הירשם
שתף
שתף
הטמע
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
אנחנו בפרק ג' במגילת רות,
הפרק המורכב ביותר במגילה.
תדליק גם את זה רגע.
שם מאחורה עובד המזגן?
תדליק אותו בבקשה.
טוב,
הפרק אולי המסובך ביותר במגילה,
פרק שיש שם את הסיפור של מעשה הגורן,
הירידה של רות אל הגורן.
בוא נראה אותו,
נדון קצת.
ותאמר לה נעמי חמותה,
בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך.
מנוח,
אנחנו מצאנו בתחילת המגילה,
היא אומרת לה,
רות מנסה לשכנע את ערפה ואת רות,
היא אומרת להם,
היא אומרת להם,
ומצאנה מנוחה אישה בית אישה.
בואי יהיה לכם מנוחה.
פה,
מנוח,
מנוח זה בעל.
בסדר?
למה בעל נקרא מנוח או מנוחה?
שיש לה עם איזה מנוחה.
מה?
מקום שקט.
הרי לכאורה,
ברגע שמתחתנים יש יותר עבודה,
לא?
עד שמתחתנת,
עד שהבת מתחתנת יש לה פחות,
יש לה יותר פחות עבודה,
עכשיו יהיה לה עבודה היא עקרת בית,
מוטל עליה לעשות,
למה זה נקרא מנוחה?
כן.
אז ככה כנראה זה הפירוש.
אנחנו מוצאים את זה מנוחה זה להגיע למקום שבו אתה קבוע.
ככה אנחנו מוצאים בתורה,
כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
מנוחה זה מקום שאתה יכול כבר להגיד זה המקום שלי.
בת אין לה נחלה.
הנחלה היא רק של הבנים.
הבנים יורשים ונוחלים.
אז לבנות יש מנוחה.
המקום הקבוע שלה לא יקרא נחלה כי לא יורשת נחלה.
המקום הקבוע שלה יקרא מנוחה.
עד שהיא לא מוצאת בעל היא לא יודעת איפה היא תהיה,
כי המגורים בבית של ההורים שלה הם זמניים.
לעומת הבנים,
המגורים בבית של ההורים הם קבועים.
כי בנים,
עוד פעם היום כל אחד הולך למקום אחר,
אבל פעם אנשים יש להם נחלה,
הם יורשים את אבא שלהם,
עתידים לגור בנחלה של אבא שלהם.
אז זה הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך.
פה זה באמת יש מנוח טוב,
יש מנוח לא טוב.
יש,
יש אישה,
אישה שמוצאת בעל שיהיה לה טוב איתו,
או בעל שלא יהיה לה טוב איתו.
וכאן היא אומרת לה אני אקח לך מנוחה שתהיה לך טובה,
כי כשהיא אומרת שיהיה לך טוב זו הקדמה שכבר אומרת שכנראה זה לא כזה
פשוט ההצעה הזאת.
ההצעה הזאת באמת לא פשוטה.
יש בדיחה אומרים בבדיחותא,
יש,
אנחנו מכירים גם בעל שנקרא מנוח,
נכון?
זה אביו של שמשון נקרא מנוח.
אז חז"ל אומרים שמנוח היה עם הארץ,
כי כתוב וילך מנוח אחרי אשתו.
אז פה אומרים הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך,
בואי ניתן לך איזה בעל שילך אחרייך,
מה שתירצי הוא יעשה.
אז זה יהיה לך טוב.
אז אומרים בבדיחותא.
הסיבה שלמנוח קראו מנוח,
זה שם קצת בוא נגיד בעברית בת ימינו על נפטר אומרים עליו שהוא המנוח,
כן?
המנוח זה מישהו שהלך לעולמו.
אבל בעברית מקראית למה קוראים לבעל מנוח?
זה אני אומר בדרך אגב.
למה קוראים מנוח לבן אדם ש...
לגבר?
מה המשמעות של מנוח לגבר?
אני חושב ששמה הסיפור היה,
שבט דן עדיין לא הייתה לו נחלה.
שבט דן כתוב בספר שופטים מחפש לו נחלה להיות.
זה היה הסיפור של פסל מיכה מגיע אחרי מעשה שמשון.
