הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. טבע מול נס — המחלוקת המרכזית בין הרמב"ם לרמב"ן בנוגע לימות המשיח היא האם העולם ינהג כמנהגו בדרך הטבע או יעבור טרנספורמציה ניסית.
2. הבורא וחוקי הטבע — לשיטת הרמב"ם, הקדוש ברוך הוא קבע את חוקי הטבע בששת ימי בראשית, והם פועלים מכוח רצונו הראשון ללא צורך בהתערבות מתמדת בכל תנועה (שלא כשיטת המדברים והחסידות).
3. מהות הנסים — בתפיסה הרציונליסטית של הרמב"ם, אפילו הנסים הוטמנו בפוטנציאל של הטבע עוד בראשית הבריאה ולא נוצרו כשינוי רצון חדש.
4. חיות רעות — הרמב"ן פוסק כרבי שמעון, שהחיות ישנו את טבען הביולוגי ולא יטרפו, בעוד שהרמב"ם רואה בנבואות אלו (כמו "גר זאב עם כבש") משל לשלום פוליטי בין העמים.
5. חזרה לגן עדן — לפי הרמב"ן, הגאולה היא חזרה למדרגת אדם הראשון קודם החטא, שבה עשיית הטוב הייתה פעולה טבעית וישרה ללא קונפליקט פנימי.
6. קיומה של הבחירה — למרות שהרמב"ן כותב שהבחירה תהפוך ל"טבע", מבואר בנפש החיים שהבחירה חופשית תישאר קיימת, אך היצר הרע יחזור להיות חיצוני לאדם ולא חלק מזהותו.
7. פנים מול חוץ — קודם החטא היצר הרע היה חיצוני (הנחש), ולאחר החטא הוא התערב בתוך האדם; הגאולה לפי הרמב"ן היא תהליך של "ומל ה' אלוהיך את לבבך" שיחזיר את ההפרדה הזו.
8. התפתחות לפי הרמב"ם — הרמב"ם סובר שבימות המשיח לא ישתנה טבע האדם, אלא שהשפע הכלכלי והחירות המדינית יאפשרו פניות מוחלטת לעבודת השם ולימוד חכמה.
9. תפקיד המלך המשיח — בשיטת הרמב"ם, שינוי הלב ("והסירותי את לב האבן") יתבצע על ידי מנהיגות רוחנית של המשיח שילמד את העם דעת, ולא כ"סוויץ'" על-טבעי במוח.
10. ריאליזם היסטורי — מבט על התקדמות הרפואה, הטכנולוגיה והמוסר העולמי בימינו מחזק את הגישה שגאולת העולם מתרחשת בתהליך טבעי ומדורג, כשיטת הרמב"ם.
11. שני שלבי הגאולה — לפי הגר"א, ניתן ליישב את הסתירות ברמב"ם על ידי חלוקה בין משיח בן יוסף (הנהגה טבעית ולאומית) למשיח בן דוד (מדרגה רוחנית וניסית גבוהה יותר).
12. תכלית הגאולה — המטרה הסופית של ימות המשיח, בין אם בדרך הטבע ובין אם בנס, היא מילוי הארץ בדעה את ה' וקידוש השם עולמי.
שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
אנחנו בפרק שמיני לקראת הסוף.
אז אני רק אסכם מה שלמדנו.
שיעור ראשון על החשיבות של הבחירה החופשית,
היה על חטא העגל.
אחרי זה למדנו על בחירה חופשית של פרעה,
הכבדת לב פרעה,
והשיעור האחרון היה על שידוך האם הוא נקבע משמיים.
היום אני רוצה לסגור איזה פינה ואז לדבר באופן כללי על מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם
בבחירה חופשית.
אז נפתח את הספרים קודם כל ונתחיל ברנ"א,
עמוד רנ"א.
אז הרמב"ם כותב,
אחרי שהוא סיכם שהכול בידי האדם ומפי העליון לא תצא הרעות והטוב,
כותב הרמב"ם:
ואמנם המאמר המפורסם אצל בני אדם,
ואפשר למצוא בדברי החכמים ובלשונות הכתובים כמוהו,
והוא שמידת האדם וישיבתו וכל תנועותיו בחפץ השם יתעלה וברצונו,
הרי הוא מאמר אמיתי.
הרי לפי מה שהרמב"ם אמר,
בעצם לא הכול בידי שמיים,
אלא המון המון זה ביד האדם.
אז הרמב"ם אומר,
אבל כתוב בספרים ואנשים אומרים,
והם צודקים,
שהכול זה בחפץ השם וברצונו.
אומר הרמב"ם:
הרי הוא מאמר אמיתי,
אבל על אופן מסוים.
וזה כמי שהשליך אבן אל האוויר ונפלה למטה,
שאמרנו בה כי ברצון השם נפלה למטה,
מאמר אמיתי,
לפי שהשם רצה שתהיה הארץ כולה במרכז,
ולכן בכל עת שיושלך ממנה חלק למעלה,
הרי הוא יתנועע אל המרכז.
וכן כל חלק מחלקי האש יתנועע למעלה ברצון אשר היה השם שתהיה האש מתנועעת
למעלה,
לא שהשם רצה עתה בעת תנועת זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה.
פה הרמב"ם רומז למחלוקת גדולה בין הרמב"ם לכת המדברים,
אולי גם לחסידות.
הרמב"ם סובר שהקב"ה ברא את העולם פעם אחת בששת ימי בראשית,
ואז כל העולם מכוחו של השם ממשיך.
עכשיו כשאני זורק עכשיו חפץ והוא נופל למטה,
זה כוח הגרביטציה.
האם זה רצון השם עכשיו שהחפץ ייפול?
התשובה של הרמב"ם היא כן ולא.
זה רצון השם,
אבל לא עכשיו.
כשהשם ברא את העולם הוא ברא שלעולמי עד הכוח שנקרא גרביטציה ישפיע על העולם.
אז עכשיו הכוח פועל מרצון השם,
אבל לא רצון השם הישיר עכשיו,
אלא רצון השם הראשון שמשפיע לעולמי עד.
כלומר הרמב"ם,
אנחנו נלמד על ההשגחה ברמב"ם,
אבל הרמב"ם מערב את הקב"ה הרבה פחות בבריאה ממה שאנחנו רגילים.
אנחנו רגילים שהקב"ה כל הזמן נמצא ומתערב ומשגיח.
ולפי הרמב"ם זה לא מדויק בדיוק,
אלא לפי הרמב"ם הקב"ה משגיח על צדיקים והוא ברא את העולם עם חוקים מסוימים,
מה שנותן לעולם לזרום מה שנקרא ומתערב מדי פעם,
אבל לא באופן תמידי.
זה שיטת הרמב"ם.
אז זה מתאים מאוד לפה.
כותב הרמב"ם:
ובזה חולקים המדברים.
המדברים זה כת של פילוסופים שמאמינים לפי ששמעתים אומרים שהרצון בכל דבר בעת אחר
עת תמיד.
כלומר לפי המדברים,
הקב"ה כל רגע ורגע פועל בעולם.
זה לא שהוא קבע חוקים והחוקים פועלים מעצמם,
לא,
כל פעם שאני זורק אבן והיא נופלת,
אז השם עכשיו מפיל את האבן.
אז שוב,
כמו שאמרתי,
מי מאמין בזה?
המדברים והחסידות.
אני לא אומר את זה לגנאי,
אני אומר שזה שתי שיטות בפילוסופיה יהודית,
ושיטת הרמב"ם שזה לא נכון.
שיטת המדברים והחסידות שזה הקב"ה מתערב בכל רגע ורגע.
חושב שהרבה פעמים גם נוח לנו בשיטה השנייה,
כי זה מאוד מנחם שהשם איתי בכל מקום ובכל מצב ובכל זמן.
