Subscribe
Share
Share
Embed
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. מיעוטו של הרע — למרות הנטייה האנושית להתמקד בשלילי, הרמב"ם מסביר שהעולם בבסיסו הוא טוב גמור, והרע הוא מיעוט סטטיסטי בתוך המציאות הכוללת.
2. החומר מחייב חיסרון — מעצם היות העולם עשוי חומר, הוא כפוף לחוקי ה"הוויה והפסד"; עולם חומרי אינו יכול להיות מושלם לוגית ללא אפשרות של תקלות או בלאי.
3. פרדוקס הכל-יכול — כוחו של האל אינו כולל עשיית דברים שהם נמנעים לוגית (כמו משולש עם ארבע צלעות); כך גם עולם טבעי מחייב קיומם של חוקי טבע קבועים.
4. בחירה חופשית — חלק ניכר מהסבל בעולם נגרם כתוצאה מכך שבני אדם מזיקים זה לזה, וזו תוצאה של הבחירה שניתנה לאדם ולא גזירה אלוהית ישירה.
5. נזקי האדם לעצמו — רוב הרעות שאדם חווה נובעות מהתנהלותו שלו, כולל הזנחת הבריאות ורדיפה נפשית אחרי מותרות (דברים מיותרים) שמובילה למרירות וחולי.
6. פתרון גלגול הנשמות — הרמב"ן וחכמי הקבלה מציעים שסוגיית "צדיק ורע לו" נפתרת על ידי סוד העיבור, לפיו האדם משלם על חטאי גלגולים קודמים.
7. שלילת הגלגול בקרב הרציונליסטים — הרס"ג ורבי אברהם בן הרמב"ם שללו את אמונת הגלגולים וראו בה אמונה זרה שאינה חלק מעיקרי התורה.
8. מזל מול השגחה — דברי החכמים "במזלא תליא מילתא" מתפרשים לעיתים כחוקי הטבע והנתונים ההתחלתיים של האדם, שהם המסגרת שבה העולם פועל ללא התערבות נסית.
9. ייסורים של אהבה — בעוד הגמרא מזכירה ייסורים שנועדו להגדיל שכר, הרמב"ם עומד על כך ש"אין ייסורים ללא עוון" ושולל פגיעה בלא חטא קודם.
10. הרוע כמנוע לצמיחה — הזוהר והרב קוק מלמדים שהטוב מופיע דווקא מתוך ה"חושך"; הקשיים הם המאפשרים לאדם לפתח כוחות רוחניים, תיקון מידות ויצירה.
שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
נצא לדרך.
שלום עליכם.
היום אנחנו עוסקים בסוגיה שנקראת בעיית הרע בעולם.
זאת בעצם סוגיה מפוצצת כזאת שהרבה מהפילוסופים כבר שאלו אותה וחכמים שאלו אותה.
ואני אגיד הקדמה.
יש פילוסוף אחד,
לא יודע מה השם שלו,
שהוא אמר שיש שלוש הנחות יסוד שהן לא יכולות להתקיים ביחד.
הקדוש ברוך הוא הוא כולו טוב והקדוש ברוך הוא הוא כל הכוח שיש,
הוא כל היכולת,
ויש רע בעולם.
שלושת הדברים האלה,
ההנחות האלה,
לא יכולים ללכת ביחד.
כי אם השם הוא כולו טוב,
זה פשוט,
זה פשוט בשביל הדיון שלנו כי קודם כל זה פסוקים:
טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו.
וגם בפילוסופיה האל הוא השלמות והשלמות היא טובה.
אפשר להתפלפל בזה אבל זה בעיקרון הנחת יסוד.
זה שהאל הוא כל הכוח והוא יכול לעשות הכל זה גם פשוט,
זה גם פסוקים מפורשים:
אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא.
וגם פילוסופית,
אם השם הוא לא זה אז הוא מוגבל אז הוא לא,
חייב להיות.
אבל זה גם עובדה שיש רוע בעולם.
יש רע בעולם.
יש אסונות,
יש אנשים שנולדים פגועים ויש אנשים שצונאמי שוטפת אותם ויש אנשים ש...
לא אספר לכם,
דברים רעים קורים בעולם.
אז איך זה קורה?
למה זה קורה?
אז זו השאלה והתייחסו לזה חכמי ישראל,
אז הרמב"ם במורה נבוכים הוא נותן שלוש תשובות.
ויש תשובה אחת מיסטית אני קורא לה,
ויש תשובה אחת קלאסית ויש עוד כמה תשובות קטנות כאלה.
אז אנחנו היום נעבור על התשובות ונפתח במה שהרמב"ם אומר לא בתור השאלה אלא
לצמצם את הבעיה.
היה אפשר להגיד פתרון פשוט.
מה הפתרון הפשוט?
בן אדם חוטא אז הוא מקבל עונש.
זה פשוט.
אבל למה זה לא מספיק?
למה זה לא מספיק?
כי א' תינוקות לא עשו שום דבר,
וב' צדיק ורע לו מה שנקרא.
במילים אחרות צדיק ורע לו,
והצדיק לפחות לפי השקפת עולמנו הוא צדיק,
אז איך רע לו?
אז תגיד לא,
הוא לא באמת צדיק בפנים בפנים,
זה קשה לקבל את זה על כל המקרים.
נגיד בשואה,
אנשים צדיקים,
אנשים טובים,
ברור שהם היו,
איך יכול להיות שאין דין ואין דיין כביכול חס וחלילה.
אז המורה נבוכים פותח את זה ואומר ככה:
הרבה פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר מן הטובות,
עד שבהרבה מחידות רוב האומות ובשיריהם יכללו זה העניין.
מה שנקרא שירי דיכאון כאלה,
כל הזמן מספרים על כמה רע וכמה נורא וכמה...
אבל זה הרמב"ם אומר שזה כבר הטעות.
זה טעות להסתכל על העולם ולראות שיש יותר רע מטוב.
העולם בעיקרון הוא טוב,
יש כמה דברים לא טובים.
ויאמרו כי מן הפלא שיימצא בזמן דבר טוב,
אמנם רעותיו רבות ומתמידות.
ואין זה טעות אצל המון לבד,
אומר הרמב"ם,
רק עם מי שיחשוב שהוא חכם גם כן.
ולאל-ראזי,
נראה לי כנראה זה שורר מוסלמי,
ספר מפורסם קראוהו ספר האלהות,
כלל בו משיגיונותיו ושכלותיו הרבה,
ומכללם עניין בדעתו והוא שהרע במציאות יותר מן הטוב.
שאתה כשתקיש בין מנוחות האדם ועונגו בעת מנוחתו עם מה שיקרהו מן המכאובים והחבלים
הקשים והמומים וביטול האיברים והמהומות והדאגות והצרות,
תמצא שבמציאותו,
רצה לומר מציאות האדם,
נקמה ממנו ורעה גדולה לו.
קיצור,
הוא אומר אם אתה תשקול את הטוב ואת הרע של בן אדם אתה תראה
שרוב הימים רע לבן אדם ורוב האנושות לא טוב לה.
והתחיל לאמת זה הדעת במנותו אלו רעות אחת לאחת,
לחלוק על מה שיחשבו אנשי האמת מגמילות חסדי השם למציאותו וטובתו המבוארת והיותו יתעלה
הטוב הגמור בלא ספק וכל מה שיבוא מאיתו הטוב הגמור.
וסיבת זה הטעות כולה להיות זה הסכל וחבריו מן ההמון לא יבחנו המציאות רק
באיש מבני אדם לא זולת זה.
למה אדם חושב שהעולם הוא רע?
בדרך כלל מי חושב שהעולם רע?
מי שרע לו.
מי שרע לו והוא רואה את העולם במשקפיים שחורות אז כל מה שהוא רואה
זה רע כי ככה הוא רואה את החיים.
וידמה כל סכל כי המציאות כולה היה בעבורו.
הוא חושב שכל העולם נברא בשבילו,
אז אם לי לא טוב אז מה העולם?
העולם...
קרוב למה שחז"ל אמרו "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".
כי כשהוא כועס,
משהו הכעיס אותו ולא שירתו אותו כמו שצריך אז הוא כועס ואז כאילו הוא
לא מבין שיש אלוהים שיש תוכניות יותר גדולות ממה שהוא אבל הוא עצמו במרכז.
ומוסיף הרמב"ם "וכאילו אין שם מציאות זולתו לבד.
וכשיבוא העניין בחילוף מה שירצה" לומר הוא לא מקבל את מה שהוא רצה "יגזור
מהמציאות כולה רע.
ואילו בחן האדם המציאות..." וציירו וידע מיעוט חלקו ממנו,
יתבאר לו האמת.
