הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. כישלון האורים ותומים — חוסר ההצלחה הראשוני בשאלה באורים ותומים נבע מניתוק רוחני ומעורבות אפשרית של כהנים או מקומות שאינם מוסמכים.
2. בית אל האמיתית מול פסל מיכה — האבחנה בין המשכן בשילה לבין "בית אל" המזוהה עם פסל מיכה היא מפתח להבנת הבלבול הדתי של העם באותה תקופה.
3. פנחס כתיקון ההנהגה — אזכורו המפורש של פנחס בן אלעזר רק במלחמה השלישית מלמד שבפעמים הראשונות חסרה ההנהגה הראויה והיושרה ההלכתית.
4. חטא יבש גלעד — הגזירה הקשה על יבש גלעד בשל אי-התייצבותם במצפה היא דוגמה טראגית לקנאות יתר שהובילה לשפיכות דמים פנימית נוספת.
5. שימור שנים עשר השבטים — בכיים של ישראל בסוף המערכה מבטא את ההבנה שחסרון שבט הוא פגיעה בהשראת שכינה והכחשת שלמות עם ישראל.
6. גבולות הנקמה — הרדיפה אחרי בני בנימין חרגה מהצורך המלחמתי והפכה ל"עוללות", דבר המראה כיצד שנאת אחים מובילה לאכזריות מיותרת.
7. ריפוי ושיקום האמון — הקריאה לשלום לששת מאות השורדים בסלע הרימון מייצגת תהליך ארוך ומורכב של בניית אמון מחדש לאחר מלחמת אזרחים.
8. סכנת תקופת "אין מלך" — חזרת המקרא על המשפט "אין מלך בישראל" מדגישה כי היעדר הנהגה תורנית מאוחדת מוביל לאנרכיה מוסרית וחברתית.
9. עוינות פנימית מול חיצונית — מלחמות פנימיות נוטות להיות אכזריות יותר ממלחמות חוץ, כפי שראינו בהשמדת ערים שלמות בתוך נחלת ישראל.
10. יישום לאומי אקטואלי — התורה היא ה"חוקה" שלנו, והאחדות הלאומית כיום תלויה בהכרה בזהות המשותפת כאחים למרות המחלוקות הפוליטיות.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
דיברנו פעם שעברה על האורים ותומים שלא ענו כמו שצריך.
הסברנו בדרך אחת את העניין של אולי המלחמה הפזיזה,
אולי חוסר אחריות ביציאה למלחמה.
זה גם מסביר את זה שבפעם השלישית כנראה כבר באמת לא הייתה ברירה.
בני בנימין תפסו אומץ,
אי אפשר היה כבר להגיע איתם לפשרה.
דווקא בגלל החטא,
הם יצאו למלחמה,
הם הרגישו שהניצחון כבר בכיס שלהם,
אז כבר באמת לא הייתה ברירה אחרת.
דיברנו על יהודה יעלה,
בסדר,
על זה שהיה כאן איזה הרגשה שמדובר בכנענים,
זו הייתה דרך אחת.
דרך שנייה,
שהיסוד שלה נמצא גם הרב מידן אמר אותה,
אני אגיד בשמו.
זה תלוי בשאלה לאיפה התכנסו כשהם וישמעו בני ישראל כי עלו בני ישראל וישמעו
בני בנימין,
מה נקרא מהר?
פרק כ' פסוק ג',
ויאמרו בני ישראל דברו איככה נהייתה הדבר הזה.
ואז הם אמרו ויקם כלכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלום.
ואז כולם לא נלך איש לאוהלו,
ועתה זה הדבר נעשה לגבעה עליה בגורל,
לקחנו עשרה אנשים למאה וכולי.
וידרשו בני ישראל בכל שבטי בנימין לאמור מה הרעה הזאת אשר נהייתה בכם?
לא אבו בני בנימין לשמוע.
הם נאספו בני בנימין מן הערים גבעתה לצאת למלחמה עם בני ישראל.
ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא מהערים עשרים ושישה אלף איש שולף חרב מכל העם
הזה וכולי ואיש ישראל התפקדו,
כל הסיפור.
ויקומו ויעלו בית אל.
וישאלו באלוהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין?
ויאמר אדוני יהודה בתחילה.
ויקומו בני ישראל בבוקר ויחנו על הגבעה ויצא איש ישראל למלחמה ונפלו עשרים ושניים
אלף.
דיברנו גם על המספר הזה ועל המשמעות נכון שזה השראת שכינה שאין השראת שכינה.
ואז ויעלו בני ישראל ויבכו לפני השם עד הערב וישאלו בהשם לאמור האוסיף לגשת
למלחמה עם בני בנימין אחי ויאמר השם עלו אליו.
פעם שנייה של בעיה באורים ותומים.
ויקרבו בני ישראל אל בני בנימין ביום השני ויצא בנימין לקראתם מן הגבעה ביום
השני ואז מתו עוד שמונה עשרה אלף.
ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל ויבכו וישבו שם לפני השם
ויצומו ביום ההוא עד הערב ויעלו עולות ושלמים לפני השם.
וישאלו בני ישראל בהשם.
ושם ארון ברית האלוהים בימים ההם ופינחס בן אלעזר בן אהרון עומד לפניו בימים
ההם לאמור האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל ויאמר השם
עלו כי מחר אתננו בידך.
ואז היה את המלחמה שגם הצליחה.
מה מה השתנה?
בהנחה שהסיפור של האיש הלוי קשור לסיפור של האיש הלוי הקודם,
אז יכול להיות שהמקום שאליו הלכו לשאול לשאול בהשם,
קוראים לזה לשאול בהשם כי אנשים כן שאלו את השם,
זה היה במקום שקראו לו בית אל,
אבל לא בטוח שזה בית אל שאנחנו קוראים בית אל,
יכול להיות שבית אל דיברתי,
זה לא דיברנו,
דיברתי על פסל מיכה?
לא.
פסל מיכה היה מאוד קרוב לשילה.
המדרש אומר בין גרב,
קראו למקום הזה גרב,
בין גרב לשילה יש שלושה מילים.
מאוד קרוב.
יש מקום שמזוהה אפילו,
אפשר לעשות טיול לשמה,
כששולחים לשילה,
ללכת לגבעת פסל מיכה.
