הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. מטרת הגאולה — אריכות הגלות מיוחסת להזנחת פנימיות התורה, שכן הזוהר מלמד שישראל ייגאלו בזכות העיסוק בחוכמה זו.
2. תורה "לשמה" — לימוד אמיתי לשם שמיים חייב להוביל לגילוי רזי תורה, כפי שמבואר בברייתא של רבי מאיר.
3. הקליפה והפרי — בעוד התורה הנגלית עוסקת בעולם הזה של טומאה וטהרה, התורה הנסתרת משקפת את עולם האצילות, שבו הכל טוב מוחלט.
4. תנאים מוקדמים לקבלה — על האדם "למלא כרסו בבשר ויין" של הלכה ותלמוד לפני שייכנס לפרדס הנסתר.
5. גוף ונשמה — לימוד תורת הנגלה בלבד משול לגוף ללא נשמה (חושך), ואילו לימוד קבלה ללא קיום מצוות משול לנשמה ללא גוף.
6. ייחודיות האריז"ל — רבי יצחק לוריא זכה לרוח הקודש שאפשרה לו לגלות עומקים בזוהר שהיו נעלמים גם מהדורות הראשונים.
7. הדור האחרון — דווקא בדרא בתראה (הדור האחרון), חכמת הזוהר עתידה להתגלות ולהתפרסם כדי לקרב את הישועה.
8. מסורת רשב"י — האמונה המסורתית היא שרבי שמעון בר יוחאי הוא מקור הזוהר, גם אם קטעים מסוימים נכתבו ברוח הקודש על דורות מאוחרים.
9. קבלה מפי רב — לא ניתן להבין את רזי התורה בעיון אנושי בלבד; יש לקבלם מפי חכם המקובל איש מפי איש עד אליהו הנביא.
10. עץ חיים — שם הספר מרמז על רבי חיים ויטאל ועל הגישה ל"עץ החיים" שכולו טוב, לתיקון חטא "עץ הדעת טוב ורע".
שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
טוב, אז לקראת ל\"ג בעומר חשבתי לעסוק בהקדמה של רבנו חיים ויטאל, מהרח\"ו. יש את הקדמת הזוהר, הקדמת הזוהר היא מאוד מאוד ארוכה, גם של רבי חיים ויטאל היא גם הקדמה ארוכה. פה מופיע פחות מחצי ממנה בדילוגים בדפים האלה שלפניכם. ולמעשה אולי קצת רקע על הספר עץ חיים וגם על רבי חיים ויטאל עצמו. אז כפי שמופיע כאן למטה, כידוע גם שהמהרח\"ו נולד בשנת ש\"ג, זאת אומרת לפני כ-480 שנה קצת יותר, זאת אומרת בחייו של מרן הבית יוסף בארץ ישראל, הוא נולד בצפת. איפה שבעצם התאספו הרבה הרבה חכמים גדולים שבאותה תקופה היו כמה וכמה סיבות, גם סיבות גשמיות אפשר לומר לכך שהרבה הרבה חכמים התאספו במקום אחד. היה שם גם מבחינה כלכלית, היו מפעלים גדולים, בתי חרושת לטקסטיל, תעשייה של בדים, בגדים וכדומה. וגם הקירבה לקברי הצדיקים שיש שם בצפת ובמירון הביאה הרבה מקובלים להתאסף שם. אז בצעירותו, בנעורו הוא למד אצל רבי משה אלשיך, בעיקר תורת הנגלה, בעל הפירוש על התורה המפורסם, ובעצמו היה לו יד ורגל בקבלה. אחר כך הוא למד אצל הרמ\"ק, רבי משה קורדובירו, שהיה מבוגר מהאריז\"ל שאנחנו מכירים, הספרים עוד שקדמו לתורת האריז\"ל שחיבר הרמ\"ק. וכשהוא היה בן 27, האר\"י, רבי יצחק לוריא אשכנזי עלה ממצרים, הצטרף לבית מדרשו של הרמ\"ק ואחר כך עשה סביבו תלמידים, תלמידי הרמ\"ק שהתאספו סביבו של האריז\"ל, ובראשם היה רבי חיים ויטאל. ובמשך שנתיים הוא היה גדול תלמידיו והמוציא והמביא, כלומר כולם סמכו את ידיהם עליו. האריז\"ל עצמו כותב עליו שהוא היה היחיד שהבין את דבריו לאשורם. וגם התלמידים אחרי פטירתו של האריז\"ל, למעשה רק שנתיים רבי חיים ויטאל למד אצלו ועם זאת הוא נחשב ממש גדול תלמידיו. מסרו אחרי פטירתו של האר\"י הרבה מהתלמידים הגדולים לרבי חיים ויטאל את כל הכתבים וגם הבטיחו לו, השביעו אותם שהם לא יוציאו לאור שום דבר מכתבי האריז\"ל. כלומר האריז\"ל בעצמו לא כתב הרבה, יש דברים שהוא כתב בעצמו, הגהות ומאמרים שהוא כתב בעצמו, אבל לרוב זה היה דברים ששמעו מפיו וכתבו את תורתו של האר\"י. והוא ערך במהלך ימי חייו מכאן ואילך, רבי חיים ויטאל נפטר בגיל די מבוגר, בגיל 77, הוא עוד נדד ממקום למקום, ממצרים לדמשק, חזר לירושלים, חזר שוב לצפת ואז שוב לדמשק. יש איזה שמועה שלפני משהו כמו 25 שנה העלו את קברו מדמשק לארץ, יש איזה מקום של ציון בקרית מלאכי, נדמה לי שעשו ציון שם של רבי חיים ויטאל, אבל הרבה פקפקו בשמועה הזו. יכול להיות שהעלו את הבן שלו ולא אותו, יש לו עדיין גם קבר שם בדמשק, חוקרים שזה מעניין אותם הדברים האלה הוכיחו שזה לא נכון. עכשיו עץ חיים זה למעשה חיבור שכולל יסודות בחכמת הקבלה בכלל ובתורת האריז\"ל בפרט. כפי שנראה גם בהקדמה, הוא מדבר על כך שרבי שמעון בר יוחאי גילה לעולם את האור של הזוהר. אנחנו לא נכנסים כרגע לדיון, היחס המסורתי אפשר לומר הוא שרבי שמעון בר יוחאי, גם אם לא כתב ממש את כל הדברים, אבל זה בעצם תורתו של רבי שמעון בר יוחאי. הרי ידוע שספר הזוהר עצמו נדפס לפני כ-750 שנה על ידי חכם בשם רבי משה די ליאון. זה היה פעם ראשונה שבעצם פורסם הספר, עוד לא היה דפוס אלא התפרסם הספר. לפקפק בה בקדמות של הזוהר וכולי, אבל הרבה הרבה מחכמי ישראל כתבו ספרים שלמים על ספר של הרד\"ל, רבי דוד לוריא שהיה מתלמידי תלמידיו של הגר\"א שנקרא קדמות הזוהר, והיעב\"ץ עסק בזה והרבה הרבה מחכמי ישראל בדורות האחרונים. ודאי שהדברים הם קדושתו של הזוהר אין מה לפקפק בה מבחינת התורה שבו, מבחינת התוכן של הדברים. ודאי שיסודותם בהררי קודש. אז הספר הזה עץ חיים הוא כפי שאמרתי, רבי חיים ויטאל הוא במהלך ימיו הוא כתב הרבה מהדורות של תורת האר\"י. הוא כתב כמה וכמה מהדורות, בפרט החלק של הדרושים. יש חלק שנקרא דרושים וזה הוא מכנה הקדמות. וגם ההקדמה הזו היא הקדמה לשאר ההקדמות. בסדר? ההקדמה לספר כפי שהוא היום לפנינו מחולק בעצם לשמונה שערים, שער ההקדמות, ואחר כך יש עוד שבעה שערים. וההקדמה שהמדפיסים בחרו לספר להכניס לספר זה הקדמה שרבי