מנוח עצמו התחתן עם אישה משבט יהודה,
כמו שכתוב בחז"ל שאימו של שמשון קראו לה צללפוני שהייתה משבט יהודה,
והוא בעצם חי בנחלה שלה.
בשונה ממקרה רגיל שבעל.
האישה באה לנחלה של בעלה הוא הלך לגור אצלה,
כי לשבט דן לא היה לכן קראו לו מנוח.
ועתה הלוא בועז מודעתנו אשר היית את נערותיו,
בועז מודעתנו הכוונה קרובינו,
אשר היית את נערותיו הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה.
הם ידעו מתי הולך להיות מה,
שידעו שהולך להיות רוחות,
הלך התחיל הרוח הבינו שיזרזו.
הרוח בארץ ישראל בדרך כלל נושבת בחוזקה בתחילת הערב,
ובסוף הלילה אז אין רוחות.
לכן היו זורים את הגורן בתחילת הלילה,
זו הייתה עבודה לא קלה,
צריכים לזרות לקחת לזרות לחכות שהרוח תעיף הכל ועוד פעם ועוד פעם עד שכל
הסובין ילכו ויישאר רק הגרגרים,
אז זה עבודה קשה.
ואחרי העבודה הזאת אחרי שגומרים את העבודה מה היו עושים?
מה עושים?
לא הולכים לישון.
ורחצת וסכת ושמת שמלותייך וירדת הגורן אל תיוודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות,
בדגש על לשתות,
כי אחרת מה היה צריך להיות כתוב?
אל תיוודעי לאיש עד שישן.
והיה בשוכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד
לך את אשר תעשין.
אז מה הכוונה אל תיוודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות?
נעמי ידעה,
עוד פעם אני עכשיו אומר דברים שאנחנו צריכים לחיות את מה שהם חיו,
נעמי ידעה שאנחנו נכנסים כאן למקום ולסיטואציה שבה אנשים אוכלים ושותים,
וכנראה זריית הגורן לא נעשתה לבד,
היו לו גם נערים וכולי.
אחרי שהיו מסיימים את העבודה היו עושים מסיבה,
אוכלים ושותים ושותים.
היו שותים יותר ממה שאנשים רגילים לשתות ביומיום שלהם כי זאת הייתה מסיבה גדולה
ואנשים היו שותים.
והיה בשוכבו,
כשהוא יבוא לשכב אז פה בועז הולך לשכב לבד,
הוא לא ישן יחד עם הנערים זה לא מתאים לאיש מכובד כמוהו לישון יחד
עם הנערים.
הנערים ישנו איפה?
מחוץ לגורן,
ובועז המקום שלו לישון זה בתוך הגורן.
מחוץ לגורן ישנים הפועלים,
בגורן ישן בעל הבית,
זה היה המנהג.
אז היא הייתה צריכה לרדת לפי ההבנה,
היא יורדת מוקדם יותר נכון?
יורדת מוקדם נכנסת אל הגורן,
הם יגיעו מאוחר יותר,
יזרו את גורן יזרו את השעורים יכניסו לתוך הגורן,
היא תתחבא שם כנראה באיזה מקום באיזה נקודה,
והיא תתגלה לו רק בהמשך.
והיה בשוכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד
לך את אשר תעשין.
ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה.
ותרד הגורן ותעש ככל אשר ציוותה חמותה.
ויאכל בועז וישת וייטב ליבו ויבוא לשכב בקצה הערמה ותבוא בלאט ותגל מרגלותיו ותשכב.
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אישה שוכבת מרגלותיו.
ויאמר מי את ותאמר אנוכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה.
ויאמר ברוכה את לה' בתי הטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים
אם דל ואם עשיר.
ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי
כי אשת חיל את.
ועתה כי אמנם כי גואל אנוכי וגם יש גואל קרוב ממני.
ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי
חי ה' שכבי עד הבוקר.
ותשכב מרגלותיו עד הבוקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יוודע כי
באה האישה הגורן.
ויאמר הבי המטפחת אשר עלייך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שעורים וישת עליה
ויבוא העיר.
ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי וכולי וכולי וכולי.
