הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. בחירה חופשית כבסיס — הבחירה החופשית היא היסוד המוחלט של חיי התורה; לאדם יש כוח מלא לבחור את מעשיו, כולל ההחלטה האם להתחתן ועם מי.
2. הנישואין כמצווה — הרמב"ם טוען שכיוון שנישואין הם מצווה (פוריה ורביה) או עבירה (במקרים אסורים), הם חייבים להיות נתונים לבחירה ולא לגזירה מראש.
3. הגדרת יראת שמיים — המאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" כולל בתוכו כמעט את כל פעולות האדם, מחשבותיו ודיבוריו, ולא רק עניינים דתיים צרים.
4. טבעי מול בחירי — השמיים גוזרים רק דברים שאינם בשליטת האדם, כגון גובה, צבע עיניים, ירידת גשמים והעובדה שהאדם נולד (על כורחך אתה נוצר).
5. יישוב אגדות סותרות — יש ללכת לפי יסודות התורה; אם מאמר חז"ל (כמו "ארבעים יום קודם יצירת הוולד") סותר את עקרון הבחירה, יש לפרשו כעניין שאינו כפשוטו.
6. שכר ועונש בשידוכים — התערבות שמימית בזיווג אינה גורל עיוור, אלא סוג של שכר לצדיקים או עונש לרשעים על פי מעשיהם.
7. פוטנציאל מול מימוש — יש המפרשים שהכרזת הבת קול היא רק אופציה ופוטנציאל; המימוש בפועל תלוי בכך שהאדם יישאר ראוי לאותו זיווג לאורך חייו.
8. סייעתא דשמיא בהסכמה — התשב"ץ מציע שהבחירה להציע נישואין היא של הגבר, אך הגזירה השמימית מתבטאת בכך שהאישה תמצא בו חן ותסכים להצעה.
9. הדרכה מעשית — על האדם להשתמש בשכלו, להתייעץ ולפעול ביוזמה בנושאי שידוכים, ולא להישען על מיסטיקה של "גורל" או פחד מפספוס ה"חצי" הקבוע מראש.
10. כוחה של השתדלות — גם כשקיים עניין שמימי, הוא יכול להשתנות על ידי תפילה או ללכת לאיבוד מחמת רשלנות, כפי שרואים בדיני "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה".
שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
באמצע.
אז אמרנו שלפני שיעור על פרק שני,
שיעור אחד על החשיבות של הבחירה החופשית.
בשיעור הקודם דיברנו על פרעה,
על שיטת הרמב"ם ושאר שיטות הראשונים איך השם נטל בחירה חופשית מפרעה.
בגדול שיטת הרמב"ם זה היה עונש.
יש דבר כזה שהשם לפעמים לוקח את הבחירה החופשית של בן אדם מרוב חטאים
שהוא עושה.
מגיע זמן שזה נקודת האל חזור.
ועכשיו,
היום אנחנו נדון במה שאמרתי שאני אדון,
זה לגבי השידוכים.
כל הנושא הזה של שידוכים,
האם זה משמיים או לא?
יש הרבה פעמים אמירות כאלה שאנחנו שומעים,
אתם עדיין לא בדייטים אני חושב,
אבל אולי חלקכם כן ואנחנו לא יודעים.
אבל יש תמיד מן אמירה כזאת של הכל מידי שמיים.
לא צריך יותר מדי לחפור בזה כי כשיגיע העת זה יגיע,
כשיגיע השידוך הוא יגיע.
השאלה אם זה נכון או לא.
יש הרבה אנשים שגוזרים על עצמם שידוך כזה או נמנעים בגלל האמירות האלה שהכל
מידי שמיים.
אז הרמב"ם מתייחס לזה בעקיפין.
אז בוא נקרא,
זה מופיע גם בדף,
מי שרוצה בעמוד ר"נ,
זה פשוט העתקה מהדף.
אבל הלשון הנמצא לחכמים והוא אמרם:
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים,
הרי הוא אמת ומכוון למה שזכרנו.
כן,
לכאורה יש פה שאלה נסתרת.
הרמב"ם אומר:
אני אמרתי לך שהבחירה החופשית היא יסוד החיים וכל אדם בוחר,
אבל כתוב הכל בידי שמים.
בהשקפה ראשונה הכל בידי שמים זה הכל,
חוץ מיראת שמים שזה משהו קטן.
אומר הרמב"ם:
אלא שהרבה יטעו בו בני האדם ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים שהוא מוכרח עליהם,
כגון הזיווג לפלונית או היות זה הממון בידו.
יש הרבה אנשים פשוט לא מבינים נכון את המשפט הזה וחושבים שהכל בידי שמים
כולל הזיווג שתקבל.
וזה אינו אמת.
כי זאת האישה,
אם הייתה לקיחתה בכתובה וקידושין והיא מותרת ונישאת לפריה ורביה,
הרי זו מצווה והשם לא יגזור בעשיית המצווה.
ואם היה בנישואיה פגם,
הרי היא עבירה והשם לא יגזור בעבירה.
הרמב"ם אומר ממה נפשך.
באמונה של האנשים שהשם גוזר מה יהיה השידוך שלך,
אז נכתב לך למעלה כשנולדת מה השידוך שלך.
נכון?
לפי ההבנה הפשוטה אתה חייב להתחתן איתה,
אתה תיפגש איתה ותתחתן איתה.
אז אם היא אישה טובה וראויה,
אז יש מצוות עשה להתחתן,
אז גזרו עליך משמיים להתחתן.
אם היא חלילה אישה שאסור להתחתן איתה,
למשל ממזרת,
ונגזר עליך שתתחתן עם ממזרת,
אז בעצם השם גזר שתעשה עבירה.
מזה הראיה של הרמב"ם שזה לא יכול להיות.
ולכן פשוט לרמב"ם שלא גוזרים על אדם איזו אישה הוא יתחתן איתה.
ראיה מובנת,
ברורה,
פשוטה.
וכן זה אשר גזל ממון מפלוני,
או פלוני גנבו,
או מעל וכיחש ונשבע לו בממונו,
אם נאמר שהשם גזר על זה שיגיע לידו זה הממון שיצא מזה האחר,
הנה כבר גזר בעבירה.
כבר הגיע לאדם ממון בגזל,
לכאורה אם השם גזר שהממון יעבור מפלוני לאלמוני,
אז הוא גזר לעשות עבירה.
וזה לא יכול להיות.
אז השם לא גוזר הכל.
אני חוזר לשאלה המפורסמת:
האם השם גזר שיגאל עמיר ירצח את יצחק רבין?
כן או לא?
אם תגיד שהשם גזר,
אז מה?
אם תגיד שהשם גזר,
אז לא היה בחירה חופשית.
השם לא גזר,
אומר הרמב"ם,
בוודאי שלא.
השם לא גזר את זה,
זה בחירה חופשית של בן אדם.
השם לא גזר שתגנוב,
השם לא גזר שתתחתן עם פלונית.
זה פשוט.
מישהו חולק על זה?
מישהו מערער על זה?
ביגאל עמיר זה גם משהו שמשנה לכל עם ישראל.
אל תכניס לי את יגאל עמיר פה עכשיו,
אבל בגדול כל מעשה רע שאדם עושה זה אך ורק הוא.
בין אם הוא גונב,
בין אם הוא רוצח,
בין אם הוא מתחתן עם ממזרת.
הוא לא יכול להגיד זה נגזר עליי משמיים.
אין דבר כזה לפי הרמב"ם.
זה הכל בחירה חופשית שלך.
אבל כתוב שהכל,
כן,
מצוין,
תיכף נגיע.
אדם בחר שהגזרה שלו תהיה עליו.
לא מבין את המשפט הזה.
נגזר זה אומר שזה חייב לקרות.
לא נגזר זה אומר שזה לא חייב לקרות.
נגזר שיתחתן עם הממזרת הזאת או לא?
אם תגיד נגזר,
נגזר זה ככה יהיה.
ברגע שאדם מחליט שהוא עושה.
