שמונה פרקים לרמב"ם | הרב יצחק ג'מאל (ישיבת כרם ביבנה)

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. *חופש הבחירה כעמוד התורה* - *הרמב"ם* מדגיש כי הבחירה החופשית היא עיקר יסודי ביהדות (מקור 1), שכן ללא יכולת בחירה אין טעם ל*מצוות*, ל*שכר ועונש* או לשיפור עצמי.

2. *הכנה מזגית מול כפייה* - אדם נולד עם נטיות טבעיות (*הכנה מזגית*), כגון נטייה לזכרון או לגבורה, אך אלו אינן כופות את מעשיו אלא רק קובעות מה יהיה לו קל או קשה להשיג (מקור 2).

3. *שלילת הדטרמיניזם והאסטרולוגיה* - *הרמב"ם* יוצא חוצץ נגד התפיסה שגרמי השמיים או נסיבות סביבתיות מכריחים את האדם לפעול בדרך מסוימת, ורואה בגישה האומרת "כך נולדתי ואיני יכול להשתנות" בריחה מאחריות.

4. *עקרון המאזן הרוחני* - כדי לשמר את הבחירה החופשית, ברא הקדוש ברוך הוא "זה לעומת זה"; ככל שהגילוי האלוקי גדול יותר, כך ניתנת עוצמה רבה יותר ל*רוח הטומאה* כדי לאפשר לאדם לבחור (מקור 10).

5. *סכנת התלות במתווכים* - חטא העגל נבע מתלות מוחלטת ב*משה רבנו* כמתווך; כאשר המנהיג הכריזמטי נעלם, העם לא ידע לעבוד את השם ישירות והתפרק (מקור 14).

6. *קדושת השם מול חפצים* - *המשך חכמה* מסביר ששבירת הלוחות נועדה ללמד שאין שום קדושה עצמית בחפץ, באדם או במקום, אלא הכל יונק מקדושת השם ומקיום ציוויו בלבד (מקור 18).

7. *תהליך מול חוויה* - חוויות רוחניות חד-פעמיות (*נסים*) אינן משנות את טבע האדם לאורך זמן; רק עבודה קבועה, יומיומית ומאומצת בונה את אישיותו של האדם ומבטיחה את עמידתו במצבי דחק.

---

What is שמונה פרקים לרמב"ם | הרב יצחק ג'מאל (ישיבת כרם ביבנה)?

שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אנחנו מתחילים בשעה טובה פרק שמיני ואחרון. אז הדיון פה ברמב\"ם בהתחלה הרמב\"ם דן האם אדם נולד ניטרלי, לוח חלק, ואדם בעצם בונה את עצמו ומעצב את עצמו, או שאדם כבר נולד מוכרח לדברים מסוימים, אולי נטיות לדברים מסוימים, וזה לא לוח חלק. האם יש שוויון בין בני אדם, כלומר כולם שווים והאדם יכול להגיע לאותם דברים, או שיש מקדמות כאלה? אז הרמב\"ם פותח, לא ייתכן שיהיה אדם בטבע מתחילת ברייתו, אני בספר כן, בעל מעלה ולא בעל חיסרון, כמו שלא ייתכן שיהיה אדם בטבע בעל מלאכות מן המלאכות המעשיות, אבל ייתכן שיהיה בטבע מוכן אל מעלה או אל פחיתות ויהיו פעולות זו קלות עליו ופעולות זו קשות. אז הרמב\"ם אומר במשפט הראשון לא יכול להיות שאדם נולד בעל מעלה ולא בעל חיסרון. מה הכוונה? שאין דבר כזה שאדם נולד נגיד מושלם במידה או בלתי ניתן לשינוי, אבל יכול להיות שאדם נולד מוכן אל מעלה או אל פחיתות. כלומר עם פוטנציאל, עם נטייה. משל זה שיהיה אדם שמזגו נוטה אל היובש ויהיה עצם מוחו זך מעט הלחיות, הנה זה יקל עליו הזכירה והבנת העניינים יותר מאשר האיש בעל הליחה הלבנה רב הלחות במוח. פעם האמינו, אני לא יודע אם גם היום זה, אני לא מבין כל כך במדע, אבל שאם במוח יש פחות לחות זה יותר יבש אז יש יותר פוטנציאל של זכירה. אם יש יותר לחות פחות זוכרים. אז הרמב\"ם אומר אדם נולד עם פוטנציאל זיכרון יותר טוב מהשני. זה לא אומר שום דבר עדיין כי השאלה מה הוא יעשה, האם הוא יממש את הפוטנציאל הזה. אבל זה שאדם נולד עם פוטנציאל והשני לא, זה לגיטימי, זו אמירה לגיטימית. אבל אם יונח אותו המוכן במזגו אל זאת המעלה מבלי לימוד כלל, כלומר אדם לא יעשה עם זה כלום, ומבלי שיעוררו בו הכוח, הרי הוא יישאר סכל בלא ספק. וכן אם ילמדו ויתבוננו את זה עב הטבע רב הלחות הרי הוא ידע ויבין, אבל בקושי ויגיעה. כלומר בעצם הרמב\"ם אומר הכל תלוי בסוף בבחירה שלך, בהשקעה שלך, וזה שיש לך בהתחלה פוטנציאל זה נכון, אבל זה לא מכריח שום דבר. כן? מה לגבי הנבואה? בנבואה אמרנו שזה משהו אחר, נכון. ועל זה האופן בעצמו יהיה איש שמזג ליבו יותר חם מן הראוי מעט ויהיה גיבור, רצוני לומר מוכן אל הגבורה, ואם ילומד הגבורה יהיה גיבור בקלות. ואחר מזג ליבו יותר קר מן הראוי והוא מוכן לרוך הלבב והפחד, ואם ילומד ויורגל לזה יקבלו בקלות, ואם תכוון בו הגבורה בקושי יהיה גיבור, אבל יהיה אם יורגל בלא ספק. כלומר פוטנציאל גבורה. יש אחד שיותר קל לו, פחות פחדן, ויש אחד יותר פחדן. אבל זה שיש פוטנציאל שוב זה לא אומר שזה ימומש. אם זה ימומש או לא ימומש הכל תלוי בך, בבחירה החופשית שלך, במעשים שלך, ולכן אין לזה הרבה משמעות. רק המשמעות היא כמה תצטרך להילחם על זה. עכשיו אני שואל שאלה למה בן אדם אחד יש לו נולד עם אופי יותר פחדן ואחד עם אופי יותר אמיץ? למי שיש תשובה על זה? אני לא חושב שבעולם למישהו יש תשובה על זה. לאלכס יש? בבקשה. אולי בגלל שכל אחד נולד קצת שונה אז זה יותר כאילו משמעותי לכל תפקיד. הפוך, אם כולם נולדו אותו דבר אז לכולם יש אותם תפקיד. יפה מאוד. אז זו התשובה המקובלת שבעצם לכל אחד יש תפקיד משלו. אבל למה דווקא אתה בתפקיד הזה? לא נוכל לדעת. זה וודאי קשור לסודות האלוקיים של כל אדם. אבל זה וודאי שאדם נולד שונה. אני רואה את זה על הילדים שלי. אתה רואה ילד אחד שיותר זריז, ילד אחד יותר עצלן, ילד אחד יותר קמצן, ילד אחד יותר נדיב. רואים את זה. רואים שיש שינוי כבר בילט-אין בילד. זה כבר בטבע שלו. והרמב\"ם אומר אני מסכים לזה. העניין הוא מה אתה עושה עם זה. זה שיש פוטנציאל זה טוב ויפה. הרבה אנשים עם פוטנציאל גדול לא מימשו את זה והרבה אנשים עם פוטנציאל נמוך אבל עם הרבה מימוש הצליחו להגיע רחוק. אז זה ההקדמה של הרמב\"ם ואז הרמב\"ם אומר שכל זה למה זה כל כך חשוב לו? כדי שלא תחשוב לאמיתיות אותן ההזיות שיבדו בעלי גזירת הכוכבים ובאשר הם טוענים כי מולדות בני אדם ישימון בעלי מעלה או בעלי פחיתות ושהאדם מוכרח על אותן הפעולות דווקא. הרמב\"ם פה מתמודד עם גישה שנקראת דטרמיניזם. דיברנו על זה כבר פעם אם אתם זוכרים בפרק ב'. זוכרים מה זה? מה זה דטרמיניזם? משל למה הדבר דומה? דומינו. הרבה