הירשם
שתף
שתף
הטמע
שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
היום זה היום פטירתו של רבי שלמה מחלם,
חלם בעצם זו העיר,
העיר נקראת חלם,
העיר המפורסמת מה שנקרא חכמי חלם.
חכמי חלם ידועים לשמצה כנראה לא בצורה,
זה לא מוצדק.
למעשה יהודים ישבו בעיר חלם כבר מאות שנים.
יש גדולי ישראל,
אחד מהם זה רבי שלמה מחלם לפני כמאתיים חמישים שנה,
אבל גם לפניו היו גדולים בוא נגיד לא פחות מעיר אחרת באירופה,
אז לא ברור לכאורה למה נדבק להם השם הזה,
הכינוי הזה של חכמי חלם כאיזה שהוא בלשון סגי נהור כבירת הטיפשות אפשר לומר.
יש אחד ההסברים שבגלל שבפולנית המילה חולעם בפולנית זה טיפש.
אומרים שזה משם הדביקו להם את השם.
אבל יש אומרים שבאמת הם היו חכמים אבל הם היו תמימים,
הייתה להם תמימות מסוימת וזה גרם לכל מיני גרסאות בעניין הזה.
מכל פנים הספר מרכבת המשנה,
הספר אולי פחות,
יש כמה מרכבת המשנה.
יש מרכבת המשנה על הרמב"ם עצמו,
ספר משנה תורה,
כשהוא בשם מזכיר את ספר משנה תורה של הרמב"ם.
יש מרכבת המשנה של רבי שלמה מחלם שזה הספר שלנו.
יש גם מרכבת המשנה של רבי אהרן אלפנדרי.
שניהם נמצאים במהדורה של פרידברג של עוז והדר,
הרמב"ם הגדול של עוז והדר שיש שם איזה שמונים ומשהו פירושים,
ובפרויקט השו"ת אפשר לראות את שני הספרים,
רבי אהרן אלפנדרי ורבי שלמה מחלם.
יש עוד ספר בשם מרכבת המשנה על מכילתא דרבי ישמעאל של חכם בשם רבי
דוד משה אברהם אשכנזי,
וגם הפירוש של רבי יצחק אברבנאל על ספר דברים הוא קרא לו השם של
הכותרת של הספר הפנימי,
לכל ספר וספר יש שם,
גם כן נקרא מרכבת המשנה.
אז יש פה למטה בקצרה הביוגרפיה שלו,
כמו שאמרנו נולד לפני יותר משלוש מאות שנה,
היה בהתחלה רב בחלם,
אחר כך בערים נוספות.
והספר שלו מרכבת המשנה הוא הדפיס אותו את חלק א' יחסית מוקדם בחייו בשנת
תקי"א,
בגיל משהו כמו שלושים וחמש,
ואת החלקים הבאים הוא התחיל לעבוד עליהם בחייו אבל הם הודפסו,
חלק ב' במהלך הדפסה של חלק ב' הוא נפטר במגפה ביום הזה כ"א בתמוז
תקמ"א,
והחלק הנוסף חלק ג' במהדורות החדשות זה יצא בחלקים נוספים,
יש מהדורת פלדהיים שזה הודפס שם בשישה כרכים,
אבל במקור זה יצא שלושה כרכים במהדורה הראשונה.
אז שני החלקים האחרונים,
השני והשלישי,
הודפסו לאחר פטירתו.
חוץ מזה הוא חיבר גם חיבורים נוספים,
אפשר לראות שהרבה מהחיבורים שלו עוסקים גם בחוכמות כמו שהרמב"ם קורא להם רקחות וטבחות,
החוכמות הנספחות לתורה.
הוא גם מדבר על זה תכף נראה בהקדמה,
סוגיות חשבוניות בגמרא,
הליכות בחשבון,
סולת המקרא,
אגדות חז"ל,
גיאוגרפיה של ארץ ישראל,
מה שהיה רחב אופקים,
והוא מאוד העריך והחשיב כפי שגם אמרתי תכף נראה את זה בהרחבה בהקדמה את
החשיבות של לימוד חוכמות נוספות מעבר לחוכמת התורה ושבוודאי אלה שמסייעות להבנת דברי תורה.
יש סוגיות שלמות עירובין וכלאיים ומסכת סוכה גם קצת שקשורות לחשבון,
הנדסה,
חשבון וכדומה,
לכן הדברים האלה חשובים.
הספר מרכבת המשנה הוא אולי באמת פחות ידוע מהמפרשים הקלאסיים של הרמב"ם שהודפסו על
הדף במהדורות הרגילות המגיד משנה והכסף משנה והלחם משנה וכולי,
אבל הוא כן ספר מאוד חשוב,
אפשר לומר במעטפת השנייה של הרמב"ם של ספרי הרמב"ם.
מה שמאפיין אותו זה בדרך כלל קודם כל הוא מיישב הרבה דברי הרמב"ם,
אבל מתוך העיון בסוגיות הוא רואה שמראה שהרבה מהקושיות שהקשו על הרמב"ם הם כתוצאה
מהבנה מסוימת בסוגיה אבל יש הבנה אחרת בסוגיה שזו הייתה הבנתו של הרמב"ם,
הוא מוצא הרבה פעמים גם מקורות נעלמים לדברי הרמב"ם,
מקורות שלא הגיעו אנחנו המפרשים הרגילים לא עמדו עליהם,
והוא על פי הבנתו בעומק הסוגיות הוא מוציא מתוך כל מיני סוגיות מקורות לרמב"ם.
לעומת זאת הוא גם לא מזניח את ההשגות של הראב"ד,
כשהראב"ד משיג על הרמב"ם אז.
זה שהוא באו ואנשים זלזלו בכל מיני השגות אמרו מה הוא לא הבין את
הרמב"ם וכדומה.
לא,
בעצם התחלה אולי של מה שנקרא היום שיטת הלימוד של מה שנקרא ראשי ישיבות,
שלכל שיטה יש לה את הבסיס שלה,
בעצם שתי הבנות,
שתי תפיסות בסוגיה,
מעמיד זו כנגד זו,
כל אחד למד את הסוגיה בצורה אחרת,
לכל אחד יש מקום,
והרבה פעמים הוא מסביר שהם הולכים לשיטתם וכולי.
מערכות שלמות בסוגיה,
ובכל הסוגיות של התורה,
כלומר,
במיוחד בספר מרכבת המשנה לעומת שאר מפרשי הרמב"ם האחרים,
שהוא כתב על כל היד החזקה,
על כל ספר משנה תורה בלי יוצא מן הכלל,
כולל זרעים וקודשים וטהרות,
הלכות נגעים ואהלות החמורות,
על כל ה,
לא הניח אף הלכה ברמב"ם,
ובחלק הוא לפעמים כותב בקצרה יותר,
ולפעמים באריכות דברים.
אבל באמת ספר שלם על כל ספר משנה תורה.
אז ההקדמה הזו היא מאוד מיוחדת והיא כתובה בחרוזים,
ממש כולה בחרוזים,
זה דבר ראשון שכבר מייחד אותה.
