נ"ך | הרב אהרן פרידמן (ישיבת כרם ביבנה)

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. הקדמת כליון למחלון — למרות שמחלון היה הבכור, הפסוקים מלמדים שדווקא כליון הצעיר התחתן ראשון, ובכך פרץ את הגדר המשפחתית בנישואין למואביות.

2. המניעים השונים לנישואין — כליון בחר בערפה משיקולים גשמיים ומשיכה, בעוד שמחלון בחר ברות לאחר שזיהה בה עדינות נפש, אמונה ופוטנציאל רוחני יוצא דופן.

3. רמות שונות של גיור — למרות ששתיהן לא התגיירו כדת וכדין בתחילה, כבר בשלב המוקדם היה הגיור של רות פנימי ואמיתי הרבה יותר מזה של ערפה.

4. משמעות ה"שיבה לעם" — כשערפה אמרה "איתך נשוב לעמך", כוונתה הייתה למצוא משענת חברתית ובעל חדש מקרב משפחתה של נעמי, מתוך מניע פרגמטי.

5. מבחן הייבום של נעמי — נעמי השתמשה בטיעון ההלכתי של חוסר האפשרות לייבום כדי להבהיר לכלותיה שלא צפוי להן עתיד של נישואין בארץ יהודה.

6. נכונותה של רות לאלמנות — הצהרתה של רות "באשר תמותי אמות ושם אקבר" מבטאת את נכונותה לוותר על חיי אישות ובית לנצח, ובלבד שתדבק באלוהי ישראל.

7. זיהוי ערפה עם הרפה — חז"ל מזהים את ערפה עם "הרפה" המוזכרת בספר שמואל, אמם של גוליית וארבעת הענקים שנלחמו בדוד המלך.

8. שורש הרפאים של ערפה — ערפה הייתה ככל הנראה מצאצאי הרפאים, הענקים הקדמונים שישבו בעבר הירדן, מה שמסביר את היותה חריגה גם בחברה המואבית.

9. תוצאות הדחייה המכאיבה — שנאתו התהומית של גוליית למערכות ישראל נלמדת כתוצאה של הכאב והעלבון שחשה ערפה כשנעמי שילחה אותה מעליה.

10. הסכנה שבדחייה בשתי ידיים — גם כאשר יש הצדקה הלכתית להרחיק אדם, הדרך שבה הדבר נעשה קובעת האם ייווצר פצע שיפעפע לדורות בדמות אויבים כעמלק או גוליית.

11. שמאל דוחה וימין מקרבת — הלימוד המרכזי הוא האיזון הנדרש בהנהגת ההלכה והמידות כלפי המבקשים להצטרף לעם ישראל, תוך רגישות לכבודם.

What is נ"ך | הרב אהרן פרידמן (ישיבת כרם ביבנה)?

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אני רוצה לחזור היום קצת לדבר על הסיפור של שתי הכלות,

הדחייה שלהם.

בואו נראה בפסוק ד',

וישאו להם נשים מואביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים.

ההיגיון אומר שערפה הייתה אשתו של מחלון ורות אשתו של כליון.

נכון?

ככה לכאורה צריך להיות.

כמו שאמר לבן הארמי,

לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה.

אותו דבר גם אין סיבה בעולם,

אין סיבה בעולם לחתן

את הבן הצעיר לפני שמחתנים את הבן המבוגר,

אבל לא ככה היו הדברים כי הרי בסוף המגילה תסתכלו בפרק ד' פסוק

י',

וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו.

למה אשת מחלון?

לכאורה היה צריך להיות אשת כליון.

אם שם האחת ערפה ושם השנית רות,

אז היה צריך להיות שערפה היא אשתו של מחלון ורות אשתו של כליון.

כנראה זה לא מה שהיה,

אלא כליון,

שהוא היה הבן השני,

התחתן ראשון.

הקדים את אח שלו.

למה?

לא בגלל שלא הלך לו טוב בדייטים ולא מצא את זיווגו המתאים לו או

משהו כזה,

כי פעם לא חושב שזו הייתה הדרך שהם היו מתחתנים.

היו סוגרים את החתונה בקלות יותר.

בסדר?

וזה גם לא מצדיק בעולם של פעם להקדים את הבכור לפני הזה,

לא מצדיק.

ההיגיון אומר שמחלון לא רצה לשאת אישה מואבית ולכן הוא לא התחתן.

הוא בכלל לא התכוון להתחתן כל זמן שהם נמצאים בשדה מואב.

ואילו כליון,

שבאמת בוא נגיד גם מבחינת השם כליון זה כלה ולא זה,

הוא העז פניו ולקח אישה מואביה שקראו לה,

קראו לה ערפה.

ורק אחרי שהוא עשה את המעשה מחלון נשבר ונשא לאישה את מואביה,

אישה מואביה נוספת שקראו לה רות.

האם זה אומר משהו גם על האישה?

חכמים רואים בערפה ורות אולי שתי אחיות בנותיו של עגלון מלך מואב,

בסדר?

משהו מהסוג הזה.

כן,

ודאי שזה אומר משהו.

ודאי שהראשון זה יותר דורש להיות ראשון זה דורש יותר עזות,

זה דורש יותר חוצפה,

יותר זה וזה דרש מערפה להיות שותפה למעשה שלא יעשה.

