ספר הכוזרי | הרב יצחק דעי (ישיבת כרם ביבנה)

בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:

1. דיוק אלוקי במצוות — בניגוד לסברא אנושית שהיא יחסית ומשתנה, המצוות נקצבו במידת דיוק אלוקית המאזנת באופן מושלם בין צורכי הגוף והנפש.

2. המצוות אינן סמלים — המצוות אינן רק "סמלי זיכרון" אלא פעולות ממשיות (חכמת הקודש הפועלת) שמשנות את האדם ואת המציאות ומרוממות אותם.

3. ייחודו של עם ישראל — הביטוי "ישראל אשר בך אתפאר" מלמד שהקב"ה מתגאה בעמו ככלי להופעת שכינתו בעולם, למרות היותם בשר ודם.

4. אור השכל מול אור השמש — בעוד השמש מרשימה בהתמדתה בטבע, "אור השכל" והאמונה שהביאו ישראל לעולם הוא גילוי אלוקי נעלה וחשוב הרבה יותר.

5. ישראל קדמו לתורה — התורה ניתנה דווקא בשל סגולתם המיוחדת של ישראל; מעלת העם היא שגרמה למעלת נבואתו של משה רבנו.

6. מעשים ולא רק רגשות — הקשר לאלוהות אינו מתבטא בתנועות גוף חיצוניות או בכוונות ערטילאיות, אלא במעשים מצוותיים מוגדרים (מצוות מעשיות).

7. מסירות הנפש בעלייה לרגל — מועדי העלייה לרגל נקבעו דווקא בזמני השיא החקלאי כדי לבחון את ההתמסרות של האדם לקב"ה על פני פרנסתו.

8. מסרן הכתוב לחכמים — לצד המסגרת האלוקית המדויקת, ניתנה לחכמים הסמכות לקבוע פרטי הלכה בתחומים מסוימים, כגון מלאכת חול המועד.

9. ה"ריסטרט" הכלכלי ביובל — מצוות היובל היא מנגנון אלוקי ייחודי המונע פערים חברתיים קבועים ומשיב את הסדר הכלכלי לנקודת ההתחלה.

10. דירה בתחתונים — מטרת המצוות היא להשכין את שם השם בעולם הזה, כך שדרך עם ישראל ומעשיהם יכירו הכל את בורא עולם.

What is ספר הכוזרי | הרב יצחק דעי (ישיבת כרם ביבנה)?

שיעורי הרב יצחק דעי שליט"א בישיבת כרם ביבנה

נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE

לתרומות: https://www.kby.org/hebrew/support-us/

טוב,

אז בעצם בפסקה נ' החבר,

בעצם שזה רבי יהודה הלוי,

אומר את הנקודה היסודית והחשובה.

חברים שם בסוף,

מה,

מה קורה?

מה זה פה,

שכונה?

לא הבנתי.

אז אומר החבר את אחד הדברים היסודיים ביותר בעבודת השם וזה:

התורה האלוקית אינה מעבידה אותנו בפרישות אלא בשיווי.

אז דיברנו על זה.

ואת אלה הדברים אני מדלג לשורה שתיים,

ארבע,

שש,

הששית מלמטה:

את אלה הדברים גם כן לא הניחה תורתנו מופקרים אלא מדויקים,

מפני שאין ביכולת בשר ודם לחלק את תועלות כוחות הנפש והגוף ולקצוב מה שראוי

לנו מן המנוחה והפעולה ושיעור כמה תניב הארץ אשר תשבות בשמיטה וביובל וינתן ממנה

מעשר וזולת זה.

וציווה על שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ והכל זכר ליציאת מצרים וזיכרון מעשה

בראשית מפני ששני העניינים האלה קשורים זה לזה.

בעצם מה הוא רוצה לטעון?

האדם מצד היותו אדם הוא מוגבל והוא לא יודע לקצוב לעצמו מנוחה ופעולה והוא

לא יודע לקצוב לעצמו דברים שיזכירו לו את יציאת מצרים.

כן,

לו יצויר שזה היה נתון לאדם עצמו,

נגיד שהיו אומרים לך:

אליאור,

אתה תחליט מתי יש שמיטה.

בסדר?

אז אתה יכול להגיד סברא:

בואנה אולי כל שלוש שנים,

כל חמש שנים,

כל עשר שנים.

זה לא מדויק.

דברים כאלה צריכים לבוא מאת הבורא יתברך,

הקדוש ברוך הוא שברא את האדם הוא יודע את חסרונותיו ואת מעלותיו.

יש דברים שהקדוש ברוך הוא משאיר לבני אדם.

זה מושג הלכתי שנקרא מסרן הכתוב לחכמים.

בטח שמעתם את זה פעם,

אני מניח.

מה זה מסרן הכתוב לחכמים?

זה שהתורה נותנת את המסגרת ונותנת לחכמים את היכולת להחליט את הפרטים.

לדוגמא,

מלאכת חול המועד.

התורה אומרת לגבי חול המועד "מקרא קודש יהיה לכם" אבל היא לא אומרת מה

מותר ומה אסור,

וחכמים אומרים:

יש איסור עשיית מלאכה בחול המועד אבל יש כמה דברים שמתירים אותם:

דבר האבד,

צורכי רבים,

מעשה הדיוט,

אוכל נפש,

כל הדברים.

ובעצם יוצא שלמי שסובר שמלאכה בחול המועד זה דאורייתא,

יש שיטות כאלה,

יש מחלוקת גדולה בראשונים,

אבל לסוברים שזה דאורייתא אז יוצא שלתפור כפתור בחולצה זה מותר כי זה מעשה

הדיוט אבל לתקן משאבת מים גדולה שאפשר לעשות את זה אחרי החג זה יהיה

דאורייתא,

זה איסור תורה.

כלומר,

המהירות של מדאורייתא לדרבנן תהיה לתקן פנצ'ר באוטו אם זה צורך המועד,

כן,

אני חייב את האוטו כדי לנסוע לא יודע לקנות דברים לחג או ללכת להקביל

פני רבו או משהו כזה,

זה יהיה מותר,

אבל לתקן מכונה שאני לא אמור להשתמש בה בחג זה יהיה איסור תורה.

הקלות הבלתי נסבלת נקרא לזה שמעבירה אותך ממותר לאסור במוחלט היא ממש משהו שנתון

לחכמים.

אז יש דברים,

אני לא אומר,

יש דברים שניתנו לסברת בני אדם אבל המסגרת של הדברים או רוב המצוות של

התורה זה חייב לבוא במדויק מאת האלוה.

ואם יש דברים שהם כאילו נתונים לסברות של בני אדם אז אנחנו יכולים להגיע

לכל מיני דברים,

כמו שדיברנו עליהם,

בעבודת השם שמתחילה מהאדם זה יכול להגיע לכל מיני פעולות וכל מיני דברים שהם

מרחיקי לכת ועלולים גם לפגוע בחיים של האדם באופן עקרוני או בחברתיות וכולי.

