Subscribe
Share
Share
Embed
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. חשיבות כפל הלשון — הביטוי "אמור ואמרת" בפתח פרשת אמור אינו מקרי, אלא בא ללמד על חובה הלכתית וחינוכית מהותית.
2. זהירות בעבירות קלות — פירוש אחד ל"להזהיר גדולים על הקטנים" הוא שעל האנשים הגדולים להיזהר גם מעבירות "קטנות" שאדם דש בעקביו.
3. מצוות החינוך — המשמעות המרכזית של "להזהיר גדולים על הקטנים" היא חובת המבוגרים לחנך את הקטנים ולהרגילם במצוות עוד בטרם הגיעו לגיל חיוב.
4. כוחה של ההתחלה — הביטוי "על פי דרכו" רומז לתחילת הדרך; החינוך ב"פי" הבאר של החיים הוא שקובע את עמידותו של האדם גם לעת זקנה.
5. ניסיון העקדה לאברהם — למרות שגם יצחק עמד בניסיון, התורה מדגישה "והאלוהים ניסה את אברהם", זאת בשל המורכבות של התגברות על שנותיו הראשונות בבית תרח.
6. טבע מול חינוך — עבור יצחק, מסירות הנפש הייתה פועל יוצא טבעי של חינוך טהור מעריסתו, בעוד עבור אברהם היה זה מאבק בשיקעים משנות ילדותו המוקדמות.
7. המחנך כמודל לחיקוי — המילה "להזהיר" קשורה גם ללשון "זוהר"; הגדול צריך לזהור במעשיו כדי שהקטן ילמד ממנו דרך הנהגתו היומיומית ולא רק מדיבוריו.
8. ענוותנותו של רשב"י — דברי רבי שמעון בר יוחאי על "בני עלייה" שהם "אני ובני" אינם גאווה, אלא ביטוי לאחריות הכבדה של הבטחת המשכיות התורה.
9. המשכיות הדורות — רשב"י מלמד שאין ערך לעלייה רוחנית של יחיד אם אין לה המשכיות בבנים; לכן הוא תמיד מזכיר את עצמו בצוותא עם בנו.
10. חזקת שלושה דורות — כאשר התורה נמצאת אצל שלושה דורות רצופים (יוחאי, שמעון ואלעזר), היא הופכת לקניין נצחי שאינו פוסק מהמשפחה.
"מעולם לא פסקה ישיבה" - דברי תורה קצרים מאת בוגרי הישיבה לשבתות ומועדים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
שלום לכל המאזינים והצופים היקרים שלנו השם עליכם וחייו כל אחד במעלתו ורום כבודו היקרה והחביבה. השבת אם ירצה השם נקרא פרשת אמור. פרשה שבעצם מתחלקת לשני חלקים. החלק הראשון עוסק בנושא דיני הכהנים ובקדושתם, והחלק השני מדבר בנושא המועדים, אלה מועדי השם מקראי קודש. הפסוק הראשון של פרשתנו מעלה תמיהה גדולה שנאמר בפסוק הראשון, וידבר השם אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. הגמרא במסכת יבמות קי\"ד וכן המדרש תורת כוהנים בעצם עונים על השאלה הקשה המופיעה כאן בפסוק, מדוע יש כפל לשון אמור אל הכהנים ואמרת אליהם. בדרך כלל תורתנו הקדושה חוסכת באותיות ובודאי חוסכת במילים, אז מדוע כאן נאמר גם אמור אל הכהנים וגם ואמרת אליהם. היה אפשר להסתפק או אמור אל הכהנים או ואמרת אליהם, למה כפל לשון? ועל כך עונה הגמרא אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. משפט לכאורה סתום ולא ברור בדברי הגמרא, אבל ננסה להבין את המשמעות העמוקה הזאת בתוך המשפט להזהיר גדולים על הקטנים. כמה פירושים נאמרו בחז\"ל מה זה להזהיר גדולים על הקטנים. הפירוש הראשון להזהיר גדולים על הקטנים זה הכוונה להזהיר את האנשים הגדולים מהעבירות הקטנות חלילה שלא יעשו אותם. מדוע? כי אדם בדרך כלל נזהר בעבירות הקשות, בעבירות הכבדות שיש בהם חיובי כרת, חיובי מיתה וכולי, ויש עבירות שאדם דש בעקביו. באה התורה ואומרת יהודי יקר, תדע הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה. לכן כתוב אמור ואמרת להזהיר את הגדולים, שהגדולים האנשים הגדולים ייזהרו גם בעבירות הקטנות. וזה מה שדוד המלך עליו השלום אומר בתהילים ועוון עקבי יסובני. אומר דוד המלך עליו השלום, אני לא פוחד חלילה מלעשות עבירות גדולות כי זה בוודאי אני לא אעשה, אלא יש דברים שאדם דש בעקביו, דברים שאדם לא כל כך שם לב אליהם והם עבירות לכל דבר ועניין. לכן דוד המלך מתפלל שהדברים הללו חלילה לא ייכשל בהם. אז אנחנו מבינים עכשיו מה זה להזהיר גדולים על הקטנים. התורה אומרת לאנשים המבוגרים