הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. ההתכנסות במצפה — הבחירה במצפה כמרכז הכינוס נבעה הן מהתצפית האסטרטגית על נחלת בנימין והן מהצורך הלוגיסטי במקורות מים, כדוגמת הבריכה בגבעון, עבור 400,000 חיילים.
2. העדר שמיעת הצד השני — הטעות המרכזית של בני ישראל הייתה היציאה למלחמה על סמך עדותו החד-צדדית של הלוי, מבלי לזמן את זקני בנימין או לאפשר חקירה אובייקטיבית של המקרה.
3. עיוות העובדות על ידי הלוי — בנאומו של הלוי קיימים שינויים ודיוקים מגמתיים לעומת המציאות; הוא הציג את האירוע כניסיון רצח מכוון כלפיו כדי להצדיק את מעשיו ואת התוצאה הטרגית.
4. עמדת שבט בנימין — סירובו של בנימין להסגיר את אנשי הגבעה לא נבע בהכרח מחסות על פושעים, אלא מהגנה על האוטונומיה המשפטית של השבט אל מול אווירת "לינץ'" ציבורית וחוסר אמון.
5. תפיסת בנימין כ"כנענים" — בני ישראל טעו בכך שראו בבני בנימין אויב זר (כנעני) ולא אחים; תפיסה זו הובילה למלחמת חורמה במקום לטיפול במסגרת הלכות הקהילה והשבט.
6. תשובות האורים ותומים — האורים ותומים לא הבטיחו ניצחון בתחילה משום שהעם שאל שאלות טכניות בלבד ("מי יעלה") מתוך ביטחון עצמי מופרז בקוחם המלחמתי.
7. סמליות 22,000 הנופלים — מספר ההרוגים ביום הראשון מקביל למספר הלויים ומלאכי השרת בסיני, מה שמבטא את הסתלקות השכינה ממחנה ישראל בשל הפירוד.
8. פזיזות וקביעת עובדות — סדר הפסוקים מלמד שבני ישראל החליטו להמשיך במלחמה עוד לפני ששאלו באורים ותומים ביום השני, מה שהפך את השאלה לפורמלית בלבד.
9. שבר באחדות "כל ישראל" — העובדה שהכתוב מציין שעם ישראל נפקד "לבד מבנימין" מלמדת על הוצאת שבט שלם מהכלל, דבר שמנע את השראת השכינה בתוך המחנה.
10. גבולות הנבואה וההנהגה — האורים ותומים אינם מכשיר קסם; כאשר השואל נגוע בדעות קדומות או בחטא, התשובה עלולה לאפשר לו להמשיך בטעותו עד שישוב בתשובה שלמה.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
אנחנו מתחילים פרק כ',
אני חושב.
כן.
דיברנו על משלוח הנתחים של הזה וכולי,
בסדר.
ויצאו כל בני ישראל,
ותיקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל אדוני המצפה.
מי היה איתנו בסיור?
אז דיברתי קצת שם על מה עושים במצפה.
מה יש במצפה?
זה לא משהו כזה.
עד עכשיו לא שמענו על המצפה.
והסברנו שם בשטח,
שהמצפה זה המקום היחיד שאפשר לראות ממנו את כל נחלת בנימין עד נחלת יהודה.
והייתה,
הם רצו להגיע למקום שממנו יראו את המקום הקבוע של השראת השכינה בישראל.
אבל יש לזה הסבר פשוט יותר.
זה מקום שהיה בו הרבה מים.
בגבעון למטה יש שם בריכה גדולה.
צריך המון מים.
מחנה כזה,
מחנה גדול,
אתה צריך,
צריך כמויות של מים לתת לאנשים לשתות.
אני אפילו זה אני לא בטוח שהבריכה הגדולה בגבעון יכולה להספיק לארבע מאות אלף
חיילים.
אבל כנראה עוד מעיינות,
אבל לא הסתפקו רק בזה.
אולי אנשים הביאו איתם גם מים.
מדובר על כמויות עם חמורים,
כן,
לא מדובר על זה.
אבל הבריכה הגדולה בגבעון יכולה לתמוך,
לתמוך במאמץ המלחמתי.
זה לא כמו היום,
אתם בכלל לא שואלים את עצמכם מים,
יש ברז,
פותחים את הברז.
או בצבא כשיוצאים לשטח יש עוקבים,
יש מכליות מים שמלוות,
אין דבר כזה בלי מים.
אז לא היו מכליות מים.
אז צריך מעיינות.
אז הבריכה הגדולה בגבעון יכולה להיות בהחלט סיבה לא רעה לכך שמתכנסים דווקא במצפה.
זה גם לא רחוק בצורה משמעותית מהגבעה.
אפשר לראות את הגבעה משם.
לא הראיתי לכם את הגבעה,
נכון?
הראיתי,
הראיתי את הגבעה.
אז בקיצור,
אז זה לא רחוק מהגבעה,
זה בוא נגיד קילומטרים ספורים בקו אווירי,
וגם על הכביש הראשי נוסעים מגיעים,
זאת אומרת זה לא משהו ש...
אז אני חושב שגם זה זו סיבה טכנית.
אבל מה שכתוב אל השם המצפה,
כנראה שהיה שמה גם איזה שהוא מזבח או איזה מקדש.
אמרנו עוד מימי יהושע בן נון והניצחון ההוא על שמש בגבעון דום וירח בעמק
איילון.
