Subscribe
Share
Share
Embed
What type of rest do we yearn for on Shabbat? How do we frame our mindset during the week to prepare for Shabbat and how can we transform our Shabbat experience? Using the teachings of Rabbi Yaakov Meir Shechter, a leading Breslov Rabbi, in his sefer Yom Machmadim, we build tools towards enhancing our ability to connect to the day of rest.
Okay, חבר'ה, last, last, this is our last שיעור of the year. It's our last שיעור of the year.
דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי דיי ד- שובה השם, עד מתי והנחם על עבדיך.
אזוי, במדינה, בארץ ישראל.
איי ריי ריי ריי. Oh, oh.
איי ריי ריי ריי.
איי, איי.
איי ריי ריי ריי. Oh, oh.
איי, איי. 나나나나나나.
나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나나-נא, 나나나, 나나나, oh. 나나나, oh. 나나나, oh. 나나나, 아이 아이 아이.
Beautiful, חברה.
יישר כוח, everyone. Thank you for being with us.
דף ק, give me a little bit of water.
Thank you. Alright, so we have, this is the last, the last שיעור of of the week, of the for us, of of the year. And I'm saying thank you השם, ממש, thank you הקדוש ברוך הוא. And also to say like with Oz's the קדושה, you ain't seen nothing yet, הקדוש ברוך הוא.
We're just, just getting started. Just getting started. So, there is a, there's a famous saying that we say, you can pass. Is this the right one? Yeah, you could pass these around for those that don't have a ספר.
The famous saying is that this is שבת מברכים תשפ"ו. This is really שבת מברכים תשפ"ו. Because based on a piece that we saw last year, I had such a חשק to do it again this year. But I know for sure we did it last year.
It's a open up, just for those that have the ספר, quickly, quickly, דף צ"ח. The just the first paragraph over there, just to remind us of a famous תורה from the בעל שם טוב הקדוש that רב בודרמן reminded us of. And I remember I once said this one year in שול and the person, someone didn't hear who I said it in the name of. And then, I, they came up to me after, this is years ago in בית סטון, and the person heard, and afterwards came up to me after דאווענען and said, who'd you say this in the name of? I said, the בעל שם טוב.
And it was like, ah. It was like a... You'll see what I'm talking about.
הרב הקדוש בעל התניא זכותו יגן עלינו אמר משם רבו המגיד הגדול במעזריטש, זכותו יגן עלינו.
It's not the pages I gave out, it's in the ספר. So the אלטע רבי said in the name of the מגיד of מעזריטש who said it בשמי קדישא של מורנו בעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו, in the name of the בעל שם הקדוש, שבשבת זו אין מברכים את החודש. It should have been שבת מברכים this שבת. I mean we're still doing it for ברענגען, but there's no יהי רצון and everything.
Why? How come there's no שבת מברכים?
כי בשבת זו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מברך את החודש. The ריבונו של עולם himself is giving, you can't, you can't really give the ברכה for ברכת החודש for תשפ"ו. That can only come from the ריבונו של עולם. That the, that השם יתברך himself is benching the new month, which really means, ובכוח ברכת החודש זו אנו מברכים את כל שאר חודשי השנה.
And there in that, in that level, we're basically benching the whole year. And in that piece, the rest of the piece that we did last year, we see that it was basically a wake up call of רב בודרמן was saying, חברה, this is not a שבת, this is not a שבת you just have a nice thing to say at the table. This is a, this is a שבת where you want to put everything in it and you want to get rid of anything that holds you back from growing and from feeling elated and from going inside it בקדושה ובטהרה. To go inside it with a newfound, a newfound presence, a newfound appreciation of what it means to be a יהודי, what it means to have שבת קודש.
But so now if you open up on דף רפ"ו is what we're up to, it's השגחה פרטית that the תורה that we're up to really relates to this ענין of what to focus on this coming שבת.
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אמן. The תורה we're going to be learning today is short piece.
There's a lot to do. It's ערב יום טוב, it's ערב שבת, so I'll just just for a few minutes. But the תורה we're doing today is about in קידוש. In קידוש, especially the based on, it's it's based on the פסוקים that many of us don't say in our קידוש.
