הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. הכוס החמישית החסרה — למרות שהתורה מציינת את לשון "והבאתי" כלשון גאולה חמישית, חז"ל לא תיקנו כנגדה כוס חובה בליל הסדר כדי לשמור על מבנה ספציפי של ההגדה.
2. חובת המצוות בכל מקום — החתם סופר מסביר שהשמטת נושא הכניסה לארץ מליל הסדר נועדה למנוע טעות מחשבתית כאילו קיום המצוות מותנה במגורים בארץ ישראל בלבד.
3. מהותה של הכרת הטוב — לפי הרב שלמה פישר זצ"ל, הכרת הטוב אמיתית דורשת מהאדם לקבל את החסד בלי לנסות "לשלם" עליו מיד, דבר שמקטין באופן לא מודע את גודל ההטבה.
4. שתי בחינות לארץ — ארץ ישראל היא גם נחלה פיזית לטובת עם ישראל וגם מקום המיועד להשראת שכינה, המוגדר כ"צורך גבוה".
5. בין פסח לשבועות — אנו נמנעים מהזכרת הארץ בליל הסדר כדי להתמקד בחסד ה' בלבד, ודוחים את ההודאה על חלקנו בנחלת הארץ ובקדושתה לימי ספירת העומר וחג השבועות.
6. הגאולה כתהליך — חגיגת ימי התקומה כמו יום העצמאות היא הכרה בכך שאנו נמצאים בתוך מסלול של גאולה, השואף אל היעד הסופי של בניין המקדש.
שיעורים מיוחדים, ובעיקר שיחות ליל שישי המועברים ע"י מנעד של אורחים
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
כן משחזר את הדברים שאמר פה הרב וינטר, דיבר על הרילוקיישן, אז בשבת האחרונה, בסוף השבוע האחרון שהייתי בלונדון, ובאמת אירחו אותי בצורה יוצאת דופן. ובאמת רואים, כל מקום שהלכנו מתברר על עוד עוד זוג ועוד משפחה שחושבים לעשות עלייה. שני המארחים שלנו, גם המארחים שלנו שמה בדירה שלהם וגם המארחים שאירחו אותנו לארוחה, כבר אמרו שהם מתכוננים לעלות לארץ, זה יקרה במוקדם ובמאוחר והם עולים עולים לארץ. זה היה כל כך מרגש לשמוע את זה, שארץ ישראל בעצם קוראת ליהודי התפוצות לעלות ארצה. והמארח שישנו אצלו, הוא רופא ילדים מאוד מפורסם באנגליה בבריטניה, אחד מהמפורסמים והחשובים ביותר, אז תוך כדי דברים הוא סיפר לי באמת על התופעה הזו שיש גם מגמה של הרילוקיישן, כלומר מגמה של ישראלים שיורדים ומגיעים. והתפלאתי לשמוע את זה, אבל הוא אמר לי שאותם אותם ישראלים שירדו ועזבו את הארץ בגלל כביכול חוסר תקווה כמו שדובר כאן, הם מתקרבים חזרה ליהדות ולמקורות שמה בארצות שהם נמצאים. הם מחפשים את הזהות היהודית ומחפשים, והוא אמר שהוא כרופא ילדים מוצא את עצמו הרבה פעמים מסביר להם ומקרב אותם ומדבר איתם על יהדות. ואומר באופן פרדוקסלי, הם עוזבים כדי לחזור ולרכוש חזרה כיסופים וגעגועים חזרה לזהות, לקדושה, ליהדות. מי יודע אם זה הדרך שזה הדרך שבסופו של דבר הם יחזרו לצור מחצבתם, אז כל דבר כזה גם צריך להסתכל ואולי קצת גם מאיזו נקודת זווית אחרת. באמת על הרקע הזה של העניין הזה של קיבוץ גלויות ושיבה לארץ ישראל חשבתי אולי רעיון קצר, אולי בהמשך אולי לדברים שראש הישיבה גם כן דיבר בשיחה לפני התפילה. אחת השאלות שכבר עמדו עליה האחרונים היא לגבי, השפת אמת אומר שהרבה אם כל הגאולות זה גאולת מצרים אז