אבל צריך לדעת שזה לא שיטת הראשונים,
אבל אני לא בא להכריע.
אפשר להגיד שאולי זה כן שיטת הראשונים כי הרי...
לא,
אנחנו יהיה לנו שיעור על זה ואני אוכיח שזה לא.
הר"ן והרמב"ן וכמעט כל הראשונים לא סוברים ככה.
הבעל שם טוב בא ו...
לא בקטע הזה,
הקטע של ההתערבות בכל רגע,
לא זה.
זה הא בהא תליא,
זה אותו דבר.
למה הפריע לרמב"ם להגיד את זה שהקב"ה מתערב כל הזמן?
מה שהפריע לרמב"ם מבחינה פילוסופית זה שהקב"ה כאילו יש לו שינויים,
כל הזמן הוא משתנה,
והתפיסה הפילוסופית שהקב"ה חייב להיות אותו דבר כל הזמן.
אז אם כל הזמן הוא מחדש וכל הזמן הוא פועל וכל הזמן הוא עושה,
אז בעצם זה מה שהפריע לפילוסוף,
פילוסוף לא יכול להאמין בזה.
כן,
אבל זה בטח שזו תפיסה של כל המקובלים גם מהראשונים גם...
בסדר טוב,
אני לא בא להצדיק,
אני כרגע בא אומר את זה.
אני יודע שהמקובלים ככה סוברים והחסידות ככה סוברת והמדברים ככה סוברים.
הרמב"ם אומר:
לא כן ממנו אנחנו,
אלא הרצון היה בששת ימי בראשית,
והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד.
מה הכוונה?
הכול נמשך אחרי הטבע,
אחרי החוק.
כמו שאמר:
מה שהיה הוא שיהיה,
ואשר להיות כבר היה,
אין כל חדש תחת השמש.
ומפני זה הוצרכו חכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם,
אשר היו ואשר יועד בהם שיהיו,
כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית,
והושם בטבע הדברים ההם אז שיתחדש בהם מה שיתחדש.
כלומר הנס לא נוצר עכשיו,
הנס כבר בששת ימי בראשית טמון בפוטנציאל והקב"ה פשוט מוציא אותו אל הפועל בזמן
המתאים.
אבל זה לא יצירה חדשה עכשיו.
וכאשר התחדש בזמן הראוי חשבו בו שהוא דבר שקרה עתה ואינו כן.
וכך הרחיבו בזה בעניין הרבה מדרש קהלת וזולתו במאמרם זה העניין עולם כמנהגו הולך.
ותמצאם תמיד בכל דבריהם עליהם השלום,
יברחו מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת.
ועל זה האופן יאמר באדם כשיקום ויישב,
שברצון השם קם ויישב.
כלומר,
שהוא שם בטבעו בעיקר מציאות האדם שיקום ויישב בבחירתו.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא העניק לבן אדם יכולת ובחירה מתי לקום ומתי לשבת.
עכשיו כשאדם קם ויושב,
זה בחירה של האדם.
וזה ברצון השם במשמעות הזאת שהוא נתן לאדם את היכולת לעשות מה שהוא רוצה.
ועכשיו אדם בוחר בעצמו,
אבל זה גם רצון השם.
לא שהוא רצה עתה בעת קומו שיקום ושלא יקום,
כמו שלא רצה עתה בעת נפילת זו האבן שתיפול ושלא תיפול.
וכלל הדבר שתאמין,
שכמו שרצה השם שיהיה אדם זקוף קומה,
רחב חזה,
בעל אצבעות,
כן רצה שיהיה מתנועע ונח מרצונו ויפעל פעולות בחיריות,
אין כופה לו עליהם ולא מונע לו מהן.
כמו שביאר בספר האמת ואמר,
הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע.
וביאר התרגום הפירוש ששיעורו אמנם הוא ממנו לדעת טוב ורע.
רצונו לומר שהוא היה אחד בעולם,
כלומר,
מין שאין מין כמותו שישתתף עמו בזה העניין אשר הגיעו ומהו?
שהוא בעצמו ומנפשו ידע הטובות והרעות ויעשה איזה מהם שירצה,
ואין מונע לו מזה.
והיות שהוא כן,
הרי אפשר שישלח ידו ולקח מזה ואכל וחי לעולם.
כלומר הפסוק הזה על האדם הראשון,
הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע,
מה מייחד את האדם אומר הרמב"ם?
הבחירה החופשית.
כלומר הקדוש ברוך הוא נתן לבן אדם את הבחירה החופשית והוא לא מתערב לו
בה וזה בחירה לגמרי לגמרי של האדם.
יש לו כמו שאמרנו הרבה השפעות,
הרבה גורמים שמובילים אותו לשם או לפה,
אבל בסוף מי שמחליט זה אך ורק האדם.
אדם פועל פעולות בחיריות לגמרי,
השם נתן לו את האפשרות לבחור.
השם כאילו השם לקח מעצמו את השליטה על הנקודה הזאת והוא אמר בנקודה הזאת
אך ורק אתה מחליט.
לפי מה אתה מחליט?
לפי מה אתה מחליט?
בחירה חופשית.
לא,
אבל בסוף מה קובע?
השכל?
בסוף הרצון הפנימי הזה של האדם או הנשמה של האדם היא צריכה להחליט,
עם כל הגורמים ועם כל הזה מה הוא הולך לעשות,
ולפעמים מחליט טוב ולפעמים רע,
אבל זה אך ורק החלטה שלו.
טוב.
אז אני רוצה לדון במחלוקת רמב"ם ורמב"ן מפורסמת בהקשר הזה של בחירה חופשית.
בעצם יוצא לפי הרמב"ם שבחירה חופשית זה באמת יסוד העולם.
זה כמו שאמרנו זה אחד אולי מי"ג עיקרים אולי זה העיקר הי"ד וגם אם
לא זה משהו משמעותי,
חשוב שבלעדיו.
והשאלה היא אם א' לאדם הראשון היה בחירה חופשית וב' אם בימות המשיח יש
בחירה חופשית.
והסוגיה הזאת היא חשובה במשנת הרמב"ם.
ונראה את שיטת הרמב"ם והרמב"ן ואת ההבדלים ביניהם.
אז באמת קשור גם לפרשת שבוע שהייתה,
אז אנחנו נתחיל פה בדף.
וכתוב שכשעם ישראל ישמור את התורה,
ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו,
והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח
בארצכם,
ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ.
על הפסוק הזה,
והשבתי חיה רעה מן הארץ,
יש מחלוקת מפורסמת בין רבי יהודה לרבי שמעון.
מה זה והשבתי חיה רעה מן הארץ?
אפשר להבין את זה בשתי פנים.
אפשר להבין בוא נראה את זה בפנים.
בספרא,
והשבתי חיה רעה מן הארץ,
רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם.
רבי שמעון אומר משביתן שלא יזוקו.
אמר רבי שמעון,
אימתי הוא שבחו של מקום?
בזמן שאין מזיקין או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין?
אמור,
בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין.
רבי יהודה אומר לעתיד לבוא החיות הרעות לא יהיו.
והשבתי חיה רעה מן הארץ לא בתהליך ניסי,
לא באיזה החיות ישתנו אלא מעבירה מן העולם.
מה הכוונה מעבירה מן העולם?
יהיה פשוט תהליך שבני אדם ישתלטו על הערים,
בני אדם ישתלטו על אז לא יהיו פה חיות רעות.
היום אין פחד מחיות רעות.
פעם בתפילת הדרך אתה רואה בפסוקים שאתה אומר מחיות רעות.
אין היום חיות רעות.
אתה לא מפחד מחיות רעות.
אז לפי רבי יהודה זה מתקיים עכשיו.
איך זה יתקיים?
בצורה טבעית לגמרי.
