הקדמת הרמח"ל לספר דרך השם

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. הרמב"ם של דורו — הרמח"ל שילב בין הבהירות הפילוסופית של הרמב"ם לבין עומק תורת הנסתר, בהגשת אמיתות מורכבות במבנה נגיש ושיטתי.

2. הפולמוס הגדול — למרות התנגדות עזה, שריפת ספרים וחרמות בשל חשד בשבתאות, הפכו ספרי הרמח"ל ליסוד בכל חלקי היהדות, ובפרט בתנועת המוסר.

3. ידע סדור מול ערבוביה — הבהירות בלימוד נמשלת לגן צרפתי מטופח לעומת חורש קנים פראי; ידע מאורגן מביא תענוג, בעוד ידע מבולגן הוא "משא כבד".

4. עדיפות הכללים — על הלומד להיות "כונס דברי תורה כללים" לפני הירידה לפרטים, שכן הכללים הם התשתית המאפשרת לסווג ולזכור פרטי דינים לאין ספור.

5. דקדוק בלשון — כל מילה בספר דרך השם נכתבה בדיוק נמרץ; המחבר מפציר בלומד שלא לדלג על שום פרט, שכן לכל הבחנה קטנה יש השלכות רחבות.

6. הסתרה מכוונת — כדי לעמוד בהבטחתו לרבנים שלא לפרסם דברי קבלה, השתמש הרמח"ל במושגי הנגלה כדי להסביר את מנגנוני הרוח, דבר המעיד על חוכמה פדגוגית עמוקה.

7. ארבעת עמודי האמונה — הספר בנוי סביב ארבעה נושאים: מהות הבורא, דרכי השגחתו, נפש האדם (ובכללה הנבואה) והעבודה המעשית במצוות.

8. הנאה מהלימוד — לימוד התורה לא אמור להיות סבל אלא חוויה של "להתענג ולהשתעשע", דבר המושג כאשר השכל רואה את הסדר והתכלית במערכת האלוקית.

מה זה הקדמות לספרי רבותינו | הרב איתיאל סופר (ישיבת כרם ביבנה)?

שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

טוב,

אז בעוד יומיים בכ"ו באייר מציינים את יום פטירתו של רמח"ל,

רבנו משה חיים לוצאטו.

עוד לא יצא לנו ללמוד הקדמה של הרמח"ל.

אז יש את הספר המפורסם,

מסילת ישרים,

מן הסתם גם ההקדמה שם מוכרת.

עוד ספר מאוד מאוד חשוב כמובן,

הרמח"ל בחייו הקצרים,

ארבעים שנה או אפילו פחות מארבעים שנה,

לפי ככל הנראה יש פה למטה את הביוגרפיה הקצרה.

בשנים האחרונות די מוכח שהוא אפילו נפטר לפני כן בשנת תק"ד,

שזה אומר בגיל שלושים ושבע.

הוא חיבר בחייו הקצרים למעלה משמונים ספרים.

אז אחד הספרים החשובים הוא ספר דרך השם,

שהוא אפשר לומר החיבור של דרך השם שתכף נתחיל מההקדמה שלו.

נפתח אולי במה שכותב,

יש רבי יצחק מלצאן שהיה מתלמידי הגאון מווילנה,

לא מהתלמידים,

תלמידי תלמידיו,

מממשיכי תורתו של הגאון מווילנה.

אז הוא בהדפסה שלו לספר דרך השם,

הוא כותב הקדמה,

פתח דבר.

הוא כותב שכשזהגאון מווילנה השיג את כתבי הרמח"ל,

הוא לבש בגדי יום טוב.

הגאון מווילנה צריך לדעת הוא היה צעיר מהרמח"ל בשלוש עשרה שנה סך הכל,

נולד שלוש עשרה שנה אחריו.

עוד היה האריך ימים הרבה אחרי פטירתו,

כי הוא נפטר בגיל יותר מבוגר,

הגר"א.

אבל מאוד מאוד העריך את הכתבים שלו.

וכשהוא ראה את הספר מסילת ישרים כותב שהוא כתב שאם הוא היה,

הוא כבר לא היה חי,

הרמח"ל כבר היה אחרי פטירתו,

הספר הגיע לגר"א אחרי פטירתו של הרמח"ל,

מסילת ישרים.

כתב שאם הוא היה חי,

הוא היה הולך אליו להקביל את פניו ברגל.

ההערצה הזאת,

ההערכה של הגר"א לתורתו של הרמח"ל באמת הביאה אפשר לומר את כל העולם,

ודאי הליטאי,

אבל גם יש השפעות גדולות גם בעולם החסידות וגם כמובן בכל פלגי או

חלקי היהדות.

מה שבחייו לא כל כך היה.

בחייו של הרמח"ל היה פולמוס גדול מאוד מאוד על התורה שלו בעצם,

על לימוד,

סוג של לימוד התורה.

כלומר דווקא מעניין שהוא עסק הרבה גם בצעירותו כבר אחרי שהוא למד הרבה הרבה

תורה,

הוא עסק גם במחזאות,

כתב מחזות,

ובשירים,

כתב הרבה שירים ומליצות,

עסק בפילוסופיה,

מה שנקרא ספרות יפה ועוד.

בדברים האלה זה היה בסדר,

כלומר אז זה לא היה איסור כמו שאולי היום יותר ירימו גבה על חכם

שעוסק בחוכמות כאלה.

זה לא מה שהפריע.

מה שהפריע לאלה שהתנגדו אליו היה שילוב של כמה דברים.

אחד מהם זה שהיה קצת אחרי תקופתו של שבתאי צבי שעוד היה ידוע משיח

השקר,

שעוד ככה היו הדים רחבים ובסתר עוד היו כל מיני שבתאים כאלה,

שבתאים למיניהם או בכלל אגודות כאלה ואחרות שעדיין החזיקו בכביכול משיחיות של שבתאי צבי.

והוא עסק הרבה בנושאים של קבלה והעמיד תלמידים שהיו להם כל מיני מנהגי פרישות

וכדומה,

אז חשדו בו בשבתאות וגם ההתעניינות בקבלה שזה בא ביחד,

כתב כתבים של מגידים שגילו לו מן השמיים כל מיני סודות וכדומה,

שזה הביא את אותם מתנגדים,

בראשם היה רבי משה חגיז.

רבי משה חגיז ועוד חבורה של חכמים בפרנקפורט.

הוא היה הגיע מפדובה שבאיטליה.

אחר כך היו חכמים שהיו בוונציה וגם חכמי ירושלים וגם בפרנקפורט שהתאגדו יחד,

רבנים שונים שטענו שהוא נוטה לשבתאות והוא בעצמו משיח וכדומה.

החרימו את הכתבים שלו,

אילצו אותו בכפייה לחתום על כך שהוא יותר לא מפרסם דברים בקבלה.

למרות שלפי ההלכה הוא כותב את זה בעצמו באיגרות,

שיש איגרות רמח"ל,

ספר שלם של איגרות רמח"ל שאפשר לדלות ממנו הרבה חומר על המאורע ההיסטורי הלא

נעים הזה שהיה שם באותה תקופה,

על הפולמוס הגדול.