אם אדם היה יודע שהוא גרגיר קטן ושהוא לא משמעותי,
אז הוא היה מבין שהעולם הוא לא רק הוא.
אבל המציאות לפי דעתנו מפני רצון הבורא,
אשר מין האדם הקטן שבו בערך אל המציאות העליונה,
רצה לומר הגלגלים והכוכבים,
אומנם בערך למלאכים איך יהיה ערך על דרך האמת בינו לבינם.
ואומנם האדם הוא נכבד מכל מה שבעולמנו זה התחתון,
רצה לומר מכל מה שהורכב מן היסודות,
ועם זה גם כן מציאותו הוא טוב גדול וחסד מהשם במה שחננו בו והשלימו.
ורוב הרעות הנופלות באיש הם מעצמם.
אז קודם כל אומר הרמב"ם,
האדם הוא גרגיר קטן ביחס למלאכים,
לשרפים,
האופנים,
ובמימי הרמב"ם גם האמינו שלגלגלים ולכוכבים גם יש איזשהו שכל והם יותר עליונים מהאדם.
זאת אומרת האדם הוא לא מרכז העולם.
אפשר על זה להתווכח היום,
אבל הרמב"ם אומר אתה לא מרכז העולם,
העולם הוא הרבה יותר גדול ממך ואתה איזה גרגיר קטן בעולם.
ודבר שני,
גם אם אתה,
לך רע,
מי אמר שלכל האנושות רע?
תסתכל על כלל האנושות ותראה שהטוב יותר טוב מהרע.
ואז אומר הרמב"ם,
ורוב הרעות הנופלות באיש הם מעצמם,
רצה לומר מאישי בני אדם החסרים ומחסרונותיהם נצטרך לבקש עוד.
טוב,
תכף אני ארחיב על המשפטים האלה,
אבל בקיצור הרמב"ם פותח ואני קורא לזה עושה ריכוך לשאלה.
זאת אומרת האדם שכל הזמן שואל למה יש רע בעולם,
הרבה פעמים מסתכל על החיים במשקפיים שחורות,
ורע לו,
אז הוא חושב שכל העולם רע.
ואז הוא שואל,
אם יש אלוקים והוא כל יכול,
אז איך יש רע בעולם?
אז התשובה היא קודם כל אין הרבה רע בעולם,
רוב העולם הוא טוב.
אני לא מדבר כרגע על רעות שבני אדם עושים זה לזה,
העולם שלעצמו,
הטבעי של העולם,
הוא עולם טוב.
לך ספציפית רע,
אז אתה שואל שאלות.
תראה את כלל האנושות ויותר מזה,
תראה את כלל העולם,
העולם.
וביחס לכלל העולם אתה איזה גרגיר קטן,
אז זה מה שגורם לאדם לחשוב שהכול לא טוב.
טוב,
אבל זה עדיין יש רע,
זה לא פותר את הבעיה,
זה רק אומר שהעולם הוא לא רע אלא רובו טוב.
אז מה התשובה?
אז מה אני מתחיל בתשובה המיסטית,
בסדר?
מה התשובה המיסטית?
יודעים מה התשובה המיסטית?
זה לא באמת רע.
לא,
זה התשובה של הוזים שזה לא רע,
אני לא יכול לקבל את זה כי יש רע.
מה זאת אומרת זה לא רע?
מה התשובה המיסטית?
גלגול.
גלגול,
יפה מאוד.
יש תשובה של הרמב"ן,
הרמב"ן בספר תורת האדם,
הוא גם התייחס לשאלה הזאת איך יש רע בעולם.
הוא מביא שם כל מיני אפשרויות,
ובסוף אומר הרמב"ן,
בסוף אחרי שהוא נותן כמה פתרונות,
הוא אומר אם זה לא מספק אותך,
אף על פי כן עם ההלמה הזאת,
יש בטענה הזאת צדיק ורע לו סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה,
והוא רמוז בדברי רבותינו ונכלל בעניין סוד העיבור שחכמים מוסרים אותו לתלמידיהם הראויים,
והיא תשובתו של אליהו עם תוכחותיו של איוב.
ואתה יודע שהיה איוב צדיק גמור בעיניו והיו ייסורים שלא על חטא ועבירה לפי
דעתו עד שהיה קורא תיגר עליהם כמו שהזכרנו.
אז הרמב"ן בכמה מקומות בחומש מזכיר את סוד העיבור או סוד הגלגול,
מה שנקרא גלגול נשמות.
הרמב"ן מזכיר את זה בפרשה שמה של יהודה ותמר.
והרמב"ן מזכיר את זה,
הדוגמה המפורסמת זה עם פרץ.
כתוב בתורה שכשירדו למצרים מונים שמה את האנשים שירדו למצרים ומונים גם את ער
ואונן.
אז הרמב"ן אומר מה זאת אומרת ער ואונן מתו,
למה מונים אותם בפרשת שמות או ויחי אני לא זוכר.
ואז הרמב"ן אומר שהם לא מתו.
אומנם הם מתו אבל הם התגלגלו במי?
חצרון וחמול.
שני הילדים של פרץ,
שבעצם היה ייבום שמה וזה היה בשביל להביא לעולם את הנשמות האלה של ער
ואונן.
והרמב"ן שם אומר שיש את סוד הגלגול.
גם רבנו בחיי,
תלמידו הגדול של הרמב"ן,
על התורה,
על המיתה של הבל שנולד שת,
שת תחת הבל,
משהו כזה ככה כתוב בפסוק.
אז רבנו בחיי אומר הנשמה של הבל התגלגלה בשת.
בסדר?
אז הרמב"ן,
רבנו בחיי וכל רבותינו המקובלים מאמינים בגלגול נשמות.
יש אנשים שבטעות חושבים שזה אמונה מוסכמת על כל היהדות.
זה לא נכון,
זה לא אחד מי"ג עיקרי אמונה.
יש רמב"ן שאני חושב שהוא הראשון מבחינת הראשונים,
יש רבנו בחיי ויש קבלה,
חכמי הקבלה כמובן,
האר"י,
שער הגלגולים מי שמכיר,
יש תורה שלמה סביב זה.
אז זה יכול להיות פתרון לצדיק ורע לו,
כך אומר הרמב"ן.
בגלגול הקודם קודם קודם היית רשע גמור,
אתה צריך לשלם על זה.
איך אתה משלם על זה?
אתה מגיע לעולם וצריך לשלם על העוונות,
אז אתה נענש בלי לעשות כלום.
אז איך יש רע בעולם?
אין רע,
הכול,
אז הנה אין רע סתם,
כל הרע בגלל מעשים.
אבל תינוק הזה מה עשה?
תשובה,
בגלגול הקודם,
בגלגול קודם קודם.
בסדר?
זה שיטת הרמב"ן בתורת האדם.
כן.
אבל ממה שהבנתי,
מה שהרבי יכול לתקן אותי,
לא אומר שהגלגול זה הסיבה היחידה.
לא סיבה יחידה,
זה אופציה אופציה אופציה,
כן.
אני לא אומר שעכשיו זה פותר את כל הבעיות,
אבל זה פותר הרבה בעיות,
כן.
מה שמתכוון לא שזה אופציה אלא שכאילו כל שאר התשובות זה גם נכונות,
וזה כאילו במקרה שכל השאר לא יכולים לפתור.
יכול להיות,
יכול להיות.
אני אומר,
זה קיים,
זה יכול לפתור בעיות כשאתה לא,
אין לך באמת תשובה יותר טובה.
אז אתה אומר זה התשובה.
והרמב"ן פה אומר,
שאיוב הרי היו לו שלושה חברים שבאו להגיד לו למה רע לו.
וההוא אומר ככה,
וההוא אומר ואיוב לא קיבל את דעתם.
עד שבא אליהוא ואליהוא לפי הרמב"ן אמר את סוד הגלגול.
אמר לו:
זאת יפעל אל עם גבר,
פעם פעמיים,
שם הוא רומז לו שאדם חוזר בגלגול.
וכאילו בעצם אומר לאיוב בגלגול הקודם היית כך וכך,
ואתה משלם על זה גם אם אתה צדיק.
וזה דבר שהרמב"ן גם בספר איוב כותב בפירוש שלו,
שזה מרגיע את הבנאדם,
כי אדם עומד מול שאלות קשות מאוד ואין לו מענה,
והתשובה הזאת היא התשובה שמניחה את הדעת.
אז רבנו בחיי כותב,
רבנו בחיי אני תמיד אומר,
רק לדעת את זה יש שני רבנו בחיי:
יש רבנו בחיי חובות הלבבות,
זה רבי רבנו בחיי אבן פקודה.
