שיחה ליום העצמאות | הרב אהרן פרידמן

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. מזמור לימות המשיח — בעקבות פירוש רב סעדיה גאון, מזמור קמ"ד נלמד כחזון נבואי לדור הגאולה, שבו עם ישראל שב לארצו וזוכה מחדש ביכולת להגן על עצמו בבחינת "המלמד ידיי לקרב".

2. צלו של עוף הפורח — על פי המדרש, על האדם לשאוף להיות כ"צלו של עוף הפורח", כלומר שחייו הגשמיים יהיו השתקפות של נשמה רוחנית עליונה, ולא רק מרדף אחר קניינים חומריים.

3. הפרט מול המפעל — כפי שלימד מפקד גוש עציון, חיי הפרט עשויים להיות כהבל, אך משמעותם נקנית כאשר הם מוקדשים ל"מפעל" הנצחי של תקומת ישראל וירושלים.

4. ניצחון המחייב התעלות — הנסים והסיעתא דשמיא במלחמות ישראל הם בחינת "גילוי שכינה" מודרני, המחייב אותנו לקבלת עול מלכות שמיים וחיבור מחודש לתורה.

5. בנינו כנטיעים — שיא הגאולה מתבטא בכך שהנוער ("בנינו") יהיו נטועים כנטיעים בעמלה של תורה ובבתי המדרש כבר מנעוריהם.

6. קדושת המשפחה — תיאור הבנות כ"זויות מחוטבות" מתייחס לקדושה של המשפחה היהודית, הבונה בית שהוא בבחינת "תבנית היכל".

7. מקור ההצלחה — כפי שמסביר הרד"ק, האושר של "אשרי העם שככה לו" אינו נובע רק מהשפע הגשמי, אלא מהידיעה שה' הוא אלוהיו והוא המקור לכל ההצלחות.

What is כרם ביבנה - שיעורים מיוחדים?

שיעורים מיוחדים, ובעיקר שיחות ליל שישי המועברים ע"י מנעד של אורחים
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