ממש הקדמה מאוד ארוכה,
הבאתי רק את שני העמודים הראשונים מתוך שבעה או שמונה עמודים.
נקרא ככה בפנים ונגיד אולי רקע על מה מוסבת ההקדמה.
אז זו כפי שאפשר לראות כבר בהתחלה,
הוא מיד פותח בשלושה,
קודם כל אפשר לומר שנושא ההקדמה הוא בחינת דרכי הלימוד בזמננו.
כלומר,
כפי שכמה כבר מהמחברים ראו לנכון לפתוח בהקדמה שלהם,
באיזושהי,
ההקדמה הראשונה שלמדנו בתחילת שנה הייתה של הבן איש חי לשו"ת רב פעלים,
שהוא מדבר על הלומדים,
שלוש כתות בכותבי תשובות,
זה היה שלוש קבוצות או שלוש,
שתי גישות,
שם הוא מדבר על שתי גישות כל פעם בכותבי שאלות ותשובות,
בשלושה או ארבעה פרמטרים שונים שהוא דן בהם.
וכל פעם יש שתי קבוצות,
קבוצה כזו וקבוצה כזו בכמה וכמה תחומים.
אז כאן גם המרכבת המשנה הוא מדבר על חלוקה של הלומדים לשלוש כתות,
שלוש קבוצות,
ששתיים מהן הוא פוסל בחריפות מאוד גדולה,
הוא אומר שהשתיים הראשונות הן ודאי לא דרך נכונה,
והכת השלישית אותה הוא משבח והוא אומר שזו צורת הלימוד הנכונה.
ואחר כך הוא אומר שאותה כת שלישית שתכף נראה מה היתרונות שלה בהרבה פרמטרים.
בחלק השני של ההקדמה שזה בכלל לא מופיע כאן בדפים שלפנינו,
הוא מדבר על שבח,
הוא משבח את הלימוד של מדעים שונים,
מדקדוק ואלגברה וחוכמת התכונה וכדומה,
שהם זה מה שנקרא יוצא דופן בדורו.
יש כאלה שרצו לומר שהוא היה כאילו איזה אבי תנועת ההשכלה,
שזה בוודאי לא נכון.
כלומר,
הוא לא ניזון מחוכמות חיצוניות של גויים,
הכל בעצם מתוך התורה,
וגם וודאי שאפשר להשתמש בחוכמות מתמטיקה,
משפטי פיתגורס של חכמי אומות העולם,
אבל הוא לא בא לומר לזנוח את לימוד התורה או שלימוד התורה עצמו לא
יהיה בטהרתו כפי שלמדו בכל הדורות.
הוא בכלל לא השתמש במה שאחר כך קראו לזה הנאורים כביכול וכדומה,
אלא החשיבות של מדעים כלליים,
של מתמטיקה,
הנדסה,
גאוגרפיה,
דקדוק וכדומה,
הם כלים הכרחיים להבנת התורה וההלכה בעומק.
זו מטרתו כאן בהקדמה.
הוא גם מדבר בסוף על עצמו,
קצת על עצמו,
איך הוא בעצם הגיע למקום שהוא נמצא בו מבחינת ידיעות בתורה וכדומה,
הוא מדבר על זה,
לא נספיק לקרוא את זה בפנים,
אני כבר אומר את זה ככה בעל פה,
שהוא לא ביטל זמן מעולם,
תמיד הוא שקד על תלמודו,
מעט בשינה כפי שמביא את דברי הרמב"ם,
שבלילה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה,
בלילה שאין בו טרדות ואין בו הפרעות חיצוניות,
זה זמן מתאים מאוד להעמיק ולהשיג השגות גדולות בתורה.
ומסיים בסוף מטרת ספרו שהיא באמת ליישב את השגות הראב"ד,
ולפתוח הבנות חדשות בדעתו של הרמב"ם,
ולעומת זאת מה שאמרנו גם ליישב או להבין את פשר השגותיו של הראב"ד שיש
לו בעצם שיטה אחרת בסוגיה.
אז נפתח בדבריו:
ידוע ומפורסם היום בשם הוי"ה כמובן,
עדת הלומדים לשלושה כיתות נפרדות,
או כתות נפרדות.
הכת האחת הממלאים כרסם בבשרא דתורה,
לגמור גמרא ולא למסבר סברא,
משנתו בפיו סדורה,
שחור שחור במראה,
ובשעה אחת גומר כמה דפים,
רץ כצבי וכציפורים עפים,
ונרפים המה הנרפים כי הכל בסקירה אחת סוקר,
אין חקר ואין טוב מן הבוקר.
או שלא יבקר,
ולבו בל עמו,
אלוקים הבין דרכו והוא ידע את מקומו,
וכספוג סופג את הכל יחד.
אז יש פה מידות,
כן,
הספוג שהוא סופג את הכל,
המשנה באבות אומרת שזה שזה סוג של אדם ש...
הוא מדבר פה על הבקיאות,
לאדם שכת הבקיאים.
אבל הבקיאות הזו יש לה חיסרון,
כפי שתיכף הוא יסביר.
אומר כספוג סופג הכל יחד ומי ישיבנו והוא באחד.
כדבר המלך בפיו נחוץ מן השפה ולחוץ.
הנה,
כלומר כאן הוא כבר רומז כאן לבעיה.
האדם הזה לכאורה מה שנקרא יש לו כישרון גדול לגמור בשעה אחת כמה דפים,
בסקירה אחת ככה,
במהירות מאוד מאוד גבוהה,
לומד בגירסא מה שנקרא,
אבל זה מן השפה ולחוץ.
זאת אומרת זה לא נשאר הרבה וגם זה שטחי.
כלומר מן השפה ולחוץ,
מדבר פה גם על זה שאולי הוא לא זוכר מספיק את הדברים וגם על
כך שזה לא הבנה נכונה,
לפעמים הבנה מאוד מאוד שטחית.
כברזל כגמרא גמור זה מורתת,
הגמרא שמדברת,
כן?
גמרא גמור זה שהוא דורש פה את הדברים שזה אחרי שהוא לומד זה נחתך
ממנו,
כאילו לא נשאר אצלו הרבה.
ויש מי אשר לבבו נמשך אחר דברי אגדה.
באותה אותה כת נמשכים אחר דברי אגדה,
חוד חידה ואורח מחרב חדה.
כלומר הוא מעדיף ללמוד דברי אגדות ובורח מחרב חדה,
הוא בורח מסברות מלוטשות כחרב שצריך להעמיק כדי להבין אותם.
ומילתו לשונו קורא בגרון אל תחסוך.
בספר...
כאן הוא מפנה לספר האלשיך,
דברי אלהים חיים יקרים ופנימיים במ"ט פנים,
כל חדרי בטן חופש,
דבר שפת חלקות בשפה ברורה,
בעל לב רחב ובעל לב קצר,
מזימה לא יבצר,
יש קצר בלא שם ושארית בספר שני לוחות הברית.
כלומר בקיצור,
הוא מדבר על כך שהוא לומד בספרים של אגדה.