ואילו רות ומחלון זה כבר משהו שכבר קרה,

לא היה כאן הם לא היו פורצי גדר,

הגדר כבר הייתה פרוצה.

כמה זה משנה?

אני חושב שזה משנה.

ואנחנו נסביר תכף גם כן על המניעים.

למה ערפה התחתנה עם כליון?

למה ערפה צריכה להתחתן עם,

למה ערפה מתחתנת עם כליון?

מה אתם חושבים?

תדמיינו קצת.

אמרתי לכם פעם,

הבעיה שלנו כשאנחנו לומדים לומדים דברים אבל אנחנו לא מפעילים את הדמיון.

אם היינו מפעילים את הדמיון היינו מבינים הרבה דברים.

למה שערפה תתחתן עם כליון?

חסר זה,

חסר מואבים להתחתן איתה?

חסרים?

מסתמא לא חסרים.

אז למה?

זה שאלה פשוטה לא צריך להיות תלמיד חכם.

הפוך אולי,

צריך להיות מה?

היה כסף?

היה כסף כי הוא אלימלך?

היה כסף.

לא יודע,

לא כתוב.

מה?

לא שמעתי.

מבנות של מלך מואב,

זה דעה אחת במדרש.

בסדר.

אם זה בת של מלך מואב זה נישואים פוליטיים.

בסדר.

אז אין פה שום סיבה אחרת חוץ מאשר שאבא שלה פשוט חיתן אותה איתו

וזהו.

אבל אם לא,

אני לא חושב שהיה כאן נישואים של אבא,

ואבא ואמא סגרו,

כי אז היו סוגרים קודם את הבן הראשון,

אחרי זה הבן השני.

הרי דיברנו על סוג של מה הדבר?

לדבוק בזרע אברהם.

אתה נותן לה קרדיט.

סתם הוא ראה אותה,

רצתה להתחתן איתו.

לא היא,

אבל למה?

לברוח ממואב?

לא היה לה טוב בבית.

אולי.

אבל אם היא הייתה בחורה רגילה,

בסדר?

בוא נגיד שהיא בחורה רגילה.

אין לנו שום סיבה להניח אחרת,

בוא נגיד שהיא בחורה רגילה.

אם היא התחתנה עם כיליון מהסיבה הפשוטה,

הוא מצא חן בעיניה.

אולי היה גבוה,

אולי נאה,

אולי מושך לב נשים,

ותפס את תשומת ליבה,

והתחתן איתה.

נכון?

הלך ברחוב,

היא הלכה ברחוב,

מצא חן זה בעיני זו,

הוא פתח איתה בדברים,

והיא ככה צחקה,

וככה וככה,

עוד פעם ועוד פעמיים.

אני לא סתם נכנס לתיאור הזה,

אני חושב שזה יעזור מאוד להבין את מה ש...

את הסוגיה הזאת,

בסדר?

זו הייתה הסיבה שעורפה התחתנה עם כיליון.

אחרי שזה קרה,

בהנחה שרות היא אחותה,

או אולי מה?

גם אם לא אחותה,

אז מה היא?

חברה טובה שלה.

נכון,

חברה טובה שלה.

למה היא מתחתנת?

כאן אני יכול לדמיין סיטואציה שבה רות מגיעה לחתונה,

בסדר?

היא מלווה את עורפה בשבעת ימי המשתה,

והיא באה לביקורים.

עוד פעם מדובר כאן על בן אדם שלא העז,

נכון?

זה לא כיליון שהלך והתחתן ראשון נגד המשפחה,

בסדר?

והיא רואה את חמותה נעמי.

זה לא ברור אם אלימלך היה בחיים או לא.

לפי הפשט כאילו כשקוראים לפי הסדר נראה שאלימלך כבר כבר לא היה בין החיים,

למרות שאני לא בטוח בזה.

יכול להיות שפשוט הסיבה של וימת אלימלך זה רצו להסביר שהוא מת בגלל שירדו

מארץ ישראל.

אבל לא בטוח שזה היה מיד.

בסדר?

יש מדרשים שמשמע מהם שאלימלך מת אחרי החתונה.

אבל לא משנה.

היא באה לבית,

היא רואה את הקדושה,

היא רואה את הרוממות,

עולם אחר ממה שהיא מכירה,

עולם אחר לגממרי ממה שהיא מכירה באצל המואבים.

המואבים אנשים אלימים וגסים,

גויים!

גוי!

ואלה יהודים,

נעימים ונחמדים ומיוחדים.

והיא רואה את מחלון יושב לומד...

לא יודע גמרא,

למד תנ"ך.

לא מגילת רות,

אבל משהו למד.

למד ספר יהושע,

לא יודע חומש.

יושב וזה.

והוא בכלל לא העלה בדעתו,

והיא לא העלתה בדעתה,

אבל לאט לאט,

כיוון שהיא הייתה אצלם בבית והוא אמר דבר תורה בסעודת שבת והיא שאלה כמה

שאלות אחרי הדבר תורה.

וככה לאט לאט.

זה לא כל כך רחוק ממה שעכשיו אני אומר.

הרי לא דבר הוא שעורפה היא אשתו של כיליון ורות היא אשתו של מחלון.

ולרות ועורפה הם הולכות ביחד.

בסדר?

