הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. *מטרת ה"בית חדש"* — *רבנו יואל סירקיס* ביקש בחיבורו ליישב את דברי ה*טור* מקושיות ה*בית יוסף*, תוך התמקדות בחידושים המבוססים על עיון ב*ראשונים* ובסוגיות ה*גמרא*.
2. *לימוד המוביל להלכה* — המבנה הנכון של הלימוד, לשיטת ה*ב"ח*, הוא צלילה לעומק דברי ה*תוספות* והמפרשים כדי להעלות "מרגליות" של פסק *הלכה* למעשה, ולא פלפול עקר.
3. *מסורת הפסיקה במשפחה* — בעל ה*ערוך השולחן*, *רבי יחיאל מיכל אפשטיין*, המשיך את דרך ה*פשט* והבהירות שאפיינה את משפחתו (שמקור הנצר שלה בגירוש ספרד), תוך העדפת ה*בירור* הישיר על פני פלפול מיותר.
4. *שיטת הפסיקה המקילה* — בניגוד ל*משנה ברורה* הנוטה להחמיר כדי לצאת ידי חובת כל השיטות, ה*ערוך השולחן* משתמש ב*כוחא דהיתרא* ומכריע על פי עיקר הדין כפי שעולה מהסוגיה.
5. *נחיצות התורה שבעל פה* — ללא ה*מסורת* שעברה ממשה בסיני, ה*תורה שבכתב* נשארת "סתומה וחתומה", כפי שמוכח ממצוות כגון *תפילין*, *ציצית* ו*ארבעה מינים*.
6. *אחדות ישראל בלוח* — העובדה שכל קהילות ישראל המפוזרות שמרו על אותו *לוח עברי* לאורך 1800 שנה ללא קשר ישיר, היא מופת לאמיתות ה*קבלה* והעברת התורה.
7. *שני עמודי ההוראה* — ה*בית יוסף* וה*רמ"א* בנו יחד את בית ישראל, כאשר הראשון התבסס על הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם, והשני הוסיף את מנהגי אשכנז וצרפת.
8. *הלכות העתיד* — ה*ערוך השולחן* ייחד תשומת לב גם להלכות שאינן נוהגות בזמן הזה, וחיבר את "ערוך השולחן העתיד" על סדרי *זרעים*, *קדשים* ו*טהרות*.
---
שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
ערב טוב. השבוע היה תאריך הפטירה של שני גדולי ישראל. אחד לפני למעלה מ-400 שנה, רבנו יואל סירקיס, הב\"ח. נפטר לפני יום כ' באדר לפני 300... סליחה, לפני 386 שנה, כן, בשנת ת', בדיוק שנת ה' אלפים ת', בגיל 79. אחר כך נראה על זה, הקדמה שלו, הקדמה שלו נדפסה לטור חושן משפט. נדפסה לטור חושן משפט, ובחלק מהמהדורות הדפיסו את זה גם באורח חיים, שזה תחילת השולחן ערוך, אבל החלק הראשון שהב\"ח הוציא בביאורו על הטור היה על חלק חושן משפט, על טור חושן משפט, ולכן ההקדמה נדפסה שם. כידוע, הב\"ח כולנו מכירים את, קודם כל בית הספר הגדול שלו זה הפירוש שלו על סדר הטור, על ארבעת חלקי הטור, ארבעת הטורים. וכאן בהקדמה הוא מדבר על מהות החיבור. ההקדמה יחסית קצרה, באמת רק נראה ממנה את הנקודות המרכזיות, ואז נתמקד בהקדמה של בעל הערוך השולחן, רבי יחיאל מיכל אפשטיין, שנפטר להפליג 250 שנה קדימה, הוא נפטר לפני קצת פחות מ-100 שנה, 118 שנה, תרס\"ח. ובהקדמה שלו, אז תכף נמקד את הדברים, ההקדמה הרבה יותר ארוכה, נראה רק חלק ממה שנספיק, הדברים המרכזיים. אז הב\"ח באמת, כפי שהזכרנו קודם, חוץ מהביאור הזה על הטור יש לנו את הגהות הב\"ח על הש\"ס שכולנו מכירים. הגהות האלה של הב\"ח, הב\"ח במהלך חייו היה רב בכמה וכמה עיירות, בהם עיירות שיותר מוכרות בהיסטוריה היהודית המאוחרת כעיירות חסידיות: מז'יבוז', בעלזא, שם חסידויות גדולות. וכשהוא היה רב של העיירה בעלזא, אז שם היה ש\"ס, לא היה לכולם ש\"ס, רק קצת אחרי המצאת הדפוס, דאז זה היה מאוד מאוד יקר. אז היה ש\"ס של בית הכנסת, ושם הוא למד בש\"ס הזה וכתב את ההגהות שלו על הש\"ס, ומזה נדפסו הגהות הב\"ח שיש לנו היום. הש\"ס הזה בשלמותו היה עד השואה, הוא היה שלם. היום נשארו תשעה כרכים ממנו שנמצאים בספריה הלאומית, שאפשר לראות אותם עם הכתב יד של הב\"ח. חלק מהמקומות בזמנם, כשהיו לא תמיד העריכו את מה שיש להם בידיים, נתנו את הספרים לפעמים לכריכה לכל מיני כורכים, ועם הדבק שהוסיפו זה גרם להסתיר חלק מההגהות. לכן בכמה מקומות דברים חסרים בדפוסים, כשכניסו מאוחר יותר את הגהות הב\"ח לדפוס, אז לפעמים דברים חסרים או לא מובנים שככל הנראה זה נבע מאותם פעולות שנעשו בכרכים האלה. זה חיבור נוסף, הגהות הב\"ח שנדפסו היום בכל מהדורות הש\"ס. הגהות מאוד מאוד חשובות, שחלק זה הגהות מסברה, חלק זה כנראה מכל מיני או כתבי יד או דפוסים ישנים יותר שהיו לב\"ח. והרבה פעמים הגהות הב\"ח שופכות אור על הסוגיה. לפעמים זה הגהות ממש מוכרחות שחסרה מילה או מבחינת התחביר יש איזושהי טעות, אז הב\"ח כותב לנו את התיקון, לפעמים זה אפילו יותר מזה. מעבר לזה יש לנו תשובות הב\"ח, הב\"ח השיב הרבה הרבה תשובות בהלכה. יצאו תשובות הב\"ח הישנות והחדשות, זה פשוט אותו ב\"ח ואותם תשובות, יכול להיות שאפילו בחדשות יש תשובות שנכתבו לפני הישנות, פשוט בדפוס התשובות הישנות יצאו בשנת, יש פה למטה את התאריכים, ת\"נ-תנ\"ז, והחדשות נדפסו כמעט 100 שנה לאחר מכן בתקמ\"ה. יש גם שו\"ת \"גאוני בתראי\" שמרכז בתוכו כמה מגאוני אשכנז. אנחנו מדברים על התקופה שהב\"ח חי ופעל בה זו התקופה של דור אחרי הרמ\"א. עוד למעשה הוא היה, הוא נולד עוד בחייו של הרמ\"א ושל הבית יוסף, רק שהוא לא הכיר אותם, כלומר הוא היה ילד כשהבית יוסף נפטר, הוא היה בן 14 משהו כזה, וגם הרמ\"א נפטר שנים ספורות לפני כן, של\"ג, דיברנו עליו בהקדמה שלו בפעם הקודמת. אז הוא היה עוד ילד, אבל הוא למד אצל תלמידיו של הרמ\"א. למד אצל תלמידיו של הרמ\"א וכתב גם חיבורים נוספים, יש פה למטה רשימה חלק מהחיבורים שלו עוסקים בתורת הקבלה: פירוש על ספר \"פרדס רימונים\" של הרמ\"ק, רבי משה קורדובירו, פירוש על מגילת רות, פירוש התפילה על דרך הקבלה. אז באמת הוא מאוד מאוד העריך ולמד ועסק הרבה בתורת הקבלה. מצד שני, בכמה מקומות גם בתשובותיו יש איזה תשובה אחת שכותב שאם יש לנו מחלוקת בין בעלי הקבלה לדין, אנחנו פוסקים כמו הדין, כמו ההלכה של מה שנקרא דרך