ועת אשר בעומקו של הלכה ילון,
בעיניו לבוז ולקלון,
והוא עוין לבעלי העיון.
אדם כזה שהוא רגיל בדברי אגדה בלבד,
אז מי שבוז בעיניו,
בוז לאלה שלנים בעומקה של הלכה.
כלומר הם סבורים,
אותם אנשים,
שההעמקה ועיון וחקירה הם בזבוז זמן,
כך הם טוענים כלפיהם.
בעיניו לבוז ולקלון.
אמר בלבו,
למה זה תגענה לריק זמן ארוך והשולחן לפני ערוך והמפה פרוסה לדעת המעשה.
כאילו מה אתם צריכים להעמיק בסוגיות,
בשורשי ההלכות מהגמרא והראשונים?
יש שולחן ערוך,
יש מפה,
שולחן ערוך ורמ"א,
כן?
אפשר לפתוח וספרי קיצורים מה שנקרא והכל כתוב.
ותכלית הלימוד העבודה,
ליבונה קודם לחידודה.
חובת אנשים מלומדה.
וגבר כחלץ יאזור,
חזור חזור ואל תצטרך לבלעזור.
זה משפט שכתוב בקדמונים.
בלעזור זה היה איזה עשב שהיה,
אמרו שהיה לו סגולה כנגד שכחה.
יש גורסים בלדור,
כן?
יש כמה גרסאות לשם של העשב הזה.
לא בדיוק ידוע מה זה העשב הזה,
איזשהו דבר שאוכלים אותו ואז לא שוכחים.
אמרו על זה הקדמונים חזור חזור,
גם הרב החיד"א מביא את זה,
ואל תצטרך לבלעזור.
כלומר אם אדם חוזר,
הוא לא יצטרך את הסגולות האלה.
חזרה זה הסגולה הכי טובה.
אז ככה אומר אותו אחד שהוא...
כאן אנחנו רואים מדבריו שהוא כן אולי זוכר,
יש לו זיכרון,
אבל בסופו של דבר הוא בבחינת חמור נושא ספרים.
הוא רק ההבנה שלו מאוד מאוד שטחית,
הוא יודע לצטט ולדקלם אבל הוא לא מבין את עומק הדבר,
לא יורד לעומק העיון.
והוא גם כועס וטוען כלפי אלה שמפלפלים ומעיינים,
מה לי ולך ופלפול וחריפות של הבל,
לקשור נימא בנימא בחבל בחבל,
מי מדד בשעלו אין יתרון לאדם בכל עמלו.
כי אם כמטמונים תחפשנה,
עליו אין להוסיף ואין לגרוע ממנו.
זה הפסוק שנאמר במשלי על אדם שלומד תורה,
אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה,
אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא.
אז אומר כאן אותו אחד,
הוא שם בפיו את הטענה הזו,
שהעמל הזה אין בו...
מי מדד בשעלו?
אתה עכשיו עושה פלפולים וחריפות וכדומה,
מי אמר לך שזה אמת?
אתה אולי לא מגיע לאמיתה של תורה,
ובסופו הוא אומר אין להוסיף ואין לגרוע ממנו.
מה שכתוב כתוב וזהו,
לא להתחיל להעמיק יותר מדי.
ואם תגביה כנשר קינך על פני השמים,
וכחול בידיים,
תנו במעלות התוספות,
נונחם עדים ושם מקבלים ממחמדונים קדמונים,
שהראו לכל צד פנים.
המה המחוקקים במשען משענת סופר,
ובכל אמרי שפר,
ונטעו אורן ולא הניחו לך כדי חדירת הציפורן.
הכל מלא וגדוש.
ככה כל זה עדיין טוען אותו אחד,
שבעצם אומר מה אתה צריך להעמיק וזה הכל כבר עשו את העבודה,
אין מה לחדש,
אין מה,
כן?
כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל כבר ידוע.
הוא משתמש פה כמובן במה שאמרו חז"ל שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן
למשה מסיני,
אז הכל כבר תלמיד ותיק כבר חידש,
אז אתה לא...
וידעו כי ערומים הם נאמר,
זה פסוק שנאמר.
כל משפט פה זה או חז"ל או פסוק וכדומה,
זה מלא בניצוצות כאלה,
שברי פסוקים.
וידעו כי ערומים הם,
ויכסו קלונם בנכליהם,
יעטו קנאה כגבר ידבר דבר,
ולשונו יגביר.
לא כל התמיהה פה,
החרוזים פה הם ככה מדויקים,
אבל הן גם יודעי מצא כביר כמוך כמוני,
ואת הצפוני ארחיק בתכלית השנאה שנאתיה,
הייתי לה לשפחתיה והדחתיה לארץ צייה כלה,
גבר גיא זה בשר ומנהג מנהג יהוא.
ולמה זה יהיה העיני אבלבל אם קבל נקבל מדין תשובה וכולי וכולי.
נדלג קצת.
עכשיו הוא אומר עוד שתי שורות קדימה:
ויש מהם אשר מתקדש ומיטהר בלימוד כתבי ארי והזוהר,
אף כי בנגלות ידיו לא אסורות.
כלומר כשהוא מתחיל ללמוד גמרא או משהו בנגלה אז הוא לא מבין כלום כמעט,
או שלא מבין לעומק.
אבל הוא מקובל,
מתחיל ללמוד כתבי אריז"ל והזוהר,
יש לו עסק בנסתרות:
חמש פרצופים ועשר ספירות.
ואיך מלאו ליבו לעלות מעלות הסולמות,
ראשו בשמים בעולם הנשמות,
הפרח למאוד והוא נבער ממזימות ודמיונו מלא גשמות.
ובשלושה ראשונות ידמה דמיונות,
כלומר שלושה ראשונות מתכוון לשלוש ספירות ראשונות:
כתר חכמה בינה או חכמה בינה ודעת,
ושם הוא מתחיל לדמיין כל מיני דמיונות כשהוא חושב שהוא מבין כי הוא בכלל
לא מבין את היסוד של העניין.
והוא מפנה לספר שומר אמונים שדיבר על זה,
לא שומר אמונים האחרון רבי אהרן רוט.
כמו חאל מהכותבים ח' ע' ל' מ' א' ל' א' ל',
כותבים את זה ר' א' ט' ה',
כן,
הוגים את זה רוט.
אז זה ספר חסידות,
אחד מחסידות רבי אהרן רוט,
הוא ייסד גם חבורה על שם הספר.
מדבר,
זה ספר שמדבר על שמירת העיניים וכדומה,
אבל ובאופן כללי על ענייני אמונה וביטחון וחסידות.
זה לפני שני דורות.
אבל יש ספר קדמון שנקרא שומר אמונים,
רבי יוסף אירגס.
רבי יוסף אירגס זה ספר קבלה,
שומר אמונים הקדמון זה נקרא גם.
לפני,
קצת לפני דורו של המחבר של המשנה ברורה,
או דור אחד לפניו אני חושב משהו כזה,
300 שנה בערך,
מדבר על מי שראוי ללמוד קבלה.
