עיונים במשנת הרמב"ם | היחס לאסטרולוגיה וכשפים.

── ראשי פרקים ──
(0:00) הקדמה: שיעורים קודמים וכניסה לנושא האסטרולוגיה
(1:11) הגדרה: אסטרונומיה מול אסטרולוגיה וההבדלים
(4:20) ההלכה של הרמב"ם: אסטרולוגיה כעבודה זרה
(7:00) הטענה המדעית של הרמב"ם נגד האסטרולוגיה
(9:19) הטענה הפילוסופית: סתירת האסטרולוגיה לחירות הרצון
(16:45) דעות ראשונים שונים: הרמב"ן, האר"י והגר"א
(23:00) היתרים הלכתיים: לחישות ברפואה למרות חוסר תועלת
(24:40) מכחישי פמליא וההתנגדות של הרמב"ם
(26:35) הגדרת הכשפים והדוגמאות העכשוויות

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

השיעור עוסק במחלוקת הראשונים היסודית בנוגע למציאותם של כשפים ואסטרולוגיה, תוך התמקדות בשיטת הרמב"ם השולל כל ממשות במיסטיקה ורואה בה הבל שקרי ותחבולה שנועדה לשלוט בהמונים. מנגד, מוצגת שיטת הרמב"ן והגר"א הסוברים כי הכשפים הם מציאות הפועלת מכוח ה"סטרא אחרא", והתורה אסרה אותם כדי למנוע מהאדם להיגרר אחר כוחות הטומאה במקום לדבוק בהנהגה האלוהית הישירה. לסיכום, השיעור מסביר כי הרמב"ם מפרש את סוגיות התנ"ך והגמרא העוסקות בכשפים כמשלים או כזיופים אנושיים, בעוד שאר הראשונים רואים בהם ביטוי למערכת כוחות רוחנית מקבילה שנועדה לאפשר את חופש הבחירה בין טוב לרע.

1. שלילה רציונליסטית-מדעית — הרמב"ם אוחז כי האסטרולוגיה והכשפים הם שקר וכזב ללא כל בסיס מדעי, שהומצאו על ידי עובדי עבודה זרה כדי לשלוט בהמונים.
2. שורש עבודה זרה — במשנה תורה מתואר התהליך שבו בני אדם טעו לחלוק כבוד לכוכבים כמשרתי האל, עד שהדבר הפך לעבודת אלילים מוחלטת ושכח את שם ה'.
3. שימור הבחירה החופשית — אחת ההתנגדויות המרכזיות לאצטגנינות (אסטרולוגיה) היא שהיא מבטלת את הבחירה החופשית, שהיא יסוד התורה והמצוות.
4. היתר פסיכולוגי — ההלכה מתירה ללחוש על נשיכת נחש בשבת למרות שאין בזה תועלת ממשית, וזאת כדי ליישב את דעתו של החולה שלא תטרף עליו.
5. מטרת האיסור לפי הרמב"ם — התורה אסרה כשפים לא בגלל כוחם, אלא משום שהם הבל; התורה מצפה מהיהודי להפעיל את שכלו ולחפש את האמת ולא ללכת אחר שטויות.
6. גישת הריאליזם המיסטי — הרמב"ן והגר"א חולקים על הרמב"ם וסוברים שכשפים ואסטרולוגיה הם כוחות ממשיים שהטביע ה' בבריאה דרך הסטרא אחרא.
7. נטיות אל מול הכרח — המאירי מסביר שגם אם המזל משפיע, הוא יוצר רק נטייה טבעית במידותיו של האדם, אך אין בכך הכרח והבחירה נותרת בידי האדם.
8. שיווי משקל רוחני — היעדר הכשפים בימינו מוסבר על פי העיקרון של "זה לעומת זה עשה אלוהים"; כשהנבואה נסתרה, נסתרו גם כוחות הטומאה כדי לשמור על איזון הבחירה.
9. תחבולה מול נס — הרמב"ם מפרש את מעשה בעלת האוב בתנ"ך כמעשה של זיוף ותחבולה (דיבור מהמחבוא), או כנס מיוחד שעשה ה' ולא מכוח האוב עצמו.
10. חרטומי מצרים — לפי רס"ג והרמב"ם, החרטומים לא השתמשו בכוחות על-טבעיים אלא בזריזות ידיים ותחבולות נסתרות (בלטיהם מלשון לאט).
11. שיטת היחיד בגמרא — דברי חכמים בש"ס המייחסים כוח למזלות נתפסים על פי הרמב"ם כדעת יחיד או כדברים שנאמרו כרמז ומשל, ואינם משקפים את דעת הרוב.
12. כלי זעמו של האל — הר"ן מסביר שהכשפים אסורים כי הם מפעילים כוחות חורבן (מלאכי חבלה) שה' ייעד רק לשימושו האישי כעונש לרשעים.

What is שמונה פרקים לרמב"ם | הרב יצחק ג'מאל (ישיבת כרם ביבנה)?

שיעורי הרב יצחק ג'מאל שליט"א בישיבת כרם ביבנה

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

טוב,

אז היה לנו שיעור אחד על עולם הבא רמב"ם,

רמב"ן.

היה שתי שיעורים על השגחה פרטית רמב"ם וחסידות.

שיעור האחרון היה על בעיית הרע בעולם עם הרמב"ם וקצת הרמב"ן והרס"ג.

היום אנחנו נדבר על נושא מפורסם עד מאוד אני חושב,

היחס לאסטרולוגיה וכשפים.

ואני כבר אומר שכולם יודעים מה הולך להגיד,

שיטת הרמב"ם ושיטת...

אבל אני חושב שלא תמיד,

אני לפחות,

לא תמיד עשו עבודה קצת כללית,

לראות את הרמב"ם בכל המקומות,

לראות ממה נובע דברי הרמב"ם והראשונים שחולקים עליו.

אם יש כשפים,

אם יש אסטרולוגיה,

למה לא רואים את זה היום?

שאר הראשונים,

ולפי הרמב"ם למה הוא כל כך התנגד לזה ואיך הרמב"ם מסתדר עם דברים שכתובים

בתנ"ך לכאורה,

בעלת האוב,

איך הרמב"ם מסתדר עם גמרות מפורשות?

אז לא יודע אם נספיק הכל,

אבל הרמב"ם בהלכות עבודה זרה מתחיל לתאר לנו איך הגיעה האמונה הזאת באסטרולוגיה.

אולי ניתן הקדמה,

יש אנשים שלפעמים עושים כלאיים ומערבבים בין שני מושגים:

יש אסטרולוגיה ויש אסטרונומיה.

אסטרונומיה זה מדע כוכבים,

מן המדעית,

טלסקופ בודקים,

וזה כולם מודים שזה אמת,

זה משהו מדעי.

מה זה מדעי?

חוקרים את ה...

מה זה "לוגיה" ביוונית?

לוגיה זה תורה,

בסדר?

יש לנו זואולוגיה תורת החיות,

יש ביולוגיה תורת הטבע,

גיאולוגיה תורת האדמה.

אז אסטרו-לוגיה זה תורת הכוכבים,

אבל באסטרונומיה זה לבחון את הכוכבים בטלסקופ,

לא קשור להשפעה שלהם עלינו.

זה כולם מודים שזה דבר שקיים והוא מדעי,

ויש אסטרולוגיה זה תורת הכוכבים איך הם משפיעים עלינו,

מה שנקרא בלשון העם הורוסקופ.

בסדר,

אז הרמב"ם מתאר איך הדבר הזה חדר לתודעה של בני אדם,

שהשמש או הירח או כוכב שבתי או כוכב שנולדתי בו משפיע עליי.

ומאיפה זה הגיע השיגעון הזה?

למה שאדם יחשוב שהיום שהוא נולד והמזל שהוא נולד משפיע על אם הוא יהיה

עשיר או עני,

אם הוא יהיה חכם או לא חכם,

משפיע על החיים שלו?