אם תשיב משבת רגלך, עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר. So many of the הלכות of שבת, ממש so many of the הלכות of שבת are based on on on these few פסוקים. It's unbelievable, so many of the הלכות.
אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה' דבר.
What's the עבודה, חברה? What is the, what is רבינו going to say to us that has to do with what is קידוש telling us? But באמת, I want to say, what is this telling us in terms of the last שבת of the year? If the רבונו של עולם בכבודו ובעצמו is בענטשן the new, he's doing ברכת החודש this שבת. That that means that כל השערים פתוחים, everything is, everything is wide open. Whatever that means, it should be something that's tangible, but every Friday here we're trying to find more and more tangible places on a למעשה level.So it says like this, אם תשיב משבת רגלך on the bottom.
כותב השם משמואל בסוכטשוב, רבי, a גאון אדיר he says, וזה לשונו.
והגיד כבוד קדושת אבי האדמו"ר זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא. What does it mean אם תשיב משבת רגלך? So the פשט is what? What is the פשט, אם תשיב משבת רגלך? Refrain. From? Regular what you do. No, that that's, that's already דרש.
That's, those are already דרשים. Schedule? Huh? Your feet. Your feet.
רגלך, you.
We're so accustomed to run to the דרש already. The פשט, פשט, פשט. See, during the week I'm walking around. I'm walking around, I'm going everywhere.
On שבת I walk like a giant by not walking.
אם תשיב משבת רגלך. So the, so the סוכטשובר רבי says, what does this mean? The פשט is that you're not running around.
הפירוש, הרגל שלך.
This is the ווארט we said מוצאי שבת, at סליחות. Every year we say this. Rav Weinberger always says סליחות night is always, it's a, there's a name for it, it's called שעריך ירושלים, the gates of ירושלים. You're entering into the gates of ירושלים together, into סליחות night, into this place called, called ירושלים, called מקום המקדש, culminating, climaxing with יום כיפור.
But the פסוק says, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. So I said a דרש like this, עומדות היו רגלינו. If you want to go into שעריך ירושלים, עומדות היו רגלינו, which means your הרגל has has to stop.
עומדות, it doesn't have no room to go into שעריך ירושלים.
What does that mean? You're open for anything. You're open, you're open, you're open for what השם wants to give you a taste of you.
עומדות היו רגלינו, your הרגל. Rav Kook says there could be only one הרגל a ייד could have.
You know which one?
תרגלנו בתורתך he says. Rav Kook says there's only one הרגל, that I have a הרגל that I שטייג. That's it. Other than that, הרגלים, habits, there's it עומדות היו רגלינו.
Why? Because שעריך ירושלים there's no room, there is no room for הרגלים, for habits. This is what I did last week, that's what I did it today.So he says, what is he saying over here? The סוכטשובר רבי says the הרגל, אם תשיב משבת רגלך, הרגל שלך.
היינו, שלא יעשה מעשיו על צד ההרגל. This שבת, however you have your שבת this שבת, should have nothing to do with how you kept last שבת.
The way you approach each תפילה should be nothing, and and we speak about this a lot. Sometimes, חברה in שול, myself included, 100 percent. Especially when it comes to ראש השנה, יום כיפור, but even on שבת, oh, I remember but last year we did it like, last שבת was stronger. Well two years ago was stronger.
That's, that's, sorry, that's no, עומדות היו רגלינו.
אם תשיב משבת רגלך, stop. Stop. That's, that's not שייך.
That think, that thought has nothing to do with שבת, nothing to do with שבת. Maybe, maybe, maybe, while we're tasting the soup, wow, you know, in your mind, sometimes you even say it and that's like the dumbest thing in the world, sweetie, last שבת it was like really much, I don't know, there's, you feeling okay? Yeah, why, what's wrong? I don't know, the soup is הרגל. You get the הרגל habit. What what what it's like?
שום דבר, שום דבר, לא קשור, לא שייך, לא עניין שלנו בכלל.
