Subscribe
Share
Share
Embed
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
נמשיך מגילת רות,
בסדר?
מגילת רות זה לא רק שבועות.
כאילו זה ספר במקרא שצריך ללמוד אותו.
האלטרנטיבה השנייה זה להתחיל מה שרציתי ללמוד אתכם שנה הבאה,
זה ספר שמואל ב',
זה בעצם פרקי דוד.
אתם רוצים להתחיל השנה כבר את זה?
או שזה יהיה התחלה באלול?
נסיים את רות וזה.
בסדר.
נסיים את רות,
אפשר לסיים ואפשר לסיים.
נראה לפי הקצב שלנו.
טוב.
פרק א' דיברנו,
חושב כמעט כל מה שאפשר לדבר.
"ונעמי מודע לאישה",
פרק ב',
"איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז".
ותאמר רות המואבייה אל נעמי:
"אלכה נא השדה ואלקטה בשיבולים אחר אשר אמצא חן בעיניו".
ותאמר לה:
"לכי בתי".
ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים,
ויקר מקרה,
במקרה,
חלקת השדה לבועז אשר ממשפחת אלימלך.
ואם יש לנו מקרה שאפשר להגיד עליו שהוא לא במקרה,
זה המקרה הזה,
נכון?
הרי ככה היא בדיוק נפלה על הזה של בועז,
על השדה של בועז.
הרי היו שם עוד שדות,
היו עוד שדות ועוד אנשים ועוד זה,
אז למה איך הגיעה דווקא לשדה של בועז?
מקרה.
המילה מקרה היא במקרא היא לא מילה כל כך נחמדה,
נכון?
מה יש בתורה?
איפה מקרה בתורה?
"אשר קרך בדרך".
אבל המילה מקרה?
"ואיש אשר יהיה לו טהור מקרה לילה".
בסדר?
גם בספר שמואל,
"מקרה הוא בלתי טהור,
כי לא טהור".
תפתחו רגע ככה בשביל זה בסיפור של מחר חודש,
בסדר?
אתם אמורים להכיר את זה מה...
סליחה,
זה בשמואל א',
זה לא שמואל ב',
פרק כ"א זה...
לא,
פרק כ'.
"ויאמר יהונתן מחר חודש",
ואז כתוב ככה,
ולא דיבר פסוק כ"ו,
"ולא דיבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא,
בלתי טהור הוא כי לא טהור".
מקרה,
מקרה זה טומאה.
אבל פה משום מה זה מקרה מה שאנחנו קוראים היום מקרה.
משהו כאילו לא צפוי,
לא מתוכנן.
בסדר?
ככה רגילים לפרש את המילה מקרה פה.
הלאה.
"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים השם עמכם ויאמרו לו יברכך השם".
איזה יופי,
שם שמיים שגור על פיהם.
איך שגומרים לדבר על שם שמיים,
עוברים לדבר על משהו שפחות מוצלח וזה על בחורה שנמצאת שם.
מי זאת הבחורה הזאת?
חכמים במדרש כבר ביקרו את בועז על זה לכאורה ואמרו:
וכי דרכו של בועז לשאול בנשים?
זה הדבר שאתה מדבר עליו?
של מי זאת שמה שאתה רואה ההיא?
מה זה עסקך?
יש פה בנות משתובבות,
לא מסתכלים.
מי מסתכל בבנות?
חכמים אומרים:
וכי דרכו של בועז לשאול בנשים?
אני חושב שיש מדרש אחר שאומר:
וכי דרכו של בועז להסתכל בנשים?
בקיצור,
לא כל כך מובן.
חכמים בגלל זה מגיעים לאיזה מסקנה מיוחדת,
שהוא ראה בה דבר צניעות ראה בה,
נכון?
מכירים את הגמרא,
את המדרש הזה.
מה דבר צניעות?
כשהייתה מלקטת,
נכון,
הייתה מתכו...
לא הייתה...
הייתה יושבת.
בשביל ללקט את השיבולים הנופלות,
הייתה יושבת ואז הייתה עומדת,
ולא הייתה מתכופפת,
כי בהתכופפות יש היבט מסוים של חוסר צניעות,
אולי הבגד נמתח או מה שלא יהיה עולה קצת ואז אפשר לראות אולי חלק
מהרגל,
ולכן הוא ראה בצניעות.
הבאתי את הספר הזה לשתי מטרות.
יש כאן חוברת שהרב מידן הוציא על מגילת רות,
קוראים לזה תקווה מן העמקים.
זה יצא בתשס"ז.
כמה זה?
כמעט עשרים שנה.
מה?
כמעט עשרים שנה.
לפני שנולדנו.
מה?
שנה שנולדנו.
יפה.
זה היה מיד אחרי הגירוש מגוש קטיף.
כי הוא כתב את זה תוך כדי.