הפשט. וגם בכמה מקומות בב\"ח על הטור, הוא גם כן כותב את העניין הזה. מתלמידיו המפורסמים, אז יש את בעל הטורי זהב, הט\"ז, רבי דוד הלוי סגל. הלוי סגל, סגל זה ראשי תיבות סגן לוויה. ויש עוד בעל צמח צדק הקדמון, לא צמח צדק של האדמו\"ר מלובביץ', האדמו\"ר השני אחרי שהיה אחרי הבעל התניא. ויש צמח צדק הקדמון רבי מנחם קרוכמל, היה השם שלו, והוא היה מתלמידיו של הב\"ח. בעל עטרת זקנים, מנחם מנדל אויערבאך ועוד היו מתלמידיו. ובאמת הוא היה עשיר גדול הב\"ח ועל ידי אותה היכולת הכלכלית הגדולה שהייתה לו, אז הוא יכול היה להחזיק תלמידים מבחינה כלכלית שישבו אצלו בבית המדרש שלו, לפרנס אותם, לתת להם את כל מחסורם. וככה באמת הוא העמיד בית מדרש מאוד גדול. הבן שלו, אחד מבניו, קוראים לו רבי שמואל צבי, שמואל צבי הירש סירקיס. דרך אגב, זה לא שם המשפחה שלו, שם המשפחה היה יפה כמו הלבוש, מרדכי יפה, שם משפחה שעד היום קיים אצל יהדות אשכנז. וסירקיס זה השם של או אמא שלו, ככל הנראה אמא שלו, יש אומרים שזו חמותו שקראו לה שרה והכינוי שלה היה סירקא. שזה כינוי מאוד נפוץ באשכנז באותה תקופה. יש לנו את ר' משה רבקש שהוא גם מרבקה, רבקש שזה רבקה, מי שחיבר את באר הגולה על השולחן ערוך. יש גם את הדבר היותר מפורסם, המהרש\"א, ר' שמואל לוי איידלס, שזה שם של אמא שלו. היה זה מנהג נפוץ באשכנז לקחת דווקא את השם של האמא כשם משפחה ולא דווקא לתולדות משפחותם לבית אבותם, אלא נהגו לצורך ההנצחה את האמא. בכלל יש שיטות שזה חמותו, אז בכלל עוד יותר יש פה. אבל ככה. אז ר' שמואל צבי הבן שלו כותב בהקדמה שלו לדפוס של הב\"ח, נקרא אולי זה לא מופיע לפנינו, הוא מדבר על הגדלות וההתמדה שלו בתורה. שכל ימיו לא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, וצקת חן משפתותיו, מקהיל קהילות גדולות להודיעם חוקי אלוקים ותורותיו למען ילכו באורחותיו. מתוך דוחק ועוני למד בנעורותיו. כלומר, כשהיה צעיר הוא כן היה לו, לא היה לו פשוט. התחיל מתוך דוחק, מתוך עוני, ורק מאוחר יותר אז שפר עליו גורלו מבחינה כלכלית. וכפיו היו פרושי השמים ויקוצו רוב שערותיו ובחורי חמד היו תמיד מאוכלי שולחנותיו. לכאן הוא רומז לעניין הזה שבאמת כשהרחיב השם לו, שכבר היה רב של עיירות גדולות וכבר העמיד תלמידים, היה לו את היכולת גם הכלכלית לפרנס אותם ובעצם להקים איזה מין ישיבה כזו. ומה שעלה מתוך עומק ההלכה מחריפותו ובקיאותו שהיה מלא על כל גדותיו, העלה תמיד על הכתב להיות חתום באוצרותיו עד שאסף וקיבץ וקימץ בחיבוריו תורות צרופות באמנותיו. כלומר, הוא מאוד הקפיד הב\"ח הקפיד על זה שמה שמתחדש לו תוך כדי לימודו הוא כותב, מעלה על הכתב. שזה דומה באמת גם לשיטת הלימוד שכותב הסמ\"ע שהיה בן דורו, מבוגר ממנו בשיש שנים והוא מתייחס אליו בהקדמה שלו גם. הסמ\"ע, ספר מאירת עיניים, זה הפירוש של רבי יהושע פלק כץ על השולחן ערוך חושן משפט. אבל הפירוש הגדול שלו יותר זה פרישה ודרישה שזה שניהם גם כן בתחתית העמוד, הוא היה יותר מבוגר מהב\"ח, אבל הדפיסו אותו דווקא למטה על הטור, על כל סדר ארבעה טורים. והוא כותב בהקדמתו, יש לו הקדמה לספר מאירת עיניים, שוב, זה גם הם עסקו קודם כל בחושן משפט, גם הסמ\"ע, גם הב\"ח וגם ערוך השולחן, חלק הראשון שנדפס היה חושן משפט בשלושתם, פתח בדיני ממונות. והם היו אין לך מקצוע בתורה כמו דיני ממונות, אז ראו לנכון דווקא להדפיס, גם אולי בסדר הלימוד שלהם, אבל ודאי בדפוס הדפיסו קודם את החלק הזה של חושן משפט. אז גם בסמ\"ע בהקדמתו בעצם לסמ\"ע שהיא הקדמה לכל חלקי ספרו שנקראו בפי כל ישראל, בית ישראל. הקדמה מאוד גם כן רחבה בסגנון שקצת מזכיר של ערוך השולחן שזה יותר שושלת התורה שבעל פה, מסירת התורה וכולי. הוא עוסק בזה שם הרבה, אבל הוא גם כותב את הנקודה הזאת שבעצם הספר שלו במקור הוא מתוך כדי לימוד. למד עם התלמידים את הסוגיות מהש\"ס ומהפוסקים, כלומר ממש עיון הש\"ס שמוביל להלכה למעשה בסוף. בסגנון קצר יותר ושל פסקי הלכות. אבל אם זה לא הצמיח מההלכות הפסוקות, משם התחילו, התחילו ממה שאנחנו לומדים, משורשי הסוגיות ועד להלכה למעשה. אז זה ההקדמה, זה מיד בסוף ההקדמה של הב\"ח, הוא מתחיל באיזושהי פסקה ראשונה, פסקה חרוזית כזו והוא מדבר כאן באיזושהי ביקורת על, ראינו את זה כבר בכמה הקדמות, ביקורת כזו או אחרת בסגנון הזה על צורת לימוד מסוימת. הן עתה זקנתי גם שבתי, לא ידעתי יום מותי ומה אעשה ומתי אעשה גם אנוכי לביתי בנו בניתי, הילדים אשר חנן אלוקים אותי, גידלתים ורוממתים כחול אשר על שפתותיי, באמור להם עם השם אלה ומארצו ומתורתו יצאו. הוא אומר פה פסוקים פה שהוא מסתמך עליהם. הילחום לחם סובין יבואו. מה כאן הוא מדבר על מי שלא למד בצורה, בצורה כפי שהוא חושב שהצורה הראויה ללימוד. תכף הוא יביא את הניגוד לזה. הילחום לחם סובין יבואו, הוא מתכוון לפסוק כפי שהוא יכתוב אותו בהמשך שכתוב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, ככה אומר משלי, בספר משלי פרק ט'. אז כאן אותם אנשים הם אוכלים לחם סובין, לחם שהוא לא בדרגה גבוהה. עצמו עיניהם ולבם שמו שמיר ואבן, תורת אמת מאבין. לא כן הגברים הגיבורים בתורה ועוקרי הרים, לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכו, ואל תפנו לרבים וללחם כזבים, כי לא תדעו לשתותיהם ושידיתיהם לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי. כלומר אלה שלומדים בדרך של, הנה עכשיו הוא כותב ומתאר אותה יותר, אז הוא אומר לא ללכת בדרך הזאת. כי אם מעשה חידודים לשון לימודים ציורים וחיורים, כלומר איזה שהוא ציור, והבל פיהם שיבושים, תם כוחם כנחשים. אם תרצו לדעת איך נכון ללמוד, צאי לך בעקבי הצאן ורעי גדיותייך על משכנות