כנראה עשו שמה איזה מזבח נקודתי להכרת תודה לקדוש ברוך הוא על הניצחון המלחמה.
מזבחות על תוצאה מניצחונות אנחנו מוצאים כבר אצל משה רבנו,
המלחמה הראשונה.
ויבן משה מזבח ויקרא שמו השם ניסי,
ויאמר כי יד על כס יה מלחמה להשם בעמלק מדור דור.
ואם ככה,
יכול להיות שאפילו במובן מסוים הם ראו את המלחמה הזאת כהמשך של מלחמות יהושע.
למה?
כי מעשה ארץ מצרים אשר יצאתם משם לא תעשו,
וכמעשה ארץ כנען אשר אתם באים שמה לא תעשו.
ואם אנשי בנימין עשו כמעשה ארץ כנען,
שזה הכישלון הנורא הזה בעריות ובזה,
אז הם כנענים מבחינתנו,
בסדר?
מה בינה לבין הכנעני?
אז אנחנו ממשיכים פה את המלחמה הזאת של יהושע במלכי כנען ויכול להיות שזה
גם חלק מהעניין.
ויתייצבו פינות כל העם,
כל שבטי ישראל בקהל עם האלוהים,
ארבע מאות אלף איש רגלי שולף חרב.
זה הישג יפה.
אני לא יכול להגיד שזה כל צבא ישראל,
בסדר?
לא הרבה,
לא הרבה זמן אחרי זה,
בואו תפתחו רגע בספר שמואל כשאשאול אוסף את העם למלחמה.
זה נמצא בפרק י"א.
אז זה היה פחות.
בפרק י"א,
ויפקדם בבזק,
ויהיו בני יהודה שלוש מאות אלף.
ואיש יהודה שלושים אלף.
סתם ראינו כמות קטנה יותר.
המלחמה הזאת הייתה סיבה לזה ואנחנו לא נגיע לשמה עכשיו.
כשאנחנו בימי דוד סופרים את העם וזה בסוף ספר שמואל ב',
תפתחו.
סופרים את הצבא.
פרק כ"א...
לא כ"א,
סליחה,
פרק כ"ג...
כ"ג,
כ"ד,
טעות.
פרק כ"ד פסוק ה',
ויבואו את הירדן ויחנו בערוער מן העיר,
ויבואו הגלעדה,
וישוטו בכל הארץ.
פסוק ח',
ויבואו מקצה תשעה חודשים.
ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך ויהי ישראל שמונה מאות אלף איש
חיל שולף חרב ואיש יהודה חמש מאות אלף איש.
אז מיליון מאתיים אלף חיילים.
ופה ארבע מאות אלף.
קשה לי להאמין שהיה קפיצה פי שלוש בלוחמים.
יכול להיות,
ריבוי וזה,
אבל יכול להיות גם שבימי דוד אנשים היו יותר נכונים להילחם ופה קצת פחות
אנשים היו.
בסך הכל לא הייתה פה סכנה קיומית.
הייתה כאן בעיה גדולה,
אז נקבצו הרבה אנשים,
יותר מאשר נקבצו לשאול.
אבל טוב.
פינות העם הכוונה מי פינות כל העם,
מכל השבטים.
לא היה אף שבט שנמנע מלהגיע.
וישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל,
דברו איך נהייתה הרעה הזאת.
פסוק ג' חתוך ככה באמצע ולא מסביר לנו הם שמעו ו...
ו...
לא מסופר מה הם עשו.
בעצם תחילת פסוק ג' זה המשך של פסוק ב',
כולם זה וגם בני בנימין שמעו ו...
ובני ישראל,
דברו איך נהייתה הרעה הזאת.
הגיעו כל ראשי השבטים,
התכנסו שם במצפה,
כולם עומדים שם כנראה...
לא יודע מה שמה בשטח,
פרוסים בשטח.
אני מאמין שחלק גדול מהצבא היה בכלל למטה בעמק,
בסדר?
בגבעון ובאזורים האלה לא חושב שכולם עלו למצפה וירדו.
אבל המפקדים וזה עלו למצפה.
אין שם גם מקום לארבע מאות אלף איש במצפה.
אז עלו לשם המפקדים וראשי השבטים,
אומרים תסבירו מה הסיפור,
למה באנו?
למה התכנסנו?
תספרו.
ואז,
ויען האיש הלוי איש האישה הנרצחה ויאמר,
הגבעתה אשר לבנימין באתי אני ופילגשי ללון.
ויקומו עלי בעלי הגבעה ויסובו עלי את הבית לילה,
אותי דמו להרוג ואת פילגשי עינו ותמות.
ואוחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל כי עשו זימה ונבלה בישראל.
הנה כולכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלום.
הלום זה לשון של מלכות.
אנחנו מכירים את זה גם אצל שאול,
גם אצל דוד.
אבל לא משנה,
אומר זה בואו תבואו כולכם.
ויקם כל העם כאיש אחד לאמור,
לא נלך איש לאוהלו ולא נסור איש לביתו.
ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל.
נצא עליה למלחמה ובגורל מי יוביל את המלחמה הזאת.
ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צידה לעם
לעשות לבואם לגבע בנימין.
זה היה האפסנאות,
הג'ובניקים.
גם בצבא זה הפוך,
אבל ככה צריך להיות לכתחילה,
הג'ובניקים צריכים להיות עשירית מהלוחמים,
לא הלוחמים עשירית מהזה.
ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים.