חיים ויטאל כתב לשער ההקדמות שזה זו ההקדמה הזו. ולמעשה הוא מצא כל מיני גם כתבי יד, זאת אומרת נמצאו סליחה בהמשך כתבי יד נוספים של רבי חיים ויטאל והתפרסמו מאוחר יותר אחרי הרבה הרבה אחרי פטירתו על ידי תלמידי תלמידי תלמידיו. כלומר היה אחד מתלמידיו של רבי חיים ויטאל, בנו רבי שמואל ויטאל, הוא ערך הרבה מכתביו בעצמו. ויש לו תלמיד שנקרא מהר\"י צמח, רבי יעקב צמח, ותלמיד של רבי יעקב צמח, רבי מאיר, רבי מאיר פופרש. כן זה היה שמו. פופרש כץ אשכנזי, זה היה שם המשפחה שלו המלא. יש כמה גרסאות איך בדיוק כותבים את השם הזה, אז הוא ערך את העריכה הסופית של הספר עץ חיים שיש בידינו. בסדר? ושם הוא גם הכניס את ההקדמה הזו. והיה כמו שאמרתי מהדורא קמא ומהדורא בתרא, שלוש מהדורות. במשך הרבה שנים בחייו וגם בחייו הדברים לא נדפסו, אבל כן הצליחו כשהוא היה חולה איזו תקופה שהוא היה חולה, שנה שלמה הוא נפל למשכב, הוא היה חסר הכרה. ואז הצליחו, היה שם איזה תלמיד חכם אחד שהיה גם גביר גדול, הצליח לשכנע אנשים לסחוב את הכתבים. אומר הוא כותב שם שהוא העתיק שש מאות ניירות, כלומר שש מאות דפים מכתביו של רבי חיים ויטאל. הצליחו להוציא, להעתיק, ואז לפרסם כבר בחייו לפרסם את כתבי האר\"י ז\"ל כי באמת כולם חיקו לראות מה כתוב שם. לאחר פטירתו אז רבי שמואל ויטאל הוא זה שעסק בעיקר בעריכה. אז זה רבי מאיר פופרש הוא היה תלמידו של רבי יעקב צמח. הוא סידר את הדברים לפי השערתו, על פי הבנתו בדברי רבי חיים ויטאל. יש ספר שנקרא בניין אריאל, יצא לפני ארבעים שנה בערך, תשמ\"ז, שלושים ותשע שנה, על ידי חכם בשם הרב יוסף אביב\"י. עודו חי היום בסביבות גיל שבעים וחמש משהו כזה. הוא חוקר קבלה, אבל חוקר קבלה לא בנקרא לזה מתוך יראת שמיים. זאת אומרת הוא אדם באמת בקיא גדול וכולי. יש מפקפקים על הממצאים שלו ועל זה, אבל יש לו שיטות קצת שונות מבחינת גם תורת האר\"י ז\"ל בעצמה. מה היה היסוד של העניין, כלומר מה צריך ללמוד קודם ומה לאחר מכן. כן יש ביאור של האר\"י ז\"ל ספרא דצניעותא שזה חלק מהזוהר. אז הוא טוען שזה היסוד של תורת האר\"י ז\"ל. ודווקא מה שמופיע בעץ חיים, שזה מאמר אדם הקדמון, שבדרך כלל מה שמתחילים ללמוד קבלה מתחילים ללמוד משם, הוא טוען, כמו זה סדר האצילות, הוא טוען שזה לא היסוד. כלומר זו רק תורה שהארי ז\"ל גילה אותה בסוף ימיו, לקראת פטירתו. לכן יש דעות שהסדר של הספר לא באמת תואם למה שקיבל רבי חיים ויטאל מהארי ז\"ל ומה שבעצם היה סדר הנכון ללימוד. אבל מכל מקום זו המהדורה של ספר עץ חיים שהתקבלה ללימוד תורת הקבלה אצל רוב ככל המקובלים. ובנושא בהקדמה, אני עכשיו ניגש להקדמה עצמה. יש גם ספרים נוספים, לא הזכרנו ספרים נוספים של רבי חיים ויטאל, מוזכרים חלקם מוזכרים פה למטה. עץ הדעת טוב, ספר התכונה וכולי. גם הוא למד חוכמות חוכמת האלכימיה למשל. חוכמת האלכימיה זה מין שילוב כזה של חוכמה שהייתה לפני חמש מאות שנה הייתה מאוד פופולרית, שזה שילוב של כימיה, פיזיקה, גם יש שם פן של מיסטיקה כזה, שילוב כזה של כמה חוכמות שזה המדע המתקדם שהיה בזמנם. אז רבי חיים ויטאל בחלק מחייו גם עסק בנושא הזה וגם כתב על זה. חיבורים. חוכמת התכונה גם ועוד. אז בספר הזה הוא, בהקדמה הזו הוא מחלק בעצם, אפשר לחלק אותה לפרקים. היא כתובה ברצף אחד, אבל החלק הראשון הוא מדבר על העניין של הגלות, כלומר למה כל כך הרבה זמן עבר, בזמנו זה היה קצת קצת יותר מאלף וחמש מאות שנה מחורבן בית שני, וכבר כלו כל הקיצים כפי שהוא מתאר כאן. ומה בעצם הסיבה והגורם לכך שאנחנו לא מגיעים לגאולה. בהמשך הוא, כאשר הוא בוחן את התירוץ לדברים, את סיבת הדברים לפי דעתו, אז הוא מדבר על כך על... אפשר לקרוא לזה אלה שלומדים תורה יבשה, ככה הוא קורא לזה, תורה יבשה, כלומר שהיא לא מחוברת לפנימיות של התורה. ואז הוא מאוד מאוד מעריך בעניין הזה של המשמעות של לימוד סודות התורה רזי התורה כדי לצורך קיום העולם, לצורך בריאת העולם שמתקיים בכל יום ויום, וההבדל בין תורת בבל, זאת אומרת התלמוד הבבלי, החלק הנגלה שבתורה לבין תורת הסוד. מצד שני הוא אומר שלא ללמוד תורה תורת הנסתר לפני שהגיע הזמן, שזה גם דבר שחשוב לציין אותו כפי שהוא גם כן מזכיר בדבריו, וככה הוא עוסק בהרבה סביב הנושא של תורת הסוד, מתי לומדים, החשיבות של הלימוד וכולי. ולקראת המשך דבריו בחלק השני אז הוא עובר למוסרי תורת הקבלה, שזה בראשם רבי שמעון בר יוחאי, שמציין הלילה את הילולא דרשב\"י, הילולא דרשב\"י לא ברור כאילו בדיוק מה היה שם, אבל על כל פנים יש דעות שפטירתו או שיום שהוא גילה את הסודות, או שבו בפשטות בהלכה כתוב שזה יום שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ואז הוא העמיד בעצם את התלמידים החדשים שבתוכם היה רבי שמעון בר יוחאי, אותם חמישה או שבעה תלמידים תלוי לפי הגרסאות במדרשים. אז הוא מדבר כאן גם על גדלותו של רשב\"י ומשם ואילך על סדר הקבלה, שלשלת הקבלה אפשר לומר, עד האר\"י ז\"ל, עד דורו של רבי חיים ויטאל, שאת האר\"י ז\"ל הוא כמובן משבח מאוד מאוד בתפקיד החשוב שהיה לו בגילויים החדשים שהוא גילה שלא התגלו עד זמנו של האר\"י ז\"ל. ואז הוא נדרש לשאלה מה קרה עד עכשיו שדווקא בדור אחרון, דורו כן של רבי חיים ויטאל, התגלו דברים שכל כך הרבה שנים לא התגלו, כלומר איך יכול להיות שהדור הזה כל כך יותר ראוי מכל הדורות הקודמים של הראשונים, הראשונים והגאונים וכולי וכולי. אז הוא גם כן עוסק בשאלה הזו. אז נראה מה שנספיק, אנחנו