זה נראה שיש ביניהם איזשהו קשר,

יש איזה...

המדרש אומר שהן שתי אחיות.

אז אפילו אם לא נלך עם המדרש הזה,

בסדר?

ונגיד שהן שתי חברות.

מה קרה שפתאום מחלון החליט כן להתחתן אחרי שכיליון...

אחרי שהוא לא רצה בהתחלה להתחתן עם מואביות?

כי הוא ראה כאן,

זה לא מואבית רגילה!

הוא רואה כאן מישהי שהיא באמת באמת משהו מיוחד.

יש לה אמונה,

יש לה עדינות הנפש,

יש לה צדקות,

יש לה...

מה?

זה משהו מיוחד.

אולי נגייר אותה?

אולי אפשר לגייר אותה?

והתחתנו.

נשמע לכם הגיוני הסיפור הזה?

זה כל כך הגיוני כי זה גם מתגלה בהמשך.

מה?

אם שמתם לב בשיעור הקודם אמרנו שהם לא גיירו אותה וזה וזה.

כן,

בסדר.

אני...

יש דעות שהתגיירו לפני,

התגיירו אחרי.

אני חושב שהאמת היא באמצע.

עורפה,

הגיור שלה היה...

הראשון היה ממש לא טוב ורות הגיור הראשון כבר היה הרבה יותר מוצלח.

מה בדיוק באמצע פה אני לא יכול עכשיו לגמרי להסביר.

גם לא כל שיעור חייב להתאים מאה אחוז לזה,

בסדר?

מהשיעור הקודם.

זה מהלך קצת אחר.

זה יכול...

אפשר גם לתרץ את זה.

טוב,

אז בואו נראה מה קורה.

וישאו להם נשים מואביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים.

וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותישאר האישה משני ילדיה ומאישה.

ותקם היא וכלותיה ותשב משדה מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד אדוני את

עמו לתת להם לחם.

ותצא מן המקום אשר הייתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ

יהודה.

ובאמצע הדרך ותאמר נעמי לשתי כלותיה:

לכנה שובנה אישה לבית אמה יעש אדוני עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי.

ייתן אדוני לכם ומצאנה מנוחה אישה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה.

ותאמרנה לה:

כי איתך נשוב לעמך.

מה הכוונה "איתך נשוב לעמך"?

ויש כאלה מפרשים:

אנחנו רוצים להתגייר.

אנחנו רוצים להיות כמו שרות אומרת אחרי זה "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי",

נכון?

יכול להיות שזה מה שרות התכוונה כשאמרה "איתך נשוב לעמך",

אבל אני חושב שערפה התכוונה למשהו אחר.

שתיהן אמרו את אותו משפט,

אבל כל אחת התכוונה למשהו אחר לגמרי.

כתוב:

"לא יטמא בעל בעמיו להחלו".

מה זה "בעל בעמיו"?

מה זה "לא יטמא בעל בעמיו להחלו"?

בעל אסור להיטמא לאשתו,

בסדר?

"עמיו" זה...

כשמישהו מת איך אומרים?

"נאסף אל עמיו".

מה זה "נאסף אל עמיו"?

הלך לשמיים לפגוש את מי?

המשפחה שלו.

אתם לא מכירים אותי ככה,

נכון?

הלך לשמיים לפגוש אנשים,

אתם צודקים.

את מי פוגשים בשמיים?

אני לא יודע אם כל אחד פוגש רק את המשפחה,

את החבר'ה מהישיבה שלמדו איתו פעם,

אני לא יודע מה בדיוק פוגשים בשמיים,

אבל ודאי פוגשים משהו.

כן,

פוגשים זה,

אני לא יודע.

אבל דבר אחד כן,

פה בארץ היו רגילים לקבור מה?

לקבור אנשים במשפחות.

אפילו היו קוברים,

היה מקום שהיו שמים את הגוף בהתחלה עד שהבשר היה מתאכל,

ואז היו אוספים את העצמות ושמים אותם בבור קבר משפחתי.

וזה לכן הכינוי של מוות זה "נאסף אל עמיו",

אל משפחתו,

אל קרוביו.

"כי איתך נשוב לעמך",

ומה שערפה התכוונה:

אנחנו נמצא שמה,

אני אמצא שם מישהו מהמשפחה שיסכים לשאת אותי לאישה.

מדובר באלמנה שאומרים לה "לכנה שובנה אישה לבית אמה ומצאנה מנוחה אישה בית אישה".

זה נשמע הבטחות,

בוא נגיד,

שהן לא ברמה...

ברף הכי גבוה.

אני לא אומר שזה הבטחות של יהודי שרוצה להיות ראש ממשלה ומבטיח הבטחות.

זה לא ברמה הזאת,

אבל זאת הבטחה.

זה תקווה וציפייה.

מדובר באלמנה אחרי עשר שנות נישואים בלי ילדים.

בוא נגיד ככה,

בעולם העתיק ועד היום אפילו...

היום רוב האנשים כבר מבינים שזה לא בהכרח,

אבל תלו את בעיות העקרות...

תמיד לא ידעו,

הרי לא הייתה רפואה שידעו שיש גם עקרות מהגבר.

עיקר העקרות תלו אותה במי?

באישה.

עשר שנים בלי ילד...