הרועים, שיר השירים, הלא הם בעלי התוספות ויתר מפרשינו. רוצים לדעת איך ללמוד, אז צריך ללכת בדרכם של רבותינו בעלי התוספות, הראשונים והאחרונים וכולי. כרימון מלאים חידושים, ירדו לעומק התלמוד והעלו בידם מרגליות מאירות ומזהירות כזיו השמש, הלא תראו בחיבורים של ספר הטורים שחיבר הרב הגדול הגאון כבוד מורנו הרב רבי יוסף קארו זצ\"ל. כלומר הדפוס הזה של הב\"ח, הספר של הב\"ח, הפירוש שלו כבר היה אחרי כמובן אחרי פטירתו של הבית יוסף, כמה עשרות שנים אחר כך. כמה היה גדול כוחו בכל התלמוד ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ובכל התשובות, וכמה זכותו גדול שעל ידי חיבוריו התחזקו, התאספו והתקבצו החכמים ותלמידיהם כתות כתות חבורות ופניהם מאירות ומזהירות בפסקי הלכות ארוכות ושמורות. זאת אומרת הבית יוסף הוא הדוגמה והסמל לעניין הזה של לימוד נכון, כלומר של לימוד עיון כמו שצריך, כי גם הבקיאות שלו והידע שלו בכל התלמוד, כל הלכה שהטור כותב שהיא הלכה כן, הלכה פסוקה, אומנם לא לגמרי כמו הרמב\"ם שזה, אבל יש להם גם לבית יוסף גם את ספר כסף משנה על הרמב\"ם ובעצם למצוא את המקורות לדבריו. זה במובן הזה של הרוחב, רוחב היריעה, הבקיאות, אבל גם עומק התלמוד והבנה עמוקה של הדברים, העיון בהם. כלומר הוא כאן ודאי בא בתוכחה מגולה כלפי אלה שמפלפלים באוויר בלי שוב בלי להגיע להלכה, כשהדברים לא מגיעים להלכה ולמעשה. ואז אפשר לומר הרבה דברים, הרבה סברות, אפשר לטעון כל מיני טענות כאלה ואחרות אבל אין שום מישהו ש, כלומר אין לנו את העוגן הזה של ההלכה לבחון את הדברים אם הם עומדים במבחן האמת, שזה בעצם מה שעשה הבית יוסף. עכשיו הוא, ודאי הפסקה שהב\"ח חולק על הבית יוסף? כן, ודאי, המון המון מקומות, הנה עכשיו זה בדיוק הפסקה הבאה. הפסקה הבאה זה כבר, עד עכשיו זה שבח לדרך הזאת, כלומר מצד האמת ודאי שזו הדרך הנכונה, ולכן הוא גם לא בא לכתוב תחליף לבית יוסף. כלומר הבית יוסף, הב\"ח יוצא מנקודת הנחה שצריך ללמוד את הבית יוסף קודם כל. כשלומדים טור צריך ללמוד בית יוסף כדי לדעת את המקורות. לכן באמת הב\"ח לא עושה את העבודה של הבית יוסף. כלומר הבית יוסף לוקח, הוא מצטט את הטור שורה שתיים בטור ואז הוא מתחיל מהגמרא, מהגמרא ולפעמים זה הפסוקים, בדרך כלל זה הגמרא, משניות הגמרא וכולי, ופירוש רש\"י כך, ואז הוא מביא את דברי הראשונים האחרים, הרא\"ש והר\"ן וכולי, והוא מראה שיש בזה מחלוקת, או שהוא מסכים עם פסקו של הטור, לפעמים הטור עצמו לא מכריע הוא מביא רק שיטות, והבית יוסף כמעט תמיד מגיע להכרעת ההלכה, נקטינן כדברי הרמב\"ם הרא\"ש שהם עמודי הוראה כנגד הרי\"ף למשל, זאת דוגמה קלאסית ופשוטה ויש מקרים יותר מורכבים כמובן, אבל כל מטרתו של הבית יוסף הייתה להקיף את התורה בצורה תמציתית דרך אגב, לא בהרחבה. מיותרת. אלא מה שצריך לצורך כדי להבין את דברי הטור וגם מעבר לזה ראשונים שהיו או ראשונים או אחרונים, אחרונים קדומים, אפשר לומר סוף תקופת הראשונים שהיו אחר כך, תשב\"ץ ועוד שלא היו כמובן אחרי הטור. וגם לפעמים ספרים מסוימים שהיה לבית יוסף ממנהגי אשכנז שלרוב לא היה לו הרבה. יש תרומת הדשן שהוא מזכיר הרבה פעמים ועוד בודדים, לפעמים הוא כותב \"מצאתי כתוב\" שזה בדרך כלל בכתבי מנהגי אשכנז, מהרי\"ל ועוד. אבל את הדברים האלה בדרך כלל הרמ\"א מביא לנו בדרכי משה. והב\"ח לא בא לעשות את התפקיד לא של הבית יוסף ולא של הדרכי משה הארוך המקורי, שהוא בעצם בדיוק אותו תפקיד של אותה מטרה של הבית יוסף שזה לעשות אזניים לתורתו של הטור, כלומר מקורות והכרעת ההלכה. מה כן התפקיד של הב\"ח? אז כאן הוא אומר וזה בדיוק פסקת הב\"ח. אמנם לאשר הרב ז\"ל חכם עיניו בראשו ועל תכלית יקרב לשורשו לבאר כל הלכה על בוריה שלא יהיה עוד ספק בהוראה הלכה למעשה, היה הכרח להאריך בסוגיית התלמוד וכל הפוסקים והתשובות ונמשך מזה אריכות לקצר בפירוש וביאור דברי הטור בעצמו. ומכיוון שמטרתו של הבית יוסף היתה להגיע להלכה למעשה לפי דעתו, לפי הכרעתו בהלכה, אז לכן לפעמים הוא באמת מעיר על הטור הערות ואומר, הב\"ח כמה רומז שהרבה פעמים הבית יוסף נשאר בקושיא על הטור ובמחילה עם זה ובשלום כמו שצריכה להיות הערה על הטור איזה הערה, \"וצריך עיון בדברי רבנו\" וכן הלאה וכי זה לא המטרה עכשיו לטפל בדברי הטור. אומר הב\"ח אני באתי ליישב את דברי הטור. ובאמת הרבה פעמים הב\"ח, אחד התפקידים העיקריים שלו, אחת המטרות העיקריות שלו בכתיבת החיבור שלו היתה ליישב את דברי הטור מקושיות הבית יוסף. גם במקום דצריך הגהה והגיהו, וגם כשמפרש דברי הטור בקצת מקומות יש להשיב תשובות רמות ולבאר האמת לעיני הרואה ומעיין בסוגיה. ולא הגיע דבר זה להרב אלא מצד גדולתו הרמת ששם לבו וליבו כל הימים וכל הלילות על תכלית פסק הלכה בשולחן הערוך הקצר והארוך. והקצר והארוך מה הכוונה שולחן ערוך קצר וארוך? כפי הנראה הוא מתכוון הקצר זה השולחן ערוך והארוך זה הבית יוסף עצמו, כלומר ההכרעה שלו בסופו של דבר לאחר כל מהלך הדיון בכל סוגיה וסוגיה. אבל במה שנוגע בביאור דברי הטור בעצמו אין מקצר ועולה כי ממילא יובן שם המעלה כמה גדולה. ועל כן להפיק רצון הלומדים המובהקים שכולם אמרו \"טוב, מה דברי הטור נשארים ככה בלי פותר?