נצבים־וילך תשפ"ו | הרב שאול אלעזר שנלר

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

── ראשי פרקים ──
(0:07) ברוך הבא לחודש אלול והכנות לתשובה
(1:37) תיאור התשובה בפרשת וילך והקשרים
(2:44) דעת הרמב"ן על תשובה שלמה וחלקית
(4:32) תפיסת רבנו יונה על סליחת כל תשובה
(8:07) סיום והאיחול לשוב בתשובה משמחת

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

השיעור עומד על הסתירה לכאורה בין פרשת ניצבים המבטיחה גאולה מיידית לשבים, לבין פרשת וילך בה התוצאה להכרה בחטא היא הסתר פנים, ומיישב זאת בשתי דרכים. לפי הרמב"ן ורבנו יונה, התורה מלמדת שגם להרהור תשובה חלקי יש ערך עצום בהפסקת הצרות, שכן לכל תשובה תימצא סליחה בהתאם למדרגתה. מאידך, על פי הספורנו, התורה שוללת את ייאושו של האדם הסבור שאלוהיו עזבו, ומדגישה כי גם בעת הסתר השכינה נוכחת ומצפה לשינוי המצוי ביד האדם בכל עת.

1. סתירה בתיאור התשובה — פרשת ניצבים מתארת גאולה מידית בעקבות התשובה, בעוד שבפרשת וילך משתמע שהסתר הפנים נמשך גם לאחר ההכרה בחטא.
2. הבחנת הרמב"ן — איכות התשובה קובעת את התגובה האלוקית; תשובה בכל לב ובכל נפש מביאה גאולה שלמה, בעוד חרטה חלקית רק ממתיקה את הדינים.
3. דרגות של מענה אלוקי — אפילו ניצוץ קטן של תשובה יכול לבטל "רעות רבות וצרות", גם אם הסתר פני הגאולה עדיין נותר בעינו.
4. יסודו של רבנו יונה — על כל דרגה של תשובה תימצא מידה של סליחה; אין לאדם להירתע מלהתחיל בתהליך בגלל הקושי להגיע לשלמות.
5. פרשנות הספורנו — האמירה "כי אין אלוהי בקרבי" אינה בהכרח תשובה, אלא לעיתים מחשבה מוטעית שהקשר הנצחי עם הקדוש ברוך הוא נותק.
6. נוכחות בתוך ההסתר — התורה מדגישה כי ההסתר אסתיר הוא מצב זמני של ריחוק, אך הקדוש ברוך הוא לעולם אינו עוזב את עם ישראל באמת.
7. שינוי תפיסת המציאות — אל לאדם לראות את כישלונותיו הנוכחיים כ"עובדות" קבועות, אלא כמצבים זמניים הניתנים לשינוי מכוח התשובה.
8. כוחו של הפרט — לכל אדם יש את היכולת לחולל שינוי ולהפוך מצב של הסתר למצב של רחמים על ידי בחירה בשינוי מעשי.

What is כרם ביבנה - פרשת השבוע (רבנים ובוגרים)?

"מעולם לא פסקה ישיבה" - דברי תורה קצרים מאת בוגרי הישיבה לשבתות ומועדים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

שלום וברכה לכל הצופים.

רובו של חודש אלול כבר מאחורינו ואנחנו הולכים ומתקרבים לקראת ראש השנה,

לקראת עשרת ימי תשובה,

ולכן הפרשה שלנו מהווה הכנה ראויה לעשרת ימי תשובה,

שהרי עוסקת בהרחבה בעניין התשובה.

אבל אם נשים לב,

ישנה סתירה מעניינת מאוד בתיאור שאנחנו יכולים למצוא בפרשה,

בפרשיות שלנו של השבת,

להשפעת התשובה.

אנחנו מוצאים שני תיאורים שמדהימים בסתירה שביניהם לכאורה.

מצד אחד אנחנו קוראים בתורה:

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל

לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוהיך שמה,

ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום".

ומה התוצאה שאחרי הברכה והקללה אנחנו מבינים שהיינו לא בסדר ושבים בתשובה?