השאלה אני אגיד אותה כמו שניסח אותה רבי משה אלשיך,
המבלי אין שדכנים בישראל הייתה צריכה נעמי לשלוח את רות לגורן?
ומה הייתה התוכנית?
תוכנית מוזרה,
היא מגלה את מרגלותיו הוא יקום ואז מה יקרה?
הרי בועז,
למה היא לא שלחה שדכן או שדכנית?
כי מה?
כי זה רות המואבייה?
כי הוא לא יסכים?
אז הוא לא יסכים,
אז מה זה יעזור שתבוא לגורן?
גם אז הוא לא יסכים.
איך קרה שבגורן הוא כן מסכים?
ממה נפשך,
אם הוא לא יסכים הוא לא יסכים לא ככה ולא ככה.
אם הוא כן יסכים,
אז אפשר לעשות את זה בצורה מכובדת יותר,
נכון?
אם אתה חושב...
הרי בסוף זה תלוי בהסכמה,
אי אפשר בכוח,
צריך את ההסכמה שלו.
אז למה צריך לשלוח את רות לשם?
מה פשר הדבר?
ובמיוחד שהיה בזה אפילו אלמנט של סיכון.
אלמנט של סיכון,
כתוב במדרש שדוד המלך אומר,
"חצות לילה אקום להודות לך".
יש פסוק בתהילים:
"חצות לילה אקום להודות לך".
מה...
על מה דוד קם להודות בחצות הלילה?
מה התודה?
אומר המדרש,
שאם בועז היה באותו הרגע שרות גילתה...
שהוא גילה את רות שם למרגלותיו,
היה מקלל אותה,
אומר לה "מה את עושה פה?
את לא מתביישת?
איזה אישה את?
את מואבייה,
מה זה...
ככה אצלכם?
מה את רוצה להכשיל אותי?
את רוצה לפתות אותי?" היה מקלל אותה קללה נמרצת,
לא הייתי בא לעולם.
במקום זה הקדוש ברוך הוא נתן בליבו של בועז לברך אותה,
"ברוכה את לה' בתי".
יש כאלה מהמפרשים שרוצים להגיד שזה מה שנעמי אומרת,
"וירדת הגורן".
אם שימו לב,
כתוב שם בכתיב,
לא בקרי,
איך היא אומרת לה...
"וירדתי הגורן",
נכון?
לא "וירדת" אלא "וירדתי".
לא "ושכבת" אלא "ושכבתי".
כאילו היא אומרת,
"עלי קללתך בתי",
כמו שרבקה אומרת ליעקב.
אבל אצל רבקה לא הייתה ברירה,
הכניסה את יעקב לסיטואציה שבאמת לא הייתה ברירה אחרת.
אבל כאן,
מה הרווח בסיפור הזה של נעמי ורות?
מה הייתה התוכנית?
והאם התוכנית הצליחה או לא הצליחה?
לכאורה התוכנית הצליחה,
נכון?
הנה איזה יופי,
בסוף יש לנו חתונה.
אמנם היה איזה אפשרות לקלקל את החגיגה,
ומה היא הייתה?
שיש אולי מישהו אחר,
שזה לא בועז.
קוראים לו טוב.
"אם יגאלך טוב,
יגאל",
בסדר?
יכול להיות ש"הלוא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך",
ולא...
אני רוצה לדאוג לך למנוח שייטב לך,
ולא טוב.
לא אבקש לך את טוב,
אני לא רוצה את טוב,
אני רוצה מה שיהיה טוב,
מה שיהיה טוב לך,
לא את טוב.
זאת אומרת,
מה שייטב לך,
בסדר?
ובעצם היה כאן ניסיון אולי של נעמי לעקוף את הגואל הפשוט,
אבל בועז אומר "לא,
נשאל אותו".
תארו לעצמכם שטוב היה מסכים,
מה היה קורה?
לא היה טוב,
בסדר?
אם טוב היה מסכים,
אז לא היה טוב,
וכל הסיפור לא היה מגיע,
ונעמי הרי רוצה את בועז.
אז מה התוכנית ומה זה?
הרי אני רוצה ללכת בשתי דרכים,
בסדר?
אני הולך בשתי דרכים.
אז שתי הדרכים הן קרובות זו לזו.
