Subscribe
Share
Share
Embed
Shiurim by Rabbi Shlomo Friedman in KBY.
Enjoyed? Your feedback means a lot to us. Click here to email us: https://tinyurl.com/thanksEN
Towards the beginning of the פרשה,
the תורה tells us,
it starts וירא בלק בן צפור.
Who is this בלק בן צפור guy?
In the continuation,
we're told בלק בן צפור מלך מואב בעת ההיא.
I might have expected the פרשה to begin וירא בלק בן צפור מלך מואב,
right?
It's not mentioned immediately that he was the מלך מואב.
Why is this so?
רמב"ן in the continuation of פסוק ד addresses this issue.
רמב"ן says ולא ידעתי טעם למה שאמר הכתוב בלק בן צפור מלך מואב בעת
ההיא כראוי שיאמר תחילה וירא בלק בן צפור מלך מואב את כל אשר עשה
ישראל לאמורי.
We're about ten lines from bottom on page רפ"ז.
He has two possibilities.
The one possibility is ואולי היה בלק גבור חיל ונודע מאד מעשה תוקף גבורתו,
a known warrior,
but initially,
he wasn't the king yet at the beginning of the פרשה.
That's the second פשט that he's going to say,
but the first פשט says he was a great warrior,
and the פסוק is saying that מואב was very afraid despite the fact that
בלק בן צפור was מלך מואב.
Initially,
it didn't mention the fact that he was מלך מואב,
it wasn't important,
but when the פסוק wants to say that they were very afraid,
it says very afraid despite the fact that בלק בן צפור was מלך מואב
בעת ההיא.
Even though he was a great warrior,
nevertheless they were so afraid.
הזכיר הכתוב כי אף על פי שהיה למואב בעת ההיא מלך תקיף אמיץ גבור
בגבורים,
nevertheless היה ירא וקץ מאד מפני בני ישראל.
וכך אמר יפתח התוב טוב אתה בלק בן צפור מלך מואב.
He didn't mention the king,
only מלך נורא מאד.
When יפתח wants to make בני עמון scared,
then he mentions or invokes the name of a great king.
ויתכן,
an alternative פשט,
כי מואב לא היה עליהם מלך והעם ירא מאד מפני בני ישראל,
and they did two things in preparation and in anticipation of the Jewish people
coming,
and that is שלחו זקני מדין לומר עתה ילחכו הקהל והקימו להם המלך בעצת
מדין ואחרי כן שלחו כולם אל בלעם במצוות המלך וזה טעם בעת ההיא שיצא
מענין ישראל.
Originally he wasn't a מלך,
but because of the Jewish people coming,
then they appointed him as a מלך.
Okay.
In פסוק כ,
רמב"ן deals with the obvious question,
and that is הקדוש ברוך הוא originally tells בלעם not to go,
and then הקדוש ברוך הוא tells him that he can go.
So number one,
why does הקדוש ברוך הוא כביכול change his mind,
and especially in light of the fact that הקדוש ברוך הוא whatever he did
didn't seem to change his mind,
why does הקדוש ברוך הוא then get angry when בלעם goes?
רמב"ן mentions a number of options,
aside from רש"י.
רמב"ן himself,
after presenting other options,
he says he thinks the פשט is the following:
ונכון בעיני בענין הזה is the following:
Originally,
בלעם asks whether he could go and curse,
and הקדוש ברוך הוא says no,
and presumably בלעם told that to the messengers.
Then בלק sends again.
He thought that the initial refusal was because he wanted more money.
And thus the messengers promised him more money.
And בלעם says,
"Hey,
it's not totally on me,
it's totally on God." He says,
"You know what?
I'll ask God again," which the רמבן says that wasn't necessarily a problem to
ask God again.
And then what's הקדוש ברוך הוא's response?
הקדוש ברוך הוא says אם לקרא לך באו האנשים,
which means the following:
אם לקרא לך בלבד באו,
if they just called you that you should come with them על דעת that
you do what I tell you to do,
then that's fine.