חושב שהוא כתב את זה פה אפילו.
לא,
זה נכתב,
הנה.
זה נכתב לספר שרצו להוציא לפני הגירוש,
וזה טוב לא משנה.
בקיצור,
אז אתם רואים את הציור.
זה הציור,
רוצים לראות.
זה לא ציור,
איך קוראים לזה?
קולאז'.
עכשיו מתחילים,
לוקחים,
הנה זה,
אם אתה רות,
אם אתה נותן לאומנית לצייר את רות,
דבר ראשון מה היא עושה?
עושה רות צניעות וצניעותה,
כן?
אבל סיבה שנייה שהבאתי את הספר זה גם לקרוא מה שכתוב בפנים,
וגם יש לספר הזה קצת יש לו זכות במה שלי יש על מגילת רות.
כי כשהרב מידן כתב את הספר הוא נתן לי את המאמרים לקרוא.
אמר לי תראה תקרא,
תגיד אולי יש לך הערות או משהו כזה.
טוב,
אז קראתי את הספר ויש כאן הספר הזה מורכב מ אני חושב זה ארבעה
חמישה פרקים?
חמישה פרקים.
על ארבעה מהפרקים היו לי השגות מאוד מאוד קשות מאוד גדולות על כל העיקרון
של כל פרק.
אמרתי לו זה לא הערות נקודתיות,
זה אני חולק על כל הזה.
אז הוא אומר לי תכתוב מה שאתה חושב.
כתבתי לו ארבעה מאמרים שחולקים על כל זה.
אומר איזה יופי,
אני אכניס את זה בספר שלי.
נכניס את זה אצלי.
אני הייתי אז אולי הייתי לא זוכר,
לא הייתי ר"ם עדיין,
אפילו הייתי אברך אני חושב.
הייתי ר"ם שנה שנתיים אחרי.
קיצור,
אז אמרתי לו בשבילי זה היה כבוד גדול,
מה...
אמרתי לו והוא אומר אתה מסכים?
רק אם אתה מסכים.
אמרתי לו מסכים.
טוב,
אחרי זה הוא מתקשר אליי אמר לי תשמע,
העורך של הספר לא הסכים.
אמר לו לא עושים דברים כאלה,
זה שלך,
הוא רוצה שיוציא ספר לבד.
אמרתי ככה?
אני אוציא ספר לבד.
כתבתי זה הלכתי כתבתי פירוש על כל מגילת רות,
מאמרים,
משהו כמו איזה חמישה עשר מאמרים,
וזה עומד גנוז אצלי עדיין.
זאת אומרת עוד לא עוד לא יצא.
המנהיגות בשעת משבר זה מתוך זה,
זה חלקים,
זה רק.
אבל אחד מהפרקים שלו קוראים לו קוראים לו צניעות.
סליחה,
קוראים לו לא,
בתוך זה בסליחה זה בתוך בתוך...
רגע אחד,
כן.
אני אקרא לכם קצת.
חז"ל תולים את יחסו החם של בועז לרות בהתנהגותה האצילה,
בהסתפקותה בשיבולים מועטות ובהתנהגותה הצנועה.
זה גמרא בשבת המדרש הזה.
וכי דרכו של בועז לשאול בנערה?
אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה.
שני שיבולים לקטה,
שלושה אינה לקטה.
ובמתניתא תנא דבר צניעות ראה בה.
עומדות מעומד,
יושבות מיושב.
אז לגבי החלק הראשון שהיא מלקטת רק שניים ולא שלוש,
אז הוא כותב "אמנם פשטיה דקראות נראה לכאורה היפך הגמור".
בוא נראה,
נקרא קצת.
ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת?
ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב.
ותאמר אלקטה נא ואספתי בעומרים אחרי הקוצרים,
ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט.
היא לא מלקטת רק את הזה,
אלא מה היא לוקטת גם...
מה זה בעומרים?
כשאתה קושר את העומר לפעמים היה נופל איזה קבוצת איזה לא שניים ולא שלוש
ולא בזמן הקציר.
היא הלכה ללקט.
הוא אומר לנער היא הלכה ללקט אחרי העומרים לא אחרי השיבולים.
היא אולי לוקחת,
היא אולי לוקחת יותר,
אולי לוקחת אפילו עומרים שלמים,
בסדר?
עומרים זה לא חובה שזה יהיה זה,
זה כאילו גם עומרים קטנים שקשרו אותם.
וכשהיה נופל להם איזה עומר,
הייתה לוקחת אותו.
זה לא,
נערה מואביה.
גם הנושא הזה של צניעות,
אז אפשר קצת לפקפק בו לפי מה שהרב מדן אומר.
בואו נראה.
ותאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא
תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותי.
מה זה אומר לה כה תדבקין עם נערותי?
