הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. הסינתזה בין תורה למדינה — הרב שאול ישראלי זצ"ל היה מאדריכלי התשתית ההלכתית למדינה המודרנית, וראה בכינון מדינת התורה לא איום, אלא הגשמת אידיאל אלוקי.
2. עמודי יכין ובועז — בהסתמך על עמודי המקדש, הסביר הרב כי יכין מסמל את מלכות בית דוד וההנהגה המדינית, ובועז מסמל את עוזה של תורה; שניהם יחד מהווים את המשענת לאומה.
3. המלך כמות הלבנה — ההנהגה הישראלית מושווית ללבנה, שאין לה אור מעצמה אלא היא מקבלת ומחזירה את אור השמש (התורה). גדולת המנהיג היא בעבידותו לקב"ה.
4. הצלת "העמוד הימיני" — הספר נכתב מתוך כאב על הידרדרות מוסרית ורצון של גורמים שונים להפוך את ישראל ל"ככל הגויים"; הרב ביקש לבסס את עמוד הימיני (המלכות) על יסודות הקודש.
5. דמוקרטיה על פי ההלכה — בשיעור נדון המושג כי אין סתירה מוחלטת בין דמוקרטיה לתורה; ההלכה מכירה במנגנונים של הכרעת הרוב, "טובי העיר" וסמכויות שלטוניות המקבילות למשפט המלך.
6. חיבור בין חקלאות למשפט — מתקופת רבנותו בכפר הרא"ה, עסק הרב במצוות התלויות בארץ ובשאלות הלכתיות שנובעות מניהול מושב דתי, מתוך תפיסה שהתורה מנהיגה את כל מרחבי החיים.
7. כוחם של ראשונים — שיטת הלימוד של הרב התאפיינה בצלילה ישירה אל הגמרא והראשונים, תוך חילוץ יסודות הלכתיים חדשים לסוגיות מודרניות, ללא הסתמכות בלעדית על ספרי שו"ת מאוחרים.
8. המשכיות רוחנית ושם הספר — השם עמוד הימיני טומן בחובו רמז לשם אביו, הרב בנימין זצ"ל שנרצח ברוסיה; הספר מהווה מצבה רוחנית לעולם הישן שנחרב מול בניין הארץ.
שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
31 שנה לפטירתו של הרב שאול ישראלי זצ"ל.
אני חושב שבאמת הוא היה הפוסק הבולט ביותר בציונות הדתית.
אולי פחות מכירים את פועלו בדורנו,
אבל באמת היה ממש מפוסקי הדור בכלל,
ובפרט בציונות הדתית,
ועוד יותר בפרט בנושאים של הנהגת מדינה על פי תורה.
אפשר לומר שהיו כמה וכמה שעסקו בנושא הזה,
ביניהם גם הרב בעל ציץ אליעזר,
הרב ולדינברג,
יש לו ספר גדול הלכות מדינה,
והרב גורן והרב,
כן היו כמה וכמה,
כלומר כל המדינה,
גם בין הפוסקים החרדיים שנקראים בציבור החרדי שבאמת נדרשו לשאלות ההלכתיות שצריכים כשרוצים לייסד
מדינה כהלכה,
מדינת התורה שנוהגת על פי תורה בכל דבר ודבר.
אז זה אחד מתחומי העיסוק,
אפשר לומר אחד מתחומי העיסוק הרחבים שהרב שאול ישראלי גם עסק בו.
אולי נתחיל לפני כן בתולדות חייו.
הוא נולד בחבל ארץ בברית המועצות עוד לפני המהפכה הקומוניסטית,
בעיירה סלוצק,
תרס"ט,
לפני 117 שנה.
למד שם אצל הרב יחזקאל אברמסקי ואצל הרב איסר זלמן מלצר,
שאחר כך עלה לארץ,
בהתחלה היה ראש ישיבה בסלוצק,
אז שם הוא למד אצלו.
כשהוא היה נער המהפכה הקומוניסטית התרחשה ואז הוא עבר למחתרת,
לימוד תורה במחתרת,
כי השלטונות אסרו על לימוד תורה.
אבא שלו גם נאסר ובסופו של דבר אחרי כמה שנים בכלא שם בסיביר או
באחד המקומות הלא נעימים,
הוא הוצא להורג באשמה של ריגול למען הצבא הפולני או משהו כזה.
עוד אחרי שהרב ישראלי עלה לארץ.
הרב ישראלי עלה לארץ בתרצ"ד,
שנה לפני פטירתו של הרב קוק.
שנה וחצי,
בעצם השנתיים האחרונות לחייו של הרב קוק הוא למד אצלו,
וארבע שנים אחר כך אבא שלו נרצח,
הוצא להורג שמה ברוסיה בברית המועצות.
באמת הוא הצליח ללמוד תורה במחתרת ככה כמה שנים עד שכבר היה קשה לו
מאוד.
הוא התייעץ עם אחד מרבני מוסקבה,
נדמה לי הרב יעקב קלמס.
הוא עלה לארץ בעצמו והיה חבר מועצת הרבנות הראשית,
תלמיד חכם גדול.
אז הוא עשה לו גורל הגר"א ועוד לשני חבריו,
עשה להם גורל הגר"א ויצא להם הפסוק פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל
כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים,
הפסוק בספר דברים.
והבינו שזה רמז משמים שהם צריכים לעלות בצורה מחתרתית בלי אישור.
בהתחלה ניסו להשיג אישור של עלייה,
לא הצליחו,
אז עלו באמת בדרך לא דרך,
נתפסו בגבול הפולני.
התחננו שהפולנים לא יסגירו אותם לידי הרוסים כי זה אומר גזר דין מוות בטוח.
ככה הצליחו לעכב אותם כל מיני השתדלנויות דיפלומטיות כאלה ואחרות.
בינתיים חצי שנה הם היו אצל הצבא הפולני,
אצל השלטונות בפולין במשמר הגבול,
ובינתיים הצליחו להשיג דרך הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי,
שדיברנו עליו בהקדמתו לספר אחיעזר,
היה נחשב רבן של כל בני הגולה והוא עסק הרבה גם בהצלת יהודים.
הוא הצליח דרך הרב זצ"ל,
דרך הרב קוק,
להשיג להם סרטיפיקטים דרך הנציב העליון הבריטי,
אישורי עלייה,
אשרות עלייה.
ואז הם הצליחו לעלות לארץ.
ואז הוא באמת,
יכול להיות שבעקבות זה שהוא ידע שמי שעזר לו לעלות...
הרב קוק העלה מאות יהודים,
רבנים ותלמידי חכמים,
הצליח להציל אותם מברית המועצות ממש בסוף ימיו,
ואחר כך גם הרב צבי יהודה בנו עסק בזה הרבה חוץ מכל הפעולות שלהם.
