הירשם
שתף
שתף
הטמע
שיעורי הרב יצחק דעי שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
טוב.
אז שיעור אחרון לשנה זאת,
ספר הכוזרי.
אנחנו אולי נצליח לסיים את המאמר השני ושנה הבאה אנחנו כנראה נלמד ספר אחר.
אני רוצה להשתמש לקראת סוף מאמר שני בספר של הרב זאב סולטנוביץ' מהר ברכה.
אני ממליץ על הספר הזה.
יש בו ביאורים מאוד מאוד יפים.
והיום אנחנו נדגים ונשתמש בכמה ביאורים מדבריו כדי לגרום לכם לקנות את הספר גם.
לא שאני מקבל עליו אחוזים,
כן?
אבל ממש הוא קולע.
יש הרבה פירושים לספר הכוזרי,
אני מודה.
וכל אחד מה שהוא מתחבר,
אבל פה,
במיוחד בעניין של החוכמה,
שבזה אנחנו רוצים בעצם לסיים את המאמר השני,
חוכמת ישראל,
אני כל הזמן מביא את דבריו כי הוא מאוד מאוד הוא מאוד מעניין.
אני חושב שהוא גם ממש קולע לדברי הכוזרי פה,
לדברי רבי יהודה הלוי,
בצורה המלאה ביותר.
אז אנחנו בס"ד,
דיברנו על טעמי המצוות ועל לקרב אל השכל את העניין של הצרעת ושל הטומאות
וכולי,
וזה הביא את המלך הכוזרי להתפעל בס"ג.
אמר הכוזרי:
אני רואה שתורתכם כלול בה הכל דק ונפלא מהחוכמות,
מה שאין כן בזולתה.
יש בחוכמת ישראל בתורה גם חוכמות מעבר לחוכמה האלוהית,
גם חוכמות שקשורות לכל המציאות,
כי ככה אתה מסביר את הטומאה והטהרה וכל מיני דברים נוספים.
ואז פה הוא פתח לו דלת ואז הוא קצת רוצה להרחיב בעניין הזה של
חוכמת ישראל.
אמר החבר:
ולא זו בלבד,
אלא שהסנהדרין היו מצווים שלא תעלם מהם חוכמה מהחוכמות האמיתיות והדמיוניות וההסכמיות,
עד הקשפים והלשונות.
ואיך יימצאו תמיד שבעים זקנים חכמים אם לא היו החוכמות נפוצות ומפורסמות באומה?
ובכל עת שימות זקן ימלא מקומו אחר כמותו.
כדי למצוא בכל רגע נתון שבעים זקנים,
אתה חייב שכל האומה כולה תהיה קשורה לחוכמה.
כי אם כל האומה היא אומה שאין לה קשר לחוכמה ובפוקס נמצאים בכל דור
שבעים זקנים,
אז דבר שלא יכול להיות,
כי אם ימות זקן אחד נצטרך להחליף אותו.
צריך שתמיד האומה כולה תהיה ראויה או שהחוכמה תהיה מתפשטת בה,
גם אצל אנשים שלא קשורים לסנהדרין.
אומה שמעודדת לימוד חוכמות יכולה להוציא מתוכה אנשים שיהיו ראויים להיות בסנהדרין.
זה אומר שאם יש לך שבעים איש,
שבעים אנשים בכל רגע נתון בזמן שישראל על אדמתם ויש סנהדרין וכולי,
זה אומר שיש הרבה יותר משבעים.
זה אומר שכל האומה כולה או רובה הם אנשים שיכולים לייצר מתוכם אנשים שיכולים
להיות בסנהדרין.
ואיך לא יהיה זה?
וכולם צריכים להם בתורה:
החוכמות הטבעיות,
מהן שצריך להן בעבודת האדמה,
לידיעת הכלאיים והזהירות מהשביעית והעורלה,
ובהבחנת הצמחים ומיניהם כדי שיישארו כפי שנבראו ולא יתערב מין במין,
יש חוכמה דקה.
האם המין הנקרא קנדרוס למשל הוא ממין השעורה או השיפון ממין החיטה?
או הכרובית ממין הכרוב?
מידיעת כוח שורשיהם ושיעור התפשטותם בארץ,
מה נשאר לשנה אחרת ומה אינו נשאר,
כדי לדעת כמה יונח בין מין למין במקום ובזמן.
וכן הבחנת מיני בעלי החיים לעניין זה ולעניין אחר,
מה יש לו ארס ומה אין לו ארס.
וכן ידיעת הטרפות שהיא יותר דקה מכל מה שהביא אריסטו מידיעת מיתות בעלי החיים.
להרחיק מאכילת המתה.
ובמעט אשר נשאר בידינו מהחוכמה הזאת יש כדי להדהים את השכלים.
פה אני רוצה לקרוא קצת מדברי הרב סולטנוביץ'.
אומר ככה:
הוא דיבר על חוכמות האמיתיות,
הדמיוניות וההסכמיות.
אז הוא כותב,
הוא אומר כמו שאמרתי מקודם,
רק בחברה בה לימוד החוכמות הוא דבר נפוץ וקיים כנורמה,
יכולים לצמוח בה אנשים משכילים ורחבי אופקים.
וממילא כדי לייצר את זה נדרשת מערכת שלמה וממוסדת של בתי ספר ושל תמריצים
מספיק.
הוא לא בא מעצמו,
אלא הוא בא מתוך תפיסה של חברה שלמה שהובילה אותו לצמוח.
כי כשעקיבא היה עם הארץ,
אז הוא היה אומר:
"מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".
למה זה היה?
כי היו בעם עמי ארצות,
אבל הייתה שנאה של עמי ארצות לתלמידי חכמים ולהיפך,
כי תלמידי חכמים לא יכלו לסבול שיש אנשים שהם עמי ארצות.
זה גרם לשתי תגובות:
או לתגובה של התרחקות,
כמו שהיו כמה עמי ארצות שהתרחקו;
מצד שני זה גם הוביל לניסיון להיות תלמיד חכם,
וזה מה שגרם לרבי עקיבא.
בהתחלה זה גרם לו לריחוק,
להתרחק,
נכון.
אבל אחר כך זה הוביל אותו כשהוא ראה את המים ששוחקים את האבן,
אז זה הוביל אותו לראות מה הם מדברים שם,
מה הם עושים,
במה הם עוסקים.
המושג של לימוד אצל עם ישראל היה תמיד נמצא כל הזמן.
באומות אחרות היו הבודדים שהיו לומדים.