וציווה על שביתת זה וראינו.

עכשיו למצוות יש,

המצוות אינן סימבולים,

כך כותב מרן הרב זצ"ל.

הוא יצא נגד כאלה שאמרו שהמצוות הן סמליות.

אין להגיד מי אמר את זה,

מפאת כבודו אני לא אגיד מי אמר את זה,

שהמצוות הן סמלים.

אבל הרב זצ"ל כתב:

המצוות אינן סימבול.

זה לא סמלים.

זה לא משהו שרק מזכיר לך.

המצוות פועלות.

חכמת הקודש הפועלת.

יש פסקה באורות הקודש שמדברת על חכמת הקודש הפועלת,

דהיינו.

כל הדברים שהקדוש ברוך הוא ציווה,

כל המצוות שאנחנו עושים,

זה פועל במציאות,

זה משנה אותי,

זה הופך אותי להיות אדם טוב יותר,

אדם גדול יותר,

מחובר יותר לקדוש ברוך הוא,

מחובר יותר לעם שלי,

מחובר יותר להיסטוריה של עם ישראל,

לעתיד של עם ישראל.

טוב,

בוא נתקדם.

פה הוא ממשיך לדבר על השבת שדיברנו עליה כבר.

אני חושב שפחות או יותר את הפסקה הזאת אנחנו כבר או שכבר דיברתי עליה

בעל פה או שכבר קראנו חלקים ממנה.

אבל מה שחשוב פה זה הסוף של הפסקה שהוא מדבר על למה הקדוש ברוך

הוא נתן לנו את המצוות ואת התורה כאשר בסופו של דבר הוא רוצה להיות

לנו למלך,

ואז הוא אומר משפט שמדליק את המלך הכוזרי.

תראו מה הוא אומר:

ויש אשר נכתבה לנו וחויבה עלינו להאמין בה ולשבח ולהודות עליה באהבת עולם אהבתנו,

על התורה,

כדי שנצייר בנפשנו שהתחלה ממנו לא מאיתנו.

כמו שנאמר בבריאת בעלי החיים למשל שהם לא בראו את עצמם אלא השם יצרם

ושכללם כאשר ראה החומר הראוי לצורה ההיא,

כן היה הוא יתעלה הממהר והמתחיל להוציאנו ממצרים להיות לו לצבאות והוא יהיה לנו

למלך,

כמו שאמר אני השם אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים.

כבר כאן בפסוק הזה אנחנו רואים שיש כאילו איזה צורך של הקדוש ברוך הוא

בנו שזה דבר שלא יכול להיות,

אבל המכה בפטיש זה הפסוק הבא:

ולא זו בלבד,

כבר אמר גם ישראל אשר בך אתפאר.

כביכול הקדוש ברוך הוא אומר אני מתפאר בכם,

אתם בשבילי מקור להשראה,

חס וחלילה להגיד את המשפט הזה אבל בתור הלצה,

בתור אולי מליצה יותר נכון.

ופה אומר הכוזרי:

רגע חרגת.

אמר הכוזרי:

כבר חרג כאן המאמר חריגה גדולה ומחלה המליצה מחילה רבה שיהיה הבורא מתפאר בבשר

ודם.

במילים אחרות אומר נראה לי אתה קצת יצאת מהסדר,

אם נשתמש בלשון מהר"לית,

יצאת פה מהסדר.

אתה פה אמרת פה משהו שהוא לא הגיוני,

הוא לא נכון,

אולי אפילו זה פחיתות כבוד לקדוש ברוך הוא.

אתה חושב שהקדוש ברוך הוא מתפאר בך?

זה קצת,

לא קצת,

זה חריגה.

עונה לו החבר,

אמר החבר:

האם היה זה קל עליך בבריאת השמש?

כלומר אם הקדוש ברוך הוא היה משתבח בשמש,

אין זה היה קל בעיניך?

אמר הכוזרי:

כן,

מפני עוצם רשמיה,

מפני שהיא אחרי אלוהים הסיבה בהוויה.

כלומר היא קשורה פה להמשכיות החיים.

זאת אומרת הקרבה של כדור הארץ לשמש,

הדיוק בקרבה של כדור הארץ לשמש הוא מה שיכול להכיל פה את החיים,

שהכדור הארץ לא בעצם יקפא מקור ופשוט ייעלם,

כאילו הכל ימות פה אם לא יהיה את החום ואת האור של השמש.

אז אני יכול להבין בשמש,

יש לה במיוחד מה שהם הבינו בעבר שהשמש היא גם סוג של מלאך שהוא

יודע את הבורא יתברך,

כמו שהרמב"ם חשב שכל הגלגלי השמיים הם מכירים את בוראם ויודעים אותו יותר ממה

שבני אדם יודעים את בוראם.

ככה חשבו פעם וזה נסמך על הפסוק בתהילים השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו

מגיד הרקיע.

עד שלפני כ-500 שנה הגיע קופרניקוס וגילה שכל גלגלי השמיים הם דוממים,

הם לא אין בהם שום שום דעת ושום תבונה ושום בינה.

אבל זה לא אומר שחלילה יש טעות בתורה.

זה היה המדע,

זה ככה המדע חשב וחכמי ישראל למדו לפי המדע של כולם.

טעו בזה.

זה לא חלק מעיקרי האמונה כן אם השמש היא,

פשוט חשבו כך שהשמש והירח והכוכבים עוד יותר חשובים שאנחנו לא יודעים עליהם בגלקסיות

נוספות וכולי הם יודעים את הבורא כמו מלאכים.

זה לא משהו מעיקרי האמונה.

זה משהו ידיעה מדעית ששילבו אותה בתורה.

זה כתוב בהלכות יסודי התורה.

היה איזה תלמיד חכם גדול אחד שאני לא אזכיר את שמו גם שאמר שאפשר

לא ללמוד שני פרקים בהלכות יסודי התורה,

אפשר למחוק אותם מהרמב"ם,

כך הוא אמר.

אני לא הייתי אומר את זה אבל הוא אמר את זה.

טוב לא משנה,

תלמיד חכם עצום,

בסדר לא משנה.

כן.

למה אם הוא אומר שהוא כן כאילו הכוזרי אומר אני בסדר שהקדוש ברוך הוא

יתפאר בדברים אלה כמו השמש?

בוא נגיד,

הבני אדם הם יצורים שדי יכולים לבייש את עצמם ואת כל האנושות בבחירות שלהם,

במעשים שלהם,

בתאוות שלהם.

בני אדם זה דבר,

בבן אדם שאין לו תשועה.

בסדר?

אל תבטחו בנדיבים,

בבן אדם שאין לו תשועה.

