Ramban on Nasso

── Shiur Outline ──
(25:04) Each Nasi’s Unique Intent
(26:27) Rashi’s Note on the Second Day
(27:50) Mizrak Compared to a Ball
(28:58) Identifying the Missing Asham
(30:56) Ramban on Shiluach Temim

AI-Generated Summary (AI can be inaccurate. Check important information):

1. Individual responsibility in Gershon, Kehos, and Merari — The Ramban explains that the weight-bearing tasks for the Mishkan were not general group assignments, but rather specific, numbered items assigned to each individual to prevent disputes over the difficulty of labor.
2. Sanctifying the camp through shiluach tmei'im — The law of sending out the impure immediately follows the establishment of the Mishkan because the Presence of the Shechinah requires a level of kedushah that is incompatible with tumah.
3. The placement of gezel hager — This law is mentioned here because the counting of the tribes and the separation of the Erev Rav highlighted the distinct status of the Ger, ensuring no one thought stealing from them carried a lesser chiyuv korban.
4. Detecting hidden mamzeirus — The Sotah law is placed here rather than in Toras Kohanim because it relates to the kedushas hamachaneh and maintaining the purity of the Jewish family structure, rather than just being a matter of personal kaparah.
5. The positive potential of the Nazir — A Nazir emerges from a holy society; when the camp is purified of tumah, it creates fertile ground for individuals to seek a higher plane of kedusha.
6. Comparison between Nazir and Kohen — The Ramban notes that a Nazir is like a Kohen who serves God, and for this reason, he must be vigilantly nishmar min hatumah (guarded from impurity).
7. The right of the owner (Tovas Hana'ah) — From the verse governing terumah, the Ramban derives that a Kohen may not grab gifts; the Yisrael retains the right to choose which Kohen receives the offering.
8. Ownership of the holy (Kodshim Kalim) — Certain items called "holy," such as Ma'aser Sheni and Neta Revai, are considered the property of the ba'alim (owners) regarding the right to eat them in Yerushalayim.
9. The meaning of barley (Se'orim) — Beyond being animal fodder, the word Se'orim is associated with the word se'arah (storm), hinting at the "storm of God's wrath" that affects the Sotah woman if she has sinned.
10. Sotah as a constant miracle — The Ramban emphasizes that the Mei Sotah represents a unique, supernatural phenomenon in the Torah, which only functioned when the generation was at a high spiritual level and the Shechinah was present.
11. The sin of terminating Nezirus — A Nazir brings a chatat not because he was a sinner during his term, but because he is now "sinning" by leaving his state of kedusha to return to worldly desires.
12. The hidden uniqueness of the Nesi'im's offerings — While the twelve Nesi'im apparently brought identical sacrifices, each one had different $kavanos$ (intentions) based on the unique history and future of his specific shevet.

What is Ramban on the Parsha | Rabbi Shlomo Friedman (Yeshivat Kerem B'Yavneh)?

Shiurim by Rabbi Shlomo Friedman in KBY.

Enjoyed? Your feedback means a lot to us. Click here to email us: https://tinyurl.com/thanksEN

Donations: https://www.kby.org/english/support-us/?id=46

Okay,

רבותי *rabosai*,

פרשת נשא *Parshas Nasso*,

פרק ד' פסוק

ל"ב *Perek Daled Pasuk Lamed Beis* towards the end of the פסוק *pasuk*,

there's a short רמב"ן *Ramban*:

בשמות תפקדו את כלי משמרת משאם *beshemos tifkedu es klei mishmeres masaam*.

רמב"ן *Ramban* explains that what this means is that we know that each family,

גרשון,

קהת,

מררי *Gershon,

Kehos,

Merari*,

was assigned a different job,

and the רמב"ן *Ramban* points out that it's not just that מררי *Merari* in

general was said,

okay,

you take care of the beams,

but each individual was given a certain number of beams that was his job,

and so too with respect to the other jobs.

So says רמב"ן *Ramban*:

בשמות תפקדו את כלי משמרת משאם,

שיפקוד ויפקיד ביד כל איש במספר שמות לגלגלתם כלי משאם.

יאמר איש פלוני ישא מן הקרשים כך במספר,

ופלוני מן הבריחים או העמודים כך במספר,

לא שיצוה בני מררי בכללם על כל הקרשים והאדנים והעמודים *beshemos tifkedu es klei

mishmeres masaam,

sheyifkod veyafkid beyad kol ish bemispar shemos legulgolosam klei masaam.

yomar ish ploni yisa min hakarashim kach bemispar,

uploni min habrichim o ha-amudim kach bemispar,

lo sheyitzaveh bnei Merari bichlalam al kol hakarashim veha-adanim veha-amudim*.