הרבה דברים אפשר ללמוד מגאולת מצרים, אחת אחת השאלות ששואלים היא ארבע כוסות שנתקנו כנגד ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים. אז כנגד זה תיקנו ארבעה ארבעה כוסות. השאלה היא, יש עוד לשון: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לכם ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. איפה נעלמה הכוס הזו? מה? איפה נעלמה הכוס החמישית? כך שואל, כך שואלים. אז ראיתי בדרשות חתם סופר שכותב שהסיבה שחז\"ל לא תיקנו כוס חמישית כנגד והבאתי אתכם, שלכאורה זה בסופו של דבר טובה כל כך עצומה שהקדוש ברוך הוא עשה עם עם ישראל שמביא אותם לנחלת אבותם להתיישב בנחלתם, איך יכול להיות שטובה עצומה וגדולה כזו היא לא יהיה לה שום התייחסות בליל הסדר? ולא רק זה, גם בהמשך, הרי הגדה של פסח מסודרת על בסיס הפסוקים בפרשת כי תבוא: ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב, וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את עונינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ובגמרא בפסחים קטז ע\"ב מבואר שדורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה, וככה הרמב\"ם כותב שכל המרבה לספר ביציאת מצרים, כל המרבה לספר בסיפור של הפסוקים האלה הרי זה משובח. הנה דורשים באותות ובמופתים וזהו, שמה מסיימים, וכל ההמשך \"ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש\", זה מפסיקים לדרוש. זה הלא דבר הוא? כאילו יש איזושהי מגמה לא להזכיר את ארץ ישראל בכל ליל הסדר, בכל ההגדה של פסח. מה ההיגיון בזה? אז אומר החתם סופר שחז\"ל רצו למנוע כאן איזושהי טעות, לחשוב שיש תלות בין קיום המצוות לבין הכניסה לארץ. כלומר, אם היה כתוב \"והבאתי אתכם אל הארץ\" אחר \"ולקחתי אתכם לי לעם\" שזה מתן תורה, היה ניתן להבין שאך ורק אם עם ישראל זוכים לרשת את הארץ רק אז הם מחויבים בכל המצוות, אבל מחוץ לארץ אולי לא חייבים במצוות. לכן באו חז\"ל ואמרו לא, התכלית היא \"ולקחתי אתכם לי לעם\" במתן תורה, ומאז מחויבים כבר בכל המצוות, גם אם בסופו של דבר חלילה לא ייכנסו לארץ או יגלו מן הארץ, הם מחויבים בכל המצוות. כך מסביר החתם סופר מדוע חז\"ל לא הכניסו את העניין של ארץ ישראל בתוך... באמת יש כאן קצת קושי משום שאנחנו נמצאים בפרשת אחרי מות וכולנו מכירים את דברי הרמב\"ן המפורסמים, שאדרבה, הרמב\"ן אומר, מביא את דברי חז\"ל שעיקר קיום המצוות הוא בארץ ישראל, מצטט את דברי ירמיהו המפורסמים \"הציבי לך ציונים\", שקיום המצוות בחוץ לארץ הוא מבחינת היו מצוינים שם, שכששתחזרו לארץ ישראל יהיו שגורים בידיכם המצוות כולן. אז לכאורה אולי הפוך היה צריך לומר? כן היה צריך להזכיר את הכוס החמישית, כן היה צריך להזכיר \"ויביאנו אל המקום הזה\" כדי ללמד אותנו שעיקר תכלית קיום המצוות המעשיות הוא דווקא בארץ ישראל. אז ראיתי בספר \"בית ישי\" באחת הדרשות שלו על שבת הגדול, שהלך בכיוון אחר להסביר. פרשת כי תבוא