Subscribe
Share
Share
Embed
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
אנחנו הגענו לפרשת פלגש בגבעה, פרשה קשה שהיא חותמת את את ספר שופטים. כבר הארכנו בשאלה אם פרשת פלגש בגבעה היא פרשה קדומה או פרשה מאוחרת. אנחנו נטינו להסביר את פרשת פסל מיכה כפרשה מאוחרת ולא כפרשה קדומה. וגם פלגש בגבעה, הקושי כמובן זה הסיפור עם פנחס, בסדר, שהוא צריך להיות, אז היא בעצם אולי הפרשה הפרשה המוקדמת, למרות שגם לה יש קשרים לפרשה הקודמת. בוא נראה רגע. ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים. הנה יש לנו עוד פעם הקשר בין פרשת פסל מיכה לפרשת שמשון, הייתה אלף ומאה כסף. הקשר בין הפרשה הזאת לפרשה הקודמת זה איש לוי שגר בהר אפרים, לא סתם גר בהר אפרים, אלא מישהו שהוא מגיע מבית לחם יהודה. איש לוי שלפחות הייתה לו אישה מבית לחם יהודה והוא גר בירכתי הר אפרים. אז הדבר הזה מחבר אותנו ל... אני רוצה רגע להדליק את זה. מה זה עכשיו? עכשיו זה על קום כתוב? מסומן קום? כן, כן, כן. עכשיו זה נתנחום. מקווה שזה יעזור. אז יש לנו איש לוי שגר באפרים, זה מתאים לנער הלוי הזה שהלך לגור בבית מיכה, נכון? שאחרי זה הוא בסופו של תהליך הוא הגיע ל לאזור של בני דן, הוא הלך איתם. אבל אולי בתקופה מסוימת זה ויש לו אישה פלגש מבית לחם יהודה. אז זה ממש הייתי מחבר את האיש הלוי עם האיש הלוי, הנער הלוי. נער, זה שקורים לילד נער, זה אני לא חושב שזה אומר שמדובר במישהו צעיר כזה. נער זה משרת. ויהושע בן נון, כתוב יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, יהושע בן נון היה בן שבעים, שמונים. כשמשה רבנו נפטר, יהושע בן נון היה בן שמונים ושתיים. בסדר? והוא עדיין נקרא נער שלו, נער של משה. אז גם פה, זה לא... הנער לבד לא... יכול להיות שלא מדובר בנער הלוי הזה עצמו, אלא מדובר באחד מהצאצאים שלו או במישהו באזור שלו. אבל יש כאן חיבור, זאת אומרת גם הביטוי בימים ההם שמתחיל אצלנו ב ב... בוא תסתכלו בפרק י\"ח למשל. בואו מיכה, עתה... סוף פרק י\"ז, עתה ידעתי כי ייטיב השם לי כי היה לי הלוי לכהן. בימים ההם אין מלך בישראל, ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום נחלה. ואצלנו ויהי בימים ההם. אז זה כן משהו שזה מדובר באותה תקופה. איך פנחס עדיין בחיים? טוב, אפשר לדבר על על פנחס זה אליהו והוא חי הרבה שנים, וזה היה המקור בסוף גם לאגדה הזאת שאליהו הנביא זה פנחס והוא תמיד נשאר בחיים. וזה הדברים האלה אפילו אפילו קיבלו איזה איזה דיון על בדברי הרמב\"ם, מדבר על אחיה השילוני שהוא היה מיוצאי מצרים. אנחנו מוצאים דמויות כאלה מיוחדות. הרמב\"ם בהקדמה ליד החזקה, הרמב\"ם הוא מלך הריאליסטים, הוא לא יגיד דבר כזה. יש כאן תורה, הרמב\"ם שלי, הרמב\"ם הגדול הזה. כן, כן, זהו בדיוק. זה. נקרא לכם את זה אתם תהיו... לא מתאים לרמב\"ם. זה דברי אגדה. זה אמנם לא על אליהו הנביא, זה נאמר על זה. בהקדמה, הקדמה של הרמב\"ם ליד החזקה, הרמב\"ם מדבר על שרשרת, שרשרת מסירת התורה מדור לדור. כך כותב הרמב\"ם: כל המצוות ניתנו למשה בסיני, ומשה מסר ליהושע שהוא תלמידו, יהושע מסר. ואז הוא כותב ככה: וכן יהושע כל ימי חייו לימד על פה. וזקנים רבים קיבלו מיהושע, וקיבל עלי מן הזקנים ומפנחס. עלי הוא סוף תקופת השופטים, תחילת ספר שמואל, בסדר? אז רואים שהרמב\"ם, מי אמר שעלי קיבל מפנחס? כי ספר שופטים מסתיים ב... עדיין פנחס עדיין, עדיין בחיים. אז הרמב\"ם כנראה ראה את זה שהולך ביחד. ושמואל קיבל מעלי ובית דינו, ודוד קיבל משמואל ובית