ויש רבנו בחיי בן אשר,
זה תלמידו של הרמב"ן על התורה.
זה לא אותו אחד.
מה?
תלמיד של הרשב"א.
כן,
תלמיד תלמיד של הרמב"ן,
בסדר.
הרשב"א זה,
זה רמב"ן,
זה אותו בית מדרש.
אז אומר רבנו בחיי על התורה:
בני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח,
יחשוב הכתוב ער ואונן שכבר מתו מכלל השבעים הבאים,
וזה תימה!
כיוון שמתו כבר אין איך הזכירם הכתוב בכלל הבאים.
אבל העניין הזה ידוע בקבלה,
והוא מפורש ומבואר בסדר פנחס,
שאמר הכתוב בני יהודה ער ואונן ויהי מות ער ואונן בארץ כנען,
וסמך אז מיד ויהיו בני יהודה.
וזהו סוד הכתוב האומר והיה לך למשיב נפש,
ומאמר השכנות יולד בן לנעמי,
והיה ראוי לומר יולד בן לרות.
והבן זה.
אז גם הרמב"ן וגם רבנו בחיי מי שיסתכל בתורה הם לא כותבים את זה
בפירוש.
זה הכל ברמזים.
הרמב"ן כותב שחכמים מוסרים לתלמידיהם,
אז הוא רומז פה,
כן,
גם בסיפור עם רות,
יולד בן לנעמי.
מה נעמי?
נעמי הסבתא.
התשובה היא שכאילו עכשיו הנשמה הזאת של עובד זה הנשמה של מחלון או כליון,
מחלון.
ולכן,
זה יכול להיות פתרון יפה לשאלה למה יש רע בעולם.
אז לפי זה הכל תלוי במעשים.
אבל המעשים הם נמשכים,
הנשמה היא נשמה ארוכה שהיא נמשכת.
חלק מחכמי ישראל לא האמינו לגלגול.
מי לא האמין לגלגול?
הראשון שלא האמין לגלגול ויצא עליו בשצף קצף,
רס"ג.
רס"ג בספרו אמונות ודעות התנגד לגלגול והנה הדברים שלו מובאים פה:
אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים מצאתים אומרים בהישנות,
בהישנות הכוונה שבחזרת הנשמה,
וקוראים אותו ההעתקה,
ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון ואחר כך בלוי ואחר כך ביהודה.
ויש בהם רבים שאומרים,
יש בהם שתהא רוח אדם בבהמה ורוח הבהמה באדם,
ודברים רבים מזה השיגעון והערבוב.
שם הוא מאריך,
מי שרוצה שיסתכל.
הוא לא מקבל את זה,
מביא ארבע טענות למה זה לא נכון.
והרס"ג אומר,
אני חייב להגיד שבש"ס אין לזה שום רמז.
בסדר?
בניגוד לדברים אחרים כמו שראינו שבוע שעבר השגחה פרטית,
גם לפי שיטת האברבנאל ויש לזה רמזים בש"ס אפשר,
אבל עניין גלגולים לא מצאנו בש"ס,
לא בתנ"ך,
שום דבר כזה.
זה התחיל,
לא יודע,
כאילו הכי מוקדם שאני מכיר זה הרמב"ן,
אולי יש קדמו לו,
אבל זה חכמת הקבלה כמובן.
אז גם ספר העיקרים,
רבי יוסף אלבו כותב על זה:
מכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול,
אבל אין זה נכון.
והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות בעלי חיים והשם יודע.
הוא אומר,
כן,
יש בחכמת הקבלה גם דבר כזה שלא תמיד אתה מתגלגל בבנאדם.
אתה יכול להתגלגל בחיה,
אתה יכול להתגלגל בדומם,
והספר העיקרים אומר שזה הזיה,
זה לא יכול להיות,
זה לא ייתכן.
שוב,
בשכל לא היינו אומרים את זה.
חכמי הקבלה אומרים,
זה,
אנחנו לא מכריעים ואנחנו לא,
אני רק מביא את הדעות.
גם הראב"ד,
זה מובא פה בזה כבר כתיבה שלי,
גם הראב"ד כתב כי אמונת הגלגולים אמונה בטלה.
וגם פה אני אגיד,
זה לא הראב"ד שאתם מכירים מהרמב"ם.
יש ארבעה ראב"דים.
זה רבי אברהם בן דוד הראשון.
והוא כתב ספר שנקרא אמונה רמה,
ושם הוא אומר שאמונת הגלגולים אמונה בטלה.
רבי בנימין מטודלה,
הוא היה תייר כן,
הוא הסתובב בעולם,
עדיין לא מכיר את אמונת הגלגולים כמקובלת ביהדות.
הוא מספר על הדרוזים שפגש במסעותיו המאמינים בגלגולים מאדם לאדם ומאדם לבהמה,
זה דרכם כסל למו.
לא יודע,
אולי הוא אומר שזה הדרוזים מאוד חזקים בזה.
אני תמיד אומר שבצבא במילואים היה לי איזה מישהו מהמחלקה דרוזי,
וככה הוא מספר,
הוא מספר שהוא ידע מה הוא בגלגול הקודם והוא הגיע למשפחה ובאמת נהרג להם
ילד בגיל שמונה,
והוא אמר להם אני הייתי,
הוא ידע את הכל,
מספר את כל הסיפור.
לא יודע אם להאמין לו או לא,
אבל הדרוזים חיים מהדבר הזה,
מהגלגול נשמות,
זה מאוד מאוד חזק אצלם.
וככה הוא כבר מעיד על זה רבי בנימין מטודלה.
ורבי חסדאי קרקש כותב מסברא שאמונה זו היא דבר בטל.
אבל אם קבלה נקבל.
מה דעת הרמב"ם בדבר הזה?
הרמב"ם לא הזכיר באף מקום מכתביו את אמונת הגלגול.
אני לא יודע להגיד בוודאות שהרמב"ם שולל אותה,
כי הוא לא כמו רס"ג הביא אותה ושלל,
אבל אני חושב שאם הוא היה סובר אותה,
הוא היה צריך להגיד אותה איפה שהוא.
מורה נבוכים,
זה יכול להיות תשובה גם לשאלה למה יש רע בעולם.
הרמב"ם לא השתמש בתשובה הזאת.
אז יש לי את כתבי רבינו אברהם בן הרמב"ם.
רבינו אברהם בן הרמב"ם כותב,
ויש פה ציטוט:
"וצריכו מפני זה להאמין בשכלות הגלגול,
וזה הדעת לא סבר אותה חכם אמיתי ולא האמין בה בעל תורה,
אבל היא מהוללת דעות ומאמינה קדמות".
כן,
הוא אומר שזה נגד היהדות,
זה לא דת יהודית,
ולכן הוא שולל אותה לחלוטין.
אני מוסיף,
שכל החכמים שהתנגדו לא הכירו את הקבלה כנראה,
ולכן אני לא...
הם פשוט,
בהיגיון,
בשכל,
זה לא מסתבר.
אבל,
קיצור,
אני אומר תשובה ראשונה,
אם אני הולך על דרך הגלגול יש לי תשובה.
אמונת הגלגול גורמת לאדם שהוא משלם על העוונות שלו בגלגול ועוד גלגול ועוד גלגול,
והוא יכול לסבול ויכול לקבל שכר לפעמים,
וזה הכל לא לפי ה...
אבל שוב,
כמו שאמרתי,
הרמב"ם לא יקבל את זה,
ולכן אני עובר לתשובות של הרמב"ם.
הרמב"ם נותן תשובות לא קלות,
בפרט התשובה הראשונה היא לא קלה.
הרמב"ם כותב והוא מחלק את סוגיית הרע בעולם לשלושה.
המין הרע,
המין האחד מן הרע הוא מה שיקרה לאדם מצד טבע ההוויה וההפסד,
רצה לומר מאשר הוא בעל חומר,
כי מפני זה יארע לקצת בני אדם מומים גדולים,
איברים בכלל היצירה,
או מתחדשים משינויים שיארעו ביסודות מאוויר הנפסד או הברקים העצומים הנקרא בלאז לאנבי"ש או
שקיעת מקומות.
וביארנו שהחוכמה האלוהית חייבה שלא תהיה הוויה כי אם בהפסד,
ולולא זה ההפסד האישי לא תהיה ובין נמשכת ההוויה המינית.
והגזירה היא שכל מה שאפשר שיתהווה מאיזה חומר שיהיה,
יתהווה על השלמות שאפשר לו להתהוות מן החומר ההוא המיני,
וישיג אישי המין מן החיסרון כפי חיסרון החומר האישי ההוא,
ותכלית מה שאפשר להתהוות מן אדם והזרע השלם שיהיה מהם מין האדם כפי מה
שנודע מטבעו שהוא חי מדבר מת.
