הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. *מהות הייחוס בכוזר* - תיאור ההיסטוריה של התגיירות ממלכת כוזר מדגיש תהליך הדרגתי של חיפוש רוחני ולימוד, תוך מתן כבוד ל*בני ישראל המיוחסים* מצד ה*גרים*.
2. *אופיו של החבר* - הדיאלוג בספר הוא יצירה הגותית של *רבי יהודה הלוי*, שמבוססת על גרעין היסטורי אך משמשת פלטפורמה לבירור שאלות אמוניות עמוקות.
3. *שילוב המעשה והלב* - עבודת השם שלמה מחייבת לרתום הן את כוחות השכל והן את כוחות הרגש, ולא להסתפק רק באחד מהם.
4. *ייחוס תארים לקדוש ברוך הוא* - למעט השם המפורש, כל שמות השם הם תארים המתארים את השפעת פעולותיו על הבריאה ולא את עצמותו.
5. *שלילת ההגשמה והקיטוב* - המושג *רחמים* אצל הבורא אינו נובע מחולשה רגשית או משינוי פנימי כמו אצל בני אדם, אלא הוא ביטוי לדין אמת וצדק.
6. *שיטת התארים השליליים* - תארים כגון "חי" או "אחד" נועדו לשלול מהאל תכונות פחותות (כמו מוות או ריבוי), שכן השפה האנושית מוגבלת מכדי להגדיר את מהותו האמיתית.
7. *האדם כיצור משתנה* - בניגוד לבורא שאינו משתנה, האדם נמצא במלחמה מתמדת בין רוח לחומר, וכל הווייתו רצופה שינויים והתגברות על יצרים.
8. *ערך זקני הדור* - נוכחותו של תלמיד חכם או של אדם מבוגר בעולם היא בעלת ערך סגולי המשרה קדושה וזכות על כלל הציבור, מעבר לפעולותיו המעשיות.
---
שיעורי הרב יצחק דעי שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
נתחיל במאמר שני. אומר רבי יהודה הלוי במאמר שני פסקה א': אחרי כן היה מעניין הכוזרים מה שנזכר בדברי ימי כוזר, וגלותו סוד חלומו לראש שריו וישנות החלום אליו שיבקש המעשה הנרצה אצל אלוהים בהרי ורסן. ולכתם שניהם המלך וראש שריו אל ההרים השוממים על יד הים, ואיך פגעו בלילה במערה אשר היו שובתים בה אנשים היהודים בכל שבת ואיך נגלו אליהם נכנסו בדתם ונימולו במערה ההיא ושבו לעירם מחזיקים בדת היהודים שומרים בסוד את אמונתם עד שנתחכמו לגלות הסוד מעט מעט לאנשים יחידיהם עד אשר רבו ופרסמו מצפונם - מצפונם זה הפנימיות שלהם, מה שהם צופנים בליבם - התחזקו על שאר הכוזרים והכניסום בדת היהודים. חיכו לשעת הכושר כדי לגייר את כל העם והביאו חכמים וספרים מן הארצות ולמדו את התורה. ומה שהיה מגדולתם והתגברם על אויביהם וכבשם הארצות ומה שנגלה להם מהאוצרות ומה שהגיע אליו צבאם מן הריבוי עד מאות אלפים עם אהבתם לדת וכיסופם לבית המקדש עד שהקימו תבנית המשכן אשר הקים משה. יש פה לכאורה קושיה, הרי אסור לעשות את התבנית, אז כנראה הם לא עשו לפי המידות המדויקות כדי לא לעבור על איסור עשיית המשכן במידותיו המדויקות. וכיבדם את בני ישראל המיוחסים - המיוחסים כן, לא הם גרים לעומת המיוחסים, דיברנו על זה - והתברכם בהם כמו שבא בדברי הימים שלהם. מי שרוצה שילמד על הכוזרים אפשר למצוא על זה ספרים וספרי היסטוריה על הכוזרים וגם מה קרה להם אחר כך. היום אנחנו יודעים שהם לא קיימים, אולי הם פשוט התערבבו עם עם ישראל. אפשר להדליק את המזגן אם קר למישהו? קר לך צבי? לא באמת. תן לי גם את השני. יופי, זה על חום נכון? אני מקווה. וכאשר למד המלך התורה וספרי הנביאים לקח לו את החבר ההוא לרב - החבר שדיברנו עליו הוא היה כאילו רבו - והחל שואלו שאלות עבריות. שאלות עבריות, יש פה מחלוקת במפרשי הכוזרים בין האוצר נחמד לבין האבן שמואל מה זה שאלות עבריות. האם הכוונה שאלות תורניות כן או שאלות בלשון הקודש, כי אנחנו רואים שבסוף מאמר שני פסקה ס\"ז בערך, הנה תפתחו בפסקה ס\"ז, אמר הכוזרי: האומנם יש לעברית יתרון על הלשונות ואין שלמות ורחבות ממנה אנו רואים זאת בעינינו. כן מס\"ז הוא מתחיל לדבר איתו על לשון הקודש על ההבדל בין המילים ובין הפעלים והבניינים בלשון הקודש לבין לשונות אחרים, אז השאלה אם הכוונה שאלות עבריות הכוונה בלשון הקודש או שאלות עבריות שאלות של אדם עברי שאלות של תלמיד חכם. בסדר לא שאלות של עם הארץ כמו שהיה סתם. עד עכשיו זה לא היה שאלות של עם הארץ. כאילו מקודם זה היה שאלות של אדם שבא מבחוץ ופה זה שאלות של אדם שבא מבפנים. אז בזה יש ויכוח מה הכוונה. הרב החבר הזה זה ריה\"ל עצמו או הכוונה למישהו? ריה\"ל בנה את זה כן. אבל האם הוא כותב שהוא נהפך לא הוא בנה סיפור. אנחנו חלק מהדברים זה רבי יהודה הלוי מוסיף מעצמו. כן אנחנו לא יודעים בדיוק מה היה באופן בדיוק כל שאלה ושאלה. אנחנו יודעים על משהו כללי. אנחנו יודעים שהיה משהו כללי שהיה כזה אדם שנקרא מלך כוזר וכולי אבל הפסקאות פה זה רבי יהודה הלוי עצמו. אז לא מדובר. אתה שואל אם החבר זה רבי יהודה הלוי? לא, בוודאי שלא. אם זאת השאלה שלך, בוודאי שלא. החבר זה אותו חבר שהיה באותה תקופה. אנחנו לא יודעים מי זה, אבל גם אנחנו לא יודעים בדיוק את כל מה שהוא אמר. רבי יהודה הלוי מוסיף דברים גם מעצמו, אוקיי? הרמב\"ן לא כותב שזה היה רבי יצחק הסנגרי? הגרסי אולי? לא, זה טעות. הרב שלי אמר שזה טעות, כי רי זה רבי יהודה, כאילו רבי יהודה הלוי, והסנגרי