נקרא בדילוגים, גם זה עצמו כמו שאמרתי ההקדמה עצמה פה מדולגת מאוד. אז הוא פותח, אמר צעיר מאיר דל באלפי חיים ויטאל בן אדוני אבי אבא סב ויטאל זכור לחי עולם הבא. בהיותי בן שלושים לכוח תשש כוחי, ישבתי משתומם ומחשבותיי תמהים כי עבר קיץ כלה קציר. כשהוא היה בן שלושים זה בעצם ההקדמה שהוא כתב אותה אחרי פטירת האר\"י ז\"ל, כפי שאמרנו בשנת של\"ב נפטר האר\"י ז\"ל ואז רבי חיים ויטאל היה בן עשרים ותשע, אז שנה אחר כך הוא כבר כותב את ההקדמה, הוא כאילו נשאר בלי רועה, בלי רב, שכפי שאמרנו רק בסך הכל שנתיים הוא למד אצלו, אבל השנתיים האלה היו המשמעותיות ביותר בחייו, שינו את כל חייו מכאן ואילך, את כל מה ש... את כל כמעט חמישים שנותיו קדימה, עד גיל שבעים ושבע כשהוא נפטר. אז הוא אומר: תשש כוחי ישבתי משתומם ומחשבותיי תמהים כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. לא סתם הוא משתמש בפסוק הזה עבר קציר כלה קיץ אלא הוא תכף חוזר לזה קצת. רפואה לא עלתה למחלתנו, אין מזור לבשרנו, ולא עלתה ארוכה למכתנו. לחורבן בית מקדשנו הנחרב זה היום אלף ותק\"ד שנים, כלומר אלף חמש מאות וארבע שנים מיום החורבן. אוי לנו כי פנה היום, הפסוק אומר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. אז הוא דורש את זה על המצב של השנים שעברו, כלומר מספר השנים שעברו. יום אחד של הקדוש ברוך הוא שהוא אלף שנים אז זה יום, וגם נטו צללי ערב שהם תק\"ד שנים, יותר מחצי היום שכבר נטו צללי ערב ועבר חצות של היום השני. כן, אז זה הפסוק שהוא מביא כאן. וכלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא. ונודעת אשר אמרו חז\"ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. ונתתי את פניי לחקור ולדעת מה זה ועל מה התארך קצנו בגלותנו ומדוע לא בא בן ישי. מדוע לא בא בן ישי זה פסוק גם כן, מדוע לא בא בן ישי אל הלחם, ששואל שאול את יונתן. כן, אז הוא כאן דורש את זה בהקשר של הגאולה. ומצאתי און לי וענינה בקרבי וליבי דווי, כלומר מצאתי און לי כוח, מצאתי איזשהו סיוע על ידי הדברים, אבל על פי הסיוע הזה עכשיו להבין את הסיבה, שוב הסיבה שלפי דעתו זו הסיבה העיקרית במאמר אחד הובא בספר התיקונים, הכוונה כמובן לתיקוני הזוהר, ספר תיקוני הזוהר זה ספר שהוא נספח בעצם לספר הזוהר. גם כן מיוחס לרשב\"י והוא דורש בעיקר את הפסוק הראשון בספר בראשית: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ בכל הצירופים. בכל הצירופים של המילה בראשית. כן, למשל כתוב דוגמה אחת שאומר שמה בתיקוני הזוהר: ברית אש או בת ראש וכדומה. כן, יש סך הכל שבעים צירופים כאלה של בראשית. שמה גם מובא דרך אגב בהקדמה המעשה של רשב\"י במערה בשינויים קלים מהסיפור שמובא בגמרא בשבת בדף ל\"ג. כתוב שהוא נחבא עם רבי אלעזר מפני מלכות רומי שרצו להרוג אותם, בגלל שהוא גינה את מלכות רומי כפי שאנחנו אומרים שמה בגמרא. וכתוב שם שהם התחבאו במדברא דלוד. לא בצפון שמה בפקיעין אלא כתוב שזה היה בלוד. ואז קרה הנס שיצא אילן של חרובים, עץ חרובים ומעיין מים שהם התפרנסו ממנו וניזונו ממנו במשך השנים. אז זה התיקוני זוהר. שם אומר הספר התיקונים: תנינא כתיב ורוח אלוהים מרחפת. מאי ורוח אלא ודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא. כשהשכינה נמצאת בגלות. האי רוח נשיב על אינון דמשתדלי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחא בינייהו. וזה רוח אלוהים שהיא נושבת על אלו שעוסקים בתורה. והאי רוחא אתעביד קלא. עושה קול. מרחפת על פני המים ויש לה קול שהיא משמיעה. ויימא הכי, אומרת כך: אינון דמכין דשינתא בחוריהון, אותם אלו שישנים... כן, הביטוי הזה מופיע גם בשיר פתח אליהו בתפילה: דמכין דשינתא בחוריהון. הביטוי הזה מופיע שם. כלומר אותם אנשים שהם ישנים, לא מספיק מתעוררים בלימוד התורה. באיזה לימוד תורה? סתימין עינין, העיניים סתומות, סתימי ליבא, ליבא סתום, קומו איתערו לגבי שכינתא דלית לכו ליבא ולא סוכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו וברזא דמילה כל אומר קרא. כמאן קרא נא היש עונך. והיא אמרה מאי אקרא. כל הבשר חציר. זה פסוקים בנביא. כן. כולהו אינון כבעירא דאכלא חציר, כולם כמו בהמות שאוכלים חציר. וכל חסדו כציץ השדה, המשך הפסוק שם בישעיהו. כל חסד דעבדין לגרמייהו דעבדין. כל החסד שהם עושים זה כציץ השדה, עושים את זה לעצמם. תכף הוא יסביר יותר בהרחבה. ובההוא זימנא מאי כתיב: ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. דא הוא רוחו של משיח. זה הרוח המרחפת, רוח אלוהים מרחפת על פני המים, זה רוחו של משיח. זה גם יש במדרש, מדרש רבה שדורש אותו רוחו של משיח. ווי לון מן דגרמי דיזיל ליה מעלמא ולא יתוב לעלמא, דאינון אינון דעבדין לאורייתא יבשה. כן, אלה שעושים את התורה יבשה כמו שאמרנו, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין לאסתלקא דיסתלק נביאו וחכמה דאיהי יו\"ד מינה ואשתארת בת יבשה. כלומר היו\"ד... כן, איך הוא דורש הזוהר את הפסוק? שכאשר אותם אנשים לומדים רק לעצמם, כלומר מי שלומד רק לעצמו ולא... תכף הוא יסביר בדיוק מה, איך כן צריך ללמוד, אבל הם לומדים רק, כל התורה שלהם היא תורה יבשה. כן. ווי לון דגרמי עניותא וחרבא וביזה וחרבא וביזה והרג ואובדן בעלמא וההוא דהסתלק דאיהו רוחו של משיח כמאן דאתמר ויהיה רוח הקודש ורוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה ורוח דעת ויראת ה' וכולי. טוב. אחר כך הוא