But to go to curse,
that you can't.
So part of הקדוש ברוך הוא's response to בלעם was go with them,
but only if you plan on doing whatever I tell you to do.
And hence when בלעם gives his yes,
which was okay for him to give a yes in light of the fact
הקדוש ברוך הוא said that in principle he could go as long as he
does whatever he's meant to,
so then בלעם was meant to tell them that,
"Hey,
I could go,
but only under these restrictions." And בלעם does not mention those restrictions,
and it looked like he was willing to go and curse.
So that's the problem.
The problem was not his going per se,
but the fact that he went without telling them that he has these restrictions
of having to listen to God.
So says the רמבן:
אם לקרא לך בלבד באו כלומר שישתרצו ללכתך עמהם על מנת שלא תקלל את
העם כאשר הודעתיך תחילה,
then קום לך אתם,
ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה.
שאפילו מצוך לברך שתברכם ולא תשמע מבלק.
זה טעם אם לקרא.
וכן היה החפץ להשם הנכבד תחילה שילך עמהם אחרי הודיעו שלא יקלל למי שיתנהג
בענינם כאשר יצוה.
כי הרצון לפניו יתברך שיברך את ישראל מפי נביא הגוים.
There's something significant from the ספורנו about the נביא הגוים,
the spokesman for the גוים,
to bless the Jewish people.
והנה היה על בלעם להגיד כן לשרי בלק ולומר הנה רצון השם אותי להיות
קרוא לכם בלבד אבל על מנת שלא לקלל את העם או על מנת שאם
יצוני לברך שאברכם ואם לא תרצו כך אמניחכם וסעו.
Because even this second time בלק and his group were hoping to curse this
people.
And therefore בלעם,
being that he wanted to go,
לא הודיעם זה ולא אמר להם כלום.
He didn't tell them that.
He said,
"Okay,
we're going." So that's something which caused הקדוש ברוך הוא to get angry,
aside from the fact that it brought about a חילול השם.
Okay.
The רמבן פסוק כג addresses how could the חמור see a מלאך.
This relates to the רמבן that we saw at the beginning of פרשת וירא.
He thinks it didn't see a מלאך,
just got really scared,
had this sense that there's something here scary.
At the end of the piece,
he addresses the following simple issue of why did הקדוש ברוך הוא make this
נס that the donkey was able to speak?
We could add that especially in light of the fact the donkey didn't seem
to say something so important.
The donkey said,
"Hey,
why are you hitting me?" So says רמבן,
it's not what the donkey said that was of importance,
but the very fact that it was able to speak.
That was of great significance,
and that it was come to teach בלעם the following lesson.
וטעם הנס הזה,
towards the end of פסוק כג,
וטעם הנס הזה להראות את בלעם מי שם פה לאדם ומי ישום אלם ולהודיעו
כי השם פותח פי הנאלמים.
הקדוש ברוך הוא could open the mouth of those that normally can't speak.
וכל שכן שיעלים ברצונו פי המדבר.
So if הקדוש ברוך הוא could cause the אתון to speak,
certainly הקדוש ברוך הוא could cause בלעם to leave his mouth shut.
גם ישים בפיהם דברים לדבר ברצונו ככל בידו,
God could also cause a person to speak that which he doesn't want to.
להזהירו שלא ילך אחרי נחש וקסם לקללם בהם.
נחש וקסם bahem.
He shouldn't.
Shouldn't try any שטיק *shtick* try to curse the Jewish people because it ain't
gonna,
it's not gonna work.
Okay.
פסוק ל"א *Pasuk lamed aleph*.
Let me just mention the רמב"ן *Ramban* over here and elsewhere in the פרשה
*parsha* indicates that בלעם *Bilaam* was not a נביא *navi*.
He,
הקדוש ברוך הוא *Hakadosh Baruch Hu*,
had special contact with him at times for the sake of the Jewish people.