דינו, ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה, ולוי היה, ושמע ממשה והיה קטן בימי משה, והוא קיבל מדוד ובית דינו, ואליהו הנביא קיבל מאחיה השילוני ובית דינו, ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו וכולי וכולי. אז יש לנו כאן את שתי דמויות שהרמב\"ם, שהרמב\"ם רואה בהם דמויות כאלה שחיות הרבה שנים. מי שחי מיציאת מצרים ועד ימי דוד המלך, זה מעל חמש מאות שנה. בסדר? היה ארבע מאות שמונים שנה בתחילת ספר מלכים, ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים, אז בונים את המקדש, אז הוא חי ארבע מאות שמונים שנה. זה משהו פלאי, זה לא משהו ממה שאנחנו מכירים. וגם הרמב\"ם לקח את זה, וגם את פנחס ועלי. נכון זה לא ארבע מאות שמונים כי תורידו את ימי שמואל ואת ימי שאול ואת ימי עלי. עלי היה זקן מאוד בתחילת ספר שמואל, בן תשעים ושמונה בסדר? בזמן המלחמה עם הארון שנפל בשבי. אז אפשר להוריד מאה חמישים שנה. אז הגענו לשלוש מאות חמישים, בסדר? אבל זה גם סדר גודל רציני מאוד מאוד מאוד. בקיצור, אי אפשר לעשות שלוש מאות חמישים כי יפתח מדבר על שלוש מאות שנה. בסדר, ארבע מאות שנה. פנחס חי ארבע מאות שנה לפי הרמב\"ם בהקדמת היד, כי הרמב\"ם ראה את פנחס בגבעה כמשהו המשיכי. לכן השאלה של פנחס, כשאלת עצמה, זה נכון שאנחנו היום לא פוגשים אנשים שחיים כל כך הרבה שנים, אבל קודם כל אנחנו גם מכירים דברים כאלה בתורה, אנשים שחיו תשע מאות שנה. נכון שלאט לאט הדברים ירדו. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, יצחק חי מאה שמונים שנה, יעקב אבינו מעט ורעים. משה רבינו חי מאה עשרים, לא כהתה עינו ולא נס לחה, כאילו תיאורטית הוא היה יכול להמשיך לחיות עוד, כאילו לא הוא היה, משה רבינו היה בשיא כוחו בגיל מאה עשרים. בסדר, אז אצל רוב בני האדם הייתה ירידת הדורות, אבל יכול להיות איזה הבלחה של מישהו מאוד מאוד מיוחד שחי יותר. פנחס הנני נותן לו את בריתי שלום, יש כאלה שהבינו מה הכוונה בריתי שלום, שהוא יחיה הרבה שנים. והרבה שנים יישאר, וזה היה פנחס. בסדר. על הסיפור של אחיה השילוני לא עכשיו, אבל זה גם, למה שיהיה פתאום איזה בן אדם כזה שחי כל כך הרבה שנים? למה? בשביל מה? מה גרם למדרש לעשות את אחיה השילוני כל כך זקן שהוא היה אפילו מיוצאי מצרים? אז זה שיעור לספר מלכים. סוף דבר, יש מין הרגשה שיש המשכיות בין פרשת פסל מיכה לפרשת פילגש בגבעה. וההמשכיות הזאת קשורה גם לאיש הלוי שגר בירכתי הר אפרים, שיש לו אישה פילגש מבית לחם יהודה. וזה חשוב לאיש הלוי הזה לקחת אישה מבית לחם יהודה, כי האישה הזאת מבית לחם יהודה הייתה קשורה לדברים שאנחנו לא לומדים את זה השנה, אבל קשורים למגילת רות. בבית לחם יהודה היה אמור להיות הזרע של מלכות ישראל. כולם ידעו את זה, זה לא סוד. מיעקב אבינו אמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים. יהודה אמור להיות, יהודה גבר. יהודה גבר באחיו, כמו שכתוב בספר דברי הימים. בוא נראה שנייה אחת, זה חשוב לראות את זה, להבין את מה שהלך, זאת אומרת איך אנשים תפסו את דברי הימים א'. רגע אחת. דברי הימים מתחיל כמובן לפי סדר הדורות. בפרק ב': אלה בני ישראל, ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון דן יוסף וכולי. אחרי זה יש בני יהודה, הם הראשונים שמפרטים את התולדות שלהם. ער ואונן וכולי וכולי. ובני פרץ חצרון וחמול. ובני זרח. ובני חצרון, פסוק ט': אשר נולד לו את ירחמאל ואת רם ואת כלובאי ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון נשיא בני יהודה, שלמא בועז עובד ישי דוד. זה הייחוס הראשון בעם ישראל. מתחילים משבט יהודה, לא מתחילים עם שבט ראובן לפי הסדר שהיינו צריכים להיות, אלא ישר מגיעים לדוד. תראו פרק ה'. אחרי שגמרו לפרט את יהודה, אומרים: ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף. מה זה ולנגיד ממנו? נגיד זה מלך. בסדר? אז יהודה גבר באחיו, הכוונה הוביל את אחיו והנגיד עתיד לצאת ממנו. זו היתה המסורת שעברה בעם ישראל כל הדורות. זה גרם ללא מעט מתיכויות, גם בסיפור של המינוי של משה רבנו כמנהיג של עם ישראל, אחרי זה המינוי של יהושע כמנהיג של עם ישראל. לא ניכנס לכל מה שהיה. המנהיג של שבט יהודה מוביל בים, נחשון. ומשה רבנו שם לצידו את חור. חור, בסדר, שהיה אמור להיות גם מנהיג יחד. אהרון, משה אהרון וחור עלו ראש, הנה אהרון וחור עמכם. מה חור? מה חור? התשובה, חור, משה רבנו הוא נקרא לזה אולי מנהיג על. בסדר? מנהיג על, זה משהו שהוא לא חלק מהחשבון של איזה שבט. אבל שני שבטים עובדים יחד, מי הם שני השבטים? לוי, אהרון הנציג של שבט לוי, ושבט יהודה חור הנציג של שבט יהודה. הנה אהרון וחור עמכם. משה רבנו, כשאני אומר מנהיג על, אני אומר זה נביא. בסדר? אולי זה חשוב קצת להסביר את זה. יש בעם ישראל שלושה מקורות סמכות. יש שלוש רשויות, בסדר? יש רשות אחת שהיא רשות המקדש, ויש רשות שנייה שהיא רשות המלך, ויש רשות שלישית שהיא רשות הנביא. הנביא מביא דבר השם, המלך אמור ליישם את דבר השם, לכן נביא תמיד מחובר עם המלך, והכוהנים הם אמורים להיות עובדי המקדש ולא רק אלא גם זה בעצם מערכת המשפט. המלך זה מה שנקרא היום הרשות המבצעת. הכוהנים זה הרשות השופטת. ובאת אל הכוהן אשר יהיה בימים ההם. בסדר, אל השופט או אל הכוהן. ראש מערכת המשפט, מה שהיום קוראים נשיא בית המשפט העליון, זה הכוהן הגדול. ולכן במות הכוהן הגדול, אז כל מיני חששות לגבי עיוות משפט קשורים למות הכוהן הגדול והם יכולים לחזור. הוא ראש מערכת המשפט. והנביא הוא רשות המחוקקת במובן מסוים. כאילו זה לא בדיוק, אני גם לא מחפש להתאים את סדרי השלטון של עם ישראל האידיאליים לתיאוריות דמוקרטיות מודרניות, כי רשות מחוקקת זה לא שהנביא לא יכול לחוקק חוקים חדשים, כן? אבל הנביא נותן את ההדרכה, מה ההבדל בין רשות מחוקקת לרשות מבצעת? יש את הדרך ילכו בה, זה החוק, ואחר כך צריך את המעשה אשר יעשו. הנביא. הנביא נותן את ההדרכה, המלך צריך למצוא את הדרכים איך לאכוף את החוקים, איך לבצע אותם. זה קרוב לזה. משה, עכשיו היו תקופות בהיסטוריה שהכהונה לקחה את ההנהגה, זה היה בבית חשמונאי, בסדר. והיה זמן אחד ויחיד שבו נביא לקח את ההנהגה, שזה בימי משה, אפילו קצת בימי יהושע אפשר להגיד, בסדר, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. והיה אחרי יהושע היה צריך להיות המלכות הייתה צריכה להתפתח, בסדר? וזה היה עוד שבט יהודה, ובאמת השופט הראשון היה עתניאל בן קנז, מכל מיני סיבות שלא חושב שדיברנו עליהם. זה לא המשיך, וזה עבר לאהוד בן גרא, וכל תקופת השופטים, אין מלך לא הצליחו לחונן מלכות כמו שצריך על ידי שבט יהודה. ניסו להוביל בתחילת ספר שופטים בכיבוש בכיבושים שיהודה יעלה ויהודה הלך ראשון, אבל עם ישראל לא התלכד אחריהם מכל מיני סיבות. ובסוף הגענו למצב של ספר שופטים שהכול מפורק, וקם שופט כל פעם ממקום אחר, והשופט לפעמים הוא בתפקיד נביא, כמו אצל דבורה, בסדר, ולפעמים הוא בתפקיד מלך, כמו יפתח, \"קצין תהיה לנו לראש ולקצין\". ולפעמים הוא אפילו משהו כזה כמו דמות כוהנית ששופטת ומובילה