החייבים במצוות, גדול הכוונה זה אדם שחייב במצוות, תיזהר לא רק מהעבירות הקשות והחמורות אלא גם מהדברים הקטנים שחלילה לא תעשה אותם. אבל ישנו הסבר עמוק יותר ומהותי יותר אולי להזהיר גדולים על הקטנים, שמדובר פה במצוות חינוך. יש פה אזהרה להזהיר את הגדולים, הגדול מחויב להזהיר את הקטן. ההורים מחויבים בחינוך ילדיהם, וזה מה שנאמר להזהיר גדולים על הקטנים, שאמנם הקטנים לא חייבים במצוות אבל יש מצוות חינוך שההורים יחנכו את הקטנים. למה? כדי שיגדלו כבר ידעו לקיים את המצוות ולא יהיו חדשים ביניהם, כי הם כבר כשהיו קטנים כבר קיימו אותם. ולכן זה מה שאומר שלמה המלך עליו השלום חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. מה פירוש הביטוי חנוך לנער על פי דרכו? בדרך כלל מסבירים על פי דרכו לפי דרכו של הנער מהיכן שליבו חפץ. אבל אם כך נשאל שאלה, מדוע נאמר חנוך לנער על פי דרכו? היה צריך לומר חנוך לנער לפי דרכו, לא על פי דרכו. אלא אפשר להסביר הסבר מה המשמעות על פי דרכו. על פי דרכו זה הכוונה בתחילת דרכו. דרכו של הנער או הנערה. זה מה שכתוב בספר בראשית שיעקב אבינו פגש את רחל הייתה אבן מונחת כתוב על פי הבאר. מה עושה יעקב אבינו? ויגל את האבן מעל פי הבאר. מה זאת אומרת האבן על פי הבאר? האבן הייתה עמוקה. איני יודע מה היה עומקה, אבל דבר אחד מאוד ברור שהאבן הייתה מונחת בקצה הבאר, בתחילת הבאר. מה עושה יעקב אבינו? גולל את האבן מקצה הבאר ואז יכולים לשתות העדרים מן המים שבבאר. אם כן יוצא איפוא שהביטוי על פי בתנ\"ך משמעותו זה בתחילה. לכן זה מה שאומר שלמה המלך, חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. חנוך לנער על פי דרכו, תחנך את הנער בתחילת דרכו, בראשית דרכו, משחר ילדותו. למה? תדע לך כי גם כי יזקין לא יסור ממנה. על פי זה נוכל להבין דבר מאוד מדהים. כתוב בספר בראשית ואנחנו קוראים את זה בכל יום בתפילה על עקדת יצחק. מצד אחד כתוב ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם ואז הוא אומר לו קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ועלהו לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך. אז זה ניסיון של אברהם. מצד שני אנחנו קוראים לזה עקדת יצחק. ואל נשכח שחז\"ל מדברים שיצחק היה בגיל שלושים ושבע. יצחק לא היה ילד קטן שאבא שלו לקח אותו והוא לא הבין מה קורה. יצחק היה בוגר, מבין, חכם וגם חזק. ויצחק בן שלושים ושבע הולך להיעקד, להישחט. אברהם הולך לשחוט. אז האם זה לא ניסיון גם של יצחק? זה לא ניסיון של יצחק שהולך להישחט? אז מדוע התורה אומרת ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם? למה לא כתוב והאלוהים ניסה את יצחק? זה גם ניסיון של יצחק. או לפחות למען ההגינות שיהיה ניסיון גם של יצחק וגם של אברהם. הרי אמרנו יצחק היה אדם בוגר ומבוגר. אלא התשובה לפי מה שאמרנו להזהיר גדולים על הקטנים, חנוך לנער על פי דרכו בתחילת דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, יש לנו תשובה נפלאה לעניין. נכון אברהם אבינו היום בניסיון העקידה בן מאה שלושים ושבע שנים, יצחק בן שלושים ושבע. מדוע זה ניסיון לאברהם ולא ליצחק? כי יצחק נולד בבית של אברהם. יצחק נולד משחר ילדותו למקום שמה שהקדוש ברוך הוא מצווה עושים. זאת הייתה זה היה החינוך בתוך הבית. אברהם ושרה כל כולם היו עבדי הקדוש ברוך הוא ועשו את הכל מה שבורא עולם מצווה. לעומת זאת אברהם אבינו כמו שאומר המדרש עד גיל שלוש הוא גדל בבית של תרח ועדיין לא הכיר את בוראו ובגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. לכן עד גיל שלוש הוא עדיין היה בתוך תחום העבודה זרה של תרח, אומנם הוא לא אשם כי הוא נולד בתוך המשפחה הזאת, אבל שחר ילדותו, תחילת ילדותו הייתה במקום של עבודה זרה, עבודת גילולים. לכן למרות שהיום אברהם בן מאה שלושים ושבע זה ניסיון מאוד גדול בשבילו. נכון שעכשיו