טוב,
אני מדלג קצת.
וכבר נתעורר בזה בשו"ת חוות יאיר סימן רי.
שם יש תשובה של החוות יאיר על הנושא של לימוד קבלה:
מי ראוי ללמוד,
מתי ראוי ללמוד ואיך לומדים וכולי.
נקרא אולי משם החוות יאיר,
סתם מעניין התשובה שם.
ותיק וחסיד כריא כהח ממנוראי תוך כתבו אלי שאל אותו:
ינחנו במעגלי צדק בגילוי דעתו הקדושה והרחבה הנפלאה בדעת תורה ודעת נוטה כלה על
הסרה ולא יחטיא בדבר מה אשר רעיוני על משכבי סליקו אם להביא אמרתי חק
ושנה בחרות חלפו אורחו למו פנו אל עורף מצור קצה כולם הולך וחסור חלילה
דבר דקציץ נובל וכולי.
בקיצור אומר:
כבר אני מבוגר וביליתי רוב ימי ורוב דמי בלימוד ש"ס ופוסקים וקנית של שם
טוב עלי.
והנה רוחי בקרבי שחרנו ויערוני ללמד חכמת הקבלה להפלגת מעלתה שהיא נשמת התורה.
לפי כמה דברים בזוהר ובדברי מקובלים אי אפשר לעייל קמי מלכא קדישא זולתה,
כלומר אי אפשר באמת להבין את מי שאמר והיה העולם את דרכיו של הקדוש
ברוך הוא בלי לימוד קבלה.
ראינו את זה בזמנו לפני ל"ג בעומר בהקדמת מהרח"ו רבי חיים ויטאל שמביא את
דברי הזוהר שם.
מצד שני הוא נבי נוקפי לומר כי חכמה זו מתוך גדלות מעלתה לאו כל
אדם זוכה ושגם יש בה סכנות עצומות.
מחכמי ש"ס שמפיהם אנו חיים לא ציוו בשום מקום על לימודה ולא דיברו בה
וכולי.
ככה הוא מאריך ומביא מקורות לכאן ולכאן השואל.
אז הרב חוות יאיר,
כל זה שו"ת סימן רי זה ההעתקה של אותם צדדים לכאן ולכאן והוא מדבר
כאן על מתי באמת אפשר ומתי אי אפשר.
בסוף הוא כותב שבזמנו הוא אומר שתלמידי מהר"ם קורדובירו,
הרמ"ק,
דרך אגב השבוע היה גם הפטירה של הרמ"ק,
היה להם ממי ללמוד.
בדורותינו וכל שכן בחוץ לארץ נקבל שכר על הפרישה יותר מהדרישה.
המהרח"ו שם כתב שבחוץ לארץ זה שונה מבחינת הלימוד.
אבל בל נוכל לעמוד על עיקרי הדת ומשפט המצווה בדינים והוראות ולימוד הש"ס ופירושים
וספרי הפוסקים קמאי ובתראי ולא ימוש מזכרוננו ואין לנו לחקור בנסתרות כי אם לשמוע
בלימודי הזוהר פשטי המקראות דרך הנגלה.
יש גם בזוהר דברים שהם פשטי המקראות תוכחות מוסריים וכדומה,
אבל לא את החלק הסוד שבזוהר.
וככה הוא מסיים את התשובה אבל הוא מאריך פה עוד בזה.
בקיצור אז לכן הוא מפנה לדברים האלה שבכל ודאי שאדם שלא ראוי שעדיין לא
איך הוא אומר?
בנגלות ידיו לא אסורות,
ודאי שלא מתאים ולא שייך לעניין של חכמת הקבלה.
ויש מהם ריק מכל מדע קטן ודל,
לא בסוד,
חכמת הסוד,
ולא בגפ"ת,
גפ"ת פירוש גמרא פירוש תוספות יש להשתדל.
וערום יערים וכל נהי ירים ידלג על הרים ותפילות ותחנונים בשיעור רננים כל עוד
וניגונים.
אומר אדם,
ישנם אנשים כאלה גם כן מאותה שהם לא לא בנגלה ולא בנסתר,
אבל הם צדיקים כאלה,
כלומר הם הם עסוקים כל היום בתפילות ותחנונים,
ועושים מעשים משונים,
עוטים לבנים,
והקנף פתיל תכלת כעין בן פלט,
והנחות שוברות חצי גופו של אדם,
מוליכים ומביאים בידם.
יש פה,
יש פה אולי קצת רמז פה לחסידות שהתחילה בדור הזה.
לא יודע מבחינת השנים,
תקע"ד,
מדובר על השנה,
שנת ההוצאה לאור של ספר הברית בשנת תקע"ד.
זה ממש ממש אני חושב,
לא כבר היה,
כן כבר היה,
הגר"א נפטר בתקנ"ז,
כן,
אולי ממש ההתחלה.
קצת קצת קשה לי למקם,
אבל אני חושב שזה היה עוד לפני שממש התפשטה החסידות.
אבל כבר היו כל מיני אנשים כאלה שהתנהגו בצורה תימהונית,
תימהונית משהו.
ובזה הזמנים יאמרו לשעבר לא שערו אבותינו,
בעינינו ראינו ואלו הם סגולות זמננו,
כלומר אלו האנשים המיוחדים של זמננו כאילו.
ואף כי לא קרא ולא שנה,
לחכים יתקרב ורבי יכונה.
כל המוסיף בתנועות והוויות משובח ומפואר בפיות טף ונשים ויחלץ חושים וכולי.
טוב,
אז זה גם סוג של אנשים כאלה.
אני מדלג פה עוד כמה שורות,
ובסוף הוא אומר שהוא לא בא לזלזל בכלל בצדיקים האלו,
אומר "ולא על הכלל כולו חס ושלום יצאתי".
אולי ננסה לראות את השורות,
לא סימנתי לפני כן,
משהו כמו עשרים שורות למטה,
"ולא על הכלל כולו יצאתי",
זה נגמר במילה "כי אדם",
השורה נגמרת במילה "כי אדם".
"כי אדם אחד מאלף מצאתי אשר מחשבתו רצויה בלי שום פנייה,
הם השרידים אשר קרא השם פניהם אני אראה,
חולו ברכות על ראשם,
תהי אחריתם כמים לחומה,
ליבם בבא נדלו גמלי אהבה".
כלומר אתה אומר לא,
יש גם את האנשים הצדיקים באמת שראויים לזה,
אבל יש כאלה שגם מתחזים.
טוב,
וזה הכת הראשונה.
הכת הראשונה כאילו מאוד כוללת אומרת המון סוגים של אנשים שהצד השווה שבהם זה
שטחיות אפשר לומר,
בסדר,
שטחיות.
הכת השנייה הפוך הכת הראשונה,
"אשר לרוב פוני לנטוע ענפים ולעקור שורשים אל זה יקרא חכם חרשים מחדש חדושים",
לא חדשים אלא חדושים,
"ובפיו מענה אין סדר למשנה".
כלומר הוא מפלפל והולך מכאן לשם והופך את כל הש"ס ועוקר הרים בפלפולו.
