Subscribe
Share
Share
Embed
Rav Shlomo Katz celebrates Yud-Tes Kislev, the “Rosh Hashanah of Chassidut,” through a vibrant compilation of his niggunim and Chassidic teachings. Drawing from years of inspiration, Rav Katz weaves the Alter Rebbe’s liberation with melodies and insights that illuminate the inner Torah. From royal simcha to Messianic hope, each episode invites listeners to transform darkness into light, deepening their connection to Hashem through Chassidut’s timeless wisdom.
All right, I want to teach you guys this ניגון I've been singing it all week 'cause I had to learn it for, was it last, no, not last night, two nights ago for the התוועדות in, uh, in בנייני האומה with Rav Ginsburgh, and he had me learn this new ניגון. It's a ניגון according to חב"ד, it's a בעל שם טוב'ס ניגון. And I didn't know it before. I'm sure some of you have heard it.
It's a beautiful, beautiful ניגון. It's a beautiful ניגון. We were just there, so, מעז'יבוז'. So let's, uh, see if we can learn this one.
Uh, I have to remember it, though. How does it start?Okay, take you to the next level. This is a good old ניגון. It's beautiful.
Anybody know this ניגון? Well a ניגון, that's amazing. Did you hear it the other night, no? It's one of the first ones we sang the other night. I wasn't there right at the beginning. Okay, so for those of you here, Rav Ginsburgh wanted to open up the whole night with this ניגון of the בעל שם טוב.
Okay, so now if you want to remember it really well, remember in a ניגון, it's always you're, you're kind of, it's not just singing a song, it's connecting to שם השם. Remember a ניגון is י-ו-ה-ו-ה. How? A ניגון that has three parts. So you sing the first part, then the second part, then the third part, then the second part again.
Right? י-ו-ה-ו-ה. That's how, that's why חסידים sing. They always go back to the second part. י-ו-ה-ה, always back.
So now, try to sing it again, okay? Really with much more כח. I...שכויח, שכויח. Who's חזן this שבת? שמע, I heard you're a חזן this שבת, is that so? Good. We'll put חזק on you, okay? ברוך הוא וברוך שמו.
שיר המעלות. תשתחוה תשתחוה לפני. Okay, I don't know, don't worry, don't worry. We'll get to it.
Okay, so we're almost, listen, we're almost really like, you know, real חסידים. This is a, there's nothing on the table to either drink or eat, so that's a little bit of a weird י"ט כסלו or בכלל. So we have to, we'll do that a little different next time. I almost told you to go straight to קדיש after שמונה עשרה today, skip תחנון.
I didn't. But until we switch to נוסח ספרד at least. Then I can't just say I'll choose now to skip a תחנון. It was like a big מוסר.
And בכלל, Rabbi Ashel didn't go up to be עמוד today because he's in אבלות and today's יום טוב, so there's something in the air. And I saw you with the hat on the other night, so I'm בכלל, you know. It was my חבד experience. We should all be זוכה for a good חבד experience.
So, we're going to say something just to to to take this day, י"ט כסלו, into our hearts and realize that it's so much more than just if I feel like חבד. It's so much bigger than that. It's so much bigger than that, but it's also that. It's also that.
So as I'm, as you pass these out, I'm asking for the following thing. When you pass these out, I'm going to go on a circle, quick round over here, and I want you each to say in ממש one word. Like literally, not not a whole thesis here. With the ענוות of רובין.
Just in one word. When I say the word אלטער רבי or or חסידות, right, תניא, חבד, what's what's one word that comes to mind? Hershi, start with you. One word.Children.קדושה.Spirituality.Fear, but that's 'cause my father-in-law's a חבדניק.Let's stick, let's stick to the to the one word thing, no no explanations. David.מלכות.You stole your word.
יניב.לחיים.ארי.Legend.Beautiful. Neil.רבי.קיבא?Divine honesty.Yes. לגמרי.קובס?Warmth.בנימין?Joy.שארק?Sharp.חריף. Yeah.
נח?קרוב.אמת.Anatomy.It's like I'm dying to דרשן out everything you're saying, but I'm like holding myself to my word, you know. What are you saying? No, no. Say it. Just...Intellect.Absolutely.
דוב?Serenity.אחדות.משיח. That's my word. משיח. Okay.Now, now if if what we just said drives, like if we said חבד, the the אלטער רבי, חסידות, and this is the answers we're getting, it means that, you understand, like if I asked you about another topic, none of, none of you would be probably be saying words that are are very like, uh, I mean, I could have guessed not what each of you would say, but the רוח of what it strikes in us is something that's larger than us.