ברשות ראש הישיבה, הרה\"ג שרקי שליט\"א, מוריי ורבותיי, רבנים. אנחנו נמצאים בשעה של חיבור של יום הזיכרון ויום העצמאות. וכשאנחנו רוצים לשיר ולהלל לקדוש ברוך הוא, אנחנו פונים אל הספר המופלא ספר תהילים, ששם יש את שירת הקודש של עם ישראל לדורותיו. ואני רוצה ללמוד קצת יחד אתכם את מזמור קמ\"ד בתהילים, \"לדוד ברוך ה' צורי\". והמזמור יש בו עומקים ומשמעויות, ואנחנו רוצים לגעת במעט ממה שאפשר ללמוד מהמזמור הזה. ואני רוצה להתחיל מדברים שכותב רד\"ק בסוף המזמור על הפסוק \"אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוהיו\". ורבנו סעדיה גאון זכרו לברכה פירש מזמור זה לימות המשיח. ומה שאמר \"לדוד ברוך ה' צורי\", דברי לשון מלך המשיח. וכן \"הפוצה את דוד עבדו\", כי מלך המשיח דוד יהיה שמו, כמו שאמר ביחזקאל \"ודוד עבדי נשיא להם לעולם\". ואז יהיו העניינים הטובים כולם, \"אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו\". כלומר, לדעת רס\"ג, יש כאן לפנינו מזמור נבואי. מזמור שמבוסס כמובן על דברים שחווה דוד המלך, אבל מזמור שדוד כותב אותו ברוח הקודש שלדורות עוד ימצאו בו משמעויות ופירושים והבנות שאולי בימי דוד לא יכלו למצוא במזמור הזה, אלא רק בדורות אחרונים, בדורות שעם ישראל ישוב לארצו ויוכל להלל. קודם כל, \"ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה\". גם על זה צריך להודות, על הזכות להילחם. הודאה על זכות להילחם מגיעה רק אחרי דורות שלא זכו להילחם ולהגן ולהכות באויבי ישראל. \"ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה, חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי, מגני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי\". וכאן מגיעים שני פסוקים שצריכים ביאור, ואולי רק בדור שלנו אפשר להבין את המשמעות העמוקה שלהם. \"ה' מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו\". השקפה ראשונה, מה זה בן אדם? מה זה בן אנוש? מה יכול לזכות אדם ילוד אישה לכך שהקדוש ברוך הוא ידע אותו? כמו שנאמר באברהם אבינו \"כי ידעתיו\", וכמו שיש פסוק בספר הושע \"אני ידעתיך במדבר\". שהקדוש ברוך הוא יהיה קשור עם האדם. \"ה' מה אדם ותדעהו, בן אדם ותחשבהו\". מין שאלה כזו. ואין תשובה. אין תשובה. אולי הפסוק הבא מחזק את השאלה, אדם להבל דמה, ימיו כצל עובר. נו, אז למה? מה הוא האדם? מה יעשה האדם והקדוש ברוך הוא ידע אותו? הרי זו פסגת הגדולה של אדם שהקדוש ברוך הוא יודע אותו, קרוב אליו, משרה עליו את שכינתו. יש מדרש בקהלת רבא, שאולי יעזור לפרש את הפסוק הזה ויחבר אותנו אל היום שאנחנו נמצאים עכשיו, ביציאה שלו, יום הזיכרון. שלמה אומר, ויעשם כצל. ככה הוא קורא לאדם, כצל. ולא פירש. אני קורא את רש\"י ועיבוד של מדרש קהלת רבא. לא פירש שלמה אם צל של דקל או צל של כותל. וכבר פירשו דוד, כצל עובר, צילו של עוף הפורח. מה המשמעות של המדרש הזה? אדם בעולם הזה יכול לחשוב שהעיקר אלו הקניינים. לקנות לעצמו רכוש, בתים, נדל\"ן קוראים לזה. מי שחי כך הוא ויעשם כצל, הוא עושה את חייו לצל, צל של כותל. יש אנשים שאומרים לא, אנחנו רוצים להתענג בעולם הזה. אנחנו רוצים פירות מתוקים, צל נאה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לשתות ולאכול. צל של דקל. גם זה וגם זה ויעשם כצל. מהו צל של עוף הפורח? הצל של עוף הפורח בעצם אומר שהאדם כאן למטה הוא צל של משהו שעף למעלה. המלאכים נמשלים לעופות, יש להם כנפיים, ובשתיים יכסה פניו, ובשתיים ובשתיים יעופף. הם עפים. על הפסוק ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמיים, חז\"ל דורשים שאלו המלאכים, הנשמות. צל של עוף הפורח, אדם להבל דמה. מי שמהביל את החיים הפרטיים שלו, והוא מבין שהמשמעות של הימים שלו באים מעוף הפורח, הוא מי שזוכה שהקדוש ברוך הוא יודע אותו, שהקדוש ברוך הוא יחשב אותו. יש משפט מפורסם שאמר משה זילברשמידט, היה מפקד גוש עציון. נפל בג' באייר לפני קום המדינה. שבוע לפני נפילת הגוש היה קרב גדול במה שנקרא המנזר הרוסי בגוש עציון, ונפלו שם כמה לוחמים. ובהספד שלו על החיילים הוא אמר משפט ידוע: מה אנחנו ומה חיינו? אדם להבל