He deals with some of the continuation,
that מאמר חז"ל *maamar Chazal*,
a famous מאמר חז"ל *maamar Chazal* that the דרשנים *darshanim* like to quote,
לא קם בישראל נביא עוד כמשה אבל באומות העולם קם *lo kam b'Yisrael navi
od k'Moshe aval b'umot haolam kam*,
and he somehow explains that away.
So says רמב"ן *Ramban* in ל"א *lamed aleph*,
ויגל ה' את עיני בלעם מזה הכתוב נלמד שבלעם לא היה נביא שאם היה
נביא איך יצטרך לגילוי העיניים על ידי המלאך כאשר אמר הכתוב במי שלא הגיע
לדרגת נבואה כנער אלישע והגר המצרית לא יאמר כן בנביאים והכתוב לא ישתמש בלשון
גילוי עיניים לנביאים ולכן ככה קרא הכתוב בלעם בן בעור הקוסם *Vayegal Hashem et
einei Bilaam mizeh hakatuv nilmad sheBilaam lo hayah navi sheim hayah navi eich yitztarech
l'gilui haeinayim al y'dei hamalach ka'asher amar hakatuv b'mi shelo higia l'madreigat nevuah k'na'ar
Alisha v'Hagar Hamitzrit lo yomar ken ban'vi'im v'hakatuv lo yitztamesh b'lashon gilui einayim l'nevi'im
v'lachen kacha kara hakatuv Bilaam ben Be'or hakosem*.
He's a קוסם *kosem*,
not a נביא *navi*.
מה שאמר בו כאשר ידבר ה' אלי *Ma she'amar bo ka'asher yedaber Hashem elai*,
sounds like that's נבואה *nevuah*,
he says no,
יקרא ידיעת העתידות בקסמיו דבר ה' ולכבוד ישראל בא אליו ה' בלילה ההוא ואחרי
כן זכה לגילוי עיניים לראות המלאך ודיבר עמו ובסוף עלה למעלת מחזה שדי הכל
בעבור ישראל ולכבודם ואחרי ששב לארצו היה קוסם אף כי כן יקרא הכתוב במיתתו
ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב *Yikarei y'di'at ha'atidot b'kismeiv d'var Hashem u'likhvod
Yisrael ba elav Hashem balaila hahu v'acharei chen zachah l'gilui einayim l're'ot hamalach v'dibber
imo basof ala l'ma'alat machazeh Shaddai hakol ba'avur Yisrael v'likhvodam v'acharei sheshav l'artzo hayah
kosem af ki ken yikra hakatuv b'mitato v'et Bilaam ben Be'or hakosem hargu becharev*.
And after all says רמב"ן *Ramban*,
חלילה שישלחו יד בנביא ה' *chalilah sheyishl'chu yad b'nevi Hashem*.
Jewish people wouldn't kill a נביא *navi*.
כך במדרש במדבר רבה בלעם נזקק לרוח הקודש משתדל לבלק נסתלקה ממנו רוח הקודש
וחזר להיות קוסם כבתחילה והא כך צבח רמאי אתי וירדני בלק *kach b'midrash Bamidbar
Rabbah Bilaam nizkak l'ruach hakodesh mishtadeil l'Balak nistalkah mimenu ruach hakodesh v'chazar l'hiyot kosem
k'vat'chilah v'ha kach tze'vach ramay iti v'yardeini Balak*.
I don't know what that last phrase is from.
Okay,
skipping to כ"ג ה' *kaf gimmel heh*,
כ"ג ד' *kaf gimmel daled* says רמב"ן *Ramban*,
וישם ה' דבר בפי בלעם *Vayasem Hashem davar b'fi Bilaam*.
So יש מפרשים כי לא ידע בלעם בדברים אך ה' מלאו סוד דברים ואמר
לו שב בבלק וכה תדבר ויצאו הדברים מפיו *yesh mefarshim ki lo yadah Bilaam
b'devarim ach Hashem mil'osah sod devarim v'amar lo shav b'Balak v'kho tedaber v'yatz'u had'varim
mipiv*.