פותחת \"ואמרת הגדתי היום לה' אלוהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו\". אומר רש\"י \"ואמרת\" שאינך כפוי טובה. הבאת ביכורים לבית המקדש היא קודם כל הכרזה והכרה שהכל הוא מאיתו יתברך, שאינך כפוי טובה, \"הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'\". ואולי זו הסיבה שגם נסמכה פרשת ביכורים לפרשת עמלק, בדיוק בסוף פרשת כי תצא, כי עמלק, רש\"י אומר בפרשת בשלח שעמלק מגיע על כפיות טובה. רש\"י מספר את המשל על אב שנשא את בנו על כתפיו והיה מספק לו את כל צרכיו, ופעם אחת פוגש אותו איזה אדם בדרך והוא שואל אותו \"פלוני, איפה אבא שלי? ראית את אבא שלי?\". אז אבא אומר לו \"אתה לא... אני פה למטה נותן לך מספק לך את כל צורכיך ואתה שואל איפה אני? היש ה' בקרבנו אם אין?\". על כפיות טובה זו בא עמלק. אומר הרב שלמה פישר זצ\"ל שאחד מאופני כפיות הטובה הגדולים ביותר זה כאשר אדם עושה איתו מישהו טובה גדולה והוא לא מסוגל להישאר אסיר תודה כלפי אותו אדם. הוא ישר מחפש דרך לשלם לו כביכול, להגיד לו \"הוא עשה איתי טובה\", אומר \"איך אני יכול להחזיר לך? איך אני יכול לשלם לך?\". זו כפיות טובה, כי ברגע שאתה תוך כדי דיבור להטבה שאתה מקבל אתה מחפש דרכים להשיב עכשיו את הגמול, אתה בעצם מקמט באל\"ף את הטובה בתשלום שאתה רוצה לתת. מה היא הדרך הישרה שיעבור לו האדם? שבשעה שאתה מקבל את הטובה אתה צריך לומר למטיב: אני אין לי מילים, אין לי דרך להחזיר, אין לי דרך להשיב לך, עשית איתי טובה שלא אוכל להשיב עליה. \"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי\". אין שום דרך שאני אוכל לגמול לך טובה, אין שום דרך שאני אוכל להודות לך, אני אסיר תודה לעד. ככה אתה צריך לתת לו, זו הכרת הטוב, להעריך את הטובה שאין דרך לגמול עליה בצורה... סימטרית שווה. בארץ ישראל קיימים שתי בחינות לארץ ישראל. בחינה אחת זה ארץ שהיא נחלת ישראל, ארץ זבת חלב ודבש, ארץ שהיא ירושה לנו, ואנחנו גרים בה ואנחנו נהנים מפריה, נוכל מפריה ונשבע מטובה. אבל ארץ ישראל יש לה עוד בחינה אחת, שהיא ארץ של השראת שכינה, ארץ שהיא כל כולה מקדש. כמו שאומר הגר\"א בפירושו למסכת כלים, לתחילת המסכת, עשר קדושות הן. עשר קדושות הן, ירושלים, סליחה ארץ ישראל, וערים מוקפות, ירושלים, והר הבית, והחיל, נשים, ישראל, כוהנים, וכן הלאה. פעם אמרנו בדרך בדיחותא שכנראה בברסלב הייתה גרסה של אחת עשרה קדושות, שהגדולה שבהם היא לא בארץ בכלל. אבל אומר הגר\"א שבעצם הבחינה הזו של כל עשר הקדושות, נבחנת ארץ ישראל כולה כחטיבה כיחידה אחת של מקדש, בית מקדש. כמו שלבית המקדש יש היכל ויש אולם ויש עזרה ויש מגרש, אז כך גם כל ארץ ישראל היא עשר קדושות, היא התפשטות של בית המקדש שמתפשט על כל מרחבי ארץ ישראל. אז ארץ ישראל, ויביאנו אל המקום הזה, ארץ ישראל בעצמה היא בית מקדש, והיא מקום השראת השכינה של הקדוש ברוך הוא בעולמו. אז ארץ ישראל בעצם יש לה שתי בחינות. בחינה