הירשם
שתף
שתף
הטמע
בינה מלאכותית עלולה לטעות. יש לוודא מידע חשוב:
1. *מורשת ה"לשם"* — מאה שנים לפטירת *רבי שלמה אלישיב*, בעל ה*לשם שבו ואחלמה*, שהיה זקנו של *הרב יוסף שלום אלישיב*. שם המשפחה אומץ על ידי חתנו, *רבי אברהם*, שהיה שקדן עצום וזכה לבן יחיד לאחר שבע עשרה שנות ציפייה.
2. *גדול המקובלים* — *בעל ה"לשם"* נחשב בדורו ובדורות שאחריו לגדול המקובלים, וספריו מהווים מבוא יסודי ושיטתי ל*חכמת האמת* כפי שנתגלתה בכתבי ה*אריז"ל* ותלמידו ה*מהרח"ו* בספר *עץ חיים*.
3. *חובת לימוד הנסתר* — בשונה מגישות המסתייגות מלימוד ה*קבלה*, *בעל ה"לשם"* סבר כי כל אדם מישראל מחויב לעסוק בכל חלקי התורה, כולל הנסתר, וכי לימוד המבואות בספרו יכול להוציא ידי חובה את מי שטרדותיו מרובות.
4. *שיטת לימוד למדנית* — למרות העיסוק ברזי עולם, דרכו של *בעל ה"לשם"* (כשיטת ה*גר"א*) היא לימוד עיוני ומסודר הכולל קושיות, תירוצים ובירורי שיטות, בדומה ללימוד חלק ה*נגלה*, תוך תפיסת המושגים המופשטים כמציאות רוחנית ממשית.
5. *ענווה מול גדלות* — למרות היקף כתיבתו העצום והמעיין המתגבר של חיבוריו, התייחס *בעל ה"לשם"* אל עצמו כ"קנה ביד הכותב", בענווה מופלגת, ונהג להתפלל "כתינוק" ללא כוונות גלויות, כדרכם של גדולי עולם המסתירים את השגותיהם.
6. *עולם התוהו והתיקון* — אחד מיסודות תורתו עוסק בפירוש קבלי לפסוקי "מלכי אדום" שבפרשת וישלח (שמות לו, לא), המייצגים את שבעת העולמות שנשברו (*עולם התוהו*) ואת המלך השמיני, הדר, המייצג את המציאות הנוכחית (*עולם התיקון*).
שיעורי הרב איתיאל סופר שליט"א בישיבת כרם ביבנה
נהנתם? חשוב לנו לשמוע מכם! לחצו כאן כדי לשלוח מייל: https://tinyurl.com/thanksHE
השבוע היה מלאו מאה שנה לפטירתו של הרב רבי שלמה אלישיב או אלישוב. במקור זה נכתב אלישוב, שזה צורת הכתיב הישנה של המילה. כידוע הוא היה הנכד שלו המפורסם, הרב אלישיב זצ\"ל, הרב יוסף שלום אלישיב. למעשה הרב אלישיב הפוסק המפורסם שנפטר לפני 14 שנה בתשע\"ב, היה נכדו, לא הנכד בן בנו אלא בן בתו. החתן שלו, רבי אברהם, הוא אימץ את שם המשפחה של אשתו, של חמיו בעצם, ומשם ואילך כל הדורות, הנכדים הנינים וכולי שמרו את שם המשפחה הזה. אבל הרב אלישיב הנכד מוזכר בספריו של הרב שלמה אלישיב, הוא נקרא בעל הלשם, כן? שם סדרת ספריו. הוא היה ידוע כמקובל גדול הסבא, אני מדבר כרגע על הרב שלמה אלישיב שמלאו השנה באמת מאה שנה, אז הוא נפטר בתרפ\"ו בגיל 85, 86 משהו כזה. והרב אלישיב מוזכר שם בספרו, באחד מהכרכים שיצאו, חלק מהכרכים יצאו בחייו של הרב שלמה אלישיב. אז הוא כותב שם, הוא היה אז ילד נער צעיר כשהוא נפטר, כשהסבא שלו נפטר, הוא היה בן 16. למעשה למרות שהוא נכד, הבן, סליחה החתן רבי אברהם אלישיב היה הרבה שנים בלי ילדים, הוא ואשתו, 17 שנה עוד בחוץ לארץ בליטא, 17 שנה הם היו בלי ילדים. יש שם סיפור שלם איך בסופו של דבר נפקדו בפרי בטן ונולד להם הבן היחיד שזה הרב אלישיב, הרב יוסף שלום אלישיב. ולכן הפער גילאים ביניהם היה כמעט 70 שנה בין הסבא לבין הנכד היחיד שלו. והוא מוזכר שם בספר בחלק ג', לא בחלק הזה. הספר הזה נקרא הקדמות ושערים, שזה החלק הראשון לסדרה שנקראת לשם שבו ואחלמה. ובאחד הספרים שם בחלק ג' אז הוא מזכיר את הנכד שלו שעזר לו בהעתקה של כמה עניינים. למרות שזה דברים שבאמת עוסקים בעניינים ברומו של עולם, ענייני קבלה, אבל כנראה ששלמה לו, לא ברור אם הוא עסק בהם ממש, הוא רק עזר לו בהעתקה. בכל פנים הוא מזכיר אותו והוא כותב, משבח אותו מאוד, אשרי יולדתו. כבר אז הוא היה מעלה מתנכר נער, היה שקדן גדול. ידוע הרב אלישיב המידה המפורסמת שלו זה ההתמדה והשקדנות בתורה, שחיברו עליו סדרת ספרים שנקראת השקדן, שזה היה הכינוי שלו. אז באמת הסבא הגדול הזה הרב שלמה אלישיב הוא היה מגדולי המקובלים, אפשר לומר בהרבה מאוד מהמקובלים שאחריו כינו אותו כגדול המקובלים של הדור. וסדרת הספרים הזאת שנקראת לשם שבו ואחלמה, קודם כל הספר הזה שנקרא הקדמות ושערים הוא ההקדמה, כשמו כן הוא הקדמה ושערים מבוא לתורת הקבלה. ובחרתי את ההקדמה הזו כי היא באמת יותר פשוטה מבחינת ההבנה שלה. גם יתר ההקדמות לספרים הנוספים בסדרה הם קצרות יותר ורק בתמצית מדברות על מה שהספר כל כרך וכרך הולך לעסוק בו, וכאן זו יותר הקדמה כללית לנושא של לימוד קבלה. אז באמת נושא שאין לנו יד ורגל בו, יש את הביטוי המפורסם של החתם סופר שכתב אין לנו עסק בנסתרות. אבל בכל אופן, בכל אופן יש פה אני חושב חשיבות לדבר גם על התחום הזה בתורה כפי שהוא מציג את הדברים. ותוך כדי גם נוסיף עליו בעצמו, על חייו, וקצת ננסה לבאר פה את המושגים שהוא עוסק בהם בצורה כמובן שטחית ולא עמוקה. אולי עוד שתי מילים כהקדמה, הוא כבר בצעירותו עסק בקבלה כבר בליטא, הוא נולד בליטא ורוב ימיו הוא היה שם בחוץ לארץ, ובתרפ\"ב הוא עלה לארץ. כתוב פה למטה בביוגרפיה הקצרה הזאת תרפ\"ד, ככל הנראה זו טעות. באחד המקורות ראיתי שכתוב פ\"ד, אבל התלמידים והחתן שלו כותבים תרפ\"ב. הוא חי למעשה ארבע שנים בירושלים. כאן הוא הכיר את הרב קוק זצ\"ל גם כאן כשהרב זצ\"ל כבר היה בארץ, אבל גם עוד עיקר ההיכרות שלו הייתה בליטא. הרב קוק היה ממש תלמיד חבר שלו. הוא היה צעיר ממנו במשהו כמו 24 שנה. הוא נולד בתר\"א והוא תרכ\"ה. אבל הוא היה. למד אצלו כחברותא בענייני קבלה ומאוד מאוד העריך אותו. אומרים שבהספד על הרב אלישיב, אז הרב קוק ממש פרץ בבכי וקרא לו \"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו\", מאוד מאוד העריך אותו. למרות שהיו ביניהם