זה הפסוק שדיברנו עליו בסעודה שלישית,
כל ישראל חברים,
עיר שחוברה לה יחדיו.
אז זה היה בסדר?
לא בסדר?
מה שבני ישראל עושים?
מה אתה אומר?
נשמע הגיוני?
מה אתה אומר?
בוא נשמע,
מה?
מקובל עליך?
אם אתה היית שמה גם היית ככה עושה?
למה לא?
מה היית עושה?
מה?
עוד לא הגענו למה שהורו להם לעשות.
צאו להילחם בהם.
וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין לאמור.
זה לא שבטי בנימין,
זה משפחות.
כן,
אבל אומרים שבטי בגלל שכתוב שבטי ישראל.
הם ראו בהם עם אחר.
אם היו רואים בהם חלק מעם,
לא היו אומרים שבטי בנימין,
היו אומרים שבט בנימין.
שפת מקרא מקצר,
הוא אומר.
כיוון שנקט שבטי,
נקט פה שבטי.
אני לא יודע,
אני חושב שזה בדיוק המשמעות.
מה הרעה הזאת אשר נהייתה בכם?
ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל.
ולא אבו בני בנימין לשמוע בקול אחיהם בני ישראל.
ויאספו בני בנימין מן הערים הגבעתה לצאת לצבא למלחמה עם בני ישראל.
ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא מן הערים עשרים ושישה אלף איש שולף חרב,
לבד מיושבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור.
מכל העם הזה שבע מאות איש בחור איטר יד ימינו,
כל זה קולע באבן אל השערה ולא יחטיא.
צלפים.
ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימין ארבע מאות אלף איש שולף חרב,
כל זה איש מלחמה.
ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלוהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחילה למלחמה
עם בני בנימין,
ויאמר אדוני יהודה בתחילה.
ויקומו בני ישראל בבוקר ויחנו על הגבעה.
ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימין ויערכו איתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה.
ויצאו בני בנימין מן הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שניים ועשרים אלף איש ארצה.
ויתחזק העם איש ישראל ויוסיפו לערוך מלחמה במקום אשר ערכו ביום הראשון.
ואז יש ביום השני עוד פעם,
המלכו,
ויעלו בני ישראל ויבכו לפני השם עד הערב וישאלו בהשם לאמור האוסיף לגשת למלחמה
עם בני בנימין אחי,
ויאמר השם עלו אליו.
ויקרבו בני ישראל אל בני בנימין ביום השני.
ויצא בנימין לקראתם מן הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמונה עשר אלף
איש ארצה,
כל אלה שולפי חרב.
זה מספרים קשים מאוד.
תדמיינו כל מה שקרה בשביעי באוקטובר וזה,
תכפילו בעשר,
ביותר.
ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל ויבכו וישבו שם לפני השם
ויצומו ביום ההוא עד הערב ויעלו עולות ושלמים לפני השם.
וישאלו בני ישראל בהשם ושם ארון ברית האלוהים בימים ההם.
ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמור האוסיף עוד לצאת למלחמה
עם בני בנימין אחי אם אחדל,
ויאמר השם עלו כי מחר אתננו בידך.
וישם ישראל אורבים אל הגבעה סביב.
טוב,
כל המלחמה הזאת נשאיר להם.
לא מזה נלמד היום.
טוב,
תשמעו,
זה אם האורים ותומים לא עזרו להם,
אתם מבינים שהקדוש ברוך הוא כנראה לא היה איתם.
יהודה!
יהודה עולה,
עשרים ושישה אלף איש.
איזה מכה.
אז מה אורים ותומים?
תשמע,
ללכת לאורים ותומים ארבע מאות אלף איש מול עשרים ושש שבע מאות,
זה לא אמור להיות ככה.
זה לא אמור להסתיים.
צבא כזה אמור לסיים את הסיפור בכמה שעות,
לגמור את הכל,
לא להשאיר שמה אבן אחת בגבעה.
ואפילו,
אני אפילו לא בטוח שהיה שמה חומה גדולה או משהו,
אולי זה משהו.
לא יודע,
זה עיר בצורה?
לא יודע,
זה עיר,
זה כן מקום גבוה,
זה תל אל פול,
זה הגבעה,
זה מקום גבוה.
אבל טוב,
בקיצור,
אני חושב שזה מתחיל לא טוב.
זה מתחיל מזה שהם האמינו לאיש הלוי.
מי שקורא את הדברים של האיש הלוי משווה את זה למה שהיה במציאות,
יש חריגות.
את המילה "ואוחז בפילגשי",
כן,
אז זה לא נאמר.
בסיפור כתוב "ויחזק בפילגשו".
מה שכתוב שהוא אחז בה,
איפה זה כתוב?
אולי הקדמתי את המאוחר?
לא,
סליחה,
סליחה,
טעיתי.
לא משנה,
אבל הוא לא מספר שהוא הוציא אותה החוצה,
נכון?
הם באו להרוג אותו וזה,
והצלחתי להימלט והם פגעו בפילגש.
הוא לא מספר שהוא הוציא אותה החוצה,
הוא לא מספר שהם רצו לא להרוג אותו אלא רצו רק לפגוע בו.
זה נורא ואיום אבל זה לא רצח.
בואו תשמעו,
זה שני סיפורים שונים.
מה שהם עשו לא בסדר,
הסברנו פעם שעברה,
הם רצו לחקור אותו חקירה,
חקירת שב"כ קשוחה.