ובאמת כשהרב ישראלי הגיע לארץ הוא הגיע לישיבת מרכז הרב,
נדבק ממש ברב קוק ואחר כך גם ברב חרל"פ,
היה תלמידו המובהק.
הרב חרל"פ,
למד אצלו כמה,
נדמה לי שגם איזה 20 שנה,
אבל אצל הרב קוק כמו שאמרתי זה רק שנתיים,
אבל באמת הוא נחשב ממש מתלמידיו המובהקים.
הוא היה עד כדי כך שהרב קוק מאוד העריך אותו והיה מכין איתו את
השיעורים,
את השיעורים הכלליים הוא היה מכין איתו,
גם הרב קוק וגם הוא.
עם הרב חרל"פ,
את השיעורים הכלליים בישיבה,
בישיבת מרכז הרב,
הוא היה מכין אותם יחד עם הרב ישראל.
ואחרי פטירתו של הרב קוק,
הרב חרל"פ סמך אותו לרבנות בתרצ"ח,
כשהוא היה בגיל קרוב לשלושים,
עשרים ותשע.
והוא עבר להיות רב של מושב כפר הרא"ה.
שם הוא התחתן בגיל מאוחר יחסית,
וגם הוא הקים שם בית דין מיוחד.
בעצם הוא ייסד את המקום כמושב דתי חקלאי.
ושם באמת הוא התחיל לעסוק בנושא הזה של מצוות התלויות בארץ,
עוד לפני קום המדינה אנחנו מדברים,
עשור לפני קום המדינה הוא התחיל להיות הרב של המושב,
אז הוא עסק הרבה בשאלות האלה שבאו לפתחו כתוצאה מהנהגת המושב.
היו כמה ניסיונות שכנוע מרבנים,
מהרב צבי יהודה ועוד,
הרב חרל"פ,
שיחזור למרכז הרב להיות ראש ישיבה שם.
בהתחלה הוא סירב,
ואחרי כמה שנים בתשי"ט אז הוא היה מגיע לתת שיעור כללי פעם בשבוע בישיבת
מרכז הרב.
הוא עדיין היה רב של מושב כפר הרא"ה.
אחרי שש שנים,
תשכ"ה,
אנחנו מדברים כבר הרבה אחרי קום המדינה,
שמונה עשרה שנה אחרי קום המדינה,
הוא חזר לירושלים ובאמת מונה לדיין בבית הדין הגדול עד שהוא היה כבר בן
חמישים וחמש,
עד גיל שבעים שהוא פרש לגמלאות בתש"ם.
במקביל גם כראש ישיבת מרכז הרב במשרה מלאה יותר,
הוא היה כבר בישיבה בירושלים לצד הרב צבי יהודה והרב אברהם שפירא.
הרב אברהם שפירא קצת צעיר ממנו,
והרב צבי יהודה היה הזקן שבחבורה כמובן מבין שלושתם.
באמת יש לו המון ספרים גם בהלכה וגם במחשבה.
יש לו ספרים שמדברים גם על השקפה של מדינת התורה,
שתמיד זה עוסק גם בדרשות שקשורות לחגים,
למועדים,
זה בדרכו בעצם תמיד ברוח הזו של להשתית מדינה על פי התורה.
לא הזכרתי קודם גם הרב הרצוג הוא היה מראשי העוסקים בשאלות האלה.
אפשר לומר שהרב הרצוג,
הרב גורן והרב ישראלי,
שלושתם היו בתוך הציונות הדתית האבות המייסדים אפשר לומר של הרבה הרבה מהשיטות שהיום
אנחנו הולכים על פיהם,
פוסקי זמננו.
העמידו הרבה תלמידים ובפרט הרב שאול ישראלי כראש ישיבת מרכז הרב העמיד עשרות תלמידים
שלמדו אצלו הן שם בישיבה והן גם אחר כך בשנותיו המאוחרות.
בשמונה השנים האחרונות לחייו אז הקימו את מכון ארץ חמדה בירושלים,
והוא,
המקימים של המכון ביקשו ממנו שיעמוד בנשיאות המכון ארץ חמדה.
וגם אחד הספרים שלו נקרא ארץ חמדה.
זה ספר שהמכון נקרא בעצם על שם הספר.
הספר יצא הרבה לפני כן בתשי"ז כשהוא היה עוד רב של כפר הרא"ה.
הספר הזה עוסק כשמו כן הוא בארץ חמדה,
בארץ ישראל.
יש לזה מבוא כללי גדול לספר,
הוא שני חלקים,
מבוא כללי וחלק שני שעוסק בהלכות ארץ ישראל.
ולצד העיסוק בהלכות ארץ ישראל,
מצוות התלויות בארץ,
בחברה,
מדינה על פי התורה,
הוא גם עסק בכל חלקי התורה.
אז יש ספרים נוספים שמכנסים למשל פסקי דין שלו,
יש משפטי שאול,
פסקי דין שהוא כתב בשבתו בבית הדין הגדול.
ישב בהרכבים שונים,
עם הרב עובדיה,
עם הרב אליהו,
עם הרב ז'ולטי ועוד,
אולי גם עם הרב אלישיב,
הרב גולדשמידט,
הדיינים הגדולים של בתי הדין דאז.
הרב קאפח גם,
של בית הדין הגדול דאז,
אז גם שם אפשר לראות את כוחו וגדולתו בתורה.
אבל באמת הרבה מהספרים שלו עוסקים בנושאים כאלה של ענייני יישוב הארץ עם מצוות
התלויות בארץ.
חוץ ממה שהזכרתי ארץ חמדה,
אז יש ספר שנקרא חוות בנימין ששם לקראת תקופה יותר מאוחרת בחייו הוציאו לאור,
יצא לאור לכבוד גיל שמונים,
היה כבר בן שמונים.
בשנותיו האחרונות הוא נפטר בגיל שמונים ושש,
תרס"ט הוא נולד,
נפטר בתשנ"ה.
אז משהו כמו חמש שנים לפני כן הוציאו את חוות בנימין שזה גם כן
מאמרים ובירורים,
כל מיני עיונים בענייני התורה והארץ.
יש לו גם כמה ספרים כבר שיצאו על כמה מסכתות,
נראה לי שעדיין כותבים את זה ומוציאים את זה לאור,
שערי שאול נקראים,
שיעורים על מסכתות הש"ס שהוא נתן בישיבת מרכז הרב.
בינתיים יצאו כמה כרכים,
יצא על...
שבת,
פסחים,
נדרים ובבא קמא.
יכול להיות ש,
אני לא יודע,
יכול להיות שעוד עוסקים בהוצאה שלהם לאור.