אני אגיד קודם את הדרך הראשונה בקיצור יותר,
ואחרי זה בדרך השנייה אני ארחיב.
הדרך הראשונה והשנייה לשתיהן יש שותפות אחת.
בשונה ממה שהבנתם עד היום,
שהתוכנית הייתה מה?
שהיא תלך,
הוא יאכל וישתה,
ואחרי זה ילך לישון,
ואז היא תבוא.
מה היא תעשה?
תגלה מרגלותיו,
תוריד את הבגד מעל הרגליים שלו.
למה?
כדי שיתעורר,
בסדר?
מהקור או משהו כזה.
אז הוא יראה אותה ואז היא תגיד לו מה שתגיד לו,
נכון?
ככה אנשים מבינים.
אבל אני לא חושב שזו הייתה התוכנית.
לא חושב.
אני לא מבין מה התוכנית הזאת מועילה,
מה זה עוזר,
בסדר?
כמו שאמרנו.
לכן,
מכיוון שמדובר כאן על רות המואבייה,
שהיא בת של לוט,
וכיוון שהיא בת של לוט,
גם יש לזה רמז.
איפה הרמז שהיא הייתה בת של לוט כאן בסיפור הזה?
מתנהגת כמו בת של לוט?
אני אתן לכם רמז...
מה?
ישתה יין,
נכון,
רגע.
יפה.
כתוב "ותבוא בלט".
מה זה "בלט"?
בשקט,
אבל בסתר.
בסתר,
אבל זה
לוט,
בסדר?
אומרים חכמים במה?
בדברי תורה.
מה הכוונה?
בועז לא...
בועז גם שינה את התוכניות.
אם התוכנית הייתה שהוא מיד אחרי זה יקרוס וילך לישון,
בועז מה הוא עושה?
עוסק בתורה,
וייטב לבו.
בסדר?
בדברי תורה,
ככה אומרים חז"ל.
ויבוא לשכב בקצה הערמה אחרי לימוד תורה.
וזה הכוונה כל מי שכתוב "ושבע ילין בל יפקד רע".
נכון?
זה גמרא בברכות.
מה זה שבע?
כל מי שמשביע את עצמו מדברי תורה ולן,
אין משמיעין אותו בשורות רעות,
או לא קורה לו משהו רע.
מה זה משהו רע?
ואיש כי יהיה...
איך?
קרי.
קרי,
מקרה לילה.
בסדר?
אם אדם עוסק בתורה,
אז לא יהיה לו הרהורי עבירה בלילה.
מאיפה לקחו את זה?
דוד המלך מאיפה לוקח את זה?
מפה.
"משביע את עצמו מדברי תורה".
איפה משביע את עצמו מדברי תורה?
"ויאכל בועז וישת וייטב לבו".
ואז מה קורה?
זה לוקח זמן ואז היא באה,
מגלה מרגלותיו,
שאני הולך לפי השיטה,
זה הפירוש הראשון שלי,
בסדר?
היא גילתה את מרגלותיו.
ומתי זה קרה?
בחצי הלילה.
הדבר הזה קרה בדיוק בחצי הלילה.
"ויהי בחצי הלילה",
זה גם הולך על העבר,
בסדר?
זה בגלל שהוא למד תורה,
נשאר ער קצת יותר,
הגיע חצות לילה והוא נרדם.
אז הוא נכנס לישון.
ואז היא באה בלט,
גילתה מרגלותיו,
ומיד מה?
הוא נחרד,
מתעורר.
כתוב במדרש רות רבה,
בסדר?
אני...
זה תורה היום,
אנחנו צריכים...
בסדר?
יותר קל לי ללמוד את הפרק הזה.
זה פרק אמרתי לכם,
קצת אולי לא נוח לאנשים ללמוד את המעשה הזה.
אבל במדרש כתוב שהוא משש אותה.
כתוב,
תפס בשיערה.
והוא אמר שמא שדא את?
זאת אומרת,
כאילו,
אז אמר לא,
לשדא הכוונה אולי אני חולם פה חלום.
אבל כיוון שהרגיש שערות,
אז כתוב שם במדרש שלשדים אין שערות.
אמרת "לא,
אישה אנוכי".
אז אומר שמא נוכרית את?
