שיעור לפסח - מזמור קה, חלק א

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. *מזמור קדום ותפילה* — מזמור ק"ה בתהילים הוא המקור לחלק הראשון של סדר "הודו" שנאמר בתפילה, אולם הנוסח שאנו אומרים ב*פסוקי דזמרא* לקוח מספר דברי הימים (פרק טז), שם שולבו פסוקי המזמור בטקס הבאת ארון הברית לעיר דוד על ידי *דוד המלך*.

2. *ייחוס המזמור ליהושע* — קיימת סברה כי מזמור ק"ה הוא המזמור המקורי שחובר כבר בימי *יהושע בן נון* לרגל חנוכת משכן שילה וכיבוש הארץ, ו*דוד המלך* בחר להשתמש בחלקו הראשון כחלק ממסורת קדומה בעת השכנת הארון בירושלים.

3. *דרישת ה' ועוזו* — הקריאה "דרשו ה' ועוזו" (תהילים קה, ד) מתייחסת לעליה לרגל אל המקדש כדי לדרוש את ה*עוז*, שהיא התורה המונחת בארון הברית תחת כנפי הכרובים, המכונים "עוללים ויונקים" (תהילים ח, ג).

4. *לימוד הלכה בליל הסדר* — הפסוק "זכרו נפלאותיו... ומשפטי פיהו" (תהילים קה, ה) מלמד שבליל שימורים יש לעסוק לא רק בסיפור הנסים (*מופתים*), אלא גם בלימוד *הלכות* הפסח ומשפטי התורה, כפי שמורה המשנה לגבי הבן החכם.

5. *זרע אברהם ובני יעקב* — השמטת שמו של *יצחק* מהפסוק השישי ("זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו") נובעת מכך ש*אברהם* ו*יעקב* הם אלו שירדו למצרים ויצאו ממנה, ובכך פירש הכתוב את הדרשה ש"ביצחק יקרא לך זרע" — ולא כל יצחק.

6. *יוסף כ"פרומו" לגאולה* — סיפור מכירת *יוסף* ועינויו בכבלים שימש כדוגמה וחיזוק לבני ישראל בגלות מצרים; מתוך השעבוד וה"כור" הנפשי שעבר בבית האסורים, צמח *יוסף* להנהגה, וזהו המודל לתהליך הגאולה של האומה כולה.

7. *שירה בדורנו* — מצוות "שיחו בכל נפלאותיו" מחייבת לספר בנסים המתרחשים גם בהווה ולא רק בעבר; חסרים לנו כיום פייטנים גדולי רוח שיתנו ביטוי לנפלאות ה' המתרחשות במציאות הנוכחית, בדומה לשירי הקודש של *רבי יהודה הלוי*.

What is נ"ך | הרב אהרן פרידמן (ישיבת כרם ביבנה)?

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אנחנו נלמד היום מזמור בתהילים, אז חזרנו להשלמה לענייני יציאת מצרים, בסדר? מזמור לא מוכר, יחסית לא מוכר. עכשיו תתחיל ללמוד אולי תהלל וזה, אבל זה מזמורים מוכרים יותר. מזמור קה. החצי הראשון חצי מוכר, תכף תבינו למה אני אומר חצי מוכר. אנחנו אומרים משהו דומה לו, בסדר? מה שאנחנו אומרים בתפילה זה לא זה. הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. מכירים את זה, נכון? מתחילת פסוקי דזמרא, אבל אנחנו לא אומרים את מה שכתוב פה, אנחנו אומרים את מה שכתוב בדברי הימים. בוא נקרא קודם את מה שכתוב פה, בסדר? שימו לב להבדלים גם. הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קדשו, ישמח לב מבקשי ה'. דרשו ה' ועוזו, בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי, לא פי, אלא פיהו. זרע אברהם עבדו, אצלנו אנחנו אומרים בני ישראל עבדו, פה זרע אברהם עבדו, בני יעקב בחיריו. הוא ה' אלוהינו, בכל הארץ משפטיו. אז זכרו, בסדר? אנחנו רגילים להגיד זכרו לעולם בריתו, אבל פה כתוב זכר לעולם בריתו, דבר ציווה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם. לאמור: לך אתן ארץ כנען - בלי את, אני לא טועה, לא כתוב את - חבל נחלתכם. בהיותכם, אצלנו אנחנו בהיותם, פה כתוב בהיותם, מתי מספר, כמעט וגרים בה. ויתהלכו מגוי אל גוי, אנחנו אומרים ומממלכה, פה כתוב מממלכה אל עם אחר. לא הניח איש לעושקם, זה מה שאנחנו אומרים, פה לא הניח אדם לעושקם, ויוכח עליהם מלכים. אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. עכשיו כדי לראות מה אנחנו אומרים, תפתחו רגע בספר דברי הימים. כמובן דברי הימים א' פרק טז. זה הבאת ארון ה'. כתוב כך: ויביאו את ארון האלוקים ויציגו אותו בתוך האוהל אשר נטה לו דוד, ויקריבו עולות ושלמים לפני האלוהים. ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים, ויברך את העם בשם ה'. ויחלק לכל איש ישראל מאיש ועד אשה, לאיש כיכר לחם ואשפר ואשישה. ויתן לפני ארון ה' מן הלוויים משרתים, ולהזכיר ולהודות ולהלל לה' אלוהי ישראל. אסף הראש ומשנהו זכריה, יעיאל ושמירמות, ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועובד אדום ויעיאל בכלי נבלים ובכינורות, ואסף במצילתיים משמיע. ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצוצרות תמיד לפני ארון ברית האלוהים. ביום ההוא, אז נתן דוד בראש להודות לה' ביד אסף ואחיו. הכוונה בתחילה, בראש זה בהתחלה, כן. אז דוד, התחילו במזמורי אסף, ואז: הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו, שירו לו זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו, התהללו בשם קדשו, ישמח לב מבקשי ה', דרשו ה' ועוזו, בקשו פניו תמיד, זכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי פיהו. זרע ישראל עבדו, הוא ה' אלוקינו, בכל הארץ משפטיו. זכרו לעולם בריתו, דבר ציווה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק במקום יסחק, ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם. לאמור: לך אתן ארץ כנען, חבל נחלתכם. בהיותכם במקום בהיותם, מתי מספר, ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר. לא הניח לאיש במקום אדם, ויוכח עליהם מלכים. אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. עד כאן אנחנו. מכאן הוא עובר למזמור תהילים אחר שאנחנו רגילים להגיד אותו בקבלת שבת, נכון? שירו לה' כל הארץ, בשרו מיום ליום ישועתו, ספרו בגויים את כבודו, בכל העמים נפלאותיו, כי גדול ה' וכולי וכולי וכולי. בסדר, זה. ואז כתוב: ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם, ויאמרו כל העם אמן והלל לה'. ויעזוב שם לפני ארון ברית השם לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו. טוב, זה הסיפור של המזמור הזה בספר דברי הימים. זה חשוב לראות את זה קודם כל לדעת, אבל דבר שני, אנחנו נצטרך להסביר, זה יעזור לנו להבין בעצם מה היה, יש כאן שאלה מה היה המזמור הקדום ומה המזמור המאוחר. זאת אומרת, האם היה מזמור קדום מזמור ק\"ה ודוד המלך השתמש בחצי הראשון של המזמור אצל אסף ברגע הזה שהעמידו את ארון השם שם באוהל בעיר דוד, או הפוך שהמזמור היה המזמור של אסף, זה המזמור המלא בדברי הימים, וחילקו אותו לשני מזמורים בספר תהילים. אז כדי להבין את זה, אני חושב שאנחנו צריכים לראות את המשך המזמור שהוא החלק הפחות מוכר. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר, שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף. אני חוזר, כמובן אני קורא אצלנו בתהילים ק\"ה. עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. עד עת בוא דברו אמרת אדוני צרפתהו. שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו. שמו אדון לביתו ומושל בכל קניינו. לאסור שריו בנפשו וזקניו יחכם. ויבוא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם. וייפר את עמו מאוד ויעצימהו מצריו. הפך ליבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו. שלח משה עבדו אהרון אשר בחר בו. שמו בם דברי אותותיו ומופתים בארץ חם. שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו. הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם. שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם. אמר ויבוא ערוב כינים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם. אמר ויבוא ארבה וילק ואין מספר. ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם. ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם. ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו כושל. שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם. פרס ענן למסך ואש להאיר לילה. שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם. פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר. כי זכר את דבר קודשו את אברהם עבדו. ויוצא עמו בששון ברינה את בחירָיו. ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, הללויה. מסתבר שהמזמור הזה הוא המזמור המקורי. מזמור שנאמר כנראה בהקשר של אירוע שאנחנו תכף נדבר עליו, בסדר מתי לעניות דעתי המזמור הזה נאמר, אבל דוד הבין מסיבות מאוד מאוד טובות שצריכים לקחת לפחות את החלק הראשון של המזמור ולהשתמש בו כשמביאים את הארון. וצריך גם את זה נצטרך להסביר למה. אז קודם כל המזמור הזה בשונה ממזמורים אחרים, כמו מזמור ע\"ו למשל, טוב, אתם רוצים לדפדף קצת? דפדפו טיפה. מזמור ע\"ו וגם מזמור שיש בו פירוט של עשרת המכות. צריך להכיר את זה. סליחה, לא ע\"ו, ע\"ח. ע\"ח, סליחה, טעות. משכיל לאסף האזינה עמי תורתי וכולי. ואז הוא מספר להם את עשרת המכות, בסדר? בואו תראו בפרק ע\"ח פסוק י\"א: וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם. נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען. בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד. וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש. עכשיו אני מדלג לפסוק מ\"ב: לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר. אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צוען. ויהפוך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון. ישלח בהם ערוב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם. וייתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה. יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל. ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים. ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. ואנחנו את המזמור הזה דורשים בהגדה של פסח, בסדר? מחלוקת תנאים על כמה מכות הם לקו. יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחייתם לדבר הסגיר. ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באוהלי חם. ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר וכולי וכולי. אבל הוא ממשיך וסוף המזמור מדבר על, פסוק ס\"ח: ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב. ויבחר בדוד עבדו וייקחהו ממכלאות צאן. רואים זה מזמור שהתחבר ב... בימי דוד, כי מזמור שמתחבר בימי דוד הוא מזמור לאסף, אסף היה אחד המשוררים הגדולים של דוד, אז הוא לא עוצר באמצע ההיסטוריה של עם ישראל, בעבר, אלא הוא מגיע עד להווה, בסדר? זה גם לפי דעתי קשור גם אלינו, אנחנו היום אומרים מזמורי תהילים, אבל אנחנו בגלל שלא זכינו לרוח הקודש ולנבואה, אנחנו לא יכולים לחבר מזמורים חדשים, אז אנחנו אבל נעצרים באמצע ההיסטוריה, זה בעיה, זה בעיה. אנחנו לא יכולים לדבר רק על יציאת מצרים, ולא לדבר על הניסים שקורים לנו היום. המזמור עצמו מצווה: הודו להשם קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו, שיחו בכל נפלאותיו. אם אתה מדבר רק יציאת מצרים, אתה עוצר שמה, אז כאילו זה מה שיש לך לספר, אתה מבין? זהו, מאז, אין, נגמר, לא קיים, אז מזמורים של הלל הם חוץ ממזמור בצאת ישראל ממצרים, שאר המזמורים מזמורים עוד כלליים, בסדר? שהלשון היא היא כוללת דברים, היא לא מתייחסת לאירועים פרטיים, לפחות לא על פני השטח, וזה גורם וזה מאפשר להכניס לפחות בכוונת הלב את הניסים הנוספים שקרו. יש מזמור אחד, אם אנחנו כבר פה רק טיפה זה, מזמור אחד שהוא מזמור ק\"ז שאומרים אותו ביום העצמאות, הוא מזמור שקשור לניסי גאולה, בסדר? ניסי גאולה, וזה מזמור שאנחנו יכולים להגיד אותו ממש להתכוון לדברים שקורים, שקרו וקורים, קרו, לא יודע, תשמע, אין שם נצחונות במלחמות יותר מדי, כי זה מזמור שנאמר בשיבת ציון, אבל זה מזמור שאפשר לחבר אותו לדברים שקורים, אז אף על פי שאי אפשר לחבר מזמורים, אני לפחות סבור שבליל הסדר לא מספיק לספר יציאת מצרים אלא צריך לספר גם בניסים שהקדוש ברוך הוא עשה בהמשך הדרך, ויש זה אני לא יחיד בזה, ככה כנראה סברו גם ראשוני אשכנז שכתבו פיוטים שאומרים אותם ויהי בחצי הלילה ובכן ואמרתם זבח פסח, ושם במזמורים האלה בפיוטים האלה מספרים על עוד ניסים שהיו בימי הנביאים ועוד ניסים שקשורים לגאולת ישראל. אני חושב שיש מקום להמשיך ולספר בגדולת הקדוש ברוך הוא ובניסים שהוא עושה איתנו, ככה אני חושב, מה נעשה שאין לנו באמת בעלי רוח הקודש שיכולים לחבר מזמורים, אני חושב, אני כאן אומר לכם את דעתי הענייה שגם אם אין רוח הקודש חסרים לנו פייטנים גדולי רוח כמו רבי יהודה הלוי וחבריו, בסדר? שידעו לחבר פיוטים