שבועות תשפ"ו | הרב שאול אלעזר שנלר

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. לקחריבוי הכתוב בנשיאים — התורה מפרטת את קורבנות כל אחד מהנשיאים בנפרד כדי להדגיש את המעלה המיוחדת והחביבות הגדולה של נדבתם לפני ה'.

2. התייעצות לעומת מעשה עצמאי — הבדל יסודי בין הקטורת של נדב ואביהוא לזו של הנשיאים הוא שהנשיאים הביאו את נדבתם למשה ושאלו לדעתו, ולא פעלו על דעת עצמם.

3. עלייה מתוך הירידה — על פי הצדקת הצדיק, עיתות של ירידה רוחנית וחוסר חשק הן הכנה לעלייה גדולה יותר, הנוצרת מכוח הצעקה והכאב על השפלות.

4. רפידים כהכנה לסיני — המסע מרפידים (ששם רפו ידיהם מן התורה) לסיני מלמד שהחיזוק הגבוה ביותר בתורה מגיע דווקא לאחר הכאב על הריפיון.

5. התעצלות הנשיאים בתחילה — הנשיאים התעכבו בנדבת המשכן בתחילה, והכאב על הפיספוס הזה הוא שהוליד בהם רצון אדיר שהביאם למדרגה עליונה.

6. העננים כמשל רוחני — כשם שעננים שחורים (נשיאים) מחשיכים את העולם אך מביאים מטר שמצמיח, כך החושך הרוחני של האדם יכול להפוך למקור לאורה וצמיחה.

7. הוראת שעה מיוחדת — בגלל עוצמת הרצון והתרוממות הנשיאים מכאבם, הקדוש ברוך הוא אישר בהוראת שעה להקריב קטורת יחיד על המזבח החיצון.

8. המשבר כמנוע לצמיחה — משברים רוחניים או אישיים אינם רק מכשולים; כשמתרוממים מתוכם, ניתן להגיע לדרגות של קרבת אלוהים שלא היו בהישג יד קודם לכן.

What is כרם ביבנה - פרשת השבוע (רבנים ובוגרים)?

"מעולם לא פסקה ישיבה" - דברי תורה קצרים מאת בוגרי הישיבה לשבתות ומועדים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

שלום וברכה לכולם.

אנחנו נמצאים ערב חג מתן תורה וערב שבת פרשת נשא,

ורציתי לשתף אתכם ברעיון שקושר את שני הדברים גם יחד.

בסוף פרשת השבוע,

פרשת נשא,

התורה עוסקת בהרחבה רבה מאוד בקורבנות הנשיאים,

והולכת ומפרטת את הקורבנות שהקריב כל אחד ואחד.

וכל האריכות הזאת למה?

במה זכו הנשיאים שהתורה כל כך מאריכה ומפרטת עבור כל אחד ואחד את קורבנו?

בנוסף לכך יש לשאול,

כאשר הנשיאים מביאים את נדבתם לחנוכת המזבח,

משה רבינו לא מקבל עד שקיבל הוראה מיוחדת מהקדוש ברוך הוא:

"קח מאיתם".

מדוע משה רבינו לא מקבל?

בסך הכל שני דברים מנדבת המשכן משה רבינו סירב לקבל.

אחד מהם זה המראות הצובאות,

כך אומרים חז"ל שמשה רבינו לא רצה לקבל את המראות הצובאות כי הוא חשב

שזה לא ראוי,

עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו:

"קח,

קח מאיתם,

זה הן חביבות עלי מן הכל".

ובפרשה שלנו גם כן משה רבינו לא רוצה לקבל בהתחלה מן הנשיאים.

מדוע הוא לא רוצה לקבל?

אז שמעתי מאבי מורי שצריך לזכור את העיתוי שהדבר הזה היה.

הקורבן הראשון שמקריב נחשון בן עמינדב בא' בניסן.

מה עוד קרה בא' בניסן?

מיתת נדב ואביהוא.

חנוכת המשכן כמובן,

מתו נדב ואביהוא בא' בניסן.

ומדוע?

בהקריבם אש זרה לפני ה'.

