מהר"ל | הרב יצחק דעי (ישיבת כרם ביבנה)

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

שיעור זה עוסק בגישת האדם ללימוד התורה וביסודות המידותיים הנדרשים בבית המדרש, על פי הקדמת המהר"ל לספר תפארת ישראל. המהר"ל דוחה את החששות מכישלון או מחוסר התאמה ללימוד, שכן התורה היא חפץ המונח לכל ועיקר השכר ניתן על העמל והרצון להבנת האמת ולא רק על התוצאה המדויקת. המסקנה המרכזית היא שעל הלומד להשתחרר מנטיית הנפש לשמוח בכישלון חברו, להבין שהצלחת הזולת היא הצלחתו שלו, ולגשת ללימוד באמונה עצמית ובענווה המאפשרת תיקון וצמיחה רוחנית.

1. התורה נגישה לכל אדם — הפסוק "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" מלמד שהתורה היא חפץ המונח ברשות הרבים; לכל אדם, ללא קשר לרקע או למעמד, יש זכות ויכולת לקנותה.
2. שלילת מיתוס ה"אליטה האינטלקטואלית" — אין לאדם לטעון שהתורה ניתנה רק לגדולי חכמים או לגאונים; כל יחיד מחויב להפוך לתלמיד חכם לפי כוחותיו המיוחדים.
3. צמיחה מנקודות פתיחה נמוכות — רבים מגדולי ישראל, כמו רבי עקיבא, החלו ללא ידע או סיכויים טובים, מה שמוכיח שמידת העמל וההשקעה גוברת על כישרון טבעי ראשוני.
4. הטעות היא חלק הכרחי בלימוד — טעויות הן חלק טבעי מתהליך הלמידה; הבנה אמיתית מגיעה רק לאחר ה"כיעור" של הניסיון הראשון, שלעיתים קרובות אינו מדויק.
5. שכר על העמל ולא רק על התוצאה — בשונה ממקצועות חול שבהם התשלום הוא על המוצר המוגמר, בתורה הקדוש ברוך הוא נותן שכר על העמל ועל הכוונה הכנה להגיע לאמת, גם אם המסקנה שגויה.
6. יושרה בחיפוש האמת — על הלומד להיות מוכן להודות בטעות ולא "לעקם" את דברי רש"י או הגמרא כדי להצדיק את גאוותו או את סברותיו המוטעות.
7. התגברות על ה"שמחה בכישלון הזולת" — תפילת רבי נחוניא בן הקנה (ברכות כח:) מזהירה מפני נטייה אנושית אפלה לשמוח בכישלון חבר; יש לעבוד על המידות כדי לראות בהצלחת החבר הצלחה עצמית.
8. אחדות רוחנית בבית המדרש — כיוון שכל ישראל הם שורש נשמה אחד, התקדמות של תלמיד אחד היא התקדמות לכלל ישראל, מה שמחייב מעבר מתחרותיות לשמחה משותפת.
9. ניצול הזמן ודחיפותו — הזמן הוא אחד משלושת הדברים ש"מאכזבים" (מרמים) את האדם; יש לתפוס כל רגע באלול ובמשך השנה כולה, מתוך הבנה שמימוש הפוטנציאל דורש פעולה מידית.
10. מטרת הידע התורני — תכלית הלימוד אינה רק להיות "חמור נושא ספרים" אלא להשתנות ולהפוך לאדם בעל ענווה ויראת שמיים, המחובר לקדוש ברוך הוא בכל הליכותיו.

What is מהר"ל | הרב יצחק דעי (ישיבת כרם ביבנה)?

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

אנחנו צילמנו את הדפים מכיוון שיצאנו מנקודת הנחה שאין לכם ספרי מהר"ל,

אבל צריך לדעת שהמהר"ל זה ספר חובה לכל אדם.

ולכן ראוי שתקנו בצורה מרוכזת,

אפשר לנסות לקנות בצורה מרוכזת מהר"ל ולהוזיל את המחיר.

אז אחרי השיעור,

אם אחד מכם ירצה להיות איש הקשר ולקנות ספרי מהר"ל,

לפחות את הספר שנעסוק בו עכשיו,

תפארת ישראל.

אחרי זה בהמשך אולי נעבור לעוד ספרים אחרים.

אנחנו השנה,

בעזרת השם,

נעסוק בכתבי המהר"ל.

המהר"ל הוא אחד מגדולי ישראל שעיצב את התפיסה האמונית של עם היהודי.

הוא מצטרף אל גדולי ישראל,

אל רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי שלמדנו אותו שנה שעברה,

אל הרמב"ם,

אל הר"ן בדרשותיו,

אל רבי יוסף אלבו בספר העיקרים,

אל הרס"ג בספר אמונות ודעות,

ואל כל גדולי ישראל שכתבו כתבים יסודיים באמונה.

אנחנו צריכים להבין שלימוד האמונה הוא הבסיס של היהדות.

אדם יכול ללמוד גמרא כל היום מהבוקר עד הלילה,

אבל הוא לא יודע בכלל למה עם ישראל הוא עם הנבחר,

מה הוא עושה פה בארץ ישראל,

מה זה תורה בכלל,

מה מהותה של תורה.

בלי לימוד בסיסי של אמונה,

של הדברים הבסיסיים שלנו,

מה אנחנו עושים בעולם בכלל,

מה המטרה שלנו,

מה המטרה של עם ישראל,

מה זה תורה,

מה זה מצוות,

מה זה עומק של תורה ומצוות.

בלי זה אדם יכול להמשיך ללמוד גמרא ולהיות עם תפיסה של ילד בכיתה ב'

בכל הנושאים הגדולים האלה.

ולכן יש חשיבות עצומה לכל אדם כל יום ללמוד לימוד אמונה.

בישיבה הקדושה שלנו,

לימוד האמונה הוא מגוון.

יש גם לימוד ראשונים באמונה,

גם לימוד יותר אחרונים.

המהר"ל הוא מתקופת האחרונים לפני כארבע מאות שנה,

הוא מתחילת תקופת האחרונים,

קצת יותר מארבע מאות שנה.

ואנחנו משתדלים במשך השבוע שיהיה לימוד אמונה יומי,

כל יום ספר אחר,

כל יום רב אחר,

כדי שתוכלו לשמוע מגוון של דעות וכל אחד יכול להתחבר,

עדיף להתחבר לכולם,

אבל כל אחד יוכל להתחבר לעניין שלו.

זה לא אומר שבזה מסתכם העניין,

אלא כל אחד ואחד צריך גם ללמוד בעצמו בחברותא,

לקחת ספר באמונה וללמוד אותו,

ואם יש לו שאלות,

תהיות,

אז אפשר לשאול אברכים,

אפשר לשאול ר"מים,

אפשר לשאול ראש ישיבה בכל דבר ודבר.

שנה שעברה למדנו כוזרי,

שזה אחד הספרים הבסיסיים ביותר,

אבל מכיוון שיש פה בחורים שהיו כאן גם שנה שעברה שיעור א',

שעכשיו הם עלו לשיעור ב',

אז אנחנו לא נעשה כפילות ולכן אנחנו עוברים למהר"ל.

אבל בוודאי שבחורים בשיעור א' צריכים ללמוד ספר הכוזרי,

אז הם צריכים לדאוג לעצמם לאיזשהי מסגרת כזו או אחרת של לימוד ספר הכוזרי.

לימודי האמונה יתפרסם בעזרת השם בקרוב לוח בכניסה לישיבה,

מה לומדים בכל יום ומי מלמד ובאיזה שעות.

כבר קיים?

נהדר.

ואנחנו עבדנו שיהיה גם עוד שיעור נוסף של רב שיגיע מחוץ שגם כן ייתן

פה שיעור.