אבל בעם ישראל לימוד התורה זו חובה על כל אחד ואחד מישראל.
כל אחד ואחד מישראל חייב ללמוד תורה,
זה לא נחלתם של הלמדנים בלבד,
אלא כל אחד מישראל,
אפילו בנאדם פשוט,
כל אחד,
כל איש מישראל חייב בלימוד תורה יומיומי קבוע ועם שעות רבות.
עכשיו,
חכמי הסנהדרין הם היו צריכים לדעת שלושה דברים:
חוכמות אמיתיות,
דהיינו חוכמות שאמינותם בדוקה וברורה כמו מדע הטבע;
חוכמות דמיוניות,
כמו כישוף שחלקן הגדול הוא דמיון ופיתוח של תחושות מעורפלות,
אבל גם בהם יש כללים ועקרונות;
וחוכמות הסכמיות,
דברים שמקובלים ומוסכמים אף על פי שהם לא עברו איזה שהוא ניסוי וחקר,
אבל זה חוכמות אסתטיות כמו חוכמת האומנות או הלחנה,
לחן ופיסול ודברים כאלה שהם גם כן תוצר של לימוד.
והוא מוסיף שלא רק הדיינים בלבד בבית הדין הגדול בירושלים הם אלה שנדרשים לדעת
תחומי ידע רבים,
אלא כל אחד מישראל שרוצה לקיים אורח חיים דתי של תורה ומצוות נדרש להכיר
במידת מה חוכמות מסוימות כמו בוטניקה וחקלאות וזואולוגיה ואנטומיה של בעלי חיים ורפואה.
כי אם אני רוצה לגדל סוג של גידול חקלאי,
אני חייב לדעת שאני לא אעבור על איסור כלאיים.
אז אני צריך לדעת מה מין ירק ומה מין עץ והאם מותר לזרוע ביחד
סוגים שונים.
זה מאלץ אותי,
זאת אומרת,
ידיעת התורה מאלצת אותי,
או יותר נקרא לזה בלשון יותר טובה,
מעודדת אותי ללמוד תחומי מדע כאלה ואחרים.
זה בא בניגוד לתפיסה של אומות העולם או תפיסה של דתות אחרות כמו הנצרות
הקתולית או האסלאם,
שהם עודדו את הבורות כי הם אמרו:
מי שהוא עוסק בעבודת האלוקים לא יעסוק בחיים הריאליים.
"תנו את אשר למלך למלך,
ותנו את אשר לאלוקים לאלוקים",
זו אמירה נוצרית בסיסית.
זה גם מה שלצערנו חלק מהמפלגות החילוניות אפילו בעם ישראל מה הם אומרות?
הם אומרות הפרדת הדת מן המדינה.
מה זה אומר הפרדת הדת מן המדינה?
חוץ מזה שהם רוצים חופש,
כן?
והם לא רוצים שחוקי התורה ישפיעו על החברה,
אבל מעבר לזה יש כאן גם אמירה שרוצה למסגר את הדת בבתי המדרש או
בבתי הכנסת.
אין לדת,
אין לתורה מקום בחיים החילוניים נקרא לזה,
במרחב הציבורי.
זו אמירה מסוכנת ביותר.
כשאנחנו אומרים שצריך שחיי התורה יהיו בכל צעד ושעל,
זה אומר שלא רק שהתורה לא מתנגדת לחוכמה האנושית,
אלא להפך,
היא משתלבת בתוך החוכמה האנושית ויש לה אמירה בתוך כל.
כל החיים המציאותיים.
בסדר?
עד כך שגם אם אתה לא תהיה דיין בבית הדין הגדול ואתה לא תיבחר
לסנהדרין,
יש דברים בסיסיים בחוכמה האנושית שאתה חייב לדעת גם אם אתה נקרא אדם פשוט
ולא מוגדר כתלמיד חכם גדול.
אתה צריך לדעת לשון כדי לדעת לצאת ידי חובה קריאת שמע.
אתה חייב לדעת את הלשון בצורה המדויקת ביותר,
את האותיות הגרוניות,
האותיות הלשוניות,
מוצאות הלשון,
וכן על זה הדרך.
אתה צריך לדעת בחוכמת הבוטניקה דברים מסוימים כדי לא לעבור על איסור כלאיים.
אתה צריך לדעת,
מה?
קידוש החודש.
קידוש החודש אולי זה נמסר לבית הדין הגדול,
כי גם אם אני רואה צורת הירח אני ניגש ואני אומר,
ואז שואלים אותי באיזה צורה ראית,
אני רק מספר מה ראיתי.
אבל לא צריך ללמוד את זה בהלכות החודש?
צריך לדעת את ההלכות האלה,
אבל לא כל אחד מישראל צריך לדעת.
זאת אומרת,
גם תלמידי חכמים גדולים הם לא בטוח שהם היו בקיאים בהלכות קידוש החודש,
אלא היו אנשים שהיו מומחים בדבר הזה.
אבל יש דברים,
בהרבה דברים צריכים לדעת דברים נוספים.
לא כולם כן היו יודעים את הכל,
אבל הרבה היו יודעים דברים...
הרי נגיד שחיטה.
הלכות שחיטה נמסרו לכל כלל ישראל.
גם אישה מותר לה לשחוט לפי ההלכה.
ההלכה הראשונה ביורה דעה,
הלכות שחיטה,
סימן א' הלכה א',
הכל שוחטין,
וגם נשים יכולות לשחוט,
וגם קטן יכול לשחוט.
עכשיו,
כששוחטים זה לא כמו היום שהשחיטה היא תעשייתית.
היום,
פעם בעבר היה שוחט בקהילה.
היית הולך לשוחט במושב או בעיר שלך או בעיירה שלך,
והשוחט היה גם בקי בטרפה מה לא טרפה,
ובדברים מסוימים.
יש דברים שהולכים לשאול את הרב,
דברים שהיו בהם ספקות משמעותיות,
אבל הרבה דברים היו נפתרים גם ברמת האדם הפשוט.
מה שרוצה פה לטעון רבי יהודה הלוי,
שהתורה היא לא מתנגדת לחוכמות האנושיות,
אלא להפך,
יש צורך בידיעת תחומים רבים בחוכמה האנושית כדי שנוכל לקיים את התורה.
וזה בזמנם,
היום זה נראה לנו דבר די פשוט שאין סתירה שצריכה להיות ידיעת חוכמה,
אבל בזמנם,
במיוחד לאור השליטה ההשתלטות הנוצרית בעולם,
זה היה נראה חידוש גדול.