דמה. העיקר הוא המפעל. תשובתנו נחושה נצח ירושלים. וזה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו. ואז ממשיך דוד ואומר, ה' הט שמיך ותרד, גע בהרים ויעשנו. ברוק ברק ותפיצם, שלח חציך ותהמם. שלח ידיך ממרום, פצני והצילני ממים רבים. ממים רבים מיד בני נכר. אחרי שהאדם מלמד ידיו לקרב, אצבעותיו למלחמה, אחרי שעם ישראל נלחמים, מוסרים נפשם, אז מגיע גם גילוי שכינה, סיעתא דשמיא מופלאה שהתגלתה בכל מהלך תקומת ישראל. החל מימי המחתרות, מלחמת העצמאות, המערכה בסיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, המלחמות בלבנון והמלחמה האחרונה שאנחנו עדיין מצויים בעיצומה, כמה סיעתא דשמיא. כמה הט שמיך ותרד, כמה ברוק ברק ותפיצם, שלח חציך ותהמם. ראינו בעינינו ויש בזה עוד רמז. איפה עוד אנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא יורד על הר וההר מתמלא עשן? והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד השם עליו באש. השם הט שמיך ותרד, גע בהרים ויעשנו. ברוק ברק, קולות וברקים. גילוי שכינה הוא גם מחייב. הוא מחייב קבלת עול מלכות שמיים, הוא מחייב קבלת תורה מחדש וזה דברים שמוטלים עלינו לקחת את הישועות הגדולות ואת הניסים הגדולים ואת עצמאות ישראל ולתרגם אותם ולחבר אותם להגדלת שם שמיים, לחיבור מחודש של עם ישראל לאנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים בית עבדים. ואחרי הניצחון הזה ואחרי סיעתא דשמיא הגדולה ואחרי יום הזיכרון שדיברנו עליו, אלוקים דוד המלך מתחייב שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך. ושיר חדש כבר חז\"ל דרשו שכל השירות נקראות בלשון נקבה, שירה חדשה כיוון שהיה אחריהם גלות, אבל לעתיד לבוא, רבותיי לעתיד לבוא כבר נמצא במובנים מסוימים אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, שיר חדש אשירה לך. אי אפשר לסיים את המלחמה בשלח ידיך ממרום פצני והצילני בלי אלוקים שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך. הנבל הגדול ביותר, המעולה ביותר, שמחה גדולה ועצומה והודיה. הנותן תשועה למלכים, הפוצה דוד עבדו מחרב רעה. וכאן חוזר המזמור למשהו שאני לא יודע אם היה אפשר להבין אותו בימי דוד, וכמה וכמה אפשר להבין את זה היום. פצני והצילני מיד בני נכר. גם אחרי שמנצחים, גם אחרי שיש סיעתא דשמיא, גם אחרי ששרים, מהללים, אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר. אומות העולם מה שלא הצליחו בכוח מנסים בלשון חלקות, בשקרים, בהבטחות, בהתחייבויות, בהסכמים, שכולם שווא ושקר ורשע. וגם על זה צריך להתפלל פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר. והשיא של תהליך הגאולה. השיא של תהליך הגאולה זה כשעם ישראל יגיע אל השלמות ויבנה את עצמו. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזוויות מחטבות תבנית היכל. אומר התרגום: די בנינא כנציבין דדקלין באולפנא דאורייתא. הבנים נטועים. היכן הם נטועים? כמסמרות נטועים בעלי אסופות. נטועים בהיכל השם, בבתי המדרש מנעוריהם. את הלהט של ימי הנעורים, את העוצמה שיש בגיל שלכם, בחורים יקרים, להקדיש, לצמוח בהיכל השם, בבתי מדרשות, בבתי כנסיות. כשבני הנעורים, כשבנינו כנטיעים נמצאים, גדלים, צומחים מתוך בית המדרש, איזה עוצמה יש לזה. בנותינו כזוויות מחטבות תבנית היכל. כאן מדובר על קדושת המשפחה. בנתנא מן זוויתנין וקשרן לכהנא, לכהנאייא דמשמשין במציע היכלא. הבנות כולן כשרות להינשא לכהונה והשראת שכינה של איש ואישה שזכו, תבנית היכל. מזווינו מלאים מפיקים מזן אל זן. צאננו מאליפות מרבבות בחוצותינו. אלופינו מסובלים. אומר רש\"י: הקטנים נשמעים לגדולים. אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו. אין פרץ, אומר הרד\"ק: אין שכול, כמו אשר פרץ השם בעוזא. ואין יוצאת: אין נפש יוצאת לשבי. ואין צווחה: לא נשמעה צווחה ברחובותינו שיצווחו ברחובות ויאמרו נגזלנו. ברשות ראש הישיבה, המו\"ר שליט\"א, מוריי ורבותיי הרבנים, אנחנו נמצאים בשעה של חיבור של יום הזיכרון ליום העצמאות. וכשאנחנו רוצים לשיר ולהלל לקדוש ברוך הוא, אנחנו פונים אל הספר המופלא, ספר תהילים, ששם יש את שירת הקודש של עם ישראל לדורותיו. ואני רוצה ללמוד קצת יחד איתכם את מזמור קמ\"ד בתהילים: לדוד ברוך השם צורי. ובמזמור יש בו עומקים ומשמעויות, ואנחנו רוצים לגעת במעט ממה שאפשר ללמוד מהמזמור הזה. ואני רוצה להתחיל בדברים שכותב רד\"ק בסוף המזמור על הפסוק. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוהיו. ורבנו סעדיה גאון זכרו לברכה פירש מזמור זה לימות המשיח. ומה שאמר לדוד ברוך ה' צורי, דברי לשון מלך המשיח. וכן הפוצה את דוד עבדו, כי מלך המשיח דוד יהיה שמו, כמו שאמר ביחזקאל ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ואז יהיו העניינים הטובים כולם, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. כלומר, לדעת רס\"ג יש כאן לפנינו מזמור נבואי. מזמור שמבוסס כמובן על דברים שחווה דוד המלך, אבל מזמור שדוד כותב אותו ברוח הקודש שלדורות עוד ימצאו בו משמעויות, פירושים והבנות שאולי בימי דוד לא יכלו למצוא במזמור הזה, אלא רק בדורות אחרונים, בדורות שעם ישראל ישוב לארצו ויוכל להלל. קודם כל, ברוך ה' צורי המלמד ידיי לקרב אצבעותיי למלחמה. גם על זה צריך להודות. על הזכות להילחם. הודאה על זכות להילחם מגיעה רק אחרי דורות שלא זכו להילחם ולהגן ולהכות באויבי ישראל. ברוך ה' צורי המלמד ידיי לקרב אצבעותיי למלחמה. חסדי ומצודתי, משגבי ומפלטי לי. מגיני ובו חסיתי, הרודד עמי תחתי. וכאן מגיעים שני פסוקים שצריכים ביאור, ואולי רק בדור שלנו אפשר להבין את המשמעות העמוקה שלהם. ה' מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו. השקפה ראשונה, מה זה בן אדם? מה זה בן אנוש? מה יכול לזכות אדם ילוד אישה לכך שהקדוש ברוך הוא ידע אותו? כמו שנאמר באברהם אבינו כי ידעתיו, או כמו שיש פסוק בספר הושע אני ידעתיך במדבר. שהקדוש ברוך הוא יהיה קשור עם האדם. ה' מה אדם ותדעהו, בן אדם ותחשבהו. מין שאלה כזו, ואין תשובה. אין תשובה. אולי הפסוק הבא מחזק את השאלה, אדם להבל דמה ימיו כצל עובר. נו, אז למה? מהו האדם? מה יעשה האדם והקדוש ברוך הוא ידע אותו? הרי זו פסגת הגדולה של אדם שהקדוש ברוך הוא יודע אותו, קרוב אליו, משרה עליו את שכינתו. יש מדרש בקהלת רבה שאולי יעזור לפרש את הפסוק הזה ויחבר אותנו אל היום שאנחנו נמצאים עכשיו ביציאה שלו, יום הזיכרון. שלמה אומר ויעשם כצל. ככה הוא קורא לאדם, כצל. ולא פירש, ואני קורא את רש\"י בעיבוד של מדרש קהלת רבה, לא פירש שלמה אם צל של דקל או צל של כותל. וכבר פירשו דוד, כצל עובר, צלו של עוף הפורח. מה המשמעות של המדרש הזה? אדם בעולם הזה יכול לחשוב שהעיקר אלו. אלו הקניינים. לקנות לעצמו רכוש, בתים, נדל\"ן קוראים לזה. מי שחי כך, הוא ויעשם כצל. הוא עושה את חייו לצל, צל של כותל. יש אנשים שאומרים לא, אנחנו רוצים להתענג בעולם הזה. אנחנו רוצים פירות מתוקים, צל נאה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לשתות ולאכול, צל של דקל. גם זה וגם זה ויעשם כצל. מהו צל של עוף הפורח? הצל של עוף הפורח בעצם אומר שהאדם כאן למטה הוא צל של משהו שעף למעלה. המלאכים נמשלים לעופות, יש להם כנפיים, ובשתיים יכסה פניו ובשתיים יעופף. הם עפים. על הפסוק \"ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמיים\", חז\"ל דורשים שאלו המלאכים. הנשמות, צל של עוף הפורח. אדם להבל דמה. מי שמהביל את החיים הפרטיים שלו והוא מבין שהמשמעות של הימים שלו באים מעוף הפורח, הוא מי שזוכה שהקדוש ברוך הוא יודע אותו, שהקדוש ברוך הוא יחשב אותו. יש משפט מפורסם שאמר משה זילברשמידט, היה מפקד גוש עציון. נפל בג' באייר לפני קום המדינה. שבוע לפני נפילת הגוש היה קרב גדול במה שנקרא המנזר הרוסי בגוש עציון ונפלו שם כמה לוחמים. ובהספד שלו על החיילים הוא אמר משפט ידוע: מה אנחנו ומה חיינו. אדם להבל דמה. העיקר הוא המפעל. תשובתנו נחושה נצח ירושלים. וזה \"אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו\". ואז ממשיך דוד ואומר: השם הט שמיך ותרד, גע בהרים ויעשנו. ברוק ברק ותפיצם, שלח חציך ותהמם. שלח ידך ממרום, פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר. אחרי שהאדם מלמד ידיו לקרב, אצבעותיו