בינתיים זה נתקע כי הרב הזה בסוף מסיבות אישיות לא יכול להגיע,

אשתו מאוד חולה,

ולכן הוא לא יכול להגיע.

חשבנו שהוא יגיע אבל אנחנו משתדלים בכל המרץ בכל זאת שיהיה כאן שיעור נוסף

של אדם שהוא בעל יכולת העברה מאוד גבוהה.

טוב,

עכשיו אנחנו עוסקים באחד מספרי היסוד של המהר"ל,

יש לו כמה וכמה ספרים,

המהר"ל חיבר למעלה משמונה עשרה ספרים באמונה.

הוא חי בפראג שזו בירת צ'כיה שנמצאת באירופה כמובן.

יש עליו סיפורים ומופתים וכולי,

אומרים שהוא גם יצר גולם אם שמעתם על זה.

פעם שאלו את הרב צבי יהודה אם זה נכון שהמהר"ל יצר גולם,

הוא אמר יכול להיות שהוא יצר גולם,

אבל מי שיודע מהמהר"ל רק את זה הוא גולם.

מה שצריך לדעת לא את זה,

מה שצריך לדעת זה מה שכתב המהר"ל,

את כל הספרות העצומה שהוא כתב וחיבר על דברי חז"ל ועל...

על הרבה דברים נוספים.

אנחנו היום נטעם חלק,

ואנחנו לא נלמד את הכל על הסדר מפאת קוצר הזמן.

אנחנו נלמד בדילוגים.

ואנחנו נתחיל היום מהקדמה.

ספר תפארת ישראל עוסק בתורה והוא בעצם באופן שיטתי מדבר על כל הקשר שלנו

לתורה ועל לימוד התורה.

אם אתה מוצא פה מסכת ברכות,

אתה תבורך גם.

אומר המחבר,

המהר"ל מפראג:

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

הכתוב הזה רוצה לומר כי התורה חפץ מונח.

כל הרוצה לזכות בה יזכה בה.

ולכך לא אמר וזאת התורה אשר שם לבני ישראל,

רק לפני בני ישראל.

מה הכוונה?

כמו דבר המונח לפני כל הרוצה לזכות בה זוכה בה.

ולא יאמר האדם כי התורה לא ניתנה רק לגדולי החכמים שהם רחוקים מן הטעות,

אבל אלא,

אבל זה אלא,

התורה ניתנה לכל.

ולא יאמר גם כן,

אולי ישגה בתורה.

יש פה שתי טענות שעלולות לעלות בדעתו של כל אדם שבא ללמוד תורה.

עכשיו אתם נכנסים,

בעיקר אני מדבר עכשיו לשיעור א',

אבל גם שיעור ב',

אתם נכנסים עכשיו לישיבה,

אתם עכשיו מתחילים לעסוק בתורה,

כמובן למדתם תורה גם לפני כן,

אבל זה היה בשילוב עם לימודי חול וכולי,

שזה דבר בסדר גמור,

אבל עכשיו אתם עוזבים את כל שאר הדברים שמעסיקים אתכם,

אתם נכנסים עכשיו לעולמה של תורה,

לעולם הישיבה.

אני גם אומר את זה לשיעור ב',

בסדר?

אתם עכשיו,

שיעור ב' אני אומר,

אתם מתחילים שנה שנייה בלימוד התורה באותו קונספט כמו של שנה שעברה.

ושיעור א' אני אומר עכשיו,

אתם נכנסים עכשיו לעולמה של תורה,

אתם מקדישים את כל המרץ שלכם,

את כל השעות הכי יפות שלכם של היום מהבוקר עד הלילה,

אתם עוסקים בתורה.

יכול האדם,

אומר המהר"ל מפראג,

סליחה שהיית צריך לטרוח כל כך.

יכול המהר"ל מפראג,

או יכול האדם אומר המהר"ל מפראג לטעון שתי טענות.

טענה ראשונה,

התורה ניתנה לגדולי החכמים.

מה אתה?

אני,

אתה יודע מאיפה אני באתי,

אני יודע מה הרקע שלי.

כל אחד והרקע שלו,

כל אחד והבעיות שלו,

יכול להגיד:

תשמע,

לא יודע,

אני אתחיל ונראה אם זה יתאים לי,

ובוא,

תשמע אני לא,

אני לא גאון מווילנה,

אני לא הרב עובדיה,

אני לא הרב אלישיב,

ובוא,

אוקיי?

אני מכיר את עצמי,

אני יודע מה עשיתי,

מה עשיתי בכיתה י"ב,

מה עשיתי בכיתה י"א,

מה קורה איתי.

התורה היא לא בשבילי.

זה טענה ראשונה.

טענה שנייה שיכולה להיות לאדם:

נניח שאני כבר נכנס בלימוד והכל בסדר,

אבל יכול להיות שאני אטעה.

ואם אני אגיע למסקנה לא נכונה,

נגיד אם אני אגיע לאיזושהי מסקנה של כפירה,

או שאני אגיע למסקנה של להתיר את האסור ולאסור את המותר,

אולי מוטב שאני לא אלמד אלא שאני אשמע מאחרים,

אני אשאל רב וכל רב,

והרב יגיד לי מה לעשות,

אבל ללמוד בעצמי אולי אני אגיע למסקנות לא טובות,

אולי אני לא מבין נכון,

אולי אני מבין הפוך.

וזה שני דברים שיכולים להרתיע את האדם מלימוד התורה.

אומר המהר"ל,

שני אלה זה טענות שקריות,

שהטענות האלה יכולות לאדם,

יכולות להרחיק את האדם מלימוד,

ואסור לו לחשוב עליהם בכלל.

אלא,

קודם כל לגבי הטענה הראשונה,

אין לך,

לא נשאר לך זה?

אוקיי,

בסדר.

נשאר?

אז תעבירו שלכל אחד יהיה בבקשה.

טענה ראשונה,

אומר המהר"ל,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

התורה מונחת לפניך.

אתה,

מונחת לפניך התורה,

וגם לגאון מווילנה מונחת התורה.

אין לו יתרון עליך בגישה לתורה,

אין לו גישה למקורות שלך אין גישה אליהם.

להפך,

ככל שהזמן מתקדם יש לנו יותר גישה להרבה יותר מקורות שלפעמים לאחרים לא היו.

קחו תקופות קדומות,

שלפעמים לפני נגיד,

קחו לפני מאתיים שנה,

היה לפעמים ש"ס אחד בכל העיר.

עזבו,

עזבו לפני מאתיים שנה.

אספר לכם עם מורי ורבי.

מורי ורבי היו כמה,

אבל אחד מהם זה הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל.

בטח שמעתם את השם הזה,

הגרז"ן,

אם שמעתם את השם הזה.

הוא סיפר שכשוא למד לפני שבעים שנה בפונוביז',

היה רק ריטב"א אחד לכל בית המדרש.

נגיד למדו יבמות,

אז היה רק ריטב"א אחד.

והיה לכל אחד חמש דקות עם הריטב"א הזה.

זה אומר עכשיו יש לך חמש דקות,

אם אתה לא עכשיו חורש את הריטב"א ומצלם אותו,

לא היה פלאפונים,

לא היה איך לצלם,

לא כלום.

זהו,

עברו חמש דקות,

בא חברותא אחרת,

לוקחים לך את הריטב"א.

אין פה מה זה,

עכשיו לך תמצא,

אין!

אין מה זה.

והוא היה צריך בחמש דקות שהיה לו את הריטב"א לקרוא אותו,

להבין אותו,

לצלם אותו,

אולי לכתוב אותו לעצמו,

משהו כזה,

כי זהו,

כל חמש דקות זה עובר חברותא.