כי היה כל הזמן ניסיון להפריד בין עובד האלוקים לבין החוכמה,
עד כדי כך שבשנים האפלות ביותר בימי הביניים,
הכנסייה אסרה על ידיעת חוכמות,
במיוחד לנשים,
ונשים לא היו יודעות קריאה וכתיבה באופן יזום על ידי הכנסייה הקתולית,
ואישה שידעה קריאה וכתיבה הייתה נחשדת כמכשפה והיו שורפים נשים שהיו יודעות קריאה וכתיבה
בתקופות אפלות בימי הביניים.
עד כדי כך.
זה נראה לנו דבר שהוא מטומטם לחלוטין,
אבל תמיד בישראל החברה היהודית הייתה אינטלקטואלית באופן מובהק.
נמשיך.
וכן ידיעת המומים המעכבים הכהנים מהעבודה.
זה גם ידיעה רפואית.
כלומר,
בזמן שבית המקדש היה קיים,
היה צריך לדעת מה זה מום עובר ומה זה לא מום עובר.
היום אתה לא יודע אם שבר הוא שבר רציני או רק איזה משהו,
יש הרבה דברים שהם מום עובר,
מום לא עובר,
בין בבהמות פרשת אמור,
בין בבני אדם.
ומי היה יודע את זה?
הכהנים היו צריכים לדעת כמה פרקים ברפואה בשברים,
בכל מיני דברים שאצל רוב בני האדם היום לא יודעים אותם,
וזה משהו שהיה בטבע.
גם אבחנה בין נידה לזיבה.
כל האבחנות האלה במחזור הדם,
זה משהו שכל חכם היה צריך לדעת את זה,
כל פוסק היה צריך לדעת את זה.
כמובן שבעקבות חוסר הידיעה שלנו אנחנו אומרים שאין לנו ידיעה בין נידה לזיבה ולכן
כל נשותינו הן ספק זבות כידוע,
ואפילו ראתה דם כטיפה...
איך הלשון?
טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים.
הגמרא אומרת את זה כהלכה פסוקה בדף ל"ד עמוד ב' כדבר שממנו אפשר להתרכז
בתפילה,
כאחד משלושה דברים,
אחד המקיז דם בבמת קודשים,
מה הדין?
לא מעל או כן מעל?
והדבר השלישי מכניס אדם את תבואתו במוץ שלה ונפטר מן המעשרות.
אגב יש פה שאלה מעניינת כדאי לכם לחקור בה,
למה אמרו שלושה דברים ולא אמרו דבר אחד?
קיצור,
תחשבו על זה.
אבל על כל פנים,
אומר כל החוכמה הגדולה גם בעניינים,
כל הדברים האלה היו ידועים גם לאנשים די פשוטים.
כן,
מומי בעלי החיים וכן הבדלת מיני הזיבות לאישה ולאיש,
לאיש ולאישה,
כמות מחזורי הנידות וחילוקיהם.
חוכמות שאין בשר ודם יכול להגיע אליהם בדרך היקש מבלי עזר אלוקי.
ובחוכמת הגלגלים ומהלכם,
מה שישי העיר מקודם,
מה שהעיבור מקצת תוצאותיה,
מעלת חוק העיבור מה שושרש בו,
וכולי וכולי.
אני ממשיך מדלג והמופלא שבה העיבור,
עיבור השנה והעיקרים המקובלים מבית דוד מתקופת לבנה,
שלא ישתבש מזה אלף ומאות בשנים.
כל העניין של הלוח העברי שזה דבר מופלא מאוד,
שעד היום הוא פלא גדול בעיני המדע,
איך עם ישראל שימר את הלוח העברי למרות שבטלה עדות הראייה לפני כמעט אלפיים
שנה,
בוטלה העדות על פי עדות החודש על פי הראייה,
והלל השני תיקן את הלוח לדורות,
תיקן את הלוח העברי לדורות,
כאשר אצל אומות העולם היו תיקונים שנאלצו לעשות בעקבות פער שנוצר.
יש את הלוח היוליאני שמיוחס ליוליוס קיסר,
שבעקבותיו הגיעו ללוח הגרגוריאני שתוקן,
תיקן את הלוח היוליאני,
כי יוליוס קיסר לא לקח בחשבון שש שעות שזה כשהוא מבוסס על השמש,
שלוש מאות שישים וחמש ימים,
אבל יש שש שעות נוספות.
שש שעות האלה אם אתה לא מחשבן אותם ואתה צובר אותם במשך ה...
אחרי אלף שנה זה משתבש,
לא מאה שנה.
יפה,
אם אתה לא מחשבן אותם ואתה מצטבר,
אז אחרי אלף שנה הצטברו להם,
זה הגיע לכבר לכמה ימים.
ואז החליטו שפברואר לפעמים יהיה עשרים ושמונה,
לפעמים יהיה עשרים ותשעה,
לפעמים יהיה שלושים.
תלוי באיזה שנה.
זה אומר שמי שנולד בשלושים לפברואר יהיה לו יום הולדת רק פעם בארבע שנים.
בסדר?
שזה דבר נפלא,
כן.
לא צריך לקנות לו מתנות,
רק פעם בארבע שנים,
סתם.
גם בלוח הגרגוריאני הייתה טעות אז מחקו שבועיים מהאמצע.
הוסיפו כן,
הוסיפו גם ב...
מחקו שבועיים.
כן,
אז עשו כל מיני דברים.
זה התבטא גם באיחוד ימים?
לא יודע,
אבל על כל פנים גם בלוח הנכון הוא מוסיף פה,
גם הפיגור שנוצר על ידי תוספת עשרים ותשעה בפברואר,
למעשה לא מספיק כדי לכסות את הדקות המצטברות,
ועל כך בהמשך כל כמה שנים יש להוסיף עוד יום.
ולעומת זאת הלוח העברי מבוסס על חלוקה של לא של כל שעה לשישים דקות
כמו שאנחנו מכירים היום,
אלא כל שעה מחולקת לאלף ושמונים.
בסדר?
ולכן הלוח הוא מאוד מאוד מדויק.
אומנם יש את התוספת של אדר ב' על פי עיבור השנה,
וגם הוא מסודר מתי מוסיפים אדר ב' ומתי לא מוסיפים,
כי בגלל שאנחנו משקללים גם את הלבנה עם השמש,
ואז צריך כדי ליצור את האיזון בין הלבנה לבין השמש אז יש צורך בהוספת
אדר שני,
אבל אין עדכון של חודשים,
כן?