\". לכן כתב, אומר הב\"ח, שרמסוני גם סבוני ולוחצוני להוציא לאור עולם הדברים וההגהות שרשמו מפי מסורת פלוני פלוני על הלכה בסוגיות האלו וכולי. קמתי, הפסקה הבאה היא המשך של אותו משפט, כן זה יוצא כמו פסיק באמצע לא יודע למה הדפיסו את זה בצורה כזו. הצילום פה זה ממהדורת שירת דבורה המהדורה המוכרת של הטור. אז אומר כשחברים וכולי לחצו אותו להוציא מה שיש נחיצות והצורך לדבר הזה, קמתי לחדש ביאור פירוש סוגיית הטורים בעצמו וגם לבאר דין ודברים שהביא הרב בחיבורו, כלומר הרב זה הבית יוסף במקומות שצריך ביאור רחב. כלומר לפעמים הוא כן מזכיר, זה לא שהב\"ח לגמרי מתעלם מהמשא ומתן או משורשי הסוגיות, לפעמים הוא כן כותב \"דבר זה מבואר בגמרא בפרק זה\" אבל הוא בדרך כלל מקצר יותר והוא גם מפנה \"כמו שכתב הרב בית יוסף\", מפנה כאילו שאפשר לראות את יתר הדיון שם. הוא מתמקד במקום שהוא רוצה להגיע אליו בחידושים שהוא רוצה לכן הוא לא רציף על כל סדר הטור. הבית יוסף ממש דיבור אחר דיבור, זה ציטוט של הטור והסבר ומקורות. לפעמים יש מקומות שהבית יוסף כאילו כותב רק מראה מקום בטור, כלומר דיבור המתחיל ונשאר חלק, נשאר בלי כלום. זה עדיין נתפס ככה בכמה מקומות שרצה להשלים ולא. אז זה מקומות מאוד בודדים. לרוב הבית יוסף ממש סדר על סדר הטור, כמו רש\"י כזה של הגמרא כאילו ממש מבאר והרבה יותר כלומר מבחינת העבודה זה לא רק ביאור אלא גם כמו שאמרנו פסק ההלכה. והב\"ח הוא כן הוא מעיר הערות הערות מסוימות. וההערות שלו לפעמים מאוד ארוכות ולפעמים זה כמה עמודים גם של פלפול וקושיות ותירוצים והצעות והוא מביא לפעמים איזה חמישה שישה תירוצים אפשריים ובכל אחד מהם הוא מאריך ומרחיב. ולפעמים יותר מקצר תלוי לפי מה שהיה נראה לו לנכון באותה סוגיה אם היה לו ביאור אז הוא כתב אותו כמובן. וזה בעצם המטרה. ואחר כך אני מדלג טיפה בערך בשורה השביעית, סוף השורה השביעית בפסקה האחרונה, \"ובהיות שבזמננו זה עמד הרב הגדול החסיד כבוד מורנו הרב יהושע פאלק הכהן, רבי יהושע\", כן זה שמו היה יהושע, זה היה בעל הסמ\"ע, כנראה דרישה ופרישה, וחיבר ביאור ארוך על ספר שולחן ערוך. ומתוך הביאור הארוך על ספר שולחן ערוך הכוונה היא לטור כן דרישה ופרישה ומתוך פירושיו וביוריו לפעמים נמשכו דינים מדינים שונים לא שערום ראשונים. כלומר הוא היה כפי שאמרתי קצת מבוגר מהב\"ח, נולד בשט\"ו הב\"ח נולד בשכ\"א כלומר שש שנים ביניהם. והוא עצמו הסמ\"ע כן למד אצל הרמ\"א, הוא זכה ללמוד אצל הרמ\"א ואצל המהרש\"ל. ממש מדובר על דור, זה דור התפר כאילו יש לנו את השולחן ערוך והרמ\"א תמיד נתפסים לפחות אצלנו. ראו אחד את השני, אבל באמת יש כאן איזה משהו משמעותי, כלומר זה שהשולחן ערוך והרמ\"א נמצאים במרכז וסביבם חונים האשלי רברבי והאשלי זוטרבי המפרשים למיניהם, אז זה באמת מראה שיש פה כבר כפי שגם הזכרנו כמה פעמים את הצמצום וההרחבה, כלומר השלב של הצמצום של הכינוס ואחר כך את הפרטים והרחבות ומקורות נוספים וכדומה. אז הוא אומר כיוון שהוא ביאר לפעמים יש לו כמה חידושים שהוא לא מסכים איתם, אך כן יען כי נראה לי הכרח לא ראוי להזהיר במעיין בהלכה למעשה להורות כשורה כפי מה שנראה לו שזה האמת ונגד דברי הבעל הדרישה ופרישה. ועתה באנו להקדמה קצרה עם מדרש שוחר טוב יבוא ברוך בתוכן הגאולה, והחיבור שהתחלתי בו על ספר השולחן ערוך לא נדפס, לא זכינו לאורו של החיבור הזה. אבל יש מקומות שהב\"ח כן כתב קונטרס אחרון. כלומר הב\"ח כתב בכמה מקומות על הב\"ח עצמו יש לנו את הב\"ח הרגיל ואז קונטרס אחרון, ובו בדרך כלל הוא מתייחס לדברי הדרישה ופרישה. הרבה פעמים הוא מתייחס לדברי הדרישה ופרישה שמעיר עליו הערות כשהוא ראה את דבריו אחר כך או שהיה לו אחר כך זמן יותר להעמיק בדברים, שם הוא יותר עסק בדבריו של הדרישה. וקראתי לחיבור הזה הבית החדש כי לא הוספתי כלומר לא הוספתי לחידוש אולי לא הבנתי דבריו, לדברי הגדולים שבעולם כי אם בשביל תורה שנתחדש בהם קושיא או פירוקא או פירוש חדש. כלומר אין פה זה לא אסיפת הדינים, זה לא אסיפת המקורות כמו שעושה הבית יוסף, אלא זה בית חדש. כלומר הוא רומז כאן שהוא בא בשביל לחדש, להביא את הדברים החידושים שיש להוסיף, להקשות לתרץ פירושים חדשים ופסק דין כאשר היה מעיין ולכן גם יש בב\"ח יש איזה שהוא סימן של יד כזה עד היום בדפוסים יש סימן של כמו אצבע כזאת שמורה שבא לסמן את המקומות שהוא מחדש פוסק נגד הבית יוסף נגד הרמ\"א כלומר פירוש חדש. אז זה מטרתו של החיבור שלו. טוב, זה לגבי הב\"ח. אז יומיים שלושה אחר כך ב-כ\"ג לא כ\"ב, כ\"ב אדר ב' יומיים אחרי הב\"ח, זה יום פטירתו של הערוך השולחן, רבי יחיאל מיכל אפשטיין. משפחת אפשטיין במקור זה השם של בעל הערוך השולחן, ובנו הידוע גם כן הרב ברוך אפשטיין ה'תורה תמימה' שכתב את החיבור 'תורה תמימה' על התורה ומדרשי חז\"ל החיבור בין המקראות לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. ויש לו עוד ספרים 'מקור ברוך' ועוד. אז בסוף ספרו 'מקור ברוך' כותב הבן הרב ברוך שהמשפחה שלהם מיום גירוש ספרד במקור, מקורם מספרד ומשפחת בנבנישתי זה שם המשפחה המקורי. והם היו באיזשהי דוכסות עיירה כזאת קטנה מדינה קטנה בחבל ארץ כזה קטן בגרמניה שקראו לו אפשטיין זה שם משפחה, אז משם הגיע השם משפחה כיוון שאיחרה אותם יפה וזה אחר הגירוש אז הם אימצו את שם העיר את שם המקום וזה הפך להיות שם המשפחה. והוא מצטער על זה, הוא כותב במקור ברוך 'חבל שבנבנישתי זה משפחה מיוחסת', יש לנו את הכנסת הגדולה שידוע הרבה חכמי חכמים שהיו ממשפחת בנבנישתי, הוא אומר קיבלו את השם של עיירה של גויים. למרות שבנבנישתי זה שם יהודי כל כך אבל כאילו לפחות זה כבר היה שם מיוחס, אבל כותב שממש כאב לו על זה שזנחו את השם משפחה המקורי שלהם. כן, עכשיו אולי כן. האמת שיש גם עוד אפשטיין לא יודע אם הם מיוחסים, ראשי ישיבת חברון היו גם הרב ברוך אפשטיין, כמו הרב מרדכי אפשטיין, יש כמה מישיבת חברון כשהקימו אותה. אז האמת שראיתי כמה שכתבו את זה שבאמת רואים שהסגנון של הערוך השולחן הוא יותר אפשר לומר ספרדי כזה, כלומר הוא נוטה לפשט גם אצל הבן שלו הרב ברוך אפשטיין זה ממש ניכר ההבל של הפשט להגיע