היינו שלא יעשה מעשה על צד ההרגל, that what you do should never be על צד ההרגל ומצוות אנשים מלומדה.
רק בחיוס חדשה ובהתלהבות.
עד כאן לשונו. It has to be with new passion and with enthusiasm.
עד כאן לשונו דסכר שובר. Now comes and says like this.
כי לפעמים מחמת ההרגל, אין האדם מחשיב כהוגן את קדושת השבת בשלימות. Quite often, you think you're in שבת, you think you're in the קדושה of שבת.
When these thoughts pop in, they yank you right out of קדושה of שבת.
שהשטן זה היצר הרע מפתה אותו שאינו צריך להתאמץ כל כך לנצל את יום השבת כדבעי. The seduction, the voice, the sound of seduction comes and says, listen, you already know what it's like, so you don't have to work so hard to feel because you already know, you have that activated. That ניגון will activate it, that שמועס will activate it, that ווארט that you say every year will be activated.
And therefore you don't have to להתאמץ כל כך.
כדבעי, כדבעי means, כמו שצריך. Right?
כדבעי, in Aramaic, כמו שצריך. You don't have to, you don't have to כמו שצריך.
Why? You already have this in you. You're not a בעל תשובה, and even if you are, you've been פרום for 10 years. It's fine. You have it, you have it going already.
שום, חס ושלום.And then he says, but that's not the only reason. Why also shouldn't, and this is why this piece hit me so much for this שבת, why don't you have to try so hard if you're not feeling it? Look at the bottom line.
שהרי יש לו תשלומין בשבת הבאה. Don't worry.
תשלומין. You could, you could make it up next שבת.
חבר'ה, next שבת is תשפ"ו. Has nothing to do with תשפ"ה.
After the תקיעה of the first day, after Yossi's gonna blow on the first, after those first תקיעות, it has no שייכות at all.
תשפ"ו, next שבת שובה, it's crazy. Next שבת, שבת, the following שבת, there's not תשלומין, but really, in אמת, there's not, there's never really תשלומין when it comes to שבת. But in my mind, if I'm not feeling it now, whatever, there's always next שבת.
Yeah? Six אידן were killed yesterday. They don't have next שבת from last שבת. What do we know? What if we have next שבת? What do we know if we have this שבת?
מה אנחנו יודעים בכלל? We have no idea what we have, how much we have it, when we have it.
היום.
תורה ע"ר, ליקוטי מוהר"ן. It's the only תורה I need us to, I have to read these days.
היום אם בקולו תשמעו. So since if I really live like that, הרגל, then הרגל never becomes part of my deal.
If I really live like that. I'm not סומך על מה שהיה yesterday and I'm not expecting that what tomorrow is supposed to bring will bring.
והנה פשיטא שהדברים בטלים הם. The רבי says, this is שטות to talk like this.
כל שבת ושבת היא קדושה בפני עצמה. Every single שבת is its own world, its own התעלות העולמות, a completely new world.
וחובת האדם להתחדש מדי שבת בשבתו. You have to be מתחדש every single שבת.
Someone came to me once and said, it's very hard to follow you. I'm like, why? He said, because you don't, you never sing the same ניגונים from week to week. He said, and I came here because it's supposed to be a קרליבך מנין, he said. Because that's how we advertised the place.
Right, it was advertised as it. Right. Yeah, I said to him, you think ר' שלמה would be able to sing the same, like you really think he would do? He didn't? I'm like, That's what ר' בן ציון always said. What's that?
ר' בן ציון would always say.
He would say that, right?
קרליבך didn't דאווענען a קרליבך. Never.
מה פתאום.
וכל, and he would know, ר' מאיר.
And he would know. Always חדש.
וחובת האדם להתחדש מדי שבת בשבתו. There's an obligation on a person to renew themselves every single שבת.
ולא להיטבע חס ושלום. Not to sink, not to drown, חס ושלום, ברגשי ההרגל. It's easy, he says this is drowning territory. What you become accustomed to and habits, even if they're holy habits, they're still habits.
And those things can drown you. They have this כח to ממש pull you beneath the water.