אין לך עדכון שפעם אדר יהיה עשרים ותשעה פעם יהיה זה,
אין עדכון,
תמיד הוא יהיה אותו דבר.
בסדר?
וגם כשהוא משתנה ידוע מתי הוא משתנה,
נגיד חודש כסלו פעמים שהוא כ"ט פעמים שהוא ל'.
אבל זה גם כן ידוע,
אנחנו יודעים מתי זה יהיה.
כלומר אתם יכולים לפתוח את לוח השנים,
יש לוחות עד מתי שאתם רוצים ואתם תראו מתי כסלו יהיה כ"ט מתי כסלו
יהיה ל'.
כן,
רגב.
החשבון של השנה הוא מדאורייתא?
הקדוש ברוך הוא נתן לנו ת'חשבון שנה?
יש כללים שכתובים ברמב"ם,
מן הסתם זה מדאורייתא,
כן.
ואם זה לא מדרבנן אז למה חכמים שלנו יותר חכמים מכל שאר החכמים באומות
האחרות?
זאת אומרת אם זה...
תסביר.
אם אתה מסתכל על הירח והכוכבים עם טלסקופ וחישב כמה זמן בשנה אבל החכמים...
כי פשוט מאוד.
אומות העולם הלכו או על פי השמש,
בסדר?
זה הלוח הנוצרי,
או על פי הירח,
זה הלוח המוסלמי.
עכשיו אתה רואה גם היום שהלוח של המוסלמים יש לזה שם,
שכחתי את השם שלו,
אני אנסה להיזכר בו.
הוא מטורלל לגמרי,
כאילו הרמדאן יכול לצאת בחורף,
בקיץ,
בסתיו,
באביב,
משהו לא זה.
לעומת זאת הלוח של השמש גם כן.
אז רק אצל עם ישראל שילבו בין הלוח הלבנה ללוח החמה.
אתה שואל אותי למה?
זו עובדה.
זו עובדה,
אין מה לעשות.
אוקיי,
אז אם כן עכשיו הוא עובר למוסיקה.
בואו נראה את העניין של המוסיקה.
אבל חוכמת המוסיקה,
עכשיו זה רק ווקאלי כן?
שווה בנפשך אומה שהיא מכבדת את הניגונים ומעמידה להם את הנעלים שבאנשיה והם בני
לוי,
שהם הנעלים שבישראל,
עוסקים בניגונים בבית הנכבד בזמנים הנכבדים,
ולא הוצרכו לחפש פרנסות בגלל מה שהיו מקבלים מהמעשרות,
ולא היה להם עסק זולתי המוסיקה.
והמלאכה נכבדת אצל בני אדם,
כמו שהיא מצד עצמה אינה בזויה ולא מוזנחת,
ואנשים הם מרומי המצב וזכות הטבע באשר הוא,
המראשיים במלאכה דוד ושמואל.
מה תחשוב איפה במוסיקה?
היו יודעים אותה על דיוקה או לא?
זה שאלה רטורית.
כלומר,
המוסיקה והנגינה הייתה בעם ישראל עניין,
זה היה אישיו ממש חשוב לדעת לדייק במוסיקה,
באוקטבות,
בעלייה וירידה.
כן?
זה לא היה דבר של מה בכך.
רק אנשים שהיו באמת אנשי המעלה היו יודעים את המקאמים הנכונים,
מתי אומרים את המקאם הזה,
מתי אומרים את המקאם הזה.
בסדר?
גם אצל האשכנזים,
אצל האשכנזים זה משהו אחר,
זה סולמות אחרים.
אצל הספרדים יש גם,
בין המרוקאים לירושלמים יש גם הבדל,
אני לא רוצה להיכנס פה למלחמות עולם,
אבל על כל פנים התמקצעו בזה בימי המקדש,
התמקצעו בזה.
ובעצם יש פה הכוזרי,
רבי יהודה הלוי,
הוא הולך בגישה קצת קיצונית בעניין של ידיעת החוכמות.
הוא בעצם אומר,
הרב סולטנוביץ' פה מביא שיש שלוש גישות.
רגב,
אתה תאהב את זה אני חושב.
יש שלוש גישות ביחס לחוכמת ישראל לבין חוכמות נוכריות.
גישה אחת אומרת יש סתירה בין היהדות לבין יתר החוכמות.
אם אתה מאמין באלוקי ישראל ובתורתו,
אתה צריך לכפור בכל מה שלא יצא מבית המדרש היהודי.
לא נראה לי שיש בחכמי ישראל הגדולים מי שחושב ככה,
אולי בקיצוניים,
אלה שפחות למדו אמונה וכולי.
בסדר?
זה גישה אחת.
אני סובר ככה.
מאיזה תקופות זה?
הוא לא כותב מתי.
גישה אחרת היא יותר מורכבת והיא אומרת,
וזה אולי גישה קצת יותר,
אולי הגישה היותר מקובלת,
שמסתמכת על דברי חז"ל באיכה רבה:
אם יאמר לך אדם חוכמה בגויים תאמין.
כלומר,
יש תרבויות שמתעניינות מאוד בחוכמה ובמדע,
ולמדו אותם ופיתחו אותם,
ומקורן בחוכמה אנושית,
ואנחנו יכולים לקחת מהם.
זה נראה לי הדעה הכי מקובלת.
נכון?
חוכמה בגויים תאמין,
תיקח מהחוכמות.
וחוכמת ישראל היא מתעסקת בדבר אחד,
הקשר לאלוקים,
וחוכמות שהתפתחו בקרב אומות העולם באו ונועדו כדי להשלים את חוכמת ישראל.
זה לא סותר אלא זה משלים,
ולכן הן גם לא מוכרחות להיות יחד.
אבל מוריי ורבותיי,
אתם חייבים לדעת את שיטתו של רבי יהודה הלוי,
אנחנו לומדים כוזרי.
רבי יהודה הלוי אומר דבר קיצוני ביותר,
תקשיבו טוב:
כל החוכמות,
כל החוכמות שתמצא אצל אומות העולם,
הן היו אצלנו מהתחלה.
הן היו אצלנו,
ובגלל הגלות הארורה שישראל הלכו לגלות והלכו ונתדלדלו,
הן נעלמו מאיתנו והן עברו לאנשי העולם,
חוכמות העולם.
כל החוכמות שתמצא אצל חכמי העולם,
מקורן בחוכמת שלמה.
מקורן בחוכמת שלמה,
בחוכמת ישראל שקיבלנו בנבואה.
כלומר נביא.
נביאים הורידו לנו גם את החכמות האנושיות ולא רק את החכמה האלוקית,
זה פשיטא.