כותב שזה היה בעצם שלא,

הוא בהתחלה התנגד.

הוא אמר אני מפדובה.

רבו היה רבי ישעיהו באסאן,

כמוזכר כאן,

לא אמרתי,

תלמידו המובהק של רבי ישעיהו באסאן,

והוא תמך בו לאורך כל הדרך.

הוא תמך בו,

יש מקומות שהוא ביקר אותו על דברים כאלה ואחרים,

אבל התווה דרכו.

עוד היה צעיר לימים,

אבל הוא ודאי תמך בו.

אז הוא אומר,

אם הוא יגיד לי הערות כאלה ואחרות אני אשמע לו,

זה מורי ורבי,

אני לא מחויב לרבני ונציה.

היה איזשהו ויכוח מסוים,

אני מפדובה ולא מונציה,

באחד האיגרות שלו.

אבל בסופו של דבר אילצו אותו,

כמו שאמרתי,

והוא גלה מאיטליה להולנד,

לאמסטרדם,

בתצ"ה,

זאת אומרת הוא היה בגיל 28.

שם הוא פרסם את מסילת ישרים,

ודווקא על הספר הזה אותם אלה שהתנגדו לספריו שבקבלה דווקא אמרו שהספר הזה הוא

ספר שאין בו דופי.

כך כתב אחד מהמתנגדים,

שכחתי כרגע את שמו,

לגבי ספר מסילת ישרים.

בכלל גם שם הוא פגש,

כאשר בנדודים שלו הוא פגש גם את רבנו יונתן אייבשיץ.

הוא עבר בדרך בגרמניה,

בהמבורג בגרמניה פגש שם את רבנו יונתן אייבשיץ שכבר היה זקן.

גם אותו רדפו כידוע,

רבי יעקב עמדן וכולי,

היה ויכוח מאוד מאוד גדול גם כן בטענה שהוא שבתאי,

כיוון שהיה כותב קמיעות וכדומה.

הוא כבר היה זקן מופלג.

ויש איזושהי איזשהו סיפור שהוא אמר לו בוא נלך נברח מפה ביחד לאמסטרדם,

ככה הוא כבר היה זקן,

אז רבנו יונתן אייבשיץ נשאר שם.

ורבי יעקב עמדן עצמו הוא אמר שספר מסילת ישרים אין בו שום פגם.

באמת הספר הזה כמו שאמרנו הוא הספר הכי מפורסם של הרמח"ל,

ספר אולי ספר המוסר המפורסם בעולם אפשר לומר,

ספר מסילת ישרים.

בסופו של דבר באמת לפי נאמן להבטחה שלו הוא לא פרסם בחייו יותר ספרים

בקבלה,

אלא הוא כתב שם בהולנד,

באמסטרדם את ספר מסילת ישרים שהזכרנו,

דרך תבונות,

דרך השם,

שזה הספר שאנחנו תיכף נלמד את הקדמתו.

ובסוף ימיו הצעירים הקצרים עלה לארץ ישראל בשנת תק"ג.

כפי שאמרתי,

היה מקובל עד לפני כמה שנים שהוא נפטר בתק"ו או בתק"ז,

אבל הוכח מכתבים של מישהו שעסק בקבורתו בעצמו שנפטר בתק"ד.

הוא כותב ששנתיים לפני כן קבר את הרמח"ל.

ולפי זה הוא בתק"ד בגיל מאוד מאוד צעיר,

גיל 37.

הוא נפטר הוא ובנו ואשתו,

בנו היחיד ואשתו נפטרו במגפה שהייתה מגפת הדבר שהייתה אז בארץ ישראל.

הוא היה אז גר בעכו ומקום קבורתו ככל הנראה,

יש כפר שנקרא כפר יסיף שהוא ליד עכו,

וככל הנראה הוא קבור שם.

הייתה איזו שמועה כלשהי שהוא קבור בטבריה,

ככל הנראה לא היה אין לה ביסוס כי שהיה מאתיים שנה לפטירתו,

מאתיים שנה לפי התאריך שחשבו שזה היה בתשי"ז,

כשחשבו ציינו את מאתיים שנה לפטירתו,

אז הייתה עצרת גדולה בטבריה,

ואז עוד לא היה,

לפני קום המדינה,

שנה לפני קום המדינה,

הוועד הלאומי לכנסת ישראל.

זה היה הוועד שניהל את החיים היהודיים בארץ,

והנשיא של אותו ועד היה יצחק בן צבי שלימים היה גם נשיא מדינת ישראל.

אז הוא עשה כל מיני סדרה של פעולות להנצחת זכרו של הרמח"ל ואחד מהם

היה הקים איזה גל אבנים גדול כמו ציון כזה לרמח"ל בטבריה,

שהיום מי שהולך לטבריה יש קבר הרמח"ל שזה אותו מקום.

אבל סך הכל עניין של שמונים שנה,

שבעים יותר שנה שזה כאילו הפך לקבר הרמח"ל,

אבל ככל הנראה כפי שאמרתי הוא נקבר בכפר יסיף שזה כפר שסמוך לעכו.

הסיבה שקברו אותו בכפר הזה בגלל שיש ספק הלכתי אם עכו היא חלק מארץ

ישראל או לא,

בגמרא בגיטין דף ז' שם יש סוגיה על זה,

אז ככה ככל הנראה זה לפחות מה שכתוב באותם כתבים של הרב שעסק בקבורתו.

אז באמת אחרי פטירתו כולם הכירו את גדולתו של הרמח"ל,

את החסידות שלו והקדושה שלו שבאמת הגיע לדרגה כזו שכל הדברים שהוא עסק בהם,

גם הנושאים כמו שאמרנו ספרות ומליצות,

מחזות שהוא כתב וכדומה,

הכל היה בעצם מתוך קדושה.

הקדוש הוא מקדש את כל מה שהוא עוסק בו,

זה בעצם דרגת הקדוש כפי שהרמח"ל בעצמו כתב במסילת ישרים.

וכמו שאמרנו מבחינת התפוצה שלו בכל תפוצות ישראל,

אז המתנגדים מה שנקרא ובראשם הגר"א הושפעו ממנו הרבה מאוד ובעקבות ההערכה שהגר"א העריך

אותו אז זה התפשט בכל הקהילות וכדומה.

והספר הזה הפך להיות הספר המרכזי של תנועת המוסר שהתעוררה משהו כמו מאה מאה

חמישים שנה אחר כך בשנת תר"ש משהו,

כן,

בערך,

רבי ישראל סלנטר ועוד,

זה השפיע במילה על כל עולם המוסר.

בתנועת החסידות בחסידות אז לא אין איזה שהוא אפשר לומר הוגים כמובן בספר מסילת

ישרים אבל זה לא השפעה מאוד מאוד מפורשת אבל בסופו של דבר גם שם

יש השקפות מסוימות תורות מסוימות וכדומה שיסודן בתורתו בתורותיו של הרמח"ל.

כמובן הרב קוק הרב זצ"ל היה התורה שלו התבססה בעיקר על תורתו של הגר"א

והרמח"ל יחד הוא קושר אותם יחד הוא ממש משלב בין הדברים.

