הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. נקודת השפל ההיסטורית — מעשה פילגש בגבעה מייצג את הרגע הנמוך והחשוך ביותר מבחינה מוסרית ורוחנית בתולדות עם ישראל.
2. שורש הרשע — אנשי הגבעה לקו בשנאת זרים וחשדנות קיצונית, שהיא פיתוח מעוות של הגישה הכלכלית של "שלי שלי" (מידת סדום).
3. עילת ה"חקירה" — הדרישה "ונדעהו" נבעה כנראה מחשש פרנואידי מפני מרגלים, והשימוש באלימות מינית נועד להרתעה והשפלה מוחלטת.
4. היעדר שלטון מרכזי — המציאות של "אין מלך בישראל" הובילה לחיכוכי שבטים, חוסר ביטחון אישי ואובדן הסדר הציבורי.
5. אדישות השכנים — הטרגדיה הוחמרה בשל שתיקת הקהילה; איש לא יצא להושיע אל מול הצעקה שנשמעה ברחובות העיר.
6. אטימות הלוי — תגובתו הקרה של האיש הלוי כלפי פילגשו משקפת נתק רגשי עמוק, אולי בעקבות העובדה שתזנה עליו קודם לכן.
7. הזעזוע כמנוע לשינוי — ביתור הגופה ל-12 נתחים היה מעשה ברוטאלי שנועד לעורר זעזוע לאומי ולחייב את השבטים להתערב.
8. הגוף כמשל לאומה — חלוקת גוף האישה סימלה את מצבו של עם ישראל באותה עת: גוף אחד שמפורק לחלקים נפרדים ועויינים.
9. אחריות קולקטיבית — הזמנת השבטים ל"קבורה" של החלקים איחדה את העם והפכה את הלוויה למלחמה על צדק.
10. הטראומה של שאול — לימים, שאול המלך השתמש בטכניקה דומה עם בקר כדי לעורר את הזיכרון הקולקטיבי של האירוע ולהבטיח ציות.
11. אובדן סימני ההיכר — בסיפור זה איבדו ישראל את תכונותיהם המולדות: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
12. תמרור אזהרה — הפרשה משמשת אזהרה נצחית מפני מצב שבו חשדנות הדדית ושנאת מגזרים מפרקות את החברה מבפנים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
ואנחנו עדיין בפרק י"ט.
נקרא את החצי השני של הפרק נראה מה איפה אחזנו.
והנה איש זקן בא מן מעשהו מן השדה בערב,
והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני.
וישא עיניו וירא את האיש האורח ברחוב העיר,
ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא.
ויאמר אליו עוברים אנחנו מבית לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים,
משם אנוכי ואלך עד בית לחם יהודה,
ואת בית ה' אני הולך,
ואין איש מאסף אותי הביתה.
וגם תבן גם מספוא יש לחמורינו,
וגם לחם ויין יש לי ולאמתך ולנער עם עבדיך,
אין מחסור כל דבר.
ויאמר האיש הזקן שלום לך,
רק כל מחסורך עלי,
רק ברחוב אל תלן.
ויביאהו לביתו ויבול לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו.
המה מיטיבים את
לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו
את הבית,
מתדפקים על הדלת,
ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמור הוצא
את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו.
ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אליהם אל אחי אל תרעו נא,
אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תעשו
את הנבלה הזאת.
הנה בתי הבתולה ופילגשו אוציאה נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם,
ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת.
ולא אבו האנשים לשמוע לו ויחזק האיש בפילגשו ויוצא אליהם החוץ,
וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר וישלחוה כעלות השחר.
ותבוא האישה לפנות הבוקר ותיפול פתח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור.
ויקם אדוניה בבוקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו,
והנה האישה פילגשו נופלת פתח הבית וידיה על הסף.
ויאמר אליה קומי ונלכה ואין עונה,
ויקחיה על החמור ויקם האיש וילך למקומו.
ויבוא אל ביתו ויקח את המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה
בכל גבול ישראל.
והיה כל הרואה ואמר לא נהייתה ולא נראתה כזאת ליום עלות בני ישראל מארץ
מצרים עד היום הזה,
שימו לכם עליה עצו ודברו.
קשה לקרוא את הפסוקים האלה.
זה הרגע הנמוך ביותר שעם ישראל היה בו מימות עולם.
לא חושב שאי פעם קרה בעם ישראל דבר כזה,
פשע כזה ובצורה כזאת,
שפלות כזאת.
הנביא מספר הכל,
אין פילטרים.
וזה עם ישראל שונה מאומות אחרות.
אומות אחרות ההיסטוריה שלהם שנכתבה,
ההיסטוריה הקדומה,
תמיד רק רצופה בסיפורים יפים וטובים והכל.
ופה הנביא מספר הכל,
איך עם ישראל היה ומה היה,
זה סיפור קשה קשה.
לא היינו רוצים לשמוע דבר כזה על עם ישראל.
ביישנים,
רחמנים,
גומלי חסדים,
כל שלושת המידות הללו הלכו לאיבוד.
אכזריים,
ההיפך מגומלי חסדים,
לא ביישנים,
לא מתביישים,
גסות רוח שקשה לתאר אותה.
זה משהו שפגשנו אצל רשעי אומות העולם,
כמו למשל גם עכשיו בשביעי באוקטובר אצל החיות טרף וגם הם לא עשו דברים
כאלה.