ככה זה כל היום.

ואותו דבר ברשב"א ואותו דבר בר"ן או בכל דבר.

לא היה,

לא הייתה גישה.

לאנשים לא הייתה גישה.

היום לכל אחד יש ברוך השם יש בבית המדרש כמה שאתה רוצה,

ויש אנשים שקנו ויש להם מעצמם,

ויש בפלאפון אתה יכול להשיג או במחשבים שבספרייה אתה יכול להשיג.

זאת אומרת הנגישות היום היא הרבה יותר גדולה ממה שהיה פעם.

היום אתה יכול לקחת ריטב"א לשבת איתו עשר שעות,

אף אחד לא יבוא אף אחד לא יגיד לך,

הלוואי,

הלוואי שתשאר עשר שעות עם הריטב"א,

ואף אחד לא יגיד לך תביא זה שלי או למדת יותר מדי זמן תביא.

להיפך,

היום אנחנו דווקא נרצה שאנשים יהיו צמודים לספרים כמה שיותר.

אז אומר המהר"ל,

קודם כל התורה נמצאת לפניך בכל זמן נתון,

אין בעיית נגישות.

והיא שייכת לכל אחד.

לא משנה איפה נולדת,

לא משנה מה הרקע שלך,

יש לך גישה לתורה.

יש אומות מסוימות,

סתם נגיד לכם דוגמה מה המשמעות של זה,

נגיד להבדיל אלף אלפי הבדלות,

אתם יודעים שהדרוזים,

שמעתם על הדרוזים?

זה עם שהוא די אוהד את ישראל,

בסדר?

זה עם שהוא אנשים טובים,

באמת אנשים טובים.

הם לא מתנגדים לעם ישראל,

הם דווקא עוזרים לעם ישראל.

אבל הדת של הדרוזים,

הם לא מוסלמים,

הם שונאים את המוסלמים אגב,

כן?

הדת של הדרוזים היא ידועה רק לחכמים.

זאת אומרת אם תקח דרוזי מצוי,

בסדר?

לך לאיזה דרוזי,

תגיד לו מה שלומך מה עניינים,

מה עקרונות הדת שלך?

אומר וואללה תקשיב,

אני לא יודע,

תשאל את החכמים,

תשאל את הנבונים.

אין להם מושג,

אין להם נגישות לתורה.

הם אומרים להם,

אומרים להם צריך להאמין באל אחד,

והנביא שלהם זה יתרו,

הנביא יתרו,

בסדר?

ויש להם דברים מסוימים שמותר להם לעשות ואסור להם לעשות,

יש להם חוקים מסוימים וכולי.

אבל מי...

אני רוצה ללמוד,

אני רוצה להחכים?

תשמע חביבי,

עזוב אותך,

אנחנו לא מבינים,

זה הכל השייח' יודע,

מה שהשייח' אומר לי אני עושה.

דוגמה.

אפילו ניקח את הנוצרים או את המוסלמים,

גם שם הכומר יודע את הרוב את הכל,

הקאדי לא יודע מה...

בעם ישראל להבדיל יש משהו מאוד מאוד מיוחד.

כל אחד מישראל חייב להיות תלמיד חכם.

חייב ללמוד בעצמו.

לעולם ישלש אדם תלמודו.

מי זה?

כל אחד,

אפילו מוכר בשוק!

חייב ללמוד תורה.

אפילו הבן אדם הכי פשוט חייב בלימוד התורה.

להיות תלמיד חכם זו נחלתם של כל עם ישראל,

לא משנה מי אתה,

מה אתה,

מאיפה באת.

זה נכון שיש תלמידי חכמים שהם מוכשרים ועוסקים בתורה כל היום וכל הלילה והם

רבנים והם מורי הוראות וכולי,

אבל אף אחד לא אמר אתה ראוי להיות ואתה לא ראוי להיות.

זה פתוח לגמרי.

יותר מזה אני אגיד לכם,

היו רוב...

זה דבר מעניין מאוד.

הרבה מגדולי ישראל...

מה אני מתכוון עכשיו להגיד?

שהרבה מגדולי ישראל נתוני הפתיחה שלהם היו ברצפה.

רבי עקיבא!

רבי עקיבא זה אבי תורה שבעל פה.

אתה יודע מה זה רבי עקיבא?

כל התנאים הם תלמידים של רבי עקיבא.

למדתם מסכת סנהדרין?

מה הגמרא אומרת בדף פ"ו מסכת סנהדרין?

כולהו סתמתאה אליבא דרבי עקיבא.

כל גדולי התנאים שאנחנו מכירים,

רבי שמעון,

רבי מאיר,

רבי יהודה,

רבי יוסי,

רבי אלעזר,

כולם תלמידי רבי עקיבא.

ומי?

רבי עקיבא עד גיל ארבעים לא ידע את צורת אות.

קחו את הרמב"ם.

הרמב"ם לפי אגדה,

אתם יכולים להגיד לי אגדה זה לא בטוח,

זה מוסכם,

אוקיי,

אבל אגדה מספרת שהרמב"ם היה קשה הבנה בתחילת...

אני לא יכול להגיד את זה בכלל...

היה בתחילת דרכו קשה הבנה.

היו גדולי ישראל שההורים שלהם אמרו...

תשמע אתה תעזור לי בחנות למה ממך לא יצא כלום.

אתם קולטים?

ודווקא הם יצאו,

והיו הרבה מגדולי ישראל גם שהם היו גרים או בנים של גרים או נכדים

של גרים.

זאת אומרת נתוני פתיחה מאוד מאוד למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה?

בגלל שרצה הקדוש ברוך הוא להראות לנו אל תגיד לי שאם אבא שלך היה

הרב הראשי לישראל אז גם אתה יש לך דרך סלולה.

לא בטוח.

לא בטוח,

אם אתה בעצמך לא תגדל ולא תפרח זה לא עובר בירושה,

התורה לא עוברת בירושה.

יותר מזה,

הגמרא במסכת נדרים בדף פ"א אומרת שזה מצוי שבנים של תלמידי חכמים הם לא

תלמידי חכמים,

כדי שלא יאמרו תורה ירושה היא לנו,

או מפני שלא בירכו בתורה תחילה או וכולי כל מיני סיבות.

ודווקא היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה,

עניים זה לאו דווקא חסרי ממון אלא עניים בדעת.

וזה הדבר הראשון שרוצה להגיד לנו המהר"ל,

לא מעניין אותי מאיפה באת ומה נתוני הפתיחה.

אם אתה תתאמץ וכל יום תלמד ותבין ותשכיל ותסכם את הדברים אתה תגדל ותצמח

ותגיע להיות גדול בישראל.

עוד דבר אחרון אגיד לכם לפני שאני עובר לטענה השנייה,

החזון איש כשהיה צעיר הוא היה לומד הרבה בית יוסף.

בית יוסף על הטור בית יוסף.

זה לא היה נחשב כלימוד אינטלקטואלי מדי,

בסדר?

החברים שלו אמרו מה אתה בעל בית?

מה אתה לומד בית יוסף?

תלמד קצות ונתיבות,

תלמד ש"ך,

תלמד את הדברים האלה.

אמר להם בסדר בסדר אני אמשיך ללמוד בדרך שלי.

אחרי שעברו ארבעים חמישים שנה הוא נהיה גדול הדור,

מופת הדור ככה קוראים לו,

וכל אלה שצחקו עליו כשהיה צעיר הם אלה שבאים לשאול אותו שאלות בהלכה והכרעה

שלו זו הכרעה שמוסכמת על כל הדור.