מחלוקות מסוימות בנוגע לאופן לימוד הקבלה, שאולי נזכיר בהמשך. אז באמת נתחיל כמו שאמרנו בספר הזה של הקדמות ושערים, יצא לפני חמש שנים בהוצאה חדשה. זו מהדורת צילום מהמהדורה שכבר יצאה בחייו, אחר כך מהדורות צילום נוספות, ובתשפ\"א הרב מנחם מקובר, מי שמכיר, עוסק הרבה בענייני המקדש, לו הרבה ספרים בענייני המקדש, והוא גם מקובל, עוסק, יש לו כמה ספרים בענייני קבלה, אז הוא הוציא ספר הקדמות ושערים עם פירוש, עם ביאור, אבל בכל אופן זה הצילום מהמהדורה קמא. אז נתחיל את דבריו. הספר הזה הנה הוא הקדמות ושערים לכל מי שחשקה נפשו להיכנס בהיכלי הקודש פנימה, שהוא בתורת חכמת האמת מהאר\"י ז\"ל, אשר בספר הקדוש והנורא עץ חיים, שיצא מפי הרב רבנו חיים ויטאל ז\"ל, שהיה תלמיד נאמן ביתו של האר\"י ז\"ל כנודע. אז זה בעצם הקדמה לחכמת האמת של האר\"י ז\"ל, והחכמה הזאת נמצאת בספר עץ חיים, זו בעצם הספר היסודי של תורת האר\"י ז\"ל, שהוא מפרש בעצם את כמו, אפשר לומר באופן אולי לא מוחלט אבל הזוהר נקרא כמו סוג של תורה שבכתב של הקבלה, ואז הפירוש של האר\"י ז\"ל. היו גם מקובלים קדמונים יותר, הרמב\"ן עסק בקבלה ותלמידיו, חלק מהתלמידים לפחות, והיו מקובלים בדורות הקודמים של לפני שבע מאות, שמונה מאות שנה, בעיקר הרמב\"ן ואילך, ששם הייתה איזושהי התחדשות. ואז עד שבא האר\"י ז\"ל ואז באמת הוא פירש את הדברים בצורה שונה, ולפחות בספרים הראשונים, עץ חיים שזה שוב התורות שהוא העביר לרבי חיים ויטאל. ספר עץ חיים עצמו יצא אם אני לא טועה משהו כמו שמונים שנה אחרי שהדברים נאמרו על ידי רבי שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל, זאת אומרת שתי דורות קדימה. ובספרים הראשונים, בתורות הראשונות שלימד את תלמידיו זה היה ממש ביאור לספר הזוהר. הדברים המאוחרים יותר שנאמרו מפי האר\"י ז\"ל, ששוב כתב רבי חיים ויטאל, ויש לו גם תלמידים נוספים, הם היו כבר הוספות שלו על דברים שלא בהכרח, זאת אומרת אין להם עוגן בהכרח בזוהר אלא גם הוספות, שוב הדברים כמובן מתבססים בסופו של דבר על מקורות קדומים יותר, אבל הסברים נוספים וחדשים ודברים שנתגלו לאר\"י ז\"ל בעצמו. רבי חיים ויטאל הוא הידוע בתור התלמיד המובהק של האר\"י ז\"ל, אבל יש לדעת שיש למשל רבי ישראל סרוג גם היה מגדולי תלמידיו של האר\"י ז\"ל, ויש לו שיטה קצת שונה בכמה וכמה עניינים. אבל הוא מתמקד, זאת באמת הכותרת שלו, הוא מתמקד בעצם בתורת האר\"י ז\"ל כפי שיצאה מידיו של המהרח\"ו, רבי חיים ויטאל. וכפי שנראה בהמשך הוא לא מזכיר חוץ מהגר\"א, הוא לא מזכיר עוד מקובלים נוספים, כי באמת הדרך שלו הייתה, השיטה של קבלת האר\"י ז\"ל כמובן, שזה היום כל המקובלים זה קבלת האר\"י ז\"ל, אפשר לומר כמעט כולם, והביאור על פי דרכו של הגר\"א, בשונה למשל מדרכו של הרש\"ש, רבי שלום שרעבי, שיש לו שיטה שונה. אני אומר כרגע את הכותרות ואולי טיפה יותר ננסה להסביר מה שנספיק. והנה ימצא בעזרת השם יתברך מהם בספר הזה הקדמות רבות, הן מה שנוגע לתורת האר\"י ז\"ל בכלל והן לכמה חמורי מתנייתא דאית בהו בפרטי הדברים, כלומר דברים עמוקים שיש בהם בפרטי הדברים באופן כללי בעניין של תורת הקבלה. וכן רמזנו בו גם כן כמה דברים הנוגעים לעמקי סודות הדרושים מדרושי העץ חיים. יש כידוע דרושים שגם כן רבי חיים ויטאל כתב שקשורים למשל למועדים, לכוונות התפילה, לכל סדר יומו של האדם וכדומה, שבהם גם כן המקובלים עסקו בהם רבות. ובכלל מובן הלבשנו הדברים כולם בלישנא קלילא ובמילים פשוטים המתקבלים על כל לב גם למי שאינו רגיל בהם עדיין. אז באמת הוא היה חלוץ בעניין הזה של ממש לכתוב ספר שכל כולו הקדמה ומבוא לתורת הקבלה. ויתר כפי שהזכיר בהמשך, יתר ספריו בסדרה הזאת שנקראת \"לשם שבו ואחלמה\" הם כבר יהיו יותר להיכנס לתוך העניינים עצמם. אז בהמשך הוא יזכיר את אותם הספרים שהוא מתכנן לכתוב, שרובם ככולם כבר היו כתובים ורק היה חסר להם את עבודת הדפוס להוציא אותם לאור בפועל. אני לא אמרתי, השם לשם שבו ואחלמה, הוא בהמשך כותב שזה רומז לשמו לקראת סוף ההקדמה, ויש כאן כמה רמזים בשם הזה. דבר ראשון באמת השם שלו נמצא בתוכו, שלמה. לשם שבו ואחלמה, יש פה את הה' של אחלמה, אבל זה הרובד הפשוט. יש גם, זה עיקר הרמז שגם בשערים של הספר אפשר לראות שהדגישו את המילים לשם שבו ואחלמה, את האות השנייה בכל אחד מאבני החושן, ש', ב' וח', זה שלמה בן חיים. חיים חייקל זה היה השם של אבא שלו, אז זה גם רומז רמז נוסף לשם. ויש פה עוד עניין נוסף שיכול להיות שאחד התורמים, מישהו שרצה לשער, אחד מבני דורנו שרצה לשער, יכול להיות שהוא קרא לזה גם השם הזה כי אחד התורמים שבעצם נתן לו את האפשרות להוציא את זה לאור עולם, היה קראו לו רבי עובדיה לחמן. זה היה השם שלו, אז האח-למה יש פה אולי רמז לשם הזה. יכול להיות שכן יכול להיות שלא. אבל רמז כן נוסף שסביר להניח שהוא כן התכוון אליו, זה שהוא כותב בסוף שהוא היה מצאצאיו של רבי שמשון מאסטרופולי. גם כן היה מקובל גדול לפני משהו כמו 400 שנה, אחרי הדור של האריז\"ל. מי שמכיר, בערב פסח יש סגולה, בעיקר אצל הספרדים אני חושב שנוהגים לומר אותה, של רבי שמשון מאסטרופולי, למרות שהוא היה אשכנזי אבל דווקא זה נכנס יותר אצל הספרדים, אז זה מופיע בהגדות של פסח או במחזורים של חג הפסח. זה בעצם ביאור בדברי האריז\"ל לעניין עשר המכות. יש שם איזה שהוא רמזים של שמות, כאילו דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, והרמזים של הראשי תיבות האלה והמסתעף, אז של רבי שמשון מאסטרופולי. הוא היה, אז הוא מיוחס אליו, מיוחס