זה מאוד מאוד לא בסדר.
זה שכשהוא הוציא את הפילגש אז הם התעללו בה,
זה עוד יותר לא בסדר.
בסדר?
זה עוד זה שהיא מתה לא בטוח שזה בגללם.
יכול להיות בגלל שהוא לא פתח את הדלת כל הלילה,
הוא ישן על המיטה.
אם הוא היה קם,
אם הוא היה מחכה שם,
ברגע שהיא הגיעה הוא היה מקבל אותה,
היה מכניס אותה הביתה,
נותן לה זה,
מחמם אותה,
היא לא הייתה מתה.
זה כזה גם מהקור וגם מהפציעות וגם מזה,
אז היא מתה.
לא שאני בא להצדיק מה שהם עשו,
הם עשו מעשה תועבה.
אבל גם במעשה תועבה יש מדרגות.
יש מדרגות.
הוא לא מספר את הסיפור כמו שהיה.
הוא קצת מגזים,
הוא מציג את זה שהם רצו להרוג אותו,
שזה לא נכון.
הוא מציג את זה שאת הפילגש עינו ותמות,
שזה לא נכון.
הפילגש הוא עינוי,
היא לא מתה ישירות,
היא מתה אחרי זה,
בבוקר היא מתה.
ואיך זה כתוב שמה?
ויבוא בעלות השחר ותיפול פתח זה עד האור.
לא כתוב שהיא מתה.
בבוקר הוא רואה שהיא מתה.
ויכול להיות שהיה שמה כמה שעות,
אולי שעה,
אולי שעה וחצי,
לא יודע,
מעלות השחר ועד האור,
יכול להיות שעה וחצי קריטיות שהוא לא היה שמה בשבילה.
הוא לא היה בסדר.
אז עוד פעם אני אומר,
הם לא בסדר,
נורא ואיום.
מאוד יכול להיות שמה שקרה זה כמו שאמרנו,
הם רצו לפגוע בו,
לחקור אותו.
הוא הוציא את פילגשו,
הם הבינו שהם לא יצליחו לשבור את הדלת של הבית,
רוב האנשים הלכו,
כמה מהאספסוף בני בליעל התעללו באישה.
יכול להיות שזה גם התחיל כחקירה,
לא משנה.
נורא ואיום,
אני לא באתי להצדיק,
לא באתי להצדיק.
אבל זה לא כמו שזה הוצג לעם ישראל.
זה לא כמו שזה הוצג לעם ישראל.
זה סיפור אחר.
עם ישראל היו צריכים לפחות לשמוע את הצד השני.
לשמוע את הצד השני.
ההחלטה,
אנחנו הולכים להילחם בגבעה בלי לשמוע את הצד השני,
זה בעיה.
אני חושב שזאת הסיבה שכתוב וישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה,
ואז לא כתוב מה קרה נכון?
אני חושב שבני בנימין ציפו,
חיכו שיקראו להם ויידונו וידברו ומה יעשו ואיך יעשו.
מה שקרה זה בפסוק י"ב,
וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין לאמור:
מה הרעה הזאת אשר נהייתה בכם?
הם כבר פסקו:
תביאו,
אנחנו הולכים להרוג את כולם,
הולכים להרוג את כל האנשים האלה בגבעה,
תיתנו אותם.
ובני בנימין לא הסכימו.
למה לא הסכימו?
סתם גאווה שבטית?
למה הם לא הסכימו?
אני הולך להקריא לכם דברים שכתובים ברמב"ן על התורה,
לא איזה חידושים גדולים.
הרמב"ן רק לא מסביר את זה,
הוא רק אומר את זה בקצרה,
אני אתן לזה את ההסברים.
בני בנימין אמרו:
אנחנו נטפל בבעיה.
אנחנו.
הרמב"ן אומר:
כל סנהדריות של שבטים הם מטפלים בעניינים של השבט.
למה אתם באים לקבוע לנו?
במילים אחרות,
אתם לא סומכים על ועדת החקירה הממלכתית שאנחנו הולכים למנות?
כי הרי צריך לבדוק נכון?
מי היה שם,
מי עשה מה.
בסדר?
זה לא להרוג את כל אנשי הגבעה.
היו בני בליעל,
מי עשה,
למה עשה,
כמה עשה,
כל אחד מה חלקו,
ואנחנו נעניש אותם.
אם אתה לא סומך על שבט בנימין,
במילים אחרות מה אתה אומר?
אתם גם חלק מהסיפור.
למה יש כאלה רבים מאיתנו בתוכנו שלא סומכים על ועדת חקירה ממלכתית?
כי זה ממונה על ידי צד אחד מהמפה הפוליטית.
בנימין,
אתה לא סומך עליהם.
אתה אומר:
אתם תמנו אנשים שיעלימו את החלק שלכם.
אנחנו רוצים אובייקטיבי.
החשד ה...
החשד הזה הוא משפיל,
הוא פוגע.
באמת מה אתה?
אתה חושב שאני?
מה אנחנו שבט בנימין נחפה על רשעים כאלה?
ככה אתם מסתכלים עלינו?
ככה אתם חושבים עלינו?
אתם חושבים שבעצם,
אתם חושבים שכולנו כאלה?
זה מה שאתם חושבים בעצם.
אנחנו לא מוכנים להסכים,
לא יכולים להסכים לזה.
אם אנחנו נסכים לזה,
אתם אפילו לא סומכים שאנחנו נוציא אותם להורג?