חלקים של דומינו מונחים ואתה מפיל חלק אחד ואז הכל נופל אוטומטית ולחלק הזה ברור שהוא ייפול כי הוא מושפע מהדומינו הקודם ומהדומינו הקודם. דטרמיניזם זה אומר בעצם ש... אין לאדם בחירה חופשית, הוא לא יכול לבחור אם לעשות טוב או רע, אלא הוא מוכרח לפי כל מיני דברים, תכף נראה איזה דברים. ככה דטרמיניסטים האמינו, שאדם מוכרח לעשות את הפעולות שלו, והוא מושפע מכל מיני דברים שהם בלתי אפשריים שאדם ייצא נגד. מה זה הדברים שמשפיעים על האדם? אז הרמב\"ם פה מביא בדוגמה שלו את הכוכבים. שאנשים האמינו שהיום שנולדת והמזל שנולדת והצירוף שנולדת, הם מכריחים אותך להיות אדם כזה. אתה לא חייב להאמין בכוכבים בשביל זה, אפשר להגיד שזה לא הכוכבים, אלא יש היום במדע כזאת דעה שבעצם כל מה שאדם עושה זה מושפע מהסביבה שהוא גדל, מהאירועים שהוא חווה, מההתמודדויות שהיו לו, ולפי זה הוא מוכרח לעשות X, Y, Z. אז אין לו באמת בחירה חופשית, אלא פשוט זה תוצאה אוטומטית. אם תשים אדם אחר עם אותה משפחה, עם אותה... אז הוא יעשה אותו דבר. זאת אומרת, בעצם אנחנו רובוטים שמושפעים מכל מיני גורמים שגרמו לנו לעשות את הפעולות האלה. זו גישה שהרמב\"ם סלד ממנה מכל וכל. הרמב\"ם אומר: זה לא נכון. זה נכון שזה משפיע החברה, זה נכון שמשפיע, אבל בסוף ההחלטה היא אך ורק שלך על כל מעשה שאתה עושה. כן. היום המדע טוען שיש גם טמפרמנט כמו הרמב\"ם, שזה כאילו משהו מולד שיש לכל אדם ואדם ושונה, כאילו גם תהיה באותה חברה כאילו, לכל אדם יש טמפרמנט שונה, אתה יכול לגדול באותה סביבה ובאותו זה ויהיו שני אנשים שונים לגמרי. אוקיי, כי יש בחירה חופשית. אני רק אומר שיש גישה במדע שנקראת דטרמיניזם ובעיני הרמב\"ם זה היה מאוד מאוד... הגישה המקובלת כרגע במדע ממה שידוע זה, סליחה, שאין בחירה חופשית. אני לא מספיק יודע אז אני לא יכול להגיד מה המדע, המדע אני לא יודע. יכול להיות... אני קראתי שיש על זה גישה כזאת שאין בחירה חופשית כמו שאתה אומר, מסתמא יש גם גישות אחרות, זה לא מעניין אותי כל כך, אבל אני רק אומר שהרמב\"ם ממש ממש התנגד. אנחנו יודעים שגם ביהדות הייתה גישה כזאת, ומי זה? מי? רב חסדאי קרשקש. כן, למדנו אותו, רב חסדאי קרשקש הוא היה זה שאמר דטרמיניזם. כלומר, אדם מוכרח אל הפעולות שלו. ואנחנו אז שאלנו באותו שיור, אז לפי שיטתו איך יש מצוות ואיך יש עונש? ואנחנו אמרנו שלפי רב חסדאי קרשקש, אתה חושב שאתה פועל בעולם ואתה לא באמת פועל, ואתה נענש ואתה מקבל שכר על היחס שלך למעשים שאתה עושה, אבל אין לך באמת בחירה חופשית. אני לא אאריך בזה, אני רק אגיד שהרמב\"ם כמעט כמעט כמעט ראה את זה כעיקר 14, תכף אני אגיד על זה משפט. כן, ישראל. הרב, איך זה מסתדר עם המורה נבוכים בחלק א' פרק ל\"ד שהוא מדבר שם על כל הדברים שמשפיעים על הלימוד ופוגעים ביכולת הלימוד? ואחד הדברים, הדבר הרביעי שהוא מדבר עליו מבין החמישה דברים זה הכנות הטבעיות שאדם נולד איתם. הוא אומר אדם שנולד חם עם מזג חם, אומר שהוא לעולם לא יוכל להיות... לא, הוא אומר שגם אם יתאמץ מאוד הוא לא יוכל להיות זה לגמרי. הוא לא אומר לעולם, הוא אומר שזה יהיה הרבה, אחרי זה אנחנו נסתכל, הוא לא אומר לעולם, הוא אומר שזה יהיה הרבה יותר קשה לו. זה נכון. זה אין דבר כזה שלעולם, זה הרמב\"ם... קיצור, כל אדם יכול לקיים את כל התורה כולה, יש אנשים שיהיה יותר קשה להם לקיים את התורה, יש אנשים שיהיה יותר קל להם. אין דבר כזה אתה לא יכול. כן. אבל זה הוא אומר שאין השפעה למזלות וכדומה אבל יש כמה מפרשים שאומרים שיש. טוב, אני לא נכנס לשאלה הזאת כי הרמב\"ם אומר גם אם יש השפעות לכוכבים ולמזלות, הוא לא מאמין בזה, אבל גם למי שאומר שיש, כמו הרמב\"ן, עדיין אתה לא מוכרח. זה הנקודה החשובה ברמב\"ם. אנחנו לא ניכנס עכשיו לדיון אם יש השפעות לכוכבים או למזלות או לא. אנחנו יודעים שיטת הרמב\"ן שכן, שיטת הרמב\"ם שלא, אבל הרמב\"ם אומר גם מי שמאמין בכוכבים ובמזלות לא יכול להאמין שאתה מוכרח לעשות משהו. לדוגמה, הדוגמה שהגמרא מביאה על דוד המלך שגדלו במזל מאדים והיה להם נטייה לדם, אבל עדיין הם לא מוכרחים לעשות את הדם של הרצח אלא דם של שחיטה. זה מה שהרמב\"ם רוצה להגיד. יש נטייה, אני מודה שיש נטייה, לא מהכוכבים, אבל גם אם תגיד לי זה מהכוכבים, העניין החשוב שאתה לא מוכרח לעשות את זה. מה שהיה לבת של רבי עקיבא? מה? כן, המון דוגמאות לזה. בסדר. זה כמו הגמרא עם המן שאומרת שהוא אמר שמשה רבנו מת בחודש אדר. נגיד, נכון. הרבה דוגמאות. אוקיי. אז למה יש גישה כזאת דטרמיניסטית? לפני ש... למה מאיפה נובעת הגישה הזאת? אז הרמב\"ם אומר יש אולי, אני חושב שלוש, אולי יותר, אבל שלוש סיבות שאפשר להגיד למה הייתה גישה כזאת. הגישה הזאת הייתה גישה פילוסופית, קראו לה כת האשעריה, שהרמב\"ם מונה אותה במורה נבוכים והוא מסביר שם חמש שיטות בהשגחת השם את העולם. וכת האשעריה אמרו שאם האדם יכול לבחור ולא אלוקים בוחר, אז מה זה עושה? זה מצמצם את אלוקים. בעצם אומר אלוקים הוא לא שולט על העולם. זאת אומרת הוא ברא את העולם ואני יכול לעשות נגדו ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, אז הוא לא כזה גדול והוא לא כזה שולט. ולכן באה הגישה ואמרה: לא, אלוקים עושה הכל, גם את הרע וגם את הטוב. כנגד הטענה הזאת אומר הרמב\"ם: אלוקים בחר כביכול, או ככה יצר את העולם, שאתה בוחר. כי הוא רוצה שככה תעשה. זה וודאי שהוא יכול היה לעשות בשבילך, אבל הוא יצר את העולם בצורה כזאת שכל אחד יוכל לבחור. זה לא חסרון באלוקים, הוא ככה רוצה שככה יהיה. מאיפה הוא מוכיח את זה? מן התורה, מן המושכל ומן המורגש. הרמב\"ם פה כותב בפסקה השלישית, אם כבר הזכרת את זה, פסקה השלישית ממש בסוף, וזה כולו שב ושקר גמור נגד המושכל והמורגש והריסת חומת התורה ויחוס עוול להשם יתעלה, חלילה לו מזה. תכף נגיע לזה, בסדר? איך בדיוק, אז זה סיבה אחת. סיבה שנייה, זה באמת אנשים