לפשט הפשוט בלי פלפולים מיותרים וכדומה. ככל הנראה זה נובע מהאופי של המשפחה. אז דבר נוסף שניכר בספר הערוך השולחן בצורה מאוד משמעותית. ספר הערוך השולחן צריך לדעת שעד לפני משהו כמו שבעים שמונים שנה, ודאי לפני קום המדינה, הוא היה ספר פסיקה מאוד מאוד נפוץ ועד היום באמריקה הרבה פוסקים כמו הספר הערוך השולחן לעומת משנה ברורה, כלומר אם אנחנו מתייחסים עכשיו למשנה ברורה וערוך השולחן זו החיכוך במרכאות ביניהם כלומר המחלוקת ביניהם זה בחלק אורח חיים. ספר משנה ברורה נדפס כמה שנים ספורות לפני ספר ערוך השולחן. ספר ערוך השולחן עצמו. נדפס במשך למעלה מעשרים שנה. הכרך הראשון, שהוא חושן משפט, כפי שאמרנו, בתרמ\"ד, וכשיצא כרך של אורח חיים, כבר יצא ספר משנה ברורה חלקים א' וג'. כלומר, חלקים א' וג', בהם אפשר לראות בחלקים א' וג' במשנה ברורה, בהלכות המקבילות בספר ערוך השולחן אפשר לראות את ההתייחסות שלו למשנה ברורה. הרבה פעמים הוא לא מזכיר אותו בשמו, ויש שעשו חיפוש במאגרים, נדמה לי משהו כמו שתים עשרה או חמש עשרה פעמים, אולי קצת יותר, הוא מזכיר אותו במ\"ב משנה ברורה, כשהוא כותב בפירוש משנה ברורה ומתייחס לדבריו, אבל הרבה פעמים הוא חולק. הוא כותב את דעתו או שמביא \"יש שכתבו\" ומתכוון בעצם למשנה ברורה, כשהוא בעיקר כשהוא חולק עליו. ייתכן מפני כבודו לא רצה להזכיר אותו כשהוא חולק עליו. מצאנו כמה מקומות כאלה ברבותינו. ובאמת ההבדלים ביניהם הם לא הבדלי מנהגים, כי שניהם היו מפולין, כלומר מנהגי קיבלו את מנהגי פולין. ערוך השולחן היה הרבה שנים הרב של נובהרדוק, שזה היום בחלקים של רוסיה, אבל מנהגי פולין פחות או יותר היו מנהגי ליטא ופולין, מנהגים של המתנגדים מה שנקרא, גם אצל המשנה ברורה וגם אצל הערוך השולחן. ההבדל המהותי ביניהם בין ערוך השולחן למשנה ברורה הוא בעיקר בשיטת הפסיקה. כלומר, האם אנחנו, המשנה ברורה כידוע לרוב כשיש מחלוקת ויש מחמירים אז הוא נוטה לדעת המחמירים, כלומר כמה שיותר נוטה לצאת ידי חובת כל השיטות. כן, לצאת ידי חובת כל השיטות, גם כשאפשר ליישב בשיטה המקילה או כשאפילו יש אולי רוב של פוסקים בשיטה המקילה, אבל כמה שיותר אם אפשר לצאת ידי חובת כל השיטות. בערוך השולחן הוא על פי הבירור של ההלכה, הוא הרבה פעמים מכריע כמו דעה מקילה אם כך נראה לו שזה העיקר להלכה. הוא יותר מכריע להקל, כוחא דהיתרא. וזה זה הבדל מהותי שלכן הוא הרבה פעמים חולק על המשנה ברורה. ערוך השולחן בשונה ממשנה ברורה הוא על כל חלקי השולחן ערוך, חוץ מסימנים מסוימים, כלומר בחלק שאמרנו שמי שמי שיראה ביו\"ד יש משהו כמו חמישים סימנים שחסרים, מקכ\"ג עד קפ\"ב, זה שישים, שישים סימנים. יין נסך, עבודה זרה, ריבית, חוקות הגויים. באבן העזר כל הלכות כתובות שזה גם כן קרוב לשישים, חמישים ומשהו סימנים, עליהם לפנינו מה שנקרא אין לנו את ספר ערוך השולחן. והמתכונת של הספר היא לא על סדר השולחן ערוך אלא יותר בסגנון של הלבוש שקדם לו כמה מאות שנים, היה בן דורו של הרמ\"א. הלבוש כתב על סדר הטור אבל כתב שולחן ערוך שלו, או גם שולחן ערוך הרב של האדמו\"ר הזקן, נכון? בעצם כתבו על סדר סימני השולחן ערוך, מקביל לסימני הטור והשולחן ערוך, אבל הלכות, כלומר זה לא ציטוט שולחן ערוך וביאור או משהו כזה או מסביב לשולחן ערוך כמובן, אלא הלכות שהן ממוספרות גם בסדר אחר, לא בהכרח חופף לסעיפים של שולחן ערוך. גם בערוך השולחן במהדורה של עוז והדר כתוב בצד של העמוד את הסעיף המקביל בשולחן ערוך. מי שרוצה, לפעמים זה א' ואז קופץ לו', ואז אפילו לא לפי סדרו, לפעמים גם יש הרבה סעיפים שהוא הוסיף, הלכות שהתחדשו בדיוני הפוסקים המאוחרים, אז הוא חילק את זה לפי הלכות. אבל הספר הוא כאילו בסגנון של ספר פסיקה, אבל בתוך הספר פסיקה זה לא ממש לא שולחן ערוך, זה לא פסיקת הלכה אלא זה גם עם דיון תוך כדי. מקשה ומתרץ, יש לומר בזה שלושה תירוצים ואז הוא מחלק כל תירוץ לסעיף, בהרחבת דברים כביכול כמו ספר של פסקי הלכות אבל שונה מאוד מספר של פסקי הלכות, אלא הוא גם מראה לנו את הדרך ואת כל מהלך העניינים שוב בצורה די תמציתית אבל לא רק כפסק הלכה. למה ספר משנה ברורה התקבל יותר מערוך השולחן? אז שוב זה קרה למעשה ככל הנראה בעקבות כמה גורמים. גורם ראשון זה באמת החזון איש. החזון איש כתב באגרותיו נדמה לי חלק ב', לא זוכר באיגרת, מ\"א או משהו כזה, הוא כותב, החזון איש הרי הכיר בעצמו, כלומר לא יודע אם הכיר אישית, אני חושב שכן, את המשנה ברורה, הוא לא היה מבוגר ממנו בכמה עשרות שנים אבל הוא חולק על המשנה ברורה בהרבה מקומות, יש בסוף המשנה ברורה פסקי חזון איש, נכון? אנחנו מכירים במהדורות הגדולות האלה יש פסקי חזון איש. אבל החזון איש כתב באיגרת שהיום לגבי הכרעת ההלכה בדורנו, בדורו, אז הוא כותב שהיום יש לנו את השולחן ערוך והרמ\"א, והמשנה ברורה, אולי הוא כותב שם עוד הגר\"א והמשנה ברורה כמדומני, הם כסנהדרין בלשכת הגזית, יש ביטוי כזה. אז הוא מזכיר את המשנה ברורה. ואחרי שיצא משנה ברורה כל החלקים הושלמו על כל אורח חיים זה התפשט ככה בכל הזה בגלל הסגנון הזה של שולחן ערוך למעלה וביאור למטה. והוא בעצם אסף את כל הט\"ז והמגן אברהם ולבוש שרד ומאמר מרדכי, ככה אסף אותם את הכל למשנה ברורה למקום אחד, והוא דן בדבריהם. ויש בביאור הלכה שם שהוא מרחיב. הסגנון הזה הרבה יותר תפס בעולם הישיבות, כלומר מבחינת סגנון הלימוד, שזה לא רק מגיע כהכרעת ההלכה של המחבר, של אותו מחבר, אלא יש שם את הדיון והראיות והשקלא וטריא, זה הרבה יותר היה מחובר לשיטת הלימוד. וגם בכלל שיטת הכרעת ההלכה או העניין של החומרות ולצאת ידי חובת כולם. כשהתחילה תקופת ההשכלה התחיל להתפשט והדבר הזה גרם לתגובת נגד של עולם