את העם, נכון או לא נכון, זה בסיפור של פנחס, בסדר, פנחס הוא דמות כזאת שאפשר להגיד שהוא השופט של התקופה הזאת, בסדר. זה שהשיפוט עבר לכוהנים, זה היה פנחס, וזה גם מתאים לסדר הזה, לסדר של סוף שופטים. אחריו עלי שופט את ישראל, ומתי הכוהן הגדול שופט את ישראל? כי עוד פעם זה נע בין שלושת התפקידים האלה. אז זה משה, אהרון וחור. אבל היה ברור שיהודה אמור להיות. ובבית לחם יהודה שמה גרה משפחת המלוכה, רם, בועז, בסדר, שמה זה המשפחה שלמון, וכל המשפחה הראשונה הזאת שמובילה את עם ישראל עוד מנחשון בן עמינדב. רם הוליד את עמינדב, עמינדב הוליד את נחשון, שלמה, בועז. איפה אלימלך נכנס לסיפור, זה עוד שאלה. אבל לא סתם קראו לאלימלך אלימלך. בקיצור, כשאתה רוצה להיות בנאדם שמנהיג את עם ישראל, שמוביל את עם ישראל, לפעמים אתה לא זוכה להיות בן לשבט יהודה. מה לעשות? זה לא תלוי בך, זה לא אשמת אף אחד, זה איפה נולדת, כן? מי שנולד למשפחה משפחת לוי. אבל אפשר להתחתן עם מישהי ממשפחת יהודה, וזה נותן לך איזה שהוא תוקף לאומי שאתה לא הולך נגד המהלך של הקדוש ברוך הוא שהמלכות צריכה להיות קשורה ליהודה. גם דרך אימא. אנחנו למדנו מסכת סנהדרין, זה לא רחוק מאיתנו, בסדר, שאם היא מצד האימא, מצד האבא. אלה בארץ ישראל היו מצד האימא, והיו נשיאים. אנחנו רואים שיש נשיאות על ידי משפחת האימא. ואז יכול להיות שיש לנו איש לוי שגר בירכתי הר אפרים, והוא יש לו אישה, יש לו פילגש מבית לחם יהודה, כי הוא הופך לאט לאט להיות מעין כוהן מנהיג שופט, משהו כזה, או בונה את עצמו, או מתכנן שהבנים שלו יהיו כאלה. בסדר, זה לא כל כך משנה. זה כן משנה לנו שיש כאן חיבורים בין איש לוי, מגורים בהר אפרים, אפרים שבט מאוד משמעותי, ונישואין עם אישה מבית לחם יהודה. נישואין שהם לא בהכרח נישואין כמו שאנחנו קוראים נישואין מאהבה, בסדר, או דברים כאלה. זה נישואין פוליטיים לצורך כל מיני חיבורים, ולכן קוראים לאישה הזאת פילגש. זה ייתן לנו גם פתרון להבין קצת את הסיפור של האישה הפילגש הזאת. אחרי שהסברנו וראינו ואנחנו מבינים שלא מדובר כאן סתם איש לוי. הביטוי ירכתי הר אפרים. מה זה ירכתי הר אפרים? איפה בהר אפרים? למה אתה אומר ירכתי? אני חושב בדרך יש לנו הביטוי ירכתי בתורה לפחות מתייחס... לצד המערבי או לירכתי המשכן ימה. שמה כתוב המילים ירכתי כמה פעמים, בירכתיים בירכתיים בירכתי בירכתיים, וזה היה הצד המערבי. אבל כאן לא בא להגיד ירכתי אפרים אלא זה המקום שבו נמצא הארון או המקום בו נמצאת השכינה, בסדר? ואז הוא גר בירכתי הר אפרים זה בשילו. בסדר? שילו גם היא לא הייתה במרכז הר אפרים, בית אל היא אזור של בנימין, שילו זה כבר אפרים, זה החלק הדרומי של אפרים. זה לא על הגבול ממש, שילו לא על גבול אפרים ובנימין אבל היא מאוד קרובה לגבול, בסדר? לכן אפשר לקרוא לזה ירכתי הר אפרים בשילו. האיש הזה ויקח לו אישה פילגש מבית לחם יהודה. ותזנה עליו פילגשו. עכשיו אנחנו מגיעים לותזנה עליו פילגשו אז כולנו ישר מבינים ותזנה עליו פילגשו שהיא חטאה בחטא של עריות, בסדר? ואז מה שקרה ותלך מאיתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה ותהי שם ימים ארבעה חודשים. אז ככה מבינים שהיה כאן חטא של עריות. אלא מה שזה לא מתאים לביטוי ותלך מאיתו. ותלך מאיתו משמע שהיא זאת שהלכה ואנחנו יודעים שתמיד פירוק חבילה בין איש לאישה זה דבר שהאיש עושה, בסדר? האיש מגרש, כן? ולא האישה. האיש מגרש את אשתו ולא האישה מגרשת את בעלה, נכון? וכתוב וכתב לה ספר כריתות ושילחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. אז הביטוי ותלך מאיתו יכול להיות שזה מדלג על כל ה... בסדר? כאילו ושילחה מביתו ויצאה והלכה. אז היא הלכה אבל במקום להיות לאיש אחר היא הלכה לבית אביה אבל תיאורטית יכלה גם להתחתן עם מישהו אחר. זה לא מתאים בכלל לזה שהאיש הולך להחזיר את פילגשו. תראו ויקם אישה, משמע שהוא עדיין בעלה. היה יכול להגיד ויקם האיש הלוי, היה יכול להגיד ויקם האיש. ויקם אישה זה בעלה, הוא עדיין בעלה. וילך אחריה לדבר על לבה להשיבו, ונערו עמו וצמד חמורים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו. אז מה הסיפור? מסבירים לא מעט מפרשים ואני ממש הולך איתם חזק מאוד בעניין הזה, לא מדובר כאן על זנות כמו שאנחנו מכירים. המילה ותזנה יכולה לשמש גם שהלך מאחריו. כמו ויזנו מאחרי השם, בסדר? אצל עם ישראל כשהם חוטאים ויזנו אחרי השם, היא עזבה אותו. למה היא עזבה אותו? לא היה לה טוב בבית. התנהג אליה לא יפה. יש בתרגומים חלק מפרשים שכעסה, הוא כעס עליה או נזף בה דיבר אליה לא בכבוד הראוי. היא אמרה ככה? אני הולכת. מה זה פמיניזם בהתגלמותו מה זה כאילו בימי המקרא כבר? התשובה לא מדובר באיזו אישה רגילה שמישהו לקח וזה. מדובר באישה מבית לחם יהודה שהמקרא לא מוסר לנו את השם של אבא שלה אבל בוא נגיד יכול להיות שלאבא שלה קוראים בועז. איש חשוב מאוד מאוד שהשיא את בתו לאיש חשוב מאוד מאוד. אבל היא בת של איש חשוב מאוד מאוד. אני ככה גם מבין את ההבדל בין הקרי לבין הכתיב. יש לנו הבדל בין הכתיב. הכתיב כתוב להשיבו, הקרי להשיבה. מה הסיפור? מה קרה פה? יש כאלה שמבינים שכל הקרי והכתיב זה שיבושים במסירת הנוסח או משהו כזה. יש מפרשים, אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שהקרי והכתיב מבטאים שתי משמעויות. בדרך כלל הכתיב מבטא את המשהו הפנימי הרעיון הפנימי ואילו הקרי את מה שהיה באופן חיצוני. כשהמטרה בנישואין לא הייתה האישה. האיש הלוי היה יכול להסתדר גם בלעדיה, לא היה חסר נשים שיתחתנו עם איש לוי חשוב. גר בירכתי הר אפרים, אולי אפילו במשכן שילה. אבל אם אתה רוצה להיות בעל השפעה ציבורית, רחבה, שכל עם ישראל יבוא אליך, או שהבן שלך יהיה מישהו מאוד חשוב, לא יודע מה, אתה לוקח אישה מבית לחם יהודה. אתה לוקח את בתו של בועז. עכשיו כשאני אומר בתו של, צריך גם כן לקחת בחשבון שמדובר באנשים מהסוג הזה, כמו בועז או כמו שופטים שכבר למדנו עליהם, יש להם כמה נשים. זה לא מדובר באישה אחת, אלא יכול להיות כמה נשים, ומספיק שאתה לוקח אחת הבנות. אף אחד לא יודע מאיזו אישה יצא בסוף הזה, אבל כולם נחשבים בנות שלו. כולם נחשבות בנות שלו, וכאן אני מסביר את זה לפי הפשט לפחות. לפי הפשט, דבר שאנשים בדרך כלל לא מבינים, המדרש בא לפתור את זה עם הסיפור עם בתואל, נכון? בהתחלה יש בתואל, בתואל, בתואל, פתאום פוף בתואל נעלם ולבן ממשיך את המשא ומתן לבד. מה קרה? אז חז\"ל אומרים: בתואל היכן היה? אז שמו לו רעל בצלחת וזה, ואז הוא החליף את הצלחות, סיפור כזה מעניין על החלפת צלחות ובדיוק בתואל לא שם לב ואכל מהרעל ומת. טוב, תשמע, אם רצו להרוג את אליעזר לא צריך לשים לו רעל בצלחת, היו פשוט יכולים לקחת אותו בבקשה ידידנו לחדר, רוצים להראות לך משהו יפה, ולסיים את חייו. זה לא משהו, לא צריך בשביל זה רעל. אני לא בא לחלוק על מדרש חז\"ל הזה, אני רק רוצה להציע הצעה אחרת. מה שקרה זה בתואל, הוא לא היה בחור נחמד שיש לו אישה אחת ובית קטן בחרן. לא. מדובר על איזה שייח' חשוב מאוד, והשייח' הזה היה לו כמה וכמה נשים וכמה וכמה זה. וכשהיו