חס ושלום ברגשי ההרגל, שהיצר הרע מנסה להכשילו.
עוד פירוש, השם משמואל.
One more thing he says, the סכר שובר, בשם אביב הקדוש בעל האבני נזר.
זכותו יגן עלינו. Remember who the אבני נזר's father… The קאצקער.
שבכל ימות החול הנפש, שבכל ימות החול, הנפש מושכת למעלה והגוף מושך למטה.
Every, this is a beautiful line. Every day of every weekday, the soul is is is pulling you up, but the body is pulling you down.
וביום השבת שוב אין הגוף מתנגד להנפש ונעשה שלום. But somehow, there's no מלחמה between the body and the soul on שבת, and there's שלום.
Like all week long, the tension that we feel really stems from the fact that there's an internal battle taking place whether we're conscious of it or not, that my soul is telling me, just follow me, and the body said, I've been burned before, I'm okay here, I'd rather stay here. And there's a מלחמה every weekday.
שבת comes and suddenly there's שלום between the two. Now you got to eat.
What's that? So now you have to eat. But you do it exactly, but the אכילה, the אכילה is being really drawn, you know, to a to a higher place. You know there's some people that like they're not doing, you know, the גבוה, the צדיקים. They find it hard to eat, they can't Of course.
They can't eat hard to eat on שבת because there's so much שלום between your נשמה. Of course. Of course, but they נכון, נכון. You see the real truth, the truth of what's holy and what's not.
100%.
מאה אחוז רבי חיים. 100%.
ואפשר אז להפוך.
So since when the when when there's שלום between the נשמה and the גוף, אפשר אז להפוך את כל עניני רגליך, היינו עניני הפחיתות. You can flip over all the ענינים of רגליך. Here he's saying it doesn't just mean habitual, it also means דברים רגילים, or it could mean also lower things, like where the רגל is.
רגליך, the bottom.
You could flip it over להופכם להיות לקדש השם מכובד. This is what this is what he's just quoting here from the from the קידוש.
אם תשיב משבת רגלך, right? And then you could change it לקדש השם מכובד, all the רגל.
להופכם לקדש השם מכובד.
וזהו הפירוש בדברי הגמרא, שמדליקין נרות שבת משום שלום ביתו. The גמרא in שבת says that's why we light שבת candles, bring שלום in, שלום. Who had that? What was that שלום in the home? What was that?
שלומו של אורח. Huh.
That's amazing. Amazing.
היינו, היינו, there's a lot of סגולות, there's a lot of סגולות.
היינו, we're going to lift it up.
היינו כדי להשרות שלום בין הגוף לנשמה, that there should be peace between the body and the soul, על ידי שישעבד את תאוות הגוף לנשמה, וממילא ירגיש את קדושת נועם השבת. Like we say in כל אכסף, that we משעבד, we subdue all the תאוות of the גוף towards the נשמה. That's why it's so hard for them to eat, because they're saying I have no idea what I'm going to do with this. Ah, but I have to have שבת meals, so I'll be יוצא.
I have to be יוצא something. Remember the difference? I once heard this by old ברסלבר חסידים. I said it a few times, but it really, I've never experienced this. Bless me to experience this.
They said, you know, like how גשמאק we feel when we we had a whole meal, but we realized that we didn't bench, and we didn't even have something that we're מחייב us to say, I'm sorry, we didn't wash, and we didn't eat anything that would מחייב us to say an על המחיה, and we could just say a בורא נפשות. Everyone ever happened? Like you eat a whole thing, somehow it didn't happen that you ate bread or מזונות? on יום כיפור. Sushi. Or right.
Steak and potatoes. Right, so you're like, ah, I feel so שבע. And you're like, okay, I got to start, oh I don't, oh! It's never like, oh man, I don't have to. Right?
ברסלבר, there's a big צדיק.
He was, I have a ספר on his life in my my my library, and I when I read it, I couldn't I couldn't stop flip flipping the pages. His name was רב שמואל שפירא. He was known as the שרף. He was like a מלאך.