אחד הפירושים הפשוטים לחטא נדב ואביהוא שהם רצו להקטיר קטורת ואין דבר כזה קטורת

יחיד.

לא מביאים קטורת יחיד.

והנשיאים הללו בתוך נדבתם הם מביאים כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת.

אין קטורת יחיד,

מדגיש רש"י בפרשה,

אין קטורת יחיד קריבה בשום אופן.

ועוד גם מקטירים אותה על המזבח החיצון,

קטורת על המזבח החיצון אין ולא היה דבר כזה,

רק כאן בהוראת שעה.

וממילא מובן מאוד שמשה רבינו מסרב לקבל:

אתם רוצים להביא קטורת שלכם מאוד יפה,

נדב ואביהוא רצו לנדב ולהביא קטורת שלהם ומתו על הדבר הזה,

ואתם עכשיו רוצים להביא?

ולכן משה רבינו לא מוכן לקבל עד שהקדוש ברוך הוא בא ואומר לו.

אלא שאם כן נשאלת השאלה,

מה בין נדב ואביהוא לבין הנשיאים?

מדוע נדב ואביהוא לא והנשיאים כן?

אז תשובה אחת אפשרית ששמעתי מאבי מורי,

ההבדל הוא שהנשיאים שאלו,

הביאו למשה רבינו ושאלו,

ונדב ואביהוא לא שאלו,

הלכו ועשו בעצמם.

זה אולי חלק גם העניין של מורה הוראה בפני רבו,

וזה חלק יסודי מאוד מכל עניין עבודת המשכן,

שעבודת המשכן היא לעבוד את השם כפי שהקדוש ברוך הוא קובע ולא כפי שאני

רוצה,

וזה נושא בפני עצמו.

אבל אולי אפשר להציע טעם נוסף מדוע דווקא מהנשיאים קיבלו?

וזה על פי דבריו הנפלאים של רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו "צדקת הצדיק".

כותב שם רבי צדוק באות קנ"א:

עיתות הירידה שיש לאדם שאין לו שום חשק לתורה ועבודה,

זהו הכנה לעלייה גדולה,

והיינו על ידי הצעקה שצועק כשמתבונן על דרכיו ורואה שפלותו וירידתו.

כלומר,

מתוך הכאב של האדם על הירידה שלו והוא צועק להשם,

הוא יכול להתעלות לא למצב שהוא היה לפני כן,

למצב גבוה הרבה יותר מכפי שהיה לפני שהוא הרגיש את הירידה והמחסור הזה והקושי

הזה שאין לו שום חשק לתורה ועבודה.

והוא מביא על זה סיוע נפלא,

כן,

כתוב "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל כנגד ההר",

וזה הכנה למתן תורה.

מה זה ויסעו מרפידים?

שרפו ידיהם מן התורה.

אז יש אומרים שהסיעו את עצמם,

הם עזבו את הרפיון,

רק מתוך זה שלא נמצאים ברפיון אפשר לקבל את התורה.

נכון מאוד,

אבל אומר רבי צדוק:

רגע,

אבל מתוך זה שאדם מרים את עצמו אבל דווקא כשהוא היה במקום שקשה וכואב.

הם היו ברפיון ידיים,

רפו ידיהם מן התורה,

והיציאה משם זה היה הכנה למתן תורה שהוא תכלית החיזוק ידיים בדברי תורה.

להגיע למעלה העליונה של קבלת התורה אפשר רק אחרי כאב גדול על כך שרפו

ידיהם מן התורה ומאמץ לגבור ולצאת מהמקום הכואב הזה,

אז אפשר להגיע לתכלית מעלת חיזוק ידיים בתורה לקבל תורה מהקדוש ברוך הוא במעמד

הר סיני.

וכותב רבי צדוק שאת העניין הזה מצאנו גם בנשיאים.

הנשיאים הביאו את אבני השוהם ואבני המילואים.

מדוע?

כי בהתחלה הם לא התנדבו.