אם תביאו אותם אלינו,
תמסרו אותם,
תסגירו אותם,
אנחנו נטפל בהם,
אנחנו נשפוט אותם,
אנחנו נדע,
אנחנו נוציא אותם להורג,
אתם מי יודע מה יהיה בסוף.
בגלל שהאיש הלוי שלח את החתיכות מהפילגש לכל שאר שבטי ישראל הוא הפך את
זה לעניין ציבורי?
הוא למה?
הוא הפך את זה לעניין ציבורי.
הוא הפך את זה לעניין ציבורי.
נו אז מה?
מה זה קשור לזה?
אז עכשיו כאילו אומרים שזה לא עניין של בנימין?
לא,
ברור,
הוא קבע מה זה עניין ציבורי.
האירוע קרה בשבט בנימין,
אז למי זה שייך?
מי מחליט אם זה עניין ציבורי או עניין של שבט בנימין?
האיש הלוי?
איך הוא יכול להחליט?
מי הוא האיש הלוי?
זה קרה בשבט בנימין,
זה דווקא דברים שהשבט עצמו בין שבט בין השבט עצמו מה היה בה,
בתוך השבט.
זה אירוע בגלל שזה היה עם מישהו משבט אחר?
אה בסדר,
אבל זה קרה בתחום השיפוט שלהם,
והם מטפלים בזה.
אנחנו מטפלים בזה,
אנחנו אנשים רציניים.
גם בין מדינות,
בסדר?
מדינות שיש מערכת משפט וזה,
על פי החוקים,
לא משנה שבשביל ישראל עוברים על החוקים האלה,
כן?
אי אפשר,
פורום בינלאומי לא יכול לחקור דברים שקורים במדינה שיש לה מערכת חקירה פנימית.
יש פה,
היה כאן הבעת חוסר אמון במערכת המשפט של שבט בנימין.
שהיא בעצם אומרת,
אתם כל,
אם יש אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסים.
אתם בעצם,
זה אתם.
את העלבון הזה שבט בנימין לא היו מוכנים לספוג.
אז היו פה שני חטאים.
היה פה חטא אחד שלא שמעו את הצד השני.
היו צריכים להזמין את זקני הגבעה,
לשמוע אותם.
אבל הייתה אווירה ציבורית של חצי לינץ'.
אם היו מגיעים זקני הגבעה לשם,
לא יודע אם היו יוצאים משם בחיים.
יכול להיות שגם חששו להגיע.
יכול להיות שסתם ככה הם היו באים,
אבל רק וישמעו,
הם שמעו שכולם באו למלחמה,
חגורי חרב,
אנשים באטרף,
הם לא,
אז מה?
הם אפילו לא חושבים שיש להם סיכוי להשמיע את דבריהם ולהגיד אנחנו נטפל בזה
או משהו כזה.
הם חששו שהם יעשו,
ייקחו אותם מנה,
לא יודע מה יהיה.
הם שמעו שהם באו ולכן הם לא הגיעו.
זה כאילו עוד עומק בוישמעו בני בנימין,
הם לא הגיעו לשם.
התחושה הזאת ששבט בישראל,
שעם ישראל כבר החליט,
ואנשים באו,
הם רוצים דם,
בסדר?
הם רוצים דם תמורת דם.
הם לא יחזרו פה בלי משהו.
לא סתם התקבצו כל העם,
לא סתם הגיעו 400 אלף איש לוחמים,
400 אלף לוחמים.
הם מתכוונים פה לעשות איזה,
איזה מכה ששבט בנימין לא ישכח אותה לדורות.
והם לא יסתפקו בפחות מלא יודע מה.
כשאמרו תנו לנו,
יכול להיות שאמרו אנחנו רוצים את כל,
כל הצעירים של הגבעה תביאו אותם לפה אנחנו נחקור אותם ונשפוט אותם,
700 איש.
עכשיו מתוך ה-700 האלה,
באווירה הציבורית שהייתה,
כנראה אנשי בנימין הבינו שאף אחד לא ייצא בחיים.
בגלל שהיו 700 ולא כמה שהרגו בזה?
לא,
לא.
יש משנה,
באים גויים אומרים תנו לנו אחד,
אם לא נהרוג את כולכם.
יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.
אתה לא יכול למסור אנשים להריגה כשהם לא אשמים.
יש כאן שאלה של שאלות כאלה גם בשואה היו,
בסדר?
אנחנו,
בסוף זה דרך לפגוע בעוד ועוד ועוד,
זה לא,
זה לא,
זו המשנה במסכת תרומות.
גם גויים ראו סיעה של נשים,
אמרו תנו לנו אחת ונטמאה ואם לא נטמא את כולכם.
יטמאו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.
אי אפשר שאנחנו ניתן בידיים ימסרו אישה לזה.
בסדר.
טוב,
אבל מה שנוגע פה,
איפה הטעות של עם ישראל?
הלהט הזה,
אווירת הלינץ' שאנשים הגיעו איתה והאש בעיניים בצורה מטורפת על אירוע שעוד לא בדקתם
אותו ולא בחנתם אותו ולא זה,
זה,
זו הייתה טעות.
עכשיו זה נכון שכאן היה באמת משהו חצי מוצדק,
בסדר?
כשמדובר באמת היה את זה.
אבל היה כאן גם ביטול של האחווה.
לא הייתה אחווה.
אם אומרים כל ישראל,
אז מה זה לא כל ישראל?