כלומר לא תמיד הנתוני פתיחה שלך הם וגם להפך,

גם אדם יכול להגיד שמע אני חכם,

למדתי במכון לב,

אוקיי?

סתם סתם סתם.

בקיצור אז אני חכם אני זה אני לא צריך להשקיע כל כך כי אני

ככה מעיף מבט על הסוגיה מלמעלה אני יכול להגיד לך כבר את כל השיטות.

בסדר בוא נראה עוד כמה שנים מה יהיה.

אם אתה לא תתאמץ לא תעזור לך החכמה שלך.

אתה צריך להשקיע,

ודווקא מי שחכם הוא צריך להשקיע יותר כי יש לו יותר נתוני פתיחה.

זה הדבר הראשון,

זאת התורה שניתנה לפני בני ישראל כחפץ המונח.

דבר שני אומר לנו המהר"ל,

נגיד שאני עכשיו הולך על זה ואני מתחיל ללמוד,

אומר המהר"ל אדם יכול לבוא ולטעון אולי אני אטעה.

עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה,

המילה אולי תורידו אותה.

אתה תטעה.

כל אחד ואחד מכם יטעה,

טועה וטעה וגם ימשיך לטעות בלימוד הגמרא.

למה אני אומר לכם את זה?

זה לא יפה.

התשובה היא כי זאת המציאות.

כי תמיד בלימוד הגמרא,

שומע איינשטיין?

פעם ראשונה שאתה לומד את הגמרא זה לא נכון.

בפעם השנייה אתה מבין כמה טעית בפעם הראשונה.

למה אומרים צריך לעשות חזרות?

כל הזמן אומרים צריך לעשות חזרות,

צריך לעשות חזרות.

ולמה צריך לעשות חזרות?

כי כשאתה לומד בפעם השנייה,

תבדקו את עצמכם.

קחו דף רנדומלי בש"ס תפתחו,

תתחילו ללמוד עם החברותא,

לא יודע חולין בסדר?

משהו שלא ראיתם אף פעם,

זבחים לא יודע אולי ראיתם אני לא תלמד אותו פעם ראשונה,

תסביר לחברותא פחות או יותר,

הבנת פחות או יותר,

הפחות או יותר זה הכי גרוע בלימוד הגמרא.

כי זה פחות או יותר,

זה לא מה שכתוב פה,

כן?

ואז אתה לומד בפעם השנייה אתה אומר לעצמך אוי איזה טמבל,

בכלל לא הבנתי נכון,

החייב הוא פטור והפטור הוא חייב,

תבדקו את זה.

המילה לכאורה היא כתובה פעם אחת בכל התלמוד הבבלי במסכת כתובות בדף נ"ד.

התוספות רי"ד שמה אומר שצריך להגיד לכאורה בעין,

למה?

כי זה לשון כיעור.

כי תמיד הלימוד שהוא לכאורה,

שהוא לימוד ראשוני,

הוא הלימוד המכוער הוא לא הנכון,

הוא הלימוד הטיפשי הלא נכון.

המילה הזאת הפכה להיות מילה ששגורה בפי לשונם של הראשונים והאחרונים,

היא כתובה עשרות אלפי פעמים בראשונים ובאחרונים,

אבל בתלמוד היא מופיעה רק פעם אחת.

והגמרא אומרת:

לכאורה כרב וכדמעיינת בה טובא כשמואל.

הגמרא יש שמה מחלוקת בין רב ושמואל בדבר מסוים לעניין בלאות של אם אישה

שמקבלת את כתובתה האם צריך לתת לה גם את הבגדים הבלויים.

אז אומר שם התוספות רי"ד:

לכאורה זה לכאורה כי הלימוד הראשוני הוא מכוער.

מה הכוונה לימוד מכוער?

אם אתה חושב שבפעם אחת השגת את הסוגיה,

זה דבר שנקרא כיעור,

זה ממש ממש ממש ההיפך מהאמת.

לכן,

לימוד פעם ראשונה לא למדת כלום.

עדיין אתה רק התחלת להכיר את המושגים,

פחות או יותר להבין מה כתוב פה.

בכלל,

במשנה ראשונה בגיטין כולם נופלים בטעות ראשונה.

כשכתוב במשנה "וחכמים אומרים:

אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המוליך",

ויש כאלה "המוליך והמביא",

לא!

המוליך נקודה.

והמביא ממדינה וכו',

בסדר?

זה טעות שכולם נופלים עליה להתחלה,

צריך לשים שמה קו כזה.

בסדר?

אז אם כן,

איך?

עוז והדר...

עוז והדר הרס לנו את הזה.

הרס...

יותר טוב שבעצמך היית מגיע לזה.

אצלי במסכת שלי שלמדתי בהתחלה גיטין יש לי שמה קו.

למה?

כי נכשלתי בזה ואחרי זה זה נשאר לי בשכל.

כל דבר שאתה נכשל בו,

לומד אותו לא טוב,

אחרי זה אתה לומד אותו טוב,

זה הלימוד האמיתי.

עכשיו תדעו לכם,

עכשיו אנחנו בכמה?

ו' אלול?

ז' אלול?

ז'.

אתם לא תאמינו,

תוך שנייה אנחנו באייר,

בסיוון.

אתם תצלמו רגע את הרגע הזה,

תצלמו את הרגע הזה.

הזמן עף בצורה בלתי רגילה.

אם אנחנו לא נאחוז את הזמן...

יש משל שאומרים אומות העולם,

לא ראיתי אותו בחז"ל ולא ראיתי אותו בראשונים,

אבל חכמה בגויים תאמין.

שלושה דברים הם מאכזבים אותך,

אל תאמין להם,

שלושה דברים:

הים,

המלך והזמן.

הים,

אדם נכנס לים הוא חושב שהוא יכול להסתדר,

אבל ברגע אחד חס וחלילה הוא יכול לטבוע,

הוא יכול להיכנס לאיזה מערבולת או לאיזה מקום,

אל תאמין בים.

אל תאמין בים,

כמה אסונות יש בבין הזמנים?

אנשים שנכנסו לכל מיני...

אל תאמין בים.

דבר שני,

אל תאמין למלך.

מלך זה הרשויות,

זה השלטון,

שהם חושבים,

הם אומרים "אנחנו נטיב לך" ו"אם תבחר בי אני אטיב לך" וזה,

הוא מאכזב אותך אחרי זה הוא לא...

הוא רוצה את הקול שלך ואחרי זה הוא לא...

אל תאמין למלך.

והדבר השלישי,

אל תאמין לזמן.

אדם אומר "מה?

אחי יש לי עוד,

אפשר,

יש לי עוד זמן",

קמתי מוקדם מדי חוזר לישון,

בום קם עשר.

תשע,

בסדר,

לא...

גם זה גרוע.

בקיצור אל תאמין לזמן.

הזמן נושף לנו בעורפנו.

הזמן קצר המלאכה מרובה.

יש המון מה לעשות,

המון מה להתקדם.

שלושה דברים אל תאמין להם,

אחד מהם זה הזמן.

ולכן אני אומר:

הזדמנות,

תקשיבו,

תפנימו את הדברים.

לכל אחד ואחד יש לו מלאך שאומר לו "גדל".

העניין הוא שלא רואים את המלאך הזה,

זה הבעיה.

אתה לא רואה את המלאך שנותן לך מכה בראש ואומר לך "תגדל,

יש לך יכולות,

יש לך פוטנציאל אדיר,

אתה צריך לממש אותו,

אתה צריך לעוף קדימה".

יש לנו 2711 דפים בש"ס ללמוד,

אבל לא העיקר זה לדעת את הש"ס,

העיקר זה לדעת את השם.