מסיים, שעל זה אמר הקדוש ברוך הוא בשיר השירים, כתוב השבעתי אתכם בנות ירושלים תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ דאיהו רחימו בלא פרס. כלומר אהבה, אהבה זה רחימו, בלא פרס. ולא על מנת לקבל פרס. ויראה ואהבה על מנת לקבל פרס היא שפחה. מי שלומד על מנת לקבל פרס אז הוא בגדר של שפחה. ולא כמו בן, כלומר לא כמו בן שעובד את הקדוש ברוך הוא מאהבה אלא שפחה, עבד, עבד כי ימלוך ותחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. ומי שלומד בצורה של עבד או שפחה אז זה לימוד של יראה, כלומר זה לא לימוד של אהבה. אז עד כאן לשונו של התיקוני זוהר. אומר רבנו חיים ויטאל: והנה מה שכתב תחילת דבריו אפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדין לגרמייהו, אם היות שפשוטו מבואר ובפרט בזמננו זה בעוונותינו הרבים שהתורה נעשית קרדום לחתוך בה. אצל קצת בעלי תורה. במשנה כתוב קרדום לחפור בה, בסדר, יש פה קצת שינוי. אשר עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתרות. אולי יש פה איזה שהוא מטבע לשון כזה, במקום לפשוט ספקות, במקום להתיר ספקות הם עושים את זה על מנת לקבל אספקה יתרה. כלומר שרק שיביאו להם עוד פרנסה ועוד משכורת וכדומה. אז כל העסק בתורה הוא כדי שיהיה להם תועלת גשמית מהדבר הזה. וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות ודייני סנהדראות, שגם זה אמנם זה לכאורה מעמד רוחני אבל בסופו של דבר יש בזה גם כבוד וזו כל מטרתם. כך הוא מוכיח, הוא נותן מוסר על העניין הזה שהיה בזמנו. בזמנם, להיות שמם וזכרם נודף בכל הארץ, ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה, בונים מגדל וראשו בשמים. ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שאמר כך הכתוב, ונעשה לנו שם. כלומר פרסום, כבוד, זו הייתה מטרתם. ועל כיוצא בזה אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאוויר העולם. אז זה אלו שזה פשוט, כלומר זה הפשט, פשט הדברים, הנה מה שהוא פותח פשט הדברים של מה שאומר הזוהר דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו, כל מה שהם עושים חסד ומלמדים תורה והכול, אבל זה נעשה לתועלת עצמם, זה הפשט הדברים ברובד הפשוט, זה הקרדום לחפור בה, אלו שעושים את התורה קרדום לחפור בה. בסדר, זה ההבנה הפשוטה. אומר, אומנם האנשים האלו מראים תומה וענווה, באומרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה. אומר כביכול כלפי חוץ נראה שהכול לשמה וכולי, אז אומר לא יכול להיות שזה לשמה. למה? עכשיו כאן הוא נכנס לעומק הדברים, לא רק מה ההוכחה שלי בעצם? אומר רבי חיים ויטאל, שהם לא עוסקים לשמה. הרי אני מאשים אותם שהם עושים את זה שלא לשמה, אלא במקום שיהיה לשמה, לעצמם לעשות שם, ונעשה לנו שם. במקום לשם התורה, לשם עצמם. אומר מה ההוכחה? הרי הם מראים תומה וענווה, הם מיתממים מה שנקרא. אז אומר רבי חיים ויטאל, הראיה שהם לא עוסקים לשמה, כאן הוא נכנס לעניין של סודות התורה. והנה החכם הגדול התנא רבי מאיר עליו השלום מעיד עליהם שלא כך הוא. כן, זה הברייתא בתחילת פרק קניין תורה, פרק השישי של מסכת אבות, מה כתוב שם? רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. נעשה רעהו, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, נכון? יש שם רשימה ארוכה, מלבישתו ענווה ויראה, וכתוב ומגלים לו רזי תורה, ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך. וכאן הוא מוסיף כמה מילים משלו, וכחו היה מתגבר מאליו בלתי יצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין ממימי התורה מן הסלע. כלומר, הוא אומר שאדם שלומד לשמה אז מוכרח להיות שגם יגלו לו רזי תורה, שאחרי עמל התורה כשהוא באמת בהתחלה זה קשה, הוא עמל בה. הוא לא מתכוון לשלול את העמל, הוא מתכוון שבהתחלת הדרך ודאי שזה ככה. אבל אחרי שהוא עוסק בתורה לשמה, אז מגלים לו רזי תורה. הקדוש ברוך הוא, יש סייעתא דשמיא. הגמרא אומרת לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא היא. ובהתחלה זה עז כמות וקשה כשאול כלשונו של המדרש בתנחומא פרשת נח. אבל אחר כך אמרו לגלות לו, כלומר אמור לקרות תהליך כזה של גילוי רזי תורה. והנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה. ומי הוא זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת זה רוע חסרונו וחיתתו. טוב, אז יש כאן דילוג. והוא כאן עכשיו עובר לעניין הזה של המשמעות של רזי התורה כפי שאמרנו לצורך קיום העולם. ובעצם כשמביא כמה וכמה דברי חז\"ל שהקדוש ברוך הוא יש בו במובן כזה של עסק התורה, שהקדוש ברוך הוא גם עוסק בתורה. מה המשמעות שהקדוש ברוך הוא עוסק בתורה? אז מביא שוב מאמרים של הזוהר בפרשת בראשית, אומר הזוהר ובגין דא, אומרים במילים הללו וכן הלאה. אמר קודשא בריך הוא לא טב למהוי אדם לבדו אעביד ליה עזר כנגדו, דא משנה. כלומר, כאן רבי חיים ויטאל עדיין נמצא בנושא הזה של לימוד הנגלה שבתורה, החלק הנגלה שבתורה, שכשלעצמו הוא עדיין לא תורה שהיא שלמה. בסדר, תורה עדיין לא שלמה. אז המשנה היא אתתא דההוא נער או שפחת דשכינתא. כלומר המשנה נקראת פה בזוהר השפחה. הרי דיברנו קודם על העבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. ואי זכו ישראל היא עזר לו בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר, ואי לאו היא כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור. כלומר, יש במשנה דינים, נכון? פשט הדברים שיש