הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. קשר אלוקי לארץ — הזיקה של עם ישראל לארצו אינה נובעת מחוויות היסטוריות או פטריוטיות רגילה, אלא מהחלטה אלוקית מהותית שקדמה לקיום האומה.
2. הישרדות מעל הטבע — בניגוד לאומות אחרות שנעלמות כחומר אורגני מתכלה, עם ישראל בגלות נמצא במצב לא נורמלי אך נצחי, מעבר לכל היגיון היסטורי.
3. לב באומות — ישראל הם הלב של האנושות; הם האיבר הרגיש ביותר לכל פגם רוחני, אך גם בעלי יכולת ההחלמה וההתחדשות הגבוהה ביותר.
4. תכלית הייסורים — הסבל בגלות אינו מקרי, אלא תהליך של זיכוך והוצאת הסיגים, שנועד למנוע הצטברות עוונות שתביא לכליה מוחלטת.
5. מילה ושבת — שתי המצוות הללו הן העמודים ששימרו את הזהות היהודית ואת הנצח בגלות, כשהן בולמות את תהליך ההתבוללות.
6. חולה מול פסל — מצבו של יהודי סובל בגלות עדיף על אימפריה נוכרית מפוארת; היהודי הוא יצור חי (חולה), ואילו האומות הן פסל דומם ללא שכינה.
7. סדר המדרגות — כשם שהדומם, הצומח והחי משרתים את האדם, כך האומות והעולם כולו קיימים כדי לאפשר את הופעת הסגולה האלוקית בישראל.
8. ערבות ואחריות — ישראל "נושאים את חולי" העולם משום שהם סופגים את ההשפעות השליליות של חיכוך עם האומות (התערבו בגויים), דבר המצריך ניקוי כואב.
9. שכחת השבטים — אובדן הזהות השבטית בגלות היה חסד אלוקי שנועד לשמור על אחדות האומה מול מלחמות הקיום החיצוניות.
10. שיבה לחיים — חזון "העצמות היבשות" של יחזקאל מתאר את שיבת עם ישראל לארצו בדורות האחרונים כתהליך נסי שפורץ את גדרי הטבע והתחזיות האנושיות.
שיעורי הרב יצחק דעי שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
הרב, הבנתי שהם ל׳ ג׳ נבוא ה׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳ ב׳. טוב, אנחנו בתוך תיאור שלם של מצב ישראל בגלות. החבר מנסה להסביר למלך הכוזרי מה מצבם של ישראל כשנמצאים בגלות, שזה מצב לא נורמלי.
המצב של ישראל הנורמלי האמיתי הוא שעם ישראל נמצאים על אדמתם.
זה המצב הנורמלי של עם ישראל.
העם היחיד שיש לו קשר מהותי בינו לבין חבל ארץ מסוימת זה עם ישראל.
כל האומות יש להן קשר אל המקום שבו הן נמצאות.
אבל הקשר בין כל אומה
לבין ארץ מוצאה
הוא נובע מחמת
התלאות והחוויות
שהאומה חוותה.
צרפתים חוו חוויות בצרפת,
אז הם פטריוטים צרפתים.
האמריקאים חוו חוויות באמריקה,
חוויות של מלחמות,
של הצלחות, של כישלונות ונקשרו באדמה הזאת והפכו להיות פטריוטים אמריקאים.
אבל עם ישראל לא קשור לארץ ישראל בגלל שהוא חווה פה מלחמות
ולכן על זה הדרך אלא מכיוון שזו הבטחה אלוקית עוד לפני שעם ישראל היה בכלל קיים
עוד בימי אברהם אבינו הקדוש ברוך הוא הבטיח שלזרעך אתן את הארץ הזאת.
אז הקשר בין
עם ישראל לבין ארץ ישראל הוא קשר אלוקי
שלא נובע מחמת החוויות שחוו ישראל בארץ הזאת,
אלא זו החלטה אלוקית כמו בריאת העולם.
הקדוש ברוך הוא החליט לברוא את העולם, באותה מידה הקדוש ברוך הוא החליט שחבל הארץ הזאת, הספציפי הזה,
הוא יהיה שייך לעם ישראל. לכן הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא קשר אלוקי.
וממילא נגזרת מזה,
שהיכולת שלנו להתפתח מבחינת נבואה, מבחינת מלכות, מבחינת כל הטובות וההבטחות שהובטחנו בתורה,
זה רק בארץ ישראל.
הפלא הגדול הוא איך אנחנו יכולים להתקיים בגלות,
איך עם ישראל התקיים בגלות
בתקופה יותר מאשר שהוא היה בארץ ישראל, הוא היה בגלות.
כן, אנחנו לאט לאט עכשיו מחזירים את זה בחזרה,
אבל אם נתבונן,
אלפיים שנה שהיינו בגלות, עם ישראל היה צריך פשוט להיעלם,
להיכחד, להיעלם.
אז יש כאן משהו שהחזיק אותו.
אז בלג אומר הכוזרי,
אכן לא יעלה על הדעת שאומה תתפרד כך
ולא תשתנה לאומה אחרת,
כל שכן עם אורך הזמן הזה
וכמה אומות שהיו אחריכם עבדו ולא נשאר להם זכר,
אדום, מואב, עמון, ארם, פלשת, כסדים, מדי, פרס, יוון,
הברהמינים והצבעים,
ואל תשאלו אותי מה זה, כי אין לי מושג מי זה האומות האלה,
וזה עצמו מעיד על כך שהן לא קיימות,
כן?
אבל, כן?
וזולתם הרבה.
אתה רואה
שכל עם מגיע בסוף לאיזושהי נקודה שבה הוא בעצם נעלם, כמו כל אורגן בטבע,
כמו כל חומר שמתכלה. כל חומר מתכלה בסוף.