לא באנו ללמוד תורה ולהיות חמור נושא ספרים,

באנו להידבק בקדוש ברוך הוא,

זאת המטרה,

להיות אדם אחר,

להשתנות,

להתקדם.

בסדר?

את זה אנחנו צריכים לשים כנגד "שויתי ה' לנגדי תמיד",

לשים את זה נגד עינינו כל הזמן.

לא רק הידע הוא חשוב,

חשוב גם מה אני עושה איתו,

איך אני מתחבר לקדוש ברוך הוא,

איך אני מתקדם,

איך אני נהיה אדם יותר טוב,

איך אני נהיה אדם עניו,

איך אני נהיה אדם עם עין טובה,

איך אני נהיה אדם שעוזר,

שמכיר בצרתו של חברו.

אני רואה בן אדם במצוקה לא משנה עכשיו אני רוצה ללמוד.

רגע רגע,

יש לך פה בן אדם צריך עזרה.

מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך?

דברים שהם חשובים ביותר.

בלי קשר שאלול עכשיו גם שצריך להשתפר וזה,

כל השנה כולה סתם,

גם בטבת אדם צריך להתנהג ככה.

צריכים להיות בני אדם,

להיות "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי".

אז הדבר השני אומר המהר"ל:

אדם יגיד אולי אני אטעה בהבנה?

אז התשובה היא תטעה בהבנה,

לא יקרה כלום.

מה זאת אומרת לא יקרה כלום?

אני עלול להגיע למסקנות לא נכונות.

אומר המהר"ל שגם אם תגיע למסקנה לא נכונה,

אבל אם כוונתך הייתה לשם הבנת התורה,

הקדוש ברוך הוא מקבל את זה כלימוד.

כי לא העיקר זה התוצאה,

העיקר זה העמל והדרך שאתה עושה בלימוד התורה.

אנחנו אומרים כל יום,

אמורים להגיד,

את ה"יהי רצון",

נכון?

סליחה,

את ההודאה בסוף כשיוצאים מבית המדרש.

מודה לפניך השם אלוקי ואלוקי אבותי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי

מיושבי קרנות,

שהם משכימים ואנו משכימים,

הם משכימים לקבל שכר,

אנו משכימים לקבל שכר,

הם משכימים אנו משכימים לקבל שכר,

והם משכימים ואינם מקבלים שכר.

אנו רצים והם רצים,

אנו רצים וכולי.

אנו עמלים והם עמלים,

נכון?

אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

ראית פעם מישהו עמל ולא מקבל שכר?

ראית דבר כזה?

מישהו הולך לעבוד ולא מקבל שכר בסוף החודש?

אוי ואבוי,

לא יקבל שכר,

הוא הולך למנהל,

נותן לו בראש.

אז החפץ חיים דייק,

אנו עמלים ומקבלים שכר על העמל,

גם אם אין לנו תוצאה ביד.

בסוף אתה למדת את הסוגיה עשר פעמים,

לא זוכר את המסקנה,

לא יודע את המסקנה,

הגעת למסקנה שגויה,

הכל בסדר,

עמלת,

עמלת,

השקעת,

אתה מקבל שכר על העמל.

אבל הם או כל אדם שעובד וצריך להביא תפוקה מסוימת,

נגיד מנהל של חברה אומר לך תשמע,

עכשיו אתה עובד על התוכנה הזאת אני רוצה בסוף השבוע תציג לי מצגת,

כל התוכנה מסודרת.

עמלת,

הלכת,

חזרת,

הבאת בן אדם שיעזור לך,

טה טה טה טה,

בסוף החודש...

בסוף השבוע אין מצגת להציג למנהל חברה.

אין מצגת,

אז לא עשית כלום,

הוא לא מעניין אותו כמה עמלת.

אתה הולך לאדם,

אומר לו תשמע,

אני רוצה שתכין ארון למטבח,

אתה רואה אני רוצה ארון.

מתי?

בעוד חודש יהיה מוכן הארון.

לא הצליח הסנדלר הזה,

הנגר הזה,

היה ידיים שמאליות,

יצא לו ארון גרוע,

לא טוב,

לא עובר.

אז אתה לא משלם לו.

אני לא אשלם לו,

אני ביקשתי ארון.

לא,

תשמע עמלתי אבל על הארון,

תדע לך יצא קצת עקום כי תראה הזה פשוט היה כזה.

אני לא...

אשתי תראה את הארון הזה היא תעיף אותי ואותך,

ביי מה ארון כזה אני לא מקבל.

אבל עמלתי,

שמע השקעתי.

לא מקבלים שכר על עמל,

מקבלים שכר על תוצאה.

בתורה השכר הוא על העמל.

בוא נמשיך.

ודבר זה פירשו במדרש שיר השירים רבה הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה.

רבי יוחנן אמר שני חברים העוסקים בהלכה,

זה אומר בטב של הלכה וזה אומר בטב של הלכה,

הכוונה לא אומר את המקור לדבריו.

הוא לא אומר בטב של הלכה,

הכוונה מקום מבוסס שממנו ניתן לסמוך על זה.

אמר הקדוש...

אומר הקדוש ברוך הוא ודגלו עלי אהבה.

בסדר.

אמר רב אחא יותר מזה,

יותר גרוע,

לא רק שהוא לא מגיע להבנה נכונה הוא מגיע להבנה שהפוכה.

הוא טועה במילים,

הוא טועה בקריאה שלו.

אמר רב אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה,

כגון שאומר במקום ואהבת את השם אלוקיך ואיבת את השם אלוקיך.

אתם קולטים מה הוא אומר?

תהיה אויב להשם.

ככה הוא קורא,

ככה הוא...

זה מה שהוא הצליח להבין פה.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

אמר הקדוש ברוך הוא ודגלו עלי אהבה.

האיבה אני מחשיב אותה כאהבה,

כי הוא עמל,

הוא לא היה...

הוא עשה כל מה שהוא יכול.

פירוש בטב של הלכה,

שורש של הלכה וטעמה.

כל פעם שאתה מסביר הלכה צריך שיהיה לה שורש,

שיהיה לה הבנה,

שיהיה לה טעם,

שיהיה איזה הסבר,

שההסבר יהיה מתקבל על הדעת.

ומפני זה נראה כי הברכה על לימוד התורה לעסוק בדברי תורה,

או לפי הספרדים על דברי תורה.

אבל בין האשכנזים ובין הספרדים אף אחד לא מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו ללמוד

תורה.

לא.

מברכים או לעסוק בדברי תורה או על דברי תורה.

למה לא מברכים וציוונו ללמוד תורה?

כי לימוד זה מה שאתה אומר אמיתי,

ואנחנו לא בטוחים שמה שאנחנו נגיד זה אמיתי,

אנחנו לא בטוחים.

לכן זה בדיוק נוסח הברכה.

אני לא מצפה ממך להגיע אל האמת כבר מההתחלה,

אני מצפה ממך לתת את כל מה שיש לך ולעמול בתורה.

זה מה שאני מצפה ממך.

תגיע למסקנה לא נכונה?

הכל בסדר,

אבל עמלת ביושר,

לא חפפת,

לא הסתכלת ואמרת לחבר שלך בסדר הבנתי יאללה בוא בוא נמשיך.

חכה רגע שנייה רש"י,

בסדר בסדר יש לנו הספק,

טק טק טק טק יאללה נו.

בסדר אביי,

רבא,

הוא אומר אינה מקיימת לשמה הוא אומר אין...

דין מצוות לקיים,

בסדר זה אותו דבר כן,

אותו דבר.

זה לא זה.

חביבי לא ככה עובדים.

תבין כל דבר לאשורו.

לא נעמוד בהספק?

לא נעמוד בהספק.

