הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. מורשת אשכנז וספרד — רבי יעקב בן הרא"ש, הטור, שילב בין מסורות הפסיקה של אשכנז (מבית אביו הרא"ש) לבין מנהגי ספרד, ובכך יצר גשר הלכתי בין שני המרכזים הגדולים.
2. התבטלות לתורת אביו — שליחותו המרכזית של הטור הייתה הנגשת וסיכום פסקי הרא"ש, תוך שהוא רואה עצמו כ"מלקט אחר הקוצרים" ומחויב להכרעותיו של אביו.
3. עניות וצדקות — למרות מעמדו, חי הטור חיי עניות מרודה ואף דן בשאלה ההלכתית של "עשה שבתך חול", אך סירב להפיק רווח אישי ממשרות רבניות.
4. מהפכת הדפוס — ספר ארבעה טורים היה הספר העברי השני שהודפס מעולם (רל"ה), דבר המעיד על חשיבותו המכרעת ותפוצתו המהירה בכל תפוצות ישראל.
5. מבנה ארבעת הטורים — הטור חילק את ההלכה לארבעה "טורים" נושאיים, תוך התמקדות בלעדית במצוות הנוהגות בזמן הזה (בגלות), בשונה מהיקפו הכולל של הרמב"ם.
6. בחירת הבית יוסף — מרן רבי יוסף קארו בחר לבסס את חיבורו על הטור ולא על הרמב"ם, כיוון שהטור מביא את מגוון דעות הפוסקים והמחלוקת, דבר המקל על בירור ההלכה.
7. סוד ההתמדה — בדומה ליהושע בן נון ש"נער לא ימיש מתוך האוהל", מדגיש הטור כי יסוד ההנהגה והעבודה הוא התמידות והעקביות (כמשל קורבן התמיד).
8. החשש ממעילה — המניע הראשוני לכתיבת חלק אורח חיים היה היראה שמא אנשים נהנים מן העולם בלא ברכה כתקנה, דבר הנחשב כמעילה או גזל כלפי שמיא.
9. ייחוד הקשר הזוגי — בהקדמתו לאבן העזר, על פי הראב"ד, מסביר הטור שהאישה נבראה מצלע האדם כדי ליצור חיבור מהותי ובלעדי, המעורר את הבעל לכבדה יותר מגופו.
10. המשפט כמעטפת לתורה — בחלק חושן משפט מובא מדרש שהתורה עטופה בדינים לפניה ולאחריה, ללמד שהצדק והמשפט (בין אדם לחברו) הם התנאי והשימור לקבלת התורה.
שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
הקדמה הקדמה של הטור.
למעשה אני חושב,
תאריך היום י"ד תמוז,
נכון?
אז הלילה זה ההילולא,
היארצייט של האור החיים,
האור החיים הקדוש,
רבינו חיים בן עטר.
התלבטתי אם ללמוד את ההקדמה שלו,
אבל בסוף למעשה זה השיעור שהיה צריך להיות שבוע שעבר,
אז לא נדלג עליו,
יותר מה שנקרא יסודי וקלאסי,
ההקדמה של רבי יעקב בעל הטורים.
אז ההקדמה פה שלפניכם,
אז היא משולבת למעשה מהקדמה שלו לחלק אורח חיים.
בחלק יורה דעה למעשה חוזר על עצמו כל ההקדמה של אורח חיים מהתחלה ועד
הסוף חוץ מהפירוט של ההלכות של יורה דעה.
ובאבן העזר וחושן משפט יש איזשהו פתיחה שונה.
אז כאן עשינו איזשהו שילוב של הדברים.
אז הטור,
כפי שהוא מופיע כאן למטה,
נולד בגרמניה לאביו הרא"ש,
רבינו אשר.
והרא"ש התחיל את חייו בגרמניה,
היה מרבני אשכנז מה שנקרא,
ואחר כך יחד עם בניו,
רבי יעקב היה הבן השלישי.
היו מעליו שני בנים גדולים,
האח הגדול רבינו יחיאל,
ויש רב פחות ידוע רבי יצחק אני חושב,
השני אני לא זוכר את השם,
לא רבי יצחק,
רבי שלמה,
רבי שלמה החסיד.
שני האחים הגדולים נפטרו בגיל יחסית צעיר.
ורבי יחיאל,
שהיה אחיו הגדול של הטור,
הוא גם הטור החשיב אותו כרבו במידה מסוימת,
הוא למד גם,
רבי יחיאל עצמו למד אצל הרא"ש אביו,
אבל הוא היה חכם גדול.
כתוב ב"שם הגדולים" של החיד"א שהרא"ש היה נוהג לקום לפני רבינו יחיאל בגלל שהיה
חכם גדול.
היה נוהג לקום לפני בנו.
הרא"ש עצמו היה כמובן גדול הדור.
והוא נפטר בחיי אביו,
בחיי הרא"ש,
בגיל יחסית צעיר כפי שאמרנו,
פחות מגיל 50.
ובין היתר גם לימד את אחיו הצעיר את רבי יעקב בן הרא"ש.
היו לו עוד כמה אחים.
יש גם את רבי יהודה,
רבי יהודה בן הרא"ש,
יש לו שו"ת זכרון יהודה.
הבית יוסף מביא אותו בכמה מקומות,
בכלל הפוסקים מביאים מדבריו,
ויש לו הרבה גם כן שמועות שמופיעות בשם אביו הרא"ש.
אז זה המשפחה.
והם עלו יחד לספרד,
לטולדו,
לברצלונה,
בכמה ערים שם בספרד.
בהתחלה בברצלונה ואחר כך בטולדו.
יש הרבה תשובות בתשובות הרא"ש שהוא מדבר על חילוקי המנהגים שהיו כאשר הוא הגיע
מאשכנז,
מגרמניה,
לספרד.
אז כל מיני מנהגים שאו שמצאו חן בעיניו או שלא מצאו חן בעיניו והוא
העיר עליהם.
לפעמים הוא התווכח איתם,
לפעמים הוא קיבל את המנהגים שלהם.
אז ככה הרא"ש ידע גם את המנהגים האלה וגם את המנהגים האלה.
בסופו של דבר זה גם אחד הסיבות שהוא היה בשורה אחת אפשר לומר עם
הרי"ף והרמב"ם מבחינת מה שנקרא עמודי ההוראה,
כיוון שהוא באמת שילב בתוכו את הפסיקה,
גם הפסיקה האשכנזית וגם הפסיקה הספרדית.
הטור עצמו,
נחזור לטור עצמו,
אז הוא רבי יעקב לא שימש ברבנות כל ימיו,
הוא רק לא רצה לקבל על עצמו איזושהי משרה,
משרה של רבנות.
וגם היה עני ובעל ייסורים.
יש בטור בסימן אורח חיים בסימן רמ"ב,
יש מקום שהוא מדבר שם על העניות שלו.
הוא כותב שם,
לא פתחתי את זה,
אני אפתח את זה עכשיו.
כמדומני ברמ"ב.
רגע,
הנה.
וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אדוני אבי ז"ל,
כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים,
אם אני בכלל "עשה שבתך חול" אם לאו.
ולא השיבני דבר ברור.
אחר כך מצאתי בפרקי אבות לרש"י שפירש וכו' וכו' ואז הוא מביא מקורות לדבר.
אומר על עצמו היה עני מרוד,
לא היה לו כדי פרנסת השבת,
אז השאלה היא אם הוא בגדר של "עשה שבתך חול" ברמה כזו שהוא לא
יכול בכלל לענג את השבת בכלל.