הישיבות שדווקא לנסות להחמיר יותר ולהקפיד, אז זה יותר התאים. ככה אפשר לומר מחשבות בזה, אבל אני חושב שזה כיוון שכבר אמרו אותו. לכן זה גרם בעצם למעשה לקבל יותר את מרותו של המשנה ברורה. אבל עדיין, כמו שאמרתי, גם באמריקה ועד דורנו, איגרות משה למשל ייחס חשיבות מאוד גדולה להכרעות של הערוך השולחן, לא יודע אם יותר מהמשנה ברורה אבל בוודאי בצורה משמעותית. יש את הרב יוסף אליהו הנקין, הסבא של הרב, מי שמכיר את הרב איתם הנקין שנרצח לפני עשור, אז אבא שלו היה גם דמות פיגורה כזאת, הרב המפורסם זצ\"ל, יש אבא שלו הרב יהודה, הרב יהודה הנקין, יש לו שו\"ת בני בנים כמה חלקים, הוא תלמיד חכם בעצמו, נפטר לא מזמן נדמה לי. והסבא שלו הרב יוסף אליהו הנקין היה מגדולי הפוסקים בארצות הברית, היה מבוגר מהרב משה פיינשטיין, והוא ממש הערוך השולחן אצלו היה. הנכד או הנין הרב איתם הנקין שנרצח, הוא אחרי פטירתו נמצא במחשב שלו ספר על הערוך השולחן שנקרא \"תערוך לפני שולחן\". זה נדפס לפני שמונה שנים. בספר הזה למעשה בכלל הסיפור, אמא שלו סיפרה שכשמצאו את הספר המחשב שלו היה נעול, היה שם סיסמה למחשב, הנייד שלו היה עם סיסמה. והיא אומרת שזאת אחותו, הבת שלה בעצם, ניסו לפתוח את הזה ואז פתאום היא נזכרה שכשהיו ילדים פעם הוא טיפס לאיזה מגדל מים בקרית משה, לא יודע משהו כזה, וכתב שם גימטריה שלו ושל כל החברים שלו, זאת אומרת השמות שלו ושל כל החברים שלו, ועשה את הגימטריה שלהם. אז בקיצור היא עלתה לשם, מצאה שעדיין הנייר הזה עדיין נמצא שם, ותארה לעצמה שזה הסיסמה, כאילו הגימטריה שלו. הייתה להם חבורה כזאת נדמה לי, בקיצור זה אכן מה שהיה. וזאת אומרת המעשה קונדס של הילדות כאילו הציל את הספר. הוא נרצח בגיל מאוד צעיר, 32 אני חושב, ובחייו כבר פרסם עשרות מאמרים תורניים, ושלושה ספרים בחייו, וזה הספר הרביעי שיצא אחרי שהוא נרצח על קידוש השם עם אשתו. אז בספר הזה זה ספר מכובד, ארבע מאות חמישים עמודים, הוא נערך אחרי פטירתו קצת עבר עריכה ככה להתקין אותו לדפוס, אבל הוא כבר עבר על רוב ככל הספר. והיה לו חיבה כנראה לערוך השולחן בגלל כמה דברים מעניינים הוא כותב שם מבחינה היסטורית. הוא קודם כל מדבר על ההבדל בין עיירה לעיר מבחינת גם שיטת פסיקה וסגנון לימוד, האם היה סגנון הבדלים בסגנון הלימוד בין רב של עיירה לרב של עיר. ההנהגה, מבחינת הנהגה, ככה דן בערוך השולחן. אז זה גם עוד אחד ההסברים שאומרים שהחפץ חיים היה ראש ישיבה. ראש ישיבה כשיש ישיבה זה ממילא מתח רוחני הרבה יותר גבוה. הערוך השולחן היה רב עיר, הרב של נובהרדוק. אז כשיש רב עיר אז יש כאלה ויש כאלה ויש מגוון של אנשים וצריך להתחשב, אז יותר הנטייה לקולא. זה גם אחד ההסברים שמקובל לומר אותם. עכשיו דרך אגב הוא כותב שם הרב הנקין שהאמת שאני חושב שזה לאו דווקא, הערוך השולחן, אומרים בדרך כלל הערוך השולחן, אבל הספר הוא לכאורה ארוך השולחן כי זה פסוק בישעיהו כ\"א ה', כתוב, המילים האלה מופיעות בנביא, כתוב ארוך השולחן, צפה הצפית, אכול שתו, קומו השרים משחו מגן. אז כתוב ארוך השולחן. כאילו המילים ארוך השולחן אין להם משמעות לשונית, מה זה ארוך שולחן? השולחן ערוך, אבל מה זה ארוך השולחן? אז ארוך השולחן זה בעצם ציווי כזה, ארוך השולחן. אבל הוא רצה, הרב הנקין רצה לומר שרואים בעותק הרוסי של הספר בדף השער או בדף הפנימי שהיו כותבים בתפוצות וזה בחוץ לארץ, אז שמה כתוב האותיות ברוסית יש שמה יו, יש שמה שורוק. אז אומר רואים שהערוך השולחן אפשטיין עצמו הגה את זה מן הסתם והשאיר את זה ככה, אז כנראה שכוונתו שזה ארוך השולחן. לא יודע אם זה ראיה, המתעתק... המדפיסים יכול להיות שהוסיפו בלועזית. לא יודע. טוב. טוב אז זה מה שנקרא בשוליים של העניין. טוב אז יש לנו עשר דקות מה שנספיק. יש כאן בעצם ההקדמה הזו מחולקת לחמישה חלקים. החלק הראשון מדבר על התורה שבעל פה, על שבח התורה שבעל פה ובעצם דברים שכל אחד רואה אותם והוא ככה מציע אותם בצורה מאוד יפה, כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה שבכתב, ועיקר גדולת התורה, זה נקרא בפסקה השנייה כבר, ועיקר גדולת התורה נודעת מהתורה שבעל פה. כמו שאמרו חז\"ל לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית אלא על דברים שבעל פה, הגמרא בגיטין המפורסמת. וזהו התלמוד הגדול והקדוש, כלומר כל המשנה והתלמוד שהם היו עיקר תורה שבעל פה, והיא נותנת רוח חיים בתורה שבכתב, פסקה שלישית. כשם שהנשמה נותנת רוח חיים לגוף האדם, כמו כן התורה שבעל פה נותנת רוח חיים לתורה שבכתב, כי היא סתומה וחתומה ואין בה אף יציר אחד בורא. ועכשיו הוא מתחיל להביא פה כמה וכמה דוגמאות ידועות ופשוטות, אבל ככה הוא כמו שאמרנו מציע אותן. דבר ראשון זה מלאכות שבת, התורה כותבת דברים בצורה כל כך קצרה, אז זה עצמו הוכחה שיש תורה שבעל פה, שהתורה שבעל פה היא גם חלק מהתורה. וזה לא התורה שבעל פה זה חכמים המציאו, כן כמו שיש כאלה את כל העמי ארצות, הרבנים שלכם המציאו כל מיני דברים, הרבנים שלכם, ביטוי כזה ש... לא, זה אי אפשר לפרש, הרי התורה שבכתב, הקראים קורים לזה וטוטפות בין עיניך, ואל יצא איש ממקומו בשביעי לא זזים לא הולכים ארבע אמות. דברים שתפרשו ככה, אז באמת זה כן לא זה הציעו כל מיני הבנות הזויות וחסרות כל לא ייתכן שמה שהקדוש ברוך הוא התכוון אליהם. אז מוכרח לומר שכשהתורה שבכתב ניתנה בצורה כזאת חתומה ניתנה איתה יחד הפירושים כבר למשה בסיני, והם עברו איש מפי איש עד דורנו. וככה הוא מביא כאן כמה דוגמאות לנושא של מלאכת הוצאה בשבת וכדומה. והמועדות, נעלם מתי הוא חודש האביב, מתי הוא חודש האסיף, הרי לא כל המדינות שוות בזה. והביא עוד כמה דוגמאות תפילין, מה זה טוטפות, מה