זה כמו מסנגר על עם ישראל בספר שלו. רבי יצחק בן כספי? לא, לא, לא. בקיצור, נמשיך. וראשית מה ששאל אותו על השמות והתארים המיוחסים להשם, ומה שנראה בקצתם מן ההגשמה, אם ריחוק דבר זה אצל השכל, כן מרחיקה אותו התורה גם כן בדברים מפורשים. עכשיו הוא מתחיל לדבר על שמות השם. אמר החבר: שמות השם יתעלה, חוץ מהמפורש, המפורש זה יוד קה ויו קה, זה השם הפרטי של הקדוש ברוך הוא כביכול, אם אנחנו יכולים להגיד דבר כזה, כל שאר השמות שאנחנו מכירים הם תארים ומידות נלווים. מידות נלווים הכוונה מתארים את פעולותיו ואת מעשיו ולא אותו ממש. לקוחים מהתפעלויות הבריות על ידו כפי משפטיו וגזרותיו. ומה שאנחנו מבינים, מה שאנחנו מתפעלים, מה שאנחנו קולטים את מעשה השם ואת מידותיו, אנחנו קוראים לו רחום, חנון, ישר וכולי, כן. יש לי שאלה על מה שהתחלנו, איך אפשר לגייר ממלכה? אז כתוב כאן איך הם עשו את זה. מה זאת אומרת? כאילו, לא, אבל כאילו הלכתית, זה לא שמישהו אחד מהם כנראה לא עושה את זה מאינטרס טוב ולא מתוך כאילו, נשמע מאוד רחוק כזה. הם שכנעו. כתוב שזה משמע מפה שזה היה בשלבים. שלבים, כן, בהתחלה זה היה מלך וראש דתו, אחר כך לאט לאט עוד אנשים ויכול להיות שחלק מזה היה ב... אתה שואל אם זה היה בכפייה? קשה לדעת. אוקיי? הלאה. אפילו אם זה היה מרצונם, אנחנו לא רוצים גרים. למה? למה הם עשו את זה? הם מבינים גם הם, גם הכוזרי, המלך כוזרי מבין שזה נכון שמצדנו שגוי יהיה שומר שבע מצוות בני נח, אבל מחמת שהוא התלהב מעם ישראל וכל כך נחשף לעבוד את השם ברמה הגבוהה ביותר, אז אנחנו... זה לא שאנחנו אוסרים על אנשים להיות יהודים. לא. יש אפשרות להיות יהודי. אנחנו מוכנים לקבל אנשים שהם לא יהודים שהם יהיו יהודים אם זה לשם שמיים. אז הכוזרי באמת רצה בזה, אז הוא קיבל את זה. יש זמנים שלא מקבלים. כתוב לא מקבלים גרים לימות המשיח. אולי זה עכשיו? מי יודע? כל פנים, ונקרא רחום כאשר יתקן מצב מי שהיו בני אדם מרחמים עליו לרוע מצבו. אז הוא נקרא רחום כאשר הוא מתקן את מצבו של אדם שמרחמים עליו, אז גם הוא מרחם עליו כביכול. מייחסים להשם הרחמים והחמלה ואמיתתם אצלנו רכות נפש וחולשת טבע ואין זה ראוי לו יתעלה. אלא הוא שופט צדק, גוזר בעוני אדם אחד ועושר אחר מבלי שישתנה הוא עצמו ולא ירחם על האחד ולא יחוס על האחר. כן, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא עושה בעולם דברים. יש אנשים שהם נמצאים בחרפת רעב, ממש ממש במצב קשה מאוד, ואתה שואל את עצמך, ולעומת זאת יש אנשים שהם טוב להם. הקדוש ברוך הוא, אם הקדוש ברוך הוא טוב לכל, למה יש כאלה אנשים שמתים? יש היום בכל רגע נתון עכשיו יש אנשים שמתים ברעב באפריקה. בסדר? אתם יודעים את זה. בכל מיני מקומות, בסודאן, בסומליה. הם לא בריותיו של הקדוש ברוך הוא? גם בריותיו של הקדוש ברוך הוא. הם מתים ברעב, נימוקים, יש אנשים שנתונים תחת שלטון אכזר כמו בצפון קוריאה או כמו באיראן עד לפני שהתחלנו לתקוף אותם או בכל מיני מקומות. אתה אומר הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא רחמן נכון? אז איך זה קורה דברים כאלה רעים בעולם? אז כמובן שהשאלה הזאת נובעת מזה שאנחנו מגדירים רחמן אצל הקדוש ברוך הוא כמו שאנחנו מגדירים אצל בני האדם. הקדוש ברוך הוא, אני מרחם על עני, נכון? נגיד אני רואה עני ו... ואני מרגיש לא טוב עם זה שהוא עני, אז אני רוצה לעזור לו, אז אני נותן לו מאה שקל שיהיה לו מה לקנות לאכול, בסדר? אז הפעולה הזאת נובעת מחולשה אנושית. כיוון שאני רואה משהו, לא רק עני, גם אם אני רואה חתול שנמצא במצוקה, אני רוצה לעזור לו כי אני מרגיש רחמים. יש לי חולשה אנושית שהיא טובה, אבל זה חולשה. וחולשה שאני פוגש משהו שהוא רע ואני רוצה לשפר אותו, אני רוצה לעשות אותו טוב. האם גם הקדוש ברוך הוא רחמן באותה מידה? חס ושלום להגיד את זה, כי זה בעצם להעניק לקדוש ברוך הוא תכונות אנושיות. אז איך אתה יכול להסביר שהקדוש ברוך הוא רחמן וגם אתה רחמן? או איך אתה יכול להסביר את זה שחז\"ל אומרים: מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה תהיה חנון? איך זה עובד? התשובה היא הקדוש ברוך הוא רחום במקומות שצריך להפעיל בהם את מידת הרחמים על פי הדין. איך זה קורה? אין לי מושג. ויש מקומות שהקדוש ברוך הוא מפעיל את מידת הדין בצורה קשה ביותר במקביל. איך זה קורה? לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום ה'. אז מה זה המה הוא רחום אף אתה רחום? כמו שאתה קולט את הרחמים שלו אצלך, אתה האדם, עם המגבלות שלך, המגבלות השכליות והרגשיות שלך, ככה אתה צריך לקבל את מידת הרחמים ולהפעיל אותה. בסדר? כמובן שגם אנחנו צריכים להגביל את מידת הרחמים שלנו, כפי שאנחנו יודעים ששאול המלך נענש על כך שהוא ריחם על אכזרים. וירב בנחל, אומרת הגמרא ביומא שהוא אמר: מה מסכנים? הכתוב צריך להשמיד את כל רכוש עמלק, בסדר? משור ועד שה, מגמל ועד חמור. מה אשמים הגמלים המסכנים האלה? מה אשמים הכבשים