מה הכוונה?
תיצמדי לבנות.
למה צריך להגיד לה להיצמד לבנות?
אולי הרי מה היה קודם?
היה קוצרים היו גברים,
נכון?
בנים.
נכון?
אחרי זה הנערות העניות שהיו אוספות זה היו הולכות אחרי הקוצרים,
נכון?
ומה שנופל בלקט היו לוקחות.
אז הצניעות שהייתה נוהגת בארץ יהודה היא הייתה שהקוצרים נותנים איזה מרחק בין הקוצר
לבין הבנות.
בסדר?
הקוצרים הולכים,
הם קוצרים בשורה,
בסדר?
כולם הולכים בשורה קוצרים,
ואחרי זה הולכים שורה של נערות.
עד היום בוא נגיד יש מקומות שהערבים קוצרים ידנית,
מעט,
אבל קוצרים,
כאילו עומדים בשורה וקוצרים ככה.
אז הבנות עומדות מאחורה,
שומרות מרחק.
אפילו שברגע שנופל כל אחת רוצה לחטוף את הזה שלה,
כן?
אבל שמרו על צניעות.
אם את תיצמדת מדי לגבר לבחור אז היא תיגע בו בטעות,
גם זה קרבה לא במקום.
נו,
יש איזה רמת קרבה שאתה שהיא סבירה,
בסדר?
שאישה פה גבר פה,
אבל לא קרבה כזאת של פועלים שזה זה לא לעניין.
איך רות הבינה את זה?
כשהיא באה לסוף הפרק תראו,
ותאמר רות המואביה פסוק כ"א,
גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין.
זאת אומרת היא לא הבינה נערות,
היא תמשיכי,
יכול להיות שהנערים ונערות בשבילה היא לא ידעה עברית מספיק טוב,
בסדר?
יכול להיות שהיא הבינה שנערות זה נערים.
כתוב במדרש הוא מביא את זה פה,
יש מדרש נערה מואביה היא,
ודאי מואביה היא,
שכתוב ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי.
למה מוזכר פה המואביה?
כי במואב כך היו עושים.
הבנות היו נצמדות לבנים בשביל לחטוף משהו,
ואצלם לא היה הפרדה כזאת כמו שיש אצל עם ישראל.
ולכן מה אומרת לה נעמי?
ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו,
לא לא הבנת נכון.
זה לא נערים,
זה נערות.
אומר הרב מדן בעקבות זה,
אומר כך.
טוב,
אני אקרא לכם אני לא מסכים עם זה תכף אבל אני אקרא מה הוא
אומר.
אחרת רות שוברת את כלי הצניעות המקובלים.
יש להניח שהנערים אוספים בשורות הראשונות והנערות הולכות בקבוצה אחריהם ולוקטות את הנשאר.
יבולן דל מן הסתם.
רות שאפשר שלא הייתה רגילה בגדרי צניעות ממואב,
נלחמה על זכותה ללקוט בשורות הראשונות ועברה אל בין הנערים.
ניתן לראות זאת בפסוקים,
שהרי הנער מתאר את הליכתה אחרי הקוצרים.
כתוב איך הוא אומר לה?
איך אומר הנער?
הנער הניצב על הקוצרים ותאמר אלקטה נא ואספתי בעומרים אחרי הקוצרים.
כאילו צמוד לקוצרים.
ואחרי זה כתוב שהוא אמר לה כה תדבקין עם נערותי,
עינייך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלא ציוויתי את הנערים לבלתי נגעך.
ואז היא מבינה את זה כי עם הנערים אשר לי תדבקין.
אז איך עושים את זה?
הדברים שאמרנו סותרים לדברי המדרש מסכת שבת.
אז הוא אומר כך.
נסביר את זה בתוך בועז.
בועז ראה מעבר לתערובת הנערים והנערות,
הוא ראה את התום הפנימי,
תום שהוא יסודה של צניעות,
דומה שלכך בעיקר כיוונו חכמים במדרשם במסכת שבת.
זה לא,
זאת לא,
הצניעות הזאת לא באה לידי ביטוי בהתנהגות,
אולי אפילו לא בלבוש,
אבל היא באה לידי ביטוי באישיות.
בסדר?
וזה מה שבועז ראה.
והוא הבין שהחוסר צניעות שזה שאנשים פירשו אותו לא נכון זה לא בא מתוך
חוסר צניעות פנימי,
אלא באמת בפנימיותה היא הייתה כן צנועה וזה,
רק במעשים לא.
ואני אומר לכם תשמעו,
זה לא מה שכתוב בגמרא בשבת.
אני לא יכול לקבל את זה,
את הפירוש הזה.
ואז אני אגיד לכם איך שאני רואה את כל הסיפור פה.
אז בואו נתחיל שוב.
"ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשיבולים אחר אשר אמצא חן
בעיניו ותאמר לה לכי בתי".
מה זה "אחר אשר אמצא חן בעיניו"?
"אחר אשר אמצא חן בעיניו" זה לא הכוונה בשדה של מישהו,
אלא היה לכל קוצר הקוצרים היו גם כן אולי קצת גם בוחרים לעצמם מי
תהיה הנערה שתוכל לאסוף אחריו.
הוא בעצם היה הפועל והוא גם היה לו זכות להגיד הנה זאת היא הולכת
אחריי.
אחרי כל קוצר הייתה הולכת נערה.
היה ברור שהיא הולכת לשדה של בועז.
לכן מקדימים "ולנעמי מודע לאישה איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז".
וגם רות ידעה את זה.
הרי היא הסתובבה שם בזה,
נכון?
ידעו,
יש לנו אחד בועז,
היא שאלה,
היא ידעה שיש אחד בועז.
ואמנם אחרי זה כתוב שהיא אמרה לה "ועתה הלא בועז" נו...
"ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז".
ותאמר נעמי "קרוב לנו האיש מגואלנו".
לא בטוח שידעה שיש בועז,
היא שמעה,
היא לא ידעה שהוא גואל.
הוא באמת גם לא היה גואל,
יש גואל קרוב ממנו.
אבל הנושא הוא לא השדה לאיזה שדה הולכים.
"אחר אשר אמצא חן בעיניו" זה לא בעל השדה,
אלא זה הקוצר,
הנער הקוצר.
היא הלכה,
הגיעה לשדה של בועז.
"ויקר מקרה" רבותיי,
זה לא הכוונה שבמקרה היא הגיעה לשדה,
זה לא זה מקרה.
"ויקר מקרה" זה סיפור אחר לגמרי שלא כתוב פה בכלל.
כתוב,
אבל אנשים לא מבינים אותו.
הסיפור הוא היא מצאה מישהו,
נער שהסכים שהיא תלך אחריו.
אבל הנערים האלה הקוצרים הם לא היו בהכרח בחורי ישיבה בכרם ביבנה.
הם היו קוצרים,
חלקם היו נחמדים יותר,
חלקם נחמדים פחות,
חלקם צנועים יותר,
חלקם צנועים פחות.
ואני משער שהביטוי "ויקר מקרה",
מהו?
היום יש איזה מילה אחת:
הטרדה.
היא עברה הטרדה.
הבחור הזה שהלכה אחריו,
שרצה אותה,
הוא ידע שהיא נערה מואביה,
אין מי שיגן עליה,
אין מי שישמור עליה,
אין לה אחים,
אין לה אבא.
ויכול להיות שהוא דיבר אליה לא יפה,
יכול להיות שנגע בה.
אני כמעט משוכנע שנגע בה.
אני חושב שיש לי ראיה מהפסוקים שנגע בה.
המגילה הזאת היא מגילה מאוד צנועה,
מאוד עדינה,
ולכן היא מתארת את זה בצורה מאוד זה,
"ויקר מקרה".
אבל מקרה בלשון התורה ובלשון הנביא זה אירוע שקשור לענייני עריות.
"מקרה לא טהור" כמו שהבנו או "מקרה לילה".
"ויקר מקרה" קרה לה מה שקרה.
ועכשיו תראו איך הכל מקבל משמעות ממש זה.
מה קורה ככה?
"ויאמר בועז",
"ויקר מקרה".
והנה בועז בא מבית לחם.
אחרי שקרה מה שקרה,
אחרי שפגעו בה,
מה היא עשתה?
הזדעזעה,
אם היא הייתה רגילה לא אכפת לה,
לא.
הזדעזעה,
אם כן נשמתה.
מה עשתה?
הייתה סככה בצד.
שם אנשים היו אוכלים,
שותים קצת מים או משהו כזה.
ישבה מבויישת פגועה בצד.
לא ידעה מה לעשות.
לחזור הביתה מוקדם היא לא יכולה כי איזה...
שיכול להיות שגם חששה ללכת בדרך,
לא הכירה את הדרכים.
יש שעה שכולם באים,
יש שעה שכולם חוזרים,
שעת ההליכה לקציר.
גם התביישה לחזור לנעמי,
להמשיך לקצור לאסוף את זה היא גם התביישה.
אז היא ישבה שם מבויישת בסככה.
כשהיא יושבת בסככה מגיע בועז והוא רואה נערה בוכה.
כמעט בוכה,
פגועה,
היה אפשר לראות עליה את זה.
והוא לא ידע מואבייה מה מואבייה,
הוא לא התבונן בה.
הוא ראה שיש נערה אחת,
כל הנערות אוספות במרץ ונערה ענייה אחת יושבת ככה.
ובועז היה יהודי פיקח והוא הבין שהיא נפגעה.