זה זיהוי כי זה פשוט הזיהוי היחיד שמבחינת השטח אפשר לראות שזה זיהוי כמעט
ודאי.
בהנחה שהזיהוי של שילה הוא זה נכון,
זה גם זיהוי ודאי.
אז פסל מיכה ממש ממש קרוב.
כשהולכים לבית אל,
אז הולכים לבית השם.
איפה זה בית השם?
האם בית השם נמצא בשילה או בית השם נמצא בפסל מיכה?
איפה הוא נמצא?
אני משער שעם ישראל...
חלקים לא מעטים מעם ישראל,
מדובר כמובן,
מדובר לפני השלב של בני דן.
בשלב הביניים,
פסל מיכה,
אנשים הולכים אל פסל מיכה.
נחזור רגע אל פסל מיכה כדי שוב לראות את התחושה.
והאיש מיכה,
פסוק ה',
פרק י"ז פסוק ה',
והאיש מיכה לו בית אלוהים ויעש אפוד ותרפים.
מה זה תרפים?
זה סוג של אורים ותומים,
רק לא כמו שצריך.
וימלא את יד אחד מבניו ויהי לו לכוהן.
בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה,
כל אחד עושה לעצמו מה שהוא רוצה.
וקרא למקום הזה,
ויקרא שם המקום בית אל,
ועם ישראל הולכים לשם.
יש דעה שכתוב,
זה מתחבר למדרש,
המדרש אומר:
למה נפלו כל האוכלוסין הללו?
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
בכבוד בשר ודם מחיתם,
מי זה כבוד בשר ודם?
האיש הלוי ופילגשו.
בכבודי לא מחיתם,
שאף אחד לא אמר כלום על זה שיש כאן פסל מיכה.
ופסל מיכה לפי דברי חז"ל האלה זה עם ישראל שהם אשת הקדוש ברוך הוא,
שהם ותזנה עליו פילגשו.
ואתם דאגתם לפילגש כזאת,
זה בסדר.
אבל מה איתי?
מה עם זה?
עכשיו השאלה היא לא מה איתי במובן הזה,
אלא אתם מסוגלים להתאחד,
אתם מסוגלים לקחת אחריות,
אז למה אתם לא מסוגלים לדאוג לזה שלא כל אחד יקים פה איזה מקדש
חילופי?
יש המקדש בשילה,
יש המשכן בשילה,
לשם כל ישראל הולכים.
והתשובה זה לא רק זה,
אלא שעם ישראל הלכו,
או שלחו אנשים.
אני חושב שזה גם קצת נותן,
אם נחזור לפרק שלנו,
יש איזה תחושה של בלבול.
יוצאים למלחמה ושואלים.
אז כתוב ככה:
ואיש ישראל הפקדו כל איש מלחמה,
ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלוהים.
כאילו הם מוכנים כבר למלחמה ואז הם שואלים.
ויקומו בבוקר ויחזו,
יש כאלה אפילו לא הולכים לישון.
ויצא איש ישראל למלחמה,
ואז הוא כותב:
ויתחזק עם ישראל ויוסיפו לערוך מלחמה.
ואז הוא אומר:
ויעלו,
ורק אחרי שהוא מספר שהם עשו את המלחמה הם שלחו שוב פעם לשאול.
לא בטוח שכולם הלכו לשאול.
יכול להיות שחלק לא הלכו לשאול.
ויכול להיות גם שניסו ללכת לשילה ואולי מה?
לא קיבלו תשובה.
הלכו לשילה ולא קיבלו תשובה,
הלכו לפסל מיכה,
שם יש תשובות אמיתיות.
איזה אמיתיות?
הכל שרלטנות.
הם שואלים ומקבלים תשובות.
עכשיו מאיפה אני יודע את זה?
למה זה לא כתוב?
אז זה כתוב,
אני חושב שזה כתוב בפירוש.
כתוב עוד פעם,
בפעם השלישית,
פרק כ' פסוק כ"ו:
ויעלו כל בני ישראל.
עכשיו זה כבר לא בני ישראל,
לא ויעלו בני ישראל אלא ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל.
עכשיו זה בית אל האמיתית.
איך אני יודע?
כי כתוב:
ופנחס בן אלעזר בן אהרון ושם ארון ברית האלוהים בימים ההם.
למה רק עכשיו אתה מספר לי ששם ארון ברית האלוהים?
למה לא בפעם הראשונה?
למה לא בפעם השנייה?
כי בפעם הראשונה והשנייה לא היה שם את ארון האלוהים.
ארון האלוהים היה בשילה.
מי נמצא שם?
פנחס בן אלעזר הכהן עומד לפניו בימים ההם.
ואז הם שואלים אותו,
ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך.
רק פה מסופר על פנחס.
למה רק פה מוזכר פנחס?
למה לא בפעם הראשונה מוזכר?
אפשר להגיד שכשהאורים והתומים שיקרו לא רצו להגיד,
אבל מה אתה לא רוצה לגלות?
אם האורים והתומים עונים לא נכון זה סימן שזה היה בכוהן לא נכון.
זה בעיה בכוהן בסוף,
נכון?
זה בעיה בכוהן.
השאלה מי הכוהן שלך.
ואני אפילו מרשה לעצמי לומר שאולי אפילו הכוהן היה מי?
הלוי.
אם הלוי הזה,
הנער הלוי.
או הבן של מיכה,
אבל בוודאי לא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן,
כי פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אצלו האורים ותומים לא ישקרו.
כי בסוף החוכמה היא באורים ותומים.
אז מה שאמרתי לכם פעם שעברה שאני רומז למשהו.
האורים ותומים אתה מקבל תשובה.
מה זה התשובה שאתה מקבל?
אז אפילו נלך לכיוון של הרגיל,
בסדר?
בכיוון הרגיל רואים באורים ותומים מאירות אותיות,
בסדר?
אותיות בתוך הזה.
אבל כולם יודעים שלא מספיק שמאירות אותיות צריך גם לסדר את האותיות.
הרי יש כל מיני קומבינציות לאותיות שאתה יכול לעשות.
נכון?
יכול להיות שהקומבינציה הזאת,
יכול להיות שמשהו כזה.
איך אתה מפרש את האותיות?