הרב משה צבי נריה אולי נקרא ציטוט קצר בספרו טל ראיה הוא כותב שנפשו

הפיוטית של הרמח"ל וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בגילויים וכולי כל אלו הביאו

את הרב מרן הרב זצ"ל לידי תחושה עמוקה של הזדהות וסוד שיח עם צעיר

מקשיב מבריק בתורה ומחשבה אם רבי יצחק הוטנר שלמד אצל למד הושפע רבות מהרב

קוק גילה את תחושתו ואמר סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצאטו ככה

הוא כותב הרב משה צבי נריה.

ולצד זאת עוד חלק עוד עוד אפשר לומר אני לא רוצה להגיד פלג אבל

ביהדות זה חכמי הקבלה כמובן מישיבות המקובלים למרות שבדרך כלל ההתמקדות היא בתורת האר"י

ז"ל וכולי אבל הרמח"ל עצמו היה הושפע מזה אחד הספרים הראשונים שלו שהוא כתב

בגיל מאוד מאוד צעיר בשנות העשרים לחייו אני חושב בגיל ארבע עשרה או חמש

עשרה היה סיכום של תורת האר"י ז"ל.

זאת אומרת אחרי כבר שהוא סיים את כל תורת הנגלה וכולי כבר היה בעל

כישרון אדיר שהוא מאוד מאוד לא מצוי.

אז יש שם בהר נוף ישיבת ישיבת רמח"ל שבעצם ישיבה שעוסקת בקבלה על פי

תורת הרמח"ל.

אחד המשגיחים הגדולים בעולם הישיבות הליטאי הרב חיים פרידלנדר בעל שפתי חיים עסק הרבה

בתורת הרמח"ל מי שרואה בשפתי חיים הסדרה של מי שמכיר את זה בית מדרש

סדרת ספרים על המועדים על התורה על שיחות וכדומה אז הוא כותב הרבה הרבה

מאוד מהשיחות מבוססות על יסודות בתורת הרמח"ל.

טוב אז הספר הזה של ספר דרך השם הוא בעצם שילוב אפשר לומר שילוב

של תורת הקבלה כלומר העניין של הכרת אמונת הקדוש ברוך הוא במושגים השימוש בעצם

אפילו אפשר לומר מושגים קבליים אבל זה לא בדיוק ספר קבלה הרי אמרנו שהוא

הבטיח שהוא לא יכתוב ספר קבלה.

הוא כתב מסילת ישרים כולנו יש את החלק הרובד הפשוט שלו וגם דרך השם

יש את הרובד הפשוט שלו זה רמה אחת מעל כמובן מבחינת הנושאי העניין שבתוך

הספר כלומר הנושאים שבו הוא מטפל הם כבר נושאים לא כמו מסילת ישרים שעוסק

באדם כלומר בתכונות הנפש בהשתלמות להתקדם בעבודת השם מדרגה של צדיק חסיד קדוש שלושת

הדרגות שהרמח"ל מסווג אותם על פי מידות על פי הברייתא של רבי פנחס בן

יאיר המפורסמת תורה מביאה לידי זהירות וכולי וכן הלאה.

הספר דרך השם הוא מדבר על ביסוד שלו על ההשקפה והיחס של של האדם

לעולם על ידי קיום המצוות כלומר איך קיום המצוות משפיע על הבריאה וכדומה אבל

כשמו כן הוא דרך השם.

כלומר דרך השם זה גם התמצית של אמונת אמונה בקדוש ברוך הוא ויש כאן

חיבור של תורת הקבלה יחד עם תורתו של הרמב"ם.

אתם יודעים הרמב"ם פותח את הלכות יסודי התורה שזה עוסק בעצם ביסודות ביסודות האמונה

והוא פותח אותו את הספר בידיעה שיש שם מצוי ראשון כן אז גם דרך

אגב אנחנו כאן לא לא נראה את לא נלמד את הפרק עצמו של דרך

השם החלק א' פרק א' אבל הוא פותח בבורא יתברך שמו.

כל איש מישראל צריך שיאמין וידע שיש שם מצוי ראשון קדמון ונצחי והוא שהמציא

וממציא כל מה שנמצא במציאות והוא אלוה ברוך הוא.

והוא צריך שידע שהמצוי הזה יתברך שמו אין אמיתת מציאותו מושגת זולתו כלל.

רק זה נודע בו שהוא מצוי שלם בכל מיני שלמות ולא נמצא בו חיסרון

כלל זה מאוד מזכיר לנו את הלשון של הרמב"ם שם שידע שיש שם מצוי

ראשון כפי שאמרנו בתחילת בתחילת הלכות יסודי התורה.

אז כיוון שכפי שאמרנו הבטיח שהוא לא יכתוב ספרי קבלה אז הוא כתב ספרי

ספרים בנגלה אבל לא השתמש במושגים קבליים אלא אם כן הם מופיעים בפירוש בתורת

הנגלה כאילו זה היה בעצם הפתרון שלו וזה מעיד על חוכמה גדולה שאיך הוא

הסווה את הדברים כלומר כלפי חוץ הוא לא עבר על לא עבר על החרם

הוא למשל הוא לא משתמש במושג של העולמות ארבעת העולמות שזה בעצם בסיס אחד

היסודות בתורת הקבלה אצילות בריאה יצירה עשייה כן ואז השתלשלות של העולמות מה שנקרא

הוא לא משתמש במושגים האלה משתמש במושגים חלופיים כדי שלא לעבור על ההבטחה שלו.

אז באמת כן זה גם החשש.

של אותם בהקשר לפולמוס שהזכרתי,

אז החשש בעיקר של בית הדין בפרנקפורט שמה כשהם טוענים שלא יכול,

הם טוענים שלא יכול להיות שאדם צעיר יעסוק בתורת הקבלה בגיל כל כך צעיר,

והוא רווק גם,

הוא היה אז רווק,

אז בכלל זה מאוד מאוד הפריע להם.

הוא טוען שמתגלים לו מלאכים,

שיש לו מגידים שמגלים לו מהשמים.

הוא גם כתב,

רצה לכתוב איזה זוהר חדש.

יש לנו זוהר חדש בזוהר,

שזה בעצם מה שנדפס מאוחר יותר,

אבל מהקטעים מהזוהר.

אבל הוא רצה לכתוב כמו משהו דומה לזוהר,

כעין זוהר חדש שלו.

אז באמת ככה הם כותבים ממש,

הייתה ממש תקופה שחוץ מהחרם שעשו עליו גם שרפו את כל הספרים שלו.

הם כתבו שם ממש איגרת לאחד מהם,

רבי יעקב פופרש שהיה בעל השב יעקב,

שהיה גם כן מגדולי ישראל,

אחד מהמשיבים הגדולים בדורו,

הוא היה רבה של פרנקפורט.

ושם,

אז רבי משה חגיז שהזכרתי שהוא היה בראש המאבק,

הוא כותב לרב של פרנקפורט ולכמה רבני קהילות נוספים איגרת שהכותרת שלה היא איגרת

סיבובית לכל ישיבות איטליה,

כלומר איגרת שרוצה להפיץ אותה בכל האזור,

ובכלל באירופה,

שהוא קרא שם לשרוף את ספרי הרמח"ל.