במשנה דינים. יש דינים שמצד ההיתר, מצד העשה טוב כביכול, מצד ההיתר, טהור, כשר שזה עזר, ויש כנגדו. העזר כנגדו הצד של הכנגדו זה הצדדים של אסור, פסול, טמא, הצדדים של החומרה של האיסור. אומר דלית ייחודא עד דערב רב אתמחו מן עלמא, כלומר לא יהיה חיבור שלם בין הדברים, בין הצד הזה לצד הזה עד שהערב רב, הערב רב יכלו. ובגין דא אתקבר משה לבר מארעא קדישא, לכן משה רבנו נקבר חוץ מארץ ישראל, חוץ מארץ הקודש. וקבורתא דיליה היא משנה דשלטה על מטרוניתא דהיא קבלה למשה, ומלכא ומטרוניתא אתפרשן במעלה, ובגין דא תחת שלוש רגזה ארץ, ושוב מביא את הפסוק הזה תחת עבד כי ימלוך דא עבדא דיליה, ושפחה דא משנה, ונבל כי ישבע לחם זה המשך דא ערב רב. טוב, כמובן יש פה דברים שצריך להסביר עוד פעם בעומק, דברי הזוהר פה די סתומים. אבל הוא לוקח את זה לעצם ההגדרה או ההשוואה הזו של הזוהר בין משנה לבין, כן בין החלק הפשט של התורה, החלק הפשטי של התורה לשפחה ועבד וכדומה, איך זה מסתדר. אומר הנה מבואר כי תורתנו הקדושה כלולה ונמצאת בכל ארבע עולמות אבי\"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. ובהיותה בעולם האצילות היא נקראת קבלה, כי שם היא מופשטת מכל הלבושים הנקראים פשט, פשטתי את כותנתי שהיא בחינת המלבושים החיצוניים שהוא על גבי עור האדם ומתפשט מעליו לפעמים וזהו עיקר מילת פשט. אמנם בעולם האצילות ששם הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה כנזכר במדרשי חז\"ל וגם בדברי המתרגם על פסוק דודי צח ואדום, וכמו שאמר הכתוב ואהיה אצלו אמון, זה פסוק שנדרש במדרש רבה, מדרש רבה פרשה בראשית פרשה א', פרק א', כן בהתחלה, פרשה א' אות א'. המדרש רבה הראשון על התורה דורש את הפסוק, כך הוא פותח את המדרש על תחילת ספר בראשית, ואהיה אצלו אמון שעשועים לפניו משחקת יום יום, כך אומר הפסוק. ורבותינו ז\"ל דרשו זאת על בריאת העולם שהיה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא עולמות כנודע המפורסם הביטוי הסתכל באורייתא וברא עלמא. הקדוש ברוך הוא כביכול כך כתוב שהתורה הייתה אצל הקדוש ברוך הוא שעשועים, זה משחק כביכול, הוא משחק בתורה. מה הכוונה? הוא מסתכל בתורה ובורא את העולם. מה המשמעות של הדברים? ואין ספק כי לא כמעשה אדם הראשון ולא כמעשה בני חורי, נכון פה הוא מתכוון לפרשייה של בני שעיר החורי יושבי הארץ, זה אחד הפירושים פה. אמרנו בהקדמה של בעל הלשם שהוא מדבר גם על הנקודה הזאת של הפרשייה של סוף פרשת וישלח, כן, שמונת מלכי אדום. אז הוא אומר כל הפרשייה שם של שעיר ואדום נדרשת בקבלה כאחת הפרשיות שנדרשות כמובן בנסתר. וזה מה שהוא אומר, זה אין דברים כפשוטם כמעשה אתונו של בלעם וכיוצא בהם כפשוטם השתעשע הקדוש ברוך הוא אלפיים שנה. בוודאי שלא שייך לומר שבורא עולמות בדברים הפשוטים המעשיים, ההבנה הפשוטה של הדברים, הרובד השטחי. אמנם שעשועיו של הקדוש ברוך הוא בתורה ובהיותו בורא בה את העולמות הייתה בהיותו עוסק בתורה בבחינת הנשמה הפנימית שבה, הנקראת סודי תורה, הנקראת מעשה מרכבה, חכמת הקבלה כנודע ליודעים. טעם הדבר הוא להיותה בעולם האצילות העליון מאוד מאוד טוב ולא רע, לא התערבה עם קליפה. כי שם הכל טוב, הטוב השלם, הקדוש ברוך הוא הוא תכלית הטוב. אז לא שייך לומר שיש צדדים רעים בעולם העליון בפנימיות של התורה. וזה מה שאומר הזוהר שבמשנה שלומדים או בחלק הפשטי של התורה יש צדדים רעים, צריך להתמודד גם עם העולם הזה. בעולם הזה יש צדדים לא טובים כפי שמתגלים בעולם הזה. כן, יש אדם שגונב וגוזל וצריך לדעת מה עושים והשיב את הגזילה וכולי, כל המצוות המעשיות שבתורה. אבל כשהקדוש ברוך הוא עוסק בתורה והיא שעשועים אצלו, שם זה לא שייך. זה מאוד מתחבר למה שאומרים המלאכים למשה רבנו, לקדוש ברוך הוא למעשה, מה לילוד אישה בינינו. אז הוא אומר להם כן, למצרים השתעבדתם וכולי, ואז הוא אומר וכי קנאה יש ביניכם, נכון? הגמרא במסכת שבת המפורסמת. לכן הם לא רוצים, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, לא רוצים להוריד את התורה לארץ. כלומר, מה משה רבנו בעצם, מה הם רצו, מה הם חשבו, מה הם סברו. אז אחד ההסברים המהר\"ל ועוד שהם מדברים על החלק הפנימי שבתורה. כלומר, ברור שהמצוות המעשיות אין לנו מה לשחרר אותן, תעשה אותן, אין בעיה. אבל את הפנימיות של התורה, את סודות התורה, את זה הם לא מוכנים לשחרר. לכן אומרים לקדוש ברוך הוא, תנה הודך על השמים, הודך, הוד זה החלק הפנימי. המלבי\"ם כותב ועוד, גם יש ברמח\"ל כותב את זה גם. יש ההבדל בין הוד לבין הדר, כן המלבי\"ם כותב את זה בפרשת קדושים למשל, שהדרת פני זקן, כתוב שם והדרת פני זקן. וגם כפי שאמרנו, גם בתורת האריז\"ל מופיע אותו חילוף בין הוד לבין הדר. הדר זה יופי חיצוני, פרי עץ הדר, ברור שפרי עץ הדר זה לא רק הפנימיות של האתרוג, הכוונה שרואים כולם את ההדר, זה המושג הדר במצוות, ברוב המצווה והדר חיצוני, הידור מצווה בדרך כלל ביופי חיצוני. אבל יש גם הוד, הוד פירושו הדר פנימי, כלומר יופי פנימי. אז העניין של פנימיות התורה של תנה הודך על השמים, את זה לא היו מוכנים המלאכים לתת. מה אתם צריכים את זה? אתם תעסקו בעניינים שלכם. כן, זה מה שהם ביקשו. בסופו של דבר אז הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו החזר להם תשובה, ומיד הודו לו, שנאמר השם אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ואומרת הגמרא שם ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב. כלומר