זה כבר תלוי במי?
בכהן שלובש.
הסיפור עם עלי הידוע,
איך שעלי חשב שהיא שיכורה,
הוורט של הגר"א,
שהוא ראה אותיות ש-כ-ר-ה,
אז הוא חשב שזה שיכורה,
ובאמת זה היה כשרה או כשרה.
בסדר,
זו דוגמה למשהו שהיה טעות בצירוף האותיות של עלי.
זה בעיה גדולה הוורט הזה,
אתם יודעים למה?
כי לא שואלים באורים ותומים סתם,
כאילו אורים ותומים זה לא בשביל מה זה הקדוש ברוך הוא מה זה הסיפור
שם,
לא מה זה הבחורה הזאת.
שואלים רק לדברים שנוגעים לכלל ישראל.
כן,
זה יכול להיות חלק מהבעיה.
והכהן שהיה בפעמים הראשונות זה לא היה פנחס.
כי זה לא היה כהן זה.
יכול להיות גם,
אני יכול לקחת גם מצב קיצוני,
בסדר?
שעם ישראל הולכים לשילה אבל יש כהן שהוא לא פנחס.
יכול להיות פנחס היה מאוד זקן כבר,
בסדר?
כמה...
היה זקן.
אפילו אם זה היה בתחילת ספר שופטים עדיין כבר מדובר ביהודי מבוגר.
בסדר,
מדובר ביהודי שעוד חיה את המדבר עם עם ישראל,
כבר במדבר היה מספיק מבוגר בשביל להרוג שמה את זמרי.
לא ברור מתי זה היה אבל בוא נגיד אפילו אם זה היה בשנת ה-40
הוא היה כבר בן אדם מסוגל לעשות דבר כזה.
אחרי זה יש את 28 שנים של יהושע,
אחרי זה יש זקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע ואחרי זה יש לנו עוד את
עתניאל בן קנז,
בסדר?
זה 80 שנה.
זה דברים של מאוד מבוגר.
יכול להיות שהיה שמה איזה כהן אחר שקראו לו אני לא יודע מה והכהן
הזה הוריד את האורים ותומים לכינוס של עם ישראל.
עם ישראל אמר אנחנו פה בפסל מיכה.
אז הוא מגיע לשם.
זה גם יכול להיות.
אז ההדגשה,
שם ארון ברית השם,
פנחס בן אלעזר הכהן,
משמע שזה רק כאן קרה,
רק בפעם השלישית זה קרה ולא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה.
אז זה הסבר נוסף.
יש באבן עזרא עוד הסבר כמובן שזה כל ישראל,
בפעמים הראשונות זה לא היה כל ישראל.
האורים ותומים לא עונים לשאלות פרטיות אלא רק לשאלות של כל ישראל.
יש כאן איזה כפילות:
ויעלו כל בני ישראל וכל העם.
מה זה כל בני ישראל וכל העם?
אז יכול להיות שבני ישראל,
אני מעלה אפשרות,
יכול להיות שבני ישראל זה ראשי השבטים וכל העם זה גם כל אנשי המלחמה.
זאת אומרת כולם הלכו לשמה ועדיין יש
כאן בעיה שלא כל ישראל נמצאים,
נכון?
מי לא נמצא?
שבט בנימין.
שבט בנימין לא נמצא.
אז מה זה כל העם הולכים?
אז אני הייתי מפרש שעד עכשיו הם היו עוינים מאוד את בנימין.
בפעם הראשונה הם באו ממש,
מי יעלה לנו בתחילה להילחם עם בני בנימין?
בפעם השנייה הם אומרים,
בני בנימין אחי.
בסדר?
כבר היה תחילת,
היה.
והאפשרות שאולי טעינו,
היא כבר אנחנו באנו לטובת כלל ישראל.
לא באנו,
זה לא ויכוח בין שבטים עם אינטרסים של שבט כזה או שבט אחר,
אנחנו דואגים לכלל ישראל.
וכשהייתה דאגה לכלל ישראל,
היה סיעתא דשמיא.
תשמעו,
גם סיעתא דשמיא פה,
להגיד לכם את האמת,
סיעתא דשמיא קשה,
בסדר?
סיעתא דשמיא שהשאלה היא גם כן מה היה צריך באמת לעשות.
מה היה צריך באמת לעשות ויכול להיות שזה התירוץ לבני ישראל ואני רוצה לקרוא
איתכם מה שקרה פה,
לא טוב.
ויעלו בני ישראל,
קראנו את זה נכון?
שהם עלו והם נתקו את המסילות?
לא קראנו?
בואו נקרא מהר.
ויעלו בני ישראל אל בני בנימין ביום השלישי ויערכו אל הגבעה כפעם בפעם.
ויצאו בני בנימין לקראת העם הנתקו מן העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם
במסילות אשר אחת עולה בית אל ואחת גבעתה בשדה כשלושים איש בישראל.
ויאמרו בני בנימין נגפים הם לפנינו כבראשונה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנו מן העיר
אל המסילות.
מסילות הכוונה לדרך הראשית,
בסדר?
מסילה זה לא מסילת ברזל אלא זה כמו המסילה העולה מבית אל,
בסדר?
הכביש הראשי נקרא מסילה.
וכל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר ואורב ישראל מגיח ממקומו ממערה גבע.
מערה זה מעלה גם כן,
בסדר?
או מערות.
ולפעמים מערה ר' ל' לפעמים קורה.
ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו
כי נוגעת עליהם הרעה.
ויגוף ה' בנימין לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימין ביום ההוא עשרים וחמישה אלף
ומאה איש כל אלה שולף חרב.
ויראו בני בנימין כי ניגפו ויתנו איש ישראל מקום לבנימין כי בטחו אל האורב
אשר שמו אל הגבעה.
והאורב החישו ויפשטו אל הגבעה וימשוך האורב ויך את כל העיר לפי חרב.
פה כבר ממשיכים,
אני לא בטוח שהיו צריכים להמשיך.
ניצחתם,
הכיתם את הלוחמים,
אבל עוד לא עצרו גם בזה.
והמועד היה לאיש ישראל עם האורב הרב להעלותם משאת העשן מן העיר זה היה
הסימן.