אז היא אומרת "לא,
מי את?
אני יהודייה".
עד שבסוף ככה נהיה דיבור,
עד שאומרת "אנוכי רות אמתך".
"ויחרד האיש וילפת".
מה זה וילפת?
יש עוד מקום אחד שכתוב הביטוי הזה במקרא.
גם בספר שופטים,
גם קשור למנוח...
שמשון.
וילפות.
שמשון כתוב אצלו "וילפות את שני העמודים אשר הבית נכון עליהם".
בסדר?
חיבק אותם.
חיבק חזק את שני העמודים ואז הפיל אותם.
בסדר?
פה מה קרה?
מה זה וילפת?
"ויחרד האיש",
הוא נתפס כאילו.
הוא הרגיש שהיא תופסת אותו,
בסדר?
יש מדרש אחר שלא...
אני לא רוצה לומר אותו,
תסתכלו במדרש.
סוף דבר,
זה היה היא קיימה את מה שאמרה לה נעמי.
היא הבינה את מה שנעמי אמרה וקיימה.
זה הפירוש הראשון.
אבל בועז עצר,
ואמרה לו...
ועצר אותה.
לא,
לא עכשיו.
"ויאמר מי את,
אנוכי רות אמתך,
ופרשת כנפך".
ויאמר "ברוכה את לה' בתי",
הוא אמר לה "תשמעי",
הוא הבין שמדובר פה באישה תמימה,
הוא ידע שכנראה מי ששלח אותה זו נעמי,
הוא הבין את הסיפור.
אמר לה "אבל ברוכה את בתי",
קודם כל היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים.
מה זה חסדך האחרון?
מה זה חסדך הראשון?
חסדך הראשון זה בלתי לכת,
בסדר?
חסדך האחרון אולי זה שהסכמת ללכת למקום כזה,
לסכנה כזאת,
לסיכון כזה,
בשביל להעמיד זרע לבעלך,
לחמיך.
"ועתה בתי אל תראי",
אני לא אקלל אותך ולא אדחה אותך ולא זה.
"כל אשר תאמרי אעשה לך,
כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את.
ועתה כי אמנם גואל אנוכי,
יש גם גואל קרוב ממני".
עכשיו יש הזדמנות כיוון שלא קרה מה שקרה,
אפשר ללכת לטוב,
טוב לא רוצה,
ואז בסוף בועז נושא את רות לאישה.
למה הוא נושא את רות לאישה?
כי הוא רואה ומבין שככה אולי נעמי בלי כוונה,
נעמי לא חושבת ככה.
דווקא העוצמה של ההגעה הזאת של רות אל הגורן זעזעה אותו וגרמה לו להבין
עד כמה התפקיד שלו חשוב ועד כמה אי אפשר להתחמק,
לדחות,
ולא להחליט מה לעשות עם רות.
כי זה בעצם היה הסיפור.
רות ונעמי מחכות,
מחכות,
מחכות.
בועז לא פוסק,
לא מכריע.
בסדר?
מואבית ולא מואבי,
עמונית ולא עמוני.
יש את טוב,
אבל מישהו צריך לדחוף את זה,
מישהו צריך לקדם את זה,
מישהו צריך לעשות את זה.
ואת זה הוא לא עשה.
והאירוע הזה זעזע אותו.
זו דרך אחת.
דרך שנייה,
קרובה לדרך הזאת,
אבל אני קצת מעדן אותה,
אני חושב שזה מתאים ליותר לדמות של רות,
לי יותר נוח עם זה.
בסדר?
לי יותר נוח עם הדרך השנייה.
הדרך השנייה היא שוב,
נעמי רצתה את מה שרצתה.
בסדר?
זה היה התוכנית.
היא אמרה לה הכל,
אבל היא אמרה את זה בלשון שאפשר גם לפרש את זה כמו שאתם הבנתם
את זה עד היום,
ולא רק אתם הבנתם את זה עד היום ככה,
אלא גם רות הבינה את זה בדיוק ככה.
רות הבינה את זה בדיוק ככה.
ויכול להיות שהיה עוד טעות אצל נעמי שגרמה לרות להבין את זה כך.
מה?
נעמי אומרת לרות,
ורחצת וסכת.