שהאמינו שהשם מנהיג את העולם לפי הכוכבים. והואיל והכוכבים, השם נתן שליטה לכוכבים בעולם, והוא מנהיג את העולם דרך הכוכבים, ולכן לכוכבים יש השפעה, השפעה מוכרחת. ככה, ועל זה הרמב\"ם אומר שהוא לא מאמין שיש, הוא הוכיח כבר, יש לו איגרת שהוא כתב, שהוא מוכיח שהכוכבים לא משפיעים שום דבר על חופש האדם. והסיבה השלישית, אני חושב שהיא עצת היצר, שמה אדם אומר? הכי נוח להגיד ככה אני. לא יכול להשתנות. אני חייב, אני עצלן, ואני קמצן, ואני יש לי תאוות, וזה אני. ובהיותם לא, ככה גם אתה היית כזה. זה גזירת אלוקים. זה אדם שרוצה לברוח מאחריות. זה אדם שהכי נוח וקל להגיד את זה שאני לא יכול להשתנות. והרמב\"ם כמה, גם במורה נבוכים, וגם בשמונה פרקים, וגם בהלכות דעות ותשובה, יוצא חוצץ נגד זה ואומר, האדם הוא יכול הכל. שום דבר שהתורה ציוותה, זה לא מעבר ליכולותיו והשגותיו של האדם. הוא כותב ב, אני מגיע לדף, ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנוכי נותן לפניכם היום. כלומר, שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני אדם, עושה, בין טובים בין רעים. מפני זה העניין נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם. כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר מי יתן והיה לבבם זה להם. כאילו איי וויש, הלוואי, מה זאת אומרת מי יתן? תעשה את זה, זה אתה קובע. אז הגמרא לומדת מפה שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אז אומר הרמב\"ם, זה כלומר שאין הבורא כופה בני אדם, לא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם. זה ידיעה שחייבת להיות מושרשת אצל כל אחד ואחד, שאין שום דבר נגזר מלמעלה בתחום של יראת שמיים והכל תלוי בך. אם תקום או לא תקום, אם תלמד או לא תלמד, אם תעשה עבירה לא תעשה עבירה, אם ת, הכל תלוי בך. ולכן זה אחריות עצומה על האדם, אבל זה גם זכות שהשם נתן לאדם. עד כדי כך שהרב זקס ראיתי שכותב, הרמב\"ם, אתם יודעים איזה מספר הוא הכי אהב? מספר ארבע עשרה. היד החזקה זה ארבע עשרה. מה עוד יש ארבע עשרה ברמב\"ם? שורשים, נכון? בשורשים של המצוות כמה שורשים יש? ארבע עשרה. מה עוד יש ארבע עשרה ברמב\"ם? מי זוכר במורה נבוכים בחלק ג', כשהוא מחלק את המצוות לקבוצות, כמה קבוצות יש? ארבע עשרה. ופה פתאום יש שלוש עשרה עיקרי אמונה. למה אין ארבע עשרה עיקרי אמונה? וואט? זה נובע מזה שיש לו ארבע עשר ספרים ב, לא, בארבע עשר שורשים, לא איזה? לא במורה נבוכים הוא מחלק, לא זה לא חייב, זה טעמי המצוות, זה לא קשור. טעמי המצוות, הוא חילק, זה לא, הוא חילק את זה לקבוצות, זה לא חייב להיות לפי ה. בקיצור, אז יש טענה, אני לא יודע אם זה נכון, אבל הרב זקס טוען שיש ארבע עשרה עיקרים לפי הרמב\"ם. יש שלוש עשרה עיקרי אמונה שהוא כתב, וזה העיקר הארבע עשרה. הוא כותב זה עמוד גדול ועיקר גדול. למה הוא לא מנה את זה שם בפרק חלק? כי שלוש עשרה עיקרים אנחנו צריכים להאמין בהשם. והוא טוען שהעיקר הארבע עשרה זה שהשם מאמין בנו. שאנחנו יכולים. אז אולי זה ווארט ואולי זה, אבל בוודאי שזה היה חשוב לרמב\"ם מאוד מאוד מאוד, והוא ראה בזה כמעט כפירה להגיד שאין בחירה חופשית, אולי כפירה גמורה. וככה הוא כותב מקור שתיים: אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה, או רשע כירבעם. אז הרמב\"ם אומר: טיפשי אומות העולם או גולמי בני ישראל. הוא משתמש פה בביטוי של כבוד לעם ישראל, לא יגיד עליהם טיפשים אלא גולמים. מה זה גולמי? אחד שעדיין לא משופשף. לא, גולמי אין לו בחירה, אומרים. לא, גולם זה השלב שלפני החכם. הוא עדיין לא משויף, הוא לא. אז האדם שלא יודע נכון, הוא פתאום, הוא יכול להגיד ככה אני נולדתי וככה אני נגזרתי, אבל הרמב\"ם יוצא נגד זה. אז מאיפה הרמב\"ם יודע את זה? שאלת מאיפה הרמב\"ם יודע את זה. אז הוא אמר לנו: מן המושכל, מן המורגש ומן התורה. מן התורה דברים פשוטים. מאיפה הראיה מן התורה שזה חייב להיות ככה? אז הרמב\"ם אומר מזה שהתורה ציוותה ציוויים. אם אדם אין לו בחירה חופשית והוא לא יכול לעשות כל מה שהתורה ציוותה, אז אין מה לצוות אותו. זה פשוט מיותר. זה פשוט לא נכון. זה שהתורה ציוותה סימן שיש בחירה חופשית. שתיים אומר הרמב\"ם, זה שיש שכר ועונש. אי אפשר להעניש בן אדם על משהו שהוא לא יכול לעמוד בו, אי אפשר לתת לו פרס על משהו שהוא לא בחר לעשות. אם אוטומטית אני שומר שבת כי ככה, אז מה אתה, מה אתה מצ'פר אותי? אם לא היה לי ניסיון בכלל מה אתה מצ'פר אותי? אז ברור מזה שיש ציווי ויש שכר ועונש שיש בחירה חופשית. אנחנו נוסיף ונגיד, יש פסוק מפורש בפרשת ראה: אנוכי נותן לפניכם הברכה היום ובחרת בחיים. זה אדם יכול לבחור. אז זה הראיה מן התורה והרמב\"ם כותב אותה במקור ארבע: אילו היה גוזר, אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע. אילו היה שום דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטיפשים הוברי השמיים, היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו. ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ובאיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר טוב לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? כן, אתם זוכרים איך רב חסדאי, אמרתי קודם, איך הוא התמודד עם השאלה הזאת. רב חסדאי זה שאלה מאוד מאוד חזקה, איך התורה מענישה בן אדם שאין לו בחירה חופשית? לפי מה שתרגיש באותו רגע. כן, אבל זה קשה מאוד. שוב, רב חסדאי היה גאון עולם, אסור לזלזל בו, זה גאון עולם, הוא היה תלמידו של הר\"ן, הוא היה רבו של רבי יוסף אלבו, הוא היה גם רבו של הנימוקי יוסף, אבל בנקודה הזאת כל חכמי ישראל כמעט חלקו עליו. כי זה באמת קשה מאוד להגיד את זה שאתה נענש על התחושות שלך או על המה שאתה מתייחס ואתה חייב לעשות עבירות. חוץ מזה הרמב\"ם אומר, תכף רגע, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה אדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו? הטענה הראשונה שטענתי, כן? אתה מצמצם את האל, אתה עושה נגד רצון השם ולא חפצו? והכתוב אומר כל אשר חפץ השם עשה בשמים ובארץ. דע שהכל כחפצו ייעשה, ואף על פי שמעשינו מסורים לנו. כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם ברשותו בידו וכל מעשיו מסורים לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות. לפיכך דנים אותו לפי מעשיו, אם עשה טוב מטיבים לו, אם עשה רע מריעים לו. הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם. וגם המה בחרו בדרכיהם. ובעניין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט, כלומר דע שיש בידך כוח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין. אז זה ראיה מן התורה. מה ראיה מן המושכל? אני לא יודע מה ההבדל בין המושכל למורגש, גם לא מצאתי על זה, אבל מן המושכל, מה זה מן המושכל? הסברא, ההיגיון הפשוט שאתה רואה שאתה בוחר. אתה רואה שכמו שאתה ציינת שיש שני אנשים עם אותם נתונים ואחד מתגבר, ואפילו אתה, יש מצבים שאתה מתגבר ואתה מתאפק ויש מצבים שלא. ובמה זה תלוי? האדם מרגיש שהוא פועל, שהוא עושה, שהוא הבוחר, ולכן קשה מאוד להגיד שזה הכל בדמיונות שלך ובאמת אתה לא עושה כלום ואתה רק מדמיין. לא, אתה רואה שהרבה פעמים אתה נופל והרבה פעמים אתה מצליח. זה סברא פשוטה, לא צריך. כן. הטענה של מי שאומר שכאילו אין בחירה חופשית גם הם בעצמם שומעים שזה אבסורד. מה הם אומרים? אומרים לא, אין בחירה חופשית אבל אתה צריך להתנהג כאילו יש בחירה חופשית, אחרת מותר לרצוח, מותר לעשות מה שבא לך. כן. זה יותר גישה של בדיעבד. אחרי שרצחת אתה יכול, ודאי שלכתחילה הם לא יגידו לך תרצח ואחרי שיהיה רצח, אבל באמת ראיתי שם איזה גם איזה מאמר שאומר שבארצות הברית כבר מתחילים עורכי דין בבתי משפט להוכיח כאילו את חפות הרוצח על פי הטענות האלה, שכאילו הוא היה חייב לעשות את זה כי הוא מושפע מאלף בית גימל ועוד מעט העולם ייגמר. כשאנחנו נגיע לטענות האלה נגמר הסיפור. הבן אדם יגיד למה רצחתי כי זה לא אני זה לא אני, הייתי חייב לעשות את זה, גם אתה אם היית עושה את זה אם היה לך את כל מה שאני כל השרשרת הזאת. ולכן זה שיטה מסוכנת מאוד. אם אנחנו נאמץ את הגישה הזאת נגמר העולם. כן. יש מה שהרב אמר על הסיפורים בארצות הברית, יש סיפור נקרא כאילו סיפור הסניקרס שזה סוג של שוקולד כזה, כן? היה איזה אחד שהוא בגלל שהוא אכל סניקרס לפני שהוא הלך ורצח, טענה של עורך הדין שלו זה שבגלל זה היה לו השפעה של סוכר ולכן לא היה לו בחירה לא לעשות את המעשה המסוים הזה והוא יצא זכאי. זה מה שאני זוכר נראה לי. זה מפחיד, זה באמת מפחיד לאן זה יכול להגיע. כאילו אין לו בחירה חופשית בגלל שהוא אכל שוקולד. יפה. אז אני חוזר לרמב\"ם, אני חוזר לספר, בסדר? אנחנו נמצאים באמצע הפסקה השנייה. אבל אתה דע כי דבר מוסכם עליו בתורתנו ופילוסופיית יוון, כמו שאימתו טענות האמת, שמעשי אדם כולם מסורים אליו, אין כופה עליו בהם ולא מושך לו מבחוץ בשום פנים שהטבע מעלהו לפחיתות, אלא אם כן תהיה הכנה מזגית בלבד. והדבר היחיד שיכול להיות זה הכנה מזגית. כן יכול להיות שלאחד יותר קשה לו בתחום מסוים ולשני יותר קל, זה ודאי כן יכול להיות. אבל שתהיה מוכרח זה לא יכול להיות. ואילו היה אדם מוכרח למעשיו היו בטלים הציווי והאזהרה התוריים, וזה ממש חזרה למה שראינו עכשיו, והיה כל זה שווא גמור הואיל ואין בחירה לאדם במה שיעשה. וכמו כן היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך וללמוד את המלאכות כולן, כל זה הבל. כלומר אין שום דבר בעולם שחשוב לעשות או לנסות לעשות כי הכל כבר מכור מראש. הנה בוא נמשיך טיפה, אני טיפה מדלג. לפי שזה שמעון ההורג לראובן אם היה זה כפוי ומוכרח להרוג וזה כפוי ומוכרח להיהרג למה נעניש את שמעון? ואיך יתכן? ואיך יתכן גם כן עליו יתעלה צדיק וישר שיענישהו על מעשה שלא מנוס לעשותו? ואפילו ישתדל שלא יעשהו, לא היה יכול. והיה גם כן בטלות ההכנות כולם עד האחרונה שבהן, מבניית בתים וקניית מזון. אפילו הדברים הגשמיים אין טעם לעשות אותם. והבריחה בעת הפחד, וזולת זה. כי אשר נגזר שיהיה, אין מנוס מהיותו. וזה כולו שווא ושקר גמור ונגד המושכל והמורגש והריסת חומת התורה. וייחוס עוול להשם יתעלה, חלילה לו מזה. כביכול אומר שהשם מעניש בלי שאני עשיתי, בלי שאני פעלתי. אז זה חס וחלילה להגיד שיש עוול. אנחנו יודעים אל אמונה ואין עוול. יפה. אחרי זה הרמב\"ם צריך להתמודד עם השאלות של... ראינו בתנ\"ך כמה פעמים שאין בחירה חופשית ואנחנו נדבר על זה בזמן הבא, אבל אני רוצה עכשיו טיפה להשתמש ביסוד הזה שהבחירה היא כל כך כל כך חשובה ולקשר את זה קצת לפרשיות האחרונות של השבוע, וגם ללמוד איזה לקח אולי גם שיעור אחרון של הזמן בין הזמנים. אז אני רוצה לדבר טיפה על חטא העגל בהקשר הזה. בסדר? זה גם קשור להמשך של הרמב\"ם עם הכבדת לב פרעה. אז יש הרבה ששואלים, איך יכול להיות שעם ישראל חטא בחטא העגל? עם ישראל שראה את אלוקים, ראה דברים גדולים. וכל אחד אומר לעצמו, אם אני הייתי רואה את אלוקים בחיים לא הייתי חוטא בעגל. זה לא הגיוני, זה לא נתפס, ובכל כך מעט זמן. אז בהקשר שלנו, אחת התשובות המפורסמות לשאלה הזאת זה על פי דברי המהר\"ל מפראג. ולפני זה נראה פה סיפור מעשה שהיה במסכת סנהדרין. למדתם את זה, רב אשי אוקי שלושה מלכים. ואמר למחר נפתח בחברין. אתא מנשה אחזי ליה בחלמיה, אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן? כן, הוא אמר שמחר הוא ידבר על החברים שלנו, ומנשה נתגלה לו בחלום ואמר לו אתה קורא לי חבר שלי? מאיפה בוצעים את המוציא? והוא אמר לו לא ידענא. אמר ליה מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמרת וחברך קרית לן? אמר ליה אגמריה לי ולמחר דרישנא לך משמך בפירקא. אמר ליה מהיכא דקארים בישולא. אמר ליה מאחר דחכמיתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? פה שואל אותו רב אשי, אם אתה אפילו את ההלכה הזאת יודע, אז איך איך אתה נפלת, התרסקת? ואז הוא אומר לו תשובה חשובה מאוד. אמר ליה אי הוות התם, הוות נקיטת בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן, נפתח ברבוותא. למחרת רב אשי עשה תשובה ואמר נדבר על הרבנים שלנו. אז אומר לו בעצם מנשה המלך, שאם אתה היית בדור שלנו, לא רק שהיית חוטא איתי, היית בא איתי ורץ ומרים את הגלימה ורץ איתי לעבירה. והמהר\"ל עומד על הדבר הזה, מה ההבדל אם בן אדם מרים את הגלימה או לא מרים את הגלימה? למה המשל הזה שהוא אמר לו, אם אתה היית בדור שלנו היית מרים את הגלימה ומגיע איתי לחטא? אז המהר\"ל מסביר, מקור שמונה: רב אשי היה סובר כי היו טועים אחר עבודה זרה, ולא היה הדבר הזה משום שיצרם גובר עליהם, רק בשביל שלא היו חכמים כל כך. כלומר רב אשי חשב לעצמו איך אנשים יכולים לעבוד עבודה זרה, כנראה הם היו טיפשים, כנראה הם היו, זה לא יכול להיות, לעבוד לפסל? זה לא... והשיב לו כי זה אינו, כי חכמים היו. עובדה שאני גם יודע מאיפה בוצעים את הלחם. רק שיצרם גבר על השכל והיו עובדים עבודה זרה. ואילו היה באותו דור, היה רץ אחריו ונקט בשיפולי גלימא. כי כאשר החוטא יודע שהוא חוטא, רק שהוא אינו יכול למשול ביצרו, הוא חפץ שיבוא לו מניעה, עד שלא יוכל לחטוא. אבל עם השכל בחטא, אדרבה, אם יבוא המניעה מסיר את המניעה כי אינו יודע חומר חטאו. כלומר יש... זה מהר\"ל מפורסם, מהר\"ל אומר יש אדם שחוטא והוא טועה, הוא פשוט לא יודע, הוא טיפש. ויש אחד שהוא חוטא כי יש לו תאווה מאוד גדולה. אחד שיש לו תאווה מאוד גדולה, בתוך תוכו הוא לא רוצה לחטוא. והגלימה מסמלת את זה שאדם לא רוצה לחטוא. כשיש גלימה אי אפשר לרוץ מהר, הגלימה חוסמת. אז אומר מנשה אני חטאתי, אבל זה כי היה יצר מאוד גדול ולפחות בתוך תוכי רציתי לא ליפול. איך זה מתבטא? שהגלימה הייתה למטה, והגלימה טיפה חסמה אותי, טיפה עיכבה אותי, גם אם לא תמיד הצלחתי, אבל מלחמה היה. אתה רב אשי, אם היית בדור שלנו, לא רק שהיית חוטא, היית מרים את הגלימה ורץ לחטא, כמבקש להגיד אתה לא היית נלחם בכלל. אז מה למדנו מהגמרא הזאת? שכשמנשה חטא, זה לא בגלל שהוא היה טיפש, אלא בגלל שהתאווה לעבודה זרה הייתה וואו. ואומר לרב אשי אתה לא יכול להבין את זה, אתה לא יכול להבין את זה. אם אתה היית בדור שלנו, אתה היית כל כולך שקוע בחטא. אני לפחות נלחמתי, היצר הרע הוא... אז אם אני מתקדם עם זה, אנחנו יודעים שבתקופת המלכים היצר לעבודה זרה היה אולי כמו יצר עריות היום, וכנראה שיותר. ובקהלת כתוב: גם את זה לעומת זה עשה אלוהים. מה זה זה לעומת זה עשה אלוהים? אומר המשך חכמה, מה זה זה לעומת זה עשה אלוהים? זה תמיד שיש תאווה לרע, יש כנגדה תאווה לטוב. ותמיד שרואים, הנה עכשיו, רואים ניסים, אפשר תמיד לתלות את זה בכוח טומאה. ככה תמיד העולם צריך להיות מאוזן. ומסביר המשך חכמה, ממתי אין יצר הרע של עבודה זרה? יפה מאוד, משבטלה נבואה. מקור עשר, משהרגו את היצר הרע של עבודה זרה, בטלה נבואה. עד כאן לשון הגר\"א. וזהו יצר דעבודה זרה כמבואר ביומא. ולדעתי כוונתו לדברי הפסוק, והיה ביום ההוא נאם ה' אכרית את שמות העצבים, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והיה כי ינבא איש עוד, לא תחיה כי שקר דברת בשם ה', ועל זה כיוון הגר\"א. כי לזה כוונת הפסוק על נבואת אמת שנתבטלה בביטול יצר הרע. שימו לב לפסוק, הפסוק אומר בזכריה, ביום ההוא אכרית את שמות העצבים, זה עבודה זרה, וגם את הנביאים וגם את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אז פשט הפסוק, הכל מדובר פה על נבואת עבודה זרה, העצבים, נביא השקר ורוח הטומאה. אבל הגר\"א אמר שזה לא הכוונה של הפסוק. הפסוק אומר שביום שלא יהיה עבודה זרה, גם לא תהיה נבואה. למה? כי זה לא פייר להשאיר בעולם יצר לעבודה זרה בלי נבואה. וגם הפוך זה לא פייר. זה לא פייר שתהיה נבואה ולא יצר לעבודה זרה, כלומר העולם תמיד עובד פחות או יותר במקביל שאתה יכול לעשות רע ואתה יכול לעשות טוב. וזה לא פייר יהיה שזה יהיה לאחד הקצוות. אז כשיש באותה תקופה ירמיהו ויש ישעיהו ויש יחזקאל, אז יש גם יצר עבודה זרה מאוד מאוד חזק. והם הולכים יד ביד. ואתה האדם הפשוט יכול לבחור, נבואה או עבודה זרה. ברגע שזה התבטל, אז גם זה התבטל. כן? אם תחזור הנבואה יחזור יצר עבודה זרה? לא יודע, שאלה טובה. יכול להיות שאז יהיה כבר סוג אחר של נבואה. אבל כל תקופת הנבואה היה יצר של עבודה זרה. כשהעולם יגיע לתיקונו אני מקווה שזה. ואם תגיע נבואה לפני שהגיעה לתיקון, לא יודע מה בדיוק, אבל אמור להיות אם כן עבודה זרה? אני לא בטוח עבודה זרה, אבל יהיו יצרים אחרים. בסדר? איך בוטל יצר הרע? לא יודע. לא יודע מה זה אומר, איך להתבטל יצר הרע. כנראה שהרמב\"ם מתכוון להגיד שמבחינה שכלית פשוט כאילו זה הלך והתמעט. השכל נכנס לעולם, אני חושב, זה לא משהו מופתי כאילו. על כל פנים מה אני רוצה להגיד בכל זה? ומה עם הביצה שלא הטילה? זה משלים, זה לא, לא יודע אם זה באמת ככה. אז בעצם כשהם, עם ישראל, ראה אמונה בצורה הכי נגלית שאפשר לראות אי פעם. אף אחד לא ראה אלוקים כמו שעם ישראל ראה. אז עכשיו העולם איבד את כל המשמעות שלו. כל המשמעות של העולם זה שתהיה בחירה חופשית ושיהיה פיפטי פיפטי. ועכשיו כשאתה רואה אלוקים מול העיניים, אז זה לא פייר פשוט, העולם לא יכול להמשיך ככה. אז מה חייבים לעשות? חייבים לחזק את הצד של הטומאה, חייבים לחזק את העבודה זרה כדי שיהיה חמישים חמישים. כלומר הצד הזה זה בשביל להחזיר את הבחירה החופשית לעולם. אז יש מדרש תנחומא מעניין, באו שש שעות ונכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומיהם עמהם ושמותם יונוס ויומברוס, שהיו עושים לפני פרעה כל אותם כשפים. וניקהלו כולם על אהרון שנאמר ויקהל העם על אהרון ויאמר שמשה