לא קטע שהעליבו אותה שם במובן הנמוך שמישהו אמר לה משהו.
היא פגועה.
הוא הבין שכנראה משהו קרה כאן.
מה הוא עשה?
הוא שואל:
למי הנערה הזאת?
למי יש לזה שתי משמעויות.
משמעות אחת,
מאיזה משפחה היא?
אולי יתומה,
אין לה אבא,
אין לה אחים?
למי,
אחרי מי היא הלכה?
איזה קוצר,
אחרי איזה קוצר היא הולכת הנערה הזאת?
ויען הנער הניצב על הקוצרים ויאמר:
נערה מואבייה היא השבה עם נעמי משדה מואב.
זאת אומרת,
היא מואבייה בכלל,
מה אכפת לנו ממנה?
היא לא בסדר,
היא אשמה במה שקרה לה.
לא היה צריך הרבה בשביל עיקום הפנים של בועז ברגע הזה והנער עובר ישר
לתירוץ הבא,
כי נערה מואבייה זה לא משכנע את בועז,
זה לא מתיר לפגוע בה,
היא שבה עם נעמי.
הלאה.
ותאמר:
אלקטה נא ואספתי בעומרים אחרי הקוצרים.
אומר,
היא כנראה נראה לי אולי לקחה דברים גדולים ואז מישהו נתן לה איזה נזיפה
חמורה ולכן היא נעלבה,
אבל מגיע לה.
יש כאן הלכות,
יש כאן כללים,
אי אפשר לקחת עומר.
רצתה לגנוב לך.
עוד עיקום אף.
רואה שגם התירוץ הזה לא עובד ואז מגיע השקר השלישי והשקר השלישי כמובן אחרי
שני הניסיונות הראשונים יצא לו טוב.
ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט.
היא לא,
היא ליקטה והעירו לה אבל לא נראה לי שזה הסיפור.
היא עבדה כל היום,
היא רק עכשיו באה לנוח קצת.
מהבוקר היא עובדת פה ועכשיו היא באה זה שבתה הבית מעט.
בועז הבין את הסיפור.
ויאמר בועז עכשיו הנער הזה נמצא בסככה לידה,
מדברים בקול היא שומעת ויאמר בועז אל רות:
הלוא שמעת בתי,
תקשיבי,
אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותי.
עינייך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן.
וכאן מגיעה הראיה שלי:
הלוא ציוויתי את הנערים לבלתי נוגעך.
אני מעריך שהיה שם בין לבין אולי כינוס שכולם הגיעו לארוחת צהריים לקראת בועז
שבועז הגיע,
כולם באו לכבודו ואז הוא אמר להם גם:
מי שאני אשמע שנגע במישהי מכל הבנות שיש פה וזה לא מעניין אותי מי,
זה הסוף שלו.
אצלי בשדה הוא לא עובד יותר.
שמעתם אותי?
הבנתם?
כן.
איש גיבור חיל,
לא מתעסקים איתו.
הלוא שמעת בתי?
הלוא ציוויתי את הנערים לבלתי נוגעך.
למה צריך להגיד לה ציוויתי את הנערים לבלתי נוגעך?
כנראה אחד הנערים נגע בה.
אני חושב שזה עולה מהפשט.
ויש כאן את הרגישות המופלאה של בועז.
וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים.
ותיפול על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו:
מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנוכי נוכרייה?
ויען בועז ויאמר לה:
הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך
וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום.
היא אומרת:
למה אתה מאמין לי ולא לו?
אז הוא אומר:
אני יודע מי את.
אני שמעתי שאת בחורה,
נערה,
אישה,
לא משנה,
שלא חשבה...
ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום.
ישלם השם פועלך ותהי משכורתך שלמה מעם השם אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת
כנפיו.
ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי ניחמתני וכי דיברת על לב שפחתך.
מה ניחמתני?
היה צריך לנחם אותה,
היא הייתה פגועה,
מלאה בצער,
מלאה בעוגמת נפש.
נכון?
היה צריך מישהו שינחם אותה.
ניחמתני.
וכי דיברת על לב שפחתך ואנוכי לא אהיה כאחת שפחותיך.
אפילו שאני לא,
מה זה אנוכי לא אהיה?
לא הייתי,
לא נהגתי אולי כראוי,
ויכול להיות שהתקרבתי יותר מדי,
וכאן אני מתחבר לרמב"ן קצת אולי.
וזה הסיפור.
ויאמר לה בועז לעת האוכל,
גושי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ,
ותשב מצד הקוצרים,
אבל לא לידם,
כאילו רחוק מהם.
גם פה המגילה מקפדת,
זה לא היה כאן ערבוב,
בסדר?
עם כל זה שהוא קרא לה,
היא רק לקחה וישר הלכה רחוק.
ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר.
