ספר שופטים פרק כ"א

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

── ראשי פרקים ──
(0:07) חוסר נשים לבנימין אחרי החטא
(3:52) מיקום שילה והקשר למשכן
(5:30) הצעת פתרון לנשים – ארבע מאות ולא מספיק
(7:50) קשר פסל מיכה לשיקום שבט בנימין בשילה
(15:37) הנשים הצובאות פתח אוהל מועד – משמעותן
(23:42) בימי השופטים: אין מלך והאיש הישר
(28:05) ספר שופטים כתהליך התבגרות עם ישראל
(36:02) גאווה וביקורת עצמית

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. אחריותן של נשות בנימין — חורבן השבט כלל גם את הנשים, שכן שתיקתן אל מול עוולת "פילגש בגבעה" נחשבה לשותפות; לו היו מוחות וזועקות נגד בעליהן, ייתכן והאסון היה נמנע.
2. טרגדיית הנידוי והבדידות — ארבע מאות הנערות מיבש גלעד לא הספיקו, לא רק מבחינה מספרית אלא גם מהותית; הן היו חלק מ"ברית נדחים", ובנימין נזקק לחיבור עמוק יותר כדי להשתקם בתוך העם.
3. זהות בנות שילה — ייתכן ובנות שילה היו בנות כוהנים; נישואיהן לבני בנימין היוו "תיקון" וחיבור מחדש של השבט המנודה אל משכן השם ואל עבודת הקודש.
4. המרוץ להצלת הקרובים — "איש בנימין" שרץ משדה המערכה לשילה בימי עלי (המזוהה כשאול) עשה זאת לא רק ככתב חדשות, אלא כדי להציל את קרובי משפחתו בקרב הכוהנים לפני חורבן המשכן.
5. חלופה לנזירות ופרישות — לשילה הגיעו נשים שלא מצאו את מקומן בשוק הנישואין הרגיל (עניות, חסרות ייחוס או יופי); המחול בכרמים היה פתרון חברתי שאיפשר להן להקים משפחה בכבוד.
6. התבגרות מתוך כישלון — ספר שופטים מתאר את תקופת "גיל ההתבגרות" של עם ישראל; זו תקופה שבה הזהות הלאומית נבנית מתוך למידה מטעויות ולא מתוך כפייה של שלטון מרכזי.
7. שבח ה"ישר" הפנימי — הביטוי "איש הישר בעיניו יעשה" אינו רק גנאי; הוא מבטא שלב שבו אנשים עושים את הטוב כי הוא ישר ומוסרי בעיניהם, ולא רק מפחד המשטרה או המלך.
8. אחדות מול הדרה — אחדות אמתית חייבת לכלול את כל חלקי העם; ניסיונות מודרניים להגדיר "ברית משרתים" שמוציאה מגזרים כמו החרדים מכלל ישראל הם עיוות של המושג הלאומי.
9. הייעוד של המלכות — סיום ספר שופטים והכישלונות המתוארים בו נועדו להכשיר את הלבבות לקראת ספר שמואל וצמיחת מנהיגות שתוכל לאחד את השבטים לכדי חטיבה אחת.

What is נ"ך | הרב אהרן פרידמן (ישיבת כרם ביבנה)?

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אנחנו בפרק כ"א פסוק י"ג.

וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימין אשר בסלע רימון ויקראו להם שלום.

וישב בנימין בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו

להם כן.

זה לא הספיק,

ארבע מאות הנערות האלה לא הספיקו לבני בנימין,

הם היו שמה שש מאות אנשים.

והעם ניחם לבנימין כי עשה אדוני פרץ בשבטי ישראל.

ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימין אישה.

יש כאן איזה אמירה,

אם אנחנו מחפשים את העונש הגדול על מעשה פילגש בגבעה,

העונש לא היה רק שנהרגו הגברים,

אלא שלא נשארה אישה אחת משבט בנימין.

לא נשארה אף אישה.

כי בסוף החטא היה מול אישה משבט אחר ולא נשארה אישה מבנימין.

תשאלו מה הנשים שלהם אשמות?

גם נשים אשמות.

דיברנו על זה קצת בשירת דבורה.

בשירת דבורה אומרת,

דבורה מדברת על אמא של סיסרא,

בעד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא,

מדוע איחר?

ואז שרותיה,

ולא מובן למה דבורה לועגת לאמא של סיסרא,

בסוף זה אמא,

מה היא עשתה?

בסדר,

אמא של סיסרא,

אולי לא חינכה אותו טוב,

בסדר,

חינכה אותו להיות...

התשובה היא בהמשך הדברים,

חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה,

הלא...

איך כתוב שמה?

תפתחו.

הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתיים לראש גבר.

מה זה רחם רחמתיים?

זה אישה.

אבל זה שם גנאי לאישה.