מה זה לסוך?
שמן.
מה יש בשמן?
למה שמים שמן?
שמן של פעם זה מה שהיום קוראים בושם,
בסדר?
פעם לא כדי שהריח הטוב יישמר,
היו שמים את הבשמים בתוך השמן.
שישה חודשים בשמן המור,
ושישה חודשים בבשמים ותמרוקי הנשים.
בשמן,
היה שמן שהוא רק,
היו שמים בו רק מור,
זה בושם אחד,
והיה עוד שמן.
טוב,
בקיצור,
זה הסיבה,
אז היא שמה,
ורחצת וסכת ושמת שמלותייך.
רות לא מבינה למה צריך את זה.
אם כל המטרה זה ביאה ושיהיה ילד,
אז למה צריך את כל הסיפור?
למה צריך ורחצת וסכת?
אז היא הבינה שבעצם צריך שהוא יסכים,
צריך שהוא ירצה,
אני צריכה להתקשט לפניו.
למה נעמי באמת אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותייך עלייך?
נעמי היא חריפה יותר מרות,
בסדר?
היא אין לה את התמימות של רות,
היא מכירה את אנשי בית לחם והיא חוששת שגם לפי התוכנית שלה,
בסדר?
גם לפי התוכנית שלה,
בועז יגיד לרות,
גם אם היא יבוא עליה,
יגיד לה תקשיבי גברת,
לכי מפה,
מי ידע שהילד הוא ממני?
כמו שאת,
זה יהיה סתם דיבורים שלך שאף אחד לא יאמין לך.
יחשבו שאת זינית כמו שאת טוענת עליי,
אולי זה מכל אחד אחר?
לכן נעמי כדי למנוע את זה אמרה ורחצת וסכת ושמת שמלותייך,
תלבשי שמלות כאלה,
וירדת הגורן.
עכשיו בהתחלה של השיעור ככה הבלטנו את זה,
ולא יראו,
מה לא יראו?
מה תלכי מוקדם?
מה מוקדם?
אנשים נמצאים בעבודה עד הערב,
נשארים שמה כבר לזרות את גורן השעורים.
יראו אותך מגיעה לשם עם בגדים כאלה,
נכנסת לגורן.
בסדר?
אולי לא כולם יראו,
אבל ייראה מספיק ששלושה אנשים יראו,
מספיק שאנשים בבית לחם יראו אותה יוצאת מהעיר.
איזה פלונית אלמונית תציץ מהחלון ותראה אותה מה הולכת הבחורה ככה מקושטת לגורן.
מי מחכה לה בגורן?
מה קורה שם בגורן?
בסדר?
לא צריך הרבה אנשים,
מספיק אישה אחת,
שתי נשים,
ואז היא תגיד לבועז,
תשמע,
כולם ראו אותי הולכת לכיוון השדה שלך,
כולם יראו שאני בהריון,
אני אספר,
לא תוכל,
זה בעצם נועד לכבול את בועז.
רות לא עשתה את זה.
במדרש כתוב,
אמרה רות לעצמה,
כאילו לא במילים האלה,
אבל כתוב אמרה רות,
וכי זונה אני?
שאלך כך לגורן?
לא יכול להיות.
לכן וותרד הגורן,
ורק בגורן מה היא עשתה?
ותעש ככל אשר ציוותה חמותה.
התלבשה וסכה והתלבשה בגורן.
למה התלבשה בגורן?
מה יש לה להתלבש עכשיו בגורן?
כי היא לא הבינה את התוכנית של נעמי.
בגלל צניעותה,
אם אנחנו מחפשים את צניעותה של רות,
הנה צניעותה של רות.
נעמי אמרה מילים שחשבה שכל בן אדם מבין מה הכוונה.
אבל רות הייתה צנועה והיא לא הייתה בדעתה דבר כזה.
אז היא חשבה שאני צריכה להתקשט בשביל שבועז ימצא חן בעיניו.
היא לא הייתה בדעתה לעשות מה שעשו בנות לוט.
לכן,
"ויאכל בועז וישת וייטב לבו",
ואז מה היא עשתה?
"ויהי בחצי הלילה ותבוא בלאט ותגל מרגלותיו ותשכב".