וזה ספרים בהלכה,
יש גם סדר תפילות ליום העצמאות.
הוא סידר את הסדר של התפילות ליום העצמאות שאנחנו מכירים שהרבנות הראשית,
מועצת הרבנות הראשית,
מה שנקרא חתמה עליו,
אבל הוא זה שסידר את הסדר הזה.
זה יצא גם,
יש איזה ספר שנקרא "זה היום עשה ה'",
שיש שם דרשות ומאמרים ליום העצמאות,
אז שם גם סדר התפילה יצא בהוצאת מוסד הרב קוק לפני עשרות שנים.
יש ספר מאוד מאוד יסודי במחשבת ישראל.
אומרים שהיו ממש מתלמידיו וגם בני דורו שראו בזה ספר מאוד מאוד חשוב,
נקרא "פרקים במחשבת ישראל".
הכותרת שלו היא "פרקים במחשבת ישראל,
לקט מקורות לבירור עניין השקפת היהדות".
אז יצא בהרבה מהדורות.
במהדורה האחרונה אני חושב שזה במכון התורה והמדינה שעל ידי מכון ארץ חמדה דאז,
הוציאו את זה לפני כ-30 שנה אחרי פטירתו,
יכול להיות שמאז זה יצא בעוד מהדורות.
אבל זה ספר מאוד חשוב,
שבאמת הוא גם גדול,
עב כרס,
כמעט 600 עמודים,
שהוא,
יש שם הקדמה של הרב ישראלי על הנושא הזה של מחשבת היהדות.
ועם לרבות המהדורות כל פעם הוא הוסיף פרקים ושערים נוספים לספר הזה.
אז דווקא,
יש קיצורו של דבר,
יש כמה וכמה ספרים שהוא כתב,
אז בכל ספר כמעט,
בחלק מהספרים אין הקדמות אבל בהרבה ספרים יש הקדמות שלו,
אבל דווקא בחרתי כאן את הספר,
שוב אני מצטער שהדף לא לפניכם,
הספר "עמוד הימיני".
הספר "עמוד הימיני" נדפס יחסית מוקדם,
בשנה שהוא סיים את רבנות כפר הרא"ה,
ככה בתשכ"ה,
אולי זה,
ההדפסה הייתה בכ"ו,
אבל בכל אופן באותה שנה.
מדובר מבחינת הגיל שלו,
היה אז בן 55 בערך,
55-56.
זו הייתה מהדורה ראשונה,
יצא בכמה מהדורות עד פטירתו וגם אחר כך.
אז בהקדמה הזו יש את ההקדמה היסודית ויש אחר כך תוספת שהוא אחרי 25
שנה,
ממש ארבע שנים לפני פטירתו,
הוא הוסיף לספר הזה,
הוסיף דברים להקדמה.
אז כאן הספר הזה עוסק גם כן בעניינים של ענייני מדינה.
אולי נראה רק קצת מה בתוך העניינים של הספר לפני שניגש לספר עצמו,
שזה מחולק לארבעה שערים.
שער ראשון מדבר על,
הכותרת שלו "קדושה ומלכות",
והכל סביב קדושה,
כן,
קדושה ומלכות,
שזה עוסק בקדושת המקדש,
ירושלים,
מעמד סנהדרין,
לשכת הגזית שזה גם ירושלים.
והרבה דינים שקשורים לענייני משפטי המלוכה וסמכויות של עניין של דינא דמלכותא דינא וכדומה.
ויש שם גם סימן ארוך שמדבר על החובה להשלטת התורה בישראל.
זאת אומרת,
הוא עסק באמת הרבה בנושא הזה.
יש במאמר מוסגר,
יש ספר של הרב עידו רכניץ מי שמכיר,
ממכון משפטי ארץ,
וגם בית הדין של גזית,
ארץ חמדה,
שמדבר על משנתם המדינית של שלושה מה שהזכרתי מקודם,
הרב הרצוג,
הרב וולדינברג והרב גורן.
אז בהקדמה שלו,
במכתב ברכה של הרב יעקב אריאל,
שם מתלמידיו של הרב ישראלי,
הוא כותב לו שחבל שלא עסק גם במשנה של הרב ישראלי,
כי הוא באמת כתב על זה כל כך הרבה.
יכול להיות שעוד חזון למועד מה שנקרא,
שיש בקלי להתגדר בה,
לסקור את השיטה שלו המדינית.
זאת אומרת יש הספר של הרב עידו רכניץ בנושא הזה נקרא "מדינת התורה הדמוקרטית".
"מדינת התורה הדמוקרטית".
שלושתם בעצם,
שלושת הרבנים שהזכרתי,
הם ככה הוא במחקר שלו העלה,
שהם הולכים בכיוון שדמוקרטיה זה לא דבר שהוא בעייתי מבחינת התורה.
גם ממשפט המלך,
נכון?
יש לנו בתורה משפט המלך בפרשת שופטים.
אבל המלך,
יש עליו אולי יותר חובות מזכויות,
כן,
"שום תשים עליך מלך".
אחר כך כתוב שלא ירבה לו נשים,
לא ירבה לו סוסים,
וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד.
וספר התורה צריך להיות צמוד אליו,
לא יסור לבבו וכולי.
אז המלך זה לא מלך של הגויים שיכול לעשות מה שהוא רוצה,
הוא צריך להיות כפוף.
אין על גביו אלא ה' אלוהיו,
ולבו כלב כל ישראל.
זה מה שחז"ל אומרים על הנושא של רבנות:
"שררה אני נותן לכם?
כמדומה אתם ששררה אני נותן לכם?
עבדות אני נותן לכם".
אז גם המלך צריך להרגיש כך.
אז בעצם הפוסקים הללו דנו האם דמוקרטיה זה משהו שהוא נגד משפט המלך שיהיה
לנו בעזרת השם,
כן,
אנחנו מייחלים למשיח בן דוד,
אז זה יהיה מלוכה כמו שאנחנו מדמיינים.
בכלל ההשתתה של משפט התורה,
מושג המדינה,
מדינת הלכה שלכאורה מפחיד כל מיני אנשים.
כן,
האם זה משהו שהוא כל כך מפחיד?
לא,
זה לא בהכרח,
בכלל לא בהכרח.
גם מי ש...
יש לזה גישות שונות.
אז שמה בספר על מדינת התורה הדמוקרטית,
אז בכוונה קרא לזה בכותרת הזאת,
שמדינת התורה היא לא,
זה לא סותר את הדמוקרטיה.
צריך להבין מהי דמוקרטיה.
דמוקרטיה היא לא ליברלית,
כן?