למלחמה, אחרי שעם ישראל נלחמים, מוסרים נפשם, אז מגיע גם גילוי שכינה, סייעתא דשמיא מופלאה שהתגלתה בכל מהלך תקומת ישראל, החל מימי המחתרות, מלחמת העצמאות, המערכה בסיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, המלחמות בלבנון ובמלחמה האחרונה שאנחנו עדיין מצויים בעיצומה. כמה סייעתא דשמיא. כמה \"הט שמיך ותרד\", כמה \"ברוק ברק ותפיצם, שלח חציך ותהמם\". ראינו בעינינו. ויש בזה עוד רמז: איפה עוד אנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא יורד על הר וההר מתמלא עשן? \"והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד השם עליו באש\". השם הט שמיך ותרד, גע בהרים ויעשנו. ברוק ברק... קולות וברקים, גילוי שכינה וגם מחייב. ומחייב קבלת עול מלכות שמיים, ומחייב קבלת תורה מחדש. וזה דברים שמוטלים עלינו, לקחת את הישועות הגדולות ואת הנסים הגדולים ואת עצמאות ישראל, ולתרגם אותם ולחבר אותם להגדלת שם שמיים, לחיבור מחודש של עם ישראל לאנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ואחרי הניצחון הזה, ואחרי הסיעתא דשמיא הגדולה, ואחרי יום הזיכרון שדיברנו עליו, אלוקים, דוד המלך מתחייב, שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך. ושיר חדש, כבר חז\"ל דרשו שכל השירות נקראות בלשון נקבה, שירה, כיוון שהיה אחריהם גלות. אבל לעתיד לבוא, רבותיי, לעתיד לבוא כבר נמצא במובנים מסוימים אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים. שיר חדש אשירה לך. אי אפשר לסיים את המלחמה בשלח ידיך ממרום פצני והצילני, בלי אלוקים שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך. הנבל הגדול ביותר, המעולה ביותר, שמחה גדולה ועצומה והודיה, הנותן תשועה למלכים, הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. וכאן חוזר המזמור למשהו שאני לא יודע אם היה אפשר להבין אותו בימי דוד, וכמה וכמה אפשר להבין את זה היום. פצני והצילני מיד בני נכר. גם אחרי שמנצחים, גם אחרי שיש סיעתא דשמיא, גם אחרי ששרים, מהללים, אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר. אומות העולם, מה שלא הצליחו בכוח, מנסים בלשון חלקות, בשקרים, בהבטחות, בהתחייבויות, בהסכמים, שכולם שווא ושקר ורשע. וגם על זה צריך להתפלל. פצני והצילני מיד בני נכר, אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר. והשיא של תהליך הגאולה, זה כשעם ישראל יגיע אל השלמות ויבנה את עצמו. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל. אומר התרגום, די בננא כנציבין דדקלין באולפן אורייתא. הבנים נטועים. היכן הם נטועים? כמסמרות נטועים בעלי אסופות, נטועים בהיכל השם, בבתי המדרש, מנעוריהם. את הלהט של ימי הנעורים, את העוצמה שיש בגיל שלכם, בחורים יקרים, להקדיש, לצמוח בהיכל השם, בבתי מדרשות, בבתי כנסיות. כשבני הנעורים, כשבנינו כנטיעים נמצאים, גדלים, צומחים מתוך בית המדרש, איזו עוצמה יש לזה. בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל. כאן מדבר על קדושת המשפחה. בנתנא מן זבתנייאן וכשרין לכהנא, לכהנא דמשמשין במצי היכלא. הבנות כולן כשרות להינשא לכהונה. והשראת שכינה של איש ואישה שזכו, תבנית היכל. מזווינו מלאים מפיקים מזן אל זן. צוננו מאליפות מרובבות בחוצותינו. אלופנו מסובלים. אומר רש\"י, הקטנים נשמעים לגדולים. אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו. אין פרץ. אומר הרד\"ק, אין שכול, כמו אשר פרץ השם בעוזא. ואין יוצאת, אין נפש יוצאת לשבי. ואין צווחה, לא נשמעה צווחה ברחובותינו, שיצווחו ברחובות ויאמרו נגף ישראל במלחמה. בזכות בנינו כנטיעים בנותינו כזויות, אשרי העם שככה לו. וזה לא רק על הפסוק האחרון אלא זה על כל המזמור. אשרי העם שככה לו, המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה. אשרי העם שככה לו, שבניו כנטיעים מגודלים בנעוריהם. ואומר הרד\"ק, אשרי העם שהשם אלוהיו. ומפני מה הייתה לזה העם זאת ההצלחה? לפי שהשם אלוהיו, לפיכך אשריו שהשם אלוהיו. ועל זה אנחנו נודה ונהלל ונשבח לקדוש ברוך הוא, ונפעל ונתקן ונבנה עד שנגיע אל אשרי העם שככה לו אשרי העם שהשם אלוהיו.