מה היא התוצאה?

מיד:

"ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים.

אם יהיה נדחך בקצה השמיים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך,

והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך ומל ה' אלוהיך

את לבבך ואת לבב זרעך".

דבר נפלא.

"ונתנה ה' אלוהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך",

"ואתה תשוב ועשית את כל מצוותיו",

"והותירך ה' לטובה",

"ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך".

נהדר,

נפלא.

אבל מצד שני בפרשת וילך,

שגם אותה אנחנו קוראים השבת,

יש לכאורה תיאור של אותו מקרה אבל התוצאה שונה בתכלית.

אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו:

"הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ...

וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות

וצרות,

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה".

נו,

אז אנחנו מצפים "ושב ה' אלוהיך" וכל הדברים הנפלאים.

והנה מה התוצאה של התשובה הזאת?

"ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל

אלוהים אחרים".

מה זה?

איפה המענה הנפלא לתשובה?

איפה כל החסד וכל הרחמים?

אז השאלה הזו העסיקה את המפרשים שכתבו לזה תשובות מתשובות שונות.

אבל רציתי להציע היום שניים מדברי הראשונים בעניין הזה שיש ללמוד מהם דברים גדולים

וחשובים עבורנו.

תשובה אחת היא תשובתו של רבנו הרמב"ן.

אומר הרמב"ן:

צריך לשים לב,

יש הבדל בין התשובה שנאמרה בפרשת ניצבים לתשובה בפרשת וילך,

ויש הבדל בין מה שקורה לפני התשובה של פרשת וילך למה שקורה אחריה.

בעוד שבפרשת ניצבים כתוב שהתובנה של עם ישראל תהיה "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת

בקולו בכל לבבך ובכל נפשך".

או,

תשובה כזו בכל לבבך ובכל נפשך היא זו שמושכת את כל אותו חסד.

לעומת זאת בפרשת וילך אין כאן תשובה שלמה,

אין פה אלא הרהור תשובה מסוים של "הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני

הרעות האלה".

הייתי לא בסדר,

יש כאן איזושהי חרטה מסוימת.

אומר הרמב"ן:

איננו וידוי גמור אבל הוא הרהור וחרטה שהתחרטו על מעלם ויכירו כי הם אשמים.

ולכן אומר הרמב"ן:

גם לזה היתה השפעה,

שהרי לפני כן נאמר "והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות",

ואילו אחרי "כי אין אלוהי בקרבי" אומנם כתוב "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא",

אבל זהו זה.

הסתר פנים יש אבל אין "היה לאכול" ואין "מצאוהו רעות רבות וצרות".

אומר הרמב"ן:

זה לא כהסתר הפנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות,

רק שיהיו בהסתר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת פני רחמיו "ואף גם זאת בהיותם בארץ

אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם".

ודברי הרמב"ן הללו מתקשרים לדברי מחותנו וידידו ובן דודו של הרמב"ן,

הלוא הוא רבנו יונה בשערי תשובה,

שרבנו יונה מצייר שם את התשובה השלמה והאידיאלית עם כל עשרים העיקרים והחלקים שבה,

אבל לפני כן מדגיש רבנו יונה כלל גדול שצריך לדעת שעל כל תשובה תימצא

סליחה.

לפעמים אדם נמנע,

חושש מלהתחיל תהליך של חזרה בתשובה כי הוא אומר "זה כל כך גדול,

זה כל כך הרבה,

איך אני מסוגל?".

ולכן אומר רבנו יונה,

אומר הרמב"ן,

מלמדת אותנו התורה:

לכל תשובה תימצא סליחה.

תשובה שלמה.

התשובה השלמה והמושלמת היא מושכת את כל החסד והרחמים,

ושב ה' אלוהיך ואת רחמך,

החסדים עד אין קץ.

אבל אפילו רק הרהור חרטה מסוים,

הלא על כי אין אלוהי בקרבי,

כבר איזו השפעה עצומה הוא יכול לחולל.