רחם בלשון המקרא זה לא רק מקום העיבור אלא מקום הביאה.

ככה הם קראו לנשות ישראל.

הם לוקחים לעצמם נשים עכשיו,

תנו להם,

הם נהנים עכשיו.

ועל זה מגיע להם.

גם נשות בנימין,

נשות הגבעה ידעו למה הבעלים שלהם יצאו.

ידעו למה הם יצאו החוצה.

ואם היו נלחמות על זה,

אז לא היה קורה מה שקרה.

היו יוצאות החוצה וזועקות וצורחות ומביאות מחבתות וסירים לזרוק על הבעלים שלהם,

אז זה לא היה קורה.

ויאמרו ירושת פליטה לבנימין ולא יימחה שבט מישראל.

היו יכולים להסתפק בארבע מאות האלה שהביאו מיבש גלעד,

נכון?

אז למה הם כל כך בלחץ?

במקום שש מאות משפחות יהיו ארבע מאות משפחות לבנימין.

למה זה...

ארבע מאות משפחות שהביאו מנשי יבש גלעד לא הספיקו.

לא רק לא הספיקו,

זה כאילו כולם ממשיכים עדיין בויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה

מבנימין אישה,

ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמור ארור נותן

אישה לבנימין.

ויאמרו הנה חג אדוני בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסילה

העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה.

קצת מוזר שצריכים לתת מראה מקום איפה עושים את ה...

איפה זה נמצא שילה.

מה זה שילה?

שילה זה המקום שיש שם משכן השם!

צריך להסביר לכם?

זה נמצא בדרך בין בית אל לשכם,

קצת צפונית ללובן,

לבונה של היום,

קצת דרומית ללבונה,

סליחה,

דרומית ללבונה,

ומצד מזרח של הכביש.

שמה זה שילה.

רבותיי,

זה עלבון למשכן שככה צריכים לציין את זה.

כנראה זה קשור למציאות של פסל מיכה.

אנשים אומרים נלך למשכן השם,

יש כאלה,

אולי רוב האנשים היו הולכים לפסל מיכה.

ואז צריך להגיד לא,

לא,

זה נמצא פה פה פה,

שלא תתבלבלו.

יכול להיות שזה לא האזכור של המשכן אלא המקום של החגיגות.

יכול להיות שהחגיגות היו בנקודה ספציפית שלא צמוד למשכן.

ויצוו את בני בנימין לאמור:

לכו וארבתם בכרמים.

וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות,

ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו,

והלכתם ארץ בנימין.

והיה כי יבואו אבותם או אחיהם לריב אלינו ואמרנו אליהם:

חנונו אותם,

כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה,

כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו.

זה לא המלחמה,

זה לא לא נלחמנו בכם,

לא פגענו בכם כזה,

אלא זה אתם גם לא נתתם,

אין לכם מה לדאוג.

ויעשו כן בני בנימין וישאו נשים למספרם מן המחוללות אשר גזלו,

וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם.

בנות שילו,

יכול להיות שני פירושים:

יכול להיות שזה בעצם בנות העיר שילו.

בנות העיר שילו מה הן?

מה הן בנות שילו?

אז יכול להיות אחת משתי דרכים:

יכול להיות או בנות שבט אפרים,

שילו הרי נמצא באפרים,

או בנות הכוהנים,

בסדר?

בנות הכוהנים שנמצאות בשילו.

אם אנחנו מדברים על בנות הכוהנים,

אז אפשר להבין שהיה חשש גדול שאם שבט בנימין רק מתחתן עם אנשי יבש

גלעד,

אנשי יבש גלעד הם עדיין יישארו שבט מוקצה,

כי יבש גלעד גם מה שקרה שם שקרה ואנשים שם הרגו שם הרבה,

וזה בעצם ברית הנדחים,

בסדר?

ברית השנואים.

גם הגברים,

גם הנשים,

הם פליטי חרב,

זה משפחות הרוסות ומשפחות שהן מאוד מאוד יהיה קשה להקים אותם ולהתחבר מחדש לעם

ישראל.

עם ישראל סולד גם מבנימין וגם מאנשי יבש גלעד,

שהיו נראים כסוג של שותפים לבנימין כי הם לא באו להצטרף לעם במלחמה.

אם זה כוהנות,

אם זה בנות כוהנים,

אז זה כבר סיפור אחר.

בנות הכוהנים הן באמת מחברות מחדש את שילו.

בנות כוהנים הן גם בגמרא בכתובות אנחנו רואים שאפילו בימי בית שני בנות כוהנים

הכתובה שלהן הייתה גדולה יותר מבנות רגילות.

בת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת,

באש תישרף.

מבת כהן מצפים ליותר,

והן היו קשורות לעבודת השם,

והן גם מחברות את בני בנימין אל המשכן בשילו.