מה מה פשר הסיפור הזה?
גם ההתנהלות של האיש מאוד מאוד קשה.
טוב,
אז דיברנו קצת בשיעור הקודם,
לא כולם היו,
לא כולכם הייתם.
טוב,
אז קודם כל להסביר את הסיפור הזה גם של סדום.
טיפה לקרב את זה אל הדעת,
מה מה הסיפור?
גם בסדום,
הוציאו אותו,
תביאו אותו ונדענו.
מה זה ונדענו?
מה אנשים בשביל תאווה כזאת הם...
מאבדים את זה לגמרי?
הסברנו שזה לא לא מתחיל משם.
הסברנו דרך אחת,
אנשים לא רצו שיבואו אורחים,
כי זה לא שהם לא רצו לעשות הכנסת אורחים סטנדרטית במובן...
מדובר באנשים שחוששים,
במיוחד ערים שיש להם שפע כלכלי והם חוששות מכמויות הולכות וגדלות של אורחים ושל
עוברי דרך שיהפכו את העיר שלהם או את הכפר שלהם ממקום נעים ושקט ורגוע
שאפשר אפשר לישון בו עם דלתות
פתוחות למקום שצריך לנעול את
הדלתות בלילה וצריך שומרים וצריך משטרה וצריך זה,
אנשים ישנים ברחובות ואתה לא יודע אם הם הומלסים,
אנשים מוצא חן בעיניהם המקום והוא רעב,
בוא תתן לי לאכול,
צריך לתת להם לאכול ולשתות ולדאוג להם וצרכים וכל מה שמסביב לתופעות האלה של
אורחים לא קרואים ושל הולכי דרכים שאתה לא יודע מאין באת,
מאין בא ולאן הוא הולך,
אתה לא יודע מי הוא מאיפה הוא ומה הוא ומי הוא.
פגע וברח,
יכולים לפגוע ולעשות ולגנוב,
ויותר יותר נוח לעשות חוק,
תשמע,
בוא אנחנו כאן טרחנו,
יגענו,
לכן חז"ל אומרים ש'שלי שלי ושלך שלך' זו מידת סדום.
למרות שבאמת בהשקפה ראשונה...
זה זה לכאורה דבר לגיטימי.
תשמע,
אנחנו טרחנו,
אנחנו עשינו.
אני זוכר שיש...
אתם מכירים את העיר מודיעין?
אז במודיעין יש פארק שנקרא פארק ענבה.
עכשיו פארק ענבה פתוח לציבור הרחב.
יום אחד עיריית מודיעין עשתה מזה עסק גדול,
החליטו שתושבי מודיעין יכולים להיכנס בחינם,
אנשים אחרים צריכים לשלם.
מי זה אנשים אחרים?
תושבי מודיעין עילית.
תושבי מודיעין עילית אין להם פארקים בעיר,
למה?
הם לא משלמים ארנונה כמעט.
העירייה שמה עניה,
לא כל כך מתעסקת בעניינים של איכות החיים,
איכות הסביבה ואיכות חיים.
אבל איזה טוב,
יש פה לידנו שכנים נחמדים שהם יש להם כסף,
עובדים,
והם גם העירייה שלהם דואגת להם לפארק,
אנחנו יכולים לחגוג על הפארק שלהם.
מהמבט מהזווית של מפלגת יש עתיד במודיעין.
בקיצור,
ואז באים הם ובניהם ובנותיהם ונכדיהם ונכדותיהם בכמויות מסחריות וממלאים
את הפארק,
יושבים על האגם,
ואנה אנחנו תושבי העיר מה נעשה?
לא יכולים לבוא לשם,
לא נעים לנו גם.
הגיוני.
אתה מוכן להצביע יש עתיד?
אז כל אחד מבין שאני לפחות סבור שזה מוגזם זה לא לעניין.
וצודקים.
תשמע,
לא ייתכן שאנשים ישלמו ארנונה ומכספם יטפחו וזה,
ויבואו אנשים אחרים כעיקרון וכציבור וירמסו את ההגינות הבסיסית שגם אתם צריכים...
טוב אם גם אצלכם יש ופעם אתם מדי פעם באים לפה אנחנו מדי פעם
באים לשם,
אז זה בסדר.
אנשי רעננה יכולים לעבור לכפר סבא וכפר סבא ללכת לפארק ברעננה.
זה בסדר.
אבל אם זה כעיקרון,
מין צורת חיים שאתה לא דואג לעצמך ואתה סומך על אחרים והולך אליהם ובכמויות,
אז זה דבר שאפשר להבין שזה מפריע לאנשי העיר השכנה.
ואפילו צודקים.
כמובן שהבעיה בכמו הרבה דברים זה המינונים.
המינונים.
אתה יכול לווסת ואתה יכול לאסור ואתה יכול למנוע ואתה יכול לשנוא ואתה יכול
להיות עוין כלפי האחר,
כלפי מישהו שבא ממקום אחר ורק עבר פה.
הוא לא בא לנצל אותך.
יש הבדל מי שבא לנצל אותך לבין מי שעובר.
יש הבדל.
אבל יש כאלה שברגע שאתה מתחיל להגן על הרכוש שלך אף אחד לא נכנס,
אף אחד לא נכנס.
וגם אנשים שעברו ולא באו לעשות כלום,
הם גם נפגעים.
וזה הקצנה של 'שלי שלי שלך שלך',
הקצנה של זה מביאה לסדום ועמורה.