ותקם ללקט,
ויצו בועז את נעריו גם בין העומרים תלקט ולא תכלימוה.
לשיטתכם שאמרתם לא אכפת לי,
כאן אני כן מקבל משהו אולי מהרמב"ן,
משמע שהיא כן אולי ליקטה קצת בין העומרים,
אבל זה לא מצדיק,
שום דבר פה לא מצדיק.
וגם של תשלו לה מן הצבטים ועזבתם וליקטה ולא תגערו בה.
ותלקט בשדה עד הערב ותחבוט את אשר ליקטה ויהי כאיפה שעורים.
הייתה שמה כמות מטורפת שלא אמורה להיות בכלל לאף אחד,
כזאת כמות של שעורים בליקוט,
זה רק שני שיבולים פה,
שני שיבולים שם.
איפה שעורים זה איזה...
זה כמות לא קטנה.
ותישא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר ליקטה ותוצא ותיתן לה את אשר הותירה
משבעה.
ותאמר לה חמותה איפה ליקטת היום ואנה עשית?
יהי מכירך ברוך.
היא כבר מיד הבינה עם הכמות הזאת,
זה לא כמות שחוזרים איתה.
רות לא ידעה,
היא חשבה אולי ככה זה,
אבל נעמי ידעה שזה לא כמות שחוזרים איתה מהשדה.
היא הבינה שיש כאן איזה מישהו שיהי מכירך ברוך,
מישהו שדאג לה.
ותגד לחמותה את אשר עשתה עימו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עימו היום בועז.
ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא להשם אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים.
מי לא עזב חסדו את החיים ואת המתים?
השם או בועז?
ברוך הוא זה בועז,
כן?
להשם.
השם שלא עזב חסדו,
ואפשר להגיד ברוך הוא להשם מפני שלא עזב,
או על כך שהוא לא עזב את חסדו את החיים ואת המתים.
ואני חושב שבעניין הזה זה דו-משמעי,
בסדר?
וזה דו-משמעי כשיש משמעות אחת שנעמי מתכוונת אליה,
ויש משמעות שנייה שרות מבינה.
רות מבינה שהיא מדברת על הקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא לא עזב את חסדו את החיים,
אותנו,
ואת המתים,
היא מבינה שהיה...
מה שנעמי מתכוונת,
היא מבינה שיש כאן איזשהו איזושהי התחלה עדינה של התאמה בין בועז לרות.
זה שבועז שם לב אליה,
זה נכון שהוא ראה את כמו שכל מה שתיארנו קודם,
אבל היא הרגישה שהוא יצא מגדרו,
והיציאה הזאת מגדרו של בועז היא הייתה,
גם אם היא לא הייתה מכוונת על ידי בועז לשם קשר עם רות,
נעמי ראתה בזה סימן שיש כאן איזה משהו.
לא עזב חסדו את החיים,
אותנו,
דאג לנו לאוכל,
ואת המתים,
שדואג להם להקים להם שם על נחלתם.
בסדר?
גם בועז השתמש בשתי בשני ביטויים,
בשני ביטויים שהם רומזים.
אחד זה כה תדבקין.
בסדר?
כה תדבקין.
הביטוי לדבוק מופיע לנו בתורה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק
באשתו".
אז לדבוק זה משהו שמתאים לנישואין.
בסדר?
כן,
גם אצל הקדוש ברוך הוא כתוב "ולדובקה בו".
יש עוד מקום?
ולדובקה בו.
כן,
ולדובקה בו ובו תדבקון זה בקדוש ברוך הוא,
אבל מלבד זה זה בין בני אדם זה נאמר ביחס לאיש ואישה.
הוא אמר לה להידבק עם הנערות.
שנייה.
וודאי שהוא אמר לה להידבק בנערות,
ולהידבק בנערות זה במקום אל תדבקי עם הנערים,
או בסגנון שהוא עתיד להגיד לה בהמשך "היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת
אחרי הבחורים".
ותדבקין עם נערות ולא עם נערים.
רות פירשה את בועז בצורה שהיא הייתה אמורה לפרש.
יכול להיות שבועז אפילו התכוון עם הנערים.
בואי תעבדי פה,
אולי תמצאי מישהו,
כן?
אבל בועז לא יגיד "כה תדבקי עם הנערים אשר לי תדבקין" כי זה ביטוי
לא יפה כלפי הנערים.
אז הוא אומר נערותיי,
אבל משתמש במילה תדבקין כדי לרמוז.
יכול להיות שזה לא מה שהוא התכוון,
אבל זו המילה שיצאה לו מהפה,
והמילה הזאת שיצאה רמזה פה משהו לנעמי.
הביטוי השני זה לחסות תחת כנפיו.
זה גם,
היום יש מילים יפות יותר לזה,
זה מתכתב,
ככה אומרים,
שזה מתכתב.
