נ"ך | הרב אהרן פרידמן (ישיבת כרם ביבנה)

What is נ"ך | הרב אהרן פרידמן (ישיבת כרם ביבנה)?

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

בוא נתחיל ללמוד מגילת רות. בדרך כלל רגילים לקרוא מגילת רות בשבועות, אבל בשבועות עצמו אין כמעט זמן לעסוק ברות, אז צריך להתחיל כבר לפני. אני לא חושב שאנחנו נספיק לסיים, אז אני חושב שזה ייקח לנו יותר זמן. וזאת הזדמנות ללמוד את המגילה כמו שצריך מההתחלה ועד הסוף. והיום נדבר על הפסוק הראשון. \"ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו\". אז הכותרת \"שפוט השופטים\" היא בעצם נותנת מסגרת למגילה כולה, בימי שפוט השופטים. הבעיה היא שימי שפוט השופטים זה הרבה זמן, הרבה מאוד זמן. כמה זמן זה ימי השופטים? כמעט 400 שנה. רק כדי לקבל את המסגרת נציץ שנייה אחת במלכים א', כששלמה בונה את הבית, מתחיל לבנות את בית המקדש בפרק ו'. מלכים א' פרק ו': \"ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו\", שזה עצמו מחלוקת מה זה החודש הזה בגמרא בראש השנה, \"הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'\". 480 שנה אחרי יציאת מצרים. תורידו 40 שנה של תקופת המדבר, תורידו 28 שנים של יהושע. יהושע פרנס את ישראל 28 שנים, הוא נפטר בגיל 110, ובגיל 82 התחיל להנהיג את עם ישראל. החשבון זה יחד עם כלב, בן כמה הוא היה. לא משנה עכשיו החשבון, אבל ככה בסדר עולם. אז 40 ועוד 28 זה 68. 480 פחות 68 זה 412. עכשיו נוריד עוד 70 שנה של דוד, אז זה 342. תורידו עוד שאול. שאול בוא נגיד שנתיים זה המינימום, אבל זה היה קצת יותר. אז כמה הגענו? 330 שנה, משהו כזה. אני נותן לשאול קצת יותר, זה לא אני, אברבנאל. סדר עולם נותן שנתיים לשאול שזה קשה מאוד. אנחנו בלי לעסוק בשאלות כמה זמן שאול מלך, בוא ניקח את זה לשיטה המרחיבה, 12 שנה. אז זהו, אז יש לנו ימי שפוט השופטים 330 שנה. 330 שנה זה המון זמן בשביל להגיד משהו קרה בימי שפוט השופטים, זה לא עוזר לנו למקם את זה. איך אפשר למקם את ימי שפוט השופטים ולתת את מגילת רות זמן, מתי זה קרה במהלך הזמן הזה? בדרך כלל מסגרת זמן ניתנת על ידי שמות. בשנת כך וכך למלך פלוני, בשנת כך וכך למלך פלוני. גם השופטים זכו לסוג של מסגרת של שנים של מלך. מלך תמיד איך אתה יודע שמישהו מלך? סופרים כמה שנים הוא מלך. גם אצל השופטים אנחנו מוצאים שכל אחד מהשופטים, רוב השופטים מקבלים תאריך כמה זמן הם שפטו, וישפוט את ישראל כך וכך, וישפוט את ישראל כך וכך, ותשקוט הארץ כך וכך. אז יש כאן. היה אפשר להגיד מתי, איזה שופטים? איזה שופטים? אפשר שהמגילה לא באה להגיד לנו את התאריך, בימי שפוט השופטים זה לא תאריך התרחשות, אלא זה סיבה היסטורית למה שקרה. כל מה שקורה הוא תחת הביטוי שפוט השופטים, ששפוט השופטים זה ביטוי חיובי או לא חיובי. חכמים