משהו גדול מאתנו. You know, we could take everything we just said right now and plug in the word ביטול. And ביטול before children, ביטול before dynasty, I'm ביטול before those that are מקרב, I'm ביטול in front of warmth, right? We could say whatever it is, but in other words, it's משהו שגדול מעלינו, something that's larger than life, larger than us. Take the truth, for me י"ט כסלו every year was always this this concept of like, do I really buy into the whole, you know, לובאוויטש thing? And then I realized it's so, it's just not the עניין here.
It's not the עניין at all. It's larger than that, it's larger than that, it's about מלכות, it's about משיח. It's about something much bigger than any of us. And that's what I wanted to look into today because today, just for those of you that don't know yet, two things, two main things happened today.
Actually, three main things. But one of them is not necessarily connected to חבד, just if Avi Miller listens to this, he'll get נחת. Today's actually the יארצייט of Rav Neria, Rav Moshe Tzvi Neria, the head of the בני עקיבא ישיבות in ארץ ישראל. They're having a huge fundraiser today.
Today is the יארצייט of the מגיד of מזריטש. And we were by the מגיד last year in Anapoli. We were right there. Very next to his son, the רבי רב זושא.
As you know, the מגיד was the successor of the בעל שם טוב. I don't like the word successor, he was the next generation. Successor, there's no such thing as successor. Yeah, continued, yeah, the next.
And it's also the day that the אלטער רבי was released from prison after being there for how long? 53 days. How do we know that? The 53 chapters in the תניא. כן נכון. The אלטער רבי was there for 53, 53 days.
It was the, it was not the only time he was there, he was there another time as well in jail, but the one that's specifically that we that we speak about is this one, right? He wasn't the only אלטער, he wasn't the only רבי that was in jail. His son was in jail too, the מיטעלער רבי, and the פריערדיקער רבי as well, the sixth רבי was also in jail.So what we're going to see today, we're going to get a glimpse I think into י"ט כסלו in a way that we could relate to, a way that can give us a lot of כח and חיזוק to strengthen everything that we're doing. שמע and I were together the other night in בנייני האומה. If any of you haven't been yet to what's going on there, I've never, all the words we said right now is happening in a certain room called the massive ספרים sale.
Did you go inside Neil? A כאילו of מלכות, warmth, dynasty, children, everything we said right now. Well I don't know if לחיים's are in there. There was one room just, oh there was a room with לחיים on the side? In the ספרייה too? It's a real, it's a real חגיגה, it's a real, there's a real aura of יום טוב in the air. So you think, oh, so it's a חבד thing so therefore it's like a bunch of חבד ספרים.
חיים יונתן came home with a massive set of ליקוטי מוהר"ן, okay? It's it's, you understand what's going on there? They have the most beautiful new editions of the מי השילוח, of the אור ישראל, of the of the, every חסידות you could ever heard of and that you didn't hear of, it's all there. It's a day of יפוצו, it's not a day, they made it into a week of יפוצו. And in ארץ ישראל, the language is now that they're calling it that is, um, it's under the name צמאה. The concerts, the discs, the whole thing is called צמאה.
There's a thirst, there's a thirst for something. So yesterday a social worker was on her way to go and meet with her with her um, לובאוויטש, I don't know if you call them patients, but whatever it is, people you that she had to attend to in צפת. It was the real, strong ones there, right? The חבדסקער'ס up there. And she asked me on the way there, like, what what what could we what what could she bring up that might be a little bit new and מעניין and and and uh, you know, fresh.
So בועז always tells me the same וורט every year, בועז ריז'יצקי. השם should give him a lot of כח. בעזרת השם. and clarity.
So בועז said to me, he said, um, you know, everyone wants to know like the whole, what is the whole חידוש of the בעל שם טוב today, right? So he said the בעל שם טוב when he met משיח, up in the היכלות up there, he said to the בעל שם טוב, אימתי קאתי מר? Which means, when is my, when are you coming? And what did the, what was the answer by משיח? לכשיפוצו מעינותיך חוצה. Did you ever ask people questions in a certain language and get answered in a different language? 'Cause that's what happened over there. The בעל שם asks משיח in Aramaic. חוץ לארץ.
משיח answers him in Hebrew. כבוד, huh? What an amazing, what an amazing thing that is, huh? What an amazing thing that is. Like, it's not סתם. Now in לובאוויטש they do דיוקים on every letter that happens in conversations, right? Everything.
There are hundreds and hundreds of books written about every detail that happened about the אלטער רבי'ס arrest, his time in there, his time out there, and every day since then, right? So our דיוק is that we're saying the שאלה to משיח was in a non-גאולה'דיקע world, a non-גאולה'דיקע land. אימתי קאתי מר, when are you coming? And and he could have answered him in Aramaic. He answers him in Hebrew. לכשיפוצו מעינותיך חוצה.