בוא נתחיל בחתונה,
נגזר שיתחתן עם פלונית או לא?
כן?
לא.
לא נגזר,
זה מה שהרמב"ם אומר.
עכשיו שהוא יגזור את פלוני.
אתה אומר יכול להיות שנגזר שהוא יהיה עשיר,
איזה דרך הוא יהיה זה תלוי בו.
את זה אני יכול לקבל.
זה בסדר.
לא נגזר על אדם שהוא יגנוב.
זה לא.
מצוין.
ואין הדבר כן,
אלא כל מעשי אדם הבחיריים בהם בלא ספק יימצאו המשמעת והמרי.
כי כבר ביארנו בפרק שני שהציווי והאזהרה התוריים אמנם הם במעשה אשר לאדם בחירה
בהם אם יעשה אם לא יעשה.
ובזה החלק מן הנפש תהיה יראת שמיים ואינה בידי שמים,
אלא היא מסורה לבחירת אדם כמו שביארנו.
בעצם הרמב"ם אומר...
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
יראת שמים זה קטגוריה מאוד מאוד גדולה.
לא כמו שחשבנו בהתחלה שהכל בידי שמים חוץ מאיזה צ'ופצ'יק,
לא,
יראת שמים זה כל החיים כמעט,
בעצם כל דבר שנתון לבחירתו של האדם זה יראת שמיים.
מה לא בידי האדם אלא בידי שמיים באמת?
הכל בידי שמיים זה אם תהיה גבוה או נמוך,
אם תיוולד יהודי או גוי,
אם יהיה לך עיניים שחורות או לא,
זה בידי שמיים.
זה בידי שמיים.
זה לא בחירה שלך.
אבל כל פעולה שאדם עושה,
כל פיפס שאדם עושה,
זה לא בידי שמיים.
מה הוא יחשוב,
מה הוא יגיד,
איך הוא יגיד,
הכל זה האדם.
ומה הרמב"ם בפירוש הזה,
שהוא פשוט בעיניו,
מרחיב מאוד את אחריות האדם על החיים,
על ההיסטוריה,
על כל המהלך.
אוקיי.
אבל אם הוא נולד יותר כעסן יש יותר סיכוי שירצח נגיד?
אנחנו דיברנו על זה שיש נטיות,
כן,
יש נטיות לבנאדם,
לא מכחישים את זה.
אבל בסוף הבחירה היא שלו,
והוא יכול למנוע את זה.
בסדר,
דיברנו על זה אז.
אוקיי.
ואם כן,
אמרם הכל בידי שמים,
אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים אשר אין לאדם בחירה בהם,
כגון היותו ארוך או קצר,
או רדת המטר או בצורת,
או הפסד אוויר או בריאותו,
כיוצא בזה מכל מה שבעולם,
חוץ מתנועות אדם והנהגותיו.
כלומר הכל מחוץ לאדם.
אם ירד גשם או לא ירד גשם,
בסדר?
זה גם באדם עצמו קריטריונים מסוימים שלא קשורים למעשים שלו,
לבחירה שלו,
אלא לחיצוניות שלו,
ואולי לתחילת הדרך שלו עם איזה נטיות יהיו לו.
ואמנם זה העניין אשר ביארו חכמים,
שהמשמעת והמרי בגזרתו יתעלה ולא בחפצו,
אלא ברצון האדם.
הנה נמשכו בזה אחר לשון ירמיהו,
והוא אומרו "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב".
מה זאת אומרת?
מהשמיים לא יוצא הרע והטוב אלא מאיפה זה יוצא?
אך ורק מהאדם.
שאלה לחביטה,
למה כתוב הרעות והטוב ולא הרעות והטובות,
או הרע והטוב?
זה לא ענייננו היום.
כי רעות הם המעשים הרעים וטוב הם המעשים הטובים.
ואמר שהשם לא יגזור שיעשה אדם הרעות ולא שיעשה הטובות.
ואחר שהדבר כן,
ראוי לאדם להתאונן ולהילל על מה שעשה מן החטא והאשמות,
הואיל והוא פשע בבחירתו.
ולפיכך אמר "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו".
שוב חזר ואמר שרפואה זו החולי בידינו.
ופשענו כמו שהמרינו בבחירתנו,
יש לנו לשוב ולחזור על מעשינו הרעים.
ואמר אחר זה "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל השם,
נשא לבבנו אל כפיים אל אל בשמיים".
זה אז הרמב"ם משוכנע ובטוח שוב שהשידוך של האדם נקבע אך ורק על ידי
האדם.
הבחירות שלו,
על זה,
ואין שום דבר שננקבע משמיים.
כן.
למה הבחירות נקראות יראת שמיים?
כי מה זה יראת שמיים?
מה זה יראת שמיים?
כל דבר שאדם יש לו שכל,
ואם הוא ירא את השם,
אז הוא יבחר במה שהשם רוצה.
ואם הוא יבחר במה שהשם לא רוצה,
אז זה יראת שמיים.
אבל לא כל דבר קשור ליראת שמיים.
כל דבר קשור ליראת שמיים.
אם לאכול את זה או לא לאכול את זה,
זה יראת שמיים,
נכון?
אם לישון עכשיו או לא לישון זה יראת שמיים.
אם להגיב לחבר או לא להגיב זה יראת שמיים.
מה לא יראת שמיים?
כל דבר כאילו או שהוא טוב או שהוא רע.
לא יודע,
יש גם דברים ניטרליים.
אז זה עיין בעין איה,
בסוגיית בין השמשות,
שהעין איה מביא מחלוקת מפורסמת בין הראב"ד לרבנו בחיי,
האם יש פרווה בחיים.
אני חושב שדיברנו על זה פעם אחת,
האם יש נייטרלי.
רבנו בחיי בחובות הלבבות אומר שכל דבר שאתה עושה בחיים זה או טוב או
לא טוב.
אם אתה צריך את זה זה טוב.
אני צריך עכשיו לאכול.
מצוין.
אם אתה לא צריך זה רע.
אני צריך לעשות ריצה עכשיו,
לאגור...
מצווה.
אם אתה לא צריך זה עבירה.
אין פרווה,
אין נייטרלי.
זה גישה מאוד מחמירה,
מאוד קשה.
הראב"ד אומר שיש דבר כזה גם פרווה.
יש מצוות,
יש עבירות,
ויש לא מצווה ולא עבירה.
לא עכשיו עושה ריצה בשביל עבודת השם,
סתם רוצה להתאוורר,
אבל לא בשביל עבודת השם,
בלי כל המשחקים האלה של 'סתם בא לי'.
בסדר,
לפי הראב"ד זה פרווה,
נייטרלי,
לא מוריד אותך ולא מעלה אותך.
אני חושב שבלי הראב"ד אי אפשר לחיות.
רבנו בחיי זה להרב אלישיב,
זה לאנשי מעלה,
שכל החיים שלהם זה...
לרוב העולם לא יכול לעמוד בזה.
יש אידיאל כזה,
אבל לדרוש מכל אדם להיות כמו או טוב או רע,
זה בישיבה זה אולי אפשרי קצת.
בחיים בחוץ זה הרבה יותר מאתגר.
אז אני מאמץ את שיטת הראב"ד,
זה טוב.
לענייננו,
הרש"א מגיע לשאלה גדולה,
רגע,
רק נשלים את הדבר הזה של הרמב"ם.
הרמב"ם בפרקי אבות על המשנה האחרונה בפרק ד,
על כורחך אתה חי,
על כורחך אתה נוצר,
על כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
אז אומר הרמב"ם,
מה זה על כורחך אתה נוצר?
זה בדיוק העניין.
לא בחרת להיולד.
זה לא בחרת.
זה הדברים החיצוניים.
לא בחרת למות.
לא בחרת באיזה צבע היו העיניים שלך.
אומר הרמב"ם,
התבונן באומרו שעל כורחך אתה נולד,
ומה שהצטרף אליו,
לפי שהוא זכר עניינים טבעיים,
אין בחירה לאדם בהם,
אשר עליהם יאמרו הכל בידי שמיים.