לא ראו את זה כביטוי חיובי משתי סיבות. סיבה אחת מה? אין מלך. סיבה אחת אין מלך. בספר שופטים עצמו, הביטוי הזה, בימים ההם אין מלך בישראל, זה ביטוי של לא מוצלח, בסדר? לא מוצלח. כאשר באמת ספר שופטים זה ספר מובהק שאין מלך, לעומת ספר שמואל, שזה אם הייתי, אם באמת הייתי צריך לתת שם, אנחנו לא לומדים עכשיו ספר שמואל, אבל מה השם אולי היותר מתאים לספר שמואל? ספר מלכים. מלכים א', נכון? למה? יש לנו שני מלכים בספר שמואל שבעצם מקיפים. שמואל א' - לפי מה מחלקים את שמואל א' וב'? לא שהחלוקה של שמואל א' וב' היא באה מבית המדרש. היא חלוקה שהגיעה מהנוצרים, בסדר? ספר שמואל זה ספר אחד. ספר מלכים זה ספר אחד. אבל החלוקה של ספר שמואל על ידי החלוקה הנוצרית היא שמואל, זה ימי שאול, זה שמואל א' עד ההספד של דוד על... זה הפרק האחרון של שמואל א', ושמואל ב' זה ימי דוד. זה ספר מלכים ממש, שני מלכים, שאול ודוד. למה קוראים לספר שמואל? זו שאלה אחרת. אף אחד לא יגיד לי שזה בגלל ששמואל כתב את ספרו, כי שמואל כתב עד איפה? עד שמת שמואל. אפילו לא אמצע שמואל א', ממש בסדר, עד ששמואל מת. רבע זה נכתב על ידי שמואל. אז זה לא בגלל שהוא כתב את הספר, הוא כתב את ההתחלה של הספר. מי כתב את שאר הספר? הגמרא אומרת, כתוב הכתוב ששמואל מת, דאסקמוה גד ונתן. גד הנביא, נתן הנביא, הם כתבו את ספר שמואל. אבל ספר שמואל זה ספר מלכים הראשון, וספר מלכים זה ספר מלכים ב'. ולכן ימי שפוט השופטים הם ימים עם בעיות, עם בעיות שקשורות לעובדה שאין מלך בישראל. לגבי המחלוקת אם מלך זה דבר טוב או לא טוב? כן, יש מחלוקת תנאים האם שום תשים עליך מלך שכתוב בתורה בפרשת שופטים, האם זה מצווה או רשות. להגיד דבר רע אני לא הייתי אומר. אני לא הייתי אומר דבר רע, במיוחד שאנחנו פוסקים ששלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה. אז אנחנו גם פוסקים ככה. והשיטה השנייה שזה רשות. איך מסתדרים עם ספר שמואל שהקדוש ברוך הוא לא רוצה מלך? בסדר, אז הגמרא כבר דנה בזה, אנחנו, זה לא הסוגיה שלנו עכשיו. ההבנה האינטואיטיבית הפשוטה שמלך זה דבר מצוין. זה נכון שכל זה לפני שלומדים את ספר מלכים. אחרי ספר מלכים אפשר להתחיל לחשוב פעם שנייה אם המלכים עשו טוב לעם ישראל או לא עשו טוב לעם ישראל. בסך הכל, כשאתה מסתכל בתמונה כללית, בסך הכל לא היה כל כך מוצלח. אבל בספר שופטים, בתקופת השופטים, זה שלא היה מלך זה לא טוב. וחז\"ל, מופיע גם בגמרא בבא בתרא, גם במדרש ברות רבה, אומרים איזה משפט ככה שאני ככה טיפה כשלבד הייתי קורא את זה הייתי אומר שיש מקום להתווכח איתו, וזה \"שפוט השופטים\", שהיו שופטים את שופטיהם. \"שפוט השופטים\", ודאי שזה לא הפשט. הפשט הוא כשהשופטים שפטו את ישראל. אז למה חז\"ל אומרים זה כשהעם שפט את השופטים? כשהעם שפט את השופטים, אז