כל עם ישראל התנדבו והם התעצלו ואמרו:

"מה שיחסר אנחנו נביא",

ואז הם ראו שהביאו את הכל,

והנשיאים כאבו על זה וזעקו על הדבר הזה,

ולכן בסופו של דבר הם זכו להביא את הדברים הגדולים והמשובחים ביותר.

והוא מביא את המדרש ש"והנשיאים הביאו" זה עננים,

העננים הביאו.

את אותם אבנים מיוחדות,

אבני שוהם ואבני מילואים.

הוא אומר זה לא מכחיש את פשוטו.

זה הגיע מהעננים,

אבל למי זה הגיע?

לנשיאים,

שהנשיאים יוכלו להביא ולנדב את הדברים החשובים והיקריים ביותר הללו.

מדוע?

בגלל הריפיון שהיה להם,

והם כאבו על הריפיון ויצאו והתרוממו ממנו,

הם זכו להביא את הדברים הנשגבים ביותר,

את אותם אבני השוהם ואבני המילואים לאפוד ולחושן,

ואת הבושם ואת השמן,

הדברים היקרים והמשובחים ביותר.

והוא אומר אולי זה באמת גם קשור לפירוש של המילה נשיאים שזה עננים,

שדווקא כאשר מגיעים עננים שחורים שמחשיכים את הארץ,

הדבר הזה,

המכסה שמיים בעבים,

על ידי זה המכין לארץ מטר,

שמהעננים הללו יש חושך לעולם,

אבל ממנו האורה יוצא לכל באי עולם על ידי המטר שמצמיח,

מצמיח את האדמה.

ואולי לפי זה אפשר להבין פירוש נוסף באמת מדוע מעלת הנשיאים היתה כל כך

גדולה?

כיוון שהנשיאים באמת נדחו והתעצלו מהנדבה,

אולי גם מכך שכמו שאנחנו למדים בפרשה,

נדחים כל השבטים כולם נדחים מהעבודה ובעבודה כבר לא בבכורות,

מסתמא גם הנשיאים בכורות,

והכאב על הירידה הזו הוא מביא את הנשיאים להתרוממות גדולה ברצון לעבודת השם,

לדבקות בהשם,

ועל ידי התרוממות כזו אפשר להגיע לדרגות ולמעלות הרבה יותר גדולות ממה שהיה אפשר

אילמלא כן.

ונדב ואביהוא גדולי הדור היו,

אבל הם לא יכלו להגיע לקירבה הזו,

לחביבות הזו שהקדוש ברוך הוא יגיד לקחת מהם קטורת יחיד.

אבל הנשיאים הללו שכאבו כל כך את ריפיון הידיים שלהם ואת הריחוק שלהם שנתרחקו

מעבודת המשכן,

מתוך הכאב הזה והמאמץ למצוא את הדרך לגבור עליו ולצאת ממנו,

הם זכו לאותה חביבות מיוחדת שאומר הקדוש ברוך הוא 'קח מאיתם והיו לעבוד',

ואומר הקדוש ברוך הוא 'הקורבנות שלהם חביבים עליי ואני רוצה למנות כל נשיא ונשיא

בשמו,

כל קורבן וקורבן בפני עצמו'.

מזה נוכל לקבל חיזוק גדול,

גם כאשר יש לאדם קושי מפאן כזה או מפאן אחר,

כאשר האדם כואב וצועק ומתוך הקושי מתרומם,

הוא יכול להגיע לדרגות ולמעלות הרבה למעלה והרבה מעבר למה שהיה מורגל,

למה שהיה מסוגל להגיע אילמלא אותו כאב של הירידה.

אז בעזרת השם שנזכה כולנו להתרומם למעלה עליונה של חיזוק ידיים בתורה,

של קירבת אלוהים,

של חביבות לפני השם,

ונזכה לקבל את התורה בשמחה,

לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה ובטוב לבב מרוב כל,

כל הימים.

ולדעת גם כאשר יש משבר,

גם כאשר יש קושי,

לא רק שאפשר לצאת ממנו,

מכוחו אפשר בסופו של דבר להגיע לעלייה ולמקום עליון וגבוה הרבה יותר.

שיהיה חג מתן תורה שמח,

שבת שלום ומבורך.