ואם אנחנו מדברים על פסל מיכה שהיה חלק מהקלקול,

אז חלק מהתיקון עכשיו זה חיבור מחדש של שבט בנימין למשכן השם בשילו,

וזה דבר שהוא גם יכול להיות קשור לנשות הכוהנים.

עוד נקודה אחת שאני חושב שאפשר לקשור את זה לבנות כוהנים,

אני באופן אישי חושב שבסוף זה לא הדרך המרווחת,

אני תכף אסביר מה הדרך המרווחת,

אבל קשור לדברים שיש לנו בספר שמואל א',

אם תראו בפרק ד'.

הייתה מלחמה גדולה,

המלחמה הגדולה עם של הפלשתים,

כתוב ככה,

בפרק ד' פסוק י':

וילחמו פלשתים ויינגף ישראל וינוסו איש לאוהליו ותהי המכה גדולה מאוד ויפול מישראל שלושים

אלף רגלי.

וארון אלוהים נלקח ושני בני עלי מתו,

חופני ופנחס.

וירץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילו ביום ההוא ומדיו קרועים ואדמה על ראשו.

ויבוא והנה עלי יושב על הכיסא יד דרך מצפה כי היה ליבו חרד על

ארון האלוהים,

והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר.

וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר:

מה קול ההמון הזה?

והאיש מיהר ויבוא ויגד לעלי.

ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות.

ויאמר האיש אל עלי:

אנוכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום.

ויאמר:

מה הדבר בני?

ויען המבשר ויאמר:

נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה הייתה בעם וגם שני בניך מתו,

חופני ופנחס,

וארון האלוהים נלקחה.

חז"ל כמובן מזהים את איש בנימין הזה עם שאול.

ויכול להיות שבני זה לא רק ילדי החמוד,

אלא מה?

יכול להיות שהוא גם איזה שהוא נכד או נין של עלי,

קרוב משפחה על כל פנים,

בגלל שהיה לו משפחה בשילו,

אמא שלו או סבתא,

סבתא רבתא,

תלוי מתי זה היה.

לבוא להגיד להם.

למה כל כך חשוב לבוא לספר להם?

זה לא קטע של חדשות,

מי הכתב הראשון שמפיץ,

ממש לא קטע של חדשות,

אלא איזה קטע תברחו תצילו את נפשכם לפני שהפלשתים בדרך לפה.

מאיפה אני יודע שהפלשתים היו בדרך לשם?

תפתחו ספר תהילים רגע.

יש את מזמורי אסף,

כל מזמורי אסף נמצאים בקובץ אחד בתחילת ספר שלישי,

בפרק ע"ג והלאה.

נקרא מזמור אחד,

בואו למזמור פ'.

בואו נלמד אותו שם בשילה,

כשאני עושה טיול בשילה אז אני אוהב לקרוא את זה שמה.

למנצח אל שושנים עדות לאסף מזמור.

רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה.

למה יושב הכרובים?

ארון האלוקים נלקח.

לפני,

עכשיו זה הפסוקים שנאמרו לפני,

לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו.

מי השבטים שנלחמו במלחמה ההיא?

מנשה,

אפרים ובנימין.

למה?

אפרים בגלל שזה,

הם היו שם בשילה.

בנימין הם קרובים שלהם,

ומנשה למה?

מנשה גם קרובים בנימין,

כמו שבלאו ארבע מאות נשים האלה.

אלוקים השיבנו והאר פניך ונוושעה.

ה' אלוקים צבאות עד מתי עשנת בתפילת עמך,

האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש.

על מה זה מדבר?

יושב כרובים על אפרים מנשה ובנימין,

מלחמה שמה שקרה בה,

תשימנו מדון לשכנינו,

אויבינו ילעגו למו.

אלוקים צבאות השיבנו והאר פניך ונוושעה.

גפן ממצרים תסיע וכולי וכולי.

עכשיו תראו מה קרה שם,

פסוק ט"ז:

וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אימצת לך.

כולם מכירים את השיר,

וכנה אשר נטעה ימינך.

אבל מה הפסוק הבא,

רבותיי?

אני לא יודע איך שרים את השיר הזה ככה.

שרופה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו.

תהי ידך על איש ימינך,

מי זה איש ימינך?

זה שאול.

בסדר.

על בן אדם אימצת לך.

טוב,

זה התיאור,

זה אחד התיאורים של מה שקרה בשילה.

אם אתם רוצים את ה,

זה בשילה,

זה מזמור לאסף,

אלוקים באו גויים בנחלתך,

טימאו את היכל קודשך,

שמו את שילה לעיים.

אני יודע שכתוב שם ירושלים,

אבל מכיוון שכל המזמורים פה מדברים על יוסף ועל,

גם מזמור ע"ח,

אם פתוח לכם אתם יכולים לראות,

בפסוק ס'.