ממי שהשעה דחוקה לו כתוב בגמרא אפילו כסא דהרסנא וכדומה.
אז רואים שם את העניות הגדולה שלו.
עכשיו,
הוא באמת ראה שליחות מאוד גדולה בהנגשה,
בהעברה של תורת אביו הרא"ש לכלל ישראל.
אז בראש ובראשונה לפני הטור זה הקיצור פסקי הרא"ש,
אולי זה ספר פחות ידוע,
אבל זה בעצם התחלה של העבודה הזאת של הטור שזה הספר הגדול.
ויש לנו בתחתית הפירוש של הרא"ש את קיצור פסקי הרא"ש שכתב בנו הטור.
וכמובן.
ספר הגדול הוא ספר ארבעה טורים,
מיוסד על הגמרות,
על הראשונים,
כמובן כל הראשונים שהיו עד זמנו.
יש חלקים מסוימים שבחלק יורה דעה למשל הוא מבוסס על ספר תורת הבית של
הרשב"א מבחינת גם סדר הדברים והמבנה.
כמובן מצטט הרבה את הרשב"א יחד עם ראשונים אחרים שהיו בני דורו גם לפניו,
לפני הרשב"א.
ובספר אבן העזר זה בעיקר הרמב"ם,
ובספר חושן משפט מיוסד בעיקר על הסדר של ספר התרומות תלמידו של הרמב"ן רבי
שמואל הסרדי,
שגם כן מביא הרבה מתורתו של הרמב"ן.
עכשיו לגבי הלימוד,
הלימוד ב...
מה למדו בעצם?
בוא נגיד ככה,
כשיצא ספר הטור היה לנו לפניו את הרמב"ם.
הרמב"ם הסדר שלו שונה לגמרי,
נכון?
היד החזקה הוא מסודר לפי ספרים,
ארבעה עשר ספרים.
כמובן יש דברים שחופפים,
אבל גם אפילו בהלכות שבת הרמב"ם סידר את סדר הלכות שבת בצורה שונה ממה
שהטור סידר את הלכות שבת.
אז יש איזה כמה ולפני ההקדמה עצמה כמה מקורות שאפשר ללמוד בעניין הזה,
לא מופיע כאן בדף.
בעצם עיקר הנידון הוא התפוצה של הטור בספרד בדור הגירוש.
ובדור של הבית יוסף היה ילד בזמן גירוש ספרד,
הוא היה סך הכל בן ארבע.
הוא נולד ברמ"ח וגירוש ספרד היה ברנ"ב,
1492.
אבל לפני כן,
לפני כן הטור כבר כמובן,
אולי נציין טיפה,
הטור יצא בכתב יד כי עוד לא היה דפוס,
נכתב נגמר בשנת ה"ק,
ה' אלפים ק',
שלוש שנים לפני פטירתו של הטור.
אז הסתיים הזה ואז בעצם הספר יצא למה שנקרא רשות הרבים,
כל ארבעת חלקי הטור,
ארבעה טורים,
והיה בהעתקות כי עוד לא היה המצאת הדפוס.
המצאת הדפוס היא בערך 100 שנה לאחר מכן,
קצת יותר אולי,
סביבות דור גירוש ספרד,
ה' אלפים ר' משהו כזה קצת אחר כך.
גוטנברג מה שנקרא הממציא,
אומרים שזאת ההמצאה הכי גדולה ב-1,000 השנים לספירה,
מההמצאות הכי גדולות,
ודאי ודאי מההמצאות הכי גדולות.
והספר העברי השני שיש לנו תאריך ההדפסה שלו זה הטור,
הספר העברי השני שהודפס.
ספר הראשון זה לא התנ"ך,
זה פירוש רש"י על התורה.
פירוש רש"י על התורה זה הספר הראשון המתוארך.
שניהם מתוארכים לאותה שנה,
אבל פירוש רש"י טיפה לפני כן.
למרות שכנראה את העבודה על ספר הטור,
הרבה יותר גדול מפירוש רש"י על התורה,
התחילו לפני פירוש רש"י על התורה וזה המתוארך.
יש כנראה ספרים שיצאו חמש שש שנים לפני כן.
מדובר ההדפסה הראשונה של הטור היא בשנת ה' אלפים רל"ה,
1475.
עכשיו מדובר על הדור עוד לפני הולדתו,
לפני שנולד הבית יוסף,
מדובר לפני גירוש ספרד,
משהו כמו 17 שנה לפני גירוש ספרד.
אז השאלה היא מה למדו כל התקופה שעד אז,
מה"ק עד ה' רל"ה,
135 שנה.
אחר כך יצא הטור,
אמרנו הספר השני שיצא,
זה מראה קצת אולי על מה למדו יותר,
רמב"ם או טור.
כאילו שהטור כבר נדפס כספר סך הכל 135 שנה אחרי הוצאתו לאור.
ומדובר על 250 שנה אחרי הרמב"ם,
פחות או יותר,
אולי קצת יותר.
הרמב"ם מדובר על ד' אלפים תתק ס"ח אני חושב,
נכון?
נולד ד' תתקצ"ה...
משהו כזה.
סתם,
הרמב"ם היה משהו כמו 200 שנה לפני כן לפני הטור,
150 שנה לפני הטור.
אז הרמב"ם ודאי היה יותר מוכר לכאורה.
אבל למרות זאת,
מעניין שבהקדמה של הבית יוסף לטור אורח חיים הוא כותב שהסיבה שהוא מתנצל,
סוג של מתנצל מסביר למה הוא בחר לכתוב את הפירוש שלו על הטור ולא
על הרמב"ם.
הוא כתב גם פירוש על הרמב"ם,
כסף משנה,
אבל למה את הפירוש הגדול שלו...
בכסף משנה הוא ייעודי להסביר דברי הרמב"ם.
הפירוש הגדול שלו שהוא היה גם התשתית לפסיקת ההלכה של שולחן ערוך הוא על
סדר הטור ולא על סדר הרמב"ם.
אז הוא כותב באמת בהקדמה שלו,
הבית יוסף כותב:
ועלה בדעתי לסומכו לספר הרמב"ם זה להיותו הפוסק היותר מפורסם בעולם,
משמע שזה היה הפוסק הנלמד ביותר.
וחזרתי בי מפני שאינו מביא אלא סברה אחת,
והייתי צריך להאריך ולכתוב סברות שאר הפוסקים וטעמם.
לכן הסכמתי,
כלומר החלטתי,
לסומכו לספר ארבעה טורים שחיבר הרב רבנו יעקב בן הרא"ש ז"ל,
כי הוא כולל רוב דעות הפוסקים.
אז רוב דעות הפוסקים שהיו עד זמנו.
הוא מביא לנו את הרמב"ן ואת הרשב"א ואת הרמב"ם וספר התרומות וכולי,
עושה תמונה יותר שלמה וממילא עבודה יותר קלה אחר כך מה שנקרא לכתוב את
ה...
כי יש עדיין משא ומתן ויש הערות של הבית יוסף על הטור וכולי,
אבל זה כבר המלאכה נעשית קלה יותר.
אז זה ההסבר של הבית יוסף.
אז לכאורה נראה מתקבל מפה הרושם שבזמנו של רבי יוסף קארו,
מרן רבי יוסף קארו.
כלומר מחצית הראשונה של המאה השש עשרה למניינם,
בסדר?