אז הכל התחיל בימי אנוש והרמב"ם כותב,

רמב"ם מפורסם בעבודה זרה פרק א' הלכה א'-ב',

הוא מסביר איך הגיעו לעבודה זרה בימי אנוש.

בסדר?

זו הייתה טעותם.

אמרו,

הואיל והאלוהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד

והם שמשים המשמשים לפניו,

ראויים הם לשבחם לפארם ולחלוק להם כבוד.

וזהו רצון האל ברוך הוא,

לגדל ולכבד מי שגדלו וכיבדו.

כיוון שעלה דבר זה על ליבם,

התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קורבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג

רצון הבורא בדעתם הרעה.

בקיצור,

הם ראו כוכבים,

הם ראו דברים גדולים,

הם הבינו שיש להם...

אז לאט לאט הם חשבו בהתחלה שזה מצווה לעבוד את השם דרך הדבר הזה.

לאט לאט זה התפתח,

ואחר שהלכו הימים עמדו בני אדם נביאי שקר ואמרו שהאל ציווה ואמר להם עבדו

כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל

ועשו צורתו כדי להשתחוות לו.

שימו לב,

זה עדיין האל ציווה.

בהתחלה זה היה מדעת עצמם,

הם חשבו שצריך לעבוד את הכוכב כדי להשיג את השם.

אחרי זה הגיעו נביאי שקר והתחילו להגיד להם להקריב לכוכב הזה כי כך האל

ציווה.

והיו משתחווים לו כל העם,

האנשים הקטנים ושאר עם הארץ,

ומודיע להם צורה שבדה מליבו ואומר זוהי צורת הכוכב פלוני שהודיע בנבואתו.

והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי הרים.

ואז,

אומר הרמב"ם,

והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו הגלגל או המלאך דיבר עמהם ויאמר להם

עבדוני כך וכך.

זה שלב ג',

זה כבר לא האל ציווה אלא הכוכב נגלה אליי ואמר לעבוד לי בצורה הזאת.

והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך.

ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות מזו לזו ולהקריב להם

להשתחוות.

וכיוון שהלכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו.

זה תהליך שמתחיל בבני אדם שמתלהבים מכוכבים לעבוד את השם דרך הכוכבים,

עובר בנביאים שעדיין אומרים לעבוד את השם דרך כוכבים וכבר מכניסים את זה לארץ

ככל מיני קמיעות שדרכם אני מגיע לכוכבים,

עד שכבר ייחסו כוחות לכוכבים ולמזלות.

בעצם הרמב"ם אומר שכל תורת האסטרולוגיה מבוססת על עובדי עבודה זרה,

שבעצם הנחילו לעם את האמונה הזאת השקרית,

שאין לה שום קשר למציאות,

שהכוכבים והמזלות משפיעים על בני אדם.

ולכן אם נצליח לכוון את השעות של הכוכבים או נצליח להקריב להם קורבנות נקבל

שפע מהם לחיים טובים.

ולכן מי שהולך לאסטרולוגיה לפי הרמב"ם הוא סניף של עובד עבודה זרה.

והרמב"ם כתב את כל ההלכות האלה של כישופים ושל אסטרולוגיה בהלכות עבודה זרה כי

הוא תפס את זה כסניף של עבודה זרה.

הרמב"ם כותב בפירוש המשנה שלו לעבודה זרה...

הצאבה והרמב"ם מעיד על עצמו שאין ספר בעולם של העובדי עבודה זרה אלה שהוא

לא הניח.

הוא קרא את כל הספרים שלהם ומתוך הספרים שלהם הוא הבין הרבה דברים בתורה

עצמה,

כך הוא מעיד.

והוא אומר שהם התחילו בדבר הזה.

כן,

אתה רוצה לשאול משהו?

כן,

אם זה כמו הכוזרי שהאנשים באותו זמן היו צריכים משהו פיזי לעבוד עליו,

אז למה הקדוש ברוך הוא לא נתן להם משהו פיזי?

זה בעצם כאילו...

זה לא,

זה לא משהו פיזי.

כוכב זה לא משהו פיזי אני חושב.

הם באמת האמינו שהכוכב,

הרי הוא מנהיג,

כתוב ונתת הכוכבים להאיר למשול ביום ובלילה,

הם הבינו שזה איזה יצור כזה שגדול,

שצריך לכבד אותו.

זה התדרדר להם בגלל שלא היה להם שום דבר?

זה יותר מוחשי מאלוקים שזה כללי מאוד.

בסדר,

בסדר.

אבל אני לא חושב שזה הסיבה שהם עבדו.

הוא לא מדבר פה על הכוזרי שהם היו צריכים משהו מוחש.

זה לא היה הסיבה.

הם פשוט חשבו זה דבר גדול,

דבר עליון,

וצריך לתת לזה כבוד.

הרמב"ם לא ייחס להם...

אמרנו שהרמב"ם חשב שבתקופתם האמינו שיש להם שכל ויש להם...

אוקיי.

והוא כותב פה בפירוש המשנה,

אז הצאבה האלה,

האומים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר השם בליבו

מן החכמה,

והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם,

והם אשר ייסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם

והניחוש לכל ריבוי מיניהם.

כלומר הכל התחיל מהם.

הם ייסדו את הדבר הזה שנקרא כשפים,

לחשים,

כישופים,

הכל התחיל מעבודה זרה.

ודרישת המתים והרבה מאלה העניינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם,

והם שורש עבודה זרה וענפה.

ואז הרמב"ם מתאר למה זה לא נכון.

כותב הרמב"ם שהכזב הראשון הוא גזירת הכוכבים,

שנתברר במופת בחוכמה הטבעית ביטול הקדמותיה הראשונות.

למה הרמב"ם לא מצא חן בעיניו הדבר הזה?

שהכוכבים משפיעים על הבן אדם.

אז דבר ראשון הוא אומר מדעי זה לא נכון.

המדע שהיה בימי הרמב"ם לא האמין,

לא אישש את זה בוודאות שיש איזה השפעה.

אני בדקתי קצת לקראת השיעור על מדענים בימינו.

האם זה מדעי קשר אסטרולוגי,

קשר של כוכבים?

אז עשו מחקר ב-2006,

לקחו איזה חמישה עשר אלף אנשים,

בדקו את התאריכי לידה שלהם ובדקו שאין שום קשר בין הזמן שאדם נולד לחוכמה

שלו או לעושר שלו,

אז בוודאי שזה לא טענה מדעית כי היא לא מוכחת.

אין לה שום...

אז זה הדבר הראשון,

הרמב"ם אומר קודם כל זה לא מוכח מדעית.

זה סתם המצאה.

דבר שני אומר הרמבם,

כמו שכבר ראינו,

מבחינה היסטורית זה היה תכסיס של אנשים להשתלט על אנשים חלשים.

הם בעצם אמרו שהכוכבים משפיעים ולכן תקריבו קורבנות,

תעשו מה שאני אומר,

ככה אנשים השתלטו על החלשים.

ככה אנשים היו מנהיגים.

אז זה היה הכל תכסיס וזה הרמב"ם יודע.

והדבר השלישי שהפריע לרמב"ם זה שאלה שהאמינו בכוכבים אמרו שאין לאדם בחירה חופשית.

הרמב"ם כותב,

הוא כתב איגרת לחכמי מרסיליה.

איפה זה מרסיליה אני לא יודע,

אם זה מרסיי אני חושב שלא,

לא יודע מה זה מרסיליה,

אבל תסתכלו באיגרת לחכמי קהל מרסיליה,

הוא כותב בסוף האיגרת שאילו היה הדבר כן,

מה הועילה התורה והמצוות והתלמוד לזה האיש?

וכן כל איש ואיש אין לו כוח לעשות כלום מדעתו והרי דבר אחר מושכו

בעל כורחו להיות כך ושלא להיות כך,

ומה הועילו הציווי או הלימוד?

נמצאו דברי אלו הטיפשים מבטלים תורת משה רבנו.