ויהפוך איש ישראל במלחמה ובנימין החל להכות חללים בבני ישראל כשלושים איש חוזרים אל
הסיפור כי אמרו אך ניגוף ניגף לפנינו כמלחמה הראשונה.
והמשאת החלה לעלות מן העיר עמוד עשן ויפן בנימין אחריו והנה עלה כליל העיר
השמימה.
ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימין כי ראה כי נגעה עליו הרעה.
ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו.
כיתרו את בנימין הרדיפוהו מנוחה הדריכוהו עד נוכח הגבעה ממזרח שמש.
וייפלו מבנימין שמונה עשר אלף איש את כל אלה אנשי חיל.
ויפנו וינוסו המדברה אל סלע הרימון ויעוללו במסילות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד
גדעום ויכו ממנו אלפיים איש.
ויהי כל הנופלים מבנימין עשרים וחמישה אלף איש שולף חרב ביום ההוא את כל
אלה אנשי חיל.
תשמעו,
אחרי שהרגו את השמונה עשר אלף היה אפשר לעצור.
למה אני אומר שאפשר היה לעצור?
תשמעו,
היה אנחנו דיברנו רק על ההבדל בין הפעם הראשונה לשלישית.
בבני בנימין גם הם היה הבדל בין הפעם הראשונה לפעם השנייה.
הפעם הראשונה בני בנימין לא ידעו שהקדוש ברוך הוא יעזור להם,
הם היו עם ישראל באו להשמיד אותם,
היו בטוחים שהולכים לגמור אותם,
הרגו עשרים ושישה אלף.
הפעם השנייה אני חושב שהיה אפשר להסתפק באיזה מכה ראשונית,
עם ישראל נמלטים,
נכון?
תראו,
היה ביום השני וישחיתו עוד,
עם ישראל כמו פעם ראשונה הם ברחו כמו שכתוב בפעם השלישית כתוב שהם עשו
את עצמם שהם ברחו כפעם בפעם.
נכון?
ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם,
כמה זה להחל כפעם בפעם?
שלושים.
היו הורגים שלושים איש,
מאה איש.
מאה איש היו צריכים להרוג להם וזהו,
עם ישראל בורחים,
עשית את שלך.
הרי אתה לא תוכל להרוג את כולם,
בסדר?
הם ידעו את זה,
גם בני בנימין יזהרו לא לגמרי זה,
כן?
הם ידעו שבסוף בסוף זה הכמות.
כמה בני יהודה נהרגו בפעם השנייה?
שמונה עשר אלף.
כנגד השמונה עשר אלף האלה,
על אותו דבר הוא נכון?
במכה הראשונה בבני בנימין מתו שמונה עשר אלף משבט בנימין,
לפי דעתי היה צריך לעצור פה.
ברדיפה הם בורחים,
הם הולכים למדבר,
לאיפה הם יגיעו?
הם כבר לא מהווים איום,
שרפתם את העיר,
הרגתם שמונה עשר אלף אנשים.
למה צריך ויעוללו ב- אתם יודעים מה זה ויעוללו?
כמו עוללות,
עוללות אתה כבר קטפת את כל הענבים,
נכון?
אז לא תעולל אחריך כתוב למה משאירים את זה לעניים שיבואו לקחת.
מה זה עוללות?
זה כאלה בודדים שנכון ענבים בודדים ויעוללו.
ויעוללו הכוונה כל מיני חיילים מבנימין שברחו לבד,
ראו,
זיהו אותו שמה,
הו איש אחד מבנימין,
הולכים והורגים.
ומהווה איום ומהווה סכנה.
אח שלך!
שמונה עשרה אלף ראשונים,
זה היה במכה הראשונה,
בסדר,
היו צריכים להכריע אותם.
אבל החמשת אלפים האלה,
ואחרי זה עוד אלפיים שרדפו אחריהם עוד.
שבעת אלפים איש שלא היו צריכים למות.
זה,
אני לא חושב שזה,
שזה היה הדבר הרצוי.
היה כאן משהו לא בסדר גם מצד עם ישראל.
ויפנו וינוסו המדברה אל סלע הרימון שש מאות איש,
וישבו בסלע רימון ארבעה חודשים.
ואיש ישראל שבו אל בני בנימין.
עכשיו תשמעו,
גם פה ממשיכים עוד משהו ש...
מאיפה אני לוקח את זה?
כי אחרת לא היו מספרים לנו שמונה עשרה אלף פה,
ועוד חמש פה.
שמונה עשרה אלף זה כמו שמונה עשרה אלף הראשונים.
ויכום לפי חרב מעיר מתום עד בהמה עד כל הנמצא,
גם כל הערים הנמצאות שולחו באש.
כל מה שקראנו עד עכשיו אפשר עוד איכשהו לחיות מזה.
תשמעו,
הם באו לשם,
הם הרגו את כל מי שהיה בעיר.
מי נשאר בעיר?
זקנים,
נשים,
ילדים.
זה מה שהיה פה.
מתום זה אנשים,
בסדר?
מתים,
בסדר,
זה בני אדם.
מתום עד בהמה,
זאת אומרת מבני אדם ועד בהמות,
עד כל הנמצא,
כל מי שהיה שם.
גם כל הערים הנמצאות שולחו באש.
אולי מישהו מתחבא?
למה שורפים את זה?
זה לא שיש מישהו שיכול לחזור לשם.
זה לא שיש מישהו שיכול לחזור לשם.
אלא,
אולי מישהו מתחבא.
אולי מישהו במרתף.
אולי גם שיהיה סמל ודוגמה לדורות,
בסדר?
אבל תשמעו,
זה קטסטרופה.
זה קטסטרופה,
זה משהו ש...
מה זה?
היה איזה מישהו פעם שעברה אמר לי תשמע,
הם הרגו בעם ישראל אז הם רצו לנקום בהם.
אני,
אני לא שולל את זה.
אבל,
שזה היה אחד הסיבות,
זאת אומרת ההפסדים הראשונים.
זה אחד הסיבות לזעם.
לזעם.
ונכון ששאר הערים הצטרפו לגבעה,
זה נכון.
נכון שהם חיפו על עוברי עבירה,
זה גם נכון.
הסברנו כבר פעם שעברה שזה לא היה כזה פשוט,
אבל בסוף בסוף בסוף,
הם חיפו על עוברי עבירה והם כן משכו למלחמה,
גם בנימין משכו למלחמת אחים.