This this this יהד'לה was a מלאך. He was one of the leading ברסלבר figures, even though he would never call himself a leading ברסלבר figure, in the 70s and 80s, 60s, 70s, and 80s, people, he was it was something else, רב שמואל שפירא. His son, I think, died last year, רב שמעון שפירא, was a big big big face in ברסלב. They were they were big עובדים.
עובדים. What do you do? You're an, you're an עובד.
רב שמואל שפירא said like this, or he didn't say like this, it was said about him like this. It was said about him that he would force himself to eat כזית of bread in order to bench.
In order to say the ברכות, בונה ירושלים, in. in order to say these ברוכות, like this is really the level you're speaking about over here, right? So on שבת of course, when we have these ענינים of like, אז תתענג על השם, it's it's a little bit hard to connect to the whole זך. I mean listen, we have it really nice here, but many of us has been to like, you know, Five Towns קידושים. I grew up in Beverly Hills קידושים, listen.
The קידוש sometimes after דאווענען, you know, would feed like, like it could feed like fifty ישיבות that I know of here in ארץ ישראל, for the week, you know. These things have very little to do with אז תתענג על השם. Very little to do with like אם תשיב משבת רגלך, the whole thing, but somehow, when there's peace between the body and the soul, there's a פתח here to say, all those things that usually bring my נשמה down, I could do it בשלום, and I could lift it up. And then I could have a meal and not פרעס, but I could eat like a מענטש and not feel tired afterwards, and not feel yucky afterwards.
And that's שלום between the גוף and the נשמה in this world. Eli. Yeah, I had the זכות to be by רב חיים שמואלביץ long time ago, and on nights when they did רב שמשון פינקוס and he would run around the מנין, like looking for ברוכות, you make a ברכה, he'd be there, I don't know how with everything. Running after the opportunity to say a ברכה, to to, yeah.
He wasn't young. Oh, no. He was a סנדק by one of the בריתן I was at by רב צבי קרמר, and he was the סנדק there, wow. It was unbelievable to see this this is the whole מציאות was, how could I say another ברכה? I mean he, the שלום between the גוף and the נשמה was really running all week long and on שבת it went even a higher מדרגה somehow.
אם תשיב משבת רגלך.Okay, so just one more thing here that I feel is very important we could add in over here, as a like a למעשה maybe thing that we could be conscious of this שבת, to rip ourselves out of any הרגל we may be used to. And that is that what do we do with the חלות when we say קידוש? Cover them. Why? Why do we cover them? So they're not embarrassed. Why won't they be embarrassed? Why should they be embarrassed? Because you're making a ברכה first on them, right? Okay, so now he goes deeper with this, obviously.
נוהגין לכסות את החלות כדי שלא יראה הפת בושתו, שאין מקדשין עליו אלא על היין. Exactly what you guys just said right now. This is the טור says this in the name of the ירושלמי. Someone yesterday, two days ago I was in a meeting with someone who started he was just challenging me, it was like really, really challenging me about בבלי versus ירושלמי, hardcore.
I never had it like this, like really hardcore. Like, do you learn any, when was the last time you quoted a ירושלמי, he said to me or like, you know, things like that, right? And I said to him, you know what I'm going to do?
אין בעיה. I'm going to go out of my way באמת and try to make notice of every time I see a ירושלמי and see if it שטימט with what you with what you with your whole מהלך חשבה. It's a person that feels that ירושלמי is not, בבלי, we're done with בבלי.
גמרנו עם זה. See what you guys look like right now as I said that. We're done with בבלי, right? Are we done with בבלי? I barely started. Correct answer.
What's that? You barely started? I barely started. You know someone, in order to, in order to learn to be a ירושלמי, he had to forget תלמוד בבלי. You have to forget בבלי, right. Another level.
Right. So this is to start learning גמרא there. The הלכה from the טור is brought down in the name of ירושלמי, what we just said.
זאת אומרת, the ענין of going out of your way to not embarrass someone must be really קשור to an ענין פנימיות of ארץ ישראל.