זה שאריה לא נמצא ושנמר לא נמצא ברחובות פשוט באופן טבעי לגמרי.
רבי שמעון אומר שיהיה שינוי במעשה בראשית.
יהיה שינוי בטבע.
כלומר יהיו אריות שלא יזיקו,
יהיו נמרים שלא יזיקו.
אז גם בפסיקתא,
ושכבתם ואין מחריד,
אינכם יראים מכל בריה.
והשבתי חיה רעה מן הארץ,
רבי שמעון אומר משביתן שלא יזיקו.
כלומר בעולם יהיו חיות אבל לא יזיקו.
וכן הוא אומר,
וגר זאב עם כבש ופרה ודב תרעינה ושעשע יונק על חור פתן.
מלמד שהתינוק מישראל משתעשע באצבעו לתוך גלגל עינו.
כן,
אז רבי שמעון שיטתו,
גם פה,
הוא מסביר את הפסוקים וגר זאב עם כבש כפשוטו.
כלומר שזאב וכבש יהיו באותו כלוב והזאב לא יטרוף את הכבש,
והתינוק ישחק עם הנחש.
כלומר יהיה שינוי במעשה בראשית.
זה מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה.
יהודה.
תכף נראה איך זה קשור אלינו לבחירה החופשית.
בא הרמב"ן ולא כרגלו,
הרמב"ן מכריע במחלוקת הזאת.
בדרך כלל במחלוקות באגדתות אין הכרעה,
אבל פה הרמב"ן קצת שונה,
והרמב"ן כותב:
"והשבתי חיה רעה מן הארץ",
על דעת רבי יהודה שאמר מעבירה מן העולם וכפשוטו,
שלא יבואו חיות רעות בארצם.
כי בהיות השובע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם,
לא תבואנה חיות ביישוב.
כמו שאמרנו,
תהליך טבעי.
ועל דעת רבי שמעון שאמר בשביתן שלא יזיקו,
יאמר "והשבתי רעת החיות מן הארץ",
והוא הנכון.
כלומר הרמב"ן אומר שרבי שמעון צודק.
רבי שמעון צודק ויהיה שינוי במעשה בראשית.
כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של
אדם הראשון,
שאין חיה ורמש ממית אדם.
וכמו שאמרו "אין ערוד ממית אלא החטא ממית".
כי לא היה טרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של האדם,
כי נגזר עליו להיות טרף לשיניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את
זו.
ובבריאתו של עולם נאמר שנתן להם העשב לאוכלה,
דכתיב:
"ולכל חיית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה,
את כל ירק עשב לאוכלה".
ואמר הכתוב "ויהי כן",
כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד.
אז הרמב"ן אומר שהטבע הטבעי של העולם חיות לא טורפות,
שחיות אוכלות רק עשבים ושבני אדם אוכלים רק עשבים.
כל הסיבה שהחיות התחילו לטרוף זה בגלל החטא.
אנחנו כשנגיע לימות המשיח מה שנקרא,
אומר הרמב"ן,
נחזור למצב שלפני אדם הראשון.
הבריאה תחזור להרמוניה מסוימת.
כן?
מי אמר שבאמת בעת לפני החטא לא היה כאילו?
כך הוא אומר.
לא,
מאיפה הוא מביא?
הוא ככה לומד את הפסוקים.
כתוב בחיות שהוא נתן להם את כל ירק עשב לאוכלה "ויהי כן".
מבין הרמב"ן "ויהי כן" שאפשר לחלוק על זה.
מה?
שהם אכלו באמת ירק?
לא שהם לא יכלו לטרוף מן האדם או להזיק?
הטבע שלהם היה לאכול ירק,
זה כאילו הטבעי של הזה.
זה יכול להיות לא שהם לא יכלו,
אבל הם לא חיפשו את זה,
הם לא היו צריכים את זה.
אם אמרו להם שהמאכל שלהם זה עשבים "ויהי כן",
אז כנראה שנקבע שזה המאכל שלהם.
כן.
יש חיות שלא ממש יכולות לעכל ירקות.
וגם למה יש להם שיניים חדות אם הם לא טורפות?
למה הם נבראו ככה?
זה אני לא יודע,
לא יודע אבל אוקיי.
אומר הרמב"ן אבל הנקודה עוד יותר חשובה ברמב"ן זה שהוא אומר שזה יקרה רק
בארץ ישראל,
שימו לב.
כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות.
"והשבתי חיה רעה מן הארץ",
הארץ זה לא העולם לפי הרמב"ן זה ארץ ישראל.
אבל זה מה שיקרה בימות המשיח.
ואמר הכתוב "ויהי כן" כי הוא הטבע.
ואחר כך למדו טרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי.
על כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל
הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה.
בסדר?
אז לפי הרמב"ן הלכה כמו רבי שמעון שהעולם הולך להשתנות והטבע הולך להשתנות.
אבל לפי הרמב"ן אנחנו מאוד מאוד רחוקים כאילו,
זה כנראה יקרה מתישהו אבל זה לא הכיוון.
לעומת דעת הרמב"ן,
אם אתם יכולים לנחש לבד,
שהרמב"ם לא יקבל את זה.
הרמב"ם עם השיטה שלו המאוד שכלית ומאוד רציונלית יפסוק כמו רבי יהודה פה.
והרמב"ם כותב:
המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות דוד ליושנה,
בונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל.
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם
חידוש במעשה בראשית,
אלא עולם כמנהגו נוהג.
וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה.
עניין הדבר שישראל יושבים לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר,
שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם".
ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו.
אז לפי הרמב"ם הלכה כמו רבי יהודה.
בעצם כל מה שיקרה בימות המשיח תהליך טבעי לגמרי.
פשוט יהיה שפע בעולם ואז לא יהיו חיות רעות.
ומה שכתוב "וגר זאב עם כבש" משל.
יהיה שלום בעולם באופן טבעי ויהיה טוב.
ואז כותב הרמב"ם:
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא
כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו באומות העולם ולא כדי שינשאו אותם
העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח,
אלא כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי
העולם הבא.
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה,
לא קנאה ותחרות,
שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר.
ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם,
שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
אז שיטת הרמב"ם שאין שינוי במעשה בראשית,
אין שינוי בטבע.
זה גם מתאים לשיטה הפילוסופית.
העולם לא משתנה באופן,
הוא פשוט מתפתח באופן טבעי באופן נורמלי עד שנגיע לעולם של שפע.
היום אנחנו כבר בדרך לשם מהבחינה הזאת שהיום בני אדם עובדים הרבה פחות ממה
שעבדו פעם.
היום כמעט לכל אדם יש יום חופשי,
יש המון המון זמן.
פנוי,
ויש המון המון שפע,
ויחסית יש בעולם הרבה עושר והרבה יכולות של פניות.
השאלה מה עושים עם הפנאי.
היום אנחנו באייפון במקום,
אבל בעיקרון יש תשתית לגאולה,
לעבודת השם.
אז המחלוקת הזאת היא בעצם בין רבי שמעון לרבי יהודה,
בין הרמב"ם לרמב"ן,
וזה גם מחלוקת אמוראים.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן,
אני טיפה מדלג,
כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח.
אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו.
זאת אומרת לפי רבי חייא אז כל הנבואות הן לימות המשיח,
כל הניסים וכל הנפלאות.
לעולם הבא אי אפשר בכלל לתאר את זה במילים.
ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
לכאורה זאת אותה מחלוקת.
לפי שמואל עולם כמנהגו נוהג.
זה שיטת רבי יהודה,
שיטת הרמב"ם.
יש לנו רבי יהודה,
שמואל והרמב"ם,
שלושתם סוברים תנא,
אמורא וראשון שעולם כמנהגו נוהג.
כל ההתפתחות בימות המשיח טבעית לגמרי.