לא יודע כמה השווי של ערפה בשוק השידוכים המואבי.

הבעל גם מת בנסיבות מסתוריות.

נכון?

איך,

למה,

מה?

אישה קטלנית?

מכירים שיש הלכה כזאת אם מתו שני בעלים.

פה זה לא נראה הכי טוב.

לא בטוח שהיא...

הייתה הדבר הבא בשידוכים במואב.

נעמי אומרת את תשמעי,

אולי יותר פשוט,

כאילו עורפה אומרת את תשמעי,

יותר פשוט נלך לעם ישראל,

הם רחמנים,

הם יודעים שזה,

הם גם מבינים שכליון היה לא בסדר,

נכון שעזבו את ארץ ישראל,

הם חושבים שמגיע להם עונש משמיים על זה,

הם לא יאשימו אותי.

איתך נשוב לעמך.

נעמי קולטת,

אני לא יודע אם זה היה מיד או שזה לקח כמה זמן,

איזה כמה צעדים,

אני לא יודע כמה זמן,

היא הבינה שפה יש הבנה לא נכונה,

הבנה שונה של הסיפור.

מה של'איתך נשוב לעמך',

אולי לא הבנתי נכון?

אז היא אומרת להם תשמעו,

קודם אני רק איחלתי לכם את הטוב.

תלכו לשם,

תתחתנו וזה,

כמו שאומרים לאיזה רווק מבוגר בקרוב,

בקרוב אצלך,

כן?

בקרוב אצלך,

מי יודע אם זה קרוב או רחוק?

אבל אומרים,

להגיד זה לא עולה כסף.

ואז היא אומרת:

ותאמר נעמי שובנה בנותיי,

למה תלכנה עמי?

העוד לי בנים במעיי והיו לכם לאנשים?

מה אתן חושבות?

שתתחתנו,

עם מי תתחתנו?

אף אחד לא יסכים להתחתן איתכם,

אתן מואביות.

היחידה שיכולה לזה זה אני,

עליי אתן יכולות לבנות.

אבל יש כאן בעיה של ייבום של אשת אחיו שלא היה בעולמו,

בסדר,

יש בהלכה ייבום,

זה רק מישהו שהאח היה בחיים בזמן שהאח שלו מת,

כן?

אבל אם הוא כבר לא היה בעולמו,

אז אני לא נכנסת לשאלה הזאת,

אבל היא אומרת תשמעו,

אתם רוצים ילדים שלי?

שובנה בנותיי לכנה כי זקנתי מהיות לאיש.

כי גם אם הייתי אשת נעורים,

וגם הייתי יולדת בנים,

ואם כבר זקנתי מהיות לאיש,

אני כבר לא הולכת להתחתן עוד פעם,

גם אם הייתי מתחתנת,

אני לא יודעת אם אני יכולה להיכנס להריון,

גם אם הייתי נכנסת להריון ויולדו ילדים,

נו עכשיו תחכו 15,

17,

לא יודע כמה היו מחכים אז להתחתן?

איזה פער גילאים יהיה?

ילד בן 15-16 ואישה בת 40?

לא מתאים.

הלהן תשברנה עד אשר יגדלו?

הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש?

אין לכם,

במילים אחרות,

אין לכם סיכוי להתחתן בארץ יהודה.

זה מה שהיא אומרת.

אל בנותיי,

כי מר לי מאוד מכם כי יצאה בי יד ה'.

עד כאן הדברים של נעמי.

האם זה נכון?

מבחינת ההלכה לכאורה זה לא נכון.

מבחינת ההלכה הן לא זקוקות לייבום,

אמרנו אשת אחיו שלא היה בעולמו.

נעמי,

אני מעריך שהיא באמת חשבה שבארץ ישראל לא יתחתנו איתן.

אולי בגלל שלא הייתה מוכרת הדרשה של מואבי ולא מואבית.

אנשים לא ירצו,

הם גם אויבים של עם ישראל.

בואו תשמעו,

אין לכם סיכוי.

היא באמת חשבה שאין להן סיכוי וגם,

כמו שאמרנו בשיעור הקודם,

אם אנחנו רוצים להביא משהו מהשיעור הקודם,

גם היא לא בטוח שנעמי רצתה אותן על הגב שלה עכשיו שם בארץ ישראל.

זה לא להאכיל רק אישה אחת,

זה להאכיל שלוש פיות.

היא עוד יכולה איכשהו להתקבל מחדש אצל אחותה אולי או כל מיני דברים כאלה,

אבל אחותה לא בטוח תרצה להכניס אליה הביתה נשים מואביות שמי יודע מהן ומה

טיבן ומה זה,

והן עדיין צעירות,

לא מתחתנות,

שם רע,

לעז,

לשונות רעים,

רכלניות,

כל מה שמתלווה לסיפורים מהסוג הזה.

מר לי מאוד מכם,

דיברנו פעם קודמת,

אולי אפילו קצת אשמה שלהם.

ותשאנה קולן ותבכינה עוד,

ותישק עורפה לחמותה ורות דבקה בה.

ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה,

שובי אחרי יבמתך.

אז כאן עורפה פורשת מסיבה פשוטה.

עורפה התחתנה עם כליון מסיבה פשוטה,

היא רצתה בעל.

היא רצתה בעל והיא רצתה בעל שנראה טוב ונחמד ומצחיק וחבר'מן והכל,

כל מה שתיארנו קודם.