אליו. ורבי שמשון מאסטרופולי לספריו בקבלה הוא קרא על שם שבט דן. דן ידין עמו, דן ידין יש לו ספר, ומחנה דן. הוא אמר שהוא מנשמתו של שבט דן, של דן. ולשם זו האבן בחושן של שבט דן. יכול להיות שגם יש כאן רמז לעניין הזה. מה העיר של דן כשכבשו? לשם. יפה. אז זה בעצם ההקדמה. הספר הזה הוא הקדמה כמו שאמרנו. ואז אומר, גם מי שאינו רגיל עדיין בדברי הקבלה ימצא אותם מבוארים היטב. כלומר הסדר, מי שכבר כן בתוך העניינים יבין את הסדר למה זה מסודר בצורה כזו, למה הביאור של עניין מסוים הוא לפני העניין הבא אחריו וכולי. כי הוא באמת ניסה לעשות את זה בצורה מאוד מאוד יסודית, להתחיל ממש מהיסודות ולהתקדם צעד אחר צעד. בהמשך הוא יזכיר שלא תמיד, לא בהכרח שהלומד בספר יבין את מה שהוא למד בלי ההמשך, כי לפעמים יש כדרכם של ספרים שלפעמים משתמשים במושגים מסוימים שעדיין לא התבארו כל צורכם כי חייבים להשתמש בהם כחלק מצורת הכתיבה, ואחר כך הדברים יתבארו בהמשך. אז אומר לא להירתע מחוסר הבנה שנובע מדבר כזה. המשיך טיפה, וכבר קיוויתי להשם יתברך שמו שכל מי שמשתוקק לטעום טעם עץ החיים להיות מהשרידים אשר השם קורא ימצא רב תועלת מהספר הזה. וגם שהוא קטון לכמותו כי רוב דברים כלולים בו מהכל. המעיין כאשר ימוד מראשו לסופו יהיה לו מבוא גדול בחכמת האמת בכלל, עד שנראה לי כמעט שכל מי שאי אפשר לו להעמיק בחכמת האמת כראוי ולקבוע כל יום עת וזמן ראוי לזה מחמת ריבוי טרדותיו בחפצי שמיים ומוכרחים אליו, הנה יכול לצאת ידי חובת לימוד חלק הנסתר בעסקו בספר הזה. הוא תכף ידגיש יותר וירחיב בעניין הזה של חובת לימוד חלק הנסתר. זאת אומרת, מי שעסוק בלימודים אחרים, לפחות הספר הזה שהוא מבוא לחכמת הנסתר הוא יוכל לצאת ידי חובה. ומה גם כי אחר שיטעום טעם נועם זיו דרך עץ החיים ויאירו עיניו ממנו, הנה אין ספק שימצא לעצמו על כל פנים עת וזמן לעסוק בזה בקביעות בכל יום ויום גם כן. עכשיו באמת ידוע שכבר הפוסקים כבר דנו בזה וכתבו על הנושא של לימוד תורת קבלה, חכמת הקבלה, מאיזה גיל וכדומה. בדיוק השבוע קיבלתי תשובה, שו\"ת בית נאמן חלק ד' של הרב מאזוז זצ\"ל, שלפני זמן מועט מלאו י\"א חודש לפטירתו, אז חודש ה-11, אז יש לנו שם תשובה ארוכה על זה גם כן, לא כל כך ארוכה, תשובה מקיפה על עניין של לימוד חכמת הקבלה, מאיזה גיל אפשר להתחיל. יש כל מיני אומרים גיל 20, יש כאלה אומרים גיל 40. וודאי שהבסיס לכל השיטות וכולם מסכימים, שמי שמילא כרסו בש\"ס ופוסקים זה דבר שצריך להיות בסיסי. כלומר קודם כל לעמול בחלק הנגלה של התורה. אפשר כמובן מושגים מסוימים שאפשר יחסית בנקל ללמוד אותם ולהבין אותם, אז... אפשר גם ללמוד במקביל, זה לא בהכרח שזה חסום לגמרי. הוא למשל כותב שם שהוא מביא שם כמה וכמה דעות שכבר בגיל עשרים אדם יכול לגשת לעניינים האלה שם בשו\"ת בשו\"ת בניימן, ויש בזה דעות שונות. בכל מקום ודאי שבשלב מסוים בחיים יש לזה מקום, יש מקום לעסוק בתורה הזו. יש אחד מהמקובלים של הדור שלנו שנפטר לפני שמונה שנים אני חושב תשע\"ח, הרב שריה דבליצקי, שמעתם עליו? הרב שריה דבליצקי היה בבני ברק, הרבה שנים גר בבני ברק, הוא חיבר מעל שישים ספרים בנגלה ובנסתר, הוא היה באמת תלמיד חכם גדול בכל תחומי התורה, וגם היה ידיד גדול של הרב מזוז, התכתבו הרבה בהלכה. והוא באמת מקובל ממש מגדולי המקובלים של הדור, ולפני חמישים שנה שמלאו בדיוק חמישים שנה לפטירתו של הלשם, אז הוא כתב עליו, הוא כתב עליו איזה קונטרס קטן שנקרא ארי במסתרים. ובקונטרס הזה אז הוא מדבר על השיטה שלו בקבלה קודם כל לעומת שיטות אחרות, אם יש באמת מחלוקת, הוא רוצה לטעון שאין בעצם מחלוקת עקרונית בין השיטות, שאולי טיפה נזכיר בהמשך. והוא כן מזכיר את הנקודה הזאת שחייבים ודאי שחייב להיות קודם כל להעמיק, ללמוד קודם כל את תורת הנגלה כמו שצריך. והוא כותב שהרבה פעמים באמת אנשים נרתעים מלגשת לחוכמת הקבלה במחשבה שזה בעצם רק דקלום, אומר שבעיקר מאשימים בזה את המקובלים הספרדים שהם רק מדקלמים ולא אומרים לא מבינים מה הם אומרים וכולי. אז הוא אומר הטעות זה טעות, והוא כותב שהטעות הזאת נובעת מכך שבאמת המון העם לפעמים יש קטעים בזוהר שקוראים, חנוכת בית קוראים זוהר, גורסים. ושם באמת זה בלי הבנה, וזה היה יותר מקובל אצל הספרדים לעשות באמת חנוכת בית או ברית יצחק, או סדר זקנה ושיבה שאדם מגיע לגיל שישים או שבעים עושה גם כן איזה סדר לימוד. ובכלל תיקון ליל שבועות שזה היה יותר נפוץ אצל הספרדים לקרוא את התיקון, ודאי את החלק של האידרא, אידרא רבא, אידרא זוטא. אידרא רבא קוראים בליל שבועות, אידרא זוטא בליל הושענא רבא שזה החלקים הבסיסיים ביותר של תורת הקבלה. כאילו הזוהר אנחנו כאילו מתייחסים אליו כמקשה אחת, אז זה לא נכון כי יש את הזוהר את חלק יש חלק מהזוהר שזה כמו דרושים של חז\"ל, כמו דרשות חז\"ל במדרשי אגדה. גם בתוכו משולבים הרבה מושגים קבליים. אבל יש את החלק של האידרא. האידרא רבא נמצא בפרשת נשא, שזה הוא נקרא רבא כיוון שהוא הגדול, החלק הגדול יותר. אידרא, הפירוש אידרא הוא אסיפה, גורן. אסיפה של... וזה בעצם רומז לכך שהיו שזה מה שהרבי שמעון בר יוחאי אמר לפני אסיפת תלמידיו, ובמהלך הדברים גם נפטרו כמה חכמים, הוא בעצם ביקש מכל אחד מהחכמים שיאמר דרשה אחת, והדרשה הזו כוונה כנגד אחת מהספירות, מהעשר ספירות או השבע ספירות תחתונות, לא משנה עכשיו המושגים להיכנס לעניינים, אבל זה האידרא רבא. והאידרא זוטא הוא מסודר בזוהר כמדומה לי בספר דברים שמה, בכל אופן הוא פשוט חלק קטן יותר, כלומר מבחינת הכמות הוא קטן יותר. יש ישיבת האידרא מי