מה שכביכול מדברים על דמוקרטיה ליברלית,
ויש דמוקרטיה מהותית ודמוקרטיה פורמלית,
הגדרות שהמציאו כל מיני שופטים כדי להצדיק את הגישה הפרוגרסיבית,
כאילו שבאה ומתערבת בשלטון לגמרי בכל דבר,
או שתמיד מוכרח שהמיעוט ידו תהיה על העליונה כיוון שהוא מיעוט ומסכן ונרדף וכדומה.
אז זה כבר גישה שהיא ליברלית.
התורה היא לא ליברלית,
כן?
אבל בסופו של דבר מדינת הלכה,
אולי מדינת הלכה זה מפחיד,
מדינת התורה לא צריכה להירתע,
זאת אומרת לא אמורים להירתע מזה.
גם אפילו כפייה,
כפייה זה בפשטות במקום שיש עם ישראל נוהג כשורה,
עם ישראל נוהג על פי התורה,
ואז יש טענה שניתנת ש-99 אחוז מהמדינה נוהגת על פי התורה,
אז אותו אחד שהוא עבריין,
אז ייענש.
וגם זה לא ייכנסו לו לתוך הבית,
אלא ודאי בפרהסיה במרחב הציבורי ודאי תונהג או יונהג משפט התורה.
בקיצור,
אז זה שאלות שגם הרב ישראלי באמת עסק בהם רבות.
אולי רק מתלמידיו,
דוגמה,
סתם דוגמאות של רבנים חשובים שלמדו אצלו בכל הדורות האחרונים,
זה הרב דב ליאור,
הרב יעקב אריאל,
הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב של ימינו,
בכלל כל רבני מרכז הרב המבוגרים שבוא נגיד אפשר להגיד מהגיל 50-60 כבר למדו
אצלו,
עוד למדו אצלו אצל הרב ישראלי,
ועוד ועוד רבים מאוד.
חלק למדו אצלו גם במסגרת של לימודי דיינות ב'ארץ חמדה'.
באמת היה אדם גדול,
ופוסק באמת בכל חלקי התורה.
ואולי גם צריך יותר להכיר את הדמות הזו.
אני חושב שהיא פחות מוכרת,
לצערנו.
באמת יש הרבה מה ללמוד מהספרים שלו.
הכתיבה שלו מאוד מאוד בעברית ככה קולחת,
גם מאוד נעים לקרוא את הדברים.
אז בהקדמה הזו לספר 'עמוד הימיני',
שוב ההקדמה נכתבה לפני הרבה שנים יחסית,
הוא קרא לספר 'עמוד הימיני'.
עמוד הימיני מתייחס פה לפסוקים שמדברים על הקמת בית המקדש.
הפסוק הזה נמצא גם בצורה,
בסגנון אחד בספר מלכים,
אבל הוא מעתיק דווקא את הפסוק בדברי הימים,
בזה הוא פותח:
'ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין ואחד מהשמאול ויקרא שם הימיני יכין
ושם השמאלי בֹּעז'.
אז עמוד הימיני נקרא יכין.
יש לנו פירוש של בעל 'תפארת ישראל' רבי ישראל ליפשיץ על המשניות שנקרא 'יכין
ובועז',
'תפארת ישראל' ויש לו 'יכין ובועז',
שני פירושים,
אחד רחב ואחד קצר יותר.
אז אומר שם רש"י,
הוא מעתיק את דברי רש"י בזה הוא פותח את ההקדמה שלו:
'יכין על שם מלכות בית דוד שנמשלה לירח דכתיב כירח יכון עולם.
בועז כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ובעוז שנאמר ישיש כגיבור לרוץ אורח'.
אז יכין ובועז זה בעצם דוד ובועז.
בועז הוא היה אבי שושלת בית דוד כפי שכתוב בסוף מגילת רות,
כולנו מכירים.
אז בועז מלשון עוז ותעצומות,
זה שמש,
זה כנגד השמש.
ויכין זה 'כירח יכון לעולם',
שמלכות בית דוד,
דוד מלך ישראל חי וקיים,
משיח בן דוד כמו שאמרנו קודם,
שמלכות בית דוד קיימת לעולם.
אז על זה,
זה שני המקורות,
הפסוק ורש"י עליו,
שהוא מצטט בתחילת ההקדמה,
ואז הוא פותח:
'יסוד הבריאה ותכלית ההוויה',
יש פה ראשי תיבות של שם השם,
'שהם במהותם ירידה ממקורם העליון בחושך כפול ומכופל בהסתר האור האלוקי המחייהם ומקיימם ומוציאם
מן ההעדר אל היש,
תכליתם ומגמתם',
כלומר מה תכלית ההוויה,
תכלית הבריאה,
יסוד הבריאה?
'ירידה לצורך עלייה'.
כלומר זה המטרה וכבר מתחבר פה בעצם לעניין הזה של מתוך החושך,
'כיתרון האור מן החושך'.
כן,
אז זה מה שדרשו על הפסוק 'כיתרון האור מן החושך',
שלא רק הפשט של הדברים 'יתרון האור',
האור יש לו יתרון מן החושך,
הוא גדול יותר מן החושך,
לא,
דרשו על זה חז"ל 'יתרון האור מן החושך',
היתרון של האור הוא דווקא כשהוא בא מתוך החושך ואז ניכר שהוא אור.
אם אנחנו רואים,
כן,
'שרגא בטיהרא מאי אהני',
כשיש נר בצהריים אז הוא לא מאיר,
הוא לא משמעותי.
כשיש חושך ואתה מדליק נר אתה רואה את תוקפו של הנר,
את היופי והמעלה והתועלת שיש לך באותו נר.
העולם הזה הגשמי והחומרי יתגדל ויתקדש שמיה רבא על ידי עם סגולה בארץ הסגולה,
שיכונן ממלכת גוי קדוש,
ומאור החיים ילמדו כל באי עולם להכיר מלכו של עולם.
כלומר כשמסתכלים,
מתבוננים במלכות ישראל...
שמתייסד על פי תורה,
אז מבינים,
כן,
ונהרו אליו כל הגויים,
ואמרו לכו ונעלה אל הר ה',
ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו,
וגומר.
וגולת הכותרת של מלכות ישראל היא המקום אשר יבחר ה',
שממנו תורה והוראה יוצאים לעולם,
וזה כיסא כבודו המתבסס בבית קודש הקודשים של מעלה,
מכוון כנגד קודש הקודשים של מטה.
מכון שבתך מכוון כנגד שבתך,
זה מכון,
יכין,
מכוון כנגד שבתך,
וכיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
ובבנות שלמה את בית האלוקים,
הקים עמודים שניים,
עמוד הימני יכין,
עמוד השמאלי בועז.
סמלים לשמש ולירח,
אשר אף הם אינם אלא סמליים.