והרמח"ל ניסה בהתחלה להגן על עצמו אז הוא כותב כל מיני מכתבים.

הפולמוס הזה הוא פולמוס שנמשך כמה וכמה שנים,

כמו שאמרתי מתצ"ד,

זה הפולמוס הראשון,

התחיל בתצ"ד כשהוא היה אז בן עשרים ושלוש,

והתעורר שוב בתצ"ה.

ובהתעוררות השנייה של הפולמוס היא הייתה הרבה יותר חזקה ושם באמת הרמח"ל נשבר ובאמת

החליט לגלות,

לעבור לאמסטרדם.

אחרי פטירתו גם,

שזה נקודה שלא הזכרתי,

נדפס ספר,

וזה נקודה שמה זה,

ממש לפני לא הרבה שנים מצאו בכתבי יד מסילת ישרים,

סליחה,

מסילת ישרים מהדורה אחרת שנקרא ספר ויכוח,

מי שמכיר,

זה נדפס על ידי מכון שנקרא מכון אופק.

ושמה יש,

זה שונה מהמסילת ישרים שלפנינו,

זה בצורה של ויכוח,

כלומר שזה אולי הושפע גם כן מהעניין הזה של הפולמוס שיש כמו רב ותלמיד

שהוא עונה לו וכדומה.

והיסודות הם אותם יסודות אבל ככל הנראה היו כמה וכמה מהדורות לחלק מספריו של

הרמח"ל.

אז הנקודה גם בספר דרך השם,

שעכשיו נתמקד בספר עצמו,

שהספר הוא מאוד מאוד ברור,

כלומר הוא כתוב ממש בצורה ברורה,

מסודר,

חלק א' פרק א' ואות א',

ב' וכן הלאה.

כלומר בכל חלק יש פרקים וכל פרק מסודר לאותיות,

וממש כל אות זה פסקה,

בדרך כלל פסקאות לא ארוכות מדי,

שבע שמונה שורות כל פסקה,

וממש מובנה מאוד ומאוד בהיר ומסודר.

ולפעמים בגלל הבהירות אז זה גורם לכך שלא מדייקים בדבריו.

אבל הרמח"ל כותב על עצמו גם בכמה וכמה איגרות שכל מילה ומילה בספר הוא

דקדק בה מאוד ולכן זה ספר עמוק בסופו של דבר שדורש איזושהי התבוננות מיוחדת,

כמו כל ספריו,

כמו גם מסילת ישרים.

אנחנו רואים היום איזה מדהים כמה ספרים נכתבו על מסילת ישרים,

כמה ביאורים,

וכל אחד הולך ולוקח את זה לכיוון שלו ומוצא בדברי הרמח"ל יסודות ומקורות אחרים

וכן הלאה.

אז גם הספר הזה שעוסק באמונת היהדות,

ביסודות של היהדות,

יש בו עומק לפני ולפנים עומק.

אז הוא מתחיל ואומר ככה:

יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם מידיעתם שלא בהבחנה,

כלומר העדיפות בין ראיית הדברים עם הבחנה לבין ידיעתם שלא בהבחנה,

כי יתרון ראיית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ושורות מטעיו מראיית חורש הקנים והיער

הצומח בערבוביה.

אז צריך לדעת,

בתקופה הזאת,

בתקופת מה שנקרא הרנסנס,

אז הייתה באירופה האופנה הזאת של קוראים לזה הגינות הצרפתיות,

כן.

היו,

הדוגמה,

המשל שהוא מביא פה זה המציאות.

יש גם גן המבוכה,

מי שמכיר,

נכון?

במסילת ישרים יש גן המבוכה שזה בעצם מבוך.

יש היום כל מיני פארקים כאלה שיש מבוך שעשוי כולו מן הצומח.

אז בעצם היו עושים גינות,

של ארמון ורסאי שזה מאוד מאוד עתיק מהתקופה הזו,

שהוא מלא בגינות כאלה שזה גינות לא טבעיות בעצם,

כן?

זה עצים טבעיים אבל חותכים אותם בצורה מסוימת שיש לה,

הכל בקווים ישרים,

גם העצים עצמם עוברים איזשהו ליטוש כזה.

יש בזה איזושהי חשיבה גיאומטרית כזו,

כלומר זה מסודר בצורה כזו.

אז היו כאלה גינות גם בפדובה,

הרמח"ל בילדותו היה מסתובב,

הכיר את התופעה הזו.

אז התפיסה שדבר שהוא מסודר,

דבר שהוא,

כן,

מהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ושורות נטעיו,

זה יש בזה הנאה מיוחדת,

יש בזה תענוג מיוחד מאשר חורש הקנים והיער הצומח בערבוביה בטבע.

למרות שהיום אולי יש איזה תפיסה שדווקא הטבע זה הרבה יותר,

כן,

הדבר הטבעי הוא.

אבל לפחות זה מה שהיה,

זו הייתה התפיסה אז,

שיש איזשהו תענוג מיוחד דווקא כשהדבר מסודר יותר,

סימטרי,

בלי תערובת ובלבול.

וזה עושה סדר בראש מה שנקרא.

כן,

התפיסה הזו היא גם תפיסה פילוסופית שקדמה לרמח"ל,

כן,

למשל מי שמכיר,

אחד מהפילוסופים הוא קדם באמת לרמח"ל,

דקארט,

הוא טען גם את הטענה הזו,

שהחכמה כשאדם עוסק בחכמה אז היא צריכה להיות כמו כמו איזה עיר.

איך הם מתכננים עיר?

לא בונים ואומרים,

טוב,

רגע יש בעיה עכשיו,

איפה נבנה את הגן לילדים?

כאן.

טוב,

בסדר,

עכשיו צריך להסתדר.

כאילו הכל לא,

אדריכל טוב זה אדריכל שמתכנן,

אדריכל בכלל,

כן?

זה אדם שמתכנן מראש איפה יעמוד זה,

איפה יעמוד זה.

ויש ערים שיותר רואים,

סורי,

שרואים באמת שהן יותר מסודרות ויש ערים שככה טלאי על גבי טלאי כי בנו

בהתחלה איזושהי עיירה קטנה ואז היו צריכים להוסיף על זה והפך להיות איזשהו כמין

עזה,

כן?

הכל אחד על גבי השני.

אז זה לא נראה טוב.

יש ערים,

הנה אשדוד למשל,

מי שמכיר את הצילומים מהאוויר של אשדוד,

זו עיר מאוד מסודרת.

יש רובעים,

כן?

היא ממש מרובעת.

יש כבישים,

היא תוכננה מראש בצורה כזו.

יש כמובן תוספות וכדומה,

אבל תוכננה בצורה מסודרת.

אז ככה זו הדוגמה שכתב דקארט,

שחכמה צריכה להיות כמו עיר שתוכננה מראש ולא כמו איזה תוספות בנייה מאוחרות.

חשיבות סדרנית,

זה הרעיון.

אז זה בעצם יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותיהם ויחסיהם מידיעתם שלא

בהבחנה,

הוא כמו המשל הזה.

כי אמנם ציור חלקים רבים אשר לא נודע קשרם ומדרגתם האמיתית בבנין הכל המורכב

מהם אצל השכל המשתוקק לדעת אינו אלא משא כבד בלא חמדה,

שיגע בו ויעמול ונלאה וייעף ואין נחת.

