה ש...
זה יותר נראה פשט שעל כל דבר יש...
אני יכול להביא לבעל שם טוב עשרים גמרות ל...
אם באמת אין אף ראשון שסובר ככה,
אז כנראה שכל הראשונים סברו שצריך לפרש אותם דווקא בצורה הזאת.
אני מסכים,
אני מסכים.
בגלל זה יש את השיעור הזה היום.
זה עיקר המטרה של השיעור.
לדעת שיש גישה אחרת.
אני לא חושב שיש בה נפקא מינא לאמונה של האדם.
כי אדם,
אנחנו ברוך השם עם השם,
אנחנו משתדלים להיות עם השם.
אנחנו עושים כל מאמץ ולכן השם איתנו.
אז מה הנפקא מינא?
כאילו ביום יום אין נפקא מינא.
אבל זה...
זה בכלל מה שהרמב"ם אומר,
ידיעת השם.
ידיעת השם זה לדעת איך השם מנהיג את העולם.
איך השם,
מהם דרכיו בעולם?
חלק מהדבר הזה,
איך השם משגיח על העולם.
אדם צריך להכיר את זה ולדעת איך חכמי ישראל חשבו.
כן.
איך יש אדם שנולד חולה?
רגע,
הרמב"ם עוד יתייחס לזה.
זה...
אוקיי,
איך יש רע בעולם?
אז זה קשור לאותה שאלה,
אנחנו נראה את זה שבוע הבא,
כי לרמב"ם יש לו פרק שלם על הרע בעולם,
איך נוצר רע.
אז עכשיו רק נקודה אחרונה פה הרמב"ם אומר:
אומנם אם טבעה ספינה ומה שבתוכה,
כמו שזכר,
ונפל הגג על מי שבבית,
אם היה במקרה גמור לא היה ביאת האנשים בספינה ושבת האחרים בבית במקרה לפי
דעתנו.
הרמב"ם אומר פה,
זוכרים את הדוגמא של אריסטו?
שאם הבית נופל אז הכל מקרה?
הרמב"ם אומר מצד אחד אם הספינה טבעה זה מקרה,
כי היה סערה בים.
אבל זה שיש את הבן אדם הזה בתוך הזה ולא הבן אדם האחר,
זה בהשגחה.
כי על האדם יש השגחה.
אז אם החסיד נמצא או לא נמצא שם,
זה בהשגחה.
זה שהספינה טבעה,
השם נותן לטבע לחיות.
זאת אומרת כאילו הקדוש ברוך הוא פלגינן.
הוא נמצא בהשגחה...
הוא לא נמצא בהשגחה,
הוא נותן לעולם להתנהל כטבעו,
אבל בדברים מסוימים הוא יקבע אם הבן אדם הזה יש שם או לא יש
שם.
זה הוא כן קבע.
זה מה שהרמב"ם פה אומר.
אם טבעה הספינה ומה שבתוכה,
כמו שזכר,
ונפל הגג על מי שבבית,
אם היה במקרה גמור לא היה ביאת האנשים בספינה ושבת האחרים בבית במקרה לפי
דעתנו.
אבל ברצון האלוהי לפי הדין ומשפטיו אשר לא יגיעו דעותינו לידיעת סדרם.
ומה שהביא אותי לאמונה הזאת אומר הרמב"ם:
לא מצאתי כלל בדברי ספר נביא שיש להשם השגחה באיש מאישי בעלי חיים כי
אם בבני אדם לבד.
כן,
הוא לא מצא באף מקום בתנ"ך שיש השגחה על בעלי חיים אלא רק על
בן אדם.
אז למה צער בעלי חיים דאורייתא?
הרמב"ם שואל את זה בהמשך.
איך אמרו חז"ל צער בעלי חיים דאורייתא?
תשובה...
בדיוק.
זה לא אתה...
זה לא הוא,
זה אתה.
אתה צריך להיות רחמן.
אתה צריך להיות מידות מתוקנות,
אבל לא שיש השגחה עליו.