שבט בנימין לא היו שם?
התשובה הם הרגישו אנחנו כל עם ישראל.
אנחנו עם ישראל,
הם זה הם,
הם מוקצים.
גם היום בפוליטיקה יש דברים כאלה,
אמירות כאלה.
אנחנו עם ישראל והם לא.
הרוב הזה ובלי קיצוניים ובכל מיני דיבורים מהסוג הזה.
זה דוחק אנשים מחוץ לכלל.
לא עושים דברים כאלה.
כל ישראל,
זה לא כל ישראל?
שבט בנימין לא?
ולכן וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין.
אני חושב שזה גם ולא אבו בני בנימין לשמוע,
נכון?
אבל כתוב ולא אבו בנימין.
למה המילה בני נשמטה?
למה היא קרי ולא כתיב?
כי זה לא בני בנימין.
הם לא ראו אותם כבני.
בנימין,
אתם בעצם רואים בנו לא אנשים פרטיים,
אתם רואים אותנו כשבט שלם שאתם רוצים לפגוע בו,
ולכן,
לכן זה התגלגל,
זה התגלגל למלחמה הזאת.
ככה מסביר הרמב"ן את הבעיה,
בסדר?
את החטא של בני ישראל.
הנה הרמב"ן אומר פשוט שהם היו צריכים,
בני בנימין היו צריכים לשפוט.
ואני רק הוספתי על זה את האווירת לינץ',
את החששות של בני בנימין.
וישמעו בני בנימין,
כל החששות האלה שהובילו אותם אולי אפילו להרגשה שמה שלא יהיה הם בסוף יפגעו
בכולנו.
הם יחקרו אותם,
את השבע מאות אלה,
והשבע מאות אלה יגידו תשמעו גם ברמה עשו פעם משהו,
רצו לעשות ופה היה משהו כזה וכאן והסתמכו על הודאות בעינויים של כל מיני
זה,
וכבר בשביל מה הגיעו פה ארבע מאות איש,
ארבע מאות אלף איש?
ארבע מאות אלף?
שישלחו קודם משלחת של נכבדים,
של זקני העדה,
שידברו איתנו,
שיראו מה קורה.
מה זה ככה באים כולם להילחם?
זה דבר שלא היה כנראה,
מין בוא נקרא לזה אפילו איזה פזיזות של עם ישראל,
בסדר?
פזיזות של עם ישראל.
ובמיוחד שגם האיש הלוי לא סיפר את הסיפור בשלמותו,
אבל זה עדיין לא משנה,
גם אם הוא סיפר את הסיפור בשלמותו,
מה שקורה פה,
מה שקורה פה לא מוצדק.
עדיין הסיפור הזה של האורים ותומים שלא אומרים נכון,
עדיין זה בעיה.
אני רוצה לקרוא שוב.
ואיש ישראל,
אני קורא מפסוק י"ז,
ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימין.
תראו פה הנביא כבר אומר לא כל איש ישראל אלא לבד מבנימין.
כי מה זה לא?
ארבע מאות אלף איש שולף חרב כל זה,
מה זה כל זה איש מלחמה?
כל זה זה ארבע מאות אלף ועשרים ושש אלף.
בעצם כולכם הייתם אמורים להיות באותו הצד.
ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלוהים.
פה רציתי להגיד משהו,
כן,
בסדר.
מה זה בית אל?
מה הם מחפשים בבית אל תגידו?
מה יש בבית אל?
יש משהו בבית אל?
כלום.
בית אל בשלב הזה היא עיר רגילה לכל דבר.
המשכן נמצא בשילה.
למה הם הולכים לבית אל לשאול באלוהים?
יכול להיות שבית אל פה זה שילה.
בית אל זה שם מאוד כללי,
בסדר?
גם ירושלים היא בית אל,
נכון?
אין זה כי אם בית אלוהים.
איפה שיש ביתו של הקדוש ברוך הוא שם זה נקרא בית אל.
אז שילה זה השם הזה אבל היה לה גם עוד שם,
בית אל.
יכול להיות שהמשכן עצמו נקרא בית אל והעיר נקראה שילה.
המפרשים משום מה אומרים בבית אל ששם היה הארון באותו הזמן כמו שאנחנו מוצאים
בהמשך,
נכון?
בפעם השלישית כתוב וישאלו בני ישראל בהשם ושם ארון ברית האלוהים בימים ההם.
אז יכול להיות שהארון האלוהים היה באותה תקופה ככה רוצים להגיד אולי.
בגלל המלחמה?
בגלל המלחמה שמו אותו במיקום עורפי.
בימים ההם,
מה זה בתקופה הזאת?
משהו בתקופה,
לא רק בימי המלחמה,
לא בתקופה,
תקופה זה זמן ארוך.
לא,
אבל הארון יוצא,
אז הוא בא למחנה ישראל.
למה הוא נמצא בבית אל?
למה שלא יהיה במצפה?
יש שם מזבח,
אפשר כבר להביא את הארון למצפה.
אולי פחדו שבנימין יקחו אותו.
לא נראה לי שמישהו שם חשש שבנימין ינצחו.
זה היתה הפתעה כזאת,
עשרים ושש אלף איש מול ארבע מאות אלף,
זה לא כוחות.