"ודלתות שקידה איננו מן המידה",
לא נרחיב פה בכל המליצות מאיפה הוא לקח אותם,
בסדר,
יש על זה מקורות לכל משפט ומשפט.
"ואין מעלה ומציאות כי אם בחריפות ולא בבקיאות",
ככה יאמר אותו אחד,
כלומר הוא אומר בקיאות זה שום דבר,
העיקר זה החריפות.
"ויפטירו בלעג שפה דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בעל פה ופרשה זו נדרשת
יפה".
כלומר הוא רומז פה,
כלומר אותו אחד טוען "דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בעל פה",
צריך לעיין,
לא לשנן בעל פה דברים,
כאילו השינון והבקיאות השטחית אין בהם שום ערך.
אז הם מקדישים את כל מרצם לכפי שהוא יגיד בהמשך למגדלים הפורחים באוויר.
"פרשה זו נדרשת יפה ולשו פשוט וטוב דליין לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי
תלים ובבית הוועד מקהלות ייתן קולו קולות כי לא היתה לדרוש ו' דכתיבא אופתא".
זה הגמרא אומרת שם בפסחים ובגיטין הביטוי הזה שמה,
כן,
לא זה כן,
ו' דכתיבא אופתא גמרא בזבחים י"ט,
אמר ליה אמר קרא "ולבשם" ומשם עכבתא אין דבר אחר מעכב,
צא ובא אמר ליה "ו' דאופתא כתיבא לך".
כלומר אז יש פה כלומר סימן לו איזה שהוא סימון על ו' או על
הדקל,
כן,
כתוב לפני כן אחד הפירושים שזה על עץ הדקל ואחד הפירושים פירוש אחר כן
יש גם בסוכה ל"ב,
כתוב "כפות תמרים" דלולב ואימת חירותא בעיין כפות וליכא אימא אופתא.
הגמרא שואלת אולי הכפות תמרים שכתוב בתורה זה חריות של דקלים ושם גם כן
מופיע הביטוי הזה.
אז בקיצור דורש כתרי אותיות,
לזה הוא מתכוון לומר פה,
דורש כל קוצו של יוד,
כל קוץ וקוץ תלי תלים.
"דולה חספא ולא משכח מרגניתא,
ויקח חרס להתגרד בו",
באיוב כתוב "ויקח חרס להתגרד בו" שהיה לו פצעים וכאן הוא הפך "להתגדר בו
ולהראות יופיו לעיני עמים,
לטהר השרץ בקנ"ט טעמים להתפאר ולהתקלס ועגלי הצדק לא יפלס ודא ולא בוש".
כלומר הוא לא הולך,
למה שמעניין אותו זה פחות האמת אלא יותר הברק,
הפלפול וכל מיני קושיות ותירוצים מתוחכמים,
הברקות שהם דברים פורחים באוויר.
והמטרה שלו כמו שאמרנו היא לא להגיע לחקר האמת אלא להפגין את הכישורים שלו,
את הגאונות שלו וכדומה.
"ודא ולא בוש כי יחייב ויחבוש בין מביש מפיל אבני אלגביש אל קורי עכביש
ויעשו בתים מנידא רעועה ליסוד נופל כעצת אחיתופל שב ותפל ולימוד החילוק את השווים
יחלוק",
כשהוא מלמד חילוקים על כן...
כל מיני חילוקים כאלו ואחרים,
בסוף הוא גורם לעצמו ולאחרים גם שהוא מלמד אותם
את השווים יחלוק,
שלפעמים דברים שהם כן זהים הוא מחלק כי הוא עסוק תמיד בלמצוא מה בדיוק
האבחנות בין דברים שהם זהים,
מחלק ביניהם.
בכל צד מראה פנים,
מרה דדינים על אבן הראשה,
מנסה לעשות מחלוקות.
מרה דדינים בהלכה,
כי הוא בעצם גורם להרבה הרבה חילוקים,
אז ממילא יש הרבה שיטות,
אז הוא מוסיף הרבה יותר שיטות להלכה ממה שבאמת יש.
כי כולה מקשה.
על ארץ סדום כתוב לפני שנהפכה סדום כי כולה משקה,
הוא הפך את זה לכי כולה מקשה.
ועל קושיה ועל קושיות בלא זאת,
יענה זאת.
ואין באמת קושיות,
אבל הוא ממציא קושיות.
יד רב לו לעשות פלאיה,
על פיך קראתי אל פי המה.
ואל תמה ויש לומר,
את ההלל גומר וסובר סברה כלענה מרה.
לחפש בחורים ובסדקים,
גורס אבנים דקים,
בקיצור ובסתירה קלה עלי השערה,
במבין תחת גערה.
יש פסוק תחת גערה במבין.
כלומר מי שמצליח להבין ולהגיד לו מה,
אין פה שום קושיה,
אז הוא כועס עליו,
גוער בו.
לא,
בוודאי שיש קושיה,
כאילו מחפש קושיות מתחת לאדמה.
והוא יריב ריבו,
הוא מקצין כמובן,
אבל הוא מדבר פה בקיצור על אדם שמפלפל בפלפולים של הבל.
ובתלמידים,
נדלג,
ובתלמידים מרה זורק ומדדה עמהם עד פרסה בחול ואבק,
סופק את כפיו וידיו חובק.
זה בונה וזה סותר,
זה חולם וזה פותר.
זה פותח וזה חותם,
זה חופר וזה סותם,
והמליץ בינותם,
ותעל צעקתם השמימה ביד רמה,
ובניהם המלחמה עזה.
לא ראי זה כראי זה.
הצד השווה שבהם להחליף עשרת,
מסוכסכת ואוגרת,
זה בהלכות שחיטה.
ותהי האמת נעדרת.
כי בחופזי כל האדם כוזב.
שורש וענף לא יעזוב.
כלומר יכול להיות שהוא מתכוון כאן שאם אתה לומד בשטחיות,
הוא טוען כנגד זה הצד השני הקיצוני לכת הראשונה.
אם אתה לומד במהירות יתרה אז אתה עלול להגיע לדברים לא נכונים.
יכול להיות שיש פה עוד הבנה בזה.
ותהי האמת נעדרת כי בחופזי כל האדם כוזב.
כן,
למה הכוונה לכאורה אם הוא מדבר על אדם שמעיין דווקא הרבה?
אז מה הכוונה בחופזי כל האדם כוזב?
אז הכוונה כנראה שהוא לא מעיין באמת כמו שאמרנו לאמיתה של תורה.
אז ממילא החיפזון שלו הוא להגיע ל...
הוא לא בהכרח שהעיון הזה הוא עיון שלוקח לו זמן,
כי הוא מחפש את ההברקה.
הוא מחפש את ההברקה,
אז ממילא אם יש לו איזה משהו בסוגיה מבריק אז הוא מתקדם הלאה,
למרות שהוא לא מעיין אם זה אמת או לא,
הוא לא בוחן אותו במשקל השכל אם זה נכנס במשנה,
בגמרא,
אם זה בכלל בתוך דברי ראשונים.