המסכנים האלה? למה, זה בגלל שיש עליהם שם עמלק? אז פה אתה מרחם, אתה מפעיל את מידת הרחמים במקום שלא צריך. איך אני יודע מתי צריך ומתי לא צריך? מה שכתוב בהלכה, מה שהתורה אומרת לי. אבל אני לא מצליח להבין את זה, בסדר. יש דברים שהם מעליך, ואתה צריך לדעת שיש דברים שאתה לא יכול להתחבר אליהם, אתה לא תצליח להתחבר אליהם, בסדר? אבל אתה לא עושה דברים מהגחמות האישיות שלך. כמובן שצריך כמה שיותר ליישב את הדברים בשכל ולקרב אותם אל הלב ולנסות להסביר עד כמה שאפשר, עד כמה שיד אנוש משגת. אבל יש דברים שאני אומר סטופ, כאן אני עוצר כי אני לא יודע איך זה רחמים בדיוק כשאני צריך להתאכזר. אני צריך להתאכזר במקומות מסוימים ולרחם במקומות מסוימים. התורה אומרת שצריך להרוג את כל עיר הנידחת, בסדר? יש שם, אתם לומדים סנהדרין, בסדר, יש שם גם נשים וילדים וצריך להרוג את כולם, מה אני אעשה? זו הלכה. אז נכון, אתה יכול תמיד לנפנף בדעה שאומרת עיר הנידחת לא הייתה ולא נבראה, כמו בן סורר ומורה וכמו בית המנוגע. בסדר, אוקיי. ויש דברים אחרים שכן היו, בסדר? ולמאן דאמר שכן. אז אנחנו צריכים להפעיל את השכל ואת הרגש עד איפה שאפשר. במקום שאנחנו נתקלים בכביכול איזה שהוא משהו שהוא מתנגד למה שאנחנו מרגישים או חושבים, אנחנו צריכים להתבטל אל רצון הבורא יתברך. לא לבני אדם, להתבטל רק אל השם, לא להתבטל לבני אדם אלא אל רצון השם. אז אומר, אתה רואה שהקדוש ברוך הוא הוא אתה קורא לו רחמן, אבל הוא לא רחמן במובן שאתה רחמן. אתה רחמן כי זה החולשה האנושית אצלך, וזה בסדר אצלך, זה טוב, להיות אנושי, להיות אדם, זה להיות מרחם. אצל הקדוש ברוך הוא, אם אני קורא לו מרחם באופן שאני מבין רחמנות אצל בני אדם, אני בעצם כופר, אני בעצם מעניק לקדוש ברוך הוא מידות אנושיות, ואני בעצם עשיתי האנשה בא', וזה עבודה זרה. זה בעצם לא השם אם אני מעניק לו רחמנות. כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן יוותרו בני מעיו, אומרת הגמרא בבבא קמא. טוב, יש פה הרבה יותר מדי אצבעות שצריך לתלוש. יפה מאוד, הורדתם את זה כמו שצריך, נמשיך הלאה. אתם הפסקתם, לא אני. הפסקת להצביע, כנראה שיש לך תשובה לשאלה. אוקיי. טוב נו, אני אתן לך נו, כן. שכתוב רחמן במידות זה לא ניסיון כאילו של לגרום לי להבין. בוודאי, אבל אתה חייב, אבל אתה חייב שזה יהיה בהקשר אליך ולא בהקשר אליו. אתה לא תבין רחמנות אצל הקדוש ברוך הוא, כי אתה לא יכול להבין את הקדוש ברוך הוא. אילו ידעתיו, הייתיו, אומר הרס\"ג. מה כן? אני קולט מהקדוש ברוך הוא פעולה של רחמים, אני קולט מהקדוש ברוך הוא פעולה של רחמים, אני מבין שככה צריך לנהוג, אז אני אנהג. אבל אני חייב לנהוג לפי התכונות שלי. אני לא אלוה, אני אדם, אני רגיל, אני בן אדם, אז אני צריך להבין לפי התכונות שלי. כן, יניב. אם ור\"ח רב אמר שמחלקים איפה צריך להיות רחמים, איפה צריך להיות מידת הדין במה שכתוב בהלכה, ובזה צריך לקרב את הלב. למה צריך לקרב את זה ללב? למה פשוט לפעול? בשביל שיותר קל לפעול? אדם צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא עם כל הכוחות שיש בו. והקדוש ברוך הוא נטע בך כוחות שכליים. הכוחות השכליים הם לא העיקר, הם לא הדבר היחיד, בוא נקרא לזה. יש לך כוחות רגשיים וכוחות נוספים נפשיים, ואתה צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא גם במוח וגם בלב. מי שעובד את הקדוש ברוך הוא בשכל בלבד, בסדר? אז הוא חסר, לוקה בחסר. כן, כמו ישיבת כרם ביבנה לצורך העניין. סתם, לצורך העניין. כן. הלאה, אפשר? לדעת הכוזרי לעומת הרמב\"ם, סובר שהתכלית זה השכל? אני לא נכנס עכשיו לשאלה הזאת. צר לי. לא עושה עכשיו השוואה בין הרמב\"ם לבין הזה. יש ספר של הרב שילת, בין הכוזרי לרמב\"ם. כן, תלמד אותו. זה יעשה לך טוב, אני חושב. כן, אפשר להמשיך הבסיי? נהדר. אז אם כן, בואו נמשיך. האמת הוא אומר שאפשר לראות את זה אצל שופטים, שופטים בעולם. מה אתה אומר יניב? מה? יש עוד כוחות באדם חוץ מהשכל, זה חשוב מאוד לדעת את זה. זה חשוב מאוד. אז אם כן, ואין זה ראוי - אז הוא אומר, וכבר נראה כגון זה בשופטי בני אדם שבאות אליהם שאלות והם שופטים במשפט התורה, ומזכים אנשים ומחייבים אנשים אחרים. אז אתה אומר, רגע, הוא ריחם פה על פלוני, ומצד שני הוא שלח את פלוני השני ל-35 שנה לבית הכלא. איך זה יכול להיות? אתה רחמן או שאתה זה? הוא אומר: אני עושה לפי הדין. וכן כתוב בפרשת שבוע: \"וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם\". מה שצריך. אז גם השופט צריך להיות, הדיין צריך להיות כמו רצון השם. להשתדל כמה שהוא יכול. הוא סוף סוף הוא בן אדם בסוף. אבל \"אלוקים נצב בעדת אל\", עמכם בדבר המשפט. אז מצד אחד אני מזכה אדם שראוי לזכות, ואני מחייב אדם אחר שראוי לחובה. ויהיה אצלנו מבחינת פועליו פעם אל רחום וחנון, ופעם אל קנא ונוקם. והוא יתעלה אינו משתנה ממידה למידה. הקדוש ברוך הוא לא יום אחד קם בבוקר - קם בבוקר - יום