יש חומרים שמתכלה אחרי הרבה זמן, יש חומרים שמתכלה אחרי פחות זמן,
אבל סוף-סוף כל חומר בטבע הוא מתכלה.
גם עמים,
זה חומר בסוף. בני אדם, כל אחד מאיתנו, כן? הוא בסוף מתכלה.
כן, אף אחד פה לא נשאר פה לנצח.
מה לעשות? כמה שרוצים ל... כן.
אדם רוצה לחיות, אבל כל אדם יודע שיש סוף.
גם עמים יש להם סוף.
אז למה עם ישראל לא מתכלה?
זה פשוט דבר שהוא לא הגיוני.
למה עם ישראל לא מתכלה?
במשך אלפי שנים.
אמר החבר.
אז בעצם מה שהחוזרי אומר, הוא כאילו מסכים, הוא נותן גושפנקה לדברי החבר,
מה שהוא אמר מקודם,
שעם ישראל אומנם הם במדרגת חולה,
אבל הם לא במדרגת פסל.
האומות הן בבחינת פסל. פסל יפה, משוייף,
נקי, נראה טוב, אבל בסוף אתה נוקש עליו, וזה פסל.
לעומת זאת, ישראל הם כחולה אנוש,
אבל סוף-סוף יש בו חיות. פסל אין בו חיות, הוא מאוד מרשים,
אבל החולה הוא לא מרשים בכלל, לא תואר לו ולא הדר,
כמו שאומר הנביא,
אבל יש בו חיות, הוא חי.
ככה המצב של ישראל בגלות.
עכשיו, החבר רוצה להדגיש עוד נקודה מפסקה ל'.
בפסקה ל',
החבר אמר לה, כוזרי, אתה זוכר שאמרת שאנחנו גוף בלי ראש ובלו לב, אבל הוספתי לך שגם אנחנו בלי גוף.
הכוונה, מרוסקים לגמרי.
עצמות מפוזרות.
אז בל' ד' מסביר החבר עוד משהו,
רוצה כאילו
לסדר את הטענה.
ואל תחשוב כי סיועי לדברך הוא הודאה ממני שאנחנו במדרגת המתים.
אל תחשוב כך.
אלא יש לנו דבקות בעניין האלוקי ההוא במצוות אשר שם אותן חיבור בינינו ובינו.
כמילה שנאמר בה, והייתה בריתי בבזרחם לברית עולם,
והשבת שנאמר בה, כי אותי ביני וביניכם לדורותיכם.
מלבד ברית אבות וברית התורה,
אשר חייבנו בה פעם אחת בחורב ושנייה בערבות מואב,
אם הגמול והעונש הכרוכים בה בפרשת כי תוליד בנים ובני בנים,
ומה שנכלל בה מאומרו יתעלה אם יהיה נדחה בקצה השמיים וגומר.
המילה והשבת,
אלו אם חיפשת את המתכון,
אם חיפשת את המתכון
לנצחיותם של ישראל,
אז קודם כל הסיבה היא בלעד שהשם חפץ בהם.
אבל גם כשאנחנו לא ראויים,
המילה והשבת הם שתי,
נקרא לזה
שני עמודים שעליהם ניתן להעמיד את נצח ישראל. וראו זה פלא,
הדתות, האסלאם והנצרות,
כל אחת לקחה את אחד מהדברים הללו. את המילה לקחו המוסלמים,
בסדר? אמנם בגיל 13,
כי זה כמו ישמעאל,
ואת השבת לקחו הנוצרים והעבירו את זה ליום ראשון.
כל אחד מהם לקח את הנקודה. אז גם המוסלמים לקחו את יום שישי, אבל הנוצרים היו לפני.
הנוצרים לקחו את יום ראשון כיום המנוחה, אוקיי?
שולחים לכנסייה וכולי, עושים מזה איזה יום מסוים שלא לומדים בו,
בסדר? מי שלמד בחו״ל יודע שביום ראשון אין מוסדות לימוד. נכון?
ידוע.
זה מעולם הנצרות.
והמוסלמים לקחו את ברית המילה.
אמנם בגיל 13 ולא עושים פריאה ולא מלאים כמו שמלאים אצלנו, אבל על כל פנים.
המילה והשבת זה בעצם שני עמודים שעליהם
בעצם ניצב המושג נצח ישראל.
ולמה?
כי השבת,
זה פטנט יהודי
שבעצם מחייב אותך
לעצור מכל ענייני העולם הזה ולהשקיע במימדים הרוחניים שלך.
אתם, ברוך השם, בתור בחורי ישיבה,
כל יום אצלכם הוא בבחינת שבת.
למה כל יום בבחינת שבת? כתוב שתמיד אצלכם בבחינת שבת.
למה? כי בכל יום מה שאתם עושים אמורים לעשות וצריכים לעשות, ועושים גם.
מהבוקר עד הלילה אתם עוסקים ביסודות הרוחניים של הקיום שלנו.
כשאתה לומד את הגמרא, את התורה שבעל פה,
ואתה לומד תנ״ך,
אתה לומד אמונה, ואתה מתפלל,
אתה עוסק ביסודות הקיומיים של העם היהודי.
ולכן תלמיד חכם הוא בבחינת שבת.
כי מהי השבת?
השבת אצל
בני האדם הרגילים, לא התלמידי החכמים,
לא על עולם הלומדים.
המטרה של השבת זה לעצור את האדם מכל פעולותיו הגשמיות,
כן, העבודה שהאדם פועל במשך כל היום כולו,
לעצור ממלאכה,
להתכנס, בסדר? אל יצא איש ממקומו ביום השביעי.
אדם לא יכול ללכת ממקום למקום בשבת.