ולא אמר שעל כורחך אתה חוטא,
או אתה עובד,
או מהלך,
או עומד,
ומה שדומה לזה.
לפי שאלו כולם עניינים שביד האדם,
אין הכרח בהם.
כלומר העל כורחך של המשנה זה הנולד.
לא בחרת להיולד.
לא בחרת את המשפחה שלך ולא בחרת אם להיות יהודי.
לא בחרת,
זה קיבלת נתון.
דברים מכאן ואילך,
אם ללכת או לא ללכת,
אם לעשות או לא לעשות,
איזה מקצוע,
זה הכל בחירה של האדם.
אוקיי,
ועכשיו מגיעה השאלה הגדולה שכל אחד שקורא את הרמב"ם הזה ישר נזכר בגמרא בסוטה
דף ב' או בסנהדרין דף כ"ב,
זאת אותה גמרא,
שהגמרא מחלקת שמה בין זיווג ראשון לזיווג שני,
וכך כתוב בגמרא,
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
קשה לזווגם כקריעת ים סוף,
שנאמר:
אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
אל תקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים,
אל תקרי בכושרות אלא בכי ושירות.
איני?
והאמר רב יהודה אמר רב:
ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ומכרזת בת פלוני לפלוני.
לא קשיא,
הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.
אז בזיווג ראשון בת קול יוצאת,
בסדר?
זיווג שני שבפשטות הכוונה היא אחרי שהוא התאלמן או התגרש,
זיווג שני זה לפי המעשים שלו.
אז מה קשה על הרמב"ם?
זיווג ראשון או זיווג שני?
זיווג ראשון.
זיווג ראשון שהגמרא פה אומרת שזה לכאורה הולך לפי גזירת גורל,
שנגזר על האדם עם מי הוא יתחתן,
וכתוב לו מהרגע שהוא נולד עם מי הוא יתחתן.
והרמב"ם הרי אמר שלא יכול להיות,
כי אם נגזר על האדם אז נגזר עליו מצוות,
ואם נגזר עליו אישה לא טובה,
נגזר עליו עבירה.
אבל הרב,
אפשר להגיד שזה בחירה שלו להתחתן,
וזה בחירה שלו לקיים את המצווה.
לא הבנתי,
הגמרא אומרת שזה לא קשה כקריעת ים סוף,
כי זה קלי קלות,
כי זה כבר נחתם משמיים.
מה נחתם?
בת פלוני לפלוני.
שתהיה מתאימה לו.
מה זאת אומרת מתאימה לו?
שזה מה שיקרה גם,
לא?
ולכן זה לא קשה להתחתן.
בואו,
ההקשר של הגמרא הוא שאיך הגמרא אמרה שקשה לזווג כקריעת ים סוף,
הרי זה קל.
למה זה קל?
כי כבר כתוב עם מי הוא יתחתן.
יובל פולק נולד,
כתוב,
לא רוצה להגיד מי,
אבל כבר כתוב ליד עם מי הוא יתחתן.
אז זהו,
זה כבר סגור.
זהו,
הוא לא צריך לעשות מאמץ יותר מדי.
אני הייתי אומר גם חבל לצאת לדייטים אולי,
לא?
כי זה כבר כתוב,
היא תגיע אלי.
זה משמיים.
יבוא אלי הביתה.
מה?
צריך לחפש אותה?
אולי יתקשרו אליך אליה,
זה לא.
הבעיה היא שזה מגיע מלמטה,
זה התהפך פה למטה,
שאתה צריך לבוא ולחפש אותה,
ואתה תראה,
הרי אם לא תעשה כלום היא לא תבוא לבד.
ואיך אני אדע שמצאתי אותה דווקא?
אולי פספסתי?
היא תבוא.
הוא ידע?
מה,
לא משנה מה יהיה הוא ידע?
זה השאלה.
אם מישהו לא התחתן,
התברר שזה היה היא?
אז לא צריך להתאמץ יותר מדי.
פשוט לצאת,
והראשונה שיוצאת פחות או יותר נראה בסדר,
תלך על זה.
אז האמת היא שיש כמה תירוצים לדבר הזה.
אני בזכות השיעור גם התחדשו לי כמה דברים פה.
אז יש גמרא במסכת קידושין שהיא גם מעניינת מאוד.
אמר רבי אילעאי הזקן,
סוף פרק ראשון:
אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו,
ילך למקום שאין מכירים אותו,
וילבש שחורים,
ויתכסה שחורים,
ויעשה מה שלבו חפץ,
ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה.
גמרא מפחידה.
אדם רואה שיש לו יצר הרע גדול,
אין ברירה,
הוא הולך לחטוא.
אומרים לו בן אדם,
תלבש שחור,
תתכסה שחור,
ותלך לעשות עבירה כי אין ברירה,
במקום אחר.
וכל אחד שקורא את הגמרא שואל את עצמו:
מה זאת אומרת?
תתגבר!
מה זאת אומרת?
הגמרא כאילו מביאה פה אפשרות לבן אדם לחטוא?
העיקר שלא יהיה חילול השם?
תמצא לך ת'מקום ותחטא?
איך אתם מבינים את הגמרא?
אין לו ברירה אלא לחטוא.
מה זאת אומרת אין לו ברירה אלא לחטוא?
יש בחירה חופשית,
לא?
תתגבר!
אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו,
אני הייתי אומר תלך לבית המדרש,
ותלך תעשה לך תחבולות לא לחטוא.
כאילו זה נתון שאדם יחטא,
מאה אחוז.
אז תלך לסוף העולם ותחטא שמה.
גמרא קשה על פניה.
יש הסברים,
אבל...
זה נראה לי מהצדיקים האלה,
שבעצם כאילו שהוא יעשה בזה שהוא ילבש שחור,
בזה שכל התהליך הזה יגרום לזה שהוא אולי ימנע מהעבירה.
יפה מאוד,
אז האמת זה כבר תוספות.
תוספות על המקום מביא פירוש רבנו חננאל,
ומביא פה במקור חמש:
ויעשה מה שלבו חפץ,
פירש רבנו חננאל:
חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה.
אלא כך אמר רבי אילעאי:
יגיעת דרכים ואכסניות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה.
מה שדביר אומר,
בעצם,
עצם הלבישה והשחור וזה,
זה כטריק של הגמרא כדי לא לחטוא.
אין שום לגיטימציה לחטוא,
יש פשוט כמו מעיל הכעס,
מי שמכיר.
אדם לפני שהוא כועס לוקח ת'מעיל,
ועד שהוא ירים ת'מעיל ויתכסה במעיל הוא כבר לא יכעס.
פשוט למשוך זמן,
להתקרר.
רש"י כותב שכן.
מה רש"י כותב שכן?
רש"י כותב שזה כפשוטו.
אוקיי,
נכון,
זה גם פשט הגמרא.
רבנו חננאל פה...
אז יש פה קובץ שיעורים,
שהקובץ שיעורים בספרו קובץ מאמרים,
זה כאילו בסוף קובץ שיעורים,
הוא כותב כך:
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
קידושין מ' ע"א,
אמר רבי אילעאי:
אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו,
ילך למקום שאין מכירים אותו.
וברי"ף וברא"ש פרק אלו מגלחין כתבו דליתא לדרבי אילעאי,
דקיימא לן הכל בידי...
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
שימו לב,
הרי"ף והרו"ש מביאים את רבי אילעאי ואומרים אין הלכה כרבי אילעאי,
כי קיימא לן הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
אז מה רבי אילעאי סובר?
לפי הרי"ף והרו"ש?
שלא הכל.
שהכל בידי שמיים גם יראת שמיים.
שהכל בידי שמיים.
זאת אומרת,
איך הם הבינו את המאמר הזה?
כפשוטו.
שיש מצבים כאלה שבן אדם חייב לחטוא,
ואין לו בחירה חופשית.
ואז הרי"ף והרו"ש אומרים,
זה מה שרבי אילעאי אומר,
אבל ההלכה לא ככה.
קיימא לן הוא המאמר השני:
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
למה הכל אבל?