שוב אינו יורד כבר. אמרו להם אהרון וחור עכשיו יורד מן ההר, לא השגיחו. כשהביאו הנזמים תלה אהרון עיניו לשמיים ואמר אלי איך נשאתי עיניי לשמיים? אתה יודע את כל המחשבות שבעל כורחי אני עושה. השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם. ויש אומרים שמיכה שנתמכמך בבניין מה שהציל משה מן הלבנים נטל לוח שכתב עליו משה עלה שור כשהעלה ארונו של יוסף והשליכו לתוך כור בין הנזמים ויצא העגל. גועה כשהוא מקרטע, התחילו אומרים אלה אלוהיך ישראל. כלומר היה פה איזה משהו ניסי בעגל לפי המדרש הזה. ויצא העגל הזה כי זה יצא בצורה ניסית, בצורה של רוח טומאה. זה לא דבר הגיוני. אבל איך אלוקים נתן כוח לדבר הזה? התשובה היא זה, בגלל שהם ראו אלוקים, בגלל שהם הגיעו למדרגה מאוד גבוהה ברוחניות, אז היה צריך לתת כנגד זה רוח טומאה, היה צריך כנגד זה הזדמנות לחטוא. וזה החמישים חמישים. זה דרך אגב ככה ספר העיקרים מסביר את הכבדת לב פרעה. אומר ספר העיקרים זה לא שהשם הכביד את הלב ונכנס לו לתוך הלב ועשה לו משהו. מה הקדוש ברוך הוא עשה? נתן לו מקום לחשוב שזה טבעי. בסדר? יודע מה זה הכבדת לב פרעה? היום זה מה שאני תמיד מצטט שהרמטכ\"ל אחרי מלחמת ששת הימים עלה לכיכר הלא יודע מה והיה חגיגה גדולה של הניצחון והוא אמר יש שלוש סיבות למה ניצחנו במלחמה. סיבה ראשונה צה\"ל, סיבה שנייה צה\"ל, סיבה שלישית צה\"ל. זה להכביד את הלב. זה לראות נס בעיניים, שאגת אריה זה לא נס? עם קטן כזה זה לא נס? זה לא נס? כן, אבל אם אתה מכביד את הלב, אתה יכול להסביר הסברים איזה מודיעין יש לך ואיזה, וזה קצת נכון. אבל אם אתה לא רואה בזה דסייעתא דשמיא, זה כי אתה מכביד הלב של עצמך. הרבה פעמים כשאתה תראה דברים גדולים בעולם, הבחירה שלך תהיה אם לראות את זה כנס, להודות ולשבח או לתלות את זה בסיבות טבעיות. ואני אומר יותר, הקדוש ברוך הוא בכוונה ישאיר את זה ו והוא ייתן לך הסבר מצוין כדי שתוכל לטעות, כי אחרת זה לא יהיה פייר. אם הנס יהיה כל כך מוחלט, אם הנס יהיה כל כך ברור וגלוי, אז נגמר העולם. אז לכן חייב לבוא עם הגילוי הסתר. אז זה דרך אחת להסביר את חטא העגל והוא מאוד קשור פה לבחירה החופשית. כדי לשמר את הבחירה החופשית, אז היה צריך כל הזמן לאזן. וזה הכבדת לב פרעה. כל הזמן לאזן את הבחירה, כי הוא רואה ניסים, הוא רואה דברים שאף אחד לא ראה, אז חייבים לאזן כדי ש... ואנחנו מרגישים את זה בחיים האישיים שלנו. הרבה פעמים שהשם נותן לך דברים טובים, אתה יכול לראות אותו, אבל הרבה פעמים תוך כדי זה אתה גם יכול לראות את זה כדבר טבעי או כדבר פחות ולהסביר הסברים, ואז להגיד כן. אם יש התאמה מסוימת של ההיגיון לטובת הנס, שהנס יותר הגיוני מההיגיון של העולם? נגיד שזה היה הטייסים בחיל האוויר. יש יותר היגיון להגיד שזה עם ישראל שחוזר לארצו, לא? אז אי אפשר לבוא בטענות למי שאומר שזה היה הצבא? לא יודע אם יש יותר... יכול להיות שיש פה שבעים שלושים, יכול להיות. אבל פה האמונה נכנסת. לא יודע אם תמיד זה יהיה בדיוק חמישים חמישים. אבל זה צריך להיות מאוזן, זה לא יכול להיות לא פרופורציונלי. כמה בדיוק, לא בטוח שתמיד זה נשמר החמישים אחוז. אבל זה המבחן שלך, בזה קצת... שמה אתה נכנס, כאילו זה האמונה שלך. אם זה אותם אחוזים, אז אין שום סיבה לבוא בטענות למי שאומר שזה היה הצבא? למה? כי ההיגיון אומר לו. לא, אין יותר מזה. פה האמונה נכנסת. זה לא יותר אמונה וזה לא יותר זה. חמישים חמישים. יש לך אמונה או אין לך אמונה. שוב, אם הדברים יהיו ברורים מאוד, אז נגמר העולם. זה חלק מהעניין, אין מה לנסות אותך, אין מה להאמין אם אתה רואה. אם אלוקים היה מתגלה לנו כל יום, אז נגמר כל הטעם של העולם, העולם בכוונה מוסתר בגלל הדבר הזה. אבל במלחמת ששת הימים זה היה לא פרופורציונלי. הכל, מה גם המעטים מול רבים, אני בטוח שבחנוכה יש אנשים שאמרו זה המכבים הגיבורים. נכון? הרי אפילו שינו את השיר, נכון? אשר חולל השם למכבים, אשר חוללו המכבים. למה כזה חשוב להם להגיד אשר חוללו המכבים? כדי להוציא את השם מהתמונה. בסדר, לא יודע. אז מה... שוב, יש יותר יש פחות, לא יודע. אבל אנחנו חווים תקופות ניסיות ואדם צריך לראות את זה במבט אמוני. אבל זה תלוי בו. הוא יכול לראות את זה בעין טבעית. כי אדם שואל איך חילונים לא חוזרים בתשובה? מה הם לא רואים? מה חזון אחרית הימים, כולם נקבצו באו לך, וניצחונות מרהיבים, מה אתה לא רואה שיש אלוקים? אתה לא רואה שעם ישראל חוזר בדיוק כמו שכתוב? התשובה היא אפשר להסביר את זה גם באופן טבעי. והקדוש ברוך הוא בכוונה לפעמים משאיר את זה ככה כדי שאדם יבחר. טוב, אגב חטא העגל, אז נסביר עכשיו עוד הסבר לחטא העגל שלא קשור לשיעור, אבל כבר נשאר עשר דקות ו... בסדר. אז משה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה, וקרא לו אוהל מועד, והיה כל מבקש השם יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה. משה רבנו עשה דבר מעניין אחרי חטא העגל. הוא ירד מההר, שבר את הלוחות, הרג את הפושעים, ולקח את האוהל שלו והוציא אותו אל מחוץ למחנה. והרבה מפרשים שואלים למה? למה עשה את זה? דווקא ברגע הכי קשה של עם ישראל, דווקא ברגע שבר, היינו מצפים שהוא ישאר בתוך המחנה ושבוא ויעודד אותם. ומשה פשוט יוצא. אומר מי שצריך אותי שיבוא אליי. למה משה יוצא? ראיתי פרשנים שאומרים שיש פה הסבר לחטא העגל ומשה רצה לתקן את החטא. מה היה עיקר חטא העגל? ממה נבע חטא העגל? שאלנו, אתה ראית אלוקים, איך יכול להיות שחטאת? התשובה היא התלות המוחלטת במשה. מהרגע הראשון שעם ישראל יצא ממצרים, כל הדרך, כשיש בעיות פונים למשה. משה הופך להיות איש אלוקים, משה הופך להיות המתווך. עם ישראל בלי משה הוא לא מצליח לתפקד. בעצם התלות הזאת של עם שלם במנהיג, ואז הוא לא נמצא, מה קורה כשהוא לא נמצא? התרסקות מוחלטת. והדבר הזה משה הבין שזה היה טעות. לא טעות שלו אולי, אבל זה טעות, ולכן