האדם יש בו המון המון חסרונות והם גם ניכרים.

גורמי השמיים הם,

אנחנו יודעים שהם חפצים דוממים,

אבל הם,

הם לא משתנים,

הם לא יכולים לעשות לעצמם בושות.

בסדר?

אתה יכול מחר בבוקר לקום קצת יותר מאוחר לתפילה,

ואז וואי,

זה זה,

לבוא לבית מדרש,

להניח תפילין,

זה...

אופס,

וזה...

השמש לא תאחר בשנייה את הזריחה שלה,

כי אין לה בחירה לעשות את זה.

במידה מסוימת,

יש לשמש איזושהי מעלה על בני אדם.

המהר"ל גם מדבר על זה ב'תפארת ישראל',

שהם קבועים לעשות את רצון קונם.

הם קבועים לעשות רצון קונם.

אין פאלטות,

אין פאדיחות.

מה שנקבע,

כך יהיה.

זה מרשים מאוד מאוד.

השמש היא מרשימה.

היא כל הזמן עושה את אותו דבר והיא משתתפת פה בבריאה,

ואפשר לסמוך על זה.

בסדר?

אני יכול להגיד לך:

כמו שמחר תזרח השמש,

ככה אני אשלם לך את ההלוואה.

אז אתה אומר לי:

תשמע,

אם זה ככה,

אז אני סומך עליך.

כן,

רגב?

אם זה ככה,

אז כל דבר יהיה אז כאילו ככה מאוד מאוד מרשים.

גם מים שזורמים ממקום גבוה למקום נמוך זה מאוד מרשים.

גם אבן שהיא נשארת דוממת.

אני שומע מה שאתה אומר,

אבל אני חושב שכשמדברים על משהו שהוא מחוץ לכדור הארץ,

משהו שאין לך נגיעה אליו,

משהו שאתה לא משתמש בו ומנצל אותו לצרכיך האישיים,

יש לו מעלה יתירה.

אני חושב שזה הכוונה פה.

משהו שהרבה יותר גבוה,

משהו שאתה לא יכול להתקרב אליו בכלל.

השמש,

אם תתקרב אליה במרחק של,

לא יודע,

תקנו אותי,

מיליון שנות אור,

לא יודע,

משהו כזה,

אתה מתאדה.

נכון מה שאני אומר או לא?

מי פה מכיר?

מי פה מהפילוסופים?

לא,

השמש לוקחת מה,

איך עושים אצלנו?

שמונה דקות.

האור שמונה דקות להגיע לכאן.

שבע דקות.

שמונה דקות.

כמה סנטימטרים קרוב יותר והיינו נמסים.

מה זה אומר מבחינת ההתקרבות שלי לשמש,

באיזה שלב אני מתאדה?

תדבר איתי פרקטיקה.

שני קילומטר קדימה מכדור הארץ,

היית כבר במאות מעלות.

לא,

אם כדור הארץ היה זז,

לא עם האדם.

פני השמש,

שני קילומטר מחוץ לאטמוספרה.

טוב,

בוא נעצור פה את הדיון,

יצאתם חומוס.

חשבתי שתגידו לי תשובה מדויקת,

וזה לא עבד.

פעם הבאה תבואו תעשו שיעורי בית.

מקווה שאם אני אשאל שאלה ברשב"א,

אז יהיה יותר טוב.

מקווה בשבילכם.

אבל בוא נמשיך.

אותך כבר שמענו.

נמשיך הלאה.

למה המרחק שלנו מכדור הארץ לא משתנה והיינו פשוט ניצלים בחלק ששמול השמש?

אתה שואל?

לא,

אני אומר.

מה אתה אומר?

גם במרחק שלנו מול השמש,

אם כדור הארץ לא היה מסתובב והחום היה מתפזר כל הזמן,

והיה עוצר במקום,

אז אחרי כמה זמן השמש פשוט הייתה שורפת את כל מה שנמצא באזור הזה.

וואו.

זאת אומרת,

אפילו במצב עכשיו,

אם זה היה יותר זמן,

נגיד מה,

אם נגיד כדור הארץ היה עוצר נגיד לאיזה?

הירח זה ככה.

הירח,

צד אחד שלו הוא רותח,

והצד השני הוא קפוא.

ברצינות?

אתה רואה?

למה,

לא הבנתי.

פה,

הוא נותן לך פה...

זה מה שאתה אמרת גם?

שני קילומטר קדימה,

כולם נמסים.

בסדר,

אבל הוא הסביר לי,

הוא הסביר לי את זה יותר טוב,

מה אני אעשה?

כן,

רגב,

כן,

רצית להגיד משהו,

נו?

למה אי אפשר למחוק את הדבר הזה ברמב"ם?

למה אי אפשר?

עזוב,

אני לא עכשיו אכנס.

בסדר,

אני לא אכנס.

בוא,

בוא,

אתה יודע מה?

בוא נעשה עסק.

תסיים את כל הרמב"ם,

ואחרי זה תוכל לא ללמוד את שני הפרקים האלה.

אבל רמב"ם,

אבל כל הרמב"ם קודם.

ללמוד את כל הפרקים האלה וללמוד...

אמרתי,

תלמד את הכל חוץ משני הפרקים,

ואז תבוא,

אני אגיד לך אם ללמוד אותם או לא.

אם לעשות סיום.

בסדר?

יאללה,

יש לך כמה פרקים,

לא?

בשביל לסיים.

זהו,

ככה אתה...

אז אומר החבר,

אז בשמש הקדוש ברוך הוא יכול להתפאר,

אומר כן.

השמש היא מרשימה יותר מבני אדם וזה נכון.

אין מה לעשות.

עד כמה שאתם זה,

אתם לא מרשימים כמו השמש.

אנחנו,

אנחנו בני אדם בסוף.

אז אומר עכשיו,

אומר הכוזרי:

כן,

מפני עוצם רשמיה,

מפני שהיא אחרי אלוהים הסיבה בהוויה.

הוא גם הגזים קצת,

אבל בסדר.

ובאו בגללה הסתדרו הלילה והיום,

פרקי השנה,

כל החיים שלנו מסודרים על פי השמש.

יש לילה,

יש יום,

יש חורף,

יש קור,

יש עונות השנה,

יש תקופה,

הכל זה לפי השמש.

אז בוודאי שהשמש זה משהו שהקדוש ברוך הוא יכול להתפאר בו.

השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע.

אבל למה שיתפאר בנו?

בעם ישראל?

כמה שאנחנו טובים וחשובים,

למה שיתפאר דווקא בנו?

ופה אומר רבי יהודה הלוי את הפאנץ' ליין.

אז הוא ממשיך לשבח את השמש,

המלך,

ויתהוו המחצבים והצמחים,

בעלי חיים ובעורה הבהיר יהיו הראייה והגוונים הנראים.