מול זה שיטת רבי שמעון,
שיטת הרמב"ן ועוד קודם שיטת רבי חייא,
שיטת הרמב"ן שיש נפלאות בעולם,
יש שינויים בטבע.
ועכשיו הרמב"ן מגיע לנקודה שבשבילה הבאתי אותו.
אז הרמב"ן על הפסוקים ומל ה' אלוהיך את לבבך כותב,
זה שאמרו הבא ליטהר מסייעים אותו,
מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך ובכל נפשך והוא יעזור אותך.
ונראה מן הכתובים עניין זה שאמר כי מזמן הבריאה הייתה רשות בידי האדם לעשות
כרצונו צדיק או רשע,
וכל זמן התורה כן,
כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע.
אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע,
לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל.
מה אומר הרמב"ן פה?
האם תהיה בחירה בימות המשיח?
אני מבין שבכלל לא.
הוא אומר לימות המשיח,
הוא אומר כל זמן הבריאה היה בחירה חופשית כדי שיהיה להם זכות כשהם יבחרו
בטוב,
אבל לימות המשיח הבחירה תהיה בטוב להם טבע ולא יתאווה הלב למה שאינו ראוי
ולא יחפוץ בו כלל.
והוא המילה הנזכרת כאן,
מה שכתוב ומל ה' את לבבך,
הכוונה שהוא יישר לך את הלב והלב שלך ירצה לעשות רק טוב.
איזה נפלא זה.
בכלל לאדם לא יהיה יצר הרע בכלל,
לא יהיה לו הווא אמינא לא לחטוא ולא עריות ולא ממונות,
הכל יהיה טבע טוב להידבק באלוה.
אין בזה שכר ועונש?
נכון.
מי אמר צריך שכר ועונש בימות המשיח?
כי החמדה והתאווה עורלה ללב,
ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה.
ואז עכשיו כותב הרמב"ן משפט,
וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון,
שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והופכו.
מה אומר הרמב"ן?
בימות המשיח נחזור למדרגת אדם הראשון,
שמה?
שלא היה בחירה חופשית לכאורה.
שהיה עושה לא היה לו מה היה עושה מה שראוי לעשות ולא היה ברצונו
דבר והופכו.
לא היה לו הווא אמינא,
לא היה לו פיפטי פיפטי.
אז איך הוא חטא?
כן,
לא,
זה מה שאני מנסה להגיד שזה לא מאה אחוז.
אוקיי כרגע נראה מהרמב"ן בפשטות.
וזהו מה שאמר הכתוב ירמיהו,
הנה ימים באים נאום השם וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה.
לא כברית אשר כרתי את אבותם,
כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים האלה נתתי תורתי בקרבם
ועל ליבם אכתבנה.
וזהו ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי.
זה נראה ממש מהרמב"ן עכשיו יש מלחמות כל הזמן,
אנחנו כל הזמן נלחמים וקשה לנו,
אנחנו צריכים להתגבר,
ומה שהחידוש יהיה בימות המשיח שזה לא יהיה.
שהאדם בטבעו ירצה לעשות טוב.
וזה הברית החדשה שהשם יכרות,
תכרות לה ברית חדשה זו הכוונה.
כן?
אבל הרמב"ן אומר תהיה הבחירה,
הוא גם מדגיש,
הבחירה תהפוך להיות טבע.
זאת אומרת התהליך הזה כן יבוא בדרך הטבע,
זה לא יהיה בבת אחת שזה לא יהיה איזה נס שפתאום.
איפה אתה רואה את זה?
הוא אומר מה שכתוב ומל השם את לבבך.
תהיה טבע,
לא,
מה זה הבחירה תהיה טבע?
הכוונה שהאדם יבחר בטוב בטבעו,
לא יהיה מלחמה.
כמו שעץ צומח,
כמו שחיה,
אז ככה האדם יבחר את הטוב.
כמו שפעם היה להם בחירה בין לעשות כל מיני מעשים שהיום אנחנו בכלל לא
חושבים עליהם כי היום זה בטבע שלנו לבחור שזה יהיה טוב.
נכון,
זה מה שיקרה,
יש שינוי תודעה באדם.
כתוב בתורה.
נראה מהרמב"ן שיש כאילו איזה ברכה אלוקית,
ומל השם אלוהיך את לבבך.
זה בא מלמעלה.
תראה כמה זה מתאים מאוד לשיטת הרמב"ן שפסק כמו רבי שמעון,
יהיה שינוי בטבע,
קודם כל תראה את החיות אתה תלטף תאריה,
תראה את הנחש תעשה לו פוצי מוצי וגם בני אדם ישתנו.
שיטת הרמב"ן זה לא מפחיד אותו,
הוא פשוט אומר שכל העולם יהיה עולם אחר לגמרי.
ושוב אני אומר לפי הרמב"ן אנחנו מאוד מאוד.
אני לא רואה את ימות המשיח כרגע.
בסדר?
בן אדם הוא לא כזה והחיות הן לא כאלה,
ואנחנו מחכים לאיזה נס משמיים שיקרה וישנה לנו את החיים,
ישנה את הבן אדם,
שירצה רק טוב,
ישנה את החיות,
שיהיו פוצי מוצי,
שיחיו בהרמוניה.
אולי בתאילנד יש כאלה שמלטפים את הנמרים ואת האריות,
אבל זה מזויף,
זה זריקות.
כן.
אז מה ההבדל בין בן אדם לחבר שלו אם כולם יהיו מושלמים?
או שכולם יהיו בוטים?
אוקיי,
שאלה טובה,
נגיע לזה.
כן.
אז מה שהרמב"ן אומר זה לא איזה סך הכל בא להגיד שתשתנה הנטייה מלעשות
דברים רעים ללעשות דברים טובים?
הוא אומר שהבחירה תהיה טבע.
טבע זה נטייה,
זה כאילו...
טבע...
תכף תראה עוד ביטוי של הרמב"ן.
אדם עם ביטוי בדרך כלל הוא רוצה את הביטוי.
אז לאדם כאילו יהיו לו יותר כוחות אם זה ככה?
נמשיך,
נמשיך עוד ברמב"ן ואז תגיד לי אם אפשר להכניס את זה ברמב"ן.
הרמב"ן ממשיך ואומר:
וזהו ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי,
ולכך אמר עוד:
והמה יהיו לי לעם,
ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה' כי
כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם.
ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם,
אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי.
וכן אמר ביחזקאל:
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם.
ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו.
שמים לב לפסוק הזה?
אם אתה מבין אותו כפשוטו:
ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו,
כלומר הקדוש ברוך הוא יעשה שתלך בדרכו.
הוא בעצם ישנה לך,
עושה לך איזה סוויץ' כזה.
לפעמים אדם מבקש מהשם:
השם,
תיכנס לי ללב ותיישר לי את הלב כי אני כבר לא יכול.
ולפי הרמב"ן זה מה שיקרה,
זה מה שיקרה.
והלב החדש ירמוז לטיבו והרוח לחפץ ולרצון.
וזהו שאמרו רבותינו:
הגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ,
אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.
הנה צבי,
בשבילך.
כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ,
אלא יעשה בטבעו המעשה הראוי.
לפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה,
כי הזכות והחובה תלויים בחפץ.
הרמב"ן אומר בפירוש:
בימות המשיח אין זכות וחובה,
כי הזכות והחובה תלויים ביצר ובמלחמה.
אין,
אין יצר הרע לכאורה,
כמעט אין יצר הרע.
אני חייב להגיד כמעט כי אוקיי.
אז בשביל להבין עוד יותר את הרמב"ן,
הרמב"ן בעצם אומר שבימות המשיח יש שינוי בטבע,
יש שינוי באדם,
ואדם יהיה דומה למדרגת אדם הראשון.