יש את המימד של בעצם,
לעצור בתוך הבית שלך,
בתוך הרשות שלך, כן, אין הוצאה מרשות לרשות ואין יציאה מחוץ לתחום,
ולהתעסק בעניינים הפנימיים של המשפחה, ושזה בעצם,
המשפחתיות בעצם עוזרת לזהות היהודית שלי, אוקיי?
ולא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל, אלא לעסוק בהם בתורה. מה זה לעסוק בתורה?
לחזור לשורשים של מהות הקיום של העם היהודי.
והמילה זה ההיבדלות
בגוף
מאומות העולם. אני לא צריך לספר לכם מה קרה כשיהודים שבאו להתייוון והלכו לבית המרחץ יחד עם יוונים,
ואז ראו שהם שונים וזה גרם לכך שהם יפסיקו
לעשות ברית מילה
בתקופת היוונים. אתם יודעים, אתם מכירים את הסיפורים האלה.
המילה מבטאת את ההיבדלות מאומות העולם.
אז אם אנחנו לוקחים את המילה ואת השבת,
שדווקא יוצא שהמילה היא הדבר שרוב העם היהודי
שומר על מצוות המילה בצורה מאוד מאוד חזקה, 98% לפי מה שאני זוכר
מהעם היהודי בעולם ובארץ
מקיים ברית מילה.
אבל השבת לצערנו זה דבר שהוא רחוק,
אפילו לא מגיע לחצי
של העם היהודי, ששומרים שבת כהלכתה.
אבל יש קבוצות רבות ואחוזים גבוהים שכן מציינים משהו מהשבת.
דהיינו, יכול להיות שהם עושים קידוש
ואחר כך רואים טלוויזיה.
או עושים ארוחה משפחתית,
אוקיי?
ואחרי זה עושים דברים אחרים שהם כמו חול.
אבל ודאי שיש איזשהו ציון אצל רוב, אני לא יודע אם רוב, אבל אצל כמות נכבדת מהעם היהודי שמציינת את השבת.
מה הדבר המדהים שאם אתה לוקח את המילה ואת השבת זה המתכון לשמירת העם היהודי בגלות.
אמר אחד מהוגי הדעות
שהם לא היו אמונים על תורה ומצוות,
אדם שהיה רחוק מתורה ומצוות ואפילו הרב קוק מאוד
נכנס בו,
בסדר? אם הרב קוק נכנס בך, זה אומר שבאמת המצב שלך גרוע, כן?
כן?
והוא אמר, אז זה נקרא שמו אחד העם. שמעתם על אחד העם?
קראו לו אשר לייב גינצברג.
זה השם שלו.
והוא היה גם מתבולל. הוא היה יהודי מתבולל.
והוא אמר,
יותר ממה ששמרו ישראל על השבת,
השבת שמרה עליהם. אם עד עכשיו חשבתם שזה משפט שאמר את זה איזה רב,
אז לא.
אמר את זה יהודי מתבולל, רחמנא ליצלן,
והוא הבין את המתכון האלוקי של,
הוא עצמו לא שמר שבת,
אבל הוא הבין את הרעיון הזה
ששמירת השבת היא מתכון לשמירת זהות יהודית.
וכמובן מילה, היבדלות מאז.
אז החבר פה, רבי יהודה הלוי,
בעצם רוצה לתת איזושהי תשובה לכוזרי. איך בעצם שמרתם על עצמכם?
כל כך הרבה זמן בגלות ולא התבוללתם.
אז כמובן שזו בחירה אלוקית,
והקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל שהם לא יתבוללו, שיישארו, כדי שאוכל להחזיר אותם.
ושב ה' את שבותך וריחמך ושב וקיבלצך, מכל העמים אשר קיבלצך לולך השמה.
אבל עדיין זה מאוד מאוד קשה לשמר את הזהות היהודית, כאשר יש התקפות מכל מקום,
ואנטישמיות,
וניסיונות להעביר את ישראל על דתם. ולא צריך לספר לכם את כל מה שעם ישראל עברנו.
אז באים שתי האותות הללו,
שבת והמילה,
שבעצם באות ומראות לנו את היכולת לשמור על זהות יהודית מול המציאות הקשה,
האכזרית, שנמצאת בגלות, וזה בעצם מה ששמר על עם ישראל בגלותו.
ואין לנו במדרגת המת.
אל תחשוב שאנחנו מתים,
כפי שהיה המשתמע מפסקה ל',
אלא אבל פה זה במובן של אלא,
אנחנו במדרגת החולה האנוש שהתייאשו הרופאים מרפואתו,
והוא מקווה לה בדרך נס ויציאה מגדר הטבע.
כמו שאמר הכתוב,
התחיינה העצמות האלה?
שואל הקב' ברוך הוא את הנביא יחזקאל, בן אדם, התחיינה העצמות האלה?
ומה עונה לו יחזקאל?
השם אלוקים,
אתה ידעת.
אתה ידעת.
מה חשב יחזקאל לעצמו?
התחיינה העצמות האלה? לא!
אתה רואה את העצמות האלה, כן?
איך אומר הכתוב?
הביאני אל בקעה, והנה כולם מלאי העצמות,
אתה רואה שהכל שם בית הפרס.
אתה אומר לעצמך, מה?
ברגע שהוא שומע את השאלה של הקב' ברוך הוא, התחיינה העצמות האלה,
הוא מבין שהקב' ברוך הוא מצפה ממנו לתשובה מעבר לטבע. אז אומרים לו, אתה ידעת.
אתה כן יכול להחיות את העצמות האלה.
אם לך יש רצון בזה,
אז זה יקרה.
מצבם של ישראל בגלות היה בית קברות.
ממש כמו עצמות יבשות.