ושירי קודש שהתאימו לדורם וביטאו את עומק רחשי הלב היהודי, והיום חכמי ישראל לא שולחים את ידיהם משום מה בכתיבת שירים ומזמורים, פה ושם אולי הדבר היחיד שניסו לכתוב זה קינות, בסדר? על השואה או משהו כזה, וגם שמה הם לא רובם לא משוררים ולא לא מכירים את כללי הפיוט ואת כתיבת הפיוט ולכן זה גם לא ברמה, מה אני אגיד לכם? זה לא ברמה של הקינות האחרות, בסדר? הקינות שיש לנו בספר הקינות שהתחברו על ידי פייטנים מקצועיים, בסדר? בוא נגיד אני מדבר על רבי יהודה הלוי ובאצל האשכנזים זה הקינות האחרונות, הקינות האחרונות זה סגנון רבי יהודה הלוי, זה כל מילה טעונה בזה והכל חרוז כמו שצריך וכתוב באמנותיות לצאת מגדר הרגיל. ואנחנו חסר לנו עד שנזקקנו בעוונותינו לנעמי שמר, בסדר? דברים כאלה, ונכון היא באמת כתבה איזה שיר שהיה בו משהו שביטא את רוח האומה, בסדר? היה משהו שביטא את רוח האומה במלחמת ששת הימים והיום אין מי שיכתוב, אין מי שיכתוב. בוא נגיד המקסימום שהגענו, אני לא מזלזל בזה, זה השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי טוב. עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, עוד יותר טוב. אני חושב שזה באמת מבטא את רוח העם, אני לא, אני לא סתם זה. אני אמרתי באחד השיעורים בזמן, לא יודע אם גם לכם אמרתי, שאני חושב שמקיים בזה, מי ששר את השיר הזה, מקיים בזה את המצווה לומר שירה, כן, בזה. כן, אז זה מבטא, אבל חבל, חבל שזה רק לשם אנחנו נמצאים. וזה לא, אין לנו מי שיכתוב שירים ופיוטים ראויים. חבל, זאת אומרת, אני... כדי שיצא איזה פיוט אחד טוב, צריך הרבה הרבה אנשים שיכתבו פיוטים קצת פחות מוצלחים, כן, אבל צריך להתחיל לכתוב, לא יודע, ככה אני חושב. אולי, אולי צריכים לכתוב. אז לענייננו, \"שיחו בכל נפלאותיו\". ולכן מסתבר שהמזמור הזה התחבר בזמן שעם ישראל הגיעו לארץ ישראל. אני נוטה לחשוב שהמזמור ק\"ה, כיוון שהוא מסתיים ב\"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו\", אז זה מתאים לימי יהושע בן נון, בסדר? כיבוש הארץ נכבשה לפניהם. ועכשיו אני גם אגיד אפילו מתי: בזמן שהשכינו את המשכן בשילה. כשהשכינו את המשכן בשילה, וזה קשור לפסוק ד'. בהתחלה אומרים: \"הודו לה' קראו בשמו\". מאיפה קוראים בשם ה'? בונים מזבח, קוראים בשם ה', נכון? אברהם אבינו, \"ויבן שם מזבח ויקרא שם בשם ה'\". קוראים בשם ה' ליד מזבחו. \"קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו\". בעמים, אני לא חושב שהכוונה לגויים, מה שנקרא אומות העולם, אני לא חושב, אבל יכול להיות גם. אבל יכול להיות שהיו גם אומות העולם שהגיעו למשכן שילה, בסדר? אבל מסתבר יותר שזה קשור לשבטי ישראל. שבטי ישראל נקראו עמים בלשון התורה, \"אף חובב עמים כל קדושיו בידך\", ו\"איך עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק\", הכל שמה בלשון שירה בפרשת \"וזאת הברכה\", ורוב המפרשים מסבירים שבטי, על זה, מסבירים את זה על שבטי ישראל. \"הודיעו בעמים עלילותיו, שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו\". ומתי זה קורה? מתאים לליל הסדר, נכון? מתי מדברים בכל נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא? זה \"ליל שימורים הוא לה'\", זה \"לילה שמורים הוא לדורותם\". אז יושבים יהודים ומספרים בנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא. \"התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה'. דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד\". וכאן יש פירוש שלא כולם, לא כולם שמים לב לזה, מה הכוונה \"דרשו ה' ועוזו\"? איך אתם הייתם מסבירים? אתם כבר לומדים קצת תהילים, כבר לא מעט מזמורים. דרשו, לחפש? על מה זה נאמר? כן, זה לחפש. כאן דווקא פירש, לא בפירוש \"דעת מקרא\" אלא בהערות ב\"דעת מקרא\", פירש לא רע, פירש ככה: \"ואפשר שמעיקרה 'ישמח לב מבקשי ה\" משמעה הבאים אל מקדשו ומבקשים להראות לפניו\". וזה מה שכתוב, תפתחו רגע בפרק כ\"ד: \"זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה\". \"לשכנו תדרשו ובאת שמה\". אז זה \"דרשו ה'\", בסדר? ושם נאמרו הדברים על העולים בהר