הוא צדיק ועובד השם נאמנה והוא ראשון האבות וכל הדברים שנאמר רק מקטינים את אברהם, אבל עדיין שלוש השנים הראשונות שהוא היה בביתו של אברהם אברהם בביתו של תרח השפיעו עליו לעת זקנותו. ולכן הניסיון הוא של אברהם. לעומת זאת יצחק שמשחר ילדותו הוא היה נמצא בבית אברהם זה לא ניסיון, למרות שהוא הולך להישחט, מבחינתו זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר צריך לעשות. אז אנחנו מבינים עכשיו נפלא מה המשמעות להזהיר גדולים על הקטנים. אבל האזהרה הזאת היא לא רק באה בעניין של דיבור, לא רק במוסר, אלא אפשר גם לומר להזהיר גדולים על הקטנים זה מבחינת מה שאומר הפסוק ככוכבי השמים יזהירו. אתה הגדול, אתה ההורה, אתה המחנך, אתה צריך להיות זוהר כלפי הקטן. הקטן לומד ממך לא רק במסרים שאתה אומר לו, לא רק בדרשות שאתה מעביר לו, אלא דווקא הוא לומד מההתנהגות שלך, מהמעשים שלך, בדברים הקטנים היומיומיים שהקטן רואה ואתה מהווה לו מודל לחיקוי. לכן הגדולים הופכים להיות לזוהרים כלפי הקטנים. ואולי אם נקשור את זה להילולה הקדושה של רשב\"י שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו שתחול בשבוע הבא בעזרת השם. אז ידוע שאומר רבי שמעון בר יוחאי בכמה וכמה מקומות, גם בגמרא בסוכה במ\"ה עמוד ב' וגם מסכת פסחים, ראיתי בני עלייה והם מועטים. אם אלף - אני ובני מהם. אם הם מאה - אני ובני מהם. אם הם שניים - אני ובני. וכאן נשאלת השאלה לכאורה: רבי שמעון בר יוחאי שהיינו מצפים לו קצת ענווה וצניעות, לכאורה הוא מתגלה בגאווה הגדולה ביותר. מה הוא אומר? שיש בני עלייה והם מועטים, ואם יש אלף אז אני ובני מהם, ואם יש מאה אז אני ובני, ואם הם שניים זה אני ובני. איפה הצניעות שלך רבי שמעון בר יוחאי? אלא הפוך, רבי שמעון בר יוחאי לא בא חלילה להתגאות אלא הוא היה צנוע שבצנועים, אלא הוא מלמד אותנו כאן המוסר השכל הגדול ביותר מה עניין החינוך כל כך חשוב לעם ישראל. כי רבי שמעון בר יוחאי הרומאים רדפו אותו, המלכות רדפה אותו, והיה לו רגע אחד להיכנס לבית ולקחת משהו ולצאת. הוא נכנס ומה הוא לקח איתו? הוא לקח איתו את הבן שלו. כי הוא ידע שאם הוא לא ייקח את הבן ורק הוא יברח וילמד תורה ולא תהיה המשכיות ללימוד התורה, אז כל מה שהוא לומד, כל מה שיודע לא יהיה לזה ערך. ולכן הוא ידע מה משמעות להזהיר גדולים על הקטנים, ולכן רבי שמעון בר יוחאי כשהוא אומר ראיתי בני עלייה והם מועטים אני ובני מהם, זה בא ללמד אותנו על החובה הגדולה כמה אנחנו ההורים מחויבים כלפי הבנים. ולכן כך אנחנו מבינים גם קושייה נוספת על דברי רבי שמעון בר יוחאי: למה הוא עוצר בראיתי בני עלייה והם מועטים הם שניים אני ובני? אולי למה אתה לא עוצר באחד? אם יש רק אחד זה רק אני. כי רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן על כולנו מלמד אותנו שאם זה רק אחד ורק זה אני ואין לזה המשכיות, זה טוב אבל איזה ערך, אין לזה קיום לדורות דורות. ולכן רבי שמעון בר יוחאי אומר אני ובני, אז זה מתחיל ממני שאני מהווה מודל לחיקוי, אמרנו ככוכבי השמים יזהירו ואז בוודאי גם בני ממשיך באותה דרך. וזה מה שכתוב כשהתורה מתקיימת בשלושה דורות כי לא תמוש מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר השם מעתה ועד עולם. שלוש דורות שהתורה מתקיימת באותה משפחה היא לא תמוש לעולם. אז זכה רבי שמעון בר יוחאי שבאמת זה התקיים בו. יש לנו את רבי שמעון, בן יוחאי האבא שלו זה יוחאי, הוא שמעון ובנו אלעזר. שלושתם קיימו את התורה הלכה למעשה. ובעצם אם נשים לב לראשי התיבות שאנחנו כאן מקבלים האבא יוחאי, הבן שמעון והנכד אלעזר זה יש\"א. מבחינת מה שנאמר בברכת הכוהנים ואני עבדכם הנאמן ככוהן רוצה לסיים בברכה: ישא השם פניו אליך וישם לך שלום, השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום. חזקו ואמצו ותהי זכות התורה תגן בעדכם ובעדנו ובעד כל ישראל אחינו, אמן ואמן.