למה?
כי בהתחלה בן אדם מגיע ואומרים לו יפה,
אדוני פה אין אירוח.
אבל אני צריך רגע...
כמו אחד שבא לבית מלון 'אני צריך שניה אחת לנוחיות להיכנס',
'לא לא אין אפשרות'.
מה אני אעשה?
בן אדם מסכן צריך עזרה משהו.
תן לו.
לא,
יש כללים.
אצלנו,
אף אחד לא נכנס.
השלב הבא אתה מזמין לו משטרה.
אפילו הביטחון,
אנשי הביטחון של הזה בעצמם כבר דוחפים אותו ואז הוא מתקומם ואז הוא חוטף
מכות.
ואחרי זה אפשר להגיע אפילו עוד יותר גרוע.
וזה מה שקרה בסדום.
כדי להרתיע אנשים שעוברים על החוק,
יש חוק שאסור להיכנס לפה,
מי שעובר על החוק אדוני,
מי שעובר על החוק אז יש עונשים קבועים בחוק.
בהתחלה העונשים הקבועים בחוק זה מכות,
אחרי זה זה קצת יותר ממכות,
עד שבסוף זה יכול להגיע גם לניסיון של הקהל למנוע מאנשים,
להוציא לאנשים
את החשק ואפילו לבוא לבקר אצלם.
וזה מי שישן פה שלא יתפלא אם באמצע הלילה יבואו כמה בריונים ויפגעו בו
מינית.
הפגיעה המינית היא נועדה להרתיע בצורה קיצונית.
יש אנשים שמוכנים לקבל איזה מכה או שתיים,
הם הולכים בדרך מה לעשות,
פה ושם דוחפים אותם,
פה ושם מקללים אותם,
פה ושם יורקים עליהם,
את זה אנשים עוד יכולים לספוג כל זמן שבסוף מישהו ייתן להם אוכל וזה,
אבל פגיעה מינית כבר אנשים לא מוכנים לקבל.
וזה אולי דרך אחת להסביר.
זה לימוד זכות,
זה לא לימוד זכות אבל זה מסביר קצת
את הסיטואציה.
אפשר ללכת לרמה יותר קיצונית,
אני חושב שכאן זה הסיפור,
אני גם חושב שאצל סדום ועמורה זה היה חלק מהסיפור,
וזה קצת יותר לימוד זכות ואני אסביר את העניין.
תשמעו,
בן אדם או עיר שיש לה כל טוב,
הצלחה כלכלית,
רווחה כלכלית,
אז יש משטרה נכון בעיר שומרים?
למה?
כי אם יש למישהו טוב אז יש תמיד גנבים,
שודדים,
אנשים שרוצים לקחת את
זה נכון?
אם בצורת פרוטקשן,
אם בצורת גניבה,
אם בצורת זה.
זה גם יש לנו בארץ כן,
יש לא מעט אנשים שחיים כמו טפילים על החברה נכון?
הם גובים פרוטקשן,
הם גונבים,
מזה הם מתפרנסים,
מזה הם חיים.
מה עושים כנגד אנשים כאלה?
אתה עושה חומה,
בסדר,
סוגרים בלילה את החומה,
כל מי שנכנס בחומה בודקים אותו,
בסדר,
אי אפשר לפגוע בזה.
החומה נסגרת בלילה,
אבל ביום היא פתוחה.
לפעמים כשאתה עיר קטנה אתה לא יכול לבנות חומה גדולה,
חומה היו בונים גם נגד אויבים חיצוניים ממש,
לא רק נגד גנבים ושודדים.
מה עושים נגד גנבים ושודדים?
מוצאים דרכים לטפל בהם.
יש דבר שנקרא איסוף מל"ם,
אתם יודעים מה זה מל"ם?
איסוף מודיעין,
מודיעין לפני לא זוכר מה זה המ' השנייה.
מודיעין לפני שבאים לפני,
עושים מודיעין.
פתאום איזה רכב של בדואים מסתובב פה,
נוסע הלוך ושוב,
מה הוא מחפש פה?
איפה הבית מדרש?
רוצה ללמוד?
לא רוצה ללמוד תורה נכון?
לא הבית מדרש מעניין אותו.
מעניין אותו איפה יש בתים נראים טוב טוב,
איפה יש מרצדס,
איפה יש ב.מ.וו,
איפה יש זה.
מסתובב,
רואה מה מו מי,
רושם לעצמו,
מסריט בפלאפון את הזה.
לא היום,
לא מחר,
בעוד ארבעה ימים בשתיים בלילה החבר יבוא לבקר,
החבר שלו,
אחרי שהוא כבר אסף
את זה,
או הוא בעצמו גם יכול לבוא לבקר.
ביקור פחות נחמד,
וזה סוג של ריגול.
ערים כאלה חוששות מאוד מאנשים לא מוכרים.
אנשים לא מוכרים יכולים להיות מרגלים.
גם יוסף אמר לאחים:
מרגלים אתם,
את ערוות הארץ באתם לראות.
אתם לא אנשים שבאתם לקנות תבואה,
אתם באתם לראות מאיפה יוצאים,
מאיפה נכנסים,
איפה יש כניסות סודיות,
כדי אתם מתכננים איזה פעולה של שוד איזה משהו רציני של התנפלות.
זה מה שאתם מתכננים,
אני רואה אתכם.
אותו דבר סדום ועמורה.