אתם יודעים מה זה מתכתב?
מתכתב עם מה?
"ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה".
הדיבור לחסות תחת כנפי השכינה,
אבל היא רוצה תחת כנפי בועז.
בסדר?
אז שני הביטויים האלה,
גם "כה תדבקין" וגם "תחת כנפיו" רמזו לנעמי שאולי יש כאן משהו.
ברוך ה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים.
ותאמר לה נעמי,
מה הכוונה?
רות עושה פרצוף כזה,
מה זה המתים?
מה קשורים המתים?
אז היא אומרת:
קרוב לנו האיש מגואלנו הוא,
ואני חושב שרות לא העלתה בדעתה עדיין משהו כזה,
אולי יגאל את השדה.
גם לגאול את השדה זה גם חסד עם המתים,
לפחות הנחלה שלהם תצא מיד נוכרים ותחזור ליד ליד ישראל.
ותאמר רות המואבייה,
ויכול להיות שזאת התגובה:
גם כי אמר אליי עם הנערים אשר לי תדבקין.
הוא התכוון שהוא לא רוצה להתחתן איתי,
היא אומרת,
יכול להיות שהיא הבינה את נעמי.
מה,
את חושבת שהוא רוצה אותי?
לא,
הוא אמר לי לדבוק עם הנערים.
נכון שהוא אמר את המילה נערות,
אבל מה שייך לדבוק בנערות?
לדבוק זה דבר ששייך לנערים,
והוא אמר את זה בלשון נקייה.
אז אומרת לה נעמי:
לא,
לא,
לא,
טעית.
הוא התכוון עם הנערות הכוונה תהיי איתם,
הוא לא התכוון תדבקין ולא התכוון זה.
ויש כאן ויכוח אמיתי בין רות לבין נעמי,
האם כשאמר "כה תדבקין עם נערותיי",
האם "תדבקין" סתם ו"נערותיי" דווקא,
או "תדבקין" דווקא ו"נערותיי" סתם.
בסדר?
זה הוויכוח ביניהם.
היא אומרת,
אמר "עם הנערים".
לא,
לא,
לא,
עם הנערות.
אבל רות קיבלה את מה?
את הדברים שאמרה:
אני לא מבינה בזה,
אם את אומרת אני הולכת ככה.
לכן "ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים ותשב את חמותה".
אז זה,
זה לפי איך שאני רואה את הפירוש הזה.
בסדר.
זה מהלך אחד לגבי הצניעות,
הצניעות של רות.
אני חושב שהצניעות של רות בעיקר באה לידי ביטוי במה שכתוב "ותדבק בנערות".
אם ככה אמרו לה,
אז ככה זה.
ותדבק בנערות בועז ללקט ולא יצרה קשר עם אף אחד.
אפילו שהיא יכלה לפרש את דברי בועז אחרת ואולי אפילו צדקה,
אולי אפילו צדקה.
כן.
זה העניין הכללי.
יש נקודות ספציפיות שיש להוסיף פה,
זה קודם כל הסיפור הזה של "איש גיבור חיל".
מה זה גיבור חיל?
גיבור חיל אתה מצפה שיהיה משהו אחרי זה,
נכון?
גיבור חיל זה עם מלחמה תמיד.
אז אם הוא גיבור חיל,
איזה מלחמה הייתה פה?
אין פה שום מלחמה.
אז אני חושב שאפשר לשער,
אפשר לפרש בשתי דרכים.
אחת שאני אוהב להגיד,
ואני חושב שהיא אפילו קצת נכונה,
זה הולך ככה:
יש כלל בספרות ובתיאטרון וכל מיני דברים כאלה,
שאומרים שאקדח שמונח על השולחן במערכה הראשונה יורה במערכה השנייה.
זאת אומרת,
יש דבר שקוראים לו בלשון ספרותית הטרמה,
הטרמה מלשון טרם,
כן?
אתה מספר משהו כי אתה בהמשך הולך לגלות את זה בהמשך.
למשל,
"ולנעמי מודע לאישה",
זה הטרמה,
מספר שהוא קרוב שלה,
כדי שתבין על רקע מה הסיפור ולמה זה כל כך חשוב שהגיעה לשם,
מגואלנו,
בסדר?
הגיבור חיל זה מין הטרמה,
כאילו אתה מחכה לאיזה גבורה שתבוא ולא מגיעה שום מלחמה ושום קרב ושום אירוע.
אז למה,
על מה ולמה מספרת לנו המגילה שהוא היה איש גיבור חיל.
אז פעם אמרתי על דרך המוסר,
שזה מה שאמרו חכמים:
איזהו גיבור?
הכובש את יצרו.
מי זה הגיבור שקובש את יצרו?
מי אמר לך שהגיבור זה זה?