הירח כנגד מלכות בית דוד,
והשמש כהמשך עקבי לדבריהם כנגד מלכות התורה.
אומר שם משום מה סתמו,
כותב בסוגריים,
אמר השמש,
כתבו חז"ל אמרו שהירח זה דוד,
זה כתוב בפירוש במדרש שרש"י מביא,
אבל על השמש כתוב שזה שזה בועז.
מה זה מסמל?
לא כתוב במדרש.
שהוא יוצא,
כתוב שהוא יוצא בגבורה ועוז.
אומר הכוונה היא למלכות התורה,
שעל תופסיה נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
בועז,
בן עוז,
ואין עוז אלא תורה.
אז יש פה בעצם שני עמודים שעליהם הושתת עם ישראל,
שזה מלכות בית דוד,
המלכות,
שצריכה להיות גם כן כמובן על פי התורה,
ובעצם התורה.
ההנהגה של חכמי התורה.
וזה מה שהיה במקדש,
היה את המלך,
נכון,
היה את ההנהגה המדינית,
ההנהגה המדינית סליחה,
וההנהגה התורנית,
הרוחנית,
שהיא בעצם הסמכות של חכמי התורה,
סנהדרין,
לשכת הגזית,
גדולי הדור.
אז גם כאן הזכרתי קודם את העניין של דמוקרטיה.
אז יש פה לצד המלך יש פוסקים שדנו,
החכמים שעסקו בשאלה הזו של מדינה,
מדינת התורה,
איך היא צריכה להיראות,
אז בעצם דיברו תמיד על הפער הזה,
או אם יש פער,
בין השלטון בין המלך,
משיח בן דוד שעתיד להיות,
לבין ההנהגה הרבנית.
כן,
האם זה לצד זה?
הם מושפעים אחד מהשני?
הם כפופים אחד לשני בצורה כזו או אחרת?
המלך כפוף לרבנים או הפוך,
הרבנים כפופים למלך?
כל השאלות האלה זה שאלות שצריך לדון בהן ודנו בהן ועסקו בהן וכדאי גם
באמת ללמוד את הסוגיות האלה,
אבל מכל מקום זה שני דברים שהם ודאי,
שזה מה שכותב פה המדרש לפי הבנתו של הרב ישראלי,
יכין ובועז.
העמוד של התורה והעמוד של המלכות.
שני עמודים אלו תואר מלכות ישראל,
הם הם שעליהם נשען בית המקדש של מטה ושל מעלה כאחד.
מלכות בית דוד נמשלה לירח,
ככנסת ישראל לירח הימנה.
עם ישראל נמשל,
נמשלו גם לירח,
כנסת ישראל לירח הימנה,
אנחנו מונים את החודשים על פי הירח.
יש איזון של שנה מעוברת שעושים אותה כדי לאזן גם את ימות החמה,
אבל באופן עקרוני עם ישראל מונה לירח.
המוסלמים מונים רק לירח,
אנחנו מונים גם לירח וגם לשמש.
אבל באופן מחדש חודשים אנחנו מקדשים את הלבנה ומברכים על ברכת הלבנה,
כיוון שאנחנו על פי המולד של הלבנה מקדשים את הזמנים.
למה הירח?
כי זאת תכונתו וזאת תכונתם שאין לו משלו ולא כלום,
שיודע ומכיר שאין לו משלו ולא כלום,
ומתוך ידיעה זו מקבל עליו עול מלכות שמיים למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו.
זה המלך.
המלך הזכרנו קודם שהמלך הוא לא איזה דיקטטור כזה שעושה מה שבראש שלו,
אלא למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו,
זה פסוק שנאמר אצל המלך.
המלך צריך לדעת מלך ראשי תיבות לית מדגרמיה כלום,
כן,
הפוך כן,
בהיפוך אותיות,
לית מדגרמיה כן לית מדגרמיה כלום,
לא כסדרו,
אין לו משלו כלום,
ומדגרמיה לית כלום שזה כסדרו,
משלו אין לו כלום.
הכל כמו ירח,
הירח מקבל את כל האור שלו,
כן,
זה כוכב שאין לו אור עצמי,
מקבל את כל האור שלו מהשמש.
והשמש זו התורה.
ומכיוון שרואה את עצמו כתפל ואת העמוד השני בועז בו עוז התורה כעיקר,
מגיע ומביא עולם כולו יחד עמו לכלל תכליתו,
ובזה גופא הופך להיות העיקר.
חולשתו גבורתו,
קטנותו היא גדלותו.
המאור הקטן,
כן,
את המאור הקטן,
יעקב הקטן,
שמואל הקטן,
דוד הקטן.
כל המנהיגים של עם ישראל הם כמו המאור הקטן,
כמו הירח.
מלכות בית דוד היא עמוד הימני,
לכן הוא קרא לספר הזה "עמוד הימיני",
"עמוד הימיני" מלכות,
כי הספר עוסק במלכות.
התחלתי קודם,
עכשיו אני נזכר שעצרתי באמצע,
השער הראשון עוסק בקדושה ומלכות.
כפי שאמרנו,
אז בכל מיני עניינים שקשורים למלכות ישראל בארצו,
משפט התורה וכולי.
גם יש שמה סימן שעוסק בהלכות קואליציה,
זה הכותרת שלו,
"בהלכות קואליציה".
כבר אנחנו רואים שוב,
הממשל הדמוקרטי הוא לא סותר את התורה.
הוא דן בכל מיני חוקים,
איך אפשר לחוקק חוקים,
הזנחת המיעוט למען הרוב,
כלומר איך הולכים על פי הרוב.
הכל במבט תורני בראיה תורנית עם ראיות מבוססות מדברי ראשונים.
בכלל הרב ישראלי צריך לדעת,
הוא העמיק מאוד בדברי ראשונים,
הוא פחות עוסק באחרונים,
באחרונים המאוחרים ובספרי שו"ת מאוחרים יותר וכדומה.
מעיין בתלמוד,
בגמרות ובראשונים ומוציא מזה באמת הלכות שזה מדהים לראות,
דברים שגמרות שלומדים אותם,
מוציא מהם יסודות מאוד מאוד חשובים שעל פיהם ממש פנים חדשות באו לכאן בכל
הלכה והלכה,
בהלכות המתחדשות בכל דור ודור.
אז הוא דן שם גם באותו שער על מעמד הנוכרי במדינת ישראל ועוד עוד
שאלות.
השער השני הוא עם קודש,
אדמת קודש ושבת קודש.
בסדר?
אז זה מין כולל בתוכו כמה וכמה שאלות הלכתיות שעמדו על הפרק שבאו לפניו
כשהיה רב של כפר הרא"ה בדיני שבת ועוד.