ואי אפשר לזה המין עם בלתי רע שימצא לו.
ועתה תמצא עם זה שהרעות אשר נמצאו בני אדם בזה המין מועטים מאוד ולא
יהיו אלא לעיתים רחוקות.
כשאתה תמצא מדינות שיש להם אלפים שנים ולא נשקעו ולא נשרפו,
וכן יולדו אלפים בני אדם בתכלית הבריאה,
לא ייוולד בעל מום רק על דרך פלא ועל דרך הזרות.
ואם יתגבר המתגבר ולא יאמר על צד הזרות,
הוא מעט מאוד ואינו לא חלק ממאה ולא חלק מאלף מן הנולדים בתכלית השלמות.
אז הרמב"ם חוזר בסוף על מה שהוא אמר שזה מיעוט של המיעוט,
אבל מה סוג הרע הראשון?
מישהו הבין פה מה הרמב"ם אמר?
איך נוצר רע בעולם?
טבע.
טבע.
העולם הוא עולם חומרי,
ולעולם יש חוקים,
וטבע החומר שהוא לא מושלם,
שהוא מתכלה,
שהוא יוצר בעיות,
שאין מאה אחוז.
ולכן מצד היותו של העולם חומר,
חייב שיהיה רע בעולם.
זה,
כן?
לא יכול ליצור חומר שלא מתכלה?
הוא לא יכול ליצור חומר שלא מתכלה?
מה אתם אומרים?
יכול,
אבל זה לא היה עולם.
כנראה הקדוש ברוך הוא מאיזו סיבה שאין תשובה אליה,
רצה לברוא עולם עם חוקים,
עם חומר מתכלה,
עם חומר...
במציאות הזאת הקיימת הוא לא יכול לעשות משהו אחר.
עכשיו פה אני נכנס ל...
זה נקרא פרדוקס הכול-יכול,
השאלה שתיכוניסטים אוהבים לשאול,
האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?
אז יש הרבה תשובות לשאלה הזאת.
אני רק אזכיר תשובה שהצמח צדק,
שאלו את הצמח צדק,
האדמו"ר השלישי של חב"ד,
השכלה שמה שאלו אותו,
והוא ענה תשובה מעניינת.
הוא אמר הקדוש ברוך הוא יכול והוא עשה את זה.
מתי הוא עשה את זה?
הבחירה החופשית.
זה אבן שהוא לא יכול להרים אותה.
בסדר?
זה על...
אבל לענייננו,
מה התשובה של הרמב"ם לשאלה הזאת?
מה התשובה של הרמב"ם לשאלה הזאת?
שהשאלה היא לא הגיונית.
האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא משולש בעל ארבע צלעות?
לא.
אבל זה לא מגביל אותו.
למה זה לא מגביל אותו?
כי השאלה היא לא שאלה בכלל.
יש שאלות שבכלל לא שייך לשאול אותם כי יש פרדוקס בגוף השאלה.
אז לברוא משולש שהוא ארבע צלעות,
זה משפט שאין לו שום תקני,
הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה.
אבל למה?
זה שהוא לא יכול לעשות את זה לא בגלל שהוא מוגבל,
אלא כי זה משפט שלא שייך בו.
אז האם אלוקים אלוקים שהוא כול-יכול יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?
זה משפט שהוא לא...
השאלה לא מתחילה בכלל.
התשובה היא כן,
הוא לא יכול,
אבל לא מצד ההגבלה שלו,
אלא זה מה שהרמב"ם קרא לו הדברים הנמנעים.
כלומר,
בעולם החומר שקיים,
אי אפשר לעשות דרך אחרת.
אז אחד מהפילוסופים על הרמב"ם,
הוא אומר שהעולם הוא העולם הכי טוב האפשרי שאפשר לעשות.
ובתוך העולם הזה חייב שיהיה רע,
כי העולם הזה הוא חומרי,
ויש לו חוקים,
וחלק מהטבע ומהחוקים זה שיש פספוסים מה שנקרא,
יש סטטיסטיקה.
אבל אומר הרמב"ם רוב העולם הוא טוב,
ותשעים ותשעה אחוז מהילדים נולדים בריאים.
אבל בגלל שהעולם הוא חומרי ויש מוטציות וכל מיני,
והעולם מתנהג כמו חומר וכמו טבע,
אז בהכרח חייב שיהיה גם רע בעולם.
וזה...
האם אלוקים לא יכול...
הוא לא יכול לעשות אחרת.
מה זאת אומרת לא יכול לעשות אחרת?
בעולם שהוא רצה לברוא זו הדרך היחידה לעשות את זה.
הוא לא רצה לברוא עולם שהוא כולו טוב,
הוא רצה לברוא עולם חומרי,
עולם עם חוקים,
ובתוך המגבלה הזאת הדרך היחידה היא שיש רע בעולם.
אין דרך אחרת.
אבל שוב,
אפשר לדבר על זה עד מחר על הטענה הזאת שכאילו היא חידוש של הפילוסופים
בתורת הלוגיקה,
שכן,
שזה הם לא הרגישו שזה מגיע.
אנחנו מרגישים רע עם זה,
כאילו מה הקדוש ברוך הוא לא כל-יכול?
אז התשובה היא כן,
כן כל-יכול,
אבל לעשות משהו שהוא לא מסתדר לוגית,
אז זה לא שייך לשאול למה הוא לא יכול כי זה לא תכף נראה
קצת דוגמאות לזה.
אתם יודעים מה?
בוא נביא פה את הפירוש למטה,
כששואלים את השאלה הזאת מפנים אותה למישהו שמניח שאלוהים הוא כל-יכול.
לכן המונח,
אולי אצלכם זה לא למטה,
בסדר,
יש לכם את זה בפירוש,
לכן המונח אבן שאלוהים לא יכול להרים פירושה אבן שהוא לא יכול אבן,
מה כתוב פה?
פה.
אצלי זה לא מישהו יכול לקרוא את זה?
אצלי זה מחוק.
מישהו רוצה?
פירושה אבן,
כן,
תודה.
פירושה אבן שהכל-יכול לא יכול להרים.
אבל זה מונח חסר מובן.
שהרי אם הוא כל-יכול,
אז אין אבן כזאת.
לכן השאלה אם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים מכילה מונח סתירתי
וחסר מובן.
מכאן שאין לה משמעות.
לפני שדורשים ממנו לענות עליה,
יש להסביר את המונחים שמעורבים בה.
זה כמו לשאול האם הוא יכול לברוא משולש עגול.
אין דבר כזה משולש עגול,
ולכן השאלה חסרת מובן.
זה לא שהוא לא יכול לברוא משולש עגול,
אלא אין דבר כזה.
כך אפשר לומר שאלוהים יכול ליצור קיר שעומד בפני כל פגז,
ואולי הוא יכול גם ליצור פגז שחודר כל קיר.
אבל הוא כמובן לא יכול ליצור את שניהם יחד.
ולמה?
כי אם יש פגז כזה,
אז אין קיר כזה,
ולהיפך.
כל-יכול הוא מי שיכול לעשות כל מה שניתן להעלות על הדעת,
ולכן מה שלא ניתן להעלות על הדעת כי אין לו משמעות,
הוא לא יכול ליצור ואין כאן פגיעה בכל-יכולתו.
בסדר?
אז זה התשובה של הרמב"ם לסיבת הרע.
אז זה קשור מאוד למה שדיברנו שבוע שעבר,
לפני שבועיים.
למה?
זה קשור להשגחה.
הואיל ולפי הרמב"ם הקדוש ברוך הוא לא מעורב בכל,
אז הוא ברא את העולם עם חוקים מסוימים,
עם טבע מסוים,
והעולם עכשיו מתנהל.
וחלק מהתנהלות העולם זה שיש גם רע בעולם,
ויש שריפות בעולם,
ויש ילדים שנולדים פגועים ויש דברים לא טובים שקורים.
השאלה אולי זה למה אלוהים לא מתערב ומציל?
אז ענינו,
שהקדוש ברוך הוא מציל רק את הצדיק.
אבל האדם הרגיל,
הוא נותן לעולם להתנהל כטבעו.
וחלק מהטבע וחלק מהחומר מוכרח שיבואו גם רעות.
אז זו תשובה שסיפקה את הרמב"ם.
אבל הרמב"ם אומר:
זה עונה לי רק על מעט מהרעות.
כי כמו שהוא אמר בסוף,
רוב העולם הוא טוב,
ורוב הילדים הם בריאים,
ורוב ה אז המיעוט זה בגלל הטבע.
אוקיי.