כן,

כלומר,

כאשר יש כל מיני אנשים שטוענים שכשהם יודעים הרבה הרבה,

הם למדו הרבה,

יש להם הרבה ידיעות מכאן ומכאן,

יש להם חכמה גדולה.

אבל ויש להם גם זיכרון,

אז זוכרים את הדברים,

אבל אין להם את הסדר,

הסדרנות.

כלומר,

יש כמות של דברים,

זה אולי מה שחז"ל אומרים חמור נושא ספרים.

חמור נושא ספרים,

פירושו של דבר שהוא יודע הרבה ספרים,

אבל הוא לא יודע לסדר את הדברים לפי שיטותיהם,

להבין שיש,

לא יודע,

שיטות שונות,

מבטים שונים על סוגיות כאלה ואחרות,

יש שיטה כזו,

שיטה כזו.

בתוך השיטות עצמן יש ניואנסים כאלה ואחרים.

הכל מעורבב,

כלומר יש לו את הידע בלי איזשהו היגיון שיסדר לו את הכל בצורה ישרה.

ממילא הרמח"ל רוצה להגיע לכך,

וזה בעצם השלב הבא שלו,

עדיפות ידיעת הכללים על פני הפרטים.

כן,

הוא הביא דברי חז"ל שנדמה לי שהזכרנו אותם בהקשרים,

בהקשר אחר,

באיזושהי הקדמה אחרת,

כבר לא זוכר איפה,

שעדיף לדעת כללים מאשר פרטים,

כי הכללים הם בעצם היסודות שנותנים לך סדר לסווג את הפרטים,

כל פרט ופרט לפי הכלל שלו,

הכלל שהוא שייך לו.

אם אתה יודע רק את הפרטים אז גם הרבה יותר קשה לזכור,

וגם אדם שהוא מאוד מוכשר הוא בסוף כן יזכור,

אבל זה מבולגן אצלו כמו שאמרנו,

הוא לא יודע איך לסווג את הדברים.

אז צריך לראות כמובן כלפי מה הדברים אמורים,

אבל כאן זה עיקרון יסודי שהוא פותח בו.

אז הוא ממשיך ואומר כך.

כן,

אז זה בעצם ביאור המשפט האחרון שקראנו.

ציור חלקים רבים אשר לא נודע קשרם ומדרגתם האמיתית בבנין הכל המורכב מהם אצל

השכל המשתוקק לדעת אינו אלא כמשא כבד בלא חמדה,

שיגע בו ויעמול ונלאה וייעף ואין נחת.

כלומר הוא יצטרך להתאמץ כדי לזכור,

למה?

כי הוא עוסק בפרטים,

הוא לא עוסק בכללים.

אז זה מאמץ מאוד גדול,

וזה בדיוק חמור נושא ספרים,

ממש יש פה אולי איזשהו קשר למשא הכבד בלא חמדה,

החמור נושא ספרים וכבד לו,

כן?

והוא מרגיש רק עמל ויגיעה וכבדות באותן ידיעות שהוא יודע.

אם הוא היה הולך בשיטה אחרת,

בשיטה שעליה ממליץ הרמח"ל,

אז וודאי שהוא לא היה רואה בזה רק משא כבד אלא הנאה,

היה נהנה כי הוא בסופו של דבר מבין את היסודות ואז הוא פחות צריך

להשקיע מאמץ בזיכרון ושינון של פרטים.

כי הנה כל אחד מהם שהגיע ציורו לא יניח מהעיר בו תשוקה לבוא עד

תכליתו.

וזה לא יעלה בידו כיוון שנעדר ממנו תשלום עניינו.

שהרי חלק גדול מהדבר הוא יחסיו עם המתייחסים לו ומדרגתו במלותו או במלאות,

במלות.

וזה נעלם ממנו,

ונמצאת תשוקתו טורדתו מבלי שביעתה וכן תום אהבתו ואין מנוחה.

לא כן היודע הדבר על אופניו.

שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמו שהוא,

הלוך ילך והשכל אל אשר ישנה שם ויופי מלאכותיו יתענג וישתעשע.

כן,

כלומר,

אז זה לפי זה סתם דוגמה,

דוגמה לדבר אולי מעשית,

כששלומדים עכשיו מסכת גמרא,

אז אפשר לגשת למסכת משום מקום מה שנקרא,

להתחיל הגמרא,

להתחיל משנה,

משנה ראשונה ואז הגמרא שאחריה.

נכון,

זה אולי מה שאנחנו בדרך כלל עושים,

כלומר,

אבל לכאורה הדרך היותר נכונה היא ללמוד קודם את כל המשניות של המסכת.

אני זוכר שאני התחלתי ללמוד גמרא בכיתה ה',

התחילו נכון בדרך כלל בבית ספר יסודי כיתה ה',

אז למדנו קודם את המשניות.

עכשיו בהתחלה בתור ילד אתה רוצה,

אתה אומר מה,

התחלנו ללמוד גמרא,

רצינו להתחיל ללמוד גמרא,

מה אתה עכשיו אומר המלמד?

מה אתה מתחיל?

משניות כבר למדנו בכיתה ג' וד',

למדנו משניות,

אז זה לא איזה חידוש.

לא,

את כל הפרק,

שלמדו פרק אלו מציאות,

נכון זה בדרך כלל מה שמתחילים היום,

למרות שבדרך כלל בחוץ לארץ וודאי בעת היותר עתיקה היו לומדים מסכת ברכות,

מתחילים מסכת ברכות תחילת הש"ס,

כן,

לא סתם מסכת ברכות ראשונה.

מכל פנים מאיזה שהם סיבות שמושפעות מהלימוד הליטאי וכולי,

פתחו דווקא במסכת שקשורה לנזיקין,

דיני ממונות.

לא משנה,

על כל פנים,

אז ככה למדנו,

למדנו שיש חמש משניות בפרק אלו מציאות,

לומדים את המשניות,

אחר כך התחלנו הגמרא על המשנה הראשונה.

וזה נותן תמונה אחרת כי שוב,

ידיעת הכללים,

אתה מבין על מה מדובר כאן,

אתה מבין את הסדר של הדברים,

יש איזה שהוא פרק שעוסק בנושא כזה וכזה ויש בו כבר את הפרטים הבסיסיים,

הפרטים שהם עוד בגדר כללים.

יש גם בכללים יש כללים ויש כללי כללים,

יש את הנושא ואחר כך בתוכו פרטים שהם עדיין יסודיים יותר,

והגמרא ממילא מטפלת אחר כך בכל אחד מהפרטים לפרטי פרטים.

אז זו דוגמה בעצם כאשר לוקחים אפילו בתוך הסוגייה עצמה,

כן,

הנה כמו רש"י,

רש"י אומר בגמרא מפרש.

למה רש"י אומר בגמרא מפרש?

כדי שלא סתם נתייגע להתחיל להבין דברים שהם פשוטים בגמרא.