שער ד',
סליחה,
שער ג' מועדי קודש,
הלכות מועדים.
ושער ד' תורה ומצוות.
יש את השער הקצר שהוא עוסק במצוות ושכרן,
חינוך למצוות וכמה פרקים שעוסקים במצוות תלמוד תורה.
אז בקיצור,
הכל סביב קודש ומלכות קודש.
זה בעצם הנושא של הספר ולכן הוא גם קרא לו העמוד הימיני,
כי הוא עוסק במלכות בן דוד על פי התורה,
הירח ששואב את אורו מהשמש.
וכאן הוא ניגש פה לעניינים האקטואליים בעצם של זמנו,
אבל אני חושב שזה עד היום רלוונטי,
אולי אפילו יותר מאשר בעבר.
מאבק עז נטוש בתקופה זו במדינה על דמותה ועל זיקתה לעבר המפואר של האומה.
העמוד הימיני הכן עומד בסכנת התמוטטות חס ושלום.
רועי תוהו,
כלומר מנהיגי תוהו,
מלעיטים את העם בסיסמאות שווא אשר תוכנם הכללי הוא ככל הגויים בית ישראל.
וחינוך זה לא תורה ולא אמונה כבר הגיל פרי באושים בפריעת כל חוק מוסר.
מריב אחים בליבוי וטיפוח יצרים אפלים,
התפרעות והתבהמות של חלקים גדולים מן הציבור ובמיוחד של הנוער,
אשר אליו תלויות עיני האומה ובו תקוות עתידה בארץ ובגולה.
הנוער של היום זה המנהיגים של העתיד.
מנהיגים מתגלים בנבלותם,
בנכונותם להפקיר כל ענייני האומה ובלבד שיבוא על סיפוקם יצרי הכבוד והשלטון שלהם.
תנועות חברתיות אשר חרטו על דגלן התמסרות לצורכי האומה לאור החיים של צדק ויושר,
להקמת חברה חיה בצניעות ביושר לבב ודאגה לזולת,
הפכו למתחרות זו עם זו בזכייה בנתח שמן מתקציב המדינה והבטחת חיי רווחה לבעלי
מרפקים שבהם על חשבון העם,
ואין אומר השב.
מה הוא אומר בקיצור?
המדובר,
אני מזכיר שוב,
לפני שישים ואחת שנה נכתבו הדברים,
שמונה עשרה שנה אחרי קום המדינה ובכל זאת הדברים בוא נגיד כמו שאמרנו נכונים
אי פעם.
אני חושב שזה דרך אגב נכון לשני הצדדים מה שנקרא.
כלומר לפעמים אתה רואה אנחנו כאילו לפעמים קשה לנו בוא נגיד הציפייה מהצד הלא
דתי היא תמיד קטנה יותר כי לא חיים על פי התורה.
אבל דווקא מי שכן רואה בעצמו אדם שחי על פי התורה צריך להיזהר בדברים
האלה ביתר שאת.
למשל דוגמה באמת לא רוצה להיכנס פה כאילו באמת לתוך הפוליטיקה אבל הנושא של
הרפורמה המשפטית.
הרבה אמרו את זה זאת אומרת אני לא מחדש פה שום דבר אבל בסופו
של דבר האמירות היו מאוד מאוד דורסניות.
כלומר אנחנו נדרוס אתכם אנחנו נראה לכם מה זה ומי לא תצלח.
הנה קראנו פרשת שבוע כן.
זה בסופו של דבר לא עבד.
כי כשאתה מגיע ושם אצבע בעין לצד השני אז זה מעורר אנטגוניזם בצורה שאין
לתאר כפי שאכן ראינו.
יצאו לרחובות.
אז מה להגיד אז לא נעשה כלום?
לא נעשה בחוכמה.
יש דברים לעשות.
הנה דרך אגב הדבר היחיד שהצליחו לעשות ברפורמה המשפטית זה שינוי הוועדה למינוי שופטים.
זה עבר.
איך זה עבר?
זה עבר בשקט לא שמענו שזה עבר.
למה?
כי זה עבר מהכנסת הבאה.
החליטו שזה מהכנסת הבאה ושני הצדדים אמרו זה בסדר כי כל צד חושב שהוא
ינצח בבחירות הבאות.
בכל אופן לא משנים את חוקי המשחק באמצע הדרך.
כשאתה אומר אמירה כזאת אז אתה מבין שאתה לא בא להתנגח אתה בא לשנות
עכשיו את הכל.
מהכנסת הבאה זה יתחיל לחול.
ואז באמת דרך אגב אם אכן השלטון יהיה שוב בעזרת השם שהימין יעלה שוב
לשלטון וכולי,
אז בסופו של דבר זה ישפיע בעתיד על כל הנושא הזה של מינוי שופטים
תשתנה המציאות בנושא הזה אבל צעד אחרי צעד עושים את הדברים.
אז כאן הוא מדבר על כל מיני התפרעות והתבהמות אבל כאן הוא מדבר יותר
גם על הערכים.
כלומר שבסופו של דבר זה נובע מערכים כל הנהגה כזו או אחרת נובעת מאיזשהו
יחס זהה של שני צדדים שכל אחד מלבה את השני ואותם יצרים אפלים מתעוררים.
וכאן הוא מדבר ספציפית על הנושא הזה של דמותה של המדינה שזה באמת נכון
מאין כמוהו בדורנו.
אומרים באמת אחרי קרוב לשמונים שנה מה איפה אנחנו נמצאים?
מה איפה אנחנו עומדים?
האם יהודית או דמוקרטית?
כן זה בעצם הזה.
אין סתירה בין יהודית לדמוקרטית באמת.
אז זה יותר יהודית או ליברלית?
יהודית או ככל הגויים?
זו השאלה האמיתית וצריך הרבה לחשוב מה עושים ובאמת איך עושים את זה בצורה
חכמה כמו שאמרנו קודם.
אבל זה,
זה צריך לדעת שזה דברים שצריכים לטפל בהם.
והרב ישראל באמת ממש הכאב לו הדבר הזה,
וכפי שרואים גם בפסקה הזו ובכלל בכל הקדמות בהרבה מכתביו.
היה פה בעצם אפילו בנושא של משפט התורה,
היו פה שתי הזדמנויות.
הייתה הזדמנות ראשונה בקום המדינה לא לאמץ את המשפט הבריטי.
למה אנחנו צריכים לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים?
ללכת לראות בשדות זרים?
אז גם הוא וגם הרב,
הרב הרצוג,
כאב להם מאוד על הדבר הזה.
הרב הרצוג מבוגר ממנו בהרבה,
הוא מאוד מאוד התאכזב שלא לקחו.