יכול להיות שהוא מדבר רק נגיד על יצרות ספציפיים שבזה קשה להילחם?
ויש לפעמים שבן אדם חייב לחטוא,
הרמב"ם לא יכול להסכים לזה.
יש מצבים כאלה שבן אדם חייב לחטוא.
אבל כמו שיש נגיד את האש בנעורת ובנות,
שיש פעמים שנגיד ברגע שמתחיל משהו,
אז כביכול אין לאדם בחירה חופשית,
אז בזה רבי אילעאי מדבר,
לא בכל דבר.
אבל אבל לפי המאמר של הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,
אין דבר כזה.
גם כשיש דחף,
אתה תמיד יכול לעצור.
הנקודה,
הכוונה,
יש לך בחירה להגיע לנקודה הזאת,
אבל ברגע שאתה מגיע לנקודה,
כביכול אתה מאבד.
גם.
אז זה לא בידי אדם,
אז גם המאמר...
יש נקודה שזה כבר לא בידי אדם,
גם.
אבל הרי"ף והרו"ש לא אומרים ככה.
הם אומרים שרבי אילעאי חולק על...
זה תירוץ של יצחק אלברט,
מצוין.
לא,
הרי"ף והרו"ש לא,
הם אומרים שהמאמר הזה חולק על המאמר הכל בידי שמיים.
אני רק מנתח אותם,
זה נכון?
הם אומרים שבעצם לפי רבי אילעאי,
אין בחירה חופשית.
יש מצב כזה שמכריחים את האדם לחטוא.
דקה,
הרי דקה,
ממשיך הקובץ מאמרים ואומר:
ותימה גדולה לומר כן,
דא זה יסוד כל התורה,
דהרשות נתונה לאדם לבחור בטוב או בהיפוכו,
ככתוב:
ראה נתתי לפניך,
ובחרת בחיים.
ואיך אפשר שרבי אילעאי יחלוק על זה וצריך עיון.
כן,
הקובץ שיעורים לא מבין איך יכול לעלות על הדעת שרבי אילעאי אומר שאין לאדם
בחירה חופשית.
אבל על כל פנים ככה הוא מבין ברי"ף וברו"ש.
אני כבר אומר,
זה מחזיר אותנו לכמה שיעורים אחורה,
שבעצם הגישה הזאת של רבי חסדאי קרקש,
של דטרמיניזם,
שמכריחים אותך לחטוא,
מול הרמב"ם שיש בחירה חופשית,
זה בעצם מחלוקת אמוראים.
לפי הרי"ף והרו"ש,
יש בעצם מחלוקת אמוראים האם לאדם יש בחירה חופשית אינסופית?
ככה הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,
ככה הרמב"ם סובר.
מולו עומדת הגישה של רב חסדאי קרקש ורבי אילעאי,
שאומרים שיש מצבים שאין לאדם בחירה חופשית.
אולי רב חסדאי אומר שהכל לא,
אבל פה רואים פה שיש מצב כזה לפי הרי"ף והרו"ש,
של אמורא שסובר שאין בחירה חופשית.
אומר הקובץ שיעורים,
קשה מאוד להבין את זה.
איך אפשר להבין שאין בחירה חופשית?
אבל אני אומר,
יש גם פילוסופים שככה סברו.
ואז אומר את הדבר המעניין לענייננו:
על כל פנים,
לפי דברי הרי"ף,
אפשר ליישב דברי הרמב"ם באיגרותיו,
שכתב אה דאמרינן בגמרא ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ומכרזת בת
פלוני לפלוני.
והרמב"ם כתב שאינו כן,
דנישואי אישה מכלל מצוות,
והרשות נתונה לאדם לישא אישה או שלא לישא כלל.
ולכאורה תימה שהרמב"ם חולק על הגמרא מכוח קושייה?
ולדברי הרי"ף יתיישב,
דהסוגיה הנ"ל סוברת כרבי אילעאי,
ולא קיימא לן כוותיה.
אומר הקובץ שיעורים,
בעצם הרמב"ם יכול להגיד שיש פה מחלוקת סוגיות.
הגמרא במסכת סנהדרין וסוטה של ארבעים יום,
היא סוברת שאין לאדם בחירה חופשית.
והיא סוברת שגוזרים על אדם כמו רבי אילעאי,
שיש דברים שגוזרים על האדם.
ואילו הרמב"ם סובר כמו הגמרא שאומרת הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,
ולכן יש בחירה חופשית על השידוך,
ובעצם הוא לא פוסק להלכה את הגמרא של ארבעים יום.
הבנתם את התשובה או שאני אחזור?
שוב,
אני אומר,
לפי ההבנה של הקובץ שיעורים,
בעצם הוא מצא אמורא שאומר שאין בחירה חופשית לבן אדם.
ואומר כנראה שהרמב"ם למד כמו הרי"ף והרו"ש שלפי רבי אילעאי אין בחירה חופשית,
וזה מתאים לגמרא שאמרה שקובעים לאדם אם הוא יתחתן כי אין בחירה חופשית.
לעומת רבי אילעאי והגמרא של השידוך,
יש גמרא אחרת,
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים,
שאומרת שיש בחירה חופשית,
ואנחנו פוסקים להלכה כמו הגמרא הזאת.
ולכן גם השידוך של האדם,
שהוא מצווה או עבירה,
לא נקבע לו משמיים אלא האדם קובע לגמרי.
תשובה יפה,
לא?
לפי זה הרמב"ם פשוט דוחה את המאמר הזה.
זה נפלא.
מה,
למה לא?
זה משהו אחר.
מה?
היה לך משהו להגיד.
לא,
לפני כן רציתי להגיד שמה שיצחק אמר בוודאי לא לדעת הרמב"ם,
כי הוא אומר גם במצב הכי קשה וזה יש לך בחירה חופשית,
לא משנה מה,
חוץ מ...
חוץ מפרעה.
אם הגעת...
אולי הגעת לפרעה כבר.
אבל כל המצבים שיצחק הזכיר בוודאי לדעת הרמב"ם זה עדיין לא שם.
לדעת הרמב"ם זה לא פה.
מי זה איזה אמורא?
רבי אילעאי.
והמאמר הזה של הארבעים יום מי זה?
למה,
זה גם אמורא לא?
זה אמורא ואמורא.
לא,
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
מי אומר את זה?
זה בגמרא בבא בתרא...
אבות?
לא,
מה שאני זוכר זה גמרא בבא בתרא.
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
אולי אני טועה,
תבדקו אותי אחרי זה.
יכול להיות שאני טועה,
לא כל כך זוכר בדיוק.
אוקיי,
לענייננו,
הבעיה היא כאילו זה יכל להיות תשובה...
בכתובות.
בכתובות?
אז זה אמורא?
מי אומר את המשפט?
כן,
מה שחשוב לי זה אם אמורא או תנא,
זה אמורא מה שנדמה לי,
הכל פה זה אמוראים.
אוקיי,
עכשיו הבעיה היא שוב,
יש פה שתי בעיות בתשובה הזאת.
בעיה ראשונה,
ליצור כאילו להגיד שיש אמורא שסובר שאין בחירה חופשית זה חדשני.
וכאילו להדביק לו את הדעה של הארבעים יום,
שזה רק לפי הדעות שאין בחירה,
ואז אנחנו פשוט דוחים את זה לגמרי,
זה חדשני.
אבל הבעיה היותר גדולה שהרמב"ם עצמו התייחס לשאלה הזאת.
איך הוא מתמודד עם הגמרא הזאת של ארבעים יום?
והוא נתן תשובה אחרת.
והרמב"ם באגרות הרמב"ם,
יש לו אגרת שהוא כתב לרבי עובדיה הגר.
ושם הוא כותב:
כל מה שאמרת,
אני אקרא שוב,
כי כל מעשה בני אדם אינו בגזרה מלפני הבורא הוא אמת שאין בו דופי.
וזה שאמר לך רבך בתו של פלוני לפלוני וממון פלוני לפלוני,
אם הגזרה שווה בכל היא והדברים כפשוטן,
למה נאמר בתורה פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה,
ואיש אחר יחללנה?