ה': \"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו\", ושם כתוב \"זה דור דורשיו מבקשי פניך\". וגם מזמורנו נאמר לפי העולה מלשון הכתוב בדברי הימים על לפני הארון. לכן דוד המלך כשהוא שם את הארון הוא אמר את המזמור הזה. כנראה למה הוא אמר את המזמור הזה? כי זה מזמור שהייתה מסורת בידם שאמר אותו יהושע בן נון בשעה שהוא שם את הארון בשילה. אז דוד לקח את החלק הראשון, בסדר? עכשיו, אז יכול להיות שהשכנת הארון בשילה הייתה סביב פסח, אז היה מתאים עכשיו לדבר על כל נפלאותיו. עם ישראל עלו לרגל, כולם באים, \"דרשו ה' ועוזו\". מה זה \"ועוזו\"? אם \"דרשו ה' ועוזו\", זה הארון והתורה שנמצאת בפנים. \"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם\". בתהילים? איזה פרק? אתם לא אומרים תהילים גם רגיל בזה? אפשר להגיד תהילים. רק אתם מכירים שיר המעלות ממעמקים וזהו? יום ו' שבשבת... תפתחו בפרק ח'. למנצח על הגתית מזמור לדוד. אדוני אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. מי זה העוללים והיונקים? יש כאלו אומרים תינוקות של בית רבן. לימוד תורה של תינוקות של בית רבן זה מועיל בשביל לא להשבית את מערכת החינוך, אולי את המערכת אולי כן טוב שמשביתים אבל את תלמודי התורה צריכים להגדיל, לא להשבית, להוסיף עוד שעות. מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם. זה נכון אבל זה לא רק. מי זה העוללים והיונקים? רמז בפנטומימה. איך קוראים לזה? לא שומע. פנטומימה, בדיוק. רמז פנטומימה. יפה, הכרובים. הכרובים יש להם פני תינוקות, כך כתוב בגמרא מסכת סוכה שהם כרביא נערים. והם נמצאים על ארון הברית והם יושבים הם מדברים כביכול עוסקים בתורה. שני התינוקות יושבים שומרים על התורה. איך שומרים על התורה? ללמוד אותה, זה הדרך לשמור על התורה. כבר מאז שילד קטן מלמדים אותו תורה, וזה הדרך לשמור על התורה ועל עם ישראל. לכן השמירה על התורה היא על ידי כרובים, מלאכים שיש להם פני תינוקות. מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם. מי יוצא למלחמה ומנצח? הארון היה יוצא יחד עם עם ישראל למלחמה, כמו שמצאנו בפרשת בהעלותך, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. וככה גם אנחנו מוצאים בספר שמואל במלחמה הגדולה באבן העזר, אף על פי ששמה זה לא הצליח. אז זה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. אני חוזר אלינו, אז זה דרשו ה' ועוזו. אתם באים למקדש לא רק לבוא אל המקדש לראות פני ה', באים למקדש לעוד סיבה, למה? לדרוש את עוזו, את העוז. מי זה העוז? העוז של ישראל זו התורה. באים למקדש לא רק להיראות אלא גם לשמוע, לשמוע את דבר ה' מפי הכוהנים והלוויים שנמצאים שם והם מלמדים את העם תורה. לא ניתנו המועדות לישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה. מה הכוונה? היו באים למקדש לירושלים, מה עושים כל היום? הולכים לגן החיות התנ\"כי? לא. סיפרתי לכם את הסיפור שהיה לי עם הרב עובדיה? כשידידיה, אתם מכירים את ידידיה הבן שלי אברך, היה ילד קטן וההורים של אשתי גרים בארנוף, באתי שמה בחול המועד לבקר אותם חול המועד פסח. בדיוק בדרך אני רואה מודעות גדולות היום ידבר הרב עובדיה, הרי הוא גר בארנוף בתקופת זקנותו. היום יתקיים שיעור מפי הראש\"ל וכולי וכולי. ראיתי מתי השעה, עוד רבע שעה. רצתי לבית של חמי וחמותי, אמרתי לאשתי אני לוקח את ידידיה, היה בן חמש משהו כזה שש, אמרתי אני אקח אותו שיהיה לו הזדמנות, כמה פעמים יהיה לו, הרב עובדיה כבר היה מבוגר, שישמע אותו. הלכתי שמה לבית כנסת, לא היה שם מקום להכניס סיכה, אבל נדחפתי פנימה והיה סיעתא דשמיא, היה לי מקום לשבת, מישהו קם, מישהו החליט לצאת, התיישבתי, הוא יושב עליי והרב עובדיה נותן דרשה. ואז הוא אומר המשפט הזה, לא ניתנו המועדות לישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה, לא כדי ללכת לגן החיות התנ\"כי. מה הולכים לראות שמה, קופים? מי שהולך שמה הם בעצמם קופים, ככה אמר הרב עובדיה. עכשיו אנחנו תכננו למחרת ללכת לגן החיות, אז הוא אומר לי אבא הרב אמר לא ללכת לגן חיות, אמרתי לו אתה צודק, ביטלנו את גן החיות התנ\"כי. אבל