בסביבות ר"נ משהו כזה והילך,
אז הספר של הרמב"ם,
או אפילו קצת אחר כך,
לקראת שנת ש"י,
הספר של הרמב"ם לכאורה היה החיבור הסמכותי ביותר והנלמד ביותר.
אבל לעומת זאת יש,
לא נראה שזה כוונתו.
כלומר,
כוונתו של הבית יוסף הייתה כנראה שזה הפוסק היותר מפורסם,
הקאנון,
הקדום,
שעשה ספר פסיקה מסודר.
אבל באמת ספר הטור היה נלמד מאוד כבר בדור הזה.
יש מחכמי ישראל רבי אברהם זכות היה מגולי ספרד,
המבוגר מהבית יוסף.
הוא היה מתלמידיו של רבי יצחק אבוהב.
רבי יצחק אבוהב היה הבית יוסף מגדיר אותו כרבנו הגדול,
רבנו הגדול מהר"י אבוהב,
למרות שהוא לא למד אצלו ישירות,
הוא היה אם אני לא טועה לפי השנים הוא היה ילד קטן כשהוא נפטר.
אבל הוא היה רב רבנן,
לימד את כל רבותיו של הבית יוסף,
מהר"י בירב למשל שהיה מרבותיו של הבית יוסף,
ובין תלמידיו היה רבי אברהם זכות.
אז הוא כותב ספר,
יש לו ספר שנקרא ספר היוחסין.
הוא כותב על הטור כך בערך של הטור:
והוא הרב רבנו יעקב שעשה ארבעה טורים לכל הדינים הנוהגים בזמן הזה,
שמועיל יותר לכל יודע ובלתי יודע מאד בסדר טוב יותר מכל אשר היה לפניו.
כי בספרי אביו שהוא בלשון גמרא,
מי ומי יוצא משם דין.
כן,
הרי הטור עצמו עשה קיצור פסקי הראש.
ולא מרב אלפס,
ואפילו מהרמב"ם ז"ל,
אפילו שהרמב"ם כן כתב בלשון עברית צחה בלשון מובנת,
אבל הוא אומר הטור עשה בצורה השלמה ביותר.
וזכה זה החכם יותר מכולם שהכל למדו מספריו.
אז כבר רואים שבדורו,
שזה קצת לפני הבית יוסף,
למדו בספר הטור והגו יותר מכל הספרים.
לפחות באזור הזה,
באזור של רבי אברהם זכות שזה מדובר על קסטיליה שבספרד,
קסטיליה זה חבל ארץ,
אזור טולדו,
סביליה,
הערים האלה בספרד.
בבתי המדרש של רבי יצחק קנפנטון שהוא היה גם כן מרבותיהם של אותו דור,
רבי יצחק אבוהב היה תלמידו של רבי יצחק קנפנטון,
הוא נחשב גדול הדור שהעמיד תלמידים הרבה.
עדות נוספת לזה אנחנו מוצאים גם במהר"י בן חביב.
מהר"י בן חביב גם כן חיבר בעצמו פירוש על הטור,
הבית יוסף בהקדמתו כותב על מהר"י בן חביב:
והנה בא לידי ביאור רוב ספר אורח חיים לרבנו הגדול כבוד מורנו הרב רבי
יצחק אבוהב,
וביאור תחילת ספר אורח חיים ותחילת יורה דעה להרב כבוד מורנו הרב רבי יעקב
בן חביב,
והסכמתי לכתוב דבריהם בשמם.
הוא מזכיר מדבריהם כמה וכמה פעמים בהרבה מקומות,
בעיקר אצל מהר"י בן חביב אבל גם יש בכמה מקומות שהבית יוסף מזכיר את
רבי יצחק אבוהב.
וזה באמת תופעה שנראה,
שמי שמעיין,
יש איזה שהוא מאמר גם כן שריכז כמה מקורות בעניין הזה.
יש אולי סיפור מעניין שמופיע בספר שם הגדולים של החיד"א,
שהזכרנו גם קודם,
שם הוא מזכיר את הדרך,
האופן שבו התקבל הספר בבית מדרשו של מהר"י בן לב.
מהר"י בן לב היה אחרי הבית יוסף.
מהר"י בן לב היה פוסק וראש ישיבה ביוון,
בסלוניקי,
היה צעיר מהבית יוסף בשנים ספורות,
בחמש עשרה שנה משהו כזה,
נולד רס"ג.
כשיצא הספר של הבית יוסף,
אז הוא כותב כך,
כך אומר הרב החיד"א:
ועוד שמעתי שכאשר יצא לאור ספר בית יוסף אמר הרב מהר"י בן לב שספר
זה ממעט הבקיאות,
כלומר מי שלומד אותו יוצא שהוא כבר לא יפתח בעצמו ולא יזכור כי יש
לו כבר הכל מסודר במקום אחד.
וגזר על תלמידיו שלא ילמדו בו.
והם היו לומדים לפניו ספר הטורים.
אז רואים קודם כל גם כן מתוך דבריו,
אגב שהוא מדבר על הבית יוסף,
שהיו לומדים את הטור,
זה היה הספר הנלמד.
והוא היה אומר מקור נפתח לכל דין מהש"ס.
כלומר הוא אמר תלמדו את הטור ואני אגיד לכם את המקורות.
לא ללמוד בית יוסף.
לעשות את זה בכוחות עצמנו,
לפתוח ומי שלא יודע צריך לפתוח ומי שיודע שיגיד את המקור כדי לחדד את
הזיכרון.
המטרה הייתה לחדד את הזיכרון,
את הבקיאות כפי שהוא קורא לה.
ומאז הימים לא אירע שנעלם מהרב מהר"י בן לב שום מקור דין מרוב בקיאותו
עד אז.
עד שהוא גזר על תלמידיו שלא ילמדו בית יוסף,
הוא היה יודע בעצמו לכתוב את הבית יוסף מרוב החכמה שלו.
ואחר הגזירה הנזכרת,
יום אחד למדו דין אחד והרב לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש ונעלם ממנו
הבקיאות.
הזיכרון שלו פתאום שכח איפה המקור של הדין של הטור,
וטרח בחיפוש אחר חיפוש ולא מצא.
אז אמר מהר"י בן לב נראה שמן השמים רוצים שספר בית יוסף יתפשט בעולם.
לכו חזו,
התיר להם את הגזירה,
אמר להם תפתחו בית יוסף.
זה היה בנפרד,
כי הבית יוסף בהתחלה הודפס לא ביחד עם הטור.
ובפתיחתו מצאו איה מקום הדין בש"ס,
והתיר להם הגזירה כי ראה כי הסוגיה הייתה ידועה אצלו ונעלמה ונסתרה ממנו ודן
בדעתו שמן השמים זכו לו למרן ז"ל.
עד כאן רואים בשבחו של הבית יוסף,
אבל תוך כדי הדברים רואים שעיקר העיסוק שלהם היה בספר הטורים כבר קצת יחסית
לא שנים רבות אחרי כתיבתו,
ודאי לא אחרי הדפסתו,
אלא הספר ממש נפוץ מיד.
יחד עם הרמב"ם ועוד,
אבל הספר ארבעה טורים שקיבץ גם בגלל הקיבוץ שלו של כל הדעות והמנהגים,
גם חכמי אשכנז,
גם חכמי ספרד בדרכו של אביו הרא"ש ששילב בין העולמות,
כי הוא היה גם כאן וגם כאן והכיר את המנהגים השונים.