ובשעה שהקב' ברוך הוא החליט שהגיע זמן הגאולה,
לאט לאט, התחלת דגאולה לפחות,
לאט לאט רוקמים, קורמים עור וגידים וחוזרים לארץ ישראל, דבר שהוא בלתי נתפס
מבחינת ההיגיון, מבחינת היגיון היסטורי,
מבחינת הסיכוי שזה יצליח.
גם אחרי שהוקמה המדינה
רבים לא נתנו לה צ'אנס, רבים אמרו, מדינה זה איזושהי אפיזודה חולפת.
אפילו מקימי המדינה לא האמינו שהיא תישאר יותר מחמישים שנה.
ובוודאי ערב מלחמת ששת הימים, שהיה 19 שנה בסך הכול להקמתה של מדינת ישראל,
כבר היו רבים, גם בצמרת הביטחונית,
שאמרו
האירוע הסתיים.
האירוע הסתיים.
היה גם אדם שאמר חורבן בית שלישי.
הוא היה במקרה שר הביטחון של מדינת ישראל,
משה דיין.
ואז קרתה ההצלחה הגדולה. אתם יודעים, להצלחה יש הרבה
אבות.
וכן.
מה הבעיה שלישי בעליך ובעל כיפור?
על מלחמת יום כיפור אמרו את זה? לא על ערב מלחמת ששת הימים, שאמרו האחרון בנתב״ג שיכבה את האור?
מה הבעיה שלישי?
מקבל את הערתך ואת תיקונך, אבל על כל פנים,
בין כך ובין כך, הייתה מחשבה שהמדינה זה לא משהו שהוא יחזיק לה הרבה זמן, כי זה באמת לא הגיוני.
זה לא דבר הגיוני.
הקיבוץ של זה. כל אחד ואחד מכם מגיע,
ההורים שלו, הסבא והסבתא שלו,
מגיע ממקום אחר בעולם.
מה הקשר בין האנשים?
יש פסקה ברב זצל באורות
שמדברת על שכחת השבטים.
הרב קוק כותב שכשעם ישראל יצאו לגלות,
אז קרה תופעה של שכחת השבטים.
אף אחד מכם לא יודע מאיזה שבט הוא, נכון? חוץ מכהן ולוי וכל מיני אנשים שחושבים שהם משבט כזה או משבט אחר
ואין להם איזה הוכחה מוחלטת. יש להם מחשבות, אני משבט זה, אני משבט זה. בסדר.
למה יש את שכחת השבטים?
אז הרב קוק כותב
דבר נפלא.
שכחת השבטים פעלה לקיום העם,
כי אם ישראל, כשהיו יוצאים לגלות,
אז היו שומרים כל אחד על השבט שלו,
אז הזיקה אל העם היהודי בכללותו הייתה מתרופפת,
כי כל אחד היה צריך לחשוב על זהותו השבטית
ואם אני אשר ואתה זבולון, לצורך העניין,
אז אני לא רוצה להתחתן איתך כדי שזבולון יישאר זבולון,
ואשר יישאר אשר.
עכשיו, מה יקרה?
יש לך פה עוד 70 זאבים מסביבך, יש לך את אומות העולם.
אז לא שייך לעשות היבדלות בין-שבטית כזאת כאשר אתה נמצא במתקפת,
מתקפה על כל זהותו של העם היהודי.
לכן, מוטב שתהיה שכחת השבטים.
ואז אתה יהודי ואני יהודי, אנחנו שומרים ביחד על הגחלת,
ולא גם ניצור בתוך העם היהודי עוד קטגוריות נוספות שמטרתן לבדל בינינו. כשאנחנו יוצאים בתוך ארץ ישראל,
אנחנו מוגנים.
אז אני יכול להגיד אני כזה ואתה כזה, אני זבולון ואתה אשר וזה וכולי,
ושלא תיסוב נחלה משבט אל שבט וכולי.
אבל כשיוצאים לגלות,
אומר הרב זצל, אחד הדברים החשובים ביותר שקרו לנו זה אדרבה, זה שכחת השבטים.
הנה חינם היא לעתיד לבוא.
כשיבוא המשיח, אחד מהתפקידים שלו יהיה לברר בחזרה כל אחד את שבטו,
כל אחד את הנישה המיוחדת שלו והנקודה המיוחדת שהוא מביא לעולם ולעם ישראל.
ואדרבה, זה בסדר שכל אחד יהיה לשבט שלו,
אבל כשנמצאים ישראל בגלות,
ההכרח הוא להשכיח את השבטים,
להשכיח את כל אחד איזה שבט הוא. כן?
למה אתה אומר שהיא לא הביאה תועלת כשהיא בארץ ישראל? איפה ראית את זה?
כבר לא ראינו היפלגות בין השבטים. אתה מדבר על ספר שופטים.
בוודאי, כי לא היה מלך.
כשאין מלך,
אז איש כל הישר בעיניו יעשה.
אבל בשעה שיש מלך,
כשיש מלך,
אז כל שבט מקבל את הנחלה שלו,
וכל שבט מקבל את הזהות שלו.
הכל בסדר.
עד ששבט המולך מתחיל... השבט המולך... אין, אין, אין.
לא, אין פה, אין פה בעניין הזה אפשרות בחירה.
שבט המולך זה יהודה.
אין פה מה לדבר.
דוד מלך ישראל, חי וקיים.
התפלגות לשבטי ישראל ויהודה זה מלחמת עונש. זה עונש, ההתפלגות הזאת.
זה מה שאמר הנביא אחיה שילוני לרובעם בן נבט.
בגלל ששלמה לא בסדר, אז עכשיו אנחנו נפלג.
אבל לעתיד לבוא, הנביא יחזקאל אומר,
עץ אפרים ועץ יהודה חיברתים והיו לעץ אחד. בסופו של דבר,
מלך ודוד מלכי נשיא עליהם לעולם.
