פנחס תשפ"ו | הרב שרון יוסט

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

── ראשי פרקים ──
(0:00) פתיחה: סיכום פרשת בלק והמעבר לפרשת פנחס
(1:33) רש"י על הפסוק "ובאלה לא היה איש"
(3:17) אתגרי כיבוש ארץ כנען והאמונה של הבנות

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. המפקד לאחר המגפה — בעקבות הטרגדיה של חטא בעל פעור, מצווה הקדוש ברוך הוא למנות את בני ישראל כדי לכונן את הדור החדש העומד להיכנס לארץ.
2. הגברים מחוץ למחנה — גזירת המרגלים חלה באופן ספציפי על הגברים שבאותו דור, מה שהביא למותם במדבר, בעוד שהנשים נותרו בחיים כדי להיכנס לארץ.
3. חיבת הארץ של הנשים — רש"י מלמד שהנשים ניצלו מהגזירה בזכות חיבתן לארץ ישראל, בניגוד לגברים שביקשו לחזור למצרים.
4. בנות צלפחד כראיה — בקשתן של בנות צלפחד לקבל נחלה משמשת כדוגמה המובהקת לאהבתן הכללית של נשות ישראל לארץ.
5. מעבר לאינטרס חומרי — המניע מאחורי הבקשה לאחוזה לא היה רק רצון ברכוש, אלא קשר רוחני עמוק ותשוקה לקדושת הארץ.
6. אמונה הנובעת מאהבה — הספרי מסביר שבזמן שהעם היה בשפל ובייאוש, לנשים אלו הייתה אמונה שלמה שהארץ תיכבש, כי אהבתן הפכה את ההתנחלות בה למציאות ודאית עבורן.
7. כוחה של התשוקה — הכתב סופר מציין שכאשר אדם אוהב דבר מה באמת, הוא משקיע בו ומאמין בהצלחתו; כך, תשוקתן של הנשים לארץ הולידה את ביטחונן המוחלט בירושתה.

What is כרם ביבנה - פרשת השבוע (רבנים ובוגרים)?

"מעולם לא פסקה ישיבה" - דברי תורה קצרים מאת בוגרי הישיבה לשבתות ומועדים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

שלום וברכה.

פרשת השבוע הקודמת,

פרשת בלק,

הסתיימה בחטא בעל פעור ובמגפה הנוראה שנגפו עם ישראל מחמתו.

ופרשתנו,

פרשת פנחס,

אחרי המגפה,

מצווה הקדוש ברוך הוא את משה למנות את עם ישראל.

וזה לשון הכתוב:

"ויהי אחרי המגפה.

ויאמר השם אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמור,

שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם כל

יוצא צבא בישראל".

ואכן התורה הולכת ומונה איש איש לשבטיו.

ובסיכום הדברים אחר שנמנו כל עם ישראל,

מסכמת התורה ואומרת:

"אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את בני ישראל בערבות מואב על ירדן

ירחו.

ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר

סיני.

כי אמר השם להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב

בן יפונה ויהושע בן נון".

כל דור המדבר,

כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה מתו במדבר בעוון חטא המרגלים,

ורק הדור הצעיר,

הדור שלא חטאו,

הם אלו שנכנסים לארץ,

הם אלו שנמנים כאן במפקד השני,

המפקד האחרון.

רש"י על הפסוק הזה שקראנו כותב את הדברים הבאים:

"ובאלה לא היה איש",

מה הכוונה איש?

מדוע מוזכר דווקא העניין איש?

אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים,

לפי שהן היו מחבבות את הארץ.

האנשים אומרים "נתנה ראש ונשובה מצרימה",

והנשים אומרות "תנה לנו אחוזה".

ובכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.

אומר רש"י,

העובדה שבקשתן של בנות צלפחד מופיעה מיד אחרי המניין של עם ישראל מעידה על

כך שהן חיבבו את הארץ ובכך כל הנשים כולן,

ואכן דווקא האנשים,

הגברים,

הם היו בגזרת הארבעים שנה,

בגזרת אי הכניסה לארץ,

אבל הנשים לא נגזר עליהן והן נכנסו לארץ ישראל עם כולם.

ונשאלת השאלה:

איך אפשר להסיק מתוך הפרשה של בנות צלפחד שהן חיבבו את הארץ?

הרי כתוב שהן באו וביקשו נחלה,

"תנה לנו אחוזה".

לכאורה זה דבר טבעי,

כל אדם רוצה שתהיה לו נחלה,

כל אדם רוצה שיהיה לו רכוש,

שתהיה לו קרקע שיוכל להתפרנס ממנה,

שיוכל להוריש לבניו אחריו.

אולי בנות צלפחד ביקשו נחלה מתוך אותו הרגש הטבעי כמו כל אדם שרוצה נחלה?

מניין לנו שהן חיבבו את הארץ ולכן ביקשו נחלה?

אולי אפשר לומר שהדיוק לא בא דווקא ממילה זו או אחרת אלא מעצם העניין.

הרי עם ישראל נמצא במצב לא קל אחרי שנות נדודים רבות במדבר,

אחרי עשרים וארבע אלף איש שמתו במגפה.

עדיין עמי כנען מאכלסים את כל ארץ ישראל,

חזקים מאוד,

קשים מאוד,

שלושים ואחד מלכים,

ומי יודע אם באמת אפשר יהיה לכבוש אותם,

אם אפשר יהיה באמת להתגבר עליהם ולנצח אותם?

באות בנות צלפחד ואומרות:

אנחנו בטוחות,

סמוכות ובטוחות שנוכל לנצח אותם ולירש את הארץ,

וממילא אנחנו מבקשות "תנה לנו אחוזה".

אומר הספרי,

לשון הספרי כאן על הפרשה:

באיזו שעה עמדו לפני משה?

בשעה שאמרו ישראל "נתנה ראש ונשובה מצרימה".

אמר להן:

והלא כל ישראל מבקשים לחזור למצרים ואתן מבקשות נחלה בארץ?

אמרו:

יודעות אנו שסוף ישראל להחזיק בארץ.

אומר הכתב סופר:

האמונה של בנות צלפחד ביכולת להגיע לארץ ישראל ולירש אותה ולכבוש אותה ולנצח את

כל העמים שהיו בה,

האמונה הזאת באה מתוך האהבה שלהן לארץ ישראל,

מתוך התשוקה לארץ ישראל,

מתוך כך הגיעה האמונה הגדולה בירושת הארץ.

כל אדם כאשר הוא אוהב מישהו,

אוהב דבר מסוים,

הוא ישקיע בו,

הוא יאמין בו,

הוא ירצה אותו והוא יעשה ויצליח.

כך גם בנות צלפחד,

אהבתן וחיבתן לארץ היא זו שהצמיחה בהן את האמונה הגדולה.

יהי רצון שגם אנחנו נזכה להמשיך לאהוב את ארץ ישראל,

להשתוקק אליה,

לרצות בה,

מתוך כך גם נוכל לירש אותה לגמרי,

שהשם יעשה לנו ניסים ונפלאות כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

שבת שלום.