ויטוש משכן שילה,

אוהל שיכן באדם,

ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר.

ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר.

בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו.

לא הוללו אלא מה?

במקום הוללו מה צריך להגיד?

חוללו.

בסדר,

במקום להגיד חוללו אומרים לא הוללו.

כהניו בחרב נפלו ואלמנותיו לא תבכינה.

אז זה תיאור של חורבן שילה.

אחרי זה,

ויקץ כישן ה' כגיבור מתרונן מיין,

ויך צריו אחור,

וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר,

ויבחר את שבט יהודה.

זאת כבר השלמה של פסוקים בימי דוד.

אני חושב ששמו את ירושלים זה היה שמו את שילה,

היה המזמור המקורי.

אחרי חורבן ירושלים אז כבר חורבן שילה לא היה רלוונטי,

אז תיקנו במקום ירושלים,

אמרו שילה,

סליחה,

במקום שילה אמרו ירושלים.

אבל אפשר להתווכח על זה גם.

מה שלא יהיה,

אתם מבינים ששילה נחרבה,

בסדר?

כהניו נפלו בחרב וכולם.

אבל היו אנשים שיכלו להינצל.

מי?

מי שיברח משילה לאיפה?

להרים,

למערות,

לכל מיני מקומות,

כשהפלשתים יגיעו הוא לא יהיה בעיר,

לא ירצחו אותו.

אז זה הגיוני שאיש בנימין רץ לשם בשביל להציל את קרובי המשפחה הכהנים,

מי שיכול לברוח.

זו דרך אחת להסביר את הסיפור הזה של בנות שילה.

אבל אני הייתי הולך לכיוון אחר,

כי בסוף להפיל את הכל על בנות שילה זה לא כל כך יפה,

נכון?

מה עכשיו,

כל שילה יחטפו את כל בנות שילה,

מה זה הסיפור הזה?

ולמה לא יחטפו בנות מקום אחר?

כי הם לא יוצאות החוצה?

יכולים לחכות בהסעה.

של האולפנה ביישוב אחר ולחטוף משם,

למה צריך לחטוף מבנות שילה?

גם החטיפה והגזילה הזאת,

לא יודע,

בסוף לא כל כך מתחברת לנו,

בסדר?

עם זוגיות אמיתית,

עם דברים כאלה,

לא לא.

אז אני אגיד מה ההשערה שלי,

בסדר?

ההשערה קצת תשמע לכם אולי זה,

אבל אני חושב שיש יש פסוק גם בתחילת ספר שמואל שעלי אומר לבניו לא

טובה השמועה מעבירים עם ה' וכולי.

אז כתוב וישמע עלי את אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד.

מה זה הנשים הצובאות פתח אוהל מועד?

מה זה הנשים הצובאות פתח אוהל מועד?

אז יש כאלה מסבירים,

נשים שבאו לאוהל מועד כי באו להקריב קורבנות או בעיקר קורבנות של יולדת,

בסדר?

של קיני נשים וזה.

אז מה,

אז חפני ופנחס שוכבים עם נשים יולדות עכשיו?

גם גם מוזר,

נכון?

יש באבן עזרא כתוב בתורה כתוב שם בספר שמות שעשו את הכיור.

ממה עשו את הכיור?

במראות הצובאות פתח אוהל מועד,

נכון?

זוכרים את הפסוק?

מה זה מראות הצובאות פתח אוהל מועד?

אומר אבן עזרא פירוש מעניין.

מה זה מראות?

פעם מראה לא היו עושים אותה מזכוכית ונייר כסף מאחורה,

זה מנחושת.

נחושת המתכת שהייתה כשהיו מנקים אותה טוב זה אפשר לראות את עצמך בה,

בסדר?

יש השתקפות.

המראות היו עשויות מנחושת.

הנשים,

היו נשים שתרמו את המראות שלהם למשכן ומזה עשו את הכיור.

ומי זה איזה נשים זה הנשים הצובאות?

נגיד את זה בלשון שקצת קצת לא מתאימה להשקפת היהדות,

אבל אבן עזרא קורא לזה נשים שפרשו מגברים,

או נזירות,

בסדר?

נכון שנזירות גם אישה יכולה להיות נזירה,

בסדר?

איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

אבל היו נשים שמאסו בחיי משפחה והקדישו את עצמן למה?

לתפילות לה' במשכן.

וזה מראות הצובאות פתח אוהל מועד.

הן כבר לא צריכות מראות.

למה לא צריכה מראה?

כי לא צריכה להתקשט.

למה לא צריכה להתקשט?

כי לא רוצה להתחתן.

לא מעניין אותה להתחתן.

אישה לא מצווה פרייה ורבייה.

מה היא עושה?

היא מתפללת,

היא עוזרת לעניים,

מטפלת בחולים.

בסדר?

מה שתרצו,

כל מיני דברים כאלה שגם נזירות נוצריות עושות.