קרה מה שקרה, ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב הוא ואשתו ושני בניו. אז במילה אחרת, אולי בכיוון אחר. הייתי אומר שחז\"ל אומרים שפוט השופטים, שפטו את שופטיהם, אולי זאת הסיבה שלא התמנה מלך. למה לא התמנה מלך? אי אפשר היה להגיע להסכמה לאומית על מלך. אי אפשר היה. אף אחד לא מוכן לוותר, אף שבט לא מוכן לוותר לשבט אחר, אף אחד לא מוכן שהמלך יהיה מהם ומהם. אני חושב שזה בא לידי ביטוי באיזה מדרש אחר שאין לך כל שבט ושבט שלא העמיד שופט. בחלוקה של השופטים אנחנו רואים שבעצם לכל שבט, מה? אז אני חושב ששם גם נתת את הספר שופטים מכל שבט ושבט, זה כתוב גמרא בסוכה. גמרא בסוכה אומרת שלא היה שבט שלא העמיד שופט. מה הכוונה? מה במקרה? העניין היה המלכות עברה, ההנהגה עברה פעם זה פעם זה פעם זה פעם זה, אבל אין מלך. אין אפשרות להסכים. משהו כמו מערכות בחירות שלא נגמרות, בסדר? שאנשים לא יכולים להגיע להסכמה לאומית. אפשר כוחני אבל אי אפשר הסכמה לאומית, בסדר? אנשים לא מסוגלים להגיע להסכמה. למה אנשים לא מסוגלים להסכמה? כי הם נוח להם יותר כשהם יכולים להדיח אותו, ואז להדיח אותו, ואז להדיח אותו, ואז להדיח אותו, ואז הוא לא טוב והוא לא טוב והוא לא טוב והוא לא טוב, אף אחד לא טוב וזה שפוט השופטים. זה נכון שהשופטים שפטו, אבל השופטים שפטו כי לא הייתה ברירה כי לא היה מלך, ולא היה מלך כי לא הייתה הסכמה. צריך הסכמה של העם לבחירת מלך. מינוי של מלך זה לא רק החלטה של הנביא. אנחנו יכולים לראות בספר שמואל שצריך הסכמה של העם. תראו בשמואל א' בפרק ט' במינוי של שאול, סליחה בפרק י\"א. רגע שנייה אחת שנייה שנייה רגע. פרק י'. כתוב וירוצו ויקחו משם ויתייצב בתוך העם ויגבה ויאמר שמואל אל כל העם הראיתם כי אם בחר השם אין כמהו בכל העם ויריעו כל העם ויאמרו יחי המלך. הסכמה, צריך הסכמה. העם הסכימו, קיבלו עליהם את שאול. כן. דוד הייתה הסכמה, כן. מתי הסכמה של דוד? זה נמצא בספר דברי הימים. שהעם, זה היה תוך כדי מלכות שלו, לא בהתחלה. בהתחלה הוא לא, לכן אביגיל אמרה לו עוד לא יצאת ובאת בעולם, אתה עוד לא מלך. זה שהנביא משח אותך למלך זה עוד לא הופך אותך למלך. העם בזמן המלחמה הגדולה בגלבוע עם פלשתים, אז הצבא עבר ל... היה עריקה של גדודים, בקיצור זה סיפור שלם בספר דברי הימים. טוב, אז לא מקבלים. הדבר הזה, כן, שנייה, כן. אם מסתכלים על השופט השופטים אז כאילו רואים בסוף בפיליגש בגבעה שאיכשהו עם ישראל התמעט בתקופת שפוט השופטים, כאילו ארבע מאות שבעים ריבו, ואז בסוף הם כאילו ארבע מאות אלף כאילו נושאי חרב במלחמה שם. לא זה לא אומר, זה לא אומר כי אני לא חושב שהגיעו, אני לא חושב שהשבטים הצפוניים הגיעו בגיוס מלא. דן ואשר ואלה הגיעו בגיוס מאוד חלקי. שלחו נציגים, אני לא חושב שהם הגיעו, כל הצבא שלהם