וכי יש בעולם בעל דעה שיסתפק לו דבר זה אחר מה שכתוב בתורה?
אז קודם כל הרמב"ם אומר,
רבי עובדיה הגר אומר הרב שלי סיפר לי את הגמרא בסוטה של בתו של
פלוני לפלוני,
ואיך אתה הרמב"ם אומר שיש בחירה חופשית?
אז אומר הרמב"ם קודם כל מה שהרב שלך אמר לא יכול להיות כפשוטו,
כי התורה אומרת שבחוזרים עורכי המלחמה הוא חוזר פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה.
מה קשה?
אם הכל זה גזירה משמיים לא צריך לפחד מזה,
כאילו,
נכון?
מה זה איש אחר יקחנה?
אם לא נגזר הוא לא יקבל.
אם נגזר הוא יקבל בכל מקרה.
אתה צריך לחזור מהמלחמה כי אם תמות אז איש אחר יקחנה.
אומר הרמב"ם,
זאת אומרת שיש פה בחירה אם לקחת או לא לקחת.
כי אם זה קבוע מלמעלה אז בכל מקרה הוא יקבל את זה.
ואם לא נגזר עליו הוא לא יקבל את זה.
כאילו למה אתה צריך לפחד שמישהו אחר יקח את זה?
הרי אם לא נגזר אז לא יקרה.
אלא רואים שזה בבחירה חופשית של אדם יכול לקחת,
יכול לאבד.
אוקיי.
אלא כך ראוי למי שהוא מבין ולבו נכון למוד דרך האמת,
שישים עניין זה המפורש בתורה עיקר ויסוד שלא ייהרס ויתד תקועה שלא תמיש.
וכשימצא פסוק מדברי הנביאים או דבר מדברי החכמים חולק על עיקר זה וסותר עניין
זה,
ידרוש ויבקש בעין לבו עד שיבין דברי הנביא או דברי החכם;
אם יצאו דבריהם מכוונים כעניין המפורש בתורה מוטב,
ואם לאו יאמר:
דברי הנביא הזה או דברי החכם הזה איני יודע דברים שבגוון ואינם על פשוטם.
הרמב"ם פה אומר יסוד אדיר בלימוד הגדה.
יש יסודות שכתובים בתורה.
יסוד שיש בחירה חופשית,
ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.
זה יסוד שאי אפשר להזיז אותו.
עכשיו אם תמצא בנביא או במדרש או בהגדה איזה משהו שסותר את היסוד הזה,
אז מה הפתרון?
כנראה זה לא כפשוטו.
אתה חייב טיפה לעקם את זה ולהבין את זה יותר לעומק כי היסוד זה
מה שכתוב בתורה.
ובתורה כתוב שיש בחירה חופשית בבן אדם.
ובתורה כתוב שיש שכר ועונש.
אז וודאי שיש בחירה חופשית.
יש מאמר שנראה שלא?
נסדר אותו.
אבל הדרך הנכונה זה זה,
לא להגיד המאמר אמת ונעקם את התורה.
לא,
התורה היא אמת,
היסודות שבתורה הם האמיתיים,
משם זה מתחיל.
ואם יש לי עכשיו דברים שלא מסתדרים במדרשים,
טיפה תעקם.
עכשיו בוא נראה מה הרמב"ם עושה עם זה.
רק דקה.
הרמב"ם אומר:
וזה שאמרו חז"ל בתו של פלוני לפלוני דרך שכר או דרך פורענות הוא זה.
שאם עשה זה האיש או זאת האישה מצווה שראוי לתת שכרם בהן זיווג יפה
ומשובח,
הקדוש ברוך הוא מזווגן זה לזה.
וכן אם ראוי להיפרע מהן בזיווג שתהיה בו מלחמה וקטטה תמיד,
מזווגן.
וזה כן שאמרו אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקדוש ברוך
הוא מביאן ומזווגן זה לזה.
ואין דבר זה שווה בכל אלא לאלו שנתחייבו או שזכו.
מישהו הבין את התשובה של הרמב"ם?
שכר ועונש.
אבל איך זה מסתדר?
אז זה כן נגזר או לא נגזר?
אז מה הוא תירץ?
מה?
תוצאה.
אז זה שכר בעצם,
זה שכר ועונש.
שכר לפני שעשית את המעשים?
אדם נולד ואז כבר כתוב לו...
לא,
אם תעשה...
אם כאילו תפעל בהתאם...
זה תנאי...
אם תפעל בהתאם זה מה שתקבל.
אוקיי,
אבל בסוף הרמב"ם עושה משפט:
ואין דבר זה שווה בכל אלא לאלו שנתחייבו או שזכו.
אז נראה לי שיש שני כיוונים להסביר את הרמב"ם.
כיוון אחד,
לא,
לא גלגולים ברמב"ם.
ברמב"ם לא תמצא גלגולים.
שני כיוונים.
כיוון אחד שאני לא חושב שהוא נכון אבל אני אגיד אותו,
שהקדוש ברוך הוא לא קובע אם תתחתן,
אבל הוא קובע עם מי תיפגש,
ובסוף זה בחירה שלך אם להתחתן או לא.
אבל הקדוש ברוך הוא מביא את האדם לידי מצב כזה אם הוא צדיק,
אומר הרמב"ם.
מביא את המצב שתוכל להתחתן עם האישה הזאת.
כאילו יזווג לך אותה,
יפגיש לך אותה.
ואותו דבר עם אדם הוא רשע,
אז הוא יגרום לראות איזה אישה שהיא לא טובה לך,
אבל אתה תבחר להתחתן איתה.
אבל מי בחר?
אתה.
מה שהשם עושה זה מזווגן זה לזה לפי המעשים.
מקור שמונה.
קודם כל היסוד של שמונה בהתחלה הוא נכון.
אדם צריך לשים על ליבו את הנחת היסוד של הבחירה החופשית.
אם יש משהו בדברי חז"ל או אפילו פסוקים שנראה מהם כאילו אין לאדם בחירה
חופשית,
האדם צריך להבין שכנראה שהוא לא הבין את הממרה הזו נכון.
לגבי הדוגמה הזאת מסביר הרמב"ם,
שמה שאמרו חז"ל שהקדוש ברוך הוא מזווגן זיווגין על פי התנהגותו של האדם ושקשה
לזווגם כקריעת ים סוף,
אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא מכריח אנשים להינשא זה לזה,
אלא שהוא דואג להפגיש את האדם עם מי שמגיע לו להינשא לו.
האדם עדיין בעל בחירה להחליט אם הוא רוצה להינשא לו או לא,
אבל כל נתוני הפתיחה הם בידיו של הקדוש ברוך הוא.
כן.
איך אפשר להבין אבל מהגמרא שבת פלוני לפלוני כשזה לא המציאות?
זה אף פעם לא קורה.
לא תמיד.
איך אתה יודע?
היית שם למעלה?
איך אתה יודע מה נכתב?
אם מישהו נגיד חס וחלילה בגיל שש עשרה מת בתאונת דרכים והוא לא התחתן,
לא נגזר עליו?
אולי עליו כבר נכתב מלכתחילה.
ידוע מראש שהוא לא יגיע לזה.
לא נגזר על כל אחד.
על כל מי שפוטנציאלית יתחתן.
אם אחד הוא תינוק והוא מת חלילה,
אז ידוע משמיים שהוא לא אז אין את זה,
נכון?
אדם שנולד ונפטר בגיל תשעים והנה לא התחתן.
אז זה השאלה אם זה חייב לקרות או לא.
לפי הפירוש הזה,
הקדוש ברוך הוא נותן לאדם הזדמנות להתחתן.
לאדם הזה בן תשעים הוא לא חייב לנצל אותה.
זה בדיוק מה שהפירוש הזה אומר.
הקדוש ברוך הוא מזווג לאדם את האישה הזאת והוא יבחר אם להתחתן איתה או
לא.
אבל אין לו הכרח להתחתן איתה.