נשים כאלה בדרך כלל מאיפה הן באות?

זה יכול להיות נשים מבוגרות,

בסדר?

שכבר אין להן כלום וזה,

אלמנות שאין להן טעם בחיים,

נשים עקרות שהבעלים שלהם גירשו אותן,

בסדר?

שאחרי עשר שנים רצו אישה אחרת ואף אחד לא רוצה להתחתן איתה כי עקרה,

מה תעשה?

מה היא תעשה?

אז היא באה למקדש לבכות,

כי אישה קשת רוח אנוכי ויין ושכר לא שתיתי.

יכול להיות גם בנות מבוגרות,

בסדר?

שלא הצליחו להתחתן בזמן.

מכל מיני סיבות.

מה הסיבות שאתם יכולים להעלות בדעתכם?

שלוש סיבות שמצויות במשנה במסכת תענית.

או שהן היו ממשפחות לא מכובדות,

בעיות של ייחוס כאלה ואחרות.

כי יש כאלה מיוחסות היו אומרות תן עיניך במשפחה,

בסדר?

יכול להיות שהן היו עניות שלא היה לאבא נדוניה לתת,

נכון?

ויכול להיות שהן היו מכוערות.

כתוב נכון יפהפיות היו אומרות תן עיניך ביופי,

שאין אישה אלא ליופי.

מיוחסות תן עיניך במשפחה.

מכוערות מה היו אומרות?

שקר החן והבל היופי ובלבד שתעטרונו בזהובים,

בסדר?

זה עניות גם.

אז בדרך כלל בוא נגיד מי שהייתה גם ענייה וגם מכוערת וגם אולי משפחה

לא משפחה כל כך מכובדת,

או משפחה שהיו עליהם כל מיני שאלות ופסקו שהם מותרים,

אבל זה כבר לא לכל השיטות ולא לכל הזה.

הסיכוי שלהן להתחתן לא היה גדול.

מה עושה אישה מה עושה בחורה מהסוג הזה?

מה היא תעשה עכשיו?

אז חלקן באו למקדש למשכן להתפלל לעבוד את ה',

גזרו על עצמן פרישות.

אני מתאר לעצמי שסביב שילה היו חולים והיו כולם אנשים מתקבצים,

כל הסובלים וכל הזה,

הן טיפלו בהם.

בישלו להם,

היה שם בית התבשיל לכל עולי הרגלים וכל מיני דברים מהסוג הזה,

התנדבו בזה,

מין שירות לאומי ארוך.

מסירות,

אני מתמסרת למשכן ולכל מה שמסביבו וכולי וכולי.

היו כאלה שהתייאשו לגמרי.

היו כאלה ש...

כיוון שאצלנו אין נזירות,

היו חושבות שאולי יש סיכוי,

נכון?

ומה הם היו עושות?

כשהיו יוצאות לחול בכרמים,

הם לא יצאו לחול בכרמים בשביל...

בשביל סתם לרקוד כי מעניין להם,

אלא כמו שכתוב במשנה,

כן,

וכל מי שאין לו אישה נפנה לשם.

מה זה אין לו אישה?

למה אבא שלו לא חיתן אותו?

כי הוא התגרש,

כי ככה,

כי זה,

אז היו מוצאים בנות שרצו להתחתן ולא הצליחו בדרך המקובלת.

עכשיו הם לא רצו שיקחו אותם משבט בנימין,

כי שמה זה בעיה,

אבל הם רצו שיקחו אותם...

הגיעו גם בחורים.

אחד אלטערס,

אחד בן עשרים ותשע לא מצא אישה עד היום,

אף אחת לא רצתה להתחתן איתו.

אז הוא הולך לשם,

מוצא לעצמו אישה טובה.

מה קרה?

בסדר,

זה פתרון לא רע לפתור בעיות מהסוג הזה.

או שיש כאלה ההורים כבר מפריעים,

אבא זה לא רוצה את זה,

הוא לא רוצה את זה,

כל מיני דברים כאלה.

היום זה פחות קיים,

אבל גם היום קצת.

אבל פעם זה היה טוטאלי.

אם מישהו אבא שלו מתנגד,

לך תתחתן,

לא יכול להתחתן בלי שההורים שלך מסכימים.

אף אחד לא היה,

לא היה מעלה בדעתו לעשות את זה.

בקיצור,

אז בנות כאלה זה בנות שילה.

הם יוצאות לחול בכרמים,

הם מחכות.

לכן החטיפה הזאת,

נכון,

זה חטיפה כי לא רצו לחתן אותם עם בנימין.

אבל זה לא חטיפה שלוקחים בחורה תמימה שיצאה לה בדרך לאולפנה ומתנפל עליה איזה

בחור משבט בנימין ולוקח אותה.

אמר לה:

סליחה,

אמר לאבא שלה:

מה אתה רוצה שאני אעשה?