העיקר שנבין מה אנחנו לומדים,

זה יותר חשוב.

הכי חשוב זה גם לעמוד בהספק וגם להבין את מה שאנחנו לומדים.

אבל אם זה זה כנגד זה,

אז מה אני גורס זוהר?

אם אתה רוצה לגרוס זוהר בלי הבנה זה בסדר גמור,

הנשמה מבינה זה חשוב.

זה טוב לי לגרוס זוהר,

אבל לפני השינה,

שלוש דקות לפני השינה אם אתה רוצה.

אבל אם אתה רוצה ללמוד גמרא זה לא גירסא,

זה להעמיק להבין.

כן רגל.

יש פעמים שהמטרה היא להריץ ולהשיג ידע גדול כמו בסיום התורה ברב...

הוא מזכיר ידע ו...

מסכים איתך.

יש דבר כזה.

יש דבר כזה.

אבל בסדר,

יש גם צד כזה.

אבל גם ההרצה הזאת היא הרצה עם הבנה.

כי אם אתה לא תבין אז אין לך שום ידע,

בסדר?

גם החוק...

חוקרים אומרים שרוב בני האדם מנצלים אולי כחמישה עשר אחוז מהיכולת האינטלקטואלית שלהם בעיון

ובהבנה,

אפילו על אנשים שלומדים דברים מאוד מאוד,

הנדסת חשמל,

לא יודע.

כלומר אנחנו לא מנצלים את הכוחות שיש לנו,

את הכוחות האינטלקטואליים שיש לנו,

אנחנו לא מנצלים אותם.

אם היינו מנצלים אותם,

אלה שניצלו אותם בצורה חזקה אנחנו מכירים אותם,

רבי עקיבא איגר,

החתם סופר,

הרב עובדיה יוסף,

הרב קוק,

הם באמת ניצלו את מה שהשם נתן להם.

אם היינו מנצלים,

אז היו שומעים עליכם כאחד מגדולי האחרונים,

הייתי בא ומבקש ממך ברכה,

אדרבא.

אבל אנחנו לא עושים את זה מספיק.

יש לנו כל מיני מניעות.

למה?

כי אנחנו לא מאמינים בכלל שאנחנו יכולים.

הכל מתחיל מזה.

האדם צריך שיאמין בעצמו,

הרב קוק אומר.

תאמין שאתה יכול ואתה יש לך את היכולות להצליח.

בסדר?

מאוד חשוב.

חשוב גם בתחילת הדרך להבין את זה.

ומפני זה נראה כי הברכה ראינו אין בכי ללמוד תורה,

ואם יש לפרש שכך חנו בכי לעסוק בדברי תורה מפני שהברכה הזאת היא ברכת

המצוות שחייב לברך על כל מצוות עשה,

הוא רוצה לטעון איזה הסבר אחר למה לעסוק בדברי תורה?

כי צריך מעשה.

כל ברכה של ברכת המצוות היא קשורה למעשה.

ואין מצוות עשה אלא בדבר שיש בו מעשה שבו נקרא מצוות עשה שחייב לעשות.

ולכך יש לברך לעסוק,

דהיינו לימוד תורה במעשה,

וזה כאשר הוא מוציא הדיבור.

זה נקרא עסק בתורה שהדיבור נחשב מעשה.

יש מה לדון בזה,

אבל לימוד נקרא הבנת הדבר מה שלמד ואין הברכה רק על מעשה המצווה ואם

למד בעיון לבד אין לו לברך לעסוק בדברי תורה שזה נאמר למעשה.

בסדר?

אמנם נראה לומר כמו שאמרנו,

כי לכך מברכים לעסוק בדברי תורה כי ללמוד תורה לא שייך רק על מי

שלמד מכוון הלכה לאמיתתה,

שבזה שייך לימוד תורה,

ומי שאינו מכוון הלכה לאמיתתה אין לזה לימוד.

ולכך מברכים לעסוק בדברי תורה בין שהוא מכוון הלכה או שאינו מכוון הלכה,

רק שיכוון ללמוד האמת.

מה שחשוב זה שאדם יכוון אל האמת והרבה פעמים זה קורה כשאנחנו לומדים ממישהו

שהוא צעיר מאיתנו,

אוקיי?

אז יש מין הרגשה כזאת שאם אני אטעה אז יהיה פדיחה.

אז אתה לפעמים אתה,

זה קורה,

זה קורה הרבה.

אתה מערבב אותו כי אין לו מספיק ידע כמו שיש לך ואתה רואה שזה

ואחרי זה,

והטעות הכי גדולה זה שאחרי שהבנת שכבר טעית,

אתה לא אומר רגע,

עצור רגע שנייה,

נראה לי שטעיתי,

בוא נחזור רגע אחורה,

הכוונה ככה וככה.

זה אדם אמיתי.

תהיה אמיתי,

תגיד לו טעיתי.

תגיד לו טעיתי,

מה קרה?

אדם,

המידות שלו לפעמים מפריעות לו ללמוד את התורה באמת.

טעית?

תגיד שטעית.

אל תעקם את רש"י ותעקם את הגמרא כדי חס וחלילה שדבריך לא ייסתרו.

מוטב ייסתרו דבריך ולא ייסתרו דברי הגמרא ודברי רש"י.

אוקיי,

זה נקרא ללמוד אמת אף על פי ששגג.

זה בעצם יסודות בלימוד.

לומדים בשביל להבין את האמת,

לא בשביל שאנחנו נרגיש טוב ושנצא שאני תלמיד חכם ושני יודע וכולי.

הרי כי לימוד התורה לעצמו נקל מאוד ואין צריך לחוש לשום דבר.

הנה אומר המהר"ל,

מה אתה מפחד ללמוד?

מה אתה מפחד להיכנס ללימוד?

ממה אתה נרתע?

כל המניעות שיכולות להיות לך הוא פשוט הפך אותם כענן חולף.

מה אתה מפחד שהתורה לא מתאימה לך?

התורה מתאימה לכל אחד.

גם מי שהוא אנאלפבית בגיל ארבעים נהיה גדול הדורות,

רבי עקיבא אחד.

מה אתה מפחד שתטעה בלימוד?

זה גאווה לחשוב שאתה,

זה גאווה לחשוב שאתה עלול לטעות.

זה פשוט שאתה עלול לטעות.

זה פשוט שאתה תטעה.

אתה מתחיל בטעות,

אנחנו טועים כל הזמן בלימוד.

לכן לומדים,

לא לומדים?

מנסים להבין את האמת ואחרי זה משפרים עם הזמן,

משפרים את ההבנה שלנו עם הזמן.

אז למה,

מה הפחד להיכנס ללימוד רציני ועמוק?

זה רק מניעות שיש לאדם מפני שהוא לא מאמין בעצמו.

בסדר?

חשוב מאוד.

מה יקרה אם אמרתי סברה לא טובה והרב שלי יגיד לי מה אתה מבלבל

את המוח?

זה לא נכון מה שאמרת.

לי קרה את זה בפני כל ישיבת אור עציון.

בסדר?

אני לא מאמין איך הצלחתי אחרי זה להמשיך לחיות.

אחד מגדולי הרבנים שם,

מבחירי הרבנים שם,

וכבר אז היה רב גדול מאוד,

ניגשתי אליו ובכל בית המדרש ואמרתי איזה משהו בר"ן בקידושין שהוא היה טעות.

והוא שאג עליי את שאגת חייו:

"מה אתה מדבר?

מה אתה?",

ייבש אותי.

ואני מודה לו שהוא עשה לי את זה.

אני מודה לו על כך.

העמיד אותי על הטעות.

מבין?

זה לא לבעלי לב חלש,

אוקיי?