וגם בגלל הסדר השונה שהוא היה יותר מסתדר,
קודם כל כמובן מה שחסר בטור זה ההלכות שלא נוהגות בזמן הזה,
הלכות בית הבחירה ובכלל כל הקורבנות וכדומה,
שהרמב"ם כן כתב.
הרמב"ם הוא ספר כל התורה כולה,
לכן באמת הרבה דיברו גם על זה,
החשיבות של לימוד הרמב"ם,
בפרט בדורנו שחזרנו לארץ ישראל.
הרב מלובביץ' עורר על זה הרבה,
ללמוד רמב"ם,
רמב"ם יומי וכולי.
אבל מכל מקום,
לתקופת הגלות ודאי זה היה כאילו מבחינת מי שרוצה לדעת את אשר יעשה ישראל
בזמן החורבן,
בזמן הגלות,
אז זה היה הספר האולטימטיבי אפשר לומר.
אז למעשה ביאורים על הטור התחילו בערך 150 שנה אחרי שהוא הופיע.
כי כמו שאמרנו,
ב-150 שנה הראשונות בערך הספר עוד לא יצא בדפוס.
הוא יצא בכתב יד,
אז הוא ליחידי סגולה.
היו העתקות וכולי,
אבל ככל הנראה הביאורים עליו התחילו כשהתחילו ללמוד בו יותר,
כשזה היה אחרי המצאת הדפוס.
אז הראשון שכתב,
הזכרנו קודם,
רבי יצחק אבוהב.
גם תלמידיו,
רבי מהר"י בן חביב ומהר"ם אלשקר,
רבי משה אלשקר,
כתבו על חלקים מארבעה טורים פירושים.
יש רבי אברהם בן אביגדור שהוא גם כן פירוש פחות ידוע.
ואחר כך הפירושים היותר מפורסמים,
כמובן בראשם הבית יוסף,
דרכי משה,
הספר המפה מה שנקרא של הרמ"א,
רבי משה איסרליש.
ודרישה ופרישה קצת אחרי הרמ"א,
הכיר את הרמ"א,
הוא היה סוג של תלמיד וודאי של בית מדרשו,
רבי יהושע וולק כץ,
בעל הדרישה והסמ"ע,
כתב את הדרישה ופרישה על כל ארבעה טורים.
ואחר כך הב"ח,
רבי יואל סירקיס,
למדנו בעבר את הקדמת הב"ח.
בדורו של הב"ח רבי לייב חנליש,
זה שמו,
רבי לייב חנליש,
הבן של חנה כנראה,
או איסרליש,
ופירוש מהרל"ח גם כן מופיע על חלק מארבעה טורים.
אחר כך כנסת הגדולה,
יש פירוש שנקרא ליקוטי הגהות,
חידושי הגהות,
של האחים רבי יוסף שימון ורבי מיכאל שימון ורבי יוסף מיא,
מ"י"י"א,
זה השם שלהם.
זה גם כן מופיע על הדף בדפוס הרגיל של הטור של שירת דבורה.
אז זה ככה מבוא לעניין.
טוב,
אז נתחיל בדבריו.
הטור כפי שאמרתי זה הקדמה לספר אורח חיים,
לחלק אורח חיים,
שהיא הקדמה ארוכה יותר.
יש בעצם את החלק הראשון שזה מבוא לצורך לכתוב את הספר,
והחלק השני של ההקדמה הוא פירוט של מה יהיה,
מה מכיל הספר הזה,
ובחלק יורה דעה מילה במילה כל החלק הראשון של ההקדמה מילה במילה והחלק השני
רק מפרט את ההלכות שקשורות ליורה דעה.
ובאבן העזר וחושן משפט יש להם קצת שינוי מסוים.
אז הוא פותח בפסקה הראשונה,
פסקאות הראשונות,
בדברי שבח לקדוש ברוך הוא:
ברוך ה' אלוהי ישראל אשר לו הגדולה והגבורה,
לו נאה שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה,
על כל אלוהים מאוד נעלה.
אם אמר אשמיע כל תהילתו והללו לא אוכל כי אין מספר למללו.
וחי הוא ומרומם על כל ברכה ותהילה ולא דומיה תהילה.
שליט בכל דרכי מטה ומעלה.
כולם איש איש ממקומו ישתחוו לו בחילה.
ראשון לראשונים אין לראשיתו ראש ותחילה וגם את האחרונים הוא ואין לו קץ ותכלה.
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ,
ובששת ימים עשה מלאכתו עד אם כילה.
וייצר את האדם עפר מאדמתו.
את הכל עשה יפה בעיתו.
פה עובר לסיומת אחרת של החרוז,
כפי ששמים לב:
את הכל עשה יפה בעיתו בעבור ישראל ראשית תבואתו,
בעבור תורת קניינו ראשית נסיכתו,
לשון נסיך,
ראשית קניינו אפשר לומר.
להנחיל לעם קודשו יעקב חבל נחלתו.
וזיווג ראשית עם ראשית,
כפי שאומר רש"י הראשון על התורה,
בעבור ישראל שנקראו ראשית,
התורה שנקראת ראשית.
טוב אחרית דבר מראשיתו.
זיווגו יפה עלה,
כי אמרת ה' צרופה מקושטת בעשרים וארבעה כקלה.
וייתן לנו על יד נאמן ביתו משה רבנו חוקי דתו ותורתו,
והבדילנו מטומאת גויי הארצות ויקרבנו לעבודתו ויצונו עלינו חוקים ומשפטים למדנו.
ויעש כאשר ציווה וילמד חוק ומשפט לישראל.
לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וחוקי האל.
בתורה אשר קיבל משה מסיני מסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים.
יש בדיוק את פרשת השבוע שלנו,
את מסירת התורה,
לא רק מסירה אלא הנהגה,
מסירת ההנהגה ליהושע בן נון.
ובהקשר הזה אולי מילה שיש לנו איזה סמיכות הפרשיות שצריך לשים לב אליה,
יש לנו את ההקדשה אחרי שהקדוש ברוך הוא מודיע למשה רבנו שמה שנקרא תם
הטקס,
חילופי המשמרות,
אז הוא אומר לו עלה אל הר העברים הזה,
ראה את הארץ,
מודיע לו שהוא לא,
כאשר נאסף אהרון אחיך גם הוא הולך.
יפטר מן העולם ואז מצווה אותו להעמיד,
ומשה רבינו מבקש,
משה רבינו מבקש אדם שיהיה כן,
וידבר משה אל ה' לאמור,
פסוק חריג.
וידבר משה,
בדרך כלל וידבר ה' אל משה.
וידבר משה אל ה' לאמור,
יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם וכולי.
את יהושע בן נון,
נכון?
כולנו מכירים את הפסוקים.
אחר כך הפרשה הבאה זו פרשת הקורבנות מתחילה בפרק כ"ח,
ובראשם קורבן התמיד.
אז אולי אפשר להסביר שהקשר בין הדברים,
יהושע בן נון לא סתם קיבל את...
יהושע בן נון נאמר עליו נער לא ימיש מתוך האוהל.
כלומר העניין של ההתמדה,
העקביות,
המסירות.
חז"ל אומרים שאפילו היו צוחקים עליו,
היו אומרים מה,
הוא לא בן תורה,
הוא רק בגלל שהוא משרת של משה הוא צמוד אליו אז נבחר.
אבל זה היה הסוד של ההנהגה.
הנהגה צריכה להיות אדם שגם יודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד,
איש אשר רוח בו,
אבל גם הסוד של ההצלחה הוא בהתמדה,
בעקביות.