אומר רבי יהודה הלוי:
הכל הגיע מחכמת ישראל.
וזה מחבר אותנו למאמר הראשון,
תיכף אני אגיד לכם הכל,
שנייה.
במאמר הראשון,
אתה שומע ישי?
הריה"ל בנה תפיסה עקבית שאנחנו מקבלים מסורת מאדם הראשון,
מהמובחר שבמין האנושי.
ויש את העניין האלוקי,
אתם זוכרים את הביטוי הזה?
חשוב לזכור אותו.
וזה עבר לאברהם אבינו,
ומאברהם אבינו למובחר שבבניו יצחק,
ומיצחק למובחר שבבניו יעקב,
ומיעקב לכל בניו,
ירושה זו עניין אלוקי.
והעניין האלוקי כרוך בו גם החכמה,
גם מסורת החכמה.
וממילא החכמה לכל גווניה השונים,
פנחסוב,
חכמת הנפש והגוף,
הרוח והחומר,
הטבע והמיסטיקה,
הכל נובע ממקור אחד,
חכמה העברית,
שבאה בירושה מאדם הראשון.
באופן הבולט ביותר החכמה הגיעה לשיא שלה,
לאקסטרים שלה,
אצל שלמה המלך.
שומע סיינה?
פה פתח החבר את דבריו.
נראה שהריה"ל בוחר דווקא בשלמה כדוגמה לריכוז החכמה במסורת ישראל,
שכן דוגמה של שלמה מקובלת על כל האומות.
קינג סולומון,
המקבלות את כתבי הקודש.
וכאשר נגלה אלוהים לשלמה בחלום והציע לו לבקש את כל אשר יחפוץ,
ביקש לב שומע לשפוט את עמך להבחין בין טוב לרע.
והוא זכה גם לעושר וכבוד ובקשת החכמה התקבלה באופן מלא:
הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום
כמוך.
אין משמעות הדברים שלא הייתה חכמה לפניו,
חכמתו הופיעה יש מאין.
אלא ששלמה זכה לאצור בקרבו מחדש את כל מסורת החכמה הקדומה.
ולכן מוריי ורבותיי,
אל לנו להתבייש.
לפי שיטת רבי יהודה הלוי,
כן,
כל החכמות היו אצורות אצל עם ישראל,
אצורות באלף.
אבל הגלות הארורה שהרסה כל חלקה טובה בעם ישראל,
לא רק הרסה את התורה ואת השתלשלות התורה ואת המצב הפיזי של עם ישראל,
החכמה,
הגם חכמות החול,
רפואה,
בוטניקה,
זואולוגיה,
מדע,
כל מה שאתם רוצים להעלות על דעתכם,
כל החכמות האלו גם כן נעלמו מאיתנו ועברו אל הגויים.
זה לא אומר שהגויים לא למדו,
הם גם למדו והם גם הגיעו לחכמות מסוימות,
אבל אליבא דאמת אומר רבי יהודה הלוי,
זה אצלנו.
עכשיו מה אתה רוצה להקשות?
חכמה בגויים תאמין?
איך?
אה,
אתה מנהל את השיעור כאילו,
הבנתי.
יפה.
כן,
מה אתה אומר?
יש חכמות שפעם לא יכול להיות שהיו,
טכנולוגיה,
איי איי...
בסדר,
מה שהתפתח התפתח,
הכל בסדר.
אבל מה שהיה,
כל החכמות היו מצויות בעם היהודי מאברהם אבינו.
אחרי זה מתפתחים דברים,
אין בעיה.
עכשיו נגיד בא איזה חכם איטלקי,
לקח איזה חכמה,
ישב עליה,
חרש עליה כמעט כמו שאתם חורשים למבחן בעיון,
בסדר?
לא ברמה כזאת כן...
חרש עליה חרישה זריעה וזה ופיתח דברים,
אין הכי נמי,
בסדר.
אבל כלל החכמות ברמה הבסיסית שלהם,
ואפילו ברמה המתפתחת שלהם יותר,
היו בישראל.
זאת גישת רבי יהודה הלוי,
טייק איט אור ליב איט.
זאת גישת רבי יהודה הלוי.
אם אתה רוצה לקחת את הגישה המרכזית יותר שהיא אומרת חכמה בגויים תאמין,
לקחנו מהגויים וזה,
גם כן יכול להיות סבבה.
אבל הוא אומר לא.
הוא אומר המוזיקה,
זואולוגיה,
בוטניקה,
רפואה,
מדע,
אסטרונומיה,
מה שאתה רוצה.
לא אסטרולוגיה,
אסטרונומיה.
אסטרולוגיה זה הבלים.
אסטרונומיה וכולי וכולי,
הכל היה בעם היהודי מאברהם אבינו.
כן.
גם לכאורה אסטרולוגיה,
אברהם אבינו אמר שכאילו אני רואה לא ראוי במזל שלי ואז...
אז תגיד לי,
גם אתה מוסיף אדרבא,
אצטגנינות,
צא מאצטגנינות שלך.
כן ישי.
לכאורה בימינו הרמה הבסיסית הזאת של החכמה ביחס לכאורה להתקדמות הטכנולוגית בימינו היא לא
וואו.
אולי פעם זה היה וואו אבל...
אוקיי,
בסדר.
הלאה,
ממשיכים.
ולאורך הזמן.
איפה אנחנו?
ס"ה,
לא,
ס"ו.
ומה אתה חושב על חוכמות שלמה?
כבר דיבר על כל החוכמות בכל אלהי ושכלי וטבעי,
ויושבי העולם באים אליו להעתיק חוכמותיו אל האומות,
עד להודו.
באו אליו כל העמים הגיעו לשלמה,
המלכים,
מלכת שבא,
כולם באו לשלמה כדי לשמוע ממנו חוכמות.
אם היה להם חוכמות כבר,
הם לא באו לשמוע ממנו מחלוקת הרשב"א והתוספות בגדר בורא פרי העץ.
נכון?
מלכת שבא לא באה לשמוע משלמה המלך את גדר יודע עד בעדים כמאה עדים
דמי,
או מחלוקת הקצות והנתיבות בגדר אני יודע מה,
מה?
בעניין נגיד,
נו אלחנן,
תן לנו מחלוקת קצות נתיבות,
אתה טוב בזה.
איך?
חופר?
איך?
קיצור,
עכשיו לא עולה לי הרי.
אוקיי.
בסדר,
סמכתי עליך אלחנן.
על כל פנים,
לא לא באו עכשיו,
הם לא היא לא באה לשמוע משהו שאין לה.