אחד הוא אומר אני מרחם, יום אחד הוא - זה כמו בן אדם. אדם לפעמים נמצא בתקופה טובה, לפעמים נמצא בתקופה לא טובה. האדם מבחינת הבריאה הוא הכי הפכפך מכל הבריאה כולה. כי בעלי חיים הם עושים בדיוק מה שהם צריכים לעשות כל הזמן, בסדר? אין להם משברים או דברים כאלה או תקופות לא טובות, בסדר? אתה לא יכול - הדוב, הדוב לא עכשיו אומר תשמע אני בתקופה לא טובה כרגע אז אני אוכל פחות דבש, לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה, או אני עכשיו החלטתי לעשות דיאטה. לא, כאילו. אני מחפש שינוי בחיים. אתה רואה איזה נמר מחליט תשמע אני חייב לעשות שינוי בחיים, אני עובר למקום אחר, או לא אני רוצה להתחיל לאכול צמחוני, או כל מיני דברים כאלה. לא יקרה. הבהמה, הבהמה היא לא משתנה, כמו שאומר המהר\"ל. המלאכים לא משתנים. האדם הוא היחיד שהוא מלא בשינויים. שינויים כל הזמן. שינויים גם מהבוקר לצהריים ומהצהריים לערב. בצורה... אדם כל הזמן בגלל שבוערת בו הנשמה ויש בו גם את הצד החומרי, ויש כל הזמן משיכה לכיוון הזה ולכיוון הזה. אדם נמצא כל הזמן במלחמה, כמו שאומר הרמח\"ל במסילת ישרים, מלחמה פנים ואחור. היא לא נגמרת עד הרגע האחרון שאדם חי בעולם הזה המלחמה לא נגמרת. אנחנו אף פעם לא מסיימים מלחמה. בעל חובות הלבבות אומר שהאדם שחוזר מהקרב, אז אומרים לו שהוא ניצח במלחמה, אז מה אומר בעל חובות הלבבות? אתם מכירים? הוא אומר: הייתם צריכים ללמוד חובות הלבבות גם, כן תוסיפו את זה לרשימה. אומר בעל חובות הלבבות, שחוזר האדם. בוחר, המחשבות שלך, איך איך אתה רוצה שייראו החיים שלך, כל רגע ורגע. באיזה אופן זה אחרי מלחמה? כאילו הוא חזר ממלחמה נגד האויבים, בסדר? ואז הוא חשב שהוא סיים את המלחמה הגדולה נגד האויבים. אומר לו לא, המלחמה נגד האויבים זה רק מלחמה זה מלחמה קטנה. המלחמה האמיתית זה איך אני איך אני מנהל את החיים שלי? איך אני רוצה להיות? מה אני רוצה לעשות? מה אני רוצה לבחור? על מה לתת דגש, על מה לא לתת דגש? במה במה להילחם? במה לא להילחם? זה בחינוך, זה בכל דבר, כל כל דבר. בלימוד, במידות, כל הזמן אדם נמצא בקונפליקטים פנימיים ואתה מנצח דבר אחד, מיד מגיע לך דבר שני. אתה אף פעם לא במנוחה. אדם שנמצא במנוחה או שהוא חולה, בסדר? אדם שהוא חולה אין לו יצר הרע. נכון? יודעים את זה. אדם חולה שפעת מאוד קשה נמצא במיטה. הוא לא רוצה לאכול, אין לו מחשבות על כל מיני דברים של עריות, על כל מיני דברים כאלה. למה? הוא מושבת. אז הוא לא חי בעצם, כביכול. הוא לא באמת חי. הגוף שלו עכשיו צריך להתרפא. אז הוא נלחם במחלה שיש לו בשפעת עד שהוא יוצא מזה. אתה לא יכול גם להרגיז אותו, אתה לא יכול לעצבן אותו, מידת הכעס נגיד. אדם חולה במיטה אתה אומר לו מקלל אותו, זה כן... למה? אני לא שם, אני לא אני לא חי. אבל אדם בריא, נורמלי, אתה יכול להקניט אותו. ופה צריך לבדוק האם המידות שלו הוא עומד בזה? אתה מקניט אותו האם הוא יוצא מכליו? האם הצלחת לערער את היציבות שלו? כל זה זה מציאות יומיומית שאדם צריך כולנו נמצאים בה. כן, עכשיו מישהו רצה לשאול לשאול שאלה. אתה? איך זה מסתדר עם זה שהרמב\"ם אומר שהקדוש ברוך הוא לא משתנה? נכון. אבל איך זה מסתדר עם זה שהקדוש ברוך הוא כועס פעם ביום, רגע ביום? צריך להבין אגדות חז\"ל. מה זה זועם בכל יום? מה הכוונה? זה דברי חז\"ל אגדות חז\"ל זה עומקי עומקים שאין לנו בהם תפיסה ובטח שלא נסביר את זה עכשיו. כן. אז קשישים שכאילו דיי סיעודיים פלוס, מה הם עושים בחיים בעולם הזה? אז יש כמה אז בוא אני אגיד לך מה הרב דרוקמן היה אומר לנו. הרב דרוקמן זצ\"ל היה אומר היה מלמד אותנו את המעשה שהגמרא בכתובות אומרת שכשרבי היה חי ממש סוף ימיו אז רצו כבר לקחת את נשמתו אבל פה היו תלמידי חכמים מתפללים עליו. והוא היה נמצא בין שמיים וארץ, כלומר התפילות פה של התלמידי חכמים עצרו השאירו אותו פה ובשמיים רצו לקחת אותו. ראתה אמתו של שבחה שלו, אמתיה דרבי. ראתה שהוא מצטער כל כך כי הוא כל הזמן סובל. אז היא לקחה כד מהקומה השנייה וזרקה את זה על הרצפה ונשמע קול נפץ אדיר ואז באותו זמן תלמידי החכמים הפסיקו להתפלל לכמה שניות. ובאותו רגע פרחה נשמתו של רבי ויצא קול ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים. בסדר? זו אמתיה דרבי המטת חסד כביכול כמובן לא בפועל אלא בגרמא. זה גם סוגיה אגב שלומדים ממנה לגבי לא משנה עכשיו. בקיצור עכשיו נחזור אלינו. שואל הרב דרוקמן זצ\"ל לכאורה היא צודקת, מה מה החשיבות למה התלמידי חכמים השאירו אותו בעולם הזה? הרי הוא לא מועיל חס וחלילה. הוא לא מועיל, הוא לא מלמד תורה, הוא לא... אלא אומר הרב: אינו דומה עולם עם רבי לבין עולם בלי רבי. עצם הנוכחות שלו, ההשראה שהוא נותן. הדמות שקיימת ואני לומד ממנה, הנוכחות שלו שמשפיעה לימוד וזכות שהוא נמצא איתנו היא לאין ערוך מאשר כשהוא לא נמצא. זה עידן אחר. בסדר? עידן אחר. עולם עם הרב מרדכי אליהו ובלי הרב מרדכי אליהו, עולם עם הרב עובדיה