ו...
אבל,
זה לא מוצדק.
ויבוא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלוהים...
ואיש ישראל נשבע במצפה לאמור איש ממנו לא ייתן בתו לבנימין לאישה.
מה זה?
מתי זה קרה?
זה כבר קרה בהתחלה.
זה ברור.
לפני המלחמה,
וכנראה זה קשור למה שכתוב בפרק כ' פסוק ג',
וישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה.
שאלתי אתכם מה הם שמעו?
הם שמעו שנשבעו לא להתחתן עם שבט בנימין.
הם חשבו שהשבועה הזאת תגרום לבני בנימין להיכנע,
ואז יוכלו להישאל על השבועה.
כי השבועה הייתה רק בשביל שבני בנימין יכנעו ויסגירו את בני הבליעל האלה.
אבל כיוון שבני בנימין לא נכנעו,
השבועה במקומה עומדת ועכשיו מתחילים לבכות.
למה בוכים?
ויבוא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלוהים וישאו קולם ויבכו בכי
גדול.
ויאמרו למה ה' אלוהי ישראל הייתה זאת בישראל להיפקד היום מישראל שבט אחד?
וכאן וימחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עולות ושלמים.
מה זה העולות והשלמים האלה?
זה על ניצחון המלחמה.
בדרך כלל כשמעלים עולות ושלמים זה כאילו קורבנות תודה כאלה.
הם גם בכו והם גם העלו,
העלו עולות ושלמים.
ויש כאן...
אבל הם גם בכו.
הם הבינו ש...
למה הם בכו?
אתם עשיתם את זה!
מה התשובה מי זה אתם?
מי זה אתם?
לא חייב להיות שהכל מתוכנן מראש,
בסדר?
שהמטכ"ל הכין את הכל.
היום מלחמות הן יחסית,
יחסית מסודרות,
בסדר,
יש מה שנקרא פו"ש.
אתם יודעים מה זה פו"ש?
פיקוד ושליטה.
מה זה אומר?
הדבר הכי חשוב זה פו"ש.
אתם יודעים יש גם כן כשרוצים לפגוע באויב פוגעים במרכזי פו"ש ואז הם לא
יודעים מה לעשות.
ברגע שיש לך ארבע מאות אלף אנשים,
מתוכם חלק אספסוף,
חלק אנשים לא שומעים בקול הרבנים או בקול המפקדים,
שמים פאצ'ים של משיח או מה שזה,
וככה וככה וככה וככה.
אני גם הייתי הולך למקום,
תשמעו,
השבועה הזאת שאף אחד לא ייתן את הבת שלו לבנימין יכול להיות שיש כאלה
שפירשו את זה כרצון להשמיד את השבט.
אז מה יהיו לו חיים בתקנתו אם אין נשים מבנימין?
על כורחנו שאת הנשים גם צריך להרוג.
יכול להיות שהפרשנות לא נכונה של ה...
אני לא חושב שעשו את זה לכתחילה על ידי בני ישראל.
אני חושב שזה עשו העם.
העם הכוונה עמך.
לא המנהיגים.
לא המנהיגים.
ויבוא העם בית אל ואז הם בכו.
בסדר?
הבינו שהם שגו.
לא היה בסדר.
אבל זה כבר היה מאוחר.
ואז יש פרשה מוזרה נוספת.
כאילו לא מספיק היה לנו מה שקרה,
מגיע עוד סיפור.
ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל ה' כי
השבועה הגדולה הייתה לאשר לא עלה אל ה' המצפה לאמור מות יומת.
זאת אומרת היה עוד משהו שהכתוב,
הנביא מספר לנו שלא היה קודם.
שהיה שבועה לא רק איש ממנו לא ייתן לבנימין אישה אלא במצפה כנראה זה
לקח זמן,
זה לא ביום אחד,
לקח זמן,
התכנסויות,
דיבורים,
איומים,
חרמות,
הניסיונות להכניע את בנימין באמצעות החרם.
בסדר?
וגם היו ב...
זה לא שבבת אחת הגיעו כולם למצפה.
בהתחלה הגיעו שמה לא יודע מאה אלף.
ואז היה שמה ראשי השבטים ואז הם השביעו מי שלא יבוא מות יומת.
ואז כולם הגיעו.
זאת אומרת אנשים לא הגיעו,
לא התגייסו מרצונם החופשי.
בואו תתארו לעצמכם,
רוצים לגייס את עם ישראל,
את כולם,
אתם מבינים מה צריך לעשות.
להשביע שמי שלא יבוא למלחמה מות יומת.
אין דבר כזה אני לא רוצה לבוא,
לא מתאים לי,
לא...
טוב,
עכשיו הם אומרים מי לא הגיע למלחמה.
מגלים שמי זה.
ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל ה' כי
השבועה הגדולה הייתה לאשר לא עלה אל ה' המצפה לאמור מות יומת.
וינחמו בני ישראל אל בנימין אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל.
מה נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו בה' לבלתי תת להם מבנותינו לנשים.
ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל ה' המצפה והנה לא בא
איש אל המחנה מיבש גלעד אל הקהל.
הכוונה הם כנראה עברו עיר עיר.
אמרו:
מי פה מנתניה?
נתניה אתם הגעתם.
מי מרעננה?
מי מירושלים?
מירושלים לא היו,
אבל נגיד...
מי מבית אל?
מי ממודיעין עילית?
מודיעין תחתית?
ביתר?
היו גם אנשים.
הגיעו מכולם.
אז איפה?
יבש גלעד.
לא היו מאורגנים כל כך,
בסדר,
עיר אחת שלא הגיעה.
אנשי יבש גלעד לא הגיעו.
ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד.
וישלחו שמה העדה שנים עשר אלף איש מבני החיל ויצוו
אותם לאמור לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף.
וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וכל אישה יודעת משכב זכר תחרימו.
וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה,
אז הם מצאו שמה ארבע מאות,
אשר לא ידעה איש למשכב זכר ויביאו אותם אל המחנה שילה אשר בארץ כנען.
עכשיו אתם רואים שבית אל הפכה להיות שילה,
בסדר?
ויבוא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלוהים.