כלומר הרמב"ם מביא תפיסה שמאמינה בכוכבים עד הסוף,

כמו שראינו בהשגחה פרטית,

הוא הביא את כת האשעריה שהיא מאמינה שהשגחה פרטית קובעת לאדם מה הוא יעשה

ואין לו בחירה חופשית.

אמרנו שאפשר לחלוק על זה ולהגיד יש השגחה פרטית ואני משאיר לאדם את הבחירה.

אז גם פה אותו דבר.

הרמב"ם באותה תקופה מי שהאמין בכוכבים האמין שהכוכבים קובעים הכל.

והרמב"ם אומר זה לא ייתכן כי יסוד היסודות של הרמב"ם בחירה חופשית,

העיקר הארבעה עשר,

לא יכול להיות.

אז אם אני מסכם,

שלוש טענות מרכזיות יש לרמב"ם נגד התפיסה של האסטרולוגיה.

דבר ראשון מדעי,

בזמנו של הרמב"ם ואני אומר גם בזמננו לא מוכח,

סתם.

דבר שני היסטורי אומר הרמב"ם,

זה היה כלי שאנשים חזקים השתמשו בו כהמצאה כדי לשלוט על בני אדם.

אני מכשף,

אני יודע מה הכוכב יכול להועיל לך,

ככה אני צובר כבוד,

צובר כסף.

דבר שלישי אומר הרמב"ם,

זה סותר את הבחירה החופשית ולכן לא יכול להיות שהכוכבים או המזלות משפיעים.

בימי הרמב"ם להגיד את זה היה הזוי,

אני אומר לכם.

באותה תקופה המון האמינו בזה,

זה היה האמונה.

היום אני חושב שזה פשוט,

כאילו מה זה פשוט?

היום זה נורמלי להגיד שזה לא משפיע.

נכון?

מישהו פה חושב שזה משפיע?

אולי זה משפיע אבל זה לא לא נורמלי אם אני אגיד לך אני לא

חושב שזה משפיע.

השכל של האדם משפיע והסביבה שלו משפיעה,

אבל כוכבים ומזלות מה הקשר?

היום זה הפך,

נרמלו את זה.

אני אומר,

חלק ממי שנרמל את זה ביהדות זה הרמב"ם.

כי גם בגמרא אנחנו נראה שזה נוטה לשם,

שכן יש השפעות.

אנחנו מכירים את הגמרא בשבת קנ"ו,

מי שנולד במזל...

בזה,

מי שנולד במזל כזה,

כל מיני המון המון סיפורים על כשפים,

נחשים.

בא הרמב"ם ו...

אני חושב שהרב זילברמן אמר שבזכות הרמב"ם הרבה אנשים נשארו דתיים,

הרבה אנשים נשארו יהודים.

כי הרמב"ם זו תפיסה שכלית שמתאימה להרבה אנשים.

אני לא אומר שזה ודאי נכון.

אני רק אומר שלפעמים צריך את הרמב"ם,

תמיד צריך את הרמב"ם,

אבל זה אוקיי.

אז אני ממשיך קצת ברמב"ם.

טוב,

שם בפירוש המשנה:

והתפשט זה העניין כפי שיתפשט גזירת הכוכבים ומה שיוחס להם מן הפרטים.

אחר כך הורכב כזב שלישי על זה השני ויהי עבודה זרה,

שנאמר שזאת הצורה שתיעשה במזל כך,

ועל המזל פלוני יוקטר לה באופן פלוני,

יתפללו אליה,

ישתחוו לה.

אלה הדברים כולם,

שימו לב שורה אחרונה,

נעשו לצרכים וזה שבזמנים שעברו הודחו בהם המדינות והוטע בהם המון העם ונאמר להם

שתיקון ארצכם ומצבכם באלו הצורות.

עולם של פעם,

אנשים לא חכמים,

הרבה פעמים עמי הארץ היו שלא ידעו קרוא וכתוב.

ואנשים שרצו את השלטון השתמשו בדבר הזה,

אומר הרמב"ם,

כדי להשתלט.

זה עובדות שלצערנו גם היום הן קורות,

לא בכוכבים,

בתחומים אחרים,

שאנשים אומרים אני יודע ואני יודע את המיסטי ואנשים הולכים אחריהם שבי.

ככה הם צוברים תאוצה,

צוברים כבוד,

צוברים כסף,

אבל הרבה פעמים הכל זה שטויות.

טוב,

הרמב"ם השלישי שאני רוצה לדבר עליו זה רמב"ם מפורסם מאוד,

הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ט"ז נראה לי:

דברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן והן שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי

הארצות כדי שינהגו אחריהן.

הנה מה שהוא אמר קודם.

ואין ראוי לישראל שהן חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש

תועלת בהן,

שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל,

ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה

לא כן.

וכל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה

אסרתן,

אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה.

לא להעליב,

בתקופתם זה היה,

אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם

דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי דעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם.

ומפני זה אמרה תורה תמים תהיה עם ה' אלוהיך.

אוקיי,

הרמב"ם פה כאילו בא לענות על שאלה נסתרת:

אם זה שטויות,

אם זה הבל,

למה התורה אסרה את זה?

כי אי בשלמא לפי השיטות שהן מאמינות שזה קיים,

אז זה מובן,

זה קיים זה אמיתי והתורה אומרת לך אתה אל תלך לשם תלך לה'.

אבל לפי הרמב"ם זה שטויות,

אז למה התורה אסרה את זה?

מה הרמב"ם עונה?

מה הרמב"ם אומר?

הוא אומר שיהודי שהוא מחוכם והוא קיבל כלי אלוהי הוא צריך לפנות לה',

הוא לא צריך לפנות לכל מיני שטויות והבלים.

זה כלום,

והתורה אסרה שאתה תהיה כלומניק,

שאתה תלך אחרי הכלום.

אלא התורה מצפה מהאדם להפעיל את השכל ולהתרומם ולחפש את האמת ולא לחפש כל

מיני שטויות שהן הבלים.

זוהי שיטת הרמב"ם.

יש גמרא מפורשת במסכת סנהדרין,

כולכם למדתם,

דף ק"א עמוד א',

לוחשים לחישת נחשים ועקרבים בשבת.

לדעתכם הרמב"ם יפסוק את זה להלכה או לא?

מה בסדר יצחק?

מה בסדר?

לפסוק ולהגיד שזה כאילו...

מה לא?

לחישה?

זה לא עובד,

זה שטויות.

אז מה זה לחישת נחשים?

מה זה אומר ללחוש לחישת נחשים ועקרבים בשבת?

מה זה אומר?

אם נחש אותו...

נשך אותו נחש,

האם מותר לעשות רפואה כזאת של לחש?

ישראל,

הרמב"ם יפסוק את זה או לא?

מה כן?

אבל הוא לא מאמין בזה,

זה שטויות,

זה לא שווה כלום.

מה כן?

אבל תסביר אבל.

פיקוח נפש?

אז הרמב"ם אומר:

מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת כדי ליישב

דעתו ולחזק לבו,

אף על פי שאין הדבר מועיל כלום,

הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תטרף דעתו עליו.

זה רמב"ם נפלא.

הרמב"ם אומר זה שטויות,

זה הבל,

אבל אנשים חושבים שזה מועיל,

שלא תטרף דעתו עליו זה מותר.

כלומר רפואה פסיכולוגית כזאת שהיא לא מועילה מכלום,

אבל אולי זה כן מועיל כי הוא חושב שזה מועיל.

ואם לא,

זאת אומרת זה יהרוג אותו אם לא תעשה לו את זה.

יש לנו כמה דברים בהלכה שהתירו כדי שלא תיטרף דעתו עליו.

בסדר?

יש ביולדת כל מיני הלכות מהלכות שבת שמתירים לה כדי שהיא לא תיבהל.

אבל הרמב"ם לשיטתו שום דבר לא אמת,

שום דבר לא מועיל.

וכותב הרמב"ם...