מה באה לשמוע מלך פרס,
מלך מדי,
לא יודע מה.
מה באו לשמוע משלמה?
כסף הרי לא חסר להם.
מה הם רוצים?
רוצים חוכמה.
חוכמה הייתה אצל שלמה.
זה לכאורה הוכחה,
אני לא בא עכשיו לשכנע אתכם שתחשבו כמו הכוזרי,
כי אני לא צריך לשכנע אתכם,
ברור שהוא צודק.
כן?
אבל על כל פנים,
זה העניין.
אבל הצרה הצרורה ביותר שקרה לעם היהודי,
מה היא?
הגלות.
שתבינו על מה אנחנו בוכים בתשעה באב.
תבינו על מה אנחנו בוכים.
ברוך השם,
עם ישראל חזר לארצו,
לעמו,
למדינתו,
הכל בסדר.
אבל הצרה של הגלות היא עדיין אוכלת בנו בכל פה.
כי אף על פי שחזרנו,
חזרנו לארץ ישראל והקמנו פה מדינה ואנחנו בגאולה האחרונה,
הרשמים של הגלות,
הרשמים של הגלות עדיין נמצאים אצלנו.
התפיסה של ההתרפסות בפני אומות העולם,
זה שאנחנו לא מאמינים בעצמנו מספיק,
זה שאנחנו לא כובשים את כל ארץ ישראל השלמה,
ולא עושים את מה שצריך,
זה הכל,
גם אצל מנהיגים,
גם אצל אנשי צבא,
בדרגים הגבוהים יש עדיין תפיסה גלותית.
כאילו מה אנחנו עכשיו זה בוא,
בוא נשמור על השקט,
בוא נשמור על שלום יענה בשקט,
שקט יענה בשקט,
כל האמירות הבזויות האלה שהביאו עלינו אסונות.
מאיפה זה נובע?
מאיפה זה נובע?
זה נובע מזה שבא תגיד תודה שיש לנו פה איזה חלקת אדמה.
כן,
א.ב.
יהושע מפורסם,
אתם יודעים שמעתם על א.ב.
יהושע?
א.ב.
יהושע זה ההוגה דעות של השמאל,
הוא כבר נפטר.
חיבר כמה ספרים.
הוא טוען,
הוא טען והרבה למדו ממנו,
כל הפרופסורים,
כל הזה,
כל אנשי ההגות הרוחנית השמאלנית,
הם לקחו ממנו,
הוא המנטור.
הוא אמר אנחנו פה צריכים להגיד תודה לעם הערבי,
בסדר?
שקיבל אותנו פה.
זה לא שלנו בכלל.
זה לא שלנו.
אנחנו נאלצנו להיות פה בגלל שחזרנו מהשואה.
הוא מביא משל.
הוא אומר משל,
למה הוקמה מדינה יהודית,
מה היסוד המוסרי של מדינת ישראל?
למה אנחנו כבשנו את רמת אביב ג',
הרי זה המקום הכי היי סוסייטי,
זה מי שהייתה שם שכונה ערבית.
אתם יודעים איך קראו לשכונה הזאת?
שכחתי את השם שלה.
לא משנה,
תמצא לזה משהו עם ג'ול משהו.
בקיצור,
מג'הול משהו,
לא מג'הול.
משהו,
שכחתי את השם הזה.
הוא אומר משל,
אתם לא מאמינים,
משל למה הדבר דומה?
הוא אומר,
לספינה שהייתה בים והתפרקה לרסיסים בעקבות איזה סערה.
והיה ערבי אחד,
בסדר?
שאחז קרש מהספינה שנשברה,
ועכשיו הוא על הקרש הזה,
הוא מצליח להרים את הראש מעל המים.
והוא רואה יהודי,
איך מה השם?
אל-מוניס?
שייח' מוניס!
שייח' מוניס!
ידוע.
שייח' מוניס,
יפה מאוד.
אז פעם הבאה,
טוב לא משנה.
בקיצור,
ובקרש היה מקום בצמצום רק לאדם אחד.
והוא רואה יהודי טובע במים,
במערבולת,
תעזור לי זה תעזור.
אז הוא אומר לו בסדר,
טוב.
אני מסכים שתשים יד על הקרש,
מסכים לך שתשים יד על הקרש.
אוקיי?
עכשיו עוברים כמה שעות,
אז היהודי אומר לערבי:
תזוז קצת,
תזוז טיפה,
אני רוצה לקבל פה איזה חתיכה פה בקרש קצת לנשום.
לא לא,
מה פתאום?
איזה קודם כל מה אני נתתי לך פה את הקרש הזה בכלל?
אתה מספיק שתוכל לשרוד ולחיות.
אתה רוצה עכשיו גם להתרחב ולכבוש ולקבל?
אתה כובש!
ועוד אם יותר מזה,
נגיד אם היהודי ייתן לו איזה מרפק עוד קצת עוד קצת וייכנס,
איזה אדם רשע זה!
מה?
זה דבר לא הגיוני,
זה דבר לא מוסרי.
אומר א.ב.
יהושע:
זה בדיוק מה שאנחנו עושים פה במדינת ישראל.
אנחנו חזרנו עם שרידי חרב מהגולה,
מהשואה,
קיבלתם פה מחדרה עד גדרה,
שתמו את הפה.
פתאום יהודה ושומרון,
פה,
ירושלים.
מי נתן לך את זה?
אתה תקבל את גוש דן,
תל אביב ופרבריה וקצת פה עד גדרה ותשב בשקט.
כל מה שנתנו לך תגיד תודה.
זאת רבותיי התפיסה הבסיסית של השמאל,
שאתה כובש.
אתה כובש.
אתם מבינים מאיפה זה מתחיל?
משם זה מתחיל.
אם אנחנו לא נדע ללמוד את המקורות שלנו היטב ולהבין שאין דבר כזה עם
כובש בארצו,
ושהארץ הזאת היא שלנו,
ניתנה לנו מאת הקדוש ברוך הוא.
עכשיו למדנו פרשת מסעי:
והורשתם אותה וישבתם בה,
שזה ארץ ישראל היא שלנו כל גרגיר וגרגיר עד טורקיה.
בסדר?
בגבולות המורחבות ביותר.
למה לא ללכת בגדול?
וכל מקום והם נמצאים פה בחסד.
להפוך את המשוואה,
הם נמצאים פה בחסד.
אתה לא מפחד מאף אחד,
זה שלך,
זה הבית שלך.
עכשיו אז התפיסה תהיה אחרת.