And it mentions this by מררי *Merari* because there,

due to the fact that it's lots of hard work,

so you'd have somebody telling his friend,

okay,

you do that difficult work,

but this is also true of the other families of קהת *Kehos* and גרשון

*Gershon*.

Okay,

פרק ה' פסוק א' *Perek Hey Pasuk Aleph*:

וישלחו מן המחנה *v-yishlachu min hamachaneh*.

Here we have the דין *din* of שילוח טמאים *shiluach tmei'im*.

So says רמב"ן *Ramban*,

what's this doing over here?

Says רמב"ן *Ramban*:

אחר שהקים את המשכן צוה בשילוח הטמאים מן המחנה,

שיהיה המחנה קדוש ראוי שתשרה בו שכינה,

והיא מצוה נוהגת מיד ולדורות *achar shehikim es hamishkan tziva beshiluach hatme'im min hamachaneh,

sheyihiyeh hamachaneh kadosh ra'uy shetishreh bo shchina,

vehi mitzvah noheges miyad uledoros*.

So the idea of having everybody camping around the משכן *mishkan* is to facilitate

the השראת השכינה *hashras hashchina*,

and in order for the השראת השכינה *hashras hashchina* to be there,

we need to remove the טמאים *tmei'im*.

ובעבור *uva'avur*,

says רמב"ן *Ramban*,

ובעבור שמנה ישראל למשפחותם לבית אבותם והבדיל מהם ערב רב אשר בתוכם,

השלים שם גזלות,

דין הגוזל את הגר *uva'avur shemana Yisrael lemishpachotam leveit avotam vehivdil mehem erev rav

asher betocham,

hishlim sham gezeilos,

din hagozel es hager*.

So in light of the Jewish people being counted and each individual camping with

his שבט *shevet*,

the ערב רב *erev rav* would not be part of that;

they would dwell separately due to the fact that they are not חלק *chelek*

of the שבטים *shevatim*.

It's an appropriate place to mention גזל הגר *gezel hager*.

Perhaps on a simple level,

what this means simply is that while the גרים *gerim* were separated out and

therefore the תורה *Torah* tells us there's a דין *din* that relates to the

גר *ger* that's separated out,

the ערב רב *erev rav*.

And maybe one might read into the רמב"ן *Ramban* that the תורה *Torah* is

telling us that despite the fact that the ערב רב *erev rav* and the

גרים *gerim* would not camp with the other tribes,

nevertheless,

if one does steal from them,

swears falsely,

one should not think that there's no חיוב קרבן *chiyuv korban*;

that the same חיוב קרבן *chiyuv korban* that exists if one steals and swears

falsely from any Jew applies to the גר *ger* as well.

Okay,

פסוק ו' *Pasuk Vav*:

מכל חטאת האדם *mikol chatos ha'adam*.

The רמב"ן *Ramban* speaks about that the פסוק *pasuk* mentions למעול מעל בה' *lim'ol

ma'al b'Hashem*.

This,

of course,

is the דין *din* of אשם גזילות *asham gezeilos* which we find in ספר

ויקרא *Sefer Vayikra*.

Just over here,

the תורה *Torah* is adding that if one swore falsely,

one stole and swore falsely to a גר *ger*,

then the payment is,

and the גר *ger* dies and doesn't have יורשים *yorshim*,

the payment is made to the כהנים *Kohanim* instead.

Is that correct?

That's what it says,

the כהנים *Kohanim*?

Anybody?

I think that's what it says.

In any case,

unfortunately I have not done the פרשה *Parsha*,

I mean I've done part of the פרשה *Parsha* but not these פסוקים *psukim*.

In any case,

so the פסוק *pasuk* says למעול מעל בה' *lim'ol ma'al b'Hashem* and the רמב"ן

*Ramban* says that למעול בה' *lim'ol b'Hashem* is the swearing falsely.

רש"י *Rashi* in ויקרא *Vayikra* explains that the למעול מעל בה' *lim'ol ma'al b'Hashem*

is the fact that when somebody gives me money without עדים *edim* and I

swear falsely,

then due to the fact that God is the עד *ed*,

so it's considered to be rebellion against God when I deny owing that money.