הם הסכימו לעניין הזה שגם החלק הפנימי שבתורה, וזה מה שכתוב שם שאפילו מלאך המוות כתוב כל אחד מסר לו נעשה לו אוהב, מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. דרך אגב הפסוק הזה עלית למרום שבית שבי, אז החיד\"א כותב שבי ראשי תיבות שמעון בר יוחאי, בסדר? עלית למרום שבית שבי, כלומר יש פה גם רמז לעניין הזה. שגם החלק הפנימי של התורה ירד, וזה עיקר חוכמת התורה הפנימית היא ירדה. גם במובן של חוכמת הנגלה שבתורה יש בזה פנימיות, כלומר הסברות ויסודות המחלוקת וכולי, כפי שאנחנו לומדים בישיבה, גם זה פנימיות של התורה במובן של הנגלה שבה, שיכול להיות שגם לזה התנגדו. אמרו תנו את ההלכות המעשיות, מה חובתי ואעשנה, זה מה שאנחנו מוכנים לתת לבני האדם. אז אבל יש פה גם רמז, כך אומר הרב החיד\"א בשם הגדולים וגם בספרי חסידות זה מופיע ובעוד, ששב\"י זה שמעון בר יוחאי. החיד\"א אומר עוד ששב\"י זה גם ראשי תיבות למפרע יצחק בר שלמה, שזה האר\"י ז\"ל. בסדר, זה האר\"י ז\"ל. ויש אומרים גם שרמזו שזה שלום בן יצחק, שזה הרש\"ש המקובל רבי שלום שרעבי. אז יש פה רמז לגדולי חוכמת הקבלה. וגם כתוב \"עיר וקדיש מן שמיא נחית\", שזה מלאך, \"עיר וקדיש מן שמיא נחית\". הפסוק הזה נמצא במי שהיה במירון ב... נכון? כתוב שם \"כי לא תשכח מפי זרעו\", וכתוב ככה בישר ישר \"עיר וקדיש מן שמיא נחית\" בפתח של המערה של הציון. אז \"כי לא תשכח מפי זרעו\" זה סופי תיבות יוחאי. ומזרעו של מי? זרעו של יוחאי שזה רבי שמעון. ו\"עיר וקדיש מן שמיא נחית\" זה ראשי תיבות שמעון, שהוא מלאך שירד מהשמיים. כלומר, זה מה שמתאים כאילו למלאכים, תורת המלאכים שירדה לעולם הזה. אז זה מה שגם הוא מתייחס פה בדיוק בהקדמה, שאותם רזי תורה בזה הקדוש ברוך הוא עושה, זה נקרא מעשה מרכבה. ואז ממשיך, כי בחלק בטור השמאלי למטה, \"כי התורה אשר שם שית סדרי משנה כעין שפחה כנ\"ל\", כנזכר בספר בראשית בפרשת בראשית, לכן נקראת משנה לפי שיש שם שינויים הפוכים, משנה מלשון שינוי. טוב מסטרא דעבד טוב, טוב היתר כשר טהור, ורע מסטרא דעבד רע... סליחה, טוב מסטרא דעבד טוב שזה היתר כשר טהור, רע מסטרא דעבד רע שזה איסור טמא פסול, מה שראינו. וזהו ובין מה שכתב שם בזוהר למעלה \"דרבנן דמתניתין ואמוראי וכל תלמודי דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה\". כלומר, למעשה כתבו המשנה היא פשוטה, היא דברים פשוטים, אבל יש בזה גם סודות, שזה שהמשנה והש\"ס הם הנקראים גופי תורה. טוב וכולי, אני מדלג קצת. וזה היסוד. \"והנה ואל יתמה אדם\", שתי פסקאות קדימה, \"בראותו ספר הזוהר איך קורא למשנה שפחה וקליפה\", חס ושלום איך אפשר להגיד דבר כזה? \"כי עסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושים וקליפין חיצוניים בתכלית אצל סודות התורה הנגנזים ורמוזים בפנימיותה\". זה לא קליפות שליליות. הנה הוא אומר, \"הם קליפים טובים למאכל כי קליפת קנה בושם\". כלומר, זה לא שכל הקליפות הן קליפות חיצוניות הן קליפות שליליות, אבל עדיין צריך לדעת שזה עדיין במעטפת. כלומר, יש תמיד אפשרות להעמיק ולהבין לעומק. אמרתי, זה גם בחלק הנגלה, לאו דווקא בחלק הנסתר. אבל הוא אומר שגם החלק הנגלה כמה שנעמיק, עדיין יש מקום של רזי תורה במובן של רזים, של רז, של סוד, שזה סודות התורה, כן? רבי שמעון בר יוחאי גילה סוד נסתרים, ככה אומרים בפיוט בר יוחאי. אז זה הסודות האלה שהם הפנימיות, הם הפרי תוך הפרי. אומר: \"ולכן בהיותם מבינים פשטיה המשנה כהלכתה בלא טעות נקרא עץ הדעת טוב, אבל כאשר חס ושלום שונים ומטמאים את הטהור ומכשירים את הפסול ומתירים את האסור, אז נהפכת לעץ הדעת טוב ורע\", אמר להם וכולי. עכשיו הוא אומר ש\"לכן אלה שלומדים ככה בצורה של שפחה, שהם הופכים להיות שפחה, אז לומדים על מנת לקבל פרס, ולכן כנזכר בתורה בבחינת היותם בעולם הזה בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה והם כנגד העבד העובד את רבו שבעבדו על מנת לקבל פרס וכולי. אומנם העוסקים ברזי תורה שבבחינת התורה כפי מה שעוסקים בעולם הבא, עליהם נאמר אורך ימים בימינה לעולם שכולו ארוך, כבן הנכנס לפני ולפנים ומשמש לפני אביו שלא על מנת לקבל פרס\". טוב, אז נדלג פה עכשיו. \"ואומנם\", מצד שמאל, וזה חשוב לא פחות ממה שאמרנו עד עכשיו, \"ואומנם אל יאמר אדם אלך לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז\"ל אל ייכנס אדם לפרדס אלא אם כן מילא כרסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף\". כן, אז זה תקלה גדולה שיכולה לצאת שאדם יגיד אני עוסק, אני מקובל גדול ועוסק בקבלה, רק בקבלה. הולך לפקולטה לקבלה באיזה אקדמיה ועוסק, אבל הוא את המצוות המעשיות הוא לא יודע לקיים, הוא אפילו לא למד אותם ולא אכפת לו מהם בכלל. אז הוא אומר זה נשמה בלי גוף. נשמה בלי גוף היא לא מחזיקה, זה כלום. ולא רק זה, הנשמה בלי גוף, אם הגוף לא הזדכך וקיים את המצוות, אז גם הנשמה שלו היא לא הכי טהורה, כן? אז אומר \"אין לה שכר מעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף מתוקן שלם, מתוקן במצוות התורה בתרי\"ג מצוות. לכן בהיפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבבלי ולא ייתן חלק גם בסודות התורה וסתריה, כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר השם המאירה בתוכה\". כלומר, הצד השני נכון, לא לעמוד רק בזה אלא יש גם מקום, שוב, אחרי שמילא כרסו כפי שהוא גם בעצמו כותב, אחרי שמילא כרסו לעסוק גם