טוב,

הוא כתב באיגרת הזאת לחכמי מרסיליא,

אני אראה רק את ההתחלה שלה:

דעו רבותיי,

שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה,

ותחילת לימודי הייתה בחכמה שקוראים אותה גזירת משפטי הכוכבים,

כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה או במה שיקרה לאיש

זה כל ימיו.

וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה,

כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי אשר העתיקו אותו משאר

לשונות עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו.

וירדתי לסוף דעתו.

ומאותם הספרים התברר לי טעם כל המצוות שיעלה על לב כל אדם שאינם דברים

שיש להם טעם אלא גזירת הכתוב.

וכבר יש לי חיבור גדול בעניין זה בלשון הערבי,

מורה נבוכים,

וראיות ברורות על כל מצווה ומצווה.

הרמב"ם אומר,

כמו שהזכרתי קודם,

שהוא קרא את כל הספרים של עבודה זרה שהיו בעולם באותה תקופה בערבית,

ומתוך הקריאה הזאת הרמב"ם מצא המון טעמים למצוות שעד היום היו בגדר גזירת הכתוב.

שלוש דוגמאות?

תנו לי,

שלוש דוגמאות מפורסמות.

עורלה למשל,

הרבה אומרים זה גזירת הכתוב.

הרמב"ם אומר לא,

כך עובדי עבודה זרה היו עושים.

לא תקיפו פאת ראשכם,

כך הכומרים היו הולכים,

אז הרמב"ם אומר זה לא להידמות לעבודה זרה.

עוד?

כלאיים.

בבקשה,

וגם קורבנות לפי מה שראינו במורה נבוכים.

הרמב"ם בעצם אומר קראתי את ספר עבודה זרה והבנתי מתוכו הרבה מצוות שהיו נראות

לי כגזירות הכתוב,

שהרבה מונים אותן כגזירת הכתוב,

והבנתי את הטעם האמיתי שלהם.

אבל מה שהבאתי את זה,

זה בשביל מה שהוא כתב בהתחלה,

הוא אמר שהוא למד גם את המשפט הזאת של משפטי הכוכבים,

שאדם יידע את העתיד,

ואז הוא כותב:

ואני חוזר לעניין שאלתכם,

כאילו שאלו אותו אם זה אמיתי או לא,

וזו היא חכמת האסטרולוגיה שאיבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותנו והגיעתנו עד הלום,

שאבותינו חטאו ואינם,

לפי שמצאו ספרים רבים באלו הדברים של דברי החוזים בכוכבים,

שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה,

טעו אחריהם ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהם תועלת גדולה,

ולא התעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות,

אלא דימו אותן הדברים יועילו להם,

לפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואוילים.

ודאי סכלים ואוילים היו,

ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו,

דברי האיצטגנינות שקר,

בני הדעת שכל אותן הבלים שאמרו כבר ביטלה אותם הדעת הנכונה בראיות ברורות.

בסדר,

זה שיטת הרמב"ם,

וגם פה אני אומר,

רוב הראשונים לא הסכימו לרמב"ם בדבר הזה.

ראשון הראשונים שחלק על הרמב"ם זה הרמב"ן כידוע,

הרמב"ן שגם היה בחכמת הקבלה,

היה מקובל גדול,

הרשב"א תלמידו כותב עשרות ראיות שיש דבר כזה כשפים,

ואנחנו לא נוכל להכחיש את המוחש,

וחכמי הקבלה כמו האר"י,

גם הגר"א כמובן שגם היה בקיא בחכמת הקבלה,

הם כולם כותבים שכשפים וגם אסטרולוגיה זה דברים נכונים.

איך הם מתמודדים עם הטענה של הרמב"ם שאין בחירה חופשית?

אז הראב"ד כבר כתב שכששאני אומר שיש השפעה לאסטרולוגיה אני לא מתכוון להגיד שמכריחים

אותך למשהו,

הם קובעים אצלך נטייה.

הדברים מפורסמים בגמרא מסכת שבת,

שמשה ודוד היו במזל מאדים והם נוטים לדם,

מה זה אומר?

תהיה רוצח,

תהיה שוחט.

אומר יש נטיות לאדם,

כמו שהרמב"ם בעצמו כותב שיש נטיות לאדם לא מהכוכבים,

והאדם לא מוכרח לעשות משהו לפי הנטיות שלו.

ככה גם עם הכוכבים,

הם משפיעים,

הם מורידים את הסיכוי,

הם מעלים את הסיכוי,

אבל בסוף יש בחירה חופשית של בן אדם.

וככה כותב המאירי:

מפינות הדת ומיסודות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו,

לעשות כרצון איש ואיש.

ואם נודע מדרך החכמה שמערכת הכוכבים באו בהנולד כוחות כעניין המידות,

מכל מקום יש להאמין שכל זה לא ימנע הבחירה ממנו,

ולא ייקרא בזה מוכרח,

רק חוטא בבחירה ורצון,

מפני שהשם נתן בידו בחירה להכריח טבע תולדתו וגדרי הדת ישיבו מטיבו למשול בעצמו

לבלתי לכת אחרי עקבות תולדתו,

ויוכל לבחור בצד דרך אחרת בזולת טבע תולדתו במעט עמל והשתדלות.

אומר המאירי אנחנו גם אם אנחנו מאמינים בכוכבים אנחנו משוכנעים שזה לא מכריח,

זה לא יכול להכריח,

אלא זה רק נטייה,

זה רק מה שהופך את זה ליותר קשה אבל לא מכריח.

טוב,

עכשיו בוא נראה את שיטת הרמב"ן,

פסק השולחן ערוך והקושיות שיש על הרמב"ם.

אז הרמב"ן,

הרמב"ן בפרשת שופטים כותב:

ואתה דע והבן בענייני הכשפים,

כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין ועשה עליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן,

ונתן כוח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא

מנוסה בחכמת האיצטגנינות.

ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם,

והנה הנהגתם מעת היותם עד עולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם.

אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם כוח מנהיגים העליונים דרכי תמורות וכוח להמיר הנהגת אשר

למטה בהם.

אומר הרמב"ן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה כזאת שהנהגה שלו היא הנהגה

של השתלשלות.

הוא לא מנהיג באופן ישיר,

אלא הוא מנהיג דרך הכוכבים והמזלות,

דרך כל מיני כוחות עליונים,

שרים,

כן,

זה מה שכתוב שר מצרים בכל מקום,

ובארץ ישראל יש איזה הנהגה ישירה יותר,

ככה אלוהי הארץ,

ככה הרמב"ן אומר בכמה מקומות.

וזה סוד הכשפים וכוחם,

שאמרו בהם שמכחישים פמליא של מעלה,

לומר שהם היפך הכוחות הפשוטים והכחשה לפמליא בצד מהצדדים.

כלומר,

זה שיש השפעות לא מאלוהים כביכול,

השפעות,

ככה השם קבע בטבע,

ככה השם איפשר את זה,

אבל בסופו של דבר,

סוף סוף יש פה הכחשה.

של כוח של מעלה,

כי אתה רואה שעל ידי כל מיני פעולות אחרות שהם לא הפעולות של התורה,

שהם לא הדרך הישרה,

אנשים משפיעים בעולם,

אנשים משנים את העולם.

אז כך ראוי שתאסור אותם התורה,

שיונח העולם למנהגו וטיבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו.

רבים התחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל,

כי מי יגיד לעורב ולאגור מה יהיה,

ואנחנו לא נוכל להכחיש הדברים המתפרסמים לעיני הרואים ורבותינו גם כן יודו בהם.

אז הרמב"ן רומז שבש"ס כנראה כולם מודים לדבר הזה,

והוא אומר לא נוכל להכחיש את המוחש.

כנראה שהרמב"ן ראה בעיניים את הדברים האלה,

ואני לא יודע,

אבל כך הרמב"ן אומר.

אז אני חוזר,

הרמב"ם אמר שכל מי שחושב שזה אמת אבל התורה אסרה אותם הוא סכל.

כן,

הוא לא התכוון לרמב"ן,

אבל הרמב"ן,

מי שמאמין בזה הוא לא צריך להרגיש רע כי הרמב"ן אוחז בדרך הזאת.