Okay,

the רמב"ן *Ramban* in the continuation of that פסוק *pasuk* deals with the fact

Ongoing couple of issues.

Number one:

why מנחת סוטה is mentioned here and not in ספר ויקרא and he gives

two explanations.

There's a line that begins about halfway through the piece,

ולא נזכרה מנחת הסוטה משאר המנחות בתורת כוהנים page ר״יא in standard printing about

line 8,

ולא נזכרה מנחת הסוטה משאר המנחות בתורת כוהנים.

Number one,

בעבור שהיא מנחת קנאות ואינה לכפרה.

It's not for כפרה.

It's one which is associated with the נס taking place that in the event

she was מזנה she is punished.

So it's different than the other מנחות in ויקרא which are associated with כפרה.

That's number one.

Number two:

ובעבור שיחס התורה לבית אבותם נתן להם דת ודין לדעת הממזרים שאינם בני בעלי

אימותם כאשר יבוא חשד בלב איש על אשתו.

Over here we're dealing with the social structure,

with the קדושת המחנה,

and therefore it's appropriate for the תורה to tell us how we could see

to it that in the event that there is a חשש ממזרות,

that that will be detected.

Okay,

קנאות is associated with קנאה,

with jealousy.

The husband suspects,

is jealous and suspects that his wife acted improperly.

So it's not for כפרה.

So it's not associated with כפרה.

It's something which is associated...

bringing that מנחה is some sort of necessary condition in order for the מי

סוטה to have its effect.

Okay,

now the רמב״ן discusses in that same piece,

why are דיני נזירות here?

So he gives a number of reasons.

Reasons two and three have to do with the fact that סוטה is here.

So let's see these reasons.

וכן השלים בקורבנות דיני הנזיר אחרי שהוקם המשכן ונבדלו מהם הטמאים לקח מבחריהם לנזירים

אשר צוו בפתח אוהל מועד לעמוד לפני השם לשרת ולברך בשמו.

Once the קדושת המחנה is established,

once the טמאים are separated out,

so you have over here a society which is involved in קדושה and that's

fertile grounds for there being נזירים.

The רמב״ן overall has a positive view of נזיר,

and to have...

when you have lots of פריצות,

then the chances of having a holy person,

נזיר,

is small.

But when you have the מחנה functioning the way it would be,

it's meant to be,

then in fact there's a better chance of there being נזירים.

Okay,

ועוד כי האישה שתדור בנזירות הפך הסוטה.

It mentions נזיר to contrast with the סוטה.

לפיכך אמר בפרשה איש או אישה כי יפלי,

mentions the possible woman being a נזיר because to emphasize the contrast between the

נזירה and the סוטה.

ורבותינו אמרו עוד,

a third approach as to why נזיר and סוטה are juxtaposed,

why they are together here in the תורה:

למה נסמכה פרשת נזירות לפרשת סוטה שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

When a person sees פריצות,

a manifestation of פריצות,

then he needs to take whatever measures he can do to strengthen himself.

Okay,

the רמב״ן at the end of that פסוק has an interesting line:

לפיכך הוא קדוש וצריך להישמר מן הטומאה כי הוא ככהן המשרת לאלוקיו.

That a נזיר in a certain sense is like a כוהן,

and therefore as a כוהן needs to be נשמר מן הטומאה,

the נזיר as well.

Okay,

פסוק ט,

פרק ה פסוק ט,

the פסוק says:

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה.

So the רמב״ן understands that the main point of this פסוק is אשר יקריבו

לכוהן,

as if to say that even things which are meant to be given to

the כוהן,

but the ישראל,

the בעלים need to give it to the כוהן,

not that the כוהן is able to,

is allowed to grab it.

So says the רמב״ן:

יאמר כי תרומה שיקדשו בני ישראל אותה כמה שירימו ויקדישוה תהיה לכוהן כי בעבור

שאין לתרומה שיעור אמר הכתוב כי כל אשר יפרישו ממנה תהיה לכוהן כאשר יקריבו

אותה הבעלים לתתה אליו לא שיתלנה הכוהן.

the ישראל has right to decide which כהן he’s going to give it to,

and the כהן is not allowed to grab it.

Okay,

פסוק י׳,

the פסוק says ואיש את קדשיו לו יהיו.

So רמב״ן understands this פסוק is saying that if there is something which the

תורה refers to as holy,

and the תורה doesn't say what we're meant to do with it,

then that means that it belongs to the בעלים in a sense,

that the בעלים is entitled to eat it,

sometimes to eat in ירושלים.