לא במעשים,
אולי זה גם קשור לפינחס,
לא במעשה הרגעי שיא כזה חד פעמי,
אלא בהתמדה ובמסירות.
וזה קורבן התמיד.
קורבן התמיד יש מדרש,
מדרש מאוד,
מדרש שלא מופיע במדרשים לפנינו.
יש ספר שנקרא עין יעקב.
עין יעקב לרבי יעקב בן חביב.
רבי יעקב בן חביב,
הזכרנו קודם את...
הזכרנו אותו קודם בעצם,
רבי יעקב בן חביב.
אז רבי יעקב בן חביב חיבר ספר שנקרא עין יעקב,
זה ליקוט מדרשי חז"ל.
ויש לו פירוש על העין יעקב,
פירוש שלו על המדרשים שנקרא הכותב,
זה השם של הפירוש,
פירוש על עין יעקב הכותב.
אז בהקדמה שלו לספר עין יעקב הוא מביא מדרש,
הוא אומר,
הוא כותב בעצמו שלא מצאתי אותו בשום מדרש.
מצאתי כתוב המדרש שלא נמצא בשום ספר.
אומר לא מצאתי את המדרש הזה בשום ספר של מדרשי חז"ל הידועים לנו.
והמדרש הזה אומר ככה,
יש לנו,
כולנו מכירים את המימרא של רבי עקיבא,
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
אז הוא מביא שלוש דעות בעניין הזה מהו הכלל הגדול.
ובלשונו זה לא כלל,
פסוק כולל יותר,
פסוק כולל.
אז כתוב,
ככה לשונו,
מצאתי כתוב בשם המדרש ובקשתיו ולא מצאתיו בכל שיטה סדרי וזה נוסחו.
בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל.
אז שמע ישראל זה הפסוק הכולל של כל התורה כולה.
בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך,
כמו שאמר רבי עקיבא.
שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר
וכולי,
ואת הכבש השני תעשה בין הערביים.
עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי.
דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגומר.
מה העניין פה?
אז הוא מסביר בדרכו,
המהר"ל בנתיבות עולם בנתיב אהבת רעה,
כותב בהתחלה בפרק א'.
הוא כותב שיסוד הדברים,
טיפה הוסיף על דבריו,
מה שאומר הדעה הראשונה שמע ישראל,
המהר"ל אומר את זה טיפה,
יכניס בתוך דבריו,
הוא אומר את העיקר.
שמע ישראל זה בפשטות קבלת עול מלכות שמיים,
זה בעצם היסוד של מצוות שבין אדם למקום.
זה חשוב מאוד,
נכון?
זה כלל גדול בתורה.
ואהבת לרעך כמוך גם זה כלל גדול בתורה של מצוות שבין אדם לחברו.
זה יסוד כל המצוות שבין אדם לחברו.
אומר בן פזי,
רבי שמעון בן פזי,
לפי המדרש הזה העלום הזה שלא נודע מקורו,
שיש לי כלל יותר גדול,
והלכה כמוהו,
אמר רבי פלוני ואמר הלכה כבן פזי.
מה זה הלכה כבן פזי?
ומה הראיה שלו כמובן,
מה הראיה שלו מככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן,
מה זה קשור?
אז כאן אומר המהר"ל.
בן פזי אומר שהסוד הכי גדול,
היסוד הכי גדול זה התמידות בעבודת השם.
בכל דבר.
כלומר,
מי שיש לו אמונה גדולה בקדוש ברוך הוא,
יש לו כל מיני רגעים כאלה שמרגיש שהאמונה מתפרצת,
שהרגש של ואהבת לרעך כמוך מתפרץ ממנו וכדומה,
או שהוא אוחז באמת בכל הדברים היסודיים ביותר,
אבל זה לא עקבי,
הוא לא תופס,
הוא לא אוחז בזה כל ימי חייו,
זה לא בתמידות.
העניין של התמידות זה התבטלות של עבד לפני רבו.
העבד זהו,
הוא מקיים,
הוא מקיים את המצוות,
וזה בעצם הסוד של השגרה,
הדבר הפשוט,
את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים,
אותה עקביות.
לכן אולי אפשר לומר שגם עכשיו אנחנו מתקרבים לי"ז בתמוז.
י"ז בתמוז אחד הדברים שמתאבלים עליהם בגמרא,
במשנה במסכת תענית פרק ד' משנה ו',
כתוב בטל התמיד.
כתוב בגמרא בסוטה מ"ד וגם זה מופיע במנחות,
סליחה,
בסוטה מ"ט,
לא,
סוטה לקראת הסוף שמה,
מ"ט,
במנחות ס"ד מופיע,
שכשאמרו להם היוונים שם שצרו על המצור על ירושלים,
הרומאים שצרו על המצור על ירושלים.
אז אמרו להם היו כל יום מעלים להם שני כבשים.
היה איזה זקן אחד שאמר:
כל זמן שהם עסוקים בעבודה,
אינם נמסרים בידכם.
ואז העלו להם חזיר,
בירושלמי כתוב שני חזירים במקום הכבשים,
ואז באמת הצליחו לבטל את התמיד.
כלומר,
כל עוד שיש עסק של התמידות הזאת,
את ההתמדה,
את המסירות,
אז הם לא נמסרים בידי אומות העולם,
וזה העבדות של הקדוש ברוך הוא.
יהושע,
זה מה שהיה אצל יהושע.
יהושע היה איש אשר נער לא ימיש מתוך האוהל,
ההתמדה.
אולי זה הקשר בין הדברים.
ולכן גם נמסרה לו התורה,
כלומר מסירת התורה ליהושע הייתה בגלל שהוא זה שיכול למסור הלאה,
לא בגלל שהוא התכבד בזה ועשה כל מיני מעשים כאלה ואחרים של גבורה,
אלא כי הוא גם זה שימסור הלאה לזקנים וכן הלאה.
טוב,
זה רק לגבי פרשת שבוע אמרנו את זה,
לא קשור ישירות לעניין.
אז נמסרה ליהושע וכולי.
והחזירו עטרה ליושנה ובירכו במורא הקל הגדול הגיבור והנורא.
גמרא מפורסמת שהיו שרצו לבטל וכולי,
ואנשי כנסת הגדולה החזירו,
אמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו,
שומע חרפתו ושותק.
כן נכון,
היו את הנביאים שביטלו,
הפסיקו לומר הגדול,
הפסיקו לומר הגיבור,
הפסיקו כאשר ראו שנוכרים מקרקרים בהיכלו.
ותיקנו כל סדר הברכות,
הוא מקדים את זה בגלל שהספר הזה עוסק באורח חיים,
בעניין של תפילות וברכות.
קריאת שמע שחרית,
שתיים לפניה ואחת לאחריה,
ברכות,
כן,
וערבית שתיים לפניה ושתיים לאחריה,
וסמכו על המקרא שבע ביום הללתיך,
שזה השבע ברכות שאומרים שסמוכות לקריאת שמע.
וכן כל י"ח ברכות על הסדר,
וסמכו על המקרא,
ומאה ברכות בכל יום,
ולברך על כל דבר ודבר מברכותיו ומסורת למידה.