אחת היא בחינה שהיא בעצם טובה לנו, כמקום ירושת אבותינו ומקום שאנחנו דרים ויורשים ונוחלים וחיים בטוב. אבל היא גם צורך גבוה, צורך שמיים. כדי שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו כדי להשרות בו את שכינתו, כדי שיתגלה בו שכינתו. כשאנחנו באים לרשת את הארץ, ירושת הארץ היא מצווה. היא מצוות כיבוש הארץ. זה מצווה לכל דבר ועניין. והורשתם את הארץ וישבתם בה. היא מצווה משום שהיא עבודת השם. אנחנו מחויבים לכבוש את הארץ, אנחנו מחויבים לתור אחר ארץ ישראל, לשכנו תדרשו ובאת שמה לבית המקדש. אנחנו חייבים לעסוק בהשראת השכינה. כמו שדוד המלך אומר, דוד המלך אומר אם אבוא באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום להשם משכנות לאביר יעקב. הרמב\"ן אומר שאברהם אבינו היה נצטווה ללך לך, כאשר התעו אותי אלוקים מבית אבי, כוונה אומר הרמב\"ן שנצטווה אברהם אבינו לחפש את המקום של ארץ ישראל, לחפש את מקום השראת השכינה כי זה חלק מעבודה צורך גבוה. אז אם כן אומר רב שלמה פישר, הוא אומר נפלא. אין מקום בליל הסדר להזכיר את ארץ ישראל, משום שבהזכרת ארץ ישראל יש כבר פן של השבת הגמול. נכון אתה עשית לנו, הוצאת אותנו ממצרים, גאלת אותנו, לקחת אותנו, הוצאת אותנו מעבדות לחירות, אבל גם אנחנו עשינו בשבילך משהו כביכול, כי אנחנו כבשנו את הארץ, והבאתי אתכם אל הארץ, אנחנו עושים גם עבורך משהו, ויביאנו אל המקום הזה, אנחנו כבשנו את הארץ, נלחמנו בשביל הארץ, אז אנחנו גם השבנו לך, גם אנחנו עשינו משהו בשבילך. אין מקום להזכיר שום עניין או שום אזכור של השבת גמול מצידנו כביכול כלפי הקדוש ברוך הוא כי זה צורך גבוה השראת השכינה, אין מקום להזכיר את זה בליל הסדר. למה? כי זה פוגם בהכרת הטוב. זה פוגם, כמו שאמרנו, זה כמו שאתה תוך כדי דיבור על קבלת הטובה אתה כבר מחפש דרך לשלם. לכן לא מזכירים בכלל את הכניסה לארץ ישראל בליל הסדר. מתי מזכירים? אך ורק בשבועות. כשמגיע חג השבועות אז כבר אנחנו באים עם הביכורים ואומרים לקדוש ברוך הוא ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה שנתת לי השם. על פי דבריו אני חושב שאפשר קצת להבין. איך שההשגחה סיבבה שזמן ההודאה על ארץ ישראל, על הכניסה לארץ ישראל, ובימים האלה שבין פסח לבין עצרת. אחרי ההודיה על ארבע לשונות הגאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, אז אמרנו זה לא הזמן עדיין להודות על ארץ ישראל. הימים האלה שאנחנו נמצאים בהם לקראת חג השבועות הם ימים שאחרי שכבר הודינו לקדוש ברוך הוא, אנחנו עכשיו יכולים להזכיר גם כן את ירושת הארץ. יכולים להזכיר את הכיבוש של הארץ ולהודות לקדוש ברוך הוא על המתנה העצומה שהוא נתן לנו, על ארץ ישראל, על קיבוץ גלויות, בלי להרגיש כפיות טובה להזכיר את זה תוך כדי קבלת הטובה או הודאה על קבלת הטובה בליל הסדר. אז אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על ירושת הארץ ביום העצמאות ועל כיבוש ירושלים ביום