התחתנה בשביל שיהיה לה בעל.

אחרי זה הסתבכו העניינים,

היא לא הייתה אישה רעה,

היא הייתה סך הכל בחורה טובה.

אבל הסתבכו העניינים,

10 שנים,

אין ילדים,

מת.

היא חושבת עכשיו על עצמה,

הפתרון שלה לבעל הוא בהליכה עם נעמי,

יותר קל מאשר בארץ מואב,

אולי.

אבל ברגע שהיא הבינה שאין סיכוי בארץ יהודה,

זה רגע פרשת המים מבחינת ערפה,

היא עוזבת והולכת,

הולכת חזרה.

לעומת זאת רות,

שלא התחתנה עם מחלון בגלל שהיא רצתה בעל,

היא רצתה את המשפחה,

היא רצתה את הדרך,

היא רצתה את האמונה,

היא רצתה את דרך השם.

ולכן זה שבעלה מת וזה שלא יהיה לה בעל אחר,

זה לא,

זו לא סיבה לעזוב את נעמי.

ולכן היא אומרת לה:

ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך,

כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין,

עמך עמי ואלוהיך אלוהי.

באשר תמותי אמות ושם אקבר,

כה יעשה אדוני לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך.

מה זה מה זה פה אקבר?

מה זה באשר תמותי אמות?

מה היא כבר רוצה,

רוצה כבר מדברת על המוות עם נעמי?

לא נעים.

למה היא אומרת לה באשר תמותי אמות ושם אקבר?

מה זה באשר תליני אלין?

כל הדברים האלה לדעתי יש להם פירוש אחד ויחיד.

עכשיו אני אמהר,

יש עוד פירוש לזה אבל הפירוש כאן אחד ויחיד,

מהו?

אני לא מתכננת להתחתן יותר בחיים.

באשר תליני אלין,

עם מי אישה ישנה?

עם בעלה נכון?

ואני כל ימיי אני אישן תמיד במיטה לידך.

באשר תמותי אמות,

אישה שמתחתנת היא הולכת לבית בעלה וחיה איתו נכון?

יכול להיות שהוא גר קרוב,

יכול להיות שהוא גר רחוק.

אני אישאר איתך עד המוות.

מה זה שם,

איפה אישה נקברת?

לצד בעלה.

כשהיא אומרת ושם אקבר,

אני אקבר איתך.

במילים אחרות היא אומרת אני אישאר איתך לנצח,

אני לא הולכת להתחתן וזה לא מעניין אותי שאני לא הולכת להתחתן,

זה לא משנה,

כי לחזור לעמה ולאלוהיה אני לא מוכנה.

אפילו אם המחיר הוא אלמנות חיות,

להישאר אלמנה לא נשואה עד סוף חיי.

וכמו שדיברנו בעבר,

לא בטוח שמדובר גם באישה כל כך מבוגרת.

אם היא הייתה בת שתים עשרה שלוש עשרה כשהיא התחתנה,

היא עכשיו בת עשרים ושתיים שלוש,

אפילו עשרים וחמש,

זה גיל שעוד אפשר להקים בית מחדש.

היא מוכנה,

אין סיכוי,

אז מה?

באשר תמותי אמות ושם אקבר.

לכן היא מדברת איתה על הקבורה,

על מוות.

יכול להיות שהיא אפילו אמרה לה את זה,

את שומעת מה?

את תמותי איתי,

אני אמות ואז מה תעשי את?

אני אמות היא אומרת לנעמי,

יום אחד אני אמות,

מנסה לשכנע אותה.

היא אומרת לה אני אישאר בבית איפה שיהיה,

אני אשאר שמה עד שאני גם אמות שמה.

ומה,

ואני אקבר לידך.

אבל אני מבוגרת ממך בשלושים שנה.

אז מה?

אני רוצה לחזור אל הקדוש ברוך הוא,

ללכת אל הקדוש ברוך הוא.

וזה ותרא כי מתאמצת היא ללכת איתה ותחדל לדבר אליה.

ונעמי קיבלה,

קיבלה את הזה,

אני חושב שזה גם בסוף זה היה מרפא לנעמי.

כי נעמי הבינה ובכל העניות של נעמי וכל זה זה גם באשמת רות.

כמו שאמרנו,

אם לא היה רות הייתה הולכת לאחותה או לקרובי משפחה משתכנת אצלם וחיה אצלם

בתור,

היו עושים לה יחידת דיור אצל הדודה הזקנה,

המסכנה.

אבל עם נעמי זה סיפור אחר,

היא צריכה לגור בזה,

צריכה לגור בבית משלה לא יודע איפה,

אולי ישנו באוהלים ובעניות גדולה,

אבל בסוף זה גם עזר לבנות בית.

עד כאן הסיפור של רות וערפה בהשקפה פשוטה.

ואני חושב שזה נכון שכל מה שאמרנו כאן נכון.

והרמז הוא רות המואביה אשת מחלון ושם האחת ערפה.

משם הכל מתחיל להבין את כל הסיפור,

זה הסיפור שערפה הלכה ורות נשארה.

אבל חכמים חיברו לנו את ערפה בעוד סיפור,

בעוד סיפור וזה סיפור שנמצא בספר שמואל.