So says רמב״ן:

הנכון בכתוב הזה הוא שיאמר שכל קדשי האדם יהיו שלו לומר שכל הקדשים שלו

יצוה בהם לתת אותם לכהן יהיו לבעלים והם מותרים בהם אף על פי שנקראו

קודש.

I'm skipping a couple of lines:

והנה מעשר שני ונטע רבעי שיאמר בהן הכתוב שהם קודש לה׳

הם לאיש כממונו וכן מעשר בהמה.

So all these,

all these need to be eaten in Jerusalem although they are holy.

Okay,

פסוק ט״ו,

with respect to the סוטה,

the פסוק says והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית

האיפה קמח שעורים לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה כי מנחת קנאות

הוא מנחת זכרון מזכרת עון.

So this phrase,

כי מנחת קנאות הוא,

what’s that coming to explain?

The beginning of the פסוק says that something is true because it’s מנחת קנאות.

So there are those that understand that it’s coming to explain what was written

right before,

i.e.

that there’s no שמן and there’s no לבונה.

שמן and לבונה are placed on a מנחה,

on an important מנחה,

but not on this.

So the רמב״ן quotes:

שלא יהיה קרבנה מהודר שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחשך ולא יתן עליה לבונה

שהאמהות קרויות לבונה שנאמר וגבעת הלבונה וזו פירשה מדרכיהן של האמהות כי מנחת קנאות

היא הקמח הזה מעורר בה שתי קנאות קנאת המקום וקנאת הבעל לשון רש״י מדברי

רבותינו.

Okay,

so the רמב״ן points out that the מפרשים seem to all agree that מנחת

קנאות הוא is coming to explain why it is meant to be a low

quality מנחה in a sense.

That’s why it is שעורים,

which is מאכל בהמה,

without שמן and לבונה.

However the רמב״ן feels that על פי פשט,

מנחת קנאות הוא is referring back to the beginning of the פסוק.

After all the פסוק begins והביא האיש את אשתו אל הכהן.

And it’s explaining well hey,

if this is a מנחת סוטה,

why is the husband bringing it and not the woman?

So says the פסוק,

you know why the husband is bringing it?

Because it’s מנחת קנאות.

The point being that it wouldn’t be proper to have the woman bring that

מנחה in light of the fact that this מנחה is one that is a

condition for the מי סוטה to have its negative impact on the woman.

So says רמב״ן:

לפי דעתי טעם כי מנחת קנאות יחזור על ראש הפסוק יאמר שיביא האיש את

הקרבן על אשתו כלומר במקומה כי מנחת קנאות היא להזכיר עונה ואינו ראוי שתביאנה

היא משלה.

A slightly reminiscent of the רמב״ן that told us with respect to the תיבת

נח that respect that the kosher animals which were later brought as a קרבן,

so they did not come on their own,

rather נח was meant to go ahead and bring them.

Okay.

Oh why שעורים?

So aside from the fact that שעורים is מאכל בהמה,

the רמב״ן says that the word שעורים is associated with a storm:

ובתמה שעורים שתי סערת חמת ה׳

חמה יצאה סער מתחולל על ראש רשעים יחול.

I’m sorry,

apart from over that פסוק,

apparently in ירמיהו.

But so שעורים is associated with a storm,

with some unpleasant conditions that will apply to the woman in the event that

she sinned.

And he says this is also פשט in the story with גדעון,

that גדעון goes to מחנה מדין and he hears the dream about צליל לחם

שעורים.

שעורים also there,

a storm.

Over there it was with the positive connotation that there would be,

that מדין would be destroyed.

Okay,

skipping to פסוק כ׳.

The רמב״ן points out there about four lines in,

something unique about the סוטה:

והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה.

There’s no מצוה in the תורה that’s associated with a נס.

After all,

that which the מי סוטה would test the woman,

that's something which is not בדרך הטבע.

אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה שהוא פלא ונס קבוע

שיעשה בישראל.

And the רמב"ן adds,

this is conditional on the Jewish people being in a proper spiritual state.

ובהם רובם עושים רצונו של מקום כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה

כזימת נשות שאר האומות,

that Jewish women are not meant to behave like the other nations.

ולנקות ישראל מן המזימות שהן ראויים להשרות שכינה בתוכם.

Having a proper moral standard is important to have the השראת השכינה.