בסדום ועמורה הקצינו את החששות מאורחים וכל אורח הפך להיות מרגל,
כל עובר אורח הפך להיות סכנה.
קוראים לזה בלשון מודרנית:
מקרתיזם.
שמעתם על הביטוי מקרתיזם?
סנאטור מארצות הברית קראו לו סנאטור מקארתי.
מקארתי הזה כל אחד היה חושד בו שהוא.
הוא מרגל רוסי והוא קומוניסט בסתר והוא זה והוא זה.
והתחיל כל הזמן מוציא על אנשים שפעם הוא אמר משהו:
הנה זה קומוניסט בסתר וזה קומוניסט בסתר.
ומזה הפך להיות ביטוי שקוראים לו מקארתיזם.
מקארתיזם.
אז המקארתיזם יכול להביא בסוף.
עכשיו מה עושים?
מגיע המרגל או מגיע בעצם עובר אורח,
אתה אומר מאיפה אתה?
מי שלח אותך?
אני לא שלח אותי כלום,
אני עברתי פה,
אני בנאדם תמים.
מה,
אתה לא יודע שאסור להיכנס לפה?
אתה לא יודע שכאן הזה?
לא ידעתי,
באמת,
אני הגעתי מעיר אחרת,
פעם ראשונה שאני הולך בדרך,
לא ידעתי שיש כאן איזה כמה אנשים כאלה זה.
לא ידעתי.
טוב,
אפשר להניח לו,
שנגיד היה שקרן זה,
בוא נחקור אותו.
מכות.
צורח,
לא ידע כלום,
לא היה ולא נברא,
לא היה כלום,
אין כלום.
מה הדרך,
לצערנו אפילו גם היום משתמשים בזה כשיטות חקירה לא מקובלות,
בסדר,
לא חוקיות,
אבל גם פגיעה מינית זה דרך משיטות חקירה.
תוציאם אלינו ונדעם,
הוציא את האנשים ובנדעה אותם זה דו משמעי.
אנחנו נדע מי הם,
מה הם,
מאיפה הם,
לאיפה הם,
מה העניין שלהם,
מה התפקיד שלהם.
גם האיש מהר אפרים,
הצדיק שהכניס אותם הביתה,
התחיל לשאול אותו מאיפה אתה?
לאיפה אתה הולך?
התחיל לעשות לו חקירה.
מה אתה עושה לו חקירה?
מה אתה חוקר אותו?
מאיפה,
וכל פעם שואל אותו מאיפה,
לאיפה אתה הולך?
לאיפה אתה?
מה אתה מחפש פה?
ואחרי זה ומאיפה אתה בא?
אז החקירה הזאת,
המבוהלת אפילו,
של האיש הזקן,
מלמדת על החשד הזה שליווה את אנשי גבעה מפני מרגלים.
יכול להיות שבעיקר החשד שלהם היה מרגלים משני השכנים שלהם.
מי הם שני השכנים של גבעה או של אנשי בנימין?
מצד דרום השכנים של בנימין זה שבט יהודה,
מצד צפון
השכנים של בנימין זה שבט אפרים.
כאן התחברו שניהם:
האישה היא מבית לחם יהודה,
האיש הוא מירכתי הר אפרים,
ואנחנו לא יודעים מה זה.
זה קצת קשור
למציאות של אין מלך בישראל.
אין שלטון מרכזי,
הולכת וגדלה שנאה בין השבטים או שנאה בין המגזרים או בין החלקים שמרכיבים
את העם.
כל אחד צריך לשמור חזק חזק על השטח שלו כי אין מלך שיעשה סדר
ויקבע מי איפה ומי עד כמה.
כמו שהיום יש מלחמה ביהודה ושומרון על שטחי סי,
נכון?
החוות כאילו,
בחוות כי הם משתלטים ואנחנו רוצים לתפוס וזה.
אותו דבר היה גם אז בשטחים הפתוחים שמצפון לגבעה,
בסדר?
וזה של מי הם?
שבט אפרים שולחים כל מיני אנשים,
שבט זה,
ודרום אנשי יהודה.
הכתוב,
בימים ההם אין מלך בישראל,
איש הישר בעיניו יעשה.
כל מי שהיה חזק יותר,
כל חמולה חזקה יותר תפסה לעצמה עוד שטחי מחיה,
עוד שדות,
עוד מקומות.
אפשר להבין על הרקע הזה את החשדנות של אנשי גבעה,
את החשדנות של אנשי גבעה.
כמובן,
בין זה לבין מה שקרה בסוף יש מרחק גדול מאוד מאוד מאוד מאוד,
אבל זה הרקע.
עכשיו,
תמיד חייבים להבין רקע.
אם אתה לא מבין רקע,
אתה לא יכול להבין את הסיטואציה,
אתה לא יכול
להבין את האנשים ולמה הם
פעלו איך שהם פעלו.
אבל ככה אני מבין
את הסיטואציה הזאת.
ברגע שבן אדם אומר את בית השם אני הולך,
האיש מהר אפרים ישר אומר זה אנשים לא היו מזכירים שם שמיים לבטלה.
גמירי דלא מדכרינן שם שמיים לבטלה,
כך אומרת הגמרא על השדים אפילו.
אנשים לא העזו להזכיר שם שמיים לבטלה,
למה?
הם פחדו,
הם חששו שמי שיזכיר שם שמיים לבטלה בשקר הוא ייענש.
לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא
כי לא ינקה
השם את אשר יישא
את שמו לשווא.
אנשים מאוד פחדו.
גם גנבים היו נזהרים.
בזה היו נזהרים.
אני מתאר לעצמי שלא מעט גנבים,
שודדים,
רמאים,
נוכלים לא יעזו לאכול ביום כיפור.
כי מאמינים.
אם אתה מאמין,
למה אתה גנב,
שודד,
נוכל?
בשאר הוא לא מרגיש שזה נורא ואיום,
לאכול ביום כיפור זה קטסטרופה,
בזה לא נוגעים.
בסדר,
אז זה היה גם אז.
יכול להיות שכשבא אל בית השם,
מאמין לו,
מכניס אותו,
אבל אנשי העיר לא,
לא קנו את הדבר הזה,
והם חושדים.
והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת,
ויאמרו אל האיש בעל הבית
הזקן לאמור:
הוצא את
האיש אשר בא אל ביתך ונדעהו.
וזה כמו שהסברנו,
תוציא אותו אלינו לחקירה,
חקירת שב"כ אלימה וקשה מאוד מאוד.
כן,
עכשיו מה עושים עם הדבר הזה?
אגב,
היה בסיפור של רון ארד,
היה מישהו מלבנון בשם מוסטפא דיראני,
היה איש אמל שנחטף
לישראל באיזו פעולה של סיירת מטכ"ל,
כי הוא החזיק ברון ארד איזה תקופה.
בחקירות,
אחרי זה שחררו אותו בהוראת יודעינו בית המשפט הגבוה לחוסר צדק,
אז אנחנו יודעים.
והוא אמר שאין לנו סיבה להחזיק אותו על פי חוק,
לא יודע מה כל מיני מעיישה'ס מהסוג הזה.
ואחרי שחרורו הוא תבע את מדינת ישראל על זה שמהלך החקירות שלו גם הוא
עבר אונס וכולי וכולי.
בסדר?
אז אז התגלה בעצם רחמנא לצלן העולם של זה,
ומדינת ישראל לא הכחישה אפילו אני חושב את הסיפור הזה.
בסדר,
אבל אולי כן,
אבל...
אז זה הוציאו ונדעהו,
הביאו אותו,
בוא נחקור אותו,
ואז נדעהו הכוונה נבדוק אותו.
אבל למילה הזאת יש כמה משמעויות.
עד כמה נבדוק ואיך נבדוק וזה,
והמשמעות הגדולה זה שאנחנו נעשה חקירה כזאת שהוא בטוח יגיד לנו מה הסיפור שלו.
ויצא אליהם,
עכשיו אנחנו מגיעים כאן גם לסיפור שגם אצל לוט וגם פה תמיד תמיד תמיד
הפריע לי,
ואני חושב שזה העומק של הסיפור.
אני אף פעם לא הבנתי,
מה לוט אומר קחו את הבנות שלי במקום?
והם לא רוצים,
כן?
מה זה,
איזה מין סיפור,
מה זה,
איזה מין דבר זה?
חז"ל גם דנים על זה אם הוא היה טיפש או היה צדיק,
איזה מין הצעה זאת?
מה אשמות הבנות שלך?
זה שאנשי העיר רשעים כאלה,
אתה רוצה תציע את
עצמך,
מה אתה מציע,
מה זה להציע את
הבנות?
אה?
מה אתם אומרים?
תנו הסבר לאור מה שאמרנו עד עכשיו.
על לוט קודם,
ואחרי זה גם פה.
אותו דבר פה,
גם כן אמר:
קחו את הבת שלי.
אני לא חושב שזה הכוונה זה,
זה היה יותר אמירה הפגנתית:
אני סומך עליו במאה
אחוז.
בסדר?
אני מוכן את הבת שלי לשים על זה שזה אמת הדבר הזה.
אם,
במילים אחרות,
אם תגלו שהוא
זה,
תקחו את הבת שלי.
בסדר?
מוכנה לקבל עונש?
כן,
שנייה אחת.
זה אצל לוט.
אצל לוט היו שתי בנות.
מה הסיפור
שהוא אומר קחו גם את פילגשו?
אז אני חושב שכאן התכוון להגיד:
הבת שלי והפילגש שלו שתיהן ישרות והגונות ובאותה מידה.
כמו שאת הבת שלי אתם מכירים שהיא בסדר גמור,
ככה גם הפילגש הזאת והאיש כאילו שניהם ביחד הם בסדר גמור.
אבל אפשר להוסיף על זה עוד משהו.
תשמעו,
היה כאן כנראה ערבוב,
כנראה ערבוב של שני דברים.
היו אנשים שבאו לחקור,
בוא נגיד זה ראש הכפר או ראש העיר ועוד כמה מזה,
אבל היו גם עוד חבורת בריונים שעמדו מאחורה,
שהם באו לראות,
ובשבילם זה היה ההצגה הכי טובה בעיר.
משעמם פה,
אין טלוויזיה,
אין האח הגדול,
אין תוכנית ריאליטי,
אז זאת התוכנית ריאליטי הכי אמיתית שיכולה להיות.
הנה מרגל,
חשד למרגל,
כולם באים.
ואז מצטרפים עוד אנשים,
שהאנשים האלה כבר יש להם מניעים אחרים.
זה לא רק חוקרים,
אלא זה האספסוף,
זה האספסוף שבא לחגוג,
שחושד,
שרוצה לראות איך נוקמים במישהו.