בחכמה הזו. באופן מה, אז מה צריך לעשות? כי תלמידי חכמים עוסקים בתורה לשמה ולא לשמו, כלומר לשמו של עצמו לעשות לו שם, י\"צ שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד. אחר כך יעסוק לדעת תיקוני חוכמת האמת, כמו שציווה דוד המלך לשלמה בנו, דע את אלוהי אביך ועבדהו. ואם האיש יהיה כזה יכבד וקשה מעיון התלמוד, פה זה חידוש גדול שהוא כותב, מוטב לו שיניח ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחוכמה הזאת ויעסוק בחוכמת האמת. וזה אולי המקור להרבה מקומות שגורסים זוהר וכדומה, כי הם לא הורגלו בלימוד העיון. אז הוא אומר עדיף שיעמוד לפחות יגרוס בחוכמת האמת. אולי זו הכוונה שלו. אבל וודאי שזה לא הלכתחילה, הלכתחילה אדם צריך ללמוד את העיון של התורה ואת החלק הנגלה שבה כפי שיוכל שכלו לסבול. וראינו גם בהקדמה שם של הלשם הזכרתי את דברי הרב ישראל דב ליפשיץ זצ\"ל שכותב שגם הפוך, כלומר מי שצריך היה לעסוק בחוכמת האמת והוא רואה שזה לא זה, אז הוא אומר כנראה ששורש נשמתו הוא לא שמה, הוא צריך ללמוד רק את הנגלה. הוא אומר שנראה שזה גם רוב ככל לומדי התורה לא מקיימים את דבריו של רבי חיים ויטאל כאן. בסדר, הוא היה מהכיוון שלו, הוא מה שנקרא צועק על מה שהוא חושב שהוא חשוב. כנגדו רואים שגם שבמציאות רוב לפחות שוב במה שידוע לנו עיקר עיסוקם של הרבה מגדולי ישראל ורוב גדולי ישראל היה דווקא בחלק הנגלה. אומר גם שזה היה עוונו של אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע שלא בחר להתעסק בעץ החיים שחוכמת הקבלה וכולי, והוא מביא עוד מאמר בזוהר שממנו משמע שכאשר נשוב בתשובה לעסוק באהבה בחוכמה הזאת יגאלו ישראל, שזה מתחבר למה שהוא פתח בתחילת דבריו. עכשיו הוא אומר שבאמת בדור האחרון דווקא בדור האחרון התגלו הרבה הרבה סודות, שזה חלקה השני של ההקדמה למטה. הוא מביא פה מדרש משלי שהקדוש ברוך הוא אומר לכל מי שעסק בתורה מקרא משנה וכדומה, הקדוש ברוך הוא אומר לו בני הואיל ולא התעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה כיסא כבודי איך הוא עומד וכולי ויש פה דילוג וככה במדרש כתוב שיש איזה תביעה מהתלמידי חכמים שהם לא עסקו בדברים הפנימיים שבתוך התורה. הרי מפורש בדברי התנאים שאין אדם עוסק, כלומר גם בתנאים כבר זה מפורש ולא רק הוא בא לומר כנראה בתנאים במדרש ולא רק בזוהר, שאין אדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק התורה מקרא משנה והגדה ותלמוד בלבד אלא חייב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה ומעשה מרכבה. כי זה בסופו של דבר מה שניתן לעם ישראל כפי שאמרנו הודך, ההוד הזה ניתן הלילה כן אפשר עדיין להגיד כן ליל ל\"ג בעומר זה הוד שבהוד זו המידה בדיוק נכון המידה בספירות נכון זה הוד שבהוד כלומר זה הפנימיות שבפנימיות זה מה שמאפיין את היום הזה ואין הנאה לקדוש ברוך הוא מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו. והוא ממשיך כאן בפסקה הבאה, הרי מבואר כי עד עתה היו דברי חוכמת הזוהר נעלמת ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם חוכמה זאת. כאן הוא רומז למה שפקפקו כמו שאמרנו בהתחלה על קדמות ספר הזוהר איך יכול להיות שרק לפני שבע מאות שנה התגלה, אז הוא אומר ככה הקדוש ברוך הוא גלגל בכוונת מכוון שדווקא בדור האחרון יבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו. ובזה הסתלקה השגת הפתיים המקשים האומרים איך בדרא בתראה פתאום אנחנו נהיינו כל כך כשרים כל כך ראויים מה שהיה עד עכשיו לא היה ודורות שלפנינו לא השיגו ואנחנו איך נדע אנחנו? ובזה יסכר פיהם שדווקא לעת ההתגלות של כלומר הפוך לעת הגאולה היה ידוע שהרבה מחכמי צפת עסקו בנושא הזה של הגאולה כלומר בדרכים לקרב את הגאולה היו כל מיני מעשים נוראיים על העניינים האלה. טוב אז נמשך חמש מאות שנה עד ימינו אנו אבל זה היה כבר ממש שעסקו בזה המון. אומר הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לפני אדם בכוח עיונו החומרי לולא על ידי שפע אלוהי המושפע ממרום קודשו על ידי שלוחו ומלאכו או על ידי אליהו הנביא זכור לטוב כמו שמבואר בסוף הקדמה זו וכולי. ובזה יסכר פי הדוברים עתק בגאווה ובוז על הקדוש מלאך השם צבאות רבנו רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום ועל ספרו ספר הזוהר אשר אף התלמוד דידן מסכת סוכה אמרו שם עליו אמר רבי חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין ראיתי בני עלייה והם מועטים אם אלף הם אני ובני מהם וכולי וכולי ואם שניים הם אני ובני הם, כן כולנו מכירים את הגמרא הוא מביא כמה וכמה גמרות בדברי חז\"ל בבבלי על שבחים על רבי שמעון בר יוחאי. אם היות שהיו בדורו כל אותם התנאים רבי מאיר שהיה חריף בהלכה רבי יהודה ורבי יוסי עליהם השלום חבריו חבריו לתלמידי רבי עקיבא החדשים כן שהיו אחרי שמתו כ\"ד אלף תלמידים. אומר עדיין משבחים אותו הרבה יותר כלומר שהוא היה אני ובני הם הוא ורבי אלעזר יכולים לפטור את כל העולם מן הדין אם שניים הם אני ובני הם יותר מכל התנאים שהם בני דורו. וחלילה וחס להאמין שהיה משבח את עצמו אם אינו כן כי לא נכתב בתוך התלמוד ובלי ספק לא יסבור זה אלא מין אפיקורוס לגמרי להשמיץ כזה דבר את רבי שמעון בר יוחאי. וגם בבראשית רבה כתוב ויאמר אלוהים זאת אות הברית לדורות עולם וכולי שכתוב שם שלא נראתה הקשת וכולי. כידוע. והנה יש מוציאי דיבה על ספר הזוהר, עכשיו אחד הפקפוקים כביכול על ספר הזוהר היה שבספר הזוהר מוזכרים