ויען כי ארכו לנו הימים בגלותנו תשש כוחנו ושמם לבנו רפו ידינו וכהו עינינו
וכבדו אזנינו ונדמה לשוננו,
וניטל מדברנו או מדמנו כלשון דיבור,
ונסתמו מעייני חכמתנו,
השתבשו הסברות גדלו המחלוקת ורבו הדעות,
ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות,
כלומר אין אפילו אחת שהיא פסוקה שיודעים מה הדין וזה.
עד שרבים מועלים בהנאתם מן העולם בלא ברכה,
כאן הוא מדבר על העניין הזה ספציפית של ברכות כי שוב הספר הזה עוסק
הרבה בעניינים האלו,
אנחנו לומדים עכשיו גם מסכת ברכות אז זה גם קשור.
אמרו רבותינו ז"ל ילך אדם אצל חכם וילמדנו סדר ברכות כדי שלא יבוא לידי
מעילה,
על כן העירוני רעיוני ומחשבותיי אליו לבבי אשיחה אמרים,
אקומה נא ואסובבה בבתי יעבץ,
בבתי מדרשות של חכמי ישראל,
שמעתי סופרים והבינה בספרים.
ואלקטה שניים שלושה גרגרים בראש האמיר מדברי החכמים ואלכה בספר מניין התפילות והברכות.
כלומר מה שהביא אותו בעיקר לחבר את הספר שבסוף היה מפעל כל כך גדול
של כל ההלכות הנוהגות בזמן הזה,
הוא הברכות.
החשיבות הזאת של הפחד הזה מברכה לבטלה,
ממעילה,
מהפוך מאולי מברכות שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה שזה הצד השני של המטבע,
גזל.
וזה הספר הראשון.
והסדר הוא כל דבר ודבר בברכתו הראויה לו תחילה וסוף ואבאר בעניין שלא יישאר
בו ספק.
זה מעניין הדבר הזה שכאילו כל הספר אורח חיים שהוא ענק,
הוא כולל בתוכו את כל היום יום גם,
את כל מה שלפני התפילות והברכות וגם אחרי התפילות והברכות,
שבת ומועדים,
שזה החלק הארי של הספר הוא לא התפילות והברכות לכאורה.
כן זה מבחינת אחוזים זה,
אפילו משנה ברורה על אורח חיים,
נכון,
א' וב' תפילות וברכות אפשר לומר,
ג' ד' ה' ו' החלקים האחרונים זאת אומרת שני שלישים מהספר לא עוסקים בתפילות
וברכות,
אבל זה היה מה שבעיקר המפתח ההתחלה של כל שהביא את רבי יעקב בעל
הטורים לכתוב את הספר.
ומצד שני הוא אומר היה לו גם את הזהרדא בעניין הזה,
זה פחד לא לגשת למלאכה הזאת.
והשיבוני סעיפי כלומר מחשבותיי היו לו ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה,
ואתה בער וצעיר לימים אתה,
ואין בך צד דעת ומזימה,
גם מבחינת הגיל וגם מבחינת החכמה.
למרות ששוב אמרנו שהספר נכתב באמת בזקנותו,
הוא נפטר בגיל שבעים וארבע,
הספר סיים בגיל שבעים ואחת,
אבל התחיל אותו הרבה לפני כן,
בגיל צעיר יחסית.
ואינך יודע עד מה,
לכן חדל לך מחשבותיך.
פה אני חושב שמבחינת הגיל כן,
הוא מזכיר תמיד את הראש בברכת המתים,
זכרונו לברכה,
אדוני אבי וז"ל והראש עצמו נפטר בשנת פ"ח או פ"א,
כלומר הטור התחיל כנראה בסביבות גיל חמישים,
אולי הוא קורא לעצמו צעיר לימים.
קיצור,
אז לכן הוא אומר חדל לך מחשבותיך פן מה תעשה באחריתך ועל ימי חורפיך,
גם אומר שלא תכתוב דברים לא נכונים ומי אתה בכלל שתיגש לזה.
והשיבם דבר,
את מי את המחשבות שלו,
את הסעיפים שסעיפיו מחשבותיו.
הוא השיב להם אקומה נא ואימא כי מלאכת שמיים ואשאלה עזר מאיתו ויהיה לי
לעיניים,
לשמוע בלימודים יאיר לי אוזניים,
דברים ישרים יפתח לי שפתיים ויוציא לפועל מחשבותיי תאווה לעיניים כליותיי.
רציתי לחבר עוד הלכות מניין התפילות והברכות,
הלכות שבת ומועדים ומגילה וחנוכה.
מסקנה את הדין
והראש.
מכאן רואים שהראש והטור זה חדא הם.
בדרך כלל הטור לא חולק על הראש.
יכול לחלוק עליו,
מותר לבר לחלוק על אבא וכולי,
אבל הוא לא חולק עליו.
הוא בדרך כלל מסיים עם מסקנת הדין והראש.
לפעמים הוא אומר שככה והבית יוסף אומר מאיפה לקחת את זה?
איפה כתוב בראש משהו כזה?
אז הוא אומר או שהוא ראה שהראש העתיק בעצמו דעות ושם דעה מסוימת באחרונה,
סימן שהוא סובר כמוהו.
אז מזה הסיק הטור שזאת דעת אביו.
לפעמים תשובה אולי עלומה שאין לפנינו וכדומה.
וקראתי לספר זה אורח חיים כי הוא יסיר ממוקשי מוות להולכים באורחותיו.
טוב כאן הוא מפרט את ה...
לא נקרא בפנים,
רק אולי סתם לראות את הסדר אחר כך מי שירצה יראה,
סדר הדברים של שולחן ערוך אורח חיים.
ובסוף פסקה אחרונה כאן,
ראיתי עוד לעשות סימנים.
זה לפעמים שואלים פותחים את הטור ורואים שיש בהתחלה בכתב במהדורות של שירת דבורה,
לא יודע אם יש פה ספר,
יש בכתב דק כזה,
סימנים פרטי דינים הכלולים בזה הסימן.
וגם הבית יוסף יש לו את זה.
וחושבים שאולי זה המדפיסים עשו את זה,
בטח זה משהו כזה אולי מישהו בזמננו.
הסגנון לא נראה בזמננו,
אז אולי זה משהו לפני מאה שנה מאתיים שנה.
זה הטור בעצמו והבית יוסף בעצמו הם כתבו,
חוץ מההלכות מהשקלא וטריא והמשא ומתן וכולי,
את הסימנים.
כלומר סימנים זה תקציר של מה שהולך להיות באותו סימן,
מפתח כזה.
והם עצמם כתבו את זה,
גם הבית יוסף וגם הטור.
אז הנה כאן הטור כותב על עצמו,
והבית יוסף כותב שהוא גם הלך בדרכו של הטור בהקדמתו.
וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל עניין ועניין במילים קצרות ולחוטבם בתחילת הספר.
זה כתוב במקור בטור,
מופיע בתחילת הספר על כל הסימנים,
והכניסו את זה לכל סימן וסימן במספר ובמניין,
למען היות נקל לבקש כל עניין בעניין.
ואל אלוהים יודע וישראל הוא ידע,
זה גם פסוק,
כי לא בעבור מעלה עשיתי זאת.
כי לא עשיתי דבר שיהיה בו כגדר עילוי שיאמרו,
לא משהו לעצמי להתגאות וכדומה.
שאני אלך כתלמיד הלומד מפי המלמד וכותב דבריו להתלמד,
וכלקט המלקט אחר הקוצרים וכמאסף בין העומרים,
אחת הנה ואחת הנה,
בין חיטי לקיטי בתר לקיטי.