תשמעו,
יכול להיות שיומיים לפני הייתה שם בגבעה איזו פשיטה של איזה מישהו לא ידוע
שגנבו להם דברים ואנשים היו עצבניים,
והנה הנה זה מהם.
מהם,
זה משלהם,
או משהו כזה.
ואז,
ואז,
האספסוף הזה הוא לא שומע גם בקול ראש העיר שאומר תרגעו,
בסדר,
בואו נראה בבוקר נראה מה נעשה איתם,
איזה,
כן?
אלא הם מתנפלים והם רוצים לזה והם כבר מתחילים לספר הרי...
כמו בעלילת דם שהיה באירופה.
מספרים,
אתם יודעים,
יש שם מרגל,
מרגל,
מה,
מישהו רוצה לחקור,
מישהו שמע אחד שהוא זה הוא קשור לאלה שהיו כאן לפני שבועיים,
זה גילו את זה כבר והם כולם באים.
זה מאוד אנושי התיאור הזה.
אני חושב שגם האמירה הזאת "אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי".
מה זה אחרי שהוא בא אליך הביתה?
הכוונה אני בדקתי אותו.
אל תציגו אותי כמשתף פעולה,
עם זה אני בדקתי אותו.
הנה בתי הבתולה והוציאו אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם,
אני מוכן,
אני כאילו כל כך בטוח בצדקתו,
כן?
שבכל זאת.
ולא אבו האנשים לשמוע לו.
עכשיו פה לא כתוב "ויגשו לשבור הדלת" אבל כנראה זה מה שהיה,
בסדר?
באו לשבור,
היו מוכנים כבר לשבור את הדלת.
אם ישברו את הדלת מה יקרה?
עם כל האספסוף עם כל האנשים,
לא בטוח שיבחינו בין צדיק לצדיק ואני משער שמה שכמו שהיה קורה אצל לוט,
היו אונסים ורוצחים גם אותו,
גם את הבנות.
זה קצת לימוד זכות,
לא יודע אם אפשר לתת לקרוא לזה לימוד זכות על המה שכתוב אחרי זה:
"ויחזק האיש בפילגשו ויוצא עליהם החוץ".
תשמע,
זה תשמעו זה משהו.
אתה לא יודע מי פה יותר רשע,
זה כאילו איזה מעשה זה,
איזה בן אדם.
בוא,
תצא אתה החוצה,
מה זה הדבר הזה?
מה עשית?
מה עשית?
מה עשית?
"וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר וישלחוה כעלות השחר".
ואז כאן,
אנחנו מדברים על האספסוף,
בסדר?
בוא נאמר,
זה לא היה זה,
זה האספסוף שכבר בא ביחד וכבר רצה לראות ויש שמה גם כל מיני זה.
ומה שנורא זה שלא היה מי שיעצור את האספסוף הזה.
אנשים שומעים מחוץ לבית צעקות,
קולות,
זעקות,
או כמו שכתוב בספר בראשית:
"ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה".
מה זה כצעקתה?
אז יש כאלה מסבירים:
צעקת העיר,
זעקת סדום ועמורה כי רבה.
אז למה כתוב כצעקתה?
למה לא כתוב כזעקתם או זעקתם של שתי הערים?
למה כתוב כצעקתה?
אז זה מזכיר פסוק במקום אחר:
"על דבר צעקה הנערה ואין מושיע לה".
ולכן חז"ל אומרים כבר שהייתה נערה אחת שזה
הבת של לוט,
בת לוט,
לא משנה מי שלא תהיה,
בסדר?
מישהי ש...
נאנסה ברחוב העיר והיא צעקה!
ואף אחד לא הושיע.
וזה חמור לא פחות,
אולי במובן מסוים חברתי יותר,
זה שאדם לא יכול לסמוך על זה שבחברה...
החברה תמנע פשעים איומים כאלה נגד בני אדם.
איזה ערך יש לחברה אנושית מהסוג הזה?
וזה הצעקה הזאת,
שבזה שאני אומר...
"וידעו אותה...
והיא צעקה ו...
ואף אחד לא שמע ואף אחד לא יצא להציל".
יכול להיות שבאיזשהו שלב הפסיקה לצרוח.
אל תשפטו...
אל תשפטו מיד בחומרה את אנשי הגבעה,
תשאלו את עצמכם אתם הייתם מוכנים לצאת החוצה כשבחוץ יש אספסוף.
בסדר?
אנשים אומרים...
אשתך אומרת לך עזוב אותך,
מה לך,
מה אתה אשם בזה,
מה אתה צריך,
זה מה אתה צריך,
מה הוא צריך,
מה זה צריך...
אבל זה לא נכון.
יכול להיות שתצא החוצה ותהיה לבד,
אז אולי לא תלך להילחם לגמרי...
אבל אם אתה תצא,
וגם השכן יצא,
וגם השכן השלישי יצא,
ואם לא יצאתי,
לדפוק לו בדלת תגיד לו:
מה קורה פה?
איך אנחנו שותקים?
איך אנחנו שותקים?
אי אפשר לשתוק מול עוול חד משמעי.
יש מקרים שאתה לא יודע,
שלא ברור לך.
פה זה עוול ברור.
"וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר וישלחוה כעלות השחר.
ותבוא האישה לפנות הבוקר ותיפול בפתח בית האיש אדוניה שם עד האור".
והבעל מה עושה?
ישן.