זה אמת והתורה אסרה אותם.

אני רק שואל למה התורה אסרה אותם?

אז לפי הרמב"ם כי זה הבל,

וראוי ומצופה מיהודי לא ללכת אחרי ההבל אלא ללכת לחכמה.

למה לפי הרמב"ן התורה אסרה את זה?

מה הבעיה?

התשובה הפשוטה היא הקדוש ברוך הוא הוא אפשר את זה בעולם,

זה קיים בעולם.

הוא לא רוצה שאתה תפעל בעולם נגד רצונו,

הוא רוצה שזה יהיה השפעה ישירה דרכו.

למה זה קיים?

אה?

למה זה קיים?

למה השם ברא את זה?

לא יודע,

אבל זה שהוא ברא את זה זה לא אומר שהוא רוצה שתלך אחרי זה.

כנראה שהוא רוצה שאתה,

אולי זה ניסיון,

זה חלק מהניסיון.

כן,

הרמב"ן כן כותב שהוא הרצה לגבי להכיר את זה,

אז הוא בתורת השם תמימה בדרשה הוא אומר שם שהוא כן ראה כאילו.

כן,

הוא אומר,

הוא אומר לא נוכל להכחיש את המוחש.

אה,

בסדר.

אני שאלתי כמה אנשים היום,

מה הם אומרים לי את זה?

אי אפשר להכחיש את המוחש.

מישהו ראה?

אולי פה יש מי שראה?

לא עכשיו אורי גלר,

משהו רציני,

מישהו ראה סיאנס?

משהו?

כשפים?

אוקיי,

יש,

יש,

איפה יש?

ראית?

לא,

שמעתי מחבר ששמע מחבר ששמע מחבר.

אנחנו לא לא יכולים להגיד את המשפט הזה,

אנחנו לא נוכל להכחיש את המוחש,

כי אף אחד לא ראה.

יכול להיות שזה קיים,

בהודו,

בתאילנד,

תמיד אומרים רחוק רחוק,

מקום שאף פעם לא תגיע לשם.

ואולי אני נוטה להגיד שלא,

אבל אולי כן.

למה לפי הרמב"ן למה אסור לעשות קסמים,

כשפים של קלפים וכאלה?

היה לכם חבורה על זה לא?

מה?

היה לכם חבורה על זה לא?

שאלת אבל אני לא בהלכה עכשיו,

יש לדון,

בסדר,

זה אוקיי.

אז כן לפי הרמב"ם מה הסיבה לאסור את זה?

כאילו התורה אומרת לך אל תהיה מפגר,

כאילו פיתה,

לא התורה רוצה שהאדם לא,

כי זה דבר שהוא מפתה ואתה עלול להיגרר אחרי זה וזה מאוד מושך,

אז התורה באה ואומרת לך קו אדום,

לא.

למרות שזה לא מועיל,

כאילו הסברא אומרת שאם זה לא מועיל מה אכפת לתורה מה שתעשה?

מה אכפת לתורה?

התורה כאילו מה אכפת לה?

התורה באה ואומרת בגלל שזה מפתה והרבה אנשים עושים את זה ואולי נדמה לך

שזה נכון,

דע לך זה שטויות ולא מצופה שתלך לשם.

טוב אז השולחן ערוך פוסק להלכה קע"ט סעיף ו',

מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו בשבת ואף על פי שאין הדבר מועיל

כלום הואיל ומסוכן והתירו כדי שלא תיטרף דעתו עליו,

אז פה המחבר גילה דעתו העתיק את לשון הרמב"ם.

זה לא מועיל,

כשפים,

כסף משנה נאמן לרמב"ם אבל התירו בשבת ספציפית את זה כדי שלא תיטרף דעתו.

ואז יש דברי הגר"א מפורסמים שגם את זה כולם מכירים,

הגר"א כותב,

הרמב"ם וכן כתב פירוש המשנה,

אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחרי הפילוסופיה

ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר,

אבל כבר הכו אותו על קדקודו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על פי שמות

וכשפים,

ואז הוא מביא פה כמה דוגמאות,

מביא את הגמרא בסנהדרין למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה מה שהרמב"ן

הביא,

והפילוסופיה הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך מליצי ולעקור אותם מפשטן,

וחס ושלום איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן,

אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי פילוסופיה שהם חיצוניות אלא של בעלי

אמת.

אני חייב להגיד את האמת על ההגהה הזאת של הגר"א,

יש מחלוקת אחרונים אם היא זיוף או באמת הגר"א כתב את זה.

יש ספרים שכתבו שהגר"א לעולם לא כתב דבר כזה על הרמב"ם לא יכול להיות

ומישהו תלמיד של הגר"א הכניס את זה,

מי שרוצה אני אראה לו את המקורות של זה.

יש כאלה שאומרים שהוא ראה את כתב יד קדשו של הגר"א,

מסוג הדברים שלא תוכל להוכיח אף פעם אם הגר"א כתב את זה או לא,

אבל מקובל שהגר"א מתאים לשיטתו שהוא מקובל בעצמו והוא אומר שבוודאי שזה קיים כמו

הרמב"ן ולא נוכל להכחיש את המוחש.

שיטת הגר"א שיש כשפים ויש.

אז איך הרמב"ם באמת מסתדר עם הגמרות?

אנחנו לא נעבור על כל הגמרות עכשיו אבל הגמרא הזאת בסנהדרין כתוב מכחישים פמליא

של מעלה,

אז מה שמשמע שזה פועל,

זה פועל בעולם לא בדרך של אלוקים אלא בדרכים אחרות.

אז איך הרמב"ם יכול להתנגד לגמרא הזאת?

אז אני אגיד תירוץ נקודתי לכשפים ואחרי זה נגיד תירוץ כללי.

אז התירוץ הנקודתי יש רבנו חננאל בסנהדרין.

סנהדרין באותה סוגיה,

והוא כותב מכחישים נראין כאילו מכחישים,

כי אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור השם יתברך.

וכעניין שאמר רבי חנינא לאותה אשה,

אין עוד מלבדו כתיב.

ואף גב דמשני התם שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה,

ממש שזה דין מיוחד בו,

שינוי הוא ולא סמכינן עליה.

והא דרבי חנינא אתי שפיר.

ואם תשאל כיוון שאין לכשפים פעולה אלא במקום שהקדוש ברוך הוא גוזר,

למה אסרתה תורה ולמה חייבה מיתה למכשפת?

התם מפני שעבר גזירתו של השם לעשות מה שמנע ממנו.

השתא ומה מי שעבר גזירת מלך בשר ודם חייב מיתה,

על גזירתו של מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה.

אז בעצם רבנו חננאל אומר שמכחישים פמליא של מעלה זה לא באמת כפשוטו,

שהם גורמים להכחשת כוח השם כי אנשים חושבים שזה פועל ואז הם מייחסים להשם

פחות כוחות ויותר לכוחות הטומאה.

ברור שזה לא פשט הגמרא,

פשט הגמרא זה ממש שזה פועל.

הוא מסכים שזה פועל רבנו חננאל?

מה?

הוא אומר שזה לא באמת הכחשה כי גם מה שפועל זה ברצון השם,

לא?

לא,

איפה אתה רואה?

כי אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור השם יתברך.

אם השם לא גזר,

זה לא יעבוד.

לא,

השם כן...

לא,

אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור השם יתברך.

מה זה?

רק השם קובע,

לא הכשפים.

אז מה זה אמרו שזה מכחיש פמליא של מעלה?

התשובה היא שזה נראה לעין הרואים שזה פעל ואז הם מייחסים לזה כוחות.

ואז הם אומרים,

אה,

יש אלוקים ויש גם תאילנד,

ויש גם הודו.

וזה גורם לאנשים לחשוב שאלוקים הוא פחות חזק.

אבל באמת באמת זה שטויות,

זה הבל,

לא היה ולא נברא.

