קרח תשפ"ו | הרב עומרי קראוס

🎬 לצפייה בשיעור ביוטיוב

── ראשי פרקים ──
(0:07) הקדמה: רלוונטיות של פרשת קורח לחיי היום-יום
(1:24) טענותיו המרכזיות של קורח נגד העם
(2:38) הבדלים בין שני סוגי הקדושה
(4:45) ביקורת על רעיון השוויון הפוסט‑מודרני

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. רלוונטיות פרשת קורח — המחלוקת של קורח ועדתו אינה רק אירוע היסטורי, אלא שיעור אקטואלי על יחסי אנוש, רדיפת כבוד והתמודדות עם יצרים של כוח ותואר.
2. טעותו של הפיקח — קורח הוטעה על ידי ראיית העתיד של צאצאו שמואל הנביא, וחשב בטעות שגדולת זרעו מבטיחה את צדקתו האישית ומצדיקה את טענותיו.
3. קדושה עצמית מול מצוות — טענותיו של קורח על טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים ביטאו תפיסה פילוסופית לפיה קדושה פנימית קיימת מייתרת את הצורך במעשים חיצוניים.
4. תפקיד המצוות כתיקון — ההלכה מלמדת שגם כאשר החפץ או האדם קדושים מצד עצמם, הם עדיין זקוקים למצווה ספציפית (כגון ציצית או מזוזה) כדי "לתקן" ולרומם אותם.
5. שני סוגי קדושה — יש להבחין בין "קדושה מולדת" (עצם היותנו בני ישראל) לבין "קדושה מושגת" המתקיימת על ידי "והייתם קדושים" — ציווי להוספת קדושה דרך מעשים.
6. אחריותה של הנשמה — העובדה שאדם נולד עם נשמה קדושה אינה פוטרת אותו מעבודה רוחנית, אלא היא המחייבת אותו בתרי"ג מצוות כדי לממש את הפוטנציאל הגנוז בו.
7. כוחו של השינוי — המדרש מלמד שבני קורח לא מתו כיוון שחזרו בתשובה; מכאן שמעשיו של האדם ושינוי הרגליו הם שקובעים את גורלו, ולא רק ייחוסו.
8. הקשר לפוסט-מודרניזם — טענתו של קורח ש"כל העדה כולם קדושים" מהדהדת בתנועות מודרניות המשתמשות בשוויון האנושי כתירוץ לביטול היררכיה מוסרית ודרישה להתקדמות.
9. חובת ההשתלמות — הבריאה בצלם אלוקים אינה אישור להישאר במצב הטבעי, אלא קריאה להתקדם לעבר מוסריות וקדושה נעלה יותר מעבר לטבע המולד.
10. השלמות היא ההשתלמות — כדברי המהר"ל, השלמות האנושית אינה מצב סטטי אלא תהליך מתמיד של התקדמות ועלייה לקראת הקדוש ברוך הוא.

What is כרם ביבנה - פרשת השבוע (רבנים ובוגרים)?

"מעולם לא פסקה ישיבה" - דברי תורה קצרים מאת בוגרי הישיבה לשבתות ומועדים.
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

שלום לכולם.

כל פרשיות התורה מאוד רלוונטיות לחיים שלנו,

אבל נראה שלפרשת קורח יש רלוונטיות יתרה.

הנושא של היחס למחלוקת,

במיוחד מחלוקת שאינה לשם שמיים,

מחלוקת שנובעת מרצון לכבוד,

רצון לתואר,

רצון לקבל כוח,

רלוונטיות גם בחיים שלנו.

אבל נראה שהרלוונטיות היא לא רק מעצם ההתייחסות למחלוקת,

אלא לתוכן המחלוקת של קורח ועדתו.

רש"י כבר מביא את דברי המדרש,

וקורח שפיקח היה,

מה ראה לשטות זו?

מה הוא חשב לעצמו?

עינו הטעתו.

ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו,

שמואל ששקול כנגד משה ואהרן,

אמר בשבילו אני נמלט.

אמר,

אני מדלג,

אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?

לכך נשתתף לבוא לאותה מחלוקת.

ולכאורה יש מאוד לתמוה על זה.

האם בגלל שייצא ממך שמואל זה אומר שגם אתה אדם צדיק?

לא יכול להיות ששמואל הוא צדיק אבל מישהו אחר מצאצאיך יעשה בתשובה,

כמו שאנחנו יודעים שבני קורח לא מתו שהם חזרו בתשובה?

ובכלל,

זה שייצא ממך שמואל זה סיבה לטעון גם טענות טיפשיות?

מה הייתה טענתו של קורח?

קורח טוען כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'.

יש פה שתי טענות.

טענה ראשונה כולם קדושים,

טענה שנייה אתם מתנשאים עלינו.

וקורח על פי המדרש מביא כל מיני משחקים שהוא עושה למשה רבנו,

כל מיני שאלות.

אומר המדרש ולומד את זה מסמיכות הפרשיות,

סיימנו את הפרשה הקודמת בפרשת ציצית,

שקפץ קורח ואמר למשה,

טלית שכולה תכלת,

מהו שתהא פטורה מן הציצית?

אמר לו חייבת בציצית.

אמר לו קורח,

טלית שכולה תכלת אין פוטרת את עצמה ארבעה חוטים פוטרות אותה?