הלך לישון,
הוא ישן,
נרדם מאוחר,
היה בלחץ.
לא ייאמן כי יסופר.
בן אדם היה צריך להיות לחכות בחלון.
עין,
אצבע,
אוזן,
גם לפי שיטתו,
אוזן ליד הדלת.
ותבוא האישה לפנות הבוקר ותיפול פתח בית האיש אשר אדוניה שם וכולי.
ויקם אדוניה בבוקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו.
ובכלל שכח שהוא השאיר פה,
שהוא השאיר פה מישהי,
נכון?
הוא בא לצאת לדרכו.
והנה האישה פילגשו נופלת פתח הבית וידיה על הסף.
במקום להתכופף אליה,
מה הוא עושה?
ויאמר אליה:
קומי ונלכה,
בואי,
ואין עונה.
ויקחה על החמור ויקם האיש וילך למקומו.
יש כאן איזה התנהגות חסרת רגשות.
חסרת רגשות,
בן אדם לא יודע איך אפשר לתאר את זה.
איזה בושה,
איזה חרפה,
איזה חוסר אנושיות.
אני כבר לא יודע מי יותר גרוע,
אנשי הגבעה או האיש הזה.
אנשי הגבעה הם רשעים,
אבל זה אשתך,
זה פילגשך,
מה זה הדבר הזה?
טוב,
הרב מדן טיפה מנסה ללמד זכות,
טיפה טיפה טיפה.
אם זה קשור לפסוק הראשון בתחילת הפרק:
ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל,
ויהי איש לוי,
פסוק ב':
ותזנה עליו פילגשו.
מה זה ותזנה עליו פילגשו?
אז יש מחלוקת בגמרא במסכת גיטין,
האם זבוב מצא לה,
נימא מצא לה.
בוא נלך לפי הפשט,
יכול להיות שותזנה עליו פילגשו כפשוטו,
בסדר?
זנתה.
קשה אם היא זנתה,
איך הוא יכול מה?
איך הוא יכול להחזיר אותה?
בסדר?
איך הוא יכול להשיב אותה אליו?
לא בטוח שהוא מחזיר אותה לחיי אישות,
יכול להיות שמחזיר אותה רק למראית העין.
אבל אם היא זינתה תחתיו,
או לפחות הוא חשד בה שזינתה תחתיו,
אז אפשר להבין את האטימות הרגשית אולי שיש לו כלפיה.
היא בגדה בו והיא זינתה.
זה נכון,
זה לא מצדיק.
אני לא בא להצדיק אותו,
זה לא אנושי,
גם אישה שזינתה מגיע לה יחס אנושי.
זה לא,
אין פה שום,
זה לא הצדקה,
אבל זה לפחות ביאור לעוצמת הרגשות שיש לו כלפיה,
או שאין לו כלפיה,
בסדר?
חוסר הרגשות שיש לו כלפיה.
נו בואי,
מה את רוצה?
מה שקרה זה מה שעשית קודם,
רק שבמקום שפעם אחת חטאת עם מישהו אחד,
פה חטאת עם כמה אנשים.
זה לא נכון.
זה ברור שזה לא נכון,
אבל עם כמה שזה לא נכון,
עם כמה שזה לא נכון,
מבחינת זווית הראייה שלו,
יכול להיות שאפילו נעשה פה קצת צדק.
יכול להיות.
יכול להיות נעשה פה קצת צדק.
היא זינתה,
עכשיו לא בטוח שזינתה עם בן אדם אחד,
יכול להיות שזינתה עם כמה בני אדם,
אני לא יודע,
בסדר?
אם יש אחת שכמו שיש מישהו שהוא פוגע מינית באנשים,
אתם יודעים שברגע שמתגלה סיפור אחד מתגלים עוד סיפורים,
כי זה דרך חיים,
זה יצר שאדם לא מצליח לשלוט בו,
אז היצר שולט באדם.
אז יכול להיות דבר כזה,
יכול להיות כך.
ואז הבן אדם אומר:
תשמעי,
מה את רוצה?
מה את רוצה?
זה היה דרכך,
זו הייתה דרכך.
וטוב,
אז אני אומר זה לא מצדיק.
זה לא מצדיק,
אבל זה יכול להסביר את מה שיש פה.
הוא לוקח אותה ויבוא לביתו,
ובצורה כל כך חסרת רגש,
תשמעו,
אני לא מצליח להבין את זה,
באמת קשה לי
להבין את זה עד היום.
הוא במקום לקבור אותה,
את הכבוד האחרון לתת לה,
הוא עושה משהו שבא...
אפשר להגיד שהוא רצה לנקום.
והדרך
היחידה לנקום הייתה לזעזע
את האנשים,
זעזוע.
תשמעו,
ברגע שבאים שליחים עם כל אחד עם חלק גוף אחר של אישה,
ואני משער שעל כל חלק גוף כזה היו פצעים וחבורות ודם,
ומספר את הסיפור.
אנשים...
מתחלחלים ובאים,
וזו הייתה
המטרה.
האם זה מצדיק את הפגיעה הזאת בכבוד המת?
האם אין דרך אחרת
לעשות את זה?
זה נעשה בדרך מאוד מאוד בוטה.
יש אולי עוד משמעות לסיפור הזה,
תכף נדבר עליה,
לדרך הזאת.
יש הקבלה לסיפור הזה.
מה ההקבלה?
של הניתוח?
של חלוקת המלוכה?