נפתח ישר בספר שמואל ב פרק כ"א.

ממש לקראת סוף ספר שמואל ב' יש שמה תיאורים של הקרבות של דוד.

זה מתחיל בפרק כ"א פסוק ט"ו.

ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל,

וירד דוד ועבדיו עימו וילחמו את פלשתים ויעף דוד.

וישבי בנוב אשר בילדי הרפה,

ומשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת והוא חגור חדשה,

חרב חדשה,

ויאמר להכות את דוד.

ויעזור לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו.

אז נשבעו אנשי דוד לאמור לא תצא עוד עמנו למלחמה ולא תכבה את נר

ישראל.

ויהי אחרי כן ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים,

אז הכה סבכי החשתי את סף אשר בילדי הרפה.

ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים,

ויך אלחנן בן יערי ארגים בית הלחמי את גוליית הגיתי ועץ חניתו כמנור ארגים.

יש כאן פסוק קשה,

בסדר?

אנחנו מכירים שמי הרג את גוליית?

דוד.

פה מסופר לנו על אלחנן שהרג את גוליית.

נכון אלחנן מבית לחם שהרג הרג את גוליית.

טוב,

אני לא הולך ליישב את זה עכשיו,

אבל רק אגיד לכם שאחד ההסברים הוא אלחנן הוא דוד,

בסדר?

ותהי עוד מלחמה בגת ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים

וארבע מספר וגם הוא יולד להרפה.

ויחרף את ישראל ויכהו יהונתן בן שמעה אחי דוד.

את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו.

וחכמים לקחו את הרפה והפכו אותה לערפה.

ערפה והרפה,

כשבאמת לא חייבים כאילו אין סיבה בעולם.

יש לנו ערפה זה ערפה והרפה זה הרפה.

זה שני שמות שונים.

וכדי לתרץ למה קראו לה הרפה,

אז חכמים מצאו כל מיני כל מיני דרשות לשוניות שבו נגיד כך,

הם כשלעצמם אם לא שאנחנו מאמינים לחכמים לא היינו משתכנעים מהם,

בסדר?

אבל מה מה פשר הדבר הזה?

יש כנראה כנראה משהו שקשור לסיפור של גוליית.

אם תפתחו רגע בשמואל א' בפרק י"ז.

שמה יש את הסיפור עם גת עם המלחמה עם פלשתים.

ויצא איש הביניים,

פסוק ד',

ממחנות פלשתים גוליית שמו מגת גובהו שש אמות וזרת.

מדובר בבן אדם בגובה של מעל שלוש מטר,

בסדר?

לפי רב חיים נאה,

לא יודע אם האמות האלה נמדדו אצל החזון איש או רב חיים נאה.

לפי רב חיים נאה קצת מעל שלוש מטר.

גם לפי חזון איש מעל שלוש,

אבל זה כבר יותר מתקרב לשלוש וחצי.

זה גובה רציני,

בסדר?

מעל שלוש מטר זה משהו,

זה לא רק גובה,

זה גם רוחב,

זה הכל.

וכובע נחושת על ראשו.

ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל:

למה תצאו לערוך מלחמה?

הלוא אנוכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול?

ברו לכם איש,

כל הסיפור הזה.

ואז פסוק י"ב:

ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמונה בנים והאיש

בימי שאול זקן בא באנשים.

ולמה מספרים כאן עכשיו דוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם?

הביטוי אפרתי מבית לחם מופיע רק בעוד מקום אחד,

זה אצלנו.

אפרתים מבית לחם יהודה.

יש כאן איזה סוג של גזירה שווה באגדה שמוליכה אותנו,

אבל נו אז איך הגענו מערפה להרפה?

אז אני חושב שההסבר של הדבר הזה מופיע הוא יהיה על פי דברים שמופיעים

בספר דברים.

בואו נפתח רגע בספר דברים בפרק ב'.

דברים פרק ב' מתאר...

את המסעות של בני ישראל,

אני מתחיל בפסוק ט'.

ונפן ונעבור דרך מדבר מואב,

ויאמר אדוני אלי:

אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה,

כי לא אתן לך מארצו ירושה,

כי לבני לוט נתתי את ער ירושה.

האימים לפנים ישבו בה,

עם גדול ורב ורם כענקים.

רפאים יחשבו אף הם כענקים,

והמואבים יקראו להם אימים.

ובשעיר ישבו החורים לפנים,

ובני עשו יירשום וישמידם מפניהם וישבו תחתם,

כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו וכולי וכולי.

אני מדלג פסוק י"ז:

וידבר אדוני אלי לאמור:

אתה עובר היום את גבול מואב את ער,

וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם,

כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה,

כי לבני לוט נתתיה ירושה.

ארץ רפאים תחשב אף היא,

רפאים ישבו בה לפנים,

והעמונים יקראו להם זמזומים.

עם גדול ורב ורם כענקים,

וישמידם אדוני מפניהם ויירשום וישבו תחתם,

כאשר עשו לעשו לבני עשו היושבים בשעיר וכולי וכולי,

והעווים וכל הסיפור הזה.

את הרפאים האלה אנחנו פוגשים גם בספר בראשית,

נכון?

בוא נפתח רגע במלחמת כדרלעומר וחבריו,

אבל לא במלחמה עצמה אלא בדרך.