נביא לזה עוד מימרת חז"ל מפורסמת:
אמר רבא,
חיי,
בני ומזוני,
לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא.
והגמרא מביאה דוגמה:
רבא ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו.
מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא.
אבל רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין,
ורבא חיה ארבעין שנין.
בי רב חסדא שתין הלולי,
שישים חתונות.
בי רבא שתין תכלי,
שישים לוויות.
בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מיתבעי,
יש אוכל אפילו לכלבים.
בי רבא נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח,
רעבים ללחם.
מה זה אומר שתלויים במזל?
מה זאת אומרת שחיי,
בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא?
מה זה מזל?
מה זה להיות תלוי במזל?
הלו,
מה זה מזל?
חוקי הטבע?
אז אם לא הייתם רמב"מיסטים שנה שלמה,
אז מה הייתם אומרים?
מזל זה הכוכבים,
לפי המזל שהוא נולד.
וככה באמת הרבה מהראשונים הסבירו.
שהכוונה היא אם אדם נולד במזל כזה אז יש לו עושר,
ואם הוא נולד במזל לא טוב אז יש לו עוני.
אבל אנחנו יודעים שהרמב"ם אומר שזה כל שטויות,
לא היה ולא יהיה.
אז מה זה לפי הרמב"ם מזלא?
מה זאת אומרת טבע?
מה זאת אומרת השגחה?
לא,
אבל אין השגחה.
מה?
לא בזכותא תליא מילתא,
לא בזכות.
בזכות זה השגחה לפי הרמב"ם,
אלא במזלא תליא מילתא.
אז מה זה המזלא הזה?
אז רבים אומרים שמזל פה הכוונה ל זה לא בדיוק טבע איך שזה.
נגיד אם אדם נולד במדינה נחשלת באפריקה,
אז כנראה שהוא יהיה עני.
ואם אדם נולד במקום של יכולות כלכליות מאוד גבוהות והוא יכול ללמוד מקצוע,
הוא יהיה עשיר.
ככה,
זה מה שיקרה.
ההתחלה שהקדוש ברוך הוא שם אותך?
לא,
הנתונים ההתחלתיים שהוא נתן לך.
זה המזל.
ככה אולי אפשר להסביר.
אני מביא עוד פעם את המאמר של הרב שמואל אריאל.
רבא אינו מחפש סיבה השגחתית לרעות הרבות שבאו על רבא,
אלא הולך בכיוון שונה.
יש רע שבא על הצדיק לא בהשגחה מכוונת אלא רק משום שכך הוא מזלו.
רבא זכה להשגחה גלויה בירידת גשמים,
ואף על פי כן התחומים הבסיסיים של חייו נקבעו על פי המזל ולא על
פי השגחה.
מהו המזל?
בפשוטם של דברים זהו חוק סגולי הטבוע בעולם,
משעת לידתו של כל אדם חל עליו גורל מסוים לטוב או לרע.
שוב,
זה לפי הרמב"ן נגיד.
אולם הרמב"ם שולל את קיומו של גורל סגולי כזה,
ומעלה אפשרות שלפיה יש לפרש מימרות כאלה בדרך הרמז ולא כפשוטן.
לפי דרך זאת צריך כנראה להסביר את דברי רבא באופן טבעי.
כך למשל יש הבדל עצום בין מי שנולד במדינה נחשלת לבין מי שנולד במדינה
מפותחת בכל התחומים הללו:
תוחלת חיים,
תמותת ילדים,
רווחה כלכלית.
וכך גם תנאים נוספים משפיעים על תחומים אלה,
כגון הסביבה,
המשפחה שבה נולד האדם,
גורמים גופניים ונפשיים מולדים וכדומה.
בין אם נפרש את דברי רבא באופן סגולי בין אם על דרך הטבע המשמעות
היא אחת:
גורלו של אדם נקבע לא רק בגזירת שמים פרטית אלא גם על פי תנאי
לידתו.
זהו אחד ההסברים לכך שרע בא לצדיק.
זה בעצם מה שהרמב"ם אומר.
הרמב"ם אומר לא בזכותא תליא מילתא,
זה אומר שלא הכל זה קשור לזכויות ולעבירות שלך.
יש גם מסלול אחר שנקרא במזלא תליא מילתא.
איך שלא תסביר במזלא תליא מילתא זה משהו טבעי,
או המקום שנולדת.
תמיד השאלה הזאת עולה ואני אמרתי את זה למישהו אתמול נראה לי,
שהפרנסה היא משמים.
אבל איך יכול להיות שכל מי שהולך להייטק מרוויח חמישים אלף שקל וכל מי
שהולך להוראה מרוויח שבעת אלפים שקל ותראה את חשבון הבנק של ההוא צומח צומח
צומח ושל ההוראה בדרך כלל צומח אולי באלף-אלפיים?
אבל אם הכל מהשמים והפרנסה מהשמים אז מה התשובה לפי הרמב"ם?
זו התשובה,
שהקדוש ברוך הוא נותן לעולם להתנהל כטבעו.
ואם מישהו יעבוד בהייטק יקבל את החמישים אלף,
מי שיהיה מורה יקבל את השבעת אלפים.
יכול להיות שהשם ישמור על הצדיק שהלך להוראה והשבעת אלפים יספיקו לו ויהיה לו
רווח ויהיה לו שפע,
זה יכול להיות.
וההוא יכול להיות ש...
אבל באופן טבעי של העולם אתה בדרך כלל תראה בעולם שמי שהלך למקצוע כזה
אז הוא ירוויח יותר.
וכן,
הוא יהיה יותר עשיר כי הקדוש ברוך הוא הנהיג את זה,
השאיר את זה לטבע.
זה חלק מההשגחה וזה חלק מהרע שקורה באופן טבעי.
רע,
לא,
זה לא רע להרוויח שבעת אלפים אבל אני אומר הקדוש ברוך הוא נותן לעולם
להתנהל כאיך שהוא ולכן זה מוכרח שגם יהיה דבר כזה טבעי.
עכשיו זה לי זה מיישב מאוד את מימרת חז"ל מזונותיו של אדם קצובים לו,
אז זה כן תלוי הרבה באדם.
בתוך מה שהאדם עושה הקדוש ברוך הוא שומר,
לפעמים יותר לפעמים פחות,
אז כן.
איך זה מסתדר עם זה שאין מזל לישראל?
אין מזל לישראל.
טוב,
זה סוגיה ארוכה מאוד מאוד מאוד.
מה שאתה אומר,
המשפט הזה הוא מחלוקת אמוראים גדולה.
בוא נגיד במשפט אחד שהתוספות אומרים שעל ידי זכות גדולה אפשר לצאת מהמזל.
זה לא כזה פשוט שאין מזל לישראל.
אתה זוכר את הסוגיה במסכת שבת דף קנו אני חושב?
יש שם מחלוקת אמוראים גדולה ויש מחלוקת ראשונים גדולה כמו מה נפסק ואיך זה...
טוב.
אז גם המהר"ל,
בוא נראה את המהר"ל.
המהר"ל אומר האומר הלל בכל יום מחרף ומגדף.
למה?
מה הבעיה להגיד הלל כל יום?
אומר המהר"ל כי הרשעים ועובדי עבודה זרה בטובה ואילו הצדיקים בצרה,
עניין זה מפני שהעולם נוהג כמנהגו,
והגומר הלל בכל יום נראה שהוא אומר שבכל עת הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו
בדרך נס.
ואם כן למה צדיקים בצרה ורשעים בטובה ואינו מאבד עבודה זרה מן העולם?
אבל האומר הלל בזמנה אומר שעולם נוהג כמנהגו רק בזמנים מיוחדים ולדבר מיוחד משנה
הטבע וזהו שבח לו.
אז אני כותב:
לדעת המהר"ל אין פתרון לשאלת הצדק האלוקי אלא רק מתוך הבנה שהנהגה תדירה של
העולם בדרך הטבע.
לפיכך ייחוס כל האירועים להשגחה אינו שבח לשם אלא להפך.
הבנת מה הוא אומר?
אם אתה אומר הלל בכל יום אתה כאילו אומר שהקדוש ברוך הוא בחסידות נמצא
כל הזמן.
ואם הוא נמצא כל הזמן ומשגיח ופועל אז למה הוא לא עושה דין ברשעים
ולמה לצדיקים רע?
חייבים להגיד,
אומר המהר"ל,
הלל רק בחגים ורק בזמנים המיוחדים,
להגיד במילים אחרות ביומיום הטבע שולט ולכן יש רע ולכן יש טוב כי הטבע
שולט.
מדי פעם הקדוש ברוך הוא מתערב בבריאה.