And where does it have to יפוצו? And we see it here in ארץ ישראל this, I don't know, when I walked in there the other night and then I played at this התוועדות, I don't even call התוועדות, this מלכות'דיקע... I don't even know what it was, right Neil?I don't know what it was, but it was nice.It was, it was just hundreds and hundreds of ארץ ישראל children and their parents thirsting for whatever it was. Again, to not label it, whatever was going on over there.I think we started at about 500 and I got out there, but I think it hit about a thousand at the peak.Couldn't believe it. For me personally, I was, I was, in a, in a completely different world.
My רבי came and he sat on the dais next to me and then next to him was Rav Ginsburgh. Rav Weinberger was there, so בכלל, I don't know what, what's going on here.Was he holding your hand for about ten minutes?That's Rav Weinberger. The guy that came out.Yeah, he's a wonder. Yeah, there's, I saw him earlier that day.
We went to, we went together to pay שבעה for Rabbi Tzvi. And um, he asked me, he said, uh, what time, what time is tonight? I said, oh it's like from 8:00 to like 12:00, 12:15. So he said, okay, we're going to go there now for the for the ספרים sale. And maybe I'll see you later.
So I thought whatever, you know. And then, and then couldn't believe it. So it was like a real, real, it's a real, it's a צמאה, it's a צמאה, it's a, when you're really thirsty for something and you can't necessarily say what it is, don't belittle what it is that you're thirsty for. Just keep on figuring out what that is.
And that's what's going on in the world right now. It's been happening for a long time. And on י"ט כסלו we celebrate again the emergence of thirst for something bigger. And if you look at, if you think of any חבדניק and any שליח that ever played a role in your life, today is the day they get their כח from.
It's this day. It's what's called ראש השנה לחסידות. Today is the day that they start learning תניא from the beginning, סדר יומי, every day. Today is the day that a lot of החלטות, a lot of decisions are being made.
And it also has to be done בשמחה and with אחריות for עם ישראל. This is the day of responsibility for עם ישראל in a very big level as well. So it's almost a day for us as well, and we should be זוכה to plug into it.So this is a little article but it has some very important details about י"ט כסלו that I think can help us piece a lot of this puzzle together. חג הגאולה it's called, the day of, the the the festival of redemption.
י"ט כסלו is the day the אלטער רבי was freed, יום שחרורו של רבינו שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, מייסד חסידות חבד. Just so no one gets confused over here, he did not write the שולחן ערוך, he wrote the שולחן ערוך הרב. That's, the מגיד told him you have a brain, you could take the שולחן ערוך and you can write it in a more concise way, and that's what we have. We have it in the שול as well.
שולחן ערוך הרב, that's the בעל התניא's שולחן ערוך. From where? ממאסרו ברוסיה הצארית. You know we just came back from the Ukraine. It's a, it's a very different Ukraine although nothing's changed on a רוח level but on a מעשה level, right, a lot has changed.
We went in and went out, it was all גוואלד, no problem. And we wore תפילין and we, we danced and we sang and we wore our כיפות and ציצית, all things unheard of. Not only like 200 years ago, unheard of 30, 40 years ago. But all the more so 200 years ago.
נקבע כבר יותר מ-200 שנה, it's already over 200 years, לא רק בקהילות חסידי חבד, אלא בכל תפוצות ישראל. This יום טוב, י"ט כסלו, is not just among a bunch of לובאוויטשער'ס, it's something in the whole world. חסידים מכינים עצמם לקראת היום הזה בהתרגשות מיוחדת. חסידים prepare themselves on this day with extra excitement.
לובשים בגדי שבת ומצטופפים להתועדויות חסידיות שנמשכות עמוק תוך שעות הקטנות של הלילה. Do you realize that the י"ט כסלו festivities started already like, this year it starts already on ט"ז כסלו and it's going, שושנה has hers tomorrow night, on already כ' אלול כסלו. It's a, it's a whole, there's, you know, the הכנה then there's יום טוב then there's איסרו חג, then there's, you take the חלה מהדה that comes after. It's a it's a whole, it's it's why? because it's all מעבר לפרופורציות.
It's not fixed, it's larger than time as well. מפליא שגם יהודים מגזע חסידים שנצרכו ממשמיעת תורה ומצוות מרגישים חובה לבוא לסעודת י"ט בכסלו ולא במקרה בעקבות זאת זוכים לחזור בתשובה ולקיים מצוות מחדש. This is very interesting. Even people that grew up חסידות but left it at a certain point, they still, י"ט כסלו is still a chunk in their heart and they always come back for התוועדויות.
Used to see this back in the day in כפר חבד when the main התוועדות, when the main התוועדות, and even the president of Israel, זלמן שזר used to come there. מנחם בגין used to go there. That's where the main, the main attraction used to be before just חבד spread everywhere. So what would happen was a lot of older, a lot of חסידים that were חסידים when they were younger and they left for whatever the reasons were, they, they י"ט כסלו still, you know, held a place in their heart and they'd come back to the התוועדויות and this day itself brought a lot of קירוב.רבינו הזקן חזה זאת ברוח קדשו, the אלטער רבי saw this.