לא שהשם משגיח עליו אלא תהיה...
אוקיי.
עכשיו אני רוצה קצת לעבור לכמה...
אני רואה שלא נשאר זמן,
אז נעבור לכמה שיטות ראשונים שככה סוברים,
ואחרי זה שבוע הבא נעמיק עוד קצת ברמב"ם.
ספר החינוך,
אז הוא כותב:
יש כתות בני אדם,
כידוע ספר החינוך מיוחס לרא"ה,
נכון?
רבי אהרון הלוי.
לא בטוח שזה הוא,
אבל זה וודאי ראשון חשוב שאנחנו...
אז יש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינים
בפרט,
אז הוא מעלה אופציה כזאת,
בין האנשים או כל שאר בעלי חיים.
ויש בהם כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל ענייני העולם,
בין בעלי חיים או על שאר הדברים,
כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזירתו,
עד שיחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול,
הנה החסידות,
ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע.
אומר לך ספר החינוך על זה:
וזה דעת רחוק הרבה מן השכל.
ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל ענייני העולם השפל,
בין באנשים או בשאר בעלי חיים והוא דעת הכופרים רע ומר.
טוב,
זה גישת אפיקורוס.
אבל הוא מעלה פה את הגישה הזאת של לכאורה בעל שם טוב,
והוא אומר דעת רחוק הרבה מן השכל.
לא יכול להגיד שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל פיפס ופיפס,
על כל עלה,
זה לא מקובל.
ברמב"ן.
הרמב"ן אומר בספר בראשית על הפסוק "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת
ביתו".
על אברהם אבינו,
מה זה ידעתיו?
אומר הרמב"ן:
והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש ירמוז,
כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל,
כן זה לא ידיעה שלנו,
ידיעה זה לאהוב,
להיות קשור בתנ"ך,
עץ הדעת.
לשמור הכללים,
וגם בני אדם מונחים בו למקרים עד בוא עת פקודתם.
אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד,
לא תיפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם לא יגרע מצדיק עיניו.
אומר בפירוש:
יש בני אדם שמונחים למקרים,
אבל בחסידיו,
וזה הכוונה פה לאברהם אבינו,
כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו,
אז איתו אני דבק בו תמיד,
ואיתו אני שומר,
ואיתו אני מגן.
באו בזה פסוקים רבים,
כדכתיב הנה עין השם אל יראיו.
וגם הרמב"ן בספר איוב כותב:
כי החסיד הגמור הדבק באלוקים תמיד יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן.
והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו,
אפילו לא התחייב מיתה בחטאו אשר חטא,
יהיה משולח ונעזב למקרים.
ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית,
שאומר שאנחנו נמצאים באמצע,
לא לגמרי חסידים וגם לא רשעים,
אז ציוותה תורה החלץ למלחמה ועניין משוח מלחמה להשיב היראים וכל תיקון המערכות אשר
בתורה ובנביאים.
כי אם ראויים הם יוצאים במעט גוי ונוצחים בלי נשק.
ואילו היו חייבים בניצוח עם לא יועיל למו רק העניין כי ראויים להתנהג בדרך
הטבע והמקרה.
הצדיקים הגמורים הנתונים תחת השגחה לטובה אינם זקוקים לפעולות טבעיות.
זה כבר פירוש שלי,
אלא מצליחים בדרך נס.
ואילו מי שנגזרה עליו רעה לא יועילו לו הפעולות הטבעיות.
אך רוב בני אדם הם מהכת האמצעית אינם ראויים להשגחה אלוהית בכל עת,
אך גם לא נגזרה עליהם רע מן השמיים.
לפיכך הם מתנהגים הנהגת הטבע והמקרה וזקוקים לפעול בדרך הטבע כדי להצליח.
כי החסיד הגמור הדבק באלוהיו תמיד,
נראה שיש פה קצת חזרה.