There are those that have pointed out that the פסוק indicates the need for

צניעות and קדושה in the מחנה when we go to war.

And therefore to have women in tanks is something which,

if you believe in the religion of progressive values,

is קודש קדשים.

But in Judaism,

it's considered to be a terrible thing.

ולפיכך,

sorry for that advertisement,

unrelated to the רמב"ן,

I mean not unrelated,

but so says the רמב"ן,

that in light of the fact that this is a special נס,

which is for the sake of the Jewish people when we're at a high

proper spiritual level and interested in the השראת השכינה,

ולפיכך פסק הענין הזה משעה שנתקלקלו בעבירות.

But once the Jewish people's level went down,

then in fact the מי סוטה ceased to function.

כמו שאמרו משירבו הנואפים פסקו מי סוטה.

Okay.

פרק ו פסוק יא.

The נזיר,

when he terminates his נזירות,

he needs to bring a חטאת.

Why is that so?

The רמב"ן,

in a famous piece,

says:

וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא נתפרש ועל דרך הפשט כי

האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות.

כי הוא עתה נזיר בקדושתו ובעבודת השם וראוי היה לו שיהיה נזיר לעולם ויעמוד

כל ימיו נזיר וקדוש לאלוקיו.

כענין שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים.

נזירות,

that's a wonderful thing if a person is able to handle it.

השוה הכתוב אותו לנביא וכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא להשם.

וצריך כפרה בשובו להיטמא בתאוות העולם.

So when he terminates his נזירות and is going back to the ways of

a common man,

then he needs to bring a כפרה.

Okay,

this is,

of course,

very different than what one might have said,

that he needs to bring the חטאת on the fact that he was a

נזיר.

The רמב"ן says no,

he needs to bring a חטאת on the fact that he's terminating his נזירות.

צריך עיון קצת,

that it's not as if he's now deciding to terminate his נזירות.

After all,

if the fellow accepted נזירות for whatever amount of time,

so then he has no choice but to terminate נזירות and bring a קרבן.

He could decide to become a נזיר again,

if I'm not mistaken.

If he accepted נזירות let's say for a month,

for two months.

So the month or two months is over.

Even if he wants to become a נזיר for longer,

he needs to accept the new נזירות,

if I'm not mistaken.

Maybe somewhere he needs to bring a קרבן in between.

I would guess that yes,

I would guess that yes,

but I'm not sure.

Okay,

in any case,

Rav Goldwicht עליו השלום would point out that לכאורה,

one might ask the question,

why should a fellow that was a נזיר need to bring a קרבן חטאת

when he terminates his נזירות?

After all,

if anything,

all other Jews should need to bring a חטאת because at least this guy

was a נזיר for some amount of time.

So he should be less חייב to bring a קרבן on being involved in

the ways of the world as opposed to everybody else that was never a

נזיר.

So he would say that the פשט is that the נזיר,

by being a נזיר some amount of time,

showed he has the potential for a great spiritual growth.

And a person that has that greater potential,

he has a higher level of obligation.

And therefore דווקא he that showed that he's able to live on a higher

plane needs to bring a חטאת when he goes down from that high level.

Okay,

skipping to פסוק כג.

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל.

The מצוה of ברכת כהנים.

Says the רמב"ן,

כבר הזכרתי בסדר ויהי ביום השמיני כי צוה את אהרן לשאת ידיו אל העם

לברכם ביום ההוא.

Already then there was a ציווי כאשר צוה לדורות לאהרן ולבניו.

ופירש הברכה שיברכו אותם.

So now we're stating what is the ברכה that the כהנים give.

והזכירם בהקמת המשכן כי שם צוה הברכה.

It's associated with הקמת המשכן because it's a result of the משכן that there

is a ברכה in the Jewish people.

כי שם צוה השם את הברכה חיים עד העולם.

the שם אדנות I guess is referred to as a כינוי compared to the

שם המפורש.

Okay skipping to פסוק ב' of פרק ז'.

Actually in פסוק א' the רמב"ן deals with the order of the פסוקים points

out that the first day that the פרשיות from ויקרא till פרשת צו was

on the first day of מילואים first day of מילואים being from what we

normally assume with the רמב"ן quoted מחלוקת the ימי המילואים started on כ"ג אדר

till ראש חודש ניסן.

So פרשת ויקרא and צו were at the first day of מילואים and from

פרשת שמיני till here was basically on ראש חודש ניסן.

You did have in the middle the count of the Jewish people which took

place דווקא in the second month.