He saw this happening. Now listen to this very interesting detail. היו חסידים שרצו לכתוב מגילת י"ט כסלו. They had a whole, like מגילת, you have מגילת אסתר.
So they had, they prepared a whole מגילת י"ט כסלו with all the details, the whole story of it taking place. וכבר הכינו נוסח של המגילה כזאת. עולם רבינו הזקן לא קיבלה, he said no, no, no, no, no. This is not, we're not doing this.
ואמר שסיפור המעשר וגאולה אינו צריך להיות כתוב במגילה. It doesn't need to be written in a מגילה, why? משום שהוא ישאר חי לנצח בלב ישראל. This day doesn't need a מגילה to be reminded about. It'll be alive and pumping in the hearts of עם ישראל forever.
Very, very deep reason, huh? וכך אמר, this is what he said. זה היום יקבע למועד תמידי בישראל. This day will be instituted and fixed as a eternal holiday in עם ישראל. Now, interesting, he didn't say חג.
מועד, what does מועד mean? Literally אוהל מועד, what does it mean? Encounter, meeting. God bless you. So he uses the words, this day will be an eternal day of encountering. Not סתם, of meeting.
Of us meeting הקדוש ברוך הוא and of us meeting ourselves and of us meeting the תורה. So that's just like, listen, if we're going to go on לובאוויטש today, you got to go דיוקים on every word the אלטער רבי said and didn't say. So I think that's beautiful. It's a day of eternal meeting.
Of of what, David, what word did you say? Encountering. Of coming across, of getting to know the רבונו של עולם and getting to know ourselves. אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא. That in this day the name of השם will become great.
ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב. And thousands of hearts of עם ישראל will wake up in תשובה and in service of the heart. What's that? עבודה שבלב, תפילה, in דאווענען. כי המעשה, the the story, חקוקה בלב ישראל דלעילא, it's engraved in the heart of עם ישראל that's above.
וכתובה בלב ישראל דלתתא. And it's written in the heart of עם ישראל down here. I don't want to get into that one too much. That's, that's a big one.
Okay? But now look, this is very, very deep. רבינו הזקן אמר, the אלטער רבי says, מי שישמח בשמחתי, whoever is happy with my שמחה, אוציאנו מן המיצר אל המרחב. I will take him out of the narrowness into the the expansiveness. נוסח שני, in another version of what he said, מן הגשם אל הרוח, from materialism to the spirituality.
It doesn't mean rain over here, right? נוסח שלישי, מן הגיהנם. Ah, now we're treading already on some one else's words. Those נוסח's, this sound like? רבי נחמן'ס, I'm going to take you out of גיהנם. But so the third version is not so much accepted.
It's, I heard the first one quite often, okay? יש גרסה אחרת, there's a whole another version. שלפי אמר רבינו הזקן, מי שישתתף ויקח חלק בשמחתי, יזכה לראות נחת מיוצאי חלציו. That whoever, it's beautiful, whoever takes a part in this שמחה of י"ט כסלו of my day, he'll merit seeing having נחת from his offspring. So however, however you look at these four versions, it's כדאי to just have a, you know, a little bit of שמחה today.
'Cause who doesn't want to get out of hell? Who doesn't want to go to the spirit? And who doesn't, you know, who doesn't want to have, feel more expansiveness? And who doesn't want to have נחת from their children? So however, however we're holding it, it's כדאי, right? שחרורו של, now this this gets very interesting now. שחרורו של הרבי ממאסרו הביא גל אדיר של שמחה בקרב החסידים. By the time the אלטער רבי went into jail, I believe the year was 1798. Okay? Either 1798 or 1799.
I'm not sure. One of those two years. By then what the אלטער רבי established was massive. I shared on the trip on the bus that when רבי נחמן met the אלטער רבי, so the question, when he, when he told his חסידים, תנו כבוד לשר האלף, give כבוד to the minister of the thousands.
And רבי נחמן's חסידים were asking the אלטער רבי, is it true? Do you really have like thousands of חסידים because there was no such thing like that back then. There was no such thing. It's 50, 60 years after the בעל שם טוב, to already have thousands of חסידים by then, but he did. So the שמחה on this day was already massive back then and it was a big, big שמחה.
Imagine, they thought this is the continuation, the בעל שם טוב, the מגיד, and the אלטער רבי. And the אלטער רבי is in jail and if he's going to be sentenced to death, which was... very highly likely. What in the there was no one that was close to being able to say they could continue.
They thought this might be the end. Yeah, it's incredible that he he kind of so to speak brought this on himself because he could have chilled under Napoleon and he didn't have to do this run. You know, and and and I don't know if Napoleon would have would have killed him like, you know, put him in this type of position. Well, what you're referring to is a little bit later in his life.