It's a big תיקון that has to be going on here. Because this הלכה is brought down in the name of the ירושלמי. That means that really in the פנימיות, our עבודה here is to go out of our way, out of our הרגל, to make sure no יהודי will ever feels embarrassed, no matter what.
ומעתה ישא כל בר לבב קל וחומר לעצמו.
Take the קל וחומר. You're so מקפיד that bread doesn't get embarrassed?
אם הקפידו חז"ל שלא לבייש פת, חז"ל were so מקפיד that bread doesn't get embarrassed, עד כמה צריך להזהר ולסרח כמטחווי קשת מלבייש בר ישראל.
כמו שכותב רש"י על הפסוק, and this is he says this so beautifully from רש"י, says the end of פרשת יתרו, like רש"י says in the פסוק ולא תעלה במעלות על מזבחי. Remember what the וורט is over there? Right.
לא תעלה במעלות על מזבחי. It's a lot of different דרשות there, why? One is that you there's מקום ערוה is is is is covered, and also לא תעלה במעלות על מזבחי. when it comes to, right?
לא תעלה במעלות על מזבחי. Don't don't hold yourself to be so high.
So here he says, הרי רש"י says והדברים קל וחומר.
מה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן? You're also giving כבוד to the אבנים, you don't you don't rush up there. You're giving כבוד to stones because they're holy and they have no דעת, אמרה תורה.
הא ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון.
But they have a purpose in this world. They're serving us something. They serve as a conduit through which a person ascends. And if something has a שליחות in this world, even if it's a דומם.
How do you say דומם in English? Adamant? Inadamant. object, thing, you give כבוד to it. The תורה goes out of its way to say give it כבוד.
חברך sorry, ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.
It's a great story in the bottom over here about Baron Rothschild. You'll you'll see it inside except at the ending, but I think that this is a great way to just, even if we know the ווארט. When was the last time we thought of why are the חלות covered, consciously and דאווען'ד at that moment? Last week? No, I I'm pretty sure I heard from רב שלמה that well you cover the the the חלות at the table so they shouldn't be embarrassed, and then you're yelling at your kids. You know, you missed the point.
Yeah. Yeah. Was it? It's very good. Thank you for bringing that up, נחום.
It's true. It's true. personally? I know. It's it's true.
This is things that happened, דברים שבכל יום. But it's good to get us get us out of our הרגלים. Do you know how many things we do on שבת that are holy but they're out of הרגל? So many things. This covering of the חלה is a great example.
שבת is filled with הרגלים, and they're holy הרגלים. But because we stop thinking about why we do it, there's no חיות in it. There's no חיות in it. A few weeks ago one of the חברה came to me, he said to me, "Wow." I said, "I was flying tonight in שול." I said, "Yeah? What what what what what caught you?" He said, "I was making the צורה of a סגול when I turned around when I was saying תוחלת אום סגולה." I was like, and he said to me, and it never dawned on me.
I never even thought about really why I'm turning around. We just do it every because why? Because טבע האדם is that when you do something enough, it's just it just is what it is.So the last שבת of the year, שבת מברכים תשפ"ו is an amazing opportunity to rip ourselves out of out of not stopping to do things, but the הרגל way of doing things, the הרגל way of doing things. So that we go into this last שבת of the year like fire with new חיות, new התלהבות. This five hands up, I'm sorry, חברה, I can't get to anybody.
And we should really feel that we're going into the we're going into this place called תשפ"ו that none of us have any clue what the רבונו של עולם has in store for us בפרטי פרטים. But we have בטחון באמונה שלמה, we have בטחון באמונה שלמה. We're here, we're yours רבונו של עולם. We're not we're not giving up.
We're going to continue to try to find cracks in all places, make them wider so that we can go through פתחו לי שערי צדק, to come inside and just bring you נחת. And just like on שבת there's שלום between the גוף and the נשמה. There should be שלום between the heavens and the earth this שבת. Like real שלום between heavens and the earth.
No יהודי that should ever have to be scared anymore, no one should חלילה have to suffer. We should have we should know of בריתן, שבע ברכות, בר מצוות, and all the good stuff בעזרת השם.
שבת שלום.