אז אפשר שהרמב"ם יסביר את הגמרא כמו רבנו חננאל,

זה אופציה אחת.

כן.

לא הבנתי עדיין את ההגדרה של כשפים שמדברים עליהם.

מה זה כשפים?

אברה קדברה?

הארי פוטר?

הארי פוטר,

עושה עם המקל...

גם הארי פוטר,

לא רק הארי פוטר,

גם הארי פוטר.

מה?

וואלה,

זה הכשפים?

גם גם,

לא רק.

כשפים,

כל מה שאתה מכיר בכשפים,

כל דבר שהוא מיסטי ועל-טבעי,

אתה מתחבר לכוחות טבעוניים,

זה גם סיאנס זה עבודה זרה לפי הרמב"ם,

שורש זה עבודה זרה.

גם לחש זה עבודה זרה,

גם אברה קדברה,

כן,

גם הארי פוטר,

כן,

הכל.

אורי גלר,

הכל זה עבודה זרה.

אבל זה לא עובד איך שזה נראה.

יש אנשים זריזי ידיים למשל,

יש אנשים כל מיני תחבולות וכל מיני דרכים,

בן אדם מצליח לגרום לאנשים לחשוב שזה עובד.

מה,

חסר...

יש את ההוא איך קוראים לו,

ליאור סושרד,

משהו עם...

נו,

אה הוא...

זה באמת עובד?

שטויות.

אנשים חושבים שזה באמת...

כן,

הוא באמת כן,

אורי גלר,

כן,

הוא יכול לעצור את הטילים באוקראינה,

ככה הוא אמר,

אני יכול לעצור...

נו,

באמת,

מה,

מישהו מאמין בזה?

הוא לא הראה לי הארי פוטר.

הוא לא הראה,

הנה הוא מכופף כפית,

לא?

הוא מכופף כפיות.

מכופף כפית,

אני רוצה לראות אותו...

אז אתה יודע שזה...

אז זה מה שהרמב"ם אומר,

הכל זה עבודה בעיניים.

מה לעשות.

אוקיי.

עכשיו בוא...

אז הרמב"ם באיגרת הידועה שלו,

איגרת גזירת הכוכבים,

הוא נותן עוד תשובה כללית לדבר הזה.

כי הגמרא במסכת שבת ממש שם מונה הרי כל אדם באיזה יום הוא נולד,

מה המזל שלו ואיזה...

ממש נראה שהם האמינו בזה.

אז הרמב"ם כותב...

כן,

בדיוק...

בוא נתחיל בתוספות.

תוספות שם בסוף הדף,

בסוף הדף השלישי,

בסדר?

הדף האחרון כאילו...

הדף האחרון.

אז כתוב מצד אחד 'בני חיי ומזוני',

כתוב בתוספות,

'לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא'.

אז מה רואים?

שיש מזל שקובע בני חיי ומזוני.

מצד שני המימרא המפורסמת 'אין מזל לישראל'.

איך זה הולך ביחד?

אז תוספות אומר,

ושם הוכיח מרבא מרב חסדא ורבא,

דיברנו על זה לפני שבועיים,

שאחד היה עשיר ואחד...

והרי וודאי יש להם זכויות,

מכל מקום על ידי זכות גדולה משתנה.

אבל פעמים שאין המזל משתנה,

היינו אפילו על ידי זכות גדולה,

כמו רבא כדאמר ביבמות,

זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו.

זאת אומרת שיטת התוספות,

שיטת רוב חכמי ישראל אני חושב,

שיש מזל.

כי אדם כפוף למזל,

אבל אם יש איזה זכות גדולה הוא יכול להתעלות מעל המזל.

זה שיטת התוספות והרשב"א והרמב"ן,

שיש דברים שנקבעים לאדם ואדם יכול על ידי זכות גדולה להינצל מהמזל.

זה מה שאמר לאברהם אבינו,

צא מאצטגנינות שלך.

אתה מעל המזל.

ולאברם אין בן אבל לאברהם,

שהקשר להשם מוציא אותך מהמזל,

קשור להשגחה פרטית,

קשור להרבה דברים.

אבל הרמב"ם בעצמו הוא מתייחס באיגרת גזירת הכוכבים לדבר הזה,

לתופעה שיש חכמים בש"ס שסוברים שיש כוחות,

וכותב הרמב"ם ככה:

ודעתנו עליה מעיקרא היא שכל דברי החוזים בכוכבים שקר הם אצל כל בעלי המדע.

ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מחכמי האמת רבותינו עליהם השלום בתלמוד ובמשנה

ובמדרשות שדבריהם מראים שבעת תולדות של אדם גרמו הכוכבים כך וכך.

אל יקשה זה בעיניכם,

שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפריכי והשינויי,

וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהם וינער כפיו

מהן וייתלה בדברי היחיד מן החכמים עליו השלום ואפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה

או שיש באותם הדברים רמז או אמרם לפי שעה ומעשה שהיה.

נעלם ממנו באותה שעה,

או שזה לא כפשוטו,

או כל מיני.

הרמב"ם,

רק הרמב"ם יכול להגיד את זה,

נכון?

הרמב"ם כאילו כמעט אומר אני חולק עליו.

הוא אומר רוב חכמי ישראל לא הסכימו איתו.

אם תמצא בש"ס מישהו שמאמין בזה,

זה היחיד ויכול להיות שזה היה אראי,

לא יודע איך אפשר להגיד את זה,

אבל כאילו היה או שזה משל וזה רמז,

אבל באמת רוב חכמי ישראל לא מאמינים בזה.

לכן גם אם תמצא איזה גמרא או שתיים,

בסדר,

זה יחידאים.

זה שיטת הרמב"ם.

שוב,

את הגמרא עם הסנהדרין נקודתית הוא אומר שזה רק מראה שזה מכחיש.

אבל גם אם תמצא גמרא בשבת שזה ממש מכחיש בממש,

המזלות יש להם כוח,

הרמב"ם אומר זה לא רוב חכמי ישראל ולא צריך להתרגש מזה,

וזה שיטת הרמב"ם.

עכשיו אני רוצה לשאול שאלה.

אז למה לפי הרמב"ן זה לא קיים בימינו?

מה זאת אומרת?

אף אחד לא רואה.

מה השתנה?

ניחא לפי הרמב"ם תמיד זה היה שטויות,

רק עכשיו אנשים התפקחו,

עכשיו אנשים מבינים שזה כל מה שאמרת.

אתה מבין שזה שטויות.

אם היית חי לפני אלפיים שנה היית אומר כן כן הוא באמת מעקם כפיות.

היום אנשים התפקחו ויודעים שזה הבל,

אבל גם אז זה היה הבל,

זה לפי הרמב"ם.

לפי הרמב"ן כאילו פעם זה היה כנראה לא נוכל להכחיש את המוחש שאתה אומר

שהוא מעיד שהוא ראה את הכשפים,

אז למה אף אחד פה לא יכול להגיד לי שהוא ראה כשפים?

אז מה התשובה?

דיברנו על זה כבר באחד השיעורים שזה לעומת זה עשה אלוהים.

כך אומר אמת ליעקב,

אני לא אקרא את כולו,

הרב קמינצקי אומר שכשהיה כוח קדושה גדול בעולם של נבואה,

אז גם היה צורך שיהיה כוח של כישופים בעולם,

כוח של טומאה,

זה לעומת זה עשה אלוהים,

תבחר מה לקחת.

אבל היום שאין כוח קדושה גדול בעולם ויש מעט שבמעט,

אז גם אם יש כשפים לפי הרמב"ן זה מוחבא כמו שהנבואה מוחבאת.

כי תמיד העולם צריך להיות מאוזן ושלא יהיה כוח אחד יותר גדול מהשני כי

אז הבחירה תתערער.

הרמב"ן אומר שהיו כשפים בזמנו.

אין נבואה בזמנו.

לא יודע אם אין נבואה בזמנו אבל יש רוח הקודש בוודאי שיש.

אז גם הכשפים שהיו שם אני לא חושב שזה באותן הרמות של בלעם.