הקדוש ברוך הוא *Hakadosh Baruch Hu* was acting,
according to some,
as a ventriloquist over here and בלעם *Bilaam* didn't really have any over have
any control over what he was saying.
רמב"ן *Ramban* disagrees.
He says that the expression וישם ה' דבר בפיו *vayasem Hashem davar b'fiv* is
that he had told בלעם *Bilaam* to rehearse it.
ואינו נכון בעיני *v'eino nachon b'einai*,
says רמב"ן *Ramban* four lines in,
בעבור אמרו שומע אמרי קל אשר מחזה שדי יחזה *b'avur omro shomei imrei Kel
asher machazeh Shaddai yechezeh*.
That he was שומע אמרי קל *shomei imrei Kel*,
he heard God in some fashion and related what God said.
אבל טעם וישם הלימוד שלימדו הדברים שיגרוס אותם בפיו לא ישכח ולא יפיל מהם
דבר כטעם ולמדת את בני ישראל שימה בפיהם *Aval tam vayasem halimud shelimdo had'varim
sheyigros otam b'piv lo yishkach v'lo yapil mehem davar k'ta'am v'limadta et b'nei Yisrael
simah b'fiham*.
A פסוק *pasuk* which of course is referring to שירת האזינו *shirat Haazinu*.
האזינו *Haazinu*.
פסוק *pasuk* says שימה בפיהם *simah b'fiham* which would seem to indicate that there
was a מצווה *mitzvah* for the Jewish people to learn by heart שירת האזינו
*shirat Haazinu*.
Guys have,
Shana Bet guys have heard me mention that I'm not sure why האזינו *Haazinu*,
the מצווה *mitzvah* of learning האזינו *Haazinu* by heart,
is not something that should be listed as one of the תרי"ג מצוות *Taryag
Mitzvos*.
מפורש *meforash* it refers to האזינו *Haazinu*,
it says שימה בפיהם *simah b'fiham* which רמב"ן *Ramban* says to learn by heart.
Okay,
so similarly here when it says וישם ה' דבר בפי בלעם *vayasem Hashem davar
b'fi Bilaam* means that he told them to learn by heart.
I'm sorry?
Does the רמב"ן *Ramban* argue say that it is?
No,
not that I'm aware of.
No,
not that I'm aware of.
כי מראש צורים אראנו *Ki merosh tzurim erenhu*,
פסוק ט' *pasuk tet*,
so toward the רמב"ן *Ramban*,
the end of רמב"ן *Ramban* says this פסוק *pasuk* ends הן עם לבדד ישכון
ובגוים לא יתחשב *hen am levadad yishkon u'vagoyim lo yitchashav*.
הכוונה לומר כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו כן ישכון לעולמים בטח
בדד עין יעקב והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתתגבר עליו ולא ישתפל הוא
עליהם *hakavanah lomar ki ka'asher ani ro'eh oto atah shochen levado ken yishkon l'olamim
betach badad ein Yaakov v'hu yihiyeh l'rosh l'olam v'ein umah shetitgaber alav v'lo yishtapeil
hu aleihem*.
The Jewish people,
they are not overly connected to the nations of the world.
No nation will overcome them and the Jewish people will not become secondary to
any nation.
פסוק י,
the last two lines מכלל נבואתו בזה הפעם,
the פירוש הנבואה שאין השם חפץ בקללתנו וכי אנחנו עם לבדד חלקו בעמו לא
נתערב בגוים ולא נחשב עמהם ופרנסתנו תבוא בדרך ישרה.
So some not-so-wise politician that during the Oslo Accords he said something to the
effect that no longer are we an עם לבדד ישכון.
Okay,
apparently הקדוש ברוך הוא thinks otherwise and history indicates otherwise.