So רמב"ן over here would agree that over here אין מוקדם ומאוחר בתורה.

Okay now we're going back to something which is associated with הקמת המשכן.

Okay פסוק ב'.

The פסוק says ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים

על הפקודים ויביאו את קרבנם לפני השם שש עגלות

צב.

So bring these wagons.

So were the wagons קרבנות?

So the רמב"ן has a couple of options on that.

So says רמב"ן בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן.

Since for the sake of קרבנות to bring the קרבנות it's called a קרבן.

In what sense is it a קרבן?

קרבן לבדק הבית.

It's not something that was actually sacrificed,

they didn't put the wagons on the מזבח,

they wouldn't fit.

Whatever,

but it was a קרבן לבדק הבית.

Okay however alternatively he suggests that they're called a קרבן because on the wagons

they brought the קרבנות whatever was being brought as a קרבן were there on

the wagons,

the פרים וקטורת I don't know if the small animals were on the wagons,

don't know.

Okay the רמב"ן in the continuation of that פסוק has a discussion of amongst

other topics the fact that the תורה goes through the קרבנות of each one

of the נשיאים separately.

So says רמב"ן ונחזור בטעם הכתוב ונחזור בטעם הכתוב this is two-thirds of the

way down on page רטי"ח I have no idea where in the other printings

it is.

ונחזור בטעם הכתוב כי הקדוש ברוך הוא חולק כבוד ליראיו.

This reminds us of the ברכה that later in the מסכתא they learn about

of שחלק כבוד ליראיו when one sees a תורה scholar כמו שאמר כי מכבדי

אכבד.

So the נשיאים were honoring God,

so God honored them by having each נשיא listed separately.

והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד ואי אפשר שלא

יהיה אחד קודם לחברו.

Can't bring them all at once.

והקדים את הנקדמים בדגלים בהקדמת הימים.

יהודה was first in the דגלים so also יהודה brings the קרבן first.

אבל רצה להזכירם בשמם פרט קרבניהם להזכיר יומו של כל אחד לא שיזכיר ויכבד

את הראשון זה קרבן נחשון בן עמינדב ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש על

יומו.

So it would be a פחיתות כבוד to the other ones to just list

by נחשון and say ditto for this guy ditto for that guy.

כי היה הקיצור בכבוד האחרים.

ואחרי כן חזר וכללם.

So okay so why then does it repeat?

After the twelve then it sums up.

So אחרי כן חזר וכללם להגיד שהם שקולים לפניו יתברך.

They were all equal to God.

Okay that's one approach.

Another approach says רמב"ן ועוד בזה טעם אחר במדרשם of why it repeats why

the תורה gives the קרבן of each one.

כי לכל אחד מהנשיאים.

כל אחד מהנשיאים עלה מחשבה להביא חנוכה למזבח שיהיה בזה השיעור.

ונחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד.

וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו,

meaning each נשיא,

although outwardly it was the same קרבן,

nevertheless each one had something else in mind.

And in fact there's a ton of מדרשים on the נשיאים and explains that

when נחשון brought this מזרק it was כנגד one thing and שלומיאל בן צורישדי

was כנגד something else and when each נשיא went whatever,

although outwardly it's the same,

but nevertheless every one had something else in mind.

So says רמב"ן,

כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו.

אמרו שחשב נחשון שיביא קערת כסף שמנין אותיותיה תשע מאות ושלושים כנגד שנותיו של

אדם.

אדם הראשון lived nine hundred and thirty.

So what's the nine hundred and thirty there,

some גימטריה?

I don't know.

משקלה שלושים ומאה כנגד תולדותיו של שת.

Doesn't mean he had 130 children like the Bedouin that get all sorts of

rights from the Jewish government cause they have 500 wives,

but שלושים ומאה that אדם הראשון was 130 when he gave birth to שת.

וכל המדרש כמו שכתב רש"י.

It's interesting רש"י writes about the רמזים of נחשון קרבן on the second day.

Maybe what inspired רש"י to write on the second day that רש"י was bothered

by why the תורה writes,

so says רש"י that it was כנגד.

Okay,

in any case.

Or there's some other מדרש that says there's a מסורת מיעקב אבינו ביד כל

שבט ושבט כל מה שיארע לו עד ימות המשיח.

Even though יעקב wasn't able to be מגלה את הקץ when it would be,

but he told them lots of things that would happen in the future,

the מדרש understands,

and each שבט was given his particular history and so the קרבן of the

נשיאים was brought כנגד that history.