ככל שהעולם יורד אז גם הכשפים כנראה יורדים,

כך אומר אמת ליעקב.

תקראו את זה אחרי זה לבד.

אוקיי,

אני רוצה בעשר דקות שנותרו לראות רק שתי סוגיות איך הרמב"ם מסביר אותם.

בוא נתחיל בבעלי האוב,

בעלת האוב.

מה שנקרא להעלות את המת,

סיאנס קוראים לזה היום,

דורש אל המתים.

התורה אסרה דורש אל המתים,

לפי הרמב"ם זה גם חלק מהתחבולות.

אני יכול להעלות את המת ואני מקבל מעמד ואני יכול להגיד לך מה הוא

אמר וזה הכל שטויות ולא היה ולא יהיה.

אבל היה לנו סיפור בתנ"ך שכך קרה,

ששאול נבהל והוא לא יודע מה יהיה והוא הולך לבעלת האוב והיא מעלה לו

את שמואל,

וזה דבר שהוא אמיתי והוא קיים.

אז איך הרמב"ם יסביר את הסוגיה הזאת בתנ"ך?

אני חיפשתי ברמב"ם עצמו,

הוא לא מתייחס לסוגיה,

הרמב"ם עצמו,

אבל יש ברבנו בחיי ויש בעוד כל מיני וברד"ק,

כל מיני דרכים שעל פיהם אפשר להסביר את הרמב"ם.

אז נביא קצת את הפסוקים.

זה בעמוד השלישי.

הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעונים מן

הארץ למה אתה מתנקש בנפשי להמיתני.

אז אומר המעשה רוקח,

זה פרשן על הרמב"ם:

ודברים אלו כולם דברי שקר וכזב.

לכאורה דברים תמוהים הם,

במעשה שאול עם בעלת האוב כתוב בפסוק,

ואין ספק שהיה מעשה באמת,

וכן בכמה מקומות מוכיח שדברים אמיתיים הם.

ובגמרא אמרו למה נקרא כשפים שמכחישים פמליא של מעלה,

וכבר התעוררו המפרשים בזה.

אלי עניות דעתי נראה כוונת רבנו אינה אלא כלפי שהם מצד הסטרא אחרא,

וזהו השקר והכזב שיש בהם שאינן מסיטרא דקדושה כלל חלילה.

ונקט הני לישנא להרחיק מן המין האנושי מאלו העניינים לגמרי כמו שכתב אחרי זה.

ואם כל זה אנוכי רואה שאין די בלשון רבנו שבספר המצוות.

מה אומר המעשה רוקח?

אומר כשהרמב"ם אמר שזה לא נכון,

הוא לא התכוון להגיד שזה לא קיים.

הוא התכוון להגיד שזה לא מסיטרא דקדושה אלא זה מהסטרא אחרא.

בסדר?

כאילו המעשה רוקח אומר גם הרמב"ם מודה שכשפים עובדים וכוחות טומאה עובדים,

כל מה שהרמב"ם אמר שהם השקר שבהם והכזב שבהם,

לא שהם לא פועלים,

שהם באים מצד לא טוב,

הם באים מכוח הסטרא אחרא.

נו תגידו משהו על זה.

מישהו חושב שזה אמיתי?

כל מה שקראתי ברמב"ם בכל המקומות ברמב"ם ברור שזה קשה להגיד את זה מאוד.

במשנה תורה זה לא נראה ככה,

פירוש המשניות זה לא נראה ככה,

ובאיגרת שלו זה לא נראה ככה.

הרמב"ם לא האמין בכוחות האלה.

המעשה רוקח פה לוקח את הרמב"ם ואומר לא,

גם הרמב"ם מאמין בזה,

רק אומר דברי שקר שזה לא על צד האמת.

קשה מאוד להגיד את זה ברמב"ם.

אני כנראה נצטרך להשתמש בפירושים של רבנו בחיי.

רבנו בחיי כותב:

ובעניין בעלת האוב הנזכר בשאול רבו הסברות בין הראשונים.

זה אומר שאי אפשר להחיות המת בחוכמת האוב,

וחס ושלום שהאישה ההיא תחיה את שמואל ותעלה,

אבל המלאכה היא הכל מלאכת תחבולה וזיוף כי הכירה בו מיד שהוא שאול ולא

רצתה לגלות לו עד אחר מכן שאמרה לו למה רימיתני ואתה שאול.

הראתה לו בדבריה כי עתה מצאה הדבר מצד החכמה.

ודרך כל בעלת אוב שתחביא בן אדם והוא מדבר בנחת מתוך המחבא,

המחבו.

וכן בעלת האוב הזו החביאה בן אדם ואמרה לשאול כי הוא שמואל.

ומה שכתוב "ויאמר שמואל אל שאול",

כנגד מחשבתו אמר כן,

שהוא היה חושב שהיה שמואל.

ומה שאמר "ולא עשית חרון אפו בעמלק",

מפורסם היה בכל הארץ כי שמואל הנביא הגיד כן בחייו.

לומר,

היא בעצם עשתה תחבולה,

הביאה איזה מישהו ישב מתחת לבלטה שמה והשמיע קולות של שמואל.

והתחילה,

וכל מה שכתוב "ויאמר שמואל",

ככה שאול תפס את זה.

ומה ששמואל אמר "אתה לא ניצחת את עמלק",

איך היא ידעה את זה?

כי זה דבר מפורסם.

כולם ידעו שזה היה החטא של שאול.

אז כאילו עכשיו היא אומרת לו לפני,

יבוא שאול ואתה תגיד לו את הדברים האלה.

ומה שאמר "מחר אתה ובניך עמי",

שזה קשה,

כי הוא אמר שתהיה נבואה שהם יפסידו.

אומר:

מדרך הסברא אמרה כן,

כי ציוותה כן לאותו המגיד הנחבא שיש שאול חושב עליו שהוא שמואל,

כי ידעה דבר הנביא בעונשו של שאול בעניין עמלק,

ועתה שהיו פלשתים נלחמים עמו חשבה כי ייפול בידם.

זה אדם שהוא טקטיקן,

אדם שרואה קצת.

מה הוא נביא?

עכשיו אחד חוזה את הבחירות.

אומר כן,

זה ינצח.

הוא סברא,

הוא ראה לאן דעת הקהל נוטה ולפי זה הוא ידע,

ידעו ששאול חטא וידעו שעוד מעט הוא יאבד המלוכה וידעו שפלשתים הם חזקים וידעו

שרוב הסיכויים,

אז היא אמרה לו בסברא תגיד שהוא ימות.

זה הרי יכול גם לא להצליח ואז היו אומרים האוב זה שטויות.

אז זה הצליח מתוך מבט מפוכח.

כך טוען רבנו בחיי בשם יש מפרשים.

ויש אומרים כי היה שמואל ממש,

והוא הגיד לו כל הדברים הנזכרים בפרשה,

וכן דעת חז"ל.

ויש להקשות בזה אחר שהיה שמואל ממש איך ייתכן להיות שיחיה אדם את המת

בחכמת האוב?

אבל דעת הגאונים,

שימו לב,

רב סעדיה גאון,

רב האי גאון ורב סעדיה גאון,

כי האישה לא החייתה אותו אבל השם יתברך החייהו.

וזה לשונם:

רחוק הוא שתדע אישה עתידות וכן שתחיה מת בחכמת האוב,

אך השם יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבוא

עליו.

והאישה לא ידעה בכל אלה כלל ועל כן נבהלה וצעקה.

והוא שכתוב "ותזעק בקול גדול" "ותאמר אלוהים ראיתי עולים מן הארץ",

כמו שאמרה "את מי אעלה לך".

וכן מנהג לאמור.

ודברי המפרשים היו עד כאן.

הנה הכתובים מסכימים עם דעת רז"ל ודעת הגאונים האלה ועם השכל,

כי היה שמואל ממש שחיה בדבר.

אבל האישה לא החייתה אותו כי אין ביד אדם להחיות את המת כי אם

ביד הבורא יתברך על ידי הנביאים.