כבר יש הסתר פני גאולה,

אבל אין רעות רבות וצרות,

ואין והיה לאכול,

וכל כך הרבה חסד ורחמים יכולה אפילו תשובה קטנה,

חלקית,

ראשונה להשפיע ולמשוך.

וזה כמובן מוסר גדול וחיזוק גדול עבורנו.

אבל אני רוצה בקצרה להציע דרך נוספת,

הבנה נוספת,

והיא דבריו של רבנו עובדיה מספורנו.

והוא מציע פירוש אחר.

אומר רבנו עובדיה מספורנו:

ומה שאמרו ישראל "הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה",

אין פה הרהור תשובה בכלל.

יש פה כמעט הפוך התשובה.

עם ישראל אומר:

טוב,

הייתה ברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא,

היה קשר,

אבל נגמר.

הנה,

עובדה,

יש רעות רבות וצרות,

אז סימן שאין אלוהי בקרבי.

נגמר הקשר,

חלילה כביכול,

בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא.

והתורה זועקת ואומרת:

לא,

בשום אופן לא,

לא נגמר הקשר,

אני נמצא שם.

"ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל

אלוהים אחרים",

אבל אני לא "אין אלוהי בקרבי",

לא עזבתי,

אני שם.

אני רק מסתיר את פניי,

כך אומר רבנו עובדיה מספורנו.

וכמובן שיש בזה חיזוק שאדם צריך לדעת גם מאחורי דברים קשים,

אתגרים ודברים מצערים שיש לאדם או לעם ישראל,

הקדוש ברוך הוא נמצא שם,

והקדוש ברוך הוא משגיח והוא זה שעומד ומצפה לתשובתנו והוא שמשגיח עלינו מאחורי ההסתר.

אבל בנוסף לכך,

אפשר אולי לקחת מכאן יסוד נוסף.

למה עם ישראל אומרים "הלא על כי אין אלוהי בקרבי"?

כי הם אומרים:

עובדה,

מצאוני רעות רבות וצרות.

כן,

אבל העובדה הזו היא עובדה זמנית.

היא עובדה שיכולה להשתנות.

אבל התפיסה שהרבה פעמים אנחנו נוטים לחשוב:

המצב הנוכחי,

זה המצב שיימשך.

כשעם ישראל בארץ ישראל ויש בית מקדש,

"היכל ה' היכל ה' המה",

לא ייתכן,

לא יבוא חורבן.

עובדה,

השם פה,

השם שוכן איתנו ולעולם יהיה איתנו ולא משנה מה נעשה,

זה לא קשור.

וכשעם ישראל גולה ויש צרות,

רעות רבות וצרות,

אז הם אומרים:

זהו,

אין,

לעולם לא יהיה,

לא נחזור,

לא יתוקן.

והתפיסה הזו היא תפיסה נכונה גם במישור הלאומי,

גם במישור הפרטי.

הרבה פעמים אדם אומר:

טוב,

זה מי שאני,

זה מה שאני,

זה ככה אני,

אני בדבר הזה אני לא מצליח,

הדבר הזה אני לא יכול.

למה?

כי עובדה,

עובדה שאני לא מצליח ואני לא יכול.

אבל ככה זה עכשיו.

העובדה שככה זה עכשיו לא אומרת שככה זה בהכרח יהיה בהמשך.

הכל תלוי בידינו,

ויש כוח ביד האדם.

נכון,

עד היום לא הצלחתי,

נכון,

כרגע אני במקום כזה,

אבל יש את הכוח בידיי לעשות את השינוי,

לעשות את השינוי ולזכות לראות את תשועת השם ורחמיו וחסדיו כאשר כמו שאמרנו לכל

תשובה תימצא סליחה ובבוודאי לתשובה גדולה ושלמה,

איזה חסדים נפלאים.

אז בעזרת השם שנזכה לשוב בתשובה מתוך שמחה,

כי קרוב אליך הדבר מאוד,

כפי שאנחנו למדים בדברי התורה,

וישוב השם לשוש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו,

על עם ישראל כולו,

על כל אחד ואחד מאיתנו.

שבת שלום ומבורך.