אז בוא נלך למה שהרמב"ן כתב על אדם הראשון ונבין בדיוק מה היה אצל
אדם הראשון:
ויפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת,
כאשר יעשו השמיים וכל צבאם,
פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם,
ואין להם במעשה אהבה ושנאה.
הרמב"ן מדמה את מעשה אדם הראשון למעשה השמיים והארץ,
כלומר כמו שהשמש זורחת וכמו שהעץ צומח ככה האדם היה עושה מה שצריך לעשות,
רובוט.
ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהיפוכו לטוב או
לרע.
זה עץ הדעת.
ולכן נקרא עץ הדעת טוב ורע,
כי הדעת יאמר בלשוננו על הרצון.
ובלשון הכתוב:
מה אדם ותדעהו,
תחפוץ ותרצה בו.
ידעתיך בשם,
בחרתיך מכל אדם.
הנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאווה,
אלא בעת ההולדה התחברו ויולידו.
הגיע הזמן שרוצים ילדים?
בלי תאווה.
מתחברים ומולידים.
ולכן היו האיברים כולם בעיניהם כפנים והם לא יתבוששו בהם.
הנה אחרי אכלו מן העץ הייתה בידו הבחירה וברצונו להרע או להיטיב,
בין לו בין לאחרים.
וזה מידה אלוהית מצד אחד,
ורע לאדם בהיות לו יצר ותאווה.
בסדר?
אז מה שנראה מהרמב"ן שוב:
העולם הולך להשתנות גם בחיות,
גם באדם,
כמו שהיה במדרגת אדם הראשון,
שהאדם היה מושלם על פניו,
היה פועל בטבעו.
הרמב"ם בוודאי לא יסכים לזה.
הרמב"ם בגלל שהוא הרי סובר כמו רבי יהודה שהעולם לא משתנה ורק באמצעים טבעיים
יש שפע,
וכל ימות המשיח זה רק שפע שיהיה זמן ללמוד,
אז גם האדם כנראה לא ישתנה.
ואיפה אנחנו רואים את זה ברמב"ם?
קודם כל ברמב"ם שקראנו קודם כבר הרמב"ם אמר שבימות המשיח מה יהיה הייחוד שלהם?
לא שבן אדם יוכל לעבוד את השם כי יהיה איזה שינוי תודעתי באדם,
אלא כי יש שפע חיצוני.
יהיה הרבה...
לא יהיה לך יותר טרדות.
כאילו יהיה מרפא כמעט לכל מחלה ויהיה שפע כלכלי,
ולכן תוכל לשבת וללמוד בלי נוגש ומבטל.
ככה הרמב"ם אומר.
למה נתאוו חכמים לימות המשיח?
לא בגלל מה שהרמב"ן אומר שאני אוכל ללטף את הנמר ושבני אדם יהיו...
לא.
העולם יהיה כמנהגו,
אבל יהיה לך יותר זמן.
אז תבוא ללמוד בזמן הפנוי שלך.
למה אבל שהרמב"ם לא יסכים לזה?
בסופו של דבר אם הוא אמר שכל הסיבה של בחירה וחופשית זה בשביל שכר
ועונש,
ובימות המשיח כבר עברנו את השלב הזה ואנחנו מקבלים את השכר,
למה הרמב"ם לא יבוא להגיד את זה שאנחנו חוזרים למדרגת אדם הראשון כי גם...
לא,
הרמב"ם מתנגד לשינוי...
לשינוי בטבע של האדם.
הקדוש ברוך הוא לא משנה כלום.
זה קשור לשתי פילוסופיות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם והעולם עכשיו פועל לפי
חוקים טבעיים והוא לא עושה עכשיו חוץ מהניסים הנקודתיים שהוא שתל בטבע.
אין,
אין,
אבל הקדוש ברוך הוא זה אותו קדוש ברוך הוא גם בימות המשיח,
הוא לא משנה את עצמו.
הוא ברא את העולם והוא נותן לעולם לזרום,
ויש שלב ב' של ימות המשיח,
אבל זה עדיין תחת הכותרת של עולם,
זה עולם הזה,
ימות המשיח,
זה לא עולם הבא,
זה לא גן עדן.
הרמב"ן מאמין שבתקופות מסוימות וכל מיני דברים שהם מעבר ליכולות הטבע,
הוא מאמין שבימות המשיח,
כשעברנו את העניין של שכר ועונש,
לכן האדם יחזור להיות כמו אדם הראשון.
אז לא,
אז לא,
הוא פוסק כמו שמואל,
שלפי שמואל,
ימות המשיח...
הנה,
אז בהלכות תשובה בטבע הרמב"ם,
ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות
להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן,
וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה.
כלומר,
זה יהיה העיקר בימות המשיח כדי שיזכו לחיי העולם הבא,
לפי שבאותם הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת,
שנאמר כי מלאה הארץ דעה את השם,
ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו,
ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם.
מפני שאותו מלך שיעמוד מזרע דוד,
בעל חכמה יהיה יותר משלמה ונביא גדול וקרוב למשה רבנו,
לפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך השם.
שימו לב,
הוא מביא פה פסוק והסירותי את לב האבן מבשרכם.
איך הרמב"ן מסביר את הפסוק הזה?
משהו שמימי,
משהו נסי.
הוא אמר ומל השם את לבבך,
יהיה איזה תהליך של שינוי האדם.
איך הרמב"ם מסביר את הפסוק הזה?
הוא אומר,
מה זה והסירותי את לב האבן מבשרכם?
יבוא מלך מזרע דוד שגדול יותר משלמה וילמד את העם דעת.
ולעם יש גם זמן וגם תהיה חכמה מצויה מאוד בעולם,
ואז בני אדם יבינו שזה האמת ויכמהו אחרי זה,
אבל שוב לא בתהליך על-טבעי.
זה נקודה חשובה ברמב"ם,
אלא בתהליך טבעי.
כן.
אז כשוא כותב ולפיכך אין זכות ולא חובה זה דווקא מסתדר.
זה הרמב"ם.
זהו,
עכשיו אנחנו ברמב"ם.
מה?
לא,
הוא מתאר מציאות.
הוא אומר בגלל שאנשים יעשו טוב בצורה טבעית,
אז לא חובה ולא תהיה זכות.
נכון,
כן,
אין לי בעיה.
נכון,
נכון.
לא יהיה עונש ושכר לפי הרמב"ם.
הוא אומר לא תהיה חובה לא בגלל שנעלמה האפשרות לחטוא אלא בגלל שאנשים עושים
טוב.
בסדר,
אוקיי,
לא הקשיתי על זה.
אוקיי,
ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך השם ויבואו כל הגויים לשומעו,
שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים.
וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגירעון הוא חיי העולם הבא,
אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך.
זאת אומרת לפי הרמב"ם בכל המסגרת שנקראת עולם הזה כולל ימות המשיח אין שינויים,
לא יכולים להיות שינויים.
יש רק תהליך טבעי שהעולם מתפתח אל עבר השלמות שלו.
אלא שהמלכות תחזור לישראל,
זה מה שנקרא שיעבוד מלכויות,
וכבר אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
הרמב"ם הולך בשיטת רבי יהודה,
בשיטת שמואל,
ובשיטתו שבעצם אין שינויים דרסטיים לא בבריאה ולא באדם.
אבל האדם כן יהיה יותר ירא שמיים,
אבל זה לא יקרה בתוך תהליך.
עכשיו אני שואל שאלה,
האם הרמב"ם או הרמב"ן צדק?
לא יודע.
מה שנראה לעיניים שלנו כרגע שהאמת היא עם הרמב"ם.
שוב,
אני לא מכריע בין גדולי עולם,
אבל יכול להיות שעוד יהיו שינויים,
אבל כרגע רואים שהעולם מתפתח בצורה טבעית אל עבר המטרה.