הלוואי תלמודי יעזרני להוציא כל נעלמות וכולי,
יראנו תורתו נפלאות.
עכשיו יש פה ביורה דעה,
כמובן יקרא יורה דעה כי הוא מלמד את האדם להורות בכל אשר יצטרך מדברים
הנוהגים בזמן הזה וזה סדרו.
הפסוק את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדיים,
זה פסוק שנאמר בהקשר אחר אבל לוקחים אותו כמובן לעניין של הוראת איסור והיתר
בעיקר,
דברים האסורים והמותרים,
כל המסתעף לזה.
וגם שם הוא מפרט את הסדר של החלק.
בחלק אבן העזר יש איזה פתיחה מיוחדת שמדברת על העניין של הזיווג,
של חתן וכלה.
או יותר נכון הוא פתח קודם כל בנזר הבריאה,
אדם נזר הבריאה.
ישם השם יבורך מעתה ועד עולם וכולי.
כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ,
ובאחרית כל ביום השישי ברא אדם,
יפה בעיתו יצרו הקיפו כחתן שעושה סעודה אחר כך הביא קרואיו.
כלומר קודם כל הכל היה מוכן,
שולחן ערוך לפניו,
הכין את כל הבריאה ואחר כך את האדם.
כי אחר שברא שמיים וחייליהם,
ארץ ותולדותיה וכל אשר בהם,
ברא את האדם ובשבילו את כל התחתונים ככתוב תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת
רגליו.
גם את העליונים נתן לשמשו בעולם המאורות.
ועוד הפליא והגדיל עמו בעזר אשר עזרו ובעטרה אשר עיטרו,
וכחתן פארו וישם עליו ציץ נזרו.
ועל הכל האישה אשר ממנו לוקחה.
לא ברור לי כל כך מה זה ועל הכל,
זה גופא מה שהוא מדבר לכאורה.
או התכוונו גם חוץ ממה שהכין לו את כל הבריאה כנראה,
את אותה עטרה וציץ נזרו שזו האישה.
ולא ככל הברואים אשר ברא שנים שנים אלא אבל,
כלומר אלא,
אבל בראו לבדו ויקח אחת מצלעותיו ויבן אותה לאישה ויביאה לו למען היות לו
לעזר ולהועיל.
עכשיו כאן הוא מעתיק מספר בעלי הנפש.
היום זה נקרא ספר בעלי הנפש,
הטור קורא לזה ספר הנפש של הראב"ד רבי אברהם בר דוד.
זה ספר שעוסק כל כולו בעניין הזה של בעיקר בהלכות נידה.
כלומר הספר עוסק בהלכות נידה וטבילה,
ויש שם הקדמה שהוא מדבר על השם הזה של מה זה בעלי הנפש.
אז הראב"ד שם מסביר שהוא חוק ומשפט למשלים על נפשם בין נפשם מושלת עליהם.
כלומר הוא מדבר הרבה על עניין התאוות,
היחס הראוי בין התאווה הזאת של איש ואישה,
העניין של תאוות איש ואישה,
איש לאישה והשימוש הנכון באותה תאווה.
אז כותב שם בהקדמה כי לטובת האדם ולהנאתו הגדולה אשר אישר זה,
אולי צריך לומר או יישר זה,
יישר,
שאילו נברא זכר ונקבה כלומר.
עובדה הזאת שהאדם נברא לא כמו בעלי החיים זכר ונקבה,
אלא אלא זכר אלא יש את הסתירה המפורסמת כן של זכר ונקבה בראם לא
ניכנס לזה.
על כל פנים בפעם השנייה שכתוב בריאת האדם זה מצלעותיו.
אז אילו נברא זכר ונקבה כשאר ברואים הייתה האישה אצל האדם כנקבות הבהמה אצל
הזכר כן שאינה מקבלת שלטונות הזכר ולא עומדת לו לשמשו,
אך זה חוטף מזה וזה בועט בזה ואיש למעברו יפנו.
גם אינם מיוחדים זה לזה,
הם כן שומרים אמונים אולי לאותו המין,
אבל כי השחית כל בשר זה היה משהו חריג,
אבל לא מיוחדים זה לזה חוץ מהיונה אולי ששומרת אמונים.
לכן ראה הבורא יתברך צורך האדם והנאתו ובראו יחידי ולקח אחת מצלעותיו ובנה אישה
ממנו והביאה אל האדם להיות לו לאישה ולהיות לו עזר ממקצת שחשובה לו כאחד
מאבריו אשר לו לשמשו,
כי מושלה עליה כמשלו על גופו,
קצת קשה היום אבל כן הכוונה היא זה הטבע של האישה שהיא מרגישה חלק
מהאדם והאדם מרגיש גם חלק ממנה.
וזהו מה שאמר הכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו,
מציאה זו אינה אחר בדיקה וחיפוש כשאר כל המציאות שאין נכון לדבר כן כנגד
הבורא יתברך,
כי במציאות במציאות המחשבה הקדמונית כאשר ברא את הנבראים מן האדמה זכר ונקבה והביט
וראה בטובת האדם ולא מצא עזר לאדם בבריאה היא.
כלומר לעומת שאר הבריות כן שהם עשויים זכר ונקבה אז ולאדם לא מצא עזר
כנגדו,
לאדם זה לא מציאות נכונה לאדם.
זאת הכוונה שלא מצא עזר כנגדו,
אצל האדם אותה מציאות שראיתם עד עכשיו היא לא נכונה אצל האדם ולכן את
האדם שהוא נזר הבריאה ברא אותו באופן שונה שזה שניהם יחד ואחת מצלעותיו ממנה
נלקחה האישה.
ואמר לא טוב היות האדם לבדו,
כלומר אין טוב שיאדם יתבודד עם האישה כמו בהמות שמתבודדים ואין נקבות מיוחדות לזכרים,
אעשה לו עזר ממנו כנגדו,
כלומר יהיה לו בניין שתהיה עזר ממנו ושתהיה מיוחדת לו וזהו כנגדו ממש תעמוד
אצלו תמיד יומם ולילה עד כאן לשון הרב.
ולכן הפליגו רבותינו ז"ל לדבר במעלות מי שאין לו אישה שאמרו בלא טובה בלא
שמחה וכולי וכולי.
ואדם בראותו אותה וידע כי ממנה לוקחה אמר על כן יעזוב איש,
כלומר ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו.
כלומר לא תגיד טוב אז כתוב ומשל בך אז כמו איזה שפחה חס וחלילה,
אז כאן הוא מביא את המשמעות של הדבר שבוודאי שלא זו הכוונה,
ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אחד מאבריו כי זה ממש כמו
אחד מאבריו,
וכן היא חייבת לעובדו ולאהבו כנפשה כי ממנה לוקחה.
על כן ציווה הכתוב על האדם ששארה כסותה ועונתה לא יגרע.
זה החובות של הבעל כלפי אשתו ועוד מצוות רבות נצטוו בעניין חיבור האדם עם
אשתו כל ימי היותם יחד עד יפרדם,
אם זה בצורה לא טובה או שתי הצורות העצובות כן אבל זה או בגט
או מיתת הבעל.
ועוד תקנות רבות נתקנו בהן אחר כך ואמרתי לחבר בהם ספר.
וזה נראה כאילו שהטור הספר היה שהוא כותב לפי הסדר מה שנקרא,
מוציא אורח חיים אחר כך הוא רואה שזה יצא באמת לטובה ולברכה ולומדים בזה
והוגים בספר וכולי ובאמת יצא ספר שמקיף הכול אז הוא עובר גם לנושא הבא
וגם כן עכשיו לנושא הזה של אבן העזר.