שמכיר ברובע היהודי, ממש סמוך לכותל, סמוך לכותל הרב גורן הקים אותה. אז אחד הרמזים היה בגלל השם שלו, קראו לו הרב גורן, ואידרא זה גורן. אז ישיבה ללימוד קבלה, הרב גורן עצמו הקים אותה, נדמה לי שכשהוא סיים להיות רב צבאי או אולי אחרי שהוא פרש מתפקידו כרב ראשי לישראל, יכול להיות שזה היה אז תשמ\"ג, והוא הקים את הישיבה אחרי כמה שנים, ואז למדו שם הרבה מהדור שלנו בעיקר מהדור שלנו המקובלים שיש בדורנו. יש שם גם את ישיבת המקובלים בית אל גם כן ברובע, יותר מפורסמת וקדומה. אז בבסיס הבסיס באמת כשאני חוזר למה שאומר הרב דבליצקי, שכשגורסים באמת בצורה כזאת אז בוודאי שזה בלי הבנה בכלל או הבנה מאוד מאוד שטחית. אבל הוא אומר שביסוד של העניין, מי שבאמת לומד בישיבות האלה שלומדים קבלה זה ודאי בעומק, ואולי נקרא שתי שורות מדבריו, יש לי פה את החלק מהחוברת שלו שהוא ככה נדפס בסטנסיל כזה, הדפסתי את זה דרך אוצר החכמה, אז הוא אומר שיש כאלו שמשום מה הוציאו קול דותה שכאילו השיטה הספרדית שהיא שיטת הקדמונים בלימוד הקבלה אינה אלא קריאה בעלמא בלא שום הבנה, לימוד שטחי ללא תועלת וכולי. אומר אמרנו מאיפה זה נובע השמועה הזו. על ידי הוצאת קול זה נרתעים אלו הרוצים לקרבה אל המלאכה לגשת ללימוד הקבלה להיות מבני היכלא דמלכא לטעום מעץ החיים ולחיות ולשבת בצילו, ממילא מנסים אלו הרוצים להתחיל בלימוד או בלימוד להתחיל תכף ומיד אליבא דריקניא בשיטת ההסברים, כלומר להתחיל מיד לנסות להסביר את הדברים לפני שהם. ילמדו את היסודות בצורה מסודרת. דבר שתחילתו וסופו כישלון חרוץ וידיעה משובשת ומבולבלת ביותר בלא כל הסדרים, בלא כל הצלחה, או לפחות בהצלחה מדומה שאינה למעשה ולא כלום. הוא עצמו לא הכיר את הלשם. הוא הרב זילברליבץ נולד בשנת פטירתו, חודש, חודש וקצת לפני פטירתו בשבט תרפ\"ו. אמרנו נפטר לפני שמונה שנים בגיל 92. אליבא דאמת השיטה הספרדית היא שיטת הקדמונים וגם רבנו דהלך בה, הלשם, היא דרך לימוד שאפשר ללמדה ולעסוק בה בדרך למדנית ביותר וכוללת קושיות ותירוצים וחילוקים, יישובי שיטות ובירורי שיטות, ממש ממש כבחלק הנגלה של התורה הקדושה. עדות לכך היא עשרות הספרים שנתחברו על פי כתבי האריז\"ל והרש\"ש בדרך זו על ידי גדולי הדורות, ועדות לכך הוא רבנו בספריו הגדולים והעמוקים שנכתבו כולם בדרך ובשיטה זו, אם כי בהרחבה יתירה ובמידה ידועה. הוא טוען שממש הוא היה גדול המקובלים בדור והוא מהגר\"א לא היה גדול כמוהו, כך הוא כותב בחוכמת הקבלה, שגם הנגיש את הדברים וגם הרחיב אותם וביאר אותם בצורה העמוקה ביותר. אז הוא אומר לכן הרוצה להצליח בלימוד הקבלה לעלות מעלה מעלה צריכים ראשית כול להתחיל בלימודם בדרך הפשטנית הזו, כמובן עם כל הניצול המרבי של כישרונות הלימוד, הפלפול והחילוק והבירור שחוננו בהם איש איש כפי תכונתו וטיבו. אחרי הלימוד באופן כזה במשך ימים ושנים לפי סדר נכון וטוב ושינון מרובה וכולי, אז יכולים לגשת גם לחלק ההסברי, לסגל לעצמם שיטה ידועה כפי נטייתם או לקחת מכל השיטות יחד, כלומר לעשות סינתזה והשוואה וסברות שלהם וכדומה. ואחר כך בהמשך הוא כותב שמי שלא מוצא טעם בלימוד כפי הסדר שהזכרנו וגם אחרי כפותם את רצונם מלשון כפייה קשה להם מאוד להסתגל ללימוד כזה באופן שלימודם קשה להם כברזל ומנסים לחפות צמאונם לרזי אל בניסיון ופנייה ישר לשיטת ההסברים למיניהם, וכמו כן אלו שבכלל אין בנשמותיהם שום נטייה ללימוד הקדוש הזה בכלל עליהם לדעת שחלקם בעיקר הוא דווקא בנגלות התורה הקדושה, ועליהם לגמרי להרפות את ידם מהלימוד הזה בכלל ולהשקיע כל כוחם ואונם בלימוד הנגלה במקום שליבם חפץ. ומסיים את החלק הזה, ומימות עולם ושנות דור ודור היה חלק העוסקים ברזי אל מבין כללות תלמידי חכמים ולומדי תורה מצער באופן יחסי, כנראה שכך קבעה חוכמתו יתברך שמו. אז זה דבר מעניין שזה קצת שונה בהקדמה, בשתי הפסקאות הבאות של ההקדמה נראה שהרב אלישיב הוא פחות, כלומר הוא חושב שכולם צריכים לעסוק בזה. וכאן הוא אומר שמי שבעיקרון בוודאי שצריך להתחיל לנסות, אבל מי שבסופו של דבר רואה שזה לא מושך אותו, כי למה זה יכול באמת לא למשוך? כי באמת הרבה מהדברים הם כשמם כן הם, קבלה. כלומר מי שרגילים בלימוד סוגיות בעיון וסברות, אז הדברים הוא מבין על מה הוא מדבר, כלומר המושגים הם מושגים מהעולם הזה, מושגים ארציים. ובהם אפשר אולי לדון ולדון בסברות בדעת בני אדם, לדון אם זה בכוונת חז\"ל או כוונת התורה בתיקון מצווה במצווה כזו או אחרת וכדומה. מה יסוד המצווה? מה גדר המצווה? מה יסוד המחלוקת בין השיטות וכדומה. אבל כאן הרבה פעמים המושגים בסופו של דבר יש איזה שהוא רף שאתה אומר זהו זה המושג, כלומר אותם מושגים קבליים שאם זה במידות, עכשיו באמת בעולם החסידות הרי הוא מושתת הרבה פעמים על הקבלה, כלומר בוודאי תורת חב\"ד ותורת בכלל תורת הבעל שם טוב בכלל ומשם ואילך, זה מושתת על תורת הקבלה, אלא שהם באמת לקחו מתורת החסידות, לקחו את המושגים הקבליים והפשיטו אותם והשתמשו בהם כמעט רק כמשל והנמשל הוא בעצם הנהגות של הקדוש ברוך הוא בעולם כמובן זה הבסיס, אבל גם מעבר לזה מסרים מסוימים שאפשר לקחת אותם לעולם המעשה. ולכן באמת תורת החסידות תפסה תאוצה. יש איזה שהוא סיפור שפעם שאלו את הבעל שם טוב, ככה אומרים שאחד מהמתנגדים שאל את רבי צבי הירש מזידיטשוב שהיה תלמיד של הבעל שם טוב, אחד מגדולי החסידות, אז אמרו שהקצות שאל אותו, ככה לא יודע אם זה נכון או לא אבל ככה זה סיפור כזה, שאל אותו מה ההבדל בין הבעל שם טוב לבין האריז\"ל? מה חידש הבעל שם טוב? כי הוא הרי הכל מבוסס על הקבלה. אמר לו