אתה לא תגיד שקט ייענה בשקט.
זה שלנו,
מה זאת אומרת?
בסדר?
אז צריך להפוך את המחשבה.
איך הגעתי לזה?
לא משנה,
תמיד זה טוב להגיע לזה.
אז אם כן,
הוא אומר,
מה באו לשמוע משלמה המלך רגב?
מה באו לשמוע משלמה המלך?
שלוש שיטות בפיתה באבא כיסנין?
נייט,
חראשו.
הם באו לשמוע משלמה המלך מדע ואסטרונומיה ורפואה ובוטניקה וזואולוגיה,
זה מה שהוא אומר.
כלומר הכול התחיל מחכמת התורה.
רגע,
עכשיו בכלל גם תבין בצורה פשוטה סתם תראה זה בגרוש,
אני אומר לך משהו בשקל וחצי מה שאני הולך להגיד עכשיו.
כמה באחוזים זוכי פרס נובל,
רצית להגיד את זה לא?
לעומת שאר האומות,
זה דבר לא נורמלי.
מה יש ליהודים?
מה שמו להם בתה שם?
מה הם שתו בתה שם?
אתה רואה שהמוח היהודי כל הזמן חושב,
כל הזמן עובד בחשיבה,
כל הזמן יודע,
כל הזמן סקרן לדעת חכמה,
לדעת חכמה ובינה,
גם חכמות כלליות.
בסדר?
לא נרתע מחכמה.
הנצרות הקתולית היא נרתעה מן החכמה,
היא חשבה שחכמה זה כפירה וידיעת החכמה היא מאיימת על הדתיות.
ככל שאתה דתי אדוק יותר,
אתה צריך להיות בור יותר בחכמות העולם.
ואצל עם ישראל להבדיל אלף אלפי הבדלות בדיוק ההפך.
חכמי הסנהדרין צריכים להיות החכמים ביותר בכל הזה.
עכשיו תגיד לי יש היום פער בין תלמידי חכמים אפילו גדולים בדור לבין מה
שהיה פעם.
צודק,
זה גם מהגלות הארורה,
כשהיינו בגלות,
ועכשיו אני אוריד לך את היד כי אני עכשיו הולך להגיד מה שאתה רוצה
אולי להקשות.
לצערנו אנחנו נמצא בכתבים של ראשונים ואחרונים שצריך להימנע מחכמת הפילוסופיה ומכל מיני חכמות
וצריך להימנע כי זה כפירה וכולי וכולי.
אל תאשימו אותם כי אתם לא יודעים איפה הם היו.
עם ישראל שהיה בגלות הוא היה חייב להסתגר כדי לשמר את הגחלת כי לא
היינו בארצנו,
לא היינו במקום הגידול שלנו.
כשאתה לוקח פינגווין,
בסדר?
מישהו מכם היה בגן החיות התנ"כי בירושלים?
הייתם?
ראיתם את המקום של הפינגווינים?
כואב הלב,
נכון?
כל המאווררים האלה וכל ה...
מה זה?
זה לא המקום שלהם.
אתה לוקח חיה שזה לא המקום שלה,
סתם אתה מוציא אותה ממקומה.
היא צריכה להיות בקוטב ה...
עכשיו אל תתפסו אותי,
דרומי או צפוני אני לא יודע,
בסדר?
אל תתפסו אותי עכשיו כל הישראל סבגים,
כן?
אני לא יודע בדיוק,
בסדר?
אל תתפסו אותי עכשיו על הזה.
הא?
הצפוני,
תודה.
בסדר?
אני כבר לא יכול עם זה.
בקיצור,
אז אני אומר,
למה לקחת פינגווין שמת אותו בגן החיות התנ"כי?
כדי שיהיה לילדים לבוא ולראות פינגווין,
נכון?
את החיה הזאת,
בשביל זה אתה צריך זה.
כמו שאחד עשה,
מכירים את הבדיחה?
היה בדיחה שאבא שלי זכרונו לברכה היה מספר לנו.
הוא מספר שאחד רצה להרוויח כסף.
מה הוא עשה?
חזון אחרית הימים וגר זאב עם כבש.
אצלי בחצר,
כל אחד 50 שקל כניסה,
זאב עם כבש על אמת.
אומר וואי,
זה זאב עם כבש,
והזאב לא עושה כלום לכבש.
להרוויח כסף.
בא אליו חבר,
אמר לו בוא תגיד לי,
רק לי אתה יכול להגיד,
איך אתה עושה את זה?
זה מה,
זה כבש אמיתי?
אומר לו כן,
הכל אמיתי.
זאב וכבש אמיתי.
אז איך זה עובד?
אומר לו אני כל יום מחליף כבש,
זה הכל.
זה הכל,
הכל בסדר.
הבנת?
אז זאב כשהוא שבע,
הוא לא עושה כלום לכבש.
בקיצור ולעניין רבותיי,
אז אתה לוקח את החיה הזאת,
זה דוגמה חיה מזה שהאדם שלא נמצא במקום גידולו הוא רק שורד,
זה הישרדות.
זה עכשיו אתה אומר לי,
אמרו נגיד יגידו לחכמי ישראל,
צריך ללמוד חוכמות וזה,
מה הם כותבים?
אתם תביאו לי כל מיני ציטוטות,
נכון ישי?
מכל מיני חכמי ישראל,
אסור ללמוד את זה ואסור ללמוד את זה וזה כפירה וזה כפירה.
למה?
אל תאשימו אותם.
כשהם בארץ ישראל,
בגדולתם,
בתפארתם,
אז סנהדרין יודעים הכל,
כי אין סתירה,
זה לא מאיים עליי,
זה ממני יצא כל החוכמות.
אני הולך לפי הכוזרי,
הולך לפי הריה"ל.
וגם אם תגיד לי לא,
זה מאומות העולם,
אין לי בעיה לקבל.
אין לי בעיה לקבל חוכמה,
אדרבה,
זה עוזר לי בהבנת התורה.
כי כשאני רוצה לזרוע בשדה,
אני צריך לדעת כלאיים.
הרב מרדכי אליהו זצ"ל,
פעם אחת הזמינו אותו לרמת מגשימים,
והיה שם שאלה קשה בדיני כלאיים.
אז זה שמספר,
אני זוכר,
אני לא זוכר בדיוק מי שמספר את זה,
הוא אומר אתם לא מבינים,
הראשון לציון עם הגלימה,
בסדר?