איך אפשר להגיד שיש הכרח כשיש במציאות כאלו שלא?
מה?
לא,
כאילו זה מה שהוא אומר,
בסוף זה בחירה של האדם.
האדם לא חייב לממש את הבחירה הזאת.
זה תלוי בו אם יממש או לא יממש.
טוב.
למה אני חושב שהפירוש הזה הוא לא נכון?
מה ההוא שם?
מה אמרת פה?
מה ההווא אמינא של הגמרא?
מה ההווא אמינא של הגמרא?
יש בפועל אנשים שזה לא קרה להם.
אם יש אנשים שזה לא קורה להם מה ההווא אמינא של הגמרא?
איפה איזה הווא אמינא כאילו?
מה ההווא אמינא של הגמרא להגיד שבת פלוני לפלוני אם זה יכול להיות שזה
לא יקרה ורואים שיש אנשים שזה לא קורה להם.
יכול להיות שלא תוכנן מלכתחילה.
מלכתחילה לא נכונה כאילו.
איפה לא הבנתי מה זאת אומרת הווא אמינא?
הגמרא אומרת שבת פלוני לפלוני.
כן.
ואנחנו יודעים שבפועל זה לא תמיד קורה.
שוב,
אז כנראה שבאנשים האלה שיש את הפוטנציאל שזה יקרה לכל אדם יש איזה מישהי
שהוא יפגוש אותה.
עכשיו אלה בני תינוקות שמתים עליהם אולי אין את הבת קול.
לא תמיד השגחה על כל אדם בעולם.
אולי תשעים וחמש אחוז מהאנשים.
על כל פנים,
למה אני חושב שהפירוש הזה הוא לא נכון?
כי מסכנה אשתו.
לא מסכנה,
גם היא רשעה.
היא והוא מתאימים זה מה שהרמב"ם מביא דוגמה ממזר וממזרת בסוף העולם.
כאילו יש רשע ורשעית והוא מזווג אותם ביחד ואתה תבחר להתחתן איתה או לא.
אבל לא הכרחתי אותך.
ואותו דבר צדיק וצדיקה.
הבעיה בפירוש הזה בדרך כלל שכתוב מזווגן בחז"ל,
מזווגן זה ממש רעיון של שידוך,
כאילו שמחתן.
ולכן אני חושב שהפירוש היותר נכון ברמב"ם זה שלפעמים הקדוש ברוך הוא כן קובע,
אבל זה בעקבות איזה מצווה שאדם עשה או עבירה שהוא עשה.
ואז השכר על המצווה זה להתחתן עם האישה הזאת.
והעונש על העבירה להתחתן עם האישה הזאת.
אבל הרמב"ם אומר רק אין הדבר הזה שווה בכל,
אלא לאלו שהתחייבו או שזכו.
כלומר זה באמת לא קורה לכולם,
אבל יש אנשים מסוימים שעל ידי המעשים שלהם זוכים לאיזה השגחת שמיים בשידוך ששולחים
להם.
זה לא קורה לכולם.
ומה שהגמרא אומרת זה בדברי אגדה,
כאילו כל אדם.
זה לא כל אדם.
אבל יש אנשים מסוימים שבזכות המעשים הטובים שלהם יזכו לשידוך מסוים.
לרוב העולם זה לא,
זה בחירה של האדם חופשית לגמרי אפילו בלי שאנשים מסוימים שקיבלו את זה בתורת
שכר ועונש.
עכשיו שאלות?
אז איך זה יגיע קודם ארבעים יום קודם יצירת הוולד?
פה הרמב"ם אני חושב קצת יגיד זה לא באמת לכולם.
זה לא באמת לכולם.
לא,
איך זה קורה לפני שהוא עושה?
אה זה קשור לשאלת הידיעה והבחירה.
כלפי שמיא הרי אף אחד לא יודע מה כתוב שם.
בשמיים כבר יודעים,
אז הם כותבים ואין שום נפקא מינא.
אנחנו לא יודעים אבל כאילו למפרע מתגלה שמראש היה כתוב.
אוקיי.
יש פסוק צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.
יוצא שכאילו זה מתאים לרבי אילאי שיכול לגזור על האדם לחטוא.
יכול להיות שהפסוק הזה לא מכריח חטא אלא מתאר מציאות.
הוא לא מכריח אותך לחטוא.
זה כמו שהרמב"ם אומר שמתוך התינוקות שיוולדו בשנתיים הבאות אחוז קטן ימות.
האם זה אומר שאין זה סטטיסטיקה.
שכתוב שאין אחד שלא יחטא שתמיד יש חטאים בעולם.
אין גזרה על חטא ספציפי.
אבל המציאות היא שבדרך כלל.
אוקיי כן.
אפשר לדייק שהכוונה שכתוב האדם,
כן,
אז מי נקרא אדם?
אדם שמתנהג כנראה.
מה אדם?
איפה אדם?
לא כתוב בגמרא.
נכון.
לא,
הרב לא אמר.
ארבעים יום קודם יצירת הוולד.
אוקיי,
אז קצת סיוע על הדבר הזה.
יש מדרש מפורסם,
אולי למדתם אותו גם כשהיינו קטנים,
רבי יהודה בר סימון פתח:
אלוהים מושיב יחידים ביתה.
במקור תשע,
שמטרונה שאלה את רבי יוסי בן חלפתא.
אמרה לו:
לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
אמר לה:
לשישה ימים,
דכתיב:
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ.
אמרה לו:
מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?
אמר לה:
הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים,
בתו של פלוני לפלוני,
אשתו של פלוני לפלוני,
ממונו של פלוני לפלוני.
אמרה לו:
ודא הוא אומנתיה?
אף אני יכולה לעשות כן.
כמה עבדים כמה שפחות יש לי,
לשעה קלה אני יכולה לזווגן.
אמר לה:
אם קלה היא בעינייך,
קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף.
הלך לו רבי יוסי בן חלפתא,
מה עשתה?
נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות,
אמרה:
פלוני יישא לפלונית,
פלונית תינשא לפלוני,
וזיווגה אותן בלילה אחד.
זה רק פה שזיווגה,
חיתנה אותם.
למחר אתון לגבה,
דין מוחיה פציעא,
דין עינו שמיטא,
דין רגליה תבירא.
קיצור,
בלאגן.
אמרה להון:
מה לכון?
דא אמרה:
לית אנא בעי לדין,
ודין אמר:
לית אנא בעי לדא.
מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא,
אמרה לו:
לית אלוה כאלוהכון.
אמת היא תורתכון,
נאה ומשובח.
יפה אמרת.
אמר לה:
לא כך אמרתי לך?
אם קלה היא בעינייך,
קשה לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף.
הקדוש ברוך הוא מה עושה להן?
מזווגן בעל כורחן שלא בטובתן.
הדא הוא דכתיב:
אלוהים מושיב יחידי ביתה,
הוציא אסירים בכושרות.
מה הוא בכושרות?
בבכי ושירות.
מאן דבעי אומר שירה,
מאן דלא בעי אומר בכי.
אז ממש קצת כמו שהרב פה אמר,
הקדוש ברוך הוא לפעמים מזווגן בעל כורחם לפי המעשים של האדם.
ויש אדם שמעשה הרע שלו,
יש לו שידוך ובהתחלה הוא שמח אבל אחר כך הוא יבכה הרבה.
ויש אדם שהוא ישמח וכל החיים הוא ישיר על השידוך שלו.
אבל הכל תלוי כנראה במעשים של האדם והקדוש ברוך הוא מכריח את השידוך.
אז אם אני מסכם,
שיטת הרמב"ם איך שעולה מהאגרות שלו ביחד עם השמונה פרקים,
שהאדם בדרך כלל בוחר לגמרי את הזיווג שלו.
לגמרי.
לפי כי זו מצווה ועבירה,
אז זה רק האדם.
מה שכתוב הגמרא בסוטה שארבעים יום קובעים,
זה לאנשים מסוימים וגם אז כשקובעים זה לא שרירותי,
זה לפי המעשים של האדם.