פרק י"ד בספר בראשית,

וסימנך ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר,

בסדר?

מי שאוהב סימנים.

בארבע עשרה שנה בא כדרלעומר זה פרק י"ד בספר בראשית.

פסוק ה':

ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר והמלכים אשר איתו,

ויכו את רפאים בעשתרות קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשווה קריתים ואת החורי

בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר.

ואת זה היה הדרך,

אחד הדברים שהקדוש ברוך הוא הכין את הדרך לאברהם אבינו ולבני לוט ולמשפחתו לרשת

את כל הארץ.

היו פה כל מיני עמים ענקיים,

אנשים בגובה שלוש מטר,

שכשיש לך טכנולוגיה עדיפה בצורה קיצונית,

אתה לא יכול לנצח אותם בחיים.

זה אנשים,

זה גם בארץ ישראל ישבו בחברון,

כל מיני מקומות.

בסדר?

גם בספר יהושע גם מוזכרים.

הרפאים זה היה העם הזה.

למה קוראים להם רפאים?

לא יודע,

יש כל מיני,

אפשר לחשוב על כל מיני סיבות מה פשר השם הזה,

רפאים.

אבל יכול להיות שזה גם חילוף של פראים או משהו כזה,

עולה בדעתי,

אבל לא משנה.

האנשים האלה חיו בעיקר בעבר הירדן המזרחי,

בארץ מואב ובארץ עמון.

אימים,

זמזומים.

המכה הראשונה הם חטפו מכדרלעומר,

מכה שנייה הם חטפו ממואב ועמון,

נכון?

ויירשום וישבו תחתם.

האם כולם מתו?

אולי כמעט כולם מתו.

סיחון ועוג ודאי היו מהשאריות עדיין של הרפאים האלה,

ואפשר לשער שעורפה,

לפי לפחות הרפה,

הרפה שמופיע בספר שמואל היא קשורה,

למה קוראים לה הרפה?

הרפה זה הרפאה,

בסדר?

כתוב בלשון קצרה.

רפאה,

היא הייתה אישה שהייתה מיתר הרפאים והיא חיה שמה בגת.

איך הגיעה רפאה לגת?

שאלה תמוהה,

קשה מאוד.

הרפאים חיו בעבר הירדן המזרחי,

איך אישה מן הרפאים מגיעה לגת ונולדים לה שמה ארבעה ילדים ואת כל הסיפור

הזה?

איך?

מה לרפאים ולפלישתים?

באים חכמים ומחברים לנו.

אנחנו מכירים סיפור ילמד סתום מן המפורש,

יש מידה כזאת.

אנחנו מכירים סיפור של אישה שהגיעה מארץ מואב והלכה אני לא יודע לאיפה.

יכול להיות שהיא בת של עגלון מלך מואב,

לפי הדעה הזאת.

אולי עגלון מלך מואב הוא לא סתם היה מלך מואב,

אולי הוא היה מאוד גבוה,

מאוד גדול,

אולי הוא היה צאצא של...

אולי בן תערובת,

לא חייב להיות רפאים נקי,

בסדר,

אבל זה.

אבל היה שם גם גנים של רפאים,

ויכול להיות שזה לא עגלון,

יכול להיות שזה משפחה של עגלון או קרובים של עגלון או משהו כזה.

זה גם מסביר לא מעט על הנישואין האלה של אורפה ושל אורפה עם כיליון.

אם היא שייכת למשפחת הרפאים,

לא בטוח שאנשים רוצים להתחתן איתם.

יכול להיות שהיא עצמה לא הייתה באיזה גובה של מפחיד,

כן?

אבל היא הייתה צאצאית,

ואנשים היו מה שקוראים היום בלשון מודרנית עמים ילידים,

בסדר?

מכירים את המושג הזה עמים ילידים?

יחד עם כל הפרוגרס,

אז הגיעו לדבר שהוא לא שלא אמיתי,

אבל זה לא רלוונטי היום.

יש דבר שנקרא עמים ילידים.

למשל האינדיאנים באמריקה,

הם ילידים.

אחרי זה באו מכל קצוות תבל ולקחו להם את הארץ.

אז היום יש להם כל מיני זכויות,

יש שמורות טבע שהם חיים בהן.

יש הרבה מהם שהתערבבו,

אבל יש מעטים שזה.

בכל יבשת אמריקה יש עמים ילידים.

גם באוסטרליה יש עמים ילידים,

אבוריג'ינים קוראים להם.

הם ילידים.

יש להם גם מספר נציגים שם בפרלמנט שמרשים להם,

הם עושים שם כל מיני זה.

הם דווקא תומכי ישראל,

האבוריג'ינים האלה מעמים הילידים באוסטרליה הם תומכי ישראל.

וניו זילנד גם יש ילידים,

בסדר?

הרפאים היו עמים ילידים.

הם היו שונים,

הם היו נראים אחרת.

הם היו אחרת מהמואבים והעמונים.

הם התערבבו בהם,

חלק התערבבו,

חלק זה,

חלק היה אפשר לראות עליהם את זה.

אפשר להבין את הסיפור הזה של אורפה כרפאה.

והיא הייתה רפאה,

וכשהיא עזבה את נעמי,

למואב אין לה כל כך מה לחזור כמו שסיפרנו.