אין לי הסבר מספיק טוב למה הארון יסע משילה לבית אל,
אבל יכול להיות כל,
אפשר לומר כל מיני השערות,
יכול להיות אפילו השערה רחוקה,
אבל שבוא נגיד אם זה מדובר בתקופה שיש גויים,
שהיה חשש שאם הארון יהיה בשילה אז יכנסו לשמה ויחטפו אותו,
אז הטמינו אותו במטמוניות בבית אל או משהו כזה.
בתקופה שהפלישתים משלו בישראל,
שכל מיני כאלה שיעבדו את עם ישראל אז שמו,
אולי,
אני לא,
אין לי הסבר אחר.
המיקום עורפי לא כל כך תיאוריה שלא כל כך הולכת איתי.
זה בנחלת יוסף ויהודה?
לא,
בית אל זה עדיין נחלת אפרים.
אמנם היום זה מועצה אזורית בנימין,
אבל זה לא,
בית אל היא חלק משבט אפרים.
טוב,
ויעלו לבית אל וישאלו באלוהים בני ישראל מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני
בנימין.
המטבע לשון הזה הוא אותו מטבע לשון שבתחילת ספר שופטים,
מי יעלה לנו בתחילה אל הכנעני להילחם בו,
וזה מתחבר למה שאמרנו קודם,
גם למצפה,
הם ראו בסיפור הזה מלחמה בכנענים,
לא מלחמה באחים.
הם שאלו באותו סגנון שהם שאלו במלחמה בכנענים.
עוד סיבה למה שהאורים ותומים לא יענו להם כמו שצריך,
מלחמה עם כנענים יהודה יעלה,
אבל פה זה לא מלחמה עם כנענים,
זה מלחמה עם אחים.
ויקומו בני ישראל,
אמנם יש הבדל שפה כתוב יהודה בתחילה ושמה בתחילת ספר שופטים כתוב ויאמר ה'
יהודה יעלה.
תפתחו רגע כדי שנראה.
ויהי אחרי מות יהושע,
זה פסוק א' בספר שופטים,
ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה' לאמור מי יעלה לנו אל הכנעני
בתחילה להילחם בו,
ממש אותה ממש אותו מטבע לשון.
זה מעין סיום,
סיימנו במה שפתח כאילו הספר מסיים במה שפתח.
רק המלחמות הראשונות היו מלחמות בכנענים והמלחמה האחרונה מלחמת אחים.
מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה?
אז פה מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין,
ואותה תשובה ויאמר ה' יהודה יעלה.
רק שם הוא אמר הנה נתתי ארץ בידו,
פה הוא לא אומר,
פה אומר יהודה בתחילה.
ולא יעלה.
יעלה זה גם משמעות של ניצחון והצלחה.
יכול להיות שאם היה להם אוזן שומעת והיו זוכרים מה שאמרו פעם והם לא
היו להוטים למלחמה והם לא היו אומרים אז היו רגע חושבים רגע רגע רגע
למה פעם שעברה אמרו לנו יהודה יעלה ועכשיו אמרו לנו יהודה בתחילה?
יהודה בתחילה ילך להילחם אבל לא כתוב שהוא ינצח.
לא אמרו.
ויקומו בני ישראל בבוקר ויחנו על הגבעה ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימין ויערכו
איתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה ויצאו בני בנימין מן הגבעה וישחיתו בישראל ביום
ההוא שניים ועשרים אלף איש ארצה.
עשרים ושניים אלף זה מספר מאוד סמלי קשור לפרשת שבוע שלנו גם,
ספרו את בני לוי כמה בני לוי היו?
עשרים ושניים אלף.
כשנופלים עשרים ושניים אלף מה זה אומר?
רכב אלוהים.
קשור קצת לחג שבועות גם,
רכב אלוהים ריבותיים אלפי שינאן השם בם סיני בקודש,
נכון?
כמה יש ב...
כמה מלאכים ירדו?
זה כתוב במדרש.
הקדוש ברוך הוא בהר סיני התגלה עם עשרים ושניים אלף מלאכים.
שנאמר רכב אלוקים ריבותיים אלפי שנאן,
ריבותיים זה עשרים אלף,
אלפי מיעוט רבים שניים,
זה עשרים ושניים אלף.
כמובן שעשרים ושניים אלף מלאכים זה רמז לעשרים ושניים אלף בני לוי,
שהם בעצם עבדי השם ומשרתיו.
אז כנגדם יש משרתים מלאכים עשרים ושניים אלף.
עשרים ושניים אלף זה מספר של משרתי השם.
הקדוש ברוך הוא,
אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על פחות מעשרים ושניים אלף מישראל.
אז אם מתו עשרים ושניים אלף,
במילים אחרות,
זה דרך אחרת שהקדוש ברוך הוא להגיד אני לא בקרבכם.
עלה בדעתי בדרך רמז,
לא יודע אם תגידו אתם אם אתם אוהבים או לא אוהבים.
יש כתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל,
או כתוב גם כן ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוך,
נכון?
תוך כמה זה בגימטריה?
ארבע מאות עשרים ושש.
בתוך בני ישראל אם היו כולם ביחד היה ארבע מאות עשרים ושש אלף.
ארבע מאות אלף בני ישראל ועוד עשרים ושישה אלף בני בנימין,
אז היה השראת שכינה.
אבל אם לא,
אז אין.
אבל המספר של עשרים ושניים אלף הוא בוודאי מספר סמלי שמבטא את זה שאין
השראת שכינה.
פה יש איזה שיכול פסוקים שיש לו גם משמעות.