כן,

אם אנחנו לומדים את המשניות בדוגמה שהזכרתי,

את כל המשניות של הפרק או את כל המסכת אפילו,

אני רוצה ללמוד מסכת בגמרא,

לא פרק אחד בודד אלא מסכת שלמה,

נלמד את כל המסכת,

ממילא זה יתרץ הרבה הרבה קושיות במהלך הלימוד,

כי אני יודע גם אם אני לא יודע את המהות את הפרטים,

אבל אני יודע שהגמרא עוסקת או המשנה עוסקת בשאלה הזאת שהתעוררה אצלי בפרק הבא

או עוד שני פרקים נעסוק בזה.

אז ממילא הלימוד הרבה יותר סדור ובהיר.

הרי היגיעה והפלפול הם מיותרים.

יש מקומות שחשוב להתייגע וזה כדי לנסות להבין באמת את הדברים לאשורם,

אבל יש מקומות שהיגיעה היא מיותרת,

היא לא,

בגמרא מפרש,

כמו שרש"י אומר בגמרא מפרש,

כן,

כדי שלא סתם נתייגע בדבר שאין בו תועלת.

נמשיך,

ממשיכים.

והנה כלל מה שיצטרך האדם שיבחין בנושאו ומדרגתו האמיתית שזכרנו,

וזה כי הנה כשנבחין כלל הנמצאות המוחשים המושכלים,

שהם כלל כל מה שיתייר ציורו בשכלנו,

נמצא שאין כולם מין אחד ומדרגה אחת אלא מינים שונים ומדרגות מתחלפות,

וכפי התחלף מינם כן התחלפו משפטיהם וחוקיהם.

עכשיו החלק הזה עדיין הוא מדבר על היסוד של ראיית השלם מול ראיית החלקים,

ראיית הכלל מול ראיית הפרטים.

וזה ממה שיכריחנו להבחין בשכלנו ביניהם בהשכלתנו למען השיג אותם לאמתתם כל אחד כפי

חוקו.

למעשה היה עדיף לפצל מבחינת הדיבור המתחיל,

כאן נגמר בעצם החלק הראשון,

ראיית השלם מול ראיית החלקים,

שהמדרגה הגבוהה שעליה צריך האדם לשאוף הוא לדעת את הכל,

את כלל הדברים,

אבל בתוך הדברים להתחיל להבין שזה לא רק כללים אלא בכל כלל וכלל יש

בו פרטים,

יש בו עוד מינים מתחלפים,

מדרגות מתחלפות,

וכפי התחלף מינם התחלף משפטם וחוקותיהם.

כלומר אם אנחנו מדברים על סוג מסוים של אם זה בסוגיות,

סוגיות לא יודע באגדה,

אגדה מול הלכה,

ההתייחסות השונה לכל דבר,

או אם בתוך עולם ההלכה בין יחסים שונים בין שיטות,

בין שיטות ראשונים כאלה שיש להם גישה כזו,

גישה אחרת,

סוד המחלוקת בין השיטות וכדומה,

אז להבין שלכל דרך ולכל שיטה יש לה מאפיינים אחרים ונפקא מינות אחרות.

כן,

יש איזה שהיא אימרה אגב של הרב צבי יהודה בהקשר לעניין הזה,

שככה מתלמידיו שאומרים שהשיחות שלו למשל,

מי שמכיר לפרשת שבוע,

אז זה בעצם תמיד איזשהו מהלך כולל,

מהלך כולל על הפרשה.

כל פרשה יש בה איזה שהוא משהו ששוזר אותה בדרך כלל היה הולך בכיוון

כזה.

וזה לא וורט פה וורט שם ואיזה שהוא אלא איזה שהוא מהלך כזה כולל

שבכלל יש בתורה מהלך כולל אחד,

איזה שהוא תוכנית אלוקית שרואים איך היא.

ממבט של פרספקטיבה אתה יכול לראות איך הדברים מתרחשים ומתחברים אחד עם השני.

וגם בכל פרשה ופרשה הוא היה מוצא איזשהו מכנה משותף את היסוד של הדברים

שחוזר וחורז בתוך אותה בתוך אותה פרשה.

יפה.

עכשיו זה באמת מתחבר קצת למה שראינו,

הוא כותב שצריך להתענג ולהשתעשע והוא לוקח את זה גם פה מהכלל אל הפרט,

כלומר מהעיקרון היסודי הזה אל לימוד התורה או העיסוק במושכלות.

אז הוא כותב שנכון שיש גם את הדרך השנייה להתחיל מהפרטים ולהיות חמור נושא

ספרים,

להיות משא כבד יגיעה ועמל.

טוב,

אז אולי נגיד שזה ככה צריך,

להתייגע ולעמול?

הוא אומר במפורש שלא,

שצריך להתענג ולהשתעשע,

כלומר הדרך הנכונה,

מתחבר למה שלמדנו בהקדמה של האגלי טל שזה חלק מהמצווה של לימוד תורה.

יש הבנה לא נכונה כפי שהוא שולל שמה,

רבי אברהם מסוכטשוב בעל האבני נזר,

שההבנה היא שכאילו צריך לסבול בלימוד תורה.

אומר לא,

צריך לעמול בתורה,

זה כן,

אבל אם אדם נהנה מזה מצוין,

זה אדרבה,

זה ערך מוסף של התורה של והערב נא השם אלוקינו דברי תורתך.

אז זה החלק הראשון שבעצם מדבר על הכלל,

ראיית השלם מול ראיית החלקים,

על היסוד.

עכשיו אותם מה הם דרכי החקירה של כל נושא ונושא?

כלומר אנחנו עכשיו ניגשים ללמוד את הדברים,

אז אומר הרמח"ל,

ואומנם ראשי המדרגות והמינים,

רואים באמצע הפסקה שמה איפה שעצרנו,

ראשי המדרגות והמינים אחד והם מה שראוי שייבחן בנושא להכיר מהם מאיזה מהם הוא

והם הכל והחלק,

הכלל והפרט,

הסיבה והמסובב,

הנושא והמתחבר.

וזה מה שנדרש ראשונה בנושא לדעת אם הוא כל ואם הוא חלק.

כלומר כשאנחנו מתחברים או מתחילים ללמוד איזשהו נושא,

אם הוא כל ואם הוא חלק,

אם הוא כלל או פרט,

אם הוא סיבה ומסובב,

אם הוא נושא ומתחבר.

יש פה ארבע שאלות יסודיות שצריך לשאול אותם כשניגשים ללימוד של נושא חדש,

נושא מסוים.

כן,

עכשיו מה זה הכל או החלק?

מה פירוש הכל או החלק?

כן,

אז הוא עכשיו מסביר,

ניגש לדברים להסביר אותם.

אם חלק הוא,

דילגתי שורה,

והנה כפי מדרגתו כן יבחן בהבחנות,

יבחין בהבחנות בלשוננו,

אשר כפי טבעו מצטרכות להשלמת השכלתו וציור עניינו.

אם חלק הוא יבקש לדעת הכל שהוא חלק ממנו.

אם הנושא הזה שאתה מתחיל ללמוד הוא נושא שהוא סניף של נושא גדול אחר

בתורה או בחוכמה,

לא משנה בכל דבר כלשהו,

אז אתה צריך לדעת איפה אתה עומד,

איפה החלק הזה ממוקם ביחס לכלל,

ביחס להכל.