סור וינתח סה.
פ' תפתחו סה,
לא סה,
את הבקר.
תפתחו בספר שמואל א',
פרק י"א.
יש הרבה הקבלות כי זה סיפור של אנשי יבש גלעד שהם גם לא באו
לפה,
בסדר?
היה
סיפור של נחש מלך עמון שאיים על אנשי גלעד ואנשי גלעד,
שאתם תהיו לי לעבדים ואני אוציא לכל אחד עין וכל הסיפור הזה.
אני מקווה שאתם יודעים נביאים ראשונים את הסיפור לפחות.
אז אני מגיע לפסוק ו',
פסוק ה'.
והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה ויאמר שאול מה לעם כי יבכו ויספרו
לו את דברי אנשי יבש.
ותצלח רוח אלוהים על שאול כשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאוד.
ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יוצא
אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד ה' על העם ויצאו כאיש
אחד.
למה נפלה פחד השם על העם?
בגלל ששלח להם איזה חתיכת בקר?
אנשים נזכרו באירוע של פילגש בגבעה,
בסדר?
עכשיו אנחנו עוד לא הסברנו מה קרה שם ומה
ההשלכות של זה,
אבל זה הכוונה נפלה עליהם פחד השם.
זה היה מה שקוראים לזה טריגר לפוסט-טראומה.
הם נזכרו מתי פעם אחרונה,
לפני לא כל כך הרבה שנים,
הגיע שליח עם חתיכת בשר ומה קרה בעקבותיו.
טוב,
אבל זה הסיפור המקביל.
זה כשיש מלך.
כשיש מלך בישראל אז חותכים בקר וכשאין מלך בישראל חותכים אנשים,
אישה,
חותכים אישה.
והיה כל הראוה ואמר לא נהייתה ולא נראתה כזאת ליום עלות בני ישראל מארץ
מצרים ועד היום הזה שימו לכם עליה עוצו ודברו.
אני חושב שהייתה כאן אמירה ש,
ככה אני חושב,
הזמינו את כולם ללוויה.
כשמחלקים את הגוף ל-12 חלקים ורוצים לקבור אותם,
רוצים לקבור,
הרי בסוף צריך לקבור,
נכון?
יש מצוות קבורה.
איך יקברו?
כל אחד מהשבטים שקיבל את החלק צריך לבוא עם החלק הזה למקום אחד כדי
לקבור שם את הגוף השלם.
אז כשבאים ללוויה,
השלב הבא זה ויצאו בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד מדן ועד ארץ הגלעד.
ארבע מאות אלף איש רגלי שולף חרב.
אנשים באים עם חרבות,
קודם כל כי הולכים בדרך אז הולכים עם נשק ומי יודע מה יהיה שם.
בקיצור אנשים באים והלוויה הופכת למלחמה,
בסדר?
זה ביחד.
זה גם אני חושב שזה אחד הסיבות לסיפור הזה של לשלוח את הגוף.
אולי עוד משמעות,
שבעצם להבין שעם ישראל זה גוף אחד.
זה דרך איומה ונוראה להעביר את המסר הזה אבל בעצם אם אנחנו נמשיך בדרך
הזאת שכל אחד לעצמו וכל שבט לעצמו,
אז אם אני לוקח את הסיפור של שאול כה
יעשה לבקרו,
מה בעצם אומר?
כה יעשה לאשתך.
אל תתפלא יום אחד שזה יקרה לאשתך,
מה שקרה לי,
כי אם השבטים יהיו מפורדים זה מזה וכל אחד יהיה חשדני וזה וזה,
יום אחד זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
אנחנו גוף אחד.
את כל המסרים הוא מצליח להעביר במעשה אחד.
גם שבעצם כל השבטים זה גוף אחד,
גם כה יעשה לאשתו,
גם מקבץ
את כולם ללוויה.
למרות שהנביא לא כותב שהייתה לוויה,
אבל זה ברור שהגיעו ללוויה.
לוויה שהופכת למלחמה.
זה הרבה דברים ביחד שהאיש הלוי הזה הצליח לעשות.
בוא ניקח בחשבון שהאישה הזאת גם כמו שאמרתי לכם בעבר הייתה אישה ידועה ומוכרת,
לפחות בת למשפחה חשובה מבית לחם יהודה,
משפחת המלוכה.
וזה בעצם היא המלכות.
היא המלכות,
ותראו מה קרה עם המלכות,
מלכות ישראל.
טוב,
פה נעצור היום.
קשה מאוד לעצור פה,
כל הסיפור קשה.
הסיפור הזה,
החלק הטוב שלו זה רק בסוף פרק כ"א.
אבל זה סיפור של מלחמת אזרחים ושל מלחמת אחים.
סיפור שיש ממנו המון המון מה ללמוד.
ומה שאני לא כל הזמן אומר ואתם מבינים לבד מה קורה כשיש חשדנות הדדית
בתוך עם.
בסדר.
פעם הבאה זה הסיפור של המלחמה והאורים ותומים וההטעיות של למה אורים ותומים מטעים
את עם ישראל.
עם ישראל כולם אנשים טובים,
נכון?
בסיפור הזה יש צד אחד טוב וצד אחד רע.
הצד הטוב זה עם ישראל,
מה הם אשמים?
והצד הרע זה אנשי בנימין הרשעים.
והנה,
בום
בום,
אז על זה נדבר בשיעור הבא בעזרת
השם.