לא,
זה נשמע יפה וזהו,
ממשיך הלאה.
אז ממילא כל האדם כוזב.
שורש וענף לא יעזוב.
ומלב מי תולע יוציאנו מידי פשוטו,
הנה זה מה שהוא אומר כאן,
ולשאול שלא כהלכה בין הפרקים,
הלכות ברכות קריאת שמע.
לא ידעו מוצאי ומובאי הש"ס והפוסקים.
כלומר לא יודעים את הכללים,
את היסודות של לימוד הש"ס והפוסקים.
אשכלות מרורות,
נאמר בפרשת האזינו,
כי לא ידעו סדר הדורות.
הנה,
גם כאן הוא עוקץ גם בעניין הזה,
הוא מוכיח שמי שלא יודע סדר הדורות עלול לטעות בדבר הלכה גם.
כי אם הוא לא יודע סדר הדורות אז הוא מקשה כל מיני סתירות מפלוני
על פלוני.
היו גם גדולי ישראל שלפעמים טעו בזה כתוצאה מכל מיני באמת מחיסרון ידיעה שלפעמים
לא היה להם את היכולת כאן לדעת,
שהקשו מהרשב"א סתירה ברשב"א בין הרשב"א הספרדי רבי שלמה בן אדרת לבין הרשב"א הרשב"א
משאנץ בתוספות,
אחד מבעלי התוספות רבי שמשון בן אברהם,
שאחד מגדולי...
אני לא יודע אם מותר להגיד את זה לכאורה לשון הרע,
אבל אחד מגדולי הדורות לפני מאות שנים ש...
צריך להגיה את זה טוב בכל מקרה,
שהוא הקשה סתירה בין רשב"א לרשב"א וכתב תירוץ כאילו ליישב את הדברים,
אבל על התירוץ לא מת...
יש מחלוקת,
מחלוקת בין רשב"א זה לרשב"א זה,
זה התירוץ האמיתי,
לא צריך תירוץ כי אין קושיה.
אז כשלא יודעים סדר הדורות אז עלולים גם להגיע לטעות.
ובכלל לכאורה שגגת תלמוד עולה זדון.
לכן זה חשוב לדעת סדר הדורות.
איפה הגענו?
כן.
אשר אין לו חומה לצמיתות,
פרשת בחוקותי.
ספר הליכות עולם,
ספר כריתות,
כלומר הוא לא למד את הספרים האלה,
זה ספרים שעוסקים בכללי ההלכה בכללים,
בכללי הש"ס.
ספר כריתות של רבי שמשון מקינון,
ספר שמדבר גם על כללי הש"ס וגם על יסודות חשובים מאוד בהלכה.
יש לו ש"ע ל"ו שערים.
ודוחה באמת הבניין להשיב שלא כעניין.
חופזים וקופזים בהלכה מהנדזים,
כלומר מהמילה מהנדזים מופיעה ככה בספרי האחרונים הקדומים,
יש לזה גם כמדומני מקור בחז"ל.
מלשון מקפצים ומקפצצים.
כן,
ויעבו את המטוה עבותות ופתיל עקש ופתלתול.
טוב,
הבנו את הדברים.
טוב,
הבנו את הרעיון,
בסדר?
נתקדם קצת.
ממש יפה לקרוא את הלשונות פה אבל קוצר הזמן נתקדם הלאה.
טוב.
עכשיו הכת השלישית.
הכת השלישית הוא מתחיל פה ממש ככמה שורות קדימה.
ואולם אנוכי עשיתי תבנית האולם,
אתם רואים במילה בשורה שמתחילה במילה רבן.
ואולם אנוכי עשיתי תבנית האולם ובניתיו על תלפיות,
כתפוחי זהב במשכיות ובתבנית היכל על אדני השכל,
לחכך טועם אמרי נועם,
והרי אני עוקר יהי אמת או שקר יעבור עלי מה,
לא יבצר ממני כל מזימה.
כלומר הוא,
לא סליחה נחשו רגע אחת.
כן,
כן,
זאת אומרת המטרה שלו בספר הזה והוא גם אומר שזו הכת המשובחת,
זה הכת שהוא משתייך אליה.
זה השילוב של הבקיאות הרחבה,
הבקיאות יחד עם עיון מעמיק אבל עיון כזה שהוא לא פלפול של הבל,
פלפול ישר.
והוא אומר והנה הוא אומר לעשות כבלים מ"ט פנים להרבות עוצמה לאין אונים וכלים
מכלים שונים וכולי.
טב החבל לך חרופי יגיעה כפי ואני אגיעה,
חיבר חבר כנשרים האלה הבל לתבן את הבר,
ואנו מוטל החיוב להפוך איוב לאויב.
הגמרא אומרת בסוף פרק קמא דבבא בתרא שבין איוב לאויב לא התחלף לו,
מי סליחה כן אותו שמה,
כי איוב איוב אמר לקדוש ברוך הוא שהוא טען כנגד הקדוש ברוך הוא אז
הוא אומר לו בין טיפה של צדיק לטיפה של כן לא התחלף לי ובין
שער לשערות לא התחלף לי אז בין איוב לאויב התחלף לי?
ככה.
אז השמים מר למתוק ומתוק למר.
כלומר הוא רוצה להדגיש מה השיטה הנכונה מה השיטה לא נכונה.
לא זה טעיתי כל החלק הזה הוא עדיין מתאר את הכת הראשונה,
התבלבלתי.
הוא עדיין מתאר כן הוא אומר ולהפוך איוב לאויב זאת אומרת זה הוא עדיין
מדבר על אדם כזה ששוב שהוא חורג מהאמת בשביל הפלפול שלו.
הנה הנה סליחה זה למטה מתחיל,
טעיתי פה בהבחנה של הזה.
שש שורות מלמטה והכת השלישית.
הנה השלושה הכי נכבד,
חיפשתי את הביטוי הזה.
זבדני אלוהים אותי זבד,
כאן הוא רומז שזה הוא עצמו.
והכת השלישית לפלס מעגלי צדק ולהחזיק כל בדק עליזת המעגל בגלגל נוטה,
כלומר לשים לב אם יש איזה שהיא נטייה מהאמת מהשכל וכדומה.
שפתיו לא יבתקו אלה ישרה לא יחטא,
כל תופסי משוט תעלומות נרדפי הפשט והנטה מדרכי הפירוש כלה גרש יגרש.
כל מי זה הכת השלישית כל מי שנוטה מהשכל הישר מההיגיון התלמודי מהכללים וכדומה
הוא מגרש אותו מה הוא לא נושא פנים.
לא תצא חוצה פיגול לא ירצה כי לא יבקש תואנה לזוז מדרכי הכוונה וכל
מגמתם של הכת הזו להבין דברי חכמים וחידותם להעמיד משפטי הדת על תלה.
והננו אצלי המרכז הנקודה שבתוך העגולה.
אנחנו בהקדמה של האבן עזרא אז הוא דיבר על הנקודה יכול להיות שמשם הוא
לקח את המשל הזה.