וזה באמת חידוש גדול,
אנחנו היום כאילו מובן מאליו שזה הסדר אורח חיים יורה דעה אבן העזר חושן
משפט.
זה היה המצאה,
כלומר כי יש נושאים כפי שאמרנו אפילו מה שהיה לפניו הרמב"ם למשל הוא בלו
סדר אחר,
אז נושאים מסוימים שיהיו בטור אולי באבן העזר יהיו ברמב"ם לא באבן העזר אין
מושג כזה.
יש הלכות גירות איפה נמצאים ברמב"ם?
בהלכות איסורי ביאה.
בטור זה מופיע ביורה דעה,
חלק יורה דעה לא בהלכות אישות כן לא בתוך הלכות אישות.
הרמב"ם מטעמיו שלו הכניס זה בתוך הלכות איסורי ביאה כי זה קשור לענייני יוחסין
וכדומה.
אז טוב אז יש פה באמת מה להחליט איזה חלק לשים איפה זה מחשבה
גדולה,
עם כל הענווה שהוא כותב יש פה באמת מחשבה מאוד עמוקה ויסודית מאחורי כל
דבר ודבר וצריך גם לפעמים לתת טעם לפעמים אנחנו לא מבינים למה הסדר של
הסימנים הוא כזה אבל יש סיבה לכל אם אנחנו מתבוננים היטב בשורשי ההלכות מאיפה
המקור של כל הלכה והלכה אפשר לראות למה הטור סידר את הסדר של הסימנים
בצורה כזו ולא צורה אחרת.
זה חלק אבן העזר ונסיים וחלק חושן משפט שוב הדברים שאפשר ללמוד אותם לבד
רק חושב שלפעמים כשלומדים טור לומדים הלכה בלי לראות את ההקדמה וכן יש פה
דברים חשובים.
הסדר בחושן משפט הוא מדבר כמובן על העניין של משפט התורה המשפט בעם ישראל,
אז הוא פותח שוב בשבח לקדוש ברוך הוא על מתן תורה.
נתן לנו תורת אמת ומשפטים ישרים ותמימים וקידשנו בפנינו גויים גדולים ועצומים וכולי ובכמה
מקומות הזהירנו על דבר המשפט תחילה בבואנו למרה,
כלומר רואים שזה אחד הדברים היסודיים ביותר המעמד של משפט התורה בישראל על תילו,
שם שם לו חוק ומשפט וגם בקרבנו.
ובקרבנו לפני הר סיני לתת לנו עשרת הדברים הקדים לנו דבר המשפט,
ומיד אחריה "ואלה המשפטים".
אמרו משל במדרש,
משל למטרוניתא שמהלכת בשוק ועבדים הולכים לפניה ואחריה.
כלומר,
זה רש"י אומר שמה כשלחן ערוך,
ואלה המשפטים כשלחן ערוך.
אז המדרש אומר על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".
כלומר המטרוניתא הולכת לפניה,
מה פירוש המלכה?
הולכת בשוק וסביבה השיירה,
את הפמליה שלה.
אז המשפטים אשר תשים לפניהם,
כאשר אנחנו שומרים,
מקיימים את דבר השם בעולם,
יש את המושג הבסיסי ביותר של איש את רעהו חיים בלעו,
או חיים בלעהו,
שזה אצל כל אומות העולם,
ולכן זה אחד משבע מצוות בני נח.
אבל כאן המדרש,
כוונתו של המדרש שבתוך התורה יש עומק יותר מזה.
הלשון של המדרש אומר כך,
מה הנמשל?
כך התורה היא עומדת באמצע ודינים לפניה ודינים לאחריה.
כלומר כתוב "ושפטו את העם בכל עת",
שזה לפני מתן תורה.
איפה זה?
זה בפרשת יתרו,
בתחילת הפרשה,
בחלק של העצה של יתרו,
זה המשפט.
לזה הוא מתכוון לפני כן,
שבקרבנו לפני,
הקדים לנו דבר המשפט.
לפני מתן תורה,
לפני שעומדים לפני הר סיני,
פתאום יתרו מגיע ויש מוקדם ומאוחר,
אין מוקדם ומאוחר בתורה אבל סדר התורה הוא כזה שמסודר קודם כל המשפט,
ואז מתן תורה ואז שוב משפט.
אז התורה היא עטופה מלפניה ומאחריה במשפט.
המשפט הוא עצמו התורה.
מה פירוש הדברים?
הכוונה היא ששוב,
גם הדברים שהם לכאורה סדר החברתי,
הדברים הבסיסיים שכל אחד,
זה אי אפשר כמו דרך ארץ קדמה לתורה,
אי אפשר לתורה,
לקיום המצוות שהם לא בדין קדש ומשפט,
לקיום המצוות המעשיות של בין אדם למקום בעיקר,
בלי המשפט,
שהוא בדרך כלל מבטא את הדברים שבין אדם לחברו,
שזה בעצם הולך יחד.
זה אולי כוונת המדרש כאן.
ועוד ציווה אותנו על דבר המשפט "כי יפלא ממך דבר למשפט",
שזה כבר פרשת ראה,
שאם יעלה ביד יחיד לחלוק על המרובים ילכו לשופט אשר בימים ההם,
ויגיד להם את דבר המשפט שלא תחזור תורה כשתי תורות,
זה אומר בכה וזה אומר בכה,
אלא תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכולנו.
אמרו חז"ל גמירא דשכינה בחלקו של בנימין,
לשכת הגזית בחלקו של יהודה,
שבה סנהדרין יושבת ומהם תצא תורה ומשפט.
כי ברור שזכות עשיית תורה ומשפט שכינה שורה.
לכן זה נמצא בלשכת הגזית בבית המקדש,
כי יש קשר בין התורה והמשפט לבין השראת השכינה.
ומלבד זה היו שני בתי דינים של עשרים ושלושה במקדש,
אחד בפתח העזרה ואחד בפתח הר הבית.
ועוד ארבע מאות ושמונים ואחד בתי דינים בירושלים.
אלו בתי דינים רגילים,
חוץ מבתי דין שבכל עיר ועיר ללא מספר.
כלומר רואים את החשיבות הגדולה של הפיזור הגדול הזה של בתי דינים,
עד כמה אנחנו צריכים את זה בימינו להחזיר עטרה ליושנה.
יש ברוך השם התקדמות,
אבל צריך עוד.
ובעוונותינו חרב המקדש בטלו כל אלו,
ואין לשכה ואין סנהדרין ולא בירה ולא פרדין וכולי,
יש פה ממש איזה קינה כזו.
אפשר לומר אותה בתשעה באב,
יש קינות ממש דומות לזה,
לא זה ולא זה,
לא זה ולא זה.
אז אומר הטור בסיום,
ולכן עוררתי ועלה במחשבתי לחבר ספר משפטי הדינים על דרך פסקי אדוני אבי הרא"ש
ז"ל אשר בנויים על יסוד הרב הגדול רבי יצחק אלפסי,
והוציא לאור תעלומה,
ובמקומות שאין דעתו מושוות עם דעת המחברים כמו הרמב"ם,
אני כותב דעתם ודעת אדוני אבי הרא"ש והסכמתו בסוף כדרכו בחלקים הקודמים.
ועד כאן הוא שוב מפרט את סדר הטור הזה של חושן משפט.
עד כאן הקדמת הטור.