כתוב ויתחזק עם ישראל ויוסיפו לערוך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון.
אבל איך זה קרה?
פסוק כ"ג קרה לפני פסוק כ"ב,
נכון?
ויעלו בני ישראל ויבכו לפני השם עד הערב וישאלו בהשם לאמור האוסיף לגשת למלחמה
עם בני בנימין אחי?
ויאמר השם עלו אליו.
פה הוא שינה את הזה,
תכף צריך לדבר על זה.
אבל למה קודם כתוב את פסוק כ"ב ואחרי זה כתוב את פסוק כ"ג?
כי הם כבר החליטו לפני שהם שאלו.
הם שאלו בשביל...
אבל כבר היה ברור להם שממשיכים.
אחרי שנהרגו כל כך הרבה,
זה כבר מוצדק לעשות מה שהם עשו אחרי זה?
לא,
למה?
הם מגינים על עצמם.
מותר להם,
אבל להגן על עצמם,
לא?
אבל אם הורגים לך עשרים אלף אנשים זה ברור שאתה הכי תקוע.
אבל זה לא...
אבל אם אתה לא היית בסדר,
אז זה לא.
אם אתה עושה חשבון נפש אמיתי ואתה אומר שמע הקדוש ברוך הוא כנראה רואה
כאן איזה בעיה אצלי.
מבחינה אנושית אני מסכים איתך,
אנושית זה גורם זה.
אנשים התחזקו להמשיך,
היו כאלה שהלכו ובכו לפני השם וחשבו שזה...
אבל זה לא באמת שינה את ההחלטה.
הם לא היו נכונים לשינוי ההחלטות,
הם רצו את מה שהם רצו והם קיבלו את התשובה עלו אליו.
זה לא לעלות סתם,
זה לעלות אל בני בנימין.
אני חושב שלעלות אליו זה לא תשובה שאומרת תילחמו.
האוסיף לגשת למלחמה?
אז הוא אומר עלו אליו.
לעלות אל זה לפעמים לבוא להתחבר,
לבוא להיפגש.
אולי הקדוש ברוך הוא אומר להם רבותיי תלכו...
הוא לא אומר...
אבל זה הפרשנות כבר.
אפשר להגיד שזה גם יהודה תחילה זה בקשר לפעם הקודמת שיהודה נלחם בבנימין?
יהודה בתחילה זה היה לפי דעתכם שאתם במלחמה נגד כנענים,
תעשו אותו דבר כמו שעשיתם קודם.
אבל זה רק לפי דעתכם,
הוא אומר להם.
למה אורים ותומים לא אמר להם את האמת?
לא.
לכאורה אורים ותומים צריכים לקבל תשובה לא,
נכון?
למה הוא מטעה אותם האורים ותומים?
אני אגיד עכשיו רק את ההסבר של הראשונים.
ההסבר של הראשונים,
הרמב"ן מביא,
הרש"י אומר הם לא שאלו אם ינצחו,
פשוט לא שאלו.
הם רק שאלו מי יעלה ראשון,
אמר להם קחו את יהודה.
הם לא שאלו אם ינצחו.
הרמב"ן נותן לזה משמעות.
הרמב"ן אומר היה להם ברור שינצחו,
הם רק שאלו על סדר המלחמה.
למה?
אנחנו ארבע מאות אלף והם עשרים ושישה אלף,
בטח שננצח.
מנצחים.
אין ספק,
כוחי ועוצם ידי.
היה להם ברור שהניצחון בידיים שלהם.
זה כיוון אחד.
אפשר להמשיך להסביר את הרמב"ן.
אפשר להסביר את הרמב"ן שהיה ברור להם שינצחו כי גם מבחינה מוסרית היה ברור
להם שהם צודקים.
וזאת הייתה טעות.
למה מבחינה מוסרית אתם בטוחים שאתם צודקים?
מבחינה מוסרית יש סברה לא קטנה שאתם לא בסדר,
כמו שדיברנו קודם.
אז ההמשך בעצם של החטא הראשון של ההתכנסות ממשיך להתגלגל בביטחון הזה שאנחנו מנצחים,
אפילו לא שואלים את הקדוש ברוך הוא האם לצאת למלחמה בשאלה הראשונה.
בשאלה השנייה זה לא יענה,
כי כששאלו:
האם אני אוסיף לגשת למלחמה?
היה צריך להגיד להם לא.
למה הוא לא אמר לפי הרמב"ן?
אז אפשר להגיד שעדיין זה היה הרוב,
כמו שאמרתי,
חילוף הפסוקים.
זה לא שכולם שאלו.
היו כאלה שבאו לשאול,
אבל הרוב רצו להילחם בכל מקרה.
הבא להיטהר מסייעים בידו,
והבא לטעות משאירים לו פתח לטעות.
האורים ותומים,
וזאת כבר תשובה שקשורה לשיעור הבא,
האורים ותומים זה לא הוקוס פוקוס.
זה לא איזה דרך קלילה לדעת את הכל.
אם הכל פשוט,
בוא נשאל באורים ותומים ונגמור את כל הדילמות,
לא צריך לקבל החלטות,
לא צריך מלך,
יש אורים ותומים,
הם מחליטים על הכל.
זה לא כזה פשוט שהאורים ותומים מחליטים על הכל.
אבל את זה כבר נשאיר לשיעור הבא,
ניתן בשיעור הבא כמה הסברים נוספים על העניין הזה של אורים ותומים,
בעזרת השם.