אמור תשפ"ו | הרב יצחק דעי

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. כפלות הלשון בפרשה — הכפילות של הלשון "אמור" ו"ואמרת" בפסוק הראשון של פרשת אמור מלמדת דין מיוחד בנוגע לכהנים וטומאה.

2. אחריות הגדולים על הקטנים — חז"ל לומדים מהכפילות "להזהיר גדולים על הקטנים", כלומר המבוגרים מצווים שהקטנים לא ייטמאו על ידם.

3. איסור "לא תאכילום" — למרות שקטן שאוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו, אסור לגדול "לספות" (להאכיל או לגרום) איסור לקטן בידיים.

4. שימת לב לפרטים הקטנים — ברובד הדרש, "להזהיר גדולים על הקטנים" מלמד שאנשים העוסקים בפרויקטים גדולים צריכים להיזהר לא לזלזל בפרטים הקטנים ובמצוות שבין אדם לחברו.

5. אין קוטן בגודל — על פי תורתו של מרן הרב קוק, בכל ענייני התורה והמצוות אין דבר שהוא באמת "קטן", שכן לכל פרט יש חשיבות עצומה.

6. להזהיר מלשון זוהר — פירוש נוסף למילה "להזהיר" הוא מלשון זוהר והשפעה, שהגדולים צריכים להקרין מאורם על הקטנים.

7. חשיבות הדוגמה האישית — החינוך האמיתי אינו מסתכם באמירות בלבד, אלא מבוסס על דוגמה אישית שדרכה הקטנים מקבלים את ההשפעה.

8. הוא היה אומר — כפי שהיה נוהג לומר הרב דרוקמן זצ"ל, על האדם קודם כל "להיות" (הוא היה) ורק אחר כך להטיף ולומר לאחרים (אומר).

מה זה כרם ביבנה - פרשת השבוע (רבנים ובוגרים)?

"מעולם לא פסקה ישיבה" - דברי תורה קצרים מאת בוגרי הישיבה לשבתות ומועדים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו עומדים ערב שבת קודש פרשת אמור. מיד עם תחילת הפרשה אנחנו רואים שיש כפילות בפסוק הראשון. \"ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו\". חז\"ל במסכת יבמות בדף קי\"ד עומדים על הכפילות הזאת, אמור ואמרת. מה היה חסר הפסוק אם היה כתוב רק אמור, אמור אל הכהנים בני אהרון לנפש לא יטמא בעמיו? מלמדים אותנו חז\"ל, אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים. כלומר למרות שקטן פטור מכל המצוות כולן ויש מימרא בחז\"ל שאומרת קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו, מכל מקום מוטלת אחריות על ההורים שלו שלא לטמא אותו בידיים. קטן כהן, אביו וגם אימו הם צריכים לדאוג שלא לטמא אותו בידיים בטומאת כהן למרות שהוא קטן ואינו חייב במצוות מן התורה. העניין הזה שלא לגרום איסור לילדים קטנים מופיע גם בשרצים וגם בדם ובאופן כללי יש מושג שנקרא לא תאכילום, לא תאכלום לא תאכילום. אנחנו לומדים משלושת הפסוקים הללו משלושת המקורות הללו את העניין שיש מחויבות של ההורים כלפי הילדים שלהם לא לספות להם איסור בידיים. יש ויכוח אם גם באיסור דרבנן אומרים את זה או לא, מחלוקת בין הרמב\"ם לבין הרשב\"א. אבל בגדול בוודאי שבאיסורי תורה אסור לגדולים לספות איסור לקטנים. זה ברובד הפשט, ברובד ההלכה. אבל יש עוד שני פירושים מעניינים על דרך הדרש על המושג הזה להזהיר הגדולים על הקטנים. פירוש אחד אומר שלפעמים אנשים גדולים הם עושים דברים גדולים, מרימים פרויקטים עצומים, עוסקים בזיכוי הרבים, עוסקים במצוות חשובות ויסודיות. אבל על הדרך לפעמים מפספסים את הדברים הקטנים. לפעמים כדי להגיע ליעד מסוים אז אנחנו גם לפעמים פוגעים במישהו, בבין אדם לחברו בדברים שאולי נראים לנו זוטרים. אומר לנו רש\"י, אומרים חז\"ל, להזהיר את הגדולים, את האנשים הגדולים על הקטנים, על הדברים הקטנים. אל תשכח את הדברים הקטנים בדרך אל היעד הגדול. כי מפני שהדברים הקטנים הם באמת לא קטנים, הם גדולים. כי אין קוטן בגודל, אומר מרן הרב זצ\"ל. אין דבר כזה בגודל הכוונה בכל הדברים של התורה, בכל המצוות כולן אין קוטן בגודל. ולכן להזהיר את הגדולים על הקטנים הכוונה להזהיר את האנשים הגדולים גם על הדברים הקטנים. פירוש שני לעניין הזה וזה דבר מאוד מאוד גדול וזה קשור גם לימים שאנחנו נמצאים בהם, בימי ספירת העומר שאנחנו קוראים את פרקי אבות. להזהיר הגדולים על הקטנים, המילה להזהיר איננה במובן של אזהרה או איזה סוג של פנייה אל הגדולים לשמור על הקטנים. אלא הפירוש של להזהיר זה מלשון זוהר. להזהיר הגדולים על הקטנים הכוונה מלשון זוהר והשפעה. שהגדולים הם יעשו דברים מתוך דוגמה אישית ועל ידי כך הקטנים יקבלו את ההשפעה. יש פה אמירה כלפי המחנכים, כלפי ההורים, כלפי הרבנים, כלפי מדריכים: אתה עושה פעולה, תדאג שכשאתה עושה את הפעולה הזאת תעשה אותה מכל הלב כדי שיהיה בזה דוגמה אישית גם כלפי אחרים. מורי ורבי הרב דרוקמן זכר צדיק לברכה, שמי כמוהו דמות ומופת לדוגמה אישית, היה תמיד נוהג לומר בפרקי אבות: הוא היה אומר, הוא היה ורק אחר כך הוא גם אומר. קודם כל הוא היה. הדמות הוא קודם כל הוא עשה את מה שהוא אמר. אחר כך הוא גם היה מטיף לרבים את מה שהוא היה עושה. כי ברגע שאדם אומר למישהו לעשות דבר מה אבל הוא לא עושה אותו והוא לא מזדהה, האמירה הזאת היא חלולה. חייבת להיות דוגמה אישית ורק אחר כך אמירה כלפי אחרים. יהי רצון שנזכה, אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים, נזכה שנהיה אנשים שגם במעשים שלנו יש דוגמה אישית והשראה כלפי אחרים. שבת שלום.