This is this is before. This is before. You're talk mean what you're what you're speaking about is very much what we'll explain to us like האַדיטש. What what's up with that? Why did he go there? This is this is not Napoleon, this is ממש the Russians and what's interesting is think of it like, it's amazing, no words as some, like how do you say, like what what does Russia mean? Huh? רשע.
It's like very interesting, דוקא, that then even more so after experiencing the jail to say no, I'm going back. Oh, so then definitely. לגמרי. Like, however whatever way you look at it, he could have he could have been he could have taken the chill pill.
He could have very much not have suffered. There's מסירות נפש is the reason we're sitting here today like this. So there's a lot of there's a tremendous שמחה when he came out of jail. By the way, do you know how he even like why he got in jail? To teach חסידות? Yeah, but who who who caused that to happen? A ייד.
Yeah. It's not that like a Russian found out about what he was doing. They didn't put him in because the אני במלכות אני said because the חסידים. They put him in because he was sending money to ארץ ישראל.
Right. No no no, I'm not I'm not saying the reasons why he was in jail, I'm saying who caused that there would be a הלשנה. That's what I mean. Something juicy with the Catholic.
רבינו was, now look what happens. There was such a שמחה, okay? Now, if there's one thing about Lubavitch, about the צדיקים, they're very they have this ענין of being able to be reserved. Very reserved. I mean, when you're working with the מוח, with the intellect so much, and in complete harmony with the heart, you learn how to understand how to how to have your mind be שולט על הלב and not let the heart just dictate what it is.
I'll give you an example. When the Rebbe and his wife made it to America, finally, during the war, okay? So who's who's the Rebbe married to? Who was the Rebbe married to? The פריערדיקער רבי's daughter, the sixth פריערדיקער רבי's daughter. The פריערדיקער רבי was already in America. You wanna hear something crazy? The Rebbe finally gets to America with his wife, and they were around the corner from the פריערדיקער רבי.
The פריערדיקער רבי waited three days to meet with them. Three days. Why? He needed to be that the that there could be some kind of in עולם הזה, כלי to for such a שמחה to take place. So he did three days הכנות just to see his daughter and his son-in-law.
Thing that that just says it all. The space too, also. Yeah, יעקב אבינו was two years to see his father and to go back in ארץ ישראל. יעקב and and see to see יצחק.
To see yeah his father. Yeah. נכון, נכון. There was an ענין here.
You know, be like, wow, we just, you know. In Lubavitch it's it's there's this, I mean, a king has to be reserved. It's מלכות. So look what the אלטער רבי says.
רבינו הזקן חשש, we're in this paragraph, the second second line. He חשש, he had a suspicion. שמא תסטה השמחה לאפיקים לא חיוביים. He was nervous that the שמחה the חסידים had for his release would go to wrong to bad places, would end up being in bad places.
וכתב אגרת הנקראת קטנתי. And he wrote one of his letters which was called קטנתי. It's the second אגרת in the אגרות that are printed in the Tanya. I actually printed it in our booklet that we had in the Ukraine.
We didn't unfortunately, unfortunately we didn't get a chance to learn it. But in this אגרת, it's called קטנתי, על שם פתיחתא, a פסוק that יעקב אבינו said קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. The אלטער רבי was released in the week of פרשת וישלח. He felt very much like יעקב says in פרשת וישלח, קטנתי, who am I from all the חסד that השם did to me? And that's how he opens up the אגרת that he sends to his חסידים.
And יהושע, ברוך שכוונת, because now he's going to continue to connect to יעקב אבינו. באגרת זו כותב הרבי, now this is the אלטער רבי's words, to his חסידים after the release: באתי מן המודיעים, מודעה רבה לכללות אנשי שלומנו, אנ"ש. If you ever heard that ראשי תיבות, א נ ש, אנשי שלומנו. Breslov uses it also.
Ah, הוא מאנ"ש. הוא מאנ"ש. He's he's one of us. הוא מאנ"ש.
Like there was a guy collecting money the other week, and then צבי walked in and he whispered, he's like, הוא מאנ"ש, הוא מאנ"ש. He's one of us. He's באנשי שלומנו, right? People of our, he's הוא מאנ"ש. But you'll see it a lot like in in ספרים, those three words.
So this is a מודעה, this is a this is a general statement, an important thing I want to say to all our people, על ריבוי החסדים אשר הגדיל השם לעשות עמנו for how much חסד השם did with us. We what should we do? לאחוז במדותיו של יעקב. Let's grab onto the מידות of יעקב. What does that mean, the מידות of יעקב? לבלתי רום לבבם מאחיהם.