ככה מסתיימת ההפטרה של פרשת
וייגש,
שזה בעצם הייחוד של יוסף ואחים.
אז לעתיד לבוא, מלך אחד דהיה על כולם מזרע דוד המלך.
בזה אין ויכוח.
אז אם כן,
בארץ ישראל שייך שבטיות, שייכת שבטיות.
זה טוב שכל אחד יהיה לו את הפן המיוחד שלו, בתוך הסיפור, בתוך הכלל. אנחנו נמצאים באותה,
בתוך ארץ ישראל שמאחדת אותנו.
אבל בגלות, אם תהיה שבטיות,
זה מתכון להרס העם היהודי.
זה מה שהרב קוק כותב בפסקה בתחילת תורות שם.
כל פנים, נמשיך הלאה.
אבל אנחנו במדרגת החולה אנושית, ישוע רופא מפרטו, ומקווה לעם מדרך נס ויציאה מגדר הטבע.
כמו שאמר הכתוב, ותיכן העצמות האלה, וכמשל הנישא בעיני עסקיל עבדי.
באומרו לא תואר לו ולא הדר,
וכמסתר פנים ממנו.
רצונו לומר שהוא מצד כיעור החיצוניות
ורוע המראה.
המצב החיצוני של החולה האנוש הוא ממש ממש קשה,
אבל בלבו, בתוכו, מפעמת הרוח,
מפעמת הנשמה.
והוא אומר לו במדרגת הדברים המטונפים אשר בוחל האדם להסתכל בהם ומסתיר פניו מהם, נבזה וחדל אישים, איש מחובות וידוע חול.
מכאן הכוזרי בפסקה ל״ה,
כיוון שכבר הוא הרים לו להנחתה והביא פסוקים מהפרק האסור בתנ״ך
כפי שידוע לכולנו, ישעיה נג זה הפרק שהנוצרים עשו עליו קופה
במהלך הדורות גם עד היום,
שרואים כאילו מפרק נג בישעיה שמתואר איזשהו אדם שהוא סובל תחלואים וכולו מכאובים,
והם לקחו את הפרק הזה ושמו אותו ככתר על ראשם,
שזה כאילו ישו הנוצרי. הנה הנביא ישעיה חלילה מנבא על ישו הנוצרי שהוא סובל,
והוא קדוש מעונה והוא סובל את החולאים של כולנו,
של כולם, של היהודים, של הנוצרים, של זה. הוא בעצם הקדוש המעונה, הוא המשיח.
אז אם תראו כאן, בעצם ניתן לומר שבפסקה ל״ה הכוזרי רוצה כאילו לעמת את החבר היהודי עם פרק ל״ג בישעיהו, הוא אומר לו, רגע,
רגע, רגע, רגע, רגע.
ואיך יהיה זה משל לישראל?
הוא עושה את זה בצורה עדינה יותר,
אבל יש פה בעצם מתחת לשטח את הטענה הנוצרית הקתולית הקלאסית.
ואיך יהיה זה משל לישראל?
והוא אומר, אכן חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם,
וישראל לא חל בהם מה שחל אלא בעוונותיהם.
הרי אתה טוען שאתם חולי אנוש בגלות,
והחולי שלו הוא מחמת עוונותיו.
זו הסיבה שעם ישראל נמצא בגלות וחולה, בגלל שהוא עשה דברים לא טובים. והתורה אמרה שאם אנחנו נעשה דברים לא טובים אנחנו נגלה.
ואכלה אותם ארץ אויביהם, וכו', ואתם תהיו בגוב,
יימכו בעוונם, ובעוון עוונותיהם יימכו.
כל מה שקורה לעם ישראל בגלות, כל החולה האנוש הזה,
בגלל שהוא לא היה בסדר, בגלל שעברנו על רצון השם.
ואם הובטחנו בשש וחצי לתאורה,
וקלק הציר ועבר קיץ ועדיין לא נושענו,
אנחנו לא מתייאשים מזה שהתאורה לא הופיעה בשש וחצי,
כדברי הסמנכ״ל או המנכ״ל או האיש התחזוקה.
אף על פי כן אנחנו ממשיכים,
כי לא אבדה תקוותנו.
נחזור אלינו.
רק נתתי פה הערה למי שצריך.
נחזור.
אז אם כן,
מה עונה, ועכשיו, מה אומר
הנוצרים?
הנוצרים אומרים,
היית אומר לפני כן איזה אברה כדאברה, איזה משהו,
איזה שהוא לחש, לוחש על המכה, אני יודע.
טוב,
אז אם כן, אתה אומר, לא כדאי.
לא כדאי, הבנתי, הבנתי. אוקיי, הבנתי, הבנתי. בסדר. למדתם חלק, אז לכן אתם...
כן, אבל למדת רק חלק.
כן. בקיצור,
אז אם כן,
רבי ישאי קוראים ואהובים.
מה זה חלק חול עיינו הוא נשא? התפיסה הנוצרית המקולקלת והמעוותת
והמשוקצת
אומרת שהאיסורים של הנביא, כביכול,
הוא מקבל אותו עליהם ב... מקבל עליהם את האיסורים של כל העולם כולו, והוא מכפר על עוונותיהם של אחרים. הוא עצמו, אין בו כלום, הוא קדוש מקודש.
אבל האיסורים שהוא מקבל, זה בשביל לכפר על אחרים.
ואילו אתם,
איך אתה מתאר את פרק,
הנה השכיל עבדי, ורם ונישא מאוד וכולי,
הרי אתם בעצמכם,
אתם חולים בגלל שאתם עברתם על דברי השם.
לכן, הפרק הזה לא כל כך מתאים לכם.
אז אומר הכוזרים,
ואיך יהיה זה משל ישראל, והוא אומר לכן, חוליינו הוא נשא.