הגיע. שלחו נציגים, השבטים הצפוניים שלחו נציגים. אני חושב שעיקר הכוח היה משבט יהודה. טוב אנחנו לא בואו לא נכנסים לשאלות שהם לא מעניינה של המגילה. מה המקור הנוסף לכך שהעם היו שופטים את שופטיהם? יש מדרש שתולה את האשמה בעם. תשמעו, גם היום נוח לנו מאוד לתלות את האשמה במנהיגים. למשל אם יעשו ועדת חקירה לאומית, בסדר אפילו יהיה לאומית למחדלי השביעי באוקטובר או שמחת תורה. את כולם. מי זה כולם? רבי ישראל אומר כולם. מי זה כולם? ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ\"ל, ראש ממשלה קודם, ראש ממשלה קודם קודם, בסדר? כל מי שהיה לו חלק בזה, רמטכ\"לים, שרי ביטחון עשר שנים אחורה. תן להם אפילו, בוא נגיד, מנדט מהסכמי אוסלו. ויחקרו ארכיונים, כל מי שהיה. שופטים, שופטי בג\"ץ, לשפוט את השופטים כפשוטו. לשפוט אותם. ויש פה את השופטים. וזה את כולם. נכון? בוא נגיד וזה. האם הגיעו אחרי כל החקירה הזאת, האם הגיעו לתכלית החקירה? האם חקרו את הגורם העיקרי למה שקרה? לא. כי הם יחקרו את כל המנהיגים והראשים שהיו לכל מערכות הביטחון ולמדינה. את מי הם לא יחקרו? אותנו. את העם הם יחקרו? את העם? יחקרו או לא? לא, רבותיי. האשם המרכזי, אני אומר לכם בלי ועדת חקירה ובלי כלום, האשם המרכזי זה העם. כשאין בעם נכונות להקרבה, כשהעם רוצה שקט ושלווה, זאת אומרת לא כל העם, אבל חלקים גדולים בעם מוכנים, מוכנים בשביל שלום מדומה למסור חלקים של ארץ ישראל לאויב. וזה היה עוד לפני, עוד במה שנקרא הסכמי קמפ דיוויד שמסרו את סיני, חצי האי סיני. תארו לעצמכם איזה מדינה היינו אם היה לנו את חצי האי סיני? מה היה היכולת של העזתים לעשות משהו? היה אפשר להעביר אותם לקצה העולם בלי אפילו למצמץ. אני לא מדבר על העומק האסטרטגי, על העוצמה, על הגודל. הגודל גם יש משמעות, משמעות גדולה. ברגע שהעם התבוסס בתוך מדמנה של חומריות וכל זה, נכון? והדברים האלה מחלחלים למעלה, אז זה עושה. כשיש חלקים, זה לא כל העם, תמיד היו צדיקים והיו מתנגדים. תדעו לכם שהסכמי קמפ דיוויד היה תשעים ח\"כים שתמכו בזה. רוב מוחלט של העם תמך. שמה הונחו היסודות להקמת מדינה פלסטינית כביכול או אוטונומיה. שמה בגין חתם על זה. היו כמה חרד\"לים שצעקו וזה וזה וזהו. שמה זה התחיל. אחרי זה התגלגל. אתם רואים שהצליחו להעביר, אנשי ליכוד העבירו את ההתנתקות, העבירו את זה. היה לזה תמיכה רחבה. צריכים להודות בזה. אני הייתי, בהתנתקות אני הייתי כבר עמדתי על דעתי. לא הייתי, בסיני הייתי ילד, אני לא זוכר. רבותיי, היה לזה תמיכה רחבה אפילו, בוא נגיד יותר מחמישים ואחד אחוז. שאני לא מדבר בח\"כים, אני מדבר איתכם בעם. התקשורת, הכל בסדר. בסוף יש תשתית רוחנית לאומית שעל זה זה עומד והעם אחראי לזה. העם אחראי לזה. העם שבוחר אנשים כאלה, או חלקים גדולים מאוד בעם שבוחר אנשים. חלק