אז הרמב"ן אומר את זה בשני מקומות בפירוש,
אני נותן שיעורי בית לחשוב על רמב"ן אחר מאוד מפורסם בפרשת בא.
מי זוכר את הרמב"ן בסוף פרשת בא?
שאין לאדם חלק בתורת ישראל עד שיאמין שכל מקרינו הם ניסים.
הרמב"ן שם מדבר על תפילין,
למה שאדם צריך לזכור את יציאת מצרים,
מתוך הניסים הגלויים הוא זוכר את הנסתרים.
תסתכלו שם בסוף פרשת בא,
שמה הרמב"ן אומר שכאילו כל דבר ודבר זה השגחה.
אבל כנראה שזה לא כפשוטו שם,
אלא הרמב"ן פה בשני מקומות אומר שלכאורה אין השגחה פרטית על כל דבר,
רק על החסידים.
אני חייב לסיים בדרשות הר"ן:
ומכל מקום הדבר מוסכם מחכמי ישראל שהעולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים,
אם לא שעבודת השם יתברך תבטל הרושם המתחייב ממנה.
ונמשך מזה שאם לא יחזק זכות האדם כל כך שיהיה מושגח בהשגחה פרטית ודקה,
אז יתחייב שיענש האדם ההוא גם שלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא.
כלומר הר"ן אומר שהעולם הזה מסור ביד הכוכבים,
הרמב"ם לא יכול לקבל את זה,
אבל בעיקרון הוא אומר שהעולם מסור לטבע,
הטבע זה יכול להיות או החוקים או הכוכבים,
ורק כשאדם הוא צדיק אז הקדוש ברוך הוא משגיח עליו.
אבל אם הוא לא צדיק אז הוא נעזב לטבע.
פה רואים שלא מעט מן הראשונים כך סברו.
אז אני רק מסכם:
למדנו היום שיש שתי גישות מרכזיות בהשגחת השם על ברואיו.
הגישה של הבעל שם טוב,
שהיא הגישה אני חושב המקובלת,
המפורסמת,
הקדוש ברוך הוא משגיח על כל אדם,
אפילו על הגוי,
אפילו על החיה,
כל צעד שאדם עושה זה הקדוש ברוך הוא.
זה גישה שהיא מאוד טוטאלית להשם ומצמצמת את השפעת האדם.
עדיין יש בחירה חופשית,
אבל זה גישה אחת.
הרמב"ם לעומתו מציג פה חמש השקפות בהשגחה,
דעת אריסטו,
דעת הכופרים שאין השגחה בכלל.
לא,
סליחה,
דעת הכופרים זה הראשון.
דעת אריסטו שההשגחה היא רק בדברים הנצחיים.
דעת האשעריה שההשגחה היא טוטאלית מוחלטת גם על חשבון בחירה חופשית.
דעת המועתזילה שההשגחה היא על פי חכמת השם,
אבל כל דבר שקורה הוא מחכמת השם ולכן יש שכר גם לחיות וגם לדברים
הקטנים יש להם עולם הבא ויש להם שכר.
ודעת הרמב"ם,
ההשגחה היא כמו פלגי מים.
מצד אחד יש השגחה לא כמו שאריסטו אמר,
גם בעולם הזה.
מצד שני ההשגחה בעולם הזה היא לפי השכל ולכן על בעל חיים אין,
אלא אם כן על מין בעלי החיים,
כמו מין הפילים או מין הזבובים,
זה יש,
אבל על בעל החיים הפרטי אין.
ובתוך האדם,
אז יש השגחה למי שמפעיל את השכל שלו להשם.
ולכן יש דרגות בהשגחה.
ככל שאדם יותר קרוב לאל,
יותר משיג את השם,
אז יש השגחה עליו יותר גדולה.
ככל שהוא פחות אז פחות עליו השגחה.
אנחנו רואים שהרבה מהראשונים סוברים כמו הרמב"ם ונמשיך את זה אולי שבוע הבא,
יישר כוח לכולם.