אבל,

אבל,

ייבש אותי.

לא נעלבתי,

כי כי זה היה חשוב.

העמיד אותי על טעותי,

ואמרתי בסדר,

הבנתי,

טעיתי,

טעיתי.

לא יודע אם זה שיעור א' או ב' או יותר,

אולי הייתי אברך אז,

לא יודע.

אבל אני עלול לטעות.

מה הבעיה?

אני אני לא שלם,

אני אני חסר.

בגלל זה אני בא ללמוד את התורה כדי להשתלם.

ככה אדם צריך לבוא,

לבוא בלי רתייה ובלי שום מניעה וללמוד.

אוקיי.

עכשיו,

רבותיי,

בוא נמשיך.

חבל שזה רק עד שבע,

אתם יודעים,

אין מספיק זמן לדבר,

אין מספיק זמן לפתח את הדברים.

אז אולי נתחיל בשש.

מה אתם אומרים?

במקום שש ורבע?

עשינו את זה שנה שעברה?

רגע,

מישהו משנה שעברה יכול להגיד לי אם עשינו את זה?

כן,

עשינו את זה.

אז אנחנו בשש עד שבע.

אוקיי?

כל יום חמישי הלימוד אמונה הוא משש עד שבע,

לא משש ורבע.

אוקיי?

זהו,

זה כבר שנדע מעכשיו שלא נפסיד.

הרי כי לימוד התורה לעצמו נקל מאוד ואין צריך לשום דבר.

אמנם,

עכשיו המהר"ל עומד על בעיה אובייקטיבית בלימוד התורה.

עד עכשיו זה היה בעיה סובייקטיבית כי אתה פשוט יש לך איזה מניעות אישיות.

עכשיו יש בעיה אובייקטיבית בלימוד התורה שחייבים להכיר אותה.

אומר המהר"ל:

אמנם,

זה כבר פתיח להתחלה חדשה.

לשום דברי תורה לפני זולתו,

נגיד רב לתלמיד או חברותא בוגרת לחברותא צעירה,

או אם אתה לומד עם מישהו צעיר יותר,

בסדר?

לשום דברי תורה לפני זולתו הוא קשה משני פנים.

האחד,

כי אם אינו מכוון ההלכה להאיר עיני זולתו בדבר אמת,

למה לא?

כי תכלית מה שיכוון המניח דברי תורה לפני זולתו להחכימו בדברי אמת ויושר,

ודרך האמת רחוק משימצא,

קשה להגיע לאמת מיד על ההתחלה,

וכל שכן בדורות האלו שאבדה חכמה מבני אדם.

זה היה לפני 400 שנה,

אז תוסיפו עוד 400 שנה,

עוד 400 שנים של הדרדרות.

השני,

אף אם הוא מכוון ההלכה,

מי יודע אם יהיו לרצון אמרי פיו לזולתו?

השאלה אם זה יתקבל אצל חברו בצורה טובה,

בצורה אמיתית,

בצורה נכונה.

ואם לא יהיו לרצון,

עדיין לא הועיל דבר.

ואין ספק כי כל פעולה אשר רחוק שיגיע הפועל אל תכלית כוונתו,

אין ראוי שיפעל אותה פעולה,

שלא יהיה פעולתו לריק ולבטלה.

אדם פועל פעולה,

צריך שהפעולה שלו תהיה פעולה שהיא משמעותית.

אם מלכתחילה אתה יודע שהפעולה שלך היא לא משמעותית,

היא חסרת טעם,

תימנע מלפעול אותה.

והדבר הזה אשר אמרנו אף בדורות השלמים היה צריך לאדם זריזות יתירה שלא ייכשל

בזה.

עכשיו תראו דבר עצום,

מי שלמד ברכות יכול להיות שהוא ראה את זה ככה על הדרך,

אבל הוא מדגיש פה המהר"ל משהו מאוד מאוד קשה שמגלה עלינו,

על בני האדם,

משהו לא כל כך נעים.

תראו מה אומרת הגמרא במסכת ברכות,

בגלל זה ביקשתי ממך שתביא לי מסכת ברכות.

הגמרא מביאה את תפילתו של רבי נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש היה מתפלל

תפילה קצרה.

אמרו לו תלמידיו:

מה מקום לתפילה זו?

הוא אמר להם:

בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי,

וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.

מכאן אגב נלמד,

זה נפסק להלכה אגב,

שבתחילת הלימוד אומרים יהי רצון ובסוף הלימוד אומרים מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי

בית המדרש.

בסדר?

כדאי להיזכר גם אם שכחנו להגיד לא נורא אבל כדאי להיזכר,

בהרבה פעמים במסכתות זה כתוב בכריכה.

זה תקף לכל היום אפילו שלפעמים יוצאים ונכנסים לבית המדרש,

זה תקף לכל היום,

אחד בבוקר ואחד בערב,

לא כל פעם שיוצאים ונכנסים לבית המדרש.

עכשיו באה הגמרא ואומרת:

מה זה התפילה הזאת שאמר רבי נחוניא בן הקנה?

תנו רבנן:

בכניסתו מה הוא אומר?

יהי רצון לפניך השם אלוקי שלא יארע דבר תקלה על ידי,

ולא אכשל בדבר הלכה,

וישמחו בי חבריי.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה,

תפרשו את הביטוי מה שכתוב כאן:

יהי רצון מלפניך שיהיה כן,

שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה,

וישמחו בי חבריי.

מה הכוונה וישמחו בי חבריי?

מה אתם חושבים?

מה הכוונה?

ישמחו על הטעות שלי.

כולכם חושבים ככה?

מה תגידו?

מה אתם מבינים?

חגי,

מה אתה מבין?

שישמחו בי חבריי,

שיפרגנו.

נכון,

לכאורה זה הפשט.

שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל,

חגי אתה צדקת אבל,

ולא אכשל בדבר הלכה,

וגם שישמחו בי חבריי,

שיהיה לי כיף בבית המדרש,

שהאנשים יפרגנו,

שיראו שאני לומד יגידו תשמע איזה כיף אתה לומד יפה ובוא יש לנו שאלה.

לא הבנו פה משהו בדף מקורות והרב עכשיו לא נמצא אז אתה יכול לעזור

לי?

וואלה תשמע שואלים אותי איזה כיף אני כבר ככה עוזר הרב וזה,

פשש אני וזה.

אז לא,

זה לא הפשט פה,

לצערנו הרב.

בואו תראו מה רש"י מפרש.

אומר רש"י:

ולא אכשל וישמחו חברי על כשלוני.

שומע?

מה אתה אומר?

למה?

למה שזה החברים שלי ישמחו שאני נכשל?

שלא יהיה דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה,

ומכוח זה שאכשל בדבר הלכה,

מה חברים שלי יגידו לי?

פחחח לא הבנת כלום,

תראה שמעת מה הוא אמר ברמב"ם?

לא מבין כלום זה.

מה,

אנשים כאלה רעים?

אנשים כל כך רעים?

למה?

רש"י מפרש אנשים רעים.

למה לא תפרש כמו שפירש חגי?

פירוש הרבה יותר נחמד,

נעים.

שלא אכשל בדבר הלכה,

וישמחו וזה,

וגם שישמחו בי חברי,

שיהיה לי כיף.

אומר רש"י:

לא לא אל תהיה תמים.

תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

לא עם האנשים.

סתם זה וורט שאנשים רגילים להגיד.

אל תהיה תמים.

אנחנו מתפללים שאני אלמד ולא אכשל בדבר הלכה,

ושלא יצחקו עליי החברים כשאני אומר טעות.

למה?

אומר המהר"ל:

בוא נעשה לך היכרות עם נפש האדם.