בוחרים אנשים שממש לא לעניין וחלק בוחרים אנשים שאין להם, לא באמת רוצים לשנות וכולי. אתם יודעים, אני לא, זה לא שיעור בפוליטיקה ישראלית. אבל זה, אז זה ימים שבהם העם הוא האשם. אם יש תופעות כאלה יש לעם חלק מרכזי. וכך מתחילה המגילה. האחראי, האשם זה העם. בימי שפוט השופטים לא היו מוכנים לקבל על עצמכם הנהגה, גם את ההנהגה התורנית של השופטים, של עתניאל בן קנז, של אהוד בן גרא. לא קיבלו באמת. לא היו מוכנים לתת להם לשנות דברים כמו שבאמת, דברים שיהיו אולי פחות נוחים מבחינה מבחינת הנוחות החומרית וכל הדברים האלה שאנשים מעוניינים בהם וחשובים להם. זה ימי שפוט השופטים. אני רוצה להביא אתכם למצב הקיצוני. אני חושב שלפי דעתי שחז\"ל תיארו במתק לשונם את הסיפור של אלימלך. וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב הוא ואשתו ושני בניו. מדובר על ככל הנראה מנהיג של שבט יהודה לפחות. אולי אפילו אפשר להגיד שהוא היה שופט, הוא היה צריך להיות שופט. אולי היינו זוכים אולי להכיר אותו בספר שופטים אם לא מה שקרה פה. אם לא מה שקרה פה היינו זוכים להכיר אותו בספר שופטים. יש לו גם שם מאוד יפה, מאוד יפה. אמנם בעקבות מגילת רות אז השם הזה לא כל כך מתפשט בעם ישראל. יש כאלה, אבל אלימלך. מה? אלימלך. נכון, זה קיים בעם ישראל. אם יש שמות של חלילה של רשעים עם ישראל לא משתמש בהם. אלימלך זה שם שמשתמשים בו. גם אבשלום, אמנם התוספות מדבר על אבשלום, יש אחד מהאמוראים קראו לו אבשלום והתוספות לא אבשלום אלא אבישלום, כי לא קוראים בשמות של רשעים ואבשלום היה רשע. אלימלך היה צדיק. מפחיד לשפוט אותו, נכון? לא רוצים להיות שפוט השופטים. אבל לכאורה לא משהו, נכון? וילך איש לגור בשדה מואב וימת. עוד לא הספקנו להתחיל את המגילה כבר הורגים אותו, מת. נכון? וימת אלימלך איש נעמי ותישאר היא ושני בניה. למה נענשו? אומרת הגמרא, אלימלך היה מגדולי הדור. למה נענשו? על שום שירדו, שהם הפילו את ליבם של ישראל, עזבו את ארץ ישראל. כן. דרך אגב, על זה גדולי הדור, סתם אני אגיד בסוגריים, הביטוי גדולי הדור זה לא מה שכולם בדרך כלל מפרשים. גדולי הדור זה יכול להיות גם האנשים החשובים שבדור או העשירים או זה, בסדר? זה לא גדולי ישראל במובן של גדולי החכמים. יש גדולי החכמים ויש גדולי הדור. בסדר? אז הם היו החשובים שבדור. ואלימלך שאולי באמת נענש בחומרה רבה, אבל לא תמיד מוות של בן אדם זה עונש לבן אדם. לפעמים זה עונש למשפחה, לפעמים זה עונש לעם. הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. מפני הרעה זה או שרעה שעתידה להגיע או בגלל חטאי העם. ואני אגיד לכם לשון המדרש שמצלצל משהו מאוד זה. המדרש אומר למה אלימלך הלך לזה? אז כולם מכירים את המדרש הזה. אמר כיוון שהיה רעב בארץ, עכשיו ישראל באים זה בקופתו וזה בקופתו ומסבבים