רוצים לקחת את אחת מבנותיו, אז היו קודם כל מפני הכבוד באים לביתו של השייח' הגדול, שייח' בתואל. בת בתואל אנוכי, בתואל וזה. אבל היה הרבה בנות שיכלו להתהדר בתואר בת בתואל אנוכי וזה. אחרי שהוא נותן את ההסכמה, את הסגירות הקטנות זה כבר עושה האח הגדול, כי יכול להיות לו עשרים נשים לבן אדם כזה. וכל אחת מהבנות הוא צריך לעשות את זה, זה לא התפקיד שלו. הוא נותן את הזה, מסתכל, יאללה בסדר, עושה סימן, ולבן וזה כבר סוגרים את העניינים. זה הפשט. אז אני חושב שאותו דבר היה גם פה. הוא רצה להשיבה אליו. מדובר בבחורה שהיא משבט יהודה, היא מבינה את המקום שלה בנישואין האלה. אבא שלה הוא איש מאוד חשוב, איש מאוד דומיננטי בעם ישראל. אף אחד לא ידבר אליה ככה ולא יתנהג אליה ככה. וכשהאיש הלוי התנהג אליה בצורה לא ראויה, או הפך אותה לפילגש במקום לאישה חשובה או משהו כזה, אז היא יום אחד אמרה: אם ככה לא בעינא, אני חוזרת לאבא שלי וזה. והיא הלכה לבית לחם, והיא אומרת בוא נראה הוא כבר ירדוף אחרי, וצדקה. הוא רדף אחריה. וכשהיא חזרה הביתה היא מספרת לאבא שלה: תשמע וזה וזה, ככה וככה היה, ואבא שלה אומר: אוהו, מה את מספרת? ואז הוא שולח לו איזה מסר לאיש הלוי הזה: לא מצא חן בעיניי הצורה שבה התנהגת לבת שלי, אני מצפה ממך לתקן את דרכך ומיד. וזה לא היה מיד כי זה היה שנה ארבעה חודשים. אבל ארבעה חודשים, תראו רק ללכת מפה לשם זה לוקח שבוע, לא היה מכוניות. מהר אפרים להגיע עד בית לחם יהודה, עם ההתארגנות זה שבוע. בקיצור עד שהוא הגיע הביתה, עד שהוא נרגע, אמר לה תירגעי קודם לפני זה, עד ששלח שליח, עד שהגיע המסר, עד שהוא התארגן על עצמו. הוא הבין שהוא צריך להשיבה אליו. הוא בעצם לא רצה בחזרה את האישה, שגם לא היה ביניהם יחסים כל כך בריאים וטובים, הוא רצה את אבא שלה. הוא רצה את אבא שלה, אבל בשביל לקבל בחזרה את אבא שלה הוא צריך לקחת בחזרה אותה. ואתם יכולים לתאר לעצמכם שהוא לא כל כך היה מרוצה מכל הסיפור, כי היא בעצם גרמה לו, היא הפילה אותו, היא גרמה לו למסע מיותר וזה הוציאה אותו לא טוב והוא צריך לבוא ולהתנצל ולהתחנף ובקיצור למצוא חן שוב מחדש בעיני הזה ולהבטיח. זה מסביר קצת את מה שהולך לקרות, האשמה בבירור שלה אפילו של האיש הלוי. היא גרמה לו, גרמה לו, השפילה אותו, היא גרמה לו לאיזה למשא מיותר וזה הוציא אותו לא טוב, והוא צריך לבוא ולהתנצל ולהתחנחן ובקיצור למצוא חן שוב מחדש בעיני הזה ולהבטיח. זה מסביר קצת את מה שהולך לקרות, בסדר? זה עכשיו ברמה של אפילו של הפשט. זה בספר שופטים בפרק י\"ט, ותהי שם ימים ארבעה חודשים. ימים ארבעה חודשים זה לא ברור הביטוי הזה, יש כאן אומרים שנה וארבעה חודשים, בסדר? יש כאן אומרים ימים ארבעה חודשים, הייתה שם ארבעה חודשים. ויקם אישה וילך אחריה לדבר על ליבה להשיבה, להשיבה, כמו שהסברנו, ונערו עמו וצמד חמורים, ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו. ויחזק בו חותנו אבי הנערה וישב איתו שלושת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם. למה שלושה ימים? מזכיר לנו הלכה במסכת כתובות על אלמנה, שמתחתנת שעושים במקום שבעה ימים עושים שלושה ימים. שלושה ימי משתה בנישואים של זיווג שני. אמנם יש דיון אלמן שנשא אלמנה וכולי, כל הזה, אבל ככה זה נראה. שלושה ימים זה בעצם חצי מהחגיגה. אבל חצי מהחגיגה זה גבולי, חצי זה יכול להיות שלוש זה יכול להיות גם ארבע נכון כשמחלקים שבע. אז החותן רוצה לעשות... למה כל כך לחוץ לחותן הזה? בוא תישאר עוד יום. אתם מכירים את הסיפור נכון? זה