ואיך לא תהיה בריאתה תפארת לבורא אצל המדברים?

המדברים הכוונה אנשים החשובים,

השכלתנים,

הפילוסופים.

אמר לו החבר ועוד פעם הוא מפיל אותו בפח,

האם אין אור השכלים יותר עדין ונעלה מאור הראות?

האם לא היו יושבי תבל בעיוורון ובכפירה קודם בני ישראל,

זולת היחידים אשר הזכרנום?

הייתה מהם כת שאומרים שאין בורא,

יתרה מזו שאין חלק מן העולם יותר ראוי להיות נברא מלהיות בורא והכל קדמון.

וכת אומרים שהגלגל הוא הקדמון ובורא הכל ועובדים אותו.

וכת טוענים שהאש היא עצמות האור והפעולות החזקות והמופלאות והיא שראויה שתיעבד,

ושהנפש היא אש.

וכת עובדים זולת אלה,

השמש והירח והכוכבים,

צורות בעלי חיים נתלות בצורות הגלגל.

וכת עובדים מלכיהם או חכמיהם וכולם מסכימים שאין נראה בעולם רושם ופועל יוצא מן

המנהג והטבע,

עד שהמתפלספים אשר עיונם דק ודעתם זכה והודו בסיבה ראשונה שאינה דומה לשאר הדברים

ואין כמותה,

סברו בהיקשם שאי אפשר שיהיה לה רושם בעולם ובייחוד בפרטים שמעלים אותו ומרוממים אותו

מידיעתם קל וחומר משיחדש בהם חידוש,

עד שיזדכך הקהל ההוא שהיה ראוי לחול האור עליו,

האור האמיתי,

לא האור של השמש,

ועשות המופתים לו ולשנות מנהגי הטבע.

זה כל הניסים שנעשו,

הקהל ההוא זה עם ישראל במדבר,

ונראה עין בעין כי יש לעולם מושל ושומר ומנהל,

יודע הגדול והקטן וגומל על הטוב ועל הרע והחלה הישרה ללבבות וכל מי שבא

אחריה לא יוכל לצאת מעיקריה.

גם הדתות האחרות שבאו אחריה וסילפו אותה אבל סוף סוף על העיקריים שלהם הם

פחות או יותר נשארו,

עד ששבו היום כל באי עולם להיות מודים בקדמות לאל ובחידוש לעולם ומופתם על

זה בני ישראל ומה שנעשה להם ומה שעבר עליהם.

אומר לו החבר,

מי יותר עיוור,

מי שלא רואה את אור השמש או מי שלא רואה שיש בורא לעולם?

תענה לי אתה,

מי הוא העיוור?

חמישים ושמונה מיליון קילומטר.

חכה שנייה עכשיו,

אני באמצע השוונג,

אתה מספר לי עכשיו קילומטרים?

זה בדיוק הנקודה.

מתעסק לי עם קילומטרים.

לא,

בסדר,

הכל בסדר.

וואס?

זה המרחק שאתה נמצא.

הכל בסדר.

חמישים ושמונה מיליון קילומטר מהשמש אני נשרף.

חמישים ושמונה מיליון.

מיליון קילומטר.

בסדר.

עם חליפת חלל לא משנה לא יעזור.

ייתן לך עוד מטר.

סבבה.

טוב,

בסדר.

אז תבינו מה מדובר.

זה מסביר את האמינא למה לשבח את השמש.

אומר החבר,

הוא בדיוק עשה לו שחמט.

הוא עשה לו שחמט.

אומר לו ישראל אשר בך אתפאר.

אומר לו מה ישראל אשר בך אתפאר?

בני אדם קרוצי חומר,

ילוד אישה,

ממה באת?

אתה יודע מאיפה באת?

מי אתה?

אז ישראל אשר בך אתפאר,

אז במי כן?

בשמש?

אוקיי.

אתה נותן מקום ושל כבוד לאור ולחום ולמבנה כדור הארץ ולפרקי השנה וזה.

אמר מה כל זה שווה?

הכל זה כעפר ואפר,

כחרס הנשבר,

כקש נידף אם העולם לא יודע שיש בורא לעולם.

העולם הגיע למצב לפני אברהם אבינו,

תסתכלו הלכות יסודי התורה פרק א',

הלכות עבודת כוכבים ומזלות פרק א'.

זה לא מהפרקים שהם,

בסדר,

זה פרקים שעדיין צריך,

עדיין,

עפר לפומי.

זה אחד מהפרקים שהוא יסודי ביותר.

פעם שאלו את הרב דרוקמן זצ"ל,

מה להתחיל?

ממה להתחיל?

אז אתם רוצים לכתוב?

זה הרבה.

אמר בשיעור א',

כל הכוזרי,

שמונה פרקים,

איגרות הראיה,

רמב"ם הלכות יסודי התורה,

הלכות עבודת כוכבים ומזלות פרק ראשון,

בסדר,

הלכות תשובה,

ועוד כמה דברים.

איפה אתם עומדים?

לא רק שמונה פרקים,

כל הקדמות הרמב"ם,

שלושת הקדמות שלו.

בסדר.

ישראל כבר עבר את כל זה,

לא?

עוד לא?

אבא שלך לא אמר לך?

טוב,

בסדר.

שנה הבאה יש לנו,

אני מגלה לכם ספוילר,

אנחנו עובדים על זה,

היום התחלנו לעבוד על זה עם ראש הישיבה.

אנחנו הולכים לעשות סדר של שיעורי אמונה עם מגוון יותר גדול ממה שיש היום,

עם עוד ספרים ועוד רבנים.

אני כבר עובד על זה הרבה זמן אבל לא תמיד זה,

ויהיה פה אפשרות יותר רחבה.

זה מתנה שאנחנו עושים לצבא.

לא,

זה הולך להשתנות לתמיד ואז כשאתה חוזר מהצבא יהיה לך.

בסדר?

אנחנו...

איך איך?

שיעור בשב שמעתתא?

שוב במה?

בשב שמעתתא.

יכול להיות גם.

זה לא מפריע.

יהיה גם.

זה תמיד יש,

אתה יכול לעשות חבורות עם ר"מים וזה עם אברכים על שב שמעתתא.

שב שמעתתא יהיה.

בסדר,

לא אומר.

אבל אני רק אומר לך מה זה.

בסדר,

יובל אחרי זה,

אחרי זה.

מה מה אתה צריך יובל?

אחרי זה תספר לי.

רציתי לדעת מה,

מי מגיע,

איזה רבנים מגיעים?

עוד לא סגרנו איתם עדיין.

יש לנו כל מיני,

צריך גם שהם יהיו זמינים לזה.

גם השיעורים של חמישי בלילה אנחנו משדרגים אותם.

אנחנו מתחילים להביא כוכבים.

לא רק...

תביא את הרב אמנון יצחק.