בדרך היא פגשה איזה שיירה או משהו,

ראו אישה הולכת לבד,

יכול להיות כמו שחז"ל מספרים במסכת סוטה שהיא נאנסה על ידם,

בסדר?

זה לא דבר שהוא כל כך רחוק.

בכלל שכתוב "ותלכנה בדרך",

אתה רואה שכבר היו בדרך.

כשהיא הולכת לבד בדרך,

אז אישה הולכת לבד בדרך,

בוא נגיד יש בזה סיכונים מסוימים,

בסדר?

יכול להיות שהיא נאנסה,

יכול להיות שכבר נכנסה להיריון,

לא היה לה כבר לאיפה ללכת,

נשארה איתם,

הם הלכו לעיר שלהם בגת,

והילדים זה הילדים שאנחנו פוגשים פה.

למה אנחנו פוגשים כאלה ילדים עם שנאה כזאת לעם ישראל,

מחרפים מערכות אלוהים חיים,

וגוליית הגיתי וכל מה שמסביב לעניין הזה?

אז זה כתבתי על זה כבר.

אני חושב שזה נכון.

אם אני מחפש סיבה,

הסיבה היא כמו הסיפור עם תמנע.

תמנע הייתה פילגש,

כתוב למה יצא ממנה עמלק?

היא רצתה להתגייר,

באה לאבות,

אמרו לה דחו אותה.

ואז הדחייה,

הכאב של הדחייה,

פעפע בה,

ועבר הלאה לבן שלה לעמלק,

והיא תמיד סיפרה לו בכאב על מה שעשו לי אלה שמה.

אני בכלל לא רציתי,

לא תמיד צריך להגיד את זה,

לפעמים לא צריך להגיד,

לפעמים מספיק שהילד רואה את זה על הפנים את הסבל,

הוא שומע את הסיפור,

אומר רגע,

למה נעמי שלחה אותה?

את אמא שלי?

איזה האנשים אלה?

העוינות והשנאה מתבשלים,

מעמיקים,

ויכולים אחרי זה להיות זה.

וכאן,

לפי זה,

לפי החכמים,

לפי המדרש הזה שמזהה את אורפה עם הרפה,

כנראה זה לא היה מוצדק מה שעשתה נעמי.

אנחנו תמיד רואים את אורפה כמי שהפנתה עורף לחמותה,

שהיא לא בסדר וזה.

אז נכון,

בתחילת השיעור ציירתי אותה אולי פחות בצדקות מרות,

אבל עדיין אמרתי כל הזמן היא הייתה בחורה טובה.

עובדה שהיא באה,

"עשיתם חסד עם המתים ועמדי",

נכון?

היא הייתה בחורה טובה.

היא לא הייתה בחורה מושלמת,

היא הייתה בחורה שגרמה גם את הצרות האלה לא בכוונה כל הנישואין האלה עם

כיליון.

היא לא באה,

היום היו אומרים היא לא באה בטוב לנעמי,

בסדר?

אבל מספיק,

בסוף ודאי,

אבל זה לא הצדיק את הדחייה המוחלטת הזאת שלה.

זה לא הצדיק.

היא רצתה,

גם אם הסיבות לא היו מושלמות,

נמצא בה דבר טוב.

נמצא בה.

נמצא בה דבר טוב.

וגם אם תגידו שלא היה צריך לקבל אותה לפי הלכות גירות וכל הדברים האלו,

ואני חסיד גדול של הלכות גירות שלומדים אותם מפה,

מפה למדנו,

כתבתי על זה ספר מי שמתעניין בזה,

בצד כנפיה קוראים לו,

יש עוד כמה עותקים,

וקבלת מצווה,

הכל.

אבל גם לאיך יש משמעות.

לשלוח אותה באמצע הדרך זה לא,

זה לא היה נכון לעשות את זה.

זה לא היה נכון.

לא הייתה צריכה נעמי לתת להם לצאת איתה לדרך.

אם את לא רוצה,

אל תתני להם לצאת.

אי אפשר באמצע הדרך.

אי אפשר כבר קרוב לארץ יהודה להמשיך בשכנועים.

וגם אם הגענו למצב כזה,

תגיעו לארץ יהודה,

תחברי אותה לשיירה מסודרת שיקחו אותה כמו שצריך בצורה מכובדת חזרה לארץ מואב.

לא נשיקה ושלום על ישראל,

יותר זה לא,

לא מעניין אותי.

זה לא בסדר.

ככה אני,

לא אני אומר,

המדרש הזה שמדבר על השנאה ועל העוינות שיצאו ממנה כל זה.

אני חושב שזה מלמד שזה לא היה בסדר.

אחרת למה,

איך מאישה כל כך טובה יוצאים ילדים כל כך גרועים,

כל כך מסוכנים לעם ישראל?

זה תמיד יהיה איזה סוג של עונש בעניין הזה.

אז אנחנו לפי דרכנו למדנו,

שנכון,

גם שיש חסרונות באנשים,

לדחות בשתי ידיים זה לא טוב.

לעולם תהא שמאל דוחה אבל ימין מקרבת.

אז זכינו ללמוד בכמה פנים את הסיפור הזה של עורפה ורות וכל מה שהיה

שם.

השם יתברך יאיר עינינו במאור תורתו.