לא פעם ראשונה שלומדים. אז אומר ויהי ביום הרביעי וישכימו בבוקר ויקם ללכת, טוב אומר הנה גמרנו את הסיפור, יצאתי ידי חובה, הייתי מספיק אצל חמי וחמותי, רוצה לחזור הביתה. ויאמר אבי הנערה אל חתנו סעד ליבך פת לחם ואחר תלכו, בוא עד שאתה כבר פה נאכל ארוחת בוקר. אכלו ארוחת בוקר, וישבו ויאכלו שניהם יחדיו וישתו. בוא כבר אתה יושב, בוא נשחט משהו, בוא נצלה משהו אם כבר זה יין, בוא קצת יין טוב, נשאר לי משהו וזה, שתה, כבר התעייף, מנחה, יש כאן מניין, תתפלל, וככה לאט לאט התגלגל היום. ויאמר אבי הנערה אל האיש הואל נא ולין וייטב ליבך, ויקם האיש ללכת ויפצר בו חותנו וישב וילן שם. וישכם בבוקר ביום החמישי ללכת, ויאמר אבי הנערה סעד נא לבבך, עוד פעם השאירו אותו, עוד פעם ארוחת בוקר, שלא נתנו לו קורנפלקס, נתנו לו ארוחה. ויתמהמהו עד נטות היום ויאכלו שניהם. עכשיו מה הוא לא יכול להגיד לו ידידי אני הולך? אתה יודע לפעמים אתה מגיע, יש כאלה מלווים אותך, אתה לא יכול לצאת, אז אתה מתניע את האוטו אז אתה לא שומע, טוב נדבר בהמשך. הוא מחפש, אבל תשמעו, אם מדובר באיש מכובד עכשיו וגם החמי לא היה סתם איזה קשקשן שמחפש לפטפט ומחפש זה. ככל הנראה הסיבה, החותן לא הרגיש, הרגיש משהו לא טוב. הרגיש שמשהו פה לא הולך טוב. משהו כאן לא לשם שמיים, הוא מרגיש, הוא עדיין מרגיש את המתח בין הבת שלו לבין החתן, וקשה לו, קשה לו לשחרר. הוא אומר אולי נעשה עוד יום שמחה, עוד יום, ככל שיהיה עוד שמחה תהיה יותר אווירה טובה, יותר יהיה זה. כי בסוף השבע ברכות היום הם יוצרים בסוף איזה חיבור בין המשפחות, בין האנשים, שאחרי זה זה לא משהו שאפשר לפרק אחרי שעשינו כל כך הרבה שמחה וחגיגות והכל. אז החגיגות הן מחברות משפחות, מחברות אנשים. היום הכל זה רק האיש והאישה אבל משפחה זה גם כן משהו ש... בקיצור זה כנראה הסיבה שהוא מנסה למשוך אותו עוד ועוד ועוד. ויאכלו שניהם ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חותנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב לינו נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאוהלך. מחר על הבוקר, על הבוקר, בזמנכם מחר קורנפלקס. ולא אבה האיש ללון. הוא לא רצה ללון, לא רצה להישאר שמה, רצה כבר ללכת. למה הוא כל כך רוצה? לא בגלל שהמיטה לא הייתה נוחה, אלא מסתבר הוא היה בעל תפקיד חשוב בהר אפרים. יש לו שם קהילה, יש לו שם משכן אולי כמו שדיברנו, יש לו שם מעמד. כל יום שהוא לא נמצא זה משבש את כל המערכות. הוא רוצה ללכת אבל לפחות הרווחנו מלימוד הפשט שהמטרה הייתה בניסיונות האלה, ניסיונות לצורך, לצורך עצמו. וזה להשיבו להשיבה. חמי מרגיש את זה לכן הוא מנסה למשוך עוד יום ועוד יום, זה לא איזה סיפור ככה חביב על איזה מישהו שאכל ולא שם לב שהזמן עבר. בסדר? מדובר כאן בשאלה באמת עקרונית על החיבור ביניהם, ובסוף בסוף נפרדים אחרי ביום החמישי לקראת, לקראת הערב אפילו. רפה היום לערוב, לערוב הכוונה זה שתיים בצהריים בסדר? כבר התחיל. התחיל לנטות לצד מערב. ולא אבה האיש ללון, ויקם וילך ויבוא עד נוכח יבוס היא ירושלים ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו. צמד החמורים החבושים שהוא הביא, למה הוא הביא צמד חמורים חבושים? מה? בשביל להראות לחותן: אחד בשבילי ואחד בשבילה. ומי הולך ברגל? הנער, בסדר? הולך ברגל ואנחנו שנינו ביחד באותה מדרגה. הוא לא מביא סוס וחמור, הוא מביא שני חמורים חבושים, בסדר? שניהם מסודרים, מוכנים באותה מעלה, באותו כבוד. מה קרה פה בפועל? אני לא בטוח, לי נראה שהיא לא