אני חושב שהוא לא בשעה כזאת,

בגיל שלו,

בשעה כזאת זה לא יפה להביא אותו.

לא מדבר איתך על...

רבנים יותר צעירים שיותר קל להביא אותם.

בסדר?

הלאה.

רבותיי,

אומר לו החבר,

נפלת בפח.

אור השכלים,

אור הנפש,

אור האמונה,

הוא האור האמיתי.

ואם ישראל מביאים את העולם והראשון שבהם,

אבי האומה הישראלית הלא הוא אברהם אבינו עליו השלום,

הוא הביא את העולם לראות באור השם,

אז בוודאי ישראל אשר בך אתפאר.

בוודאי שיש מה להתפאר בעם ישראל,

אם הם כמובן עושים רצונו של מקום.

יש מה להתפאר בהם.

אמר הכוזרי,

אכן זה פאר גדול.

תודה רבה,

באמת תודה שאישרת.

וביאור שווה לב.

ובצדק נאמר לעשות לו שם עולם,

ותעש לך שם כיום הזה,

ולתהילה ולשם ולתפארת.

זה השם של הקדוש ברוך הוא בעולם,

זה בעצם קידוש השם.

מה זה קידוש השם?

נתאווה הקדוש ברוך הוא שתהיה לו דירה בתחתונים,

בעולם הזה.

זה מדרש תנחומא.

מדרש תנחומא וזה חב"ד מאוד...

היום ההילולה של הרבי מליובאוויטש.

ג' בתמוז.

יום פטירתו,

פטירתו של הרבי מליובאוויטש.

בסדר?

צריך לדעת את זה,

לא הסתלקותו,

פטירתו.

וזה יארצייט.

כמו שיש יארצייט של רבי שמעון בר יוחאי ושל הרב קוק ושל רבנים שנפטרו,

כי הם לא קיימים,

הם קיימים בעולם הבא,

אבל בגוף הם לא קיימים,

וזה חשוב להגיד את זה.

אז הוא מאוד מאוד...

הרבי זה משהו ש...

נעשה עוול לרבי,

אני אגיד לכם,

נעשה לו עוול בגלל שהוא היה מגדולי העולם בכל תחום בתורה,

בנגלה ובנסתר,

מדהים מי שיקרא קצת דברים שהוא כתב יוכל להבין.

נעשה לו עוול בגלל אלה שחשבו שהוא חי וזה,

וקצת פספסו אותו במידה מסוימת,

אבל יש בו דברים נפלאים.

אז בוא נחזור אלינו.

אז אמרתי שבחב"ד הם מאוד חוזרים על המשפט הזה של נתאווה הקדוש ברוך הוא

שתהיה לו דירה בתחתונים.

הכוונה שכל מה שאנחנו עושים,

הפעולות,

הם גורמים לזה ששמו של הקדוש ברוך הוא מתפרסם בעולם הזה,

על ידי ישראל,

על ידי ישראל.

איך אומרת הגמרא במנחות?

בסוף מנחות.

הגמרא אומרת,

נדמה לי בדף ק"י.

הגמרא אומרת,

ממקום מסוים,

מקרטיגיני ועד סוף העולם מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמיים.

ויש מקומות שלא מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמיים.

אז הרב צבי יהודה היה תמיד מדגיש,

מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמיים.

למה לא כתוב מכירים את הקדוש ברוך הוא?

אז הוא אומר שהדרך להכיר את הקדוש ברוך הוא זה דרך ישראל.

להכיר את הקדוש ברוך הוא לא דרך ישראל זה הכרה שכלית יבשה,

פילוסופית.

להכיר את הקדוש ברוך הוא דרך עם ישראל זה להורות שיש לקדוש ברוך הוא

גם רצון בעולם הזה.

בסדר?

הוא חפץ בעם מסוים ובמעשים מסוימים.

אנחנו חוזרים בדיוק להתחלה של הכוזרי לפי העניין הזה.

טוב.

אמר החבר:

הלא ראית,

עכשיו הוא רוצה קצת להעמיק בדבר הזה,

הלא ראית איך פתח דוד בשבח התורה כאשר הקדים את תיאור השמש?

זה מזמור י"ט.

מזמור י"ט זה מזמור שדיברו בו הרבה,

גם המהר"ל בתפארת ישראל הוא מקדיש לו כמה פרקים,

וגם הרב צבי יהודה היה מדבר על מזמור י"ט למדינת ישראל,

שזה היה בדיוק בשנה ה-19.

באותה שנה הדרשה שהוא נתן בליל יום העצמאות במרכז הייתה מזמור י"ט למדינת ישראל.

ושם הוא שאג את השאגות של איפה חברון שלנו,

איפה שכם שלנו,

אנחנו שוכחים את זה?

וממש ימים ספורים אחר כך,

שבועיים אחר כך,

פרצה מלחמת ששת הימים ואז חזרנו לחברון ולשכם.

וזה אמרו שזה שלושה שבועות,

ואמרו שזה ממש נזרקה בו רוח הקודש באותם מילים שהוא אמר כי אף אחד

לא הבין.

אומר ישבו שם אנשים,

נגד הרב זלמן מלמד ועוד המון,

לא הבנו מה הוא רוצה.

מה הוא צועק על זה?

מה זה קשור?

הוא דיבר על יום העצמאות וזה,

ואז הוא התחיל לצעוק איפה חברון שלנו,

איפה שכם שלנו?

אומר התלמידים,

התלמידים הכי מובחרים של הרב צבי יהודה,

אלה שהיום הם בני שמונים פלוס,

חלקם גם נפטרו,

הרב דרוקמן,

אבל אומרים זה היה,

הם היו בהלם.

מה אתה רוצה?

תשמח,

תדבר על יום העצמאות וזה.

התחיל לדבר כאילו הוא ראה פה איזה משהו שהולך לקרות,

שהולך להיות בעם ישראל.

אז זה מזמור י"ט.

מזמור י"ט בתהילים שאנחנו אומרים אותו בכל שבת בפסוקי דזמרה של השבת.

כן?

גם אשכנזים אומרים את זה?

כן.

אז זה מזמור שאנחנו אומרים אותו בפסוקי דזמרה של שבת,

השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע,

שבו נוצר הבלבול בעצם,

שחשבו שהשמים,

מה שאמרתי לכם מקודם לגבי גרמי השמים.

שמה יש חלוקה ברורה יניב בין החלק הראשון של המזמור שמדבר על גרמי השמים

לבין החלק השני של המזמור שמדבר על שבח התורה.

אוקיי?

על היחס ביניהם.

שנייה יובל,

שנייה.

אומר הריה"ל:

הלא ראית איך פתח דוד בשבח התורה כאשר הקדים את תיאור השמש?

מזמור השמים מספרים.

מה הוא אומר לו?