והתחיל נחשון להקריב על סדר המלכות קערה ומזרק.

After all,

the first thing on the list is קערה and מזרק.

What's a קערה?

Some sort of bowl.

And what's a מזרק?

מזרק is a כלי in which the דם was placed with which you throw

the blood.

כנגד שני מלכים.

So the קערה and

the מזרק,

this כנגד שני מלכים שעתידין לצאת ממנו שמושלים בים וביבשה that ruled over a

large part of the world and they are שלמה,

מלך המשיח.

ולכך הקריב קערה כנגד הים שמקיף את העולם כולו ודומה לקערה.

שלושים ומאה.

The רמב"ן explains,

we'll skip a little bit and there was a מזרק which is כנגד העולם

שהוא עשוי ככדור.

Like the world which is like a ball.

World like a ball?

That's interesting that the מדרש speaks of.

Now how was a מזרק like a ball?

מזרק is a כלי which doesn't even have a can't even sit straight,

it'll fall over.

So on the bottom he explains,

well,

a מזרק you would throw the דם and what else is thrown normally?

A כדור.

So that's the...

in any case.

פסוק י"ג.

Says רמב"ן,

סולת בלולה בשמן למנחה.

So the רמב"ן points out,

חנכו הנשיאים את המזבח בכל המינים הקרבים עליו.

All the different types of קרבנות which were brought on the מזבח were brought

by the נשיאים.

על כן הביאו מנחה וקטורת ועולה וחטאת ושלמים.

So the רמב"ן points out it's interesting because normally a קטורת and חטאת cannot

be brought as a נדבה.

You can't volunteer קטורת,

you can't volunteer a חטאת.

But nevertheless over here was a הוראת שעה להשלים בחנוכה כל הקרבנות נעשה כך.

כי אין ישראל מקריבים זולתי אלו הקרבנות בלבד.

I'll ask a קשיא.

What's missing?

What was missing from this list of the קרבנות brought on the מזבח?

We have מנחה,

קטורת,

עולה,

חטאת,

שלמים.

What's missing?

אשם,

of course.

So says רמב"ן,

חטאת ואשם דבר אחד שם אחד הוא.

The רמב"ן has this idea elsewhere as well,

תורה אחת להם.

Okay.

מפי השם הנכבד הסכים על עדת הנשיאים וציוה נשיא אחד ליום יקריבו.

לפיכך ייתכן שהיא מצווה לדורות.

When הקדוש ברוך הוא says נשיא אחד ליום,

could be that this is making the קרבנות of the נשיאים into a מצווה

לדורות.

לפיכך ייתכן שהיא מצווה לדורות שיהיו חונכו לעולם בית המקדש והמזבח.

That their קרבנות brought when the beginning when a new בית המקדש begins.

וכך עשה שלמה חנוכת הבית דכתיב בחנוכת בית אלוהים.

המלך וכל העם *hamelech vechol ha'am* וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה דכתיב ועבדו

בני ישראל כהניא וליואי ושאר בני גלותא חנוכת בית אלוקיא *vechen anshei Knesses HaGedolah

asu Chanukah dechtiv ve'avdu benei Yisrael kahanya veliva'i ushear benei galusa Chanukas Beis Elokaya*

וכן לימות המשיח *vechen liyemos Hamashiach* אז הפסוק בסימן יחזקאל *az hapasuk besiman Yechezkel*

there will be a time of inauguration also in that sense says the רמב"ן

*Ramban* the last couple lines דזה ענין זה המצוה כענין פרשת טמאים בפסח *dezeh

inyan zeh hamitzvah ke'inyan parshas teme'im bePesach* i.e.

the דין *din* of פסח שני *Pesach Sheni* בפרשת בני יוסף *beparshas benei Yosef*

with respect to the נחלה *nachala* שהסכימו דעתם לדעת עליונה *shehiskimu da'atam leda'as elyonah*

that the people that requested to be able to bring a קרבן פסח שני

*korban Pesach Sheni* that בנות צלפחד *Bnos Tzelafchad* there were מכוון *mechaven* to a

דעת *da'as* of הקדוש ברוך הוא *Hakadosh Baruch Hu* that was interested in these

מצוות *mitzvos* just as הקדוש ברוך הוא *Hakadosh Baruch Hu* didn't give these מצוות

*mitzvos* until these people brought up the topic so that the פרשה *parsha* would

be written לזכותם *lizchusam* in a certain sense.