פתחי. לכן וילך איש מבית לחם יהודה. אז כולם קוראים את המדרש הזה כביקורת על אלימלך שהיה בוא נגיד בלשון שלנו קמצן. לא רצה לפתוח את המחסנים שלו ולתת לעם אז הוא העדיף ללכת לשדה מואב. אבל מה הכוונה מסבבים פתחי? למה לא דופקים על פתחי? באים ישראל מבקשים. מה זה באים ישראל זה בקופתו וזה בקופתו ומסבבים פתחי? הביטוי מסבבים פתחי, פעם אמרתי אתם יודעים שגם פה מגיעים עניים לפעמים, אז פעם אחת מישהו דופק לי בדלת של הבית, פתחתי, נתתי לו. טוב, שחררתי אותו, חזרתי לחדר לימוד ללמוד. אחרי שתי דקות מישהו דופק לי בחדר לימוד. חשבתי זה תלמיד, פתחתי את הדלת, מה אני רואה? אותו יהודי. רק הוא לא הבין שזה בית אחד אז כל דלת הוא דופק. אז זה כל ישראל מסבבים פתחי. אבל זה רק בשביל העניין דייקתי את זה פתחי, כי אחרת מה זה לסבב? על פתח אחד לא שייך לסבב, נכון? אבל יש כן פסוק בספר בראשית... בפרשת וירא, ואנשי העיר אנשי סדום נסבו, זה פרק י\"ט פסוק ד'. ואנשי סדום נסבו על הבית, ויצא אליהם הפתחה, הם עוד ניסו לפתוח. מזכיר לנו עוד משהו כדי שלא יהיה בית מדרש בלא חידוש, כל פעם שאני לומד תמיד ש... לא רק זה, אלא יש לנו גם צלצול נוסף. ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט, מלמד שאותו היום מינוהו שופט עליהם. אז מה עשו אנשי סדום? שפטו את השופט שלהם, נכון, האחד בא לגור וישפט שפוט, עתה נרע לך מהם, ויגשו לשבור הדלת, הדלת, ואז הם וילאו למצוא הפתח. אז זה מסובבים פתחי, מה זה? אנשים יבואו ו\"אין לי מה לתת להם\", אבל הם יאשימו אותי, נכון? שאין, ולמה לא דאגו, ולמה לא הכינו, ולמה לא עשו, ולמה לא זה ולמה לא זה ולמה לא זה, ויגידו \"אנחנו לוקחים לך ולא מעניין אותנו כלום\", ויסובבו את הפתח שלי כמו שעשו ללוט וישברו את הפתח. וזה מסובבים פתחי, נסבו על הבית. וישפט שפוט, שפות השופטים, שופטים את שופטיהם. מאיפה שופטים את שופטיהם? בסדר, אז אני חושב, אני חושב שכאן יש לימוד זכות על אלימלך. זה לא הוא אשם, זה העם אשם. הוא ידע מה הולך לקרות לו, במקרה הטוב הוא יציל את חייו ואת חיי משפחתו. מה יעשה? מה יעשה? היה לו גם שם של שופט, שם יפה, מה זה אלימלך? הקדוש ברוך הוא הוא המלך, זה השם. למה אמר הקדוש ברוך הוא המלך? אני רק שופט. וה' אלוהיכם, איך אמר שמה שמואל בנאום הזה שזה? וה' אלוהיכם מלככם. גידון, לא? גדעון אמר את זה, נכון. גדעון אמר שבאו אמרו לו תהיה מלך, אמר להם ה' אלוהיכם מלככם. הוא היה זה... אני לא מלך, הקדוש ברוך הוא המלך, אני בסך הכול שופט. איזה שם יפה זה אלימלך. זה בדיוק זה, אם אפשר להפוך את זה, זה מלכיאל. בסדר, זה כמו מלכיאל, אבל אלימלך זה שם יפה. גם נעמי שם יפה מאוד, נעימה במעשיה. נכון, נעימה במעשיה. גם מחלון וכליון זה שמות יפים. ואני יודע שאתם לא חושבים ככה, אבל זה שמות מאוד יפים. למה