היא גילתה מרגלותיו וזהו.
הורידה לו קצת את השמלה מעל הרגליים והלכה לישון בצד,
שכבה לידו.
ויהי בחצי הלילה,
לפי הפירוש הזה,
הוא ישן.
פתאום הוא מתעורר.
מה זה?
הוא רואה אישה שוכבת למרגלותיו,
אומר לה "מי את?".
אומרת "אני רות אמתך ופרשת כנפך".
הוא רואה אותה מקושטת,
עם בושם,
עם...
מה את רוצה?
אומרת "אני רוצה שתתחתן איתי".
היא לא רצתה...
זו הייתה המטרה.
רות לא הבינה.
רות הייתה עם כל השמלות עליה ועם כל הדברים,
הכל.
היא מבקשת הצעת נישואין מכובדת,
אמנם בשעה לא מתאימה,
אבל היא אומרת מי יודע אולי יהודים כך אצלם זה המנהג.
בסדר,
אם נעמי אומרת,
אני עושה.
זה התמימות והצניעות שהייתה לרות.
ועל זה אומר "ברוכה את לה' בתי".
בועז הבין מיד,
מה זה איזה מן דבר מוזר זה,
מה היא עושה פה?
זה לא מתאים לה בכלל.
אז הוא הבין,
עשה אחד ועוד שתיים ועוד שלוש.
היה יהודי פיקח מאוד.
הבין שנעמי שלחה אותה והבחורה לא הבינה מה נעמי התכוונה.
ואז הוא הבין.
"היטבת חסדך האחרון מן הראשון" ויתר הדברים וזה.
"ועתה בתי אל תיראי,
כל אשר תאמרי אעשה לך".
מה אני אעשה?
אני אתחתן איתך.
כי יודע...
אם תרצי,
"כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את".
הוא איש חיל והיא אשת חיל,
זה מתאים נכון?
איש חיל ואשת חיל.
"ועתה כי אמנם כי גואל אנוכי וגם יש גואל קרוב ממני.
ליני הלילה".
הוא לא שולח אותה בלילה,
כי זה לא שייך,
בסדר?
כי יש בחוץ תנים,
זאבים,
שועלים,
לא יודע מה זה,
שודדים,
כל מיני שיכולים לפגוע בה.
מצד אחד זה,
מצד שני הוא אמר "ותקם בטרם יכיר איש את רעהו,
ויאמר אל יוודע כי באה האישה הגורן".
למה שלא יוודע?
כי אם יוודע אנשים יחשבו שאולי הוא בא עליה ולכן הוא נושא אותה לאישה.
ולא זו הסיבה.
הסיבה היא אחרת לגמרי,
ולא היה כלום.
אז כדי שלא יהיה לשון הרע,
"והייתם נקיים מה' ומישראל",
אז הוא אומר לה ללכת בטרם יכיר איש את רעהו,
"ויאמר אל יוודע כי באה האישה הגורן".
ואז הוא נותן לה שש שעורים.
שש שעורים זה איזה מידה של שש שעורים.
למה הוא נותן לה?
למה הוא נותן לה שש שעורים?
"ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה
האיש.
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך".
מה הסיפור של שש שעורים?
חז"ל מדברים על שש שעורים שרמז לה שעתידים שישה צדיקים לעמוד ממנה.
בסדר?
מתחיל עם דוד וחזקיהו ויאשיהו,
לא משנה עכשיו יש רשימה מי היו הצדיקים שזה השש שעורים האלה שהוא נתן
לה.
זה הבנה אחת.
אבל הבנה של הפשט,
מה אומר "אל תבואי ריקם אל חמותך"?
כי היא שלחה אותך לפה.
בסדר?
אז הוא בעצם אומר לה...
כשהוא שלח את השעורים האלה,
תגידי לחמותך שאני שלחתי את זה אליה שלא תחזרי ריקם.
הוא בעצם אומר לנעמי,
אני מבין שאת זאת ששלחת אותה לכאן.
אני הייתי מוסיף עוד משהו.
אם הוא שולח שעורים לנעמי,
יכול להיות,
אולי זה קצת קיצוני מה שאני אומר,
אבל אם אנחנו מדברים על בוא נגיד קורבן העומר ומנחת סוטה,
בסדר?