בלי הרב עובדיה, עולם עם הרב אלישיב בלי הרב אלישיב, עולם עם הרב קוק ובלי הרב קוק. אתה מבין מה זה? כאילו זה עולם אחר לחלוטין. כל גדול שעוזב את העולם אנחנו נשארים פחות אחיזה בקודש. כי היה פה אדם שתיקן את מידותיו והתעלה במעלות התורה והוא ממש דרופתקי דאורייתא כמו שהגמרא אומרת בדף צ\"ט עמוד ב' אצלכם במסכת סנהדרין. אתם לומדים מסכת סנהדרין פה. בישיבה, נכון? בקיצור, אז אם כן, כיוון שיש כאן אדם שהוא מגלם את התורה במציאות, אז אתה שואל אותי כל מיני קשישים. אני הולך ואני רואה כל מיני קשישים. כמה הרפתקי דעדו עלן. גמרא אומרת שהיו גם אמוראים שעמדו מפני קשישים גויים וסעדו אותם. גמרא בקידושין ועוד. אז אם כן, אדם שחווה דברים בחייו וכבר כוחות היצר שלו הלכו ופחתו, זה מראה שהוא אדם... כן, ככל שאדם זקן יותר, אז כוחות היצר שלו הם פוחתים, אז הנשמה שלו מתגלה יותר. אז זה אדם שאני יכול ללמוד ממנו. אני מציע לכם, מי שיש לו סבא, לקבוע איתו חברותא פעם ב'. כי אתה רואה בן אדם, גם אם הוא לא חכם כמוך או לא זה, בסדר, לא משנה, זה אישיות. זה אישיות. סבא זה אישיות. מי שיש לו סבא רבא שהוא מתפקד וזה, עוד יותר טוב. עוד יותר חשוב. אתה מתחבר לנצח. בסדר? זה לגבי העניין הזה. עוד מישהו שרצה לשאול שאלה ולא עלתה בידו? נהדר. אז אם כן, נמשיך. כללו של דבר, התארים מתחלקים חוץ מהשם המפורש יתעלה לשלושה חלקים: או פועלים, או נלווים, או שליליים. נסביר את הדברים. שליליים הכוונה שהקדוש ברוך הוא הוא לא מה שאתה חושב, בסדר? נלווים זה תארים. ופועלים זה לפי הפעולות שלו. לפי הפעולות שהוא עושה בעולם אני יכול לתאר אותו. אבל כולם הם לא הוא בעצמו, חלילה חלילה. אי אפשר לתאר אותו, אי אפשר לתאר עצמותו, אי אפשר לתאר את אותו ממש. בסדר, לא הצליח הפעם. והפועלים לקוחים מן הפעלים הנובעים ממנו באמצעים טבעיים, כמו מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם, חנון ורחום, קנא ונוקם, גיבור, שדי ודומהם. הנלווים זה שבחים. כן, הפועלים זה הפעולות שהוא עושה, הנלווים זה שבחים. ברוך ומבורך, מהולל וקדוש, רם ונישא, לקוחים מהגדלת המדברים אותו. ואלה, אף אם הם רבים, אינם מחייבים לו ריבוי ואינם מוציאים אותו מהאחדות. הוא אחד יחיד ומיוחד ולא שייך בו ריבוי או שניות. אף על פי כן אני מתאר אותו... מה קרה? אני מתאר אותו, יש אזעקה? מה? אוקיי. אני מתאר אותו, הכל בסדר. אני מתאר אותו בריבוי תארים אף על פי שהוא אחד. וזה שאני מתאר אותו בריבוי פעלים, זה לא אומר שהוא יותר מאחד. ואומנם השליליים, כמו חי ואחד וראשון ואחרון, תואר בהם כדי לשלול ממנו הפכם, לא לקיים לו אותם כפי שאנו תופסים אותם. כן, אם נשאל אותך, הקדוש ברוך הוא חי? בוודאי שלא. הוא לא חי כמו שאני חי. אתה לא יודע מה זה חי חוץ ממה? בשבילך הוא חי. יפה מאוד. אבל מה זה חי? אם אתה אומר שהקדוש ברוך הוא חי, אתה כופר. הקדוש ברוך הוא אחד? אם אתה אומר כן, אתה כופר. הקדוש ברוך הוא ראשון? כתוב בתורה גם שיש לו ידיים ורגליים. הקדוש ברוך הוא ראשון? אתה כופר. יפה מאוד. אז למה בכל זאת אנחנו אומרים שהוא ראשון? ושהוא חי? ושהוא אחרון? לא! זה כדי שלא תחשוב את הגרוע יותר. בסדר? הקדוש ברוך הוא, למה אני אומר שהוא חי? לאפוקי שלא תחשוב חלילה שהוא מת. יש כאלה כבר חושבים על איזה אלוהים שהוא מת והוא חי ו... הנה, אתם מבינים. מה זה אל חי וקיים? שאלה טובה, אבל עכשיו לא נברר כל מילה ומילה בתנ\"ך עכשיו, נכון? או בתפילה. בסדר. עכשיו, מה מה אני רוצה לומר כאן? זה גם הרמבמ פה מסכים כל הדברים האלה במורה נבוכים, בחלק א', זה ברור. מה שאומר פה החבר, רבי יהודה הלוי, זה דבר חשוב מאוד. התארים השליליים. למה אומרים למה זה נקרא תארים שליליים? כי אני מתאר את הקדוש ברוך הוא באופן חיובי, אני אומר שהוא חי והוא אחד וגם הנביאים אומרים את זה וגם סידור התפילה אומר את זה, הכל בסדר. אבל אנחנו צריכים להבין, אם אתה תבין, אם אתה תחשוב שהקדוש ברוך הוא חי כמו שאתה חי, או כמו ש... שהזבוב הזה חי בינתיים, עד שאני אתפוס אותו. קיצור, אז אתה בעצם הופך את הקדוש ברוך הוא להיות בן אדם. בסדר? חי הכוונה שהוא לא מת, אבל זה הכוונה שהוא קיים, אני לא יודע איך להסביר את זה בכלל. אני יודע להסביר את זה רק באופן שלילי. אתה יודע מה זה חיותו של השם יתברך? מה זה הוא? מה זה חי? מה זה חי? חי זה אנחנו חיים, כמה זמן אנחנו חיים? מאה שנה, למרבה, למרבה מאה עשרים וזהו. אבל כן. למה השם אוהב שאומרים לפניו את הי\"ג מידות? אתה גם עכשיו אמרת משהו שהוא קצת, סליחה שאני אגיד, כפרני קצת. הקדוש ברוך הוא אוהב שאומרים לפניו את הי\"ג מידות. זה כמו שאתה אומר, אני אוהב לשמוע שיר של ישי ריבו. הקדוש ברוך הוא לא אוהב שאומרים לפניו את הי\"ג מידות. אלא מה? הקדוש ברוך הוא גילה למשה, טוב צריך להסביר הרבה דברים פה כי זה באמת דברים חשובים. אולי אנחנו לא נספיק להסביר את הכל, בסדר, אבל זה שליש מספר מורה נבוכים עוסק בזה. בסדר? שליש מספר