הרפואה מתפתחת,
הטכנולוגיה מתפתחת,
וכל זה יביא את האדם לחיות חיים יותר טובים,
כבר חיים חיים יותר טובים,
חיים יותר רגועים מבחינה כלכלית,
רפואית,
והוא אמור לנצל את זה בשביל לעבוד את השם.
את זה עדיין חסר לנו,
אנחנו עדיין לא מספיק שם,
אבל זה הכיוון.
כן.
אנחנו לא נגמור היום.
מוכנים עד שבע וחצי?
אני מוכן.
מוכנים.
בבקשה.
איך הרמב"ם והרמב"ן לומדים מהפסוקים את הדברים האלה?
הרי זה בכלל מדבר על חזקיה.
איזה פסוקים?
הפסוקים הם מה שהם מתחילים ב- והפיץ ה' אתכם מן הארץ בחוקותי.
הפסוקים בישעיה שיביא מלך חדש וכולי,
זה על חזקיהו.
זה אומר שאתם תלכו לגלות ואני אחזיר וכולי.
רגע,
אבל ומל השם את לבבך,
לא,
מהפסוק הזה הרמב"ן מדבר.
הוא אומר יהיה מלך מדוד שהוא חזקיה והוא ילמד את העם וכולי.
לא,
לא,
כשהרמב"ם פה אומר והסירותי את לב האבן מבשרכם...
מדבר על אותו זמן כאילו,
ישעיה מדבר,
זה בישעיה.
טוב,
אני אסתכל שוב,
אני לא זוכר את זה,
אני אבדוק את זה.
בסדר,
אוקיי.
הלאה,
בוא נמשיך.
עכשיו אז בעצם זה המחלוקת של הרמב"ם והרמב"ן.
אני רוצה פה לקרוא סיכומונצ'יק למי שלא מאמין לי בדיוק באוצרות.
יש ספר נפלא אוצרות אחרית הימים.
הוא כותב ככה,
זה קצת קשה לקרוא,
מחילה:
יוצא איפה כי בנידון שלפנינו נחלקו רבותינו.
לדעת הרמב"ם והנלווים אליו ביטול יצר הרע יהיה כבר לימות המשיח.
ולדעת הרמב"ן והנלווים אליו אומנם יתבטל יצר הרע לעתיד לבוא אולם לא יהיה זה
כבר לימות המשיח אלא לאחר מכן.
ונראה כי אף לדעת הסוברים שלא יתבטל יצר הרע ביטול גמור ומוחלט כבר לימות
המשיח,
הרמב"ם,
מכל מקום גם לדעתם יפוג כוח היצר הרע באופן משמעותי כבר אז.
כי הנה לימות המשיח כתב הרמב"ם ומפני זה נתאוו ישראל ונביאיהם וחכמיהם לימות המשיח
כדי שינוחו ממלכויות,
לפי שבאותם הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את השם.
כמו כן כתב במקום אחר לא נתאוו החכמים וכולי כמו שקראנו.
מאידך אמרו חז"ל כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.
רוח שטות ורוח חכמה הריהם דבר והיפוכו.
הנה רוח שטות ולא זו בלבד אלא החטא.
בקיצור לפי הרמב"ם יהיה פחות חטאים לימות המשיח,
אבל לא בצורה על-טבעית,
פשוט אנשים יחפשו את החוכמה ואנשים ידבקו בחוכמה וממילא יהיו אנשים יותר רוחניים,
יותר טובים,
פשוט כתהליך טבעי שהעולם התפתח אל עבר הכיוון הזה.
על הרמב"ן יש לשאול כמה שאלות יסודיות.
אם לפי הרמב"ן א',
האדם הראשון לא היה לו בחירה חופשית לכאורה,
היה עושה כמו הטבע,
אז איך הוא חטא?
דבר שני,
אנחנו יודעים שכל תכלית בריאת העולם,
כל הזמן מפמפמים לנו את
זה,
זה בחירה חופשית.
נכון?
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
אתה יכול לעשות טוב,
אתה יכול לעשות רע,
כדי שנהמא דכיסופא,
שלא תקבל הכל במתנה,
לא תקבל מתנות חינם,
אז יש בחירה.
אבל לפי מה שהרמב"ן אומר בעצם לאדם הראשון לא היה בחירה חופשית,
והוא עשה בטבע מה שטוב.
אז מה המשמעות של העולם?
כאילו התוכנית המקורית היה שאדם לא יחטא.
נכון?
ואם האדם הראשון לא היה חוטא,
אז מה המשמעות של העולם?
כאילו בעצם אין.
לפי הרמב"ם אני בטוח שלא מסכים לרמב"ן הזה,
ובטוח שלפי הרמב"ם יש בחירה חופשית,
אנחנו כבר למדנו את הרמב"ם במורה נבוכים שאומר מה היה ההבדל בין לפני החטא
לאחרי החטא.
זוכרים את זה?
המושכלות והמפורסמות.
האדם לפני החטא תפס את העולם כאמת ושקר,
ואחרי החטא תפס את זה כטוב ורע.
אבל היה לאדם עדיין בחירה חופשית.
לפי הרמב"ן,
אז "דרך השם" הרמח"ל כותב:
היות האדם אותה הבריה הנבראת להידבק בו יתברך שמו,
והיא מוטלת בין השלמות והחסרונות,
והיכולת בידו לקנות שלמות,
אולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו.
כי אילו היה מוכרח במעשיו להיותו בוחר על כל פנים בשלמות,
לא היה נקרא באמת בעל שלמותו,
ולא הייתה הכוונה העליונה מתקיימת.
על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו שתהיה נטייתו שקולה לשתי הצדדים ולא מוכרחת לאחד
מהם,
ויהיה בו כוח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה והיכולת גם כן בידו
לקנות איזה מהם שירצה.
על כן נברא אדם ביצר טוב וביצר הרע והבחירה בידו להטות עצמו לצד שהוא
רוצה.
ומה שכל הזמן דיברנו גם ברמב"ם וגם הרמח"ל,
זה פשוט שחייב לאדם שיהיה בחירה חופשית כדי שהוא יבחר בטוב ויקבל את השכר
האמיתי.
שיטת הרמח"ל שהקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב לנבראים.
ואיך הוא עושה את הטוב הזה?
שהוא שם אותך בעולם הזה עם כל הניסיונות,
עם כל הקשיים,
אתה תבחר בטוב ותקבל את הטוב.
אז לפי הרמב"ן זה לא נכון?
האדם הראשון לא היה לו בחירה חופשית?
אז חייבים להגיד כנראה,
אני חושב,
מה שאומרים גם ב"נפש החיים" וגם ה"מכתב מאליהו" בדעת הרמב"ן,
שלא יכול להיות שהרמב"ן מתכוון שלא היה בחירה חופשית.
כמו שלמדנו שבוע שעבר,
אם יש דבר שהוא נוגד את השכל לגמרי,
אז צריך טיפה לעקם את מה שכתוב בשביל שהשכל...
השכל צריך לנצח.
ככה הרמב"ם אמר.
וזה נכון גם ברמב"ן.
זה ודאי שיש בחירה חופשית,
לא יכול להיות שלא.
אלא מה?
אז מה השתנה?
אני קורא לזה שלאדם הראשון היה תשעים אחוז טוב ועשרה אחוז רע.
מה שנקרא בלשון המקובלים היצר הרע היה בחוץ,
והיצר הטוב היה בפנים.
אחרי שהאדם חטא,
זה השתנה.
לא יודע אם זה עכשיו תשעים-עשר,
אבל זה הפך להיות שבעים רע ושלושים טוב.
תמיד היה בחירה חופשית.
היה בחירה חופשית יותר קלה,
יותר נטייה לטוב,
ויש בחירה חופשית יותר קשה.
וזה מה שהשתנה.