הוא עכשיו זז. ומה יהיה במחנה עכשיו במקום משה? המשכן. והסבר שהמשכן בא אחרי חטא העגל, זה בדיוק מה שקרה. במקום שמשה יהיה במרכז ואז הם כל הזמן יסגדו למשה או יהיו תלויים במשה, משה זז הצידה והוא כאילו אומר להשם: לא אני אהיה במרכז אלא אתה תהיה במרכז. אז בוא נראה מקור ארבע עשרה. מן הפרק הקודם משתמע שעם נכנס חרדה בגלל היעדרו של משה מנהיגו. היעדרו של משה וריחוקו גרמו לחטא. משה הבין את הרמז, ירד מההר, העניש את האשמים, התפלל להשם שיסלח לעם. משהחזיר את הסדר על כנו, משה מתחיל לנקוט גישה חדשה. כשהוא מוציא את האוהל מחוץ למחנה: לא אני צריך לשכון בקרב העם, אומר משה להשם, אלא אתה. ולכן הוא מוציא את האוהל מקרב המחנה. הוא בעצם אומר להשם: הדבר שהעם צריך איננה קרבתי שלי, אני רק אדם. היום אני כאן מחר כבר לא, ואילו אתה נצחי הם צריכים את קרבתך. אם אנחנו רואים כל הזמן הביטויים שהם משתמשים כלפי משה: קום עשה לנו אלוהים כי זה מ... משה האיש אשר העלנו מצרים לא ידענו מה היה לו. משה מקביל לאלוהים. ויש ויאמינו בהשם ובמשה עבדו. ראה נתתיך אלוהים לפרעה. הם תופסים את משה איש האלוהים כאלוקים ממש. וזה מסוכן מאוד. ואני אומר בזהירות כל שאני חושב שאתם מכירים את זה, כל שנה מחדש. איפה זה קרה בדור שלנו לצרתנו? לא, אני חושב שבתופעת המשיחיסטים של חב\"ד. בסדר? חב\"דניקים אנשים יקרים, אבל הנקודה הזאת של המשיחיסטיות זה דבר שהוא לא נורמלי. מה זאת אומרת הוא חי? מה זאת אומרת הוא חי? הוא לא... מישהו חושב שהוא חי? שאני לא אסתבך. לא, הוא לא חי. הרבי לא חי. הרבי היה גאון עולם, היה גדול מאוד, אבל הוא מת, הוא נפטר בשיבה טובה. למה, ממה נובעת האמירה הזאת שהוא עדיין חי? מאוד מאוד יכול להיות שזה מהתלות ברבי. כלומר, כל דבר הרבי, הרבי, הרבי. עכשיו כשהוא לא נמצא, אני לא מצליח לתפקד כי אני לא יכול, אין לי שום דבר חוץ מהרב. זה כל עבודת השם שלי זה דרך הרב. אז אם הרב לא נמצא, אז הוא כן נמצא. מה זאת אומרת הוא לא נמצא? הוא פה. זה צורך כזה כי עבודת השם שלי עוברת דרך הרב. וזה דבר שהוא לא טוב. ואדם חייב חייב להתחנך אליו שעבודת השם לא תהיה תלויה בשום דבר. ולמה אני אומר שזה קשור לבין הזמנים? כי יש הרבה אנשים שכל עבודת השם שלהם תלויה אך ורק בישיבה. כל עוד בישיבה יש תפילות, יש לימוד, יש זה, יוצא החוצה אין, אין. חודש שלם ואז הוא חוזר עוד פעם לישיבה הכל טוב, יוצא עוד פעם אין. אז זה אומר צריך עיון גדול על עבודת השם שלך. זה אומר שכל עבודת השם שלך תלויה במקום. אבל אנחנו עובדים את השם בכל מקום, בכל זמן, ללא קשר למקום שאני נמצא בו. זה נכון שלכולם בישיבה יותר קל. וזה בסדר וזה טבעי. יש אווירה, יש חבר'ה, יש לימוד, זה בסדר גמור. זה טבעי, אף אחד אני לא מצפה שאף אחד ילמד או יתנהג בדיוק אותו דבר. אבל אם הפער הוא כל כך גדול, אז זה בציון, כי זה לא יכול להיות שזה תלוי כל כך בישיבה. או שאתה תלוי ברב. ויש הרבה הרבה, זה לא רק חב\"ד, זה רק דוגמה קיצונית, אבל יש הרבה הרבה קהילות שמאוד מאוד תלויות ברב שמה או הופך להיות איזה אדמו\"ר מאוד מאוד גדול והכל סביבו, ואם לקנות חלב במכולת הזאת שואלים אותו. אז הכל זה הוא, שהוא פתאום נופל או כשהוא נפטר, אז הרבה פעמים אנשים מתרסקים, רואים את זה. זה לא טוב. האדם יש לו קשר ישיר עם השם. המתווכים אמורים לעזור לנו לעבוד את השם, אבל לא להיות תלוי בו. וזה דבר שאנחנו צריכים להתחנך אליו. והמשך חכמה אומר שזו הסיבה שמשה שבר את הלוחות. למה הוא היה צריך לשבור את הלוחות? הוא יכול היה להעניש אותם ולהשאיר את הלוחות. לשבור את הלוחות של השם, מה העומק? אומר המשך חכמה: היום זה העגל, מחר זה הלוחות. אם אתה לא מבין שאני השם ואתה עובד אותי דרך העגל, אז מחר תעבוד את הלוחות דרך ה... בסדר? אז גם היום כשאנחנו מתפללים בבית כנסת, אדם שלא יחשוב שזה אלוקי. נכון אנחנו משתחווים לזה או אנחנו כורעים לזה, אבל זה לא, כל אחד מבין את זה, נכון? או הביטויים מה שמישהו אומר לך על הבית: המזוזה שלי שומרת על הבית. אני חושב שהמשפט הזה הוא קרוב לעבודה זרה. אחד שאומר המזוזה שומרת לי על הבית הוא מאמין שיש איזה כוח מאגי כזה שהמזוזה מרחיקה את הגנבים. מה זה? זה ממש כפירה. זה לתת כוח אחר חוץ מהשם, השם שומר על הבית בזכות מצוות המזוזה, בסדר, מוכן לקבל את זה. השם הוא היחיד ששומר. זה הכוח היחיד שיש בעולם. כל השאר זה המצוות, הם קדושים בגלל שהשם ציווה עליהם. אבל לא להפוך אותם לקדושים. לא להפוך את משה לקדוש בפני עצמו, לא להפוך את הרבי לקדוש בפני עצמו. זה הכל אותו יסוד. דקה, אומר המשך חכמה: כל הקדושות ארץ ישראל וירושלים המה הפרטיי וסניפי התורה והתקדשו בקדושת התורה. ועל זה צווח משה ככרוכיא: האם תדמו כי אני עניין ואיזה קדושה בלתי מצוות השם? עד כי בהיעדר כבודי עשיתם לכם עגל, חלילה גם אני איש כמוכם והתורה אינה תלויה בי. הבין טעותם ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות. רצה לומר כי אין שום קדושה ועניין אלוקי כלל מבלעדי מציאות יתברך שמו. ואם הביא הלוחות היו כמחליפים את העגל בלוח ולא סרו מטעותם. אולם כאשר שבר הלוחות ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בהשם ותורתו הטהורה. כאילו משה שובר ואומר, זהו, אנחנו לא צריכים לדעת שהשם הוא אלוקים. אחרי זה הצורך הזה של בית כנסת ובית מקדש זה צורך של האדם לכוון, כמו שהכוזרי אומר, לכוון למשהו. אבל יש בזה גם סכנה מסוימת שהאדם לא יהפוך את זה לאל. הלאה. אז מקור 19, סיכום: אנשי אלוהים כריזמטיים סובבים בינינו גם היום. ולכן המילה כריזמה במקורה היווני משמעה מתת אל. היכולת של אדם להקסים ולהוביל אחריו אנשים נתפסת כמתנה אלוקית הנתונה לו. ומבחינה זו ניתן להציג את הדימוי השגור של האדם הכריזמטי כמבורך או אף כמייצג את האל עלי אדמות. אין להאשים את אותם אנשים על יכולותיהם הפנומנליות ועל שנתפסים בעיני המון כאל-אנושיים. הכוח