מה זאת אומרת מה אני אעשה?

הלו,

הבת שלי!

זה נותן תמונה אחרת קצת לסיפור הזה.

מתי זה קרה?

אז ט"ו באב,

דעה אחת.

דעה שנייה,

יום הכיפורים.

בסדר.

אני,

יכול להיות שזה היה אירוע שלא היה רק פעם אחת אלא היה פעמיים.

לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות

בכרמים.

מי שאין לו אישה נפנה לשם.

ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא,

איש לשבטו ולמשפחתו,

ויצאו משם איש לנחלתו.

אני חושב שזה גם עוזר,

אם זה בנות שילה זה לא רק בנות אפרים.

שבט בנימין,

יש שם בנות מכל השבטים,

יש שם מזבולון,

מאשר ומזה.

וככה,

בצורה כאילו לא מכוונת מראש,

יוצא ששבט בנימין מתערבב מחדש,

מתערבב מחדש בכל השבטים.

ואז מסתיים הספר בפסוק הידוע:

בימים ההם אין מלך בישראל,

איש הישר בעיניו יעשה.

זה סיום טוב או סיום לא טוב?

צריך לסיים תמיד בדבר טוב,

נכון?

וזה נשמע קצת...

אין מלך בישראל,

איש הישר בעיניו יעשה,

נשמע משהו לא טוב.

זה,

יש בזה דברים טובים,

יש בזה דברים לא טובים.

יש מחלוקת בגמרא מה שכתוב בשירת דוד,

קינת דוד על שאול,

כתוב:

ללמד בני יהודה קשת,

הלא היא כתובה על ספר הישר.

מהו ספר הישר?

יש דעה אחת ספר בראשית,

נקרא ספר הישר.

מאיפה יודעים?

שכתוב:

תמות נפשי מות ישרים.

מי זה ישרים?

זה האבות.

האבות,

אז ספר הישר זה ספר האבות.

יש דעה שנייה שזה ספר דברים,

שנאמר:

ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוהיך.

ויש דעה שזה ספר שופטים,

שנאמר:

בימים ההם אין מלך בישראל,

איש הישר בעיניו יעשה.

אז ללמד בני יהודה קשת,

הלא היא כתובה על ספר הישר.

אז בהנחה שזה ספר שופטים,

אז אם נשווה את זה לבראשית ולדברים זה משהו חיובי,

נכון?

ישרים,

אבות.

אבות ישרים,

עשית הישר והטוב.

מה זה פה איש הישר בעיניו יעשה?

זה נשמע כל אחד עושה מה שבא לו.

זה לא,

זה לא מה שבא לו.

אז ודאי שההקשר הוא לא וואו,

ההקשר הוא לא וואו,

אבל אפשר לדבר על שאלה של מלכות שחסר מלך,

וכדי שעם ישראל יבין מה זה מלך ואיפה מלך הזה היה צריך את כל

הסיפור הזה.

ובאמת המלך גם הולך לצאת מהסיפור הזה,

זה הולך להיות מישהו מהשבט הזה,

משבט בנימין,

משם הוא הולך לצאת,

משם הוא הולך לצאת מלך וזה יכול להיות.

אבל אם אני רוצה ללכת לכיוון הטוב,

יש שתי דרכים להוביל עם בדרך טובה.

דרך אחת בכפייה,

יש בית משפט,

יש מלך,

יש בית דין,

סנהדרין,

כופים,

מכריחים.

כל זמן שיש שלטון מרכזי,

אז יש את העניין של מוראה של מלכות שאיש את רעהו חיים בלעו וכולם

מפחדים.

אבל חינוך מהסוג הזה יש בו בעיה,

כי זה לא חינוך,

זה כפייה,

זה פחד,

זה חשש.

צריך את זה,

לא אומר שלא צריך את זה,

אבל זה לא בונה אצל האנשים מוסריות משלהם.

הם בעצם היו רוצים לגזול ולגנוב,

אבל מה לעשות מפחדים מהמשטרה,

יש מצלמות,

מצלמים,

רואים,

זה לא דרך שבונה עם.

עם ישראל נבנה בתקופה הזאת,

נכון,

היה לזה מחיר שכל שבט קצת מושך לפה וכולי כל מיני דברים כאלה.

אבל אפילו פילגש בגבעה שהיא נקודת שפל איומה ונוראה,

אבל בסוף היא נפתרה,

הבעיה הזאת נפתרה על ידי עם ישראל מתוכו,

מבפנים.

אם היה מלך אולי זה לא היה קורה,

אולי לא היה קורה מה שקרה לאישה,

אולי,

אבל גם לא היינו מגיעים לזה שכל עם ישראל נחלץ נגד התופעה האיומה הזאת

ועם ישראל עוקר את זה מתוכו לנצח בעקבות הטראומה הלאומית האיומה הזאת של פילגש

בגבעה.