Okay,
פסוק כ"ג,
כ"ג כ"ג,
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
So some,
רש"י understands what this means that we don't need sorcery to be able to
figure out the future.
We have babas,
no no no חס ושלום,
we have נבואה.
So אינם צריכים לנחש וקסם שיאמר ביעקב וישראל מה פעל קל מה גזרתו במרום
ואינם מנחשים ככל השמים אלא נאמר להם על פי הנביאים מה גזרת המקום אורים
ותומים מגידים להם.
That's shown רש"י.
But the רמב"ן thinks that פשט is different.
He says that בלעם wanted and בלק wanted to overcome the Jewish people with
sorcery.
So the פסוק says נחש and קסמים will not work to overcome the Jewish
people.
ונכון בעיני כי בעבור היו סכלותם בלק שלח לו כי ידעתי כי את אשר
תברך בקסמך מבורך ואשר תאור בהם יואר שלח לו קסמים על כן אמר לו
אין נחש ביעקב להרע או להיטיב להם ולא קסם בישראל מזיק או מועיל כי
בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל קל בהם מפי עליון תצא להם הרעה
והטובה.
הקדוש ברוך הוא determines their fate.
Of course this phrase,
מפי עליון תצא להם הרעה והטובה is borrowing a פסוק in a bit of
a funny fashion.
After all,
the פסוק says in איכה,
מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.
And over here the רמב"ן is saying מפי עליון תצא להם הרעה והטובה.
So it's not really a קשיא because there in the פסוק what it means,
מפי עליון לא תצא הרעות והטוב,
that means הקדוש ברוך הוא decide,
that הקדוש ברוך הוא doesn't decide if we do what's right or not.
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
Over here the רמב"ן is using the פסוק to say that הקדוש ברוך הוא
determines our fate.
Okay.
והנה הוסיף,
the רמב"ן says in the middle of כ"ג,
a bit after halfway through,
והנה הוסיף אתה בנבואה הזאת השנית להגיד לבלק כבשם הארץ,
our conquering land,
והרגם מלכים אדירים.
Okay,
skipping to פסוק כ"ד,
כ"ד י"ד,
לכה איעצך.
The רמב"ן understands that איעצך doesn't necessarily mean to give an עצה,
but to give advice,
but he points out the word עצה sometimes could refer to a plan.
So says the רמב"ן,
over here he's going to reveal God's plan for the future.
The רמב"ן says a number of lines later,
the last line on the page רע"ט,
כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות.
Every subsequent speech of בלעם was going further into the future.
מתחילה אמר שהם חלק השם ונחלתו,
that we have this very strong connection with God.
We are God's portion.
Number two,
ובשנית הוסיף כבשם הארץ והרגם מלכיה,
our conquering the land.
ובשלישית ראה שבתם בארץ,
the Jewish people dwelling on the land,
ופרו ורבו על הארץ והעמידם מלך ינצח את אגג תינשא הוד המלכות שדוד מתנשא
למעלה כמו שאמר וידע דוד כי הכינו השם למלך כי נישא מלכותו בעבור עמו
ישראל.
And now in the נבואה הרביעית,
in this...
and the last נבואה,
ועתה בנבואה הזאת הרביעית,
יוסיף לראות עניין המשיח.
לכן רחקה עניין מאוד.
אמר אראנו ולא עתה,
אשורנו ולא קרוב.
That something which is distant in the future.
מה שאין כן בנבואות הראשונות.
אמר שזאת עצת השם יעץ,
that's G-d's plan,
בסוף באחרית הימים.
Okay,
פסוק י"ז,
דרך כוכב מיעקב,
that a star will shoot forth from יעקב.
So בעבור כי המשיח יקבץ נידחי ישראל מקצה הארץ,
ימשילנו לכוכב הדרך ברקיע,
that travels in the sky,
מקצה השמים.
כמו שנאמר בו,
it says about משיח,
וארו הנה עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכולי.
כבר אנש,
like a...
I don't remember what כבר אנש is.