מה שאמרתי לך עכשיו זה לא אני המצאתי,

זה דוד המלך.

זה מה שהוא אומר לו.

הרי הוא לקח אותו לאדם,

ישראל אשר בך אתפאר,

ואז אומר לו מה,

מה אתה מתפאר?

אתה חרגת.

אומר לו אז רגע,

ובמה יש לי להתפאר?

בשמש?

כן,

בשמש!

וזה...

אומר יופי,

נפלת בפח,

כי בדיוק זה מה שדוד עשה.

הוא הביא את מזמור השמים מספרים כבוד אל,

השמש,

הוא מדבר שמה,

והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח,

מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו.

מדובר פה על השמש.

אתם יודעים שמדובר על השמש,

כן?

ואז פתאום אחרי שמונה פסוקים,

בום!

תורת השם תמימה משיבת נפש,

עדות השם נאמנה מחכימת פתי,

פקודי השם ישרים...

אתה אומר לעצמך זה שני פרקים שונים.

פרק אחד,

תחתוך את זה באמצע,

תעשה שני פרקים.

מה זה קשור אחד לשני?

פה מדבר על גרמי השמים,

על שבח של הקדוש ברוך הוא ששולט בכל צבא השמים,

והחלק השני זה על התורה.

תגיד,

פרק על התורה.

אומר לא הבנת,

מה שעניתי לך עכשיו,

אומר החבר לכוזרי,

זה בדיוק מה שדוד עשה בפרק הזה,

בפרק י"ט.

זה הייחודיות.

ומה?

אומר בהתחלה הוא בא ואומר שמש,

ירח,

איזה דברים גדולים!

ואז הוא אומר כל זה לא שווה כלום אם העולם לא מכיר בבוראו.

אנשים הם עיוורים,

הם עיוורים והם נכים אם הם לא מכירים את הבורא.

אז מה זה עוזר כל אור השמש?

למי השמש תאיר?

לקופים ולפילים?

השמש צריכה להאיר לאדם חכם,

לאדם שמכיר את בוראו,

ששווה שהשמש תזרח בשבילו.

אז זה מה שהוא אומר.

כאשר הקדים תיאור השמש במזמור השמים מספרים כבוד אל ותיאר היקף אורה וזכות גרמה,

גרמה זה העצם שבה,

גרמי השמים זה העצם,

הדבר עצמו.

יושר דרכה,

יפי מראה,

וסמך לזה אומרו תורת השם תמימה משיבת נפש ומה שבא אחריו.

כאילו הוא אומר,

כאילו הוא אומר אל תתפלאו על התיאורים האלה.

כלומר,

זה לא שלא להתפעל,

בוודאי שצריך להתפעל מהטבע,

אי אפשר שלא.

אי אפשר שלא להתפעל מהטבע.

תצא לטבע,

תראה את הירוק,

תראה את הפרחים,

תראה את הקשת,

תראה את העננים,

את השמיים,

זה מוסיף לאדם הרבה.

הרמב"ם אומר שככה מגיעים לאהבת השם.

הרמב"ם אומר איך מגיעים לאהבת השם?

מתוך שהוא מתבונן בבריאה ורואה את כל הדברים היפים ואת כל המציאות,

ואז הוא מתמלא באהבת השם,

אומר וואו מי ברא את כל זה?

מי עשה את כל זה?

איך הקדוש ברוך הוא עשה את כל זה בצורה כל כך מופלאה?

יונתן,

איתנו,

נכון?

יופי.

ומה שבא אחריו,

כאילו אומר אל תתפלאו על התיאורים האלה.

לא הכוונה אל תתפלאו בכלל,

אלא אל תחשבו שזה הסוף,

שזה העיקר,

שהגענו למנוחה ולנחלה.

לא,

כל זה זה רק מקפצה,

כי התורה היא יותר...

יותר גלויה ובהירה ומפורסמת ונעלה ומועילה.

ולולי בני ישראל לא הייתה תורה.

היה אפשר להגיד גם ההפך:

לולי תורה לא היו ישראל,

כלומר,

היו ישראל אבל הם לא היו מגיעים למעלה הגדולה שלהם.

אבל מה שחשוב כאן זה שהתורה לא הייתה ניתנת אם ישראל לא היו בעולם.

התורה לא הייתה ניתנת לשום עם אחר כי אף עם לא ראוי לקבל את

התורה ובטח שלא להנחיל אותה לרבים.

זה השאלה הגדולה שמה שהרבה מהוגי דעות מדברים על זה,

לדוגמה הרב סולובייצ'יק מדבר על ברית גורל וברית ייעוד אם קראת את המסה הזאת

ועל הבדל בין בחירת נח לבין בחירת אברהם.

אתה למדת הרב סולובייצ'יק קצת?

למדו פה?

אז הוא מדבר על זה,

מדבר שנח נברא בגלל שהוא היה צדיק,

אבל אברהם נברא לא בגלל שהוא היה צדיק.

לא כתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא בחר באברהם בגלל שהוא היה צדיק.

כתוב שהקדוש ברוך הוא דיבר עם אברהם ואמר לו:

בוקר טוב,

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

רגע,

הלו,

מה?

ואילו נח כמה הקדמות:

אלה תולדות נח,

נח איש צדיק.

קודם כל רגע לפני כן בסוף פרשת בראשית,

הפסוק האחרון של פרשת בראשית הלוא הוא:

ונח מצא חן בעיני השם,

תודה רבה,

ונח מצא חן בעיני השם.

בקיצור מתחילים לתת לך פה הקדמות,

יש פה בנאדם עם מידות טובות,

צדיק וזה,

ואז ויאמר השם אל נח קץ כל בשר בא לפני.

זה בגלל המעשים הטובים,

זה סיבה ותוצאה.

אבל אם הקדוש ברוך הוא היה בוחר באברהם,

עכשיו זה לא שאברהם לא היה עם מעשים טובים חלילה,

זה התורה שבעל פה מוסיפה את זה,

אבל בתורה שבכתב לא כתוב שהקדוש ברוך הוא בחר באברהם בגלל מעשיו הטובים.

אם זה היה ככה אז הבחירה הייתה בחירה שעלולה להשתנות כי ברגע שהוא יפסיק

לעשות מעשים טובים חס וחלילה אז הבחירה תיעלם,

כמו שהנצרות חושבת שכשאנחנו מפסיקים לעשות דברים טובים או שאנחנו מפסיקים לעבוד את השם

אז הקדוש ברוך הוא אומר:

לא,

זהו אני לוקח את זה ממך.

כאילו זה משהו מקרי,

זמני,

תלוי מצב.

זה לא ככה.

הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל,

למה?

ככה,

כי הוא רצה ואין לזה הסבר אחר,

זה ההסבר הטוב ביותר.

למה זה ההסבר הטוב ביותר?