מורה נבוכים עוסק בכל מה שאני אומר לכם עכשיו. ומה שאני אגיד עכשיו זה רק מעט מן המעט ממה שכתוב ברמב\"ם. וגם פה הוא גם קצת מסביר בקטנה. אבל חשוב מאוד מאוד שתכירו את זה. יש אנשים שאולי לא מכירים את זה, לא יודעים את זה. אבל כדי שתכירו את זה. הקדוש ברוך הוא גילה למשה את הי\"ג המידות שיאמר אותם כי הם מפעילים כל מיני דברים. זה לא פועל על הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא משתכנע, רציתי להרוג אתכם, טוב תחזיק אותי משה רבינו, תחזיק אותי, טוב בסדר אני מוחל. חס וחלילה כל ההבנות האלה הן לא הבנות נכונות. זה רק כדי שהמון העם יבינו. יש פה עומקי עומקים שאין לנו בהם הבנה ולא יודע אם פעם נבין אותם אי פעם, אולי לא בחיי חיותנו, אולי נבין את זה כשניפרד מהגוף. זה שייך לאותו עניין מה שאמרת. שייך לאותו עניין. הקדוש ברוך הוא ראשון. מה זה ראשון? זה אומר שיש אחריו, הוא ראשון, זה אומר שיש שני. אין לו שני אבל. אז למה אתה קורא לו שהוא ראשון? כדי להבין שהוא לא שני, אני חייב להגיד לו ראשון. אני משתמש ברע במיעוטו. אני משתמש בכל הפעלים, בכל התארים הנלווים כדי לשלול את הרע הגרוע ביותר, אבל גם זה גרוע. גם זה גרוע, אבל מה לעשות? זה הכי טוב שאני יכול בתור אדם, זה הכי טוב שאנחנו יכולים. אבל יש אלטרנטיבה. מה? אמרנו שאפשר גם בשלילה, אז למה לעשות בחיוב? זו הכוונה בשלילה. כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא חי קוראים לזה תארים שליליים. תסתכל. כי הוא לא זה, כן. אבל כשאתה אומר על הקדוש ברוך הוא הוא לא מת, זה לא, אז מה הוא? כן? זה יותר טוב? זה לא יותר טוב, זה לא אמרת כלום. אבל כשאתה אומר חי אתה לא אומר, לא, אתה לוקח מזה מה שאתה כן יכול לקחת, זו הכוונה. זה כמו שבן אדם לא קיים בצורה כזו. בוא ניקח דוגמה ממה שיש לך. אם תגיד על דרך השלילה אתה פשוט אומר איי, צמצמתי את זה לזה, זה לא, כל השאר אולי. נכון, לכן אתה גם צריך לדעת שהלקסיקון שלנו, זה כן מדויק. הלקסיקון שלנו, שנייה אחת אני רוצה רק להגדיר משהו. הרמח\"ל במסילת ישרים גם כן מדבר על זה. אתה שומע איך קוראים לך? יהונתן. אוקיי, אז המסילת ישרים, הרמח\"ל במסילת ישרים אומר שאנחנו צריכים להבין שהנגיד זהירות. מה זה זהירות? ילד שומע מאבא שלו מיד כשהוא קטן, תזהר בכביש, תזהר לא להכניס את היד לשקע של החשמל, תזהר לא לגעת בסיר כשהוא חם. אז הוא חושב שזהירות זה להיזהר מכל מיני דברים, מכל מיני פגעים, מכל מיני עניינים גשמיים. אחרי זה הוא בא ואומר צריך להיות במידת הזהירות. אתה מבין שמידת הזהירות שאנחנו מדברים עליה היא לא מידת הזהירות שהאדם מגיל קטן מבין. אלא מידת הזהירות זה להיזהר במעשים, להיזהר מפני מעשים רעים ולא להיזהר מלקפוץ לכביש. זה גם חשוב ביותר כן, אבל אדם כל הלקסיקון שלנו, כל האוצר מילים שלנו, גם לגבי זהירות, גם לגבי זריזות, גם לגבי נקיות, גם לגבי פרישות וכן על זה הדרך, הוא מקבל פה שינוי אחר, ממש פרשנות אחרת לחלוטין. אנחנו צריכים לשנות את כל התפיסה שלנו. כשאני אומר חי ואני מתכוון לבני אדם או לבעלי חיים זה במובן אחד. כשאני אומר לקדוש ברוך הוא אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד, מה זה חי? זה חי כמו שאני חי? חלילה לחשוב כך. לכן אומר רבי יהודה הלוי, זה התארים השליליים. עכשיו אני לא יכול להגיד לקדוש ברוך הוא. הוא לא מת והוא לא רשע והוא לא טיפש והוא לא חומר והוא לא נעליים והוא לא שולחן ואתה לא זה כלום. אתה לא אמרת כלום על הקדוש ברוך הוא. גם אני לא שולחן. מה עשית? אבל השאלה אם לא עשית משהו כשאתה אומר ההפך? הו! אז כן! מה? נתת כביכול, בעיניך, לא שאתה עושה כלום, אתה לא יכול להשפיע עליו. בעיניך גדלת את שמו, אבל אתה חייב לשים לב שמה שאתה מתכוון זה רק בתפיסה הקטנה שלך בתור אדם, כי אתה קטן! אתה קטן, אנחנו קטנים. התפיסה שלנו מוגבלת לעומת התפיסה של אלוקים. כשאני אומר שהוא חי הכוונה ברמה הכי טובה שאני יכול לחשוב על חי, אז משהו מזה אני יכול להגיד על הקדוש ברוך הוא. אבל אם אני אגיד רק שלילה, הוא לא זה והוא לא זה והוא לא זה והוא לא זה, לא אמרתי כלום. הוא לא כיסא והוא לא שולחן והוא לא ספר, בסדר, זה משותף לעוד דברים אחרים. נכון, זה טוב, זה מצוין, אבל זה לא מספיק. כי גם המלאכים הם לא חומריים. כן. אבל לזהירות שהרמח\"ל מדבר עליה בזהירות הרגילה יש שורש משותף, שורש של שניהם הוא שאתה נזהר, אתה לא עושה דברים שיכולים לגרום לך לרע. גם בקיימות של הקדוש ברוך הוא והקיימות שלי אמור להיות שורש משותף. אני לא אגיד שהקדוש ברוך הוא לא קיים, הוא כן קיים במובן כלשהו. זה שהוא עוד דברים חוץ מקיים, זה לא... אין לי מילה אחרת חוץ מהמילה קיים, בסדר? המילה קיים כלפי הקדוש ברוך הוא היא לא נכונה. היא לא נכונה. הוא לא קיים כי אתה יודע מה זה קיים? אתה לא יודע מה זה קיים. אתה יודע מה זה קיים, אבל מה שאתה מבין קיים אצל הקדוש ברוך הוא זה לא קיום. זה דבר... אבל הקדוש ברוך הוא גם זה שהוא