יורד על ארבע,
לוקח את העלה של הזה,
טועם אותו,
לוקח את העלה השני טועם אותו,
אומר לו לא,
זה לא כלאיים ביניהם,
או זה כן כלאיים,
לא משנה מה הייתה הפסיקה שמה.
אומר לו הרב,
מה זה?
אומר לו מה זאת אומרת?
התורה יורדת לפרטים וצריך לדעת.
יש מראה,
ריח וטעם,
לפי זה אנחנו בודקים.
הוא היה בקי גדול במצוות התלויות בארץ.
בקי ענק,
אחד מגדולי הדור.
מכון התורה והארץ היו שואלים אותו את כל השאלות.
אז הוא אומר התורה יורדת לפרטים,
אני צריך לדעת את הטעם של זה,
את הטעם של זה.
הוא היה בקי בבוטניקה,
חביבי.
זה ידיעת העניין.
טריפות,
מי שלומד עכשיו דף יומי בחולין,
בסדר?
כל הדברים ידעו חכמי ישראל,
ידעו את כל החלקים הפנימיים של הבהמה,
איך זה נראה ומה זה טרפה ומה זה לא טרפה,
ובית הכוסות והמסס ומה קורה במעיים של הזה ובקורקבן ובכל הדברים האלה,
ידעו את כל החוכמות.
אז זה לא שרק שהחוכמה לא מתנגדת לתורה,
להפך,
התורה כוללת את כל החוכמות.
ולפי גישת הכוזרי זה מאיתנו התחיל,
כי התקבל התקבל אפילו בנבואה משלמה וכולי מכל הנביאים.
אז זה לגבי העניין הזה.
ועכשיו מה שנותר זה רק להסביר את העניין של לשון העברית,
וגם שם הוא אומר את אותו יסוד.
אתם יכולים לראות בס"ח הכוזרי עוקץ אותו,
שואל אותו שאלה,
אומר לו האומנם יש לעברית יתרון על הלשונות?
ואין שלמות ורחבות ממנה?
אנו רואים זאת בעינינו בתקופת רבי יהודה הלוי או אפילו בתקופה קצת יותר קדומה,
הלשון העברית הייתה דלה מאוד.
כל המילים החדשות שאנחנו מכירים היום לא היו קיימות,
כי העברית לא התחדשה.
העברית נשארה כמו שהייתה בתקופות קדומות יותר,
לא חידשו מילים.
לקחו מילים מהיוונית וכולי.
למה?
אומר הכוזרי,
אותה סיבה,
כשאנחנו נמצאים בגלות,
קרה לה מה שקרה לנושאיה,
נחלשה בחולשתם,
נדלדלה בדלותם.
אבל היא בעצמותה יותר נעלה מקבלה ומסברה,
והוא מסביר למה.
ובעצם מה הוא רוצה לטעון?
ואחרי זה הוא אומר ויש פה דברים נפלאים על ישמעאל שלקחו את השפה,
שלקחו את השפה שלנו והפכו אותה לישמעאלית,
וכל השפות השמיות בעצם מקורם בעברית הקדומה של אברהם אבינו.
אחרי זה זה התפתח.
אבל מה שאני רוצה לטעון זה שהלשון העברית היא מתפתחת יחד עם העם.
כשהעם בפריחה גם הלשון שלו מתפתחת.
והלשון שלנו,
הלשון העברית שלנו,
היא מפותחת מאוד.
יש בה בניינים ויש בה משקלים,
דברים שכמעט ולא נמצאים באומות אחרות ובשפות אחרות.
והמעבר מצורות גרפיות,
שהיו כותבים בצורות גרפיות,
למעבר לאותיות,
זה חידוש של עם ישראל,
זה חידוש של העם היהודי,
לעבור לאותיות.
מצורות גרפיות,
פעם היו מסמנים לך דג,
איש שמחזיק נבוט,
לא יודע מה,
תפוז,
וזה,
ואתה צריך לעשות את זה.
ועם ישראל הביא לעולם את האותיות.
בסדר?
אז בעצם הכל התחיל מאיתנו,
מהלשון העברית.
עכשיו אני אגיד לכם עוד דבר מעניין ששמעתי מפי תלמיד חכם עצום,
הרב יוסף אביאור זצ"ל.
הוא תלמיד הרב הנזיר,
הוא למד אצלו,
ואני זכיתי קצת לשמוע ממנו תורה במרכז שפירא.
הוא חבר טוב של הרב דרוקמן,
הוא נפטר לפניו.
והוא אמר שהרב הנזיר אמר להם שמחדש השפה העברית,
אתה תאהב את הדבר הזה,
זה הרמח"ל.
זה הרמח"ל,
כי אם אתה תקרא ספרי הרמח"ל ותתאים את זה לשנים שבו הוא חי,
אתה תבין שהוא המציא מחדש את השפה העברית.
כי אין מי שכותב קולח כמוהו בימיו.
אתה קורא בימיו ספרים של אחרים,
של אחרונים שהיו בימיו,
אני רואה את השעה,
אני מסיים.
אתה רואה ממש שפה לא,
עילגת קצת.
אבל הרמח"ל,
קודם כל אתם רואים מסילת ישרים,
אתה חושב שכתבו את זה היום.
איזה לשון.
עכשיו תחשבו,
זה 260 שנה אחורה,
יותר.
אתה קורא את זה,
כמה?
300?
300 שנה אחורה,
עוד יותר טוב.
תחשוב ספר שנכתב לפני 300 שנה ותראה את הרמח"ל במסילת ישרים,
אתה חושב שזה נכתב היום.
איזה שפה עשירה.
הוא באמת היה לו יכולת מעניינת ככה לחדש ולכתוב את השפה.
אז אני רוצה לומר לכם תודה רבה על שנה של לימוד ספר הכוזרי.
אמנם לא למדנו את כולו,
למדנו את שני הפרקים היסודיים ביותר.
אני ממליץ לכם להמשיך ללמוד בעצמכם את מאמר שלישי לפחות.
מאמר רביעי וחמישי זה כבר...
היסודות זה מאמר ראשון,
שני,
שלישי.
מאמר שלישי עוסק יותר במידות,
בחסיד,
במושל וכולי.
המאמרים המרכזיים זה ראשון ושני,
הבסיסיים ביותר.
שנה הבאה אנחנו גם כן ממשיכים בלימודי אמונה ומגבירים את לימודי האמונה בישיבה בעזרת
השם.
כנראה שנלמד מהר"ל,
אבל גם רמי"ם אחרים וגם רבנים מבחוץ יבואו וילמדו אותנו גם כן דברים נוספים.
אז שיהיה לנו בעזרת השם המשך טוב.