אם הוא פרט יחקור על כללו.

מה ההבדל שוב בין כל וחלק לבין פרט וכלל?

בין כל וחלק זה זאת אומרת מה שאני מבין מדבריו שכל וחלק זה החלק

הוא בעצמו יכול להיות כלל,

אבל הוא חלק מנושא רחב יותר.

חלק מנושא רחב יותר,

למשל ל"ט מלאכות שבת,

בסדר?

זה דוגמה טובה.

ל"ט מלאכות שבת יש לנו מלאכות שבת זה הנושא,

זה הכל.

כל מלאכה ומלאכה היא חלק מל"ט מלאכות,

אבל היא כלל,

יש בה את היסוד של המלאכה,

את הגדרת המלאכה,

שדיברנו באגלי טל בדיוק הוא עוסק בגדר של כל מלאכה בלשון האחרונים,

גדר המלאכה.

מכל גדר יוצאים ממנו הרבה פרטים,

מסתעפים פרטים.

או בכל יסוד מחלוקת ושני צדדים יש הרבה נפקא מינות וכדומה.

בסדר,

אז זה ההבדל בין כל ביחס לחלק וכלל ביחס לפרט.

אם הוא פרט יחקור על כללו,

אם הוא עכשיו הגיע לאיזושהי סוגיה שהיא פרט יחקור על כללו,

יבין מאיפה נובע אותו פרט.

הוא נובע בגלל תפיסה מסוימת בסוגיה,

הוא נובע בגלל הגדרה של המלאכה שהיא כזו וכזו.

אם סיבה יחקור על המסובב.

סיבה זה התוצאה,

מסובב זה הגורם?

הפוך,

זה הפוך.

סיבה זה הגורם ומסובב זה התוצאה.

המסובב זה מה שהסתובב מהסיבה.

הסיבה מסובבת את המסובב.

יש שאומרים סיבה ומסובב.

סיבה ומסובב זה אותו דבר,

אלו מילים נרדפות.

מסובב וסיבה,

עילה ועלול בלשון המהר"ל,

בסדר?

אותו רעיון.

ואם מסובב וסיבתו.

אם מתחבר יבקש על נושאו.

הנושא והמתחבר.

מה הכוונה מתחבר ויבקש על נושאו?

הוא כתב לפני כן בהתחלה את המילה נושא כמה וכמה פעמים הוא הזכיר אותה,

גם בפסקה הראשונה כבר כמדומה לי שגם שם כבר מוזכר.

שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמו שהוא הלוך ילך והשכל אשר יפנה שם,

רואים בסוף הפסקה הדיבור הראשון פה בזה.

וגם בהמשך,

כלל מה שיצטרך לאדם שיבחין בנושאו ומדרגתו האמיתית.

אז המתחבר ונושאו,

המילה נושא היום אנחנו משתמשים בה כנושא ה.

של המשפט,

על מה המשפט,

ותחביר,

המילה תחביר היא מחבר,

כלומר יש חיבור בין הנושאים,

בין נושא,

מושא,

נשוא,

שזה בעצם הבסיס של משפט תקני.

אז אם מתחבר,

כלומר הוא מתכוון לומר,

אם אתה מדבר על הנשוא תבקש את הנושא,

את היסוד של הדברים.

ויחוק חוק לדעת איזה מין מיני המתחברים הוא,

אם קודם,

אם נמשך,

אם מתלווה,

אם עצמי ואם מקימי,

בחוץ אם בפועל.

טוב,

יש פה כולם אבחנות,

לא ישלם ציור עניינו זולתם.

בכל דבר ודבר,

בכל נושא,

יש זה הדברים שזה השאלות שצריך בעצם לשאול.

לפעמים אנחנו עושים את זה באוטומט,

כן?

אנחנו מבינים שבמוח עושים את החשבון הזה,

הוא מבחין את הדברים,

מגדיר אותם בצורה מסודרת.

ולכל יתבונן לטבע העניין,

לדעת אם מוחלט ומקבל ואם מוגבל היכן גבולו,

כי אולם כל עניין אמיתי ישוב כוזב אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו או

אם יילקח שלא בגבולו.

כלומר לפעמים יש לך הבנה שגויה לגמרי בכל הלימוד בגלל שאתה לא יודע שיש

איזה הגבלה מסוימת,

יש איזה משנה שסותרת את מה שאתה רוצה לומר,

שנפקא מינה כזו או אחרת שיש משנה מפורשת נגד זה או אותו ספר מפורש

אומר לא ככה,

כלומר מאיזושהי סיבה גבולית,

כלומר שמגבילה את הכלל,

מגבילה את הפרט וכדומה.

אז זה שוב,

זה דרכי...

אמרנו שלב ראשון היה ראיית השלם וראיית החלקים,

העיקרון הזה של ראיית השלם וראיית החלקים.

שלב שני הוא דרכי חקירה בכל נושא ונושא,

איך להגיע באמת לסיווג הזה של הדברים לפי השאלות שהוא מנה לפנינו.

עכשיו השלב הבא,

החלק הבא בהקדמה,

כלומר זו הקדמה קצרה אבל יש הרבה מה לדבר עליה זה מקווה שנספיק.

עכשיו הוא מדגיש,

חוזר חזרה לעניין הזה של עדיפות הכללים על הפרטים.

אולם צריך שתתבונן שהנה מספר הפרטים עצום מאוד מהכיל אותם שכל האדם,

אי אפשר לדעת כולם.

גם הרמח"ל שהיה כל כך גאון עצום בעל כישרון אם הוא כותב את זה

אז אנחנו אזובי קיר.

כן,

הוא אומר אי אפשר לדעת הכל.

אומנם מה שראוי לו שישתדל עליו,

שזה הוא כן יכול לעשות,

הוא ידיעת הכללים,

כי כל כלל בטבעו כולל פרטים הרבה,

וכשישיג כלל אחד נמצא משיג מאליו מספר רב מן הפרטים,

ואף על פי שלא יבחין בם עדיין ולא יכיר היותם פרטי הכלל ההוא.

כי הנך כשיבוא כל אחד מהם לידו לא יניח מלהכיר אותו כיוון שכבר ידוע

אצלו העניין הכללי אשר אי אפשר להם היות בלתו.

כלומר אי אפשר את הפרטים בלי הכלל,

הכלל כן אפשר להתקיים בלי הפרטים,

כי אתה יודע את הכלל כבר יש בידך הרבה מאוד מה...

את היסוד של העניין.

את הפרטים אתה לא יכול לדעת באמת בלי הכלל,

אתה לא יכול לזכור אותם,

אתה לא תוכל להגיע לכל הפרטים,

וודאי לא בכל הנושאים בלי לדעת את ידיעת הכלל.

וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה,

זה המדרש המפורסם,

לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם פרטים.

קודם כל בכללים,

ואחר כך ממילא מוציאם פרטים.

הרב,

הרב קוק בהרצאת הרב גם מדבר על זה עכשיו לאחרונה,

שבוע שעבר נפטר י"ד בשבט הרב אריה שטרן זצ"ל שהוא מימש את החזון יחד

עם הרב יוחנן פריד הקימו את מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.