הוא גם לומד מה גבולות של מלחמת אחים,

בקיצור מכל הדברים שמסביב לעניין הזה.

הישר בעיניו זה שאנשים עשו את הטוב כי הוא טוב,

כי הוא ישר,

ולא כי מלך אמר להם מה לעשות.

ובהיבט הזה ספר שופטים הוא מין תהליך התבגרות של עם ישראל,

מילדות שבה כל שבט חי לעצמו,

כל אחד דואג למה שנוח לו פה,

לא נוח לו פה,

ועד תקופה שבה העם מסוגל בלי מלך לבוא ולפתור בעיות מוסריות כבדות שמוטלות עליו.

בסוף הוא גם מבין שמלך יכול לקדם את החיים הלאומיים הכלליים.

וספר שופטים זה ספר של התבגרות,

התבגרות של עם.

העם כאילו הוא מאוד ילדותי בכניסה לארץ,

כן,

כעם,

עוד פעם בני אדם מבוגרים אבל העם הוא צעיר,

הוא לא מכיר חיים לאומיים,

הוא לא מכיר את הדברים האלה.

והתקופה הזאת היא הייתה תקופה שגם כשאתה נותן לילד קצת עצמאות ובלי שכופים אותו

כל דבר,

הוא גם מצמיח מתוכו כוחות של יושר וגם לומד לקחים בעצמו ומטמיע אותם.

גם הסיפור של דבורה זה הטמיע דברים,

גם גדעון,

גם הנפילה עם אבימלך הטמיעה,

הטמיעה בעם ישראל.

חלק גדול מהניסיונות היו ניסיונות לא טובים,

זאת אומרת כאילו מתוך כישלונות לומדים,

אבל אם מראש לא יתנו לך להיכשל אתה ודאי לא תלמד.

איך תוכל ללמוד אם מעולם לא נכשלת?

אם לעולם לא תיפול לא תלמד ללכת,

לא תלמד מה עושים ופתאום בתור מבוגר תיפול אתה לא תדע שצריך לשים את

היד בשביל לעצור את הנפילה,

תיפול על הפנים.

הפסוק הזה נותן מסגרת אחרת.

גם בטעויות שהיו אפילו במלחמת דבורה,

ובחלקים ובימי יפתח.

כל הדברים האלה זה טעויות שלא נבעו מרוע לב,

אלא נבעו מהסתכלות שניסתה לחפש את הישר,

אבל היא הייתה ילדותית,

מגזרית,

שבטית.

בסדר?

שגם היום,

תשמעו,

מה הדרך הנכונה?

אני קראתי עכשיו,

יצא ספר,

"אנחנו המשרתים",

משהו כזה,

"ברית המשרתים".

לא שמעתם?

כתבו את זה שני חבר'ה דתיים לאומיים,

אחד עוז סימונובסקי,

הוא העורך של השילוח,

העיתון הזה של ה...

מה שהעולם קוראים לו העיתון,

ויש עוד אחד עוז בינון,

הוא נכד של הרב יואל בינון.

בקיצור,

הם כתבו ספר על הבעיות של החברה הישראלית.

יש לזה כמה פרקים.

פרק אחד קוראים לו השישי באוקטובר,

איך עם ישראל היה נראה לפני.

פרק שני השביעי באוקטובר,

המכה ש...

אחרי זה יש אנחנו היהודים,

אחרי זה פרק אנחנו הישראלים,

ואחרי זה פרק אנחנו המשרתים,

ואחרי זה פרק השמיני באוקטובר.

הם מסבירים כאילו את הזה שלהם.

אם אני אסכם,

זה ספרון,

זה לא ספר.

אני קצת אחטא לספר אם אני אגדיר את זה ככה,

אבל אם אני אגיד את המסקנה הפוליטית של הספר שלשמה הוא נכתב,

זה בוא נקים ממשלה של המשרתים.

תניחו את ימין ושמאל,

תשאירו בחוץ את הערבים והחרדים.

הם לא משרתים.

אז יש בספר הרבה דברים יפים,

באמת דברים מאוד יפים,

כתוב גם יפה כי הם יודעים לכתוב,

אבל זה מסקנה מזעזעת.

המסקנה מזעזעת כי היא בעצם...

אפילו שאומרים שזה לא דומה והם לא משווים וזה,

אבל הם משווים.

הם מוציאים את החרדים מהעם כמו שמוציאים את הערבים.

את הערבים אנחנו לא מוציאים כי הם לא משרתים,

גם אם ישרתו זה לא הנקודה,

הם לא חלק מעם ישראל.

הם לא חלק מעם ישראל.

עכשיו זה לא אומר שצריך לנהוג בהם בחוסר יושר,

צריך לנהוג בצדק גם כלפי אנשים שגרים פה שהם לא מעם ישראל.