אז לפעמים אומרים כשעוברים למשטר חדש,
בהקמת מדינה,
להתחיל לפרק הכול ולהתחיל מחדש זה מסובך,
כי בהרבה דברים אפילו בדברים שבין איש לרעהו יש כללים שחלו נגיד בשלטון הבריטי
ועכשיו אם אתה משנה את הכללים באמצע אז שוב זה בעיה.
נגיד אפילו בחוזים,
חוזה שכירות נגיד.
כל דבר שהוא אפילו פשוט בין איש לרעהו אתה לא יכול עכשיו לשנות את
זה בבת אחת.
אבל בהדרגה,
הייתה הזדמנות,
הייתה אפשרות לשנות בהדרגה.
ההזדמנות השנייה הייתה מאוחר יותר כשהיה חוק,
עבר חוק בכנסת,
שכחתי באיזה שנה,
מאוחר יותר אחרי כמה שנים אחרי קום המדינה,
שבכל מקום שיש לקונה בחוק מה שנקרא,
כלומר אין התייחסות,
אז השופטים ישאבו את הפסק שלהם,
שופטים של הערכאות שיש פה במדינה,
ישאבו את זה ממורשת ישראל.
כך היה כתוב בחוק.
אבל בא אותו שופט,
אותו שופט מפורסם שהיום אנחנו כולנו,
שנחשב הכוהן הגדול של הצד שכנגדנו,
שזה אהרון ברק ואמר לא,
לא הכוונה שחייבים לקחת ממורשת ישראל.
הוא הסביר את החוק כאילו עשה פלפול,
לא חייבים לקחת ממורשת ישראל.
יש אפשרות לקחת ממורשת ישראל אבל אפשר גם לקחת מהאמריקאים,
מהאינדונזים,
לא יודע ממי.
אין שום עדיפות,
כך הוא כתב בפסק דין שלו.
אין שום עדיפות מוסרית,
כך הוא כותב,
מאשר חוקים אחרים.
אז צריך לבחון,
השופט יבחן מה מוסרי יותר,
מה מוסרי פחות,
ואז הוא ריקן את כל החוק מתוכן.
כל החוק היה פה הזדמנות שבמקומות לפחות במקומות האלה שאין עליהם חוק של הכנסת
מפורש או שיש איזשהו שתי הבנות,
יש אפשרות.
אז זה אומר שוב,
זה המאבק על דמותה של המדינה.
יש פה צד אחד שמושך,
אנחנו מנסים למשוך לכיוון של מדינת התורה שבאמת על פי ערכי היהדות,
שזה ולהפנים ולהנחיל גם הלאה שזה המוסר הכי גדול.
זה לא מוסר לחימה ולא מוסר בעניינים אחרים.
זה הצדק,
זה היושר,
זה הישר והטוב,
זה התורה.
ויש את הצד השני האוניברסלי כביכול וכדומה,
ששואבים את כל הערכים שלהם מבשר ודם שהיום פה ומחר בקבר ואין לזה לא
רוחני ולא אלוקי.
טוב,
אז הוא מעודד כאן בפסקה הבאה ואומר ואולם אל יפול רוחנו.
חז"ל מונים שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם,
היינו שאי אפשר לעולם בלעדיהם:
תורה ותשובה,
גן עדן וגיהינום,
כיסא כבוד ובית המקדש,
שמו של משיח.
עכשיו הוא מסביר מה זה הדברים האלה,
מה הכוונה.
עולם בלי כיסא הכבוד,
בלי בית המקדש לא ייתכן כי זה עיקר תפקידו.
ועולם לזה נחוץ שמו של משיח,
שזה מלכות ישראל הנאמנה ליהודה ולזה הכרח בתורה,
כלומר כל דבר פה הוא הכרחי לדבר הבא.
התורה עם מהלך ישר ואם דרך עקלקלות ובוחן גן עדן וגיהינום.
התורה,
מה זה תורה?
אז יש אפשרות ללכת ישר ויש אפשרות לקבל עונש או לעודד על ידי גן
עדן,
על ידי שכר.
שכר ועונש,
שזה מביא לידי תשובה.
שזה מביא לידי תשובה,
תורה ותשובה,
זה גם התשובה היא אחד מהדברים.
בקיצור כל הדברים האלה קשורים אחד בשני שהם שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם.
כל העולם מושתת עליהם.
זה הכוח הנפלא המוציא מתוק מעז ומהפך הירידה לגורם לעלייה.
ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת,
ובקשתם זה טעות,
ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת.
חזקה על נצח ישראל כי לא ישקר ועוד תתעורר רוח האומה אשר בריתה עם
אלוקיה לא תופר לעולם.
נקודה.
ולכן לפנינו תופעות מרנינות של דור צעיר הנמשך בדבקות ללימוד התורה על קיום מצוות
מתוך הכרה ושמחה,
הולך ורב מספר הישיבות הקטנות עם הגדולות וקול תורה משתפך ומתרונן בחוצות עיר.
זה באמת דבר שהלך וגדל אפשר לומר עד ימינו אנו.
באמת עולם התורה פרח בצורה חסרת תקדים.
ובאיתן אמונתנו שבהתחזק הבועז שהוא עמוד התורה בגבורה ובעוז,
יתחזק ויתאושש לעומתו גם היכין הוא עמוד המלכות להכין ולכונן כיסא כבוד מרום מראשון
מקום מקדשנו.
עכשיו הוא אומר שהספר הזה,
פה אנחנו ממש מסיימים,
לברר הקשר בל יינתק שישנו בין מלכות ישראל לתורת ישראל,
מוקדש מספר ניכר של סימנים בספר הניתן בזה.
מקורות ההלכה על צורת הממשל ועל סמכותו,
דרכי בחירת טובי העם,
כלומר נבחרי הציבור,
הכנסת שיש לנו,
האם זה נכון או לא נכון ואיך עושים את זה ומי צריך להיבחר שם.
סדרי השיפוט וההוראה,
תוכנה של הסמיכה.
הסמיכה שהיה פולמוס הסמיכה לפני חמש מאות שנה,
אז הוא...
עוסק בנושא הזה של סמיכת חכמים כמובן של סנהדרין ודרכי חידושה,
ועוד כיוצא בזה מתבררים בזה במידת יכולתו הענייה של המחבר,
הוא עצמו כמובן,
כיד השם הטובה עליו.
יש כאן עניינים שהיו נוגעים למעשה אילו זכינו,
ודרכי המדינה אשר קמה בחמלת השם על עמו היו נחתכים אך ורק על פי
דיני התורה.
ויש עניינים שדווקא המצב הבלתי נורמלי של מדינת ישראל,
אשר איננה נושאת ברמה שם השם עליה,
הוא אשר הולידם.