ובית אל זה שילה.
אבל בית אל לא חייב להיות שילה.
בכוונה כתוב בית אל מהתחלה כי זה לא היה שילה.
עכשיו זה שילה.
אז גם פה סיפור מזעזע שגם אתה שואל את עצמך אחרי שקרה מה שקרה.
אחרי שקרה מה שקרה,
נו,
אז עוד פעם?
עוד פעם עושים את זה?
הרי בכיתם,
על מה בכיתם?
למה השם אלוהי ישראל היתה זאת בישראל להיפקד היום מישראל שבט אחד?
הם הבינו שבעצם אין אפשרות שבני בנימין האלה שנותרו יתחתנו,
והם הבינו שהולך להיפקד שבט מישראל.
להיפקד שבט מישראל כנראה קודם כל צריכים להבין שזה לא נו מה לא נורא.
זה לא לא נורא,
זה הכחשת התורה.
הגמרא אומרת גמירא דלא כליא שבטא.
מאיפה אנחנו יודעים שלא כליא שבטא?
אולי שבט זבולון כבר אין היום,
אולי נגמר,
עשרת השבטים הלכו?
אין.
לא,
עשרת השבטים חזרו חלק וזה.
אין דבר כזה שאין שבט.
למה?
יעקב אבינו אוסף את בניו ואומר להם אמר לכם אשר יקרה אתכם באחרית הימים.
הוא בודק שמיטתו שלמה,
כולם מסביב למיטה.
זה ככה נושאים את המשכן,
ככה יש השראת שכינה בישראל.
זה לא משהו שאפשר לוותר עליו.
זה השראת שכינה.
זה סימן אם שבט אחד נגמר,
אז מה,
איך אפשר ללמוד ספר בראשית?
אבל הקדוש ברוך הוא,
כל הסיפור של עם ישראל זה שעם ישראל עומד מסביב למיטה של יעקב והוא
אומר להם יום יבוא ותיגאלו,
יום יבוא ותהיה השראת שכינה שלמה בישראל.
אז מה?
איפה?
אם שבט כזה הולך?
אני אגיד יותר מזה,
מדובר בשבט שמשה רבנו אמר עליו ידיד השם ישכון לבטח עליו,
חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
הם ידעו את התורה,
והבינו שאם אין שבט בנימין,
אין גם בית מקדש בסוף.
אין שוכן לבטח עליו,
אין חופף כל היום,
אין בין כתפיו שכן.
איפה זה יתקיים?
הם לקחו את התורה ברצינות.
זה לא אמרו טוב זה פרשת שבוע זה לא בשביל וורטים.
יש כאלה חושבים פרשת שבוע זה לוורטים,
לימוד אז זה גמרא.
רבותיי,
פרשת שבוע,
התורה זה לימוד.
אנשים התייחסו ברצינות לתורה.
אז שוכן בין כתפיו שכן.
אנשים הבינו שחייב להיות פתרון.
האנשים שהציעו את הפתרון הלא מוצלח הזה,
כן,
אני לא יודע לא יודע מה,
לא יודע אם זה הזקנים,
לא יודע מי שהציע את הפתרון הזה,
אני לא יודע.
לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף וזה הדבר אשר תעשו,
כל זכר וכל אשה יודעת משכב זכר תחרימו.
וימצאו מיבש גלעד ארבע מאות.
מה עשו שם?
אני לא אם אני רוצה ללכת למקום למקום טוב יותר,
אז אני לא בטוח שזה גם אני לא בטוח שזה גם קרה.
מסופר פה שזה קרה.
מסופר?
לא.
אמרו להם לכו תחרימו,
ואז וימצאו ארבע מאות.
אנשי יבש גלעד שמעו את הסיפור הזה.
מה עשו?
אם יברחו כולם עם הבנות,
מה יקרה?
ירדפו אחריהם,
כי רוצו לקחת להם את הבנות.
למה רצו להרוג אותם?
היתה שבועה,
נכון?
מי שלא יבוא מות יומת.
אז הם ברחו,
אבל מה הם עשו?
את הבנות שלא נישאו,
שלא התחתנו,
הרווקות,
הבתולות,
השאירו אותן שם בעיר,
כדי לעשות את העבודה קלה לעם ישראל.
ואז יכול להיות שגם האיום או ההוראה להרוג היא נועדה בשביל שיברחו.
היא לא נועדה בשביל שיהרגו.
כי אחרת היה כתוב ויבואו ויכו את כל יבש גלעד לפי חרב וזה.
אנחנו גם מוצאים את יבש גלעד אצל ימי שאול,
אם זה בסוף ימי השופטים,
לא כל כך הרבה זמן אחרי,
אנשי יבש גלעד וזה,
היה קשר,
למה אנשי יבש גלעד שולחים לשאול תצילו אותנו?
היו קשרי משפחה מאוד הדוקים בין שבט בנימין.
לבין אנשי יבש גלעד.
בסדר?
זה היה דור של בנות שהתחתנו רק עם שבט בנימין.
אז כל אחד היה מחותן,
היה לו מחותן אחד משבט בנימין.
אז הם שלחו לשאול שיציל אותם.
הביאו אותם למחנה,
ואז אחרי זה קוראים לבני בנימין.
זו דרך אחת להסביר.
יש עוד דרך,
אני חייב להגיד אותה,
היא מסובכת קצת.
הרב מדן,
הוא רוצה לטעון שהסיפור של יבש גלעד היה לפני הסיפור של המלחמה בבנימין.
זה לא לפי הסדר.
בואו נראה בפנים.
ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בנימין לאישה.
בסדר?
ויבוא העם וכולי וכולי,
ויבכו בכי גדול למה היתה לפקד בישראל.
ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עולות.
זה לא אחרי.
יש כאן פסוקים משולבים.
וישאו כל העם ויבכו בכי גדול למה השם היתה לפקד בישראל,
זה אחרי.
מה שכתוב ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עולות ושלמים,
איפה זה?
במצפה.
בסדר?
זה לפני המלחמה,
כרתו ברית וזה,
עשו שבועה.
ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל.
עכשיו תדלגו,
וינחמו בני ישראל וכל הסיפור הזה,
זה עוד פעם חוזר,
לא,
זה פירוש שקרה בסוף,
בסדר?
השנייה.