שזה משעורים.
"מעשה בהמה",
היא עשתה מעשה בהמה,
לכן קורבנה יהיה מאכל בהמה.
יכול להיות שהוא רומז לנעמי לא בסדר מה שאת עשית.
לא בסדר מה שאת עשית.
ולכן "כי אמר אלי".
מה זה "אלי"?
למה מחוק?
המילה "אלי" מחוקה?
כי הוא לא אומר את זה אליה.
למי הוא אומר את זה?
הוא אומר את זה לנעמי.
אולי היא צדיקה,
אבל מה שאת עשית לא היה בסדר.
לא ככה עושים.
ואת לא בטוחה שנעמי הייתה מאה אחוז...
ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין ליפול דבר כי לא ישקוט האיש כי אם
כילה הדבר היום.
אל תדאגי,
תשבי פה,
הכל יהיה בסדר.
למה צריך להגיד לה עוד פעם כאילו שבי בתי עד אשר תדעין?
אני חושב שרות גם הרגישה שהיה כאן משהו שלא מובן לה,
אולי אפילו שלא היה בסדר.
עובדה שהיא גם שינתה ממה שנעמי אמרה לה.
אולי אפשר לומר בדרך דרשה,
בוא נקרא לזה דרשה,
שרות תיקנה את החטא,
עד כמה שנראה את זה כחטא,
של הסבתא רבתא שלה של בת לוט.
הרי כשאנחנו מדברים על שתי פרדות טובות יש לי להוציא מכאן,
שהקדוש ברוך הוא אמר על סדום ועמורה שהוא רוצה להוציא משמה שתי בנות טובות.
מי שניצל זה שתי בנות לוט,
שתי בנותיך הנמצאות.
אז שתי בנות לוט שהן בעצם,
אפשר להסתכל על מה שהן עשו כדבר טוב,
אפשר להסתכל על מה שהן עשו כדבר לא טוב.
בסוף הן חוזרות לגור במקום של סדום ועמורה,
ובני מואב,
בנות מואב מחטיאות את עם ישראל.
אני חושב שבסוף בהרבה מובנים מה שבנות לוט עשו לא היה טוב.
אלא מה,
כמו הרבה מעשים של בני אדם,
היו חלקים טובים וחלקים לא טובים.
אנשים עושים לפעמים דברים שיש להם גם מניעים חיוביים וגם מניעים לא חיוביים.
המניע החיובי היה לקיים את העולם.
המניע השלילי היה לא זו הדרך,
לא זו העיר,
כיבוד אב ואם וכולי.
אולי היה מעורב בזה גם מחשבות לא טובות.
ורות היא בעצם עושה את כל מה שבכוח בן אדם לעשות.
אפילו שזה לא לעניין,
אפילו שזה לא נעים,
אפילו שזה לא מתאים,
אבל אין בזה אפילו טיפה אחת לא של תאווה,
לא של חוצפה,
לא של עזות מצח,
אלא הכל נעשה במין ענווה כזאת.
וזה אותו מעשה כמעט,
אבל בצורה מתוקנת.
אני רוצה לקיים את העולם,
רוצה לקיים את המשפחה,
רוצה להעמיד זרע למשפחה,
אבל אני אעשה את זה לא כמו שעשתה הסבתא רבתא,
אני אעשה את זה בדרך הנכונה,
מתוך תמימות,
מתוך עדינות נפש.
אז אני חושב שככה צריך לראות את המעשה הזה של הגורן,
גם כתיקון של חטא בת לוט.
ואם זה תיקון,
ממילא עכשיו בת לוט מגיעה למקומה על ידי רות,
ויכולים להתחבר שוב לעם ישראל,
שוב לבני אברהם,
ולא זו בלבד אלא בסוף גם תצא ממנה המלכות.
אז זה מה שחלק,
בוא נגיד לצורך העניין,
מה שרציתי לדבר אתכם על פרק ג'.
ובשיעור הבא נדבר על פרק ד',
על כל הסיפור של הייבום והקשרים המשפחתיים שהיו שם.
זה בשיעור הבא.
ואני אתן עוד שיעור על עובד ועל ישי,
צריך לסיים את השנה אז נסיים אותה.