וכן דעת חכם רבי אברהם אבן עזרא.

אז הוא אומר סיכום,

רבנו בחיי אומר שלוש דעות.

דעה אחת אומרת הכל שטויות,

הכל זיוף,

הרמב"ם יכול לאמץ את הדעה הזאת.

דעה שנייה,

גם זיוף,

בן אדם לא יכול להעלות מת,

אין דבר כזה.

היה נס על-טבעי חד-פעמי שאלוקים ממש החיה את שמואל כדי להגיד לו נבואה.

גם את זה הרמב"ם יכול לקבל,

זה לא איזה מעשה מופת,

זה לא איזה כישוף,

זה אלוקים.

דעה שלישית זה כפשוטו,

ככה הרמב"ן והגר"א והר"ן והרשב"א כולם הסבירו את זה כפשוטו,

וככה נראה גם דעת חז"ל בפשטות.

יפה.

עכשיו,

אז זה המעשה של זה.

רק נסיים במעשה החרטומים.

גם במעשה החרטומים זה גם מפורש בתורה שהם עשו תחבולות.

אז זה גם מפורסם מאוד,

מביא את זה רס"ג.

מביא הרס"ג באמונות ודעות,

כתוב שהם עשו בלטיהם.

מה זה אומר בלטיהם?

אז אומר הרס"ג שמשה עשה דברים גלויים כאשר ציווה השם,

והחרטומים עשו דברים נעלמים ונסתרים שכאשר חוקרים עליהם מתגלה התחבולה שבהם.

מה שנקרא קסמים שבימינו.

"ויעשו כן החרטומים בלטיהם" ומשתמשים בלשון מהמילה הזו שהכוונה הדבר הנעלם והנסתר והמכוסה,

כי אמרו "הנה היא לוטה בשמלה",

"ויאלט פניו באדרתו".

והתורה כינתה את פעולתם במילה בלטיהם כדי לדחות ולגלות מעשיהם ולא כדי לאמתו.

כלומר,

החרטומים לא עשו שום כישוף,

אין להם שום כוחות,

כי אין כוחות בעולם.

הרס"ג אוחז בדרכו של הרמב"ם שהכל זה שכלי והכל היה זריזות ידיים.

ודרך אגב זו הסיבה שקוסמות אסורה לפי הרמב"ם כי אתה מדמיין שיש לו כוחות

וזה שורש עבודה זרה.

נתנו למישהו להבין שיש לו כוחות ואז אתה הולך אחריו ואתה מגיע גם לעבודה

זרה.

הרמב"ם כתב את איסור קוסמות וניחוש וכל הדברים האלה בהלכות עבודה זרה.

כן אלי.

אבל בלטיהם,

רש"י כותב שלטיהם זה מעשה שדים.

מה זה שדים?

מה זה לפי הרמב"ם שדים?

איך שדים זה מסתדר?

יכול להיות ש...

שאלה מה זה שדים לפי הרמב"ם.

איך הרמב"ם מסביר מה זה מציאות של שדים?

הרמב"ם לא מזכיר באף מקום שיש שדים,

נכון?

גם כשיש שד בגמרא שצריכים לפסוק הלכה לפי שד שמגיע לבור,

הרמב"ם משנה ולא קורא לזה שד.

אני לא יודע איך הוא יסביר שם את הגמרא,

אבל אוקיי.

אפשר להגיד שזה דעת יחיד.

מה?

כן,

ברגע שהוא אמר שיש דעה כזאת בחז"ל ולא צריכים להתייחס אליה כשתמצא אותה,

הבעיה,

אני חייב להודות,

שהבעיה היא שכשמסתכלים בכלל חז"ל זה נראה שזה הרוב.

כאילו זה לא נראה שזה איזה דעה נידחת שאתה יכול להגיד כולם סוברים לא

כמוהו.

כל מי שרואה,

רואה שחז"ל כן,

כמו בהשגחה פרטית,

זה נראה יותר בכיוון.

אני מציג את הדעות,

אבל היום אני חושב שהעולם המודרני...

היום כן רואים יותר שכל ופחות השפעות כאלה.

הנה,

המחקרים האלה מוכיחים שאין,

ודאי זה לא מוכח.

טוב,

מכאן ומכאן אסור ללכת לזה,

אבל אני אומר שבכללי זה גם כנראה לא אמיתי.

כן.

לפי הסיפור של בעלת האוב היא מורידה כאילו את הנשמה של שמואל לעולם מתוך

העולם הבא?

כן,

מה זה סיאנס?

מה זה מפריע לשכר שלו?

איך זה מתבצע?

מה זה מפריע לשכר?

אפשר לעשות סיאנס,

אסור לעשות את זה,

לפי הרמב"ן אסור לעשות את זה כי זה קורה באמת,

יש כוח שהשם נתן בעולם,

כוחות טומאה להצליח לעשות דברים כאלה.

מה זה?

לא כזה קשור.

איך כשפים יכולים להשפיע על אדם צדיק?

אני עושה כשפים,

אם זה לא רבי חנינא דנפיש זכותיה,

אבל הוא יכול להשפיע עכשיו להפוך אותו לחולה בזכות הכישוף.

איך אתה יכול לעשות את זה?

בן אדם צדיק,

הוא עם השם,

השגחה פרטית.

לפי הגישה שכשפים מועילים,

אתה יכול להזיק בכוחות סיטרא אחרא.

כן.

להזיק למישהו פה,

אבל על השכר שלך?

איך הקדוש ברוך הוא מאפשר לכך שמישהו...

ככה בנה את העולם,

שאם אדם בעולם הזה יעשה דבר כזה,

הכוחות הטומאה יכולים להשפיע.

יש סיטרא אחרא,

לפי הגישה הזאת יש סיטרא אחרא,

יש כוחות רעים בעולם,

זה חלק מהמשחק.

טוב,

אומר הכוזרי על אותו רעיון של אל-אסאג',

מה שעשו החרטומים בלטיהם אם היו מחפשים עליהם היו מוצאים התחבולה כמו שאמר ירמיהו,

הבל המה מעשה תעתועים.

אז אני רק רוצה לסיים בדברי הר"ן,

בסדר?

יש לנו דקה.

דברי הר"ן,

בוא נחזור לעמוד השני.

הר"ן כמו שאמרתי,

הוא סובר כמו הרשב"א והרמב"ן,

זה אותו בית מדרש.

הוא כותב,

נגלה לי טעמא זה ממה שאמרו רבותינו מסכת סנהדרין,

בלטיהם אלו מעשה שדים,

בלהטיהם אלו מעשה כשפים.

פירש רש"י שמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים.

ועל זה העניין בעצמו מפורש מבואר,

והוא שעל ידי מעשה הכשפים יוכנו הגופים התחתונים לקבל רושם ושפע מצד מלאכי חבלה.

וזהו עניין ראוי שתאסור אותו התורה,

כי אם היות שלא יכוון בזה הדבר מצד הפועל אשר יהיה דבר בטל,

וזה לא שטויות,

זה פועל,

אז מה הבעיה לעשות את זה?

עם כל זה לא ירצה השם יתברך שנכין צד מהגופות התחתונים לקבל רושם מלאכי

חבלה,

והוא כי אמנם נבראו להיות,

הנה הראל בשבילך,

נבראו להיות כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא לבד,

לא שישפיעו כוחותיהם במציאות כי אם כאשר ירצה להשחית אומה או אישים מה כעניין

מכת בכורות וכיוצא בו.

בוי,

זה כלי של רע,

סיטרא אחרא,

כוחות רעים שהקדוש ברוך הוא משתמש בהם כדי לפרוע מאומה,

כדי להעניש.

אם אדם בעצם על ידי הכישופים מושך את הכוח הזה במקומות שלא צריך למשוך,

אתה כאילו פוגע באחדות הבריאה,

אתה פוגע בהנהגה,

ולכן התורה אמרה לך לא לעשות את זה.

יפה מאוד,

שיהיה לכם טוב,

שבת שלום ומבורך.