זה ממש שיטת הרמב"ם.
אבל שוב,
זה קשור גם לרע בעולם כי איך נוצר הרע לפי ההסבר הזה?
העולם הטבעי הקדוש ברוך הוא נותן לו להתנהל והוא יש לו מחירים ומדי פעם
כשזה עובר את הגבול אז הוא מתערב ומפסיק אותו.
יפה מאוד.
הלאה.
אז זה התשובה הראשונה של הרמב"ם,
בסדר?
בוא נביא רק דוגמה אחרונה של ספר העיקרים...
טוב,
לא משנה.
בוא נמשיך לרמב"ם המין השני.
המין השני מן הרעות...
תראו,
הסוג הראשון זה רעות טבעיות שמזה שהעולם מובנה כעולם חומר,
כעולם של חוקים,
חייב שיהיה רעות בעולם כי זה חלק מהמחיר של עולם חומרי וזה טבעי וזה
קשור לזה שהשם לא נמצא כל הזמן כי אם היה נמצא כל הזמן אולי
לא היה נותן לרע לקרות.
אלא הוא נותן לעולם להתנהל ומדי פעם הוא מתערב.
זה מאוד מתאים לשיטת הרמב"ם מה שאז אמרנו בפרק יז,
זה הרמב"ם כותב בפרק יב על הרע בעולם.
הדבר השני אומר הרמב"ם:
המין השני מן הרעות הוא מה שיירע לבני אדם מקצתם לקצתם.
בהתגבר קצתם על קצתם.
ואלו הרעות יותר מרעות המין הראשון,
וסיבותם רבות וידועות,
והם גם כן ממנו,
אלא שאין לעשות בהם תחבולה,
ואם איזה מדינה שתמצא בעולם כולו להימצא בין אנשי המדינה ההוא זה המין מן
הרע מתפשט מאוד כלל,
אבל מציאותו גם כן מעט,
כאיש יתנכל לאיש להורגו או לגנוב ממנו בלילה.
ואמנם מכלל זה המין מן הרע אנשים רבים,
מלחמות גדולות,
וזה גם כן אינו ברוב מה שבישוב.
תשובה שנייה של הרמב"ם למה יש רע בעולם,
מה הוא אומר?
אתם לא איתי היום,
מה מה קורה איתכם?
זה בגלל שבן אדם עושה רע.
אל תאשים את הקדוש ברוך הוא ברעות של בני אדם.
יש אנשים רוצחים,
גנבים,
אנסים,
עושים רע,
אז יש רע בעולם.
מה מה אתה מאשים את השם?
בני אדם הרסו את העולם,
ואם מישהו רוצח,
אם מישהו גונב,
השם אשם?
נגיד יש עכשיו מדינה שהיא מלאה שוד,
מלאה גנבות,
מלאה חטיפות,
מה מה זה קשור לקדוש ברוך הוא?
הקדוש ברוך הוא,
יש בחירה חופשית לבן אדם.
בן אדם שהם רעים,
בני אדם שהם עושים רע,
הם הביאו רע לעולם.
אם מישהו יבוא לרצוח מישהו,
השם ימנע את זה או לא?
אם הוא צדיק,
אז השם ישמור אותו.
אם הוא רגיל,
אז הוא לא ישמור אותו.
אז למה יש רע בעולם?
כי הוא אשם,
אל תאשים את הקדוש ברוך הוא בזה.
הוא אשם,
הוא כאילו הבן אדם.
השם נתן לעולם,
זה גם קשור ל...
ובני אדם עושים רע זה לזה.
אז מה אתה רוצה,
שהשם ימנע ממנו?
הוא לא ראוי שהשם ימנע.
הוא פרווה,
הוא נורמלי.
הטבע של העולם...
המדרש המפורסם,
הקדוש ברוך הוא הראה לאדם הראשון את כל העולם ואמר לו:
כל מה שבראתי בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל.
אז אם בני אדם הרסו,
אז הכי קל זה להאשים את השם ברע שיש בעולם.
אבל כשאתה מסתכל מה קרה לרע,
הרע הוא המוסר של בני אדם,
השחיתות של בני אדם,
הרוע של בני אדם.
אומר הרמב"ם אבל גם זה מועט,
זה לא רוב הרע שיש בעולם.
עכשיו הוא יגיד מה רוב הרע שיש בעולם.
כן,
אושר.
הם גונבים ורוצחים גם את הצדיקים.
מה מה?
הם גונבים ורוצחים גם את הצדיקים?
אז הרמב"ם ענה על זה שבוע שעבר.
מה הרמב"ם אמר?
אני לא יודע אם אפשר לבדוק את זה סטטיסטית,
אבל הרמב"ם אומר שכשפוגעים בצדיק זה רק שהוא לא דבוק בהשם.
נראה דוד המלך.
אבל כשהצדיק דבוק בהשם,
אי אפשר לפגוע בו.
אני לא יודע מה זה אומר דבוק בדרגת הרמב"ם,
אבל זה הרעיון.
אוקיי.
המין השלישי מן הרעות הוא מה שימצא כל אחד מבני אדם מפעולתו בעצמו,
וזהו הרוב.
ואלו הרעות יותר מרעות המין השני הרבה.
ומרעות זה המין יצעקו בני אדם כולם.
וזהו שלא ימצא מי שלא יחטא על עצמו בו אלא מעט.
וזהו שראוי לגנות בעל המאורע על מה שקרה לו באמת ויאמר לו,
כמו שאמר:
מידכם הייתה זאת לכם.
ועל זה נאמר:
משחית נפשו הוא יעשנה.
ועל זה המין מן הרעות אמר שלמה:
אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו.
מה זה אומר?
מה הרע המרכזי אומר הרמב"ם?
בן אדם מאמלל את עצמו.
בן אדם ממרר לעצמו את החיים.
איך?
בקנאה,
בשנאה,
בתחרות,
בעין רעה שיש לו על הזולת והוא פשוט הורס לעצמו את החיים באכילה לא
נכונה,
באי שמירה על בריאות.
כל הדברים האלה אדם עושה לעצמו.
אז אדם אוכל לא בריא איי,
יש לי כאב בטן,
נורא ואיום,
השם למה עשית לי את זה?
טיפש,
מה עשית?
אתה עשית לעצמך את זה,
אתה אכלת לא בריא,
יש לך עכשיו כאב בטן,
אל תאשים את הקדוש ברוך הוא.
אה,
אדם מת מהתקף לב פתאום.
למה הוא מת מהתקף לב?
לא כולם,
אבל יכול להיות לפעמים בן אדם כל הזמן הסתכל על מה שיש למישהו אחר,
ואז זה לא עשה לו טוב ללב והוא מת.
לא אומר שכולם זה ככה,
אבל הרבה מהמחלות באות מהעצבים של האדם,
מהרע של האדם.
יש איזה מימרה מהמציעא אם אני זוכר,
שרב הסתכל על הבית קברות והוא אמר 99 אחוז מהאנשים שפה מתו מעין הרע.
אז מה זה עין הרע?
זה לא עין הרע,
הרמב"ם לא מאמין בעין הרע.
מה זה עין הרע?
שהם כל הזמן מסתכלים על האחר,
ויוצאים להם העיניים מה שנקרא,
ואז זה יכול להמית אותם.
אז הרמב"ם אומר עיקר הרע שיש בעולם זה אדם עושה לעצמו.
אנחנו יודעים שאדם יש לו את הכל,
וזה הלא תחמוד המפורסם שגם על זה היה פה שיעור.
המן שיש לו את הכל אבל אחד לא משתחווה לו,
כל זה איננו שווה לי.
והבן אדם הולך הביתה,
עצבני,
דיכאוני,
ואז בסוף מתים מזה,
גם מתים מזה.
אותו דבר בתחום הבריאות,
אדם לא שומר על הבריאות שלו.
ואותו דבר אם אדם...
אז הוא ממשיך הרמב"ם ואומר:
והוא אומרו לבד זה ראה זה מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר.
העולם הוא טוב,
הוא ישר.
והמה ביקשו חשבונות רבים.
והחשבונות ההם אשר הביאו עליו אלו הרעות.
ואחר כך באר מיד שהאדם הוא אשר ימצא זה המין מן הרע ואמר כי
אדם לעמל יולד.
וזה המין אשר הוא נמשך אחר המידות המגונות כולם.
רצה לומר:
רוב התאווה במאכל,
במשתה,
במשגל,
לקיחתם ביתרון כמות או בהפסד סדר או בהפסד איכות המזונות.
הרמב"ם אנחנו יודעים מאוד שיבח את מערכת הרפואה בגלל זה.