קיצור, מאז אני תמיד אומר: לא הולכים לגן החיות. באים לירושלים לא בשביל גן חיות תנ\"כי, באים בשביל ללמוד תורה בירושלים. בירושלים היה מרכז, כי מציון תצא תורה, מרכז התורה היה בירושלים, במקדש. היה שיעורים, ו- בכל המקומות הגדולים, בכיכרות העיר. תלמידי חכמים הרביצו תורה ולימדו. זה היה - לא נתנו מנוח לעסוק בהם בתורה. טוב, אז איפה הגענו? אני חוזר, \"דרשו השם ועוזו, בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי פיו\". כאן יש עוד משהו מאוד מאוד מיוחד, שאני חושב שגם שופך אור על משנה מיוחדת במסכת פסחים שלא כל כך מובנת מספיק. כתוב שהבן החכם, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן. אנחנו אומרים את זה גם בהגדה, אבל המקור הוא משנה. בסדר? משנה בפרק עשירי במסכת פסחים. מה? כן, כן. פרק עשירי בפסחים. אף אתה אמור לו - הבן החכם - אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן. מה הכוונה אמור לו כהלכות הפסח? מזה למדו שבליל הסדר לא רק מספרים ביציאת מצרים, גם עוסקים בהלכות. נכון? מה הלכות עכשיו? אנחנו עייפים, שתינו כוסות יין. מה עושים אחרי שנגמר - אחרי שגומרים את הסדר? ממשיכים לעסוק בסיפור יציאת מצרים או בלימוד הלכות. כי לימוד ההלכות - זה - צריך לעשות גזירה - צריך לעשות - כל ההודעות צריך להשתיק אותם. כנראה לא יודעים כבר מה זה. טוב בקיצור, אז \"מופתיו ומשפטי פיו\". למה משפטי פיו? זה המשמעות של המופתים. הקדוש ברוך הוא עשה מופתים לעם ישראל, עשה נסים ונפלאות כדי להוציא אותם ממצרים, כדי להפוך אותם לעמו, כדי לתת להם את התורה: \"אנכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלוהים אחרים\", כל מצוות התורה. לכן צריך לזכור את הנפלאות ואת המופתים, ביחד איתם לזכור גם את התורה, את משפטי פיו של הקדוש ברוך הוא. אם הייתי מחפש רמז משהו ככה להתאים, הייתי אומר שמופת זה נוטריקון משפטי פיו תורה. בסדר? רק בשביל לזכור. \"זרע אברהם עבדו, בני יעקב בחיריו\". למה נשמט יצחק אבינו? שאלה, בסדר? שאלה למה נשמט יצחק אבינו. אבל אני הייתי נוטה לחשוב בגלל שגם אברהם וגם יעקב ירדו למצרים ויצאו ממנה כסמל לעם ישראל בעתיד. בסדר? יצחק לא היה במצרים, לכן לא מזכירים אותו פה. אבל דעת מקרא מעיר הערה נכונה. הוא אומר, לא כתוב בני אברהם עבדו, אלא זרע אברהם עבדו. ובזרע אברהם עבדו כבר רמזו את יצחק. כתוב \"כי ביצחק יקרא לך זרע\". ביצחק ולא כל יצחק. אבל יצחק נקרא זרע. מאיפה אנחנו יודעים שביצחק ולא כל יצחק? כתוב \"ביצחק יקרא לך זרע\". מי אמר שזה ביצחק ולא כל יצחק? ביצחק, ב', ב', תגידו ב' שבע פעמים - לא תשתכנעו. אני לפחות לא השתכנעתי. מהפסוק הזה משתכנעים: \"זרע אברהם עבדו\". מי הוא זרע אברהם עבדו? \"בני יעקב בחיריו\". אז הנה הפירוש, \"כי ביצחק יקרא לך זרע\" ולא כל יצחק. אם \"זרע אברהם עבדו\", פירוש \"זרע אברהם עבדו\" זה \"בני יעקב בחיריו\", סימן שלא יצחק הוא זרע זה, אלא רק חלק מיצחק זה זרע אברהם. חושב שהפסוק הזה זה פירוש לדרשה של יצחק ולא כל יצחק. \"הוא השם אלוהינו בכל הארץ משפטיו\". בכל הארץ משפטיו יכול להיות שבכל הארץ הכוונה כל ארץ ישראל. אפשר גם לומר בכל הארץ הכוונה שגם אומות העולם הושפעו מהתורה כבר בימי זה, כבר אומות למדו מהמוסר, מהיושר שבתורה והתפשט. \"זכר לעולם בריתו דבר ציווה לאף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם\". מאוד הגיוני הנוסח שנמצא דווקא לפנינו פה בספר. תהילים, זכר, הקדוש ברוך הוא זכר את בריתו. מה הייתה הברית? לאמור: לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם. זה קרה כשגמרו לכבוש את הארץ והעמידו את המשכן בשילה. אמרנו: אה, הקדוש ברוך הוא זכר את בריתו, הוא קיים אותה, הוא נתן לנו את זה. ואז מסבירים: כי כבר הוא נשבע להם כשהיו מעט, כי אנשים שאפשר לספור אותם, וכמעט וגרים בה. מה זה גרים בה? גרים, בסדר? הם לא היו תושבים. המילה כמעט זה יכול להיות שזה הכוונה מעטים, זה הכוונה כמעט. יכול להיות שזה רמז לכמעט וכילו אותם, בסדר? אז מה הוא מסביר פה? כמעט כאשר היו כל כך מעטים. או הכוונה שהיו שרויים ברעות גדולות כדרך המעטים הגרים בארץ לא להם. כמעט וגרים בה. אפשר אולי לדבר על החשש של שמעון ולוי אחרי שהרגו את שכם. אולי. אני כפי שכתוב: ואני מתי מספר ונשמדתי ונספו עלי והכוני אני וביתי. ככה זה לשון שיעקב נקט בה שם בסיפור של שכם. ויתהלכו מגוי אל גוי, מממלכה אל עם אחר. זה אברהם אבינו שהולך לאבימלך והולכים לפרעה והולכים ללבן, בסדר, מסתובבים. לא הניח אדם לעושקם ויוכח עליהם מלכים. הקדוש ברוך הוא הוכיח ואברהם הוכיח את אבימלך, הקדוש ברוך הוא ואת כל ביתו נוכחת, בסדר, ביטויים כאלה שהקדוש ברוך הוא הוכיח אותם. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. השב את אשת האיש כי נביא הוא, בסדר? מי זה משיחיו של הקדוש ברוך הוא? אברהם אבינו. הוא גם נקרא כאילו משוח כי הוא היה כוהן. אברהם היה כוהן גדול. אתה כוהן לעולם על דברתי מלכי צדק. כוהן גדול תמיד נמשך בשמן, בשמן המשחה. ויקרא רעב על הארץ. עכשיו הגענו כבר לחמש דקות לפני הסוף אחרי שפתחנו את ההתחלה, בסדר? אז זה בעצם הפתיחה, החלק הראשון של המזמור. אחרי זה מכאן ממשיכים: מהאבות אל הירידה למצרים. ויקרא רעב על הארץ. נלמד את הירידה למצרים והשיעבוד קצת, בסדר? את המכות וכל זה נשאיר לשיעור הבא, בסדר? זה יהיה ל... ויקרא רעב על הארץ, כל מטה לחם שבר. שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף. זאת אומרת, גם הרעב שהיה שגרם להם לרדת הוא היה מנפלאותיו ועצתו של הקדוש ברוך הוא כדי שבני ישראל ירדו למצרים בצורה מכובדת ולא בצורה בזויה. כתוב שראוי היה יעקב לרדת בשלשלאות של ברזל, כן? היה אמור לרדת שמה כי היו מקיימים את הפסוק כפשוטו: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. אבל הקדוש ברוך הוא חס עלינו ועשה איזה הקל עלינו ועשה את זה בצורה ששינתה לחלוטין את כל הסיפור של הירידה למצרים. מה הוא עשה? שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף. מי זה שלח לפניהם איש? מי זה האיש? יוסף. אז זה ככה מסבירים כולם. האיש זה יוסף. אני לא משוכנע שהאיש זה יוסף. חושב שזה גם יוסף אבל יש כאן רמז למישהו. אם אתם יודעים את ספר בראשית אתם צריכים לדעת. יהודה? וימצאהו איש והנה תועה בשדה. ואז ויאמר האיש, האיש בעצם חיבר את יוסף לאחים כדי שיוכל מה? להימכר. מי זה האיש הזה? אז חז\"ל אומרים: מה זה איש פתאום? איזה איש? זה המלאך, בסדר? המלאך גבריאל שהוא בעצם הוביל את יוסף ואולי גם ליווה אותו בדרך, בסדר? ליווה אותו בדרך עוד פעם, הכוונה סייעתא דשמיא, ויהי איש מצליח וכל הסיפורים האלה. זה יכול להיות שכל ההצלחה הזאת על ידי מלאכי השם כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך. יש כאן רמז לוימצאהו איש והנה תועה בשדה, וזה שלח לפניהם איש אולי. לעבד נמכר יוסף. עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. נפשו הכוונה הברזל, עול על הצוואר, הצוואר זה שמה החיים של האדם. מה? מה מה החסד הגדול שיוסף היה משועבד? עד עת בוא דברו, אמרת השם צרפתהו, שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחיהו. למה זה היה כל כך חשוב? אני חושב, לא כתוב פה בפסוק וזה לא מוזכר בשום מקום, אני אומר לכם מה שנראה לעניות דעתי. אני חושב שזה פשוט שזה היה כל הסיפור של מכירת יוסף לעבד והשחרור שלו וכל המעשים שהוא היה בבית האסורים וכל זה, שהכל היה בשביל לחזק את ליבם של ישראל. כי עם ישראל צפוי עוד ל\"ועבדום ועינו אותם\". וגם פה כתוב \"עינו בכבל רגלו\", לעבד, \"עבדו ועינו אותם\", \"לעבד נמכר\", \"עינו בכבל רגלו\". יוסף היה דוגמה, מעין משל כזה, מעין איך קוראים לזה היום? פרומו. פרומו למה שעם ישראל עתיד לעבור. ואם עם ישראל לא היה את הסיפור של יוסף, שעם ישראל ראו איך יוסף כדוגמה לעם ישראל, היה בשעבוד ומתוך השעבוד הוא יצא בסוף להנהגה ולגדולה ולתפארת, אז הם היו חושבים שגם להם אין תקווה והקדוש ברוך הוא שכח אותם והם לאט לאט הולכים ושוקעים הולכים ו... אבל מכיוון שהסיפור של יוסף היה סיפור פלאים שכולם חונכו עליו וכולם גדלו עליו, אמרו תשמעו, הנה יוסף ירד וירד וירד וירד ועד עת בוא דברו, עד הרגע שהגיע הזמן של דברים שהיה צריך להתגלות, אז הוא יצא. אמרת