Someone will come like a cloud,
come from a distant...
Okay,
פסוק י"ח,
והיה אדום ירשה וירש שעיר.
So מפלת אדום ביד המשיח תהיה.
It says about משיח that he will take over אדום.
So the destruction of אדום will be in the hands of משיח.
וגלותנו היום ביד רומי ולאדום תיחשב.
For whatever reason,
there is an association between אדום and Rome.
כמו שנאמר,
תם עונך בת ציון לא יוסיף לגלותך,
פקד עונך בת אדום גילה חטאותייך.
So these two go together.
When לא יוסיף לגלותך,
that will come with the destruction of אדום.
כי לא יפקוד השם על אדום עד תום עוונות בת ציון,
בעת שלא יוסיף לגלותם.
וכן הזכיר בלעם אדום שחולק על מלכותנו.
ובו נאמר,
ולאום מלאום יאמץ.
והשני כי לא יפול אדום לגמרי עד עת קץ,
ביד הכוכב הדרך.
Okay,
פסוק כ',
next פסוק,
וירא את עמלק,
and refers to עמלק as ראשית גויים.
What does ראשית mean?
So one possibility is chronologically,
עמלק comes to fight first.
However,
he also understands it's possible that ראשית גויים means the choice,
the strongest.
He says,
four lines in,
כי בראש העמים יחשב כי גיבורים היו ואנשי חיל למלחמה,
ולולי כן לא עלה בליבו לבוא להילחם בישראל.
After all,
עמלק wasn't stupid.
How could they have הוה אמינא,
after all the ניסים that took place,
to fight the Jewish people?
So it must be that they were a very mighty nation and therefore they
came to wage war against us.
And משה רבינו also chooses people and he himself goes and דאוונס.
Why did he do that?
So he saw that he does that because he felt that עמלק needs special
תפילה,
and he figures the fighting that could be done by יהושע.
ולא הוצרך משה להפלאת כוח עמלק,
being strong,
mighty,
so משה רבינו wouldn't have had to choose special people and to דאוון with
נשיאת כפיים in order to weaken עמלק and to build the מזבח and to
say that it's a נס.
And therefore פסוק says ראשית גויים,
the strongest,
nevertheless,
in the end,
they will be destroyed.
Okay,
skipping to הרמב"ן continuation of that piece,
its discussion of the ד' מלכויות.
In דניאל speaks of ד' מלכויות that will rule one after another.
And who is the last of ד' מלכויות?
So the אבן עזרא says it's ישמעאל,
ישמעאל.
Apparently,
the אבן עזרא wasn't aware of the fact that we all know from what
the Arabs tell us,
that the Arabs were always very nice to the Jews.
The Christians they were not nice to the Jews,
the Arabs they were always very kind to the Jews,
except for when they would kill them,
rape them,
and steal their money,
and make them pay special taxes and things of the sort.
So the רבי אברהם,
the אבן עזרא though,
he says that the fourth of ד' מלכויות that would cause צרות to the
Jewish people,
that is ישמעאל.
So says הרמב"ן,
רבי אברהם נשתבש בזה והכניס בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו.
פחדם ישמעאל.
תאנה איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה.
וזאת הטענה מחסרון דעת.
For all the צרות they did for us,
it's not one of ד' מלכויות because ד' מלכויות,
מלכויות that each one takes over from the other.
That wasn't true of ישמעאל.
Rather the ד' מלכויות are the כשדים,
the Babylonians,
and then פרסים,
and then the יוונים,
and then the רומיים.
And the fact that there are other rotten nations...
They are not necessarily listed as one of the ד' מלכיות.
Okay,
פסוק ה'.
פסוק ה':
הרגו איש אנשיו.
So Rashi makes a חשבון,
the number of people that were killed was tens of thousands,
some very large number.
He says that the פסוק indicates that the amount that were killed was less
than that.
So Ramban says that the Jewish people were told to punish those that sinned
with בעל פעור.