אדם שהחיים שלו לא מאוזנים מבחינת האוכל שלו,
הספורט שהוא עושה,
אז בסוף הוא יחלה.
ואפשר שיעשו גם כן מנופך או מאודם ומכל מה שאפשר למוצאו.
ולא יסור שכל הרע המחשבה מהיותו בצער ואנחה על אשר לא ישיג לעשות מה
שיעשהו פלוני מן המותרות.
וברוב יכניס עצמו בסכנות עצומות כרכיבת הים ועבודת המלכים,
ותכלית כוונתו להשיג אלו המותרות שאינם הכרחיות.
וכשיקרה לו המאורעות בדרכים ההם אשר ילך בהם יתרהם מגזרת השם ומשפטו,
ויתחיל לגנות הזמן ויתמה במיעוט דינו,
איך לא עזרו להגיע לממון הגדול?
יקנה בו יין הרבה שישתכר בו תמיד,
פילגשים רבות,
וזונות ולבושי תכשיטי זהב ורקמה ואבנים טובות,
עד שיהיה רוחם למשגל ביותר ממה שביכולתו,
ובעבור שיענה בראיית המציאות אומנם מענה זה הפחות לבד.
כלומר,
אדם שתכלית חייו זה ליהנות,
ליהנות הנאה גשמית,
אז הוא יעשה דברים עצומים שיסכנו אותו,
שיעשו לו רע בשביל להגיע לתכלית הזאת,
לתאווה הזאת,
ובדרך הוא יכול למות מזה.
אני זוכר שפעם הייתה רשימה של עשרת האנשים העשירים בישראל,
והיה ראיון עם המספר שתיים.
ואמרו לו מה?
מה אתה חושב?
מה יש לך להגיד?
אז הוא אמר,
כל עוד יש מישהו לפניי,
אני לא ישן טוב בלילה.
אז זה עובדה שאדם כל הזמן מסתכל ימינה ושמאלה,
ואפילו כשטוב לו,
ואדם מבחוץ מסתכל עליו ואומר לו הוא בגן עדן,
יש את כל הטוב שבעולם,
מה אתה מתלונן?
זה טבע אדם,
לרצות כל הזמן עוד ועוד ועוד.
אומר הרמב"ם זה הורג אותך.
אם לא תעבוד על המידה הזאת של עין טובה,
אם לא תעבוד על המידה של הסתפקות במועט,
הסתפקות במה שיש לך,
לדעת מה חשוב בחיים ומה לא,
אתה תמות מרוב צער,
אתה תמות מרוב קנאה.
אומנם,
אומר הרמב"ם,
החשובים החכמים כבר ידעו החכמה הזו המציאות והבינו,
כמו שביאר דוד ואמר:
כל אורחות השם חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו.
אמר אשר ישמרו טבע המציאות ומצוות התורה וידעו תכליתם,
יתבאר להם צד החסד והאמת בכל.
ולזה שמו תכליתם אשר כיוון בהם השם אדם הוא השגה.
אדם שם את המרכז בחוכמה.
מפני הכרחי הגוף יבקשו צרכיו ההכרחיים:
לחם לאכול ובגד ללבוש,
מבלי מותר.
וזה דבר קל ויגיעו אליו כל אדם במעט טורח שיספיק להם ההכרחי.
כלומר,
האדם החכם יודע שלא צריך יותר משבע אלף.
העיקר בחיים זה הרוחניות,
העיקר בחיים זה המשפחה,
העיקר בחיים זה המעשים הטובים.
הכסף הוא מסתדר עם מה שיש.
זה בסדר,
צריך לעבוד,
צריך השתדלות,
אבל הוא לא ירדוף ולא ישיג ולא יקנא ולא ישתגע,
ואז יהיו לו חיים טובים.
אוקיי,
אפשר אחרי זה לראות מה הרמב"ם פה ממשיך ומסיים.
הרמב"ם פה אומר דברים מפורסמים שככל שדבר יותר נצרך בעולם,
ככה הוא יותר זול,
נכון?
יש לנו את האוויר,
את המים והמזון.
צורך האוויר יותר חזק,
שאם ייפקדהו קצת שעה ימות.
אבל המים יעמוד בלעדיו יום או יומיים.
והאוויר יותר נמצא ויותר בזול בלא ספק.
צורך המים יותר מצורך המזון,
כי כשישתה ולא יאכל יעמדו קצת בני אדם ארבעה ימים או חמישה בלי מזון.
ואתה תמצא המים בכל מדינה יותר נמצא ויותר בזול מהמזון.
וכן ימשך המזונות,
מה שהוא צריך יותר נמצא יותר ויותר בזול.
יש את המוצרי יסוד חלב ולחם.
ככל שדבר הוא יותר הכרחי לאדם,
הוא יותר זמין ויותר זול.
האוויר נמצא בכל מקום,
לא צריך לשלם על זה,
עדיין לא,
וזה זול ומצוי.
אחרי זה השתייה קצת יותר יקר,
אבל זה עדיין יחסית זול,
מים כמה עולה מים?
שני שקל.
וזה מצוי.
אוכל זה קצת יותר.
אבל גם בתוך האוכל,
מעדנים כבר עולים יותר.
ככל שדבר יותר פחות נצרך לאדם,
ומזה ילמד האדם.
אוקיי,
יתבאר לך חסדי השם יתברך בברואיו והמציא הכרחי.
אז אני מסכם שלוש...
אז אני אסכם את זה בפירוש.
הסוג הנפוץ ביותר של נזקים כולל נזקים שאדם עושה לעצמו.
האדם חי באורח חיים מופקר ופרוע,
מזלזל בבריאותו בהוראות המוסר,
ולאחר מכן מאשים את השם בפגעים שפקדו אותו.
אורח חיים הזה,
אך מי שישן במשך ארבעים שנה שלוש קופסאות סיגריות מדי יום אינו יכול להאשים
את השם על שחלה במחלת ריאות.
גם מחלות נפש נובעות לדעת הרמב"ם מרדיפה מופרזת אחרי מותרות,
שהיא רדיפה שאין לה סוף ומביאה את האדם לסכלות גופנית ונפשית ממושכת.
האדם שמתמסר למותרות כאלה מוכן בסופו של דבר גם לסכן את עצמו כדי להשיג
עוד ממון לרכישתם.
דומה שאין מקום להקשות מדוע אין השם מתערב בנזקים שהביא אדם על עצמו.
אז אני מסכם לפי הרמב"ם,
שלוש סוגים של רעות.
סוג ראשון זה הטבע,
עצם החומר.
חייב מדי פעם לבוא תקלות כביכול,
זה מה שהשם היה חייב לברוא את העולם בצורה הזאת.
שתיים בני אדם עושים זה לזה,
ההוא רוצח,
ההוא גונב,
ההוא אונס,
אל תאשים את השם.
שלוש והוא המרכז אומר הרמב"ם,
האדם ממורמר עם עצמו,
בגלל שהוא לא מסתפק במה שיש לו,
מסתכל ימינה ושמאלה,
מסתובב ממורמר,
רע לו.
זה הסוג השלישי והמרכזי לפי הרמב"ם,
ובגלל זה רוב האנשים ברעה,
אבל זה תלוי אך ורק בך,
בעבודת מידות,
בהתבוננות,
אתה יכול לשנות את זה.
אז בינתיים יש לנו ארבע תשובות:
התשובה המיסטית,
שלוש תשובות של הרמב"ם,
ובחמש דקות שיש נגיד עוד שלוש תשובות מהירות.
אז תשובה אחת ראינו כבר שבוע שעבר,
זה גמרא בברכות:
ייסורין של אהבה.
מה זה,
מה פירוש המשפט ייסורין של אהבה?
אז רש"י כותב:
ייסורין של אהבה הקדוש ברוך הוא מייסרו בעולם הזה בלא שום עוון כדי...
להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכויותיו.
בסדר?
אז לפי רש"י יש מושג כזה שרע לבן אדם ללא סיבה,
אך ורק כדי,
מה זה ללא סיבה?
לא בגלל החטא,
אלא כדי שיהיה לו עולם הבא יותר זך,
יותר טהור,
יותר עליון.
האם אתם יכולים לקבל את התשובה הזאת?
אתם כן,
הרמב"ם לא.
שבוע שעבר הרמב"ם אמר שאין מושג כזה ייסורים בלי חטא,
ולכן הרמב"ם התנגד למושג ייסורים של אהבה.
צריך עיון עדיין איך זה מסתדר עם הגמרא,
כמו שיש לו פשט אחרי זה תלכו אליו,
ובעיקרון זה נגד הגמרא.