עוד דברים... לא גם! הוא לא גם! הוא לא גם. הוא משהו אחד. גם המילה אחד שאמרתי עכשיו היא לא נכונה. אנחנו במבוכה עצומה. אני רוצה שתבינו את זה פשוט. אין לנו יכולת להגדיר את הקדוש ברוך הוא. אי אפשר. כל מה שנגיד מקטין את זה. גם אי אפשר להגיד מה הוא לא? למה אי אפשר להגיד? אמרתי מקודם ליהונתן, כי אם אתה תגיד רק מה הוא לא, לא אמרת כלום, כי גם אני לא מה שהוא לא. מי אמר שהוא לא מת? מי אמר שהוא לא שולחן? מי אמר שהוא לא כיסא? מה אתה מתכוון? זאת אומרת, יכול להיות שהוא גם הדברים האלה... אתה כיסא? אני ספציפית לא, אבל אני לא הקדוש ברוך הוא. יפה, אז הוא לא כיסא וגם אתה לא כיסא. מי אמר שהוא לא כיסא? בוא, בסדר, אל תבלבל את המוח. כן. כן. אומרים שיש שלמות אצל הקדוש ברוך הוא. כן. אז באותה מידה זה כן תואר קודם כל חיובי, וגם הוא לא נכון, כי אם הקדוש ברוך הוא לא יכול להיות לא שלם, אומר שאין שלמות... נכון, אז מי אמר שזה התואר הנכון? אין תואר. כולם אומרים לך, הרמב\"ם ורבי יהודה הלוי מנסים להסביר לך שאין תואר שיכול לתאר את הקדוש ברוך הוא. יש רק דבר אחד שזה שם הוי\"ה, שזה שמו הפרטי של הקדוש ברוך הוא. חוץ מזה כל הדברים הנלווים, זה רק כדי לסבר את האוזן, שאנחנו נוכל איכשהו לקבל מזה איזה סוג של הבנה. אבל לא... מצד שני, הכי טוב זה אולי הכי טוב זה להגיד, כמו שאתם הצעתם, להגיד מה הוא לא, אבל מה הוא לא גם אני לא אותו דבר, אז מה עשינו? אז אם כן לא, אבל איך אני אמור להתייחס לזה בחיים שלי המעשיים? כאילו כי אם אני... אז אתה צריך להבין, אז בואו, בואו נסכם את זה. אתה צריך להבין שאנחנו מנסים לשבח את הקדוש ברוך הוא ברמה הגבוהה ביותר, אבל להבין שכמה שננסה, הואיל ואנחנו בני אדם מוגבלים, אנחנו לא מתארים אותו, לא יכולים לתאר אותו ברמה המדויקת ביותר. וצריכים לחיות עם התפיסה הזאת, להבין אותה ולהכיל אותה ולחיות לידה, שאנחנו לא יכולים לתאר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא. אין מה לעשות. אנחנו אומרים את זה גם בתפילה. מי ישווה לך ומי יארוך לך ומי... אין אף אחד יכול להגיד. ובכל זאת מה אנחנו אומרים? האל הגדול הגיבור והנורא. אז באמת אם לולא שהיו הנביאים אומרים לנו להגיד האל הגדול הגיבור והנורא, גם את זה לא היינו אומרים. אבל יש בתהלים 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'. נכון? לא, טוב זה לא הזה. טוב זה 'מוריש ומעשיר'. זה כמו זה התארים הנלווים, תארים נלווים אתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה. גם טוב באופן שאני לא מבין, גם לפעמים זה משהו נראה רע... לא! מה שאתה אומר 'הטוב והמטיב' זה כמו 'מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם'. שמה תגיד מה שאתה רוצה, כי באמת זה נכון. כי אני מקבל ממנו פעולות של טוב. אבל כשאני מגדיר אותו, יש פה את ה... זה שונה ממה שאתה אומר. אז למה הרמח\"ל אומר תכלית הטוב ולהטיב? זה כבר משהו אחר, זה סיפור אחר. בסדר? זה בנוגע לשאלה למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. טוב. זה לא הנושא שלנו אבל, אבל זה לא הנושא שלנו. זה נושא אדיר, אבל זה לא הנושא שלנו. כן, צבי. אז כל השמות של הקדוש ברוך הוא זה הפעולות שלו? אז גם יוד קא ואו קא זה גם פעולה של הקדוש ברוך הוא? לא, מקובלנו ששם יוד קא ואו קא זה שמו הפרטי של הקדוש ברוך הוא. הוא גילה לנו את שמו הפרטי של הקדוש ברוך הוא, את שמו הפרטי. זה השם העיקרי שבו הוא פועל, לפי הרמח\"ל, ראיתי בספר הרמח\"ל. בסדר, אולי הרמח\"ל מסביר אחרת. אני הולך לפי הכוזרי ורש\"י והרמב\"ם. למה אנחנו מתייחסים אל הקדוש ברוך הוא עם שמות שונים? איך אנחנו יכולים להגיד שם וזה מתייחס לקדוש ברוך הוא? אז איך זה יוצר פרטיות? זה רק תארים. אני יכול להוסיף, אני יכול להגיד תארים. אז למה אנחנו מתכוונים? אני לא מתאר אותו, אני לא מתאר אותו, אני מתאר את פעולותיו, אני מתאר את דברים שנובעים ממנו, פעולות שהוא עושה. מה ההבדל בין שם אדנות לשם הוויה? שאלה עצומה, אבל זה גם לא הנושא שלנו כרגע. זה שיעור שלם. שם הוויה ושם אדנות, מה ההבדלים ביניהם? הרב סרף דיבר על זה קצת באיזה שיחה. נכון, הוא אמר ששניהם זה דרך פעולותיו, זה כמו בדיוק כמו שאתה אמרת. נכון. אוקיי, אבל זה לא הנושא שלנו כרגע. גם הרמב\"ם אומר ששם הוויה זה פעולה של רחמים, זה... יש על פי הסוד ששם הוויה זה רחמים וק-ל זה דין וכולי, אבל זה לא הנושא שלנו עכשיו. אוקיי? זה לא הנושא. אנחנו צריכים להיות ממוקדים במטרה. אוקיי? המטרה, אולי זה קצת אתם קצת מתנגדים לזה, אבל אין מה לעשות. אנחנו לא יכולים לתאר את הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה מתסכל. בסדר? זה גם אותי, זה גם אותי זה מתסכל, אבל אתם חייבים לחיות, ככה רבותינו מלמדים אותנו, שאנחנו צריכים לחיות עם התפיסה הזאת, לחיות לידה שאתה לא יכול לתאר את הקדוש ברוך הוא בעצמו. אתה מתאר את פעולותיו. אתה יכול להגיד דברים מה הוא לא, אתה