And there was a large number that sinned,
and more would have been killed if not for the fact that what took
place to stop the מגפה?
פנחס,
פנחס.
So says the Ramban,
four lines,
four-five lines from the end of the פרשה:
יתכן שתהיה כוונת האגדה הנזכרת לומר שיהיו ההרוגים לפי המצווה יותר מחמש עשרה רבוא.
More than 15 tens of thousands,
more than 150,000.
Wow.
ומה שהחטיאם רבים וחסך עליהם מנין פנחס ונשארו מן הנצמדים והקדוש ברוך הוא השמידם
אחר כך טרם עברם את הירדן זהו שכתוב כי כל האיש אשר הלך אחרי
בעל פעור השמידו ה' אלוהיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום.
Okay.
To review some things which we've seen at the beginning of the פרשה,
maybe we'll just take a look if we have time.
ויגר מואב מפני העם.
So Moav was afraid of the nation,
כי רב הוא.
Says Ramban that Moav was a relatively small nation.
Because after all,
when did they get started?
Only at the time of אברהם,
the time of לוט,
as opposed to other nations that started ten generations earlier with נח.
Therefore they were afraid.
And the Ramban points out that although they knew that the Jewish people were
not going to conquer them,
but nevertheless,
they figured that they'll cause them צרות and they'll ruin the neighborhood.
Okay,
the Ramban addressed why it says בלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא,
only in the continuation,
not at the very beginning of the פרשה.
And he has two possibilities:
either it's come to emphasize how scary the Jewish people were to מואב that
despite the fact they had this mighty king,
בלק בן צפור,
that everybody knows was a great warrior,
nevertheless they were afraid.
Or alternatively,
it means that one of the means that they took to get ready for
the coming of the Jewish people was to appoint בלק בן צפור as a
מלך.
Okay,
the Ramban discussed why is it that הקדוש ברוך הוא כאילו appeared to change
his mind.
He says he didn't change his mind over here.
That from the beginning הקדוש ברוך הוא said that he doesn't want anybody going
to,
doesn't want בלעם going to curse.
But hey,
to go if he would accept the restriction of doing whatever הקדוש ברוך הוא
said,
that would be fine.
And the problem was that בלעם,
when he goes after the second time הקדוש ברוך הוא was asked,
he doesn't tell them that he's going with this stipulation.
Okay.
Why is it that הקדוש ברוך הוא performs this נס with the donkey speaking?
To teach בלעם that הקדוש ברוך הוא's in charge of power of speech.
The Ramban is of the opinion that בלעם wasn't an actual נביא.
וישם ה' דבר בפי בלעם as a condition to have him learn by heart
and that's also how he understands why האזינו says ולמדה את בני ישראל שימה
בפיהם.
Okay.
The Jewish people are an עם לבדד.
They are not over-connected to the other nations.
No nation in the world will ever be over them—will I'm sorry,
will be able to fully overcome them.
They won't become טפל to other nations.
לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל means that the Jewish people are not affected
by sorcery.
And we could add,
not affected by the rules of history.
The rules of history,
they apply to other nations,
not to the Jewish people.
The rules of sociology,
that no doubt that we have a fate determined by God.
לכה איעצך.
עצה means a plan,
not necessarily an עצה.
Each speech of בלעם is going further into the future.
First speech saying the Jewish people chosen by God,
second speech conquering the land,
third speech dwelling in the land peacefully,
fourth speech משיח.
עמלק ראשית גוים,
either chronologically the first to start up,
or the choicest,
the strongest,
which he proves in different ways.
And they will be finally destroyed with the coming of משיח.
And the Ramban at the end says that despite the fact that Rashi makes
some חשבון that there were lots of people that were meant to be killed
in the מגפה,
nevertheless...
or lots of people that were meant to be punished for serving בעל פעור,
nevertheless the number was somewhat small,
relatively small,
due to the act of פנחס.
Have a wonderful