אמוראים מאוחרים, רבה בר בר חנה ורבי אלעזר בן פדת, הוא מביא כמה וכמה דוגמאות. אז איך יכול להיות שרבי שמעון בר יוחאי, הוא היה אמנם בדור התנאים, בדורות האחרונים של התנאים, אבל פה אמוראים? אז הוא אומר ודאי שזה לא קושיא, מי פתי יסור הנה ישגיח וכולי. רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום ברוח הקודש היה רואה בעיניו כל נשמות החיים אף אותם העתידים להיבראות. וזה התירוץ שלו. יש כמובן גישות אחרות שאומרות שנכון שנכנסו לתוך הזוהר גם קטעים שהם מאוחרים יותר. אבל מכל פנים רבי חיים ויטאל פשוט לו שהכל נכתב או נאמר מפי רבי שמעון בר יוחאי. הדברים נאמרו. זה התלמידים שכן, פטירתו מתוארת שם הרי גם כן, פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי מתוארת בזה האידרא שהיה חלק של האידרא שבעצם דברים שהוא גילה ביום פטירתו. נכון לעניין הראשון כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומרי אלא בקבלה. או, עכשיו כאן הוא מדגיש שכל מי שלומד קבלה, את חכמה פנימית, חכמת האמת, חכמת הקבלה, כל השמות שיש לחכמה הזו, צריך ללמוד אותה מאדם שקיבל אותה איש מפי איש עד מפי אליהו זכור לטוב או מפי הנשמות המתגלות בכל דור ודור אלא הראויים להם. כלומר שזה מקור רוחני ולא מקור אנושי. והרמב\"ן ז\"ל אחרון המקובלים קרוב לדורנו, כן הוא היה בערך מאתיים חמישים שנה לפני כן, כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון הזה: ואני הנני מביא בברית נאמנת נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בספר הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה. כידוע הרמב\"ן על התורה יש הרבה פשט והרבה דרש, כל הפרד\"ס. אבל יש גם סוד בכתבי הרמב\"ן, סוד נשגב ונעלם, על דרך האמת וכדומה. הרבה פירושים ברמב\"ן שהם על דרך האמת. אז הוא אומר שלא יחשוב שכל הרמזים וסתרי התורה, כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דבריו ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאוזן. כלומר מי שרוצה להבין את הדברים... הרמב\"ן כותב את הדברים האלה בצורה סתומה, הוא לא מפרש את הפירושים שלו בחכמת האמת, הוא כותב ממש בדרך רמז. אז הוא אומר מי שרוצה לפרש את דברי, זה רק התלמידים הנאמנים שהם יודעים מה בדיוק התכוונתי ורק מקובלים אמיתיים. ואם הרמב\"ן ז\"ל אחרון וכל המקובלים הפליג לדבר בזה באומרו שלא יושגו דבריו בענייני רמזי וסודות התורה כלל ועיקר, איך יעלה בדעת אנושי להבין בעיונו ובשכלו דברי אלוהים חיים, דברי רשב\"י עליו השלום שדיברותיו שלהבת אש וכולי? אז זה קל וחומר כשמדברים על התנאים, על רבי שמעון בר יוחאי. והוא מביא לזה גם סיוע מדברי הרמב\"ם, מפתיע כן, הרמב\"ם שלא כל כך לא שהוא התייחס לא מוזכר עיסוק שלו בכתבי הקבלה, אבל הוא כותב בהקדמת ספר המורה על משנה ולא במרכבה ביחיד, המשנה בחגיגה שלא דורשים במעשה מרכבה ביחיד. אומר הרמב\"ם: ואילו ביאור האדם העניינים האלו בספר יהיה כאילו דורשם לאלפים מבני אדם וכולי, והטעם לפי שהכתיבה קיימת לדור דורים להגונים ובלתי הגונים. ורשב\"י שני הדברים מקיים, ואף שציווה לרבי אבא שיכתוב... זה כבר מרבי חיים ויטאל, כן, התוספת הזו, להיות שיכתבם בהעלם גדול משיאילו לא נכתבו כלל דמי. ומעתה יוכל האדם לחשוב על הדברים האלו ולומר, אם כן רבי אבא טרח לחינם לכתוב דברים סתומים וכולי? אז מה זאת אומרת איך הוא כותב דברים כאלה שעתידים לטעות בהם ולפרש אותם לא נכון? הוא אומר לא, בכוונה שרשב\"י ציווה אותו לכתוב בדרך העלם, להיות מוצנע, זה כנראה טעות פה, מוצנע עם עין צריך להיות, למשמרת עד דרא בתראה. ואז באמת, עכשיו אני אגיד בעל פה, לכל אורך הדרך היו חכמים יחידי סגולה שהם... הוא הזכיר את הרמב\"ן והוא מזכיר פה גם את שלשלת הקבלה של הראב\"ד ועוד ועוד ועוד. אבל הוא אומר זה הלך ונדעך, עד שבאמת הוא אומר בדור שלנו השם לא ישבית לנו גואל וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית, הפסוק שהזכרנו קודם ברמז לרבי שמעון, הוא דורש אותו פה על הרב הגדול האלוהי החסיד מורי ורבי כבוד מורנו הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי וכולי. והוא אומר הוא היה בקי בכל התורה כולה, כמובן מקרא משנה תלמוד וזה וזה וגם מעשה בראשית מעשה מרכבה שיחת אילנות שיחת עופות, כלומר כל תחומי התורה מתחילה ועד סוף. והוא זכה להשיג חכמות שלא... קבלת האר\"י, קבלת האר\"י זה דברים שלא נכתבו... יש כמובן מבוסס על הזוהר, מבוסס הרבה פעמים, הזכרתי קודם את הספר של הרב אביבי, הוא אומר שוודאי שהאריז\"ל נסמך על מאמרים בזוהר, אבל וודאי שגם קבלת האר\"י יש לה... זה ענף שלם בחכמת הקבלה, ענף גדול שעד היום גם קבלת הגר\"א והרמח\"ל והרש\"ש שהם התפצלו אבל כולם נסמכים על קבלת האר\"י. כלומר זה דבר שהוא... כל אחד מפרש בדרכו באופנים בעניינים שונים, יש מחלוקות ביניהם וכדומה, אבל בסופו של דבר זה חידוש גדול שירד לעולם שלא היה עד אז, כפי שהוא ככה גם מתאר פה בפסקאות הבאות ומסיים שספר עץ חיים נקרא על שמו כמובן רבי חיים ויטאל, חיים על שמו שלו, וגם רומז לעניין הזה של דרך עץ החיים של אדם הראשון כפי שהוא אמר קודם ש... ואכל מעץ החיים ואכל, כן, פן ישלח ידו. \"פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם\", שעץ החיים הוא בעצם הפנימיות של התורה שבה אין טוב ורע אלא רק טוב, הטוב השלם, שזה העניין של סודות התורה. אז טוב, זה אלו דברינו בהקדמה הזו. תודה רבה, יישר כוח.