יכול לנסות, אבל אותו אתה לא יכול. למה? כי הוא לא נתפס בשכל. לית מחשבה תפיסה בך כלל. מה אתם רוצים? אתם חושבים אתם יכולים לתפוס את הקדוש ברוך הוא? הרב, אז מה זה הדבר הזה שחילוני שרוצה להתקרב תמיד בא עם השאלה הזאת \"תוכיח לי שאלוקים קיים\" ואני לא יודע להסביר לו מה זה אלוקים. זה גם לא הנושא שלנו אגב. לא, אבל זה קשור לזה, כי אני לא יכול להסביר לו מה זה אלוקים. אני לא עכשיו... אני לא יכול לענות על השאלה הזאת כרגע. בסדר? בוא נמשיך. אנחנו תופסים את הקדוש ברוך הוא רק לפי איך שאנחנו מקבלים ממנו את פעולותיו. אוקיי? צריכים לסיים היום ב-6:49 כדי שחבר'ה יוכלו ללכת לשיעור של הרב ג'מאל. אוקיי? אז היום אתם מפציצים בשאלות, אולי פורים עשה לכם איזה משהו, הפך אותכם, זה גם טוב. איך? בשרי. כן. אני אפשרתי היום פשוט יותר. זה לא יקרה עוד. יובל, הכל בסדר? יופי. אז אם כן, נתארהו בחי כדי לשלול תואר משהו דומם ומת, בגלל העולה על הדמיון שמי שאינו חי הוא מת. ואין זה מחוייב אצל השכל, שהרי נשלול מהזמן למשל את החיים ולא יחוייב שיהיה מת. הזמן חי או מת? לא שייך במילה זמן חיות ומיתה. כי זמן הוא לא מת וזמן הוא לא חי. זמן זה מציאות שאתה לא יכול להגדיר אותה בחיות ובמיתה. אז אם אני אומר שהזמן הוא לא חי, אז זה אומר בהכרח שהזמן הוא מת? לא, כי לא שייך אצל הזמן מת או חי. ככה כביכול אני אומר לקדוש ברוך הוא שהוא חי לא בגלל שאם אני לא אגיד שהוא חי אז הוא מת. אבל אני חייב לשלול ממנו את המיתה, אז אני אומר שהוא חי, למרות שלא שייך אצלו מיתה בכלל. הנה דוגמה שאומר לנו רבי יהודה הלוי, היות שאין מדרכו לקבל חיים ומוות כמו שלא יחוייב מאומרך שהאבן אינה חכמה שתתארה כסכלה. כן, האבן היא חכמה? לא. אז היא טיפשה? לא. אבן לא שייך בה חכמה וטיפשות. זה לא שייך בזה, לא למעלתה ולא לחסרונה. כי הביטויים של חכמה וטיפשות לא עולים לאבן. לא שייכים אצל אבן. שייכים אצל אדם. אז אתה אומר שהקדוש ברוך הוא חכם כדי לומר לך לא שהוא חכם במובן שאתה מבין מה זה חכמה, כי אולי החכמה, מה זה אולי, החכמה שאנחנו מבינים היא בכלל לא שייכת אצל הקדוש ברוך הוא שאני יכול להגדיר אותו במושג הזה חכמה. אז למה אני אומר שהקדוש ברוך הוא חכם? כי חלילה שלא תחשוב שהוא לא חכם, למרות שהוא גם לא חכם וגם לא טיפש. הוא לא שייך לא שם ולא שם. הוא מעל זה. הוא מעליך. הוא מה, מאיפה אתה יודע שהקדוש ברוך הוא... זה הנושא שלנו עכשיו? זה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה פשוטה. זה לא עכשיו הוכחות למציאות האלוקים. בוא, זה כבר היה, כבר דיברנו בזה. בסדר? זה לא הסוגיה. בסדר. צריך להיות ממוקדי מטרה. הרב, אפשר להסתכל על מעל מתוך הבנה של מעבר? כלומר, מה זה חכם? נגיד אני מכיר מישהו חכם, אז יותר ממנו זה בטוח, משהו כזה? זה עדיין מקטין, כי אתה תמיד מייחס אותו לבני אדם. חכם יותר מ, הקדוש ברוך הוא יותר חכם מאיינשטיין. לא איינשטיין שלנו כן, איינשטיין אלברט. בסדר? הקדוש ברוך הוא יותר חכם מאלברט איינשטיין. שכוייח, כאילו מה? זה הקטנת את הקדוש ברוך הוא. זה לא במושגים שאנחנו יכולים להבין בכלל. וכמו שהאבן פחותה מלקבל החוכמה והסכלות, כן העצמות האלוקית מרוממת מלקבל החיים והמוות. כמו שאינה מקבלת האור והחושך. והיה אילו נשאלנו אם העצמות היא, כן הוא אפילו לא אומר הקדוש ברוך הוא, אתם מבינים? מאירה או חשוכה, אנו אומרים דרך העברה מאירה. מאירתנו, הדמיון אשר יאמר שמה שאינו מאור חשוך. אבל באמת יש לנו לומר שלא יקבלו האור והחושך אלא הגופות, והעצמות האלוקית אינה גוף. בסדר? איך אנחנו יודעים שהוא לא גוף רגב? נפתח את זה? זה לא הסוגיה, יפה. ולפיכך לא תתואר לא באור ולא בחושך אלא על דרך הדימוי, או כדי לשלול את התואר הפחות. וכן לא יקבלו החיים והמוות אלא הגופות הטבעיים, והעצמות האלוקית נעלה ומרוממת מהם. ואם יאמר חיים לא כחיינו, הרי זוהי כוונתנו. הנה, הוא חי לא כמו שאנחנו מבינים חי, כי אנחנו לא תפסנו מעולם חיים כי אם חיינו. כאילו אמר לא נדע מהו. ואומרנו אל חי ואלוהים חיים, אינו אלא ניגוד לתואר אלילי העמים שהם אלוהים מתים, לא יבוא מהם שום פועל. ועל זה הדרך אמרו אומרו אחד, כדי שנשלול ממנו הריבוי, אבל לא שנקיים לו האחדות הנתפסת אצלנו, כי האחד אצלנו הוא מה שדבוקים חלקיו ודומים זה לזה. הספר הזה הוא אחד? אל תפחדו לענות. הספר הזה הוא אחד? בוודאי שכן. אבל תראו, הוא מחולק לדפים ואפשר גם לקרוע אותו ולחלק אותו לחלקים, ואפשר להוסיף לו עוד ספר ולהדביק אותו ולהפוך אותו ל, אז כל האחדים שאתם מכירים בעולם הזה זה לא האחד שאנחנו מדברים עליו. אבל מה לעשות שאני מכיר רק את האחד בהקשר למה שאני מכיר, שאחד זה לא שניים, אבל אחד יכול להיות מורכב, יכול להיות מתחלק, יכול להיות מתכלה. אז אם אני אומר לקדוש ברוך הוא אחד, מאריך באחד, אוקיי? לא מה עשית? זה בכלל לא האחד הזה שאנחנו מדברים עליו. אבל מה לעשות אני אדם, אז אני הכי קרוב שאני יכול אני עושה. נעצור כאן.