פירוש המילים האלה, בציצית, מה זה הכנפיים, מה זה הציצית הזאת בכלל, גדילים תעשה לכם על ארבע כנפות כסותך, מה זה כל הקשרים, מה זה כל פרטי המצוות. ארבעה מינים שבסוכות, שלושה מינים אנחנו יכולים לדעת מהפסוקים, אבל מה זה פרי עץ הדר? זה דבר שהוא כתוב בצורה סתומה, מוכרחים את חז\"ל. ואז הוא מסיים את החלק הזה, וזה הפסקה אומנם, מתחילה באומנם, זה החלק הראשון. מסיים את החלק הראשון, לפני שהעיקר התורה נמסרה בקבלה למשה רבנו ומסרה ליהושע ולזקנים וכולי, כמו שכתב הרמב\"ם, והוא מונה שם הרמב\"ם כידוע את הסדר של רב אשי, ומרב אשי ועד משה רבנו, הוא משלשל את זה הפוך גם, הרמב\"ם כותב משני הצדדים, שכפי שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה. חז\"ל למדו, תורה זו תורה שבכתב והמצווה זו פירושה. זה התקה מהרמב\"ם, כן? אצלנו בתורה והמצווה ומצווה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. לכן נצטרך משה להיות בהר ארבעים יום וארבעים לילה לקבל תורה שבעל פה, כי הלוחות בהם זמן כתיבתן ושרק הידיים למדתם. אז זה וזהו המשנה עכשיו החלק הבא, החלק הבא של ההקדמה עובר למשנה והתלמוד. וזהו אותם מה שקיבל משה רבנו זה המשנה והתלמוד שרבנו הקדוש שראה גודל הפיזור אסף כל חכמי ישראל והעתיקו כל אחד מהמשניות העתיקות שלהם מקבלה מרבם מרבם ועד הלכה למשה מסיני. מזה רבנו הקדוש בחיבורו קדישתא דיליה, חיבר אלו שישה סדרי משנה. היה שש מאות סדרי משנה, היה הרבה יותר כי כל אחד קיבל מרבו, אבל בסוף הוא קיבץ את זה וצמצם את זה לשישה סדרי משנה שלנו. ואחר כך כל התנאים בדורות הבאים להבין את דברי המשנה, מה שנתוסף עליהם בתוספתא וברייתות ספרא ספרי מכילתא, אם כי כולם נרמזים במשנה. זה צריך להבין בפני עצמו את המשפט הזה. אולם לא כל מוחא סביל דא להבינם מתוך קיצור המשניות, אלא על ידי רב אמי ורב אשי וכל חכמי ישראל שבימיהם נגמר סוד התלמוד הקדוש, כלומר נגמר סודר, התלמוד הגדול והקדוש. ומאז אין לנו להוסיף ולא לגרוע מהתלמוד, רק להבין דבריו. וזה מה שעשו כל הראשונים, שזה הפסקה הבאה, כמובן בראשם רש\"י ורבותינו הצרפתים בעלי התוספות בראשם רבנו תם וכולי. והוא אחר כך אומר שיש בתלמוד גם ענייני אגדה, לחזור לענייננו, והוא גם כותב שזה יש בזה גם כן חשיבות כדי לדעת שבתוך כל החכמות יש בתוך התורה. עכשיו החלק השלישי הוא מדבר כבר על המחלוקות. וכי יפלא בעיניך על רוב הדעות ומחלוקותיהם בפרטי הדינים, דע כי לא מחכמה שאלת על זה. כי מה פילוסופי לפרטים הפרטים הם מספר, כולם דברי אלוהים חיים הם. וזה הגמרא המפורסמת בחגיגה, כן בעלי אסופות נקרא על שם הגמרא הזו. דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים, מסמרות נכתב בלי ו' ראשונה, נטועים, בעלי אסופות ניתנו מרועה אחד. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה וכולי, אלו מטמאים ואלו מטהרים וכולי, אבל כולם ניתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנם, פרנס אחד אמרם. זאת אומרת, איך זה יכול להיות? כמובן השאלה היא אלו ואלו דברי אלוהים חיים, אבל סוף דבר זה דברים שנוגדים אחד את השני. הוא אומר דכי פליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר, כל אחד ואחד אמר מה שמסתבר ליה, מה שיהיה טעם להיתר ומה שיהיה טעם לאיסור, לא אמר סתם. אלא מה, כלומר נחלקו בפרטים. עכשיו הוא אומר המחלוקות הם בפרטים ולכל אחד יש סברה שאפשר להבין אותה, כמו שאמרנו בזמנו שאפשר גם להבין אפילו יותר מזה כאשר מסבירים את הסברה של הסברה, כלומר את השורש של המחלוקת בין האמוראים, בין התנאים, בין הראשונים. אז זה גם נותן יותר טעם לכל אחד הדרך שלו, שהיה לו דרך שהיא דרך נכונה, שהיא דרך ששומעים בה דרך שאפשר ללכת בה. בפסקה הבאה שלו זה מה עושים להלכה למעשה, בסדר, אבל כרגע הוא מדבר על עצם המחלוקות. והוא אומר הראיה לזה שלא תמצא בכל הש\"ס, כן מופת זה ראיה, שלא תמצא בכל הש\"ס מחלוקת בעיקר המצווה. הכל מודים שפרי עץ הדר הוא אתרוג, הכל מודים שעין תחת עין ממון, שבבאו לדורשו מהפסוק מר דריש מהכא ומר דריש מהכא ובכולם אמת. השמעת שיחלקו כמה דברים בציצית של חול, כמה פרשיות במזוזה, כמה ברכות בתפילה, כמה ברכות לפני קריאת שמע, אחרי קריאת שמע, אין בדברים האלו המרכזיים אין מחלוקת. גם אם נשליך את זה לשולחן ערוך והרמ\"א, גם כן ידוע שבדברים המרכזיים אין מחלוקת, כלומר המחלוקת היא במנהגים. יש כמה אחרונים שכתבו את המשפט הזה, אבל במנהגים כלומר דברים שהם יותר דברים שתלויים במנהג. יש מקרים מסוימים שיש מחלוקת גם בעיקרי הדינים אפילו בדיני טריפות אם זה טריפה או כשרה, סריכה או אבל נדיר יחסית. כאילו בעיקר בעיקר המחלוקות הן באמת בדברים שהם יותר תלויים במנהג, ולכל אחד מהם יש בהחלט מקום. אז הוא אומר אותו דבר בצורה באמת פחות מובהקת אבל ודאי שבדברים המאוד מאוד מרכזיים החשובים אין בהם הבדלים. והוא מביא אחר כך ראיה לזה למטה בפסקה האחרונה בעמודה הימנית: ויותר מזה תראה נפלאות ואות מופת על אמיתת הקבלה, כלומר הקבלה לא קבלת המקובלים אלא קבלת התורה שבעל פה. הנה זה יותר משמונה עשר מאות שנה, כלומר 1800 שנה, שעם ישראל מפוזרים מקצה לקצה ואין להם שום חיבור זה לזה משינוי לשונם, כלומר עם ישראל בני ישראל שבארצות רוסלנד, פולין ואוסטרייך עם בני ישראל שבארצות פרס, מרוקו, אלג'יר, תוניס, טריפולי, צפון אפריקה וגם פרס שזה מזרח התיכון. וזה עד כמה מאות שנה שיצא חוכמת הדפוס לאור עולם וקודם לזה לא היה שום התחברות למדינות אלו ולמדינות שבאסיה ואפריקה, והנה אצל כולנו חודש מלא וחודש חסר וחשון כסלו פעמים שניהם מלאים ושניהם חסרים ופעם אחד מלא ואחד חסר, האם נראה שבמשך מאות שנים היה אלו מלא ואלו