האריז\"ל כל העניינים שלו זה בעולמות העליונים, מושגים עליונים מופשטים. והבעל שם טוב לקח את הוא גילה שאותה אלוקות ואותו זה נמצא גם בעולם שלנו, כלומר הכל נמצא בעולם השפל התחתון ולכן זה משך אחריו כל כך הרבה חסידים ובאמת תנועה שלמה שקמה. אז באמת כאן הייתה איזושהי נקודת מחלוקת בפשטות בין התפיסה של הלשם שהוא הלך עם שיטת הגר\"א שהדברים הם כל הדברים שנאמרו בכתבי האריז\"ל ובזוהר וכולי אלו מציאויות אמיתיות שהם מציאויות של אמת לגמרי ואין בהם רק משל וכדומה שבא ללמד אותנו כל מיני מסרים ולקחים ומידות טובות וכדומה. הרב מה הגישה שלו כלפי גירסה? אנשים שסתם באמת גורסים כמו שהוא כתב. הרב דבליצקי, שוב הוא כותב את זה כעובדה. זה כתוב, יש ספרים שכתוב שזה מטהר את הנפש וכולי. זה מופיע, הוא לא שולל את העניין הזה, רק הוא אומר שלפעמים שזה גרם באיזושהי סטיגמה על כלל לימוד הקבלה שזה רק קריאה שטחית, ובנקודה הזו הוא מתווכח. אז כאן באמת גם בחוברת הזו יש דרך אגב עוד על הלשם, יש עוד חוברת של קונטרס כזה שנדפס באחד מהחלקים של הלשם עצמו על ידי רב אריה לוין זצ\"ל. רב אריה לוין, כידוע, מי שלא יודע, הוא היה חמיו של הרב אלישיב, של הרב יוסף שלום אלישיב. כלומר, הוא היה חותן של החתן של הרב שלמה אלישיב, של רבי אברהם. הם היו מחותנים. הבן של רבי אברהם שזה הרב יוסף שלום אלישיב היה נשוי לבת של רב אריה לוין. אז רב אריה לוין היה קשור מאוד ללשם בשנים שהיה בארץ, בארבע השנים האלה. והוא כותב עליו... רבי אברהם אלישיב החתן כותב באחת ההקדמות שהוא נתן למחותן שלו לכתוב את התולדות חייו של רבי שלמה אלישיב של הלשם כי הוא הכיר אותו הכי טוב. ופה הרב דבליצקי בחוברת שלו שיצאה לפני חמישים שנה הוא מתבסס, אומר בהתחלה שהוא הביא חלק מהדברים שכתב רב אריה לוין עם תוספות. אז רב אריה לוין גם כן מתייחס לגדלות שלו, באמת לצדיקות שלו וזה. מצד שני, גם הוא וגם הוא, גם... היה לו באמת פשטות וצניעות כזו שעם כל הידיעות הגדולות שלו בקבלה, יש הוא היה מתפלל, כותב ביטוי כזה שמתפלל כתינוק. כלומר, עם כל הידיעות שלו בכל הכוונות, וזה באמת מחלוקת בין המקובלים. יש כאלה שאומרים שאם כבר אדם יודע את הכוונות כבר אסור לו להתפלל רגיל, הוא כבר חייב לכוון. אבל הוא כנראה לא סבר ככה. יש תשובה של הרשמי מקינון. זהו, הרשמי מקינון שמובא גם בשו\"ת מהרש\"ל סימן צ\"ח וגם בשו\"ת ריב\"ש סימן קנ\"ז, שהוא כותב שהרשמי מקינון עם כל זה שידע זה, הוא היה מתפלל כתינוק. משם לקח את הביטוי הזה. כתינוק הזה. זאת אומרת, ההבנה הפשוטה, הפשטית של הדברים בלי כוונות, בלי השיטה של המכוונים שבעצם לכאורה היה מתבקש שהוא, גדול המקובלים, הוא יתפלל בצורה הזאת. אבל דווקא הוא היה... וזה היה הכי מרשים כמה וכמה מהגדולים באותו דור שראו שהוא מתפלל בסופו של דבר בצורה הפשוטה ביותר, גם אחרי שלמד את כל סתרי חוכמת האמת. אז כאן במבוא של הרב דבליצקי אז הוא מדבר על זה, הוא רוצה לומר שאין בעצם מחלוקת אמיתית בין התפיסה של הגר\"א לבין תפיסת הרמח\"ל. יש בזה תפיסות שונות כי הרמח\"ל בפשטות באמת לקח את הדברים כנמשל יותר והגר\"א את המשל. זאת אומרת, שהמשל הוא מציאות אמיתית. אז הוא טוען שאין בזה באמת מחלוקת. כולם מסכימים שלמרות שהלשם כן הבין ככה בדעת הרמח\"ל. הלשם עצמו כותב באחד המקומות מכתביו שהוא זה שטרח כל ימיו להדפיס את כתבי הרמח\"ל. והוא זה שכאילו את ההוצאות החדשות של הרמח\"ל של זמנו הוא יזם ועודד ודחף לזה מאוד. אבל עם זאת הוא אומר שהוא חולק עליו בהבנה הזאת של ההבנה של דברי הזוהר, של דברי האר\"י ז\"ל, האם זה דברים שהם רק משל ויש להם מראה ו... כן, הוא אומר שם \"ביד הנביאים אדמה\". ככה הרמח\"ל משתמש בביטוי כזה. וגם בקלח פתחי חוכמה הוא כותב את זה. \"ביד הנביאים אדמה\", כלומר איזשהו משלים ודמיונות שיש להם בעצם נמשל, ואת הנמשל זה האמת. אז הרב דבליצקי אומר שבעצם זה לא נכון. כלומר, למעשה גם הגר\"א והרש\"ש והאר\"י ז\"ל יש הבדלים מסוימים ביניהם, ודאי. אבל הוא אומר ודאי שלא קיימת סתירה כלשהי בין המושג מציאות רוחנית ובין המונח משל. כלומר, זה שהשתמשו לפעמים במושג מציאות רוחנית ואומר שזה... זאת אומרת, גם משל זה שזה גם משל זה נכון. זאת אומרת, יש מציאות מסוימת רוחנית שהיא לפי אותן אותן ספירות, וזה מעבר לספירות, עולמות. הרי זה מחולק לפי כל תורת הקבלה מחולקת בעצם לפי עולמות, השתלשלות העולמות. הגבוה זה אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. ובתוך בתוך כל עולם ועולם יש לנו חלקים על גבי חלקים שכל אחד מהם מתאר מצב אחר, מציאות אחרת, מידה אחרת או שילוב של כוחות בהנהגה של הקדוש ברוך הוא את העולם, את העולם... את העולמות העליונים ואת העולמות התחתונים. את העולם שלנו, את עולם העשייה עצמו, הוא מורכב מכמה וכמה חלקים שרק האחרון שבהם זה החלק המעשי הגשמי מה שאנחנו בעינינו רואות. כל כך הרבה רבדים. אז זה מציאות בפני עצמה ששוב, אני אמרתי קודם, שבאמת בסופו של דבר מי שרגיל בלימוד של דברים כאלה אז קשה לו בסופו של דבר לקבל שזה בסוף קבלה כי אתה לא מבין מעבר למה ש... למה שלומדים. לכן החסידות, וזה פתחתי קודם, לקחה את זה בעצם יותר לכיוון ל... לחיים המעשיים. ובאמת בבעל הסולם, רבי יהודה לייב אשלג, הוא היה קצת צעיר מבעל הלשם, ואומרים שאחרי פטירתו של הלשם אז הוא הגיע לירושלים, ובירושלים הוא שאל כמה מהמקובלים שם, מה, איך אתם לומדים את התורות של האר\"יזל והרש\"ש וכולי? אז הם אמרו, מה שאנחנו מבינים, אנחנו לא מבינים מעבר למה שאנחנו שוב, למושגים העליונים ביותר, המושגים