אם כל הטלית כולה תכלת למה צריך את הציצית?

ואותו דבר בית מלא ספרים,

האם הוא צריך מזוזה?

אמר לו משה שחייב במזוזה הבית.

אמר לו יכול להיות שהבית כולו מלא ספרים הוא עדיין צריך מזוזה?

מה הייתה הטענה באותם שאלות?

האם זה סתם שאלות להביך את משה רבנו?

זה לא נראה שאלות קשות במיוחד.

אני חושב שכל ילד שנשאל אותו את השאלות האלה יגיד ודאי שחייב מזוזה ודאי

שחייב ציצית.

נראה שקורח בעצם טוען,

אבל מה המטרה של הציצית?

מה המטרה של המזוזה?

המטרה היא בעצם לתקן את הבגד ללבישה,

לתקן את החדר.

אומר אבל אם הכל קדוש,

אם כל החדר כולו קדוש,

אם הבגד כולו מזכיר את ריבונו של עולם במזכרת תכלת,

למה צריך משהו מיוחד שיתקן אותו?

זו הטענה שלו,

כי כל העדה כולם קדושים,

אז למה צריך איזה כהן שהוא זה שיוסיף קדושה?

הרי כבר הקדושה קיימת בנו.

אין צורך להוסיף קדושה כאשר כבר קיים הקדושה.

זו הייתה טענתו של קורח.

אבל כאן נמצאת הטעות שלו.

בעצם יש שתי קדושות שיש לאדם היהודי.

קדושה אחת זו באמת קדושה מולדת,

זה הקדושה שקורח מדבר עליה,

כי כל העדה כולם קדושים.

אבל דווקא מסמיכות הפרשיות,

דווקא בפרשת ציצית אנחנו רואים שיש קדושה נוספת שהאדם צריך להתקדש.

הציצית אנחנו לובשים אותה למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם.

על ידי הציצית על ידי עשיית המצוות אדם מוסיף קדושה.

קורח חשב שאדם נולד קדוש,

אין מעבר לזה.

הגעתי לשיא שלי,

אני קדוש,

כולם שווים בקדושה,

אין צורך להוסיף קדושה.

אבל זה לא נכון.

גם בית שמלא קדושה מלא ספרים הוא צריך משהו שיתקן והמצווה שתתקן ותגדיל אותו.

הפוך,

זה שאדם נולד עם נשמה קדושה זה לא פוטר אותו מהצורך להתקדם בקדושה,

זה מה שמחייב אותו בתרי"ג מצוות,

זה מה שמחייב אותו להמשיך את הקדושה שלו ולהתקדם הלאה.

ולכן קורח חשב שאם יוצא ממנו שמואל אז כנראה שהקדושה נמצאת בו,

הנה יצא ממנו אדם גדול.

ואם יצא שמואל אז הרי אין קדושה מעבר למה שנולדת ככה.

ואם שמואל שיצא ממנו כנראה שגם בו יש קדושה וכנראה שהקדושה הזאת הוא צריך

לקבל תפקיד ומעמד בגלל הקדושה הזאת.

אבל אנחנו אומרים לקורח שזה לא נכון.

הנה הבנים שלך מוכיחים שמה שזה שהציל אותם זה שהם שינו ממנהגם המעשים שלהם.

המעשים שלנו מוסיפים קדושה ולא רק מה שאנחנו נולדים בו.

שתי קדושות יש,

יש קדושה שכולם קדושים אבל יש קדושה של והייתם קדושים שזה ציווי עלינו להוסיף

עוד קדושה.

גם בדור שלנו אנחנו שומעים הד לטענות של קורח.

יש את התנועה הפוסט-מודרניסטית שטוענת מצד אחד טענה מאוד יפה שכולנו נבראים בצלם אלוקים

וכל אחד צריך לקבל את הכבוד ובזה הם צודקים.

אבל הם טוענים שלכן גם כולנו שווים,

אין אחד שהוא יותר מהשני.

אין אחד שיש לו תכונות ומידות שנעלות.

כל אחד על פי הטבע שלו,

אין יתרון אחד על השני.

וכך אומרים שהטענה הזאת בעצם רוצה להוריד את האחריות מן האדם להתקדם.

זה שנבראנו בצלם אלוקים זה מחייב אותנו להתקדם.

כן,

יש אמות מוסר,

יש מה נכון ולא נכון,

מה האמת ומה השקר,

מה הטוב ומה הרע.

אי אפשר לוותר על אותם אמות מוסר.

וזה שאנחנו בני אדם,

זה לא אומר שאנחנו יכולים לעשות כמו שהטבע שלנו נולד.

זה מה שמחייב אותנו להמשיך ולהתקדם הלאה לקראת הקדושה,

לקראת המוסריות.

רק הקדוש ברוך הוא הוא הקדוש השלם.

אנחנו מצווים להידמות אליו,

לריבונו של עולם.

כמו שאומר המהר"ל:

השלמות היא ההשתלמות.

כל הזמן להתקדם לקראת הקדושה המלאה שהקדוש ברוך הוא זה מה שאנחנו מצווים.

שנזכה בעזרת השם לדעת להכיר את הקדושה שיש בנו ומתוך כך,

מתוך הקדושה שלנו,

להבין כמה הציווי שלנו להמשיך עוד ולהוסיף קדושה.

שבת שלום.