רכבה על החמור, בסדר? צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו, היא הלכה כנראה. אחרי שנפרדו, אולי בהתחלה, אחרי זה הוריד אותה והיא נשרכת, וזה קצת יסביר את המצב הגופני שלה גם, בסדר? שבסוף היא מתה באותו הלילה וזה היה כבר משהו מצטבר, בסדר? צמד חמורים חבושים. הם עם יבוס והיום רד מאוד. ויאמר הנער אל אדוניו: לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה. להיות מחוץ לעיר זה מסוכן. יש היום מקסימום יש כמה תנים או איזה שועל או משהו כזה, אבל בימי ספר שופטים עדיין יש אריות, דובים, בסדר? דובים היו פה עד תחילת המאה הקודמת, היו כאן עוד דובים. יש דוב סורי, בסדר? יש אריות אסיאתיים. זה לא אריה כמו אריה אפריקאי שאנחנו מכירים, גדול, קצת יותר קטן, בסדר? אבל זה לא בעל חיים שנעים לפגוש וחלק אפשר למות. אנחנו מכירים את זה בנביא בבית אל, נכון? שאריה בא. והחמורים הם גם מזיקים לעניין. למה מזיקים? יש להם ריח מאוד חזק. בעלי חיים אתם יודעים שחוש הריח שלהם יכול לפעמים להריח ממרחקים של קילומטרים. הם גם עושים קולות, זה גם מזמין שודדים, בסדר? כמו הסיפור הידוע עם רבי עקיבא. אז גם חיות רעות, גם שודדים, כל מיני אנשים. בקיצור, להיות מחוץ לעיר זה לא רעיון טוב. אז הוא אומר בוא ניכנס לעיר הזאת, ליבוס, לירושלים בעצם. יש כאן ודאי משהו סמלי שקשור לכל הסיפור הזה וזה השאלה שהרמב\"ן אומר, מביא מדרש, למה נפלו כל כך הרבה מישראל? בגלל שלא ביקשו את בית המקדש. מאיפה אתה, איפה יש כאן סימן? אם היו נכנסים לירושלים אז לא היה בעיה, נכון? לא היה קורה כלום. מי היה נכנס לירושלים? האיש הלוי. למה האיש הלוי, מה יש לאיש הלוי הזה לחפש בירושלים? מתחבר קצת לכל מה שדיברנו קודם. אם מדובר ביהודי שהוא עובד בשילה, בסדר? והוא נמצא בשילה, אז אדוני, במקום בשילה היית אמור להיכנס לירושלים. ולא נכנסת. נכון שלא נכנסת מסיבות טכניות שהם כנענים וחששת ופחדת וזה וזה, אבל זה היה סמל וסימן ורמז על מה ש... בקיצור, הם עם יבוס והוא אומר לו: ויאמר אליו אדוניו לא נסור אל עיר נוכרי אשר לא מבני ישראל הנה ועברנו עד גבעה. בוא נלך לגבעה. הגבעה זה מה שנקרא גבעת שאול כנראה. יש גבע בנימין ויש גבעה. ומי שרוצה, גבעה זה רוצים להגיד שזה נמצא מקום שקוראים לו תל אל פול. תל אל פול זה גבעה מאוד גדולה באזור מצפון לירושלים. הם הולכים צפונה, בסדר? הולכים צפונה, אז בוא נלך לגבעה. ויאמר לנער: לכה ונקרבה באחד המקומות ונלנו בגבעה או ברמה. איפה הרמה, איפה הגבעה? שאלות גיאוגרפיות שלא נעסוק בהם עכשיו. מי שהיה איתי שם בזה, היינו כשבנו לנבי סמואל, מי שהיה איתי בפעם האחרונה שלקחנו אתכם, לא הייתם. היה סיור באלה שגבעת זאב, הישיבה החדשה, אז לקחתי, היה יום היכרות ולקחתי אותם לסיור בזה, הראיתי להם גם את גבעה, גם את רמה, גם את זה המודרני. טוב, בקיצור זה מה שהם הלכו. ויעברו וילכו ותבוא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימין. ויסורו שם לבוא ללון בגבעה ויבוא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון. אנשים חוזרים הביתה תמיד בשעות הערב מהשדות, בסדר? כולם עוברים ברחוב הראשי של הכפר, של העיר איך שתקרא לה, ורואים אנשים מחכים ליד הבאר. או במקום או בכיכר, בסדר? וזה המקום הזה ומחכים שמישהו יזמין אותם, בוא תישן אצלי. עובר עוד אחד, עוד אחד, אף אחד לא מזמין אותם אליו הביתה והם נשארים ברחוב. עד שמגיע איזה איש זקן שהוא גם מהר אפרים, האיש הזקן הזה. ועליו ועל המעשה וכל מה שהיה, בעזרת השם יתברך, בשבוע הבא.