אבל גם האדם הראשון בוודאי יכל לבחור ברע.
עובדה שהוא חטא,
ועובדה שחייב להיות משמעות לעולם,
וכל המשמעות לעולם זה שיש בחירה חופשית.
כך אומר "נפש החיים":
והעניין כי קודם החטא,
אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ להיטיב או
להפך חס ושלום,
כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה,
גם כי הרי אחר כך חטא.
אמנם לא היה עניין בחירתו מחמת שכוחות הרע היו כלולים בתוכו,
כי הוא היה אדם ישר לגמרי,
כלול רק מסדרי כוחות קדושה לבד,
וכל ענייניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור,
בלי שום עירוב ונטייה לצד ההפך כלל.
וכוחות הרע היו עומדים לצד ועניין בפני עצמו חוץ ממנו,
והיה בעל בחירה להיכנס אל כוחות הרע כמו שאדם הוא בעל בחירה להיכנס לתוך
האש.
לכן כשרוצה הסטרא אחרא להחטיאו,
הוצרך הנחש לבוא מבחוץ לפתותו.
לא כמו שהוא עתה שהיצר מפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו,
ומידומה לאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העוון,
ולא שהחטא חוץ ממנו מפתהו.
ובחטאו שנמשך אחר פיתוי הסטרא אחרא,
אז נתערבו הכוחות הרע בתוכו וכן בעולמות,
וזהו עץ הדעת טוב ורע,
שהתחברו ונתערבו בתוכו ובעולמות הטוב והרע יחד,
זה בתוך זה ממש כדעת פירוש התחברות.
אומר ה"נפש החיים",
היום אנחנו כשאנחנו רוצים לחטוא אתה אומר אני משתוקק,
אני רוצה.
פעם זה לא היה ככה.
פעם האני היה אני רוצה ללמוד תורה,
אני רוצה להתפלל,
אני רוצה לעשות חסדים.
ואז היצר הרע היה בא מבחוץ ואומר:
כדאי לך ללכת לחוף הים,
כדאי לך לעשות ככה וככה.
הוא תמיד היה בחוץ.
ולכן התורה כאילו אומרת הנחש,
שהוא סמל היצר הרע,
הוא מגיע מבחוץ ומנסה להכשיל את האדם.
אז יש בחירה חופשית,
אבל קשה מאוד להכשיל אותו.
תשעים אחוז שהוא יצליח לעמוד בזה,
אבל הוא בחר בעשרה אחוז,
הוא יכול לבחור בעשרה אחוז.
למה הוא עשה את זה אני לא יודע,
אבל הוא בחר בעשרה אחוז.
וקלקל.
לעתיד לבוא זה גם כוונת הרמב"ן,
זה לא שבימות המשיח לא תהיה בחירה חופשית בכלל,
אלא הבחירה החופשית תהיה מצומצמת.
תהיה תשעים אחוז טוב ועשרה אחוז רע.
האם תוכל לעשות רע?
כן.
אבל רוב הסיכויים שאנשים יעשו טוב,
כי הטבע שלהם יגיד להם לעשות טוב.
ברור שאדם במצב כזה יקבל הרבה פחות שכר,
כי אדם שיש לו תשעים אחוז מול עשרה אחוז,
אז יבוא אדם ויגיד לא רוצה משיח,
לא רוצה משיח,
אני רוצה קשיים ולהצליח ולעמוד בזה.
אני עומד בזה,
לא רוצה משיח.
זה נכון או לא?
אז יש פה איזה משפט מהחפץ חיים,
הוא מביא פה בשפתי חיים,
זה הרב פרידלנדר,
היה משגיח בישיבת פוניבז',
אז הוא כותב פה,
אמנם החפץ חיים היה אומר שאפילו שעל ידי ימות המשיח נפסיד את הבחינה של
לפום צערא אגרא,
בכל מקום צריך אף על פי כן לרצות משיח במסירות נפש.
שאם כי אמנם מצד אחד יהיה עבודת השם ביותר קלות ללא קושי וניסיונות,
אבל מאידך,
קידוש השם בעולם יהיה יותר גדול מכיוון שכולם יעשו את רצון השם בשלמות.
אז הנה חינמי,
אולי לאדם הפרטי שהוא צדיק,
זה כאילו לא טוב משיח כביכול מבחינת החשבון הפרטי שלו,
אבל לכלל העולם זה ודאי טוב,
אנחנו בסוף אנשים כלליים.
מה אנחנו רוצים?
רוצים קידוש שם שמיים,
לא רוצים את עצמנו,
ולכן אנחנו מחכים למשיח.
דרך אגב,
זה גם לפי הרמב"ם.
גם לפי הרמב"ם כשותר קל לך לעבוד את השם,
יש פחות שכר.
כשיש פחות מלחמה זה הרבה יותר.
אז המצב הזה יקרה בכל מקרה בימות המשיח.
השאלה רק איך הוא יקרה.
לפי הרמב"ן,
שוב,
זה תהליך ניסי,
זה תהליך של ברכת אלוקים כמו שהחיות השתנו,
האדם ישתנה.
ולפי הרמב"ם זה תהליך טבעי.
בגלל שיהיה שפע,
בגלל שיהיו אנשים חכמים,
אז העולם ילמד והעולם יתקדם.
אנחנו התקדמנו לא התקדמנו מאז?
מה אתם חושבים?
אנחנו בדרך או לא?
לפי הרמב"ם אני חושב שכן.
אם אדם מסתכל על העולם לפני אלף חמש מאות שנה ומה שהיום,
הכיוון הוא נכון,
כלומר המוסר הוא הרבה יותר,
האמונה באל אחד היא הרבה יותר.
הרבה הרבה דברים הולכים ומשתפרים,
אלא יש עוד דרך ארוכה,
אבל זה לא נכון להגיד שאנחנו כלום.
לפי הרמב"ן לא רואים כל כך שינוי באדם,
המושג שהשתנו הטבעים,
אבל לא רואים שבני אדם השתנו והפכו להיות.
אז לפי הרמב"ן זה עוד יקרה והחיות זה עוד יקרה.
לפי הרמב"ם חצי כבר קרה.
חיות רעות אין לנו,
והרבה מחלות כבר יש מרפא,
ויש אריכות ימים ויש שפע כלכלי ויש הרבה חוכמה.
אנחנו צריכים לקדם את זה,
וזה הרבה תלוי גם בנו.
לפי הרמב"ן כאילו זה פחות אחריות האדם,
זה יותר יבוא מלמעלה.
לפי הרמב"ם זה ממש תהליך שהאדם יוצר את הגאולה,
האדם מקדם את הגאולה,
הוא חלק מהתהליך הטבעי הזה.
אז אומר המכתב מאליהו,
אנחנו נשלים את התמונה ברמב"ם,
ביאור דבריו המאירים של נפש החיים,
שעכשיו במצב שלאחר החטא,
נשמעים לנו דברי היצר הרע בגוף ראשון,
אני רוצה,
אני מתאווה,
והיצר הטוב תובע מאיתנו בלשון נוכח,
אתה מחויב,
אסור לך.
אבל אצל אדם הראשון היה עושה מטבעו מה שראוי לעשות,
ולכן היצר בא אליו מבחוץ ולא מתוך האני שלו שהיה טוב.
כלומר השכל והמצפון טובים מאיתנו הטוב והישר,
ורצוננו בתחילה מזדהה עם התאווה.
אבל לא כן אצל אדם הראשון שהיה עושה מטבעו מה שראוי לעשותו כדברי הרמב"ן,
אשר על כן היה צריך הנחש לבוא מבחוץ ולפתותו.
יפה מאוד.
עכשיו אני רוצה רק לסיים בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ח' הלכה ז'.
אז מה עמדנו?
שהרמב"ם פוסק בעיקרון כמו שמואל,
שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
מה זה אומר?