המערכת המשנה,
מדבר שם על אלה שגם כן על לומדים דרכי הלומדים במקרא,
שבמקרא יש כאלה שכן הולכים הוא אומר גם כן הנקודה והקו זה שמה העגולה
העיגול והקווים,
אלה שיוצאים לגמרי מחוץ לעיגול שהולכים לכל מיני פילוסופיות או אלה שככה קרובים לנקודה
אבל לא הגיעו לנקודה.
והפשט הפשוט זה הנקודה,
ככה זה המרכז של הנקודה.
אז זה מה שהוא לוקח משם את המשל את הפרפרזה הזאת.
והננו אצלי המרכז הנקודה שבתוך העגולה כנפה שמוציאה את הקמח וקולטת הסולת לטוב דרך
ישכון אור ולנפשו בוחלת.
בוחלת מתכוון נפשו בוחרת בזה כלומר.
וישם את פניו לדבר דבר דבור על אופניו במידה ובמשקל ובמסורה וכל דמיונות כוזבות
הלא זורה.
יתאורהו בשרד כבמחוה והגוגה גם כל אלה פסוקים.
והעוגה זה מדובר על חוני.
הכא דשדא בנרגא ואהבתו תשגה תמיד כן ואהבתה תשגה תמיד.
בצחורת והצבע למלחמה חובה עם רעי יושר נמרץ לעמוד בפרץ ליישב עלי תרז לקיים
דברי חכמים כאבנים מפולמים שבעתיים מזוקקים מנופת צוף מתוקים דבש וחלב תחת לשונו.
ישיא עצות מרחוק אותו השיב על כנו צרור וחתום לא עמוק ולא סתום.
לפניו נסתר ויבוא כי טוב פתר.
ישא כליו תליו וקשתו גיבור מזוין ומצרף לכסף בכור העיון.
יחפור בדקר החידוד שקר ובעיניו לא יקון מדרשתה וחקרתה את אבן האמת נכון וכולי
וכולי.
טוב אז אומר אדם כזה עכשיו הוא אומר כדי להגיע לאמת הזו עינא מטיפין
בים התלמוד והפוסקים ובעב השחקים.
כלומר כי יש לו בקיאות.
כי אדם גדול בענקים משנתו רב וענקי חריף ובקי מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא.
לחפש אמת מטמונים פז ודרכמונים כאחד מגדולי ראשונים וכולי וכולי.
טוב אז בסוף הוא משבח את זה כזה רוח וחדש חומר מקודש וכטל אמרתך
תזל.
והוא אומר מי יעמוד על דעתי.
לא התמהמהתי וחשי ולא הוצאתי זמני לבטלה.
לא עבר עלי חצות לילה.
מה הכוונה לא עבר עלי חצות לילה?
הכוונה היא שעבר עליו חצות לילה בלימוד תורה.
צללתי במים אדירים,
העליתי לארבעה טורים,
ובלימוד הש"ס והפוסקים,
והדברים עתיקים,
מחשבותיי משוטטות ועיניי מתעייפות,
לפניי מהצופים,
ובקינאה לבשתי ובכל סוגיות הש"ס חיפשתי,
למצוא דרך ישכון אור העיון האמיתי,
ועל משכבי סליק אור העיון,
מי יורה לי דעה,
ומי יבין שמועה.
זה דומה לביטוי שיש לחוות יאיר שם שכותב השואל.
ותפעם רוחי בקרבי,
ותפעם רוחי בקרבי,
שמתי ליבי,
מי יאיר לי מאיר,
ואיזה איזה דרך ואיזה עיר,
ובמעגלי צדק ינחני ועל מי מנוחות ינהלני וכולי.
כלומר הוא חיפש מישהו שילמד אותו,
שילמד אותו בצורה הנכונה.
והוא אומר,
הבעיה מה הוא חיפש?
הוא חיפש מישהו שיבקר אותו,
ביקורת.
כי לימוד לימוד עצמי,
עם זה שהוא היה לומד כל הזמן,
מתמיד בלימודו וחותר להגיע לפשט הגמרא והראשונים וכולי,
אבל מי אמר שאני צודק?
כלומר צריך מישהו שיבקר אותו.
אז אין אדם רואה נגעי עצמו,
ובבחירה חופשית בכנפי דמיונו לכל אשר יחפוץ יטנו,
לפעמים הוא מתבלבל,
מתחיל ואז הוא קצת נוטה לצד השני,
שהברק לפעמים מסמא את עיניו,
ויכול להגיע להבנות לא נכונות.
אז כך הוא מתאר את החשש הגדול להגיע לטעויות.
אני עכשיו,
בגלל שלא רציתי שיהיה יותר משני עמודים,
אז נחתך פה קצת באמצע.
אני אקרא את זה מתוך הצילום.
הוא אומר בסוף,
ממש בפסקה האחרונה,
בזה אנחנו מסיימים:
אומר,
נמלה תפסת,
כן,
מי יודע אם לעת כזאת הגעת לכלל הוראה והכרעה לפרוח בתורה ולמאוס ברע?
ופה ממש ההמשך.
והנך בשדה העיון תועה,
ובהיותי בזאת המחשבה עומד ומשתאה,
בערב יבוא וישתומם כשעה,
סעיפי ישיבוני,
אמרי יניבוני,
וידברו על משבב ליבי,
אל תירא ואל תעצב,
ותלבב את הבריאה.
כן,
זה עם תמר שמה עם אמנון.
הפי תשיב אמריה.
הלא מצאתי תרופה אם לא תדעי לך היפה רעי את גדיותייך על משכנות הרועים,
כמסמרות נטועים,
ובינות בספרים הם המטהרים,
לתור לפניך הדרך הנכונה.
כן,
לא היה לו כנראה מישהו,
אז הוא אומר הספרים,
חכמי ישראל,
היעב"ץ כותב שהיום שיש...
הגמרא אומרת או חברותא או מיתותא,
שיש היום ספרים,
אז קצת פחות...
אפשר גם ללמוד את הביקורת מהספרים,
לראות איך הקדמונים,
גדולי הדורות למדו את הסוגיות,
ולראות אם אתה בדרך.
אז הם קברניטי הספינה בלב ים התלמוד,
וישענה על העמוד ללכת בדרכם ולהינזר בנתיבותיהם,
את כל דבריהם להכיל,
אז תצליח דרכיך ואז תשכיל.
ושומע את הכל מדבר,
הוא מתאר את זה כביכול כאיזה שהוא דו-שיח פנימי כזה שלו,
כנשרים נשאתי עבר ובאש בקרבי תוקד,
ועל דלתות ספרי גדולי ראשונים הייתי שוקד.
כלומר עיקר מישהו שיש לנו ללמוד ממנו שאולי הלכנו בדרך הנכונה וכולי,
זה רבותינו הראשונים.
כאיש אשר עיניו מראות טחו,
ועל משענת הבריח הולך בטח.