כי יודעים מראש שהוא יהיה צדיק,
ועל הצדק שלו הוא מקבל שידוך כזה.
ויודעים מראש שהוא יהיה רשע,
ועל הרשע שלו הוא יקבל עונש כזה.
אבל רוב בני אדם פרווה,
לא משהו מהותי,
אז זה הבחירה של האדם.
ככה יוצא לפי הרמב"ם ולכן מצמצם מאוד את הגורל בשידוכים.
ושוב,
גם כשיש גורל,
זה לא גורל אקראי,
סתם מזל,
זה לפי המעשים שעשית בעולם הזה.
זה לא שבאמת נכתב למעלה כשהיית נשמה.
גם אם נכתב,
זה נכתב על סמך מעשים שאתה עושה.
במילים אחרות אתה בונה את השידוך שלך.
זה לא עכשיו בידי שמיים וגזירת גורל,
זה אתה.
כן?
מה עם אדם שמקבל נבואה עם מי להתחתן?
מה מה?
מה עם אדם שמקבל נבואה עם מי להתחתן?
אתה מקבל נבואה?
איפה?
לא הבנתי.
אין דבר כזה,
לא קיים.
אין נבואה על דבר כזה,
לא.
אוקיי.
החתם סופר הולך בכיוון של הרמב"ם והוא שואל למה לא מברכים שהחיינו בחתונה.
אז הספרדים מברכים על טלית,
אולי גם אשכנזים,
לא יודע,
אבל ספרדים לוקחים טלית מברכים שהחיינו ופוטרים את הכלה בשהחיינו של הטלית.
אבל למה באמת לא מברכים שהחיינו על עצם החתונה?
אז החתם סופר בתוך התשובות שלו כותב באמת את העניין הזה,
כי אנו מברכים לקדוש ברוך הוא שהגיענו לזמן הזה לקנות כלי חדש זה או
ליהנות מפרי חדש ומכל שכן בקדושת זמן עצמו כרגלים וכדומה והכל תלוי בקדוש ברוך
הוא עצמו הוא יעץ ומי יפר,
אבל דבר התלוי בבחירה וחפץ האדם ואין הקדוש ברוך הוא משנה בחירתו של אדם
ואילו לא רצה הזוג הזה להזדווג זה עם זה לא היה מעשה שמיים לכופם
לכך ואין לנו עסק בנסתרות דארבעים יום קודם יצירת הוולד,
ואני פירש בו פירוש אחר,
נכון,
אין כאן מקומו,
מכל מקום כיוון שלא נגמר על ידי הקדוש ברוך הוא לבדו אין לברך עליו.
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לפי החתם סופר זה דברים שקורים רק משמייא.
אתה מברך אותו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
אבל השידוך הוא לא משמיים,
כך אומר החתם סופר.
זה תלוי אדם.
אז מה תברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה?
אין מה לברך,
זה אתה.
דברים שלפחות אתה חלק משמעותי בהם אין שהחיינו.
דברים כמו לא יודע פירות שזה הגידילה היא רק מהשם,
אז אתה מברך שהחיינו.
נכון שנטעת,
אבל הגידילה וזה רק מהשם.
אבל אם אני קונה בגד?
מה?
אם אני קונה בגד,
זה גם כן שהחיינו?
לא,
אבל הצמר הוא מהשם אולי כנראה.
כן.
ולא דמי למקבל מתנה מחברו ששם כיוון שהקדוש ברוך הוא.
גזר עליו לזכות לחפץ זה בזמן הזה,
אילו לא רצה זה ליתנו לו,
היה הקדוש ברוך הוא מזמין לו חפץ כזה ממקום אחר,
והיה כולו בידי שמיים.
מה שאין כן קידושין ונישואין,
אף על גב שביד הקדוש ברוך הוא להזמין לו שום אישה אחרת,
מכל מקום אין לברך שהחיינו על זיווג גוף זה,
כך נראה לעניות דעתי.
כן,
אפשר באמת להתווכח על השחיינו עכשיו על כל מקרה,
אבל העיקרון של החתם סופר הוא כמו הרמב"ם.
פשוט לו שהזיווג הוא בחירת האדם.
הנפקא מינה היא לאנשים שלפעמים מפספסים שידוכים בגלל הדברים האלה.
מתחילים כל מיני קונספירציות אם זה משמיים,
אם זה בשבילי,
אם זה נגזר.
לא צריך להתעסק בזה.
צריך לצאת,
וצריך לחשוב,
וצריך להפעיל את השכל אם זה מתאים או לא מתאים,
יתרונות וחסרונות.
אם זה טוב לך,
לך על זה,
בלי עכשיו חשבונות,
ויתברר שזה משמיים,
או שזה בזכות המעשים שלך,
או שאדם צריך לעשות בשידוך את העבודה השכלית ולא לחיות במיסטיקה יותר מדי.
צריך להתייעץ עם אנשים חכמים שיכוונו אותו,
זה כן,
אבל לא בפן המיסטי של כל הזמן לפחד לפספס את הזיווג שכתוב לי.
לפי הרמב"ם לרוב האנשים אין דבר כזה כתוב לי.
טוב,
אני רואה שאתם לא כל כך אוהבים את הפירוש הזה,
אז אני אתן עוד שני פירושים על דרך הרמב"ם.
על דרך הרמב"ם,
אבל שוב הרמב"ם יש פירוש בספר מנורת המאור שהוא גם לפי שיטת הרמב"ם,
והוא מסביר את המאמר הזה קצת אחרת.
הוא כותב במקור 11,
כותב בספר מנורת המאור שהכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה.
שזה מה שעידן שם רצה להגיד,
שתתממש אם יהיו ראויים זו לזו.
אם במהלך החיים יתברר שאינם מתאימים,
כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך,
יקבעו להם משמיים בני זוג אחרים.
לפי דרך זו,
אומנם הזיווג נקבע בהשגחה,
אבל הוא תלוי במידה רבה במעשיו של האדם.
אז זה גם היה על פי דרך הרמב"ם היה אפשר גם לתרץ ככה את
הגמרא ולהגיד יש לך בחירה חופשית,
מה שנקבע בשמיים זה הפוטנציאל,
זה האופציה,
ואם תהיה ראוי באמת תזכה לזה,
ואם תפספס אז ישנו את זה.
זה כמו שאומרים כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
אדם יכול לאבד את החלק הזה.
בהתחלה הוא מתחיל בנקודה שיש לו חלק.
עכשיו מה הוא יעשה עם החלק הזה,
תלוי בו.
שוב נגזר על אדם,
כן,
להתחתן עם אישה טובה וראויה,
יהיה ראוי,
יקבל את זה.
לא יהיה ראוי,
מחליפים לו.
זה גם הסבר על דרך הרמב"ם וזה משאיר את מרחב הבחירה לאדם עדיין.
האדם קובע הכל,
זה רק מתברר שזה מה שכתבו לך,
אבל זה לא נפקא מינה בשבילך.
ובדרך שלישית אומר התשב"ץ גם על אותו עניין,
מקור 12,
עדיין יש עיון בדבריו של הרמב"ם,
דבפרק ואלו מגלחין משמע שבכל זיווג מכריזים על האדם.
מה הקושי באמת המרכזי על הרמב"ם שלא הזכרתי את זה,
אבל משמע בגמרא שעל כל נשמה,
זה מה שאולי משה רצה להגיד,
כל נשמה מכריזים עליה.
לפי דברי הרמב"ם על מי מכריזים?
על בודדים,
או על רשעים מסוימים או על צדיקים מסוימים,
אבל רוב העולם אין בכלל הכרזה.
אז התשב"ץ אומר משמע מהגמרות שזה על כל נשמה אומרים עם מי תתחתן.
דאמרינן התם כתוב בתורה,
ושנו בנביאים,
ומשולש בכתובים,
מהשם אישה לאיש.
אלא אם כן תאמר שאי אפשר לאדם בלא זכות ועונש,
ולפי זכותו ועונשו מזווגים לו,
ודבר השווה בכל הוא.