ובפשט הגמרא אפשר שהרמב"ם מבין שיש אמוראים שחולקים על הדבר הזה,
אבל זה עוד פתרון,
ייסורים של אהבה,
ולפי זה לא צריך לשאול שאלות.
יש תשובה נוספת,
הרמב"ן מביא בשער הגמול,
הרמב"ן כותב,
אתם יודעים מה?
לפני זה חובות הלבבות.
למה יש ניסיונות בעולם?
"והאלוהים ניסה את אברהם".
למה אלוקים מנסה בני אדם?
יש לזה כמה תשובות בראשונים.
חובות הלבבות אומר:
"ויש שיהיה להראות סבלו וסבלנותו בעבודת הבורא יתברך,
כדי שילמדו בני אדם ממנו,
כמו שידעת מעניין איוב.
ויש שיהיה לרשע אנשי דורו ויבחנו הבורא יתעלה בעוני ובראש ובחלאים,
להראות חסידותו ועבודתו לאלוהים מבלעדיהם,
כמו שנאמר 'אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם'".
אז מה אומר חובות הלבבות?
שלפעמים אדם עושה,
הקדוש ברוך הוא עושה רע לבן אדם כדי שימשיך לעבוד,
הוא יודע שימשיך לעבוד השם וכולם יראו וואו,
תראה איך הוא עובד השם למרות שקשה לו,
הוא חולה,
הוא עני,
אבל הוא ממשיך לעבוד השם והוא לא מתייאש,
ואז אנשים כאילו מתחזקים מזה.
אז גם לפי התשובה הזאת יש רע שהוא לא קשור למעשים,
הוא לא קשור לרע,
הוא לא קשור...
הרמב"ם לא יכול לקבל גם את זה.
והרמב"ם כותב:
"עניין הניסיון גם כן מסופק מאוד והוא הגדול שבמסופקי התורה,
והתורה זכרה אותו בשישה מקומות כמו שאבאר לך בזה הפרק,
ואמנם מה שמפורסם לבני אדם עניין ניסיון,
והוא שיביא האלוה מכות ומקרים באיש מבלי שיקדם לו חטא כדי להרבות שכרו,
זאת פינה לא הוזכרה בתורה בלשון מבואר כלל.
אבל פינת התורה הפך זה הדעת,
והוא אומרו יתברך 'אל אמונה ואין עוול'".
הרמב"ם לא מוכן לקבל,
כמו שהוא לא מקבל ייסורים של אהבה,
הוא לא יכול לקבל שניסיון זה רע על האדם בלי סיבה רק כדי שאחרים
יראו.
מה הוא צריך לסבול?
כדי שאנשים יראו הוא צריך לסבול?
לרמב"ם יש תשובה אחרת למה יש ניסיון,
מי שרוצה יסתכל שם פרק כ"ד.
אז יש שתי תשובות נוספות שהרמב"ם לא יכול לקבל אותם.
תשובה אחרונה כי נגמר הזמן,
הזוהר.
הזוהר כותב:
"לית פולחנא דקודשא בריך הוא אלא מגו חשוכא,
ולית טובא אלא מגו בישא,
וכד עאל ברנש באורח בישא ושביק ליה,
כדין אסתלק קודשא בריך הוא ביקריה".
כן,
אז יש פה את התרגום ואת הרב קוק כותב,
שדבר של קלקול כשחוזר להיות מתוקן,
יסבב טובות כאלה מה שלא יוכל דבר מתוקן שלא היה מעולם מקולקל למלאותן.
פירוש,
אחד ההסברים המרכזיים הוא שקיומם של הרע והסבל בעולם נחוץ כדי לפתח באדם ובאנושות
תכונות חיוביות מסוימות,
לבנות את נשמותיהם.
תארו לכם עולם דמוי גן עדן שבו כולם שרויים בשלווה,
רובצים במנוחה ואוכלים ענבים להנאתם.
בעולם כזה לא הייתה התפתחות או יצירה כלשהי.
לא היה מקום לפעילות מוסרית של תיקון המידות,
התגברות והתעלות.
כל ההתקדמות והיצירות האנושיות הושגו מתוך התמודדות עם הסבל והרע שבעולם.
הלא הם מחשלים את האדם,
מציבים לו אתגרים וניסיונות,
מדרבנים אותו למצוא דרכים להתגבר עליהם,
מאלצים אותו לחשוב,
להעמיק,
לבחון את עצמו ואת עולמו,
מבררים עד כמה הוא נאמן לערכיו ועקרונותיו,
מעוררים בו מחשבה ותהיות קיומיות המעשירות את נפשו,
מעניקים לו השראה ליצירות שונות.
חשבו על גדולי הצדיקים ואנשי מופת בתולדות האנושות,
הם הגיעו למדרגותיהם הראויות להערצה רק מתוך יחסם לרע ולסבל שסבבם ומאבקם בהם.
חשבו על היצירות הגדולות של התרבות האנושית,
אין בהם אחת שאינה קשורה בדרך כלשהי למאבק כנגד קושי הקיום.
עולם ללא רוע וסבל הוא עולם עצל,
מנוון ונהנתני,
שאולי הייתה בו הנאה מרובה אבל לא יצירה והתקדמות.
גם ברמה האישית ישנם אינספור סיפורים של אנשים שצמחו מתוך התמודדות עם קשיים וסבל,
בין אם מדובר במחלות,
נכויות,
אובדן,
מצוקה או ניסיונות אחרים,
אנשים שמעידים על עצמם שדווקא ייסורים שחוו הפכו אותם לאדם טוב יותר,
רגשי ואכפתי יותר ובעל מוטיבציה גבוהה יותר.
הרווח מקומו של הרע בעולם לפי הסבר זה בא לידי ביטוי כבר בעולם הזה,
כאשר מביטים עליו מנקודת מבט רחבה,
רואים את התקדמותם של יחידים ושל אנושות שהושגה בזכותו.
על אחת כמה וכמה אם רואים בעולם הזה רק שלב קצר וחולף בקיום שלאחריו
מגיע העולם הבא הנצחי שכולו טוב,
הרי שאפשר בהחלט לראות את ההצדקה לפיה פרק זמן קצר של סבל ישמש כדי
לבנות נשמתו של אדם ולהנחיל לה טובה נצחית.
אז אני מסכם במשפט אחד שישה תירוצים שראינו פה.
תירוץ הקבלי המיסטי,
הכל זה גלגול.
לא הכל,
הרבה זה גלגול נשמות,
החזיקו בזה הרמב"ן,
רבנו בחיי והקבלה.
רבנו אברהם בן הרמב"ם,
כנראה הרמב"ם,
הרס"ג,
ספר העיקרים לא מקבלים את הגישה הזאת,
אין דבר כזה גלגולים,
לכן זה הסבר אחר.
הרמב"ם שלושה הסברים:
א' מעצם היות העולם חומר מוכרח שיהיה בו רע,
כי זה חלק מהלוגיקה של העולם,
אין חומר בלי רע,
אין משולש עם ארבע צלעות,
זה לא מגביל את האל,
זה הדרך היחידה לבנות עולם עם חוקים,
עם טבע,
עם חומר,
יש לזה מחירים.
המחיר הוא רע.
שתיים אומר הרמב"ם,
רע בני אדם עושים זה לזה,
הם מזיקים זה לזה,
אל תאשים את השם,
ההוא גונב,
ההוא רוצח,
ההוא אונס,
זה לא הקדוש ברוך הוא,
זה בני אדם.
שהורסים זה לזה,
והקדוש ברוך הוא מאפשר את זה,
אבל זה לא הוא עושה את זה,
הוא רק לא מונע.
שלוש,
והוא העיקר אומר הרמב"ם,
אדם ממורמר,
אדם רע לו,
כי הוא יש לו עין רעה,
כי יש לו קינאה,
כי יש לו חמדה,
כי הוא רודף אחרי מה שלא צריך לרדוף,
ואז הוא מזיק לעצמו כי הוא לא שומר על בריאות הגוף,
בריאות הנפש,
ואז הוא מתקלקל ואז רע לו.
אבל הוא אשם בלבד.
תירוץ חמישי,
ייסורים של אהבה,
את זה הרמב"ם לא מקבל.
תירוץ שישי,
ניסיון,
יהיה לך רע כדי לראות שאתה ממשיך להיות צדיק,
הרמב"ם לא מקבל.
אז תירוץ השביעי של הזוהר,
אני לא יודע מה היחס של הרמב"ם לזה,
אבל לפעמים הרע בונה את הבנאדם,
הרע גורם לבנאדם למקפצה,
לעלות,
לקדם אותו,
נקרא לבנות נפשות,
אז זה גם חלק מהרע.
יש עוד תשובות אבל למה שהספקנו זה כוח גדול.
שלום לכולם.