אז יש פסוק במשלי:
טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.
ככה זה המשנה באבות.
אז שם זה לא משמע שזה הגיבור,
זה יותר טוב מגיבור.
טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו יותר טוב מלוכד עיר.
כאילו,
אבל מי אמר שזה הגיבור?
אבל הנה פה יש לנו גיבור,
גיבור חיל!
איפה גיבור חיל?
בפרק ג',
אנחנו רואים שהוא גיבור.
ויחרד האיש וילפת,
ולא חטא.
היה יכול לחטוא והוא לא חטא.
זה הגיבור חיל.
זאת דרך אחת שהייתי אוהב להגיד אותה כשאני מלמד משנה באבות,
אבל כשאני מלמד מגילת רות אני לא כל כך מסתפק בהסבר הזה,
בסדר?
למרות שזה הסבר יפה על דרך המוסר.
אני חושב שיש כאן עוד משמעות.
המשמעות הייתה,
שכיוון שמדובר בימי השעבוד המואבי,
היה תמיד חשש שמואבים יבואו להתנפל על השדה כדי לגזול מיד ישראל את היבול,
ובועז לא חשש והוא התייצב מולם וגם ארגן מה?
ארגן הגנה.
ולכן כבא לקוצרים הוא אמר להם:
השם עמכם.
הביטוי השם עמכם,
אם אנחנו בימי שפוט השופטים,
מה הוא מזכיר לנו?
תפתחו ספר שופטים בפרק ו' פסוק
י"א,
גדעון.
ויבוא מלאך השם,
אותו סיפור,
אנשים לוקחים את הזה,
נכון?
ויבוא מלאך השם וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי,
וגדעון בנו חובט חיטים בגת להניס מפני מדין.
וירא אליו מלאך השם ויאמר אליו:
השם עמך גיבור החיל.
איש גיבור חיל,
השם,
ויאמר לקוצרים:
השם עמכם,
בסדר?
רואים שיש כאן את הביטוי השם עמך,
זה הקדוש ברוך הוא איתך ויצליח את דרכך במלחמה.
גם גדעון בעצמו הוא אומר לו שמה,
פסוק הבא:
ויאמר אליו גדעון בי אדוני,
ויש השם עמנו ולמה מצאתנו כל זאת?
אם השם עמנו כמו שאתה אומר,
אז איך?
האמת שזה פסוק בתורה,
בפרשת שופטים,
ספר דברים.
יש לנו שמה את ה...
היש השם בקרבנו אם אין?
לא לא לא,
בכהן המשיח,
הדברים של הכהן המשיח.
איפה זה?
כן,
בפרק כ'.
דברים כ':
כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך,
לא תירא מהם,
כי השם אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים.
והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם ואמר אליהם:
שמע ישראל,
אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם,
אל ירך לבבכם,
אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו,
כי השם אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם.
לכן כשאומר להם השם עמכם,
הכוונה אם יבואו אלה אל תדאגו,
הקדוש ברוך הוא איתנו.
השם איתנו,
גם פרשת שבוע,
השם איתנו אל תיראום,
ככה הוא אומר,
כלב למרגלים.
אז זה ויאמר השם עמכם,
ויאמרו לו יברכך השם.
בסדר,
הקדוש ברוך הוא יברך אותך.
אבל האמירה השם עמכם עם גיבור החיל היא מלמדת הרבה על האישיות של בועז
ועל הנכונות שלו להילחם.
אם יש נכונות להילחם,
לא תמיד צריך גם את המלחמה בעצמה,
בסדר?
אם האויב יודע שמחכה לו,
מחכים לו לוחמים,
אז הוא לא תמיד יגיע.
וזה מה שקרה אצל בועז:
הנכונות,
ההתארגנות,
היכולת,
האימונים,
אומץ הלב.
הוא גרם לזה שקצרו את הכל,
והכל נשאר,
והכל היה שלהם,
והם לא העזו לבוא.
אז לא,
זה לא צריך את הדרמה.
אז זה ההקבלה,
או הנגדה יותר נכון,
לאלימלך,
בסדר?
שברח.
מי שהיה צריך לעשות את כל זה זה היה אלימלך,
בסדר?
שהוא המנהיג של בית לחם.
הוא היה צריך לארגן את ההגנה,
לא לנטוש.
בועז מילא את מקומו.
גם בועז זה בו עז,
כן?
או בועז.
עז זה חזק,
כי עז גבול בני עמון.
או אצל המרגלים,
כי עז העם,
בסדר?
אי אפשר לעלות אליהם.
הם ילחמו בצורה שלא נצליח לנצח אותם.
אז זה מתאים לשם,
השם מתאים לבועז ובועז מתאים לשמו.
זה עוד הערה ובזה סיימנו את פרק ב',
בסדר?