הרב שבידיהם יכול להיות מנותב למטרות קדושות חשובות של גאולה תיקון וחינוך. אבל ה... העם ששוכח שהשליח הוא רק שליח עורבת להם ולציבור כולו סכנה נוראה. אם המנהיג האלוהי נכשל כיצד נתמודד עם האסון? האם נייחס את הכישלון לקדוש ברוך הוא בעצמו? ואם לא נכשל, מי יחליף את משה אשר לא ידענו מה היה לו? פרשת חטא העגל מלמדת אותנו כי גם הציבור חייב להשקיע מאמץ להתגבר על התלות הרוחנית כדי שלא ימצא את עצמו שוב רוקד סביב עגל הזהב. קדוש. הסבר שלישי, אז לפי הסבר זה כל החטא היה בגלל שהאמונה שלהם מלכתחילה הייתה אמונה רפויה, לא אמונה ישירה בהשם, אלא אמונה דרך מתווך שהיו תלויים כל כולו בו וכשהוא לא נמצא הם פשוט התפרקו. והסבר השלישי, הפסוק מדגיש סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים עשו להם עגל מסכה, אז רב חיים שמואלביץ דייק במילה פה מהר, למה התורה מדגישה מהר? אז יש פה את נחמה לייבוביץ' שכותבת ככה: אין נסים גלויים, מאורעות נפלאים חד פעמיים לא משנים את האדם, את טיבו ואת הרגליו, הם רק מזעזעים אותו באותו רגע, אכן אין הם מנתקים אותו מעולמו, מהשגותיו, מעברו, מהרגלי חייו, כי לא שמיעה חד פעמית הופכת אדם ומשנה אותו מן ההפך, ואף לא שמיעה מפי הגבורה תשנהו בבת אחת מעובד עגלים לעובד השם, כי אם תרגול ממושך בחיי תורה ומצוות בהדרכתם המכוונת לתורת השם, המקיפה אותו מכל צד, המסדירה את יומו ואת לילו, את חולו ואת מועדו, את חייו בבית ואת חייו בחוץ, את שיחו עם בני משפחתו ואת משאו ומתנו עם הבריות, המדריכה אותו יום יום, שעה שעה, רק היא עלולה לשנותו ולשמרו מפני נפילה לתהומות מחשיכים. השאלה בכלל לא מתחילה, בעצם הם קיבלו את כל מה שקיבלו בקלות, במתנה, הם היו במ\"ט שערי טומאה ובבת אחת עלו למעלה, וכיידוע ברוחניות, גם בגשמיות אבל בעיקר ברוחניות, מה שבא בקלות יכול להסתלק גם בקלות. ולכן אולי גם בין הזמנים, בן אדם למד פה לא יודע חצי שנה, שנה וחצי, והוא כבר חושב ששום דבר לא יפיל אותו והוא כבר שמור, וזה לא נכון. זה עדיין לא מספיק זמן שאדם יכול להגיד זה קבוע בנפש ולכן הוא עדיין חייב לעשות לעצמו גדרים ושמירות, אם הוא לא יעשה את זה אז הוא יכול לאבד הכל. קל לאבדם כזכוכית, בבת אחת אדם יכול לאבד את כל מה שהוא עשה פה. כן. מה ההבדל בין התירוץ הראשון לשני? התירוץ הראשון זה שהקדוש ברוך הוא הכניס, נתן סיעתא דשמיא לטומאה כדי שתהיה בחירה חופשית, חצי חצי. והתירוץ השני הוא לא קשור ליצר הרע, זה קשור לזה שעבודת השם שלהם הייתה תלויה לגמרי במשה, ולכן כשמשה לא היה הם לא מצאו את עצמם ואז הם חיפשו תחליף למשה. בסדר? והתשובה השלישית היא שכל עבודת השם שלהם לא נבנתה נכון. מה זה לא נבנתה נכון? לא נבנתה בתהליך, ולכן זה שהם ראו אלוקים זה משהו חד פעמי. גם פה אני אומר, הרבה חילונים אומרים אני אראה את אלוקים פעם אחת, זהו, אני אשמור תורה ומצוות, וכנראה שזה לא נכון כי זה לא עובד בדברים חד פעמיים רגשיים חווייתיים, לא משנים בן אדם. תפילת נעילה, סיפרתי את זה כמה פעמים, אתה מתרגש מאוד לראות אנשים צועקים להשם בתפילת נעילה ובאמת הוא שם את הסידור שאני מקנא בו, בוכה עם הכיפה הלבנה ואתה בטוח במאה אחוז שמחר תראה אותו בתפילה, או לפחות בשבת. מתי פוגשים אותו פעם הבאה? בעוד 364 ימים באותה תנוחה, ובאמת זה אמיתי, אבל זה לא מחזיק מעמד כי זה לא עבודה, זה לא תהליך, זה חוויה. מעמד הר סיני הייתה חוויה, אבל חוויה לעם שלא עבד על זה בשביל להשיג את זה, ולכן כמו שזה בא בוואו זה גם הסתלק בוואו. אותו דבר בדיוק מצאנו אצל אליהו הנביא, נכון? ענני השם ענני, עשה מעמד גדול והכל נעלם. אז במסכת אבות בפרק ו' משנה ב', אם למדת תורה בשעת הרווח אל תשב לך בשעת הדחק לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח, כי הדבר באמת שנקנה אצל האדם זה רק מה שהוא התאמץ עליו, זה רק מה שהוא עבד עליו יום אחרי יום, יום אחרי יום, יום אחרי יום, זה בונה אותך באמת, וכל עוד אתה לא בנוי מספיק אז איזה סכנה, יכול להיות שזה לא יחזיק מעמד. אז נסיים בדברי הרמב\"ם. הרמב\"ם מסביר שגם אם לא היה את חטא המרגלים כנראה עם ישראל לא היה נכנס לארץ מיד. הרמב\"ם מסביר שאין בטבע אדם שגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם ואחר כך ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי ענק פתאום. יהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה ונולדו גם כן אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות. זאת אומרת מצד אחד אנחנו יודעים שהיינו ארבעים שנה במדבר בגלל חטא המרגלים, הרמב\"ם פה מחדש שגם בלי חטא המרגלים זה גם היה קורה כנראה, כי יש פה עניין שאדם לא יכול להשתנות ברגע ואדם צריך תהליך, אדם צריך להיבנות, וכדי להיבנות הוא היה צריך להעביר אותם ארבעים שנה במדבר. אז אני מסכם, אז בחלק הראשון של השיעור דיברנו על הבחירה החופשית שהרמב\"ם ראה בה יסוד גדול כאחד מעיקרי האמונה כמעט ונלחם נגד הגישה של הדטרמיניזם והוא אומר שהאדם אחראי על כל מעשה שהוא עושה. נטיות כן יש לאדם, יש יותר קשה לו, יש פחות קשה לו, זה הרמב\"ם מוכן לקבל, אבל יכולת לשמור תורה ומצוות לכולם יש וזה ודאי וזה פשוט, הרמב\"ם מוכיח את זה מהתורה, מהשכל ואז. ראינו היסוד הגדול שהרמב\"ם כל הזמן חותר אליו שבחירה חופשית קיימת באדם, אז דיברנו על חטא העגל, איך הם חטאו לכאורה? הם ראו אלוקים! התשובה היא שחייב שיהיה בחירה חופשית. וכדי שיהיה בחירה חופשית, כשיש זמנים שרואים סיעתא דשמיא גדולה, יש כנגד זה גם יצר הרע גדול, כדי שיהיה חצי חצי פחות או יותר, תוכל לחטוא. הסבר שני ראינו התלות של העם במנהיג, התלות של העם במשה הופכת את כל עבודת השם תלויה באדם אחד, כשהוא לא נמצא הם לא מוצאים את עצמם. והסבר השלישי כל דבר שבא בקלות, שבא במהירות, גם נעלם במהירות. הדברים האמיתיים נקנים בנפש רק בתהליכים ועבודה קשה. שנזכה, תודה רבה לכולם.