זה שמות יפים? מה זה מחלון? שמעתם גם על אישה בשם מחלה? מאחת מבנות צלפחד קראו לה מחלה. מה זה מחלה? איך קוראים לילדה ככה מחלה? חלי ואיזה תכשיטים. כן, בוא נגיד נשאיר את זה לשיעור הבא, אבל אחד ההסברים זה, יש כאן מישהו יודע ערבית? חלי ואיזה משהו תכשיטים. כן. מישהו יודע ערבית? אתה יודע ערבית או לא יודע? קצת. קצת? טוב, אתם יש... יש מאכל שקוראים לו חלווה. מכירים את החלווה? חלווה זה בערבית. יש לזה בעברית, אני כבר שכחתי את השם העברי שלו. תחפשו באקדמיה לעברית. זה לא חלווה, חלווה זה חלוואי, זה בערבית מתוק. חילו או חילווא, משהו כזה. זה ה... יש מחנה פליטים בלבנון קוראים לו עין אל חילווי, בסדר? זה המעיין המתוק. לא כל כך מתוק שמה היום, אבל זה עין אל חילווי. אז זה חלווא. ולכן רוצים להסביר שמחלה זה שם אחר בעצם למתוקה. היום לא כל כך קוראים מתוקה בעברית, אבל יידיש מישהו יודע פה? גם לא. אה, יפה. איך קוראים זה מתוקה? זיסל. זיסל. גיטל זה טובא. גיטל זה... זיסמן, נכון. זיסמן. היה יפה. אז זיסמן זה איש מתוק. בסדר? אז מחלון זה מתוק. וכליון מה זה? כליון עיניים. כליון עיניים זה נאמר במשמעות שלילית, אבל כליון זה יכול להיות מלשון ציפייה. מה? רצון. רצון. כליון עיניים. כן, רצון. מרוצה לציבור. לא, כליון עיניים נאמר במשמעות שלילית, כן? אבל יש נכספה וגם כלתה נפשי. בסדר? אז זה רצון. יש רצון ומתוק ואלימלך ונעמי, איזה שמות נפלאים באמת. ואולי זה לפי הפירוש של עכשיו שאני מסביר, אז אנחנו מבינים אחרת את כל הפירוש. וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו. ואל תאשים אותם שהם אנשים לא טובים. זה לא התחיל אצלם, כי הם אנשים טובים כולם. ושם האיש אלימלך, ושם אשתו נעמי, ושם שני בניו מתוק ורצון. נשמע יותר טוב, נכון? ממחלון וכליון. ואפרתים מבית לחם יהודה. איך הגענו שאלימלך ונעמי ומתוק ורצון הולכים לשדי מואב? מי אשם בזה? העם. בימי שפוט השופטים. העם אשם בסיפור הזה. אני חושב שכתבתי את זה גם. אני חושב שחלק מהדברים פה לא כתובים עדיין, אבל כתבתי נושא של התיקון. האם היה תיקון? או האם נשארנו בחטא? האם העם הבין שהוא לא היה בסדר? האם הם באו לתקן באיזשהו מקום? אז אני רציתי להגיד שבסוף המגילה מגיע התיקון. כתוב כך בפרק ד' ובפסוק ט': ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי. פה מזכירים את כולם, למרות שהוא נושא רק את אשת מחלון, בסוף בפסוק הזה הוא מחזיר את כל השמות. וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו עדים אתם היום. הוא רצה את כולם. כולם יגידו כן. מה זה כן? זה לא רק אנחנו עדים אם יבוא מישהו ויתלונן. אנחנו מסכימים. אנחנו רוצים בזה. למה צריך שכל העם יהיו שם בשביל להיות עדים? מספיק שני עדים, שלושה עדים. תביא עשרה עדים. כל העם? כל אנשי בית לחם