תכיר,

תכיר מה זה אדם.

גם אם הם לא יצחקו עליך בפנים,

אומר המהר"ל וזו מידה שצריך לעקור אותה מיד בתחילת הדרך,

אדם נוטה לשמוח כשחברו נכשל.

כשאני לומד חברותא ואני אומר ככה והוא אומר ככה,

ואומר לא לא הבנת מה זה נ.ד.

יוצא לקיומו,

זה ככה,

ולא הבנת מה זה עיגונא,

ולא הבנת מה זה,

והוא המצאו בהשפעה וזה וחתום וקדימה.

עכשיו אני מסתכל וזה ואני אומר לו מה פתאום?

זה הכוונה ככה וככה.

כשאנחנו הולכים לשאול מישהו,

או כשאנחנו מסתכלים רש"י,

או מסתכלים לא יודע שוטנשטיין לא יודע מה,

ואז אני רואה שמה שאמרתי זה נכון,

מתגנב חיוך קטן.

נכון?

אתה רואה פעם הבאה אל תתווכח,

כן,

בוא.

זה במקרה הזה.

אבל לפעמים גם אני לא אומר כלום,

אבל הלב שמח כל כך.

נפש האדם,

תעשה פיייס איט,

אתה צריך להבין את זה,

נפשו של האדם נוטה לשמוח בשעה שחברו נכשל,

במיוחד כשהוא היה הבר פלוגתא שלו בדבר הזה.

אנחנו צריכים לעקור את המידה הזאת,

שאני אשמח בהצלחת חברי,

לא במפלתו חלילה.

ולכן רבי נחוניא בן הקנה שהיה תנא אלוקי מקובל,

משהו אדיר,

אתם יודעים שאנה בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה,

זה הוא חיבר את זה,

ויש שמה שמות קודש,

יש שמה את השם המפורש.

משהו אדיר.

הוא אומר אני יודע מה זה אדם,

אני יודע מה זה.

ואפילו תלמיד חכם.

יש בנפש משהו לא טוב מקולקל צריך לתקן אותו.

אנחנו לא נולדנו מושלמים בעולם.

אנחנו נולדנו,

יצר לב האדם רע מנעוריו,

האדם הוא טוב מבריאתו,

אבל הוא נולד עם פגמים.

הוא טוב,

אבל יש בו פגמים.

ואת הפגמים האלה צריך לתקן.

ומוטב שנדע את זה בתחילת הדרך,

שאדם ידע שיש לו שמחה במפלת חברו.

זה נטייה בנפש.

וצריך לעקור אותה לאט לאט,

לא ביום אחד,

לא ביומיים.

איך אני אעקור אותה?

ברגע שאני אבין,

אבל זה נושא לשיעור אחר ואני לא אספיק,

ברגע שאני אבין שהצלחה שלך תהיה זו הצלחה שלי בעצם,

שהצלחה של יוסף שלום זו הצלחה שלי.

אנחנו לא באמת כל אחד מחולק מחברו.

אנחנו נשמה אלוקית אחת שבעצם זה נקרא נשמת ישראל כנסת ישראל ואנחנו מפורדים בגוף.

אבל בנשמה אנחנו אחד ולכן אם אתה מצליח אני צריך לרקוד.

בסדר?

למה?

כי באמת אנחנו נשמה אחת.

מי שרוצה להאריך בזה יש ספר התניא פרק ל"ב,

שמה הוא מדבר על כך שכל כלל ישראל זה נשמה אחת שמפורדת לחתיכות קטנות

וכל אחד יש לו חתיכה אחת קטנה או גדולה,

תלוי.

אבל על כל פנים הצלחה שלך היא הצלחתי,

ולא הצלחתך היא כשלוני והצלחתי היא כשלונך.

וזה כשאתה הולך למכרז שנגיד עכשיו אתה הולך למכרז ואתה רוצה לקנות איזה...

450 יחידות דיור,

בסדר?

אם אתה איזה איל הון ואתה עכשיו נלחם עם החבר ואומר לו הצלחתך זה

כישלוני.

אם הוא מצליח...

לא,

אנחנו לא עכשיו הולכים למכרז של זה.

אנחנו באנו ללמוד תורה.

באנו פה לקדם את עצמנו בלימוד התורה,

להיות אנשים טובים יותר וזה.

הצלחתך היא הצלחתי,

אם אתה הבנת טוב את הרשב"א והסברת אותו נכון,

והרב קראוס אמר לך כל הכבוד,

תשמע,

אז אני שמח בשבילך.

למה?

כי התקדמת,

קידמת את כל כלל ישראל.

ככה התפיסה שלנו צריכה להיות.

אז אומר המהר"ל,

אני עכשיו ממש בקצירת העומר,

אומר המהר"ל,

ולא יכשלו בי בדבר הלכה,

הרי שאף בתלמיד חכם גדול לב האדם נוטה לשמוח כאשר ימצא בדברי זולתו חיסרון,

כי כל אדם בטבעו ששמח בשלמות אשר יש לו על זולתו.

זה צריך למרקר את המשפט הזה.

ולכך מתפלל שלא ילך אחר טבעו וישמח כשחברו נכשל בדבר הלכה והוא אינו נכשל.

תתפלל שלא יקרה הדבר הזה.

תתפלל שהשם ייתן לך את הכוחות להתגבר,

להתעלות לגודל השעה ולהבין מה אני משחק בקוביות,

מה אני משחק בקטנות,

שהוא ואני הבנתי את רש"י והוא לא הבין,

אני צוחק עליו וזה.

אנחנו צריכים לעלות מעל זה,

להיות אנשים גבוהים,

להיות אנשים גדולים.

הרי סך הכול שנינו צריכים להבין את הגמרא,

הצלחתך היא הצלחתי,

הצלחתי היא הצלחתך.

זה...

אחרי זה הוא אומר,

ואם כי יש לפרש ההיפך,

זה מה שחגי פירש,

אוקיי?

מה שאמר וישמחו בי חבריי,

תפילה שישמחו חבריו בו כאשר לא יכשל בדבר הלכה,

ואין המאמר סובל זה.

הוא מסביר גם למה.

שעדיין לא אמר שיאמר דבר הלכה,

רק אמר בדרך שלילה שלא יכשל בדבר הלכה,

אז איך יכול להיות שהם ישמחו בזה שלא נכשלתי?

ואולי לא יאמר דבר הלכה כלל,

כי לא כל אדם אומר דבר הלכה בבית המדרש.

ועל לומר יהי רצון שלא תארע תקלה על ידי וישמחו בי חבריי,

ופירוש רש"י זה יוכיח ולכן הבאתי לכם את הפירוש שלו עכשיו.

ואם הדבר הוא כך בשלמי המעלה,

אני מחפש מקום לעצור,

בסדר?

כמו כל פעם.

ואם הדבר הוא כך בשלמי המעלה,

מכל שכן בדור הבלתי שלם אשר כל דברי זולתו אינם לו לרצון כי לא

ילמד זכות,

כתוב פה ילמוד אז זה לא נכון,

כי לא ילמד זכות על האומר,

והרי הקושי מצד שני פנים,

אז זה בעצם פה אנחנו נעצור.

הקושי האובייקטיבי הוא שאולי אתה לא תצליח להסביר נכון את הדברים לזולתך ואז לא

אמרת אמת,

והדבר השני שגם אם כן תצליח הוא אולי לא ישמח בזה ולא יקבל דבריך

כי הוא לא ישמח בהצלחתך אלא ישמח בכישלונך,

ועל זה מתפללים.

ועכשיו ובהמשך אנחנו נראה איך אנחנו עונים על הבעיה הזאת.

שיהיה לנו בהצלחה.