הבסיסיים של הקבלה, אנחנו מדקלמים אותם ככה בלי הבנה. אז הוא אמר להם, ומה הבין הרש\"ש? אז הם אמרו לו, הוא הבין בדיוק כמונו, אין בזה אפשרות להבין יותר ממה שאנחנו מבינים. ומה הבין רבי חיים ויטאל? ויטאל גם כן אותו דבר. ומה רבו האר\"יזל? אומרים גם כן, לא היה הבדל בעצם. אז אומרים שהרב אשלג, הוא באמת הגיע מעולם החסידות, הוא צחק עליהם וזה, ואז הוא אומר לא יכולתי יותר לסבול את הביטוי הזה, צורת הביטוי שלהם, שכאילו אין לזה בעצם אלא רק זה המציאות ואי אפשר בעצם להבין את העומק של הדברים, וממילא גם לא להשליך את זה על חיי המעשה. שזה בפשטות הנקודת מחלוקת בין, לפחות ככה בעל הלשם בעצמו ודאי הבין, וצריך לדעת שהדברים האלו לא היו, הם לא חד-משמעיים, יש שיטות שונות בלימוד הקבלה. ככה אני אולי אקרא שנייה, גם בתשובת הריב\"ש שם גם אפשר לראות שזה בעצם כבר מחלוקת בראשונים למעשה. כי בתשובת הריב\"ש שהזכרתי בקנ\"ז, הוא היה למד אצל תלמידי הרמב\"ן, הריב\"ש היה גם בן משפחה של הרמב\"ן. הרמב\"ן היה מהמקובלים הראשונים המוכרים, אז הוא כותב שהודעתיך כי מורי הרב רבינו פרץ הכהן לא היה כלל מדבר ולא מחשיב אותם הספירות, זה רבו של הריב\"ש. וגם שמעתי מפי שהרב רבינו שמשון מקינון, מה שמי שהזכרנו שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו אם לא ראיתיו בעיני, כלומר הוא היה הריב\"ש נולד כשרבי שמשון מקינון, זאת אומרת הריב\"ש שרבי שמשון נפטר הריב\"ש היה בן ארבע, אז הוא אומר אולי הוא אומר זכור ממנו ככה בילדותו. והוא היה אומר אני מתפלל לדעת זה התינוק, כלומר להוציא מלב המקובלים שמתפללים פעם לספירה אחת פעם לספירה אחרת וכולי. ואומר וגם אמר רבינו מורי רבינו ניסים כי הרבה יותר מדי תקע עצמו הרמב\"ן ז\"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא, ולזה אני תוקע עצמי באותה חכמה אחר שלא קיבלתי מפי מקובל חכם וכולי. ואז הוא מסיים, לכן בחרתי לבל יהיה לי עסק בנסתרות, אולי זה המקום הראשון שמופיע הביטוי הזה, אולי עוד לפני החת\"ם סופר. ומה ששאלת אם הספירה למטה ממעלת המלאכים או למעלה מהם, אין ספק כי הספירות הם למעלה והם נאצלו תחילה, ומן העשיריות נאצלו המלאכים לדעת המקובלים. אז בהתחלה הוא אומר שאין לו עסק בנסתרות והוא שולל את הכל ואז בסוף הוא עונה לו לשאלה בעניין הספירות. אז כנראה יכול להיות שהוא הסתייג מהשימוש בקבלה, ודאי במה שנקרא קבלה מעשית, כלומר להשתמש בעצם בצירופים, בצירופים של האותיות, ברובד הזה של הקבלה כדקלום של המושגים של הספירות הכוונות, הוא אומר מתפללים לדעת ספירה זו ולדעת ספירה אחרת, כלומר כוונות כאלה שהם מובנות בלי בעצם להבין את המשמעות. אבל ודאי שהוא מודה שהדברים קיימים ויש בהם, רק שאנחנו לא מסוגלים להבין אותם ולכן ממילא הוא אומר אני לא עוסק בזה בדבר שאין לי שום השגה בו. הוא מתנצל מזה שגם לא למד בפני מקובל גדול שיכול היה אולי כן לפתוח לו פתח להבין את הדברים יותר לעומק. אבל הוא ודאי לא שולל, הוא לא אומר שחכמת הקבלה חס ושלום יש בה משהו לא אמיתי, אלא הוא פשוט לא עוסק בזה. והרב קוק באמת שהזכרנו הוא למד באמת אצל הלשם, אבל מצד שני הוא כן הלך יותר בכיוון הזה שהוא שילוב כזה בין ודאי תורת הרמח\"ל והמהר\"ל, אבל גם תורת הרמח\"ל וגם חסידות. הרב חרל\"פ כותב על זה בכמה מקומות, שהלשם התנגד חריף באופן מאוד חריף לשיטת החסידות, ואילו הרב קוק כן קיבל את זה ובוודאי בתוך כתביו אפשר לראות הרבה מאוד יסודות שמופיעים בתורת החסידות. טוב, נמשיך. אז הוא אומר מביא כאן עכשיו, ואמרו מסכת אצילות בתחילתו. יש פה עוד הרבה להאריך, אנחנו רק נראה את אליהו בן יוסף. מסכת אצילות זה חיבור קבלי אנונימי, לא יודעים מי חיבר אותו. בשער הספר במהדורות המקובלות כתוב שזה מיוחס לדורו של דוד המלך. אבל במחקר יש כל מיני שיטות מי, לפני שבע מאות שנה שמונה מאות שנה משהו כזה. בכל אופן זה ודאי חיבור קדום. נדפס מכתב יד לראשונה על ידי רבי אברהם בן הגר\"א. עד כדי כך שיש כאלה שרצו לומר שזה בעצם חיבור של הגר\"א, שרבי אברהם בן הגר\"א הדפיס אותו. סגנון הכתיבה הוא ודאי חז\"לי, כן? זה ודאי שרואים. ויש לו פירוש שנקרא גנזי מרומים של רבי יצחק אייזיק חבר שהיה מגדולי הדור גם בנגלה וגם בנסתר, מקובל גדול. אז הוא כתוב שם, אליהו בן יוסף פתח כתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. מיהא ליפנא, מזה למדנו שאין הקדוש ברוך הוא מגלה סודותיו כי אם ליראיו. שאפילו אדם מישראל למד מקרא משנה תלמוד אגדה תוספתות ואין בו יראה, כלומר יראה זה הסוד תורת הסוד, וכן הלאה וכולי. לחינם טרח, עד כאן, כן. וכל מי שהוא ירא שמיים ורודף אחר נסתרות ומעשה מרכבה שהוא עיקר חכמה ודעת וכולי וכולי, כבוד אלוקים הסתר דבר, מתי אתה עושה לאלוקים כבוד? בשעה שאתה עוסק בנסתרות. עד כאן לשונו של המסכת אצילות. אומר על זה הבעל לשם, אני תמה מאוד על איזה חכמי הדור שאין להם ידיעה בזה כלל, כי איך יכולים להתאפק מבלי לעסוק בחכמת האמת שהיא פנימיות התורה והוא מוזר בפניהם עד שאינם יודעים מזה מה שהיא ומהומה, כאילו ממנה. וכל ההתנצלות והתירוצים הרי אינם מספיקים כלל אחר שאמרו בעירובין נ\"ה ריש עמוד א', לא בשמיים היא, אם בשמיים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. פשוט שהכוונה לכל חלקי התורה שאין שום התנצלות לפטור מהם, וכל אחד מחויב לעסוק בכל חלקיה, בכל אחד לפי כוחו. טוב, אז ראינו שהרב זוננפלד אמר שמי שניסה ולא התחבר לזה מה שנקרא, זה לא התפקיד שלו בעולם, הוא צריך אנחנו יודעים על הרבה גדולי ישראל גם בדורנו