ישראל, לא חל בהם מה שחל, אלא בעוונותיהם.
ופה בא רבי יהודה הלוי ואומר את אחד המשפטים המרכזיים בספר הכוזרי,
חוץ מכוונתך ירצוי ומעשה חינם ירצויים,
וחוץ מעוד כמה דברים שראינו,
מצאת מקום חרפתי וכולי, פה הוא אומר,
ישראל באומות אין לב באיבר.
וכאן
יש לנו לראשונה הזדמנות לבחון את הקשר בין
ישראל לבין אומות העולם.
קודם ראינו שאומות העולם הן פסלים והכול חיצוני,
וישראל הן האדם האמיתי.
ועדיף,
כל אחד יגיד לך שעדיף בן אדם חולה,
אנוש, מאשר פסל יפה.
כי בפסל מעולם לא שרתה שכינה,
ולא היה בה עניין אלוקי,
ואישום כלום ושום דבר, וזה רק חיצוניות.
אבל החולה הזה, אף על פי שעכשיו הוא חולה,
אבל לכל מקום, לב מפעם בקרבו ורוח עליו,
יש עליו רוח,
ושכינה שרתה עליו, רק הרגע הוא נמצא במצב של חולה.
אף על פי שהוא עומד למות,
אבל הוא חי.
ואז זה כאילו מראה שאנחנו ואומות העולם אין ביניהם קשר.
אבל זה לא נכון.
כי גם לאומות העולם, מה זה גם?
אומות העולם,
הם יונקים מישראל,
הם אמורים לנהוג מישראל בדרך נכונה. בכל מקרה, הם יונקים מעם ישראל.
כי הזכרתי כבר מקודם
שאומות העולם המציאו את הדתות שלהם
מתוך העתקה מעם ישראל. יש העתקות של הרבה הרבה דברים, כפי שאתם יודעים.
אפילו יש מי שאמר שהנאציזם
לקח יסודות מהיהדות בסופו של דבר,
בסדר?
ואומנם עיוות אותם בצורה מסודרת, הנושא של גזע נבחר,
וכולי.
עיוות את זה בצורה קשה.
אבל בסוף בסוף
רוב הרעיונות העולמיים,
גם של העולם החופשי,
גם של כל
התופעות וכל התנועות שהיו בעולם, הסוציאליזם וכולי,
כולם בסוף בסוף לקחו דווקא מעם ישראל את הרעיונות,
כי התורה משופעת ברעיונות אוניברסליים ורעיונות חברתיים וכולי.
אבל זה העתקה מאחורי הגב.
כאשר ההשפעה תהיה לא באופן של העתקה מאחורי הגב, אלא השפעה ישירה
של יחזיקו עשרה אנשים
בכנף איש יהודי ויאמרו לו תלמד אותנו, כן, כפי שהנביא זכריה מביא,
שיש פה לא ניסיון הגניבה,
לא גניבת פסוקים וגניבת רעיונות,
אלא רצון אמיתי לבוא ולקבל מעם ישראל,
כפי שיהיה לעתיד, כפי שהיה בימי שלמה,
כן?
אז אנחנו בעצם מתוך זה מבינים שיש מושג שלכן חוליינו הוא נשא, במובן שאנחנו לב שבאומות.
דהיינו, גם הדברים הרעים שקורים לאומות העולם
הם קשורים לישראל, וגם העוונות של ישראל
הם נובעים מחיכוך עם אומות העולם.
כדוגמת הדרשה של חז״ל במסכת יומאה,
ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה.
דורשים חז״ל, מה זה עוונותם?
לא כולם ביחד, אפשר גם אחד אחרי השני.
עוונותם, עוונות-תם, מי זה תם? מי זה תם?
יעקב. מי זה השעיר?
עשיו.
אז ביום הכיפורים,
כשמשלחים את השעיר לעזאזל,
אומר הכתוב, ונשא השעיר עליו את כל עוונות תם. כי עוונות תם זה בגלל החיכוך שלו עם השעיר.
אז אכן חוליינו הוא נשא.
באמת אכן חוליינו הוא נשא.
אנחנו משלמים בגלות על עוונותינו. אנחנו לא אומרים שאנחנו לא עשינו עוונות ואנחנו קדוש מעונה.
אנחנו חטאנו שלוש עבירות חמורות בבית ראשון,
שנאת חינם בבית שני ועוד דברים,
ועל כל דבר ודבר יעמיד אלוקים במשפט. אין אמונה ואין עוול, ועל כל עונש יש סיבה.
אבל למה הגענו למצב הזה?
למה עם ישראל הגיע למציאות הזאת?
בגלל רעיונות שהוא שאב, או יותר נכון, התנהגויות
שהוא חיכה
מאומות העולם.
כן?
כל הנושא של עבודה זרה נלמד מאומות העולם. זה מה שהכתוב אומר. אם אתם לא תשמידו או תגרשו את העמים שנמצאים פה,
אז הם ילמדו אתכם
לעשות עבודה זרה.
אחי יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני.
זה כתוב בפרשת ואתחנן.
כלומר,
בסוף כן אכן חוליינו הוא נשא.
כל החולאים והצרות והדברים הרעים של אומות העולם שנדבקו בעם ישראל
גרמו לכך שישראל יחטא, וישראל שחטא צריך לקבל עונש.
אבל בסוף בסוף,
ההתארה מקורו מאומות העולם.
זה לא שאנחנו מסירים אחריות,
אנחנו נענשים על מה שעשינו. אדם חייב לקבל אחריות על מה שהוא עשה.
אם חטאת,
תקבל אחריות על מה שעשית,
ואם תהיה נכון, לקבל את העונש.