וינחמו,
מה נעשה לנותרים.
בקיצור אמרו מי שלא זה,
יבש גלעד.
הלכו ליבש גלעד,
הרגו אותם,
כי בני בנימין לא הצליחו,
היתה עיר מבוצרת יבש גלעד,
הרגו את אנשי יבש גלעד והביאו את הבנות שלהם לא בשביל שבט בנימין בשלב
הזה,
כן?
הביאו אותם למחנה,
כי לא רצו להרוג אותם.
אבל זה נקרא להרוג את מישהו זה,
את הבנות הרווקות אין סיבה להרוג,
למה?
הן יכולות להתחתן עם גברים אחרים.
הנשואות אז הן חלק מהקהילה.
ככה אנחנו מוצאים גם במלחמות באופן עקרוני.
הרב מדן טוען שזה גרם בסוף למלחמה וזה לדרדור.
אנשים היו חמים מאוד בשלב הראשון,
בסדר?
אז זה שכולם צריכים להגיע,
נכון?
מי שלא הגיע מות יומת.
הלכו הרגו ביבש גלעד,
אנשי בנימין שמעו את זה,
הבינו לאיפה הסוף שלהם,
שמעת משהו?
הבינו שהסוף שלהם הולך עכשיו לאיפה להגיע,
נלחמו עם הגב לקיר בכל הכוח.
זה בעצם מלחמת יבש גלעד גרמה את מלחמת בנימין.
וזה היה החטא של עם ישראל.
החטא של עם ישראל היה בנקודה הזאת ביבש גלעד.
לכן האורים והתומים פעמיים לא ענו להם.
ארבעים אלף איש מתו על זה שהם הרגו את אנשי יבש גלעד.
רק אחרי שהם מתו מספיק אנשים בשביל לכפר על החטא של שפיכות דם של
אנשי יבש גלעד,
אז הקדוש ברוך הוא אמר עכשיו תילחמו בבנימין.
ככה הוא רוצה להגיד.
בסדר,
אבל יש כאן קושי,
כי הפסוקים משולבים אז יש כאן איזה קושי,
אבל להגיד שזה פירוש,
זה פירוש ייחודי.
בסדר,
הרב מדן אמר.
אני לא נוטה.
אני נוטה לחשוב כמו שאמרתי לכם,
הביאו ולא,
לא בשביל לבצר,
גם לא ביצרו.
הביאו בשביל לקבל את הבנות.
ואז וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימין אשר בסלע רימון ויקראו להם שלום.
וישב בנימין בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו
להם כן.
וזה לא היה מספיק.
כי כמה אנשים היו שם בסלע?
שש מאות איש.
ויש רק ארבע מאות בנות.
ואז את הסיפור הבא נלמד בפעם הבאה,
נעשה סיום.
אבל בפעם הבאה זה כבר סיפור יפה.
עד עכשיו זה סיפור קשה,
מכאן זה סיפור יפה.
יפה כאילו סיפור יחסית.
זה כבר רפואה,
יש כאן איזה תיקונים,
נדבר עליהם.
אבל הסיפור כאן עם אנשי יבש גלעד זה תחילת הרפואה.
ויאמרו להם ויקראו להם שלום.
הם נתנו להם את ה...
וישב בעת ההיא הכוונה בנימין שבו לערים שלהם.
בסדר?
שבו לערים,
בנו אותם.
כמה זמן זה לקח?
לא כתוב.
יכול להיות שזה לקח שנה,
יכול להיות לקח שנתיים.
זה לקח זמן,
תהליך.
אנשים,
אני מתאר לעצמי שבנימין פחדו בהתחלה,
חשבו שמשקרים להם,
מרמים אותם.
אני גם לא בטוח שהבנות של יבש גלעד זה היה מספיק משכנע,
בסדר?
מה קרה לזה?
ואלה הם סיפרו,
לפחות לפי ההבנה הפשוטה שהרגו את כולם או רצו להרוג את כולם,
אז מה,
אולי זה,
אולי זה תרגיל,
אולי משהו.
חששו.
אני מתאר לעצמי שלקח זמן.
לכן ויקראו להם שלום,
אנחנו מוצאים את זה כי תצא אל עיר וקראת אליה לשלום,
בסדר?
לקרוא לשלום זה משהו שלוקח זמן לפתח אמון.
מתאר לעצמי שהביאו להם לחם ואוכל ודברים וזה,
משך לקח כמה חודשים עד שאנשים העיזו,
העיזו להוציא את האף שלהם מהמבצר שם בסלע רימון,
לחזור לערים וליישב אותם מחדש.
זה היה תהליך לא פשוט,
אבל זה מה שקרה.
אז טוב,
אז הוספנו כמה גם על שילה,
גם על פסל מיכה,
גם על סיפור יבש גלעד לראות אותו קצת בעין,
בעין אחרת.
גם 18,000,
18,000 בסדר?
החטא שהיה,
החטא שעם ישראל,
החטא לא פשוט.
ואלוהים בסוף אולי המשמעות הכי גדולה של הסיפור הזה לאיפה אפשר להידרדר.
לאיפה אפשר להידרדר.
כשמגיעים למלחמת אחים ההידרדרות זה בסוף זה,
יש כמה סיפורי מלחמת אחים גם בספר מלכים.
בספר שופטים זה הפעם היחידה שהגיעו ל...
פעם שנייה.
היה אצל יפתח גם 40,000 איש,
אבל פה זה כמעט כפול.
וזה היה קטסטרופה.
זה משהו שאתה יכול להגיע...
אצל יפתח זה היו לוחמים,
זה ופה פגעו בנשים,
פגעו בילדים,
שרפו ערים.
זה היה משהו שכשיש עוינות פנימית היא לפעמים יותר קשה מעוינות חיצונית.
אנחנו חווים את זה קצת היום במובן מסוים,
שאנשים מוכנים לכרות ברית עם האויבים שלנו,
עם ערבים,
עם שונאי ישראל,
עם תומכי חמאס,
עם מי שלא יהיה.
עם אנשים שעושים הפגנות למען עזה ולמען זה,
מוכנים לצרף אותם באיזו קונסטלציה למשהו,
בכלל נותנים להם להצביע בכלל בבחירות,
העיקר לנצח את הצד השני,
את היהודים מהצד השני.