כלומר עניינים כאלה שבגלל שאנחנו נאלצים להתמודד עם כל מיני שאלות שאנחנו לא נוהגים
לצערנו על פי התורה למרות שאנחנו במדינה יהודית.
בקיצור אומר שיש עניינים בספר שהוא נדרש להם בגלל שאלות התנגשויות שהיו,
היה התנגשויות בין התורה לבין ההנהגה של המדינה שהיא לא על פי התורה.
ואומר:
אספתי וצירפתי גם שאלות הלכה בחקלאות,
שעובד האדמה בארץ ישראל מתחבט בהם,
כפי שאמרנו שבאו לפתחו שם ברבנותו בכפר הרא''ה,
וכן בירורי שאלות אחרות שנתעוררו למעשה.
וגם עניינים שהם בבחינת הילכתא למשיחא,
ענייני סנהדרין וענייני המקדש שיבנה ויכונן.
ומספר סימנים הוקדשו לשבתי דריגלי,
כלומר שבתות הרגל והמועדים,
ממה שדרשתי בקהילות.
ובחיתום דברים על לימוד התורה וחינוך הילדים.
זה בעצם חלקי הספר כפי שפירטנו קודם בשערים.
עכשיו הוא מסיים פה בהודיה לקדוש ברוך הוא:
יודע אני מה ערכי ומה חלקי הדל בתורה,
נראה שנפחד אני מלבוא עם הספר,
ולכן יבואו לפעמים תשובה על דברי גאוני עולם מדורות הקודמים ומדורותינו אנו.
ומתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם.
אולם פקודת חז''ל אשר אמרו:
תורה היא וללמוד אני צריך,
חזקה עלינו,
ולזאת השתדלתי בעמל ויגיעה לחתור לנקודת האמת ותשואות חן על מצדדי,
אפרוש כשמלה לפני ציבור תלמידי חכמים,
אשר יזרו את התבן מן הבר.
ואם ימצא בזה דבר אמת יזכרוני לטובה ויהיה זה שכרי.
והנני מודה לשם אשר גמל עלי והוציאני מעמק הבכא,
טרם החשיכו כוכבי נשפי להשאיר פליטה למשפחתנו.
כלומר הוא ניצל שש שנים לפני,
חמש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה,
הוא עלה לארץ,
וניצל גם ממסך הברזל,
מהמהפכה הקומוניסטית,
מכל הצרות שהיו לו שם,
וגם כמובן מהשואה.
הוא מעלה על זכרו את אביו,
הגאון רבי בנימין ישראלית.
ישראלית זה היה השם המקורי שלהם,
ישראלי זה העברות של השם.
אשר עמד על משמרת הקודש בעיר קודשנו אשר ברוסיה הסובייטית ולא נרתע מאימת המלכות.
ובסופו של דבר הוא אומר:
רצחו אותו,
ומאז אבד זכרו,
לא ידענו קבורתו ויום עלותו לגנזי מרומים.
לא יודעים לא מתי נפטר ולא איפה קבור,
לא היה לו את הידיעה הזו.
ואיתו עימו אמי מורתי,
אשר עמדה לימיני בצוק העיתים אשר נספתה במו הרג.
אמא שלו נרצחה בשואה היא לא עלתה לארץ.
ואחיו גם נעלם במלחמת העולם השנייה,
גם כן נרצח בשואה.
אומר השם יקום דמם.
קראתי שם הספר עמוד הימיני,
הסברנו,
הוא הסביר קודם למה עמוד הימיני אבל הוא אומר עוד טעם לשם הזה:
גם השם של אבא שלו בנימין גנוז בספר הזה.
גם הזכרנו קודם את שני הספרים חוות בנימין שגם כן על שם אביו.
אז למען יעמוד לי על זכרו כקבר אשר לא נודע.
זה סיבה נוספת לשם הזה עמוד הימיני.
ויסיים בתפילת רבי נחוניא בן הקנה ואומר:
והנני עומד עכשיו בתקופת ביניים בין כניסה ויציאה כאחד,
הנני נפרד מבני קהילתי כפר הרא''ה וכולי,
ונכנס למחיצתם של גדולים בבית הדין הגדול בירושלים.
הנני נותן הודיה על חלקי בעבר ופורש כפיי בתפילה שלא יארע דבר תקלה על
ידי וכולי.
בקיצור החלק השני בתוספת הקצרה שהוא מוסיף להקדמה הוא כתב כבר עשרים וחמש שנה
לאחר מכן,
על תודה לקדוש ברוך הוא על זה שהרביץ תורה בישיבת מרכז הרב,
וגם היה בנשיאות של מכון ארץ חמדה להסמכת תלמידי חכמים לרבנות ודיינות.
נותן תודה למקימים של מכון ארץ חמדה.
וככה הוא באמת חותם את ההקדמה בכל הספר הזה.
אני חושב שזה ספר באמת,
ההקדמה הזאת באמת יסודית לכל הנושא הזה של תורה ומדינה,
זה פתיח מבוא כזה לעיסוק בענייני תורה ומדינה ולחשיבות של הדברים.
כלומר לחשיבות שבאמת צריכים אנשים שיעסקו בשאלות האלה כי זה שאלות שאנחנו נצטרך אותם,
אנחנו צריכים אותם כבר עכשיו.
אבל באמת יש הרבה גם בדורנו תלמידי חכמים שמקדישים הרבה הרבה מזמנם לעסוק בשאלות
האלה,
ובראשם כמובן הרב יעקב אריאל מגדולי פוסקי הדור,
שגם תלמידו של הרב ישראלי,
שהרבה הרבה מהספרים שלו,
מהשאלות ותשובות שלו בהלכה,
עוסקים בשאלות מעשיות כאלה שנתחדשו בדורנו,
שקשורים לתורה ולצבא ולמלכות ישראל ולשאלות גם,
עוד הרבה פוסקים שעסקו גם ברפואה והלכה וכדומה,
בתחומים אחרים שגם כן קשורים להנהגה של מדינה על פי תורה.
כי אנחנו צריכים לדעת שלא להזניח אף שטח בתורה.
אנחנו לא עוסקים רק בעניינים שהשאלות שעסקו בהם במהלך כל הדורות,
אבל יש דברים שמתחדשים בכל דור ודור ובוודאי בדורנו,
שאנחנו צריכים לדעת בסופו של דבר איך יהיה אפשר להנהיג מדינה על פי תורה
בכל השאלות,
בכל התחומים,
בכל השדות.
טוב,
אז באמת.
יהי רצון שנזכה באמת לגאולה שלמה,
ושמשפט ישראל באמת יהיה,
עם ישראל יהיה בארצו על פי תורה,
בעזרת השם.
יישר כוח גדול מאוד.