שככל הנראה לא עסקו בקבלה, לפחות לא ידוע לנו שעסקו בקבלה, אין להם כתבים שהם כתבו בקבלה. אני מניח שהם כן למדו את הדברים הבסיסיים והיסודות, כן? אבל לא וודאי לא עסקו בזה וודאי לא את מרבית שעות יומם. אני לא יודע אם אפילו בכלל, כאילו יכול להיות שהייתה תקופה מסוימת בחיים שהם למדו מה שצריך ללמוד את היסודות ובסופו של דבר עזבו את החלק הזה, אבל ככה הוא ממש יש לו תביעה גדולה וטענה. הוא טוען שלפחות את ההקדמה, את הספר הזה שהוא הקדמה, כן יש צורך ללמוד אותו. אומר ובכלל אומר שגם החלק הנסתר עד כה רוממות מעלת קדושת התורה, מה שעל הלב לחשב ולהשכיל ולהתבונן בגודל השבח והמעלה לעוסק בזה וכולי וכולי, כי חלק הנסתר עולה על כולנה, כמו שמבואר בגמרא ברכות כ\"א שאפילו עוסק מעשה מרכבה וכולי, וכן בסוכה כ\"ח ובחגיגה בכמה מקומות, שם המשניות של אין דורשין במעשה מרכבה. לזאת הנני מקווה מהשם יתברך שמו כי בספר הנוכחי הלז יגדל זכות הרבים מאוד, כי כל תלמיד וצורבא יוכל לטעום טעמי העולם ולהיכנס וליגע בסתרי צפוניה. מלשון נגיעה. כי לקלוט כל אחד לפי כוחו. וכן מי שכבר טעם טעם עץ החיים ימצא גם כן לפי ערכו תועלת רב בתורת האר\"י ז\"ל. והנה תוכן הספר הזה הינו מדבר בסדרי גילוייו יתברך שמו אשר יצר והתגלה בהם אמיתתו הנעלמה יתברך שמו מציאות כבר ממציאות כל העולמות, והנה הם חמישה גילויים כלליים וכולי, מדלג טיפה, והם א\"א, אבא ואמא, וז\"ן. בסדר? זה המפורסם בדברי המקובלים. יש ברמח\"ל בקל\"ח פתחי חכמה בפתח צ', שם הוא מסביר את המושגים פה, לפחות חלק מהם. בסדר? זה מושגים שקשורים בעולם האצילות, זה התחלה של עולם האצילות, יחסית בהתחלה של עולם האצילות. אני אומר את זה כצפצוף הזרזיר, רק כדא דלא כלום. יש את הכתר העליון, יש עתיק יומין, ואז מגיע אריך אנפין. אריך אנפין זה בעצם מקביל למידה ארך אפיים, כן? זה הפירוש המילולי. אריך אנפין, ארך אפיים. אחד מי\"ג מידות. הארך אפיים זה אחד המרכיבים הבסיסיים ביותר של המידה שנקראת אריך אנפין, לכן הוא נקרא על שמה, אריך אנפין. ויש בזה כמה וכמה מידותיו של הקדוש ברוך הוא. מפורסם בדברי המקובלים חמישה פרטים בכל אחד שהם נרנח\"י. נרנח\"י זה ראשי תיבות של כל חלק בכל אחד מהם יש את החלק הזה של נפש רוח נשמה חיה יחידה, בכל אחד מהחלקים. ומבאר ספר כל אחד ואחד, טוב, אז יש כאן מה הנושא של עיסוקו של הספר הזה שעוסק בהקדמות, כל זה רק הקדמות למושגים, להבין כל אחד מה הוא משמש, כל מידה מה היא מתארת, מה המשמעות שלה. וכן מבאר הספר גם כן חילוקי המדרגות בין העולמות הנאצלים לעולמות הנבראים. אצילות זה עולם שנאצל מהמאציל, המאציל זה הקדוש ברוך הוא, האור אינסוף בלשון במטבע הקבלי. לעולמות הנבראים שהם יסוד כל התורה, כלולים בשני דיברות ראשונות \"אנוכי\" ו\"לא יהיה לך\", ואיך שהוא יתברך שמו אחד יחיד ומיוחד בכולם, ומחיה אותם מלמעלה וקיומם מהנהגתם מלמטה עד שאין עוד מלבדו בכל העולמות כולם וכולי. אומר עכשיו זה מה שאמרתי קודם בקצרה, זהו כלל פשוט בכל לימוד חדש ובכל ספר אשר הוא מסודר בפרקיו ושעריו זה אחר זה, שאל יבקש המעיין לדעת את הכל מפרק ראשון או משער ראשון. וכן לא ישום ליבו גם אם יחסר לו איזה הבנה באיזה מילות מהפרקים הראשונים, כי יהיה בו בטוח שימצא הכל מבואר בפרקים ושערים הבאים, רק שהמחבר היה מוכרח להשתמש באלו המילות גם כן תיכף, כלומר מיד בהתחלה, ולא היה אפשר לבאר הכל בבת אחת. כן יספיק לעצמו המעיין כל מה שיקלוט בתחילה, ועל המותר ייתן אמון למחבר שיבאר לו בפרקים ושערים הבאים. אומר תסמוך עליי שבסוף תבין. כשתגדל תבין. אז תמשיך בספר תבין. גם אם בהתחלה... רק הוא מציין פה איזה התנצלות שבמקום מסוים הוא נמשך מהעניין שאינו מכוונת הספר וכולי, וכאן בפסקה הבאה הוא כבר מדבר על חיבורים נוספים שעמו בכתובים, שכבר היו כפי שנראה פה כבר רק צריך לסדר אותם לדפוס, והוא מתכנן להוציא אותם לאור. והנה כל זה הראני ועזרני הקדוש ברוך הוא לעשות מחבר אחר שהגדיל חסדו עמדי להעלות מצולות ונצורות בדברי האריז\"ל, וממש כתוב עליו גם בכותב עליו שמה הרב דבליצקי וגם הרב בערל לוין שהכתיבה שלו הייתה מהירה מאוד למרות שהיה לו חולשה בידו הימנית והוא היה ימני. כשהיה כותב היה כמעיין המתגבר. ממש יש הסבא רבא של הרב דוידסון, הרב צבי הירש פערבער, אז הוא היה קשור אליו, הוא גם קשור אליו בקשר משפחה. האח הגדול של הרב פערבער היה חתן של הלשם, קראו לו הרב מרדכי פערבער. הוא היה רב של עיירה שנקראת שאולי, שאוליי, משהו כזה, עיירה שם בליטא. ואז יצא שכמה פעמים הם נפגשו עוד בחוץ לארץ בליטא, לא בארץ. הרב פערבער היה בלונדון, אבל הרב פערבער עצמו היה בלונדון אחרי שהוא היה בליטא, הוא גדל בליטא אצל גדולי בעלי המוסר וכולי ואז הוא עבר ללונדון כמדומה תרל\"ט. זהו, סליחה, תרל\"ט הוא נולד. בקיצור הוא היה צעיר מהלשם כמעט ארבעים שנה, אבל כשהוא היה בליטא הוא הכיר אותו, והיה לו כמה וכמה אומר שהוא מאוד אהב אותו וקירב אותו. והוא אומר שהוא פעם אמר לו שיש לו סיעתא דשמיא מיוחדת בכתיבה, אז הוא אחר כך ראה בכתבי החיד\"א שכותב על הש\"ך שהיה לו השבעת קולמוס, אז הוא אמר כנראה התכוון שגם לו היה את ההשבעת קולמוס הזאת. ובאמת ספרים מאוד גדולים, הספרים שהוא כתב בסוף ימיו בזקנותו אז הוא כבר הכתיב, כמו שאמרתי בהתחלה, להרב אלישיב הנכד שלו שעזר לו בהעתקה של הדברים. הרב אלישיב כאילו גם למד קבלה? אז אני אומר, לפחות לא יודע אם הוא למד, בילדות הוא עזר לו בסידור של הדברים לדפוס ממש כשהיה נער בגיל שלוש עשרה, ארבע עשרה. כשהוא היה בן שש עשרה הוא כבר