יש אנשים יהודים מצביעים למשותפת,
מצביעים למשותפת.
אני חושב שצריך לחבר את הערבים.
אנשים כאילו גם,
תשמעו,
אני לא חושב שזה אנשים רעים כשלעצמם,
אבל העוינות והתחרות הפנימית היא כל כך גדולה שאנשים...
אז קל לנו להגיד את זה על הצד השני.
לנו קל להגיד,
עכשיו זה גם נכון מה שאנחנו אומרים,
שזה קטסטרופה מה שקורה שם.
בצד שלנו זה פחות קיים,
פחות קיים.
אנחנו בסוף אוהבים את האחים שלנו,
אנחנו כן רואים בהם אחים שלנו.
אמירות "זה לא אח שלי" זה היה רק מהצד שלהם.
זה לא נאמר אף פעם מהצד שלנו.
אבל גם לנו יש מה לתקן.
לנו,
עוד פעם,
אני מדבר עכשיו רק על בחורי ישיבות.
אני מדבר על זה שבסוף אם בחור ישיבה שונא קצת,
אז בחור שהוא מרוקן מתורה ומצוות והוא סתם...
אז הוא ישנא הרבה.
אז זה כאילו,
אם אנחנו קצת "השמאלנים האלה",
אז הוא כבר יהיה מוכן ללכת עוד כמה צעדים.
ויכוח נורא וזה.
יש לנו ויכוח גם על שמירת תורה ומצוות,
זה לא ויכוח רק על...
אבל אפילו מי ששומר תורה ומצוות לפעמים הוא שמאלני,
אז כבר לא מעניין אותנו.
יש כאלה אנשים,
פחות מעניין אותנו.
זו טעות,
זו טעות.
גם זה שהם טועים טעות גדולה וגם שצריך לנצח בבחירות וגם זה,
אבל זו לא סיבה לשנאה.
שנאה יכולה להביא לדברים שזה...
זו המטרה של הסיפור.
האמינו על שבט בנימין כל מה שיספרו עליהם,
האמינו עליהם.
גם מהאנשים...
אם יספרו לך מישהו מהצד השני שהוא עשה ככה וככה,
אתה תאמין מיד,
נכון?
גם הם,
יספרו להם שנהרגו עוד,
עשו זה וזה,
מאמינים.
אולי זה לא נכון?
מן הסתם זה לא נכון,
95% מהדברים שהם מספרים לא נכונים,
אבל הם מיד מאמינים.
זה ברור שימנים רוצים לעשות ככה.
זה ברור ששמאלנים מעדיפים ערבים מאשר זה,
כן?
זה לא כל שמאלני מעדיף ערבים,
בסדר.
יש הרבה מדרגות.
זה סיפור אולי הסיפור הכי קשה בתנ"ך,
מבחינת עם ישראל,
השפל הכי הכי נורא שעם ישראל היה בו.
עולים קצת למעלה בסוף,
כן?
להגיד לכם שזה סוף טוב?
זה לא סוף טוב.
בכלל ספר שופטים זה לא ספר שמרנן לב.
כי הוא ספר של תקופה קשה.
שעם ישראל פה אבל מפוזר ומפורד ואין הנהגה אחידה.
וכשאין הנהגה אחידה אין כללים ברורים,
אז אפשר להגיע לכל מיני,
כל אחד מושך לכיוון שלו.
יש כללים,
זה אין מלך.
אין מלך,
זה כללים,
יש כללים חד משמעיים.
מה שהיום אני לא בעד כי אנחנו נמצאים עם אנשים שלא שומרי תורה ומצוות
שהם הרוב,
אבל זה מה שקורים חוקה.
חוקה זה משהו שבמקום נורמלי,
בבית משפט נורמלי,
אז חוקה היא מייצרת מה שקוראים כללי התנהגות לאומיים שמונעים התפרקות מדינית.
מלחמת אזרחים בארצות הברית הייתה על הרצון לפרוש מהאיחוד,
להפר את החוקה.
כי יש חוקה,
כל המדינות התקבצו להיות מדינה אחת,
אי אפשר לצאת.
זהו,
נכנסו לברית אי אפשר להיפרד.
היו מוכנים לצאת למלחמה על זה כי זה נגד החוקה.
לנו יש חוקה אחת,
יש לנו תורת השם,
זה החוקה שלנו.
בסדר?
אנחנו לא יכולים לקבל חוקה שלא מזכירה את המחויבות של עם ישראל לקדוש ברוך
הוא.
אבל הכללים לא ברורים היום.
הכללים לא ברורים.
אני גם לא מוכן,
אנחנו גם לא מוכנים לקבל כללים.
אני חושב שצריך להיות כלל שצריך להיות ממשלה שמבוססת על בני ברית,
רק יהודים.
אני כן מבין שנותנים להם זכות לבחור ולהיבחר,
אבל לא ברור על פי התורה מה בדיוק הגבולות של זה.
אבל גם אם נניח שאנחנו צריכים לעשות את זה או ראוי לעשות את זה
בצורה כזאת או אחרת כדי שלא נגיע למצב הפוך,
בסדר,
שפוגעים בהם בלי זה,
אבל זה צריך להיות מוסכמה חד משמעית.
כי זו מדינה של העם היהודי,
נכון?
זה לא מדינה שוויונית.
יש חוק השבות,
הוא גם לא שוויוני.
זו מדינה של העם היהודי שנרדף וזה מקומו וזה חלקו,
ואי אפשר,
זו לא מדינה כמו סלובניה שזה לא משנה בסוף מי התושבים,
אם הם ממוצא כזה או מוצא אחר.
אבל זה כללי משחק,
שכשמקימים ממשלה עם ערבים,
אנחנו משתגעים,
נכון?
מה זה הדבר הזה?
זה הרס כל ההסכמים.
וזה דוגמה לזה.
יש הלכות.
מלך לא יכול להיות מנוכרי,
נכון?
לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא.
זה מצוות התורה.
מלך זה ממשלה.
היום אין מלך,
אז יש ממשלה.
הממשלה צריכה להיות מאחינו.
טוב,
כבר נכנסתי לזה.
טוב,
אז בעזרת השם בשבוע הבא אנחנו נעשה סיום לספר שופטים.