כלומר היה אפשר לומר שזה באמת לכל בן אדם לפי הזכות והעונש שלו.
אבל הרמב"ם אמר בפירוש שזה לא לכל בן אדם,
זה רק לאנשים ספציפיים.
ואם כן יצא לנו מכלל הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים עניין הזיווג,
שאף על פי שהוא בכלל יראת שמיים בידי שמיים הוא,
אלא שהגזירה היא לפי הזכות והעונש.
ומה שנראה לי בזה ככתבתי לך קודם בקודמיך הוא,
שהזיווג הוא ביד האדם,
שהרי מצווה היא כמו שהרמב"ם אמר,
ויראת שמיים היא,
ואין אדם מוכרח בזה להרשות בידו לישא או שלא לישא.
שאם לא כן אבל הוא מוכרח בזה,
לא היה לו שכר ולא עונש.
אבל עם היות בידו הבחירה לזאת,
ההכנה הטבעית היא קודמת לזה,
שהרבה פעמים יבחר אדם בטוב או היפוכו ולא תצא לפועל מחשבתו לקושי הזמן וההכנה.
וכל שכן בעניין זה שצריך בחירת אחר,
שאפילו יבחר הוא באישה פלונית היא לא תבחר בו.
יצא לנו מזה שהבחירה במצוות הזיווג היא בידו,
אבל אין הבחירה בידו בתו של פלוני אם לא תסייעהו הגזירה האלוהית,
ושישים בלב אביה או בליבה לחפוץ בו כמו שהוא חפץ בה.
וזהו שהקשו שם בירושלמי בגמרא שלנו פרק ואלו מגלחין,
אפילו בתשעה באב אדם מארס שמא יקדימנו אחר,
מזה המאמר דבת פלוני לפלוני,
והשיבו שמא יקדימנו אחר בתפילה וברחמים.
שאם היות שהאישה הזאת מוכנה לזה האיש באותות ובמזגים ביניהם לפי הגזירה האלוהית,
אפשר להתבטל הגזירה הזאת על ידי תפילה ורחמים,
כי התפילה אפשר לבטל גזירה כמו שהגזירה מבטלת הבחירה,
אלא שאין אותו זיווג מתקיים כמו שהוזכר שם.
אומר התשב"ץ לאדם יש בחירה חופשית,
איפה נכנס פה הגורל האלוהי,
איפה נכנס פה הבת פלוני?
זה שהיא תסכים.
כלומר זה שאתה בחרת להתחתן איתה זה אך ורק שלך,
זה לא משמיים.
הבת פלוני שהוכרז משמיים זה שאחרי שאתה תציע לה נישואים,
היא תגיד לך כן.
אם השמיים לא יסייעו לזה,
אז אתה יכול לבחור טוב,
אבל השידוך לא יצא לפועל.
זה יתבטל מכל מיני סיבות,
לא תמצא חן בעיניה.
אז החלק השמימי פה זה כאילו ההסכמה שלה.
ופה זה נכנס לשאלה אם היא עושה מצווה כשהיא מסכימה או לא.
בפשטות היא לא עושה מצווה,
המצווה היא לגבר.
אולי בחירה חופשית?
מה?
אז זה מה שאני אומר,
זה תלוי אם זה מצווה או לא מצווה לאישה.
עיין בקידושין שנה שעברה,
מחלוקת באישה אם זה מצווה.
למה זה לא מצווה,
אלא בעצם שימוש בבחירה חופשית?
הרב,
ברור שזה מצווה!
מה יש דבר שהוא לא מצווה?
לא,
אבל זה לא מצווה מתרי"ג מצוות,
כאילו...
אולי הרמב"ם סובר כמו הראב"ד,
לא כמו רבנו בחיי.
למה זה במחלוקת אם זה מצווה להתחתן?
כן,
אבל אומרים לפי מי שאומר שזה מצווה להתחתן,
יש מחלוקת אם זה מצווה על הגבר או גם על הגבר וגם על האישה.
נפקא מינה אם צריכים לכוון בשבע ברכות גם על הכלה או רק על החתן
וכל מיני...
דיברנו על זה בזמן קיץ,
יש את החוברת.
אז לענייננו,
אז אני רק מסכם,
כי תכננתי עוד כמה דברים,
בואו נסכם את העניין.
אז בעצם יש שיטת הרמב"ם המיוחדת בזיווגים,
היא בעצם ממשיכה את שיטתו לאורך כל הדרך,
שהבחירה החופשית היא יסוד החיים לפי הרמב"ם.
ו'הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים' זה לא כמו שזה נשמע,
ש'הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים'.
חוץ מיראת שמיים זה המון דברים.
זה כל דבר שהאדם פועל במציאות,
שהאדם אומר,
חושב,
הולך,
הכל כלול ביראת שמיים וביד האדם.
וגם החתונה פה בכלל זה,
שהרי החתונה היא או מצווה או עבירה.
אם זו חתונה טובה זו מצווה,
ואם זו חתונה לא טובה זו עבירה.
אז הרמב"ם אומר:
זה פשוט שזה ביד האדם בלבד,
ואל יטעה אותך מה שאומרים שזה משמיים.
אבל כתוב בגמרא שזה משמיים!
אז ראינו פה בעצם אולי ארבע אפשרויות לתרץ.
לפי 'הקובץ שיעורים',
הגמרא שאומרת שזה משמיים,
היא סוברת שאין בחירה חופשית,
והיא סוברת כמו הגמרא בבי ליי,
שלפעמים כופים על האדם לחטוא.
אנחנו כרמב"מיסטים לא יכולים לקבל את הגישה הזאת.
בסדר?
זה רבי חסדאי קרקש,
וזה נדחה מהיסוד.
זה לא התקבל.
אנחנו בטוחים,
אני בטוח שיש בחירה חופשית.
אז זה הרמב"ם,
ולפי זה הרמב"ם סובר שיש בחירה חופשית,
כמו הגמרא 'הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים',
ממילא בשידוכין בכלל לא נכתב.
זו הגישה הראשונה.
הגישה השנייה של הרמב"ם עצמו,
שהוא אומר את היסוד הגדול:
שמה שכתוב בתורה הוא האמת,
הוא הנכון,
וכל מה שנראה קצת סותר את זה אתה חייב לעקם את האגדות בשביל היסוד
שכתוב בתורה.
ולכן וודאי שיש בחירה חופשית.
כתוב שם שלא?
שם מדובר על צדיק ורשע.
אמרנו שתי אפשרויות:
או שהקדוש ברוך הוא מקרב אותם,
או שהתשובה יותר נכונה,
הקדוש ברוך הוא מזווג אנשים ספציפיים לפי המעשים שלהם.
לצדיקים צדקת,
לרשעים רשעית.
אבל זה רק במעט אנשים.
רוב האנשים זה בכלל לא כתוב למעלה,
זה הכל תלוי באדם בלבד.
דרך שלישית של 'מנורת המאור',
שהוא אומר:
יש זיווג שנקבע לאדם,
אבל זה עדיין לא סותר את הבחירה שלו.
כי בסוף,
אם הוא לא יהיה ראוי לו הוא לא יקבל אותו.
אז הזיווג הוא פוטנציאל,
הזיווג הוא אופציה,
תהיה ראוי תקבל אותה,
לא תהיה ראוי יהפכו לך את זה,
תאבד את החלק הזה.
וההסבר הרביעי שזה על אותו דרך,
התשב"ץ,
כמו הרמב"ם:
יש בחירה חופשית,
זו מצווה,
האדם בוחר לגמרי.
הסיעתא דשמיא,
כאילו הגזירה האלוקית על בת פלוני,
זה שהיא תסכים.
ועל זה הקדוש ברוך הוא כאילו נותן את הגורל,
את הבת פלוני,
שהיא תסכים לך.
הרי כתוב בגמרא שזה יכול להשתנות,
כי אתה יכול לעשות את שלך אבל אולי היא לא תסכים מכל מיני סיבות.
פה מגיעה הסיעתא דשמיא שהיא תסכים לך.
שנזכה שתזכו להתחתן בקרוב.