השם צרפתהו, שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחיהו, שמו אדון לביתו ומושל בכל קניינו. לאסור שריו בנפשו, פה הוא אולי קצת משחק עם מה שאמר קודם, וזקניו יחכם. כל החרטומים הפכו להיות תלמידים של יוסף וכל השרים, אז הכל היה בשבילו. ואף על פי שהוא היה בבית הסוהר הוא לא ידע עד כמה שהקדוש ברוך הוא חושב מחשבות להיטיב לו, אז ככה גם עם ישראל. אתם נמצאים בייסורים ובצרות, אבל תדעו לכם שהכל מכין אתכם לקראת משהו אחר. וכאן יש משפט \"אמרת השם צרפתהו\". יוסף היה צריך לעבור תהליך נפשי עמוק לפני שהוא מקבל את ההנהגה. התהליך הנפשי קרה לו שם בבית האסורים. אנחנו לא לומדים עכשיו בעיון ספר בראשית, אבל זה ברור לכל אחד שיוסף עבר תהליך נפשי מאוד מאוד משמעותי בתקופה הזאת של השעבוד שלו. \"עד עת בוא דברו אמרת השם צרפתהו\". וככה גם עם ישראל. כתוב שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מכור הברזל, נכון? מצרים נקראת... מה עושה כור הברזל? הכור, מה עושה לברזל? הברזל בטבע הוא בעפר, עפרות ברזל, מכניסים אותו לכור והכור מייצר מה? מייצר ממנו גוש, גוש של מתכת. לזכך. כן, אז אותו דבר עם ישראל באו כמפוזרים, מפורדים והפכו להיות עם. התהליך הזה של שעבוד מצרים היה לו גם תהליך נפשי, פסיכולוגי, לאומי שעם ישראל היה צריך לעבור. וכשזה קשה אז אפשר להתייאש. אז לכן יש את הסיפור של יוסף שעמד להם כדוגמה למה שהם עתידים לעבור. ואז אחרי שהוא גומר את הסיפור הזה של יוסף, שזה בסוף גם עם ישראל צריכים להגיע, שלח מלך ויתירהו, פרעה בעצמו מגיע כדי לשחרר אותם. מושל עמים ויפתחיהו, אמר \"קומו צאו מתוך עמי\". ובסוף שמו אדון לביתו, \"בכל ביתי נאמן הוא\". מושל בכל קניינו. לאסור שריו... וזקניו יחכם. זה כבר לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, לעשות בהם משפט כתוב. זה הצלחות של עם ישראל בכיבוש הארץ והפיכה... עד ימי שלמה שעם ישראל הפך להיות המעצמה. והדברים האלה רבותיי הולכים וקורים גם נגד עינינו עכשיו בתהליך קצת יותר איטי ממה שאנחנו היינו רוצים, אבל כנראה זו הדרך היחידה ש... הדרך הנכונה שהקדוש ברוך הוא מעביר אותנו. אבל יש כאן נפלאות. אף אחד לא האמין לפני שלוש ארבע שנים היו אומרים לכם שמדינת ישראל תחסל את חמינאי ותה... בן אדם הזוי. אז אני אומר לכם שאחד המסרים הגדולים, שאלו אותי בני חוץ לארץ בשבת, עשיתי להם שיחה קצרה, מה המסר? אמרתי אחד המסרים זה \"היפלא מהשם דבר?\". אם מישהו היה אומר לכם לפני ארבע שנים שחיזבאללה כמעט, לא יודע, יכולים עוד קצת להזיק, אבל הם כאילו... ואיראן תותקף וזה, מי היה מאמין? מי היה מאמין שדבר כזה יכול לקרות? הייתם אומרים זה בן אדם הזוי. אמרתי להם תשמעו, אם מישהו יגיד לי עכשיו בעוד שלוש שנים מהיום מדינת ישראל תמשול מהפרת ועד הנילוס ובכל המרחב הזה יהיו רק יהודים, וכל היהודים מארצות הברית ומאירופה ומכל מקום יעלו לארץ והכל רק יהודים. עכשיו, בלי ניסים גלויים כאילו זה, יכול להיות? לפני ארבע שנים הייתם אומרים תשמעו אני לא יודע איך זה יכול לקרות. היום אני אומר לכם זה יכול לקרות. כן. מה כאילו אתה רואה איך הקדוש ברוך הוא בדרכים שהם כביכול דרך הטבע אפילו, כאילו דרך הטבע, כן, בוודאי שהצירוף מקרים הכל זה, אבל בדרך אפשר להגיע לזה בדרך הטבע, כן? היפלא מהשם דבר? הקדוש ברוך הוא יסכסך את ההוא בזה, ימנה שמה ההוא ירצחו אותו, מי זה? ארדואן? יתמנה מישהו כזה, ההוא יקרה שמה ובמצרים יקרה ככה, ההוא שמה, זה יברח זה ילך זה זה, זה יכול לקרות. זה פשוט מאוד יכול לקרות. נכון זה יותר ממה שקרה עד עכשיו, כן? אבל מה שקרה עד עכשיו זה באמת זה שלא חשבנו שזה יכול, אני אומר לעצמי שלא חשבתי שזה יכול לקרות בדרך הטבע, כאילו בדרך של סיעתא דשמיא אדירה, זה עצמו בעיה. אז לכן צריך שיחו בכל נפלאותיו. שיחו בכל נפלאותיו גם מאמצת ליבנו שהגאולה היא בדרך, היא יכולה לקרות והיא בידינו, יש לנו כוח לעשות אותה. טוב, זה ההתחלה של החצי הראשון או זה כבר שני שליש, אבל יש עוד את כל הסיפור של המכות ומה שאפשר ללמוד מזה וכולי, אז זה נשאיר בעזרת השם לשיעור הבא שיהיה שיעור אחרון כאילו לפני פסח.