Don't start walking around like this with your heart upwards, higher than your brothers. ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם חס ושלום. Now's not the time to go and bash the מתנגדים. Or other groups, whatever it is.
Because he was nervous that the שמחה over the release of the אלטער רבי from prison would lead to גאוה. Look at us. We were winning. Even though even if it's true, like we're winning, דידן נצח, he says no, חס ושלום, shouldn't walk around like that.
הס מלהזכיר בהזהרה נוראה, shh, quiet, and I'm warning you. רק להשפיל רוחם. What should you do now with the שמחה? He says use the שמחה to activate שפלות. What's שפלות? Humility, humbleness.
Use the שמחה to activate מידות you wouldn't generally use naturally through שמחה. It's very interesting, huh? You see it in the Pesach story. Yeah, how so? After we crossed over and you see all the מצרי get slaughtered, there's no celebration on our side. It's and that's against the enemies like clear.
קל וחומר on on יידן. So he says use this שמחה, להשפיל רוחם ולבם במידת אמת ליעקב. Use this שמחה to be משפיל your רוח and your heart in the מידה of אמת ליעקב, מפני כל אדם בנמיכות רוח. Like יעקב אבינו in front of every person that he came in contact with, there was a שפלות and נמיכות רוח.
נמיכות רוח doesn't mean low in spirit, it just means not haughty, okay? Doesn't mean, God forbid, you know, נמיכות רוח you think it mean like נבך or נכון like lowly, yeah. It just means it means the opposite of גאוה. That's what we're speaking about. ומענה רך ישיב חימה ורוח נכאה.
וכולי האי ואולי יתן השם בלב אחיהם כמים הפנים. And when you act like this, maybe השם will בעזרת השם bless those hearts that see hearts that are שפל to be turned on and touched by this spirit of holy שמחה through the שפלות. Yeah. What do you make from the fact that he's he's comparing his יציאה from being incarcerated to יעקב אבינו.
יעקב אבינו's about to meet with עשיו. His brother, he's scared. And here he's comparing that moment of יציאה to a moment where יעקב אבינו is afraid of his brother. I could I mean I could go pretty far and guess, but עשיו was his brother.
Yeah. He's talking about meeting other יידן right now. That's funny. So his his real his worry was not being incarcerated by לבן.
Never. His worry is when he's leaving, that's the לעסטערער. It's peace. It's exactly that.
And that's a very good point you're bringing up. His ענין, he knew these are all pawns, right? The people that are jailed him, this is remember the story about the פריערדיקער רבי in jail when they when they put a gun to his head? And the and the guy saw he's not scared at all. Remember what the פריערדיקער רבי said to him? One God, many lives. One gun, two two worlds.
Like you think this, right? He's saying, you you're talking to someone that does not believe that this is it. I believe there's there's something else. You think you're having the gun, but you only have one life. I have no gun, but two worlds.
So the whole מציאות of the אלטער רבי in jail and what he understood from that whole thing, he realized that that had nothing to do at all. They were סתם pawns. And that ייד that that also tattled on him, he's also a pawn. But him is who I have to still work with.
Because he knew already back then that a Lubavitcher, like I had a friend that went to the Rebbe, and he his impression was when he walked into the פארברענגען, he realized this is a man, he wouldn't ask this from anybody, but if anyone tried to hurt this man up there, there'd be like 500,000 people that would take a bullet for one person. It's not even a question. No? Any חסיד in the world? So this this the אלטער רבי saw that this ענין was already like in the DNA of the Lubavitchers, right? Of חב"דסקערס. So he thought that maybe perhaps this שמחה would lead to this to this like כח of of that that wouldn't bring more קירוב.
That would bring anything but that. So he directs the שמחה in a very clear and fashioned manner and makes sure it's used in the right way. Let's finish this. אולם השמחה מילאה את הלבבות וגרמה לחסידים להיות בהתפעלות עצומה מגודל החסד שעשה להם הקדוש ברוך הוא.
It caused חסידים to be in a great, tremendous state of התפעלות. What does התפעלות mean? Wonder would be with an אלף. Yeah, פועל, activation. פעילות, פעולה.
Anyone went to בני עקיבא, any of you? פעולות. מה הבדל? It's not exactly an activation of the soul, it's more like just taking sticks and wearing the name of somebody on it. But anyway. היו חסידים שנהגו להתפלל מתוך צעקות נראות עד שלא היו יכולים להתפלל בבית הכנסת והיו יוצאים מחוץ לעיר מתפללים שם.
That's what used to be. Back in the day, they would, there were חסידים that they really would daven would just be crazy, crazy screaming, right? And until like they had to stop davening in shul, leave the city and daven somewhere else. כעבור שנה ב-י"ט בכסלו תק"ס, so yeah, so that means, that means תק"ס is 1799. So that means, yes, a year later that means the story was in 1798.