צריכים להיות באירוע הזה? מה זה הצגה? זה בני ברק שכולם באים כי אין להם מה לעשות? שמישהו נופל ברחוב כל הקריה הומה. אתם לא מכירים אבל מי ש... לא. התשובה: ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים. ולא הסתפקו בזה אלא יתן השם את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. אנחנו רוצים שיקרא השם שלהם. כל המתים האלה השם שלהם צריך לחזור לבית לחם. נכון הם מתו וגם להם היה חלק, בסדר. היום התרכזנו בחלק של העם. אבל העם, כל העם. למה כל העם הזה? במילים אחרות הם אומרים: אנחנו מקבלים אותם חזרה. אנחנו אולי יש לנו גם חלק במה שקרה, ואנחנו צריכים לברך אותו, אנחנו צריכים להיות שותפים בזה ולהבין שצריכים להעמיד את שם המת, ואנחנו גם ניתן את חלקנו ביחס המחודש למשפחה. והבן שיצא, אנשי בית. בית לחם לפחות מקבלים אותו, כן, מנהיג. כמנהיג, ואני עכשיו לא מדבר על עובד, אני דוחה את הסיפור על עובד עכשיו, אבל ודאי שאת ישי, והאיש, איך כתוב שמה? והאיש זקן בא באנשים, שהיה יוצא באוכלוסא, נכנס באוכלוסא. ישי היה איש מאוד חשוב. דרך אגב, השם המילה ישי, מה זה ישי? ישי זה מה זה ישי? לא מכירים? תפתחו דברי הימים ובזה נסיים, קצת נחדש לכם משהו, אם לא חידשנו מספיק עד עכשיו. בדברי הימים א' פרק ב' ובני חצרון פסוק ט', יש? ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמיאל ואת רם ואת כלובאי. ורם הוליד את עמינדב, עמינדב הוליד את נחשון נשיא בני יהודה, ונחשון הוליד את שלמא, ושלמא הוליד את בועז, ובועז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי. ופסוק י\"ג, ואישי הוליד את בכורו את וכולי וכולי וכולי. אז פתאום מישי הוא הופך לאישי. מה זה אישי? זה לא אישי, זה לא איש, איש זה חשוב, נכון? והלך איש מה? זה איש בלשון רבים, חשוב שבחשובים. בסדר. לא קראו לו, לכן והאיש זקן בא באנשים. בא באנשים הוא כאילו זה כבר התרגום של השם אישי. בדרך כלל המילה ישי זה את קורבני לחמי לאישי, לאישות שלי, זאת אומרת לשון רבים של אש. אבל פה זה לשון רבים של אנשים, של איש. זה סוג של ריבוי של איש, אחרי זה זה התקצר להיות ישי, בסדר? אבל המקור שלו ככל הנראה זה עם א' בהתחלה, אישי. אולי הוא תיקן את כל המשפחה, את כל הזה, אבל וילך איש מבית לחם ליהודה ובסוף נולד ילד שקוראים לו ישי, שהוא אבי דוד וממנו תצא המלכות מחדש, כמו אלימלך. אז זה התחיל באיש ומסיים בישי, ומתחיל בחטא העם בשפוט השופטים ומסיים בתיקון של העם, שכולם אומרים עדים וכולם מקבלים על עצמם אחריות. אז גם צריך ללמוד קצת, אל תחשבו שזה רק זה, גם תלמידים בכיתה מאשימים את המורה, ילדים מאשימים את ההורים, בישיבה מאשימים לא יודע מה, בקיצור. כל אחד מה, תמיד יש מישהו אחר שאשם חוץ מהאנשים. אם יש בעיות קודם כל צריך לחפש אצלנו, לא לחפש ועדות חקירה.