שעם ישראל יהיה שולט,
יהיה ארצות הברית כאילו של אותם הימים,
יהיה אימפריה,
לא יהיה תלוי באף אחד,
יהיה כוח חזק.
אבל אין שינוי באמת בטבע.
יש רמב"ם קצת קשה,
בהלכות תשובה פרק ח' הלכה ז'.
כותב הרמב"ם,
וכמה דוד ויתאווה לחיי העולם הבא,
שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים,
כבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כוח באדם להשיגה על בוריה,
ואין יודע גודלה ויופיה ועוצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו,
ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף ונהנים בהם ישראל לימות
המשיח,
בזמן שתשוב הממשלה לישראל.
אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון,
ולא דימוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון,
הוא שישעיהו אמר עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו,
כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא,
לא ראה אותה אלא אלוהים,
עשה אותה אלוהים לאדם שמחכה לו.
אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח,
אבל העולם הבא עין לא ראתה אלוהים זולתך.
מה קשה ברמב"ם הזה?
שזה נגד שמואל.
כן,
זה נגד שמואל.
אנחנו אמרנו שהרמב"ם פוסק שכל הנביאים כולם,
יש מחלוקת בין רבי חייא לשמואל.
בוא נחזור על זה שנייה,
בדף הראשון.
רבי חייא אמר כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח,
אבל העולם הבא עין לא ראתה אלוהים זולתך.
ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
אז הרמב"ם פסק בפירוש כמו שמואל.
תסתכלו למעלה,
הרמב"ם אומר ימות המשיח עולם כמנהגו הולך,
אלא שהמלכות תחזור לישראל.
הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ט' הלכה ב' פסק כשמואל שאין שום שינוי,
וזה מה שעכשיו כל השיעור אמרנו.
אבל עכשיו הרמב"ם פה בהלכות תשובה פרק ח' הלכה ז' כותב שכל הטובות שהתנבאו
הנביאים זה לימות המשיח,
אבל העולם הבא אי אפשר לדמיין,
אי אפשר לתאר.
פתאום הרמב"ם כאילו חוזר בו והרמב"ם פתאום כותב שבימות המשיח כן יש שינויים.
ובימות המשיח כן יהיה כל נבואות הנביאים של שינויים ועניינים וזה לימות המשיח.
ועל העולם הבא לא יכול לדבר איתך כי אנחנו לא מבינים מה זה בכלל.
זה אינסופי.
אז מה הסתירה ברמב"ם?
כן.
נראה לי שהוא אומר שהנבואות יתגשמו בצורה טבעית.
לא,
אבל זה אי אפשר לפסוק גם כמו שמואל וגם כמו רבי חייא כי הם
סותרים.
לא?
זה לא הולך ביחד.
בגמרא יש מחלוקת.
הוא ממש משתמש בביטוי של רבי חייא,
אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא ניבאו אלא לימות המשיח,
אבל העולם הבא עין לא ראתה אלוהים זולתך.
אז זה ממש רבי חייא.
אז אם שמואל ורבי חייא זה אותו דבר,
זאת אותה דעה,
אין מחלוקת ביניהם.
אז הם לא חלקו.
זה יכול להיות משיח אבל שיבוא בצורה טבעית.
אז זה כמו שמואל.
לא הבנתי,
אז מה ההבדל בין שמואל לרבי חייא?
זה מה ששמואל אומר.
אבל שמואל אומר פשוט ניסים יבואו בצורה מאוחר יותר.
מה זה מאוחר יותר?
אחרי...
הכסף משנה ששואל את השאלה הזאת,
הכסף משנה אומר:
מימרא דרבי חייא בר אבא בפרק במה אישה יוצאת,
ודע דמשמע התם דהא דרבי חייא בר אבא פליג אדשמואל דאמר אין בין העולם
הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
ורבינו כתב כאן אדרבי חייא בר אבא ובפרק שאחר זה כמו שראינו וגם בפרק
י"ב כתב אדשמואל וצריך עיון.
אז יש,
אפשר לעשות שיעור שלם רק על זה.
יש איזה רדב"ז שמביא שתי תשובות.
אני הבאתי את התשובה שאומרים בשם הגר"א.
אני לא יודע אם זה נכון או לא אבל ככה הגר"א אומר.
הנראה בזה מה שאמר הגר"א על שמואל ורבי חייא,
אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
כי שני ימות המשיח הן.
ושמואל מיירי בימות המשיח בן יוסף אבל בימי משיח בן דוד מודה לרבי חייא
ואלו ואלו דברי אלוהים חיים.
ובעניין שני ימות המשיח מבואר בדברי חז"ל שמשיח בן יוסף יילחם מלחמות ובסוף הוא
נהרג.
בשער הכוונות מובא שצריך להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות.
אני לא יודע מה זה אומר אבל אנחנו יודעים שיש שני משיחים,
יש משיח בן יוסף שהוא הנהגה טבעית יותר.
כמו שיוסף מציין את הלאומיות,
הרב קוק יש לו את ההספד על הרצל ש...
משיח בן יוסף זה בחינת הקמת הלאומיות.
וזה עניין טבעי יותר.
עניין ש...
ויש משיח בן דוד זה עניין יותר רוחני וניסי ולפי מה שהגר"א אומר הם
לא חולקים ואם הרמב"ם מסכים לזה אז גם הרמב"ם מודה שיש בעצם שני שלבים
בימות המשיח עצמם.
יש שלב ראשון שהוא טבעי לגמרי,
זה הרמב"ם הראשון.
ויש שלב שני בימות המשיח יותר עליון שיש שם ניסים.
שוב אני לא יודע,
יש תשובות אחרות,
אבל זה לא הזמן והמקום.
אני רק מסכם את מה שלמדנו היום שהבחירה החופשית שהיא כל כך יסודית,
אז לפי הרמב"ן לכאורה גם בימות המשיח וגם ימות האדם הראשון הבחירה הייתה לפי
הסיכום שלנו רק שהיא הייתה מצומצמת מאוד.
האדם היה נוטה לטוב והיה לו את כל האפשרויות לעשות טוב,
היה סיכוי קטן שהוא יעשה רע והוא בחר ברע.
בימות המשיח אותו דבר,
האדם יגיע ל-95 אחוז של טוב והוא יראה את הטוב והדבר הזה יקרה בתהליך
על-טבעי.
זה הנקודה החשובה ברמב"ן,
כמו שהקדוש ברוך הוא ישנה את הבריאה וכל הבריאה תהיה בהרמוניה לא כמו שאנחנו
מכירים היום,
וגר זאב עם כבש כפשוטו ומעבירה מן העולם ומשבית את הרוע מהם כתהליך על-טבעי.
הכל יהיה על-טבעי.
אבל עדיין תהיה בחירה ברמה מצומצמת.
לפי הרמב"ם הכל טבעי לגמרי.
גם החיות לא משתנות אלא הטבע משנה את הריחוק החיות.
גם הבחירה החופשית לא משתנה אלא השפע גורם שהאדם יש לו בחירה חופשית.
העולם הולך ומתקדם לעבר הגאולה שלו.
אני אומר שבימינו אנחנו רואים שכרגע זה יותר כיוון הרמב"ם,
שוב לא מכריעים אבל הדברים קורים והגאולה מתקרבת בתהליך טבעי לגמרי.
אולי זה גם קשור לבניין בית המקדש,
כן?
שרש"י אומר שזה על-טבעי לגמרי,
יירד מהשמיים,
והרמב"ם אומר תהליך טבעי שאדם יבנה את בית המקדש.
הרמב"ם כל הזמן ראה בגאולה ובהתקדמות של העולם הכל בתהליך טבעי לגמרי,
תהליך נורמלי הדרגתי.
אנחנו מתקדמים שבעזרת השם שנגיע בקרוב.