So a year later in 1799, אמר רבינו הזקן מאמר חסידות. The אלטער רבי said a מאמר. ובואו רומם את עבודת המוח והשפיל וביטל את ההתפעלות של עבודת הלב כשהיא לעצמה. And what did he do that year? He lowered the importance, or here he says ביטל, he kind of nullified the עבודה where it was just about the heart which would cause these guys to start screaming uncontrollably.
He did that a year after his מאסר. Now what they say here, this is from the פריערדיקער רבי. זו הייתה הוראת שעה. That was just for that year he had to do that.
You understand what what they're saying over here? What was he saying? He's saying, look, we need to get focused and the focus right now needs to be that it's it's it's the מוח. I mean look at the תניא, right? So it was just the הוראת שעה that meant it was just for its time, כדי להוריד את החסידים ממרומי התפעלות לעבודת השם מסודרת ויציבה. To establish סדר. The thing that really, really attracted me personally to the world of the אלטער רבי, really, really was סדר.
The סדר. That I know it's the בעל שם טוב, so I know this is fire and it's light and it's burning and it's שמחה and it's דביקות and everything, but I I want I want I want that the אור should have a כלי. And in Lubavitch it's, you know, whatever you want to say, there's a סדר. If you walk into the היכל מנחם, Lubavitch bookstore, just a Lubavitch bookstore and you walk in there and and you don't know much about יידישקייט, you'd think that in here is every ספר on יידישקייט.
It's not. It's all Lubavitch ספרים. There is a ים of חכמה. There's a sea, a sea of Torah in there.
So this is what the אלטער רבי wanted to establish. סדר, יציבות, stability. And he did it more than anybody else ever did it since the בעל שם טוב, without a shadow of a doubt, because look at today. Look at the world today.
And I think those of us that were in האַדיטש just five days ago, I think we saw that when we got there. No? You get there, you walk into this, you're in this you're on this horrible, dark, I talked about on שבת a little bit, this, any of you ever went to האַדיטש, right? You're always in. You're you're on a road that I'm sure if we just like had to like think about it for a second, we'd start getting car sick, like nauseous again because the roads are זוועה אטומית. ממש horrible.
And it's long. It's three, four hours on a horrible, horrible road and there's nothing to see. Not just because it was already dark, even if there was light out there, there's nothing to see out there. And you get to the town of האַדיטש and it's disgusting.
And then you go down a little mountain, welcome to Six Flags. It's like this whole, ממש it's like this... what? Right? סדר. סדר.
it's a cover. There's a צדיק, our צדיק is buried here. We're מסודר here. We're going to make this place מסודר.
מלכות, warmth. This is a dynasty. We're taking care of business here. This was established by really that that first year of the אלטער רבי coming out of jail, he set up shop.
And that shop is still being presented in the world to the world in a manner which shows you yes, come, have a לחיים, be בשמחה, but let's let's learn how to become mentsches. Okay. Let's finish this. This is the last paragraph.
כ-100 שנה אחר כך בשנת תרס"ב. What's תרס"ב? 1902. שיגר כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב, by the way in Lubavitch these ראשי תיבות show up all the time. Let's just go over it for our our sake.
כ"ק, כבוד קדושת. אדמו"ר, does anyone know what אדמו"ר stands for? אדוננו מורנו ורבינו. That's what אדמו"ר stands for. כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב, who was the רש"ב? The fifth Rebbe, the father of the פריערדיקער רבי.
The רש"ב sent an אגרת לקראת חג הגאולה י"ט כסלו ובא כתב על החג. He sent out a אגרת, a letter to all the חסידים back then and this is what was written in it. ובא כתב: החג אשר פדה בשלום נפשנו, the holiday where the שלום of our souls was redeemed, ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. And the light and the חיות, the livelihood of our נפש was given to us.
היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח. Do you know what דא"ח stands for? דברי אלקים חיים. Words of the live of of the live God. God that's alive.
דברי אלוקים חיים. דא"ח, ד' א' ח', is also very much always written in all the Lubavitcher ספרים. This one has to be familiar with this language, okay? ד' א' ח'. The רש"ב says, אשר הנחילנו אבותינו הקדושים, our fathers gave this to us.
And what is this? והיא תורת הבעל שם טוב. This is the Torah of the בעל שם טוב. Let's just a cute thing to end with. כשהגיעה האגרת לווילנא, when this when this letter in 1902 of the רש"ב wrote, reached Vilna, Vilna is not exactly, you know, חסידישע headquarters, right? But there were חסידים there.
So they gathered together התאספו חסידי העיר להתועדות גדולה בבית הכנסת פטוב. I'm not sure what this shul was. They gathered together. Because you know whenever the Rebbe would send an, you know what, you know what חסידים would do when they knew that a letter came in from one of the Rebbes? You think they just read it? They went to the מקוה first.