נפטר. הרב אלישיב נולד בתר\"ע והלשם סבא שלו נפטר בתרפ\"ו, אז הוא היה נער צעיר. אז אני לא יודע אם הוא עסק בקבלה במהלך ימיו, לא ידוע לנו שהוא עסק בקבלה, אין לו ספרים שעוסקים בנושא. כאילו למרות שהאבא שלו של הרב אלישיב, רבי אברהם, היה גם תלמיד חכם גדול בנגלה, יש לו חידושים. הוא היה רב של העיירה עוד בליטא שנקראת הומל. ויש לו גם דברים בקבלה. בהקדמות שלו ללשם, לספרי הלשם כשהוציא חתנו רבי אברהם, אז יש לו גם רואים שהוא גם היה מונח בנושאים האלה, בהערות שלו וכולי. אז כאן הוא כותב מה הם אותם ספרים. הוא מסיים בזה הוא אומר ששלושה ספרים שחנני בהם הקדוש ברוך הוא מחולקים כל אחד מהם גם לשני חלקים, בעצם שישה חלקים. שניים מהם נקראו בשם חלקי הדרושים: אחד הוא דרושי עולם התוהו, שנזכר כאן בשם הספר הזה של ההקדמות בשם ספר הדעה שזה ראשי תיבות דרושי עולם התוהו; והשני הוא ספר כללי התפשטות והסתלקות שזה נקרא ספר הכללי; והשלישי הוא חלק הביאורים, ביאור על ספר עץ חיים. עכשיו, הספר הדעה, מה זה עולם התוהו? החלק הראשון מדבר מעניין מלכין קדמאין. מלכין קדמאין זה בעצם אחד היסודות בתורת הקבלה שהאידרא מבוסס על זה. ספר האידרא רבה שהזכרנו הוא מבוסס על העניין הזה. זה שמונת המלכים שכתובים בסוף פרשת וישלח. מכירים את הפסוקים שמה אחרי תולדות עשו, אז כתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. אז יש שמה את בלע בן בעור, שזה מופיע לפי חז\"ל בכמה מקומות זה בלעם, ושם עירו דנהבה, וימת בלע וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה. חושם מארץ התימני, הדד בן בדד, שמלה ממשרקה ושאול מרחובות הנהר, בעל חנן בן עכבור, והאחרון הדר. ועל כולם כתוב וימת וימת וימת, כן, חוץ מהאחרון שלא כתוב עליו וימת, הדר. אז בקבלה, יש פה גם בדברי הימים לעומת זאת כתוב וימת הדר, וימת הדר ואז מתחיל עניין חדש. אז מה שהרבה מהמפרשים הסבירו, בפירוש הפשט, שבבראשית מדובר על לפני מלוך מלך לבני ישראל. מה זה לפני מלוך מלך לבני ישראל? אז או שהזה נכתב בנבואה והכוונה היא בעצם למלכים שהיו מכאן ואילך, הרי משה רבנו כתב את התורה וחלק המלכים עוד לא היו בזמנו, הם היו לפני מלוך מלך, כלומר סמוך לדורו של שאול המלך, המלך הראשון. אז זה אחד המקומות שאולי נכתב בנבואה, כלומר לעתיד לבוא. או שהכוונה לפני מלוך מלך משה רבנו עצמו שנקרא מלך ויהי בישורון מלך לפי חז\"ל ובחלק מהמדרשים זה משה רבנו בזאת הברכה. אז כל אלה יוצא שהם היו עד דורו של משה רבנו. ולפי הפירוש שאמרתי קודם אז בעצם לא כתוב כאן וימת הדר כי באותו זמן הדר עדיין היה חי, הוא היה אחרון. אבל בדברי הימים הוא כבר מת. אבל כיוון שבתורה בפרשת וישלח לא כתוב וימת הדר, אז בספרות של הקבלה שבעת המלכים הראשונים נקראים עולם התוהו, כלומר הם כבר מתו, נגמרו, והאחרון הדר שלא כתוב עליו וימת הוא נקרא עולם התיקון. זה כי הוא בעצם מסמל את העולם שלנו הנוכחי שהוא עדיין קיים. כל העולמות, עולמות התוהו זה הכוונה לעולמות שלפני העולם שלנו, לפני הבריאה. ומי שעסק באידרא, הרמח\"ל כותב על זה שזה הפרשה שעוסקת יש בה את כל שורשי ההנהגה. כי בזוהר בדרך כלל, ובוודאי גם בחז\"ל, לא מדברים על מה שהיה. כתוב שלא מעשה בראשית, אין דורשים מעשה בראשית. נכון, מעשה בראשית זה מעשה בראשית מכאן ואילך. ומה למעלה מה למטה, זה אחד הדברים שאדם לא צריך לעסוק בהם לכאורה. כלומר מה שהיה לפני העולם, מה שנקרא עולם התוהו. שהעולם היה תוהו ובוהו אז לא זה. אבל בספרות הקבלה עוסקים בעצם בשאלה הזאת. על פי המדרש הקדוש ברוך הוא היה בונה עולמות ומחריבן עד שבנה עד שברא את העולם הזה. אז שבעת המלכים הראשונים, המלכים הקדמאיים, זה מה שהוא כותב המלכים הקדמאיים, זה שבעת העולמות שנבראו לפני בריאת העולם הנוכחי, ומתו, נשברו. בלשון הקבלה זה נקרא שבירה. והדר, שזה העולם הנוכחי, עולם התיקון, אז גם המקובלים כתבו. יש באחד, רבי משה זכות אני חושב כותב את זה, אחד המקובלים הגדולים, בפירושו לזוהר, שבוודאי שגם הפשט של הדברים היה. זה לא שהפשט של הדברים, זה המלכים שהיו. התורה מתארת לנו פה מציאות היסטורית. יש בהם משמעות רוחנית של עולם התוהו ועולם התיקון. אז זה ספר הדעה. ואחר כך הוא כותב פה עומק העניינים, דרך עץ הדעת ודרך עץ החיים וכולי וכולי. ספר הכללים הוא גם מתאר פה. טוב, נגמר לנו כבר הזמן, הוא מתאר פה אחר כך ספרים נוספים שהוא הולך ומתכנן להדפיס. והזכרנו בסוף את השם של הספר. למה הוא קרא לו שם, לשם שלמה? על שם ששמי בקרבו וכולי. מסיים, \"ועתה הנני עומד ומשתומם כי הגם שהתייבלה ידי ברוך שמו כמה שנים לחבר בכל אלה הספרים הנזכרים. כל זה הנני יודע יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה ולא יראה ולא חכמה ולא תבונה ולא דעת ולא עצה, הנני זה וחדל אישים. ואין זה אלא רק מחסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא שהשפיע בי ועל ידי, ונתן לי כוח לחבר ולכתוב את כל זאת כי על ידי הכל עושה הקדוש ברוך הוא שליחותו. וגם על יד אדם פשוט\". כמאמר חז\"ל בראשית רבה \"ואני רק כעט ביד\" והתפאר \"גבר זה החוצץ בו\", כן \"יתפאר הגרזן על החוצב בו\". ונפלאות תמים דעים, ישתבח שמו שממנו לא ייפלא כל דבר. פה קצת הענווה שלו אבל מראה לנו את הצד השני, את הגדלות, כי הוא אומר בעצם הוא היה רק ככותב למרות שהוא לא ראוי לזה, הצליח לכתוב את כל העניינים העמוקים האלה וכולי. טוב, אז זה בעצם ההקדמה. נראה לי שזה תחום בתורה שפחות עוסקים בו אז חשבתי שיהיה נכון לרגל מאה שנה לפטירתו. טוב, שיהיה בעזרת השם לעילוי נשמתו. תודה רבה.