ירושלים ועל העובדה שאנחנו כבר מעבדים את הקרקע ומגדלים גידולים ומביאים אותם ביום הביכורים ומודים לקדוש ברוך הוא על זה שאנחנו כבר יכולים ליהנות מטובה מארץ זבת חלב ודבש. אני רק אוסיף שהיה לי קצת קשה כי באמת הפסוקים שמתוארים גם בפרשת ארמי אובד אבי וגם בפרשת וארא לכאורה דווקא מדגישים את הפן של נחלת ארץ ישראל ולא את הפן של בית המקדש. כי כתוב \"והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'\". דווקא כאן מודגש הפן של ארץ ישראל כנחלת עם ישראל ולא הבחינה של בית המקדש. אותו פסוק בפשוטו, הפסוק שמופיע בפרשת כי תבוא: \"ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש\". גם כן מוזכר הפן דווקא של המתנה של עם ישראל כמתנת הנחלה של עם ישראל ופחות אולי הבחינה של בית המקדש שבארץ ישראל. אז אולי זה קצת קשה להסבר של רב שלמה פישר, משום שכפי דבריו הסיבה שלא מזכירים את ארץ ישראל היא משום שבאזכור של ארץ ישראל יש מעין כפיות טובה על זה שמיד מזכירים שגם אנחנו עשינו כי גם אנחנו נתנו לך מקום לשכון, מקום של השראת השכינה. אבל הפסוקים דווקא כן מדברים על הפן של טובתנו כעם שיש לנו מקום של נחלה, מקום של ירושה. אם היו מתקנים חז\"ל להזכיר את הפסוקים האלה בהגדה של פסח, היה אולי מתקבל הרושם שבכך שאנחנו יורשים את הנחלה של אבותינו ומגיעים לארץ זבת חלב ודבש אז הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. סיימנו כבר, הגענו, אנחנו כבר יכולים לברך על המוגמר. אז לכן חז\"ל דווקא בחרו לא להזכיר את ארץ ישראל כדי ללמד אותנו שיש עוד קומה, שיש עוד בחינה לארץ ישראל, והיא הבחינה של מקום השראת שכינה, שזה צורך גבוה. וללמד אותנו שהדרך שלנו להביא לתכלית של ארץ ישראל לא נגמר בזה שאנחנו נכנסים לארץ אבותינו, יורשים את נחלת אבותינו, מתחילים לעבד את הקרקע ולראות את \"אין לך קץ מגולה מזה שהארץ נותנת פריה\", שלא נחשוב שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה ואנחנו יכולים לברך על המוגמר. לברך על המוגמר. אנחנו ודאי מלאי תודה והערכה גדולה לקדוש ברוך הוא על המתנה העצומה שהוא נתן לנו, אבל אנחנו צריכים להמשיך הלאה לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא, שיהיה לו מקום שיוכל לשכון בו, שיהיה לו מקום של בית המקדש, שיהיה אור לגויים, שיהיה גילוי שכינה בעולם. ואנחנו לא השלמנו את התכלית של ארץ ישראל עד שלא נגיע לעשר קדושות, לבית המקדש. זו הסיבה שחז\"ל אולי השמיטו את הכוס החמישית, כי שמה מתואר ארץ זבת חלב ודבש וזה לא גמר העניין, כי הפסוקים מדברים על טובתנו ובאמת זו הטובה שלנו, אבל יש גם צורך גבוה. אז אני חושב שבאמת אנחנו כבני תורה, כשאנחנו באים לחגוג יום העצמאות, אנחנו חוגגים אותו מתוך הכרה עמוקה ופנימית שאנחנו במסלול של גאולה. אנחנו קיבלנו מתנה עצומה, קיבלנו טובה עצומה, אבל אנחנו עדיין רוצים להמשיך, להמשיך במסע הזה של הגאולה כדי להגיע ללשכנו תדרשו ובאת שמה. מועדים לשמחה.