Okay רבותי *rabosai* a few some things we've seen רמב"ן *Ramban* indicated in the

פסוק ל"ב *pasuk lamed beis* that each one of the נשיאים *nesi'im* had a

very specific job.

The רמב"ן *Ramban* pointed out why is it that שלוח טמאים *shiluach teme'im* is

over here in light of the fact that the camping of the Jewish people

is associated with the קדושה *kedusha* השראת השכינה *hashra'as hashchina* therefore it's appropriate to

have the טמאים *teme'im* be separated out and he also explains that due to

the fact that you have over here the social structure with the גרים *geirim*

and ערב רב *erev rav* not being part of those דגלים *degalim* it's appropriate

to mention the דין *din* of גזל הגר *gezel hager*.

Okay the רמב"ן *Ramban* explained gave a couple of reasons why מנחת סוטה *Minchas

Sotah* is not with the other מנחות *menachos* either due to the fact that

it doesn't belong there or due to the fact that it does belong here.

Belong here with respect to the social structure.

Okay why is נזיר *Nazir* over here?

Either due to the fact that when you separate the טמאים *teme'im* they have

קדושת המחנה *kedushas hamachaneh* it's appropriate for there being נזירים *Nezirim* or the נזיר

*Nazir* is here because the סוטה *Sotah* is here either to contrast or to

tell you what should be the proper response when one sees a פריצות *peritzus*.

Okay איש את קדשיו לו יהיו *ish es kodashav lo yihyu*.

The רמב"ן *Ramban* understands that if there's someone whose things are holy doesn't say

what to do with it then apparently it's something which is meant to be

for the בעלים *be'alim* perhaps to be eaten in ירושלים *Yerushalayim* like מעשר שני

*Ma'aser Sheni* נטע רבעי *Neta Revai* and מעשר בהמה *Ma'aser Behema*.

Okay the פסוק *pasuk* says with respect to מנחת סוטה *Minchas Sotah* כי מנחת

קנאת היא *ki minchas kena'os hi* according to חז"ל *Chazal* according to some מפרשים

*mefarshim* that's come to explain why there's no שמן *shemen* לבונה *levonah* on this

מנחה *mincha* but the רמב"ן *Ramban* feels that it's coming to explain why is

it that the husband brings the מנחה *mincha* as opposed to the wife.

The word שעורים *se'orim* the רמב"ן *Ramban* associated with the סערה *se'ara* a storm.

The רמב"ן *Ramban* points out that this דין *din* of סוטה *Sotah* are a

miracle which only exists within the Jewish people when they appreciate the importance of

קדושה *kedusha* within the Jewish people.

A נזיר *Nazir* needs to bring a חטאת *chatas* to terminate his נזירות *nezirus*

due to the fact that he's going down to the level of every man.

Okay the מצוה *mitzvah* of ברכת כהנים *Birkas Kohanim* exists also outside the מקדש

*Mikdash* but it's done in the מקדש *Mikdash* in a special fashion due to

the fact that the מקדש *Mikdash* is the source of ברכה *bracha*.

The רמב"ן *Ramban* gave a couple of explanations why the תורה *Torah* is so

lengthy with respect to why is it that the תורה *Torah* relates the קרבן

*korban* of each נשיא *nasi* either to give כבוד *kavod* to each one of

the נשיאים *nesi'im* or due to the fact that these twelve קרבנות *korbanos* were

not really the same rather every נשיא *nasi* had something else in mind when

he brought the קרבן *korban*.

Okay the רמב"ן *Ramban* points out that the קרבנות *korbanos* of the נשיאים *nesi'im*

were כנגד *keneged* the different types of קרבנות *korbanos* that exist the מנחה *mincha*

קטורת *ketores* עולה *olah* חטאת *chatas* and שלמים *shelamim*.

And the רמב"ן *Ramban* said that when הקדוש ברוך הוא *Hakadosh Baruch Hu* says

קרבן אחד ליום *korban echad layom* this is perhaps making this into a מצוה

לדורות *mitzvah ledoros* and in fact we find that שלמה המלך *Shlomo HaMelech* and

the אנשי כנסת הגדולה *Anshei Knesses HaGedolah* and the פסוק *pasuk* in יחזקאל *Yechezkel*

indicate that when you have an inauguration בית המקדש *Beis HaMikdash* or something it

comes with various קרבנות *korbanos*.

Okay have a great Shabbos.