צריך צדק,

צריך יושר,

אי אפשר לפגוע באנשים סתם בלי סיבה,

אבל הם לא עם ישראל.

והחרדים הם אחינו,

הם אחינו גם לאמונה,

הם אחינו בתורה ומצוות.

יש להם בעיות גדולות וכבדות וקשות של חוסר נכונות לשרת ומכל מיני סיבות,

ויש לזה המון סיבות,

אבל זה משהו אחר לגמרי.

והם צריך גם לדעת את זה,

הם כאילו טוענים,

אני לא חושב שזה לא נכון בכלל,

שהחרדים הם בעצם נוטשים את עם ישראל,

נטשו את עם ישראל.

עם ישראל סובל,

עם ישראל נאנק,

הם לא באים להציל.

זה לא מדויק.

זה לא שזה לא נכון בכלל,

זה נכון שהמצופה מהם הרבה הרבה הרבה יותר ממה שהם עשו,

הרבה יותר.

אני,

זה לא שיעור עכשיו על מה החרדים היו צריכים לעשות,

אבל מהזווית שלהם,

הלא נכונה והמוטעית,

הם רואים את הכל מנקודת מבט שלהם.

חשש מהתחלנות.

אני לא חושב שזה רק זה,

אבל כאילו בסוף זה גם יש כמה תפיסות תאולוגיות עמוקות יותר שהן לא נכונות

והן גורמות לזה.

בכלל לא מבינים שאנחנו בגאולה,

חושבים שאנחנו זה,

מחכים שיבוא איזה משיח על חמור לבן ויפתור את כל הבעיות ברגע אחד,

ואנחנו רק צריכים להחזיק מעמד עד שזה יקרה,

וכל מיני דברים כאלה שמביאים אותם.

אבל זה לא הסתכלות רעה.

זה איש הישר בעיניו,

בעיניהם זה ישר.

באמת בעיניהם זה ישר,

אני חושב שבאמת זה עקום,

אבל צריך לדעת שיש...

אין מלכות.

בסדר?

אין מלכות.

יש מדינה,

כן?

אבל המלכות היא לא מלכות שלמה,

היא לא מלכות כמו שצריכה להיות,

היא לא מלכות שמסוגלת גם לאחד את העם ולהוביל אותו.

אותו.

ולאחד זה לא לאחד ימין ושמאל בלי חרדים ובלי ערבים.

זה לא נקרא לאחד עם.

ואבל כן,

אנחנו גם היום חיים בתקופה כזאת,

שכל אחד בטוח שהוא עושה דברים נפלאים והוא המגזר הכי מוצלח והכי ראוי.

גם בתוך המגזר החילוני,

אז יש את הליברלים מאוד שהם בטוחים שהם הנעלים,

והם בעלי המוסר,

והם דואגים לערבים ולשוויון ולהכל.

והימניים הם משיחיים,

הם טרלולים,

הם מוכנים שיהרגו ערבים ולא אכפת להם,

ואין להם שום מוסר והם מוכנים לתמוך בממשלה מושחתת רק כביכול הם לא,

לא משנה,

אז זה מה שהם מספרים לעצמם.

רוב העם,

בסדר,

לא נדבר עכשיו על כל אחד ואחד,

הרבה אנשים זה הסיפור שהם מספרים לעצמם.

הם טועים,

הם עקומים,

בסדר,

הם טועים בגדול.

יש להם עוינות לאנשים בגלל שסיפרו להם בערוצי התקשורת שלהם כל מיני דברים שהם

מעוותים והכל.

בסדר,

אבל זה לא אנשים שרוצים רע.

הם חושבים שהם הכי טובים.

גם החרדים בטוחים שהם הכי טובים.

אנחנו היחידים ששומרים את המצוות כמו שצריך,

אנחנו היחידים שלומדים תורה כמו שצריך,

מי אלה ואלה.

וגם אנחנו ככה חוטאים בחטא הזה קצת,

שחושבים שאנחנו הכי טובים והכי מושלמים.

אבל אני חושב שיש כאן בפסוק הזה גם את האמירה הזאת,

אין מלך בישראל,

איש הישר בעיניו יעשה.

אל תשפטו את שבטי ישראל בעין רעה,

אלא אנשים עשו את מה שהיה נראה להם ישר.

וזה תקופה שאנשים צריכים להוציא לפועל את כל מה שיש להם.

עם ישראל צריך לחוות כישלונות מכל מיני סוגים לקראת הבגרות של ספר שמואל,

של מלך שיקום בישראל.

אז בזה סיימנו ספר שופטים.

אני ממש מעריך את ההתמדה שלכם רבותי.

למדנו את זה כבר יותר משנה.

מתי התחלנו?

תשרי א'.

בקיצור,

תשרי א' התחלנו.

זה לימוד ארוך,

וברוך השם זכינו להגיע לסופו.