חסר? או באחד מחודשי שנה מעוברת שלפעמים באה שנה לשבע שנים ולפעמים לשלוש שנים, נכון יש לנו כללים גו\"ח אדז\"ט, יש כללים בזה. האם היה מישהו שפספס באיזה אחת מהארצות? אז באמת היו אולי בודדים שהיה באמת באתיופיה יכול להיות שלגמרי לא הגיע לשם כל הידע, אבל בספרי אבל בארצות הגדולות הארצות החשובות שהיו בהם חכמי ישראל לא היה דבר כזה. כבר אמר אחד מגדולי חכמי יוון שקישוב המולד לישראל הוא אות ומופת על הנבואה בישראל. בפרט הדברים הללו אין להם רמז וזכר בתורה שבכתב, אלא רק עברו מאיש מפי איש במשך 1800 שנה שמתוכם 1400 שנה היו בלי דפוס, כן היום כבר יותר מזה כן, אבל בזמנו. הוא אולי גם היה יחס יחס קצת דואלי כזה אפשר לומר, מצד אחד אומרים שהוא כן השתתף באיזה כנס ציוני אבל מצד שני גם לא התנגד מסיבות מסוימות. הבן הרב ברוך עפשטיין היה כבר הרבה יותר מחובר לתנועת המזרחי וכולי. על כל פנים זה המחלוקות האלה וכולם דברי אלוהים חיים. אמנם החלק הבא כל זה עולה לפלפולה של תורה, אבל הלכה למעשה לא כל אדם זוכה לשאוב מים חיים הלכה למעשה מהים הגדול הזה מגודל עומקו ורחב מידותיו, לכן עמדו טובו אבותינו הקדמונים אשר קיצרו כמו רבנו הגדול הרי\"ף ורבנו הרא\"ש, ושבאו ממנו טוב הלכות הלכות כמו הנשר הגדול הרמב\"ם ורבנו יעקב בעל הטורים. ובפני ריבוי הדעות עמדו שני גדולי הדור יוסף הצדיק ומשה איש האלוקים, כמובן מרן הבית יוסף והרמ\"א, וחיברו חיבורים גדולים בכמות ואיכות כמו שמופיע בשולחן הטהור, ורבנו הבית יוסף פסק על פי שניים משלושת הרועים פסק אותם עמודי הוראה כלשונו של הבית יוסף, והרמ\"א נטה ברוב הדינים אחר אבותינו הצרפתים והאשכנזים שאנו מבני בניהם, אז זה לא מדויק אצלנו אצלנו לא מדויק, היה ממוצא ספרד אז הוא דווקא הלך כמו הבית יוסף. ועל זה חיברו השולחן הטהור לפני השם כי כולו זהב טהור וכך מושך את עצמותיו של יוסף הצדיק, כלומר את עצם דבריו של הבית יוסף והכניס דבריו בתוך דברי רבנו הבית יוסף ושניהם כאחד בנו את כל בית ישראל בדינים הנוהגים בזמננו זה. ועל האמת לא הייתה כוונתם שיפסקו מתוך הקיצור כמו שכתב המהרש\"א שמי שמורה מהשולחן ערוך הוא מכלל מבלי עולם וכן כתב התוספות יום טוב ועוד. לכן הוא אומר אי אפשר לפסוק הלכה מהשולחן ערוך, אי אפשר למרות שהאחרונים היותר מאוחרים כבר כותבים שהיום אפשר לפסוק מהשולחן ערוך אם מסתכלים אם מעיינים גם בדברי הנושאי כלים. הנושאי כלים הביאו לנו את השיטות השונות ואת פסקי ההלכות ואת המקרים המיוחדים וכן הלאה. אבל לכן קם זה אומר כיוון שיש בעיה לפסוק מהשולחן ערוך קם הלבוש רבנו מרדכי יפה והתאים ועיטר ומשבץ את דברי רבותינו בעלי השולחן ערוך, ואז הוא מתאר פה ברצף את כל הנושאי כלים של השולחן ערוך. השולחן ערוך על כל חלקיו. השולחן ערוך וטור גם, כן. אז הוא מונה פה את הרשימה. טוב, אז למה הוא באמת עשה, אם כבר עשו את כל העבודה הזאת, מה הוא בא עכשיו לחדש כאן? אז באמת הערוך השולחן היה בנקודה הזו, הוא היה עצמאי, כלומר הוא בא מבחינתו לכתוב ספר חדש שהוא בא ללקט את כל מה שהיה עד זמנו. וככל הנראה הוא גם התחיל לעבוד על הספר הזה עוד לפני שהמשנה ברורה הדפיס את הספר שלו, אז זה גם סוג של עבדו יחד במקביל. על אורח חיים, חושן משפט הרי יצא לפני המשנה ברורה, כנראה עם המשנה ברורה ביחד, אבל יורה דעה ואורח חיים כשיצא, אז היה כבר שני חלקים מתוך המשנה ברורה, הלכות שבת חלק ג' והשכמת הבוקר וכל סדר היום של ימות החול שזה חלק א'. וזה מה החלק החמישי של ההקדמה זה מעשה הספר. על כן התקמתי והתעודדתי אני הצעיר יחיאל מיכל הלוי בן דוד ויאיזל של בית צורי גואלי חיברתי חיבורי זה כתוב ערוך השולחן. ומעשה הספר הוא מביא פה עשרה דברים שבהם הוא בא להביע עלי כתב. הוא מביא, מברר דברי השולחן ערוך, האחרונים שבאו אחריהם, הכריע את המחלוקות כשיש איזו שהיא הערה או קושיה שהוא בא ליישב. יש הרבה הרבה חידושים בערוך השולחן, יש הרבה חידושים להלכה גם להקל וגם להחמיר, אבל באמת הרבה פעמים נטייה לכולא, ובכמה מקומות יש חידושים גדולים שלו שלפעמים התקבלו בפוסקים ולפעמים לא. אבל זו הייתה דרכו. הוא בא ליישב קושיות. דינים נוספים שמצאתי בתוך דברי רבותינו הראשונים שלא הובאו עדיין, העתקתי. כלומר דברים שלא פסקו בהם השולחן ערוך וגם לא האחרונים שאחריו, אז גם את זה מביא הערוך השולחן בתוך דבריו, משהו שהגיע אליו הוא זכה לראות. המאירי שנדפס וכדומה, אז הוא מביא בכמה מקומות מדברי הראשונים והאחרונים המאוחרים יותר, הקדומים שלא הובאו בשולחן ערוך וגם לפעמים בירורים בסוגיות. כלומר זה חיבור כזה גדול שבא, יש לו גם עוד חיבור על הספר הישר לרבנו תם שנקרא אור הישרים, אבל החיבור המורכב הגדול ביותר של בעל ערוך השולחן זה כמובן הספר הזה. ודבר נוסף הוא הביא גם דברים שלא נוהגים בזמן הזה אף על פי שהם לא נוהגים, כלומר דיני סמיכה לא נוהגים לעת עתה, הכוונה ינהגו בעזרת השם בהמשך. אז הוא כן הביא אותם במקומות, השולחן ערוך והטור, לפעמים הטור כותב והשולחן ערוך כותבים שהדינים אלו אין נוהגים בזמן הזה לכן לא ראינו צורך להאריך בהם. הערוך השולחן כן עשה זאת. ולכן הוא גם עשה ספר נפרד שנקרא, סדרה שנקראת ערוך השולחן העתיד. שזה יצא בהוצאת מוסד הרב קוק על ידי הנכד שלו, רב מאיר ברלין, מאיר בר אילן, שהיה הבן של הנצי\"ב מזיווג שני, שהתחתן עם הבת של הערוך השולחן. אז הנצי\"ב מזיווג שני התחתן עם בת הערוך השולחן, אז הוא הוציא את ערוך השולחן העתיד בהוצאת מוסד הרב קוק, והוא באמת עוסק בכל ההלכות של זרעים וקדשים וטהרות שנוהגות, שיינהג בהם בעזרת השם בעתיד. טוב, אז זה הספר הזה, זה באמת אפשר לראות את זה מי שרוצה את ההקדמה ככה בצורה מסודרת דבר דבור על אופניו.