אבל במקור זה דווקא בגלל ההתבהמות הפראית של אומות העולם
שישראל חיכו אותה,
לצערנו,
דורות רבים.
וזה מה שמתכוון הרבי יהודה הלוי. אמר החבר ישראל באומות כמדרגת הלב באיברים,
רב חולאים מכולם ורב בריאות מכולם.
מר הכוזרי אוסף לי ביור. אמר החבר, הלב
יש בו חולאים בלתי פוסקים הבאים עליו מעת לעת. הלב של האדם, ברמה הרפואית אני מדבר ברמה
של גוף האדם,
אין פה איזו אמירה מדעית
כזו או אחרת, אלא יש פה אמירה כללית פשוטה שהלב מתמודד בכל רגע נתון עם אפשר לחוות גם אם
מרגישים צורך.
הלב מתמודד עם הרבה, נקרא לזה, תקלות.
כל הרגשה שיש לאדם
אז מתבטא בלב. כשאדם בחרדה, כשאדם במתח,
נעימות הלב גוברות, מגביר את לחץ הדם.
כשאדם במנוחה אז הלב
מווסת את לחץ הדם, הוריד אותו.
אתה לא עושה פעילות גופנית אז דפיקות הלב עולות כדי לתת יותר לחץ דם.
כשאדם עצוב זה בא לידי ביטוי בלב.
כשאדם שמח, זאת אומרת הלב הוא רב חולאים מכולם.
כשאתה לפני טסט,
אוקיי?
אז לזרת זה לא מעניין את הזרת או את הבוהן
שלך.
אבל הלב זה מעניין. אתה מרגיש את הדפיקות לב.
זה אומר שהלב הוא רב חולאים, הכוונה.
הוא מותקף.
בואו נקרא לזה,
הרושם של כל מה שקורה לאדם
הוא בעצם בא לידי ביטוי בלב. לא רק דברים נפשיים,
או כל מיני מחשבות שעוברות על האדם, או דברים כאלה או אחרים,
אלא גם דברים גופניים.
זה גם, כשאדם חולה, זה גם כן קשור ללב. זה קשור למערכת של אספקת הדם והחמצן וכולי.
אז אם כן,
הלב, יש בו חולאים בלתי פוסקים. מצד שני,
הוא המרפא הגדול. זאת אומרת,
יש לו את היכולת,
באמצעות הוויסות הזה של דפיקות הלב,
יש לו את היכולת לרפא את זה.
כלומר,
המוח מזהה בעיה,
ואז המוח זה המחשב של האדם,
המוח מזהה בעיה,
והלב הוא המשאבה האנושית
שבעצם מטרתה לבוא ולהתגבר על איזושהי בעיה שקיימת.
דפיקות הלב הן מראות דווקא שהבעיה עכשיו באה לידי פתרון.
עצם דפיקות הלב, אתה אומר, וואי, הלב שלי דופק.
זה דווקא עצמו מראה שאנחנו באים לפתור לך את הבעיה.
אז הוא רב חולי מכולם, ורב בריאות מכולם.
כן, הלב יש בו חולאים בלתי פוסקים,
הבאים עליו מעת לעת
מדאגות ויגונות, חששות, טינות,
משתמות, אהבה, שנאה,
פחד סכנות,
ומזגו מתהפך ומשתנה עם העיתים מנשים היתרה או חסרה,
נוסף על מזון גרוע או משקה גרוע,
והתנועות וההתעמלויות והשינה והעקיצה,
כולם נותנים מותותיהם בו.
וזולתו מן האיברים, במנוחה.
האדם מגיע למצב שעוד מעט הגוף מתעורר,
בסדר? הלב מזהה, או המוח מזהה, שהאדם הולך לקראת יקיצה, באזור
ארבע לפנות בוקר, ארבע וחצי לפנות בוקר, לפי מה שאומרים במחקרים,
הגוף מזהה שעוד מעט האדם יקום,
אז צריך להתחיל לשנות קצת את פעימות הלב,
לשנות כל מיני דברים וזרימת אדם.
לעומת זאת, בלילה, ב-11, 12,
13 בלילה, הגוף מבין שזה זמן של מנוחה,
אז הוא מכבה מערכות לא נצרכות וכו'.
אז הוויסות הזה של הלב,
הוא בעצם, אצלו הכל מורגש, הכל בא לידי ביטוי.
אמר החוזרי, כבר נתבהר איך הוא רב חולאים מכל האיברים,
ואיך הוא רב בריאות מכולם, ואנחנו הסברנו את זה כבר בעל פה, אבל
אמר החבר, הייתכן שתתיישב בו לך,
שתחדש בו מורסה,
לסרטן ויבלת ופצע ושיתוק ורפיון, כאשר ייתכן בשאר האיברים?
אמור כוזרי לא ייתכן זה,
למעט מקרים קיצוניים, שהאדם כאילו לא טיפל וכולי.
כי בפחות מזה יהיה המוות,
מפני שהלב, בחדות תחושתו,
מחמת זוך דמו ורוב רוחו,
מרגיש בגורם הקטן ביותר המזיק לו, ודוחה אותו מעליו.
כל עוד נשארה בו יכולת לדחות. הנה, כל עוד נשארה בו יכולת לדחות.
וזולתו אינו מרגיש הרגשתו.
מתיישבת בו עליך עד שיתחזקו מנהל החולאים.
יש איברים בגוף שהם לא מצליחים להסיר מעליהם את הבעיה,
והלב,
מטרתו כל הזמן להסיר מעליו את הדברים שתוקפים אותו.
אמר החבר, אם כן, הרגשתו ותחושתו הן גורמות לו רוב החולאים,
והן הסיבה בדחייתן מעליו, בתחילת חלותם קודם שיתחזקו.
אמר החבר, כן,
תורכו זה משל לעם ישראל.