They davened their their their their hearts out. They learned. They went into התבוננות. They gathered together and then together would look and read read the words.
You know back in the day when the Rebbe was before social media, so what what would happen? How would the Rebbe give a מאמר at a פארברענגען, right? A שיחה. So you have the guys that are if it's on שבת, they would write it after שבת. But if it was there, they would type it up and the faxes would would start be sent or the telegrams be sent out and in different countries all over the world they would gather together and do the same thing. Today we have all of this in the palm of our hands.
a living Rebbe like what is also the ענין. Like that's what I I saw by Rav Ginsburg, is that he's never he's never going to there's no such thing as the next Rebbe in Lubavitch and he is never going to start his own חסידות. But he's the close, I've never seen anything closer to a feeling of being in the presence of something that's not, not מן עולם הזה. Not from this world.
Not from this world. So if something that's not from this world is sending something to this world, you you treat it with utmost כבוד and respect. So the so okay so this אגרת the רש"ב sent reached Vilna so the חסידים get together in the shul and in that same city, I'll just say this outside, you don't have to translate it. We're in the same city there was a רב that lived there that he was a רב that had a he was very מקיל, he was very lenient in certain areas in הלכה and his thing was that he was used to making fun of חסידים.
So who else was in there? רב חיים עוזר גרודזינסקי, okay? רב חיים עוזר. רב חיים עוזר wasn't a חסיד, but רב חיים עוזר was a גדול שבישראל, גדול שבגדולים. Hopefully we'll do a whole ענין about his life as well. So in the משנה it says, so this this this רב said, you know in the משנה it says there's four ראשי השנהs, right? ראש השנה for the kings, ראש השנה for the plants, right? There's four different ראשי השנהs.
And he made fun, he's like חסידים and they solved on their חכמה, they added a fifth ראש השנה because they call it ראש השנה לחסידות. So there was רב רב חיים עוזר said, 'At least they add. At least they're into adding. You're into taking away, taking off things.
But I want to get back to something יהושע said before, and we'll end with this. I want to sing that ניגון again that we're saying in the beginning, because I want it to get ממש קבוע in us. You know what was so clear to the אלטער רבי? And this is what he was trying to tell his חסידים that year. You know the Lubavitch refer to Alter Rebbe's life as before Petersburg and after Petersburg, meaning before he was in there and after he was in there.
Truth is, רב נחמן lived his life like that as well. Before ארץ ישראל and after ארץ ישראל. The אלטער רבי did not want חסידים not only to think less of other יידן, but he also understood that the the Tsar, right, the the the who those that put him inside there was for him to do a בירור on his עבודה. Meaning in jail is when he had this interaction with the בעל שם and the מגיד, trying to know to understand, should I continue doing what I'm doing which was the dissemination of the secrets of the Torah, secrets of the world.
Because whenever you do that, you know there's going to be heavy things happening to you. Remember all the צדיקים that started spreading light in mass massive ways, they always sense their lives about to end because it's a it's a very not as a punishment, it's just that it's such a massive thing it's not for this world. And I don't know how many of you saw that picture of the אלטער רבי in jail that they put up, they they painted when we were in האַדיטש last week, right? So you see he's looking up, but you don't see who he's looking at to because that's the that's the בעל שם טוב and the מגיד in his vision that came to him. And what was the answer the בעל שם טוב gave him? Not only should you not stop, אדרבה, spread it out like it's no one's business.
He understood that they're just pawns for a בירור, a clarification of what the עבודה of what the עבודה רוחנית should be. And that's what he wanted חסידים to always keep in mind. That anything that you're going through, the tests you're going through, it might seem like it's them, right? Look what they're doing. But it's always an opportunity to get clarification on our עבודה רוחנית.
And that's the ראש השנה of חסידות. That's in a nutshell for us today to connect to this very auspicious day. I want to highly recommend to everyone, not just cuz for our souls, but to give כבוד to רב שלומי who's doing a פארברענגען tonight at 8:00 or 8:30? 8:30 at בצור חגי. At 8:00.
8:00, which means 9:00, but whoever is not busy to try to make it out there. And your wives to to give not just give כבוד to שושנה but to give כבוד to themselves. Tonight is not for women. But I want to, okay, but I want to I want to push more שושנה's thing.
שושנה's thing for men and women? No, just for men. So what I'm saying, tomorrow is only women, and it's from our קהילה, so definitely our our wives should go and be at that פארברענגען tomorrow night and keep the פארברענגען going all week, בעזרת השם. Okay, let's start that ניגון from the beginning, last time. איין דיין דיין דיין דיין דיין הא הי הי הי הי הי דיר ליי ליי ליי ליי ליי ליי הי הי הי הי הי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי ליי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי הי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-אי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-יאי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י--י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-