כי זה מראה שהמעשים שלנו,

אנחנו חלילה אם נעשה מעשים לא טובים אנחנו נענש וגם נענשנו,

לא צריך להסביר לכם,

אבל הקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל הוא בלתי מנותק והוא לא

יכול לעבור לעם אחר.

לכן זה בלי סיבה,

כי אם הסיבה תשתנה אז גם התוצאה תשתנה.

אין סיבה.

לא משנה מה תעשה אתה קשור לקדוש ברוך הוא.

תרצה או לא תרצה זאת המציאות.

עכשיו הוא בא וממשיך שישראל,

לולי ישראל לא הייתה תורה,

לולי בני ישראל לא הייתה תורה.

ועוד,

כי לא ניתנה להם מעלה בגלל משה אלא להפך,

ניתנה למשה מעלה בגלל העם.

זה פרשת שבוע אגב.

למה זה פרשת שבוע?

בוא נראה נשמע מכם,

למה זה פרשת שבוע?

בפרשת השבוע אנחנו בעצם עומדים על דילוג של שלושים ושמונה שנה.

הרי אתם יודעים ששלושים ושמונה שנה לא היה דיבור אל משה במדבר.

לא היה.

התורה לא מתארת שום דבר שקרה בשלושים ושמונה השנה הללו.

התורה מתארת את השנה הראשונה במדבר,

את השנה השנייה במדבר והופ את השנה הארבעים במדבר.

מסתיימת פרשת חוקת התורה פרשת פרה בסוף פרק י"ט ואז מתחיל פרק כ'.

איך מתחיל פרק כ' בפרשת חוקת?

מי יודע?

ויבואו בני ישראל מדבר צין ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה לשתות,

משהו כזה.

אני לא רוצה להגיד את הפסוק במדויק כי דברים שבכתב אי אתה רשאי וגו'

תירוצים של רבנים.

בקיצור אל תקנו את זה,

אל תקנו את זה.

בקיצור אתה מבין זה נקרא לערבב.

פעם איזה תלמיד אחד ניסה לערבב אותי,

אמרתי לו אתה באת לערבב את הבלנדר?

מה אתה בא לעשות עכשיו?

מה אתה חושב?

טוב בסדר,

קיצור בוא נמשיך הלאה.

אז ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין,

מתי?

שנה שנת ארבעים,

תסתכלו שם בפרשים,

ברש"י,

באבן עזרא,

שכלו מתי מדבר.

שלושים ושמונה שנה לא היה דיבור אל משה.

למה לא היה דיבור אל משה?

כיוון שישראל היו נזופים בגלל חטא המרגלים היו נזופים.

אז מי קודם למי?

צריך לחשוב משה רבנו הפסיד שלושים ושמונה שנה של דיבור ישיר.

הקדוש ברוך הוא.

בגלל עם ישראל.

הוא יכול להגיד:

מה,

תראו מה בגלל העם הזה אני מפסיד נבואה,

ונבואה של משה זה לא נבואה רגילה כמו שנגיד יש לכם,

כן?

נבואה של משה זה אספקלריא המאירה,

כמבואר ביבמות דף מ"ט עמוד ב',

ורש"י שם דיבור המתחיל אספקלריא.

זה משהו אחר לחלוטין.

זה "פה אל פה אדבר בו".

הוא הפסיד את זה שלושים ושמונה שנה.

שלושים ושמונה שנה הוא הפסיד את זה.

למה?

בגלל שישראל לא ראויים.

אז מי תלוי במי?

משה תלוי בעם.

לפי מצב העם,

כך יהיה מצב הנביא ומצב התורה.

אז הוא אומר פה משפטים חזקים ביותר,

קצת לא מקובלים היום נגיד,

אבל זו האמת.

לולי בני ישראל לא הייתה תורה,

לא ניתנה להם מעלה בגלל משה,

אלא

ניתנה למשה מעלה בגלל העם.

כי האהבה,

הנה עכשיו אני אתן לכם שנייה,

שנייה.

כי האהבה אמנם יניב,

הגם נכבוש את המלכה עמי בבית?

מילא היית בשורה של שם של המגניבים.

בסדר,

אבל אני לא רוצה חלילה לפגוע.

אז אם כן,

אומר החבר:

כי האהבה אומנם הייתה בהמון זרע אברהם,

יצחק ויעקב.

האהבה,

אהבה זה לא משהו שיש לו סיבה,

סיבה רציונליסטית.

ובחר במשה להגיע הטוב להם על ידו.

ואנחנו איננו נקראים אומת משה,

כמו שחשב מנדלסון,

גרמנים בני דת משה,

או כמו שחשבו כל מיני משכילים בכל מיני מקומות בעולם.

אנחנו בני דת משה,

זו הטעות שלהם.

אנחנו לא בני דת משה.

התורה אומנם "זכרו תורת משה עבדי",

בסדר,

התורה נקראת על שם משה,

אבל העם לא נקרא על שם משה.

בסדר?

אנחנו העם של אברהם,

יצחק ויעקב.

והבחירה בהם היא בחירה שהיא אבסולוטית,

שהיא לא ניתנת לשינוי.

ברגע שאתה קורא לעצמך "אני בני דת משה",

זה כבר פתח לרפורמות ולכל מיני דברים.

אלא אומת השם,

כמו שנאמר "עם השם",

"עם אלוהי אברהם".

ואין מורים על העניין האלוהי דקדוק הביטויים ונשיאת הגבות,

הנה נשיאת הגבות זה מי שעושה כך בשיעור,

והעלמת אישוני העיניים בבקשות ובתחנונים,

והתנועות והמאמרים אשר אין אחריהם מעשים,

אלא הכוונות הטהורות אשר מורים עליהם מעשים,

שמטבעם שהם קשים על האדם,

אבל הוא עושה אותם בתכלית התשוקה והאהבה.

הליכה למקום מיוחד מכל המקומות,

והחגיגה שלוש פעמים בשנה,

ומה שכרוך בזה מן הטורח וההוצאות,

ומקיימה בתכלית השמחה והגילה.

פה הוא מדבר על המצוות המעשיות,

שצריך לעשות מצוות מעשיות ולא רק אמירות ותפילות וכל מיני פעולות של העלמת אישוני

העיניים וכל מיני תופעות כאלה שעושים אנשים בשעת התפילה וכולי,

יש כאלה שמוחאים כפיים וכל מיני דברים כאלה ולא משנה.

אומר:

לא,

לא,

לא,

דברים כאלה שאין אחריהם מעשים.

זה לא,

לא על זה אנחנו בונים.

אין מורים על העניין האלוהי דקדוק הביטויים ונשיאת הגבות והעלמת אישוני העיניים,

לא,

אלא הכוונות הטהורות אשר מורים עליהם מעשים.

לא רק כוונות.