אמר החבר, ואינן אלוקי ביחס אלינו כמדרגת הנפש של הלב.
על כן אמר, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה,
על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם.
אלה הם החולאים.
אבל הבריאות,
הרי כמאמר החכמים, אוכל עוונות עמו מעביר ראשון ראשון.
כפי שהוא אינו מניח לנו עוונות רבים נצברים,
שיהיו גורמים אובדננו לגמרי.
וכאן הוא עונה לשאלה ששאלנו מקודם לגבי הנצחיות של ישראל.
אצל אומות העולם, למה הם נכחדים?
חוץ מהסיבה המדעית הפשוטה שכל חומר מתכלה,
אז כל עם אמור להגיע לסוף קיומו ולהתפרק,
ועם אחר צריך להופיע על במת ההיסטוריה.
אבל יש לזה גם מנגנון פנימי.
כל אומות העולם
הן
בעצם צוברים עוונות,
הקדוש ברוך הוא לא משלם להם מיד,
אלא ברגע שנצברים עוונותיהם,
הוגדשה סיעתם,
הם מתכלים.
אבל אצל עם ישראל יש מנגנון כזה שהקדוש ברוך הוא מעניש מיד
על עוונות, או דברים מיד, עושים תשובה, לא עושים תשובה,
אבל בגדול הקדוש ברוך הוא נותן את המכה,
נותן את העונש,
כדי למחוק את החטא כדי שעם ישראל יוכל להמשיך להתקיים.
אז
זה הכוונה רוב חולי ורוב בריאות בעצם.
יש הרבה חולאים אבל זה בעצם הבריאות שאנחנו נשארים חיים וקיימים.
האומה בכללה, כן?
כמו שעשה להם אורי
כאשר אמר כי לא שלם עוון האמורי עד הנה. כשיגיע יוקדש סיעתו הוא יימחק
והניחו עד שיתחזק חולי עוונותיו
והעמית אותו.
כמו שהלב מיסודו ועצמותו זך, שווה המזג, דבקה בו הנפש השכלית,
כן ישראל מצד יסודם ועצמותם, כמו שיגרמו ללב
חולאים משאר האיברים מתאוות הכבד והקיבה,
האשכים או המזגה,
כן ישיגו את ישראל החולאים מדמותם לאומות,
מדמותם לאומות, זה החולי, הנה מה שאמרתי לכם מקודם.
כמו שנאמר, והתערבו בגויים וילמדו מעשיהם.
היה לי רחוק מן הדעת שיאמר בכגון זה, אכן חוליינו מונסה
ומכאובנו סבלה,
ונעשינו אנו נוטלים על עצמנו והעולם בשלווה ונחת.
והאיסורים הבאים עלינו,
סיבה לתיקון יראת שמיים שלנו,
כן?
והזדככות עזך ממנו,
מיציאת השיגים מתוכנו. יש לנו גם אנשים שנכנסו לתוך עם ישראל,
ואולי הכניסה שלהם לעם ישראל לא הייתה טובה
ולא הייתה נכונה.
גרים וכל מיני אנשים שהתערבבו בתוכנו,
ובשעת מבחן
הם עוזבים את עם ישראל.
וזו סיבת האיסורים לאומה,
כדי שיעזבו אותה השיגים שלא יכולים להישאר מחמת הצרות.
ובהזדככנו ובתיקוננו התחבר העניין האלוקי בעולם.
משה, ידעת כי היסודות נתקנו להיות מים המחצבים, ואחר כן הצמחים,
ואחר כן הבעלי חיים,
ואחר כן האדם, ואחר כן סגולת אדם.
הכל נתקן בעבור אותה הסגולה, כדי שיתחבר בעניין האלוקי. כמו שבעולם הטבע יש לנו,
אני תכף מסיים את הפסקה,
כמו שבעולם הטבע
יש לנו דומם, צומח, חי, מדבר,
וכל אחד משרת את זה שאחריו כדי שיופיע האדם
במעלתו ובתפארתו,
אז יש צורך בדומם, במחצבים,
שישרתו את הצומח, והצומח שישרת את החי,
והחי שישרת את האדם, ישרת לאו דווקא שהוא יאכל מבשרו, אלא גם שהוא יעזור לו במסעות,
ובחרישה, וכל מיני דברים אחרים.
אבל על כל פנים האדם משתמש במדרגה שמתחתיו,
זה שרשרת המזון,
ולא רק במזון, אלא גם
בעזרה שהאדם צריך.
ו...
וגם בתוך עם ישראל.
והכל עדכן בעבור אותה הסגולה כדי שיתחבר בעניין האלוקי. באותה הסגולה, בעבור סגולת הסגולה,
קנבים והחסידים, שזה הטופ של הטופ של עם ישראל.
כך נסדר מאמר האומר, תן פחדך השם על כן על כל מעשיך,
ואחר כן תן כבוד לעמך,
אחר כן צדיקים היו וישמחו, לפי שם סגולת הסגולה. אז בהתחלה פחד.
פחד זה דבר שהוא מחנה משותף לכל החי.
אז בהתחלה פחד על כל מעשיך.
זה יראת הטעה.
אחר כך כבוד.
זה איזשהו, נקרא לזה שלא לשמה. זה לא פחד, אבל זה איזשהו רצון לקבל כבוד, לקבל איזושהי מעלה.
ובסוף מגיע לשמחה.
שמחה זה דבקות במטרה, שבעצם נותנת שמחה, וזה מעלת הצדיקים,
לפי שהם סגולת הסגולה.
בסדר,
אז נראה שהוא הסביר לו בדיוק את העניין של הסבל של ישראל בגלות.
ואנחנו נעמוד כאן, ובפעם הבאה נמשיך מפסקה מ״ה. תודה.