ונשאתי על שפתיי,
ואז הוא מתאר כאן כמה ספרים שהיו בעיקר שהשתמש בהם כספרים שמיישרים את העיון:
ספר נימוקי,
הנימוקי יוסף,
חידושי הר"ן,
כאנס נס בראש הרים וכטורן,
ועל הגבעות הרמות ספר המאור והמלחמות,
ואבי העזר שבתחכמוני,
מפרשי המיימוני,
מפרשי הרמב"ם שקדמו לו,
ולחשוף מים מגבעי חידושי הרשב"א והריטב"א,
הם המורים אשר הורוני.
אז זה בעצם אלה הרשימה,
אלה הרשימה העיקרית כנראה של המפרשים שהוא ניגש איתם להבין את הרמב"ם,
לזה הכוונה.
את הרמב"ם הוא לא מזכיר כי זה הנושא הספר שלו.
והרגל נעשה טבע שני,
כאיש אשר לו עיניו פקוחות,
כי הוא מתרגל.
כלומר,
לאט לאט מתרגלים ללמוד כמו שצריך.
כי שד בחומות ובחומות בתוכות,
ובתוך יבותר בלשון השכל הסותר,
לעשות פירוד בין הדבקים,
דברים אחרים ולהקריב דברים נפרדים.
כלומר,
דברים שלכאורה נראים שתי סוגיות לא קשורות,
הוא יודע לקשר ביניהם לדמות מילתא למילתא,
אבל באמת,
לא בצורה מלאכותית ולא נכונה.
ועכשיו זה החלק הראשון של ההקדמה,
כמו שאמרנו,
בהמשך הוא כותב,
מתאר כל מיני חכמות שהוא עסק בהם.
אומר,
משנה שאינה צריכה שניתי,
חוץ מהתורה,
משנה שאינה צריכה שניתי וחוץ לגדרי יצאתי,
בצאתי מבית הספר חופשי,
תשתוחח עלי נפשי,
ולבי אומר בפרפראות לחוכמה.
כלומר,
ראיתי שחסר לי כל מיני חכמות להבין את התורה בסוגיות מסוימות.
באתי אילימה,
שם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים.
כלומר,
זה הרקחות והטבחות כמו שאמרנו,
החכמות הסובבות את התורה.
ובחכמת המספר שלמים ושברים,
מתמטיקה של המספרים.
ובחכמת האלגברה יפה וברה,
ומופת הנדסה בדוק ומנוסה.
ואבן בוחן ואבן פינה בחכמת הגאומטריה והתכונה,
לרוץ אורח כגיבור בסוד העיבור,
שזה כדי להבין את הלכות קידוש החודש צריך.
סוד העיבור,
חכמת התכונה מה שנקרא בלשון הקדמונים.
ומפתח התקווה בחשבונות ומידת המצווה,
ונגעתי באצבע קטנה בחכמת הטבע ומה שאחר הטבע,
מה שאחר הטבע.
מה זה מאחר הטבע?
חכמת הניסים.
זה כנראה הדברים מה שנקרא בשמו,
בקדמונים זה נקרא אלכימיה.
אלכימיה זה מין תערובת חכמות שהיום כבר חכמה שהיא נכחדה מהעולם,
שזה סוג של שילוב של שבע,
הוא קורא לזה שבע החכמות.
מיד הוא כותב "לחצובה עמודי שבע",
הוא כנראה רומז לזה.
כלומר,
זה שילוב של גם מדע,
קצת פסאודו-מדע זה נקרא היום,
פסאודו-מדע,
כלומר זה דברים שכבר לא רלוונטיים.
המדע של היום הפריך הרבה מהדברים שהיו ידועים אז.
גם רבי חיים ויטאל שראינו בהקדמתו קצת מזכיר,
אבל הוא גם עסק בחכמה הזאת שנקראת חכמת האלכימיה.
בקיצור,
זה המדע של העולם העתיק יותר.
ובין העמודים שמתי לי מהלכים בספר מורה נבוכים,
הצבתי לי ציון מהלכות הדקדוק וההיגיון.
זה תשובת מהרש"ל בשו"ת המהרש"ל בסימן ז' שיש לו תשובה לרמ"א שהוא כועס עליו
על זה שהוא לא למד,
הזכרנו את זה גם באיזושהי הזדמנות,
שלא למד מספיק דקדוק.
זה גם אחת מהחכמות שקשורות לחכמת התורה.
ומדוע לטעמי המקרא?
אמרנו שחיבר ספר שלם על טעמי המקרא.
ולקחתי בין העומרים דרכי משקל והשירים,
כלומר גם חכמת השירה.
המשקוף על שתי המזוזות.
בקיצור,
היה ממש איש אשכולות,
רחב אופקים שלמד את כל התחומים,
וכתב באמת גם ספר הגהות על מחברת שערי זמרה לבעל בניין שלמה.
וטוב,
ככה מתאר פה עוד ספרים נוספים שהוא חיבר בחכמות האלה.
אז באמת חכם ייחודי אפשר לומר,
בוודאי באזורים שהוא חי בהם באירופה ובדורות האלה,
שבאמת בחלק הבא של ההקדמה זה בצורה של גם חרוזים,
הכל חרוזים,
והוא גם מסיים כל פסקה במילה אחת.
פסקה ראשונה במילה תורה,
אחר כך הוא אומר,
נדפדף פה,
משנה תורה,
משנה,
אחר כך מגדל עוז.
כן,
פותח במילה מגדל,
מסיים במילה עוז.
אחר כך שוב משנה,
כל פסקה מסיים במילה משנה.
סתם המבנה.
לחם משנה,
משנה,
לא משנה.
משנה,
מגדל עוז,
לחם משנה.
משנה למלך,
ככה הוא מונה את כל פרשני הרמב"ם שקדמו לו.
ובסוף הוא מסיים,
כל זה הוא מדבר על הפרשנים האלה.
ובסוף,
פסקה אחרונה,
"מרכבת עמי נדיב נפשי שמתני ובחיל עד ה' חזתני".
זה כבר מדבר על החיבור שלו,
מרכבת המשנה.
כפי שאמרנו,
כאן הוא מדבר על כך שהוא עשה סימוכין לרמב"ם בהרבה מקומות שנעלמו מעיני המפרשים,
ומסביר את שם הספר מרכבת המשנה מצד הפועל ומצד התכלית ומצד הנושא,
מספר שמו מרכבת המשנה.
אז רבי שלמה,
אז איך בדיוק הזה?
אז יש פה את השם שלו רמוז בתוך ראשי החרוזים.
ככה הוא אומר.
שם הספר במשקל ובמניין,
1,062,
זה גימטריה.
ועוד כמה סיבות שהוא קרא לספר מרכבת המשנה,
ככה הוא מסיים.
והוא מסיים בסוף איזה שיר חרוזי.
כל ההקדמה חרוזית,
אבל שיר מנוקד לכבודו של הרמב"ם ולכבוד גם המפרשים שקדמו לו,
וגם באמת מטרת הספר בקצרה גם כן באיזה שהוא שיר מחורז כזה בסוף.
זה היה הקדמתו של הספר מרכבת המשנה.
שפתותיו דובבות.
יישר כוח,
תהיו בריאים.