וזה מחזיר אותנו עוד פעם למשפט המכונן:

כוונתך רצויה לפני האלוה אך מעשיך אינם רצויים.

צריך מעשים,

צריך מעשים,

גם כשלא בא לי.

קשה לי להגיע.

אתם יודעים הרי שהעלייה לרגל בשלוש פעמים בשנה,

זה בדיוק הזמנים שהם לא מתאימים לחקלאי לעלות.

זה הזמנים הכי קשים לעלות.

התורה ציוותה דווקא לעלות בזמן שהחקלאי צריך להיות בשדה.

זה בדיוק הזמן שבו הפרנסה שלו מגיעה לשיאה.

האסיף,

הקציר,

זה בדיוק השיא.

אתה מבקש ממני לעצור הכול ולעזוב הכול ולעלות לרגל לשבוע שלם?

הרי אם היינו שואלים חקלאי מתי כדאי לעלות לרגל,

היה אומר:

תשמע,

חשוון,

כסלו,

טבת,

שבט,

אין לי מה לעשות.

אני זורע,

חורש,

זורע וזהו,

וזה צומח,

אני לא עושה כלום בזמן הזה,

אני חופשי בזמן הזה,

אני לא צריך לעבוד בשדה.

פה אפילו חודש אני מוכן להיות,

לעלות לרגל,

לישון בשק"ש בעזרה,

אין לי בעיה.

אבל מה אומרת התורה?

מה אומרת התורה?

דווקא בזמן שאתה בשדה באוספך את גורנך ואת יקבך,

דווקא בקציר,

בזמן קציר השעורים,

בזמן קציר החיטים,

בזמן קטיף הפירות שזה חג השבועות,

תעצור הכל,

תזרוק את הקלשון,

תכבה את הקומביין ותעלה להר השם.

למה דווקא עכשיו?

עד כדי כך התורה ידעה שזה קשה שהיא אמרה,

יש ביטוי בתורה,

יש פסוק בתורה:

ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני השם אלוהיך שלוש פעמים בשנה.

וואס איז דאס?

ולא יחמוד איש את ארצך?

אומרת לך התורה בזמן הזה עלולים לבוא לסטים.

כאילו הבן אדם אומר זה בדיוק הזמן שיכולים לכסח אותנו,

לקחת את כל הפירות,

לקחת את כל החיטים.

אומרת התורה אל תדאג,

אני מודיעה לך חגיגית,

חגיגית,

כן כי זה חג,

לא יחמוד איש את ארצך יובל,

לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לעלות לבית השם.

כי אני רוצה לראות את ההתמסרות אומרת התורה,

בדיוק בזמן הלא מתאים מבחינת הביזנס,

מבחינת מה שנקרא המאני טיים,

תעזוב הכל ותראה את הכמיהה שלך והתמסרות שלך לקדוש ברוך הוא.

זה הנקודה,

כמיהה לא תמיהה,

כמיהה.

אוקיי,

אז אם כן אני צריך לסיים למצוא פה מקום שאפשר לסיים בו אבל זה

לא יסתיים עד סוף הפסקה.

אז ממשיך ואומר,

עכשיו הוא בא ומונה את כל המצוות המעשיות שיש בהם טרחה והוצאות אבל מקיימה

נו בתכלית השמחה והגילה.

הפרשת מעשר ראשון,

מעשר שני,

מעשר עני,

ראיון,

עזיבת התבואות,

עזיבת התבואות על זה דיברתי,

אוקיי?

עזיבת התבואות בשמיטה וביובל,

גם בשמיטה וביובל.

הוצאות השבתות והמועדים ושביתתם,

נתינת הביכורים והבכורות ומתנות כהונה וראשית הגז וראשית עריסותיכם,

מלבד הנדרים והנדבות,

מלבד כל מה שהוא חייב על כל זדון וכל שגגה והשלמים וכל מה שהוא

חייב מן הקורבנות על המקרים אשר יקרו לו מן הטומאות ועל כל עדה שתהיה

אצלו וכל זיבות וכל צרעת,

וזולת זה הרבה.

כל זה בציווי השם יתעלה,

לא סברא ולא התחכמות.

ואין ביכולת בשר ודם לשער זה על סדרו וערכו.

חוזר קצת ל-נ',

למה שדיברנו מקודם,

מבלי חשש שיפול בפגם כאילו חילק ישראל ושיערם ושיער יבול ארץ ישראל בעצמם בעלי

חיים ושיער שבט לוי וציווה במדבר החסיה מדעתו כי כשיסודר היחס הזה יישארו בני

ישראל בעבודתם לא יחסר להם דבר.

ולא יגיע עניין אל דלות השבט או משפחה במה שקבע גם כן שהכל ישוב

בשנת היובל כאשר היה בשנה ראשונה חלוקת הארץ.

זה בעצם הריסטרט שקורה פעם ב-50 שנה שכל אחד חוזר אל הנחלה שלו,

שזה סטארט-אפ יהודי.

אין את זה בשום מקום.

פעם ב-50 שנה כל אחד חוזר לנחלתו כדי שלא ייווצרו מעמדות,

שלא יהיה לך איזה אחד טריליונר שהצליח להשיג כל כך הרבה נכסים ואחד דלפון.

אומר לא,

בסוף אם זה נחלת אבות,

כן אם זה נחלת אבות,

בסוף כל אחד חוזר לנחלת אבותיו.

יש איזה ריסטרט כזה פעם ב-50 שנה.

זה דבר תחשבו על זה כלכלית זה פשוט אדיר הדבר הזה.

היום זה לא היה יכול לקרות,

כאילו שיבוא המשיח בעזרת השם זה יקרה אבל היום לא יחשבו על זה כי

אנשים רוצים כל הזמן עוד כסף ועוד כסף ועוד לגדול אז...

בנוסף על חילוקים ודקדוקים שלא יכילום גיליונות יראה מי שיתבונן בהם שאינם עצות בשר

ודם,

ישתבח מסדרם.

לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.

נשאר הסדר הזה בשתי הממשלות כמו אלף ושלוש מאות שנה ואילו הלכו העם בדרך

הישרה היה נשאר כימי השמיים על הארץ.

אבל בגלל שאנחנו לא עשינו את רצון השם לכן לצערינו זה לא המשיך אבל

ברוך השם חזרנו לארצנו ואנחנו מתכוננים לקראת הגאולה השלמה.

פעם הבאה אנחנו מתחילים מ-נ' ז'.

בסדר?

תזכור.

ומי שרוצה לשאול שאלות אפשר עכשכשיו.

כן,

שכחתי את השם שלך אבל רגע אני אזכר,

ריישטיין משהו כזה.

מה השם הפרטי?

משה.

מי עוד רוצה לשאול?

יובל,

אבל בסדר הסתדרת.

ו...

גם הסתדרת.

לא,

בוא.

אז מה?