שמעתם על הגמרות של הלכה ברורה ובירור הלכה,

אולי יש פה אפילו גמרות שבעצם היסוד של הדברים נמצא בהרצאת הרב,

זה הרצאה שהרב קוק נתן בתרפ"א בתר"פ משהו כזה למעלה ממאה שנה לאברכי אז

אולי הישיבה אברכי ישיבת מרכז הרב בעיקר אברכים שם תלמידי חכמים נשואים והוא דיבר

על זה כמה זה חשוב לעשות את הפעולה הזאת של כונס כללים,

כונס דברי תורה כללים,

מה שמתוך חז"ל אבל כפי שהרמח"ל כאן מדבר על זה אז הוא דיבר על

שני פנים,

א על המפעל שאחר כך קראו לו אנציקלופדיה תלמודית שבאמת אחרי כמה שנים מימש

אותו הרב מאיר בר אילן בנו של הנצי"ב,

בנו הקטן של הנצי"ב ויחד עם הרב זוין,

הרב ש"י זוין ועוד ועד היום עוד עוסקים במלאכה.

וגם הלכה ברורה עוד לא סיימו,

הבנתי שכל הכרכים כבר בשלבי עבודה כלומר כל כרכי הש"ס הם בשלבי עבודה,

אומרים בשנים הקרובות נסיים את העניין.

אבל בעקבות אותה בכלל דיברנו על זה בעבר שיש דור כזה שכונסים את הדברים,

יש דור של פרטים ויש דור של כללים.

אז הוא דיבר על זה שם גם כן בהרצאת הרב אני חושב שזה הרצאה

שהוא נתן ביום פטירתו של הרמב"ם אז בהקשר לזה למלאכתו הגדולה של הרמב"ם הוא

דיבר על זה כמה חשיבות של העניין.

אז נמשיך אצלנו ברמח"ל.

אז אלו דברי חז"ל.

מה שיצטרך בידיעת הכללים הוא לדעת אותם בכל גבולם ובחינותיהם כמו שאמרנו קודם אפילו

הדברים שנראים בתחילה נעדרי התולדה,

כאילו מה מה נפקא מינא בהם לא יוצא מהם שום דבר לכאורה.

צריך שתשמור אותם ותשית להם לבך ולא תהיה בז להם.

וכמו שאמרו חכמינו,

יש פה איזו גרסה,

טוב כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו יש

לו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

כי אין לך דבר קטן או גדול בכלל שאין לו מקום תולדה בפרטים ומה

שלא יוסיף ולא יגרע בקצת הפרטים הנה יוליד תולדה רבה בזולתה.

ובהיות הכלל כלל כולם צריך שתהיה בו מה שיספיק לכולם.

כלומר הכלל מוכרח להיות,

אם הוא כלל כשמו כן הוא כלל,

אז זה אומר שיש לו איזה נפקא מינא יש איזה דבר ששייך גם אם

כרגע נראה לך.

כן,

צריך שתדקדק בזה ותתבונן על ענייניו ועל יחסיהם וקישריהם בדקדוק גדול ותבחן יפה יפה

המשכם והשתלשלותם,

איך נמשכים עניין מעניין מן הראש ועד הסוף ואז תצליח ואז תשכיל.

והנה על פי הדברים האלה,

תראה איך כל זה קשור אלינו לנושא של הספר,

חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה וכיוונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה

על בוריים,

באופן שתוכל לעמוד עליהם על נכון ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן העירוב והמבוכה,

ותראה שורשיהם וענפיהם במדרגותיהם בבירור האפשרי שיתיישבו על ליבך ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים.

זה ביטוי מחז"ל.

ומשם והלאה יקל עליך למצוא דעת אלוהים בכל חלקי התורה ופירושיה ולעמוד על כל

סתריה כברכת השם אלוקיך אשר ייתן לך.

ולכן כמו שאמרנו הספר הזה הוא מאוד מסודר,

הוא מאוד ממש מאוד מובנה,

וגם בתוך הדברים בתוך כל פרק הפרטים מה שנקרא האותיות,

הסעיפים,

מסודרים מאוד מאוד בצורה מאוד בהירה,

וגם המבנה הכללי של הספר,

כלומר מתחיל ביסודות היסודיים ביותר,

וגם אפשר לראות את זה בתוך העניינים של הספר.

החלק הראשון מדבר על הבורא יתברך,

בפרק א' בורא יתברך שמו,

תכלית הבריאה,

במין האנושי.

כן,

מהו האדם,

מה תפקידו בעולם,

למה הקדוש ברוך הוא הביא אותו לעולם.

חלקי הבריאה השונים.

זה בעצם החלק הראשון זה על הבורא והבריאה.

ואחר כך החלק השני מדבר על ההשגחה,

השגחת השם,

שזה כבר ביטוי של אחרי שיש מצב של עולם נתון איך הקדוש ברוך הוא

מנהל את העולם,

משגיח בעולם.

אחר כך הוא חוזר לדבר על נפש האדם,

כלומר הוא עובר לדבר על האדם בפני עצמו,

החלק השלישי נפש האדם,

המדרגות שאדם יכול להשיג,

רוח הקודש,

נבואה וכדומה.

חלק רביעי כבר מדבר על הפנים המעשיים של עבודת השם,

חלקי העבודה,

תלמוד תורה,

אהבת השם.

הספר עוסק בעצם בתכליתו להגיע לעניין של קיום מצוות שזה שם הוא מסיים את

הספר שזה החלק הרביעי.

ספר בן ארבעה חלקים שכל חלק מחולק לפרקים ולאותיות.

והנה השתדלתי,

זה מה שהוא כותב עכשיו בפסקה הבאה,

השתדלתי לסדר הדברים בסידור שנראה לי יותר נאות ובמילים שחשבתי יותר הגונות לתת לך

ציור שלם מהדברים האלה שגמרתי להשכילך.

על כן גם אתה עתה צריך אתה לדקדק על כל זה,

עם כל זה לשמור זה כל זה שמירה מעולה עד ימצא מקום שיועיל לך.

אל תוותר על שום דקדוק.

הנה כמו שאמרנו שהוא כותב כל מילה בספר היא נכתבה בדקדוק פן תעלם ממך

עניין הכרחי.

וזה אשר תעשה דקדק על כל המילים השתדל לעמוד על תוכן העניינים ולעצור כל

אמיתתם בשכלך ומצאת לך מנוח אשר ייטב לך.

ומסיים והנה קראתי שם הספר דרך השם כי הנה הוא כלל מדרכיו יתברך שמו

שגילה לנו על ידי נביאיו והודיענו בתורתו והם הנהגתו והנהגת כל בריותיו.

וחילקתי אותו לארבעה חלקים כפי שאמרנו יסודות המציאות,

השגחת השם,

הנבואה והעבודה.

נבואה זה כלל מעלות שאדם יכול להשיג והעבודה כמובן עבודת המצוות.

ואתה הכי מבקש השם בדרך הזאת לך והשם יהיה עמך ונתן לך עיניים לראות

ואוזניים לשמוע,

יש פה טעות,

לשמוע נפלאות מתורתו אמן כן יהי רצון.

יישר כוח ברוכים תהיו.